|1883-01-02| עם גליון הבא תכלה השנה הזאת ותחל שנה חדשה למוציאי מכתבי העתים, ואז לפני כל מו״ל יהיו ספריו נפתחים בראש השנה לפקוד במספר כל הבאים והיוצאים מן התומים שלו, וכחנוני על פנקסו הוא עומד לבקש חשבונות רבים מכל אלה אשר לא שלמו בעד העבר, ומצפה אל הבאים מחדש וכספם בידם לבוא בברית עמו, יעלה לפניהם זכר כל המעשים אשר עשה ופעל בשעבר, ויבטיחם להרבות ולהגדיל עוד כהנה וכהנה, — אנחנו אשר כגורל כל מכ״ע העברים גורלנו, לא נתפאר על העבר ולא נהלל את העתיד, אך כל חפצנו ותקותבו לעמוד ולהתקיים גם בשנה העשירית כמו בשנים שעברו אם יחזקנו ה ונחיה לפניו, וע״כ אנו דורשים מכל הסוכנים שנשאדו חייבים בעד העבר, כי ימהרו להשיב לנו את המגיע מהם, לבל נחדול משלוח להם להלאה ואת הבאים מחדש נבקש כי יקדימו לשלוח כסף חתימתם אלינו, למען נדע מספר העלים אשר נוציא בדפוס המו״ל לבל נבוא במבוכה כמו בשנה שעברה, ואז שלום יהיה לנו ולכל הבאים אלינו בקוראי הצפירה. תוכן הענינים, דברי דהימים, הצופח לבית ישראל. אמשטרדם מינסק. זאקוב. טאפאלי . ביאליסטאק. מאסקווא. רשות שונות. הודעות. שאלות ותשובות. דברי הימים קול המון במחנה הדיפלומאטים ועיני כולם נטויות לעיר ברלין, אשר משם נפוצו על פני תבל בימים האלה שמועות מפחידות ומרגיזות כמו הגיע התור לממלכת אשכנז לפעול חדשות ונצורות ולעשות מעשים כבירים ועצומים בעולם המדיני הנה כל מכה״ע, כלי השרת של הנסיך ביסמארק, המתפרנסים מקופה של שרצים (רעפטיליען פאנד) הקבועה בעדם, כולם כאחד יצאו הוצץ להוכיח באותות ובמופתים, כי ימי השלום חוצצו גם רגעיו ספורות, וזולת זה לקחו לשונם לחרף מערכות הממלכות הגדולות באייראפא, ולצעוק חמם עליהן לל בגדם בברית השלום, זה מקרוב סערת מכה״ע חמה יצאה נגד צרפת אחרי כן דברו עתק בגאוה ובוז נגד ממלכת אנגליא עבור מעשיה במצרים, אחרי אנגליא העבירו את רוסיא תחת שבט הבקרת וירעישו עולם בשאונם ובהמונם על הכנותיה אשר הם בדו מלבם ועתה שמו את פניהם אל אוסטריא בעלת ברית אשכנז., מה כל החרדה הגדולה הזא אשר חרד הנסיך ביסמארק על אוסטריא? איתה ופחד ולחכניע את גאוגם ולהשביח את שאון רוחם אולם מה חטאה אוסטריא, כי גם עליה עברה כוס? גם בדבר הזה לא עלה ביד ביסמארק לכסות במשאון את מתשבות לבו וצופי העתים היודעים כל נעלם אשר מאחורי הפרגוד, יבארו לנו בשפה ברורה את רעיוני ביסמארק ואת תכליתו וחפצו הנה נודע כעת ברבים כי בשנת 1879 כרתה אשכנז ברית עם אוסטריא לזמן חמש שנים ובאשר קץ ימי הברית קרוב לבוא ש אעא חדשות מכתב עתי a יוצא לאזר אחת בשבוע, מאת חיים זעליג סלאנימסקי. ר - ת 14 רייכם מארק לשנה ל בכשפריך 3 ל׳ לשנה. 5 וכן צרבע שנה. שכר מידעות :  מכל שורה הצרה 5 מאש׳ ומכורה רהבה 10 סא. Btc tt - רוסיאא ופולין. ל השולח במוקדם לשנה 5 רו"כ. כל נתמ שרב 1.75רו״כ רבע שנה 1.50 ר״כ. ביתר הארצח 20 פראנק באמפריקא 5 דאללאר B t לכן נחוץ הדבר להחליט אם לכרות ברית חדשה לימים הבאים או להפיר הברית, או לכרות אותה באופנים אחרים. אין ספק בדבר, כי ברית השלום עם אוסטריא נכונה ודרושה היא להפץ אשכנז מנויה וגמורה בסוד ביסמארק לא לבד להחזיק בברית הזאת גם מן הוא והלאה, אך עוד לתזקה ולסערה ולתת לה תקף ועוז לעיני כל העמים והממלכות, אולם ממשלת אוסטריא כדרכה היא חוככת בדבר ומשתמטת מיום אל יום, על כן תאחז ממשלת אשכנז בתחבולות שנות, לכוף הר כגיגית על אוסטריא למען תשמע בקולה ופקודתה תשמור. זאת היא בל״ס מטרת מסע הערבערט בנו של הנסיך ביסמארק אשר נסע בימים האלה במצות אביו לעיר וויען, וזה הוא תכלית מכה״ע אשר להממשלה באשכנז המכוונים את השעה לבקר את מעשי אוסטריא ולאמר כי רוח רעה שורה בינה ובין אשכנז. באמת רחוק רחוק הוא החפץ מלב ביסמארק להפרד ולהפר בריתו עם אוסטריא. אך כל ישעו וחפצו לכרות עוד הפעם ברית כזאת ביתר שאת וביתר עז, ולא תהיה עוד כדבר סתר כאשר היתה עד היום, אך כברית גלויה וחזקה, ולכן יחפוץ לערכה לפני הנבחרים בממלכתו, וגם מאת אוסטריא ידרוש לערוך את ספר הברית לפני הנבחרים לאשרו ולקיימו הנה זה הוא חפץ ביסמארק. אולם על פי חוקי הקאנסטיטוציאן אשר באוסטריא, הממשלה עורכת לפני הנבחרים רק ספרי ברית ואמנה המטילים על העם משא הוצאות חדשות; כן ראינו כי ספר הברית הברליני אשר על פיו נפל הבל לאוסטריא למשול בבאסניא ובהערצעגאווינא ומשא הוצאות חדשות הוטל על העם, ספר הברית ההוא נערך לפני הנבחרים באוסטריא ולפני הנבחרים באונגארן ולולא החליטו אותו הנבחרים כי אז עלה בתהו כולו, אולם ספר הברית מן שנת 1879 בין אשכנז ואוסטריא לא נערך לפני הנבחרים באוסטריא ורק אז יוצע לרבים, כאשר תצטרך אוסטריא להטיל מעמסה על שכם העם הוצאות חדשות או לבקש מלוה חדשה לצורך הוצאת תנאי הברית הזאת אל הפועל, אך כל זמן אשר הצורך הזה איננו כבוד הממשלה הוא הסתר דבר והצנע לכת, ואיננה זקוקה אל הפארלאמענט לגלות ולערוך לפניו את משאה ומתנה עם הממשלות. לנגד זה מכה״ע אשר לממשלת אשכנז מורים פנים שלא כהלכה בחוקי הקאנסטיטוציאן של אוסטריא, ומטוכיחים כי בהיות על פי ספר הברית אוסטריא מחויבת לצאת לקראת נשק אם יקומו נגד אשכנז הממלכות אשר ממזרח וממערב (רוסיא וצרפת) ואז תצטרך אוסטריא להוציא הוצאות כסף רבות ועצומות לצרי מלחמה, ע״כ העומד להצטרך כמצטרך דמי ולכן החובה מוטלת על ממשלת אוסטריא למהר ולערוך את ספר הברית לפני הנבחרים, יען ימי מלמה ממשמשים ובאים וצורך הוצאת חדשות יורגש בלי איחור, זאת היא סבת הרעש הגדול אשר ירעישו כעת מכה״ע האשכנזים, אולם באמת אין פחד מלחמה נשקף לאשכנז, ושקר הדבר אשר יאמרו מכה״ע אשר להממשלה שם כי שונאי אשכנז מטזרח וממערב עתידים בכל יום לקום ולפרוץ עליה פרץ, אך באמת כל חפץ ביסמארק הוא לאסור את אוסטריא בעבותים אל קרנות ממשלת אשכנז למען תהיה כפופה ומשועבדת לה לגמרי: הלא זאת מטרת ביסמארק וזה מבחר הגיונו כל הימים למשול בכיפה על כל האשכנזים, ואוסטריא נצבת לו לשטנה על הדרך המובילה אל מטרתו זאת, לו יכול ביסמארק לכונן עוד הפעם אגודה אשכנזית (דייטשער בונד) ולהביא גם את אוסטריא בברית האגודה הזאת למען תהיה בעניניה הפנימיים ג״כ תלויה מאת אשכנז, כי אז בל״ס עשה זאת, אך באשר עת רצון זאת עוד לא באה, לכן עכ״פ יחפוץ ביסמארק להכביד את עולו על אוסטריא בנוגע לעניני הוץ אשר לה, וכאשר תהיה קשורה באשכנז במקצוע של עניני חוץ, או אז אולי ילך ביסמארק מחיל אל חיל לשפוך את רוחו על אוסטריא, ולהפריד בין האשכנזים והסלאווים והאונגארים כאשר כבר הגיד פעמים רבות, כי רק כאשר תמשוך אוסטריא את ידה מן האשכנזים ותאר די בממשלת האונגארים והסלאווים ותצעוד מצעדי ענק קדימה מזרחה, אז תשכיל ואז תצליח— לכן יכרה ונכבדה בעיני ביסמארק הברית בינו ובין אוסטריא ולכן שלח את מלאכו את הערבערט בנו לוויען, גם צוה על מכה״ע המושפעים כאתו להטיל איבה ולדבר קשות ולחרוד על אוסטריא הרדה גדולה רבות מחשבות בלב הדיפלומאטים ולכלמעשיהם אשר המה עושים מטרתם כפולה וכופלת. הנה בארנו למעלה את תחבולות סמשלת אשכנז אשר לא טובת אוסמריא היא דורשת רק טוב עצמה בכריתת ברית השלום; אך לא זאת בלבד, כי עוד נסבות אחרות תמריצינה את ממשלת אשכנז להפציר כעת באוסטריא לבוא עמה במסרת ברית השלום, הדיפלומאטים האשכנזים ועל צבאם ביסמארק ראו לתמהון לבם, כי שר החיצון באוסטריא ה׳ קאלנאקי, אשר היה לפני זה ציר אוסטריא בפ״ב, הוא מתקרב אל ממשלת רוסיא באהבה ובשלום, הדבר הזה לא כצא חן בעיני ביסמארק, ויחשוד את אוסטריא בקנוניא עם רוסיא נגד אשכנז ע״כ הרעיש את הרעש נגד אוסטריא; ומופת נאן על אמתית ההשערה הזאת הלא היא השמועה אשר באה במכה״ע, כי מאז בא הערבעט ביסמארק לוויען ויקח דברים את ממשלת אוסטריא נמוטו פעמי שר החיצון קאלנאקי, וקרוב קצו לעזוב את משמרתו לאיש טוב ממנו, לאיש אשר יהיה רך כקנה לעשות את רצון ביסמארק. הנה כן איל הברזל ביסמארק מפליא לעשות, להמיר טיניסטערים ולשחק בהם כבצפרים לא בממלכתו לבד כי גם בממלכות אחרות, ובכל מעשיו ותחבולותיו תאיר לו ההצלה פניה באופן סאד נעלה, כן עזר לו כעת מקרה אחד להדביק אליו את אוסטריא, וזה הדבר : כאשר היה הקיסר פראנץ יוסף בטריעסט היה אחד מצעירי האי- טאליאנים הלוהטים בשנאתם לאוסטריא, אבערדאנק שמו, מוכן וסזומן להתנקש בחיי הקיסר ולזרוק אליו אבני אש וגפרית, אך דצעיר נתפש בעוד עת טרם בצע את חפצו, ובימים האלה הרצו השופטים משפטו שפט מות, וכבר נגמר משפטו ונתלה על העץ הדבר הזה הרעיש כרעם בגלגל את לבות האיטאליא- נים מהירי הימה, הנלהבים באהבתם לארץ מולדתם ובפרט להנפות האיטאלקיות אשר ביד אוסטריא, הלא הם בני חברת האיררעדענטיסטים, אשר אתת נשבעו לבלי לשקוט ולבלי לנוח עד אשר תשובנה הגפות האיטאלקיות מאוסטריא לאיטאליא והנה קן בן חברתם „אבערדאנק׳ עורר סהומה נוראה בכל ארץ אימאליא. כחר פרצים התקומו כל בני חברת „איררידענבא' ואליהם נספחו כל איש אשר אהבת ארץ טולדתו מתנוססת בלבו ויקהלו באסיפות וידפיסו מגלות, ויקראו למהלומות, ויאספו נדבות להקים מצבת זכרון בכל עיר ועיר להמומת אבערדאגק. ובערים רבות פרצו אל בתי צירי אוסטריא ויעשו בהם שפטים וגם ננד ממשלתם הם קוראים חם ושוד, ואין מעצור לרוחם ההולך וסוער כים נגרש בשצף קצפו, הן אמנם ממשלת איטאליא חותרת בכל עז לעצור בעדם ולשים מחסום לפיהם, אולם קצור קצרה ידה לעמוד נגד רוח העם ,וכן רבה המהומה והמבוכה בארץ, וחמת העם נגד אוסטריא וקשר בני חברת האיררידענטא . הולכים הלוך וגדול, ומי זה יוכל להגיד מראש קץ תנועה גדולה ונוראה כזאת אשר ינוע עם כולו עם חפץ קרבות ונוח להתפעל ולהתלהב כעם האיטאלקים ?. בתרדה ופחד תביט אוסטריא על התנועה הגדולה הזאת, ובעוד היא מפחדת לרגעים מפני חמת העם האיטאלקי, בין כה נוסף לה גם הפחד מפני הממשלה האיטאלקית, כי באה השמועה במכה״ע עכא (290 ), כי שר החיצון לממשלת רוסיא ה׳ גירס, הביא אתו לעיר רומא הצעה ערוכה וגמורה לכריתת ברית בין רוסיא ובין איטאליא, ויערוך את ההצעה לפני שר החיצון מאנציני והוא קבלה מידו לשים עליה עין, אך במחרה נודע הדבר להציר האשכנזי היושב ברומא, והוא הניא לע״ע את השר מאנציני מהחליט את ההצעה, הנה כל האותות האלה יחד המסו את לב ממשלת אוסטריא ועזרו לביסמארק להטות את לבה אליו עתה ברור הוא, כי אוסטריא תתאחד עם אשכנז גם מן היום והלאה, וכבר בא במכהיע „פעסטער ללאיד״ תשבון צבאות אוסטריא ומספרם ומספר צבאות אשכנז מספרם יחד עולה לערך 2.600.000, ומכ״ע הנ״ל חותם את דבריו לאמר : נגד חיל כביר ועצום כזה לא תוכלנה הממלכות לעמוד בקשרי מלחמה — אבן מי יתן ולא יבוא הדבר לידי כך לנסות את הממלכות אם תוכלנה ללחום או לא ! (חוקים ומשפטים הדשים) שאלת היהודים התעררה מן התרדמה, בעיר המלוכה פט״ב בלשכת הגזית ששם סנהדרי גדולה יושבים וחותכין את החלכה, נמנו וגמרו אדירי הממשלה לשלוח צו אל פקידי עיר ועיר כפר וכפר אשר בכל רחבי רוסיא ופולין, לשאת את ראש בני ישראל לפקודיהם, ועוד מאמר נכבד נשמע שם בישיבה של מעלה, לאמר : אין לאל ידינו לפקח את הגל של שאלת היהודים, זאת השאלה המסוכסכת שהיא ככוכב המטעה את הספנים עד אשר נדע מספר נכון, אשר בו נחזה חזות הכל, את מצב היהודים ועסקיהם ומשלח ידיהם בארץ ומספר מפקד חדש זה יהיה כפרוזדור שבו תתקן עצמה שאלת היהודים כדי שתכנם לטרקלין של חוקים וסדרים חדשים. דבר זה שלח הועד במכ״ע ואננו הבאנו שרש דבר גם בהצפירה גליון 47 ועתה נשית עליו נוספות ידיעות חדשות הכבררות ומלבנות את הידיעה הנכבדה הנ״ל. בפקודת הועד בענין הנ״ל נאמר בפירוש, לשאת את ראש בני ישראל בכל רחבי רוסיא בכלל ובסחחות המערב והדרום בפרט, והנה החלוקה הזאת לכלל ופרט תעיד כמופת נאמן, כי פקודת נשיאת ראש בני ישראל יש לה קשר והצטרפות עם שאלת הפרעות והתלאות, והועד כונן לחקר הנסבות אשר הולידו את הפרעות לכן צוה להתחקות על הענין הזה בפרט במחוזות המערב והרום אשר שם התחוללו הפרעות. עוד באה השמועה במכה״ע אוויני (360 ) כי הועד לפתרון שאלת היהודים לא יסתפק בסדר „כי תשא׳ לבד, אך גם יכונן לחקר פעולות היהודים בכל ענפי המסחר וחרשת המעשה, ובפרט בעסקי קבלנים ובעסקי חלואת כסף להאברים, כן הננו רואים כי רוח החיה באופני הועד ובבל מעשיו הוא המחקר וההתחקות וההתבונות העמוקה על הליכות היהודים ועסקיהם ותקות צוררי היהודים כי הועד ישים לו לקו את הדעות הכוזבות אשר יפיצו סכה״ע תקותם זאת לשמחת לבבנו נהפכה להם לאכזב לכן מכ״ע „נאוואיע ורעטיא״ וכל סיעתו כובשים פניהם בקרקע, ובחמה מסותרת ובשפה רפה יזכירו את כל השמועות האלה, ובפרט את השטועה הטובה ע״ד ביטול התק נגד הרוקחים אשר הבאנו בשבוע העבר — מג״ע סמאל. וויעסטניק מודיע כי היהודים מעיר סמאלענסק שלחו מכתב בקשה אל שרי הסענאט ויבקשו את הסענאט לבטל את איסור המסחר ביום הראשון לשבוע ובשאר חגי הנוצרים, אך הסענאט השיב את בקשתם ריקם בקשה כזאת שלחו גס פקידי הממשלה מססאלענסק, אולם גם בקשתם לא עשתה פרי (״ ר מצב המדיני של אחב״י ברוסיא). עלינו לשבח . למכ״ע גאלאס׳ הלוחם מלחמת מצוה לטובת אחב״י באומץ לב וברצון נמרץ העשוי לבלי חת בינה יתירה מכתרת את מכ״ע הנ״ל וברוך טעמו וכשרונו להפיץ באור המדע את כל הדעות הכוזבות על אדות אחב״י ברוסיא, אשר מכ״ע המשטינים לא ייגעו ולא ייעפו לקבוע בלב קוראיהם את הדעות ההן. באחד ממאמריו האחרונים, מטייל מכ״ע הנ״ל ארוכות וקצרות במחקרי החק הנודע מן החוקים „שהזמן גרמא״ נגד מוכרי משקה היהודים, ותחת אשר מכ״ע המשטינים אין כחם אלא בפיהם לגבב דברים ריקים מבלי אות ומופת, בין כה מכה״ע „גאלאס׳ אסף בחפנו סימני מספר מחשבונות סטאטיסטיק המאושרים ומקוימים מאת הממשלה, ובהם הוא משתמש להקהות את שיני הצוררים ולהורותם לדעת, כי מן שנת 1871 עד היום, מאז נקבע סדר חדש בתרומת מס מבתי משרפות י״ש, מאז ועד עתה נפחתה הכנת משקאות חריפים בתחום ישראל לער רך /1 ותחת זה נתרבה ההבנה מחוץ לתחום ישראל בערך /61. מה יענו על זה צוררי היהודים התוקעים ומריעים בלי הרף כי מוזגי משקה היהודים ינחלו כל ארץ רוסיא וירוששו את כל האכרים בעזר צנצנת יי״ט ? היוכלו הצוררים לכחש בדבר אמת כזה אשר אין לחלוק עליו ? מכ״ע גאלאם לא אמר די במופת זה לבדו אך יגע ומצא ג״כ, כי רבים חללי השברות מחוץ לתחום מן חללי השכרות בתוך תחום של ישראל כדי /78! בכלל הננו רואים, כי כל הדעות הכוזובות ע״ד היהודים עולות בתהו כגעת בהן רוח החקירה והבקרת. מי לא ידע מה גדול ונורא האשם התלוי עלינו ע״ד ההשתמטות וההתעלמות מעבודת הצבא, ובפה מלא נוכל לאטר, כי מן כל העלילות אשטר יעוללו עלינו, העלילה הזאת היא האמתית ביותר בערך אל שקרי כולן, בכ״ז כאשר נגה עליה אור חחקירה והשבון במאמרו הגדול של החכם צבי ראבינאוויץ הנדפס לפרקים בכ״ע העברי הרוסי״. נמוגה העלילה הזאת והיתה כלא היתה, וכן הוא בכל העלילות, וכן הוא בשאלת חיחודים בארצנו לכלליה ופרטיה, בכל פעם אשר תואיל הממשלה לקרוע חלונות בבית האפל, אז סימני המספר הטהורים כבדולח יפליאו לצקת אור Lic. יקרות על מחקרי ענינינו. מכ״ע אשר להממשלה בקיוב .ז .(e מנה מספר בעלי המלאכות הנוצרים והיהודים בעיר קיוב, ומצא כי מספר בע״מ זהנוצרים הוא ה328 ומספר בע״מ היהודים הוא 1555, והנה בהיות כי מספר הכללי של הנוצרים גדול עשרת מונים ממספר הכללי של היהודים דבר חלמד מזה כי ערך מספר בע״מ הנוצרים הוא רק /5 מן הכלל וערך בע״מ היהודים הוא ,151 מן הכלל — וגם זאת לדעת כי כל בע״מ היהודים בקיוב הם מנופים בעשר נפות, וכל אלה שנטלו להם שם זה להיות להם הרשות לגור שם, כולם כבר הוכרחו לעזוב את העיר כנודע (מצב שאלת היהודים בפולין). גם במדינת מושבנו צוררי היהודים מתלבשים במדת הרחמים ומקנאים קנאת האכרים ומריבים את ריבם, ועמוד התיכון אשר עליו נשענות כל העלילות והשטנות וכל ספרי יעלענסקי ובני חברתו הלא היא העלילה כי היחודים מתמלאים מחורבנם של האכרים, כקרן אורה בתוך האפילה הזאת ראינו את המאמר הנכבד הנדפס במכ״ע „נאווינו״ (360 ו) ע״ד מצב האכרים במחוז ווארשא בעל המאטר איננו מצדד לא לזכות ולא לחובת היהודים, והשקפתו איננה משוחדת משום נטיה כלל לאהבה או לאיבה, אך ברוח תקירה נאמנה ומצה עומק הדין ויוכיח כי מצב האכרים במהוז עיר מושבנו ווארשא הוא טוב ונעים ואין כמהו לטובה במצב האכרים ברוסיא וגם בהו״ל,— והנה עפ״י הסטאטיסטיק החדשה של מספר אחב״י בפולין אשר הבאנו לפני איזה שבועות בהצפירה, ראינו כי ווארשא ומחוזותיה הן מריבות ביהודים יותר מכל ערי פולין (וגם מכל ערי רוסיא), ואם נבוא ונזווג את שתי התכונות האלה את ריבוי מספר היהודים ואת נועם מצב האכרים בעיר מושבנו בסביבותיה, אז נראה למדי כמה מוטעת היא הדעה שהיהודים הם בעוכרי האכרים — רבים מאחב״י בעלי נכסים במדינתנו הבטיחונו עפ״י ידיעתם הבדוקה ומנוסה, כי לב האכרים אך טוב להם, והם חפצים בבעלי נכסים יהודים אשר רובם ככולם משאם ומתנם אתם בנחת ובאמונה, ורק במקום אשר יש מסיתים חרשי משחיתים המשתדלים לסכסך את האכרים בהיחודים, רק אז תצמח איבה ומדנים ירבו ביניהם לרעת שני הצדדים. כן מודיע כ״ע „וויעק׳ כי במחוז סובאלק קנו עשירי היהודים ככר גדול, בו כפרים ויערי עץ, ועוד לא נטלו מהם האברים את חלקם, והיהודים קבלו ע״ע להתפשר עם האכרים, אך שם היתה בל״ס יד מסיתים ומרחרי ריב באמצע, והאכרים התעקשו ולא אבו לבוא בדברים עם הבעליס החדשים מפני היותם יהודים ולכן הוכרחו היהודים לסלק את ידיהם מן העסק הזה אחרי איבוד ממון רב. מכ״ע „סלאווא״ מודיע במרירות, כי נכסי ווינצענטאוו במחוז לובארטאוו נמכרו מאת הבאנק הפולאני להיחודי ערליכ- סטער במחיר 001 105 רו״כ. סופרי מכ״ע המשטינים „כי רוכלא' הם חושבים ומונים את כל הכפרים אשר נמכרו בימים האלה לאנשים יהודים, ובחמת קנאתם יקראו: „האדמה תקע מתחת כפות רגלינו״!. כבר הודענו לקוראינו כי הסופרת הפולאנית הנכבדה, מרת עליזה ארזעשקאווא, כתבה מאמר סניגוריא לישראל בלוח לשנת האזרחים הבאה אשר הוציא לאור העברי ה׳ גאלדשמיט. ראש דברי המאמר הוא, שהשנאה לישראל הקבועה בלבות רוב הנוצרים, סבתה רק חסרון ידיעה, כי לא ידעו הנוצרים את היהודים ואת תורתם ותלמודם ומדותיהם ותכונותיהם הלאומיות, ואינם מתיגעים כלל ללמוד לדעת רות ישראל אך יסתפקו במועט להכיר את יענקיל המוזג ואת מאשקע החנוני, ועל פי הפרטים האלה הם דנים על הכלל הסופרת הנכבדה הנ״ל היא מקיימת בעצמה את מוסרה הטוב, ועלינו להודות לה ולפאר את שמה עבור יגיעה וטרחה לחקור ולדרוש אחרי עניני דת ישראל ותורת המדות ומנהגים וכל הנוגע לחיינו ולסדרי בתינו על כן היא דורשת גם מאת שאר הסופרים להקדים חקירה לגמר דין, ללבוד לדעת את היהורים טרם יחרצו משפט על אדותם, אולם המוסר הטוב הזה לא הפיק רצון מאת הגאז ווארש׳ היו״ל בעירנו, ויצא לחלוק נגד הדברים הישרים חנ״ל ולהוכיח בק״ן טעמים, כי אפשר לדעת את היהודים ולהחליט משפט על אדותם מבלי לדעת את דתם ואת מדותיהם בעיון ועל פי חקירה, כי בענין זה לא המדרש הוא עיקר אלא המעשה? כמה כוזבת ומעוקלה הדעה הזאת, ראה נראה במכ״ע „פרזעגלאנד קאטאליצקי״. המכ״ע הזה ישב כעת לדין ויוציא משפט ע״ד עלילת דדם, ומן רום כסא דינו השמיע משפט חרוץ זה : היהודים והנוצרים תועים כלם יחד בענין העלילה: היהודים טועים באמרם, שאין אפשר שאיזה קנאים מקרבם יצטרכו לדם ילדים נוצרים לצורך הדת, וחנוצרים טועים באמרם כי על כל כלל ישראל תרבץ חטאת אולם האמת מונחת באמצע, עם ישר כולו נקי הוא מחטאת דם, אולם אפשר הוא שאיזה קנאי יעיב עלילה לעשות כתועבה הזאת, כן פסק מכ״ע הנ״ל אשר כולו לגבוה לעניני הכנסיה הקאטולית. ומכ״ע „וויעק׳ בא וימלא אחריו ויאשר ויקיים את המשפט החרוץ. מזה הננו רואים מה מאד צדקה הסופרת הנ״ל בדעתה, באמרה, כי כמעט כל העמל והרעה יוצאים ממקור הבערות וחסרון ידיעה, אלו ידעו הצוררים דיעה כל שהיא את יסודי דת ישראל, כי עתה לא מצאו את לבם לפסוק הלכה זו, אולם הם מגששים באפילה מנודח, נכשלים ומכשילים, הוטאים ומחטיאים. מקטיגור נעל שה סניגור) הצייר המפואר מאטעייקא בקראקא אשר זה מקרוב נתן דופי קבל עם בתלמידיו היהודים ואגב אורחא גם בכלל ישראל, ונגד דברי עמל ורשע ההם ערכו אחב״י בקראקא מחאה גלויה, כאשר כבר הודענו לקוראינו הצייר הזה, לפי הודעת מכ״ע הפולאנים, מתנחם על דבריו ומשתדל לתקן את המעוות ולמחות כעב פשעו אשר פשע נגד היזודים על לא חמס בכפם, ובא האות על זה, כי מן קופת הצדקה אשר ממנה מפרנסים שני תלמידים הגונים המתלמדים בחכמת הציור, צוה בעצמו לתת משען כסף לתלמיד אחד נוצרי ולתלמיד ותיק יהודי הקופה הזאת נוסדה מאת אנשים נדיבי לב לכבוד מאטעייקא ולמזכרת גדולתו, והוא בעצמו הבוחר בתלמידים הגוגים ומוכשרים הראוים לתמיכה, ובבחירה הזאת אשר בחר בתלמיד יהודי, ביטל בעצמו את גדופיו אשר חרף בהם מערכות ישראל. (ערב רב) רעה חולה היא בין משכילי אחב״י בכל מקום ובכל זמן, הפרזת המדה וקלקלת השורה וההתרחקות אל הקצוות, הנה מה טוב ומה נעים להתאחד בכל ארץ וארץ עם בני העם היושב בקרבן, וכנם להתנוסס הוא לנו מאמר ירמיהו : ודרשו את שלום העיר אשר הגליתי אתכם שמה והתפללו בעדה אל ה׳ כי בשלומכם יהיה לה שלום, והדברים עתיקים, אולם במדה זו אשר ההתקרבות וההתאחדות בטוב טעם ודעת דרושות לחפצנו, בה במדה ההתערבות וההתבוללות וההתחקות כקופים על מעשי עם הארץ, הן מעוררות שחוק וגועל נפש זאת נראה כעת בארץ בעהמען. ספאת אשר בני בעהמען החלו להתלונן על היהודים בעבור אשר דבקו אל דרכי האשכנזים זעומי נפש הבעהמען לכן התחכמו צעירי ישראל וייסדו בעיר פראג חברת תערובות, וכלם קימו וקבלו עליהם לבלי להשתמש רק בלשון בעהמית לבד, ולהדבק בדרכי הבעהמים ובמדותיהם ובכל ארחותיהם, אבן עי״ז היו לשוק ולשנינה ושונאינו וכיחים במופת זה, כי היהודים מחליפים כלבוש את לאומיותם, תמול היו אשכנזים ובין לילה נהפכו לבעהמים נלהבים ולוהטים, אמנם לו היתה ההתקרבות הזאת בשובה ונחת לאט לאט בלי השתקעות ומבלי ביטול עצמם לדעת, כי אז עלה חפצם בידם להפיק רצון מאת הבעהמים, אולם הפרזת המדה היא שאור שבעיסה המעכב. (היהודים והפולאנים באמעריקא) כאשר החלה תנועת היציאה לנער המוני יהודים מארצנו לאמעריקא, כתב אחד המכ״ע הפולאנים מילתא דבדיחותא, כי רק אז יצליתו היוצאים אם כל אחד ואחד מהם יקח אתו אציל או אכר פולאני לאמעריקא למען יוכל להתפרנס ממנו שם, כי כלל גדול הוא אין בני ישראל מתפרנסים זה מזה, והנוצרים באמעריקא אינם כסוגלים לזה ליהנות מהם — כן התלוצץ מב'״ע אחד. ועתה הננו קוראים בכ״ע קוריער ווארש׳ כי באמת נעשו היהודים והפולאנים אגודה אחת באמעריקא, ומצא מין את מינו וניעור ואל הקולוניות אשר נוסדו בעד היהודים באו רבים מפליטי הפולאנים הנוצרים, והיהודים קבלום באהבה ורצון ויכברו להם את כלי הרשתם, ויאחזו הפולאנים בעבודת האדמה והיהודים החזיכו באמת הרוכלים, אתריות הידיעה הזאת על מכ״ע הנ״ל הצופה לבית ישראל כאשר אין כליון תרוץ בהטבע, ואין בכל מלוא רוחבiהיקום אשר תחת השמש יצור גדול או קטן אשר כליל יחלוף ויעלה בתהו, ורק את פניהם ישנו ותמונותיהם כלבוש יחליפו, כן גם במערכי לב האדם ובמעלות רוחו מראש מקדמי ארץ עד אחרון על עפר יקום, אין בהם אבדון וכליון, אך הליכות עולם להם ודרך נתיבתם אל מות. כל הגיון ודעה, כל משפט ומנהג אשר לפי השקפה ראשונה נחשוב כי זכרם כבר אבד מן הארץ, באסת כחומר ביד היוצר הה ביד הזמן, והאמן הנפלא הזה עשה להם פנים חדשות ויחדש כנשר נעוריהם, אולם בשרשם ובמקורם לא נשתנ גרעין זרע יצמיח עץ רם ורענן יפה ענף ונושא פרי מגדים, בכל זאת בכולם יחד משרש ועד ענף, בכל ציץ ופרח, בכל עלה ופרי. מתתר כח הגרעין הראשון. כזאת נחזה גם במטעי רוח האדם מאז ועד עתה, מרעינים קטנים יצמחו אלונים רמים וענפיהם ישתרגו יעלו למעלה, ונזרם אשר יציץ על ראשם נחפה בירקרק חרוץ ובפרחי המד, לפעמים רוח סעדה כקש תשאם או הכורת יעלה עליהם ויגדע קומתם, אולם הסה מעפר אחר יצמתו ונצד חדש משרשיהם יפרה, כי בכל היקום שוררת תמורת נצ וחליפות עדי עד ואין כליון למו. הטבע והתולדה (געשיכטע) לא עקרות הנה ולא תעמודגה מלדת, זאת היא הוקה אחת ומשפט אתד לשתיהן. בראותנו את הפרא שאיננו מן הישוב איך הוא מתגבר על שונאו לרצחיו נפש ולקרעו כדג למען התענג על דמו אל נא נקצוף עליו בחפזנו, אך נזכור נגא כי גם אנשים העומדים על מרום מדריגת ההשכלה, קודעים כדג איש את רעהו — אפס כי יעשו זאת באופן אחר סיכור בריאת האדם המסופר בתודת קדשנו הוא כראי מוצק לכל דברי ימי עולם, כל קורות אדם ותוה, ע החיים ועץ הדעת החטא הראשון, חיי עצבון וקין והבל, כולן עוברות ושבות לעינינו בתמונות שונות. חק אדיר ואיתן מושל בנו, אשר על פיו מקרי העתים אחדים הם ויש קשר אמיץ ודבק טוב ביניהם, וגם בהעתים אשר לטראה עינים יתפרץ רוח האדם מן המצר ויגביה עוף למעלה למשכיל ויעשה דשות ונצורות אשר לתפארת ולגאון הם לנו, על כן במשוש ובקול רנה ותודה נקרא: האח., תקופה חדשה החלה בקורות הימים! גם אז אם רק נפלס מאזני משפט ונבחן ונחקור את מעללי העת, אז נראה כי רוח עועים שפוכה עלינו ועל מקסם כזב נשמח, והתקופה החדשה אשר נראתה לנו בהשקפה ראשונה היא קנקן הדש מלא ישן. לכו חזו מפעלות האדם אשר בהם יתפאר דדור האחרון, הלא המה: מתן חוקה אתת ומשפט אחד לכל האזרחים, חופש ודרור לכל האמונות והדעות גאולת העבדים והאכרים, ועוד כהנה וכהנה פעלים נשגבים אשר נגמרו ונעשו בכל המועדים הטובים אשר חגגה ההשכלה חג למנצח על שגיון, ותחצוב קבר לאולת ורשעה, ועל חרבותיהן נטעה דגל דעות נכוחות וישרות טהורות וחדשות, אולם כל זאת רק למראה עין, אך אם נעמיק חקר ונתבונן אליהם, אז נראה כי הדעות והתקונים הדשים הם הוטר מגזע הסדרים והחוקים הנושנים, כי תוק להתולדה היא לבלי לזרוע אל קוצים, וכל דבר אשר יצא ממנה לא ישוב אליה ריקם ולא יחדל מעשות פרי, לא נתקו המוסרות וכבלי ברזל ולא נמסו האסורים מעל ידי העבדים, רק מחומר אחד נעשו היום לא נכבו מוקדי אש אשר עליהם נשרפו היהודים וכל „הבנים הכחשים׳ בגרמניא בימי הבינים, רק בתמונה אחרת תבער האש הזרה ההיא. לא נפל הקיר המבדיל בין האזרחים במשפטי המדינה, רק מטיח תפל אחר הוקם הקיר המבדיל על מכונו, וגם משפטי האינקוויזיציאן לא הדלו, אפס בפנים חדשות הם יוצאים לפעלם. ומי כעם ישראל מופת חי וקים על כל האמור למעלה ? קול הזמן תהלך ברחבי דברי יי ישראל, קול קורא: סה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שיעשה! הקול הזה נחבא מעט מפני רעש גלגל הזמן והתקונים החדשים, אולם בשפל קול הטחנה נשמע קול זה ברמה מסוף העולם ועד סופו פרעות ותלאות, עלילת דם, משפטי אינקוויזיציאן, וכל ילדי, יום הנולדים לנו חדשים לבקרים, ישיבו אחורנית את צל מעלות הזמן. אכן לא עליהם נטיף היום את דברינו, רק על חזון אתר אשר נחזה בו זקנה ובחרות, שלג שיבה וטל ילדות. החזון הזה הלא הוא שריפת התלמוד אשר ראה נראה גם היום, רק בתמונה אחרת. מי האמין לשמועה, כי בני הדור הזה אשר לבם קפא כקרח ולא יחם מאש דת, כי גם המה ילבשו קנאה כמדם נגד דתנו וספרי קדשנו? מי האמין, כי אנשים כראהלינג וכמארר אשר זה חפצם לעקור את הכל, כי גם הם יבעירו אש זרה לשרוף את התלמוד בלהט קנאתם? אמנם את אשר לא פללנו ראינו היום : נוסף לשאלת היהודים ברא הזמן בריאה חדשה, את שאלת היהדות, נוסף להאנטיסעמיטים קמו נגדנו אנטי-תלמודיסטים : שטעקקער בבערלין, האלובעק בוויען, ראהלינג בפראג, סמיטה באנגליא לוטאסטאנסקי ובראפמאן הצעיר בארצנו, כל השעירים האלה יחד התלקטו והתלכדו ויערכו עצים על הערכה לשרוף את התלסוד בהבל פיהם, ורבים קלי ראש ודלי דעה אשר מקרבנו יצאו הם עוזרים על ידיהם, בדברי הימים יסופר לנו, כי כאשר העלו את החוקר „הוסמ׳ על הבמה לשרפו חיים, וירא איש אחד מבני עסו מקושש עצים וזרקם על המערכה למען השתתף במצות הקרבת קרבן עולה זה, אז קרא החוקר הנעלה בהמון רגשותיו : הוי בערות קדושה ! )Sancta simplieitas .ובקול הקריאה הזה נכון גם לנו היום לקרוא אל בעלי תאות התקונים ואל חרפי התלמוד אשר הרימו ראש גם בקרבנו, מה נשתנה הזמן הזה לרוע מכל העתים אשר עברו עלינו! אז בעת אשר התאבכ גאות עשן מעל מוקדי ספרי התלסוד בצרפת ובאשכנז, אז לא היו בקרבנו בוגדים אשר יוסיפו עצים לאש, אז היתה התובה הקדושה מוטלת על אבותינו גנון והציל את אוצר דתם וחבתם כף שונאיהם, אולם היום עלינו החובה להתאזר עוז להציל את דת, לא מכף צוררינו לבד אך גם מלביא וליש אשר בקרבנו הנה על כן כדבר בעתו נחשוב את ניבו הבאוה של אביר המטיפים יעללינעק, אשרהרעיף טל לקחו על דבר היהודי התלמודי דער תלמוד- יודע), ודבריו הנעימים יצאו לאור בחוברת מיוחדה. הן אמנם לא נראה בהם דבר אשר יאמר עליו ראה זה חדש הוא, בכל זאת הוצק חן ויופי עליהם ובקסם תפארתם יקחו כל לב כי זה כבוד חכמים ויתרון הכשר דעתם להטעים ולבשם, לפאר ולרומם, דברים עתיקים וללבב בהם את לבנו, לא נפזר תהלה ליעללינעק, כי דבריו הם תהלתו לכן גלקט מדהם צרור פרחים אשר נדע כי יתענגו עליהם הקוראים, ה׳ יעללינעק עטר עטרה לדרשתו את המקרא היקר והנעלה: ומי כעמך ישראל גוי אתד בארץ (שמואל ב׳ ז׳ כ״א) וזה פתח דבריו: „הן עם בני ישראל מפוזר בארצות ומפורד בין העמים ומדבר בכל ארץ כלשון העם היושב בקרבו. בכל זאת ישראל גוי אחד הנהו, אגודה אחת קשורה ומשולבת פנימה, לכן נפלא הוא העם הזה ואין כמוהו בין העמים פזורו ואחדותו, פלגות חלקיו ויחודו נפלאים המה ולא יבינם הכם בחכמתו והחוקר בחקירתו אמנם לא בזאת בלבד נבדל ישראל מן העמים, כי גם במלחמותיו ובנפתולי אלהים אשר יתפתל עם שונאיו, גם בתלאותיו ובצרותיו הוא יחיד ומיוחד ואין כמוהו בין כל משפחות העמים, איה איפוא עוד עם אחד בארץ הנתון לחרפה ולבוז, לקלון ולגדופים כבני אברהם יצחק ויעקב ? כל הקדוש לו, כל המרום ונשא בעיניו כל גדוליו מיבי קדם, כל חכמיו מימי הבינים, כל מאשריו בעת החדשה, כל משורריו וחוקריו וסופריו בעת החיה כולם לחרפה ולקלסה, למשל ולשנינה בפי שוטניו, אולם מן כל שבעי קלון וחרפה אלה, עשר ידות בנאצות וגדופים להספר הרם והנעלה אשר העמידוהו לתלפיות ויכוננוהו הבונים במשך חמש מאות שנה, הלא הוא הספר אשר כתבו קהל הכמים וחוקרים קהל אנשי המעלה וקדושי עליון, אשר רבים מהם העלו את נפשם כעולה כליל על מזבח אהבת עמם, הספר הזה הלא הוא ספר „התלמוד״, כל אשר בדו מלבם כסילים ורשעים כוזבים ובני בליעל, כל בדי כזב אשר הורו והוגו מלבם כולם הוטלו למשא על התלמוד. כולם יסופרו מאיש לאיש על אדותיו הבערות והרשעה והשקר אמרו לדבק טוב ויתקשרו קשר נגד הספר הזה ולא ייגעו ולא ייעפו לנבל את זהרו ולגדע את קרנו ולהשפיל את כבודו ולהוציא עליו את כל הות לבם; וכמו לא די לנו בכל אלה, והנה לדאבון לבנו גם רבים מאחינו בני ישראל אשר טח מהשכיל לבם, ילכו שולל אחרי המלשינים ומפיחי כזבים, ובאולתם הם נכונים להסגיר את התלמוד לידי שוטניהם, לכן עצור בסלין לא נוכל וגמרנו בנפשנו לצאת אל המערכה להציג לפני קהל הקוראים את היהודי התלמודי ואת כל שיחו ושיגו את דעותיו ואת הגיוני לבו״ החכם יעללינעק עושה כמנהג רבנינו בני הדור הישן, הוא נועץ את סוף התלמוד בתחלתו ומדבר ברחבה על אדות התחלת התלמוד (קריאת שמע ואחדות ה׳) וסוף התלמוד (לא מצא הקב״ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום), ומה נעים לקחו זה! עין יעללינעק הצופיה והחודרת חדרי סתר תמצא בחיק שתי ההלכות אשר בראשית ובאחרית, את כל ההגיונות הנעלים אשר עליהם העולם עומד, בקרב ההלכה הראשונה ימצאו אוצר כל יקר ופנת יקרת לעניני הדת ועבודת אלחים, ובקרב ההלכה האהדונה יתגלה לעיניו אור בהיר המאיר לישראל נתיב בעניני מדינה ובתורת האזרח בארץ. ראש דברי התלמוד הוא לקח פרושה על כל העמים ועל כל הברואים, והוא שם את ישראל לעשות צדקה ומשפט, טוב וחסד כל הימים. וחותם דבריו הוא ברכת שלום לכל בני אדם בארץ — היהודי התלמודי הוא אוהב שלום ורודף שלום, לא יתרחר ריב ולא יעורר סדנים, לא יסבסך איש באיש עם בעם ובן דת זו בבן דת אחרת לא יפיח כזבים ולא יוציא שם רע, וכדבורה המוצצת עסים מפרחי חמד כן יץ היהודי התלמודי צוף דבש למודי אמת ונכודה אהבה ושלום מן ספרי התלמוד אשר בהם יהגה, אחרי אשר הורה החבם יעללינעק בשפה לנאמנים את חין ערך הדת והשלוס בהתלמוד, הוא חותם את דבריו לאמר : „התבקשו ממני להציג לפניכם את כל יכר התלכוזד ואת בל תפארת גדולתוז האעבירה לפניכם 2208 אנשי התהלה ואוציא במספר צבאם ולכל איש ואיש בשם אקרא, ואתאר את כל תבונותיהם הנעלות למען תראו את שפעת ולות התלמוד חכמיו וחוקריו, הגיונותיו ומועצותיו והמון למודיו ומשליו אשר אין מספר ואין חקר למו? הדבר הזה נשגב הוא ממני ולא אוכל עשותו אך זאת אגיד לכם, כי בצדק אמרו קדמונינו, כי התלמוד הוא ים גדול ורחב ידים הים הזה נשקף לעינינו בגאון הודו, אך עינינו לא תוכלנה להקיף את כולו מסביב, בעמקי מצולתו ראה נראה אותות חיים ותנועה חזקה ונמרצה, שם תזהרינה פנינים יקרות אשר בנקל ימצאם הצולל במים אדירים אלה, ועל פני הים ישוטו אניות שיט קלות וקטנות מעולפות בדגלי מחנה יהודה ממראה תכלת נושאות 2208 רועי אבן ישראל הלא הם עטרת תפארתנו לעיני כל העמים ולכל הדורות אשר יבינו וישמעו, כי כל אשר יגעו ומצאו המה בטורח גדול ואחרי שגיונות רבים, כל למודי האמת וכללי הדת והחיים, כל החיל והחוסן הרוחני הזה יאצר ויחסן באוצר התלמוד, על סולם דברי הימים עמים רבים עולים ויורדים דור הולך ודור בא, אך ישראל עם לא עז הוא לעולם יעמוד כסלע איתן בקרב ים זועף, כי ה׳ אלהיו עמו וכבודו חופף עליו״ דברי ההכם יעללינעק ראוים להכתב אש שחורה על גבי אש לבנה, בהחכם הזה נראה בינה יתירה בדברי ימי ישראל הוא ישכיל ויבין כי רק באוצר תורתנו ודברי ימינו נמצא צרי ומרפא לפצעי לבבנו, ידברו תועי רוח מה שידברו יבטלו את כל ידיעת דברי ימינו בשאלת „מה יועילנו זה׳, אויאמרו לכשאפנה אשנה״. הסה לא ידעו רוח ישראל המה לא יבינו את סוד המאמר „אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש״. דלי דעה ההם לא ידעו מה נחוץ לנו המדע, וראשית המדע הוא דע את עצמך״. ורק אז נוכל לפלס את מעגלנו אם נדע מה היינו וסה אנחנו עתה עם אשר אין לו „עבר׳ רק הוה׳ לא אתמול״ רק היום׳ הוא איננו ראוי לחיות על פני האדמה, הוא איננו ראוי להקרא בשם עם, והפתאים ההם יאמרו להוריד את ישראל לדיוטא התחתונה הזו! הם אומרים לחתום את ספרי דברי הימים, ולא ידעו כי רק הכה יוכלו לחזקנו ולנחמנו ולשובב את נפשנן הנחלאה. בקורות ימי עמנו בימים אשר עברו ובקורותינו בעת הזאת נראה צוררים שונים, צוררי היהודים וצוררי היהדות, שריפת היהודים ושריפת התלמוד, מילטאן האנגלי אמר „ההורג אדם רק נפש הוא חובל וממית עם שכלי. אולם המבטל בפועל או בבקרת שוא ספר טוב הוא חובל את השכל בעצמו״. ואנחנו כזאת נוכל לאמר גם על מהרסי הדת וצוררי התלמוד, אשר מחוצה לנו ואשר רבו גם רבו בקרבנו פנימה, האנשים האלה ירבו להשחית ולחבל יותר מכל צבא היחפים ומכל מפוצצי החלונות וקורעי הכרים והכסתות גם יחד, ובפה מלא נאמר כי הלכות התקונים רעות בעינינו מחלכות חובל ומזיק אשר תמו זה מקרוב בחסדי אלהי ישענו הנה שוט שוטף כי יעבור ישוס ויחמוס ויכאיב רק לבות אנשים יחידים יגיר דמעות מעיניהם וימחץ את בשרם, לפעמים הדמעות לא ימחו והפצעים לא ירפאו, ולפעמים ימתו הדמעות והפצעים ישובו למרפא אך לא כן הרם הדת וחורבן האומה המה בכיה לדורות ומעוות בל יוכל לתקון. עד מתי תועי רוח לא יבינו זאת ויבואו בקרדומות ויתנפלו על התלמוד? היודעים המה כי „מן פארי העמודים (פיראמידען) ההם אלפים שנה נשקפים עלינו״, והם באים ומתחככים בכותל זה להנאתם כחוכא ואיטלולא ? ומי ומי הזועמים על ברית קדש? בזכרוננו עולים כעת דברי שיללער המתלוצץ על המבקרים החדשים לאמר : הם מטפסים ועולים כעכברים על פטישו החזק של הענק הערקו- לעס, איזה כומר צדפתי אשר גוו מדוכא ביסורין ולבו לב שפן, הוא טוחן הרים בסברא ומוכיח שאלכסנדר המוקדני היה מוג לב כארנבת, ומלמד חולה במחלת השהפת אשר נשתו פורחת בראש חוטמו הוא דורש דרשה ומסביר סברות על אדות הכ והגבורה. והאם לא נוכל לשאת את המשא הזה גם על מבקרי התלמוד, המכרכרים כרכורים על קב הקטע, ומבלי רגש ד „וריתחא דאורייתא בלבם, הם באים ואומרים איש איש בסגנונ של לודוויג הארבעה עשר השלהן ערוך אני הוא ולא אתר״ קוראינו יודעים איה ומתי החלה התנועה הזאת הפרועה לשמצה ואחרי כן שקטה, ונשמח על הפרישה כאשר התעצבנו על הדרישה, והנה עתה יצאה עוד הפעם סיעה של בני אדם עזי פנים וחבורה שכולה סריקין ושלחו מקרבם גדי מקולם אשר בשם „בן ציון״ יכונה, וזנב הלטאה מפרכסת ומטילה אבק ומבלבלת את הדעות בספרים הכתובים דוקא בשפת רוסיא: ואנחנו אמרנו, בטח יבואו כל סופרי העתים ובפרט המדברים אל העם רוסיש ויטפחו על פניו של בן ציון, ויקברו קבורת חמור את הצעת התקונים, ומה ראינו עתה? לדאבון לבנו קראנו באחד ממכה״ע ההם מאכר בקרת, מאר מודה במקבת הטענה של בן ציון, אבל גם המקצת הזאת היא די והותר, ומה לי קטל כוליה מה לי קטל פלגא? אך הבדל מצער יש בין הפריצים והערומים (ראדיקאליסטים ואפפאר- טוניסטים) הפריצים רוצים לעקור את הכל בפעם אחת, והערומים אומרים לחסר ממנה טיפה טיפה ז למה״ד לתלולית זו של עפר, מי שטיפש כהו אובד מי יכול לקצות את זו, מי שפקד מהו אומר הריני קוצץ שתי משפלות היום ושתי משפלות למחר עד שאני קוצץ את כולה — וכו חיזוק לדברינו הננו רואים במאמר סופר אחד בכ״ע הנ״ל הוא מאריך פה ולשון על חכמי התלמוד, אשר לא הבינו את השיטה הלאומית (השיטה הזאת בצורתה הזרה אשר הלבישוה הפאנסלאוויסטים ומהם קבלוה בעלי הדמין בקרבנו, היא הרכבה שאינה קולטת בישראל לא בעבר ולא בהוה) לכן הסירו את ישראל מעם נ?) ובא האות על זה, כי בימי חנוכה הקילו (הא גברא והא תיובא 7) ואת יכי הפורים (אשר לדעת הסופר החריף הזה רק מילתא זוטרתא כל ענינם) רוכמו למעלה. הבה אין בלבנו להתוכח עם הסופר הזה, כי כלל גדול לנו „ליזגבר אינש והדר ליסבר׳ ובהכלל הזה שכה הסופר הנ״ל — אך זאת נשאל: האם עתה בעת אשר ישראל טובעים בים. בעת אשר הרוחות הרעות והחבלים והבזיקים יתרמרו אלינו ככל עבר. בע אשר עלינו לעמוד על המצפה ולהקהל ולעכוד על נפשנו, עתה תבואו גם אתם נמחרי גדופים ותאבי תקונים, לשלוח יד חזכסת באוצר קדשנו, לשים לכרמס חלקת מחוקק ולעקור כנה נטעו אבזתינו בדם לבם ובמוח עצמותיהם עהה בעת אשר הדור הצעיר חולך ומתרחק כן הדור הישן ונפשו יבשה אין כל, והדבר נחוץ לחבב עליהם תורה מורשה זידיעת התלכוד ודברי היים, עתה בעת אשר רב החור ביד היובר וכקום רחב ידים פבוי לפני המופרים לפעזל הרבה בכאמריהם, לחכם את הלבבות ולקרב את הנפרדים, עתה הנכם צוברים טיט ורפט לזורקם על פני התמוד, לאמר על הכמיו ומיסדיו כי הם הסירו את ישראל עם, ועוד דברי כזב ותהו כאלה? הבותנים אתם דין והבון לעצבכם ח שאם עזשים? כראו את דברי החכם יעללינעק, הפו והפכו בהם, ואם יש רגש בלבכם, אז יחוזרו פניכם בכלימה. בראותבם כי יתרון לדבריו על דבריכם כיתרון האזר מן ההשך, או אז אולי תשזבו., אולי תדוכו סלה, ותהיה לכם דומיה תהלה אשטרדם יכן קראתי בכתבי עתי הבפירה, אשר כ האנטיזיביטים פלסו להם, נתיב גם בעיר אכשברדם, מצאתי נכון וראוי לחודיע בשער המעשה שהיה פה, כי התעורר אחד מהנוצרים להוציא מגמתו לפעלו, ולהראות שנאתו נזגד היהודים אבל נחל בוז וקלון, וזא לאזת כי לא יוסיפו חיל לפהת בלב ההמון שנאה וקגאה נגד העברים. בבו״ש הנבר 290 להודש כסליו כאשר בבית המשחק גברו הבחלקה הראשונה יצאו אנשים אחדים עברים כבית המשחק, לבית הקאפי׳. כדרכם תמיד, ולא נתן אותם שומר הפתה לבוא הביתה, בפקודת איש נוצרי אחד מתושבי העיר אשר לא יחפוץ שיבואו שם העברים, בעת הוא יועב שמה ויהרו האנשים על שוטר הפתה, ויאמרו הלא רשות לכל איש אשר תעודה בידו לבוא בכל עת שיחפוץ הביתה ואין לך חוק ומשפט להניא אותנו ללכת שמה, וידחפו אותו בחזקה כן הפתח, ויבואו שמה, וכאשר ראה איש הנוצרי זאת הרה אפו עליהם וישפוך עליהם בוז וקלון בחרי אף, ויאבד הלא מהנכון וראוי גם פה לעשות לכם כבארץ אוסצריא, והרהיב בנפשו עוז לפקעד להוציא האנשים הבית מבלי הבט עליו כי עשיר הוא. השיבו הרפתו אל חיקו ויפרוץ ביניהם ריב ומדון, עד כי באו שוטרי העיר להשיב המנוחה על מכונה, ויודע הדבר לאדון הבית הג׳ ווערטהיים כי עברי הוא, ויבוא בעצמו, ובפקודתו הוציאו הפאליצייא את הנוצרי מן הבית בבוז וחרפה, וינחל גם מאחדים מהם מכות נאמנות. — ואין אחד מהנוצרים אשר בא לחלוק עמו חלק כחלק את החרפה והקלון אשר הנחיל, כי פה חוק ומשפט, שווי זכיות מבלי הבדל דת, ומבלי יתרון איש על רעהו, כה יסתמו פיות משטינינו ומקטרגינו בכל ארצות תבל, ולא יוסיפו לדאבה עוד. ארי׳ ליב גראדצקי מינסק. מנהיגי בית הספר הנוסד בעירנו למלאכה ולראשית למודים, מנהליו ומפקחיו, ובראשם ראשי מיסדיו ה׳' וויינגעראוו, דירעקטאר הבאנק, וה׳ חנהלעס הרב מטעם הממשלה חגגו בשבוע העבר (5 דעקאבר) את חג השנתי הוא תום השנה השלישית מאז הוסד הבית הזה, שלש שנים כי עברו על בית הספר מאז ראה אור וחיים, אות ומופת היא כי עוד יראה זרע ברכה ויאריך ימים. הן שלשת השנים הראשונות היו שנות ערלה, ככל דבר אשר ראשיתו מצער ; מעתה תקוה נשקפה למנהיגי הבית הזה כי יעשה פרי הלולים. לפני שלש שנים, בשעה שעלתה המחשבה על לב ראשי המיסדים, להציל נפשות בבי עניי עירנו, הטובעים בים צרה מאפס מעשה ותכלית מה עשו ז נועצו לב יחדו, וירדו ונעצו קנה בים זה, וברבות הימים עלה בו שרטון, ועליו נבנה כרך גדול, כפעל יקר ונעלה, בית הספר הזה, אשר הנהו עתה משגב לנערים עניים אליו ירוצו ונשגבו, כי לכל בואיו תקוה נשקפה, כי בימים יוצרו לא ירעבו ללהם פנקם השבון השנתי לשנת 1882 פתוה עתה לכל קורא בו, והנה רואה בו כי המתעסקים הוציאו בשנה הזאת, מהבנסת הבית לצרכיו הברובים סך 5.,0 9ל רו״כ, וכזה לכלכלת הנערים הרעבים סך 102,64 רו״כ, מלאכת הנערים של שתי המפלגות חרשי עץ (שמספרם 14) וחרשי ברזל (שמספרם ה5). הביאה פרי על סך 919,51 רו״כ, אחרי נכיון ההוצאות ע״ז שעלו ל0,3ה! רו״ב, יראה הקורא כי 198 נדיבי לב הביאו נדבותיהם בשנה הזאת 208S.2 רו״כ, וכן 252 נדיבים על נדיבות קמו לתת טלחכם, יום יומים גם שלשה ימים בשבוע, לתלמידי בית הספר אשר אוכל נכרת מפיהם ככל אלה שתים למדנו א׳ כי הבית הזה עומד עתה הכן,. נשען על עמודים הזקים, ואוהל התורה והמלאכה הזה בל יצען בל יםע יתדותיו לנבח. ב׳ כי רבים כנכבדינו זהחלו להכיר את נחיצות בית ספר כזה לבני ישראל ברוסיא, ומי יתן והתעוררו גם ערים אחרות לדאוג לצאן אדם הנפרשות ונפזרות בהן. והננו כברכים מקרב ולב עמוק את נדיבי עירנו, וכן נדיבי ערים אחרות, כן אלה התומכים רק בכסף, וכן אלה המצרפים גם השתדלותם לנדבתם, כי יחזק ה את לבם.גם לימים הבאים יוסף ברילל זאקוב (פאדאליען) — שפרה עלי להודיע בשערי הצפירה״ הנעלה את תום ויושר לב הגראף poonii האדון הזה חלה את חליו זה כמה ימים, והתנוססה בקרבו רוח נדיבה לעשות טוב והסד לפני אל עליון רופא ולים, וברוח נדיבתו זה לא שכח גם עניי היהודים, ושלח לעירנו ולעיר סילאבקאוויץ הסמזכה לנו לכל אחת חמשים רו״ב, לקנות עצים ולחלק בין עניי ישראל, אשר לא דבר קטן הוא בעירות קטנות כאלה . מידו היתה הרוחה לרבים מבני העניים למצוא מחסה מכפור וקרח בחורף, יגמול עליו אלהים כפעלו הטוב ויוסיף ימים על ימיו, כעתירת כל בני עירנו, ובתוכם אני הכותב אברהם ברען (יליד חאטין) טאפאלי כפר במחוז ביאליסטאק. — עיר מולדתי „סוראשז״ בטהוז הנ״ל) עיר מצער ההיא יושבת על נהר „גארעוז״ ואנשי המקום לרוב מתפרנסים בכבוד ממסחר העצים ההולכים ברפסודות לדאנציג, כמעט כלם בעלי כים ולא נמצא שמה דל ואביון. ואף כי קראתיה עיר מצער״. אך לריב ומצה תתהרה את הקהלות הגדולות. זה כשנה תמימה פרצה מחלוקת בעיר הנ״ל בעד איש אחד שלקח הגבאות ביד חזקה, ועוד לא שככה גם עתה לו ממה יריבו וגם יקראו למהלומות בביהמ״ד, ואין מתעורר לתקון הביחמ״ד אשר רק אחד הוא, וקירותיו נוטים לנפול לא ישימו לב על הרב הישיש הרועה אותנו זה כמה בשנים, ושכרו רק 3.50 רו״ב לשבוע, ובשכר מועט כזה לא יספיק אדם כל צרכיו, ומה גם כי עליו לשלם בעד דירתו, ולקנות עצים להגין מקור החורף לכהפ״ח נחוצים לו 6 רו״ב מדי שבוע בשבוע, האם לכם לאכול מעדנים ולהרב די לחם יבש: למה ידל כבודו בעד פת לחם ? ובפרט כי יש כסף מהכנסות מכם הבשר׳ ואין עליכם לבקש ממקום אחר, על הדברים כאלה אין איש שם על לב, רק על כבוד הגבאות וכו׳ כלם בעלי דעות מרדכי ארי׳ פרייפעלד מעיר ביאליסטאק. הודיעו לנו כי שקר ענה הסופר בהמליץ גליון 40 על הח״ק דשם, כי אחד מיחידי סגולה הלך ברחוב בשעה 3 ופתאום נפל לארץ וימת הרופאים צוו שישכב כ״ד שעות אולי נותרה בו נשמה, ובניו האיצו בהרופאים לתת רשיון להשיבו לאדמתו ביום ההוא, כל זה שקר וכזב, כי המנוח הנ״ל לא נקבר עד למחרתו בשעה11 ובטרם הובל לקברות הובאו הרופאים שנית ויחליטו כי מת הוא וניתן לקבורה, והדבר ידוע לכל תושבי עירנו אין ספק בו, רק הכותב בדא הדברים מלבו להוציא דבה על הח״ק דשם ולא במשפט. מאסקווא. י״ב טבת תרכ״ג כבוד ידידי המשכיל החכם השלם מ׳ יחושע מז״ה הי״ו הגיעני מכתבו מווארשא, בימים האלה ימים של צער אשר הנני כאיש נדהם, מהאסון והשבר הגדול אשר השברתי בגזירת נורא עלילה ית״ש, בלקחו ממני את מחמד עיני, אם הבנים עקרת ביתי הרבנית ז״ל מרת רבקה בת הרב הגביר הנודע למשגבבצדקת פזרונו בישראל מו״ה משה צייטלין משקלאוו, ממשפת הגאון השר ר׳ יהושע צייטלין זצ״ל, בת חמשים ושתים שנה, ועלתה למרום והובלה לקברות ביום א׳ לסדר ותאמר רבקה קצתי בחיי, כ״ג רחשון. אחרי מטתה הלכו ונהרו המון אדם רב מאד, כספרים צדקותיה וחסדיה, ונעימות דבריה עם כל אדם, ורוב חכמתה לתת לכל איש ואיש עצה ההוגנת לו, ורבים וכן שלמים שאלו עצות מפיה. — ועל שדה הקברות הספדגוה כהלכה לפי כבודה, אנכי ובני היקר הרב השלם משה יצחק שי' ומאז ועד כה, עולמי חשך בעדי, ייטיב ה׳ ולא יוסיף לדאבה עוד, ויהפוך אבלנו לששון, והוא טרף וירפאנו יך ויחבשנו ומיומים יחיינו ומיגוננו ישמחנו, אמן. ימלא ה׳ כל משאלותיך, וכל עצתך יפיק לטובה כברכת ידידך שוחד טובך לעד, ומצפה לישועה ונחמה חיים ברלין חופ״ק הנ״ל חדשות שונות גליון מכ״ע יקר למאד) המכה״ע היוצאים באנגליא, ובפרט הנדפסים עם ציורים ותמונות שונות בבל ימות השנה, זה דרכם מאז ביום חג הלידה (וויהנאכטען) יתעסקו עוד איזה שבועות או ירחים מקודם בעלי אומנות ומלאכות שונות, לפאר ולהדר את הגליון היוצא ליום ההוא בתפארת ציורים נפלאים ותמונות מצבעים שונים יקרים למאוד, להיות למתנה לכל החתומים על המכ״ע ההוא בשנה הזאת, ועתה הנה הודיעו כי המכ״ע היוצא לשבועות rplic, הוציא בדפוס את הגליון שלו במלאכה גדולה ונפלאה, אשר ההוצאות עליו עלה לסך 21000 ליטרא שטערלינג. (פעולת אור העלעקטרי על הצמים ועצי השדה). החכם זיעמענס הנודע בבינותיו הרבות שעשה בסגולות העלעקטריצי- טעט על הצמהים, הודיע זה מקרוב מה שהשיגה ידו בנסיון גדול בענין הזה, החכם הנ״ל הכין לו שתי מנורות גדולות עלעקטריות, אשר חוזק אורן חיה כדי 4000 אבוקות ידועות במדתן, ויוצאות בכח מכונת הקיטור של ששה סוסים, המנורה האחת תלה בגן בית הצמחים גבוה המכוסה בגג של זכוכית ומחומם ע״י תנורים מוסקים, ובתוכו היו מיני אילנות נושאי פירות, שטח הגן היה 450 מעטער מרובעים, ומנורה השנית תלה על עמוד גבוה להאיר עוד שני בתי גנים נמוכים, ועל גן אחד גלוי באויר על פני השדה, שם היו זרועים מיני דגן שונים, המנורות האירו עליהם בכל לילה מימות השבוע, חוץ מיום א' שהמכונה בטילה ממלאכתה, ומצאו בנסיון כי הצמחים המוארים גדלו והצמיחו הרבה יותור במהירות מכפי טבעם הפירות הממחרים ביותר לצאת ולהתבכר, היו מיני כרשינין (יאגאדען) , אח״כ נתבכרו האבטיחים (מעלאנען), אחריהם מין לפת כרוב ברוקווא), ולבסוף יצאו בכורי הענבים, ובערך הזמן הזה עלו על פני השדה המוארה באור עלעקטרי גם שבולת החטים בגובה כדי אה אחת עד שהתחילו לגמול פרחים, תחת אשר על פני השדה במקומות אחרים לא הגיע גובה שבולת החטים אפילו לחצי אמה, והנה המכונה הקיטורית לא היתה פעולתה רק בלילה לאור העלעקטרי בלבד כי כל היום היתה מלאכתה לעבודות שונות אחרות, ומצא לפ״ז בחשבון שהוצאות המכונה לאור העלעקטרי בכדי לגדל צמחים שלא בזמנם, הוא אך מעט מזער בערך. (הטעלעפאן בקרקע הים) כבר נודע התחבולות אשר המציאו בימינו ליורדים בנבכי ים להעלות משם עניני חפץ או לתקן מלאכות שונות בקרקע הים, כי יעטפו את ראשיהם במעטפה מתוקנה, הסוגרת את הראש מסביב עד הצואר לבל יכנסו המים, וע״י קנה הלול רך וארוך של קויטשוק, היוצא מן המעטפה עד שטח המים למעלה אל עץ קטן הצפוי על המים, הוא לשאוף רוח ולהתמהמה תחת המים כמה שירצה, במעטפה קבועים שתי זכוכיות למול עיניו למען יוכל להביט ולראות בתוך המים על כל אשר מסביב לו, והגה עתה הוסיפו עוד לחבר אל המעטפה טעלעפאן, למען יוכל הצולל לדבר מעומק הים עם הספנים או ההולכים בשפת הים. הנסיון בזה נתאמת זה מקרוב ע״י בחינות שונות, ואחד האינזענירים אשר ירד בקרק הים, דבר עם ההולכים על שפת הים במרחק 600 האיארדס אנגליים להחכם מוהר״ז היילפערן נ״י לא נוכל לדקדק עם הרמב"ם ״ל ולבקש ממנו שידע מכל הידיעות שנתפשסו אצלינו היום,. כי כן הוא אומר בעצמו בס׳ המורה גם על הז״ל ,ולא הבקש ממני שיסכים דבריהם עם כל מה שהגיע אינו וכו׳ לפי שהחכמות היו עדין הסרים בימיהם״, וע״כ מה שנחן הפעם (הל׳ גניבה פ״ט) על ולא ימוד לאחד בימות הגשמים ולאחד בימוה החמה מפני שבימות החמה החבל מתקצר, ״ל באמת „מתארך״, ואולם המתמל בעדו לומר שאיננו רק מעות סופר בדבריו, הוא ללא אמת, כי בדומה לזה מצינו אצלו שם גם על מה שאמרו (כ״ב פ״ט) ולא יטמין משקלותיו במלח, לפי שהברזל מעלה חלודה וממעט משקלו וזה אינו שכפי הנודע ההלודה היא הרכבה כעמיית הככדה יותר מהברזל עמו שהולידו, אבל הטעם הנכון בגמ׳ הוא משום אבן שלימה דכתב רהמנא ובימי הקדמונים היו שוקלים באבים, וכבע האבנים הבמונים במח הוא להיות מתרככים ונפרכים מעט מעט, כנודע. המו״ל ידיעה אחרונה אחרי גמר הגליון הזה נשמעה דעפעשע מארץ צרפת, כי שר וגדול נפל היום בצרפת! איש התהלה וגאון במי מדינה גאמבעטטא נאסף אל עמיו אחרי מחלה כבדה אשר תקפתהו במקרה ותכריעהו בדמי ימיו בן ארבעים ושתים שנה לראבון לב בני עמו אשר נשאו עיניהם אליו, וקוו ממנו גדולות ונצורות, ומבחר תקותם ירדה שאולה כאבידה שאינה חוזרת על הידיעה הנכבדה הזאת עוד נדבר בגליון הבא הודעה אגענטור אונד קאמיססיאנסגעשעפט מאריטץ מאיר אין טריעסט. ניממט אן אויפטרעגע פאן אין אונד אויס- לאנד פיר איינקייפע אללער זארטען קאלא- ניאל אונד באקאלי וואארען, אעלע אונד פריכטע פרישע אונד טראקקענע, געווירצע, מעדיצינאליען אונד דראגען מיט ביליגסטען צור צייט שטעהענדען פרייזען, אונד מאכע נאך אייניגער ווידערהאלונגען דער אויפטרעגע מאנכע ערלייכטערונגען אין קרעדיט שטעל- לונגען. בעריכטע זאונד נעטהיגע מוסטער ווערדען נאך פערלאנגען געזענדעט. אויך איבערנעהמע אללע פערכויפע, קאמיססיאנען אונד בערזען אויפטרעגע, געגען רעעלע אר- טיקעל וויא געטריידע אונד נאך פעראנד לונג פארשוסם גענעבען. מיינע אדרעססע איזט : Mloritz Mayer in rieet, Cesterreieh. הודעה כעת יודפס בדפוסי ס׳ הקדוש שפתי כהן על התורה, מהרב החסיד המקובל מגורי זהאר״י מו״ה מרדכי הכהן זצוק״ל, מצפת, ואור תורתו האיר בארם צובה יעא פשטים נחמדים ונעימים וסודות ליודעי דעת דרך האמת, וגימטריאות מחודשות פרפראות לחכמה, נדפס ראשונה בשנת ש״ע לפ״ק, ושנית בשנת ת״ן לפ״ק, וכעת הוא יקר המציאות. וגדפם כעת בכל יופי והדור בהשגחה מעולה, ויחולק ע״פ פרענומעראנטין ע״י איש נכבד בר אוריין, והכל מסייעין לרדבר מצוה. וגם נדפס כעת בדפוסי ספר שירי תפארת בשש חוברות, להרב המליץ הנשגב המבאר הנעלה, כבוד מוהר״ר נפתלי הירץ ווייזיל ״ל המפורסם בשיריו שירי קודש, המלאים יראת ה׳, וספור מעשי ה׳ ונפלאותיו ביציאת מצרים, ומתן תורה, והמפורסם אינו צריך ראיה יצחק גאלדמאן מדפיס בווארשא טרישקי (טחוז שאוועל) זה ארבעה עשר ירחי עמל אשר עזבני בעלי והלך לעיר מעמעל ובעוזר הקאמיסיאן דשם נסע להאבבורג (בטח לבוא לאמעריקא), ומאז עקבותיו לא נודעו, ואלה המה סימניו: שמו משה דוד „לאחינסקי או „בלום״ יליד ווילנא שנותיו כבן כ״ר קומתו ממוצעת, שנרותיו שחורות, מלאכתו הייט ולבד זאת בריגא. אנא אחי בני עמי! חוסו ורחמו נא עלי, אם ימצאנו איש יודיעבי ע״פ האדרעססע צירע בתר׳ שלמה שלמטה, ובעל הגמולות ישלם לכם כפעלכם הכותב ומעתיר בעד האשה העזובה חיים שלום בהרבט״ר שרגא ראבינזאהן Or. lomeaniI .-o. . A. y aty yIy B ptm. * י מאלה המקבלים מטידי הצפירה והמניד „בחקפה" אבקש לשלם לי המגיע עד עד היום, ואשוב לתת גם להבא בהקפה, ולהיות סוכן נאמן גם להחתומים וגם להרב המו״ל, ומאלה המשלמים לי בטובם בהקדם ייטיבו חסדם לעשות כן גם לשנת 83ו (ישאו ברכה כה׳ — מהיום הנני סוכן גם על „העבדי״, מחירו א׳ רו״כ לרבע השנה והחפץ בו יפנה אלי יצא לאור על ידי סיפור נחמד „סוף גנב״ נעתק מאשכנזית לעברית ע״י שלמה ליב בלאנקשטיין, מחירו 8 קאפ׳ או בחליפין על ספרים אחרים, ולהשיגו גם אצל המעתיק. כל הספרים הנקובים בשמותם וחירם ברשיטות מו״ס הגדולים בפה או במכתבי העתים העברים ישנם להשיג מידו בחירם הקצוב ברשימות המכ״ע. גם ספירים נעימים בשפת זארגאן, הן מידי בווארשא והן לשלוח על הפאסט לערים באמונה וזריזות בעז״ה כידוע למבירי ומיודעי נחמיה צבי טשערנאוויץ, ווארשא ברחוב דזיקא בחצר טייטעלבוים 8 . api2, apn a 8 י. הנני להודיע בשער בת רבים, כי הכינותי בעז״ה מסחר עם בתים תפלין ובזוזות, רצועות גם קלף טוב ומהודר לכתיבת ס״ת, מקח הבתים היינו קטנים מעור כבשים מקחם 5 זהובים בעד כל זוג וגדולים 6 זהובים ומעור עגלים כמה מינים ממקחים שונים היינו ממקח 7 עד 12 זהובים שהוא הטוב המובחר, גם יש לי בריסקער סארט בתים הטובים ומהודרים מאד, כל הנ״ל אמכור בעד המקח השוה לכל, ואקוה כי אפיק רצון מכל הסוחרים אשר יעשו עמי חוזה ויסחרו עמי — נם הנני להודיע כי סיפר מהיר במלאכתו מלאכת כתיבת סת״ם אני ויוכלו לעשות עמי חוזה גם בזה וכבר הפיקו רצון ממני כמה וכה בע״ב אשר כתבתי ס"ת בעבורם בית המכחר יסדתי ברחוב פראנצישקאנער בחצר וויניווקעס 31 איטשע פינקעלשטיין סופר סת״ם כווענגראווע נלוי לכל סוחרי ספרים אשר זה מקרוב יצא ע״י לאור ס׳ שבילי עולם אזיא ואפריקא, להחבם ר״ש בלאך ז״ל ג׳ חלקים, כלול בהדרו, גם ס׳ בינה לעתים בשני חלקים, כולו יפה ובקרב הימים עתידים להתחדש כמותם עוד שלשה מאורות גדולים חדושי הרשב״א שלש חמש, ושבע שיטות נם ס׳ מבחר החשבון להח׳ לטבלא אשר זכותו לקות בידי לצמיתות מידי המתבר דרשו את הס׳ האלה בהוציאם בבית אוצר הספרים אשר לי תמיד, גם ישיגם כל מבקש בווילנא אצל המדפיסים ראם N 17 שמואל אייזיק פעשעס, ווארשא נאליווקע S. A Poschcs, Naeki 17. איש צעיר ליים היודע על בירין שפות : עברית, רוסיש, אשכנזית,צרפתית ובריטאנית עם כל יתר הידיעות הנחוצות, ואשר ידו רב לו גם בתלמוד יבקש לו פה הוראות שעה או בית להתעסק בו כל היום החפץ יפנה אל אדרעססע Bapmaa, Mpaoscan . n. 45. אתכבד בזה להודיע כי יש תחת ידי סקלאד מתמצית חומץ (עססיג אסענס) מפאבריקען מובחרים מח״ל מן 80 עד 100 גראד, ויכולים לעשות מן א׳ קווארט 40 קיוארט חומץ טוב בטעם וריח גם אתי התמצית הזה כשר לחג הפסח בהכשר הרבנים גדולים מח״ל אשר יכולים לסמוך עליהם בלי חשש פקפוק ומיחוש כלל, והרוצה להשיג פרובע ישלח א׳ רו״כ על אדרעס שלי. C. S. yncii. B BoIaB י. Bapiack. זאדא- וואססער פאבריק מיט באללאס בולליג צו פערקויפען, טווארדע שטראססע 9 וואהנונג 25 ת, דארט איזט אויך איין אויספערקויף פאן קרימסקי שמוישע בילליג. שאלות ותשובות לה׳ קליטשטוסקי, קבלנו, צה׳ א״ז סווירינאווסקי אנו שולחים כסדר ולמה לא ישיג, לם נ׳ פישמאן שלהנו לו 43 שנית, לכ׳ הירשזאהן ישאל לומדים שבעירו ולא בהצפירה, למאיר גאלדשמיד בלי התית הרב לא נקבל. אדרעססא שלנו S. Boeo Bapaa. S. Soaiimski in Warsciau. DzIka 25 יa.

|1883-01-09| הגליוזן הזה הוא האחרון לשנת האזרחים הזאת, והננו מבקשים מכל קוראינו החתומים וסופרינו הנכבדים אשר תמכ; את ידינו בשנים שעברו כי יעמדו אתנו גם להלאה בשנה החדשה הבאה, החותמים יקדימו לשלוח כסף חתימתם, למען לא יפסקו העלים לבוא אליהם כסדרם, הסוכנים לא יאחרו עוד מלשלם את המגיע מהעבר, והסופרים יכבדו אותנו במכתביהם, לפי רוח הצפירה הנודעה להם, ואז גם אנחנו נלך בטה בדרך אשר נחבו ה׳ עד כה, להפיק רצון מהקוראים. המו״ל תוכן הענינים דברי הימים ירושלים. סמילא. הוראדנא. וילנא . הצופה לבית ישראל. לקורות דברי ימינו ברוסיא את א״א ראקאווסקי. מכתבים מזיבעבבערגען. חדשות שונות . הודעות ד ברי הימים בתוך השאון הסואן ברעש במרחבי עולם המדיני, בתוך צלצלי חרבות וסוד שיח הדיפלומאטים וסופרי מכה׳״ע אשר לחממשלות, התבוללה כעת זעקת שבר תאניה ואניה מארץ צרפת אל הלקח ממנה משגבה ומעוזה ומשען תקותה טטא. כבר הודענו לקוראינו בשבוע העבר, כי בליל גאמביז התקדש חג ראש השנה להנוצרים, ברגעים האחרונים לשנת 1882 החולפת, חרים המות מגל ויקטוף את איש התהלה הזה, בעודנו בדמי ימיו בן ארבעים וארבע שנה. לעאן גאמבעטטא בולד בשנת 1844 בעיר קאהאר בצרפת, והוא חוטר מגזע משפחה איטאלקית אשר באה לצרפת להשתקע בה, להילד ליעאן לא הושר מפי אומנתו בילדותו כי היה יהיה לנזר הרוזנים ולאביר השרים בצרפת, אביו היה מקטני עם, וימצא חית ידו ממסחרו, ויקדיש את בנו לעאן ללימוד, הדת הנוצרית להתעתד לכהונה אך לא ארכו ימי לימודו ואבותיו נוכחו לדעת, כי לא זו הדרך ולא זאת המטרה הנכונה לו על פי כשרונותיו וילד הנער לפאריז, ויבוא אל בית מדרש המדעים ללמוד שם חכמת ד ודין, ויעש חיל בלמודיו וישלים חוקו ויהי לעורך דין בעיר פאריז, ועד מהרה יצא שמעו בכל הארץ בגלל נועם נאומו וטוב טעמו ורוחו הכביר, ויושבי פאריז הרימוהו בחור מעם לשבת בסוד המחוקקים באחרית ימי ממשלת נאפאלעאן השלישי; וכנוה כפות רגליו על במתי בית הנבחרים הסתפח אל מפלגת מתנגדי ממשלת נאפאלעאן, ויעפיל לעלות על הר מרום הגדולה והתפארת במערכות מלחמת המפלגות : ומן העת ההיא דרך כוכבו על שמי צרפת, וירם ויגבה בעיני בני עמו עד אשר הגיע אל מרום קצו בימי מלחמת אשכנז וצרפת אז התנשא גאמבעטטא כלביא ויתמכר לחלץ את צרפת מצרתה ולהעלות את נפשו עולה כליל על מזבח אהבתה, ויהי כאשר צר לו המקום לשבת בעיר הנצורה מכתב עתי משמיע חדשות יוצא לאור אחת בשבוע, מאת חיים זעליג סלאנימסקי. Sk- מחירו באשכנז: 14 ריכם מארק לשנה. בעסמריך 8 פל׳ לשנה. וכן לרבע שנה. None שכר סידעות : מכל שורה קצרה 5 מאפ׳. ל ומשורה רחבה 10 קאפ' Be ה- ברוסיא ופולין. וכשולק במוקדם לשנה 5 רוכ. ) לחצ שנה 2.75רו״כ. לרבב שנה 1.50 רו״כ צה בישר הארצה 20 פראנס. באמעריקא5 דאללאר None פאריז, וירכב על כרוב ויעף במגדל הפורה באויר ויגיע לעיר טורס מחוז הפצו, ושם היה את רוח העם ואת רוה שרי הממשלה, ויפח באפם נשמת רוה גבורה נפלאה, ויעיר ויעורר את גבורת בני עמו להקבץ ולהעשות אגודה אחת להציל את פאריז קרית משושם, ושרי הממשלה נתנו ידיהם אליו ועד מחרה נאדר גאמבעטטא בכח שר המלחמה ושליט על העם נפלאות ונצורות עשה גאמבעטטא בעת ההיא, ואף כי נשתה גבורתו נגד האשכנזים, אולם בכל זאת הציל כבוד הצרפתים כי הוא ולא אחר העיר תשוקת הקרב בלבם, ויצית בקרבם אש אחבת ארץ מולדת למען ילחמו כאריות עד אשר יבוא קץ ותכלה להמלחמה, ועוד יותר הרבה גאמבעטטא לעשות אחרי המלחמה, הוא עורר רגשות חשק בלב העם להליכות הרעפובליק, וכל ישעו וחפצו היה להגדילה ולהאדירה, ויעזקה ויסקלה ויטעה שורק על אדמת צרפת, וישמרה מכל משמר מפני הבונופאר- טיסטים אשר שאפו לבלעה, וכאשר, ראה כי הפרעזידענט מאקמאהאן שב רגע להחזיר עטרת בונופארטע ליושנה, אז לבש קנאה כמדו, ובלשונו חרב חדה אזר זיקות שנאה בלב העם נגד הבונופארטיסטי הזה ויפילהו למשואות ויקם אחר תחתיו, ואף כי לא ישב בעצמו על כסא הממשלה בצרפת בכל זאת היה חפצו רוח החיה באופני הממשלה במשך עשר שנים; בידו היה הכח להגביה שפלים ולהשפיל גבוהים, להשביו גאון זדים ולהכניע גאות עריצים, ודבר אשר יצא מפיו פעל פעולה חזקה להרגיז ארצות ולחרעיש ממלכות הנה כן ראינו בשנה שעבר, כי מלים מעטים אשר התמלטו מפיו בהיותו בקאהאר וידבר שם רתת באהבת ארץ מולדתו „ושתי בנותיו האהובות״ הלא הן הנפות עלזאסם ולאטהרינגען. מעט מלים אלה הטילו סער גדול בארץ אשכנז, וילחצו את הממשלה שמה להגדיל את מספר צבאותיה ולהרבות כלי נשק. בשנה החולפת אסף כוכב הצלחת גאמבעטטא את נגהו, כי הוא גזר אומר לעשות תקונים חדשים בסדרי הממשלה, ובפרט בסדר הבחירות, ובהיותו גבר אמיץ לבב ועשוי לבלי חת לא מש ולא זע מחפצו, ולכן קמו נגדו רוב הנבחרים ויסירו מעל שכמו את משרת נשיא בית הגבחרים, ודבת רבים סבבתהו מכל עבר ; אולם בכל זאת דבקה בו מפלגה גדולהועצומה, וגם בני העם כולו אף כי לא התאימו עם כל מערכי לבו ומועצותיו בכל זאת הוקירוהו ויכבדוהו, כי בו ראו ברכה לצרפת לימים יוצרו, יען רעיון מלחמת גקם באשכנז היה מדושתו ובן גרנו, כי מי כמהו איש נלבב לשלוף חרב נקם מתערה, לכן היה הוא למשען תקוה לארצו ולאבן נגף ולצור מכשול לאשכנז, ומה דוה כעת לב הצרפתים בנפול הילל בן שחר זה, לא כגבור משכיל על רומי שדי קטל, אך כגבר אנוש ואומלל בסתר חדרו, מקרה אכזרי הפגיע בו כדור מות מקנה רובה ויפצע בו את ידו, ויהי הוא פצוע וכואב משך איזה שבועות ואיש לא פלל כי רעה גגד פניו והנה פתאום גברה מחלתו, לעת ערב והנה בלהה בטרם בקר ואיננו. מפני המקרה הזה ימוך ערך כל שאר מקרי עולם המדיני כ״ע הגדול „טהיימס״ יאמר כי מות גאמבעטטא הוא מקרה כביר אשר בכחו נוע תנוע אייראפא ותתגודד כמלונה, כי ראש צרפת היה גאמבעטטא, ועתה לא נודע אל מי תשן צרפת, ומה יהיה משפטה ודרכה בעניני פנים ובעניני חוץ. גם מב״ע הרוסים יהגו בכאים ויחושו עתידות לאסר כי ארי מות גאמבעטטא לא תקום ולא תעמוד ממשלת הרעפובליק, והמלך מבית ארלעאן יעלה על כסא צרפת, וישנה את דרכי הממשלה מן הקצה אל הקצה, לנגד מכ״ע האלד הננו רואים במכ״ע האשכנזים את שמחתם המסותרת בלבם, כי לדעתם ירדה שאולה עם גאמבעטטא תקות הצרפתים למלחמת נקם נגד אשכנז— אולם מכ״ע הצרפתים לא יאמרו נואש, ושני מכ״ע המדברים בשם גרעווי ראש הרע- פובליק, לא בסתר יגידו כי כל אלה אשר יאמרו כי עתה נפזרו עצסי הרעפובליק לפי שאול, או כי מן היום הזה אבדה הקות צרפת למלחמת נקם נגד אשכנז אינם אלא טועים הרעפובליק נטועה באיתן, ולא בנפש איש אחד היא קשורה, עוד תקוה הרעפובליק לשאת ברנה אלומות מפעלי גאמבעטטא ולבצע את אשר החל, ובפרט תקות הצלת שתי הנפות עלזאסם ולאטהרינגען מכף אשכנז היא חרותה על לוח לב כל הצרפתים, וכעמול האור היא נצבת לקראתם בסתר העתיד., ככה יבראו מכ״ע ההם ניב שפתים לתנחומות להבליג על יגונם ולבלי להתרפות ביום צר לעיני אויביהם האשכנזים. כל מכתבי העתים מספרים גדולות מן הכבוד האתרון אשר חלקו הצרפתים לגאמבעטטא. בהוצאות הממשלה נעשתה כל התבונה והסדר באופן מאד נעלה אשר כמהו לא היה בפאריז למיום הוסדה, לערך שלש מאות אלף איש נהרו אחרי מטתו ביניהם כל שרי הממשלה ובראשם הפרעזידענט גרעווי, וכל שרי הצבא ומחנה חיל כבד מאד, וצירים מן הברות שונות, וביניהם גם צירי עלזאסס ולאטהרינגען, עגלות טעונות זרי פרחים ודגלו תפארה אשר נשלחו מערים ומארצות שונות, כל הכבוד וההדר חלקו לו כמשפט ראש הממשלה וראש שרי הצבא, על קברו הספידוהו גדולי השרים השר דעוו הספידהו בשם הממשלה ויאמר: „היום ארץ ולדתנו קוברת את בנה בכורה האהוב והנעלה, את האזרח הנשגב אשר בכל נפשו ובכל לבו אהב את עמו ואת מולדתו באהבה לוהטת ועמוקה: הוא מת בלא עתו, אך זאת נחתנו כי הניח אחריו עם כביר והפשי, עם מאושר ורם בדעותיו ובמדותיו, ובראש העם הזה ממשלה חזקה ועצומה מבית וכחוץ. בשם בני עלזאסם ולאטהרינגען דבר צירם הנאמן כדברים האלה: „עלזאסס ולאטהרינגעןתעמודנה על ירכתי בור זה ודמעת על לחין, אך לא דמעות רוח נכאה הן, אך דמעות גבורים המתגברים על אסונם, והנכונים ללכת בארח הסלולה להם ע״י המנוח הנעלה, האדם הגדול בענקים ת, אולם צרפת גדולה וחזקה ונכונה לפעול גדולות ונצורות בימים יבואו״. עוד אחד מגדולי נואמי נאום אמר : „הן אמנם ממשלת הרעפובליק היא שוה ומשוה קטן וגדול, ומה זה ראתה היום לכבד בכבוד מלכים אחד מאזדחיה הנאמנים, אולם הכבוד הזה לא להאיש גאמ- בעטטא לבדו פזרנו, אך לזכרון מלחמתנו ומסירת נפשנו נגד שוללי נחלתנו האשכנזים ע״י הכבור וההדר הזה הננו משיבים תשואות חן ומשלמים שלכי תודה, לכל אלה אשר רוח גאמעטטא קבצם למות מות גבורים בעד ארץ מולדתם; יראו נא שוכני נצח ההם ונזר תפארתם גאמבעטטא, כי דגלם דגלנו וחפצם חפצנו ובדרכם נלך להרים קרן ארץ מולדתנו ולהשיב לה את כבודה הראשון״. במשך כל ההלויה אשר נמשכה מן הבקר עד הערב נשמעו קולות אלפי רבבות אגשים, „תחי ממשלת הרעפובליק !״ „תחי עלזאסס ולאטהרינגען״, כל בתי המסחר בעיר היו סגורים על מסגר. בכל חלונות הבתים רחפו דגלי תפארה עטופים שחורים, והעם כולו התאבל על מתו. התצלחה אספה את חסדה מעם צרפת. בעוד היא מתפלשת באפר ומעוררת קנים והגה על מות גאמבעטטא, והנה שלח המות עוד הפעם את ידו ויקח מקרבם את שר הצבא הסהולל הגענעראל שאנזי האיש הזה מלבד הנצח וההוד אשר התנשא בהם במשרת גדול נגידי הצבא, היה גם כן אחד מגדולי חכמי מדינה, ורבים נשאו אליו את עיניהם להושיבו על כסא הממשלה במקום גרעווי, כי היה נודע למשגב בנלל עוסק תבונתו ונועם מדותיו הנעלות ואהבתו להחפש, ומי יתן להצרפתים תמורתו גלגלי עולם המדיני מתהפכים במרוצה נפלאה. הדבר אשר כבר הבאנו לקוראינו באחד מגליונות הקודמים בתור השערה, כי נכון שר הריצון באוסטריא ה׳ קאלנאקי לעזב את משמרתו יען חרה בו אף ביסמארק עבור ברית שלוסו עם רוסיא, הדבר הזה הוא קרוב לצאת לפעולות, ומכה״ע הווינים סודיעים כי כבר לקת הקיסר פראנץ יוסף דברים עם השר אנדראססי לתת את המשרה הזאת על שבמו, והנה נודע הדבר כי אנדראססי הוא עוין את רוסיא, ולכן שקיעת ששו של קאלנאקי ועלית שמשו של אנדראססי היה לאות מפחיד ומרגיז את לבות אוהבי השלום בין כה וכה אשכנז משנסת את סתניה וסתאזרת עז ועושה הכנות רבות וגדולות למלתמה, וזה מקרוב הדפיס מכ״ע האשכנזי „פאסט׳ כלי השרת של ביסמארק אמר נמרץ מוכיה את גבורת הרוסים והצרפתים ועושר חילם בכלי תות כבדים ומטרת המאמר היא, להמריץ את לב ממשלת אשכנז לעשות גם היא כמתכונתן, להרבות לה סוסים וכלי תותת, הקיסר ווילהעלם קבל את הבאים לברכו לשנה החדשה ויאסר להם כי אין פחד סלחמה לאשכנז, ולמרבה המשרה ולשלום אין רץ .) אבל כבר תמה נכרתה האמונה בדברים כאלה. השר גירס עוד לא סר לוויען להסתיק סוד עם ממשלת אוסטריא כאשר קו אוהבי השלום, על כן פחד המלחמה עוד לא סר. והעבים עוד לא עברו מעל שמי העולם המדיני ברית שלשת הקיסרים פורחת באויר, הסכסוכים בארצות הקדם הולכים ורבים, שאלת מצרים עוד לא הגיעה לכלל פתרון נכון, בבאסניא והערצעגאווינא לא שבה עוד המנוחה לאיתנה, בני כפלגת האיררידענטיסטים האיטאלקים כים נגרש השקט בל יוכלו, וזה מקרוב נגלתה מזמתם אשר התנקשו בנפש יורש העצר למלכת אוסטריא ויתנכלו להמיתו, אך מחשבתם הופרה בעוד עת (חדשות ע״ר שאלת היהודים ברוסיא) שאלת היהודים לא תשרך עוד דרכה בעצלתים ובכבדות, אך בצעדי און היא הולכת וקרבה אל מטרתה, ויש תקוה כי לא יארכו הימים והממשלה תאיר פניה אלינו, ובצל כנפיה נחסה ככל יתר העמים החוסים בכנפי משלתה, ובא האות כי בשאלות פרטיות שהן חלקי שאלת היהודים הננו רואים לשחת לבבנו כי באה עת לחננה, מלבד הרוקחים היהודים אשר יצא משפטם מאפילה לאורה, זבו גם המלומדים היחידים אשר השליסו חק למודם בבתי מדרש הסדעים בתור „תלמידי חכמים״ (סטודענטען) עד היום נגרעו זכיותיהם מזכיות המלומדים המוכתרים בשם „קאנדי- דאט״ „ומאגיסטער״ אולם מן היום והלאה לא תהיה פדות ביניהם ולא יגרע מן זכיותיהם (קור׳ וואר׳ 265 ). הנה כן אם נדון מן הפרט על הכלל, אז יש לנו אחרית ותקוה לכן לא גשניח על הודעת הסופר במכ״ע „וויעק׳ (2 ת) המתנבא בסגנון אחר אומר כי תכלית כל המועצות ומטרת נשיאת ראש היהודים הן רק להרבות מספר האיסורים והגדרים והלאוים לבל יוכלו היהודים להרע להעם. לדברי הסופר הנ״ל יבלה הועד את מלאכתו בעוד ימים מספר, אולם הידיעה הזאת היא ידיעה מוכחשת, כי כגודע תלויה החלטת הועד ממוצא נשיאת ראש החדצה, ועל פי תורת נשיאת ראש יפתור הועד את שאלת היהודים ובהיות כי נשיאת ראש היא עבודה קשה וממושכה על כן אין לחכות בקרב הימים לפתרון שאלת היהודים, עם דעתנו זאת תתאים גם כן הידיעה החדשה אשר באה בסכ״ע קור׳ וואר׳ (2 ), כי כמה וכטה אזרחים נוצרים נקראו מאת הועד לפיב לקחת חלק במועצות האזרחים הקרואים הם מערי הגגב, ומועד בואם לפ״ב נקבע בימים הראשונים לחדש הראשון למספרם — מב״ע קוריער ווארש' (3 ו) מודיע, כי פקידי הממשלה בעיירות העומדות על הנגבול של פרוסיא בפלך קאוונא, קבלו פקודה לחרחיק משם את היהודים אשר לא נולדו בערים ההן. מכ״ע „העברי הרוססי׳ (50 א) מודיע ממקור נאמן, כי שרי הסעגאט הואילו כעת לברר וללבן את דתי המדינה ע״ד רשות ילדי אנשי הצבא היהודים לגור במקומות שאין ליהודים רשות לגור שם עד היום היו פקידי הממשלה מגרשים את בני אנשי הצבא אשר התגוררו מחוץ לתחום מושב היהודים, אך עתה הרשות נתונה לבני אנשי הצבא להכתב בכתב היושבים במקום אשרשם יגורו אבותיהם ושם ישבו גם המה באין מחריד (שטף מים רבים) יסוד המים השתובב משובה נצחת אין קץ להשכות והפרעות אשר יעשה בארץ אשכנז ובארצות אוסטריא ואונגארן. נהר הדאנוי השתפך ויעלה על כל גדותיו בעים כחו, ובל הנהרות המשתפכים אליו עברו שטפו גם הם ויכסו ערים וכפרים למאות על העיר פעסט בירת אונגארן מרחפת סבנה גדולה מן נחר הדאנוי. העיר קרעמס ומגרשיה מכוסים במים, במחוז מאנדסעע זרם המים הולך ומתפשט ומחריב ומכסה ערים וכפרים, ובפרט הגשרים ההרוסים בכח המים והנסחפים אחרי כן בכח נמרץ, ירבו להרום ולפוצץ ולפרוץ כל נד וכל חומה, על כן אנשי המקום רואים ראשית להם ובידיהם יהרסו את הגשרים, מהצית העיר לינץ עומדת בתוך נהר אית ורחב ידים, בעיר אישל מקום הרחצה עלה נחל טרוין על גדותיו ויכסה בתי משוש ותענוגות, היאור אלטערזעע החל גם כן להתחולל ולהתגעש וכבר עשה הרם וחרבן בהערים העומדות על גדותיו. ערפלי שואה וענני רעם קודרים מכסים שמי אוסטריא הדרומית, מסלת הברזל בין וויען ובין פראג לא נקתה גם היא מן שטף המים, ומפני הריסות בטה גשרים חדלו ארחות, נהר ראאב עלה גם הוא על כל גדותיו, וגם הרהיין באשכנז שב להשמיד ולחבל בזרם עוזו, המסלה בין מגנצא ודרמשטאדט היתה לשממה, בעיר דארמשטאדט כל הרחובות מלאים מים על מימי נהר הרהיין יצופו גופות אדם ובהמה, גס המסלה לעיר אשאפפענבורג נשמה כעת יושבי הכפרים ינוסו כעורקי ציה מכפר לכפר וישאירו את רכושם ואת בהמתם בבתיהם, לעיר מאנהיים באו איזה אלפים אומללים וימצא מנוס ומפלט בבתי העיר מראה חעיר דארמשטאדט כמראה אי רחב ידים בתוך ים גדול, כל הככר אשר מן לודוויגסהאפען עד ווארמס נהפך לנחר גדול, רק חלק אחד מן פראנקענטהאל עודנו מתנשא על פני המים, בערים רבות חתרו המים מחתרת תחת הבתים, ויגזרו אותם בתוך או אצל מוסדותיהם, ויהפכום על פניהם ולא היה בכ יושביהם להציל ולקחת אתם מחוט ועד שרוך נעל הלילה אשר לפני ראש השנה להנוצרים היה ליל נורא, ליל שואה ומשואה כי המים גברו וישטפו על כל עבר וחשך מצרים היה מסביב פעמוני הרעש חרעימו בקולם כל הלילה, ויושבי הערים התקבצו לאגודות וינוסו הנה וחנה כמשוגעים וירימו קול צעקה גדולה ומרה, והזעקה הקיפה את כל גדות הרחיין, העיר פריעזענהיים אשר מספר יושביה היה 2400 נהפכה בולה לשממה, כל הבתים נהרסו עד היסוד וכל יושביהם נמלטו בעור שניהם, בעיר האפהיים ובירשטאדט נשקפו רק גגות הבתים ממעל להמים, העיר קולוניא היתה עוד הפעם למקום האסון, בדיססעלדארף כל הרחובות מלאים מים, אצל עיר אפפוי טבעח אניה נושאת ארבעים אומללים ורק שנים עשר איש נצלו, גם אצל עיר ווארמס טבעו אנשים רבים וביניחם אחד משרי הצבא אשר שם נפשו בכפו לדציל נפשות מרדת מצולה הידיעות האחרונות מאוסטריא לא טובות הן מן הראשונות, רק בעיר וויען עברה הסכנה ומימי הדאנויא שם שבו כבתחלה, אחרי עשותם פרעות והיזקות העולים עד מאה דבבות. אולם בשאר ערי אוסטריא הדדומית ובאונגארן עו. ישאו נהרות דכים, אליהם נוסף גם הנחר איבס אשר שטף ועבר גם כן על גדותיו, גם מבול של גשמים מוסיף ומגדיל את האסון. מסלות הברחל במקימות רבים נשמו ושדי ניר מכוסים במים, אין קצבה לההיזקית ואין קץ להאסין והעסלוחרעב, בפרט בין עניי עם . ירושלים. צום העשירי, יהפוך ה׳ לששון ולשמחה, תרמ״ג קאמיטיי של קאלאניע „קהלתיעקב׳ אשר בין צרעה ובין אשתאול. כבוד ידיד עמו הרב היקר ונכבד, זקן בית החכמה, מפיץ אור יקרות, כש״ מוהר״ד חיים זעליג סלאניכסקי נ״י אחדשה״ט. הרעה אשר מצאה את אחינו הבאים ירושלימה לקול החבמים במכ״ע אשר לא נזהרו בדבריהם, ויאמן העם כי כבר הוכנו פה בעדם קולוניות, ולא חסר דבר כי אם לשלוה יד אל פה ולחניע בשינים, ובבואם, הה נפקחו עיניהם ויראו את מצבם האיום, אך לא היה לאל ידם לשוב לארצם וילכו בלא כח לפני הרעב רודפם, עד אשר לדאבון לב כל אוהב עמו, נפלו רבים מהם בידי המיסינארין אשר העמיקו שחתו לפרוש רשתם ללכדם —הרעה הנוראה הזאת הסבה את לבנו אחורנית מלהודיע לרומע״ב ע״י את פועל כפינו אשר פעלנו לטובת הקאלאניזאציאן באהק עוד לפני שבע ירחים, כי אמרנו פן חלילה נוסיף עוד בהודעתנו על חללי עמנו נוספות כי כים סוער הנהו ההמון, והיה אם אך רוח קל יעבור על פניו, ירתיחהו כסיר נפוח, ויחזה לו משאות שוא ומדוחים ומצאנו עון חלילה, ע״ב כל אשר מצאה ידינו לעשות בשובה וגהת במפעל הזה, לבלתי פרסם את הדבר עד יגמל ויעשה פרי, ואף להדר״כ נ״י אשר טהרת נפשו לא נכחדה מאתנו וידענו כי לבו ירחב וישח לשמע מפעלנו גם אליו שמנו מחסום לפי עטנו לבלתי הודיעו דבר בעתו — אבן עתה אשר כבר נתפרסם הדבר ע״י ודי״נ הרה״ג דר׳ סאלפענדי נ״י מדירקהיים אמרנו נרוצה ונבשר את הדר״כ חפץ ה׳ אשר הצליח בידינו עד היום, למען יוכל גם הוא לבשר לקהל קוראיו הנכבדים. זה קרוב לשנה אשר שנים אנשים נכבדים מאחינו קנו כברת ארץ רבה עם כפר ארטוףhttps://kotar.cet.ac.il/KotarApp/Index/Chapter.aspx?nBookID=99742545&nTocEntryID=99747224, אדמתה פוריה מאד. אוירה זך ובריא, ועינות מים רבים בה, ושתי מאות משפחות יכולים לעבוד שם ולאכול מיגיע כפיהם. — ובראותנו כי רבו מאד החפצים לעבוד את אדמת הקדש הן מאנשי רוסיא, וגם מבני ציון היקרים אשר נפשם געלה בלחם הקלוקל הרהבנו עוז ועשינו חוזה עם הקונים הנ״ל ויסדנו קאמיטיי. ובחרנו אנשים ישרים אשר כח לטו לעבוד, ונספחם אלינו, ואנחנו הקדשנו דמנו וחלבנו, להעלותם כליל לשם ה׳ ולרעיון הנשגב „ישוב ארץ ישראל״, מטרתנו הלא היא, להציל נפשות רבות מישראל לבל יכשלו ויפלו ברשת המיסיאנערין, ולהושיע גם לבני ציון תשועת עולמים, וכל אשר ביכלתנו הגנו עושים למענם הערכנו מכתבי בקשה לגדולי עמנו בכל הארצות, ורבים מהם הטו אוזן קשבת לתחנתנו ויראונו חסדם כמ הרב הגאון הצדיק ד״ר הילדיסחיימער נ״י בבערלין, והרה״ג רב פעלים ד״ר סאל- פענדינו נ״י בדירקהיים והכסף נתן ביד סוכן הברתנו הרב הגאון המפורסם רצוי לרוב אחיו מוהר״ר משה נחמיה כהנא נ״י ראש ישיבת עץ החיים פה, ויד לא תגע בכסף הזה לקח ממנו אף פרוטה אחת על הוצאות, גם לא על דמי פאסט.. קודש קדשים הוא לנו עד אשר יאסף כסף די להושיב איזו משפחות ולהספיק צרכיהם למצער שנה אחת עתה ידיד עמו! ירים גם הא קולו להשמיע את קהל קוראיו הנכבדים, את הדבר הזה, ויעורר לבם למעשה הצדקה ברשיון הממשלה, איש איש באשר תשיג ידו, אם בנדבת לבו בעד עניו עמנו הבאים בברית חברתנו, או לתת הלואה על משך איזו שנים, או איש החפץ לקנות נומער ולתתו לענוי חברתנו, אם לצמיתות, או עד אשר יבוא הוא בעצמו לעבדה ולשמרה, בכל אשר יבור לו יהיה לבו נכון בטוח, כי דמיו יגיע על קיר מזב אהבת עמו לרצון לפני ה׳, ויוכל לשלוח על שם סובננו הרב הגאון ר׳ משה נחמיה כהנא נ״י הנ״ל, ובט יבוא ליסוד הנרצה, ואת אחינו היקרים נבקש בכלל, כי במנוסה לא ילבון, ובחפזון לא יעשו זר מעשיהם, ואיש אשר צרור כסו לא רב הוא, לא יהין לעלות ירושלימה בטרם ישית עצות בנפשו ע״י תושבי עירנו, ולא יהיה אח״כ מן הצועקין ואינם נענים חלילה והננו מברכים את הדר״כ נ״י, כי יצליחהו ה׳ וושכילהו בכל אשר יפנה, ויזכה לבשר את אחיו, אך טוב וחסד כל הימים, כנפשו ונפשות הדו״ש מקרב ולב הצופים לראות בקרב הדברים האלה כתובים על מב״ע היקר שלו, הצפירה, בהערות מאירות את מטרתנו— ראשי הקאמיטעט „קהלת יעקב״ בירושלים ת״ו. נאום יצחק יעקב סופר נאום מיכל הכהן נאום ירחמיאל בהרה״ג מו״ה אברחם נ״י אייזענשטיין זאב וואלף מקאוונא אברהם זוסמאן יצחק גאשציני יליד ווארשא (מקום החותם) סמילא (פלך קיוב) רב תודה ויקר יאות לראשי עירנו הגבירים הנכבדים ה׳ אהרן יאמפאלסקי, והאחים ה׳ שטואל וה׳ דובער לעמבירסקע, עם כל הגלוים עליהם, בדבר חלוקת הכסף אשר שלחו אלינו חכי״ח ע״י השתדלות הרב ה׳ פרענקיל דעירנו., החלוקה עשו במשטר נכון, עד כי הפיקו רצון מכל המפלגות אשר בעירנו. ראשית הרימו סך 3.500 רו״כ לחלק להעניים המרודים אשר כל עמלם לפיהם, ושארית הכסף בערכך 14,000 רו״כ, יסדו באנק להיות משענה לאלה הבע״ב אשר מטה ידם מלהחזיק מעמד פרנסתם, להם יתן בתורת הלואה מן 50 עד 150 רו״כ על /81, ומועד התשלומין עד שלש שנים, בין המתנות החלוטות הכי נכבד אשר נתנו גם לנוצרי אחד שמו „פאוועל אפאסטאלאוו״., אשר גם ביתו נשרף בעת השריפה האיומה בקיץ העבר. וגם על הטוב יזכר שם הנכבדים, אשר בהגיע תור מקרא בני הנעורים לצבא קבצו סך מסוים מבעלי הזכיות ומשאר מתנדבים, ויחלקו לאלה אשר עלה עליהם הגורל לעבוד בצבא. וכולם נקבצו, ותודה לה׳ כי נשארו גם מבעלי אי זכיות אשר לקתו נימערין גדולים — מי יתן זהיה לבבם זה להתאחד לפקוח עין גם על הת״ת ובית החולים אשר מאז התחילו השערוריות הנהו שומם ועזוב וביחוד להשקיט הריב בין השוחטים והחוכר אשר פרעות יעשה בעדתנו, ואז ברכת אוהבי שלום על ראשם יחול משה נאמעראווסקי הוראדנא, בהצפירה גליון 42 הואיל ה׳ שמעון קאבאצניק לברכני בקול רם ולהאציל לי כבוד ויקר בשער מכ״ע על עמלי ויגיעי לטובת ביהמ״ד דבע״ג אשר בעירנו; ולמען האמת והצדק הנני מוצא לנכון להודיע בקהל כי הפריז הכותב על המדה באמרו : „כי הזלתי מכספי סך עצום לבדק הבית לתמכו ולסעדו״. אמנם הוצאתי מביסי סך 1,300 רו״כ, אשר היה נוץ לתקון הבית, אבל לא „בתור נדבה״., אשר עם כל חפצי הטוב אין ידי משגת לתת נדבה גדולה כזאת, כי אם „בתור הלואח׳ בהסכם כל נכבדי המתפללים בביהמ״ד אשר דאו נהיצות הדבר ויערבוני לטובה, ורבים מהם עזרו לפקח על הבית בהבנותו, וכאשר אך נגמר הבנין נאסף סך 650 על חובי וגם יתר הכסף יושב לאמתחתי בקרוב. וכן מה שכתב הסופר הנ״ל., בי מחדש נשמע קול שאון והמולה מאנשים קנגאים וכו׳. הנה באמת לא היה כל פרץ וצוחה בבית מדרשנו, ורק קול דממה דקה נשמע מאלה אשר בשתנו מקומותיהם מפני סדרי הבית פנימה, וגם זה היה רק בין בעלי המקוטות בעצמם, אבל לא בריב ומדון חלילה זאת מצאאתי נחוץ להשיב למען האמת והשלום צ״ה קאצינער וויולנא, כקול הרעם בגלגל, הלמה ומחצה ראשנו, יום י״ טבת, השמועה ממות לפתע פתאום הגביר הנכבד ר׳ ישראל יוסף ב״ר מרדכי פינעס ז״ל לשנת ששים ושמונה שנה לימי חייו, המנות היה אחד מעשירי עירנו ובמעשה הצדקה לא הניח כמותו זה כעשרים שנה, אשר נוסד בעירנו „בית עקד לזקנים וזקנות״, אבל מצבו היה רע מאד, ויהי מראהו לגעל נפש, במראה בתי הקדש בערים הקטנות, עד שקם ר׳ ישראל יוסף יחבר יושבי עירנו לחברה אחת, להרים איש איש את תרומת ידו, ולא נח ולא שקט עד אם כלה הדבר, ועתה זה שנים אחדות ) אשר „בית עקד הזקנים׳ עומד על תלו בבית חומה אשר הוא לצמיתות להחברה, ואין מחסור כל דבר שם הגביר הזה באחרית ימי חייו השליך כמעט כל עסקיו אחרי גוו וכל מעיניו שם בזקנים ובזקנות לכלכל את שיבתם ולהמציא להם כל דבר. עד כי גם השרים הגדולים, אשר בקרו לפעמים את הביתהזה, נתנו לפעלו צדק. כי הוא לא חס על כספו, על עתו ועל כבודו. הוא השכיל אל דל ביום רעה, לעת זקנה, ככלות כחו והיא סעדו על ערש דוי, וכבוד גדול עשו לו במותו! את ארונו הובילו מביתו אל בית העקד, ושם הספיד עליו אחד הספדגים, משם השיבוהו אל „בית מועד לכל י' שלשה ספדנים ספדוחו שם כהלכה, תנצב״ה ליב גערמייזא הצופה לבית ישראל קדמונינו יספרו לנו, כי בשעה שהוליכו את השעיר המשתלח לעזאזל היו הבבליים מתלשין בשערו ואומרים לו טול וצא טול וצא אבל יקירי ירושלים היו מלוים אותו מסוכה לסוכה והיו אומרים לו: הא מזון, הא מים, עד שהגיע לצוק. זאת נזכור היום בעת אשר נקיים בשמחה מצות הלוית המת לשנת 1882 למנין המדינה, אשר אנחנו נפטרים ממנה ונותנים לה שלוחים לרדת שאולה, רבים אוררי, יום יקבוה ויקללו זכרה „ויתלשו בשערה׳ ולא יאבו להעלותה על לב, אולם אנחנו נעשה לה כאשר עשו יקירי ירושלים להשעיר המשתלת, נלוה אותה בכבוד עד שתגיע לצוק, גם נביט לאחור על קורותיה והמון תולדותיה אשר עצמו מספר. מה היתה לנו שנת 188 החולפת ז היא היתה ים של דמעות, סערת אנחות ותל שממות, היא היתה פסגה רמה ונשאה הנשקפת על פני הישימון. רבבות צוררינו בארצות רבות שלחו בנו חרון אפם עברה וזעם וצרה, הם התירו חרצובות המשפט, וינתקו מוסרות דת וחוק, וישימונו כעפר לדוש בארץ הגר ובארץ רומעניא, וירבו בנו בוקה ומבוקה ומבולקה ולב נמס ופיק ברכים וחלחלה בכל מתנים. אין בפינו מלים לתאר את הצרות והתלאות אשר עברו על ראשינו? אולם לא זה חפצנו כעת לא נלך ללקוט בעמרים ולהוציא במספר את צבא המקרים והפגעים אשר קרו ויאתיו בשנה החולפת רק נשית עינינו לנטות אל הרוח החיה באופניהם. החכם קאסטע- ליאר אומר : „באשר נביט אל דברי ימי האדם נשתאה ונשתומם על המון המקרים ועל מיעוט הדעות, עד כי לפעמים דעה אחת תספיק להוליד מקרים ולמלא את רוח האדם במשך מאה שנה׳ כן הוא גם בקורות עמנו בכל הדורות בכלל ובשנה הזאת בפרט תל תלפיות ואבן השתיה לכל מקרי השנה החולפת, היתה תחית המתים, תחית כל תאות ימי הבינים והבליהם ומשובתן כולן מקושטות וממורקות ומבושמות לפי רוח העת. הרג ואבדן ובזה מחוצות מגנצא ורגנשבורג בימי הבינים, התגלגלו אלינו ולבשוצורה חדשה של פרעות ההמון, והמהיתים באונגארן ובשאר הארצות מציצים מן החרכים ומסתתרים בחביון עוזם. גם האינק- וויזיציאן ועלילת הדם קרעו בפוך את עיניהן ותלבשנה מחלצות ותעדינה עדי להסתיר את נבלותן ואת קמטי שיבתן לצודד נפשות עוד היום, נקח נא איזה פרק מן פרקי צרותינו ותלאותינו מימי המאה החמש עשרה, ונשים בו את המבטאים „אנטיסעמי- טיזמוס׳ „שאלת היהודים״ „פרעות ההמון „חוקים מיוחדים״ וכהנה וכהנה מתנובת השנים האחרונות, אז נבוא לידי ספק. אם הנו קוראים היום פרק מפרקי דברי הימים או גליון מכ״ע לישראל אשר יצא לאור בימים האלה, הדעות והמקרים אחדים המה, אפס כי אין שפה אחת ודברים אחדים לשוטנינו אז ולשוטנינו היום, חכמת ההטעאה, חכמת הדיפלומאטיע לא עמדה בימי הבינים על המדריגה אשר היא נצבת עליה היום ואוצר המלים והמבטאים של שוטנינו היה אז קטן ומצומצם ועתה הוא כמעין המתגבר וכנהר שאינו פוסק, כפגרים בלים ונרקבים מלובשים בבנדי צבעונים חדשים ויקרים כן הננו רואים את הדעות הכוזבות העתיקות משובצות במשכיות ניבים ונאומים חדשים ומזהירים רק דעה אחת חדשה היא, לא בשרשה רק בענפיה, לא בעיקר מושגה רק בההיקשים והתולדות המסתעפות ממנה. הדעה הזאת הלא היא הלאומית׳ המקשקשת בתוך כת האנטיסעמיטים והפאנסלאוויסטים ומפעמת והאונגארים גם יחד. אולם גם היא לא מקרוב באה, ויודעי חעתים יעידוה כי כבר אבד עליה כלח,. דבר אחד אשר לא ראינו בקורות עמנו בימים עברו, ואשר על כן יזכר לטובה לכבוד השנה החולפת — הלא היא תנועת „המיטינגס׳ באנגליא לטובת ישראל — אך הצל הפרוש על התנועה הזאת ומחשיך את יפעתה, היא תנועת היציאה, כי נקח מועד אנו מישרים נשפוט ונתחקה בדברי ימינו אז נראה כי תנועת היציאה בימי תלאה ורעה היתה מאז מעולם בינינו, ובימי הבינים כאשר הוכרחו אבותינו לפעמים לא רחוקות לעזוב את מקום מגורם אז הלך איש איש אל המקום אשר בחר בתקותו כי שם ימצא טרף לביתו : אך עתה לבשה התנועה הזאת צורה חדשה, ותהיה לתנועה המונית, מתנועעת בכח מכונה גדולה של ועדים וחברות אולם המכונה הפליאה לעשות רק במעשה טלטלה גבר, אך לא הצליחה לטעת את המטולטלים על אדמת נכר, המכונה הוציאה את האומללים המדברה, אך לא הביאה אותם לארץ זבת חלב ודבש, עם שיללער נוכל לאמר „דער וואהן איזט קורץ, דיא רייע איזט לאנג׳ (הדמיון הוא רק עד ארגיעה, אך החרטה הוא לאורך ימים) רבים נפגעו בקיום הקללה הכתובה בספר: והשיבך ה׳ וגו׳ באניות בדרך אשר אמרתי לך וגו׳, ורבים עוד יחוגו וינועו מבלי לחם, ואחריתם מי יודע נקוה נא כי ייטב אחרית מראשית אך כה או כה, מחולל שם ה׳ אשר גאלנו מן הכרח היציאה ואשר שנה את מצבנו לטובה, הפאנסלאוויסטים אשר פיהם דבר שוא וימינם ימין שקר לא בצעו את חפצם, הופרה מרמתם ותעצר המגפה, ובחשך זרח קרן אורה לישרים לא שטפתנו שבלת מים ולא בלעתנו מצולה, ולא אטרה עלינו באוי פיה, הממשלה לא נתנה למוט רגלינו, ובגודל חסדה חדל הרעם ויעברו ערפלי שואה, ובימים האלה באחרית השנה יצא לאור משפט הרוקחים לטובה, לדאבון לב צוררינו ומשטינינו ברוך ה׳ שלא נתננו טרף לשניהם, כן יוסיף יחננו ויברכנו יאר פניו אתנו סלה באלהים נעשה חיל והוא יבוס צרינו האומר הזה חרות הוא בעט ברזל ועופרת על לוח קורותינו בשנה החולפת, אך הבל יהמיון תועי רוה, באמרם כי אם לא נמצא במהרה חבל ארץ אשר עליו נסתר ונתבודד ועל חרבנו נחיה, אז אחריתנו עדי אובד ואין לנו הצדקה להקרא בשם עם, לא בחיל ובכח לא בתוקף ואומץ מדיני יכון לאום, העם אשר אבד לו ניר ממשלה ומדינה ולכן נואש וידל רוחו, אם רק יתאזר בחגור האדות ויתקן וישכלל את כשרונותיו ויתעשר בסגולותיו המדעיות ובנועם מדותיו, אז יש לו הצדקה לאמר בלב שאנן ובוטח: „עם אנכי ולא אבד נצחי!" המפה אשר עליה מרושמות ומצויינות תמונות המדינות לא תצב גבולות העמים, יש מדינת אוסטריא וממשלת אוסטריא אולם לאומיות׳ אוסטריא אין במציאות כלל לא משפט „כל דאלים גבר" הוא יסוד ושרש העמים, רק בין הברואים השפלים פוסקים דין זה, אולם במקום אשר יש מדות ודרך ארץ, רק הרוחני הוא מכריע את הנצחון. הנמר ישסע את הגדי יען כי יוכל לחנקו הפרא הבושמאן ממית את החוללאנדי יען חזק הוא ממנו, אולם הצרפתים לא יוכלו לבלע את השווייצארים אף כי רבים ועצומים הם מהם. גלוי וידוע לפנינו כי רבים ועצומים חטאי העמים המשכילים עוות הדין וקלקול המעשים והפסד המדות בכל זאת יש גבול לכל אלה, וחק נצחון הכח הרוחני הוא עומד מחוץ לגבול הזה ובמקום אשר אין כח רוחני, שם יש לנו רשות בלתי מוגבלת לעשות כל אשר תאוה נפשנו, בצדק יאמר חכם אחד לאמר : אלו היה היכלת להאבן אשר נחליק בפטיש, להעץ אשר נכרות בגרזן, ולהבהמה אשר נשחוט בסבין, לשים אותות ההרגשה כי אז שוב תשוב אחוו ידינו מנגוע בהם, כי מה יש לנו הצדקה להשחית ולבלע, לגזור על ימין ולהמית על שמאל יהיה דומם או צוח או חי: הצדקה הזאת היא רק יתרון הרוחני אשר על ידו אנחנו מרוממים ונעלים עליהם ומורשים לרדות בהם, החק הזה הוא שליט גם בין עם לחבירו בארץ הצבי הקטנה ישב עם לא עז בין אהלי אדום וישמעאלים מואב והגרים עמון ועמלק, על העם הזה עלה שטף גייסות רומא ויסחפוהו וישטפוהו, בכל זאת הרומאים תמו ולא נשאר להם זכר. ועם ישראל נצב על מקומו כסלע איתן וכמנורת המאור הרוחני לדור ודור, גם היונים התנשאו בימי קדם למרום המדריגה בחכמה ובחקירה ובכל מעלות רוח האדם — והיום יסדו להם צאצאיהם מלכה בפני עצמם אולם נניח, כי תתן לנו ההשגחה העליונה את הבחירה במה נחפוץ, אם להיות כאשר אנחנו עתה, או לרדת אל מדריגת היונים, למען היות גם לנו מדינה וממלכה כמוהם — אז כאו״א מאתנו יענה: אי אפשי בתקנה ובחילופין כאלה, אחיה אשר הנני, ויהי להם אשר להם. — לא גד הצעת ישוב א״י נאמר את הדברים האלה, לטובת ההצעה היקרה הזאת הננו נכונים לפעול במיטב כחנו, רק זמורת זר אשר צמחה על השדמה הזאת אותה נתעב, הצעת ישוב א״י עתיקה היא לימים, אולם נכון לבנו בטוח, כי לו יקום ר׳ יהודה הלוי הגדול בחובבי ציון מקברו, וישמע את הלהג הרב ע״ד מבחר הגיונו. אזי ישוב לקברו עצוב רוה, כי באמת מה טעם החפזון והמהירות, ואיה מקור הפתגמים הנפוחים ופטומי מילי ע״ד הלאומיות הלא המקור הזה לא בישראל הוא, אך בין צררינו הפאנסלאוויסטים והפאנגערמאניסטים, ולמה לנו קוצים ודרדרים כאלה? ישראל עם עולם הוא, וכל הדעות והטיטות האלה, כמו השיטה הלאומית הנפרזה אשטר שלטה פתאום בימים האלה, הן כחציר גגות שקדמת שלף יבש, ודברי הימים ילמדונו, כי בכל פעם אשר נסה ישראל למזוג בתוך רוחו שיטה זרה, כמו למשל שיטת האלכסנדרונים תערובת חכה יונית עם תורת ישראל הרכבה כזו לא קלטה רק נתנה טעם לפגם. בין הענינים הנחוצים והנכבדים המוטלים על שכמנו לחובה לע לעשותם, בצדק יחשב גם ישוב א״י. אבל אין ההצעה הזאת „חטה אחת שפוטרת את כל הברי״. עלינו להקדיש את כחותינו לחיזוק הדת והדעת, לחיזוק אהבת הלאום באמת להרחבת הספרות וידיעת דברי הימים, להישרת הדעות ולתיקון המעשים ולהטבת המדות, ועל כל אלה, עלינו לקרב ולאחד את הלבבות להיות בית ישראל אחד. השנה הולפת היתה שנת מהומה ומבוכה תכלה שנת 1882 וקללותיה, ותחל השנה החדשה וברכותיה, או אז אולי נוכל להסיח דעתנו ממצבנו החיצון ולשים לב אל מצבנו הפנימי הדבש אשר רדינו מגוית האנטיסעמי טיזמוס הלא היא האחדות אשר התעוררה בקרבנו, עלינו להחזיק במעוזה להגדילה ולהאדירה, להיות באמת ערבים זה בזה, לא בקנוניא של רוכלים כאשר יאשימונו צוררינו, אך בעבותות אהבה לדתנו וללאומנו, וברצון אחד נמרץ לעשות חיל במצבנו במדינה בכל פנות ההשכלה ובכל ענפי המסחר ומקצועות חרשת המעשה, להיות למופת בגאון כשרוננו וברום רוחנו בשלימות הדעות בטוהר המדות ובזיכוך המעשים, אשר הם מבצר משגב לאומנו, במבצר הזה יאצרו ויחסנו כלי נשקנו נגד צוררינו, ובהיותנו חמושים בהם אז נוכל לאמר אליהם כמשל האשכנזים: (דער הונד בעללט אונד דיא קאראוואננע מארשירט) (הכלב נובח והאורחה תלך דרכה) לקורות דברי ימינו ברוסיא אחד הסופרים המצויינים בספרות הרוסית הביא בימים האלה במכה״ע „איסטאריצעסקי וויעסטניק" סיפור מתולדות חוי החכם הנודע ספעראנסקי המחוקק הגדול להרוסים, ובאשר הסיפור הזה הוא נוגע בעצם וראשונה לקורות דברי ימינו ומשפטינו ברוסיא, וסופרינו אשר בידם מחקרי תולדותינו לא הזכירו את המקרח הזה ולא מקצתו לכן אמרנו להביאו לפני קוראי הצפירה, ונכון לבנו כי הקוראים ימצאו בו חפץ. בעת אשר ישב הגראף מיכאל בן מיכאל באחוזת מרעיו יודעי בינה לעתים אשר עזרו על ידו, בעבודה הגדולה אשר העמים עליו הקיסר ניקאליי נ״ע להעריך חקי ממלכתרוסיא ולכתוב בספר, סיפר להם כפעם בפעם את המקרה הזה אשר קרה לו, ואשר לפי דבריו היה המקרה הזה רב העלילה והתוצאות למענו ויהי כנר לרגלו בעבודתו הגדולה בסידור החוקים והמשפטים ספעראנסקי היה עסוק בעת הזאת אשר ידובר בה, בהערכת ספר החקים והמשפטים על „אדות היהודים״, ויהי כאשר כבר כלה את מלאכתו הגדולה ויכתוב הצעותיו, ומערכי לבבו על הספר, ויודע לו כי בעת הזאת היה עצור בפעטערבורג אחד מרבני ישראל, והרב הזה היה גודע למשגב ברוב תבונתו וחכמת לבבו, ולו יד ושם בלשונות הגוים העתיקים והחדשים, הרב הזה הוצג לפני ספעראנסקי ויקרא לו אחר כבוד לבוא להשתעשע עמו כפעם בפעם, עדי כי קנה את לבבו, ויהי בעת אשר כבר ברך השר וגדול הזה „על המוגמר׳ ובביתו נקהל ועד חכטים אנשי השם לשפוט על אדות „חק לישראל״" החדש אשר איזן וחקר, נקרא גם „הרב׳ הזה בתוך הבאים לחות דעו אף הוא. הרב בא למועד אשר יעדו לו, אך בדרכו על סף הבית וירא והנה על השלחן שלשה ספרים גדולים נפתחים, אז ענתה בו הכרת פניו כי נבהל מראות ומשתאה הוא על המראה: מקרא המגילות ודברי הספרים האלה נמשכו משעה התשיעית בערב עד עלות הבקר, כל הנאספים והקורא עיפה נפשם מן העבודה הקשה אשר עבד בם, ואחרי דומיה קצרה שם ספע- ראנסקי אל הרב פניו וישאלהו: „האם כתובים הדברים בטוב טעם ודעת, באר היטב האם יצליחו את אשר ישלחום ויעשו רצון מחוקקם, ואם ישוו פרי ליהודים כצאתם לפעולת אדם״ ? אז קם הרב ממושבו, וכשופט מישרים אשר לא ישא פנים ענה ויאמר: יסוד ושרש כל החקים והמשפטים עלי אדמות, כל החקים אשר יצרו בני האדם מימי קדם עד היום הזה ואשר תעודתם להדריך את בני האדם בנתיבות משפט אשר לא יליזו מעגלותיהם, כל החקים האלה כלם נובעים מבאר חפרהו משה אבי המחוקקים, ומשפטיו אלה עם ישראל ועם כל העמים כלם,. המה כתובים על שני לחות אבנים ויכילו רק עשרת הדברים בעשרה מאמרות האלה נאמר את זה תעשה וזאת לא תעשה— ואם אתה אדוני תעלה במאזנים את דברי הצעתך ומשפטיך הרבים והעבומים עם דברי שני לוחות העדות, אז עד מהרה תשלח רזון במשמני ספריך אלה, ומן שלשת הספרים ואלף ושבע מאות החוקים העצורים בהם, ישאר רק כנקףזית, שנים שלשה גרגרים, או עשרת הדברים : כתוב כזאת על הספר בדיו 2 „משפט אחד לכל יושבי הארץ, כגר כאזרח, כיהודי כשאר לשונות הגוים, גם חובותיהם במאזנים ישאו יחד היהודים! זאת עשו, ומזאת השמרו״. לא מחכמה תפריד בין הדבקים ובין אחים תפריא בהציבך גבולות עמים להפריד בין גוי לגוי, ולברוא ממלפה בתוך ממלכה, ועוד רע מזה בהבדילך את היהודים לרע בתרך להם הנהנה ובתי משפט מיוחדים להם לבדם: ברב ממשלות, יפרע עם ותרב העזובה, מיושר החקים הוא שיהיו שוים לכל נפש חוסי צל הממלכה, בכל אשר תסיר מסד רגלי היהודים בכל אשר תסיג גבולות ראשונים, בכל אשר תמעיט מספר צבא השומרים עקבותיהם, בכל אלה תקרב את היהודים אל יושבי הארץ והיו לאחדים בהממלכה, והמטרה אשר לא תשיג באלפי רבבות משפטיך, תשיג לא בחיל ולא בכח, אך בחקים נוסדים על אדני הצדק והיושר ; — שמעני אדוני, הנני מרהיב בנפשי עז להזהירך על דבר כבוד שמך לבלי יחולל לפני כסא הבקרת כדור נולד, העדותי בך כי תשנה תכלית שנוי את ספריך אלה אשר כתבת, וכי תשים עין ולב על הערותי אלה האמורים באמת ובצד" הגראף רגז והתקצף „וברב דברים ולשון מדברת גדולות האריך למעניתו ויגבר ללשונו להורות דעת את הרב כי מן הראוי להפיץ אור על היחס אשר בין מפלגה למפלגה ועל החקים אשר יתקנו את המכשלה הזאת, ובאלה רבות. אך הרב לא הל ולא זע ממנו, ובקר רוח השיב שואלו דבר, עדי כי אמריו נצתו את הגראף, ובבשת פנים הודה כי החטיא המטרה, וישנה את ספריו לטוב, ובכל אשר היה לאל ידו שם לו דברי הרב לעינים ואור לנתיבתו. מה נמרצו אמרי יושר אשר הטיף וזרב הנבבד הזה ברוחב בינתו, ואשר ריחם לא נמר ולא פג טעמם גם אחרי עבור עליהם כחמשים שנה, ומהראוי אשר הוקרי דברי ימונו אשר לא זכרו את האיש הנכבד הזה ואת דבריו ישמו זכרון בספר יחקרו וידעו מי האיש הנכבד והגשא הזה, אשר דבריו ראוים להכתב באש שחורה על גבי אש לבנה, ואשר לא נשא פנים —3 גם לשר וגדול ובעל בעמיו, ואשר מדברים בצדקה ורבים להושיע כמהו אין גם בדורנו החכם בעיניו הזה אברהם אבא ראקאווסקי זר*ר?יי?*) מכתבים (מזיבענבע 24 לרעי מכדם המשכיל... כחזיזים בסתיו, וכמראה הקשת בחורף, אשר לא ייחל האדם לראותם, ולא יקוה להבהל על ידם, כן היה לי מכתבך בפרשי אותי וראיתי שמך — לא האמנתי לעיני כי היה כחזיז ברק מזוהר הרקיע, שלשים שנה נגוזו עברו מאת נפרדנו איש אחיו, שלשים שנה לא שמעתי שמעך, ואתה שמעי, במתים חפשי דמיתך, ואולי גם אתה אותי — הנה לשמוע ממך לא פללתי ועתה ראיתי מכתבך, ולי מה יקרו מליך אחי, אין מלה בלשוני להניד לך כמו — ועת לדבר! אחי! שאול שאלת במכתבך להגיד לך ממצב אחינו היהודים בארצות הנכוחות או כאשר יאמר היום בארצות „הנאורות״, ולתת לך ציור נאמן מארחות חייהם, חיי חומר וחיי רוח, וממצבם בין בני העמים, כי מדברך אשמע כי מקנא אתה בגורל היהודים בהארצות אשר כבר קורא להם דרור — אחי! אתה בשבתך בארצך רומעניא, תדמה בנפשך כי בארץ נכוחות לא יעול, והמשפט והצדק יציצו מעיר כעשב השדה ושלום ליהודים מכל עברים. הנה אם כה תדמה בשוא נתעית, עוד רחוק רחוק „וגר זאב עם כבש״. כל עוד לא נבראו שמים חדשים וארץ חדשה, לא יבוא בברית הזאב עם השה, ובני העמים לא ישליו עם היהודים — עתה מראש אדבר דברים אחדים מהדרור כאשר כל מאויי האדם אשר ייחל להם בתוחלת ממושכה נעימים לו אך כל עוד ינהה אחריהם, ומתוקים לו אך בטרם בואם, ובבואם — והנה תוחלתו נכזבה, כל החמודות אשר צייר לו בדמיונו הולכים תמם ואינם, כן כזב מעשה הדרור ליהודים היהודים צפו בצפיתם עלהדרור כמאה שנה. מימי הסופר הראשון, והוא מימי האדון דאהם, ראשון לדוברי טוב על היהודים — כבדה היתה המלחמה, עמל רב עמלו בעדה, כמצוד סלעים במרום הרים אשר לא ידע נתיב, והצרים בטרם יבקיענו אליהם אצים לצור עליו ימים ושנים, ולעבוד עבודה גדולה עד כי יהיו ראשיהם קרוחים וכתפותיהם מרוטים : כן נלחמו היהודים את בני העמים, כי התעו בנפשותם לאמר: לרגלי הדרור גאולה תהיה להם בכל ארצות מושבותיהם, אבל הימים ידברו, ורוב שנים יודיעו כי לא כן הדבר, כבני העמים כיהודים שגו ברואה, בני העמים אמרו בלבבם, בתתם דרור וחופש ליהודים יחדלו מהנזר, ולאט לאט יתבוללו ביניהם, ויכחד שמם מקרב הארץ ולולא היו נחפזים, לו היה בהם עוד להוחיל עד בוש, להוחיל שבעים שנה כימי אדם, יכול להיות כי הפיקו זממם, אבל לא דעת ולא תבונה בהם לחשוב, כי כאשר לא יולד גוי פעם אחד, כן לא ישנה בין לילה, — הנה בני העמים ישגיחו יתבוננו אליהם — והנם כשהיו — אשר כבר עזבו רבי תורתם וקצצו הרבה מעבותות אמונתם, טה עיניהם מראות. — כל עוד היהודי קובץ על יד, ויחוה חיי שפק, יהודי הוא, עתה ירגנו באהליהם לאמר מה הועלנו לנו כי קראנו דרור להם? — היהודים גם הם נוחלו ובשוא נתעו, כי אמרו בלבבם: בהפיקם הדרור והחופש מרצון העמים, יהיו שלוים ושקטים, אין פרץ ואין צוחה ברחובותיהם, אבל עתה נוכחו כי המלחמה עוד לא שקטה. — כמלך בכבשו מדינה אחרי נלחם עליה טלחמת תגופה, אחרי העביד את חילו עבודה גדולה אחרי אבד למאות ולאלפים מצבאו, אם יושבי המדינה אינם שלמים אתו ולא יאותו לשבט ממשלתו. הנה אם עוד יאיץ, להכביד עליהם אכפו להניח שמה צבא רב לעוין על כל דרך כף רגלם, למען לא ישובו ויתפרצו בו, וברבות הימים בפזרו כסף רב על צבאו ועל בתי הנשק, כסף רב מכסף המובא לו, תהיה המדינה לו לזרה: כן גורל היהודים כהיום אחרי אשר נקרא להם הדרור „בשם״ — בני העמים לא יאותו להם ואינם שלמים אתם היהודי— אל כל אשר יפנה יגוף רגלו באויב. עוד לא באה העת להסיר הנשק מיד, עוד היום נלחמים היהודים עם בני העמים כלפני זה, וביתר מרירות על שני המערבות, בני העמים יתנכלו לשוב לקתת החופש מיזדי היהודים, ואלה יחזקו בו בחזקת היד ויהי ריב ומדון בכל עיר ועיר, האיבה הישנה הולכת ובוערת ואם לא תבער כלפיד, ברערת היא כגחלים תחת הדשן. אתי! את הדברים אשר דברתי אליך עד הנה, ידעת גם אתה, לא נכחד ממך דבר, כי היום כשיפעל דבר בדרום, מבוקר עד ערב בצפון יהי, כי מכתבי העתים יוליכו את הקול ומגילות עפות יגידו דבר. ואולם אנכי ממצב אחינו היהודים הרוחני אדבר וכמצבם איש אל אחיו. — לא אשר לשמע אוזן שמעתי כי אם את אשר אראה בעיני ולבבי יבין לי אגיד לך ואאלפך לדעת, כי גם אחינו אשמים, כי משתתם בם גם הם. — אמנם האשמות אשר יאשמו בם הןתוצאות ישרות מהדרור — הנה בגבול הבריאה אין מקרה יבוא בגפו מבלי תלוינה גם רעות. — בל שנוי כל תמורה אם גם טובה היא בטובות, תמשוך אחריה מכשולים, ולפעמים אם ישקל הטובות עם הרעות, ישאו בד בבד — ראשית חטאת אחינו היהודים כי הקשר האמיץ וההתלכדות המוצקה אשר היה ביניהם מלפנים, עתה נבתק ונפץ כשברנובלים, והמקרה הזאת אחת מצאצאי הדרור, שע ודע לך! הנה לרגלי הדרור נבראו ליהודים שמים חדשים וארץ חדשה, ערים רבות סוגרו מבוא כעל פי קסם נפתחו, גבול העסקים נרחבו ולמקנה וקנין רחבת ידים בלי מצרים, והיהודים התנפלו על כל משלחי ידים כזאבים על טרפם, ויחרו ויחזיקו בכל מיני מסחר אשר יאר האדם כי הוא זה, ויהודי עושה חיל — כי יד חרוצים לו — עשה עשו וגם יכול יכלו, והיה כאשר יצליחו כן ירבו לחרות ולהחזיר בעסקים מעסקים, גם בדו להם בהגות רוח עסקים חדשים לא שערום אבותיהם, ויבקשו השבונות רבים, וכאשר השיגו ידם ראו את החיים כי טוב והעונג כי נעים, ויאמרו לחיות כאדוני הארץ, ולרדוף אחרי כל תמורות המתהלכות ובאות בקרב העמים, ההאוה הזאת דבקה מאיש אל איש, כי לא יאבה אחד להיות נופל מרעהו — אבל למען חיות חיי אדונים נחוץ האדם לרבות הון ולצבור כסף, והכסף מאין תמצא? על כן נחוצים הם לשים כל מעיניהם ביתר עוז לרכוש רכוש, לארוב אתר כל רסים משא ומתן. — אבל האדם יפרה וירבה, והעסקים לא ירבו לפי מכסת הנפשות אשר תרבינה, ובמרוצת העת, והנה גבול העשוקים הולך וצר. והאדם הולך ורב, ועד כה קצר המצע מהשתרע, עד אשר יחזיקו עשרה אנשים בכנף עסק אחד וינצו עליו כזאבים על טרפם, וכה גדלה ורבה ההתחרות בכל עיר ועיר עד להפליא — ההתחרות נטעה זרה בלבותם, ותקע נפש איש מרעהו, כל איש הולך לבצעו מקצהו, אין אח אין רע. — כיום עומדים היהודים איש נגד רעהו כאויבים, ובכל עניניהם כמתגרי מלחמה כלם נגד כלם, בני הגיון מעמנו, השוקדים תמיד בחדר הגיונם וחיים על עטם, לא יעצרו כח לצייר להם כל דמות מהתחרות הנוראה ומהמנאה הגדולה אשר קמה בין היהודים בשנים האחרונות — היום בן יקום באביו, איש באחיו, רע ברע. עד כה התמכרו לבצע עד אשר בוש לא יבושו והכלם לא ידעו, להוציא איש איש דבת רעהו רעה אל אדוני הארץ. נפלא הדבר הזה גם בעיני עם הארץ, תתת אשר הסכינו מעוד לראות היהודים דבוקים בקשר איץ ואיש את רעהו יעזרו תמיד, עתה יראו והביטו אחריהם, איך איש לעברו ילך, ואיך ינזרו איש מעל אחיו, ועוד נופלים הם מעמי הארץ. גם הדבר הזה לבד הסב להמיר כבוד היהודים בקלון, וישח כבודם וישפל שיאם אשר היה להם סקדם. — גם בגלל הדבר הזה לבד משבח אני את עבודת האדמה, כי היא תרב אחוה ורעות בין האדם. המש מאות אכרים בכפר אחד ימצאו רחבת ידים ומתרועעים איש את אחיו, ועשרה סוחרים בעיר אחד צר להם המקום, ואיש את אחיו ידחקו. — כל סוחר ישמח כאל גיל בבוא פיד לרעהו הסוחר, או בנפלו לפני נושיו — לחמש מאות אכרים חזפץ אחד ותוחלת אחת, כלם כאיש אחד יחלון לגשם יקוו לחום צח עלי אור, כי לא יעלה על לב אחד לבקש מאת אלהים אשר חלקתו תמטר וחלקת רעהו לא תמטר עליה ותיבש— ועשרה סוחדים יתהפכו מאוייהם כחומר חותם, וילאו את אלהים בתוחלותיהם השונות. עוד רעה אתת וגדולה היא מאד הרעה הזאת גם היא ממי הדרור יצאה, אם גם לא על עקב, והיא עזיבת הספרות היהודיה, היהודים בלפתם בארחות עם הארץ ובחיים נכבדים ולמקנה וקנין אין די למלאות שפק כל בניהם, להעשירם ולהמציא און להם התנפלו על ספרות העמים, ויתנו כתף סוררת לספרות היהודיה, כי „לא תחיה את בעליה״ — המה ראו בתחילה נער אחד סאלף ושנים מרבבה הצליח דרכו לרגלי תורות העסים ויתעוררו כלם כאיש אחד לתחר בם כהיום היהודים כלם ילדיהם אל בתי ספר וסדרש העמים; ולא דעת ולא תבונה בהם לחשוב כי לא לכל בן הילוד הבשר חכמה ודעת גם בראותם בעיניהם כי רוב הנערים ישובו מבתי ספרי עם הארץ כאשר באו שמה ובכפם לא דבק מאום, וגם אלה המעטים אשר שאר רוח להם, דבר יקר הוא אשר ימצאו חית ידם בכשרונותיהם יען למרות הדרור ושיווי החוקים, היהודי בכבדות ולעתים רחוקות יספח לאחת סן הפקודות, עם כל זה לא ישובו מדרכם סל לכלוא בניהם כלם בבתי הגימנאזיום, סבלי בחנן אם יכשר אם אין, ולא נחלו על מיטב ימי נערותם ההולכים לתהו, כי המה בצאתם לחפשי יהיו בלי מאומה, מלאכה לא למדו, במסחר לא נסו, וחכמת מה אין להם, והם רס למשא להוריהם. (סוף יבוא) שות שונות (מרכבת הרגלים ע״י כח עלעקטרי) כבר עברו שנות מספר מעת נתפשטה ונתרחבה בראשונה ההמצאה החדשה לרוץ אור במרכבה קטנה אשר קראוה בשם „וועליסאפעד״ והיא כמו ספסל קטן אשר ירכב עליו הנוסע ובדריסת רגליו הוא מניע האופן אשר מתחתיו, כנודע רבים חשבוה בראשונה להמצאה גדולה אשר תועלתה רבה למאד כי כבר התחרו במרוצתם עליה לעשות נסיעות רחוקות כמה פרסאות ליום, אבל מזמן לזמן למדו בנסיון, כי התנועה הרבה בדריסת הרגלים מולדת חלחלה ופיק ברכים כמו הרץ ברגליו יתר מכפי כחו, וע״כ יצא שרו בהפסדו, וכל ההמצאה הזאת ירדה מגדולתה ונשתכחה כמעט במשך הזמן, עד כי לא נשאר זכרה רק בין הנערים המשחקים עתה כפי הנשמע קמה ההמצאה הזאת שנית לתחיה ע״י רות זרם העלעקטרי אשר הפיחו בקרבה, ואחד הטעכניקיח רץ על המרכבה הזאת זה מקרוב בחוצות לאנדאן במרוצה נפלאה, אשר השתוממו עליו עין כל רואה, כי האופנים תתתיו לא התנועעו עוד ע״י דריסת הרגלים רק התגלגלו מעצמם ע״י כח עלעקטרי היוצא ממכונה קטנה הקבועה שמה, ונודעה בשם „אקוממילאטאר״ ר״ל כלי המקבץ בקרבו שיעור כח עלעקטרי בכמות קצוב המספיק להיציא פעולתו כדי הצורך לזמן ידוע, ואז יצטרכו לחדשור שנית ע״י סוללה עלעקטרית אחרת כנודע בכלי הנ״ל שעשה ב הנסיון היה שעור כח העלעקטרי כדי /1 מכח הסוס, והיה מספיק, לא לבד לרוץ בו משך כמה שעות רצופות ברוצה נדולה, אבל עם זה האיר גם מנורה עלעקטרית הנטועה בראש המרכבה, בכדי להאיר הדרך לפני הנוסע בלילה, רבים יחזו עתידות למו מן התחבולה החדשה הזאת, כי אם יביאה החכם הג״ל לשלימות יותר תביא בפעולתה תועלת אין ערוך לה בעולם המעשה, כי כל אדם יהיה לו מרכבה קטנה עומדת בביתו בקרן זוית, להשתםש בה בכל עת ובכל שעה לעבור בחוצות העיר לכל אשר יחפוץ. (מאגענעטין טבעיים גדולים) בצפון מדינת שוועדען גתגלה זה מקרוב בשדרות האדמה מכרה גדולה של אבני סאגנעטען חזקים למאד, והם שדרות שטוחים אשר עוביים באיזה מקומות הוא כדי ג׳ עד ד׳ רגל, בעל השדה של המכרה הזאת, יוכל להספיק במאגנעטין טבעיים ההם לכל הארצות והמדינות, וכבר הביאו לעיר בערלין לאחד מבית החולים אשר שם ירפאו מחלות ידועות בפעולות מאגנעטיות, אבן מאגנעט גדול וחזק אשר משקלו שמונים ליטרות הודעה גם בשנה החמישית שנת 1883 יופיע מכהיע „הרוססי העברו״ מדי שבוע בשבוע, גם בשנה הבאה לקראתנו ישמור את דרכו אשר סלל לו מראשית צאתו! לאור להאיר נתיב על דרכי בני ישראל בארץ רוסיא, להיות להם לפה לפני דעת חקהל ולפני הממשלה, לעורר אהבת עמנו בלב כל אחינו להפיץ בין בני ישראל דעת קורותינו מימי עולם ותכונות לאומנו מיום היה לנוי, להפיץ ביניהם אחבת עמם ושפתו וספרותו! להשתדל בכל עז ע״ד הטבת מצב החנוך בעמנו לכל פרטיו והליכותיו רבים מטובי הסופרים בעמנו נתנו ידם לנו בשנה העברה וגם בשנה הזאת ידם נטויה לצאת לעזרתנו במאמרים טובים ומועילים, מחיר מכה״ע „רוססקי יעוורעי" הוא בארץ רוסיא .7 רו״כ לשנה;: ביתר הארצות .12 רו״כ לשנה. An e Redaction de iusski Jore St. Petersburg mailow roep . . לכל יודעי שמי הנני מודיע, כי הנני נאות לתת את שני בני: האחד כבן תשע-עשרה שנים והשני כבן שש-עשרה אשר שבו עתה מבית מדרש (רעאל-שולע) אשר בפראנקפורט אם מאין העובד ת״י הדירקטור הנודע לתהלה, ד״ר הירש נ״י; ואשר גמרו שמה את חקות הלמודים: הראשון עד הכחלקה העליונה (פרימא) והשני עד המחלקה (אבערזעקונדא) חראשון יודע השפה האשכנזית על בוריו לבל חקותיו, ולו גם ידיעה נבונה בשפות: צרפתית ואנגלית, וגם השני ידיו רב לו לערוך מכתבים בטחרת שפת אשכנז, ומבין גם השפות צרפתית ואנגלית, והמחנכים שמה ע״פ חנוך בית הספר ההוא המפואר בארץ; אל איזה מבתי מסחר הנבבדים, המתנהגים על פי משפטי היהדות ובשמירת השבתות והכועדים כחלכתן. הראשון, לבו יותר נוטה לעסק קאנטאר, והשני, לעסק מאנופאקטור, כל החפץ לספוח אחד מהם אל בית מסחרו, ייטיב להודיעני ע"י מכתב ע״פ אדרעססע שלי הרשומה סטה, את כל פרטי חפצו ותנאיו השתיה כדת! להתודע ולהגלות לכל סוחרי י״ש בארצנו ובארצות אחרות, כי להנחיל אוהבי ו״ש לי שפירטוס של פסת, מבהר, וטוב, מן פאטיקא של צוקר הכשר לפסת דעסטיללירט גם על .90 גראד, זך וגקי ומצוין בריחו הטוב. גם כל מיני ליקער של פסה, טוב, ערב ומועיל, כפי שנודע ומפורסם כבר תוצאות בתי הרושת הי״ש שלי לשם ולתהלה בכל הארץ, וכל זה בכל מיני הכשר, כראוי ונכון לחג הפסח, כפי הוראת והודאת רבני המו״ל דפ״ה, אשר עדותם נאמנה מאוד, כי הכל נעשה במשמרת למשמרת ע״פ שימת עינם ובדיקתם ובקרתם המובחקה, כמעט מדי יום ביומו. גם משגית נכבד מיוחד מצידם על משמרתו יעמוד במקום הבעשה, החוקר ובודק בשבע עינים ליתרון הכשר על טהרת הקודש, וכי עושי המלאכה אנשים כשרים, המה, יראים וחרדים, זהירים וזריזים בכל חוקי הפסח, פרטיהם ודקדוקיהם כד״ת. גם ו״ש לי רב משנים הקודמות. וכל דורשי ישחרוננו: בפאדוואל שלי בחצרי ברחוב ווילנער פה ווילנא. דוד משה ליפסקי -iz A ciIe 2מ Passagt und Wechsel es 5 Stillan Str. Boston Maבs. קאנטראוויטץ עט ריינהערץ פאססאגע אונד ועכסעל געשעפט 5 סטיללכאן סטרוט באסטאן מאסס מי אשר יחפוץ ללמוד איטאליענישע בוכהאלטעריע הפשוטה וגם הכפולה על בוריה טעאחריש וגם פראקטיש. כל הקורזען בשליכות מהקל עד הכבד, וכל הלימודים השייכים לזה כמו קויפמאנישע וויססענשאפטען, קויפמאנישע רעכענונגען, פארכולארען צו קאנטארארבייט הכל בשפת אשכנז, יפנה אלי לבית אבי גדלי׳ חמילעווסקי, מוראנאווסקי 33 ו, ויושלם בזה משלשה עד ארבעה הדשים במכקח השוה. S. B mieleski, Murano ska 33 טרישקי (מחוז שאוועל) זה ארבעה עשר ירחי עמל אשר עזבני בעלי והלך לעיר מעמעל ובעוזר הקאמיסיאן דשם נסע להאכבורג (בטח לבוא לאמעריקא), ומאז עקבותי לא נודעו, ואלה המה סימניו: שמו משה דוד „לאחינסקי" או „בלום״ יליד ווילנא, שנותיו כבן כ״ד, קומתו ממוצעת, שערותיו שחורות, מלאכתו חייט ולכד זאת בריגא. אנא אחי בני עמי ! חוסו ורחמו נא עלי, אם ימצאנו איש יודיעני ע״פ האדרעססע שלמטה, ובעל הגמולות ישלם לכם כפעלכם צירע בתר׳ שלמה הכותב ומעתיר בעד האשה העזובה חיים שלום בהרבמ״ר שרגא ראבינזאהן r. pne 6.- Po. .. ayay yy E , pa2 שאלות ותשובות לה׳ לעוון מל״ל, הענן הזה כבר נחבאר בהצפירה זה שנים, לה׳ שז א״ר, לענינים הלמודיים ארוכים כאלו אין מקום אצלו, לה׳ ״ב מהנומערין הראשונים עד נמר 14חסרים לנו. אדרעססא שלנו Peopy as. TAorA S. ooy Bpmaa. S. Souimsi in Warsc Dzika 25 ןa. זאדא-וואססער פאבריק מיט, באללאס בולליג צו פערקויפען, טווארדע שטראססע 9 וואהנונג 25 , דארט איזט אויך איין אויספערקויף פאן קרימסקי שמוישען אתכבד בזה להודיע כי יש תחת ידי סקלאד מתמצית חומץ (עססיג אסענס) מפאבריקען מובחרים מח״ל מן 80 עד100 גראד, ויכולים לעשות מן א׳ קווארט 40 קווארט חומץ טוב בטעם וריח גם אתי התמצית הזה כשר לחג הפסח בהכשר הרבנים גדולים מח״ל אשר יכולים לסמוך עליהם בלי חשש פקפוק ומיחוש כלל, והרוצה להשיג פרובע ישלח א׳ רו״ב על אדרעס שלי. C. S. yncrii. oac יyC. Bapack. יצא לאור ס׳ שירי שפת עבר כולל קנ״ה שירים לייפציג תרמ״ג. החפץ בו יפנה אל החכם המחבר Dr. S. Mandelkern Leipzig, ויקבלנו במחיר א׳ רו״כ (בשטר או במארקען), למו״ס תנתן הגחה גדולה, (בראש הם׳ גדפס מכתב קצר עם שיר מאת המשורר הנעלה אד״ם הכהן לעבענזאהן ז״ל, אשר כתב בחייו לכבוד הרב המחבר המו״ל) חודעה אגענטור אונד קאמיססיאנסגעשעפט מאריטץ מאיר אין טריעסט. ניממט אן אויפטרעגע פאן אין אוגד אויס- לאנד פיר איינקייפע אללער זארטען קאלא- ניאל אונד באקאלי וואארען, אעלע אונד פריכטע פרישע אונד טראקקענע, געווירצע, מעדיצינאליען אונד דראגען מיט ביליגסטען צור צויט שטעהענדען פרייזען, אונד מאכע נזך אייניגער ווידערהאלונגען דער אויפטרעגי aע מאנכע ערלייכטערונגען אין קרעדיט שטעל- לונגען. בעריכטע אונד נעטהיגע מוסטער וערדען נאך פערלאנגען געזענדעט. אויך איבערנעהמע אללע פערקויפע, קאמיססיאנען אונד בערזען אויפטרעגע, געגען רעעלע אר- טוקעל וויא געטריידע אונד נאך פערהאנד- לונג פארשוסם געגעבען. מיינע אדרעססע איזט: Mloritz ayer in Triest, Oesterreich.

|1883-01-16| שם ש ז2 מכתב עתי משמיע חדשות בקרב עם ישרון מכל הדברים הנוגעים בעניני המדינות דברי חכמה ומדע ידיעות העולם והטבע. יוצא לאור אחת בשבוע מאת חיים זעליג סלאנימסקי . None שנה עשירית פבד ו3 1Ss3. לה , וחזור י יצ 1—50 ב - IAB PA. BA IABA B Tmorpacin . onmiaa, Mpaoscka 16 SS. חר ו, ה ש2 ״ו.*)   None None k כ-ל מר Se נרומיא ופואי. ן הענינים הנכללים בהצפירה משנת ל סתולר יי מדם שנה 5רו"כ.. .ם שונים נהר כנה ם ורבע בלר. ואת שר״ש 1 .4 . e. 2A 20, 1A 1 11. . . .י אליעזר ראבינאוויץ. 9 וה. 13 בהוספה קדמוניות. 13 מת סופרים. 19 בהוספה. ל סאקאלאו. שכר לעובד, 27 בהוספה. קדמוניות אשור ובבל א״א ראקאוסקי. 31 ,32 ,40 בהוספה. מכתב. מאת להמו״ל. 36 תשובה. 49 תולדות מאנטעפיורי, 41 .42 ,43 44 .45 .4 ,49 בהוספה צבי לצדיק. 43 זבר חנוכה. 45 ידיעות העילם והטבע מין בריה בפני עצמה. 1 פתרון לשאלה הנדסית. 1 סף הקאמעט הגדול. 1 כירה של עץ. 1 טעלעגראפיע חדשה. 11 כח החוזר בעולם. 14 ארץ מאדאגאסקער 22 מבולי אש ומים. 34 המאגנעטיזמוס בחוש הראות. 47 המבקר בבתי המלאכות והעבודות. 46 ,49 ,50 מראה אש לילה. 48 . מכתבים מעדים שונות ע״פ סדר אלפא ביתא אדעססא 16 ,47. ומאן 13. רקאוו 16 ,22 ,29. איוועניץ 1 .10 .50. איסקאראסט 35. אלעקסאט 12. אניקסט 30. אמשטרדם 3 ,12. אנגען 6 אנאניוב 7 .14. אנטאפאליע 9. אסטראכאן 23. ארניעב 6. אטיק 50. בגדאד 1 באלטא 1 10 ,11.באברויסקק ! בוטען 13,2. ביאליסטאק 9 .7 14 ,28 .29 .42 .7. גלובאקא 35. דובנא 19 .24 .8. ראקשיץ 41. ררוזגעניק 1. הראדנא 5 .20.10 .25 .38 .46 ,50 . האסבורג 3 .43 האראדישץ 2 ,21 ,50. האלאוואניעסק 41 ,4.7. ווארשא 5 .16 .28 .3 43 ילנא 9.7 11 .21 .4 .7. ווארוואניצע 41. ויען 20 ולאצלאוועק ז2 וואבאלניק 35 וערחנאצקע 14. ווארוואראווקע 50. זוועהיל 14. זוענא אראדאק 6. זינקוב6 ,40. האטימסק 27. חאמסק 50. טאמאשאוו 1. טעמריק 2 טיפלים 5 43. טאפאפאל 5. טולטשא 6, טימקאוויטש 7 טרישקי 20. טעסיריאק 1. טעלז א3. טשערקאס 50 . l. 2. 27. . . 2 2. 17. 15. 9. 4 ירושלים .46. 40. יעקאטערינאסלאוו 5 ,39. לאמזא 4 .31. לאדז 4 .11 לאנדאןן א 12 .42. לינקאווע 25, ליפיטיחא 38. None מאניעסט 3. מינסק 4 ,15. 21. משע מאריאמפאל 16. מיר 106, מאהילאב ש? מאהילנא 27. מאסקווא 4. מאקאווע 47. נאווידוואהר 2. נאראביע 5 . ניעזין 15 .45. ניצצא 35. סיניאווע 4 סמילא ז 12 .5. סמאלענסק 10 21. סטריא 12. סלאנים 14 .38 43 .50. סטעפעניץ 28 סוראז 30. סונעטה 34. סיניי 19 .32 ,36. פאניעוועז 8 13. פעטערסבורג 15 ,16 ,17 ,19. פינסק 21 .28 29 43. פיעטרקאוו 24 ,29. פראגא 28. פאריז 43 .44 ,49. פייעסק 50. צפת 24 .2 .5 .40 .42 .45 47 ערלינקא 50 קנישין 3. קריוואזאר 4 47 קניגסבערג 4. קונסק7. קנאזנע 9 קאוונא 10 .20. קראקא 12 29. קיידענאוו 14. קאליש 17 קישינוב 16. קארעץ 29 קלעוו א3. קאמיניץ פאדאלסק 41 .50. רידנא 14. ראמסגאט 15. ראסיין 21 מכתב עתי משמיע חדשות ( יוצא לאור אחת בשבוע, מאת רק חיים זעלינ סלאנימסקי תוכן העניעים, דברי הימים. בגדאד. טאמאשאוו. פאווילאווקע הצופה לבית ישראל3 מבתבים מיבענבערנען . פתרון לשאלה החבדסית מאת המו״ל. חדשות שונות. הודעות שאלות ותשובות. דברי הימים שנה הולכת ושנה באה והשנאה בין העמים לעולם עומדת, ולהט החרב מתהפכת לנצח בין המטלכות הגדולות. כל עמי אייראפא, חגורים ומזוינים וערוכים למלחמה ונצבים כמו נד על במתי בלי תותח ותועפות קני רובה, תלפיות רכב ופרשים והררי כדורי קלע מסביב. אך שוא יעמלו הדיפ- לומאטים לשים את המעקשים למישור, רגליהם יתנגפו מדחי אל דחי ותחבולותיהם נדפות כמוץ לפני רוח. הן אמנם יצלח בידם לפעמים לבנות חיץ ולטוח אותו תפל, לחזק בדק ולגדור פרץ עד ארגיעה, אולם סלעי חמחלוקת ממקומם לא ימוטו, ומלבות אוהבי השלום יגון ואנחה לא ינוסו, למראה חפרצות ופלגות הדעות הצוררות אשה את רעותה בכל מלוא רוחםעולם המדיני. מוסרות האהבה והאחדות בין צרפת ובין אנגליא נתקו, וכזמורת זר אשר כבר עשתה שרש למטה וענף למעלה כן תשגשג מיום אל יום השנאה אשר בין איטאליא וצרפת. גם לא עברה הרות הרעה אשר בין רוסיא ובין אשכנז, בין רוסיא ובין אוסטריא כל ממלכה וממלכה לוטשת צור חרבה וצופיה ובוחנת בשבע עינים את מצעדי רעותה, ומי זה ימצא את לבו להחליט למראה כל הדברים האלה, כי בקרב מחנה העמים הנאזרים למלחסה, והמסוכסכים זה בזה בחפציהם ובהליכותיהם, והעוינים ואורבים איש אל רעהו בעיגים מזרות זעם, כי בקרב המחנה הזה השלום הוא נטוע באיתן ושתותיו בל יהרסון: הנה רו החיה המתחלכת באופני עניני הסדינות היא הקנאה, התאוה אשר אין לה קץ וקצב. אנגליא חטפה נתח טוב, את תעלת הזועץ במצרים וסדוע אין פוצה פה ומצפצף נגד הגזלה, יען גם שאר הממלכות נבונות לגזר את תוגרמא לגזרים, ולעבור אחרי כן בין הבתרים לקחת איש חלקו. אוסטריא כרתה ברית עם מלך סערביא ממשלת צרפת גם היא תאזר זיקות שנאה בלבות בני עמה, גאמבעטטא איננו, אולם רעיונו הוא נס להתנוסם, ולא בסתר יקראו כעת חרפתים במרי שיחם ובלהט רנשותיהם: נקם ושלם ננד אשכנז עוסת נפשם ומה אשכנז עושה ? האם הממלכה החזקה והבצורה הזאת שוקטת במכונה ובוטתת בגבורתה ? לא ולא! בל מעיני אשכנז וכל שיחה ושינה בעת הזאת הוא, רק להגדיל מספר אנשי צבאותיה ולהרבות את כלי מלחמתה. בימים חאלה שלח שר המלחמה שני אנשים גבורי חיל וכבירי רוח סבין שרי t t -כ ברוסיא ופולין. None כשולח במוקדם לשנה 5רו"כ. נה בנה 1.75רו״כ None ל רבע שנה ו1.5 רו״כ ביתר הארצות 20 פראנק. באמעריקא 5 דאללאר. ec5 מ- מחירו באשכנז: 14 רייכם מארק לשנה. בעססריך 8 פל׳ לשנה. ע וכז צרבע שנה. שבר מודעות מכל שורה קצרה 5 אפ׳. ומשורה רחבה 10 קאפ׳ 42 e צבאותיו, את האחד לעיר המבצר קעניגסבערג, ואת השני לעיר המבצר טהארן, והמלאכות הזאת חלמה ומחזצה את לבות אוהבי השלום כרעם בגלגל:; אמנם כן היה דרך ממלכת אשכנז מתמול שלשום להפקיד שרי צבאות ולשלחם בתור צופים ומשגיחים על ערי המבצר אשר לגבול צרפת ימה, וכן עשתה בכל עת אשר נראו לה בצרפת אזתות תאות מלחמה, אבל לא נשמע עד היום כדבר הזה, להפקיד שרי הצבאות על ערי המבצר אשר לגבול רוסיא קדימה, על כן פעלה השמועה הזאת פעולה חזקה ונמרצה, ועקבות הפעולה הזאת נסמנו גם על לוחות מחיר השטרות בבתי הבערזע, כי היה להם האות הזה כאות מלחמה קרובה, ומחיר השטרות אשר כבר ירד פלאים מימים ימימה, עוד השפיל לרדת בשבוע העבר נפתחו שערי בתי הנבחרים בברלין ובפאריז אחרי אשר שבתו הנבחרים מעבודם במשך ימי החג להנוצרים, הנסיך ביסמארק בא אל הבית בישיבה הראשונה; אולם בפעם הזאת לא יצא רשף לרגליו, לא הטיל חזיזי הצעותיו ולא דרש מאת הנבחרים „מונופולין״., לכן לא מרדוחו בעלי חצים ממפלגת הולכי קדימה, כי בשם החמלה וחובת האדם יצא הפעם לדרוש מאת הנבחרים עזר בעד האומללים המוצלים בעירום וחוסר כל משטף מים רבים, קוראינו יודעים את גודל האסונות והתלאות אשר הביא הזרם הנורא. כל הנפות והמחוזות אשר נשאו עמל ותלאה מיד השטף העז והנורא, הרבו לסבול הנפות: וועסט- פאלען, העססען, עלזאסס, ווירטעמבערג ובאדען. ימס כל הסתארות את מלחמת האדם עם הטבע התקיף ממנו ואת הנצחון הנורא של כחות הטבע. הנה למען הקל מעט להאמללים את משא צרותיהם וענים הנורא דרש ביסמארק את הנבחרים לקיים בידו סך שלשה מילליאנען מארק למשען האומללים ; ודעת לנבון נקל, כי לא נמצא איש בכל בית הנבחרים — וגם הסאציאל דעמאקראטים בכלל, אשר התנגד נגד הדבר הנחוץהזה. גם בעיר פאריז רבץ יגון קודר ואימה חשכה בבית הנבחרים בישיבה הראשונה: עיני ל הנבחרים היו נשואות אל הכסא הריק והפנוי אשר ישב עליו גאמבעטטא, ואשר משם יצאה תורה ואורה לכל הבית, ועתה אין מי יקת עטדתו בבית הנבחרים ובבית הסענאט הספידו גדולי העם את גאמבעטטא כהלכה, ורבים מן הנבחרים געו בבכיה, לא על אבדן האיש גאמבעטטא בלבד, אך על הריסות כל המפלגות כי נהרסו סדריהם, ואנודתם הותרה לרגלי העדר האיש הכביר והנאור ההוא. השאלה העוסדת היום ברומו של עולם הסדיני בצרפת. היא אי זו הדרך אשר תתאחדנה ותקומנה מפלגות חדשות ? הן ברור הוא, כי המפלגה הנודעה עד היום בשם „הגאסבעט- טיסטים״ לא תתעודד אחרי סות גאסבעטטא, ותסתפ אל מפלנת חרעפובליקאנים הממצעים, אשר על צבאם נחשבו חכמי הסדינה פריסינע ודיקלערק. לו כן יהיה, אז יש אחרית ותקוה לממשלת הרעפובליק למשול בצרפת. אולם אם תתפוצץ מפלגת גאמבעטטא לרסיסים קטנים, אזי תהיה יד חפצי מלך, ויד החפצים לעקור את הכל, על העליונה, ואז מי יודע אם תעמוד הרעפובליק לאורך ימים. בארץ איטאליא פעולת אגודת „איררעדענטא׳ המעוררת את העם נגד אוסטריא, הולכת הלוך וגדול, וכפי הנראה דעת הקהל שם נפעלת ומושפעת ממנה. השנאה נגד אוסטריא אשר נסתרה במשך שנתים ימים יוצאת עוד הפעם על ראשי הומיות בכל רחבי איטאליא, למראה עינים נולדה התנועה העצומה הזאת ע״י האיטאליאני אבערדאנק אשר ארב לנפש קיסר אוסטריא והומת מות רוצח. בני חברת „איררידענטא" השתמשו במקרה הזה לחפצם, אולם באמת עוד לפני המקרה הזה החלה החברה הזאת לפעול את פעולתה. היא הגדילה פעלה אחרי הקאנגרעסס הברליני, ועל ידה בשנת 1879 היתה הסכנה קרובה למלחמה בין אוסטריא ואיטאליא; החברה הזאת שבתה מעבודתה מן העת אשר יצאה צרפת לפעלה באפריקא הצפונית לרשת משכנות לא לה אז ראתה איטאליא כי אין לפניה דרך אחרת אך להסתפח אל ברית הממלכות אשר באייראפא התיכונה, והעם האיטאלקי המצויין בחכמתו המדינית, כולו מן מפלגת הממשלה עד מפלגת החפשים הגמורים, חצב להבות אש שנאה נגד צרפת ויאר לדבק טוב עם אשכנז ואוסטריא בתקותו כי שתי הממלכות החזקות האלה תעמודנה לימינו להחזיק מעמד בטונים ובטריפאליס, למרות חפץ צרפת אז בהיות כל העם כחולמים חלום נעים זה ע״ד ברית משולשת בין איטאליא אשכנז ואוסטריא, אז כבשו בני חברת „האיררידענטא׳ את פניהם בקרקע, והמלך הומבערט עם רעיתו באו בכבודם אל קרית מלך רב וויען לבקר את הקיסר פראנץ יוסף בהיכלו. אולם עברו ימים, עברו שנים, ואיטאליא לא ראתה קמח מן הצמח הזה; ביסמארק אשר זה בל חפצו להטריד את צרפת במדינות הים למען יחלש כחה באייראפא, ביסמארק הפקח לא ראה לנכון לפניו לתמוך ידי איטאליא למען תגדע קרן צרפת באפריקא, גם אוסטריא לא עשתה סאומה לטובת איטאליא, והקיסר פראנץ יוסף לא השיב את הכבוד אל המלך הומבערט לבקרהו בבירת מלכותו, ונוסף על זה, גם תקות איטאליא להבנות במצרים בעזר אשכנז ואוססריא, התקוה הזאת נהפכה לאכזב. הן אנגליא התרפסה לפני איטאליא ותבקש את פניה לשים את ידה עמה במצרים ואיטאליא מאנה להתרצות לאנגליא בבטחונה על ביסמארק אשר הכביד את לבו בתחלה והעז פנים נגד אנגליא, ועל משענת קנה רצוץ זה נשענה איטאליא ותבוא בכפה ונקבה כי לו נשאה שכם אחד במצרים עם אנגליא אזי נפל גם לה חבל בנעימים, ועתה בטחונה היה לה לסקש וידיה ריקות אין כל. והנה בעת הזאת: בעת אשר הקיצה ממשלת איטאליא מחלומה הבעים, שבה התעוררה ברב כח תברת „האיררידענטא׳ לשפוך חתה על אוסטריא, ולעורר מרד בנפות טיראל ולהטות את לב הסמשלה לכרות ברית עם צרפת ורוסיא. אולם נקל להרוס מלבגות הברית עם אוסטריא ואשכנז הופרה, אך על מקום זה עוד לא נוסדה אגודה אחרת, וימים אשר אין לו חפץ בם הגיעו לשר החיצון באיטאליא ה׳ מאנציני, עד כי מרוב עמלו נכון הוא לפי השמועה לעזוב את משמרתו בעוד המבוכה שוררת, שלחה אנגליא ספר גלוי אל כל מסלכות אייראפא בדבר שאלת מצרים ועל אדות הסדרים החדשים אשר תחפוץ לכונן על תעלת הזועץ. את שאלת מצרים כבר פתרה אנגליא בידיה, ואת הסדרים על הזועץ כבר קבעה, ועתה למען צאת ידי חובתה, שאול תשאל את פי הממשלות באייראפא מה דעתן ומה הפצן, חמשלות עוד לא השיבו דבר, וביסים האלה נראה פשר (השקפה על מצב אחינו בני ישראל ברוסיא) בימים האלה נסף דבר חדש״ לשאלת היהודים הלא היא שאלת מעבירי הסכס. זה מקרוב מלא ראש לשכת תרומת המכס את ידי הפקידים לנסוע לערים הגדולות לתורולחפש בבתי המסחר י אחרי סחורת טבל שלא ניטל ממנה מכס ויחפשו המחפשים בבתי מסחר היהודים, בדיקות באלה היו בווארשא, וגם בהערים ביאליסטאק, בערדיטשוב וכו׳, ועתה היתה בדיקה כזאת גם בעיר המלוכה פט״ב. על אדותה מודיע מכ״ע וויעק () ). כי המחפשים מצאו בבתי המסחר סחורה אסורה למכביר, וכאשר נבוכו הסוחרים במהוסה ההיא לא יכלו להסתיר את צפונותיהם ויגלו את שמות האנשים אשר מכרו להם את הסחורה, וכולם יהודים המתגוררים בעיר מבלי רשות, כן מודיע מכ״ע הנ״ל ואם אמנם בל״ס דבריו מגוזסים ומופלגים אולם גם אם חלק מהם באמת יסודו, יהיה המקרה המעציב הזה כשן על סדורת השנאה, וכסלון ממאיר, בפרט בעת הזאת אשר עוד בחיק הועד הוטל גורלנו — במכ״ע „קראיי" הפעטערסבורגי נדפס מאמר על שאלת היהודים מאת אחד הפולאנים ממחוזות המעהב בפתח דבריו יחלק למפלגות את בעלי הדעות השונות אשר בין הנוצרים המחולקים ע״ד אופן פתרון שאלת היהודים אח״כ יבאר את דעתו הפרטית ואת דעת המפלגה אשר בשמה ידבר. לפי דעתו היהודים אזרחים המה בארץ, ואין ביד הנוצרים הצדקה או היכולת לנשל אותם מן הארץ. כל מלכי צדק אשר מלכו בפולין הקדמוניה, וכל המוק קים אשר כוננו סדרים בתוכם, כולם הרימו את קרן היהודים, יען הבינו כי הם ראש פנה במוסדות העם והסדינה, והחורם אבן השתיה זאת מקעקע את כל הבירה, גם גדולי סופרי הפולאנים הבינו דבר אמת זה, על כן חלק המליץ מיצקיעוויץ מהכמתו ליציר כפיו איש יהודי אשר הציג בשיריו בגיא החזיון, כמו אזרח רב פעלים וכביר העליליה ובעקבותיו תלך גם הסופרת המהוללה, עליזה ארזעשקאווא המקדשת שם ישראל ברבים חותם דברי הסופר הזה הוא כדברים האלה: „לא בחיל ולא בכח, לא בחוקים קשים ולא „באיסורים מוסיפים״ וגדרים והבדלות רק בהשואת הזכיות בקירוב הלבבות ובנחת ובנעימות, נוכל לושר את מעקשי שאלת היהודים״. אלה דברי הסופר הנ״ל, ואנחנו העתקנו אותם יען הם לאות כי הפולאנים מכירי היהודים מקדם קדמתה, לא נסחפו עוד בשטף האנטיסעמיטיזמוס, וגם במחוזות המערב עוד השקפתם על שאלת היהודים היא ישרה וזכה— מעיר חארקאוו מודיעים מבה״ע (גאזעטטא ווארש״ 6 ) כ אחרי כל הגדרים והחוקים הנודעים לא רפתה עוד תשוקת החנונים למכוד משקה, ומספר הבקשות אשר הושיטו אל הממשלה ע״ד תעודות למסחר זה עולה עד )9000 — מעיר סמאלענסק מודיעים, כי אחד היהודים אשר „בהפקירא ניהא ליה״ לא אבה למול את בנו בכ״ז רצה לכוף הר כנינית על הקהלה לכתוב בכתב ישראל את הבן הנולד לו, אך ראשי הקהלה מאנו לקבלו, וישלח בקשתו אל שר העיר ואתרי כן אל שר הפנים עד אשר הגיע הדבר אל הכנסיות הבלתי פראוואסלאווית אשר בארץ. ה על והשר הזה נאות לבקשתו, ויתן צו ופקודה נמרצה לקבל את הילד בברית קהלת ישראל אע״פ שלא הוכנס בבריתו של אברהם אבינו איזר׳ 2 .). (השקפה על מצבנו בפולין). גלוי וידוע היה לכל איש בי כ״ע הניר״ (,0) שלהאנטיסעמיט אשר בקרבנו ה׳ יאן יעלענסקי, יצמיח לנו קוץ ודרדר, אך לא פללנו כי מכ״ע הזה יקדים ויזדרז להראות את „סימני הטומאה״ מיד בגליונו הראשון. אמנם כן היה, חמשה מאמרים ערזכים בגליון הראשון, כולם משוחים בדבש ונופת, כולם לפי השקפה ראשונה מרברים שלא מן הענין: אבל באמת כולם ללהב יצאו, לחצוב להבות אש שגאה נגדנו, וכולם יחד מעידים כי שקר ענה בעצמו המו״ל באמרו בפתח דבריו כי לא לחדחר ריב בין היהודים והפולאנים או בין האשכנזים והפולאנים חפצו ותכליתו. סה ראה הצורר הזה לכחש דבר זה מובן הוא, האנטיסעמיטיזמוס הוא חלי רע מעורר גועל נפש, בפרט בין משכילי הפולאנים אשר יהירות האשכנזים רחוקה מהם, ע״כ כחש יעלענסקי בהקדמתו, אבל סימני המהלה בוקעים ועולים מבצבצים ויוצאים על כל עמוד ועסד של מכה״ע הג״ל. נגד כל מפלגות היהודים נמצא דברים בוטים כמדקרות תרב, נגד יושבי הכפרים ויושבי הערים, נגד הסורים ובעלי מלאכה מן המוזג הדל החי בשמון, עד הסע- מיטים טפסרי הבערזע ואדירי הבאנק, כולם משחיתים בעיניו בולם „זרים אוכלים ואינם עושים, בולעים ואינם פולטים״, מכ״ע הנכבד .Przegl. ygo4 יצא נגד הניר הנבזה ובלהט עטו בער את שיתו ואת שמירו יחד ויוכיח לו את שגעונו על פניו— מכה״ע הפולאגים מודיעים כי בערי ארצנו נראו המונים המונים יהודים מטהעססאליא (אשר על חצי האי הבאלקאני ונספחה כעת מתוגרמא ליון) אשר ברחו מפני עבודת הצבא, כי ממשלת יון קבעה שם חובת עבודת הצבא כללית גם להיהודים, לכן עשו להם רבים כלי גולה. הידיעה הזאת כחידה סתומה היא בעינינו אסון נורא) בעינים דולפות מתוגה ובלב קרוע מיגון נודיע היום לקוראינו מקרה אסון איום ונורא, אשר התחולל על ראשי אחב״ו יושבי העיר „בערדיטשוב״ במוצאי שבת העבר וזה דבר המקרה בקצרה : בבית משחק הרוכבים (צירק) לעת ערב כאשר הראו הרוכבים על במות ישחק את מהירותם וקלות גופם ותנופת איבריהם, והעם הרב אשר בבית התענגו למראה הזה, פרצה פתאום תבערה כי התפוצצה מנורת נאפט לרסיסים ולבת אש עלתה ותאחז בארבע פנות הבנין, והבית היה בנוי מעץ, ותפרוץ התבערה ימין ושמאל, וזרם שלהבת חסם את הדרך בעד העם אשר בבית ונוסף על זה רבתה המהומה והמבוכה והמבוסה אצל פתחי הבית, ובין כה וכה התאבכו גאות עשן וישימו מחנק לנפש, לא היה רוח והצלה ובית המשוש והתענוגות היה לקבר נורא להאומללים כלבד מספר הפצועים הכביר והעצום, מספר הנשרפים לבדם עולה עד 268 איש. 187 מהם כבר הכירום קרוביהם, ועוד ששים אשר אין להכירם כלל כי נהפכו לגחלים, מן הנפצעים כבר מתו איזה מהם, כנודע מוצאי שבת הוא מועד מנוחה ותענוג לאחבי והעיר בערדיטשוב רוב יושביה יהודים נקל לנו לציור בנפשנו את גודל האסון ואת פעולותיו המעציבות והמחרידות כמה אבות שכלה התבערה, וכמה אלמנות ויתומים רבו על ידה פצע גדול עשה המקרה הזה בגופה של כנסת ישראל בארצנו (ממחנה האנטיסעמיטים באשכנז). צוררינו באשכנז לא ישבותו, אורבים המה אל כל מקרה להחזיק ולהשתמש בו למען הראות את שנאתם ואת זדון לבם, אך לא תמיד יצלח בידם להוליך את העם שולל לפעמים יקומו נגדם היושר והאמת והמשפט להפיר את מחשבתם ולשפוך עליהם בוז וקלון. כן מער, כי הוא בא אל אסיפת הפועלים קרה בימים האלה לשטעקק בברלין, וימטיר שם אבני אלגביש — דברים קשים כגידין, נגד ישראל ונגד החפש והמשפט, וירע הדבר בעיני הנאספים ויקומו ויחמו וירעשו נגדו, ותחת אשר זמם להיות לראש החברה הזאת, היה לחרפה ולקלסה, ומשדת ראש החברה נתנה על שכם איש לחמטיף „האפפקע׳ מתלמידיו של שטעקקער, הוא נועד לשערי חמשפט להגיד עדותו בדבר הריב אשר קם בין האציל הצורר היהיר פאן ליבערמאן, ובין מוציאי לאור כמה מכה״ע בברלין וזה הדבר: האציל פאן ליבערמאן הוכן ע״י הצוררים להבחר אל בית הנבחרים, אך מכ״ע אשר רוח החפש מפעמת בם, חפיצו קרן אורה על שפלות האיש ליבערמאן ועל דרכיו הנלוזים, וירא ליבערמאן כי נבעו מצפוניו ויצעק חסס באזני קטיגור הממלכה וידרוש מאת הקטיגור כי יועיד למשפט את מציאי לאור מכ״ע הג״ל, אך הקטיגור השיב את בקשתו ריקם ויתבע בעצמו את עלבונו, ויהי המטיף האפפקע הנ״ל אחד מן העדים, וראש השופטים המושבעים פנה אליו וידרוש ממנו להשבע שבועת אמן על עדותו אשר יחפוץ להעיד, וישב לו המטיף עז הנפש כו לא יוכל להשבע טרם ידע נאמנה כי השופטים הם אנשים נוצרים, ויזהירהו ראש השופטים ויעד בו, אך הוא נשאר במריו, לכן הטילו עליו כסף ענושים 300 מארק, כי לא אבה ראש השופטים להשיב לו על שאלתי בדבר הדת, והוא, המטיף האנטיסעמיטי חשב זאת לתנאי קודם למעשה, ומאן להשבע בלעדי זה, המשפט לא יצא לאור, כי עדותו של המטיף דרושה מאד לחפץ השופטים, ובל״ס אחרי אשר ישלם כסף ענושים יועידוה עוד הפעם ואם יתעקש יענש עוד — במכח״ע קרייצצט״ג קראנו תשובה מאת שטעקקער על מכתב הגלוי של ה׳ קאנסטאנטינאווסקי שנדפס במכ״ע אוזר׳ וואכענשריפט, כבר הזכרנו את תוכן המכתב הגלוי, כי ה׳ אברהם קאנסטאנטינאווסקי יענה בשטעקקער כחשו על פניו, יען אשר נועז לדיבר בשמו דברים זרים אשר לא יצאו מפיו, ולסען חזק עדותו חלק לו לקאנסטאנטינאווסקי את תואר הכבוד „רב מאדעססא״, נגד המכתב הזה ישיב שטעקקער כי „לרב״ לא שם את ה׳ מאנם- טאנטינאווסקי, אולם כל הדברים אשר ספר בשמו כולם שרירין וקיימין, ולא יחפוץ להתוכח עמו יותר, יען ה׳ קאנסטאנטינאווסקי פירסם בשמו במכ״ע העברים דברים בדויים ומגוזמים. זאת היא תשובת שטעקקער אנחנו לא נסתפק כלל, כי „אבי אבות השקר שטעקקער אשר זה פעמים רבות הוחזק כפרן, העיד עדות שקר בהאיש הנכבד ואוהב עמו ה׳ קאנסטאנטינאווסקי בכ״ז אם נזכד ולא נשכח כי עדות שקר כזאת מוסיפה עצים למדורת השנאה עלינו להגיד בפה מלא, כי ראית הפנים בין ה׳ ק. ובין שטעקקער עלה שכרה בהפסדה וגדול עוקצה מדבשה. בכלל מחזה זר הוא לראות כנסת ישראל מצומצמת בגופו של איש פרטי, יהי גם איש אשר כוונתו רצויה ולבו פתות כפתחו של אולם להרגיש צרות עמו. אבל אחב״י בארצנו לא מלאו ידי איש לדפוק על פתחי גדול צוררינו וגדולי אוהבינו בחו״ל, וכל הנוטל עטרה זו לעצמו אין לו עסק עם הצבור הידיעה האחרונה ע״ד עלילת הדם בטיססא עססלאר, לפי אשר הביא לנו מב״ע נויע פרייע פרעססע היא, כי גדולי הרופאים בפעסט אשר התחקו על גופת העלמה הנמצאה בנהר באו לכלל דעה אחת, כי אפשר שהגוף ההוא הוא גוף העלמה הנעלמה אסתר סאלאמאססי כנודע היתה דעת הרופאים וחוקר הדין אשר התחקו עליה בתחלה, כי לא גופת אסתר היא, ומזה נראה כי בית דין הראשון לא חקר כראוי ונטיה צדדית היתה לו—, בכלל העלילה עודנה סבוכה ומסוכסכת וקצה נעלם מכל עין. המכה״ע זאריא מודיע, כי השאלה אשר התעוררה בראשונה על היהודים אשר להם הזכות לגור בקיוב אם מותר להם להחזיק בתי משקה אם הבתים הם שלהם, יצאה עתה מאת הגובערניום להיתר באין מפריע. הצופה לבית ישראל תחת חטה יצא חוח ותחת שעורה באשה׳ כן התאונן איוב במר נפשו, וגם אנחנו בני העם הנקרא בצדק „איוב בין העמים״, נוכל לענות אחריו ברוח נכאה אמן ואמן. הננו רואים כי כל פרי עץ הדעת אשר זו כהם לפלס דרכי אמת, צדק ומישרים יתנו חילם גם להשנאה ולהרשעה, הגיונות נעלים מלאים זיו ומפיקים נגה, היו לפתגמים המרחפים על שפתי זדים ועריצים התבונה עמלה ויגעה להוציא לאור פעלים נשגבים, ואחרי כן תחזיק בהם האולת ותתור בכל עז להבנות על ידיהם, וכל דרכי נועם אשר סלל רוח האדם בדרכו קדימה למעלהלמשכיל כולן פנויות ופתוחות לפני המטים עקלקלותם, ובאשורם תאחז רגלם לשוב אחורנית. נפן נא ונראה למי עזרו והועילו ההמצאות הנעלות אשר אזנו וחקרו חכמי לבב, מימי המאה החמש עשרה עד הימים האלה, בכל פנות המדע ובכל מחקרי תושיה ? בעד מי ומי עמלו גדולי אנשי הרוח להפיץ מעינות תורתם ולהורות לקח טוב: האם לא היו כולם „חוטבי עצים ושואבי מים״ רק לתועלת החשוכים ולטובתם 7, האם לא שכלה הסבלות את ידיה לאחוז בכל ההמצאות החדשות אשר בתחלה היו בפיה למשל ולשנינה? הן גדולות ונצורות חשב בלבו ממציא אבק הסורה (שיעסספולווער), וראש מטרתו המה לשים קץ אל חמס ידים ומהלומות רשע ומשפט האגרוף, אשר בימי הבינים הסכינו בהם האצילים נגד ההמון, והגבורים נגד החלשים, ובעבור מחשבתו הטובה אשר חשב הממציא החכם הזה, לכן הושם בבית האסורים מקום אשר הקוסמים עצורים שם, אבל הוא קוה לעשות ענבים ויעש באושים, ואבק המורה נהפך אל הרודף, ויהי לכלי חפץ ביד אנשי מלחמה ותאבי קטל, להרכיב על כרוב כדורי אש וגפרית, ולהעיף כחץ מקשת מלאכי מות ואבדון. כן גם שבילי הברזל, קוי הבזק, חכמת המזיגה (כעמטיע) ועוד כהנה מדעים נפלאים ומועילים, אשר כרו נבוני דעת במשענות תבונתם היו אחרי כן לחלקה טובה ולערוגה פוריה לרגעי ארץ ולאבירי לב הרחוקים מחופש וממדע. המצאת הדפוס עמלה להרבות ספרים אין קץ, לשפוך רוח עועים ולהרבות אולת בין העם, וכמקרה ההמצאה היקרה הזאת כן מקרה המצאות כל המדעים החדשים וכל הרעיונות הנעלים אשר אהבת החפש חבלתם וילדתם, כולם בצאתם מרחם הורתם פגשו צורי מבשול ואבני נגף, ותנואות עליהם נמצאו, לאמר כי מעשי שטן המה ושאול צעדיהם יתמוכו אולם אחרי אשר גמלו פרים ממגד שמש הדעת, אז פרשו עליהם האולת והבערות את כנפי כסותן, ויקדישום להעזר ולהתמך בהם, וכן היתה מולדת בית המדע לשפחת רשע כסל, וצאצאי ההשכלה והחפש לכלי משחית ביד שונאי ההשכלה, גם סדרי פארלאמענט, משטרי מפלגות, חופש הדפוס, וחרעיון הלאומי כל נטעי נעמנים אלה אשר צמחו בכרם הדעת והחפש, נתגלגלו ובאו לידי ורדי אור וכסילי אדם, וכולם נתונים כעת כחרבות לטושות ביד שוטנינו, המעופפים אותם על פנינו להפיל עלינו איתה ופחד. בין הרעיונות הטובים אשר שרשם על שדה ההשכלה ונופם יוצא לתוך תום השנאה והקנאה, הננו רואים את הרעיון אשר הוא ראש פנה להליכות ביסמארק בעניני ארצו, והוא, להרים קרן העניים ולהטיב מצב הפועלים. הן כי תשית ממשלה את לבה לחומלה על אביוני עמה מה טוב ומה נעים: וכאשר ישישו על זה כל ישרי לב כן יעלזו גם היהודים בישועת דלי עם. בכל זאת הרעיון הזה היה לחץ שנון ביד שוטנינו ובראשם ביסמארק, לירות במו אופל וגם בגלוי אל היהודים זעומי נפשם הרעיון הזה הוא הבריח המבריח את ביסארק, ואוסרהו בעבותים אל קרנות פלנת האנטיסעמיטים, ובאשר הענין הזה הוא נכבד וכביר בערכו, ואין חקר לתעצומות פעליו בקורות אחב״י בימים האלה, לכן לא למותר נחשוב להפיין היום קרן אורה על הדבר הזה. מה ראה ביסמארק לחובב לו את רעיון הרת קרן הפועלים והעניים, ומה מטרתו ברעיון זה? להשיב על השאלה הזאת תשובה שלימה וארוכה לא זה המקום, אך בדברי הימים כנודע.. אולם לצאת בלא כלום אי אפשר, ע״כ נאמר די בתשובה קצרה, כי יען אשר ראה והתבונן ביסמארק את הרעה אשר נגד פני הכמשלה מן הסאציאליסטים הלובשים קנאה כדם נגד העשירים למען העניים, לכן התהכם ויאחז בשיטת הסאציאליסטים, ויהי בעצמו לאמרכל ולפרנס להשיטה הזאת, וחלק לה את זיו הכמשלה והתחיל לנהוג חיבה וריעות בבני ההמון—קנצי למלין, טבע כטבע מזויפת בהותם הסאציאליזמוס, בתקותו כי המטבע הזאת תהיה עוברת לסוחר. אם באמת ביסמארק והסאציאליס- טים לדבר אחד נתכוונו, או שיטת ביסמארק היא רק „לח סדומית שמסמא את העינים״. את פתרון השאילה הזאת נני לפעם אחרת, ולעת הזאת לנו רק להתחקות על פעולות שיטת ביסמארק החדשה. הן לו גם נאבין כי רוח נדיבה לבשה את ביסמארק לכונן סדרים חדשים לטובת הפועלים העניים, ולהכריע כדת הרחמים על דת הדין — מה חטאו וכה פשעו היהודים, כי ראשית יציאת הרעיון הזה לאויר העולם, היתה נגיחה ונגיפה בגוף היהודים: האם עשירי היהודים בעלי בתי לאכה הם גורעים שכר הפועלים? דבר זה לא יעלה על הדעת, כי בשנה שעברה הודיעו כל פועלי מלאכה בעיר ברלין באסיפתם הכללית דבר ברור לאמר: כי הבעלים היהודים טובים להם מן הבעלים הנוצרים, והוא דבר בדוק ונוסה וידוע גם בארצנו גם בכל הארצות, האם רעיון כזה כמו זר נחשב ליהודים ? הלא היהודי לאססאל היה הראשון אשר נשא נס השיטה הזאת שהיתה כעת שעשועים להקיסר ווילהעלם, עד שהוא יועץ באחיתופל ונמלך בסנהדרין ומשתדל להוציאה לפעולות אדם. או אולי דת ישראל עומדת לשטן לרעיון הרת קרן העניים, לכן השיטה הזאת מלפפת והולכת לקטרג נגד ישראל ? מחשבה כזאת יכולה לעלות על לב איש כינא או יאפאן, אשר כתבי הקדש כספר החתום לפניו אולם אנשים נוצרים הלא ידעו הלא יבינו כי על פי תורת משה התנחלו בני ישראל בארץ מושבם חלק כחלק, מדה אחת אדמה, וקה אחת ומשפט אחד לכל יושבי הארץ, ולפי זה דמיון שלימות החפש ומכלל הכלכלה הסדינית, הוציא מחוקקנו לעולם המעשה— ואם כן הוא, אם אין להרעיון הזה מעצור ומבשול אך עזר וסעד מסאת היהודים וסאת דתם, סה הטאנו לשאת עמל ותלאה בעבורו? סה חטאנו אשר יצא נגדג מכ״ע „נארדד׳ אללג׳ צט״׳ (אשר בתוך פיו נעוץ גודלו של ביסמארק) במאמר מוכיח, כי מפני היהודים תשש כחו של ביסמארק וכהה מאור עיניו, ולא יוכל להוציא לפעולות את הצעת לטובת הפועלים העניים, ומוכרח הוא להשהות אותה בוגרת, לדאבון נפש בני דלת העם המצפים אליה בכליון עינים ? ולא ביסמארק ושלישו פינדטער (מו״ל מכ״ע הנ״ל) לבד, אך גם כל הנותנים טעם לשבח להצעה זו והדוסה לה. בארץ אשכנז או בשאר הארצות, כולם מכים בקורנס על הסדן של שאלת היהודים; וגם בארצנו רוסיא, החברה החדשה „למרבה חרשת המעשה בין העם׳ ולהטבת מצב הפועלים, נגעה בשאלת היהודים בהודעותיה אשר הפיצה בין העם, יודעי העתים יגידו, כי שיטת ביסמארק זאת הנודעה בשם „שטאאטס- סאציאליזמוס״ תמצא לה קן בקרב עמים רבים ומעריציה ירבו מיום אל יום והנה אם ראשית מעשה הטיטה הזאת היתה תקומת מפלגת האנטיסעמיטים ומשובתם ופרעותיהם, מה איפוא יהיה אחרית מעשיה בנוגע ליהודים?. לדעתנו ע״י אשר עירב ביסמארק את הצעתו בשאלת היהודים, עי״ז השקה אותה כוס של עקרין שלא תלד, כי איך תוכל הצעה אשר ראשית מעשיה היה לפרוע פרעות ולהרבות מבוכה ומדנים בין אזרחים, איך תוכל הצעה כזאת להצמיה ישועות ולהרים קרן העם? משרש נחש יצא צפע, ואם לפי האמור למעלה, מחטה יצא חוח, עאכו״כ אשר מחות לא תצא חטה. כן היה החפץ היקר והנכבד בעיקרו, חפץ הגבה שפלים והרם קרן דלים להלכה מקופחת ומשובשת הקופצת עלינו ברגז נורא על לא חמם בכפינו, חכמי מדינה באשכנז רואים את בקיעי סדרי ארצם כי רבו, ואת התהום הנורא המבדיל בין העניים והעשירים, הרחב והעמוק עד כאד: הם רואים את כל הפרצות והמגרעות הכלולות יחד בתוך השאלה „הסאציאלית״ לכן יתקצפו על היהודים, אבל מה חטאו היהודים? ההם תקנו את הסדרים האלה בארץ? העל פיהם קם דבר לכן עליהם תרבץ חטאת? לו התקינו להם בני ישראל סדרים מיוחדים במדינה בפני עצמם, אז נכון לבבו בטוח כי התקינו סדרים טובים וישרים, לו יתקיים „האולי׳ הגדול אז ידעו אחב״י לקדם פני רעת השאלה הסאציאלית לבל תמצא לה מהלכים בקרבם, עוד לע״ע לא דובים ולא יער וכבר מריבים סופרי האנגלים על „אשת אחיו שלא באה לעולמה׳ על הסדרים הנכונים לשלוט בישראל ובארץ ישראל, ה׳ אליפהאנט אוכר, ישראל בני מלכים הם, קונים ונוחלים ארץ ישראל אבל אין חורשים וזורעים, אלא מעבידים בשדותיהם ערביים ופעללאחים ונוהגים בהם שררה — אולם הסופר האנגלי „ווייט״ במאמרו במ״ע אחד גדול לאנגלים. הוא מקפח שכר השיחה הנאה של ה׳ אליפהאנט, וקורא תגר נגדו, ואומר כי מפני חטא התפרדות הרכוש מן העבודה, ומפני עון „הלאנדלארדס״. הגיעה כת הסציאליסטים לפרקה, ואם כן כשיקבע סדר כזה לדורות גם בא״י, להיות אלה אוכלים ואינם עושים, ואלה עושים הרבה ואוכלים קימעא, אז תקום גם שם השאלה הסאציאלית, ותשתובב ברעהו, ואז תקאה הארץ את בעליה החדשים, כן סופו של הציור המליצי הזה נעוץ בתחלתו, פתח דבריו וחותם חזיונו, הוא העדר היהודים בא״י, שני קצותיו אכלה האש ותוכו... מי יתן לנו שעה אחת של קורת רוח, איש תחת גפנו ואיש תהת תאנתו, אז לא נפסוק כאליפהאנט רק כבר פלוגתיה. עוד חזון למועד לחקור אם להעביד אדמתנו ביד הערביים, או לעבדה ולשמרה בידינו, אולם תחת זה העמידו הסופרים על הפרק שאלה אחרת הדומה לזו, והיא, לאפות את המצות לפסת ביד האנטיסעמיטים האם לא השחוק יהיה להקוראים בשמעם דבר זה, ובציירם בנפשם את האנטיסעמיטים עומדים ולשים עיסה ומעגלים ומנקבים ואופים, ועליהם משגיח שר האופים איש יהודי הנאמן על המצות? באמת לא התולים עמנו, אך באת יעץ עצה בזאת אחד המטיפים במאסרו בטכ״ע לישראל באשכנז וכן הוא מסביר ומתיק את דבריו: בהיות כי אבן הראשה סאמינים, כי מגבלים אנחנו עיסה של סצה בדם ילדים נוצרים לכן למען עקור את האמונה הכוזבה הזאת משרש, נכון ונחוץ הדבר ללוש ולאפות את המצות בידי האנטיסעמיטים, לשלם להם שכר טוב בעד עבודתם, ובל״ס יאותו לקבל את המלאכה ע״ע, ואז יוכחו לדעת כי שקר מעוזם, וכשל עוזר ונפל עזור ועלילת הדם תעלה בתהו ותשכח מלב, כן יעץ המטיף נבון- תחבולה ההיא. ולפלא בעינינו מדוע לא יצא לדון על הכלל כולו, ולהציע סגולה כזאת גם נגד שאר העלילות אשר יחפיאו עלינו שוטנינו, הם מאשימים אותנו לאמר, כי אנשי תרמית אנחנו במשא ובמתן, והננו גוזים מנכסי הנוצרים שיש להם עמנו מגע ומשא, הבה נשים את האנטיסעמיטים לגזברים ולרואי שבון ולמנהלי עסקינו למען יראו כי שוגים הם בשקר, והעק ספלואאטאציא לא היתה ולא נבראה רק משל היתה בפיהם הם אומרים כי תורתנו ודתנו נותנות בלבנו שנאה ורמיה, הבה נשימם למורי הדת, למען יראו כי עלילת שקר רק יעוללו עלינו וכו׳ וכו׳. לשפת יתר נחשוב להוכיח כי העצה הזאת היא עצה נבערה ושחוק, אך לנגד זה נכבדה בעינינו השקפת מכ״ע „דזוז אוארלד״ על עלילת הדם ופעולותיה, מכ״ע הנ״ל שואל: האין בח בידינו ואפס עצה ותושיה לעקור את השרש הפורה רוש ולענה, את עלילת הדם? האין כח ביד כנסת ישראל כולה לצאת כאיש אחד חברים נגד רעה חולה זו אשר יצאה עוד הפעם להשתית ולחבל? הן נקל הוא להוכיח כי העלילה הזאת בשקר יסודה, וכבר הוכיחו זאת חכמי אומות העולם: דעליטש שטראקק, רענאן, מארטעגם ועוד, אולם כל זאת לא הועילה מאומה, והדבר נחוץ לגדור גדר בפני בעלי הלשון המסיתים ומפיצים שמועות בדויות כאלה, לבל יעזו לפלס נתיב לשמועות כאלה, ואם יעשו כזאת ענוש יענשו. באנגליא נקל הדבר לעשות כזאת נגד המסיתים, כן לפני כמה שנים עשתה הממשלה כאשר בקשוה ראשי קהל ישראל בלאנדאן, ותטיל ענש גדול על מו״ל מכ״ע אחד אשר ערך מאמר מאשר ומקיים את העלילה הכוזבה, עתה נשאל האין ביד אחב״י בשאר הארצות לעשות כזאת נגד המסיתים בידי העלילה בארצם ? הנה העלילה הזאת היא כחרב תלויה על צואר עם ישראל, כל זמן אשר לא תשוב לקברה. ככה ראינו כי בעיר רזעשאוו נחרץ משפט מות על היהודי משה ריטטער. אף כי לא נתברר אשמו, רק יען אשר יהודי הוא ועלילת הדם היתה בעוכריו, ואם התגנבה העלילה הזאת גם אל שערי המשפט הלא כלנו אשמים, כולנו בסכנה — האין בכח כל החברות והאגודות, חברת כי״ח בפאריז שלוחי הקהלות ואגודת אחים באנגליא, חברת כי״ח בוויען, אגודת הקהלות באשכנז להעשות אגודה אחת להשתדל בהשתדלות נמרצה עד אשר יצא לפעלו חק נמרץ נגד מפיצי עלילת הדם במכ״ע או בחוברות מיוחדות, להעבירם תחת שבט המשפט וליסרם ביד פשעם, למען ישימו מחסום לפיהם ותהי לנו הרוחה?״ אם ישמעו גדולי ישראל לקול הזה המדבר בצדקה, מי יודע אם תטינה הממשלות אזן קשבת אל תחנוני כנסת ישראל הן רוב הממשלות לא לנו הן כי אם לצרינו, ובמקום אשר לב הממשלה טוב אלינו, שם אין קול ואין קשב על דבר עלילת הדם, והאם תוכל ממשלת אגגליא להתערב בטיססא עסלאר! האם תוכל ממשלת צרפת ליסר את שטעקקער וממשלת איטאליא את איסטאצצי? ממשלה אחת היתה לנו כרעיה נאמנה בשנות התלאות האחרונות, הלא היא ממשלת ספרד אשר הזילה על פצעינו טללי נחמה, וגם אנחנו השבנו אהבה אל חיקה, אהבה שאיננו תלויה בדבר ועתה גהפכה לנו גם האהבה הזאת לאכזב. לפני כמה שבועות נענה ראש השרים בספרד לשואליו בבית הנבחרים אשר שאלוהו לאמר : האמת הוא כי ממשלת ספרד יצאה לדרור מכף היעזואיטים ואיננה מערבת עניני דת בעניני חול, לא תשים פדות בין נוצרים ליהודים, ואיש יהודי יוכל לעלות למדריגת ראש השרים ולכהן בכהונה זו באין פוצה פה ומצפצף נגדו ? ועל זה השיב ה׳ סאגאסטא ראש השרים : „אמנם כן, ממשלתנו לא תבדיל בין נוצרי, ובין יהודי, ואיש יהודי יוכל לעלות בארצנו למדריגה אשר אנכי עומד עליה כעת״ כן הניד ה׳ סאגאסטא לפני כמה שבועות, ובימים האלה כאשר ערכו כמה נבחרים את ההצעה לתת חפש ודרור לבלי האמונות השונות, ובתוכם גם להיהודים לבוא לספרד ולעבוד שם איש את אלהיו, התנגדה הססשלה לההצעה הזאת, ושבה ריקם ברוב מנין 280 נגד 28, לפי זה, הרשות נתונה לאיש יהודי לעלות למדריגת ראש השרים בספרד. אבל אין לו הרשות לגור שם ולבוא שמה בתור יהודי, למה״ד, לגזבר שמסרו לו מפתחות הפנימיות ומפתחות החיצוניות לא מסרו לו וכמו אמור יאמרו אבל אין רשות לבוא שמה לגור., אשרינו וטוב לנו, כי לא נפתה לבנו להשען על משענת קנה רצוץ כזאת, ולא הרימונו רגלינו לארץ ספרד בעת אשר הגיע אלינו קול הקריאה משם )listorie חכם צרפתי אמר „תולדות האדם הן חוזרות חלילה ctcקeז 8, ומה נאמנו דבריו כאשר נראה כעת כי השנאה והערמה היעזואיטית חוזרות לאכסניא שלהן, לארץ ספרר, ולמען חדש בקרבנו את זכר קורותינו והעתים אשר עברו עלינו בארץ ספרד נזכיר עוד, כי אחינו לצרה בארץ ההיא, הלא הם המוירים, אשר גם הם ראו את קנאת הדת בשבט עברתה, נהפכו לנו לרועץ בעת הזאת כנודע מצאו להם המוירים מנוס ומפלט באפריקא הצפונית בערבעריע, וארץ מאראקקא מלאה צאצאי המוירים, ועתה הספרדים לוטשים עין חמדתם על ארץ מאראקקא, בכל זאת בשנאה לישראל שוים הספרדים אל המוירים המאראק- קאנים. בימים האלה הביאו מכ״ע האנגלים ידיעות מעציבות ע״ד מצב היהודים בארץ מאראקקא, בעיר טאנגיער פגע מושלמני מוירי אחד ברחוב באיש צעיר טילידי ספרד וידחפהו וירגיזהו ויצעק הספרדי חמס באזני ציר ספרד, ויצוה הציר ויתפשו את המושלמני וישימוהו בבור, אך המושלמני הצטדק כי משגה היה אתו ויחשוב את הספרדי ליהודי לכן שלח בו יד אבל לו ידע כי ספרדי הוא אזי לא נגע בו לרעה, ובעבור הצטדקותו זאת הוציאוהו לדרור שמועות כאלה וכאלה מגיעות ממאראקקא לרוב, והיהודים שם הם מהצועקים ואינם נענים, היו עתים לישראל אשר מאראקקא היתה יחידה בשנאתה ובמשובתה, ואז היה גדולי ישראל נוסעים שמה ומשתדלים וממליצים, אולם היום הצרות הקרובות משכחות את הרחוקות. בגדאד במדינת בבל. היום כ״ו כסליו ב׳ לנשיאים תרמ״ג לפ״ק. שלום שלום פעמיים, מאת צור קונה ארץ ושמים, יחולו על ראש הרב החכם וכו׳ כמהור״ר חיים זעליג סלאנימסקי נר״ו יאיר ויזהיר לעולם, ככוכבים בחלם, אבי״ר אבוא היום אל שעריך היקרים להודיע אל קוראיך הנכבדים, כי הן רבים עתה עם הארץ פה בגדאד אשר אין לאל ידם לקנות להם תפלין כשר אליבא דהלכתא לצאת בה ידי חובת מצות הנחת תפלין שהיא גדולה עד מאד, ולא זו אלא שמניחין תפלין פסולין ומברכין עליהן ברכה לבטלהועוברין על מה שכתוב בתורה לא תשא את שם ה׳ אלהיך לשוא, והנה כעת הגיע הדבר הזה באזני הגביר האדיר נדיב ושוע כמהור״ר אליהו שלום גבאי נר״ו, מן המשפחות המיוחסות שבבבל, ולעת כזאת איתן מושבו בעי״ת כלכתא אשר במדינת הודו, ונתעורר ברגשת קדש, ויתן צו ופקודה על סוכנו ש״ב אשר פה, לבקש את פני מי שגדול אדמו״ר הרב הגאון צדיק תמים כמהור״ר עבדאלה סוסך נר״וי להפקיד בודקים מומחים ללכת ולסובב בכל בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל, לבדוק את כל התפלין הנמצאים שמה, וכל תפלין אשר ימצאו פסולין יקחום ויתנום בבית הגניזה, ואם אין יד בעליו משגת, אז יתנו לו תפלין אחרים חנם אין כסף על הוצאות הגביר הנדיב הנז׳. והנני בא בשם אחב״י אשר פה להודות ולהלל את שם הגביר הזה ולבשר צדקתו בקהל רב למען יודוהו כל ישרי לב, וממנו יראו וכן יעשו שאר נדיבי עמנו אשר בהודו המדינה אשר תוצאותם מהעיר הזאת נעומ״י, להשגיה בעינא פקיהא על מדינתם אשר רבו כמו רבו בקיעיה ובדקיה, לפעול ישועות בקרב הארץ הזאת, לבל ישאו חרפה על קרוביהם ואני תפלה לאל נורא עלילה בעד השר היקר הזה, למען יאריך ימיו בטוב ושנותיו בנעימים דשנים ורעננים, וימצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם, ובכל אשר יפנה ישכיל ויצליה שלמה בכור חוצין ס״ט כעתירת הדורש טוב לעסו. ז. טאמאשאוו. א׳ בא תרמ"נג — בהעיפי עין על מספר מפקד הערים כן גדולות כן קטנות הבאות אחת אחת „בהצפירה״; ואשר סופריהן יהללו איש איש את מעשיהן ופעולותיהן הנכבדות בנוגע לבתי מדרש ובה״כ ועוד כאלה רבות, ובצדק כל אמרי פיהם באשר על ידיהם כל בניני הדת עומדים על תלם ומהם תצא תורה לבית ישראל, לא אוכל להעלים גם עין מעירנו ולספר ממפעלותיה הנכבדות אשר יצאו כבר ואשר נכונות לצאת לאור בימים יצרו. — כי ימים רבים עמד בית המדרש נהרס ונחרב, ויסודותיו מטו לנפול, עד כי התעורר איש אשר יצרף מחשבה למעשה, ה״ה הגבאי הנכבד ר׳ זאב וואלף אויערבאך נ״י, אשר כשומר נאמן יעמוד תמיד על משמרתו, ויבנה מחדש את ביחמ״ד ממסד עד הטפחות, גם הרחיב את מקומו אשר עד כה צר היה מחכיל כל הבאים אליו, והנהו עומד לתהלה ולתפארת כיום הזה: גם לא אוכל לעבור מתת קרבן תודה בשם אנשי עירנו להבאנקיער המשכיל ה׳ דוד ס׳ האלפערן נ״י אשר שכליל את בנין בית הכנסת ויפארהו בכל מיני פאר כיד השגחתו הטובה עליו; אך יתר שאת ויתר עז להגבירים האדירים הפועלים תמיד טובות וישועות בקרב עדתם הלא הם הקאממיססיאנערים הנכבדים „ווייסס עט רובין״ הראשונים לכל מפעל טוב ותושיה ולכל דבר צדקה, כי נדיבים על נדיבות יקומו: ומלבד כל אלה מתנוססים כאבני נזר עלאדמת טאמאשאוו ברוח היהדות המפעמת בקרבם, לכן אמרתי להודיע את שמם בקהל רב הכותב אלימלך גרינבערג פאווליווקע (מחוז אנאניוב) תחת גערה במבין וכו׳ אסר החכם, ומזה נראה כי נאמנו דבריו כי תחת אשר עד כה לא נתנו לב לפקוד רופא מומחה בעיר, הנה בבוא הצפירה N 44 לעירנו, וראוה אנשי עירנו אשר גליתי עותתם קדשו עצרה כולם כאיש אחד, והחליטו לשכר רופא חולים לשנה החדשה לספה״נ, אשר אז יפתחו גם דלתי בית המרקחת בהמליץ 40 , יצא סופר אחד (בשמו עובר אורה) להלל פועל עשירי עירנו בעסקי הת״ת, וידבר דברי כזב אשר לא עלה מעולם על דעת הקהל, ועוד יתר עשהל הטיל שם גבאי על אנשים אשר לא טפלו בה מעולם, לזאת באתי עתה לטפח לו על פניו, כי מלבד אשר לא חזקו את בדקי בית הת״ת, חדלו גם מלהלביש ולהנעיל את הנערים יען כי כבר קנו להם שם טוב ע״י הסופר, וימי הקור ממשמשים ובאים, א- לזאת אליכם הגבאים ה׳ ווערטהיים וה׳ הארין! אקרא זכרו את אשר תבטחו בכל יום „תת כנגד כולם״, ועשו הלקיכם בה, ואז אספר תחלתכם בקהל רב, אחד מילידי עירכם פנחס כהנא מעיר באלטא מזדיע, ה׳ משה וייסיר. כי שכה עמדו לעבודת הצבא שלשים אנשים, לא נפקד אף אחד, ועוד נשארו מן ראזריאד הרביעי ד׳ אנשים אשר נשארו בביתם, יען בעלי הזכות אפו סך 3000 רו״כ, ונתנו לכל היוצא לצבא סך מאה רו״כ. איוועניץ (פלך מינסק) עירנו אם כי מצער היא. בכל זאת לא נופלת היא מכל הערים הגדולוות מלכת לרוח הזמן להשכיל להיטיב במעשה הצדקה, זה לא כביר נתיסדה בעירנו חברה „הכנסת אורחים״. בצוק העתים הללו אשר עניים רבים יתנודדו מעיר לעיר, לבקש חית נפשם יודי החברה הזאת הם הנדבות אשר התנדבו כל אחד מבני החברה לתת מדי חדש בחדשו סך קצוב, וגם התחייבו א״ע לתת גם סעודה או יותר „איש כפי ערכו״" על שלחנם להאורחים, ישלם ה׳ פעלם ותהי יצחק ב״ר מאדיל שו״ב דפה משכורתם שלמה. מעיר באברויסק מודיע ה׳ זאב וואלף ב״ר צבי, כי הכותב בשמו בגליון 48 העבר מן צדקת הג עקיבא הורגין, וחברת הכנסת אורחים שמה, הם דברי חנף אחד אשר זייף חתימתו לדברי שקר, כן מודיע ה׳ פנחס כהן שהכותב בשמו בגליון 43 בדבר השריפה של האלאווענסקי הוא מעיד עדות שקר בשמו (עד מתי לא ילמדו מוסר נערים בלי תרבות כאלהז). מכתבים (מזיבענבערגען) (המשך מגליון 50) ידעתי אחי! כי גם בארצך התמכרו רבים מאחינו לזנות אחרי תורות העמים וספרותם, אבל לעמתם יש ויש רבים המחזיקים בשפתינו ונאמנים בברית הספרות היהודיה ועושים נפלאות על כל גבולה, לא כן הדבר בארצנו ארץ הדרור, אם יבקש איש בין אלף הוגים לא ימצא בכל אלה אחד הוגה בספרות היהודיה. אכן! לדכא את הרעיון, אם ישים האדם אליו לבו: איך יהודים למאות ולאלפים, בני הגיון, בני חכמה ודעת כלם כאיש אוזד יסוגו אחור וינזרו משפתם ומספרותה.— הנה לכל עם ועם נתן ענין לאוכי לענות בו. כל עם— ואם הוא גם קטן עמים ישא שפתו וספרותו על דגלו, יסלסלוה וירוממוה, כי עם אובד שפה וספרותו, עם בזוז ושסוי הוא, וליהודים יש שפה נעימה, מה ונשגבה, שפה אשר משחת קודש על פניה, שפה אשר כל בני העמים כבוד יאמרו לה, והם ישליכו אותה ככלי אין חפץ, ומתהדרים בשפות נכריות כדל גאה העושה נכבדות באדרת הדר על כתפו והיא — שאולה — אמת הדבר כי הספרות היהודיה לא תחיה את בעליה, אמנם אם לא תתן לחם לרעב וכסות בקרה, הנה עדי עדיים ותפארת לנושאה על לבה, וכאשר יש לכסף מוצא על שאר אלפי חפצים יקרים ולא עליהם יחיה האדם, ורק למען התענג בם, כן יוכלו בני עמנו להרים תרומה לשפתנו, לתמוך בידי לומדיה למען תהי לנו לנס, אבל הבצע שך מעבור בם כל רעיון אצילי לפנים שגו היהודים באהבת התלמוד ואגפיו הוא היה נשמת חייהם, כל הון יקר ונעים לא שבו מפזר בעבורו, והוא גם איחד את לבות כל היהודים, הוא היה הבריח התיכון אשר הבריח את כלם מן הקצה אל הקצה, אולם בימינו רוח אחרת היתה עם אחינו, בני חגיון מאחינו אומרים אמור: כי רוב משפטי התלמוד נושנים ולא יצמדו לרוח העת, אם כנים דבריהם ואם אין לא אתוכח עמהם, אבל השפה, שפת עם תכון לעד, ומתרפקת על כל תמורות העתים, אל אשר תהיה רוח העת ללכת תלך גם היא, כי רוח השפה בעת, ומדוע ישלו אותה, הנה לו החזיקו היהודים בשפתם, לו הרימוה על נסם, לו מצאו חפץ להתפאר בה, כי עתה אחדה אלפיהם ורבבותיהם, כי עתה עשו נפלאות, הנה אם יש לעם שפה אחת ודברים אחדים, כל יוכל ולא יבצר ככנו מאומה — אל יאר איש כי השפה אך דבר נקלה, ואשיות העם אך בהגיונו ובמעיניו, לא, אין אמת בדבר שוטטו נא בבריאה ובכל חרושת המעשה הנעשים בחשבונות רבים, וראו דברים קטני ערך לראות עינים למאומה יחשבו ועושים גדולות ונפלאות למכביר, הנה מלא חפנים קיטור מגיח מאה עגלות טעונות משא לעיפה, כי עוז לו ורב כח ספון בו כן הטפה — קסם על כל שפה לעשות נפלאות. — הנה לא אחת ולא שתים קרה: שמחנה אחת קטנה תרתיח כסיר צבא רב תשים חיל גדול למרקחה.— קריאה אח קטנה מפי מצביא אשר לבו כלב אריה ויודע לחצוב להבות אש בלשונו, תדבר עמים תחתיו ותהפך פני ארצות ולאומים. גם הפרץ אשר נפל בין שלומי האמונה ובין המהלכים (פארטשריטטסמענער) והולך הלוך ורחב, גם הוא מאת הדרור מצא. אם גם לפני הדרור הוחל להראות הפרץ בין העדות בדברי עבודת האמיתת, אבל לא היה שבר נבעה כיום, לפנים עשו במחשך מעשיהם ולא השמיעו בחוץ קולם, ועתה יעשו לעיני השמש, ודברי ריבותם יריעו בתרועה — סחי ומאוס ימלא האדם בראותו פה בארץ אונגארן איך נטושים ועזובים עניני עדותיהם, אין סדרים ואין נכוחה עד כה שורכו ויסבסבו עד אשר השליט בעבודת האמונה וההשכלה (מיניסטער) היה נאלץ להתיצב בתוך הסבך למען שית סדרים, ולמען השביח שאון המריבות, האין די בזיון וקצף ? אם אין יכולת להעשות סדרים בשלות השקט, מבלי יבוא זר בתוכם, אבל לדאבון . רוח הקנאה ואהבת המדון חזקה מרוח יראת אלהים וכהרגש כבוד הלאומי, על כן לא יתנקשו כבלע קודש. — אמנם אל תדמה בנפשך כי אלה הנקובים בשם שלומי אמונה, אנשים צדיקים ויראי אלהים המה, ואלה המתימרים בשם כהלכים או משכילים בני הגיון, בני חכמת ודעת הם, לא ! זאת לא זאת, אי מספר להראשונים אשר יעשו מכל מצות ה׳ אשר לא תעשינה ובשם אורטהודוקסים יתימרו, ומהאחרונים רובם נבובי קדקוד ולא ידעו קרוא ספר ונושאים דגל המתעתדים. — הלבם ילך אתם בהצותם על דבת עבודת האמונה ? אם מקרב ולב עמוק ידונו? לא! אך למען הרעים איש את אחיו, למען לנקום נקם להעלות המה ירבו המכשולים. כן תרבינה הפרעות, והפרץ הולך ורחב מיום אל יום, ואויבינו ? אויבינו רואים ושומעים את הקולות וצוחקים בקרבם, ולא רק צוחקים, כי אם ימיצו להם פרעותינו, למען הזות חרפות בפנינו בכל עת מצוא הדרור מהתלה נוכח פני היהודים גם היום לא יחשך מפנינו כלימות וריק. — עשירי עמנו, בעלי אדמות, בעלי נטילי כסף הלובשים אדרת ומתיצבים בין אדוני הארץ ועושים גדולות ונכבדות, על כל מדרך כף רגלם יזכירום בני העמים שהם יהודים המה להם. — עם אונגארן אשר לפני חמש עשרה שנה שמחו ויריעו וימחאו כף על קריאת הדרור ליהודים, ויתפארו כי הם הנפרזים (ליבעראל) בעמים ועל דגלם כתבו באש פלדות : חופש! חוקים שוים לכל אדם, כקטון כגדול, כעני כעשיר, כאציל כאכר (בויער) משפטים צדיקים לכל בני אמונה — עתה יעוללו עלילות לקצות בחופש היהודים זאת גוכל עוד לשאת. אבל בדבר עלילת הדם אשר חתו אויבינו על ראשי היהודים הערו כל ערות בשתם. בעלי מכתבי העתים מתנפלים יום יום על היהודים כנמר על טרפו, יספו עלימו כל כזביהם. כל גדופותם יכלו בם, מחבילים הם את עם הארץ בשמועות זרות ובספורים נוראים ונגעלים והקוראים יבלעו דבריהם לתאוה ומתענגים על קיאם כעל מטעמים, עתה הראינו לדעת מה המה לנו, עתה גם אחינו היהודים יחכמו ישכילו ויבינו כי רק בלשונם כזבו לנו, ובקרבם תופת. עלילת הדם באה על אחינו היהודים כדבר בעתו — היהודים ובערים הגדולות שכחו כלה מה ומי הם, נתקו כל שרשרות קיר ורותיהם הארוכים וקשורים בראש ימות עולם, ויאמרו, לא יזכרו ולא יפקדו ולא יעלו על לב הימים העתיקים, כי עתה ברא אלהים חדשה, עתה נחל להיות אדם על פני האדמה, למה זה הבל נהבל במנהגינו הישנים אשר כבר יבשו ומלאו נקודים — התאמצו למחות כל תו יהודית מעל פניהם, מלאו כל שרי פקודות המחוזיים יום יום, בבקשותיהם להמיר שמותיהם בשמות בני עם הארץ. חמש עשרה שנה, שנות הדרור, לעמת אורך ימינו כמר מדלי בלעו אלפי שנותינו ולא נודע כי באו אל קרבנה — והנה בפתע פתאום עברה הרנה בקרב הארץ: דם! ואויבינו פלילים — אויבינו לא ישימו פדות בין יהודי ליהודי בין מאמין ובין משכיל בין הנקראים בשמותם ובין אלה אשר חדשו שמותיהם. יהודים הם ונצרכים לדם — מי האמין כזאת לפני שתים שלש שנים7, לו אמר יהודי לרעיו המתעתדים כי אויבינו עוד יגוללו עלינו אשמת הדם, הלא ירקו בפניו, הלא נקר נקרו עיניו. אחי! עתה הפעם אקפד כאורג מכתבי, אירא פן הלאיתיך בדברי עוד מעט ואוסיף לדבר שר״ע פתרון לשאלה ההנדסית מן גליון 45 העבר על שאלה ההנדסית ההיא הגיענו תשובות להתרתה מאת החכמים ה׳ חיים יהיאל בארנשטיין ה׳ יצחק ראטנער ה׳ יצחק זאדאווסקי, וה׳ יעקב פינסקער, והננו להציע אופן התרתה כפי מה ששלח לנו בראשונה הח׳ צבי הירש יפה, וזאת היא : אל שלשת הקוים ״" .M . הנתונים נבקש ערך הרביעי A:c:ואז גם ,u:b : : א, באופן שיהיה ויהיה אז לפ״ז המשולש הנבנה מהקוים.״ . דומה בערכו אל המשולש המבוקש, וממילא גם העמודים הנצבים בתוכו יהיו נערכים, ואם נוריד על הצלע ממנו את העמוד H, נמצא אז כל צלעות המשולש . מערכים אלו, ונוכל לרשום את צלעות המשולש המבוקש ע״י רשימה הגדסית ובכדי למצוא גם את מדת צלעותיו בחשבון, הנה להיות 2 ע2 ״- ״ך אשר P יורה על שטח המשולש, ע״כ עלינו לקצוב רק את מחיר , וכפי הנודע מחירו ((Pss- )8—b( )8-c אשר (-ט-)1. מעתה אם נניח את מדת חצי אלכסון העגול הנחוג בתוך המשולש המבוקש בשם rל. והוא חו ח)1. ונחליף את השעורים למחיר 1 על השעורים השוים להם, ונחליץ כמשפט, נמצא מה שרצינו. None -t. 7 ת ( ה והנה לרגלי השאלה הזאת הנקלה בעצמה, כתבנו אז בהערה שם, כי אם נניח בתנאי שהקוים היוצאים מזויות המשולש אינם נופלים בנצב על הצלעות שכנגדם, רק חוצים את הזויות לשני חצאים שוים זה לזה, באופן כזה תהיה השאלה יותר כבדה ורחוקה להתיר בהשקפה הראשונח חשבנו אז, כי אם אמנם תכבד המלאכה אבל עכ״פ יש להתירה, והתרתה מחוייבת אחרי שיש בידינו ג׳ שיעורים ידועים נגד ג׳ נעלמים, והם קשורים זה בזה עד שא״א להעלות במחשבה משולש אחר המתאמת עם ג׳ קוים ההם, זולתי אחד, אך כאשר נסינו לבקש התרתה ראינו כי תוליך אותנו למדרגות נשגבות מאד, אם לא נעמיק עצה לבקש תחבולות אחרות המוליכות אותנו אל המטרה הנכונה, — צפינו עד שיכנסו בעלי תריסין להצפירה לשפוט על השאלה הזאת, והנה עברו זה ששה שבועות באין פותר אותה לנו, ע״כ אמרנו בכדי לעורר את לבב המהנדסים עליה, הננו להרחיב הזמן עוד על שני חדשים מהיום, וחראשון אשר תשיג ידו למצוא התרה נכונה לשאלה ההיא, אם ע״פ השבון ואם ברשימה ישיג מאתנו חמשה עשר רובל כסת׳ למתנה,. ושמו יעמוד לזכרון על עמודי הצפירה בין המהנדסים המנצחים זה את זה בהלכות החמורות שבהנדסה המו״ל הדשות שונות (מין בריה בפני עצמה) בבית עקד החיים (אקוואריום) אשר לממלכת אנגליא בלאנדאן, הביאו זה מקרוב מין בריה קרוב לדמות האדם הרבה יותר מן הקוף ולפי דעת חוקרי הטבע היא במדרגה האמצעית בין האדם והקוף החכם הנוסע קארל באק אשר הלך לתור מקומות רבים בהינטער אינדיען, שמע שיש בסביבות ההם משפחות בני אדם שוכנים ביערות ומגודלים בשער כחיתו יער, ויבטיח פרם גדול לבל מי שישיג איזה מהם, ויביאו לו הציידים משפחה קטנה והם אב ואם ובת קטנה, אשר לקחם עמו להביאם לפלא לאייראפא, אבל עודו בדרך במקום לאאס, מת האב, ומושל המקום לא נתן עוד להוליך את האם להלאה, ורק בקושי טצאה יד ה׳ באק לקחת את הילדה אל המקום באנגקאק, ובעזר מושל סיאם הוליכה משם לאייראפא הילדה היא כבת ז׳ שנים, עיניה גדולות ביותר, ומתנוצצות מאד כמו אצל הקופים, אפה שטוח ורחב, ונקבי האף קטנים מאד, לחייה אדומים כמראה הבשר, ושפתה התהתונה עב ביותר. והיא מגודלת בשער בכל גופה, שערות ראשה שחורות גסים וארוכים וגדלים גם על מצחה עד עפעפי העינים ומסביב לחייה השערות כמו תלולות זקן סובב כל פניה, כתפותיה וידיה מכוסות בשערות ארוכות ונסות, וכן על ערפה באורך השדרה עד למטה. ושם הבשר מתעבה מעט ויורד בתבנית זנב מסובל בשערות ארוכות, בתכונת רוה היא צהלה ושמחה מתענגת ומשתעשעת מאד בבנדיה אשר הלבישוה, וכבר למדה לבטא בשפתיה איזה מלות אנגליות. חוקרי הטבע מצאו על ידה ענין גדול לקיים את שטת דארווין הנודעה אצלו בתולדות בני האדם. בלכתי מרחוב נאליווקי לרחוב מארינאוו נאבד לי הביכול ליגאטימאצינע ודבוק עמה גליון דיהאוונע. מי שמצא אבידה זאת או שמע ממנה איזו ידיעה ייטיב לחודיע לבעל האבידה הזאת. ישעיה מוהל בחצר מאלאווער בדיסטריבוציע. לעשות כרצון איש ואיש למען הפיק רצון קונים אשר יום יום ידרשו אחרי חומץ פסת, השגנו מאת הפאבריק שלנו /1 0 תמצית חומץ על חג המצות כמתכונת החול, רבנים מצוינים מפורסמים בארצנו יתנו עדותם על כשרותו. Boae, BapacR 16ת. תחבולה לעשות חיל יש לנו למכור תמצית חומץ ,801, (עססיג עססענץ) אשר מוכשר להיות חומץ טוב ואשר יערב עם 35 חלקים מים. נגד שלוח של 0? קאפעיקעם (בפאסט מארקין) ישיג כל מבקש פראבע. tep orב Boane„, ap. ry6. דער איינצעלנע פערקויף אין פלאשען אן אביגען עססיג-עססענץ צו בעקאממען בייא א׳ ווסקאטש פראנצישקאנער .10 אים הויזע קאפטאלס. שאלות והשובות ל׳ ראזענפעלד הדברים מתבארים ע״פ יסודי הפבע, לה׳ יצחק מייזל דבריו נכומים ואששיים ויבאו להבא, לה׳ טוזר גלאן בקראש, ופיין בשו״ס הצפירה גליון 47 וצד 383. .. אדרעססא שלנו (ae. TAEorA S. oo-p maבa S. Sonimski Warszawi. אתכבדה להודיע בזה כי גם בשנה זו החילותי לטחון קמח על פסח ברחיים הקיטורי אשר לי בפה אשר הוכשרה עצהיו״ט, ויטחן בהשגחה נאמנה ובכשרות נעלה כחיטי חורף ולא הלכו על פני הים, וכל החפץ יוכל לפנות אלי עפ״י האדרעסע הרשומה מטה, וישינ קמח טוב ויפה ובמקת השוה עם הכשר מהגאב״ד דפה, וגם אשלח בחינות ממיני הקמח שיהיו למכירה לכל דורש אחרן היילפערין ממעזריטש .Apoy LaeEy eipe Ceo ry6 אדרעסע זה קרוב לחמש שנים מאז עזבני בעלי, וגסע לבקש טרף לביתו ועקבותוו לא נודעו, שמו נטע בער בן שמחה ציהאנאוו, אסטאוונאי סאלדאט, (באסטאווקע שלו גרשם שנירש שתי נשים) קומתו ממוצע, שערות ראשו שחורות, קנו מגודל , נוטה לגעלב, ערך שנותיו ארבעים . מפלת אנכי תחינתי לפני כל קוראי הצפירה, דרש! נא אחר איש הזה ויודיעו לזאלאטאנאש פלך פאלטאווע, להרב מתתיהו בורשטיין. דברי האשה הנעצבת, שרה ריבה ציהאנאוו None atr-itz A eimרצם . .3 Passage nd Wehsek GeshnR 5 Sillmn Str. Boston Masב. קאנטראוויטץ עט ריינהערץ פאססאגע אונד וועכסעל געשעפט 5 סטיללמאן סטרוט באסטאן סאסס.. אודיע לכל בני פלך בעסארביע, כי יוכלו להשיג על ידי מכה״ע: הצפירה המגיד הסליץ, יידישעם פאלקסבלאט, כ״א במחירו הקצוב, ובעתם ובזמנם להפיק דצון הקוראים. כן יוכלו למסור בידי כל מיני קאמיסיאנסנעשעפט, ואשרתם באמון רוח, כנודע לכל טכירי, כל אשר לא שלם לי בעד מכה״ע מזמן העבר ימהר להשיב אלי, למען אוכל לשלוח העלים. ואלה החפצים מחדש, ישלחו הסך במוקדם וישיגו מבוקשם בלי עכוב, כי ת״ל עשיתי סדר ומשטר בעניני הפאסט. שלמה בחמנוח מוה׳ שמואל פינקעלשטיין מפאסט . .6עo esesy nme Beccpa. r דרעססע החפץ לקנות כל מיני כלי זמר כמו: הארמאניעס ,. פידלען, סמיטשקעס, סטרונעס איטאליאנסקע וכדומיהם, יפנה נא אל בית מסחר של ה׳ פייגענבוים עט קאמפ״ בווארשא על רחוב נאלעווקי 29 . וימצא אססארטימענט גדול מכל מין במקח השוה BpLanckiRi Maras Mkaa crp- .ArnAM Roנ. Eע . Bapase, ae J 29. לאוהבי מרחוק ומקרוב אשר יחפצו לקנות את ספרי „גן פרחים״ במחיר 90 קאפ׳ יכלו לפנות על אדרעססע: מ׳ ציוטלין במעמעל אסט פרייסען, או יעקב מהרש״ק נאלעווקי 19 ווארשאא, וישיגו חפשי ע״י הפאסט. ובה אתן תודה וברכה והנכבדים היקרים והישרים האלה על אשר לקחו המעמסה עליהם למכור איש ספרי על מנת שלא לקבל פרם, ולהסופרים החכמים אשר יחפצו לכבדני במאמריהם לנטעם בגני חלק שני אשר אקוה אי״ה להוציאו בקרוב לאור, יוכלו לשלוח על שם ידידו יהושע מייזא האברך החכם מהרש״ק הג״ל. ומידו אגיע בטת. הודעה נם בשנה החמישית שנת 1883 יופיע מכחיע „הרוססי העברי״ מדי שבוע בשבוע, גם בשנה הבאה לקראתנו ישמור את דרכו אשר סלל לו מראשית צאת לאור להאיר נתיב על דרכי בני ישראל בארץ רוסיא, להיות להם לפה לפני דעת הקהל ולפני הממשלה, לעורר אהבת עמנו בלב כל אחינו, להפיץ בין בני ישראל דעת קורותינו מימי עולם ותכונות לאומנו מיום היה לגוי, להפיץ ביניהם אחבת עמם ושפתו ספרותו! להשתדל בכל עז ע״ד הטבת מצב החנוך בעמנו לכל פרטיו והליכותיו רבים מטובי הסופרים בעמנו נתנו ידם לנו בשנה העברה וגם בשנה הזאת ידם נטויה לצאת לעזרתנו במאמרים טובים ומועילים, מחיר מכה״ע „רוססקי יעוורעי" הוא בארץ רוסיא .) רו״כ לשנה ; ביתר הארצות .12 רו״כ לשנה. An edacon es sskiJere S. etersburg smailoProפp. אתבבד בזה להודיע כי יש תחת ידי סקלאד מתמצית חומץ (עססיג אסענס) מפאבריקען מובחרים מח״ל מן 80 עד100 גראד, ויכולים לעשות טן א׳ קווארט 40 קואארט חומץ טוב בטעם וריח גם אתי התמצית הזה כשר לחג הפסח בהכשר הרבנים גדולים מח״ל אשר יכולים לסמוך עליהם בלי חשש פקפוק ומיחוש כלל, והרוצה להשיג פרובע ישלח א׳ רו״ב על אדרעס שלי. C. S. yacii. onaEeE Fy. Bapacrk,.

|1883-01-23| . 9 שףפפ מכתב עתי 4 ע חדשות יוצא לאור אחת בשבוע, מאת חיים זעליג סלאנימסקי תוכן הענינים דברי הימים. בוטען. טעמריק. נאווידוואחר פילווישאס . אבל ברדיטשוב. הצופה לבית ישראל הדשות שונות. קרדית ספר הודעות. שאלות ותשובות. דברי הימים הדבר אשר חזו מראש כל יודעי העתים קם ונהיה לנגד עינינו בארץ צרפת אחרי מות הארי שבחבורת גדולי הרעפוב- ליק, הנה יצאו מחוריהם הזאבים והשועלים הקטנים לרשת את סקומו ביום החמשה עשר לחדש הזה בערב סגרה האדמה את פיה על עצמות גאמבעטטא בעיר ניצצא מקום שמה הובלו אל קברות אבותיו, ובלילה ההוא נדדה שנת הנסיך יורם נאפאלעאן חוטר מגזע באנאפארטע, ויזכור את ברית אבותיו ויכתוב במגלות עפות את כל תקף לקיים ממשלת בית באנאפארטע ולהפיל למשואות את הממשלה השלטת היום, וירק את חניכיו להצמיד את המגלות על כל פנות העיר פאריז, ויהי בבקר ותחום העיר ויחרדו נגידי הממשלה, ויתמהו האנשים איש אל רעהו בקראם את הדברים כמתלהמים אשר נועז נסיך לא עז וזרזיר מתנים ההוא לערוך בגלוי אל כל העם. הנה אלה המה ראשי דבריו: „צרפת שה אל עפר וכל עמה נאנחים ונאנקים כי קצה נפשם מפני ממשלתם, כל דרכיה היו להם לזרא, אך בכליון עינים יביטו אל ימים יוצרו אולי יחלצום ממצוקתם אבל לא תקום ולא תהיה התקוה הזאת אם לא יקומו לצרפת אנשים כבירי רוח, אשר כח במתניהם ועז בנפשם לפעול חדשות ונצורות הפקידים עושי דבר הממשלה הם תועי רוח נמחרי לבב וקצרי יד, אבדה חכמת הפארלאמענט ואין בו עצה ותושיה, שרי הממשלה אך בוצע בצע המה, וכל חפצם למצוא הון יקר ולמלא בתיהם שלל, כל המפלגות כבר נסו למשול אבל פעמיהם נמוטו ולא יכלו קום הרעפובליק כבר מלאה סאתה, עד לשמים הגיעה רעתה, ואחרי נסיון שתים עשרה שנה, עתה תבחן, עתה תראה צרפת כי אין משלה בקרבה רק תהו ולא סדרים, שמנה מאות איש, זקני הסענאט ונבחרי הפארלאמענט שליטים בצרפת ככל אות נפשם. חיל הצבא משגבנו ותפארתנו מאז לעיני כל העמים, נתון הוא ככדור למשחק בידי אנשים אשר לא ידעו בין ימינם לשמאלם; זה עשר שנים המה ממתיקים סוד ע״ד תקון הסדרים בתוך הצבא, אך את כל מועצותיהם נשא רוח, מעינות אוצר הממשלה דללו ותרבו המסים עמוסים כנטל החול על שכם העם מרבה להכיל וחובות הממשלה ישתרגו יעלו עד למעלה. נגד הדת הקאטולית קמו ההוללים, ואין מחסה בצרפת לאנשים אשר לבם רד עם אל, עוני הפועלים הוא כמעין המתגבר ואין איש שם את לבו אל מצבם הנורא: המסחר ירד עד לסתר המדריגה הליכות הממשלה בעניני אייראפא כולן בשגעון, למען טונים שפכה דם כמים ופזרה כסף כאפר, ובמצרים היקרה והנכבדה לגו לא עשתה מאומה, על כן התבודדה צרפת במועדיה וכל איתני אייראפא נדו ממנה, כל זאת היתה בנו, יען אשר העם משך את ידו מן המשלה, ורק אם תשוב הממשלה לידי העם אז תתנשא צרפת כלביאה ותשוב אל כבודה הראשון אני הנני יורש העצר לנאפאלעאן הראשון והשלישי, הנני נצר יחיד משרש בית באנא- פארטע אשר נבחרו לממשלה ע״י 7.300,000 דעות. מן העת אשר נאסף בן הקיסר אל אבותיו החשיתי ואמרתי אראה דרכי הממשלה, אולי יצלח בידה להביא את צרפת אל המנוחה והנחלה. אולם עתה עצור במלין לא אוכל אנופף ידי אל אחי בני עמי וארים להם נסי, שובו שובו ותפשו בידכם רסן הממשלה והקבצו תחת דגלי המתנוסם על במתי צרפת והמאיר לה נתיב אל האושר והגדולה' הנה כן בן רשף הגביה עוף על כנפי מליצות נשגבות ורוב דבריו על אדות הריסות המצב הפנימי תלוים על בלימה ומעט האמת הרצוף בתוכם על דבר הפרוץ המרובה על העומד בסדרי הצבא ועל שבר גאון צרפת ושפלות ידיה בעניני חוץ הן האמת הזאת תשיב חרפה וקלון אל חיק בעליה, כי מי הוא האיש אשר גדע קרן הצבא ויפרוץ בהם פרצות אשר לאורך ימים לא תבנינה ? מי הוא האיש אשר עולל לצרפת את מפלתה ולאשכנז את גדולתה ואת גבורתה? הלא נאפאלעאן באנאפארטע אשר בתהלתו ישתבח מלך אלקום יהיר ורחב לבב זה! שגגה יצאה מלפניו בחשבו כי מן קבר גאמבעטטא יציץ ויפרח נזר ממשלת באנאפארטע: הוא חשב כי הממשלה לא תמצא און לצאת נגדו, אך מחשבתו הופרה, כמעט נודע הדבר בעיר ועד מהרה המתיק שר הפנים סוד עם אב בתי דינים הראש וראשון בפאריז הבירה, וישלחו את פקידיהם אל הנסיך יורם נאפאלעאן, ויבואו הפקידים אל היכלו ויקחוהו וישימוהו בסוגר בתא מיוחד בבית שר המשפטים ביום המחרת היה בית הפארלאמענט למקום המחזה לשאון ויכוחים עצומים בענין הזה, אחד הנבחרים הנאמנים לנאפאלעאן עלה הבמתה, ויעסיד את שר המשפטים למשפט על אשר צוה להביא את נאפאלעאן לבית הכלא, והשר ענה במנוחת נפש, כי הממשלה עומדת באיתן על מכונה ולא תתן לאויביה לפרוע פרעות ולעבור חק ולעורר את העם למרד, ואם נאפאלעאן יחטא או איש אחר יחטא אחת היא לה כי חוקה אחת ומשפט אחד בצרפת לכל האזרחים במשך הדברים האלה הריעו כל הרעפובליקאנים תרועת שמחה ונצחון והבונופארטיסטים התגעשו כהמות יש'גליו, ובתוך השאון הזה עלה הבמתה אחד הרעפובליקאנים, ויערוד לפני הנבחרים לאשר ולקיים את החק החדש הזה: כל צאצאי בתי המלוכה אשר משלו בצרפת מאז, יגורשו מן הארץ, למען תשכון ממשלת t - מחירו באשכנז: None 14 רייכם מארק לשנה. )ל בעססרייך 8 פל׳ לשנה. וכן צרבע שנה. שכר מידעות : מכל שורה קצרה 5 מאש׳. ומשורה רחבה 10 קאפ׳. B5 t--ו ברוסיא ופולין. ססולה במוקדם לשנה 5רו"כ. נ' שבכ 2.75רו"כ. ה לרבע שנה 1.50 רו״כ ל ביקר הארטת 20 פראנק. באמעריקא 5 דאלאר Be5 חרעפובליק לבטח ואין מחריד, מערכת חק קשה זה הטילה סעד בקרב אוהבי באנאפארטא וגם בין הדבקים בבית ארלעאנס, ומהומה נוראה קמה בבית, אך לא הועילה סערת בני המפלגות המתנגדות, ורוב דעות של 328 נגד 112 הסכימו על החק הזה כי צורך שעה הוא, וראוי להמתיק עליו סוד ולהחליט במהרה אם לרחק או לקרב. הנה כן לעת הזאת יצאו הבאנא- פארטיסטים והארלעאניסטים מבית הפארלאמענט וידיהם על ראשם ונפשם ירעה להם על יורם הנבהל אשר נחפז לצאת נגד הרעפובליק בלא עת, והמיט רעה לא על נפשו לבד אך על כל המתאוים לכסא מלוכה, רוב מכה״ע ישימו ללעג ולקלס את יורם באנאפארטע, וגם רוב הבאנאפארטיסטים יתקלסו בו, ולא ו אך את בנו או חוטר אחר מגזע באנאפארטע יאבו להושיב על כסא צרפת, אולם מן יורם נקעה נפשם, כי היה האיש ההוא לשחוק ולשנינה בפי העם זה פעמים רבות, עוד בימי מלוך נאפאלעאן השלישי התפרץ כמה פעמים לקפוץ בראש, אך נאפאלעאן לא אהבו ויתקוטט עמו, ואז הסתפח יורם אל מתנגדי הממשלה, אך גם ביניהם לא עלה לגדולה ואחרי אשר נלכד נאפאלעאן במוקשי זעדאן, עוד חתר יורם בכל עז לעלות על במתי עולם המדיני, ויתמכר אל הרעפובליק ויתיצב במערכה ארלאמענט בין הלוחמים נגד היעזואיטים והקאטולים מאז קרא באזני כל הנבחרים את פתגמו המפואר „זרעו יעזואיטים ותקצרו מרידה, ומן העת ההיא אשר התהפך יורם מן הקצה אל הקצה, נקעה ממנו גפש רוב הבונופארטיסטים, וגם עתה ישחקו עליו ועל חלומותיו, כי איש חליפות הוא ואיננו תמים דעים, ולחיך העם לא ימתק הנופת אשר בו משח את דבריו בקראו בפיו למשלת עם ובקרבו ישים ארבו לעשות לו קרנים לפסוע על ראשי העם, כאשר עשה לפניו הבוגד נאפאלעאן השלישי עוכר צרפת. אומללה צרפת, וממשלת הרעפובליק מתגודדת כמלונה במקשה השוק הוא לה משובת יורם באנאפארטע והספרים אשר שלח אל העס, אולם עוד ממקום אחר יצאה סופה, ועוד שועלים אחרים עלו בחרבות לחבל כרם הרעפובליק, הלא המה החפצים לחמליך מלך בצרפת מבית ארלעאן, המה לא השתעשעו בהבלים, לא שננו את עטם להמליץ מליצות אך לטשו את חרבם לצאת ביד רמה, ולולא נגלה הקשר וקטפה הממשלה פרי רעל זה בעודו בוסר בטרם גסל, לולא זאת כי עתה כבר היתה ארץ צרפת לבמת המחזה למלחמת אזרחים. בימים האלה נגלה הדבר, כי חפצי מלוכה (ראיאליסטען) קשרו קשר לערות עד היסוד את ממשלת הרעפובליק ולהקים על משואותיה כסא מלוכה בראש הקושרים עמדו כמה גענעראלים ונבחרי הפארלאמענט ובפאריז היו עתידים לצאת לקראת נשק למרידה גלויה אלף וחמש סאות איש חלוצי צבא בעיר טורם ובעיר ברעסט היו צבורים ומונחים כלי נשק, והמועד למרידה נקבע ביום 21 לחדש הזה ובני המפלגה כבר שלחו מקרבם סגל חבורה אל הגראף שאמבארד היושב מחוץ לגבול צרפת ויבקשהו לשוב אל הארץ ולשים כתר מלכות בראשו כי לו המלוכה, אך הוא לע״ע לא נעתר לבקשתם, ובין כה וכה יצאה התעלוכה הנוראה הזאת מאפילה לאורה, וכל פרטיה נגולו כספר לפני הממשלה, החברה „כל קאטולים חברים Alliane caholiue נתנה לתכלית המרידה 15 מילליאן פראנק, חיל השומרים לראש האפיפיור היו נכונים לצאת לעזרת המלך החדש, ועוד היתה מנויה וגמורה לכונן גדודים אלף אלף איש, בפרט בחוזות המערב והדרום, אשר שם רבים מבני העם נוהים אחרי המלך מבית ארלעאן, ובהנוף וואנדעע אשר שם ממשלת הרעפובליק היא שנואה מאז, שם לפי הנשמע החלו המבוכות והפרעות לרגלי כל המוראים נדולים והפחדים האלה משלת הרעפובליק נבוכה. הרעפובלי- קאנים החפשים עד סאד דורשים מאת הממשלה לצאת ביד הזקה נגד כל הקושרים, לגרש מצרפת את כל צאצאי המלכים והקיסרים אשר משלו מאז, גם את שרי הצבא הקרובים אליהם קרבת משפחה או הנמשכים אחריהם, אך הרעפובליקאנים הממוצעים הם פוסחים על שתי השעפים, והגענעראל ביללאט נכון לסנת אחור סמשרתו אם תבצע הממשלה את חפצה להחרים מן הצבא את כל השרים והפקידים הנמנים בין אוהבי מלוכה, מספר האנשים האלה הוא גדול ורב, ופעלם יראה כסעט על כל הצבא ועוד לא תדע הרעפובליק אם להימין או להשמאיל ; מצב הענינים דורש מאתה להכביד את לבה ולשלוט בעריצות וביד חזקה אולם דבר זה קשה הוא לממשלה חפשית רעפובליקאנית; אם יהיו כל הרעפובליקאנים אגודה אחת ולא יתרפו ביום צר, אז יש תקוה כי ירימו את המכשולים מדרך ממשלתם אך אוי ואבוי להרעפובליק אם בחיקה תקום מריבה! מי יתן ולא יקום הדבר אשר נבאו רבים לאמר: אחרי גאמבעטטא תרד גם הרעפובליק שאולה! למראה כל החדשות והנצורות האלה ימוך ערך שאר מקרי עולם המדיני. כבר נודע תוכן הספר הגלוי בדבר שאלת מצרים אשר שלחה אנגליא אל כל הממלכות, בספר הזה חלקה אנגליא לשני חלקים את שאלת מצרים, לעיניני מצרים בתוכה פנימה, ולעניני מצרים חוצה. הענינים הפנימיים על פי הקעדיוו יצאו וע״פ הקעדיוו יבואו, וגם על שכמו תנתן המשרה להפקיד בתוך הצבא פקידי אנגליא כרצונו, בעניני חוץ אשר לכל ממשלות אייראפא חלק בהם, יעצה אנגליא לשים את תעלת הזועץ לרשות הרבים לאניות מסחר, אך לאסור באיסור מוחלט מעבר אניות מלחמה (לבל תוכלנה לבוא לארץ ממשלתה באינדיען) גם לבטל את ההשגחה האיירופית על ההוצאות וההכנסות, גם את בתי המשפט אשר שם לכל עמי אייראפא לכל אחד ואחד ביחוד— כל התקונים האלה קולעים אל המטרה לשים את אנגליא לשלטת לבדה בארץ מצרים, לכן לא מצאה ההצעה הזאת תן בעיני ממשלת צרפת, והשר דיקלערק השיב לממשלת אנגליא דברים נמרצים, כי לא תוכל צרפת להסכים על התקונים האלה, וכן השאלה תלויה עודנה מבלי פתרון — מעיר קאנסטאנטינאפאל הגיעו ידיעות מחרידות ע״ד מהומה ומבוכה בהיכל הסולטאן: זה מקרוב נגלה הדבר אשר בקשו לשלוח יד בהסולטאן, ומן העת ההיא בעתתו רוח רעה ופחד בלי הפוגות, עד כי יש את נפש השרים להורידו מכסא מלכותו, ולהושיב תחתיו נער צעיר יורש העצר המבוכות באיטאליא עוד לא שככו, ונוסף לפרעות אויבי אוסטריא בני כת איררידענטא, הסיתו הסאציאליסטים את צעירי אנשי הצבא לפרוע פרעות, ותהי מהומה גדולה בעיר רומא, בעיר ליאון בצרפת ישבו השופטים למשפט ראשי הסאציאליסטים בעלי הפרעות במחוזות הדרום שם וביניהם הניהיליסט הנודע קראפא- טקין, והשופטים חרצו משפטם לשבת במאסר חמש שנים ולשלם כסף ענושים. (הכנה לעטרת המלוכה) בראש שנת האזרהים למספר הרוססים שלח הנסיך דאלגארוקאוו שר הנציב ממאסקווא ברכת השנה לראש הקיר״ ה, וע״ז הואיל הקיר״ה להשיב לו תודה וברכה, וחותם דבריו לאמר: „תקותי תשעשעני, כי קרוב היום אשר בו נתעלס בהמון חוגג יחד בתוך היכלי קרעמל אשר במאסקווא (וויעק 15 ) ע״ד ההכנות אל חג שימת כתר בראש הקיר״ה, מידיע מכה״ע נאוויני (N 19), כי חרש עצים המפואר וואונדערליך, במאסקווא קבל פקודה מאת הממשלה לעשות את כסא הכבוד לפי הציור אשר התוה הגענעראל פילי- מינאוו, על פי טעם הרוססים ותכונת כלי ביתם מקדם, גובה הכסא יהיה 9 מעטער, ועבודת הבנין לבדה מלבד היריעות והמחלצות ומחצב תמונות תעלה לערך 10,000 רו״כ, ובנין המדריגות והדום לכסא יעלה לערך 7000 רו״כ, הכתר אשר אותו ישים הקיר״ה בראשו הוא עתיק לימים ונעשה בשנת 1763 בעת אשר נמשחה קאטהארינא השניה למלוכה בתוך משכיות אבני יקר המשובצות בכתר תתנוסם אבן יהלום אחת הגדולה כביצה משקלה 779 קאראט וערך שויה שלשים מילליאן רו״כ. מוצאה מבבת עין בתבנית אליל אינדיען, משם באה ליד איש חיל צרפתי ומידו קנה אותה הנסיך ארלאוו ויתנה במתנה להקיסרית קאטהארינא גם שרביט הזהב הוא נפלא בהדרו ונעשה בימי פאוויל הראשון, וגם בו משובצות אבני יקר אשר ערך כל אחת ואתת עולה למילליאנען רו״כ, עכ״ל מב״ע הג״ל במחוזות הב בארצנו, לפי הודעת מכ״ע גאז׳ פאלסקא (15 ו), התעוררה השאלה, אם יש הצדקה להיהודים ליטול בחכירה מאת האצילים זכות סכירת משקאות בערים (פראפינאציע) את השאלה הזאת שלחו הפקידים אל שר הפנים והשר ערך אותה לפני הסענאט, מכ״ע וויעק (15 ) טודיע מאדעססא, כי מן יום 1 יאנואר יצא לפעלו שם החק החדש, אשר על פיו היהודים הנולדים בחו״ל והעוסקים במסחר באדעססא חייבים לקנות להם תעודות סוחרים ממדריגה ראשונה 1 גילדע), מפני זה יהודים רבים סגרו את בתי מסחרם ויעזבו את הארץ. מכ״ע „עכא״ (15 ) מודיע כי שר האוצרות החליט להטיל מן היום והלאה מם על הפותחים בתי מסחר לפי שעה בימי השוק. מכ״ע גאז' פאל׳ (18) מודיע, כי שר האוצרות חקר ודרש לדעת מדריגת וכמות שתיית משקאות חריפים במקומות שונים, ונתברר לו כי גליל מאסקוא הוא ראשון במדריגה, ושם כנודע אין היהודים עוסקים במסחר זה, מכ״ע „גאלאס׳ מודיע, כי בקרוב תועיד הממשלה למשפט את הרופא היהודי יארושעווסקי אשר עבד בהצבא ואחרי הפקודה החדשה נסוג אחור ממשמרתו גם הדפיס מאמר במכ״ע ובו דבר שלא כהוגן ע״ד הפקודה הנ״ל, למכ״ע „וואסחאד״ מודיעים מברדיטשוב, כי לפני איזה שבועות ברח מבית רופא יהודי נער נוצרי משרת, וכבר החלו האכרים לרנן אדות עלילת הדם, אך בעוד עת נמצא הבורח וגם הגניבה אשר המריצתהו לנוס. — מעיר מאסקווא מודיעים, כי הנוצרים הגרים מסביב לבית החולים לישראל הושיטו בקשה אל יועצי העיר לעקור מן הבית ההוא את בית החולים ולשומו במקום אחר יען „האדים הרעים׳ היוצאים מן הבית קשים הם לבריאותם: במקום ההוא נמצא בית החולים זה עשר שנים באין מפריע ועתה פקד ועד יועצי העיר אל הקהלה לבקש להם מקום לבית החולים מחוץ לעיר, מעיר ווינניצא מודיע מכ״ע גאז׳ פאלע' (15 ) כ עוד בשנת 1875 התנדב הסוחר היהודי וויינשטיין סך 40000 רו״כ ליסד בית ספר, סך הכסף הזה ירד לטמיון ועד היום לא נוסד בית הספר, מעיר נאווא אוקראינקא אשר במחוז יעליסאוועטגראד מודיע מכ״ע נאוויני (1) כי היהודים יושבי המקום אספו בינם לבין עצמם סך 300 רו״כ והובילום שי אל קחל הנוצרים, לאות תודה על אשר שקטו הנוצרים במכונם ולא נגעו ביהודים לרעה בעת אשר השערוריות התחוללו מסביב היהודים יעצו להם להייי תמ בסך הזה ליסוד בנין בית תפלה, אך האכרים מאנו זיאטרו: את הבסף נקבל, אך לא לתכלית זה כי אז יאמרו היהודים מכספנו בנו להם הנוצרים בית תפלה בכסף הזה נמצא חפץ לתבלית אחר — חברת „מפיצי ההשכלה׳ בפ״ב הוציאה לאור דין וחשבון מפעלותיה במשך שנת 1881 בחוברת הזאת יסופר כי הבאראן גינצבורג ערך ספר לפני מי שהיה שר ההשכלה ה׳ ניקאליי, ובספר הזה תאר בשרד נאמן את כל מפעלות החברה מאז הוסדה ועד היום ע״ד הידיעות הרבות והנכבדות הכלולות בספר הזה עוד נשוב לדבר אך לע״ע נזכיר כי לפי החשבון, הוציאה החברה במשך כל ימי קיומה סך 190,360 רו״כ, ולשנה הבאה קצבו סך ההוצאה 6000 רו״כ. — מעיר קאוונא מודיעים למכ״ע „וואסחאד.. כי שם יצאה השמועה אשר בין אחב״י נוסדה כת „פרושים״ ללימוד התלמוד ולעסקי שמים והה״ג אב״ד דשם וגם הרב מטעם הממשלה נקראו אל שר העיר ונשאלו לבאר פשר דבר מה הכת הזאת ומה טיבה, וע״ז השיבו כי דבר ברור בל ידעו אולם בכל אופן אין לכת הזאת מטרה מדינית, וכל מטרתה רק להגדיל תורה ולהאדירה, ורעתה תוכל להיות רק פרישה מדרך ארץ ומישובו של עולם, מה השמועה הזאת וכת פרושים החדשה — חידה סתומה היא בעינינו מעיר חערסאן מודיעים ע״ד תבערה גדולה, ההיזקות עצומים עד מאד וגם אחב״י סבלו חרבה, פרטי המקרה נודיע בגליון הבא בעירנו ווארשא שקטה בימים האלה שאלת היהודים במכ״ע, אך הצורר יעלענסקי לא ייעף ולא ייגע, ובמכ״ע החדש שלו הוא מעלה גרה גדופים נושנים ודעות כוזבות אשר אבד עליהן כלח הפרעזידענט מעירנו, לפי הודעת מכ״ע עכא (15) פקד על כל פקידי הפאליצייא לבל יבדילו בין יהודי לנוצרי, ולא יכבידו על היהידים הבאים אליהם לדרוש תעודות בסות קרוביהם, באשר הגיעה לאזניו השמועה, כי הפקידים מחמירים ביותר על היהודים. בשבוע הנ״ל מתה בעירנו גבירה נדיבה נוצרית ה׳ ראפאצקא והניחה הון עצום למעשי הצדקה שונים וביניהם גם סך 2,500 רו״כ „לבית מחסה לזקנים ויתומים אשר לקהלת ישראל פה. אשכנז האנטיסעמיטיזמוס ירד פלאים באשכנז ,. הד״ר פערשטער אחד מראשי המדברים של הכת עוזב לאנחות את חביריו והולך למדינת הים לאויסטראליע. מכ״ע האנטיסע- מיטי של רופפעל המכונה „בערלינער אסטענד צט״ג שב לעפרו ונאסף אל אבותיו, הלא המה מכע „רייכסהעראלד לאנדעסצט״ג״, אחד מבני חברתם לק לעצמו מאוצר החברה 3000 מארק ופשט להם את הרגל, אך הם לא כסו על עונו ויתבעוחו לדין וביד פשעו הושם בבית האסורים, הפראפעססאר וואגנער אשר עד היום האיר פניו אל הצוררים, החל עתה פתאום לחראות להם פנים נזעמים, וכן הוא כותב אל האנטיסעמיט „פאן ליבערמאן : הנך שואל מה עול מצאתי בך ומדוע הגדתי עליך כי גדשת סאה? הנה ברור תאמר עם הספר, כי רצונך להשמיד את היהודים מעולם הנוצרים, עתה לא אתוכח עמך אם ביושר דעתך או נגד היושר, אך זאת אשאל ממך השב נא אל לבך ושאל את נפשך חיש לאל ידינו להשמיד 5,600000 איש העומדים ברום מדריגת ההשכלה והעושר ? אתה מגלגל על היהודים חטאות ואשמות, אבל בקוצר דעתך תשבח כי החטאות האלה חטאת הדור המה ולא חטאת היהודים, ועוד ועוד״ —. ציר אוסטריא בברלין, הגראף שעכעני (איש אונגארי מלידה) דבר בימים האלה עם אחד מגדולי ישראל בענין שאלת היהודים, ויגביר ללשונו לחרף מערכות צוררי היהודים והרעה היוצאת מהם אל כל הממשלות והעמים. אוסטריא-אונגארן. איכה כמו שבלול תמםס תהלוך עלילת הדם בטיססא עססלאר! אין זאת כי אם יש צורר גדול וכביר היושב בסתר ועמל מבלי הפוגות לסכסך את המשפט ולהרביץ ענני אופל על האמת, הן מי פלל, כי גם אחרי מאמר בית דין של חוקרים ורופאים בפעסט, אשר החליטו כי החוקרים הראשונים עותו משפט, ובאמת קרוב הדבר לאמת כי גופת הנערה אשר מצאו וימישוה מן המים היא גופת אסתר והנה אחרי כל אלה, יצא צו עוד הפעם להושיב בית דין של חבר חוקרים ורופאים אחרים להציל דבר אמת מפי פגר מובס אשר אין בו מתום ע״ד מעשי חוקר הדין הראשון מודיע מכ״ע אונגארי לאמר: בחקור החוקר הזה את העדים, הבטיח להדייג יוסף נוצרי „הון רב אשר יהיה די והותר גם לבניו גם לנכדין״ אם רק יודה הזקן, כי מלבד הגוף הנמצא משו היהודים עוד גופת נערה כרותת ראש ויקברוה בסתר. אולם הזקן מאן להעיד שקר, ויפן החוקר אל אשתו ויפחידה כי ישימה במאסר לשבת כמה שנים פרודה מאישה, והון עתק הבטיח לה אם תטה את לב האיש להעיד כאשר צוה. לאחד העדים קרא החוקר הבליעל לאמר : „בשוטים אדוש אה בשרך עד אשר תעיד כאשר אצוד״ בעיר טיססא-דאב שמע החוקר עדות פי שמואל שווארץ ויכתוב בספר את ההפך מדבריו ויהי כאשר עמד העד נגדו ויצעק חמם, הטיל עליו אימה באגרוף רשע כל הדברים האלה הם מבוררים ומאושרים ומקוימים באותות ובמופתים ונודעים גם לשר המשפטים, ובכ״ז עוד הבליעל „בארי׳ מתהלך חפשי, וכמה עדים יהודים וביניהם גם הילד אשר בין כה וכה חלה את מחלהו בל״ס ג״כ מכח ידים של השופטים והשוטרים, הם כלואים בבור בהפארלאמענט האונגארי הסכימו לחלק ליהודים למען כהני הדת 5,000 פלארין, נגד כל האנטיסעמיטים אשר בבית ההוא. — וחברת הנבחרים יושבי השמאל החרימו מאגודתם (קלוב) ששה חברים, יען היו מן המסיתים בהמון נגד היהודים בימים האלה התנפל ברחוב פעסט איש לא נודע על היהודי הנכבד בעדתו ד״ר גרינבערג ויפצעהו בפצעים שיש בהם סכנה. — באוסטריא בעצסה קלו הסים הזידונים גלי האנטי- סעמיטיזמוס, נגד הצורר ראהלינג הקטיגור על התלמוד יצאו בסה חכמי ישראל בחוברות ובמאסרים סופר יהודי אחד במ״ע „עקסטרעפאסט׳ תובע את ראהליג לויכוח להראזת אם יוכל לקרוא את ספרי התלטוד בכתבם ובלשונם (יהודי מיניסטער חדש) סעיר סידנייא בירת ממשלת הרעפובליק באוסטראליא סודיעים למכ״ע .Jew. Chron כי שם נתמנה היהודי „כהן״ לשר המשפטים (יוסטיצמיניסטער). האיש המצוין הזה כבר עשה לו שם בין גדולי יודעי דת ודין ובין אבירי חבמי מטדינה, והזא אהוב ורצוי לבל הספלגות וחביב גם בין — אב״י, כי הוא מן העוסקים בצרכי צבור באמונה, ובל עת מצוא הוא לוחם מלחמת מצוה לכבוד ישראל נגד הצוררים None אבל בערדיטשוב מן העיר האומללה בערדיטשוב אשר הודענו בגליון העבר הגיעו אלינו אחרי כן עוד כמה וכה מכתבים מאת ה״ר זלמן וויינטרויב, וה״ר יחזקאל איידילמאן ועוד הכותבים בדמע ומספרים את כל הרעה והתלאה אשר עוללה בהם התבערה האיוה, ואנחנו בחפצנו לתת לקוראינו ציור נאמן אשר בו יראו בחזות הכל את כל פרטי האסון הנורא, עברנו בין דברי הסופרים וקבצנו יחד את סיפורי הטקוננים, ואלה המה: יום השבת העבר היה ראש השנה להנוצרים הפראוואסלאווים, ולכן התחכם בעל בית המשחק „מגדל הרוכבים״ להכין להם ענג יו״ט, ובפרט כי גם לאחב״י מוצאי יום מנוחה הם מועד מרגוע ותענוג על כן כוון בעל טגדל הרוכבים את השעה, ויודיע בגלות עפות א כל תוקף הגבורות והנפלאות ומרוץ סוסים במעגלה אשר יחפוץ להראות בערב על בטות ישהק, ובאמת היתה השעה משחקת לבעל הבית ההוא, ועלה חפצו בידו למשוך לב העם, והמונים המונים נאספו ולערך אלף וחש סאות בילעטין גמכרו, חצים לפראוואסלאווים וקאטולים, וחצים ליהודים להקת הכנצהים בנגינות עמדו על משמרתם, והנערים יצאו לשיחק לפני העם פתאום והנה נשמע קול שאון: תבערה! תבערה! כי ממקום לא בודע ומסבה בלתי גלויה עד היום אש ללהב יצאה ותאחז בארבע פנות הבית ותגע בהנאספים, והמה ישבו איש איש באדרת שער, ויתפרץ כל המון הנאספים אל פתחי הבית, והמבוא קטן וצר והדלתות לא תפתחנה חוצה רק פנימה לפידי אש ותמרות עשן מלאו את הבית, והמון הנאספים הסתבך ויצנף צנפה כדור על יד קירות הבית אך הקירות לא נהרסו כי בנוים הם מקרשים כפולים ובקרבם מצע תבן, בין כה וכה נשמע קול זעקה ויליל ברחובות העיר ואלפי אנשים נהרו שמה, ותחי ראשית מלאכתם לפוצץ את הקירות, אך המלאכה היתה כבדה כאד, ובעוד המה הולמים בגרזן מחוץ והנה ברעש נורא נפל הגג על ראשי האומללים, והמולה בלולה נשמעה אנקת הפצועים הנסקלים והנחנקים והנשרפים והמית זרם מוקדי אש ורעש הקרשים כקול הסירים תחת הסיר. אחרי איזה רגעים נהבא קול קרבנות אשה ודממת מות שררה מסביב, אך קיטור גורא קיטור הלב ודם ועשן עצים ותבן עלו על פני כל העיר מלאך המות בצע את מעשהו, ורק אחרי כן באו המכבים וכבר מצאו את הקבר הבוער באש, ביום החרת בבקר נראתה לעיני כל הבאים שמה מראה מוראה ונגאלה, אנקת פצועים אשר נשארו כאודים מוצלים מאש, ויללת יתומים ואלמנות ואבלים לרבבות אשר עמדו כסביב למגדל הרוכבים ששמם, ובתוך המגדל גבעת גויות, והשוטרים בוסים ורומסים עליהן לשאת ולברור להשכיבן במערכה, גויות שלמות לבדן, גויות אשר היו לגחלים ונחה פרצוף פניהן לבדן, ואפר ועצמות ונתחים לבדן. ערמות האפר מעידות עדות נוראה, כי רבים מבאי הבית נשרפו כליל, מן הפצועים רובם ככולם אין להם תקות חיים והאודים המוצלים מאש כולם נלקו באיבריהם, ניטלה מהם יד או רגל או נשברה מפרקתם. כל הנצלים נצולו בארח פלא ורובם לא יזכרו איך נמלטו וינשאו לחוץ מתוך המהומה הנוראה. בין הנשרפים היה גם שר השוטרים (פאליצמייסטער) ואשתו רופא אחד, סוחרים נכבדים רבים עם נשיהם וכל בני ביתם שני סוחרים מעירנו ווארשא היו ביום האסון בברדיטשוב, והאחד השתוקק תשוקה נמרצה לבקר את מגדל הרוכבים ויבקש את רעהו לארח אתו לחברה, אך רעהו בקשהו לשבת אתו בבית המלון ולנוח טרם יסעו לדרכם, וישארו בביתם, אולם הסוחר הברדיטשובי, גרינער, אשר אליו באו לעיר ההיא לרגלי עסקיהם הוא נשרף עם כל בני ביתו, בתים רבים בעיר סגורים על מסגר כי יושביהם עזבום ריקים וילכו להתענג בבית המשחק ולא שבו משם, אימה השכה רובצת על פני העיר, יבש מקור דמע הצעקות והאנחות היו לדממה, רבים כמעט יצאו מדעתם מרוב צרותיהם, ואין איש בעיר אשר לא יבכה על מות קרובו או הצופה לבית רשראל נודע למשגב פתגם גדול החוקרים אשר הגיד לאמר: כל הטבע הוא שדה קטל ומערבות מלחמה, היצורים השונים וחלקי היקום, אדם ובחמה צומח ומוצק, כולם יתגרו מלחמה איש ברעהו, אם כח בהם לעמוד בקשרי מלחמה אז יתקיימו במינם, ואם לא אז יובש מקורם וזרעם יכרת. המשפט הזה הנקרא בשם „מלחמת החייפ״ היה לראש פנה בחכמת הטבע החדשה ואיה שוקל איה סופר את המופתים הנאמנים האצורים בילקוטה, המוכיחים לעיני כל שוחרי תושיה, את המלחמה המתחוללת בקרב היקום כולו, אכן מופתים כאלה דרושים לחפצנו רק במחקרי הטבע, אולם אין צורך לנו להוביח קושט הפתגם הזה על דברת בנ האדם ומלהמתם הנטושה ביניהם מבלי הפוגור את המלחמה הזאת עינינו תראינה ואזנינו תשמענה ביתר שאת וביתר עז אנחנו בני גוי קו קו ומבוסה אשר כל העתים שעברו עלינו היו „כיומא אריכתא׳ למלחמה ולתלאה, ומה גם בעת הזאת אשר שקעה שמשנו והנחש כרוך בעקבגו וכל אלי השחת יצאו חוצץ נגדנו בארצות האנטיסעמיטים. במצב פרוע לשצה צשצבנו זה, עלינו לשים כל לבנו להתחקות ולחקור איזה כלי נשק ומגן וצנה נבור לנו במלחמה האיומה הזאת. שונים הם המגנים ואפיקי נחושה שריון וקשקשים וכלי נשק אשר יתאזרו בהם אנשי מלחמה, ובתביון עוזם ישכנו לבטח מפני חמת אויב, אבל חלילה לנו לשאת עינינו אל כלי נשק אשר בשפלות ידינו לא נוכל להשיגם, הלילה לנו לבלות לריק כחנו לשדד את המערכה ולחתור לעשות מעשי נסים העומדים מחוץ לגבול היכלת, מצבנו דורש מידינו להחזיק במגן וצנה הקרובים אלינו. שגגה היא אשר יאמרו דלי שכל כי במלחמת החיים שורר החק כל דאלים גבר״. לא כל „דאלים׳ רק כל דפק׳ גבר, וזאת נראה במלוא רוחב הטבע, שאל נא בחמות ותורך ועוף השמים ויגד לך. או שיח לארץ ותורך ויספרו לך דגי הים החתול חזק מן העכבר. בכל זאת יעמוד העכבר במלחמת החיים נגד התקיף ממנו, אם ידע תחבולה להשמר ולהזהר. אלו שרר עלי תבל חק „כל דאלים גבר׳, כי עתה נהפך כל העולם לגוב אריות ונמרים ושנהבים, ומן בני האדם נשארו בחוים רק הענקים והנפילים, ומבין הממלכות נשארו רק היותר הזקות ובצורות אבל לא כן הוא סדר עולמנו, עינינו הרואות, כי יש שועלים בין אריות, גמדים בין ענקים, וישראל בין האשכנזים והרומענים, אין העם נושע ברב חיל וגבור לא ינצל ברב כח, והודאת בע״ד כמאה עדים דמי הוא מאמר שר צבא מאלטקע אשר אמר כי אצל זעדאן לא צבא הרגלים ולא הרוכבים והפרשים נחלו את הנצחון, רק מלמדי דרדקי בכפרי אשכנז הם נצחו את הצרפתים, ע״י אשר הרביצו השכלה ומדע בין ההמון והלהיבו בלבות אנשי החיל עוד בימי ילדותם את אהבת ארץ מולדתם, גם אנחנו בני ישראל למדים מתוך ספרי קורותינו, כי הנקל היה לטיטוס לשרוף היכל ה׳ ולנתץ חומות ירושלים אולם לא בקשת ובחרב בסוסים יכול לשים קץ לנצח ישראל; גם היום הנקל הוא לביסמארק ולשטעקקער להיות גורמים לנזיקין לבוז את רכו9:ו ולעשות גם בגופנו חבלה, אבל גם אם יתקבצו רבוא רבבות בעלי תריסין כמוהם, לא יוכלו לחסר אפילו ככלב המלקק מן הים מתכונותינו וסגולותינו היקרות, ומן תורת קדשנו אשר היא תהיה לההשכלה האמתית „כנר מערבי אשר ממנו היה מדליק ובו היה מסיים״. החיל והחוסן לשוטנינו, אולם אנחנו זה אלפי שנים משחיזים שכלנו במשחזת חריפות בדקדוקה של נפש בצרות ותלאות לאין מספר, ונלחמים בתחבולות את מלחמת רעהו פי ספר הפאליצייא נשרפו 20 איש ונפצעו 139. ע,י אנו כותבים והנה הגיעו אלינו עוד מכתבים מאת ה׳ וועסט וה׳ האלקשי המונים מספר אחב״י הנשרפים עד מאתים ובכל ערי, צנו נוסד, ועד למשען האלמנות, והיתומים והמכ״ע .crטp. B מודיע, כי הקיסר בחסדו הואיל לתת נדבתו סך 4000 רו״כ לטובת האומללים החיים, שבע נפול ונקום, ונראה איך אויבינו יאבדו ושאול תקבצם, במעללינו ובורחבולות מלחמתנו נגד הצוררים לא נוכל לקבוע צד השוה לפעולותינו בכל הארצות, כי אשר תצלח בארץ הזאת לא תצלח בארץ אחרת הן גם האנטיסעמיטיזמוס חליפות שמלות לו ובכמה וכמה לבושים הננו רואים אותו בכל ארץ הוא טבוע במטבע רוח העם היושב בקרבה, האנטי- סעמיט האשכנזי מסביר סברות ומעייל פילא בקופא דמהטא האונגארי מריע תרועה ושברים שבר על שבר חומס וחובל, וכן כל בני הארצות למיניהם, בארץ רומעניא שאלת היהודים מונחת כחררה שאין לה הופכין בעמק יהושפט תחת מזל מאזנים שוקלים ומונים וחוקרים לקצוץ זכיות ולמצוא בקעות לגדור בחן גדרים, ובארץ אחרת שווי הזכיות במקומו עומד, אבל צוברים גחלי שנאה על גבי הרצפה ומבקשים לקצץ בנטיעות: וחנה על פי פלגות תבונות מצבנו לפיהן, עלינו לפלס את תחבולותינו לדורון לתפלה ולמלחמה, לצאת בכח הטהרה והצדקה נגד כחות הטומאה, עוד קוראינו יזכרו את הוד קול הקריאה של יעללינעק אשר הבאנו באחד ממאמרינו ושמנו עליו נוספות. אולם לע״ע היה הקול הזה קול קורא במדבר, ונגידי עמנו לא התעוררו לעשות כדברי המעורר לצדקה, ליסד אגודת כנסת ישראל נגד העוררים, אשא עיני אל החרים מאין יבוא עזרי, על פסוק זה אמרו חכמינו: חרים הם גדולים נשיאי ישראל שאין לך חטא הדור שאינו מהם כדכתיב אם נשיא יחטא וכו׳. החטא הזה הוא שב ואל תעשה, היא התרדימה והשינה של צדיקים הרעה להם ורעה לעולם, חכם קדמון אמר המצוקה היא כמו יין אשר מטבעו לפעמים יחזק את חלב ויחיה את הרוח, ולפעמים יפיל תרדימה על האדם״, וחנה בקרבנו תפוס לשון אחרון. אולם חלילה לנו מתנומה וממנוחת רפאים בעת צרה כזאת חלילה לנו מתת מרגוע להגלכדים בחבלי שינה, הנה לא ינומו ולא יישנו שוטנינו ומנדינו, הם הולכים מחיל אל חיל במעשי שטן, יערימו עלינו סוד במו אופל, יסיתו בנו משחיתים, יפיצו מגלות דבה ושטנה, ולפי אשר מנה אחד מיודעי ספר עולה מספר חוברות כאלה עד 500 קבצי למלין: ידיהם מלאות עבודה במקל חובלים ובעט סופרים וגם בפה דובר נבלה, ואנחנו נשב בדד ונדום ולא נקיים את המצוה „ושמרתם לנפשותיכם״ אשר כל עובר עליה לא ינקה. הראובני והגדי וחצי שבט המנשה עברו חמושים לפני אחיחם לעזור אותם, וגם עתה אחינו המאושרים חמתענגים על רוב שלום באנגליא ובצרפת, בצרתנו להם צר ונכונים הם לעשות כל אשר ביכלתם לרוחתנו ולישועתנו „עד אשר יניח ה׳ אלהינו לגו כאשר להם״. הן הרעיון הזה הוא חותם תכנית לחברת כל ישראל חברים אבל החברה הזאת למרות חפצה לא יכלה לפעול ישועות בעת הזאת, כי שטף גלי התלאות והשערוריות בארצות רומעניא, עלו עליה כזרם מים כבירים הארי, צורך העניים והנדכאים, בלע את קומץ קופת הצדקה והשמועות על שמועות וחרדה על חרדה הפורצות לבקרים מארצות ומערים שונות הליטו והביאו במבוכה את החברה היקרה, ולא יכלה לעמוד ביום צר להיות לתלפיות ולמשגב לרבבות האומללים אשר סביב שתו עליה מכל עבר — ונוסף על זה, הנה ראש פעולת החברה, היא כלכלת בתי מדרש בערים רבות באזיא ובאפריקא, והבתים ההם ירבו מיום אל יום, ומספר התלמידים המקשיבים בהם בלמודים ירב גם כן, והחברה תשא לבדה טרחם ומשאם כאשר ישא האומן את היונק. הנה על כן עלה בעת הרעיון הנכבד על לב רבים מגדולי ישראל בחו״ל, ליסד ביחוד חברת כל ישראל חברים, להקהל ולעמוד על נפשם נגד הצוררים והמלשינים, או אז תשאר החברה הפאריזית כולה בבתוך ד׳ אמות של הלכה, לעמוק בהשגחה על בתי מדרשם בארצות המזרה, כי אמנם ענין נשגב ונכבד הוא להוליד לאחב״י שם דור דעה ושלם במדע ובמלאכה אך החברה החדשה תחלץ למלחמת מגן נגד צוררינו, את הרעיון הזה כבר כתבה חברת כי״ח מפאריז בספר אשר שלחה אל אגודת אחים בלאנדאן, וחליפות מכתבים בין החברות השונות החלו תקופתן למען ברר ולבן את האופנים והיסודות אשר עליהם תוסד החברה החדשה. לפי הנשמע יש ויש רבים מגדולי ילראל אנשים נלבבים בכונים להסתפח אל דגל החברה החדשה, והם קבלו על עצמם לחתור בכל עז לבוא ולהתיצב לפני מלכי הארצות הגדולות לספר להם את כל מעשי צוררי היהודים ואת דרכיהם, והיה כאשר ינוסו הצללים המקיפים, ויעברו ענני הכבוד, וחטושלים האדירים ישמעו דברים ברורים ונאטנים ע״ד טצב שאלת היהודים בארצם, אז יש תקוה כי ימשכו וט של הסד על שה פזורה ישראל, מכה״ע טודיעים כי חקיסר פראנץ יוסף פנה בימים האלה אל שר המשפטים האונגארי ה׳ פוילער, וידרוש מאתו לערוך לפניו דין וחשבון מכל מהלך משפט העלילה של טיססא עססלאר ומכל תקופות כוכב של דם נגד ישראל מתחלה ועד סוף. מה יענה ה׳ פוילער, אך הקיסר פראנץ יוסף ידע זאת, אבל ברור הוא כי לא יענה דברים כנים כאשר היה עונה אחד מגדולי ישראל, אלו השתדל לבוא לפני הקיסר הישר ההוא להתחנן לפניו על עמו ועל מולדתו, מה ענה הקיסר יקר הרוח ההוא לו שמע כי משפט המות אשר חרצו שופטי רזעשאוו בגאליציא על היהודי ריטטער נוסד על עמודים חזקים כאלה : עד אחד העיד כי ידע נאמנה כי ברית כרותה לריטטער עס שדים ורוחות אשה נוצרית אחת אשר ריב היה לו עמה, כמה עדים העידו מה שחלמו בשנתם ע״ד הרצח ההוא, ועל אדני ספורי עדים כאלה הטבע משפט מות נגד האיש ריטטער השופטים היו גם כן אכרים אשר נבחרו למשפט זה בתור שופטים מושבעים, כנודע בחירת שופטים מושבעים מתוך העם היא מן התקונים הנשגבים אשר יתפאר בהם הדור הזה, והנה אנחנו במאמרנו בשבוע העבר רבות דברנו ע״ד ערך התקונים הגדולים והנשגבים בנוגע אלינו בני ישראל, וגם משפט זה הוא מופת על דברינו אם אין די לכם במופת הנ״ל המוכיח כי תקוני ההשכלה והחפש נהפכו לנו לרועץ, נתן לכם עוד מופת נאמן, והוא מצב אב״י ברומעניא, לו היתה רומעניא מדינה מתנהגת על פי ממשלה בלתי מוגבלה, וכל ממלבות אייראפא גזרו גזירה על הנסיך הטושל בקרבה, לתת חוקה אחת ומשפט אחד ליהודים ולנוצרים, כי עתה לא נועז לפצות פה ולצפצף, והיהודים היו יוצאים משעבוד לגאולה מדינית כמישחל ביניתא מחלבא, אבל לא כן עתה כשיש לרומעניא הקטנה סדרי קאנסטיטוציא ופאר- לאמענט, ולא יחיד עוסק בצרכי צבור כי אם הצבור עוסק בצרכי עצבו, עתה היתה לרומעניא די עזות למרות פי כל הממלכות, ולקבוע סדר יציאת מצרים לזכיות האזרח ע״י גדרים וסייגים „והיתר עיסקא׳ העשוי בהפארלאמענט, ואחרי הכרכורים האלה היהודי העובר תחת שבט הבקרת ויוצא בשלום, כקטן שנולד דכי, ויל לו הרשות לחיות ככל האדם אשר על פני האדמה, אבל אם הם מוצאים בו אפילו נ״ט בר נ״ט לפגם ישאר ביון מצולה של האיסורים והלאוים ולא יצא משם, כל זמן אשר לא יצא מארץ מאפליה ההיא. אבן מן כל העוסקים בישוב א״י, יתר שאת ויתר עז לממשלת רומעניא, הממשלה הזאת עמלה בכל יכלתה למרר את חיי היהודים, ולחסום בפניהם ת כל דרכי והכלכלה המחיה י המסחר למען יאלצו לעזוב את הארץ. חק חדש יצא לפעלו ברומעניא נגד היהודים הסרסורים, אנשי הבינים בין המוכרים והקונים בין בעלי הנכסים והסוחרים, האמצעות כזאת נאסרה באיסור מוחלט, ועי״ז נשבר מטה לחם לרבבות משפחות, בימים האלת היה בבית הפארלאמענט בבוקארעסט חזה מעורר שחוק ותוגה יחד, והוא שחרור איש יהודי והכנסתו בברית אזרחים תולדות היהודי נגולו כספר, תעודותיו וכתבי מליצה של שלומי אמוני הרומענים המדברים טוב בעדו נקראו בתוך קהל הנבחרים, ואחרי כל אלה החל משא ומתן, והצעת שחרור שבה ריקם כי התנגדו לה רוב הנבחרים, מדוע לא תתערב ממשלת אנגליא לטובת היהודים במאראקקא? גדולי אחב״י באנגליא שבעו רצון בע הזאת בהודע להם מפי שר החיצון כי הפיק את בקשתם וישלח דברו אל צירו היושב במאראקקא לריב שם את ריב היהודים העשוקים ורצוצים, וכבר השיב הציר, כי בא בדברים עם הממעלה שם ויש תקוה כי דבריו יעשו פרי ואלה דברי שר החיצון גראנוויל אשר כתב אל אגודת אחים בלאנדאן „פקודתכם שמרה רוחו, וצויתי את ציר ממשלתנו להוכיח במוסר קשה את ממשלת׳ הסולטאן המאראקקאני על דרכיה הרעים וכתבתי אליו בענין זה מכתב גדול״.„וקריינא דאגרתא היה פרוונקא׳ הציר יצא בכח זכיותיו וע״י השתדלותו הנמרצה נתפשו רוצחי יעקב מורציאן בטאנגיער והושמו במאסר והמושלמנים קבצו נדבות למשען האלמנה והיתומים אשר השאיר הנרצ לאנחות, ושר העיר יאלץ את השופטים לשפוט בכל חומר הדין את הרוצחים, גם בדבר אכזריות פקידי העיר נגד היהודים אשר ימאנו לכור לעניי ישראל לחם במחיר מצער מן הקופה והתמחוי העשוים לדבר, לחלק לחם בלא מחיר או במחיר מצער להסובלים רעב, גם בדבר הזה צעק הציר חמס באזני הממשלה ואף כי ראש כהני הדת המושלמנית יצא נגדו בחבילות חבילות של ראיות מספדי הדת המוכיחות שרק המושלמנים זוכים ים, אבל לא הועילה מחאת ריש דוכנא זה, לחלוקה זו ולא היהודיי ונפסקה הלכה כבקשת הציר האנגלי., אמנם לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה, ואם יתנהגו גם הפקידים אליבא דהילכתא או לא, דבר זה הוא מוטל בספק. זאת היתה תשובת שר החיצון גראנוויל של אחב״י בלאנדאן, ואם כן כאשר קיימה אנגליא מצות „הוכח תוכיח׳ במאראקקא, למה לא קיימה מצוה זאת גם „בקרתא דחייבתא׳ בוקארעסט? יען הדיפלומאטיא דמיונה כקורי עכביש, זבובים קטנים ילכדו בהם וזבובים גדולים ינצלו, מאראקקא הברברית שפלה בעיני אייראפא, לכן אנגליא לוחשת באזנה לחישת שרף אבל רומעניא כבר היתה לממלכה, ובסוד ממלכות אייראפא יחד כבודה, ונפשה יודעת מאד את הכלל: אין עם אחד מתערב בענינים הפנימיים של עם חבירו, ומסורת זו היא סייג להדיפלומאטיא, ויען כי אנחנו היהודים וזכיותינו ומצבנו וגזילת רכושנו גם השערוריות הנעשים בנו, כולנו מקופלים ומוגחים בקרב הענינים הפנימיים, על כן רשות היחיד אנחנו לכל רומעניע ורומעניע״. וברשות הזו אסורה דריסת הרגל לכל „אנגליא׳ שבעולם. כ״ע הביסמארקיאני „קרייצצייטונג׳ הוא אשל גדול בידיעת תחבולות הדיפלומאטיא, בכ״ז עבר על הכלל הגדול הנ״ל: אין עם אחד מתערב בעניני עם זולתו פנימה, והכניס את ראשו בשאלת תקוני דת ישראל לא באשכנז אך באונגארן וברוסיא מה ראתה הסלמנדריא האנטיסעמיטית הזאת להתערב בעניני תקוני דתנו ולספר לקוראיה, כי רבים מיהודי אונגארן ורוסיא נכונים לתקן את דתם ולהלקותה בחסר ויתיר, ולגרוף במגרפה מנהגים עתיקים ולדוך במדוכה ולטחון כבשי דרחמנא, וכן הוא הולך ומספר ע״ד מאמרים שנדפסו במכ״ע בארצות ההן, וע״ד תגועה חזקה אשר הקיפה רבנים רבים (כנודע שטעקקער וחברתו הם פזרנים גדולים בתוארי הכבוד כאלה) שמעו קוראים נכבדים לדבר מה נתכוון מכ״ע הנ״ל, הוא יליף מדיוקא דשמעתתא היקש אנטיסעמיטי זה, כיון שהרבנים והסופרים הנכבדים (לפי דעתו) מרגישים צורך תקנת הדת, מוכח מזה כי באמת הדת משובשת ומטושטשת, עד שהם נאלצים אפילו בעידנא דרתהא כזאת, בעוד המה מוכים ומשוללי זכיות, לתקן את הדת, ומזה יש מופת חותך על עלילת הדם, כבר הגדנו דעתנו פעמים רבות — כן חותם מכ״ע הנ״ל את דבריו — כי צורך דם ילדים נוצרים אע״פ שאיננו עיקר מעיקרי דת ישראל, אבל הוא מנהג קבוע באיתן אשר צמח ביניהם ומצא ק לו בקרב כת חרדים ואדוקים, והנה בעת הזאת כאשר נבעו מצפוניהם, והשנאה הולכת וגדלה, על כן ראו חבמי ישראל לדבר נחוץ לבער את המנהג הרע הזה ועוד מנהגים רעים כמוהו, וזאת היא תקגת הדת אשר החלו היהודים לישא וליתן בה עכ״ל, זה פרי לזות שפתים וחלאת עט סופרים ע״ד תקוני הדת, והאם לא נקל היה לראזת מראש כי מן השרש הזה לא יצמח פרי אחר ? כבר דברנו בענין הזה פעמים ושלש, ועוד נמצאים אנשים קצרי ראות אשר יאמרו אין כל המתקנים ואין כל התקונים שוים, יש מתקנים אוהבי עמם ויש תקונים נחוצים, ומה לתבן את הבר, אבל האנשים ההם תועים ומתעים המה, דת ישראל לא למתקנים ולא לתקונים היא צריכה, כי סוף כל התקונים היה במחשבה תחלה, כמו שכל הלטדיות נכללות במושכלות ראשונות, כל איש ואיש כל מפלגה ומפלנה מבינים ומשיגים את הדת לפי מדריגת השגתם והשכלתם, ואם לא היה מקום מעולם לדבר התקונים המתבגדים לטבע דתנו ולמהותה, עאכו"כ בדור יתום זה בתוך סערת הפגעים ושטף גלי השנאה, בעת הזאת כל איש אשר יעלה על שפתיו את השם „תקונים׳ הוא מיצר לישראל, והוא נותן יד לשונאינו לקטרג עלינו, רעיון התקונים הוא זמורת ׳זר, ולא לנו הוא אך לבני דת אחרת ילמה לא נזכור את המאמר „כמקולקלים שבהם עשיתם כמתוקנים שבהם לא עשיתם״, צאו וראו איך חכמי הנוצרים אשר למדו תורה ותלמוד נותנים כבוד וגודל לדתנו, ומרוממים את ערכה אשר כל פקודיה ישרים ואין בה נפתל ועקש, אפריון נמטי לחסידי אומות העולם המקנאים קנאת כבוד דתנו והנלחמים למענה עם צוררינו, ה׳ דעליטש כתב בימים האלה מכתב קצר אל הח׳ יעללינעק, ואלה דבריו: אל תדמה בנפשך כי השיבותי מלחמה שערה ותער הסופרים אל תערו: גם בשבתי בסתר אהלי, כל שיחי וכל הגיגי להרים קרן ישראל ולהפיץ ענני הדעות הכוזבות אשר התקדרו והתכנסו במסכת האנטימעמיטיזמוס, בכל פניה שאני פונה בכל משאי ומתני עם הבריות, את המטרה הזאת אשוה גגד עיני תמיד. היום הנני מתחיל עם תלמידי ללמוד שיעור תלמוד סוכה׳. הדבר הזה לא יפלא בעינינו כלל, המלומד הנוצרי בעל דעה ישרה לא יוכל לעצום את עיניו מראות את רום ערך תורתנו וספרותנו, והוא עושה שלום במרומיו בין הדת והדעת ובין התלמוד וההשכלה, אבל המדריגה הזאת היא גבוהה ונשגבה מן העם, וזיווג כזה בין הדת היהודית והנוצרית לא יוכל לעלות יפה. „כקדירה דבי שותפי דלא מטימא ודלא קרירא״ הוא בעינינו בית הכנסת החדש בפילאדעלפיא אשר על אדותו מודיעים מכה״ע, כי שם מתפללים היהודים ואחרי תום תפלתם יבואו כת הבאפטיסטים הנוצרים לעבוד את אלהיהם, והשותפים האלה לא רצו לעשות כחיצה ביניהם, ולפעמים יתפללו יחד ומטיף היהודים מטעים דרשתו לרוח הנוצרים, וחבירו מודד לו ג״כ במדה זאת — על כגון דא, נשאל בצדק האם כבר ראוי דורנו זה שתתקיים בו הנבואה: „וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ״ בוטען (פלך הוראדנא, מחוז סלאנים) זה לא כביר חגגו פה עירנו את חג חנוכת הבחכ״ג החדש הנבנה ע״י היקר ה׳ יוסף בושעל נ״י, אשר השתדל לאסוף כסף מאת כל איש אשר ידבנו לבו מהבית הנ״ל, והרבה להתאמץ בזה להוציא הדבר אל הפועל, כמו כן נאוה תהלה להגביר הנודע בשערי עירנו ה׳ חיים אפרים אייזענבערג נ״י, כי בהשתדלותו התעוררו תושבי העיר ליסד בית מחסה לעניים מפואר ורחב ידים, ולחזק בדק ביהמ״ד הישן מן המסד עד הטפחות, — ולהגביר הנבבד ה׳ מרדכי פרומקין נ״י., אשר התעורר לבנות בית חדש, בחדרים מרווחים, ולהקדיש אותו לבית הת״ת מי יתן ויתעוררו גם על מצב בית החולים, כי ברע הוא, ועל רופא מומחה אשר אין בעירנו, וכמה אנשים יצאו מן העולם בלא עתם תקותנו תאמצנו כי עוד עת לעשות ועוד יתקנו את אשר יחסרו לנו ומשכורתם תהיה שלמה מאת בעל הגמטולות ב״ב טעמריק. הנני נותן תודה וברכה לה׳ אליהו שו״ב ולהבאי יעקב ברוך, עבור טרחתם ועמלם לטובת אנשי עירנו, לאסוף יותר מאלף ושש מאות רו״כ, בין שלשים או ארבעים משפהות הנמצאותפה במשך שנה אחת, ויבנו מקוה כשירה ויפה, אשר גם הנשים העדינות בל ימנעו מלכת בהן , ואנכי אשר הכסף יצא ויבא על ידי. הנני מעיד אשר ידיהם נקיים, ואדרבה עוד משלהם בא להכנסה בשנה זאת יותר משלשים רו״כ, והלואי יוציאו אל הפועל את אשר יזמו לעשות להרחיב הבהכ״נ דפה, ולפארו ביתר שאת ויופי גזבר ב׳ סאנדאק נאווידוואהר, הננו מגישים תודה וברכה להחכם הדאקטאר אליעשעוויץ מילידי ווילנא, אשר כשבע שנים שכן כבוד בעירנו והיה מוסחה לרבים, וביחוד עמד בפרץ נגד מחלת הטיפוס אשר פרצה למרבה בעירנו, ומלבד טרחו ומשאו פזר נתן לאביונים והיה אהוב לכל, מאד חפצנו כי ישאר בקרבנו אבל הוא מעתיק דירתו לווילנא, הננו נותגים לו את ברכתנו שלום, יגמלהו ה׳ כרוב צדקתו. הכותב בשם רבים. משה רובינשטיין 5 — פילווישאק. תודה וברכה הננו מגישים להועד „מרבי השכלה״ על חסדו אשר יעשה עם אעירי המשכילים דעירנו, אשר נתן בנו רוח אומץ להשכלה, בתמכו אותנו בספרים ומ״ע מועילים ונחוצים בזמנם עד כה, ואל הגמולות ישלם לו כמפעלו הראוי לתהלה, הכותב בשם כל משכילי עירנו. יש״ר האראדישץ ח׳ שבט, מה מאד ישיש וישמח הסופר עת בואו לבשר בשער מאיזה מפעל טוב ויקר אשר נקרה ויאת בעירו. אולם עוד יגדל ששונו שבעתים, אם המפעל הנשגב הלזה, יצא אל הפועל בעצתו הנאמנה, לכן בגילה ברנה הנני חש הפעם להודיע בשערי הצפירה, כי דברי מן גליון 48 ש״ע אודות „בית הרחצה״, לא שבו ריקם, רק כטל וכרביבים באו על תלמי לבב ראשי עדת עירנו, ועד מהרה עשו פרי ישועה. ביום ב׳ פ׳ בשלח קראו גדיבי עירנו עצרה לפקח על איזה עניני העיר, ותי ראשית פעולתם לקבץ כסף נדבות הדרוש על בנין בית הרחצה, הגבירים הנכבדים י׳ פאלינ- קאווסקי ק׳ זיטאמירסקי ר׳ פערטמאן מ׳ שפעקטער ש׳ פאלינאווסקי, נ׳ היילפערין, הרימו מכספם כל אחד מאה רו״כ, ומן הכסף הנותר מהטכסא לקחו שמונה מאות רו״כ והכסף הזה נתן על יד אנשים העוסקים בצרכי צבור באמונה כי ישתדלו להשלימו בעגלא ובזמן קרוב שמואל ליסצינסקי חדשות שונות סוף הקאמעט הגדול) מן הקאמעט הגדול שנראה באחרונה בחודש אקטאבער העבר, כבר הודענו (גליון 48) כי ביציאתו מן השמש ראה התוכן שמידט באתונא בקרוב לו עוד כמו קאמעט קטן נמשך ונגרר אחריו, כי נקרע ונפרד חלק ממנו אשר לא הספיק לרוץ עמו כאחד, עתה הנה הודיעו התוכנים האמעריקאנים שבמשך איזה ימים אחרי כן כבר ראו כדי ששה קאמעטען קטנים כאלו הולכים ונגררים אחריו, וכולם הלכו ונאבדו אחד אחד עם הקאמעט הראשון שנחלש מעט מעט ונעלם, — מאין יצאה והגיעה הסבה על גוף שמיימי גדול כזה, כי נתפרקו אבריו ונפלו ממנו אחד אחד? ה׳ אלהים הבונה עולמות ומחריבן הוא יודע ! (כירה של עץ) בחיל הצבא לממשלת אשכנז, יצאה זה מקרוב פקודת שר החיל, להנהיג הכנת הבישול עור העומדים בעבודתם בשדה, בכירות עשויות מן עץ, כי כאשר כבר הורה הנסיון בשנה העברה, כירות כאלה שנעשו עבור אנשי הצבא הבונים מסילת הברזל הם טובים ונקלים לטלטל ממקום למקום, וחומם בא ממקום אחר, ובמעט עצים להסקה, תבנית הכירה היא תבה גדולה של עץ הסגורה מכל צד ורצופה מבפנים ברקועי פחים של בדיל (צינק), במכסה העליון נמצא עגולים פתוחים אשר בהם שופתים את הקדרות ומהודקים יפה אל המכסה בתחבולה לבל יכנם לתוכה אויר החיצוני, מצדי התבה יוצא קנה חלול של ברזל אשר דרך בו יכנס זרם קיטור רותח (דאמפף) היוצא מן יורה סתום העומד מרחוק ומתחתיו הוסק כתנור, וממנו יוצא קנה חלול מחובר אל קנה התבה באופן שע״י ברזא שביניהם אפשר לפתוח לזרם הקיטור שיבנם לכירה או לסגור בעת הצורך, וכן אפשר לחבר כמה כירות זה על זה ע״י קנה החלול שביניהם וקיטור היורה יוכל לכלכל את כולן ולבשל בהן את הקדירות ומצאו בנסיון שבכדי, לבשל בג׳ פעמים לגדוד באטאליאן אחד מאנשי הצבא יספיק להסקה רק משקל 40 קילאגראם פחמי אבן! והוא כדי 85 ליטרות פחמי אבן לא ההוה או מתנבאים לעתיד, הללו נצים והללו נובים, והצד השוה שבהם כי כקיקיון יונה המה ולטומת שבאו כן ישכחו מלב, וסערה כקש תשאם— ורק אצער הוא מססר החוברות אשר ילדי הזמן המה, ואשר נוכל לאמר עליהם „אי לאו דדלאי לך חתפא לא משכחת מרגמתא תותיה״ אי לאו הני מרעין בישין של האנטיסעמיתיזטוס כי מתה לא יצאו החוברות האלה לאויל העולם, בכל זאת לא יבולו ולא ימוך ערכם נם ברבות הימים, ואט״פ שטיפה של מרה תלויה בהם. בכל זאש רב טוב צפון בהם להאיר נחיב לדורות. בן „עדיות דעדיות׳ של ההוברות כמו אלה ראינו את הקונטרם הנכבד והנעלה אשר נאבה לדבר עליו היום דברים אחדים נתבונן נא על החוברת הזאת משני צדדים, על ערכה העצמי ועל ערך מחברה, או כאשר אמרו רבקן קשישאי „על הצורה ועל הפוע״, הצורה היא מתוקנת ומצוחצחת עד להפליא השקפה כולת ומסודרת לפי סדר הדורות על כל התלאות והפצעים, כל נימא ונימא עשה לו גומא בפני עצמה, כל המקרים מחוברים כטבעות השלשלת, ובכלל החוברת הזאת היא מסוגלת להקהות את שיני היהירים המתגאים בהשכל המאה הי״ט ולהוכיחם לדעת איך סגמן אחד לכל קורות היהודים, וכל ההיסטוריא משובשת בגייסות ושרויה בסכנה ובצער, וכל האומה דומה לשיירא המהלכת במדכר בין המזיקים, ישימו נא „השאנמים״ את עינם על החוברת הזאת, ויראו כי אך שוא יתגאו ויתרברבו, ובאמת אן בין הדור הזה לבין הדור של מסעי כצלב ולא כלום, המחבר החכם קיים מצות „זכור את אשר עשה לך עמלק״, ומתן לפננו נאד של דמעות, וכהוגן וכשורה עשה, וראוי שמו להתנוסס בשורה אהת עם החכמים מימי הביים, שלמה ווירגא ויוסף הכהן. אמנם לא לתנות תוקף הצרות והתלאות בלבד כתב המחבר הנ״ל את חיבורו, אך גם לערוך את כל הטוב והחסד, כל הנסים והפורקן אשר צלו ישראל מכף אויביהם ע״י חסידי אומות העולם. כשדה המסויימת במצריה, כן המחבר הו״ל מנמר שדהו ומסמן את הרשע והרדיפות באותיות קטנות, ומעשי הישועה והחסד באותיות גדולות בכתב רומי למען יהיו נהירין להקירא שבילי דה״י להבדיל בין הטוב ובין הרע, בין הורמיז ובין אחרימון. שורות סיפורי הישועות וזכרון המגינים הישרים יראו לעינינו כנאות מדבר אאזען) בתוך שממה ושאיה, וכמה מעליא הא שמעתתא לחוקרי קורות הדורות, להיות להם כמפתח למצוא בנקל ובמהרה את כל אשר בלעדי התוברת הזאת היו מוכרחים לחפש בתוך כרכים גדולים ורבים, והמחבר הנ״ל בא וצימצם שינתא של ההיסטוריא בקומטרס קען וקצר, העונק גלגל כנסה ישראל במלוא טפ. אמנם לא נכל לכלוא את רוחט מהטיף אמרים קצרים על הפועל, אף כי איננו מן המדה להסיר את המסוה אשר שם על פנו המחבר הנכבד, בחתמו א״ע. בראשי תיבות, אבל נעים ונחמד למו הדבר הזה עד מאד לגלות את הסוד, מי יתן לספרותנו „מתן בסתר״ זה אשר שמור יהיה בבית גנזט כמרגלית טובה ויקרה המחבר הזה הוא איש סוחר ועשיר מופלג ה׳ עצלענבערגער, סוכן בי הבאנק בעיר בודא- פעסט, והוא נודע מאז לצורבא מרבנן ולתייר גדול שאינצו משתמש בתגא ושאין תורתו אומנתו, בעת הזאת אשר התורה מנחת בקרן זוית כפלים לתושיה לשיש על החזון היקר הזה, המוכיח לדעת, כי לא אלמן ישורון „מבעלי בתים לומדיס״, ואיש כה׳ עללענבערגער המוכתר בנימוסו, דן בעצמו דין „עת לעשות הפרו עסקיך״, מי יקן וירבו כמותו בישראל. )Die Leider nd erflgungen der Juen n ihre Beschtzer in chromclogischer eihenlge on Pharo 1650 ). h bis 2ur egenwart on R. . Pest 1882. ראו קנק ישן מלא חדש הי ניהו כבוד ידידי המליץ המפואר ר׳ בנימין שווייצער נ״י, איש שיבה ומלא כח עלומים במליצה ושיר, וקבץ כעת פליטת כתביו, וערך מהם ספר מעט הכמות ורב האיכות, בו הראה כחו בלשוננו העבריה, אשר כל מי שנסה דבר אליו לרשום לו איזה מלים שווים בחרוז, הוא עשה וקשר מהם מאמר שלם ברעיון נפלא, ורובם במה שנוגע לקורות עמנו. שם הספר חזה בן זקונים. ועתה הגה באתי להעיר את מכיריו סאז שישימו עיניהם על הישיש הנכבד הזה, ככלות כחו לעשות בעולם המעשה אל יעזבוהו, ויקחו ממנו איש ספרו ויעניקוהו מטובם בנדבת לבבם, להיות לו לסעד ועזר ולמחיה בשארית ימיו—. ואל גמולות ישלם לכם כפעלכם הטוב, בזה ובבא הבא עה״ח על דבר אסת יצחק גאלדמאן קרית ספר (צרות היהודים ותלאותיהם ומגיניהם על פי סדר הדורות מימי פרעה 1650 ל ספירת הנוצרים) ועד הימים האלה. פעסט 1882).) קומטרסים רבים בלשוטת שוטת צומחים ככמהין ופטריות בין לילה, כולם מדברים בשאלת היפודים, מולם מספרים מן העבר או מטיפים על קמח פסח 4 זארטין מובחרים ובתכלית הכשרות בהכשר הרב הגאון דפינסק יעמידו מהרחיים של האחים לוריא מפינסק ע״י מסלת הברזל בוואגאן מכוסה, בכל עת ולכל מקום שידרוש הכקונה, במקחים זלים מאד. .pe, LLc2ןpr y האדרעססע מחברים בשפת עברית או רוסיא החפצים להמיר ספריהם בהעתקתי „תולדות פת לחם״ cropn fycoa 6, אילו נא לפנות אלי בספריתם וחפצם ימולא בלי התמהמה. A. rn oa2. משתקע אני בפאריז והנני מקבל עלי מכל קצוי אלץ קאמיסיות שונות כגדול כקטג לחוציא או להביא סחורות ע״י בתי מסחר כנהוג, ואדרש לכל שואלי במכתב חפשי ובצירוף 3 רו״כ. ראה הצפירה 440). Abrain onstantioski, ar1. . e Scine 63. אתבבד בזה לחודיע כי יש תחת יד ססלאד מתמצית חומץ עססיג אסענס) מפאבריקען מובחרים מח״ל מן 80 עד 100 גראר, ויכולים לעשות מן א׳ קווארט 40 קווארט חומץ טוב בטעם וריח גם אתי התמצית הזה כשר לחג הפסת בהכשר הרבנים גדולים מח״ל אשר יכולים לסמוך עליהם בלי חשש פקפוק ומיחוש כלל, והרוצה להשיג פרובע ישלח א׳ רו״ב על אדרעס שלי. . S. yaciE. B Bac y. Bpacאk. פע תחבולה לעשות חיל יש לנו למכור תמצית חומץ 80, (עססיב עססענץ אשר מוכשר להיות חומץ טוב ואשר יערב עם 35 לקים מים. נגד שלוח של 0? קאפעיקעס (בפאסט מארקין) ישיג כל מבקש פראבע. ep oI ב BoaBe, Bp. r6 ע. דער איוינצעלנע פערקויף אין פלאשע! פאן אביגען עססיג-עססענץ צו בעקאממען בויא א׳ וויסקאטש פראנצישקאנער 10 אים הויזע קאפטאלס. v. שאלות והשובות None לכל אלה אשר לא השבטו, יען לא יוצט לקרוא חתימתם וגם שם עירם לא יכתבו השולחים מארקען נבקש לבל ידביקום אל הנייר כי יפסידוס , לה׳ משה בוריאנער אט שולחים כסדר ולמה לאשים יבקש מהפאסע. None אדרעססא שלנו None Peaopy Tas. AERA S. oo BapaEa. S. sonimnsi Warszawi. Dzia בעז״ה יצא לאור כרך שלישי מספר אורים ותומים על חו״ט מהרב הגאון הגאלים רשכבה״ג מהור״ר יהונתן אייבשיץ זצללה״ה, עם הגחות יקרות ונעימות אשר תצילנה און, וכל רואיו יתמהו שיצא מדויקת היטב הדק ממורי חמי הרב הגאון מהו׳ יצחק הכהן פייגענבוים נ״י דומ״ץ כווארשא, ומחולק לארבעה כרכים, ובקרוב יופיע ברך רביעי, ויהיו אורים ותומים זאצין שלמים למכור נאום יעקב יוסף אייבעשיץ, באגנע (1) 1183 None הנני להודיע בשער בת רבים, אל ודידי ומידעי, אל האבונענטין והפרע-  נומעראנטען, אשר תמכו בידי ואשר כתבו ידם וחתמו לאסוף אל ביתם את חבזרי וספרי אשר טפחתי ורביתי, אשר בשם „בני ישראל בין העמים״ יכנה, ואשר חשבתי וזממתי זה כמה להוציאו לאור עולם, כי ע״י איזו נסבה ידועה ארכו היכים ועד כה עוד לא היה החזון נפרץ, ועתה באתי להרגיעם ואודיעם כי בעזרו ית׳ ימיו עוד לא ימשכו, והנני נכון להחל במלאבתי זאת, כי יודע כל שער עמי, כי כל התחלות קשות, ואף כי התחלת ספר עברי להוציא לאור, אולם כבר כלה ענן וילך ויפץ אור על דרכי אשר אנכי הולך עליה, ואני תקוה כי אמהר אחישה מעשי ועבודתי זאת ובקרב הימים יצא לאור כלול בחדרו יצחק בן אברהם אנגעליקא ש אתבברה להודיע בזה כי גם בשנה זו החילותי לטחון קמח על פסח ברחיים הקיטורי אשר לי בפה אשר הוכשרה עצהיו״ט ויטחן בהשגתה נאמנה ובכשרות נעלה מחטי רורף ולא הלכו על פני המים, וכל החפץ יוכל לפנות אלי עפ״י האדרעסע הרשומה מטה, וישיג קמח טוב ויפה ובמקח השוה עם הכשר מהגאב״ד דפה, וגם אשלח בחינות ממיני הקמח שיהיו למכירה לכל דורש אחרן היילפערין ממעזריטש .Apony anepy enpcCo y אדרעססע השתיה כדת! שפירט וליקער של פסת להתודע ולהגלות לכל סוחרי י״ש בארצנו ובארצות אחרות, כי להנחיל אוחבי מן פאטיקא של צוקר הכשר לפסת ו״ש לי שפירטוס של פסח, מבר, וטוב, דעסטיללירט גם על .90 גראד, זך ונקי ומצוין בריחו הטוב. גם כל מיני ליקער של פסח, טוב, ערב ומועיל, כפי שנודע ומפורסם כבר תוצאות בתי חרושת ה״ע שלי לשם ולתהלה בכל הארץ, וכל זה בכל מיני הכשר כראוי ונכון לחג הפסח כפי הוראת והודאת רבני הטו״ל דפ״ה, אשר עדותם נאמנה מאוד כי הכל נעשה במשמרת משמרת ע״פ שימת עינם ובדיקתם ובקרתם המובהקה, כמעט מדי יום ביומו. גם משגיח נכבד מיוחד מצידם על משמרתו יעמוד במקום המעשה החוקר בודק בשבע עינים ליתרון הכשר על טהרת הקודש, וכי עושי המלאכה אנשים כשרים המה, יראים וחרדים, זהירים וזריזים בכל חוקי הפסח, פרטיהם ודקדוקיהם כד״ת גם ו״ש לי רב משנים הקודמות. וכלאיש טוב ומתוקן ישחרונני בפאדוואל שלי בחצרי דוד משה ליפסקי ברחוב ווילנער פה ווילנא שנת תרמ״ג. aor-tz eiרםz None Passag und Wechsel Geshlft 5 Sllmn Str. Boston Mas קאנטראוויטץ עט ריינהערץ פאססאגע אונד וועכסעל געשעפט 5 סטיללמאן סטרוט באסטאן מאסס. החפץ לקנות כל מיני כלי זטר כמו: הארמאניעס, None פידלען, סמיטשקעם, סטרונעס איטאליאנסקע וכדומיהם, יפנה נא אל בית מסחר של ה׳ פייגענבוים עט קאפ׳ . בווארשא על רחוב לאלעווקי 29 . משי וימצא אססארטימענט נדול מכל מין במקח השוה Bapnaci MaraR sE cpמ None eRroE . AAi R. ע, Bapaa, Laenn 29. aפ .ג לאור ס׳ שנאת עולם לעם עולם None נחום סאקאלאוו, ווארשא, דזיקא 25 . במקזר 1 רו״כ ישיג כל דורש את הספר הזה מיד המחבר או מיד הרעדאקציאן של הצפירה (האדרעססע של המחבר הוא ג״כ: ווארשא, דזיקא 25 ), וחקונים סך מסויים יקבלו הנחה כנהוג. I. oonony apms an N 25. N. Sokolow, Warschau, zkn N 25.

|1883-01-30| מכתב עתי משמיע חדשות יוצא לאור אחת בשבע, מאת חיים זעליג סלאנימסקי. תוכן העניגים, דברי הימים.. האמבורג. באלטא. אמשטרדם . מאביעסטי קנישין. ווארשא. חצופה לבית ישראל. הודעות. שאלות ותשובות. דברי הימים צללי עלטה פרושים על שמי צרפת, סערת המדנים ורוח שנאה ואיבה בין המפלגות יתחוללו ברב כח וישימו את האדץ למרקחה כים נגרש, ולרגליהם תנוע הממשלה הצנומה והנהלאה כנוע קנה בלב ים, וכבר התמוטט רוב מנינו ורוב בנינו של המיניסטעריום וגם מוסדי הסענאט רגזו, ונפש העם מרחפת בין הקוה ופחד, ההצלחה והשלום אשר אמרו הצרפתים בצלם נחיה ונרפא את פצעינו, הם היו למשסת המשטמה ולמבוסת ריב וכעס, אמות הספים אשר הבירזא נשענת עליהם נעו ממקומם, חרדת מות שוררת על פני כל באי הבית ההוא, וכל בתי המסחר הגדולים מלאים מהומה ומבוכה, ועיני בשר ילאו לחזות מראש אחרית החזיונות המחרידים האלה, הן אמנם השועל המתחפש בעור כבש תמים יורם נאפאלעאן לא קנה את לב העם בעזוז מדברותיו, אף כי עטה צבע רקמתים מזמרת המליצה וממיטב ניבים נאוים, העם לא ילך שולל אחרי דברי חלומות כאלה שלא מעלין ולא מורידין, לו היה יודם נאפאלעאן גבור משכיל נושא דגלו על מרומי שדי קטל וסובל תלאה בעד הגיונו, כי עתה אולי נפתה אחריו לב העם, אולם לא כאלה חלק יורם, כי הוא איש אשר ינוב בעושר ותענוגים, הוזה בחיק העצלות, ולפתע פתאום נראה לו דמות דיוקנם של קיסרי באנאפארטע, ומסתר היכלו יצא להקדיח תבשילו ברבים, איש כזה לא יוכל למשוך לבהעם: בכל זאת את חפצו בצע, הוא חפץ לפחת ניצוצי מחלקת בקרב העם ולשים ריוח בין הדבקים בסוד הממשלה, ומזמתו הרעה הזאת יצאה לפעולות, נגזרה הממשלה לגזרים וחבילת האחדות נתפרדה ואין גודר גדר ועומד בפרץ להשיב את שלום המפלגות על תלם, אלו קם רק יורם נאפאלעאן לבדו לשטנה לממשלת הרעפובליק, כי עתה כבר מצאה הרעפובליק נתיבותיה להרים את המבשול הזה מעל דרכה וללכוד בסערה את מחנה כת הבאנאפארטיסטים, אולם לאסון הרעפובליק התעוררו עתה גם צאצאי גזע ישישים, בני בית ארלעאן אשר מלכו בצרפת זה מאות בשנים, הגזע הזה לא הזקין עדנה אך דשן ורענן הוא ולשד חיתו בקרבו וכאשר נודע הדבר ברבים כי גם הם התכונגו לשלוח מגל על הרעפובליק, ולא בקול אמרים ריקים כיורם נאפאלעאן, אך בלהב חנית ובבדורי עופרת, למראה אותות פחדים כאלה קמה מהומה בסוד הממשלה וברית האחדות הופרה. עוד בשבוע העבר הודענו לקוראינו, כי יעץ הגבחר פלאקקע להממשלה לגרש מארץ צרפת את כל המתאוים למלוכה, ועוד הוסיף אחרי כן לדרוש מאת הממשלה כי תוציא גם מן הצבא את כל הנסיכים והרוזנים צאצאי בית ארלעאן, אשר רובם ככולם נושאים על שכמם משרות רמות ונעלות בקרב צבאות צרפת: והנה נגד מחשבת הנבחר פלאקקע קמו רבים וכן שלמים, גם כת הבאנאפארטיסטים אשר בתחלה הטו כתף סוררת אל יורם נאפאלמאן ולא אבו לאשר ולקיים את קול הקורא אשר שלח אל העם, כי שנאוהו מפני חליפות דרכו ותמורות דעותיו, אשר מאז הציג כף רגלו בשער בת רבים התהפך לכמה גוונים — בני הכת הזאת שכחו פתאום את שנאתם ויתקבצו כאיש אחד חברים אל תחת דגל יורם, ויכתבו אליו ספר מוגש מוקטר (אדרעססע) לכבודו ולכבוד בית אבותיו ויעטרוהו כבוד והדר, וגם אייגעניע אלמנת הקיסר נאפאלעאן השלישי באה לפאריז למען המתיק סוד עם בני חברתה, ולרמוז להם לבל יטשו עת רצון זאת ולבל יעמדו מנגד ליורם יורש כתר הנאפאלעאני, והממשלה נאלצה לצוות על אייזגעניע לעזוב את צרפת. אבל יתר שאת ויתר עז לבני כת הארלעאניסטים. הגראף שאמבארד הוא איש אשר לו עצה ותושיה, תפארת אצילים והוד בני מלכים הקאטולים האדוקים עונים אחריו מקודש מקודש, וגדולי האצילים ושרי הצבא סובבים אותו בהביון אפדנו, אשר שם יחיה חיי מלך הוא ובני ביתו בהוד והדר. האצילים והעשירים משועבדים אליו הראשונים בשעבוד הגוף והאחרונים בשעבוד נכסים, בני בית ראטהשילד יעמדו לימינו, וגם שרי המלחמה הגענעראל ביללא הוא נוהה בסתר לבו אחרי צאצאי בית ארלעאן: והנה נקל היח לחזות מראש כי אנשים נשואי פנים ורמי המעלה כנסיכי בית ארלעאן, לא יקחו להם כלי גולה ולא ימהרו לעזוב את ארץ מולדתם בילקוטם ובצקלונם, ועתה כל בני מפלגת הארלעאניסטים וכל הבאנאפארטיסטים התאחדו לאגודה את, ועמהם רבים מן הרעפובליקאנים קמו נגד עצת הנבחר פלאקקע אשר הזכרנו וטעמם ונימוקם עמם, כי נסיכי בית ארלעאן אהובים וחביבים מאד בין הצבא וימשכו אבירים בכחם, ואם תתאבזר הממשלה גגדם תעלה עליה חמת שרי הצבא ומרה תהיה אחריתה גם מלבד זאת הנה, חלילה להממשלה להראות לעיני כל העם כי דבריו הפילו חתיתם עליה, וכי האבן טבעה במצחה ונוקרת במוחה, לכן לא נכון לפניה לחוקק חוקים קשים כגירוש מצרפת ופטורין מן הצבא למען צאצאי באנאפארטע ובית ארלעאן, כי ע״י זה תוסיף להם לוית תן בעיני העם בתור נרדפים ונענים חלק לב שרי המיניסטעריום, ושנים מהם שר המלחמה ושר האניות הודיעו בגלוי, כי אם לא תשוב הממשלה מחפצה לדקדק כחוט השערה עם נסיכי ארלעאן, אז יעזבו הם את פקודתם, מפני חלוקי הדעות האלה ערכו כל שרי המיניסטעריום את בקשתם לפני נשיא הרעפובליק גרעווי לפוטרם ממשמרתם Bר מחירו באשכנז: 14 רייכם מארק לשנה. ) בעסטרייך 3 פל׳ לשנה. הכ רמ מה. 5. שכר מעות : מכל שורה קצרה 5 אש׳ ל ומשורה רחבה 10קאפ׳. Bcc e )ה ברוסיא ופולין. ל סשולת במוקדם לשנה 5רוכ. 8 לחמ שנם 2.75רו״כ. א לרבע שנה 150 רוכ.  ניתר כארבות 20 פראנק. באפעריקא 5 דאלאר. e ואחרי עמל רב עלתה ביד גרעווי לכונן כיניסטעריום חדש, נשיא המיניסטעריום הקודם ה׳ דיקלערק נסוג אחור, ועמו הגענ׳ ביללא ועוד אחד., ותתיהם נתמנו ה׳ פאלליער למעלת נשיא המי- ניסטעריום, הוא פאלליער אשר היה מקודם שר הפנים, ועתה נבחרו ג׳ מיניסטעריום חדשים, לכהונת עניני חוץ ולשר לחמה ושר של ים, ושאר שרי המיניסטעריום נשארו על מכונם כבתחלה, כל המיניסטריום החדש יסד אגודתו על כ הגאמבעטיסטים אשר מגמתם איפוא לחזק ממשלת הרעפובליק ולשרח מכל צר ומסטין ובעוד אשר ממשלת צרפת קרועה ושסועה פנימה, הנה שאר ממלכות אייראפא עמלות לחזק אגודת בריתן ולהוסיף אומץ ולהתכונן להיות חזקות ובצורות נגד המקרים הצפונים בחיק העתיד כבר הודענו לקוראינו פעמים ושלש ע״ד הרוה אזחרת אשר עברה בין רוסיא, אוסטריא ואשכנז, והרואים בארובות כהות כבר החליטו בחפזם כי המלחמה בין מצוקי אייראפא אלה קרובה לבוא וכפשע בין השלום ובינה, אולם עתה רוה מפחדי מלחמה שקטה, כי נראתה הקשת בענן ואות ברית שלום הפיץ אור בהיר על שמי עולם הכדיני השר גירס, שר החיצון לממשלת רוסיא, סר לעיר וויען במסעו כאיטאליא לארצו ויתבבד כאת קיסר אוסטריא ומאת גדולי שריו בכבוד והדר ובכל אותות אהבה גלויה, גם המתיק סוד ככה פעטים עם שר החיצון קאלנאקי, בושב ציר רוסיא בוויען והצירים מרומעניע ומסערביע אשר באו גם המה לקדם את פני אלופם שר החיצון, כל הדיפ- לומאטים האלה נקהלו יחד וישאו ויתנו בעניני ארצם, נקל להבין כי מכה״ע מתנבאים ומשערים השערות שונות ע״ד כטרת מסע השר גירס וע״ד שיחתו עם הקיסר פראנץ יוסף, ואין סגנון אחד עולה לכל נביאי הפאליטיק, יש אשר יאמרו כי מגמת פני השר גירס היתה להשיב את הברית המשולשת (של קיסרי רוסיא אשכנז ואוסטריא) לאיתנה, יש אשר יגידו כי ענין אחר היה להשרים לענות בו, והיא שאלת מעבר האניות אל נהר הדאנוי אשר היתה לסלע המחלוק בין מלכות אייראפא, ויש כופרי הכל אשר יאמרו כי מסע השר גירם אין לו קשר והצטרפות כלל אל הענינים המדיניים, ואותות היבה והכבוד אשר הראו לו בוויען היו רק מפני נימוסי עולם וכמנהג כל הכמלכות הנוהגות חיבה וריעות זו בזו, אולם באמת, ראית הפנים בין השר גירס ובין כיסר אוסטריא ושריו היא תוקר ברית ושלום נצח בין המלכות, אשר תתן ערובה לבטון השלום שאלת מצרים הדום כאבן ולא תנוע מאוכה להתקרב אל פתרונה במערכות הדיפלומאטיע תשובת צרפת על הצעת אנגליא אשר הציעה ליסד סדרים במצרים כטוב בעיניה וכנכון לתועלת עצמה, התשובה הזאת היתה נמרצה ונוקבת ויוידת עד הההום, אבל לא נראה עד היום אשר תשנה אנגליא את דרכה מפני רצון צרפת בפרט במצב כזה אשר בו תמצא צרפת לעת כזאת, סר צלה ונגדעה זרועה בעולם הבדיני, וקולה המצפצף בעניני אייראפא לא ימצא אזנים קשובות. ום לאנגליא יש שפיפון עלי ארח פניכה. השאלה האירלאנדית היא כעצם בגרונה לא לבלו ולא להקיא, זה מקרוב השבה כמשלת אנגליא כי כבר אפסו מורדים ותמו רוסים ומשיתים באירלאנד, אולם בעת הזאת נוכחה לדעת כי חמרידה היא אילן ששרשיו מרובים בארץ וענפיו יוצאים לאמעריקא, כי שם ידי אנשי פרצים לאות עבודה בלי ליאות לחור מחתרת תח ממשלת אנגליא, מקרי רצח רבים קרו וקשר מורדים רבים נגלה, ואירלאנד היא כסיר נפו על הגבול אשר בין אלבאניע ובין מאנטענעגרא התנגשו צבאו מאנטענעגרא עם האלבאנעזים ויפול מהם רב. אבאות מאנטענעגרא הלכו להחזיק מעמד בפלך אחד אשר להאלבאנים מסביב להיאור סקוטארי את הפלך הזה קבלה מאנטענעגרא מאת תוגרמא בספר הברית כתוב וחתום, אולם האלבאנעזים לא השגיחו על מתנת תוגרמא אשר פזר תתן לאויביה נחלת אלבאניע, ויצאו חלוצי נשק לקראת המאנטענעגרינים וילחמו בהם, עד אשר באו צבאות תוגרמא וישיבו את האלבאנעזים אחור. וצבאות מאנטענעגרא כוננו יתדם בפלך החדש אשר נסב אל ממשלתם None ממקצוע שאלת היהודים בארצנו) על פי דברי הספר הגלוי אשר הוציא לאור שר הפנים נודע כעת בכל מכה״ע (וביניהם גם נאוויני 20 ), כי בשנה הזאת תצא לפעלה תרומת אנשים לצבא לפי האופנים האלה: למועד תקופת תרומת הצבא יעמדו על הפקודים כל הצעירים אשר נולדו בשנת 1862, אפם יען אשר מספר הצעירים האלה הוא מעט מזעיר לעומת ספר שלה עוד בשנת 1877 את הפקידים לשאת את ראש צותה הממ האנשים הצעירים אשר נולדו בשנת 1859 עד שנת 181, והיו הצעירים האלח לשלומים להשלים בהם את החסרון אשר יחסר מצות הבמשלה הזאת נעשתה, הפקידים נשאו את ראש כל בני ארצנו פולין, מכל בעלי האמונות הקאטולים והפראוואסלאווים העוואנגעלים והמאהאמעטאנים, רק את צעירי ישראל עוד לא הוציאו במספר. כי כבד מהם הדבר לברר וללבן את ספרי הזכרונות לכספר הנולדים, יען בספרים ההם אין סדר לרשום בכתב אמת והם כלאים תהו ולא סדרים, לכן יעדה הממשלה לפקידי הפאליצייא מועד חדש אחד להתחקות על שרשי הענין הזה, ולעשות את מצות הממשלה גם במפקד מספר צעירי ישראל עכ״ל לדברי מ״ע הנ״ל (28 ו) עלה לפני אזרחי רוסוא וסוחריה זכרון הפרעות והתלאות אשר נשאו וסבלו אחב״י במשך ארבעה עשר ירחי עמל הזברון הזה עלה לפניהם ע״י חזיון מעציב אשר נראה להם בעולם המסחר, זאת ראו הסוחרים גם בימי השוק קרעשצענסקי׳ אשר שבו לתקופתם בעת הזאת בעיר חארקוב כעין הקרח הנורא התעלם על המסחר. תשוקת עסקים חדלה והבטון והאמונה כעוף התעופפו. — בארצנו פולין שונאינו לוטשים עין זעם ומקנאים בנו עבור „החלק ברא׳ אשר אנו וטלים בהמסחר ובחרשת המעשה, כל עמל אוררינו הוא להחרים את רכושנו ולנשלנו מן שדה המסחר. אל המטרה הזאת קולע עלענסקי במכה״ע שלו החדש, ואליה יכוננו חצם גם מכה״ע „וויעק׳ „עכא׳ והנמשכים אחריהם. באחד ממאמרינו בגליונות הקודמים כבר דברנו על התנועה הזאת אשר הקיפה בחזקה את צוררינו הקוראים עלינו את קול הקריאה „ננתקה את מוסרותימו (אשר ישימו עלינו היהודים) ונשליכה ממנו עבותימו׳., והנה לדאבון לבנו תפלם לה התנועה הזאת נתיב רחב מיום אל יום, בשבוע העבר נקהלו בעיר פולטוסק כל האצילים יושבי הסביבות, ואחרי התיקם סוד החליטו ליסד אגודה להושיע איש את רעהו לקנות כל צרכיהם ולמכור תבואת שדותיהם מבלי עזר אחרים (ר״ל יהודים) אל האסיפה הזאת נקרא מעיר מושבנו ווארשא הצורר יעלענסקי, ובשמחה וששון מודיעים כל מכה״ע כי האגודה נוסדה וקרן קימת באוצרה מאה אלפים רו״כ. מעיר אפאלע בארצנו פולין, מודיע הסופר למכ״ע וויעק׳ (19 ) כי שם התעורר האציל בעל הנכסים, אשר לו לבדו הזכות למכור משקה ע״י החנונים אשר בעיר וישיב ריקם את בקשות כל החנונים היהודים אשר מכרו משקה עד היום, ומן ראט השנה החדשה למנין הנוצרים נסגרו על מסגר כל בתי משקה של היהודים, ואף כי עלה להאציל הפסד מרובה מן „התקנה׳ הזאת, אולם תאות נפשו יקרה לו מכספו, מלבד חנויות המשקה אשר נטלו מן היהודים, יסד האציל ההוא גם חנות של סחורה, מיוחדת למען הנוצרים לבל יצטרכו לקנות בבתי המסחר של היהודים ממקום האסון הנורא בערדיטשוב תבאנה שמועות על שמועות התארות את מצב האלמנות והיתומים בצבעים שחורים מעציבי לב ונפש. ידידינו הח׳ פעלטין במכ״ע „איזראעליטא׳ היו״ל על ידו מעורר את קהל אחינו להתנדב לטובת האומללים, ואלה ראשי דבריו היוזאים מלבו ואשר נקוה כי יכנסו גם ללבות הקוראים אחר אשר יתאר בשרד נאמן את כל גודל האסון הנורא אשר עלה גם על אסון וויען, יריע בעזוז רוחו לאמר: אחרי האסון בוויען נזלו גשמי נדבות מכל עבר צנתרות הזהב הריקו מעליהם את זהבם עשירים ובינונים התאחדו במעשה הצדקה, וגם העניים נתנו מתן נדבתם כאשר השיגה ידם — ואנחנו, מה אנחנו עושים למען האומללים בברדיטשוב ? די כסף לנו למען כל ענג, למען כל פזרון, למען כל במזת ישחק וכל להקות מנגנים, ולמען האלמנות והיתומים אשר נשארו לאנחות אחרי „קרבנות אשה״ במגדל הרוכבים בבערדיטשוב ידנו ריקה אין כל! ידגו ריקה יען גם לבנו ריק ואטום ונעור מכל רגש אנושי! איה איפוא מדת החמלה אשר בכבודה התימרנו בעמים זה אלפי שנים? בשם אהבת האדם ובשם חובת האנושית הננו פונים בדברינו אל כל איש אשר נפשו ישרה ולא עופלה בו. אל הנוצרים והיהודים בבקשתנו לרחם ולחושיע להאומללים בברדיטשוב מבלי הבדל דת נוצרים או יהודים, עכ״ל, והנה גם אנחנו מצדנו נעורר את קוראינו לבל יתעלמו מאחיהם האומללים ויושיטו להם עזר כי גדול אסונם מנשוא. אשכנז כבר הודענו לקוראינו כי אחב״י באשכנז עתידים לחוג את הג המשפחה יום מלאר חצי יובל שנים לחתונת יורש העצר האשכנזי ברוב כבוד והדרי עתה הגנו קוראים במכ״ע את הדברים אשר דבר היורש עצר בקהל הנאספים לחנוכת לשכת הבונים (פריימויערער לאגע) אשר היה זה מקרוב, שם נשא מדברותיו על מצב הכתות בין בעלי הדתות, פירוד הלבבות וקנאתם איש מרעהו בימינו אלה, ובדברים קשים מלאים מליצות חדות ונוקבות בעומק הלב שפך בוז על ראשי הכתות האלה ודרכיהם הנשחתה, ודבריו אלה עשו רושם גדול, לא לבד בקהל הנאספים שמה, אבל גם ע״י צירים רבים השלוחים מארצות שונות ליום החנוכה ההוא, נתפשטו הדברים גם במכ״ע רבים היוצאים בחו״ל המטיף האפפקע ומיאונו אשר מאן להשבע לפני השופט היהודי ליאון, עודם עומדים ברומן של עמודי מכ״ע, והאנטיסעמיטים נושאים ונותנים בהם הרבה, שטעקקער עשה כנפים לפתגם חדש אשר השמיע באסיפתו האחרונה לאמר: „ה אמנם השופט היהודי נקרא בשמו ליאון אשר פירושו אריה אולם לא הוא אך האפפקע הנענש הוא הארי שבחבורתנו!״ דברי שטעקקער הטו את לבות בני חברתו להכין הצעה אל הפארלאמענט לשים לחק כי יש הצדקה לאנשים נוצרים להמנע מהשבע לפני שופטים יהודים, ולדרוש מאת השופטים היהודים לפנות את מקומם לפני שופטים נוצרים בכל פעם אשר ידרשו זאת מידם. מעיר האננאווער מודיעים למכ״ע „יוד׳ פרעססע״ כי בעיר ההיא תבע איש יהודי את עלבונו מאת איש נוצרי ובין השופטים נמצא איש יהודי נכבד ואהוב, ועורך הדין מצד הנאשם הנוצרי איש צעיר דל דעה וקל ראש, דמה כי עי״ז יעשה לו שם ברבים אם יצא בעזותו ובפחזותו נגד השופט היהודי לדרוש להרחיק את השופט הזה לבל ישא שכם אחד במועצות השופטים, השופט היהודי שמע בשלות רוח את דברי עורך הדין, אך שאר השופטים הנוצרים כמעט יכלו לשים מעצור לקצפם, ויצאו אל לשכת המועצות להמתיק סוד על הדבר אם ראוי למלא בקשת עורך הדין או לא, וישובו ויגלו את החלטתם להשיב ריקם את בקשת המטיף, כל השופטים השתאו והשתוממו על שקט רות השופט היהודי הנעלם, הוא לא חפץ לענות חורפו דבר מאומה, אך פנה אל ראש בתי דינים בבירת המלוכה בקובלנא על עורך הדין, והראש שלח אלהעורך דין תוכחת דברים לתתתעודה כתובה ותתומה אשר בה יקבל ע״ע לבלי להוסיף עוד לעשות אולת ומרדות כזאת נגד דתי המדינה ונגד שלום האזרחים, במכה״ע האשכנזי לישראל „איזראעלי וואכענשריפט׳ הננו קוראים קול קורא מאת הרב המטיף הגבון ד״ר בעקק מפראג, קול קורא זה הוא כעין סניף אל קול הקורא של יעללינעק אשר על אדותיו כבר הודענו פעמים ושלש בהצופה, ראש דברי המטיף הזה הוא: אגודתנו ואחדותנו לא לעזר ולא להועיל כל אשר נוסיף און ועוצם ואחדות יוסיפו גם צוררינו אומץ וחיל, רק דרך אחת לפנינו למען הסיר מעלינו דבה ושטנה ומעל תורתנו שקוצים גדופים ונבלות לשון אפעה, עלינו לדרוש מאת הממשלה להועיד „סנהדרין" מן גדולי נשיאי ישראל והרבנים אנשי השם, כעין הסנהדרין אשר נאספו מטעם נאפאלעאן הראשון בשנת 1807 בעיר פאריז, בעלי הסנהדרין יודיעו בגלוי את עיקרי הדת ואת יסודי דברי הימים לבני ישראל, ואחרי חוות דעת גלויה כזאת אשר תהיה מאושרת ומקוימת מאת כנסת ישראל בכל תקף ועז לא יוכלו הצוררים לפצות פה ולצפצף, זאת היא עצת הד״ בעקק, ולפלא הוא בעינינו איך יבטח הד״ר אוהב עמו הנ״ל על משענת קנה רצוץ כזאת הוא מצייר לעצמו את השנאה ופעולות האנטיסעמיטים רק מנקודת היושר, לכן הוא בוטח כי נגד סנהדרין של ישראל לא יעיזו שטעקקער וחברתו להרים ראש, אבל תקוה זאת אין לה על מה שתסמוך הצוררים הסירו מעל פניהם את רסן היושר וההגיון, ויקומו לשטנה גם נגד סחדרי גדולה, וכל רבנים ומטיפים שבעולם לא יסירום מדרכם הרעה, רק באחדותנו ובאגודתנו ברצון נמרץ עשוי לבלי חת ובמעשים טובים, נוכל להשמר מעט מפני חמת שוטנינו אוסטריא- אונגארן. עוד הפעם עלתה שאלת היהודים על במתי בית הנבחרים באונגארן. אנשי קראפאלס ערכו לפני הנבחרים ע״י ציריהם את בקשתם לשלול מאת היהודים את זכיותיהם. ההתנקשות המתועבה הזאת נגד זכיות ישראל היא נתנה יד לצוררינו איסטאצצי וסיעתו להשמיע עוד הפעם בבית הנבחרים את כל גדופיהם והתוליהם הנודעים למדי זה כביר. בין נואמי נאום אשר קנאו לישראל נגד הצוררים עלה הבמתה גם המליץ הנשגב מאריץ יאקאיי. ובלשונו החדה כחרב פיפיות ובעומק תבונתו ומשליו הנעימים אשר חוט של חן מתוח עליהם, נתח את שיטת האנטיסעמיטים לנתחיה ויגלה את כל נבלותה, ובסוף דבריו יאמו ידברו הצוררים אשר ידברו, זאת לא יוכלו לכחד, אשר היהודים באונגארן מתנופסים לכבוד ולתפארת באהבתם לארץ מולדתם ובדבקותם אליה, אשר כבר הראו בפועל זה כמה פעמים בכל עת אשר היתה ארץ המולדת שרויה בצער ובסכנה, רוח יושר ואכת כזאת נהה גם על נשיא המיניסטעריום טיססא וגם הוא השיב אל הצוררים דברים נמרצים, ורובא דרובא של הנבחרים השיבו ריקם את הצעת שלילת הזכיות, ותחת זה הבטיחו לקיים את החק ע״ד נשואים אזרחיים בלי קידושין של הכגם סיה הדתית, למען הקל להיהודים להתערב בהאונגארים — הגננעראל קלאפקע הנודע ככבר מימי מרידת האונגארים הדפיס מכתב במה״ע, אשר בו יודיע על פי נסיונותיו כי היהודים באמת הקריבו נפשם על מזבח אהבת ארץ מולדתם ע״ד העלילה בטיססא עססלאר מדפיס מכה״ע הוויני „עקסטראבלאטט׳ סיפור בפרוטרוט איך ובאיזה אופן עשו הצוררים את כל השערוריה עם הנערה סאלימאססי, ויד מי ומי היתה במעל. צרפת. היהודים בצרפת ראשם ורובם בעניני מדינתם כי אין להם ענינים אחרים „ושאלה׳ כיוחדת. האבילות ואנינות הדעת על מות גאמבעטטא ניכרת כאד בין יהודי צרפת, בהלוית המת של גאמבעטטא לקחו חלק ירידים נושאי דגלים וזרי פרחים בתור צירים מערים שונות בית הספר ללמוד אומנו 500 Trail עולה כפורחת ועושה פרי הלולים כה״ע מונים מספר יהודים מצוינים רבים אשר עלו לבעלות שרי צבא, פקידים רמי המשטרה וכהנה. ) (ארץ ישראל). ככ״ע מאיינצ׳ איזראעליט׳ מודיע כי רשת הברת המשלחת (מיססיאן) בירושלים פרושה על אהינו הפליטים, ולמורת רוחנו רבים יכשלו וילכדו בה, איש אחד מן הפליטים חבר להקולוניא החדשה ראשון לציון הסגיר את בנו עלם רק בידי אנשי המשלחת והם קבלוהו אל בית הספר לתת לו חנוך כדרכם, נקל לצייר בעצמנו כמה גדולה המצוקה בין הקולונישטים, עד כי נאלץ אחד מהם להעביר את פרי בטנו למולך לחרפת כל הקולוניא ההיא, למכ״ע הנ״ל מודיעים מצפת כי חגגו אחב״י פליטי ארצנו תונת אחד מהם, ויהי כטוב לבם בחלולי וחיגגי יורו כדורים מקני רובה להתענג, ושם עמד איש תוגרי ויפגע בו כדור מות וכרגע נפל שדוד השמועה המבהילה עשתה לה כנפים בעיר, ויתקבצו התוגרים ויתגודדו ויקראו למהלומות לעשות נקמות ביהודים נקמת דם איש בריתם השפוך, אך להצלחת אחב״י נמצאו עד מהרה שוטרי המלכות במקום המעשה, ויפזרו רוכסי איש וישיבו את ההמון איש לביתו, רק איזה אנשים מבין היהודים הושמו במאסר עד אשר יחקר דבר (טונים) הודענו לקוראינו דבר בעתו, כי כאשר כבשו הצרפתים את טונים, היתה העיר ספאקם לשממה מפני חמת הקנאים הטונעזים, ורבים מאחב״י יושבי העיר ההיא הוצגו כלי ריק והיו לבז ולמשסה, נהנה כעת מודיעים מכה״ע, כי ממשלת צרפת נכונה להשיב להניזוקים את סכום היזקותיהם שני שלישים, וכבר שלחה את פקידיה לעיר ההיא להתחקות על הדבר הזה, ולערוך ערך ההיזקות ולהשיב להאומללים את נזקם. שנת 1883 החדשה החלה תקופתה בסופה וסערה בשטף מים רבים בדם ואש ותמרות עשן בליל התקדש חג ראש השנה להנוצרים עלו נהרות איתן על כל גדותם, הסער הרתית כסיר מצולת הרהיין והדאנוי, ומשברים על משברים עברו וגלים אל גלים התגלגלו ויחריבו עיר ומתים ומנוחות שאננות לארבעים אלף איש, עד כי נשארו בעירום ובחוסר כל, אחרי כן בכו בני ברדיטשוב את השריפה אשר שרף בהם ה׳ ואשר העלתה כליל ארבע מאות איש. גם בעיר מילוואקע באמעריקא נשרף בית מלון ובו ד׳ מאות איש היו למאכלת אש, בהוללאנד בקרבת אמשטרדם התפוצץ לרסיסים בית מלאכת אבק המורה (שיעס פולווער) השמועות הנוראות תבאנה חדשות לבקרים, קוי הטעלעגראף הביאו שמועה מלאסאנדאלאס באמעריקא, כי נפלו רכב איש ועגלות מן שבילי הברזל ואש התלקחה בקרבם והנוסעים בתוכם נשרפו. בקרבת נויארק התפוצץ גם כן בכח איום ונורא בית טלאכת אבק המורה וחמשים פועלים מצאו שם קברם אך נוראה ואיומה מכל האסונות האלה, היא השמועה imbria אשר באה בימים האלה מעיר האמבורג ע״ד האניה אשר צללה במים אדירים בדרך לכתה לאמעריקא האניה הגדולה הזאת יצאה מחוף האמבורג עם חמש מאות איש, מאה וחמשים מלחים ותופשי המשוט ומשרתים, והשאר אנשים ונשים וטף אשר פניהם היו מועדות אל הארץ החדשה ביום השני למסעה בבוקר פתאום עטה הים מעטה כהה חשך וערפל, ואנית אנגליא המכונה Sulta חשה עפה ממולה, ורב החובל אשר למרחוק עיניו יביט בעד כלי המחזה לא ראה מאומה עד אשר קרבה האניה, וברק מאיר נראה מכנורותיה,. אולם האניה Sulan לא יכלה חיש מהרה לסור מן הדרך, ואנית Cimbria אף היא לא יכלה לשים מעצור בחפזון לזרם הקיטור, ותתפרץ אנית Sltan במחי קבלה, ובכח גבור עריץ דחפה מפניה את האניה Cimbriaוהיא הרחיקה ללכת אך האניה הראשונה היתה לתאניה ואניה ותהי צולעה על ירכה, ולהנם נאבקה בכל מאמצי כח עם שאון גלים, לשוא כלו המלחים את כחם לחזק את הבקיעים ואת הפרצים, מי הים פרצו אל האניה ותגדל המהומה והמבוכה, ואנשים ונשים וטף עלו על צפוי האניה וירימו קול צעקה גדולה ומרה גם רב החובל הרעים על מים רבים בשופרו הגדול, אולי אחות לצרה תולד להאניה, אך לריק . אנית הסולטאן הלכה דרכה ואניות אחרות לא נראו על פני הים, אז צוה רב החובל את המלחים להוריד צנות סירות וכלי גומא אל הים, אליהם קפצו האומללים למלט נפשם, אך הצנה הראשונה נהפכה על פניה ותנער את כל אנשיה לעמקי מצולה להצנה השניה אבדה דרכה, ומכל האומללים נצלו רק חמשים וששה איש, מהם שבע עשרה איש נצולו בארח פלא, משך שתים עשרה שעות אחזו באחד החבלים, רגליהם וחצי גויותיהם טובלות בים, רבים מהם נסחפו אל הים אך שבע עשרה איש נצולו, ואניה אחת אשר עברה דרכה שם הביאה אותם אליה ותובילם לעיר האמבורג בין אנשי האניה נמצאו נפשות היהודים אשר נפרוט שמותם: מארצנו רוסיא, פייגא בארטעל- שטיין עם ילדיה, צביה האנאוויץ עם ילד אחד, פטר דאנציג הרמאן רץ, אברהם קאפפעל, ליב פרזעדעץ, בעריל שמידט, חנה זינעמאן עם ילדיה, בערל סטאפעק, האיות „שמואל״ ׳ מאוסטריא, דוד קלימיטש, לעאן האבערמאן, מרדכי גראסם זיסקינד, יעקב וויסעל פפייפענקאפף עם אשותו —; בין הנצולים נמצא שמות היהודים: פפייפענקאפף עם אשתו, ילד אחד בן צביה האנאוויץ, לעא האבערמאן, עלמה אחת „שמואל״.— רב החובל וגם רופא האניה צללו במים אדירים ועמהם גם רוב המלחים. קצף העם והממשלה בהאמבורג הצלך וסוער נגד רב החובל של האניה „סולטאן אשר עולל את המהפכה הנוראה האת ולא הציל ולא הושיע להאומללים בעת צרתם האמבורג. לא פעם ושתים אטרתי, כי בהחזקת השפה העבריה תלויה תקותנו הלאומית, ובהארצות אשר נשכחה שפתנו מאחינו, עמה תמם תהלוך גם תקות ישראל שמה, מעירי אחזה אמתת דברי אלה, כי אעפ״י שנמצא פה בין אחינ חכמה ועושר, וגם יראת שמים בדה — 26 גדושה, צריכים אנחנו לחפוש בנר עששית של דיוגנם אחרי איש יהודי הנושא תקותו הלאומית בלבו, ולא יאמר נואש לכל אשר נאמר אנחנו מוקירי השפה והספרות העברית — קדוש ונעלה. כי אדבר עם אנשים המשכימים ומעריבים לבתי כנ נסיות ושומרי שבת כהלכה בדבר אחינו המוכים ונענים בארצות שונות ואחוה דיע לפניהם, מה טוב היה לא יכולנו לקבץ חלק גדול מאחינו מארצות גלותם אל חבל אדמה חפשית, ר״ל לארץ ישראל, וליסד להם שמה קולניות, למען יוכלו לחיות בשלום ושלוה מיגיע כפיהם, כי אז החיינו את תקותנו הלאומית מערמת במנוד ראש יענו לי וכחוזה רוח אנכי בעיניהם, תקות ישראל בעיניהם היא התפלה, להתפלל „אבל לא לעשות״; הם אומרים : „ובנה ירושלים״ איזה פעמים ביום אבל לא יניעו אף אצבע קטנה להסיע אבנים להבנין הנעלה הזה, שפתותיהם נעות ולבם בל עמם, כי הרוב מהם לא יבינו מה שיאמטרו אם היהודים החפצים בקיום היהדות אינם יודעים וגם לא יחפצו לדעת מה זו תקות ישראל, מה יענו אלה מאחינו המתימרים בכבוד העמים, אם נעיז פנינו לדבר על לבם מתקות ישראל? לפני ימים אחדים דברתי את הד״ר יונס, רב ומטיף פה להעדה הריפורמית בדבר שיבת ישראל לארצם, גם את הד״ר בן יצחק (איזאקזאהן) מו״מ לעדה ישנה, ושניהם כאחד אף כי שונה דעתם בדבר אמונת ודת ישראל מקצה אל הקצה בדבר הזה פיהם ולבם שוה, כי רק חלום חזיון לילה אראה בהקיץ, עתיד איום ונורא לפנינו, אם יעפילו אחינו לעלות שמה מארצות גלותם . בשכחת השפה הרעה הזו! גם מגלות בבל לא רצו ישראל לשוב לארצם, שכחו מקור מחצבתם ותקותם היתה מאפס, כי שכחו שפתם ודברו אשדודית, וגם אחינו בארצות הנאורות מתיאשים מן הגאולה, כי בעזיבת השפה עזבו גם כל תקות ישראל. האמבורג היא העיר היחידה בכל ערי אשכנז אשד אף שראל ובין ממשלת העיר הוא העד היותר נאמן לדברי ובדברים רבים תמלא הממשלה אחרי בקשת הקהלה, מה שלא תמלא לבקשת קהלה גוצרית, כמו בית הקברות לצמיתות אשר מכרה לישראל ולא לנוצרים. אפס למגנת לבי הגני רואה, כי היהודים פה לא ידעו להוקיר מצבם, וישמן ישורון ויבעט רב העיר שטערן ההולך אחורנית כסרטן, הוא ג״כ מנהל ראש לבית ספר העברי הנקרא „תלמוד תורה״ לפני שבועות מת למורה נוצרי מבית הספר הזה ילד אחד, ויחלה את פני ראש בית הספר הוא הרב שטערן להרשות לו לבלתי בוא איזה שעות לבית הספר כי מתו מוטל לפניו, בכדי שילך ויקבור את מותו, ויסאן הרב לעשות כדבר הזה, באמרו לו: גדולה תורה מקבודת מתים, ולא הניחו ללכת לקבור את בנו, המורה הנוצרי כעס על האכזריות, ויכתוב שטנה וסרזרות נגד הרב במכה״ע היומיים ושם ישראל נתחלל על ידי הרב. — אמנם בקשו פרגסי העדה לתקן את המעוות הזה, באשר הודיעו ברבים במכ״ע, כי למרות רצזנם עשה הרב הדבר הזה, ועל הטורה היה לשאול את פיהם ולא את פי הרב. אבל מה הועילו בזה ! מה יאמרו הגוים : דג ישראל אפילו „פראשו״ מסריחל. ובאמת מעשים כאלה מעלים צחנה ובאשה ויביאו עלינו קצף לפני ימים אחדים הגיעני ספר קטן בשם „מצת מצוה ועלילת הדם׳ ממו״ל „הקול׳ לפנים, המתנורר כעת בלאנדאן. תמצית המחברת היא להקל באפית המצה ואפילו מצה שמורה ע"י אינו ישראל, כי עי״ז יכירו וידעו הגוים, כי אך שוא היא העלילה מדם ורק בשקר יסודה, כל יודעי ומכירי יודעים היטב, כי גם אנכי אינני מן הסחמירים, ועכ״ז לא אראה שום תועלת מהקולא הזאת שונאינו בנפש המעלילים כל דבר רע עלינו, לא יאמינו בעצסם כי באסת צריכים אנחנו לדם אדם, ורק עזשים זאת להסית ההמון בנו משנאתם הכבושה, ואם נקרע לפניהם סגור לבנו להראות להם כי אין עול בנו לא יועיל לנו: כי בלכתם מאתנו, וקראו בקול אדיר וחזק: ראינו בסטד לב ישראל ועינינו כהו מראות שמה כל חלאה וחטאת, דם ודמע עשק ונלוז, כאשר יספר שטעקער מויכוחו את המשכיל ר״א קאנסטאנטינאווסקי העלילה לא תכלה מן הארץ כל זמן שלא תכלה השנאה עלינו מלבות הרשעים, ואפילו נקבל עלינו לחוק ולא יעבור, לאכול רק חמץ בפסח, ורק בשר חזיר בכל ימות הצנה. בעיני ישוב א״י הוא תחבולה יותר טובה נגד עלילת הדם מאפית מצה ע״י אינו ישראל, ואם הייתי מחבר הייתי כותב ספר בשם ישוב א״י, זהו התחלת הגאולה, ואם לא עכשיו אימתי אול״ה באלטא 10 יאנואר אם כי כבר נודע שם הרב ד״ר נתן אדלער, כי כביר מצאה ידו לעשות צדקה וחסד ובפרט אשר יגע וטרח בקיץ העבר בעבור יושבי עירנו אשר נשארו בעירום ובחוסר כל, בכל זאת התאפק בל אוכל מלהודיע בשערי הצפירה את חסדו אשר עשה לנו שנית, כי בשבוע העבר שלח לנו סך שני אלפים וחמש מאות רו״ב אשר אסף וקבץ סאת נדיבי עם אשר בלאנדאן הבירה, ובמכתבו אשר שלח הביע חפצו לחלק את הכסף בין עניי עירנו משלשה עד עשרה רו״כ. מה יקר חסד הזה בעת הזאת אשר רבו המוכרחים לזה, זכרה לו אלוה לטובה: בעירנו נוסדה חברה חדשה הלא היא חברת „גמילות חסדים״׳ אשר מטרתה להלוות כסף לעני בעבוט בשעת דחקו, ולפעול צדק איש לרעהו עת כי תמוט ידו, לסעדו על ערש דוו, לתמוך אלמנה אחרי מות בעלה ויתומים מאביהם. ראשי החברה החליטו להפיל גורלות ממאה מאה רו״כ בכל חודש וחודש והזוכה יתן מחצית חלקו לקופת „גמילות חסדים״. התחזקו ואמצו לבבכם לעשות סדרים ביתר מעשה הצדקה, וברכת העניים עליכם תבוא.. שמאי שעכטיר אמשטרדם. באחד עשר לחודש הזה, קרה מקרה נורא, פה מרחק שעה אחת ע״י מסלת הברזל מעיר אמשטרדם, כי פרצה אש מתלקחת מבית מלאכת (פאבריק) אבק המורה (שיסספולווער) אשר הריחה ריח אש, ובקול רעם וחזק התנודד הבית והורם, מן הארץ שתי פעמים ודאו ועפו זיקי הלהבה הלאה הלאה אל שתי ערים קטנות הסמוכות אל מקום המעשה, אשר כשלשה אלפים איש בתוכם, גגות הבתים, קורות עץ, לבנים וסיד, חלונות והדלתות, עפו באויר, לא נשאר בית אחד מבלי נזק, ואחדים מהמה נהפכו לגלים נצים והאבק הרב העולה מן המפלה כסה את עין השמש ויהי חושך אפילה בכל רחובות העיר וכל יושבי העיר מבלי דעת סבת הרעש יצאו מבוהלים ודחופים מן העיר לאוצר מסלת הברזל להמלט על נפשם, כי דמו ברגע הבהלה הראשונה, הרעש הזה לרעידת הארץ, אך עד מהרה נוכחו, כי בית הפאבריק נפקע ויתפוצץ לרסיסים, וגם בבית הקברות הסמוכה אל מקום המהפכה נפלו ויתפוצצו מצבת קבורת אבנים אשר בתוכה. עד יום השלישי היה מן הנמנע לבוא אל מקום המפולת, ולפקח על הבית והגל, וביום ארבעה עשר לחודש הוציאו מן הבית, שנים עשר איש פצועים מתים, ואיש אחד צעיר לימים נפל מת אך מפחד הרעם והרעש איזה מהם נפצעו ותקוה שישארו בחיים הפקיעה היתה נוראה מאד, ועתה נוכחו לדעת, כי נפקע אתת מהצינורות אשר בבית המלאכה, והאש פלסה לה נתיב אל אבק השריפה ועד עתה עדנה לא נערך ההיזק הרב והשמות אשר עשה הרעש הגדול הזה ע״י אבק השריפה, אך סר הפחד שלא יגיע האש אל המקום הסמוכה לה, אשר צבור בתוכה ארבע מאות שקים אבק שריפה, כי אז היתה סכנה מרחפת גם ארי׳ ליב גראדצקי על העיר אמשטרדם. מאינעסטי (ברומעניע). מצאתי לנכון להודיע לכבודו מעמד ומצב הקאלאניע „ראש פנה׳ אשר יסדו אחינו בני עירג כ״ה בתי אבות בכפר גיאוני סמוך לצפת״ו באה״ק, הנה הם רבות עשו ופעלו עד הנה, היינו כבר בנו שבעה עשר בתים בהקאלאניע וי״ז משפחות התישבו בתוכם. האדסה שלהם טובה ודשנה ופוריה מאד. מספר הפאלשעס במדת רומעניש 150 פאלשעם, וכבר יצאו אל המחרישה ובקרב זרעו, ולבם לא תקוה כי יצליח בע״ה לשמחתם ולשסחת כל הצופה לבית ישראל חיל ורעדה יאחזונו בזכרנו מה נמהרה ומה נחפזה חמת המציק איכה ישקדו אויבינו להחזיק בכל מקרה הדרוש לחפציהם לקום נגדנו, איכה יתנכלו תמיד למען ספות עלינו חטאת על חטאת בעבור פשעי אנשים יחידים מאחינו או אנשים זרים לנו. מה יתרון לנו בכל עמלנו שאנחנו עמלים לזכת ארחנו, אם עין הצודרים עצוסה מראות טוב ויושר, אך תשמור נשף ופקוחה לראות רק בהרות שתורות ונגעים ופגעים? הן חטאת איש יחיד כאבק דק יגדילו עד תאות גבעות עזלם באפס חטאת יבדו מלבם שקרים, ועוד רעה מזאת , כי יפגועו בגו עונות אנשים זרים אשר אין להם חלק בתוכנו, לא נחשוב להזכיר את הדבר הנודע לכל, כי ריב לאסקער עם ביסמארק הבעיר בלב האחרון ניצזוץ שנאה אשר היה לבער אש מתלקחת ללהט נאות יעקב בעת הזאת, כי נשא ונסבול פשעי לאסקער באשר יהודי הוא, אולם אילו פשעי היהדים לבדם נשאנו כי עתה הרשנו, אבל גם פשעי נוצדים אשר יצאט ממעי ישראל ישימו עלינו למעמסה. כולנו יודעים את השנאה אשר התחוללה בלב עם הארץ נגד היהודים, מפני הליכות ממשלת אנגליא ובראשה ביקאנספיעלד בימי מלחמת רוסיא ותוגרמא, ועוד לא שכחנו את המאטרים אשר חצבו להבות אש שנאה מתוך מה״' הצוררים על דברת אנגליא המתיהדת ופשעי היהודים ורוע אאשש 4 אוהבי מין-לטל. אבל העיקר הגדול יחסר להם בעת, והוא הכסף, כאוצרם כבר נתרוקן, ועוד צריכים הם לעזרה ולתמיכה לא פחות מן סך עשרת אלפים פראנק, אשר בלתי זה ח״ו לא יגיעו למטרתם, וכל עמלם הונם ורכושם וגם את נפשם ואת נפשות ביתם יאבדו בענין רע לכן עתה החוב על כל אוהבי עמם וארצם באמת, להתנדב ולבוא לעזרת אחינו „חלוצי בני ישראל״ כי אם הם יפלו תחת משאם באמצע הדרך, הלא עמהם יאבד געזרעיון הקדוש של ישוב ארץ ישראל, וכל אשר ישלחו יהיה אל ראש הקאלאניע, עפ״י האדרעססע. Hlerrn Moses di fr Motel atz in Zen in Bey- מענדיל גרינבערג routh, עrien. קנישין (מחוז גראדנא). — אור ליום ב׳ שבט שעה שלישית אר חצות הלילה פרצה אש בעירנו בבית חרושת המעשה של ה״ר ל׳ גראבמאן, וכל בית חרושת המעשה עם כל המכונות אשר היו בתוכו, ועוד יותר ממאה חתיכות סחורה עלו כליל על המוקד, וההיזק יעלה עד לשמונים אלף רו״כ, ועתה עוד יותר מחמשים בתי אבות יתגלגלו בראש כל חוצות בטיט ורפש, ונטארו בלי פרנסה, ואין להם ממה להשתכר אף פרוטה אחת להחיות את נפשם ונפש בני ביתם האומללים, אהה ה אלהים! הכלה אתה עושה לעמך ישראל ? מנחם מענדל הכהן צדיק ווארשא ביום הראשון לשנה החדשה הזאת 1883, נאבדו ששים רו״כ לאיש חיל אחד נוצרי מכת המנגנים בגדוד, קאליוואנסקי שמו מאייער ויהי ביום השני בא בעל האבדה ויתאונן באזני שר האלף ויספר לפניו אסונו כי רע ומר כי נגע עד לבו, כספו האבוד ממנו הוא כספו לבדו על הוצאות הדרך אשר לפניו, כי בו ביום מלא בעל האבדה את צבא עבודתו לצאת נקי לביתו. — ויען ויאמר רעהו היהודי, שמו דוד ארלאוו, כמו כן מכת המנגנים בגדוד הזה, הרגע נא רעי ודום, כספך אנכי מצאתי! בפיו דבר ובידו מלא, וישב את משיב האבדז,— כי הוא נודע לאיש עני ואביון, — ובעל האבדה נפל על צוארי רעהו משיב נפשו ויחבקהו וינשקהו האח במה אבף ואקדם פניך היום רעי בנפשי, קרא בעל האבדה ברגש נפשו אחי חיקר ענהו השני אנכי עשיתי רק את הדבר אשר כל יהודי משלומי אמוני ישראל מחוייב לעשותו על פי התורה והמצוה בלי תשלום כל גמול. אליעזר שפירא דרכיהם: ואיך נוכל להשמר בנפשותינו מכל נסבות קלות כאלה? בעבור משחקי שרה בערנהארד, בעבור העלם אסתר סאלימאססי, יתנפלו עלינו יגזרו על ימין ויחמסו על שמאל והאם יש בכחנו למנוע בעד מקרים כאלה, לשים מעצור לרוח לאסקער, לפלם נתיב אחר לממשלת אנגליא, לסגור את בתי המשחק בעד שרה בערנהארד, ולכלוא את אסתר סאלימאססי חדר בחדר לבל תעלם, ולבל תפול ביד הצוררים העושים בה סחורה? ואם נוכל אף נצליח למנוע בעד כל אלה, האם לא ימצאו להם צוררינו קוצים ודרדרים אחרינו לדקרנו בהם הנה גאמבעטטא נאסף אל עמיו, מה לנו ולגאמבעטטא? עם כל אוהבי החופש והצדק התאבלו עליו יחד גם בני ישראל, ולא יותר: באשר אנחנו בני אדם דמוע תדמע עיננו על מות איש ישר ונעלה, אולם באשר אנחנו יהודים אין לנו חלק בו הלא כה יעיד השכל הבריא, אבל לא כן יאמרו הצוררים המכ״ע „ביירישעם פאטערלאנד״ ילוה את גאמבעטטא אל קברו ויאמר: גאמבעטטא חוטר גאוה מזרע היהודים גונב כסף תועפות, ועבד נרצע לבית ראטהשילד, שב לעפרו, מות איש בליעל זה הוא חסד וברכה לעמו ולמולדתו, כי עמו יחד תרד שאולה ממשלת היהודים ושאר הנוכלים נטילי הכסף אשר התערו כאזרח רענן בארץ צרפת, הם יתמו לדראון עולם ותחתיהם תקום ממשלה חדשה מיוסדת על אדני הדת הקאטולית, אז יכנע גאון היחודים ורום הצלחתם ישפל מטה״. כן יחרץ הכלב הזה את לשונו, בראותו בסך מסע רבוא רבבות עם ידודון לכבד בכבוד האחרון את אביר הרועים וגדול מנהליהם — ובפשע גאמבעטטא חלק גם לנו מנה יפה ממבחר גדופותיו תהי נא זאת נחמתנו, כי קול הצורר הזה לא ימצא אזנים קשובות בארצנו, הנה נפש אקסאקאוו וסובארין גדולי הפאנסלאוויסטים גחלים תלהט, והם נמוגים בדמעות על מות גאכבעטטא () לכן לבנו בטוח כי הם לא יביאו את דברי הצורר הנ״ל, ולא יחברו את גאמבעטטא אתנו למען גדף אותנו יהד. הם מצאו נתח אחר טוב, הלא היא השמועה אשר באה במכה״ע ע״ד הקשר אשר בין הנסיך ביסמארק ובין הבאראן היהודי בלייכרעדער שני איתנים אלה מצוקי אייראפא, הראשון שר הברזל והדם והשני שר הכסף והזהב, כרתו ביניהם ברית הטובה לשניהם על פי האופנים האלה: ביס ארק הבטיח לקמוט את מצחו כאיש תפוש ברוב שרעפים, והלא נודע מתמול שלשום כי בהראות קמטים על טצח ביסבארק ושלש השערות על קדקדו תסמרנה ואלומתן תקום, אז מלאכים סופרים יחפזון וחיל ורעדה יאחזון להגיד מראשית אחרית מלחמות נזראות אשר ירקום איל הברזל לית קיר קטנה׳. ומה גם כאשר ישמיע הנסיך קול נהרו אימה במכה״ע היוצאים לאור על פיו הלא אז יחרד לב אייראפא כנשים, ונעו אלירי הבערזע כנוע קנה בלב ים, ובתוך המהומה הזאת יבא בליוברעדער כעיט על הפגרים, יאסוף במחיר מצער שטרי חובות של הממלכות אשר נגדם דרובות קרני איל הברזל, והיה השלל אחרי כן חלק כחלק לביסמארק — חדוב המפחיד, ולבלייברעדער מנהיגו כן הודיעו מכה״ע בארצנו והנה לא נבחן אם כנים הם דברי יודעי ח״ץ אלה או לא, המאמין יאמין והחדל יחדל, רק לזאת שמנו לבנו, יען ספור כזה הוא אש וגפרית להלהיב לבות ההמון, כי כל מעשה קמטי מצח ביסמארק ומקנה שטרי חובות במהיר מצער קרוב הוא אלינו במקום ובזמן. מה טוב ומה נעים לצוררינו ענין כזה לענות בו ומה נקל הוא לעורר בו את חת העם עד להשחית! מה געידך ומה נדמה לך בת עמי ברוב צורריך ובעצמת מנדיך, אשר מכל קצוי ארץ יאמרו לדבק טוב לצאת נגדך חוצץ כאיש אחד חברים בעוד הדבה הזאת ע״ד ביסמארק ובלייכרע- דער תרוץ תקופתה בארצנו מפה אל פה ומטכ״ע אל רעהו הנה גם באונגארן השליך הצורר איסטאצצי את נעלו על שר וגדול אחד בישראל, על הבאראן דע הירש: במושב כל החברים ערך איסטאצצי לפני שר הפנים את השאלה הזאת : „האמת נכון הדבר אשר נודע ברבים, כי הבאראן ווימפפען,. ציר אויסטריא בפאריז, אשר זה מקרוב אבד עצמו לדעת, כי הוא הניח אחריו מכתב כתוב אל היהודי המכונה באראן דע- הירש, ובו יאמר בשפה ברזרה, כי על כן שם קץ לחייו, יען כליותיו יסרוהו למשפט על אשר חלך שולל אחרי תרמת היהודי אשר עור בשחד את עיניו, למען יעמוד לימטינו לרושש אוצר ממלכת אוסטריא בבנין מסלות ברזל״ — ויוסף איסטאצצי ויאמר : „הבאראן דע הירש הוא בעל בעמיו על פיו יצאו ועל פיו יבואו כל עניני ישראל, הוא אלוף לעדתו ומופת לכל אחיו, וגם מעשהו זה אשר הריק אוצר אוסטריא ע״י איש תמים שדעתו קלה הוא למופת למעשי כל היהודים ולעסקיהם״, על דברי השואל ענה שר הפנים טיססא לאטר : „שגית איסטאצצי, והשנאה לישראל נסכה בך רוח עועים, שקר הדבר אשר תאמר, כי הציר ווימפפען הניה אחריו מגלת קנאות נגד הבאראן דע הירש, ונהפוך הוא, כי דברי שלום ואמת כתב אליו, מעולם לא היה ווימפפען שליט באוצר אוסטריא, ולא מנצח על מלאכת מסלות הברזל, והרמיה והשחד אשר חזית בחלומך פרי כחש המה ונפלאתי בשמעי איך נועזת לחרף בשער בת רבים מערכות שרינו וגדולינו רבי המדינה ופנות העם, בעזות ובשפלות כזאת״ על זה השיב איסטאצצי לאמר : „ריקם אשובה מן המערכה רפעם הזאת, אך על הדרך אשר סללתי לי הלוך אלך, יבוא 4 יום גמול זשבר לעבודתי אראנו מרחוק אשורנו בחיק העתיד״ שפה אחת ודברים אחדים לכל צוררינו, איסטאצצי ישליד יהבו על העתיד. ביסמארק יתפאר כי יברא עולם חדש אשר בו ענג ונח לעני עם— לעתיד. שטעקק קער הגיד באסיפה האחרונה, כי בעיני הרוח יחזה בעתיד איך יבקע שחר חדש לשאלת היהודים בקר לא עבות ויום בהיר בשחקים להאנטי סעמיטים, גם וואגנער בקגאתו נגד מאיר בעער יסד חכמת נגינה חדשה, שיר לעתידלבוא (מוזיק דער צוקונפט) אכן אל העתיד יצפו לגמול, אך מה שהם עמלים ופועלים לשם הקנאה והשנאה זאת לא ישמיטו לעתיד. הנה ראינו למעלה את תמונת גאמבעטטא עשויה בשרד סופר אנטיסעמיטי כמו עבד נרצע לבית ראטהשילד, והנה אנו רואים עוד תמונה הפוכה בימים האלה באה השמועה במכה״ע, כי בית ראטהשילד יעתיק מושבו מפאריז, יען בית ראטהשילד ימנו אל דגל נסיכי ארלעאן המתאוים לרשת את כסא ממלכת צרפת, ובאשר הנסיכים האלה החלו להתקומם נגד הממשלה לכן כל בעלי בריתם יצאו מן הארץ וביניהם גם בית ראטהשילד. הנה כן נראה כי בני ר' אנשיל מהאמבורג לא גאמבעטטיסטים רק ארלעאניסטים המה וגם בשמועה הזאת כבר אחזו כמה מכה״ע צוררים בעירנו וישישר עליה כמוצא שלל רב, וישננו את עטם להוכית כי היהידים הם בכל עת ובכל מקום בעוכרי ממשלתם ואחרי מרד ובגד לבם הולך, וכן הננו ערבים בעד עסקי בלייברעדער וראטהשילד ואיך נמיש מעל צוארינו את עול הערובה הזאת? האם נודיע ברבים כי אין לנו עסק לא עם לאסקער ולא עם הבאראן דע הירש, לא עם בלייכרעדער ולא עם ראטהשילד, דרי מעלה אלה לא אל „הקהל״׳ הם נרצעים וכפופים — כאשר הודיעו אז יהודי ברדיטשוב בזמנם, שאין עסק להם עם ביקאנספיעלד, ולא עליהם תדבץ חטאתו, כנודע אז תשובתם זאת במכ״ע בארצנו הם כי לא להתלוצץ, אחינו בברדיטשוב קודרים ביגונם אחרי התבערה אשר להטה בם אולם נפש שוטנינו כשאול לא השבע אסון אחינו במה נחשב הוא בעיניהם, לכן סערת השנאה חמה יצאה נגד האומללים בעברה וזעם, שמעו נא הקוראים חטא הטאו אחינו בברדיטשוב מה גדולה עזותם ופחזותם, ומה נאמנו דברי חז״ל, חצופין שבאומות ישראל שוד ושבר! הם נועזו להמלט מתוך האש בחפזן ובקלות ידים ורגלים ויתרון להם על הנוצרים במספר „האודים המוצלים מן האש״ היאומן כי יסופר ? שמעו נא דברי מב״ע קוריער וארש׳ : ,אם אמנם בתוך בית חמשחק גדול היה מספר היהודים ממספר הנוצרים, בכל זאת מספר הנשרפים רק מחצה על מחצה, כי הצילו יהודים רבים את נפשם מתך ההפבה, ויצליהו בזה ביתר שאת מן הנוצרים, יען קלים הם ברגליהם וימצאו תחבולות בכל עת להנצל מעברי פי פחת״ כה יאמר מכ״ע הנ״ל בלשון קצרה. אולם מכה״ע הצוררים, כמו „הוויעק והדומים אליו, ירחיבו פה ולשון על תחבולות היהודים, ועל מהידות וקלות רמ״ח איבריהם ושס״ה גידיהם, ועל עזותם הנוראה להתרתצץ ולהמלט מתוך מוקדי אש במספר בביר ועצום כזה! אחרי כל חרי האף הנדול הזה, לא יפלא בעינינו אם נשמע כי צזרדינו אזנו וחקרו חוקים מיוחדים לתקן את המעוות, לפלס במחוגה ובשרד גבול המשפט אשר להיהודים להנצל מתוך תבערה, כמה למאה בערך מספר חכולל, וענוש יענשו אם יהינו להנצל יותר מן הקצב והערך אשר גבלו להם במספר. — אפס זאתז ישכהו הצוררים כי בעת אשר חרב תלויה על צוארו של אדם, בעת אשר יראה את המות עין בעין, אז ירד השכל דומה, והמשפט וההשבון יניחו את מקומם אל הרגש הטבעי (אינסטיקט) וגם אם ייצרו עמל עלי חק ויכבידו עבטיט לככביר, לא לעזר ולא להועיל יהיה להם, והיהודים לנצ ירלגו עלי שור ויפסחו על הגדרים בכח כשרונם הנטוע בקרבם. גם הרעב הוא רגש טבעי הנותן עז ותעצומות לבעליו לדלג כאיל על כל גדר וחק. האיש אשר יציק לו הרעב לא יוכל להשוב שבונות ולשים עין בספרי החוקים, אך מכל הבא בידו יקח להחיות את נפשו. שוא עמל חמחוקקים הבל כל מועצות ודעת לגדור גדרים בעד רעבים, „פיקוח נפש דוחה כל התורה כולה״, זה הוא חק רשום בכתב אמת על לוחות הטבע באצבע אלהים עליון על כל המחוקקים הוי שאננים חסרי לב האם לא תראו כי יד החק הנורא הזה שלוחה באחינו בני ישראל? העוני והרעב עלו עד מרום קצם, רק זועה הבין שמועה וקרוא מכתבי הסופרים מערים שונות המתארים את המצוקה והמחסור אשר ידכאו את בני עמנו, עם ר׳ אברהם ן׳ עזרא יאמר נא ישראל: אלו לפי אידי דמעי יזולון לא תדרוך רגל אנוש יבשת— אולם כבר יובש ים המלח, יבש מקור דמעה, ואנחנו לא נושענו בראשית ימי הסתיו קראנו „עת לחננה״. בדברים היוצאים מקרב לבנו עוררנו את אחינו לחמלה ולצדקה, ומני אז ועד היום נוסף מספר האומללים פי שנים, האם לא למותר יהיה לתאר לפני הקוראים מראה מוראה ונגאלה, מחזה אבל ועמק הבבא, צרות אחינו ועניים ומצוקתם? הלא ידעו הלא יזכרו קוראינו הסדרים והמשטרים, המסופרים וערוכים לפניהם מדי שבוע בשבוע על עמודי הצפירה, לכו חזו לקט שושנים אלה, והעלו על לבכם את תוצאותיהם ופעולותיהם — שפה אחת ודברים אחדים לאוללי ישראל בעת הזאת לאמר: טובים חיו לנו ימי הפרעוה מן הימים האלה, אז היו לנו מליצים ומושיעים וצנתרות הזחב משפיעי נדבות, אולם עתה נפשנו ריקה ואין כל, נדמו המליצים נרדמו הנדיבים וצינורות הנדבות נסתמ, ומה נאמנו דבריהם ! בקול האומללים ההם נקרא היום אלאחינו; לא נחנן את קולנו לבקש נדבות, אך נדרוש מהם למלא חובתם. בדברי ימינו יסופר לנו, כי בימי הבינים שלחה קהלת פראג ציר נאמן אל הקיסר בוויען להתחנן מלפניו על עמו, ויהי הציר ההוא הולך ובא לחצר הסלך, אך השרים עבדי חמלך לא נתנוחו לבוא פנימה, ויהי היום והוא בא, ואחד השרים יצא לקראתו להשיב פניו ריקם, ויקצזף האיש וירם את קולו בכח, וישמע השר ויחרד עליו חרדה גדולה ויקרא אליו : ,חוי יהודי נבזה, התדע איה אתה עומד, הלאלצר מלך נאור ואדיר עומדות רגליך זאיך נועזת להרים את קולך כאחד מיושבי קרנות״, ויענהו האיש בחכמה לאמר: „לא פשעי ולא הטאתי, הן בפי המדבר אליך לא קול איש יחיד תשמע אך קולות רבבות אומללים עשוקי חפש זרצוצי משפט בי התאחדו ורבבות אנשים בדברם אם גם מעפר אמרתם תצפצף, הן מן הנמנע אשר לא ישמע מכולם יחד קול אחד רם ונשא מפרק הריםומשבר סלעים, ולא עלי שבכה, ויביאהו אל המלך גם דבר טוב בעדו ובקשתו נעשתה. בת עמי! כדברי הציר המחוכם ההוא, נאמר גם אנחנו: קול אצופיך נשאו קול ברמה, לא מפיהם ומפי עטם אך תל-פיות המה, רבבות אומללים יחדו יהימו יחדו יאנחו וקולם תשמעו בתוך דברינו אלה. הרימו רגליכם שאננים ולכו אל מבואות האפלים, ורדו אל חדרי חשבה ונקיקי אימה רבץ האסון ומושב העוני והתלאה, אל החנויות הקטנות ואל בתי בעלי מלאכה בערים הקטגות, לכו חזו שם את העוני והמחסור, את מלחמת החיים עם כל מוראיה ופחדיה, את החיים בלי תקוה, בלי תוחלת מתר, בלי ענג ונתת רוח, ראו כל זאת והגידו, אם במצב כזה, אם באיסה חשכה כזאת, צמח אלהים יוכל לשגשג ולהעלות — נצה, אם שם יוכלו לפרות דעת ותושיה, אושר אזרחים וכבוד האדם ? ואתם נביאי הבעל של ההשכלה, אתם המטילים כל מום וכל פשע על השולחן הערוך, אתם המבוהלים והנחפזים להוציא את כל ההמון לארץ אבותינו, בינו נא וראו את מצבם, ראו את יון המצולה אשר בו המה שקועים ראשם ורובם, התבוננו אל מצוקת החנונים והמוזגים והסרסורים ורבבות אנשי אויר ומצוקתם ההולכת וגדולה מיום אל יום ואתם גאיונים ושבעים אשר תוכלו לתת ולא תתנו., האם בעת אשר אתם סרוחים על מרבדי ענג, בעת אשר חככם יטעם ממתקים וכל חושיכם יתעלסו על תענוגים, כטוב לבכם בעדן ההיים לא תזכרו כי אחיכם עצמכם ובשרכם רעבים וצמאים ערומים ויחפים? בעוד אתם מתהפכים מסבות בתחבולותיכם למצוא דרך איך תפזרו כסף, הנה שם אב אובד רובץ כורע תחת משא עניו, תחת משא הריחיים התלויים על צוארו, אגלי יזע קרים יוצאים על מצחו, כי יחשוב מחשבות איך ימצא טרף לבני ביתו בעוד אשר בית משכנכם עוטה אור כשלמה ומלא חום צ, הנה ברבבות אהלי עניים אין גחלת לחמם, אין ארוחה לאכול, אין בגד ללבוש, נפשות ילדים תתמוגנה ברעב, ולב האבות האומללים ימס כמים, אל תאמרו העוני נגע ישן נושן הוא, עליהם קללת אלהים תלויה, לא יתדל אביון מקרב הארץ לא העניים הקבועים, לא הדלים „מרוח מצויה׳ ימריצונו אל דברינו אלה, אך האומללים אשר נוספו בימים האלה שועת עניים עד לשמים הגיעה, הם רובצים לפתחי בית ישראל, להושיע ולרחם עליהם — זאת היא ראשית חובתנו בעת הזאת התקוששו וקושו רחמנים בני רחמנים, התאחדו ושלחו אנשים מקרבכם להמתיק סוד להשכיל להושיע, אל נא תתעלמו מאחיכם האומללים, אל נא תתרפו ביום צר., אל תאטרו שלום שלום אין פרץ ואין צוחה, אל תאמרו נשב בדד ונדום ומן השמים ירחמו על האומללים השמים שמים לה׳ לכונן את מעשי ידינו, והארץ נתנה לבני אדם לעשות טוב וחסד ולפעול ישועות איש לרעהו, ואם אנחנו נעשה את כל אשר יש ביכלתנו לעשות אם כל איוש ואיש מאתנו יוכל להגיד בפה מלא: עשיתי לטובת אחי כל אשר יכולתי״ אז אולי יקים יושב מרום את הבטחתו אשד הבטיחנו בתורתנו הקדושה לאמר: ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפיר בריתי אתם כי אני ה׳ אלהיהם״. להחכם מוהר״א ראזענפעלד ג״י יפה העירות על מכתבי (הצפירה גליון 49) בבאמת כונת הרמב״ס על ולא ימוד לאחד בימות החמה מפ שבימות הגשמים החבל מתארך פ״י לתלוות האויר, ודברי התלמוד לאתד בימות הגשמם ולאחד בימות הקמה לאו דוקק כי גם בימות החמה לא ימוד לאחד כשהוא לח ולאחד כשהוא יבש. ואולם יותר מראה לפרש בגמ׳ לאחד בימות הגשמים לפי כשמודד בהבל בימי הגשם על הארן אז הוא בולע בקרבו מים ואז הוא מתארך באמת בשטור גדול, עד בדי אחד מהמבים בארכו !, וכבר היה מעשה בימי הקאבסס סיקסטוס סששי, בעת אשר צוה להקים ברומי את עמוד האבעליסק הגדול, בעלי המטכאניק השתדלו אז מקודם משך איזה ירחים להכין את כל המכומות הנלגלים והתבלים אבר על ידיהם יגביהו להעלותו ולהעמידו על מצבו, וכיום המעד נאספו המון עם רב מאד לראות המלאכה הגדולה הזאת, מכוטת הרבה עמדו משביב, וידי פועלים רבים עוסקים וטרודים להניע את גלגלי כפכומת, התבלים הקשורים בראש העמוד הלכו מתגלגלו על קוטרי המכוטוא, ולאט; לאט היה האבעליסק הולך ומגביה את עצמו לעלות אל מרום קצו , אבל פתאום בהיותו קרוב מאד אל נקודת הנובה לא הספיקו עוד המכונות למשכו יוחר מפני שהחבלים הגיעו לקצה ארכם, ותהי מהומה ומבוכה רבה בין בעלי המעכאניק אשר לא חשבו מראש בדיוק מדתם הראוי והאבעליסק בעמדו בנסיות מצבו היה בסכנה גדולה, בעצם המבוכה הזאת הרים את קולו אחד מהעומדים בהמון העם, ויצעק הביאו מים! הביאו מים! ויביאו מים ויצקו על החבלים המגולגלים ומקופלים על קוטרי המכומות, אשר עי״ז נתפשכו ונתארכו, ואז משכו בכחם את העמוד עוד יותר, ויעמוד נצב על ישרו. — המך רואה מזה איך נאמנו דברי קז״ל במה שאמרו ולא יחוד המו״ל לאחד בימוח החמה ולאחד במות הגשמים קמח פסח 4 זארטין מובחרים ובתכלית חכשרות בהכשר הרב הגאון דפינסק יעמידו מחרחיים של האחים לוריא מפינסק ע״י מסלת הברזל בוואגאן מכוסה, בכל עת ולכל ל מקום שידרוש הקונה, במקחים זלים מאד. .Dpar p ck האדרעססע בבית החולים אשר בעירנו ווארשא יבקש כעת איש סוכן (קלוצניק) לבית המבשלות (קיכע) כל החפץ למלא פקודה זאת יפנה במכתב בקשתו אל משגיחי הבה״ח. משתקע אני בפאריז והנני מקבל עלי ל כקטן מכל קצוי ארץ קאמיסיות שונות כגדו להוציא או להביא סחורות ע״י בתי מסחור כנהזג, ואדרש לכל שואלי במכתב חפשי ובצירוף 3 רו"כ, ראה הצפירה 4). Abran onstantinowski, Pari. . ei5 ר. אתכבד בזה להודיע כי יש תתת יד סקלאד מתמצית חומץ (עססיג אסענס) מפאבריקען מובחרים מח״ל מן 80 עד100 נראד, ויכולים לעשות מן א׳ קווארט 40 קווארט חומץ טוב בטעם וריח גם אתי התמצית הזה כשר לחג הפסח בחכשר סמוך הרבנים גדולים מח״ל אשר יכולים לם עליהם בלי חשש פקפוק ומיחוש כלל, והרוצה להשיג פרובע ישלח א׳ רו״כ על אדרעס שלי. . S. yackin. B BoIaEck . Bapac. תחבולה לעשות חיל יש לנו למכור תמצית חומץ /801 (עססיג עססענץ) אשר מוכשר להיות חומץ טוב כאשר יערב עם 35 חלקים מים. נגד שלוח של 70 קאפעיקעס (בפאסט מארקין) ישיג כל מבקש פראבע. tepB o ioaage, Bp. Fy6. דער אוינצעלנע פערקויף אין פלאשען פאן אביגען עססיג-עססענץ צו בעקאממען N 10. בווא א׳ וויסקאטש פראנצישקאנער אים הויזע קאפטאלס. שאלות ותשובות לה׳ מאראן שויא, שלח הכסןף על הפאס נמשך בכדי ד׳ וה׳ ימים יוחר מאגרות פשוטות כ אחרי הגיע הכסף פה, נקבל הודעה בכתב מהפאסע ביום השני, ונבא לקבל ממנה ביום הג׳, ובותיים אחרט הפאסט בשלוח הצפירה עד למחרתו, ואם יקרה בשבת נאבד טד יום אחד . אבל כ״) בפעם הראשונה בקבלת הכסף ואת"כ סולך כסדר, וזה תשובה לכל השואלים כמוהו. אדרעססא שלנו Pearopa. RrA S. nooy Bapmaבa S. Sonimnsi Warszawie. Dzikn 25a. מ י rtzz A einer-2 Passag nd Wechsel Geschaft 5Stillman Str. Boston Ms. קאנטראוויטץ עט ריינהערץ פאססאגע אונד וועכסעל געשעפט 5 סטיללמאן סטרוט באסטאן מאסס. None י. החפץ לקנות כל מיני כלי זמר כמו: הארמאניעס , פידלען, סביטשקעם, סטרונעם איטאליאנסקע וכדומיהם, יפנה נא אל בית מסחר של ה׳ פייגענבוים עט קאמפ . בווארשא על רחוב נאלעווקי 29 . וימצא אססארטימענט נגדול מכל מין במקח השוה BapmiancRi Mara MaR crpy- .בשיאע ArEAyM ש. None Bapaa, aenR , 29. יאא לאור ס׳ שנאת עולם לעם עולם נחום סאקאלאוו, ווארשא, דזיקא 25 . במחיר 1 רו״כ ישיג כל דורש את הספר הזה מיד המחבראו מיד הרעדאקציאן של הצפירה (האדרעססע של המחבר הוא ג״כ: ווארשא, דזיקא 25 ) , והקונים סך מסויים יקבלו הנדה כנהוג. R. ooony Bpmny a N 25. N. Sekolow, Warschau, Dzika 25 א. בעז״ה יצא לאור כרך שלישי מספר אורים ותומים על חו״מ מהרב הגאון מזשו אדהל ו ו אברהו יוא פרזעוה וכ בה״yטי מהו׳ יצחק הכהן פייגענבוים נ״י דומ״ץ כווארשא, ומחולק לאדבעה כרבים, ובקרוב יופיע כרך רביעי, ויהיו אורים ותומים זאצין שלמים למכור N 1183 )1 נאום יעקב יוסף אייבעשיץ, באגנע בילליג אונד זעהר געאייגנעט צו געשענקע, אייניגע וועניגע עקזעמפלארע „פאפולער וויעסענשאפטליכע מאנאטסבלאטער צור בעלעחרונג איבער דאס יודענטהומס״, ארגאן דעס מענדעלסאהן פעראיין אין פראנקפורט אפ, פא ד״ר וואלף ברילל 2-טער יאהרגאנג 1882 (ערשטער יא רנאנג איסט פערגריפען) 288 זייטען שטארק, זינד אויסנאחמסווייזע אום דעם בילליגען פרי פאן 2 פלארין אדער 4 סארק אבצוגעבען. אפפערטע בעליעבע מאן אן ה׳ סלאנימסקי, אין ווארשא ריכטען צו וואללען. ד״ר אדאלף ברילל אתכבד להודיע כי החילותי לטון ברחיים הקיטורי אשר לי קמח וסולת על חג הפסת הבע״ל בסארטין שונים, ואתאמץ שיהיה הסחורה מחיטים יפות ומובחרות וכשרות גם למהדרין מן המהדרין עם הכשר מהגאב״ד דפה, והכל במקח השוה העניך רובינשטיין עט הירש אפפעל פה טערעספאלע Tepacioe Ceof r6. אדרעססע על אחד משני שותפים הנ״כ השתיה כדת! שפירט וליקער של פס להתודע ולהגלות לכל סוחרי י״ש בארצנו ובארצות אחרות, כי להנחיל אוהבי י״ש לי שפירטוס של פסח, מבחר וטוב, מן פאטיקא של צוקר הכשר לפסח! דעסטיללירט גם על .90 גראד, זך ונקי ומצוין בריחו הטוב. גם כל מיני ליקער של פסח, טוב, ערב ומועיל כפי שנודע ומפורסם כבר תוצאות בתי תרושת הי״ש שלי לשם ולתהלה בכל הארץ, וכל זה בכל מיני הכשר כראוי ונכון לחג הפסח כפי הוראת והודאת רבני המו״ל דפ״ה, אשר עדותם נאמנה מאוד, כי הכל נעשה במשמרת למשמרת ע״פ שימת עינם ובדיקתם ובקרתם המובהקה, כמעט מדי יום ביומו, גם משגיח נכבד מיוחד מצידם על משמרתו יעמוד במקום המעשה החוקר בודק בשבע עינים ליתרון הכשר על טהרת הקודש, וכי עושי המלאכה אנשים כשרים! המה, יראים וחרדים, זהירים וזריזים בכל חוקי הפסח, פרטיהם ודקדוקיהם כדת גם ו״עש לי רב משנים הקודמות. וכלאיש טוב ומתוקן ישחרונני בפאדוואל שלי בחצרי דוד משה ליפסקי ברחוב ווילנער פה ווילנא שנת תרמ״ג.

|1883-02-06| 9eaפ eפ מכתב עתי 4 ע חדשות יוצא לאור אחת בשבוע, מאת יים זעלינ סלאנימסקי. תוכן הענינים, דברי הימים ירושלים. מינסק. לאמזא. קריוואזאר. לאדז הצפה לבית ישראל מכתבים מזיעבענבירגען. הודעות. שאלות ותשובות. דברי הימים הסערה אשר התחוללה בימים האחרונים בעניני המדינות קמה כעת לדממה, הסכסוכים והשאלות אשר השתרגו עלו ברום עולם המדיני יצעדו לאט לאט לקראת פתרונם, להרים כל מכשול ולהיות המעקשים למישור, ותחת אשר עד היום רבז ובצה אימה השבה על פני אוהבי השלום, לא כן עתה כי נסו יגון ואנחה, ובמחניהם ירונן וירועע, ושפה אחת ודברים אחדים להם: שלום שלום, אין פרץ ואין בדק בחומת האחדות בין הממלכות. השרש אשר ממנו עלו כפורחת התקוה והבטחון בשלום אייראפא, הלא הוא מסע שר החיצון לממשלת רוסיא ה׳ גירס אשר בקר בהיכל קיסר אוסטריא פראנץ יוסף, וזה האות לטובה ולשלום לא בודד הוא במועדיו, כי בלעדיו הביאו הימים האלה חדשות טובות גם משאר הארצות. העננה הרת חזיזים אשר רבצה על שמי צרפת לא תפיל עוד אימתה ופחד כבתחלה, כי אחרי עמל None רב עלה, ביד הממשלה בצרפת למצוא נתיבותיה בדרכ העקלתון ומלא חדק וחתחתים מכל עבר ואף כי עוד לא הוקמו על מכונם סדרים איתנים, אבל לעת הזאת די להממשלה כי הצליחה לצאת ולצעוד צעד אחד מתוך ההפכה. גם שאלת מצרים יצאה מאפילה לאורה, אחרי כי בימים האלה לפי השמועה הודיעו ממשלות אשכנז ורוסיא, אוסטריא ואיטאליא, כי נכונות הן לאשר ולקיים את כל מעשי אנגליא אשר עשתה ואשר תחפוץ לעשות בארץ מצרים, הנה כן לפי שעה נחה שקטה המהומה באייראפא. בשבוע העבר שב שר החיצון. ה׳ גירס מוויען לבירת המלוכה פעטערסבורג, וכבוד הקיר״ה הואיל לקבל את פניו ולשיח אתו מה היתה מטרת השר גירם במסעו לבירות שלש הממלכות אשכנז איטאליא ואוסטריא? השאלה הזאת מרחפת כעת על שפת כל יודעי דבר מדינה, ועוד יותר יחקרו וידרשו כעת על דברת מטרת מסע השר גירס מאשר חקרו והתחקו עליה בתחלה בסורו לברלין ולווארצין היכל ביסמארק. דורשי רשומות בבר הקימו תלי תלים של השערות על יסוד הדבר אשר הזו, כי קבלת פני השר גירס בוויען היתה בחבה יתירה וביתר כבוד והדר ויקר בעיר וויען, מאשר היתה קבלת פניו בברלין. בין בעלי ההשערות יצא מכ״ע „נייע פרייע פרעססע" לא לשער ולדרוש רשומות אך להחליט לדבר ברור, כי רוסיא ואוסטריא כרתו ברית אמנה בנוגע לעניני השאלה המזרחית, ועל פי הברית החדשה הזאת תוכל רוסיא לבצע את חפצה לספח את מדינת רומעליא המזרחית אל בולגאריע, ובשכר זה הבטיחה רוסיא לעמוד לימין אוסטריא, לכונן השגחתה ולתקוע יתדה בשתי הארצות סערביע ומאנטענעגרא, והנה אם אמנם רחוק הדבר אשר ממשלת רוסיא תמשוך את ידיה מסערביע ובפרט ממאנטע- נעגרא, בכל זאת רבים מיודעי העתים האמינו זאת, יען נודע כי השר השליט כעת בעניני חוץ באוסטריא, ה׳ קאלנאקי, הוא מן המחזיקים במעוז ממשלת רוסיא, גם בזה ראו ידים מוכיחות להשמועה הזאת, כי במשך הימים אשר ישב השר גירס בוויען שננו מכ״ע המדברים בשם מטשלת אשכנז את לשונם להוכיח כי מסע השר גירם אין לו מטרה מדינית כלל, ונקל היה להבין כי הקנאה וצרות עין מדברת מתוך גרונם, יען לא טוב הדבר בעיניהם אשר אוסטריא ורוסיא נושאות ונותנות בעניני עולם המדיני מבלי עזר איש הבינים הנסיך ביסמארק, והנה כל האותות והמופתים האלה יחד תמכו את השמועה אשר הביא מב״ע נפ״פ הנ״ל ע״ד כריתת הברית בין שני איתני אייראפא אוסטריא ורוסיא, וכל כך נתפשטה השמועה הזאת ברבים ותפעל פעולה חזקה בכל ארצות אייראפא, עד כי ראו מכה״ע אשר לממשלת אוסטריא לנכון לפניהם להכחיש את השמועה הזאת, ולהודיע כי לא קמה ולא נחיתה ברית כזאת בין רוסיא ואוסטריא לעבור בין בתרי תוגרמא, יען שאלת חלוקת תוגרמא עודנגה באבה בוסר ולא נתבברה ולא נתבשלה כל צרכה שתוכל להיות ליסוד לברית ממלכות, אולם שאלות אחרות העבירו שרי רוסיא ואוסטריא יחד תחת שבט הבקרת, ובנוגע לשאלות האלה זו ממקומם סלעי המחלוקת בין שתי הממלכות אחרי הגלות נגלות ההכחשה הזאת על עמודי מכה״ע אשר לממשלת אוסטריא נפלגו יודעי העתים לשתי מפלגות, יש מאמינים בשמועת הנפ״פ למרות ההכחשה, ויש אומרים כי מן הנמנע הוא אשר שאלה כבירה ורמה כשאלת חלוקת תוגרמא תוכל למצוא פתרון לפסוק עליה פסק דין בין ממלכה לחברתה, מבלי השתתפות שאר ממלכות אייראפא אשר עניני ארצות המזרח נוגעים אל עצמן ואל בשרן, לכן קרובים אל האמת דברי מכה״ע אשר לממשלת אוסטריא, כי לא בשאלה עיקרית כזאת רק בשאלות אחרות באו שתי הממלכות רוסיא ואוסטריא לכלל דעה אחת: והנה אם כה או כה, לכל הדעות ברור הוא, כי הסכסוכים אשר התנגשו בימים האחרונים בין רוסיא ואוסטריא חלפו ואינם, ודגל שתי הממלכות כעת שלום ואהבה. נשיא המיניסטערים החדש בצרפת, ה׳ פאלליער, עבד עבודת חממשלה בזעת אפו בעודו מיניסטער בן יוסו כבר היתח לפגיו השאלה הנכבדה ע״ד המתאוים למלוכה יורם באנא- פארט צאצאי בית ארלעאן, ויהי בית הנבחרים מקום המחזה - מחירו באשכנז: ) 14 רייכס מארק לשנה.י בעססרייך 8 פל׳ לשנה. וכן צרבע שנה. שבר מידעות : מכל שורה קצרה 5 מאפ׳. ומשורה רחבה 10 קאפ׳ Bt ב ברוסיא ופולין. שולה במוקדםלשנה 5רו"כ. לחבי שבם 2.75רו״כ. א לרבע שנה 150 רו"כ ביתר כארטת 20 פראנק. באמעריקא 5 דאלאר. 5 למלחמת הלשון ולמדנים וכעס שאון ומהומה, שתי הצעות היו ערוכות לפני הנבחרים הצעה אחת מאת הנבחר פלאקקעה,. אשר דרש מאת הממשלה לגרש מארץ צרפת את כל בני באנאפארטע ובני ארלעאן, ולצאת ביד הזקה נגד בני המפלגות הצמודות וקשורות בהם, והצעה שניה מאת הנבחר פאבר אשר דרש מאת הנבחרים לתת הרמנא ורשות להממשלה לשלול מאת בני באנאפארטע ובני ארלעאניסטים את הזכיות, לבל יוכלו לשאת משרה בצבא ולא להיות נבחרים מטעם העם לכהונה ופקודה אחרת מפקודת הממשלה, ואם יוסיפו המתאוים למלוכה לקשור קשר ולעשות מהומה ומבוכה בארץ, אז יש הרשות להממשלה לגרשם מן הארץ. נגד שתי ההצעות האלה נלחמו הבאנאפאר טיסטים והארלעאניסטים בכל כהם, ותהי המלחמה גדולה וכבדה מאד, ביום הראשון מימי המשא ומתן בענין זה, התחוללה סערת הויכוחים כ״כ נגד נשיא המיניסטעריום החדש ה׳ פאלליעד וימרדוהו ורבו בעלי חצים מכתות המתנגדים כ״כ עד כי מקוצר רוח ומעבודה קשה התעלף באין אונים, והובא לביתו חולה וכואב ועוד לא שב לאיתנו, ולע״ע מלא מקומו שר המשפטים ומלחמת הויכוהים עשתה דרכה בסופה וסערה עד אשר נצהו הרעפובליקאנים את מתנגדיהם, וברוב מנין של 373 נגד 163 אשרו וקיימו את הצעת הנבחר פאבר אשר לא תדרוש מדת דין קשה כמו הצעת פלאקקעה, רק משמרת למשמרת לבל יוכלו אויבי הרעפובליק להרוס יסודותיה, על כן ידרוש להוציא מן הצבא את צאצאי הארלעאניסטים, ורק בשעת הצורך כאשר תראה הממשלה, כי השעה צריכה לכך רק אז יש לה הרשות להרחיק מן הארץ את בני באנאפארטע ובני בית ארלעאן. שרי ממשלת הרעפובליק תמכו את הצעת פאבר, ולא את הצעת פלאקקעה, והנה על כן תוכל קבלת ההצעה הזאת להחשב בצדק כמו נצחון המיניסטעריום החדש, אבל עוד ההצעה לא היתה לחק ולא יעבור, כי אחרי משפט בית הנבחרים כל הצעה חדשה תבוא לפני משפט הסענאט, ואם הסענאט ישיבנה ריקם אז תשתקע ולא תצא לפעולות, או אם בעלי ההצעה עומדים בתקפם להוציאה לפעולות אז אין לפניהם דרך אחרת רק להתיר אגודת בית הנבחרים ולהועיד בחירות הדשות, אלה הם משטרי צרפת אז נוסדה הרעפובליק הזאת, ובכן תבוא הצעת פאבר לפני הסענאט, ומי יודע אם תהיה גם לפני הסענאט לרצון, הן לא כבית הנבחרים בית הסענאט. בבית הנבהרים יד חפצי רעפובליק ושואפי חדשות על העליונה, אבל לא כן בבית הסענאט, רוב יושבי הסענאט מוציאים ישן מפני חדש וגדול מאד מספר הזקנים שדעתם נוחה כן נסיכי באנאפארטע ובני בית ארלעאן, על כן עיני כל דורשי שלום צרפת נטויות כעת אל הסענאט לראות אם יתיצב במערכה לימין הרעפובליק או לימין שוטניה הפרעזידענט גרעווי אשר בכל ימי חיי גאמבעטטא היה נחבא אל הכלים, יצא עתה לפעלו בשקידה והריצות נמרצה, על ידו נתפרדה הבילה של המיניסטעריום הקודם, והוא כונן את המיניסטעריום החדש, ומה רב היה עמלו אשר עמל טרם בנה את הבנין הרעוע והרופף הזה. כל גדולי שרי הצבא מאנו לקבל את משרת שר המלחמה, יען רובם ככולם חוסים בסתר בצל נסיכי ארלעאן, ובאשר על שר המלחמה תהיה הובה מוטלת לבצע את פקודת הממשלה לקחת את כל משרות הצבא מעל שכם נסיכי ארלעאן, לכן אנו שעל ידם תתגלגל חובה, ושהם יהיו מטה הזעם ביד הרעפובליק נגד בני בית ארלעאן אהובי נפשם, רק שר צבא אחד צעיר בצעירים הגענעראל מיבאדין, אשר רבים מרננים אחריו כי הורתה ולידתה של משרת גענעראל אשר על שכמו היתה שלא כהוגן, כי הוא נתפש בזעדאן בין השבוים, וישבע שבועת אמן לממשלת אשכנז כי לא ילחם נגד אשכנז כל ימי חייו ויאמינו לדבריו וישיבוהו אל ארצו ואל מולדתו, ולא זכר האיש את שבועתו ויתיצב במערכה בשדה בתוך חיל לאאר, ובתוך שרידי הרב ההם זכה למעלת גענעראל, וכאשר נודע הדבר לממשלת אשכנז אז תרצה עליו משפט מות שלא בפניו— והנה איש כזה הוא היחיד ומיוחד בין שרי צבאות צרפת אשר אבה לעמוד לימין הרעפובליק בעת צר לה, והוא היה לשר המלחמה ולחובש נגד נסיכי באנאפארטע ובית ארלעאן. עתה נפן נא ונראה מה משפט שאר המיניסטרים. הנשיאות על המיניסטעריו וגם שלטון עניני חוץ, ונוסף על זה שלטון עניני פנים, כל הכהונות הנשגבות האלה היו לע״ע לאגודה אחת, ונתנו ביד רועה רוה אשר לא נודע שמו בין חכמי מדינה, ה׳ פאלליער אשר בין כה וכה חלה את חליו מן הויכוחים, וכל כהונת הרע- פובליק יחד אתו מוטלות על ערש דוי, כל החזות הקשה הזאת נותנת קטורה לריח ניחוח לאויבי הרעפובליק, לא נפל לבם ולא רפו ידיהם גם אחרי נצחון הרעפובליקאנים עם הצעת פאבר בבית להרגיז ולהרעיש את הרעפובליק כולה. הוא אמר, כי אם תגרש הממשלה את נסיכי ארלעאן, אז חמשים גענעראלים צרפתים יארחו להברה עם הנסיכים באשר ילכו, אם יסוד השמועה הזאת באמת או לא, בל נוכל לדעת אבל גם המעשים הנראים לעיני כל די בהם להפיל אימה על הרעפובליק. הציר של הרעפובליק היושב בחצר קיסר אוסטריא, הגראף דישאטעל נסוג אחור ממשמרתו כהודע לו כי הצעת פאבר נתקבלה. הנסיך אוימאל חוטר מגזע בית ארלעאן הקדיש את קרוביו ועבדיו לבוא להיכלו בשאנטיללי להועץ כדת מה לעשות נגד החלטת בית הנבחרים בין כה וכה חלה יורם באנאפארטע בשבתו כלוא במאסר ויעבירוהו משם לבית החולים, דברי משפטו יתנהלו בכבדות, ובכוונה משתמטים חוקרי הדין במעשיהם ומצפים לשמוע את החלטת הסענאט כענין הצעת פאבר. הרעפובליק עודנה צרורה בצרור סכנה עצומה, בכ״ז הוטב מצבה מעט בשבוע העבר מאשר חיה קודם לכן מכ״ע „נאציאנאל צט״ג׳ הברליני אשר במאמריו בעניני זחוץ הוא עומד לשרת לפני ממשלת ארצו ומקבל השפעה ממנה, הוא מסביר דעתו ואוטר: ממשלתנו צופיה בעין פקוה על מצב הענינים בארץ צרפת, ולא תוש לצרפת עתידות דעות, ממשלתנו בטוחה כי במכסוכים הפניטיים בצרפת סוף כל סוף ינצח הטכל הבריא את הדמיונות. לפי דעתנו כל המקרים אשר קרו כעת בצרפת הם כמו תולדה הכרחית הנמשכת ממות גאמבעטטא. במשך חיי גאמבעטטא היתה הרעפובליק כעולל רך המתעטף אל חיק אנשים נעלים וכבירי כשרון, למען תתקיים רעפובליק כזאת נחוצים אנשי המעלה דגולים מרבבות לכן נפגעה הרעפובליק עוק עמוק במות מנהלה אביר הרועים גאמבעטטא אולם עתה תצא הרעפובליק מסתר המדרגה ותתלמד לעמוד על רגליזה גם מבלי עזר ומבלי מעוז אנשים נשגבים וכהרעפובליק באמעריקא ובשויץ תהיה גם היא והנה למען תגיע למדרגה זאת עליה להרחיק מעליה כל צר ול משטין, לכן טוב ונכון הדבר אשר החליטה לשלח את המתאוים למלוכה אל מחוץ לגבול. זאת היא דעת ממשלת אשכנז המבוארת בתוך מכה״ע הנ״ל. כגפה שוררת בעולם המדיני. ה׳ דיקלערק נשיא המי- ניסטעריום החדש חולה, נאפאלעאן החמישי, אשר בבי האסורים, חלה פתאום — וגם הקיסר ווילהעלם והנסיך ביסמארק הם מוטלים על ערש דוי, חולשת הקיסר ווילהעלם לא מעלה ולא מורידה, אבל חליו של ביסמארק מרפה את ידי המפלגות הנמשכות אחריו, ומוסיף אמץ להמפלגות המתנגדות בימים האלה התגברו אוהבי הפש על אוהבי העבדות במערכה בהפארלאמענט ויובילו לקברות את מזמת ביסמארק באחת מהצעותיו ביסמארק ערך לפני הפארלאמענט הצעה, לשוב ליסד הברות ואגודות של בעלי המלאכות (צונפטוועזען) להיות כל בעל מלאכה זקוק וכפוף אל איזו חברה ולא חפשי ונעזב לנפשו חופש בעלי המלאכות היא פנת יקרת בין הקנינים היקרים אשר קנה הדור החדש, כי לפנים שחחו בעלי המלאכות החת עול עבדות בתוך החברות והחברות היו משועבדות להממשלה לעשות בהן ככל אות נפשה, והנה עתה בשוב נסיך הברזל אחורנית מבל מעלות רוח האדם בדור האחרון, זמם לקעקע גם את הבירה הזאת את חפש בעלי המלאכות, ודעת לנבון נקל, כי לו עלה ביד ביסמארק להחזיר ליושנן את חברות בעלי המלאכות, כי אז עד מהרה שלט בתוך החברות האלה רות חשוכים וצוררים כשטעקקער ועדתו, ועבדות והכנעה להממשלה, על כן קמו נגד ההצעה הזאת כל אוהבי החפש ותפול ההצעה מפני רוב דעות של מתנגדיה — מכ״ע אשר לממשלת אשכנז מודיעים כי אחרי ישוב ביסמארק לאיתנו, הוא מוכן ומזומן לערוך לפני הנבחרים את שאר הצעותיו, אשר כולן הולכות אל מקום אחד להרוס את הקאנסטיטוציאן ולהרבות לו עבדים אשר יאמרו הן לכל אשר יאמר הוא הן, ולאו לכל אשר יאמר הוא לאו: והנה כמו הכנה אל מערכות ההצעות החדשות, ראה ביסמארק לנכון לפניו לפרסם בכל מכה״ע תוכן מכתב אשר כתב הקיסר ווילהעלם אל האפיפיור ברומא, על אדות שאלת הקאטולים אשר באשכנז המכתב הזה כתוב ביראת הרוממות ובמדת חסידות אשר לא נשמע במוה מאת קיסר אדיר פרא- טעסטאנטי נגד כחן גדול קאטולי, הדפסת המכתב הזה ופירסומו בכל מכה״ע, תכליתם למשוך את לב הקאטולים, למען יעמוד ביסבארק במלחמתו נגד דורשי החפש (חדשות בקרב הארץ) בין החדשות אשר צמחו על חלקת מחוקק הכי נכבדים הם התקונים אשר יעץ ועד נבחרי הממשלה ובראשם סגן שר הפנים אשר זה עתה גמרו את מלאכתם להתחקות על שרשי מסחר המשקאות ולפלס לו נתיב טוב וישר אשר פרי ישוה ממנו ולא תגרע תבואתו לאוצר הממשלה. הנה יעץ הועד את הדברים האלה: הרשיונות לקבוע מסחר משקאות ינתנו בערים ע״י פקידי מנהלי הערים ובכפרים ע״י פקידי הכפרים כל קצבי כסף ענושים המוטלים על מוכרי משקה מפני עבירת הק מחוקי הממשלה וגדר מן הגדרים, הממשלה תגדיל ותרבה אותם מן העת הזאת ותוציא עבוט מאת הנענשים אשר אין ידם משגת לשלם את הקנם של ממון; אל כל העונשים יתוסף עונש חדש הגדול מכולם והוא, סגירת בית המשקה ונטילת רשות לחלוטין מאת בעליהם לבל יעסקו בעסק זה לעולם: אסור יהיה באיסור מוחלט למכור משקה בהלואה והעובר על איסור זה תנעול הממשלה את בית המשקה שלו, ובשעת הצורך תשים עבריין כזה גם במאסר, כן גם תשגיח הממשלה על הדבר לבל יוכלו אנשים אשר ריחיים של משפחה על צוארם להלכד במוקשי השכרות ולאבד הונם ונחלתם בתאוה השובבה הזאת גם תשגיה לבל ימזגו סוחרי משקה את סבאם לזקני יועצי הכפרים ולהשופטים למען ישימו עיניהם בכוס ולא יעשו את חובתם באמונה, ואם יתברר הדבר כי בכח המשקה עלה ביד סוחרי משקה להשיג רשיון מאת הפקידים לעסוק במסחר זה, אז יסגר בלי איחור בית המשקה על מסגר. כל החוקים האלה אשר אזן וחקר הועד הנ״ל, נערכו לפני הממשלה הרוממה למ׳ ען תת להם תוקף ועז (נאוויני 34 ). המכ״ע רוסקי וזיעד׳ מודיע, כי בהמיניסטעריום של ענינים החיצונים בפ״ב נושאים ונותנים כעת עם צירי הממלכות של אוסטריא אונגארן ורומעניע, בדבר היהודים היושבים על גבולות שלשת הממלכות ההן, להרחיקם משם לתוך המדינות בפנים במרחק ידוע מהגבולים, בכדי למנוע מהם עסק העברת המכם אשר פרץ לרוב במשך הימים האחרונים (נאוויני 30 ). מכ״ע הרוסים מודיעים (וויעק 26 ) כי שר הפנים וראש כנסת הגדולה (סינאד) להדת הפראוואסלאווית באו לכלל דעה אחת לכונן ועד מיוחד ליסד סדרים ולתקן תקונים בעניני יהש הדתות השונות אל הממשלה, בהחוקים ע״ד נשואי תערובות וע״ד תמורת הדת גם בנוגע אל דת המחמדנים והיהודים. — מכ״ע (קוריער וואר׳ 26 ) מודיע מקיוב, כי הגענ׳ גובער' דרענטעלן נקרא בימים האלה לבוא לעיר המלוכה פט״ב ושמה יבואו גם שאר הגענ׳ גובערנאטורים — כן מודיע כי הרוססי ה׳ גאלאגאן אשר דעותיו ביחוס שאלת היהודים נודעו למדי מימי מועצות הועדים הוא גבחר להתאחד בסוד הועד הגדול של קאכאנאווסקי המחוקק חוקים רבים ושונים בכל מקצועות ההנהגה הפנימית בארצנו. מכ״ע רוססקי יעוורעי (2 ) מודיע מעיר וויטעבסק, כי שם נרצח איש יהודי מאת איש נוצרי באכזריות נוראה מאין כמוה. המנוח ה׳ כהן היה איש תמים וישר ומסובל באשה ובנים והיה משרת בבית מסחר, ואדונו נתן בידו סך כסף לשאת אל בית נתיבות הברזל (באהנהאף) ויהי בדרך בלכתו אל מחוז חפצו סר אל חנות איש רוסי לתבוע את חובו ושם מבלי משים הוציא את כיסו עם כספו, ויהי כראות זאת האיש הבליעל ויתנפל עליו הוא ואמו וירצחוהו גפש מכ״ע הצורר קיובליאנין העלה על עטודיו עלילה חדשה לאמר כי היהודים מוכרי המשקה שליטים בהשיפטים זזמושבעים הנבחרים מבין העם ומצודתם פרוסה עליהם להטותם אל כל אשר יחפצו ועושים בהם קנין ותזקה ( 7) ובופים עליהם הר כגיגית להטות משפט לחייב את הזכאי ולזכות את ההויב — ומכ״ע נאוו׳ וורעמיע נפל על המציאה הזאת ועשה בה מאמר , ועל יסוד חלום כוזב זה אשר כל שומע יצחק לו, החליט כי במחוזות המערב והדרום אשר שם בני ישראל נחתים חובה והכרח לבטל סדר שופטים מושבעים המשועבדים בחזקת היהודים. מ״ע ויאסחאד הדפיה מאמר נכבד המוכיח עד ככה השנאה לישראל מרקדת כשטן בתוך שערים המצוינים בהלכה ומוליכה שולל חכמים רוסים היושבים בקתדרא ומכהנים בהיכל המדע ומחללים בהונתם זאת בחרפות וגדופים נגד ישראל, לדברת מכ״ע הנ״ל הסופר הרוססי שיגארין הנודע מכבר הוא עושה סחורה בסניגוריא שלו לטובת היהודים ואחרי אשר חיבוריו הביאו לו חרפה תחת כבוד לכן אחז דרך אחרת והוא סובב סובב בערים שונות בבתי יהודים ומדבר על לבם להסתפח אל איזה חברה נושאת שם „פושקין ומשתוקקת לקרב את לבבות הרוסים והיהודים ולתכלית זה הוא דורש כסף התימה מאת נגידי ישראל, וכל העסק הזה הוא רמיה וגניבת דעת. מכה״ע וויעק 24 ) מודיע, כי הסופר הנכבד הרוססי הגראף ל׳ טאלסטאי היושב במאסקווא לומד בשקידה שפת עבר מפי הרב מינאר ועושה חיל בלמודו עד להפליא, תכלית למודו הוא חפצו להעתיק את כתבי הקדש העתקה שלימה ומתוקנה מכ״ע רוססקי וויעד׳ מודיע, כי בעיר סאמארא מבצבצת ויוצאת ברה חדשה של נוצרים טתיהדים הדומים בעקרם אל הקראים. מכ״ע וויעק (25 ) מודיע מערי וואלין, כי שם עומדת על הפרק שאלת הקיום של היהודים מוזגי משקה, היהודים מתאמצים בכל כחם ובכל תחבולותיהם לדלג על הגדרים האוסרים להם מסחר משקה בכפרים, ובמלחמת הקיום הזאת המתחוללת בכח נורא יעמדו האכרים ליבין היהודים, ועוזרים להם בתחבולותיהם, וכבר נתפשט המנהג בכל גלילות וואלין להיות האכרים זוכים ברשיון על שמם ומניחים מקוכם אל היהודים, והגחה כזאת מחירה חמשים רו״כ הסופר דנ״ל צווח ככרוכיא נגד האכרים הנהנים ומנים ובשמחה יאמר כי עוד לא אלמן העם גם מאכרים אבזרים אשר לא יחפצו לעזור להיהודים ומי יתן וירבו כמותם בוואלין עב״ל — בשבוע העבר הודענו לקוראינו את מעשה האציל מאפאלע אשר סגר את כל בתי מסחר משקה אשר להיהודים בעיר ההיא, לפי הודעת האיזרא- עליטא התנקם האציל הצורר הזה ביהודים יען לא בחרו בו לשימו לשופט הכפרים מכ״ע וויעק מוסיף נופך על הידיעה הנ״ל, כי האציל באפאלע יסד ארבע חנויות של נוצרים נגד החנויות של היהודים אשר רבו בעיר ההיא, על כל החדשות והנצורות האלה ישיש מכ״ע וויעק ועמו יחד כל צוררינו מב״ע .1rz. ut בגליונו האחרון שב לדבר על אדות עלילת הדם והבטיח לתת אתות ומופתים ממעשים שהיו אשר לא ישאירו שום נדנוד ספק בצורך דם ילדי נוצרים. דבה שפלה בתכלית השפלות כזאת גדשה את הסאה וראוי ונכון לגדולי אחב״י יושבי עירנו לצאת נגד מכתבי עמל בני בליעל כאלה בגליון הבא של מכ״ע הנ״ל יבואו האותות והמופתים: נחכה ונראה מה יהיו לומותיו בקחלת אחב״י בעירנו מוקטר מוגש כבוד ותהלה לכבוד הנדיב הנכבד ה׳ ברוינשטיין אשר התנדב לטובת בית הספר „רעאל-שולע״ של ה׳ דיקקשטיין למען נערי בני ישראל, סך עצום 20,000 רו״כ כמו קרן קיימת אשר פירותיה יהיו לצרכי בית הספר הנ״ל, בטוב צדיקים תעלוץ קריה, וגם אנחנ נותגים ברכה לראש משביר הצופה לבית ישראל בשם „בעל החלומות׳ קראו בני יעקב ליוסף אחיהם כאשר ספר להם שעפים מחזיונות לילה, איך כל האלומות תסובינה ותשתחוינה לאלומתו, ואיך גם צבא המרום במרום ישתחוו לו ארצה, כי רוח היא באנוש לשנוא את רעהו המתנשא עליו והאומר אני ואפסי עוד וכל העולם לא נברא רק בשבילי., אם יצדק האיש בגאונו או לא יצדק, אם גדול הוא בענקים ובאמת לו יאתה כבוד ופאר או אזוב הוא המתנשא לארז, אחת היא קנאים יפגעו בו, וישימוהו כמטרה לחץ. כן הננו רואים בין אדם לחבירו וזאת נחזה גם בין עם לעם, העם אשר יתהלך בגדולות ונפלאות העם אשר יתרוסם על במתי התהלה והתפארת וישים עטרה על ראשו, ובראשי הומיות ישמיע קולו ברמה כי הוא מאיר נתיב ומנהל לכל באי עולם, עם כזה אשר יזרע מהללי פיו יקצור בוז ולעג השאננים, את הדבר הזה הבינו מורינו ומאורינו מאז ומקדם, ולכן נתנו לנו את התורה היקרה מפז. „לעולם יהא אדם ענוותן ושפל ברך וכו״, ובכל הדורות שהי ישראל כסתכלין כלפי מעלה ומשעבדים את לבם לאביהם שבשמים לא התגאו ולא התרברבו לא השמיעו במרום קולם כי נתן להם קורא הדורות מראש תעודה׳ עלי תבל לפלס מעגל העמים ולהפיץ אור ודעת, לא חפשו באבוקת החקירה למצוא בין זרים תכלית לחייהם ואחרית לפעולותיהם, לא העבירו את כל טובם „מרשות היחיד, לרשות הרבים״. אך בקרב נפשם פנימה ראו את תעודתם והרגישו את תכליתם בתוך ד׳ אמות שלהם מצאו מנוח ועדן לנפשם, ולא בקשו „מלכותא בלא תגא״, ולא התימרו בכבוד כנהלים ונושאי דגל לכל בני האדם. רק מן העת אשר נגה אור ההשכלה בין אחב״י „במערבא״. באשכנז ובשאר הארצות, ומן העת אשר החלו המנקשים והמכרסמים הלבנים והמנפצים לתקן את הדת ולברוא לה פנים חדשות לקחו לשונם להועיד לישראל תעודה בין העמים, לאמר : היהדות היא חנות פתוחה וישראל הוא חנוני מקיף, הנותן מתורתו ומהכמתו לכל העמים והמרכיב על כתפיו את כל העולם כולו וכאז ועד העולם ישראל הוא מוכתר בנימוסו להאיר לארץ ולדרים עליה, ועוד הוא משפיע ובאציל את קניניו הרוחניים ואת טובו הנצחי, ועוד לא הגיעה העת אשר יאמר: „עד כאן תחום פעולתנו׳. מה זר ומה נפלא שינוי הדעות בין דורות ראשונים ובין הדור המתוקן והמושכל בחו״ל! קמאי קשישאי מסרו נפשם על קדושת השם, חבת הקדש היתה חזקה ועצומה בלבם, בכל זאת במקום גדולתה של אהבת הדת היתה גם ענותנותם ושפלות רוהם, ולא התנשאו למאשרי דרך ולבעלי תעודה, והאחרונים אשר החקירה החפשית השליכה קרחה כפתים על לבם ופסקו הלכה: בכל מערבין ומשתתפין עם בני הדתות הארות, המה יעדו גאון וגובה, ועושים את דתם לקופת הרוכלים ולתלפיות לכל העמים, ומתהללים „בתעודתם׳ ומתימרים בכבוד פרנסים ומנהיגים לכל המין האנושי! האם יצדקו „המתוקנים׳ בדעתם שיש תעודה לישראל לפעול פעולתו בין העמים? והאם ראוי הדבר והשעה כשרה לכך, להתפאר עתה לעיני כל העמים בכבוד לאכי ההשגחה וצירי עליון נושאי דגל תעודה נשגבה ונעלה ? על השאלות האלה נשיב: הן ולא! אמנם כן, ישראל הוא גזע עתיק יומין אשר הפליג בזקנה ובחכמה, בדת ובמוסר השכל עם שותה מים חיים מבארו אשר כרוה גדוליו במשענות תבונתם, עם אשר לו כח ענק לשאת כל עמל ותלאה, עם אשר תורתו השכלתו כנר תמיד לא תכבינה, עם אשר יוכל לאמר, בצדק „חבלי רשעים עודוני תורתך לא שכחתי״. עם אדיר ונעלה כזה לא ימלט אשר לא יהנו כמנו כל העמים עצה ותושיה דת ודעת, עם כזה לא ימלט אשר לא תהיה לו תעודה רמה ונכבדה כפלג ברה היוצא ממעין כשרונו, והמתהלך ברחבה כזרם תושיה לחרעיף דשן מעגלות דעת וערוגות חכה וחקר לכל העמים אשר תחת השמש — אולם להתהדר ולהתנשא על קהל העמים בכבוד משפיעים ומנהלים הוא הבל ורעות רוח, מהבילים המה המתקנים והמטיפים בחו״ל, ולא ידעו רוח ישראל ולא יבינו כי תכונתו מאז מעולם היא: „זעיר אנפין״., ודרכו בקדש: הצנע לכת, ומדוע לא ילמדו מן הראשונים, מה הראשונים אשר לבם היה רחב כפתחו של אולם באהבת עכם ודתם בכל זאת לא התנשאו ולא התהדרו בתעודתם, הם, האחרונים, אשר לבם פתור ילעניני הדת כקופא דמחטא והתלהבותם ירדה עד נקודת הקפאון, עאכו״כ אשר אין להם לעלות ב בלות במקום אשר לא ינחלו כבוד עקב גאותם. בצדק נוכל לאמר על בעלי התעודה את סאמר חז״ל: „עד השתא קרו להו טפשאי והשתא טפעאי דטפשאי״.. כאשר השתעשעו במליצות ע״ד „התעודה׳ בעת השקט ושלוה, הנה יכולנו לדונם לכף זכות ולאמר כי מתוקה המליצה הזאת לחך צאן מרעיתם, וטובה להם שירת אומנת זאת להפיל עליהם תנומה נעימה ולפוטרם מכל המצות ומכל חובות הלאום: אבל בבואם עתה לאחוז בכלי נשק זה נגד צוררינו לסתום במליצת התעודה את פיות משטינינו ומקטריגינו בדבר הזה גדשו את הסאה, ולא תודה יאתה להם ולא ברכה מאת עם ישראל אשר לכבודו יקנאו ואת מלחמתו ילחמו. ראה ראינו את רוב ספרי הסניגוריא אשר כתבו מטיפינו מליצי ישרנו נגד שטעקקער וחברתו, ורובם ככולם יצאו המערכה נגד הצוררים ונגד כל דשטנות והעלילות, נגד כל הדבות והגדופים אשר יטפלו עלינו שוטנינו, הם באחת: לנו תעודה רמה ונשאה,. אנחנו מאשאריכם ומדריכיכם, בלעדנו לא יכון אשרכם עלי חלד לרודנוכם ונהלנוכם עד היום, וגם מן הוא והלאה נחכימכם אנחנו לם ונורה לכם דרך אל מטרת השלימות : בקול הזה יקראו רוב המטיפים פה אחד מפני ליסטים ומפני רוח רעה, בעוד צוררינו מאחיזין את האור במדורת בית המוקד מדורת האנטיסעמיטיזמוס, מליצי ישרנו מתקשטים ומתבסמים ומתנשאים למנחלים ולבעלי תעודה — ומה שטעקקער וחברתו עונים על זה 5 קוראים נכבדים, ציירו בנפשכם את האשכנזי האנטיסעמיטי, או גם את האשכנזי הסתמי אשר בעיניו אשכנז ארץ מולדתו היא סמל הנצח וההוד, הגבורה והדעה, וביסמארק תובק בזרועותיו את כל העולם כולו ואל מה ישוה בעיניו המטיף היהודי בעל התעודה׳ הצווח ככרוכיא כי הוא, ישראל הכל יכיל אותו ואת ביסמארק יחד. התדעו אל מה ישוה בעיניו? לא נחפוץ להוציא דבר מגונה מפינו ולערוך לפניכם את הדמיון הזה. על כן יתחמץ לבבנו בקרבנו בבל פעם אשר נראה כי תועה לב לוחמי מלחמתנו, ותחת לדרוש משפט האדם ולדבר בשם חובת האנושית הם קושרים כתרים לראשם ויוצאים המערכה בגאות הרוממות בשם התעודה אשר הם עתידים להוציא לפעולות ביחוס העמים ביחוס האנטיסע- מיטים, אזנינו תצלינה לקול תרועת שחוק הצוררים הקוראים בלצון: הנה בעלי החלומות הנה בעלי התעודה! הם אומרים כי לא לעצמם נבראו אך בשביל כל העולם, ולטובתנו הם אפוטרופסים שקילו טיבותייכו ושדו אחיזרי ! כן יקראו הצוררים, ואם כי לא יצדקו נוגד אחב״י, זעומי נפשם אבל יצדקו נגד מליצים אוילים חי תפל מי בקש זאת מידכם ללחום בשם „תעודה׳ ולעורר קנאה ושחוק ולצון ? עד מתי אתם מעוותים עלינו את הכתובים להורות כי ישראל לא לעצמו נברא אך לטובת אחרים, ותכלית חיינו לא בקרבנו ינוח רק מחוצה לנו? אם כזאת תאמרו לבני עדתכם משום דרוש וקבל שכר לא אחראין אנחנו בעדכם, אבל אם בחבילי קש וחבילי זרדים כאלה תצאו למלחמה לפני אויבינו עצור במלין לא נוכל, והננו קוראים אליכם את קול הקריאה: חכמים הזהרו בדבריכם!״ „חכמים הזהרו בדבריכם !" כן קרא גם הועד של ישוב א״י מגאלאץ אל כל הטיילין ויושבי קרנות שבספרות, אשר בעת האחרונה הרבו לבלבל את הדעות בהבילות חבילות של פתגמים נפוחים ע״ד החזרת עטרה ליושנה ותחיה מדינית של האומה וכהנה וכהנה דברים הקלים להאמר והקשים כקי״ס להעשות המשחיתים בפעולותיהם בהשמעם בריש גלי והמלהיבים את הדמיון ומפילים תרדמה על השכל הסופרים חשבו כי במאמריהם הם מקרבים את הקץ ומסייעים לעושי מצוה, אבל כמה שגו ברואה! אנהנו כבר עדרנו בשאלה הזאת פעמים לא מעט הבה נניח עתה את המקום להועד הנכבד לחוות את דעתו הנה כן יאמר הועד במכתבו הגלוי: הנסיון הורנו עתה מה נאמנו דברי המשל הקדמוני: ה׳ לי בעוזרי ואני אראה בשונאי (שם נאמר: שיטצע מיך א גאטט, פאר מיינען פריינדען : פאר מיינען פיינדען ווערדע איך מיך זעלבסט צו שיטצען וויסען) . נודע ברבים ועדים כל פעולותינו וספרי זכרונותינו ומכתבינו אשר נפוצו ברבים, אי זו דרך בחרנו לנו ללכת בה בענין ישוב א״י, כל מעשינו אשר עשינו וכל דרכינו אשר הלכנו בהם יעידו ויגידו בשפה ברורה, כי רחוקה היתה מלבנו מטרה מדינית כרחוק מזרח ממערב, לא עלה על לבנו, ולא חשבנו א״ע ראוים ואת השעה כשרה לכך להקים על מכונו לאום ישראל בארץ אבותיו, לא התהלכנו בגדולות ובנפלאות ממנו ולא נשאנו דע למרחוק להשתעשע בהגיונות ובחזיונות נעימים, אנשי פעלים אנחנו ולא בעלי דמיון המשתוקקים לדחוק את הקץ. שמענו את שועת אחינו, אתיללת הרעבים והצמאים, את אנקת המשחרים לטרף ולעבודה ואין ונקם ונתעורר להחיש ישע להעניים האלה, אף זכרנו את מאמר חז״ל „תפסת מרובה לא תפסת״ ותהי זאת כל מחשבתנו להושיע להעניים, ולא להרים קרן לאום ישראל ולכונן בנין מדיני, אשר זאת רק מאת צור ישראל נוחיל ונקוה הננו מאמינים בני מאמינים ונעשה רק את אשר יש בכח אדם לעשות. הנסיון הורנו כמה קשה הוא הדבר הזה למצוא מחסה ומקלט לאומללי אחינו, מחסה אשר בו ינוחו ויחיו את נפשם בכבוד מעבודת האדמה, לדאבון לבנו ראינו את עמלנו ואת לחצנו את יגיענו ואת התלאה אשר מצאתנו לרגל המלאכה אשר לפנינו, אבל לא נפל לבנו ולא רפו ידינו הנגו נושאים וסובלים ברצון „יסורים של אהבה׳ אלה, והננו גכונים לסבול עמל ותלאה כפלים, למען הושיע לאחינו לחצילם מצרותיהם — אולם על רעה חולה אחת ידוה לבנו, על הרעה הזאת תעלה היום תלונתנו באזני קהל בני ישראל, על הרעה אשר יעשו לנו אנשים קלי דעת ובלתי זהירים בדבריהם אנחנו דנים אותם לכף זכות ומאמינים כי אין מחשבה זרה בלבם, אולם הם עמדו מרחוק לפעולותינו, ולא יוכלו לדעת את הרעה אשר יעוללו לנו, לכן החובה מוטלת עלינו להודיע להם, שמעשיהם אינם רצוים אף כי כוונתם רצויה. הננו מודיעים בגלוי ובאמת ובלב תמים אשר, כל איש אשר לבבו פונה לראות את ישוב א״י בתור תנועה מדינית או לאומית, או בתור קץ וגאולה ומשעבוד כל איש כזה אין לו חלק בקרבה ולא נחלה בחברתנו, ומאת כל איש אוהב עמו נקוה כי ישימו לב אל דברינו להזהר בדבר שפתים ובעט סופרים, „ולבל יחנקו את עמם אהוב נפשם מרוב חיבוק ונישוק״. בשם ה׳ ובשם חובת האדם ובשם הענין הקדו ישוב א״י, נבקש מאת כל הסופרים והמחברים ומאת כל העוסקים בצרכי העם, לבל יזלזלו באזהרתנו הזאת וכו׳ וכו׳ ע״כ דברי פי חבמים ן! הנה זה הוא קול הגיון ושכל טוב נגד המית דמיון לוהט ושאון מבוהלים ונמהרי לב ומה יעשו עתה הסופרים אשר מלאו את אשפתם פתגמים מלהיבים וקשים כגידין? הסחורה הזאת לא עוד תעבור לסוחר, זולתי אם ימרו הסופרים את פי הועד מגאלאץ, כאשר המרו את פי כל אנשי הגיון אשר דברו אליהם השכם ודבר לשקוט מן הרעש ולהשיב את תער הסופרים אל תערו, אולם לא נפסח אף רגע קטן על שתי השעפים, ונכון לבנו בטוח כי קול הועד המדבר בצדקה ישיב שערה מלחמ סופרים בענין ישוב א״י. הדעות אשר בירר וליבן הועד מגאלאץ הן שוות לכל נפש, ולית מאן דפליג נגד ישוב א״י באופן הישר והטוב הזה, מעט עם מעט יעשה רב, אף נטף גשם יעשה ור באבן. המגדל הפורח באויר אשר חזו בעלי הדמיון בחלומם ימוג כשפופרת של בורית, ועלינו לבנות יסוד נאפאלעאן הראשון אמר: איש הצבא אשר לא הכין לו בילקוטו כובע ישועות לשים בראשו בעת יעלה למעלת שר המצביא, איש צבא כזה „אפילו נהמא דכריסיה לא שויא״ כן נאמר גם אנחנו: העם אשר אין לו בלבו תקוה לאומית איננו ראוי להקרא בשם „עם׳ אולם על איש הצבא החובה מוטלת לעמוד על מקומו במערכה, ואוי לו אם יחלום ע״ד עליתו בעתיד למעלת שר המצביא, אם חלומו זה ישפוך עליו רוח עועים וישנה את טעמו ולא יכיר את מקומו אך יקפוץ בראש, כאלו כבר היה לשר מצביא — איש צבא כזה לא יהיה לשר המצביא לעולם, ועוד ישפל לרדת. כן הוא גם בעם שלם, דעת תרומם גוי ודמיון לאומים אסונם, מדרגה במדרגה נוכל לעלות, אבל בפסיעות גסות נכשל חלילה שאלו שלום ירושלים, הושיבו רעבים בארץ הקדושה וכוננו שם ערי מושב למען יזרעו שדות ויטעו כרמים ויעשו פרי תבואה, אך הבו נא גם כן עזרת מצר לאחיכם יושבי חשך וצלמות אסירי עני וברזל! שמחנ באומרים לנו מאנגליא ומצרפת כי חברה חדשה תצא לאורה, תברה אשר תכונן לה את המטרה לשמור את אחב״י מכל פגע וצרה, עדאשר תופע עליהם נהרה משפט אזרחים בכל ארצות מושבותיהם. הנה מפוזרים ומפורדים בעמים ובארצות, מליצי ישרנו מפקדי צבא מלחמתנו, אין איש שומע שפת רעהו, אין דבק ואין אגודה, אין דרך סלולה ואין מטרה ברורה, וניצוצי הפעולות הקטנות והגפרדות הצנומות הנהלאות, כל ניצוץי לעברו יתע ויעלה בתהו, מי יתן לנו רות החיה אשר תקבץ נפוצות ותאסוף נדים ותצמצם את הניצוצות לתוך מרכז אחד ונקודה אחת! שוא יאמרו „הנואשים״ כי אין בכח גדולינו לעשות כאומה, יען שאלת היהודים היא מגפת הזמן וחלירע של הדור, ומקורה בעניני עם ומדינה אשר אין בכחנו לשנותם, ואשר רק רופא אחד. הלא הוא הזמן יוכל להעלות להם ארוכה, אמת, כי השנאה השוררת נגדנו בלבות רוב העמים תתעורר גם כן לרגלי סבות מדיניות (אשר אין המקום פה לבארן) אבל לא להתם שנאה ולא לכלות את שאלת היהודים כליל נקוה ע״י מעשים טובים ונמרצים מצד גדולינו רק להביא עכ״פ הצלה פורתא לאחינו הרובצים תחת משא התלאות, לאחינו בארצות רומעניא אשר ישתוחחו תחת נטל חוקי און ואכזריות העמוסים עליהם כקורות בית הבד, לאחינו בארצות כמאראקקא הנתונים להרוג לאבד למכה ולחרפה. על ל-ש),כ2״וב שיוה מהז רלחי והרה הרשעה מקרב הארץ, ובאשר לא בעלי היכולת אנחנו לקרב את המין האנושי עד מרום קץ שלימותו על כן לא נוכל למנוע את שנאת העמים אלינו, אבל אבזריות הממשלות כרומעניע ומאראקקא, האם גם זאת היא קלקלה שאין לה תקנה? אם גם הממשלות נותנות יד לפושעים, אם צל החק והמשפט יסור ודתי המדינה יחדלו מהיות ביברים של חיות רעות, חיות האנ- טיסעמיטיזמוס, אם כן הוא מצבנו בארצות מאפליה רומעניע הלא כקין אנחנו אשר כל מוצאינו יהרגונו! נוהגים היו בית אבא במצוא אותם תלאות כאלה, נקהלו והמתיקו סוד ושלחו שלוחי צבור אל הממשלות, ותקעו בשופר של תחנונים ופיו מצופה זהב לפעמים היתה תחנתם לרצון ולפעמים היו טורפים להם תפלתם בפניהם, אבל כה או כה עשו כל אשר היה ביכלתם ויצאו ידי חובתם, ומה אנחנו עושים עתה? עתה כאשר יש לנו רוזנים וטפסרים דרי מעלה דעיילי בלא בר, עתה כאשר יש לנו חכמי מדינה ואבירי מדע ונטילי כסף אשר לא היו כמוהם מעולם בינינו, עתה הננו הוזים שוכבים בחיק העצלות עתה כאשר הסם האנטיסעמיטי מפעפע ומחלחל בכל ארץ וארץ? כל השאלות האלה עלו כעת על עמודי מכה״ע האנגליים לישראל וזקוקין דנור נפקו מפומיה של כ״ע „דזוז אוארל״ הלאנדאני הוא שואל שאלה קשה: מדוע מן העת אשר נקבע שווי הזכיות לחק ולא יעבור בארץ רומעניע ורק קול דברים שמענו וחירות ראינו על הלוחות, אבל תמונה לא ראינו, ונראה את ההפך עשק רש וגזל משפט וחמס ורשע, מדוע לא התעוררו אחב״י אף פעם אחת לבוא לפני הממשלות האדירות בתפלה ובתחנונים,. כאשר עשו פעמים רבות ותבופות זו אחר זו לפני הקאנגרעסם הברליני? גדולי אחב״י אינם מעלים בקדש רק מורידים, ופסיעה גסה פסעו לאחור ואינם נזקקים לצרות הכלל — אבל לא לנצ יועם ניצוץ לב העברי ולא תכבה גחלתו חלילה, וראוי רק לתרום את הדשן ולהסיר את החלב המכסה את הקרב — המלאכה הזאת לא לנו היא, כי אם לאחינו הסופרים המדברים אל גדולינו בחו״ל בלשון שהם שומעים, אנגלית וצרפתית וכו׳ —, הבה נשתעשע בתקוה הנעימה כי דבריהם יעשו פרי ירושלים. בתשיעי לירח שבט, זה שבועים אשר עבי שחקים זורמו מים, ורוח סועה וסער ישלוט בים וביבשה אניות סחר ההולכות בים התיכון שבעו נדודים מנסיבת הרוח. ואחדות מהן נשברו לרסיסים ונוסעיהן היו לברות לתניני הים גם מחלות רבות ושונות שמו משכנן בעירנו, ואנשים רבים גקטפו מידן עודם באבם באלה הימים עזב את התבל איש צעיר לימים אשר ראוי הוא להציב לו מזכרת, הוא גיסי הרב המאוה״ג מ׳ ר׳ חיים ז״ל בעחמ״ח שו״ת דברי היים, כתר חכמה וכו׳. הוא היה מאלה אשר הבת ירושלים התפארה, בעל מדות תרומיות איש אמת במלוא מובן המלה... ולמגינת לב הלך ערירי, ולא השאיר אחריו רק שמו הטוב, תנצב״ה. בעלי חברת המיססיאן, מצודדי נפשות אחינו, גמרו אומר לכונן קאלאני בעד אחינו העמיגראנטין אשר פרשו עצמם מהצבור וידבקו במו כאשר הודעתי במכתבי הקדום, וכנשמע קנו את הכפר „אבו שושא׳ אשר רצו בתחלה שלוחי אחינו מרוסיא לקנותו ולא עלתה בידם. אחדים מהעמיגראנטין הגידו לי כי אם ימצאו מינסק. שונים ומשונים דרכי בני דור החדש, הליכותיהם, משפטי חייהם ודעותיהם, דרכים חדשים אשר לא שערום אבותינו, וקדמונינו לא התבוננו גם בצדקה וחסד יפלסו לטו נתיב חדש לא ידעו לפנים, לפנים אם רגש הצדקה הכה שורש בלב אחד או רבים לצאת לישע אומללים לחלצם מן המצר. הנה גם המתעסקים הראו פנים זועפים, ובאנחות שוברות מתנים, ולפעמים גם בדמעות עינים, חתרו אל לב נדיבי עם, לעורר לבם לחמלה על הנפשות הנענות היודעות מחסור או חמת המציק, לחוש לרותתם לישועתם, לא כן הימים האלה, צעירי הדור ההוח הטציאו תחבולה בקראם נדבות, לא בדאגה ורגזה, לא אנחת שבר יעוערו דרך עצב לא ידעו ואין תוגה במעגלותם. הם חגים יקראו, ומועדי ערב יקבעו שם בשמחה יצאו ובגילת רנן ילכו, והיה כנור נבל תוף וחליל ויין משתיהם, ופרים קודש הלולים קודש לצדקה וחסד לא נכחד אשר עם לבנו, כי מעשה חסד כזה זר מעשהו ועבודת הצדקה הזאת נכריה עבודתה בלב אנשים כערכנו אשר לדור הישן נתחשב כי באמת לא נעים המראה הזה לראות המון אדם רב מתהוללים, מכרכרים ומפזים, יריעו אף יצהלו בחורים ובתולות יחדו, לעת אשר בית ישראל בשרו קרוע בקרעים שאינם מתאחין, אלפים ורבבות גועים ברעב וכפן, או נושאים כל יד עטל ותלאה; לעת אשר גם אלה השמחים אלי גיל בליל התקדש חג המחול, גם אלה ירונו אך לא מטוב לב יצהלו כאבירים, עת לבבם בקרבם יזעק ונפשם מר תשוע — ובכן גדולים מעשי בני דור החדש נפלא לראות איך המה מאחדים ומאחים שני הפכים בנושא אחד לב נשבר עם מאור פגים, עצבון ושמתה, יגון קודר עם מחול משחקים. כראה הזה ראינו שתי פעמים רצופות זו אחר זו בעירנו לראשונה התעוררו צעירי הדור, ויעדו בו מועדי ערב לצאת בו במחולות, ויהי פרי ההכנסה קודש לאגודת בול״ו ההכנסה היתה בערב ההוא עד כדי מאה ושלשים רו״כ, מלבד הנדבות לחפץ הזה מאה וחמשים רו״כ.— אחריהם התעוררו מפקחי בית ספר המלאכה אשר בעירנו, אשר ראו כי התלמידים המסתופפים בחצרות בית הספר הזה, מתהלכים ערומים ויחפים, ואין לכסף תוצאות, ויעשו גם הם כראשונים ותהי ההכנסה 450 רו״כ. — גם נכבדי הנוצרים, פקידי הממשלה ונושאי משרה לקחו חלק בדבר הזה, וביד נדיבה הרימו תרומת כסף לתכלית זו, ואד מהנוצרים נדב מאה רו״ב לקרן קימת של בית הספר הזה. יהיו איו״ב ממינסק מעיר לאמזא מודיע ה׳ אברהם יעקב לעוויטאן כי שמה נוסדה הברת „גמילות חסדים״ לטובת העניים י״ע נמצא בהחברה כסף מזומן אלף ושמונה מאות רו״כ, ויקוו כי עוד רבים יבואו לקחת חלק בחברה הזאת להתנדב אי איש כפי ערכו, גם התחילו במלאכה לגמור הבנין מבהכנ״ס אשר עמד עד כה זה ד׳ שנים ולא נגמר מעיר קריוואזאר (פלך פאדאליען) מודיעים כי רוח נדיבה התעוררה שמה למעשה הצדקה להושיע לעניים בצוק העתים האלה, ויאספו סך 500 רו״ב, ויקנו קמת בזול למכרם לעניים בפהות 2 ק׳ מכל פונט כפי מקח השער גם בדבר הת״ת אשר ה׳ פנחם כהנא כתב (בהצפירה גליון 1) כי חדלו מהלביש והנעיל את הנערים ולא חזקו את בדקי הבית, הוא שקר, וע״ז לחו לנו החשבונות החתומים מהגבאים בענין ז׳ סאקאלאווסקי ההוצאות וההכנסות בזה. בסט׳ סיניאווע מגישים תודה וברכה להנגיד ה׳ אהרן שמואליא- וויץ נ״י על חסדו וצדקתו לאנשי עירו כי לקח מהאדון הגראף זכות מכירת משקאות (פראפינאציע) שמז מה . ונתן מזכותו סך 300 רו״כ לטובת העיר, והמשקאות אשר יתן טובות הנה ומדותיו נכונות בימי החורף נתן יותר מן 150 עגלות תבן לעניים להסקה ולבנין ביהמ״ד חדש התנדב כ׳ אלפים לבנים, יגמלהו ה׳ כצדקתו הכותב בשם רבים, יצסק שמואל מענער תקנות המושב נגד דת ישראל יעזבו את המיססיאן והם לא יבינו כי למען יצודם בחרמם יערכו התקנות לרוח היהדות, וסוף מעשה רק במחשבה תחלה, ולאט לאט יעבירום על דעתם ודתם שלשום נקריתי בבית הגאון הרש״ס עת בא אליו אחד מהעובדים בנחלת החברה „ראשון לציון״, אשר נשלח משמה לשאול שאלה בהלכות כלאים, ועל שאלת הרב אם יאבו כל בגי החברה להחזיק במעוז הדת, השיב כי אמנם ימצאון אחדים אשר יאבו ללכת אחרי שרירות לבם הרע, אבן בטלו ברוב בני האגודה אשר לא יאבו לסור מדרך התורה. אנכי דרשתי ממנו להודיעני מצב היושבים שמה, ואלה הדברים אשר יכולתי לחציל מפיו — אחרי אשר על רוב משאלותי לא ידע לתת לי מענה — כעשרים משפחות המה בעלי הנחלה, דק חמש משפחות לא נאחזו עדנה בנחלתם, ויתרם כבר מצאו למו מנוח על אחוזתם. חמשה בניני אבן נבנו שמה בעלי תחתים ושנים ושלישים, ואחדים ישבו עדנה באהלי עץ. עניי האגודה פנו בבקשתם לראשי חברת כי״ה בפאריז, כי יהיו לעזר למו, ובקשתם נמלאה, ולפני שבועות אחדים שלחה החברה להאדון ד״ר הירש — הפקיד בנחלת החברה „מקוה ישראל״ אלף פונט שטערלינג אשר הפקיד יוציאם על בנין בתים וחפירת באר מים, ולקנות בהמות בעד אלה אשר מטה ידם, גם גנן ארפתי שלהה החברה מפאריז למען ילמד את בני האגודה מלאכת הבאטאניק— אם כי למותר הוא — ביחוד תביט החברה בעין חמלה על בני האגודה ביל״ו אשר הסתפחו לחברת ראשון לציון״. אויר המקום טוב מאד מאד מרבית היושבים שה נחלו בהיותם בעיר במחלת הקדחת, ועתה הנם בריאי אולם נסיבת האויר הטוב אשר ישלוט שמה, מיפו ירחק המקום כשתי שעות וחצי מהלך אדם בינוני, ומראמלא העיר שעה אחת. כל עץ פרי נטעו נוטעים בגנות, ופרים לגאון ולתפארת ביום השב יתפללו גרי המקום בצבור, ובחול איש איש לבדו, מעצירת גשמים לא ידעו עד כה, אנא ה׳ השקפה ממעון קדשך וברך את בני האגודה ואת האדמה אשר נתת להם זה שבועות אחדים בא ליפו האדון יחיאל ברי״ל בו״ל מכ״ע הלבנון, הוא ואחד עשר אנשים כגולי רוסיא וישם משכנם בנחלת ההברה כי״ח, והוא לבדו כונן מושבו ביפו העיר, מטרת בואו הנה היא לכונן מושבות שונות בעד אנשים שונים מכסף אוצר הברת כי״ח אשר בחרה בו לציר להו״ל המפעל הלזה בהיותו תושב הארץ לפנים, גם שלחה על ידו מכונה לחפור בה בארות מים (ארטעזישע ברוננען) אשר מחירה יעלה לירע נאפאלעאן. ובעוד יבים אחדים תחל הכונה לעבוד עבודתה בנחלת ההברה ראשון לציון״. אשר רבות עכלו עד כה לחפור באר ולא מצאו מים. באלה הימים גמרו פקידי ואברכלי אמשטרדם מקנה החצר אשר קנו פה לאחוזת עולם, ויתנוהו לבית החפשית האספיטאל ליושבי ציון. החצר הנהו גדול ורחב ידים, בתים רבים ימצאון בו נהדרים למראה, גם גן נחמד לא יחסר בו, נקוה כי עת יפתחו שעריו לא יאלצו עוד בני ציון לדפוק על דלתי בית החפשית אשר להמיססיאן פה מחיפה יכתוב לי אחי בדברים האלה: באלה הימים הגיע הפקודה למושל העיר את הפחה הדמשקי, כי לא יעצור עוד בעד הבאים מרומעניא ורוסיא מרדת על החוף אם תעמוד הפקודה לאורך ימים לא אדעה שבוע העבר נפתח בית ספר לילדי העמיגראנטין, כמאה ועשרים נערים ונערות יקשיבו לקח שמה, השפות אשר ילמדו הם עברית, ערבית צרפתית אשכנזית בעלי ברית המיססיאן לא ידעו שבעה בנקמתם אשר נקמו מהאדון פרומקין מו״ל מכ״ע החבצלת ויעצרו בעדו מהו״ל בב״ע, כי עוד העמיקו שתתו כי הטו ברב שוחד לב שופטי עירנו ויחרצו משפטו לשבת בכלא חמשה וארבעים יום, מאד ידאב לבב הנבונים לראות משפט מעוקל כזה. אבן אין לדון עם שתקיף ממנו כנשמע לא יעברו עוד ימים רבים ואחינו האדון יוסף קריגער ישוב על כנו, להיות מליץ הפחה לשמחת לבב כל תושבי עירנו. יעקב גאלדמאן vע אלון בכות מעיר קעניגסבערג הגיעה לנו שמועה רעה, כי אור ליום ו'׳ שבוע העבר גוע ויאסף אל עמיו הרב הגאון המפורסם מו״ה ישראל סאלאנטער זצ״ל, הגאון הזה היה אחד מהשרידים בדורנו, אשר עם רוב תורתו צדקתו ופרישותו, הקדיש רוב עתותיו לטובת בני עמנו בכל מאודו ונפשו והיה אוהב לחכמים ומכבדם *) ועליו יאמרו הסופדים : „הי חסיד הי עניו תלמידו של הלל״ ה׳ יחונן עפרו, תנצב״ה. י) כעת יודפם בדפוס ר׳ יצחק גאלדמאן נ״י בווארשא, ספר אבן ישראל, דרושים ופלפולים וחילוקים בש״ס ופוסקים מהרב הנאון המנוח זצלה״ה, אשר היו עד הנה בכ״י להה׳ מהור״י לענסקי, כן כתבתי גם אני בגליון 49 לתקן לשון הרמב״ם של״ל „מתארך" במקום מתקצר, ורק ה׳ ראזענפעלד במכתבו אלי הביאני בספק, ובחפזי הודיתי לו בגליון 3 העבר לומר כי יפה העיר על מכחבי ועוד העעה את זכרוני להביא המעשה מסיקטוס הו׳ להיפך מכפי שהיה באמת, כי שמה אדרבה נתקמרו החבלים כנודע, ואתה יישרכחך שהזכרתני כי הצדק אתי, וכמו שכתבתי בראשונה בגליון 49 כן הוא האמת, ובכמו זה אמרו המו"ל החכמים הזהרו בזקן ששבח תלמודו מעיר לאדז מודיעים, כי שמה נוסדה חברה „הכנסת אורחים״ מאת המתנדבים לתת סך קצוב מדי חודש בדשו וכבר שכרו בית חומה והכינו בו מטות ושלחנות והפקידו פקידים ומשגיחים נאמנים, והרב הגאון אב״ד שליט״א אשר השתתף בדבר הזה דרש לפני הנאספים דברים נכוחים בענין הנכבד הזה מכתבים מזיעבענבירגע! לרעי כאח לי מימים עתיקים, המשכיל... בטרם אאחוז פתיל מכתבי אשר קפדתי ולא עת, אגיד לך דברים אחדים מארץ מגורותי ארץ זיעבענבירגען ומאחינו היהודים היושבים בקרבה כי הנה הארץ הזאת לפנים, בטרם חרשו על גבה מסילת הברזל, היתה בעיני רב אדם ומה גם בעיני אחינו היהודים מארצות הרחוקות, כספר החתום, וסופרי האשכנזים בכתוב עמים קראו לה לפנים ארץ הדובים — ואתה שמע ודע לך! זיעבענבירגען מדינה קטנה, גם לא מדינה כי אם פלך כהיום תחשב גם היא לארץ אונגארן) אבל מבורכת ה׳ ארצה, ארץ אשר לא יחסר כל בה מהרריה יחצב זהב כסף נחושת בדיל וברזל, במקומות לא מעט בטנה הרת מלח, אין מספר למעיני תרופה הנובעים מבין רגלי הצורים העתיקים, ומפיקים רפואות לתחלואים שונים, אדמתה פוריה ותתן אוכל למכביר . גם בהמות בהררי אלף בריאים וטובות מראה לא יספרו ולא ימנו מרוב, והם מוצאים יום יום, עדר עדר, מהלאה לגבולה במקומות רבות ישתרעו כרמים פוריים על אשטדות ההרים והגבעות וטיינם ישתו ימצו כל עם הארץ, עם כל זה כלפני שלשים — ארבעים שנה לא יצאה שמה בגוים הרחוקים מגבולה, כי היא היתה בת בלי שם, לבדד שכנה ובין הארצות לא התחשבה מערבה ועזבונה בתוכה היתה, ולא באה בברית המסחר עם ארצז אחרות. שני גוים עליה שכנו לשני עמים נפרדו האונגארים והרומענים, האונגארים היו אדוני הארץ בעלי אדמות גדולות ורחבות ידים וכל טוב הארץ בידם, והרומענים היו נתונים לאדוני הארץ אשר עבדו בהם בפרך בעד ארבעה חמשה צמדי שדה אשר חלקו לכל בית אב בעד עבודתם. — היהודים היו מתי כספר ומצבם בשפל המדרגה משלח ידם היה בשול יין שרף, וזה לבדו היה מנת חלקם כמעט לכלם כאחד, כי הם ידעו היטב לכוץ ין שרף מתבואת האדמה הרבה יתר מבני עם הארץ, ובגלל הדבר הזה מצאו חסות בצל האדונים, בימים ההם היה לכל אדון ואדון בית משרפות יין שרף, כי מבלעדי מלאכה זאת לא יכלו לתת מהלכים לעבוד הארץ ולהפוך דגנם לכסף, והיהודי לבד היה להם למקור נפתח להקיר להם כסף, כהקיר ביר מימיה, בככירת היי״ש ובהמותיו וכל הולכי על ארבע אשר שמנו עשתו על מרק הבליל אבל היהודים היו נבזים ושפלים בעיני אדוני קב שפלות מלאכתם ועקב זלותם שפת אונגארי כי הארץ עקו בעיני האונגארים כל אשר לא יכון לדבר כן בשפתם לסבל יחשב, והיהודים בהיות משאם ומתנם עם דלת העם לבד, כי רב הוא הסבינו לדבר רק בשפתם, והדבר הזה היה ראשית חטאת, כי באכת שפת שפר תרחיב לאדם ולפני גדולים תנחנו, ובלעג לשון ישוב כדך נכלם. —עם כל זה חיו היהודים כלם בשובה ונהת, ושלות השקט היה להם מכל עבריהם, ההשבלה טרם היה בארץ, והתחקות על חכמת ומדעים — אין זכר לה, אין איש חושב מחשבות, ואין אחד נותן שכלו למרטו למען היות לו ברק, לא הלכו בגדולות ולא רמו עיניהם, ויחיו חיי מנוחה (אידילישעם לעבען) חיי נחת ומרגוע כאלה משכו אליה אורחי ארחות, וכל איש מצוק ומר נפש מהיהודים ההולכים לנו במרחבי ארץ לחליף גורלם, ויהי כל הבא על אדמת זיעבענבירגען ועמד. כה רבו היהודים ויתלקטו לאחד אחד— כלם נקבצו באו לה משכני גבולה מארבעת רבעיה, ויאחזו בתוך היהודים ילידי הארץ באין מפריע, כי הממשלה לא היתה עוינת אותם ולא שמה עין פקוחה על כל דרכיהם — אבל לפתע פתאום, וכעל פי קסם הנה שנת הגאולה באה, שנת תר״ת הנודעה, השנה אשר הרגיזה עטים רבים וגוים עצומים מתרדמתם, והמשך גם הארץ הקטנה הזאת גם היא במחולת המחנים, אז נהפכה כהפוך הפארור — בהולם אחד חפשו הנתינים לאלפים ולרבבות — רוח העת הרעימה בקולה נפלאות: כקטן כגדול כעבד כאדוניו כשפחה כגבירתה׳ כלכם בנים אתם למדינת ארצכם, עוד מעט והנה חרב איש באחיו, והמלחמה נפוצה על פני כל הארץ, במלחמת תנופה נלחמו אזרחים חדשים באזרחים עתיקים הרומענים באדוני הארץ. — צבאות עסטרייך ורוסיא מלאו את הארץ פה לפה, אבל הלעולם תאכל חרב — לתשובת השנה, והסער קם לדממה — אבל הצבאות ידודון ידודון ונות בית תחלק שלל" היהודים השלוים במגוריהם יצאו מן החורים ויביאו מכרם ציד, וכלכלו חליפות חילים וצבא רב, ובהיות היחודים עודם מתי מספר לעמת רחבת המקנה והקנין הבא בפתע וכנפול משמים, העשירו רבים וימצאו און להם. — גם חפשת הנתינים הריקה כסף רב בלי אל כלי ומכים אל כים, כי אדוני הארץ נאלצו להעביד אדכתם בכסף מלא תחת אשר עד כה עבדו חגתינים כל עבודתם בשדה חנם אין כסף. — סובב סובב הלך הכסף בארץ ועל סביבותיו שב הכסף אל צרורות היהודים, לדבקה בם. — למן הימים האלה החלו היהודים לעלות מעלה מעלה ויעזבו את הדודים ויתנערו מפיח התנורים הסירו הבגדים דצואים וילבשו מחלצות, אז הוחל לקרוא בשם מסחר. כי אחזו בכל כיני מסחר נקיים אשר יחיה עליהם האדם, ובפרט בשכירות נחלאות אשר היו למכביר בימים ההם, יען אדוגי הארץ נלאו להעביד אדמתם בכסף, ויואילו ויתנו נחלאותיהם ליהודים בשכר למספר שני תבואות, גם שאר מיני מסחר פרחו ויציצו ויגבלו שכר רב כי על עקב חפשת הנתינים אשר נהפכו רבבו עבדים לאנשים חפשים, ויחלו גם הם לראות בחיים הנה צרכיהם רבו כו רבו בימים ההם עוד היה המסחר נתן ירשה אך ליחודים לבד, יען בעיני האונגארים אדוני הארץ ,. אשר הסכינו לחיות עלי גאותם וחרבם לתועבה היה שלוח אצבע במכר, וכל חרושת המעשה לחרפה, ודלת העם לא ידעו מה היא — בא שנת תרכ״ז שנת הדרור אז נקרא דרור ליהודים ויוסיפו עלות מעלה מעלה להיותם כן הוא והלאח לאזרחי הארץ שדות בכסף קנו, ויבנו בתים ויטעו כרמים ויאחזו בארץ. — האחרון הכביד — והיא סילת הברזל אשר הוכנה בשנת תר״ל כמעט על כלא אורך הארץ בעת ההיא הוסיפו רבים היהודים ויעשירו, כי הלאכה היתה רבה, וגם הסחד עשה לו כנפים והוא מועף ביעף כמהר חין. (סוף יבוא) קמח פסח ומכשרה גם לאוכלי ישן 4 זארטין בובחו ים. ותכלית הכשרות בחכשר חרב גאון בפינסק יעמידו מהרחיים של האחים לוריא מפינסק ע״י מסלת הברזל בוואגאן מכוסה, בכל עת ולכל מקום שידרוש הקונה. במקחים זלים מאד .Dparz ype, ack האדרעססע בבית החולים אשר בעירנו ווארשא יבקש כעת איש סוכן (קלוצניק) לבית המבשלות (קיכע) כל חחפץ למלא פקודה זאת יפנה במכתב בקשתו אל משגיתי הבח״ת יצא לאור לוח השנה oorocznik arszawski י en op. 25, Dziclnn 6 פ. בו נמצאו מאמרים נכבדים מאד הנוגעים למצב אחב״י בארצנו אתכבד בזה להודיע כי יש תחת יד סקלאד מתמצית חומץ (עססיג אטענס) מפאבריקען מובתרים מח״ל מן 80 עד100 גראד, ויכולים לעשות מן א׳ קווארט 40 קווארט חומץ טוב בטעם וריח גם אתי התמצית הזה כשר לחג הפס בהכשר הרבנים גדולים מח״ל אשר יכולים לסמוך גליהם בלי חשש פקפוק ומיחוש כלל, וחרוצה להשיג פרובע ישלח א׳ רו״כ על אדרעס שלי. . S. yici. oaaEc 1. Ba aEcr. תחבולה לעשות חיל יש לנו למכור תמצית חומץ /801 (עססיג עססענץ) אשר מוכשר להיות חומץ טוב כאשר יערב עם 55 חלקים מים. נגד שלח של 70 קאפעיקעם (בפאסט מארקין) ישיג כל מבקש פראבע onaie or'ב Boane„ Bap. 6עי. דער אוינצעלנע פערקויף אין פלאשען פאן אביגען עססיג-עססענץ צו בעקאממעז אטש פראנצישקאנער .10 בייא א׳ ויסקא אים הויזע קאפטאלס. שאלות ותשובות לה׳ לענסקי בהוראדנא, הככף קבלנו אך ביום 13 דנא ומה נוכל לעשות אם הפאסט בטרם תכתוב בפנקסה מכתבי כסף ותכתוב המודעה להמקבל וכו'״ ימשך לפעמים שבועוה! כאשר כן קרה למו כמה פעמים; אדרעססא שלנו Pehaopy Ta. AERA S. ooy Bapnaa. S. Sonimski Warszawic. Dzikn 25 טאa. החפץ לקנות כל מיני כלי זמר כמו: הארמאניעס,. ע פידלען, סמיטשקעס, סטרונעס איטאליאנסקע וכדומיהם, None יפנה נא אל בית מסחר של ה׳ פייגענבוים עט קאמפ׳. ו בווארשא על רחוב נאלעווקי 29 . . ש' וימצא אססארטימענט גדול מכל מין במקח השוה eש מזל Bapiaci Marazn M sLa Tucr(yר None e1 02ש. AIrEpAyME 1 R זנ. None Bapaa, aeni 29. הקמח לפסח מן דרחיים אשר בזענרזשע הנודע מאז ליפה ומשובח במינו ומחירו מועט לפי הערך, ונעשה בכשרות גמורה בהשגתה ושמירה מעולה עצהי״ט, ועתה נתוסף תיקון חדש הנקרא (האך דרוק אספיראציאן פיר, מיהלגאנגע) המוציא כל החמימית מהקמח ביציאתו מתחת האבנים בלי להשאיר שום לחלוחית ל היזי עלעוואטארען, וכמו שיעידו עליו הרבנים בתעודותידם, — הסודרים הקוגים החפצים לבוא בברית מו״מ, יפנו בטובם אל הקאנטאר של הרחיים מן זעגרזשי סטאניסלאוו קראפיווניצקי בווארשא רחוב לעשנא N 40, א ל הסוחר שלכיני קמה א׳ ב׳ כראטקע, וזוירשא רחוב נאוויווינארסקי 3 . St. rapimicki, arszawa Leszna. 40 B. ratka Nowoiniarski 3. צור בלאכטונג פיר קאלאניאל אונד צוקקערבעקער וויר בעקאממען פאן דען הויפט קוועללען בעזפעסקעם, ראזינען, זיסע אונד ביטערע מאנדלען, שאפטאלע, ע ויצ׳, פרייזע מעססיג, צו בעציהען זאוואהל אנגרא פארטיען אלס איינצעלנע זאקע. אין טראנספארט קאנטאר דער געברידער טיטונאוו עט קאמפ' נאלעווקי הויז מאחאטקין נומר 9 rpaRcopro arropa ן. . B. ToE o1. Bapaa, oNIMaori 1 ט יייר יאו 9פט יצא לאור ס׳ שנארת ע)ל לם ע1 נחום סאקאלאוו, ווארשא, דזיקא 25 . במחיר 1 רו״כ ישיג כל דורש את הספר הזה מיד המחבר או מיד הרעדאקציאן של הצפירה (האדרעססע של המחבר הוא ג״כ: ווארשא, דזיקא N 25), והקונים סך מסויים יקבלו הנחה כנהוג. HI. Coonony, BpnnyaI N25 ט. N. Sokolow, arschan, DzRn 25 א. א ספר המלים. קונקורדאנציא החדש (בתבנית אקטאף יפה ומהידר מאד) האוצר כל המלים הבאים בספרי קדש בשמות ופעלים גם מלות בכל נטיותיהם למיניהן איש איש על דגלו ושרשו. ומראה כל מקומות המצאם בתנ״ך. עם פתרון הוראותיהם בכלל ובפרט. — מחירו „על נייר מובחר״" עם פארטא 2 רו״ב, דחפץ בו יפנה אל: III. ento Bapanu. MypahoncaR N23. בילליג אונד זעהר געאייגנעט צו געשענקע אייניגע וועניגע עקזעמפלארע „פאפולער וויעסענשאפטליבע מאנאטסבלאטער צור בעלעהרונג איבער דאם יודענטהומס״, רגאן דעס מענדעלסאהן פעראיין אין פראנקפורט א מ׳ פאן ד״ר וואלף ברילל 2-טער יאהרגאנג 1882, (ערשטער יאהרנאנג איסט פערגריפען) 288 זייטען שטארק, זינד אויסנאחמסוויזע אום דעם בילליגען פרייז פאן 2 פלארין אדער 4 מארק אבצוגעבען. אפפערטע בעליעבע מאן אן ה׳ סלאנימסקי, אין ווארשא ריכטען צו וואללען. ד״ר אדאלף ברילל אתכבד להודיע כי החילותי לטחון ברחיים הקיטורי אשר לי קמח וסולת על חג הפסת הבע״ל בסארטין שונים, ואתאמץ שיהיה הסחורה מחיטים יפות ומובחרות כשרות גם למהדרין מן המהדרין עם הכשר מהגאב״ד דפה, והכל במקח השוה העניך רובינשטיין עט הירש אפפעל פה טערעספאלע אדרעססע על אחד משני שותפים הנ״ל Depacoae, enoi ry6.

|1883-02-13| תוכן הענינים דברי, הימים. ביאליסטאק. יפלים. טאפיפאל. יעקאטעדינאסלאוו. גאדאדיע. צופ לבית ישראל קרית ספר הודעות. שאלות ותשובות. דברי הימים קול אדור ברמה נשמע, כבוד קיסר רוסיא יר״ה הואיל להשמיע אל כל עמיו חוסי שבטו הוד קול מבשד כדברים האלה: יעשי קיסר אנחנו בחסד ה׳ החופף עלינו אלכסנדר הש ומושל יתידי ברוסיא, מלך פולין, נסיך גדול בפינלאנד וכו׳ וכו״ הבנו מודיעים אל כל אמוני ממשלתנו הסרים למשטעתנו לאמר : „הנה אל עליון צור מחסנו הואיל להושיבנו על כסא ממשלת רוסיא ועל כסא פולין ופינלאנד הצמודים ואגודים יחד, ונעל על מרומי כם מלך בעת מהוכה ומבוכה בקרב ארצנו פנימה, כל עוד על לבבנו ועל לבות כל הסרים למשמעתנו רבצה אימה השכה ויגון קודר לא היתה עת רצון להועיד את תור יום הכסה לצנוף עטרת מלכות לראשנו על מרום הכסא כדת וכחק. נפשנו השתוהחה בענוה לפני כם אלהים נורא עלילה אשר אין חקר למשפטיו לכן שקטנו במכוננו ונחכה יחיל ודומם ולא הפצנו לענוד נזר מלכות עד אשר תשוב המנוחה והשלוה אל הלבבות הנפעמים והנרעשים מכל תוקף הרצח הנורא אשר הפיל שדוד את המלך הטוב והמטיב לעמו, את אבינו האהוב נ״ע עתה הנה הגיע התור למלא חפץ ה׳ ולעשות רצוננו ורצון כל עבדינו הנאמנים כאשר עשו כל מושלי רוסיא הצדיקים מאז ומקדם ככה גם אנחנו הואלנו לשים על ראשנו את העטרה ולהמשח בשמן משחת קדש כפי חוקי דתנו, יחד עם רעיתנו הנאמנה, הקיסרית מאריא טעאדאראוונא, והננו מבשרים ומודיעים גלוי לכל עמינו, כי בחודש מאיי בשנה הזאת נחוג בעזר אל עליון את יום הכותרת על מרומי קרת, היא הבירה הראשונה ברוסיא, מאסקווא העתיקה והאדירה, ומאת כל הסרים למשמעתנו נבקש, להתאחד עמנו בקול תודה והללויה בגילה ורייי בדה, ויחד נשפכה שיח לאל מעוזנו, כי יואיל להריק עלינו שפעת ברכתו, לסוכך עלינו באברתו. לכונן בימינו הנאדרת בכה את צעדי אוננו, לנחותנו ברוח חכמתו העליונה במסלולי צדק ומישרים, למען נוכל להרים את קרן עמנו . להגדיל ולהאדיר את אושר הארץ, כי יתבוסם לצבי ולגאון ויהיה לברכה בקרב הארץ״. הפקודה נתנה בקרית מלך רב פ״ב ביום 14 לחדש זה, ועה״ח שם הקיר״ה : אלכסנדר בעקב הפקודה הזאת יצאו במכ״ע אשר להממשלה עוד פקודות מיוחדות, להקהיל לעיוי מאסקווא ליום הכותרת את כל ראשי חבורות האצילים (אדעלסמארשאללע) ראשי פקידי ערי הגלילות, מלבד הפקידים בסיביריען היוצאים מן הכלל מפני מרחק הדרך כל הסדרים וההכנות אל החג הנעלה הוטלו על ועד מיוחד אשר בראשו יעמוד שר החצר של הקיר״ה. ההכנות האלה הולכות ורבות לשמחת כל אזרחי רוסיא, אשר יחכו בכליון ופני קיר״ה ביפיו תחזינה עיניהם במאסקווא הבירה. בארץ ובחו״ל בקרב כל פלגות העם, בכל פנות עולם המדיני וגם במקצוע עולם המסחר. פעלו הבשורות הנעימות האלה פעולה עצומה לטובה, ותהיינה באמת כרוה חרישית אשר תפוח אחרי סועה וסער, בטחון ותקוה עדן ושלוה, שבו לאיתנם אל הלבבות וגם שושנת יעקב, שושנת העמקים המשתוחחת וקודרת בסתר המדרגה, צהלה ושמחה, וממצבה זה היא נושאת עין לקראת כס מלך אדיר, ולקראת היום אשר בו תנחם רוסיא מעצבונה ומיגונה ותסיר את צעיף אבלה ללבוש פאר תחת אפר ולשוב אל גדולתה והצלחתה ושלומה כמקדם. בקרב עולם המדיני עוד צרפת עומדת על הבמה להפליא את לבות כל באי עולם בעצמת סבסוכיה ובצבא חליפותיה המיניסטעריום החדש של פאלליער מפרפר בין החיים והמות וטוב מותו מחייו, למען ממשלת צרפת, ולמען העם המתחולל והמסתער בשצף קצפו נגד שליטי הרעפובליק העצלים ואובדי עצות, קוראינו יודעים, כי רוב הנברים קבלו את החק של פאבר הנותן תוקף להממשלה להרחיק מן הצבא את צאצאי מושלי צרפת מקדם, וגם לגרשם מן הארץ, אם יעמדו במרדם ויפלסו חמס ידיהם בארץ נגד ממשלת הרעפובליק. כעת הוצע החק לפני הסענאט: ואף כי לא נשלם עדנה המשא ומתן על אדותיו בכל זאת כמעט ברור הוא, כי הסענאט יפיל ארצה את החק החדש הזה, והיתה ממשלת צרפת קרועה לשני קרעים בית הנבחרים לבדו והסענאט לבדו. ואם אמנם יש הכח להנבחרים לבצע בפועל חק המאושר ומקויים גם בעת אשר הסענאט ממאן וקורא תנר, כי כן קרה גם להחוקים הקשים נגד הקאטולים, ובפרט לחק גירוש היעזואיטים, גם אז התיצב הסענאט כצר לנגד כל החדשות והנצורות, וירם קול צעקה גדולה נגד גירוש היעזואיטים, בכל זאת לא השגיחו הנבחרים על בת קול זאת והיעזואיטים גורשו למרות רוח יושבי הסענאט אולם לא כחק היעזואיטים החק החדש הנוכחי אשר עליו דנים בעלי המפלגות היושבים בכנסת הגדולה בהסענאט בצרפת. החק החדש הזה הוא עמוד התוך אשר ממשלת הרעפובליק נשענת עליו, החק הזה הוא כלי נשק יחיד ומיוחד אשר יש לה להרעפובליק נגד משטיניה הפנימים הבאנאפארטיסטים והארלע- אניסטים, ואם קרוע יקרע מיד הממשלה כלי נשק זה הדרוש ש 9א ףeפ eee g מכתב עתי יוצא לאור אתת בשברע, מאת היים זעליג סלאנימסקי ברוסיא ופולק. שולה במוקדם שנה 5רוכ. נח שנם 2.75רו״כ. לרבע שנה 1.50 רוכ. ל ניתר הארצות 20 פראנס. באמעריקא 5 דאלאר. e)ג t ר מחירו באשכנז: 14 רייכם מארק לשנה. בעססרייך 8 פל׳ נשנה. None וכן לרבע שנה. שכר מידעות : מכל שורה קצרה 5 קתפ. ומשורה רחבה 10 קאפ׳ 4 לש . לחפצה כמו מגן וצנה, ע״י הסענאט, אזי אות לרעה הוא וסיסן סכנה להרעפובליק, מופת נאמן אשר לא ינכר אותותיו כי לא תמים לב הסענאט עם הממשלה השלטת בצרפת השאלה אם יגורשו היעזואיטים או לא לא היתה שאלה עקרית ויסודית, לכן חילוק הדעות בין הסענאט ובין בית הנבחרים לא פעל פעולה כלל נתרצה ונעשתה בידי הנבחרים, אולם לא כן השאלה הזאת שהיא שאלת הקיום למען הרעפובליק כולה במאפר זה היא תלויה, ואף כי רחוק הדבר לחשוב כי אחרי ביטול החק החדש תסוף הרעפובליק מארץ צרפת, היא תחיה עוד אבל חייה לא יהיו חיים של נוח ושל שלום. המיניסטעריום החדש קרב אל קצו, טוב לו לראש המיניסטרים פאלליער אשר הוא מוטל על ערש דוי, חליו הוא לו כסות עינים על חרפתו ובאכת לו גם היה בריא אולם, גם אז לא החזיק מעמד ולא היתה תקומה לא לו ולא לכל רעיו אשר עלו במעלות למספר ימים מעט הפרעזידענט גרעווי עשה לו „לשכת פלהדרין״ אמתית הוא הולך ובורא מיניסטעריען ממיניסטעריען שונים . עוד פאלליער מתפאר בשם ,נשיא המיניסטרים״, וגרעווי כבר לקח דברים עם פעררי, ובו בחר להרימהו למעלה זו בין כה וכה גמרו השופטים את משפט יורם נאפאלעאן והוציאוהו לחפשי מבית ההוליט ויחד עם תופשו שבה אל יורם גם בריאותו רשב לביתו שח וטוב לב ואורחת שבע מאות איש מבני חברתו לווהו בקול המון חוגג, ובתרועת הידד כמנהלי מנצח בשערי תפארה. גם צאצאי בית ארלעאן הוגגים ושמחים עם בני חברתם בהיכלי תפארתם, ובל״ם הם הולכים מהיל אל היל לעורר שנאה ומרד נגד הרעפובליק בקרב אנשי הצבא ביום 12 לחדש היה אסיפת הסענאט, ואחרי כל הסכסוכים ומו״ט שהיה ביניהם גתקבל ברוב כנין 105 נגד 127 הצעת ה׳ וואדינגטאן כמו פשרה ממוצעת בין דעות המתנגדות, והוא לקיים חוק חדש באופן כזה, כל איש מצאצאי ושלי צרפת אשר ינה דבר ע״י איזה מעשה לבקש לו את כסא ממלכת צרפת ולהדים את ידו נגד שלום הרעפובליק, גרש יגורש מן הארץ, אפם כי עונש גלות הזה יצא ע״פ פסק דין של השופטים או הסענאט (חדשות בקרב הארן) סערת שאלת היהודים קמה לדמה, וגם קול צוררינו נחבא מאז נת הזמן ליושבי רוסיא ענין יותר נכבד לענות בו, ענין כללי רם הערך וגעלה על ריבי עם וסכסוכי פלגות— אשר מנו יתד מנו פנה לכל מאברי מכה״ע הגדולים בעת הזאת. טרודים הם מכה״ע להודיע את כל פרטי ההכנות אשר יוכנו לשמח את לב העם ביום הכסא, מכה״ע „ליסטאק׳ מודיע (הובא גם בנאוויני 42 ), כי על כר נרחב המכונה כאדינסקי אשר במאסקווא יחהלקו בין העם ביום טוב ההוא ילליאן מטפחות בד, ושש עשרה גולות גדולות תעשינה אשר תבילינה 10000 הין שכר ומהם ימלאו 00000 צלוהיות קטניות אשר יחלקו חנם. כל איש ואיש יקבל שתי פתקאות ובעד פתקא אהת יקבל דבר חפץ לתשורה ובעד פתקא השניה הנתן לו ארוחה נעימה לסעד את לבו. ראשי העיר מאסקווא התנדבו לתבלית זה סך 200000 רו״כ, מכ״ע נאוואסטי (הובא גם בקור׳ ווארש׳ 33 ) דפים מאמר ע״ד תחית רות אנשי פעטערבורג והתגברות המו״ט מן העת אשר בית הקיר״ה שבו לבירת המלוכה והפקודה ע״ד יום הכותרת יצאה לאור, ואלה דבריו: „רוח החיה הביא השינוי הנכבד הזה לתוך עצמו ובשרו של עמנו, ומפעולתו נאצלה פעולה טובה אשר ברכה בה גם לחמסחר וחרשת המעשה. כעין הקרה הנורא התעלם על המסתר וגלגליו שבתו מהתנועע בכל משך השנה אשר חלפה, אבל עתה יש תקוה, כי אחרי אשר כבוד הקיר״ה שב אל היכלו בקרית מלך רב, וחיי הבירה שבו אל מסלולם כמקדם, עתה ישוב המסחר לבצרון ויעלה כפורחת, ויגון ואנחה ינוסו מקרב הלבבות״ עב״ל דברי מכ״ע זה קולעים אל השערה ולא יחטיאו, והם נכונים ומתאימים גם עם רגשי אחב״י אשר נר לרגלם ואור לנתיבתם הלקה הטוב „הוי מתפלל בשלומה של מלכות׳ — לפי הודעת הנאוואסטי (והובא גם בכיכ״ע העברי הדוסי 3 ת), י שר הפנים לפני משפט הסענאט את השאלות האלה: א) היתר הנוהג ביהודים לעסוק בסכירת משקה בתוך בתים העומדים על מקום הקנוים להם, האם הקנין הזה צריך להיות רק על פי שטר מכירה (.ya p) כדין וכדת, או נם על פי שטר אחר מן השטרות שהנכסים נקנים בהם?. ב האם נוהג ההיתר הזה גם בהיהודים אשר המקום שעליו בגוי ביתם קנוי להם על פי דיני חכירה הנהוגים וקבועים בארץ ? נ) האם צריך שתחיה האדמה קנויה להם קודם מתן החוקים החדשים של הגראף איגנאטיעוו, או גם אלה אשר קנו אחכ זוכים בזכות זאת :— ע״ד בתי הלימוד למורים אשר לפי השמועה נגמר דינם ליבטל הודיע ראש בית הלימוד בווילנא אל המודים העומדים תחת פקודתו, בשם שר ההשכלה לאמר: כי בית הספר בווילנא על עמדו יעמוד זמן בלתי מוגבל, אך ביתה״ס בזיטאמיר יתנהל רק איזה שנים עוד ואחרי כן יחובר אל ביתה״ס אשר בווילנא ושניהם יחד ילבשו צורה חדשה של בית לימוד מיוחד ליהודים (איזראעליטא 6 )—. מכ״ע אשר להממשלה מיום 23 לחדש זה מודיע כי ה׳ אדאלף ווייסבלאטט (יהודי מילידי עירנו ווארשא), הורם למעלת מודד ממונה מאת הממשלה ועומד תחת פקודת שר הפנים, ה׳ וויסבלאטט הוא היהודי הראשון מבין המלומדים אשר זכה למדרגה זו לפי החשבון אשר הוציאוהו מחשבי הסטאטיסטיק בקאוונא, עולה שם מספר בעלי הנכסים היהודים בהגלילות לערך 0, ומספר הכולל של בל בעלי הנכסים בני כל האמונות הוא 185?7—. מכ״ע נאוויני (37 ) מודיע מקאוונא, כי גם שם היתה בשבוע העבר בדיקה כללית אחרי סחורה אסווה, כאשר כבר היו בדיקות כאלה בשאר הערים הגדולות אשר בתוך תחום ומדור היהודים ברוסיא, לדברי המודיע הנ״ל עלה ביד המחפשים לצוד ציד גדול וכביר של סחורות רבות ושונות שלא ניטל מהם מכס. — בקרבת עיר סלאנים אצל מאלצאדי נרצחה משפחה יהודית באכזריות נוראה ובחמת חיתו יער. אברים בלתי נודעים התנפלו לתוך הבית וירצתו שבע נפשות איש ואשתו, ארבעה בנים, ואיש מלמד אשר היה בביתם, (העברי הרוססי 3 ) מכ״ע הרוססי „סאוורעטעניע איז״ ואחריו מכ״ע וויעק (32), הדפיסו מאמרי שטנה נגד היהודים מלוי ברבית מכ״ע הרוסי אועק חמס על מחזיקי בתי הלואה בפעטערסורג ובמאסקווא, אשר לפי דבריו כולם יהודים ויונקים ומרצים את מות עצמות העס בכל תוקף תחבולותיהם השפלות, ואחריו מכ״ע הפולאני בא לקיים את דבריו גם בנוגע אל יהודי פולין, כהשקפה הראשונה כן גם השניה מגוזמות ומופלנות ומתוארות בשרד השנאה הרחוקה מן האמת והיושר כרחוק מזרח ממערב — בשבוע העבר הודענו ע״ד מאמרי מכ״ע rzeg. r אשר החל לעדור בענין עלילת לדון בבירור ובדרך החלטה שהיהודים צריכים באת לדם ילדים נוצרים, וע״ז הבטיח להביא אותות ומופתים בגליון הבא, ובאשר עזות השקר וחוצפת דמיון השנאה עברו גבול בפעם הזאת בכ״ע הנ״ל באופן מעורר גועל נפש, לכן עוררנו את נדיבי עירגו לצאת נגר סופר בליעל ולהקהות את שיניו עתה בשמחה נודיע כי הסופר הנ״ל משך את ידו מן עלילת הדם, ובגליון החדש של מכ״ע הנ״ל לא ערך לפני קוראיו את ההמשך עם האותות והמופתים אשר הבטיח לתמוך בהם את החלטתו מגליון העבר, ובכלל המתיק את הדינים ופסע פסיעה גסה לאהור מן דרכו הרעה אשר כבר הרחיק ללכת בה. אולם לא כל הצוררים שבים אתור מדרכם הרעה. יעליענסקי ערל לב עודנו ממלא בלהגו ורעלו את מכ״ע שלו „הראלא״. ההולך ומתפתח ולובש צורת מכ״ע אנטיסעמיטי בשרשו ובנופו בכלליו ובפרטיו, עור קזראינו יזכרו את דברי השנאה של הצייר הפולאני המפואר מאטעייקא, הדברים אשר הטילו אבק רב ויעוררו סערה בלבבות ומדנים בספרות ודברי ריבות אשר אחד מהם הגיע עד שערי המשפט, ועל המוגי יצא עוד אי יהודי נכבד ה׳ ראזענבלום יושב עירנו ויערוך אל הצייר הצורר מכתב גלוי במכה״ע בעירנו, בו גלל חרפה ובוז מעל ראש אחב״י ויושב אל איש התהלה מאטעייקא את חרפתו אל היקו הוא היהודי ראזענכלום אשר כבר קנה מידו הציור הנעלה „מלחמת גרינוואלד״ במחיר סך עצום חמשים אלף רו״כ, ונחשוב כולנו כי אחרי כל אלה נשתקע הויכוה הזה, והנה לא כאשר פללנו ר׳ היה. הצורר יעליענסקי מצא לנכון לפביו להסית בנו עוד הפעם את גדול הצירים מאטעייקא לתת תמונה בזויה ונאלחה מתכונות נפשו ומדעותיו הכוזבות על דברת היחודים, והזרזיר הלך אצל העורב ומאטעייקא ערך עוד הפעם מכתב גלוי, המכתב הזה הוא כתוב בטופם תשובה על טכתבו של ה׳ ראזענבלום, אבל באמת הוא קולע בחודו של קולמס אל כנסת ישראל כולה, מה חטאנו ומה פשענו לה׳ מאטעייקא ומה ראה על ככה לטפול עלינו חרפות וגדופים נוסף על שונאינו הגרמנים והפאנסלאוויסטים : מה ראה להסיח את דעתו לפי וקער שעה מחכמתו אשר עסקו בה ולבוא בקהל שפלים כשטעקו זאיסטאצצי? אין זאת כי אם קל האיש בדעתו, ולבו ביד הצוררים להטותו אל כל אשר יחפצו אשכנז. בימים האלה מלאו שבעים שנה לחברת מרבוצי אומנות ועבודת האדמה בין היהודים בפרוסיא ויהוגו ראשי החברה את יום הזכרון ויקחלו יחד, וחבר אחד הפרא- פעססאר ברעסלוי נשא מדברותיו לפני הנאספים ואלה היו ראשי דבריו: הן אמנם ידאב לב כל אוהב עמו בראותו כי חברה מיוחדה דרושה אל החפץ לחבב את האומנות ואת עבודת האדמה בין היהודים, אבל לא בהיהודים האשם רק במצבם במדינה אשר בו נמצאו למעצבה בימי עריצות ורשע עד שנת 1812 אסור היה להיהודים ללמוד מלאכה באשכנז ודלתות בתי הועד של חברות עושי מלאכה, אשר בעת ההיא על פיהם יצאו ועל פיהם באו כל עניני בעלי מלאכות, היו סגורות ומסוגרות בפני היהודים. בשנת 1737 חננה הממשלה את היהודים בחסדה לעסוק בשתי מלאכות במלאכת מפתי חותם ובמלאכת שוחטים. כל עבטיט חוקי עמל ההם לא חדלו במוצאי המאזה הקודמת רק עברו גם אל המאה הנוכחית אך בשנת 1812 בומי השרים הצדיקים שטיין והארדענבערג הורם עול האיסור מעל צואר בני ישראל יושבי פרוסיא, ויהי אך נפול נפל הקיר המבדיל בין היהודים ובין חמלאכות ויעשו נגידי ישראל בשנת 1813 אגוד רביצי אומנות ועבודת האדמה ובראש האגודה עמד יוסף מענדעלסזאהן ועוד בימים הראשונים הגדילה האגודה את פעליה במשך השנה הראשונה נתנו מאה נערי ישראל על יד בעלי מלאכה נוצרים לחנכם בעבודה, ומספר חניכי האגודה מיום הוסדה עד היום הזה עולה עד אלפים, בתלה כמתלוננים היו בע״מ הנוצרים ולא אבו לקבל נערי ישראל אולם עתה הם מקבלים אותם בשמחה, כי כבר נודע ומאומת ומבורר אשר הנערים מצטיינים ביתרון הכשר ובמדות טובות בשנת 1834 נתנו שני נערי ישראל על יד עושי מורי שעות אנשים גוצרים בדרעזדען, ואז קמו כחר פרצים ויתחוללו כל הסנדלרים הנוצרים בזאקסען ויצעקו המס לאמר: עוד מעט ואבדנו בבוא אלינו נערי ישראל לאחוז בסנסני עץ החיים הנותן לנו את לחמו. בעיר ברלין אסור היה ליהודים לעסוק במסחר ולהחזיק חנויות פתוחות, רק הותר להם לעסוק במכירת בלואי סחבות ובגדים בלים. ענפי האגודה נטעו זה ששים שנה בהערים: דרעזדען האמבורג, פראנקפורט אם מאיין, ברעסלוי, מינכען, בייטהען, ליססא, גלאגוי דיססעלדארף, האננאווער פאזען ועוד ועוד שקר הדבר אשר יאמרו הצוררים כי היהודים לא יחפצו לעבוד עבודה קשה, כביר ועצום בין היהודים מספר חרשי ברזל ואבן, בנאים, חדשי נחשת, חרשי עץ; ובשנת 1882 החולפת תמכה האגודה בברלין לבדה 56 חניכי מלאכה מבני ישראל, וביניהם מתלמדים לכל מלאכות ועבודות שבעולם אצל אומנים מומחים ורגילים בעבודה אוסטריא הקיסר פראנץ יוסף דבר וישוחח באהבה ובחן עם השוע האדיר היהודי ה׳ קאלליר מבראדי, בהיותו עמו יחד על המשתה בנשף חשקו בהתענג יחד כל בני בית הקיסר והשרים, וישאלהו הקיסר ע״ד היהודים יוצאי רוסיא, אי זו הדרך שלחה אותם חברת כי״ח מבראדי, ואיך עלה הדבר בידה בעת קצרה כזאת להפיץ את כל העם הרב הזה איש על מקומו בארצות החדשות אשר נאחזו בהם, ויספר ה׳ קאלליר להקיסר את כל מעשי החברה ודרכיה אסיפת הכסף וסדרי הוועדים וייטב הדבר בעיני הקיסר וישב לו תשואות חן וברכה להחברה, ומענין לענין נתגלגל הדבר אל ענין רדיפות היהודים בכלל ובלשון שנונה השמיע הקיסר דברים נמרצים נגד המשובה וההועבה הזאת אשר בהם יתגאל הזמן הנוכחי. — מכ״ע לישראל באוסטריא מתארים את פעולות החברה למרבה חרשת מעשה בין היהודים העומדת בעיר וויען זה ארבעים שנה, כהחברה באשכנז כן גם הברח הזאת היא רבת פעלים ומשפיע שפע תועלת גדולה לאחב״י יושבי הארץ ההיא, מספר חניכיה מעת הוסדה עד היום עולה לערך 1500. אנגליא הנסיך מקאמברידז שר חמצביא על כל צבאות אנגליא, הוציא צו ופקודה נמרצה אל כל השרים והפקידים העומדים תחת פקודתו, לשלוח חפשי לבתיהם את כל היהודים עובדי הצבא איש לביתו ולמשפחתו במשך חג הפסח הבא, למען יוכלו לקיים את מצות דתם באין מפריע וחריד. הפקודה הזאת תקנה חדשה היא באנגליא, ועד היום לא יצאה לאור בארץ אנגליא פקודה אשר תתיחם ביחוד אל אנשי הצבא היהודים. ביאליסטאק. לכבוד הרב החכם המו״ל הצפירה, שלום! מאז לוקח מעירנו עטרת ראשה, ה״ה הרב הגאון ר׳ יו״ט ליפמאן היילפערן זצ״ל היתה כארבע שנים אלמנה, מבלי קחת רב אחר למלא את מקום הגאון המנוח זצ״ל, כעת הסירה את בגדי אלמנותה מעליה, כי התאספו הפעם כל גבירי עירנו ויקומו כאיש אחד חברים, בהסכם דעה אחת, לקחת את הרב הגאון החכם המפורסם לתהלה ר׳ שמואל נ״י האב״ד דק״ק ראדאם לשבת על כם הרבנות בעירנו, וישלחו אליו כתב רבנות בחתימת ידי כל נכבדי עירנו, ע״י שני אנשים חשובים, ויואל לכהן פאר בעירנו, וביום ה׳ לסדר „ושכנתי בתוכם׳ הופיע כבוד אור פניו בעירנו, כל בני העיר יצאו אלה ברכב ואלה בצבים ובכרכרות, לקדם את פני האורח הנכבד, ובאור פני חרב העיר ביאליסטאק צהלה ושמחה דברי השמח בשמחת עירו, יוסף ליפשיץ טיפלים 20 יאנואר, מערי קו-קאז אין זון נפרץ על אדות אהינו הפזורים מעבר להרי חשך, ורק לעתים רחוקות יגיח אחד ממהבואו ויביא בכלי טהור גרגרים אחדים דלים ורזים כנחה למכ״ע העברי, ויודיע מהחדשות אשר נקראו ויאתיו לרגלי הזמן או מפגעי יום, אשר יצמחו לבקרים כהציר גגות שטרם ישלפם המקרה יבולו ויקמלו, ודבר אין להם עם שאלת החיים הנוכחית האומרת דרשני — וכבר מעשים בכל יום היו לזרא באף כל קורא משכיל ותקץ בהם נפש היפה ויש נוסע מדי עברו הנה לרגלי עניננו — ישלה חצי עטו ויגע בפנת הדבר אפס קצהו., באשר שם עיניו ולבו רק עליו לבדו; וסופרים כאלו לא יוכלו לרוות צמאון נפש השוקקה והנכספה לדעת תבונת עם ישראל יושב ארץ קוקאז ומצבו הרוחני והמוסרי, יען כבד מהם הדבר לחדור ולפקח בעין בוחנת על חיי העברי ומצבו, ולהתחקות על שרשו בעמדו על רגל אחת בעיר זו ורגלו השנית נטויה לעבור הלאה; ואם יאסוף ידיעות אחדות, לא ידע לזרות ולהבר, מה לרחק ומה לקרב מדי דברי בנוסע— אגלה אזנך קורא יקר, כי לא לחוות דעתי אודות הנוסעים מעמנו בתכלית חוקרי קדמוניות מגמתי כי מי כמוך נבון ויודע, אשר שם מורה ונוסע הפקר הוא בישראל, כפרי שמיטה, לגר ולאזרח לשור ולחמור ולכל חית השדה..... וכל הרוצה ליטול יבוא ויטול; וכל הבא למלא את ידו להיות נוסע יצטייד לדרך, יקח כלי תשמישו בידו יחבוש את גבן בתרמיל יפה, ויניח בה גליונים למכביר ועליהם חרות: „נוסע בארץ נוד, בתכלית חוקר קדמוניות לגלות צפונות וטמונות מני חשך וכו״, יענד לראשו מגבעת הצילינדער, יקצץ בפאח, יגלח זקנו, יעשה שפמו ועל אפו ישים כדכוד שמשותיו עלי לוחות לצוהר, וילך לו אל ארץ הלוך ונסוע וירדוף רוח כקורא בהרים! האף אין זאת אחי? וה׳ צארני (המנוח) יהיה לנו למופת, כי סבב את כל ארץ קוקאז שנים אחדות ואסף רוח בחפניו, וכאשר הרה ללת ספר גדול (מלא הקדמות) נהפכו עליו ציריו ויקש בלדתו וימת—. וספרו כנפל טמון לא ראה אור. — ואני לא נוסע אנכי ולא בן נוסע, ולא לתור ולרגל את הארץ נדדתי לארץ הרים, כי עם „המודדים״ נמנה חלקי, ועלי נתנה הממשלה הגד יבה משמדת עבודה להתות תאות גבעות עולם ולמדוד את הארץ בפתחיה, ובעיר טיפליס בתוך עטי אני יושב —ואני אל אחי ילידי רוסי ופולין אדבר הבאים לגור או להשתקע בקוקאז ולהאחז בטיפליס. כי קרובים לי מאד, ודרכיהם ומעלליהם לא זרו לי — וכאשר אפנה מעבודתי ואקח לי מועד אדבר גם על בני מזרח המתגוררים פה, הלא המה: הספרדים ילידי ארץ ההיא האזרחים המדברים בשפת הארץ (גרוזיני) —בני בבל ופרס עדה גדולה העומדת בפני עצמה ודבר אין לה עם אחיה, קבוץ קטן מבני ישראל לסחור את הארץ, מסטאמבול ומשאר ערי טירקאיי, ושומרי שבת אם נשקיף על מעמדם בעולם האעקאנאמי, על מקור הייהם פרנסתם ועשרם, לבנו תגל לראות כי עשו חיל, גדלו והצליחו גם ראו טוב בעמלם, ורבים מאחינו עשו עושר ויתענגו על רוב שלום: רובם בעלי חרשת המעשה חרשי אבן, עושי- בזהב תקני-מורי-שעות אורגים ותופרים והמה כבר נאחזו בארץ ולאזרחי טיפליס נספחו ע״י נציב הארץ ה׳ וואראנצאף נ״ע, ולהם כל זכות וכח לסחור בארץ ולעשות מקנה וקנין כטוב וכישר בעיניהם, והמעט, המה אשר מקרוב באו לרגל מסחרם; ובהיות אחימלך השר מיכאל טושל ורודה בארץ קוקאז, הכירם לטוב לא גער בם ולא הכלימם, ועד היום הזה ישאו ויתנו עם עמי הארץ הארמענים והגרוזינים, ויעשו חיל; ואם יבוא קצף אחד הפקידים ויחתור ויתחקה בעומק הדין אס אסור או מותר פייסין אותו בדברים, וסער קטב ורוח זלעפות אשר הביאו הרקים והפוחזים בכנפיהם בשנה הבברה בארצות שונות לא עברו ארץ קוקאז דרך הרים אשר שיאם לעב יגיעו, והאספסוף המתלהלה בברזל ואבני קלע והעבדים המתפרצים מפני אדוניהם, לא שחקו פה את המשחק (דראמע) המעורר, זועה ופלצות לעיני השמש לבושת ולחרפת הציוויליזאציאן. בארץ קוקאז לא נשמע חמס ושוד בצהרים לא קרעו חלונות לא נפצו דלתות, לא הקיצו מזעזעי בתי ישראל ואחינו לא הורסו ולא שודדו, ובשקט ובבטחה יושבים על מקומם בשלום. ועתה כאשר הראת לדעת מעמד אחינו על דרך החיים אנהך אביאך קורא יקר לבית מיוחס (כלומר אריסטאקראט עברי) ותקנה דעת ומושג נכון ממצבו הרוחני, רק אל תחתור ואל תתאמץ להביר את אחיך: המה יכירוך ואתה לא תבירם! לשוא כל עמלך, ואם תביט בשבע עינים לא תמצא דבר אשר ב יבדל בית עברי משאינו ישראל, וירחי עמל תמנה ולא תראה בביתם, לא חדש ולא שבת לא מועד ולא רגל; בניהם בחא- גימנאזי, המעט כי לא ידעו קרוא קרא, גם „אלף׳ לא ידעו וכבשת גנב יכלמו אם יקראום עברי ! אבנם חלילה לך קורא משכיל פן תהשוב עלי דבר כר כי מוכיח בשער אני, כי אבתוב מרורות על בני עירי סהדי במרומים, כי בדכי פצעי לבבי אכתוב דברי בספר, וידי רועדת בתארי תמונת אחי בצבע שחור ופיח שחרחורת, ולב מי לא ידאב לראות כי על חג האסיף לא לקתו עץ עבות ופרי ההדר לחלל ולשמוח לפני ה׳ כדת משה מורשה, פן יביטו עליהם בעין בו וילעגו למו שכניהם (בלומר יכירום שהם זרע ברך ה׳ מילדי העברים) ובימי הנוכה לא הדליקו נרות ככתוב, לא ספרו לבניהם את הנצחון הגדול ואת הישועה אשר נושע ישראל ע״י הגבורים מלומדי מלחמה המה בני החשמונאים, למען ידע הנער לחביר את הלאום צור מחצבתו — לא ולא ובימי החגים הביאו זמורת זר אל בתיהם, אלון רך שוכת עצי גופר ( Cuk) ויפארו ברמונים ושקדים ויצפוה זהב, מדים ומעדנים, ויתלו בענפיה, ויקלעוה צמרותיה בנרות, וייפוה בכפתור ופרח ירקרק ואדמדם, ויציגוה בתוך החדר בתוך, ובהעלותם את הנרות האירו לפידים ונתנו הנלוים בשיר, האבות מחאו כף ויקראו הידד, והבנים צהלו ורקדו במחולות, ומי שלא ראה שמת היאלקע לא ראה שמחה מימיו!. אחי ועכי המעט כם אשר הכה אותנו הנסיון המר בשנה העברה, הלא אם נביט מאחרינו על מהפכת הזמן נהיה לנציבי אבן: עוד לא נרפאו אחינו כהמכות אשר הוכו בימי הפרעות עוד כתם אנושה ופצעם טריה לא תבשה, ועד הנה לא מאנתם לשמוע בקול הזסן הקורא בכח, כי לא בזאת נתרצה אל העם אשר בקרבם אנחנו יושבים, ולא בזאת נאות להם, אם נתחפש ונשים מסוה על פנינו להתנכר ; עוד ביתר שאת שונאינו ומנדינו ידרכו קשתם עט סופר, וישליכו עלינו שקוצים להבאיש ריחנו בעיני העם הזה הלא בלעג וקלס יהתלו בנו אם נתחקה כקופים לעשות כמעשיהם. התאוששו אחי ושימו על לבכם, כי מאד רע המעשה אם תכלמו בצור מחצבתכם, ואם אתם תבוזו ותסירו צלכם מעליכם ואם דגלי הלאום לא תרימו לנס ותברחו בהחבא, מה יעשו רודפיכם? וכבר הוכהנו לדעת מה הזמן דורש מאתנו מרדכי גליק יעקאטערינאסלאוו, העיר הזאת תוכל להיות למופת לאיזה ערי ליטא, אשר שם בנתה היהדות ביתה וחצבה עמודיה כמו רמים נעים המחזה לראות את הסניף המקומי מחברת „סרבי השכלה בישראל״. הנוסד זה כשתי שנים, עושה חיל ומוה עתה מספר חבריו עד המשה ושמונים איש, ובכן הנהו שלישי במעלה אחרי ערי הבירה פט״ב ומאסקווא, ואם כי למורת רוחנו לא נוכל לכחד אשר איזה חברים לא הכניסו עדיין תשלומי השנה העברה, אבל כאלה לא יפקד מקומם לפי ערך גם בהמקומות אשר מספר החברים מעט ונער יכתבם. — החשבון השנתי, אשר על הסניף לשלוה מדי שנה להועד הראשי בפט״ב, עד הגיע תור לו להיות סאושר ומקויים מהממשלה כמחלקה מיוחדת, מספר לנו כי במשך שבת הלמוד ,1881, שלם הסניף שכר למוד עבור 29 תלמידים ותלמירות מדלת העם, מבקרי בתי הספר הכוללים סך 768 רו״כ ביום ל דנא בערב היה (קאנצערט) בבית מועד האצילים אשר תבואתה קודש לטובת הסניף שתי תלמידות עבריות מהקאנסערוואטאריום דמאסקווא, האחיות פר׳ יאנאווסקי נדבה רוחן אותן לקחת חלק בה, להשמיע הוד קולן ברנה. ההכנסה עם נדבות יחידים אחר נכיון ההוצאות עלה סך 459,57 רו״כ זה ימים אחדים גסע מפה לפאריז גער עברי בן שש עשרה שנה, ה׳ מארדכין להשתלם שמה במלאכת הציור, אשר למד אותה מעצמו בלי עזרת מורה, בבית הפאטאנראפיע אשר עסק שמה במלאכתו., האמן הנפלא, אחינו ה׳ מ׳ אנטאקאלסקי היושב עתה בפאדיז. הודיע זה מקרוב גלוי במכ״ע „וואסאד״ כי הנהו נכון להיות לעזר לאמנים מתחילים, אשר לא לעתים רחוקות יעלו כשרונותיהם הטובים בתוהו ויאבדו מבלי מבין הודות להאגרת ההיא, התעורר אבי-העלם, אחד הסוחרים דפה, לשלוח מתבונת כפיו של בנו למראה עיני ה׳ אנטאקאלסקי ויקבל תשובתו אשר בה הוא מהלל את מעשה אצבעות הנער בראותו בהם סימן ברכה, ומבקש לתת לו ידים להשתלם בכשרונו אשר זה אך החלו להתגלות. בן שפן הסופר מאפיפאל, חזון נפרץ הוא בימים האלה לראות במכתבי עתים שש צדקה ומרפא בכנפיה לעניים מרודים וחולים נדכאים בכל עיר הצדק ובכל קריה נאמנה, בני מרום עם ישראל שוכנים את דכא ושפל רוה, להפיק לרעב נפשם ונפש נענה להשביע, ומדת החמלה והחנינה תפרוש כנפיה על כל איש מצוק וסר נפש כאם רחמניה על בניה ועירנו אהה עירנו המלאה עניים ככלוב מלא עוף, אין לה מנחל מכל בנים ילדה. שמיה התקדרו בעבי „לא רוחמה״. שמש צדקה אספה נגהה מתוכה, מבלי הפיץ אור יקרות לארצה ולדרים עליה, העניים העטופים ברעב והמתגלגלים תחת שואת העוני והמחסור, גועים ממש מחוסר לחם. הנאנחים והנאנקים על ערש דוי, למעצבה ישכבון בחדריהם חדרי אופל וצלמות יתהפכו במכאוב על משכבם עד אשר יאמרו נואש לחייהם, ואין דורש להם, אין מי אתנו חולה על שברם. החורף משליך קרחו כפתים ואין מיצר בצרת האנשים הקודרים מני קרת.. בצדק נוכל לומר כי מכל המדות הטובות אשר בהן הצטיינו בני ישראל, לא נראה אחת מהן אשר תאיר נתיב בעירנו טשאהן (טאפיפאל) רק צלמות ולא סדרים על הגמילות חסדים, הכנסת אורחים, הביקור חולים, התלמוד תורה, ואף כי לא נאספו אנשי חסד מעירנו ת״ל כמה מיני חסידים נמצאים בתוכה — כן ירבו — וכסה אנשים הצופה לבית ישראל מתי ישרך את דרכו בעצלתים וכמו שבלול תמס יהלוך פתרון שאלת היהודים בארצות האנטיסעמיטים ? הן שתינו מצינו את קבעת כוס התרעלה, מתי נשתה כוס ישועות ? לבל תכלה ראינו קץ ושאלת היהודים עמוקה משאול ורחבה מני ים, כשל כח הסבל ועינים כלו מיחל, וכמו להכעים ולזרות מלח על הפצעים, יקריבו כבשרי חדשות בטנא כתבי העתים אל קהל קוראיהם, שמועות דדשות לבקרים להאריך עד אין קץ את תוחלתם הממושכה, נבוכים אנחנו, והשמועות תקלענה אותנו בתוך כף הקלע מן הקצה אל הקצה, משמחה לאבל מתקוה לפחד ומאון לשבר, היום נשמע, שבת נוגש שבתה משטמה בארצות הרשע כרומעניע, שריה למשפט ישורו וצדק ממעלה נשקף, ומחר בל נפת פה לשטן — נשמע תועבות גדולות שוד וחמס, על עב קל הננו נשואים כאבק דק, איכה נרעה ואיכה נרבץ ונפלס מעגל דרכנו בתוך כבוכה כזאת בתוך חשכת מצרים? בתומת רוחנו אמרנו על רמת המצפה באחרית שנת 82 למספר האזרחים, לאמר : עד שיפוח היום ונסו הצללים, שוב נשוב לעשות גם לבתינו פנימה, למצוא חפץ ולדבר דבר בתוככי קרית ישורון אבל עברו שבועות, חלף חדש ימים, ועוד לא השקפנו פנימה, כי איככה נוכל לפתוח פה לטבול עט ולהרים אצבע על דברת ענינים מבית בעוד מחוץ תשכל חמת צוררים עד להשחית בעוד ערפלי עלטה פרושים על מרחבי אין קץ ולא נדע את עתותינו, כדגים שנאחזים במצודה רעה וכצפרים האחוזות בפח? אבל — יענו לנו הקוראים— ישראל עם פלאות הוא ועליו לנצת את הטבע, ולא רחוק הדבר ולא נשגב הוא ממנו, פעמים אין קץ סבבוהו עמל ותלאה, בכל זאת לא חדל אף רגע מהחזיק משמר פנימה, על כל שארית וכל סגולה, על כל סדר וכל משטר אשר התנחלו בקרבו מאבות לבנים בעצם תומם, ותהי לפלא ולנם לישראל כי חזק ואין הוא בבית, וכל משטיניו מחוץ לא אשר רוח החדש החל לפעמם, אנשים המתימרים בהשכלתם כי חלק להם ה׳ בבינה לדעת מה לעשות בעולם המעשה אנשים אשר באמת יש לאל ידם לחזק בקיעי עירנו כי רבו ולעשות סדרים טובים ומועילים לנשברי לב, אבל לדאבון לבנו הם ישימו רק אל המסחר פניחם, ומהומת המשא ומתן מלא את כל בתי נפשם, ומצדקה על כלל העיר יעלימו עיניהם — האומנם נוכל להאמין כי מת כל רגש החנינה מקרבנו ? וחבלים גפלז לנו בנעימים מדת „החסד והנדיבות״. נחלת שפרה עלינו מצור חוצבנו נתקו מעל לוח לבנו ? לא! זאת לא יתכן להאמין, כולנו בני האיש „האחד׳ אברהם נחנו. כולנו מלאים גשמי נדבות ורסיסי טל אורות החמלה, נתעורר נא כולנו כאיש אחד חברים לעשות תקונים — בעירט טשאהן, לבנות כמו רמים מכילין דרחמי, בית מקלט לעניים אשר ממנו תפרה ישע ותצמת צדקה וחיים לתולים נדכאים, לבל ילכו לעולמם בלא עתם באין משגיח אותם לרחמה, גם להמציא עזר וסעד לזקנים וזקנות, ולרם לרעבים אומללים אשר לאסונם גם בדי עמל ויגיעה לא יוכלו למלאות רעבון ביתם לחם לפי הטף — בכלל תתיסד חברת „משכילי אל דל״ אשר תפקח עיניה על כל דרכי צדקה האבילות, ותציא אורות מאופל האי סדרים השורר על כל הבדות הטובות אשר בהן ישראל יתפאר ואתה אדון נכבד מו״ל יקר הצפירה תפארה, הואל נא למען הצדק ליתן מקום לדברים האלה, ולך תהיה צדקה יש „מפזר ונוסף עוד גאראדיע (פלך מינסק) ממעמקי לב הנני נותגים הודה וברכה אל כבוד הנדיבים אלופי חברת מפיצי השכלה בין אחב״י, על אשר לא מנעו את הטוב כמנו, וימשכו גם עלינו את חוט חסדם בשלחם לנו ספרי שפת קודש ושפת המדינה, למען יוכלו צעירי הימים להרחיב את ידיעתם בשתי השפות האלה, ויהי נועם ה׳ עליהם ויאשרו חילים, וחפץ ה׳ בידם יצלה כל הימים הכותב בשם כל אנשי קהלתנו ו׳ א׳ ראקאוו יוכלו להרפות את ידיו ממלאבתו אשר הוא עוצה פנימה. כן הוא, בזה יתפאר עמנו וזאת תהלתו מקדם קדמתה, אבל לדאבון לבנו כמעט נמסו האסורים ורפו החבלים ונפרדו הבריחים המבריחים את בית ישראל כן הקצה אל הקצה, על כן גם כוכב הפלא הזה אשר הזהיר על שמי ישראל כמעט אסף את נגהו על כן נוראה התלאה אשר מצאתנו מכל התלאות הרשומות בכתב Annl. d. דם ודמע על לוהות דברי ימינו! במכ״ע הצרפתי .pilos. chrct שאל החוקר „שערו׳ את השאלות הנכבדות האלה: האכת נכון הדבר אשר יאמרו צוררי היהודים, כי אש דתבקרב ישראל זה יובל שנים היא שוקעת ויורדת, ורבים ממשכילי ישראל במזרה אייראפא ומה גם במערבה מתכחשים לצור מחצבתם וקופאים כקרח מבלי אהבת עמם ודתם? האמת נכון הדבר, כי התכונה הנעלה אשר בה התנוססו בני ישראל למשגב ולתפארת, הלא הוא נועם חיי משפחה ושלום בית וכל המדות הטובות התלויות בהם, הן שבות עשר מעלות אחורנית, מפני דעות כוזבות אשר מצאו מסלות ללבות צאצאי „יעקב איש תם יושב אהלים״? האמת הדבר, כי בעת אשר הכשר מפעלות ישר אל בקרב עמי אייראפא ירום ויגבר בכל מעלות רוח האדם, לנגד זה רוה עועים צרר בכנפיו את העם הנעלה, ורבים ממשכיליו בפרט בארצות המערב עוזבים מקור מים חיים וחוצבים להם בארות נשברים, ועל ידי זה תשבות האחוה ותרף האחדות ולא ככח העם ברוחו אז כן כחו עתה״? החוקר הנ״ל הלבין את פנינו ברבים, ועלינו להודות ברוח נכאה, כי לא שקר הדבר הזה אשרענו בנוצוררינו, אמנם עשה הזמן פרץ נבעה בחומת אחדותנו, אמנם תעו רבים מאתנו אלה קדימה עד בלי גבול, ואלה אחורנית נשמטו נפזרו עצמינו ועלינו להשיב את הנדחים ולקבץ את הנפוצים, לדגול בשם האמת והשלום, בשם האחדות והאחוה למען נשוב אל מדריגת הכח והיכולת, לשאת כל עמל ותלאה בלי להתרפות, ומבלי למשוך את ידינו ממלאכת הקדש פנימה. למעלה דברנו קשות נגד חוזי חזיונות וצופי קצין לשאלת היהודים, אל נא יביאונו הקוראים בקהל החוזים האלה, אם גביע להם הפעם תקוה נעימה אשר לפי דעתנו לא דמיון הוא אך משפט ישר ונאמן. למען באר את רעיוננו באר היטב, נזכיר שני מקרים מן קורות ישראל בשנים האחרונות: המקרה הראשון הלא הן תועבות שני אנשי בליעל העדעל ונאבילינג, אשר שלחו יד בהקיסר ווילהעלם ויפצעוהו, אפס כי נצל ממות, והמקרה השני הלא הוא מות הקיסר הצדיק אלכסנדר השני ב״ע, אשר הומת בידי חרשי משחית בעיר המלוכה פט״ב בערך איזה שבועות אחרי תועבות העדעל ונאבילינג קמה ונוסדה בברלין חברת האנטיסעמיטים או „נוצרים-סאציאלים״. ביסמארק הכם ויבן כי נחוץ הדבר לפלג תעלה אחרת לשטף הסאציאליזמוס כמו שעושים מגופת הבטחון (זיכערהייטסווענטיל) בכל קלחת של מכונת הקיטור. למען ינוס החוצה הקיטור הנלחץ ולא תתפוצץ הקלהת, אז עלה כאוב מארץ בלעם החדש, שטעקקער אז הוחל לקרוא בשם אנטיסעמיטים, אז יצאה הסערה אשר עוד לא שקטה ומי יודע מתי תשקוט, והנה כל התנועה הפרועה לשמצה הזאת, ידה אוהזת בעקב תועבות המתנקשים בנפש הקיסר ווילהעלם, וכזאת הלא ראינו גם בארצנו, אחרי המקרה הנורא של 1 מארץ 18e1 קרו כל הפרעות והתלאות, אצבע הזמן הוא הנותן לנו לקח נכבד, כי אחרי פגעים נוראים כאלה יפרע מצבנו, ובמוט כסאות מלכים תמוט רגלנו. על כן מה נעים לנפשנו קול מבשר משמיע שלום, כי בקרוב תחוג ארץ מולדתנו את הגה בשים כתר מלכות בראש אדוננו הקיר״ה, כאשר יראו הקוראים במאמר „דברי הימים״. יעברו בעותי פרעות, ושמש צדקה תופיע בקרני ישע והוד ותביא מרפא בכנפיה לאחב״י יושבי רוסיא, נחזק נא ונאמץ את לבנו בתקוה הזאת, כי מה לנו בלעדה. האם לא יהיה קול קריאתנו אשר נקרא „נחמו נחמו עמי״ז כקול קורא במדבר? הישמעו אלינו האומללים אשר נפשם קצדה לם ופיהם אכף עליהם? הנה יש צרי ומזור להפצעים אשר בעמ יפצעו את אחינו מחוקקי און כרומעניע, יש תקוה כי חוקי עמל ואון ביום נטעם יבולו כחציר יבש וממשלת זדון הרומענית תלמוד מזה לקח טוב ותדע להיטיב את דרכה, אבל אין מרפא ואין תעלה לשנאת העמים ולמעשיהם אשר יעשו נגדנו, מבלי עזר מחוקקים ורבלי השען על הממשלה השמעתם את המשל על דבר הזאבים הטורפים כבשים, ובוכים על טרפם וצורחים מר, כמו לא טורפים הם אך ממורפים, לא אוכלים אך נאכלים? הנה דבר זה בין בעלי החיים לא היה ולא נברא ורק משל הוא אבל בין חי מדבר, בין בני האדם, הגנו רואים את המחזה הזר, את השקוץ המשומם הזה, ומפני אשר נראהו תמיד לכן קהה רגשנו וערלים חושינו מהתפעל עליו, הן ראשית צעקת הצוררים באשכנז היה גם כן יליל ישימון אשר יצא מפי הצורר „מר׳ לאמר: קץ אשכנז בא בא, כי היחודים נצחונו׳, וממעין נרפש זה יצאו פלגי האנטיסעמיטיזמוס ואפיקי שנאה וקנאה תועבות ופרעות וכל זאת תחת מסוה כזב אשר התעה את העם לחשוב כי לא נגד היהודים המה קמים, אך להנצל ולעמוד על נפשם יתעוררו. כזאת נחזה גם בינינו את קשר האצילים בעלי הנכסים בארצנו פולין, אשר התקשרו להחרים את היהודים מן שדה המסחר. גם הם קוראים: קומו והתעזררו לחקור תחבולות להנצל ממוקשי היהודים! הצדיקים והתמימים ההם יהאזרו חיל לשלול את כבשת הרש, את השארית היחידה את המסחר מאת היהודים החץ הברור הזה אשר יקלעו אלינו צוררינו שבון וחד הוא מכל בני אשפתם אשר ירו אלינו אז ומקדם, אילו יתנו לנו צוררינו האנטיסעמיטים את כשפט הבחירה להגיד איזו הרעה משתים רעות אלה נאבה לשאת ולסבול, אם את מזמתם הרעה אשר היתה בפיהם לקול הקריאה אל תבחרו ביהודים לבית הפאר לאמענט״ או א רשעתם אשר יצעק הובה „אל תקנו מאומה מאת יהודים״! אזי כבלי פסוח על שתי השעפים, נקבל באהבה את הרעה הראשונה למען הנצל מן האחרונה, אם יבצעו הצוררים את מחשבתם הראשונה אזי ישובו לאסקער, ובאמבערגער ולאווע כבית הפארלאמענט לבתיהם, ישובו גם אל עמם וישראל יסבול רק גזל משפט ולא תלאה וכצוקה. אולם אם חלילה יקימו את עצתם הרעה ע״ד המסחר, אז רעה נוראה נגד פני כל העם אבל צוררינו לא יתנו לנו את כשפט הבחירה, ערומים הם וידעו להבדיל בין שרטת קלה ובין פצע גדול ועמוק, בין חילול כבוד ובין גזילת פת לחם, לכן יתאמצו צוררינו לעולל לנו את הרעה אשר נפחד מפניה, לצוררינו היתה אורה ושמחה וששון ויקר בכ״ע .Biesida Li (370 היו״ל בעירנו מרנן ואוכר: הנה כן אגודות האצילים יצאו לאור עולם, הרגבים ידובקו, קרבו עצם אל עצם ונשכו עליהם גידים ויעלה עליהם בשר ויקרם עור מלמעלה, ותבוא בהם הרוח ותחיינה ותצאינה לפעלן מהרה קל עשרה ראשונים היו האצילים בסביבות „הרובשוב״. הם קראו בראשונה: אנחנו כאין נחשבנו. הננו תלוים על בלינה, כל עוד „המה׳ (היהודים) עומדים על רגליהם, על כן נתגבר להגות אותם מן המסלה ואז נקום אנחנו ונתעודד, כן קראו האצילים שמה ויתקבצו וימתיקו סוד כדת מה לעשות לצאת ממוקשי וביתר שאת הגדילו עלילה אצילי סביבות פולטוסק, מבלי חקור ומבלי בחון מהרו ויסדו אגודה וימצאו מוצא לכסף, ועוד מעט ויצאו לפעלם לעשות מסחר וקנין בין חבר לחבר מבלי עזר אנשי הבינים ומבלי מגע משא ומתן עם איש יהודי, מכ״ע הנ״ל הולך ודורש לגנאי, מה שבאסת אינו גנאי כלל, לאמר: אגודות אצילים כאלה אשר כל תכליתן להרים את קרן העם ולהחזיק מעמד בכל פנות המסחר ועבודת האדמה, תחשבנה כמו קשר בעיני היהודים, כל צעד קטן אשר יצעוד האציל על דרך זה יחשב בעיני הסוחר היהודי כשערוריה וחמס, כהסגת גבול וכמעשי אבזריות שטעקקער ואיסטאצצי, ולא אימה חשכה בלבד פורשת את כנפיה השחורות על משכנות ישראל למדאה הקשר האמיץ הזה אשר התלכד נגדם, אך גם שנאה עצומה מתלקחת בלבם נגדהאנשים אשר יסדו האגודות ואשר ינהלון, איש נבון ורב פעלים כמו האציל מיסד האגודה בפולטוסק יחשב בעיני היהודים בצורר, כאנטיסעמיטי, והדבר הזה לא יפלא בעינינו אם נשים עין ולבאל מצב היהודים במדינה ובפרט בערים הקטנות. נשקיפה א על פני הערים הקטנות בעת הזאת, אשר כל מסחר התבואה שוב את שבתו, אין מספר למוכרים ואפס קונה — הנה כנציב מלח וסמל המות מראה כל המון היהודים, מה נורא הרעש כה נוראה עבודת המוחות בחקר תחבולות איה ימצאו מוצא לאגורה אחת. סגר הדרך על ההמון, מבלי כטרה ותכלית,. מבלי מקוה יחיה בעצבון ובשממון מיום אל יום, לכן נקוה כי על ידי אגודות האצילים אשר יפרסו מצודתם על המסחר, יאל המון היהודים לחפש ולמצוא מקור נאמן לחיות חיי אזרח בכבוד מיגיע כפים, ולא בשבר לב בפחד וברמיה הרעה להם ורעה לעולם״, את המשא הזה נשא מכ״ע הנ״ל, ובאמת מקנאים אנחנו בו בגלל כח דמיונו החזק המוליד תקות כאלה, לפי דעתו מעז יצא מתוק, וסתירה זו תהיה בנין אשר יכונן את מצב ישראל על יסודות חזקים ואיתנים, על עבודת האדמה ועל חרשת המעשה, ועוד במאמר ההוא יתן הסופר יקר וגדולה להצייר מאטעייקא ולהגראף קאזיעבראדסקי בגאליציא, אשר השיבו ריקם פני היהודים אשר באו אליהם ויהפצו לקנות מידם נכסי כפרים ולתת להם שר כביר ועצום, בכל זאת לא נפתה לב האצילים ההם למכור את נכסיהם — לאנשים יהודים, מזה נראה כי לא את המסחר לבדו ישאפו צורדינו להוציא מידינו, אך גם כל שאר צנורות המחיה וחכלכלה יסתמו בעדנו, ואיככה איפוא נקוה כי קשר האצילים הוא קור ישע וברכה לאומללי אחינו? האספו נא כל חוקרי שאלת היחודים ועוצו עצה להאומללים אשר עסקו עד היום במכירת משקה בעיר אפאלע ועתה סגר האציל את כל בתי המשקה, כאשר כבר הזברנו בהצפירה; או אל שאר רבבות מוכרי משקה אשר כמקרה הזה קרה גם אותם, רובם ככולם אנשים באים בימים טעונים בריחיים של בשפחה, רובם ככולם עניים מרודים, אין להם לא יכולת וכשרון ללמוד אומנות, עתה ברבצם תחת משא הסבלות והדאגות והמחסורים, ואין בידם כסף לאחוז בעסק אחר, ומה איפוא יעשו האומללים האלה לבל ימותו ברעב? נקל הוא להסופרים הרואים את עולם המעשה מרחוק בארובות כהו כבחלום חזיון לילה לחרוץ משפט ולאמר עמק עכור זה יהיה פתח תקוה לקרב את היהודים אל עבודת האדמה, או: הצרות והתלאות תאלצינה את האומללים להתאחד ולהבנות בתור לאום, אבל משפטים כוללים כאלה אינם מעלים ואינם מורידים הרי לפניכם יענקיל׳ חנוני של משקה, הוא ואשתו ובניו ובנותיו הגדולים עם הקטנים העמוסים כולם על צוארו, וימצא עד היום לחם צר ולא מת ברעב, ועתה כאשר נגנזה הצנצנת הבו נא עצה ליענקיל׳ זה מה יעשה, מלאכה לא למד, כסף למסחר מאן דבר שמיה, שלחוהו לאמעריקא לא יצלח שלחוהו לפלשתינא, סגור הגבול, וגם אם יקובל אל הקולוניה ינהם באחריתו, כי לא הסכין לחיי עובד אדמה לא במזגו ולא בחינוכו, אין לפניו דרך אחרת רק לאבול לחם עצלות מקופת החלוקה, אבל— בלבבנו תתעורר השאלה — אם יהיו כל עם ה׳ מקבלי חלוקה, מי יתן? הנה הסופר מא״י למכה״ע האנגלי .Je. hron דרך לשונו דבר מר נגד אחינו אוכלי החלוקה, כי כל האיסורים והגדרים אשר גדרה ממשלת תוגרמא בעת הזאת מפני אחב״י הבאים להאחז באה״ק לעבוד את אדמתה, בכל אלה הסבו אוכלי החלוקה, כי הלשינו חרש באזני הממשלה וילחשו לחישת שרף נגד אחיהם עובדי האדמה, מיראתם פן ייבש מקור החלוקה, או יפלם לו זרם הנדבות נתיב אל הקולוניות החדשות תחת אשר עד כה היו תוצאותיו ירושלימה. כה יבאר הסופר הנ״ל את סבות הגדרים אשר גדרה תוגרמא, ובמכ״ע „עכא׳ האשכנזי הננו קוראים העתקה מאת מכ״ע הערבי תרדשימן הכיכת״. האומר כי שך הסולטאן את דרך פליטי ישראל בסירים, יען נודע לו מפי מכה״ע לישראל, כי דבר מדיני יצוק בקרב תנועת ההמון לאה״ק, וגדולות ונשגבות יחשבו לעשות, מן שני הביאורים האלה לפי דעתנו הביאור האחרון הוא קרוב אל האכת, ואם כה או כה, הן תקות הלאום לא תתן לחם לרעבים, ובדברים לא יחדל נקיון שינים, האם לא נכון ונחוץ הדבר לכונן בעד האומללים אשר נטרדו מפרנסתם חלוקה וקופת הצדקה כוללת, כהחלוקה אשר תנתן לאחינו יושבי ארץ הצבי? ונגד קשר האצילים המתקשרים נגד מסחרנו, האם לא נחוץ הדבר כי נתאחד גם אנחנו ונאמר לדבק טוב ונתמוך איש את אחיו, כל יחיד בעד הצבור וכל צבור בעד היחיד, לקיים מה שאמר יעללינעק בצדק (כמובא בהצופה לפני איזה שבועות): אחדות כנגד אחדות! (ארגאניזאציאן געגען ארגאניזאציאן) יוליום קיסר אמר על הצרפתים הקדומים „הגאללים״ בזמנו, כי בכל מלחמותיהם הם מתחילים כגבורים ומסיימים כנשים, וכן נוכל לאמר גם על לוחמי מלהמתנו בעת הזאת. הד״ יעללינעק

|1883-02-20| הוכן הענינים, דברי חימים. לאנדאן. טולטשא אנגע זווענהאראדקע. פאראזאווע. חצופה לבית ישראל מבתבים מזיעבענבירגען. הודעות . שאלות ותשובות. דברי הימים מימי נהר הדאנוי הם המה מי מריבה אשר רבו עליהם ממלכות אייראפא מאז ומקדם חריב הזה התגלגל ועבר בחליפות ותמורות שונות ועתה שב ויתנשא ברום עולם המדיני, וכיום הוא ערוך לפני אסיפת צירי הממלכות אשר תמתיק עליו סוד בעיר לאנדאן. עוד מימים ימימה הכירו גדולי חכמי מדינה את רום ערך הנהר הזה וידברו בו נכבדות, חדשים ונכבדים עוד היום הם דברי טאללייראן גדול הדיפלומאטים בימי נאפאלעאן הראשון אשר אמר: לא ביד נהר רהיין ולא ביד נהר עלבע אך ביד הדאנוי ממשלת עולם ואחריו מלא הגראף קאבור ויאמר: אוסטריא לוטשת עין חמדה על נהר-עולם זה, ותקוה להגיע אל מטרתה בעזר שלש מילליאן בני רומעניע חוסי שבטה היושבים בהנפות בוקאווינא וטראנסעלוואניע. אולם ביתר שאת משני איתני הדיפלומאטיע האלה הואיל באר את השאלה הזאת שר צבא אשכנז הגראף מאלטקע, כאשר שב בשנת 1839 משוט בארץ תוגרמא ולאורך גדות הרחיין, ויכתוב את הגות לבו בספר, ועל דברת הדאנוי היה משפטו לאמר : רע עלי המעשה בראותי כי רוסיא שלטת על הדאנוי, ויכול תוכל לעת מצוא לחסום את הדרך לפני אניות אשכנז הנושאות כל טוב אייראפא לאזיא עד החוף טראפעצונט, ומה נחוץ הדבר לאשכנז ולאוסטריא לפלס נתיב חדש לשטף הנהר הגדול, למען ישתפך לתוך ים השחור עוד במקום אחר מלבד סולינא אשר המפתח אליה נתון ביד רוסיא „ופתחה ואין סוגר, וסגרה ואין פותח״ כן כתב מאלטקע לפני ארבעים שנה ומעלה, והדברים העתיקים היו נר לרגלי ביסמארק ואור לנתיבותיו בימי הקאנגרעסם הברליני, ועצת מאלטקע קמה גם נהיתה, הנוף דאברודשא ואשדות סולינא מקום השתפך מימי הדאנוי לתוך ים השחור נסבו לרומעניע, אשר על כסא ממלכתה ישב איש אשכנזי בן בית האהענצאללערן, „שערי הברזל" של הדאנוי נתנו לאוסטריא המצודות הבצורות אשר מעבר להדאנוי בבולגאריע נחרץ משפטן בהקאנגרעסם להרוס עד בלי השאיר אבן על אבן — ככל עצת מאלטקע ורמזיו אשר רמז עוד לפני ארבעים שנה עתה נפן נא ונראה באיוה אופן יחלק נהר הדאנוי בין ממלכות אייראפא, הדאנוי יסתעף לשלש פלגות העליונה התיכונה ש ףל מכתב עת׳ חדשות יוצא לאור אחת בשבוע, מאת חיים זעליג סלאנימסקי ts -a ברוסיא ופולין. פשונלה במיקדם לשנה 5ר״כ, נח ם 2.75רו״כ אלרבם שנה 150 רו"ב. ל ביתר הארלת 10 פראנק. באמעריקא 5 דאללאר. None ר מתירו באשכנז: None 14 רייכם מארק לשנה. ) בעהטריך 8 פ׳ נשנה. וכן צרבע שנה. ) שכר מדעות: מכנ שורה קצרה 5 תפ' ומשורה רחבה 10 חתפ׳. ל לא) והתחתונה, במרצתו העליונה יוביל את שפעת מימיו עד העיר לינץ, ובכל דרך מהלכו בואכה לינץ כולו סגור באשכנז, אצל העיר לינץ שוטפים מימי הנהר במרוצתם עד שערי הברזל, ושם רק כברת ארץ קטנה ישבו על גדותיו בני אשכנז ואוסטריא עד הגיעו לעיר פרעסבורג ומן המקום ההוא יושבים מצד השמאלי אונגארים ומצדו הימיני צאצאי שבטי הסלאווים . הפלגה התחתונה נתונה כולה בידי הסערבים הבולגארים והרו- מענים היושבים על גדות הנהר מימין ומשמאל בהיות הנהר הזה התל שכל פונים אליו ויד כל בו, לכן לבל יגבר שלטו ממלכה אחת אל רעותה, עשו לחק ולא יעבור עוד בימי הקאנגרעס הפאריזי, כי רופש בלתי מוגבל נתון לכל אניות המסחר מכל העמים והממלכות לשוט דרך הנהר הזה, ועל הסדרים האלה ישניח ועד קבוע מאוסף ומקובץ מכל הממלכות, אולם אתרי כל אלה לא ימלט אשר בתוך קהל גדול כזה של עמים שונים לא יפרצו סכסוכים וחילוקי דעות אבני נגף וצורי מכשול להדיפלומאטיע וזאת היתה נסבה לאסיפת צירי הממלכות הנאספים בלאנדאן. הן אמנם ראית הפנים בין שר החיצון לממשלת רוסיא ה׳ גירם ובין שר החיצן בוויען ה׳ קאלנאקי הגדילה פעלים בענין זה לשים את המעקשים למישור, ומכה״ע אשר לממשלת אוסטריא הגידו לא כחדו כי שני השרים הגיעו לכלל פשר נכון, אשר על פיו תוכל רוסיא להוציא לפעולות את חפצה לפלם נתיב שטף הדאנוי אצל קיליא, ודעת לנבון נקל כי לא בדי ריק נרצתה אוסטריא לדבר הזה, ובל״ס פועל ידה ישולם לה במקום אחר: אולם באשר ענין גדול ונכבד כזה לא יוכל לצאת אל הפועל ע״י משא ומהן בחשאי בין שתי ממלכות לכן הוצעה בקשת רוסיא לפני האסיפה בלאנדאן ממשלת רוסיא מבקשת מאת הממלכות המשגיהות על סדרי משוט האניות על הדאנוי, לתת לה רשות להוביל את מימי הדאנוי בתעלה על יד אצאקאוו, ושטף החדש הזה יפלג את רצועת ארץ בעססא- ראביע לארכה, וישתפך אל ים השחור, ויהיה איפוא לרוסיא נתיב חדש אל ים השחור, על כן נטויות עיני כל יודעי דבר סדינה לעיר לאנדאן, אשר שם הטל גורל השאלה הנכבדה הזאת הנוגעת עד עצמן ובשרן של במה ממלכות. רומעניע היא הקטנה בין הממלכות האלה, אבל אליה נוגע הדבר עד דקדוקה של נפש יותר מכולן כי כל כחה וגבורתה הוא מכון מושבה על הדאנוי, וכל השלל אשר נשאה ממלחמת רוסיא ותוגרמא היא הנוף דאברודשא ואשדות סולינא אליהם היתה תשוקתה מימים רבים ועתה תמשול בהם ותחשוב תחבולות להחזיק כן מושבה. והנה ההצעה החדשה קמה בעולם המדיני להוביל את מימי הדאנוי בדרך אחרת אל ים השחור, על כן תרגז רומעניע ותפרש כפיה אל צירי הממלכות הנאספים, אבל אין פונה אליה, ותתחכם ותערוך מחאה כוללת נגד כל המו״מ והמועצות של האסיפה. המחאה נמסרה אל כל הממלכות, והמו״ם בהאסיפה הולך דרכו למרות המחאה, גם ציר תונרמא קרא תגר נגד האסיפה ולא יאבה לקחת בה חלק, אולם גם אליו ואל צעקתו לא שעו צירי הממלכות, לפי הנשמע תסתפח גם ממלכת סערביע אל „הצועקים ולא נענים״, יען גם היא תקצוף על השינוי הנמרץ אשר תחשוב האסיפה לעשות בדיני ודתו משוט האניות על הדאנוי, בין כה וכה ישתדלו הדיפלומאטים להשקיט את רוח בעלי המחאות, ולהבטיחם כי לא יאונה להם רעה ובדרך זה יפעלו גם מכהיע אשר להממשלות השונות וכן איפוא היתה שאלת הדאנוי לערוגה שהכל עודרים ודשין בה בעקביהם. בצרפת השאלה ע״ד המתאוים למלוכה מוסיפה והולכת למלא את הארץ מבוכה ואת הפארלאמענט והמיניסטריום תהו ולא סדרים. הסענאט ובית הפארלאמענט מחבלים זה לזה בהלכה זו והמחלוקת נמשכת ומתבלבלת ובעלי הריב מתעקשים בהתנגדותם. בשבוע העבר הודענו לקוראינו, כי הפארלאמענט קבל ברוב דעות את הצעת פאבר להרחיק את צאצאי המושלים מעבודת הצבא ולגרשם בשעת הצורך, לנגד החק הזה קבל הסענאט את הצעת וואדינגטאן, בה נאטר: לנרש את צאצאי המושלים מן הארץ בשעת הצורך , וגם אז רק ע״י פסק דין של השופטים או הסענאט, וההרהקה מן הצבא לא נזכרה כל עיקר אח״כ הזר הפארלאמענט וקבל ברוב דעות את הצעת הגבחר בערביי שהיא קרובה בעיקרה אל הצעה הקודמת של פאבר ועוד הפעם נמנו עליה זקני הסענאט ויבטלוה, ונשארה קרה מכאן וקרח מכאן. הפארלאמענט והסענאט שניהם עומדים בתקפם זה נגד זה על קו הניגוד, והפרעזידענט גרעווי נבוך הן אמנם נוסד מיניסטעריום דש ע״י ה׳ פעררי אשר יהיה גם מיניסטער לענינים החיצונים, אבל עוד לא נודע אם תחזק משלתם, וגם ע״ד התרת אגודת בית הנבחרים וקריאת בחירות חדשות בארץ. בין כה וכה יצאה השמועה כי יורם נאפאלעאן היה בלאנדאן בהיכל אייגעניע אלמנת נאפאלעאן השלישי, ועתה כובן מושבו בבריססעל ומשם יש את נפשו לפרוש מצודה על ממשלת צרפת. באשכנז נצו אוהבי החופש נצחון קטן, אשר בארץ אחדת המתנהגת באמת על פי קאנסטיטוציאן לא היה נחשב מאוסה , אולם תחת שלטון הנסיך ביסמארק אשר כל הפארלאמענט והקאנסטיטוציאן נהשבים בעיניו כקליפת השום, יש למקרה הזה ערך מה, וזה הדבר: שר המלהמה קאמעקע ערך לפני הנברים את הצעתו להגדיל מספר הרוכבים בצבא אשכנז , ויקומו נגד ההצעה הזאת כל אוהבי ההפש כדרכם תמיד להתנגד אל חפץ הנדלת הצבא, אשר גם בעת הזאת בלעדי הגדלתו הוא כספוג שסופג את הכל, כל הכחות וחמוחזת כל העושר והחיל בארץ אשכנז; והנה בפעם הזאת נמשכה גם דעת הקהל בכלל אחרי אוהבי החופש, וכאשר נודע הדבר להקיסר ווילהעלם ויגלה נם הוא את דעתו לשר המלחמה, כי לא נכון בעת הזאת כר הכניס בזה ראשו ורובו בהפארלאמענט ויבוש לשוב מחפצו, ולכן נאלץ לדרוש רופשה מכהונתו, אך לא קבל את החופשה וישב לביתו כם ההצעה אשר בחיקו—. שאלת הקאטולים התעוררה ברב כת באשכנז אחרי מכתב הקיסר ווילהערם אשר כתב אל האפיפיור, במקום ענותנותו של הקיסר שם גדולתו וגאותו של האפיפיור, ממשלת אשכנז נכונה כעת לבטל כמה חוקים רים מן החוקים אשר עשתה נגד הקאטולים, אבל שרי הדת הקא- טולית מכוונים את השעה ואומרים בלבם אם לא עכשיו איתי, והם מבקשים לעקור את הכל, לבל יזכרו ולבל יפקדו החוקים הקשים נגד הדת הקאטולית. כן נאחר איל הברזל בסבך בקרניו, הוא חשב לעשות שלום בין ממשלתו ובין הכנסיה הקאטולית למען יעמדו לימינו הקאטולים אשר באשכנז בכל דרכיו והליכתיו בעניני הארץ, ועי״ז העלה והעמיד על הפרק את השאלה הקאטולית, ועתה לא יוכל להשיבה לדממה גם לפותרה לא יוכל, אחרי אשר הקאטולים יתהלכו בגדולות ונפלאות ומבקשים ממנו הנחה נדולה מיכלתו, על כן יצאה השמעה בימים האלה, כי יש בדעת הנסיך ביסמארק להחזיר את גרושתו, את כת הנא- ציאנאל ליבעראלים אשר נפרד מעליה זה כמה שנים, ונכון הוא לחכנים את בענניגסען ראש הכת הזאת אל המיניסטעריום. אם נכונה השמועה הזאת אולא בכל אופן שיהיה, תוכיח כו ממשלת אשכנז לא תדע שלום בעצמיה, ועוד תנוע על המפלגות מבלי מצוא מבט חזק ואיתן. באנגליא נפתחו בימי השבוע העבר שערי הפארלאמענט והנבחרים שבו לעבודתם, ובשם הממשלה נקראו דברי פתיחה מלאים שלום ומפיקים אהבה אל כל הממלכות בנהוג בענין שאלת מצרים ערך הלארד דיפפערן ציר אנגליא היושב בתוגרמא ספר גלוי כולל את כל פרשת מעשי אנגליא ומערכי לבה והתקונים אשר תחשוב לעשות שם „על היאור״ — אנגליא בעצמה עסוקה וטרודה בשאלה האירלאנדית החולכת ומתלהבת מיום אל יום ומחדשת בכל יום תמיד מעשי פרעות ושערוריות נוסף על השאלה הזאת קמה למוקש להממשלה ,שאלת בראדלאה׳ הוא הנבחר בן בלי אמונה הממאן להשבע את השבועה הנהוגה בשם ה׳, ולכן סוגרים בפניו את הפארלאמענט, והוא עומד בתקפו ואחריו רב אדם ימשוך ומאספים אסיפות ודורשים דרשות ועורכים מחאות בחוצות לאנדאן „במיטינגס״ כמנהג המדינה עד כי נאלצה הממשלה להקיף את בית הפארלאמענט בגדודי אנשי צבא מיראת פרעות. באוסטריא דעת הקהל והפארלאמענט והמטשלה עסוקים בשאלת עסק נבזה ומכוער אשר נגלה בימים האלה, וזה הדבר אחד מנבחרי הפארלאמענט בוויען הגאליציאני „קאמינסקי' עזר להסוחר האדיר הבאראן שווארץ להשיג מאת הממשלה זכות בנין מסלות הברזל בגאליציע, ובעד טרחו ויגיעו התחייב שווארץ לתת לקאמינסקי סך עצום כמה מאות אלפים פלארין, התחייב ולא שילם, והוכרח קאמינסקי למסור את הדבר אל השופטים, ועד מהרה נודע הדבר ברבים, והנבחרים מהרו ויסירו ממנו משרת נבחר ויוציאוהו מן הכלל, ובאשר קאמינסקי נחשב אל דגל הפולאנים יושבי הימין הנמשכים אחרי הממשלה, לכן החרו החזיקו במקרה זה מתנגדי הממשלה יושבי השמאל, והעלו את השאלה בבית הנבחרים, וכן היא מתגלגלת במכ״ע עד כי היתה לסלע המחלוקת בין המפלגות, יושבי הימין (הסלאווים והאשכנזים החשוכים) טוענים אין אנו אחראין לרמאין, ויושבי השמאל (האשכנזים אוהבי ההופש) פוסלים את כל העדר מפני התי קאמינסקי״ אשר נמצא בו מום. (חדשות בקרב הארץ) מכה״ע אשר להממשלה מודיע חק תדש ונכבד בדבר תרומת הצעירים לעבודת הצבא נאוויני 49 ). הק הזה מטיל לחובה על נקידי הגובערניות לפקח ולהשגיח בעין צופיה בוחנת ובודקת כל מעשי הוועדים אשר בכל ערי הפלך הממונים על תרומת הצבא, ובפרט תהיה ההשגחה הראשית הזאת נטויה על עניני הועדים בשיחרור צעירים מן הצבא מפאת חולי או מום, כי גם אדרי אשר יקבלו הצעירים תעודות הופש מאת הועד, עוד תהיה עין פקידי הנובערניות בהם לחקור אחריהם ולבדוק אותם כל ימי משך שתי שנים מיום קבלתם את התעודות עכ״ל, מב״ע זאריא מודיע (בקור׳ וואר' 38 ת), כי החוקים החדשים נגד היהודים יוצאים אל הפועל בגלילות רוסיא המערבית, וכבר החלו להרחיקן את היהודים מכהונותיהם, בין המרוחקים בכח החוקים האלה נמצאים גם סופרים ומזכירים (באטארע) ועורכי דין בשערי המשפט, עב״ל. במכה״ע ווילענסק׳ וויעסטנ׳ נדפם ביאור, זה אל החק הנודע בהעברי הרוססי 4 ), ואלה דבריו: על פי החוקים השוררים סאז הותרה ליושבי הכפרים הכנת שכר ומי דבש לצורך עצמם ונפטרו ממכס, ובחוקים החדשים נוסף ההק הזה: הכנת משקאות לצורך עצמו ופטירתם מן המכם הותרה ליהודים יושבי הכפרים רק במקום שנסצא לא פחות מי׳ בתים; וכל איש יהודי המושיב על אדמת אחוזתו לא פחות מי׳ משפחות ישראל, זכות יתירה נתונה לו להכין שכר ומי דבש ולמכרם ליושבי המקום, מבלי לשלם מזה את המסים והארנוניות הנהגים וקבועים, עכ״ל, מב״ע הנזכר בגליון הנ״ל מודיע, כי במחוז הדאן בסטאניצא אוריופין יצאה פקודה חדשה מאת ממשלת המקום, האוסרת להרוכלים היהודים לשבת ולסחור שם בימי השוק. במקום התוא שלטו חוקים שונים נגר היהודים, אבל איסור כזה לא גודע ורא נשמע והיהודים עסקו מאז במסחרם בימי השוק המפוארים אשר במקום ההוא ולפתע פתאום ניטלה הזבות הזאת מידם, הסופר לט״ע סלאווא (4 ) בוכה כתנים על רוע מצב עם הארץ בערי פאדאליען, לפי דעתו „היהודים המחוברים ביניהם והערבים זה בזה אוחזים בידיהם את כל ענפי המסחר וחרשת המעשה, אשר בלעדם עבודת האדמה לא תכון ולא תקום, לכן ייעץ עצות שונות איך יוכלו בני העם להשמר ממוקשי היהודים, ולהוכחה על דעותיו ערך מערכה של חשבונות הסטאטיסטיק ע״ד מספר היהודים ועסקיהם ומלאכתם; וער כמה צדקה הסטאטיסטיק ההיא אנו רואים מזה, כי אצלו מספר בתי הכנסיות של היהודים בערי גוב׳ פאדאלסקי הוא 109 ומספר כהני דת ישראל (?) הוא 473 ממחוז קיוב מודיעים שם, כי חנויות המשקה בהכפרים וגם בתי ריחיים רבים אשר עד היום החזיקו בהם היהודים ועתה מפני ההוקים החדשים הורע כחם ונוטלה זכותם, רובם ככולם עומדים ריקים, כי אין בקרב עם הארץ אנשים אשר יחפצו ויבשרו למלא את מקום היהודים, על כן גדלו התאניה ואניה בין בעלי הכפרים ובין הנוצרים הסובלים מזה „הפסד מרובה״ כי כלל גדול הוא, במקום שיש דררא דממונא, אין מקום רשנאת ישראל. בקרב ארצנו פולין התעוררה שאלת היהודים ברב כח לעומת אשר קמה לדממה ברוסיא, האצילים הולכים ומתאספים בערים שונות ומיסדים חברות של מסחר לעמוד לשטן לאחב״י כאשר כבר הזכרנו כמה פעמים, על יד צוררנו אלה עוזר הצורר יעליענסקי במכ״ע 0l אשר הסיר רסן מעל פניו, ונתיחד להיות מכ״ע אנטיסעמיטי מתחלה ועד סוף עד כי אין בו לא מאטר אחד ולא תיבה אחת אשר לא תכלול בקרבה גידוף וקללה ונבלה נגד כל פלגות אחב״י, כמראה הזאת עוד לא ראינו בין כל מכ״ע הצודרים, ואין דוגמתו גם בהנאוואיע וורעמיע ובהקיוב- ליאנין ודומיהם, מכ״ע המשטינים ההם עוסקים בעניני הכלל ורק מפקידה לפקידה הם נוגעים בשאלת היהודים, אבל מכה״ע מיוחד לשנאה ולקטרוג לא היה בינינו, ולא קם לפני המכה״ע הנבזה הזה אשר אנו דנים בו. באשכנז יש מכתבי פלסתר כאלה, אולם בארץ העומדת על מרום מדריגת ההשכלה ששם נתפתחה ונתבכרה דעת הקהל כל צרכה, אין לפחוד כ״כ מפני מקטרג תמידי כזה כטו בארצנו אנחנו, באמת כל ענינו של מכ״ע הנ״ל הוא ערמה שפלה הוא נועד להיות מכ״ע מיוחד לעניני עבודת האדמה כשמו 0l, ובין כך וכך שנה את תמונתו כסלמנדרא, והיה למכ״ע אנטיסעמיטי בפרטות אין זאת אלא גניבת דעת הבריות! בכלל ראוי לגדולי עירנו לשים את לבם אל הרעה החיצונה והנשקפת ממכ״ע הנ״ל, ולבער את הרע מקרבם. (חדשות בחול). בברלין נאסף אל עמיו בימים האלה הגביר האדיר אחד מראשי קהלת ישראל ה׳ מאגנוס, האיש הזה היה דורש טוב לעמו ורצוי להממשלה, ובכל עת מצוא התיצב לפני מלכים ונסיכים לדבר טוב על אחב״י הוא מאגנוס, אשר לפני איזה שנים בעוד האנטיסעמיטיזמוס באבו, הלך והציע דברים לפני, יורש העצר, והציל מפי יורש העצר תשובה נמרצה נגד הצוררים אמנם בה יחירה נודעה לאיש ההוא מאת יורש העצר, וגם עתה שלח לו אוהבו הנעלה הזה את הכבוד האחרון אחרי מטתו גם כל פנות העם ורבי המדינה וגדולי יחידי סגולה ובני עליה שבאשכנז נהרו אחרי מטתו, למרות רוח הצוררים אשר עיניהם נמקו בחוריהן ויחרקו שן למראה כבוד איש מישראל, בבריססעל בירת ממלכת בעלגיע נאסף אל עמיו הטפסר המפואר השענאטאר בישאפפסהיים חותן הבאראן דע הירש האיש הזה היה מופלג בעושר וזקנה וחכמה וכרוב עשרו כן גדלה צדקת פזרונו במאד מאד, בפרט הוריק מעליו את הזהב לעניני חכמה ומדע. — האיש רב פעלים הנודע ה׳ לעוואנטין הוציא לאור דין וחשבון מכל קורות הקולוניא „ראשון לציון" אשר נוסדה על ידו ועל ידי חביריו, הקולוניא עולה כפורחת, וגם החברה כי״ח מפאריז תומכת אותה ע״ז ה׳ הירש מנהל בית החינוך לכורמים ויוגבים ביפו (מזה נראה כמה עזות ושפלות יש בדברי מכתבי עמל נגד החברה הנ״ל) בעיר בוקארעסט התאספו בני החברה ,ציון״ שנוסדה לפני כמה שנים ע"י השר היהידי פישאטא מנויארק בימי היותו ציר אמעריקא י בחצר קארל מושל רומעניע, ענין הסו״מ היה ישוב א״י, ונמנו וגמרו להסתפח אל החברות העוסקות בענין זה ויסדו „סנהדרין״ לפקח על הדבר — מעיר פאריז מודיעים כי מגלת הקנאות החדשה אשר החלה לצאת שם לאור ברוח האנטיסעמיטים האשכנזים וערוכה ומכוננת לפי שיטתם, מבטן לקבר הובלה ונפלה לבלי הוסיף קום. — בברלין ובפאריז עשתה רושם גדול השמועה הרעה ע״ר פטירת גדול הגאוגים רבי ישראל סלאנטער זצ״ל, מכה״ע לישראל היו״ל שם מרבים לספר בשבחו של המנוח ז״ל ולהספידו כהלכה וגם אנה.ו נקוה לתת בקרב הימים צוור נאמן לקוראינו מתולדות ייו של הצדיק ז״ל לאנדאן. איום ונורא מצב אהינו הפועלים פה בחורף הזה לפני איזה ירחים תארתי בדברים קצרים מעמד בני ישראל פה כי ברע הוא, וזגם היום לא ימצא הקורא עונג רב בקראו דברי. הנה כמעט בכל הרחובות שאחינו נחתים שם השליך הם, דממת מות בכל הבתים בתי המלאכה, אשר כימים כלילות נשמע מלפנים קול שאון והמולה רבה מהטכונות הרבות אשר לא נחו כמעט מתנועתם, ויושביהם העושים במלאכה חללי רעב הם, וקול אחינו אשר זה מקרוב באו עולה עד לשמים: הבו לנו לחם למה נמות לעיניכם שלומי אמוני ישראל, אשר וד בעתותי הקיץ כל אחד ואד בלחמו קדמו נודד דפו ידיהם בעת צר גם להם, ודואגים בעדם ובעד ביתם, ובכל זאת רבים מנדיבי עמנו, עודם עומדים על משמרתם לפרוס בלחם לרעב, אבל כל זאת הוא רק כנטף מים לתוך ים הגדול, או כפי שיאמר ההמון: כי צרור נקוב לעולם לא ימלא — והעניים המבקשים לחם הולכים ומתרבים מיום ליום לדאבון לב איש צר בצרת עמו, מקרים נוראים ואיומים אשר כל שומעם יתפלץ ולבו יתר ממקומו יקרו פה. בשבוע העבר מת ילד קטן ברעב, אבותיו עזבוהו בבית באשר כי לא יכלו עוד לראות בצרת נפשו בהתחננו עליהם: לחם להם ובשובם הביתה מצאוהו גוע בפאת המטה וכל עמל הרופאים נשאר מעל להשיבו לתחיה: רבים הם הרחיקו נדוד לארצות רחוקות לאוסטראליען ולאפריקא וחזרו הלום בפחי נפש, לעומת שהלכו כן שבו אחרי שבעם די עמל ונדודים מלבד שלא מצא ידם לאסוף אוצרות זהב ומטמוני מסתרים (ככו שיאמינו רבים) עוד לא יכלו למצוא שם הית ידם. — בכלל אנו רואים כי גורל ישראל עתה עוד רע וכר ביותר מגורלו בימי קדם בימי קדוטים עת החמם קם לטה רשע, וההמון יצא לפרוע בו פרעות בארץ מושבו, ומוכרח היה לצאת בגולה לארצות רחוקות, קבלהו אז אדוני הארץ בסבר פנים יפות, בתקוהם כי יעשיר את ארצם עושר רב במסחרו ובהריצות ידיו, אבל לא כן עתה עת כי המסתר פרץ קצוי ים ואיים רחוקים, כמה מקומות שוממים שיושביהם היו בודדים במועדם כפראי, מדבר. נהיו עתה לארצות נושבות מאדם רב אשר ידם בכל משלה, ולהם הכסף והזהב המסחר והרושת המעשה, ומה יעשה איפוא היהודי האומלל בבואו שם לגור בתוך עם עמקי שפתים אשר לא יבין שפתם והם לא יבינו שפתו, ולכן לא הצליהו הנודדים האלה בדרכם, ועוד נשארו חסרי כל מסבות הוצאות הדרך הרב. — זה הוא מצב בני ישראל בכלל, ומצב אחינו הגרים באנגליא בפרט, בזמן הזה. בסבת כל אלה ישתמשו אדוני המסחר (שרובם אדוני הארץ עם העושים סחורה במלאכת ידי האומללים האלה, להוריד מחיר עמל כפיהם עד מאד, לו עשו כזאת אחינו בני עמנו כי אז צעקו עליהם מכל עברים, כי כעלוקות הם מואצים דמי עניים ואוכלים יגיע זרים, בהעת הרעה הזאת עינינו תלויות רק אל ה׳, כי הוא יפדה את ישראל מכל צרותיו — זה לא כביר עלה בלב מיסדי בית הספר הגדול פה הנקרא פריאסקול, שהוקם בעד ילדי ישראל להורתם שם דעת שפת הארץ ודעת שפתנו הקדושה, להרחיבו. באשד כי צר הבית הזה מהכיל את כל הילדים הבאים לשטוע בלמודים. ראשי המיסדים חלוקים בדעותיהם יש אומרים להגדילו באופן כזה ; להקים בית ספר חדש במקום אחר על שם הפריאסקול העתיק והגדול ממנו, ולחברם יחד בשמם האחד שיהיה קורא עליהם, ובהלמודים שיהיו נלמדים בשניהם ויש אורים לחרחיב הבית במקומו היינו להסיג גבול החצר אשר גבלו לו מלפנים, יוכל היות כי מיסדי הבית הזה שהם גדולי עמנו פה, העומדים ברום עולם העושר וההשכלה, ואוהבים עמם בכל לבבם ובכל מאודם, ומוקירים תורתנו ואמונתנו עד מאד, כפי שהראו לדעת בימים האלה ימי צר ומצוקה, יוכל היות, כי יעשו סדרים חדשים בפנימיות בית הספר הזה לתקנו ברוחו כי תצא ממנו תורה לבני הדור הזה אהרן נתן אבעלזאהן טולטא (רומעניא) בעת אשר כל גדולי הדיפלומאטים ונואכי נאום באייראפא, יושבים בשבת תחכמוני לדין בשאלות ז המדינות, איך להטיב מצב לאומיותם. — גם בית ישראל בארצנו רומעניען אינם חובקים ידים בעצלתים, ובסוף חדש העבר התאספו כל ראשי המטות לבית ישראל אשר בכל עיר זעיר לבוקארעסט וגאלאץ, להתיר שאלת היהודים בארצנו; כי הממשלה כבר התירה שאלת היהודים בחקקה חוקים מעיקים אשר למשמע אוזן דאבה נפש כל איש ישראל, זה שנה מעת התאספו כל ראשי ישראל במדינה להקאנפערענץ בעיר פאקשאן, ושמה באו לבלל עצה ליסד קאמיטעטין בכל עיר ועיר לאסוף כסף, והועד הראשי הנבחרים מעיר גאלאץ יקנו אחוזות אדמה באה״ק וייסדו קאלאניות שבה, כן בשנה זו היה ביכולת הועד הראשי לשלו לאה״ק ארבעה מאות אנשים על הקאלאניע „סאמארין" בארץ סוריען הקרובה לעיר חיפה, אשר קנו בעד ארבעים וחמשת אלפים פראנקם, גם מראשונה נוסדה הקולאניע „ראש פנה״" הקרובה לעיר צפת, אשר אנשיה הם יהודי ארצנו מעיר מאינעסט: ועתה נאספו לעיר גאלאץ להתיעץ איך לחזק הדעה הזאת, למען יוכלו לכלות את אשר החלו. גם חברת „אצילי בני ישראל" מבל עיר ועיר, אשר רובם המה בחורים אשר לא עלה עליהם עול אשה ובנים וטרדת פרנסה, ותפארת בחורים כחם להראות קבל עם, כי יטו שכם אחד לאסוף כסף ולעלות לארץ לעבוד עבודת אדכה המתיה את בעליה, גם חה התאספו לדין בשאלה זו ולחשוב מחשבות לבוא אל המטרה כן גם החברה הרוממה הנודעת מכבר לתהלה בארצנו היא חברת „אחות ציון״, שלחו ציריה לעיר בוקורעשט אשר שמה ישב ראשי סנהדריה להתיעץ על צפונותיהם, ושמה המתיקו סוד ליסד קולאניע גדולה בארצנו הקדושה בעד אחיהם בני בריתם אשר תעלה לערך מאתים אלפים פראנקס, מזה נוכח לדע כי בארצנו הצעת ישוב א״י הכתה שורש בלב כל איש ישראל כעני כעשיר, כהארטאדאקסי וכהולך קדימה. אנהנו לא נתרפס לפני צר ביום צר, מה לנו לפשפש עוד במעשנו? ובה ניטב עוד את דרכנו? אנחנו במדה יתירה שנעשה חיל במצבנו במדינה, בכל פנות ההשכלה ובכל ענפי המסחר, עוד יוסיפו עלינו סרה, ויקימו עלינו פעמים צרה, כי מה נתן למשיסה יעקב וישראל לבוזים: אם לא בזה שעלינו על במתי ההשכלה ועל כל ענפי המסחר וחרשת המעשה, אנו אין לנו כי אם לכונן את בית חיינו ואשרנו להציל כבוד לאומיותנו לנער את עפר אייראפא על רגלינו, ולקחת קל נודד בידינו ולילך אל אשר יהיה רוחנו ללכת:. לא לאמעריקא אף לא לארץ שפאניען, כי אם לארצנו הקדושה לעבוד את האדמה ולשמרה, ונבנה את בתינו על משואות וחרבות יהודה, אך בזאת יכופר עון יעקב בנד כל העמים, אם כל היום יחרוש היהודי לזרוע, יפתה וישדד אדמת ארצנו, ורק אז נגול מעלינו חרפת הגוים, ובזה נפלוא עצה נגדיל ישועה. ואתם אחי בני ארצי אתם הראיתם בזו השנה, כי עוד יש לכם רגש לאומית ורגש תקוה, רגש דת ורגש כבוד ומכחכם שחדתם בעד אהיכם העמיגראנטין" המורדפים בלי חשך מבפר לעיר ומדחי אל דחי, ויעלו מן הארץ להקאלוניות „סאמארין״ „וראש פנה״ לפתח ולשדד אדת קדשנו, אתם לא תשכחו כי המה צריכים סעד לתמכם עד אשר יבוא זמן הקציר, ואז יוכלו להחיות את עצמם מיגיע כפם, הועד הראשי מגאלאץ הוציא קול קורא בימים האלה, כי כבר אזל הכסף מאמתחותיהם ומכנף הארץ אנחות שמענו, קול דמי אתינו צועקים אלינו סן האדמה אדטת קדשנו, כי עוד דרוש רב כסף לכלות את אשר החלו, ע״כ לא תקפצו ידיכם, כי אם החרש תתרישו בעת הזאת, ארבעה מאות נפשות יגועו ח״ו ברעב בארץ זבת חלב ודבש, ובית ישראל בארצנו מה תהיה עליה? לכו בכחכם זה אשר החלותם, והושיעו את אחיכם, וה׳ יהיה בעזרבם כעתירת המיצר בצרת עמו, יוסף גאלדרינג מעיר אננען מודיע לנו ה׳ לערנער, כי שם פרצה אש בבית הריחיים של קיטור, וכל המכונות עלו על המוקד והפועלים אשר רובם יהודים מאנשי העיר הולכים בטל, וגם כמה וכמה חנונים אשר עד היום התפרנסו על ידה הוצגו כלי ריק ונכרת אוכל מפיהם מעיר זווענהאראדקע מודיע לנו ה׳ הארד, כי שם נדיבי העיר נוסדו יחד ויכוננו חברת גמילות סדים וקופת הצדקה לטובת העניים האומללים אשר מספרם בעיר ההיא רב ועצום, כי זולת האביונים מאז ישנם אנשים אשר בשנה שעברה עמדו במרומי המעלה, ועתה יתמוגגו ברעב על הרעה והתלאה הזאת פקחו את עיניהם המשכילים אל דל ויתעוררו ויסדו את החברה הנ״ל מעיר קיוב כגיש ה׳ לאזארנאוו תודה וברכה להג׳ ה׳י׳ לאנדא ואשתו הכבודה, על צדקתו אשר יעשה לתמוך בידי המטים לתת להם עסק פרנסה למען יחיו בשלום מעיר פאראזאווע מודיע ה׳ באיזורסקי, כי מצב מוכרי משקאות בהכפרים בסביבות ההם ברע הוא מאד כנודע כתבי תעודה למסחר זה לא נתנו להם, ויעשו איזה מהם בתחבולה ויקחו תעודות על שמות אברים, אבל רובם נוקשו ונלכדו בתחבולה הזאת, כי האכרים אשר בהם בטחו קמו כצר נגדם ועושים בכח התעודה כאדם העושה בתוך שלו בכמה כפרים עשו האכרים החלטות כדת להוציא את היהודים מקרבם מעיר מישיניעץ (פלך לאמזא), מתאר ה׳ ראזין בצבעים כהים מאד את רוע מצב אחב״י היושבים שם : כארבע אות משפחות אחב״י יתגוררז שם, ודובם ככולם בעוני איום ומחסור נורא יבלו ימיהם מבלי אין להם שמה מקור נכון לפרנסתם גם בדוחק, כי העיר ההיא תשתרע בכברת ארץ הנקרא „מדבר פולין״ ,s2c2) ארץ כבול רפש ואגמי מים אשר לא תצלח לעבודת הארמה, עד כי אדמת כברת ארץ זאת לא תוציא גם ד שבר רעבון בתיהם, כן בני ברית גרי העיר והסביבות טבועים הם בעמק הבערות, פרועים בהליכות ביתם במדברם ובמלבושיהם, הסופר הנ״ל מפיל את תחנתו לפני „ברת מרבי עבודת אדמה ותרושת המעשה בין יהודי רוסיא״ בפ״ב, אולי יעוררו רחמי לבבם על הארבע מאות משפחות היהודים הרועים במדבר הזה, ולכונן גם בקרבם איזה בתי מלאכה וחרושת המעשה, למען המציא להם בזה עבודה ולהחיות להם לפליטה גדולה. מעיר זינקוב ודיע לנו ה׳ ווייסמאן, כי שם נוסדה חברה „גמילות חסדים״ אשר תעודתה להיות מעוז לדל ומחסה לאביונים, ולע״ע נאסף לערך 400 רו״כ, ובין העוסקים בצרכי צבור הצטיין ביחוד ה״ר שמואל העלמאן הי״ו, כי הוא היה הראשון אשר ירה אבן פנה למוסדות החברה, וגם ראוים לתהלה הגבירים ה״ר קויפמאן וה״ר הערצמאן, אשר נתנו לאוצר החברה 60 רו״כ. מעיר ארגיעוו. סתאונן ה׳ שעלישטאן על העדר צדקה לעניים בכל שנה ושנה חסו העניים שם תחת צל הכסף של העשירים, ובשנה הזאת אשר מעייני פרנסות רבות נסתתמו, וגם יד הטבע היתה בהעניים ותציגם בעירום ובחוסר כל, עד כי רבו ערך שלש פעסים מסספרם בשנה דאשתקר „סטאראסטא״ בין כה וכה הסיחו את דעתם מסצב העניים נפוחי רעב. הסופר הנ״ל מעורר את אנשי עירו לשבות מריב ולקום על נדיבות כאשר היה דרכם בקדש מדי שנה בשנה. הצופה לבית ישראל היש כאב אנוש כמכאוב לב, „העבד שבא למזוג כוס לרבו, ושפך לו רבו קיתון על פניו״? ומי יאמין לשמועה כי בקרב עם ישראל, אשר גם מלאך רע עונה אמן ואומר עליו: רק עם הכם וגבון הגוי הגדול הזה, יש ויש אנשים אשר יחתרו בכל עז וירדפו אחרי המכאוב הזה ויחפרוהו ממטמונים ? הן כל שומע ישום וישרוק לאמר: מי פתי יסור הנה ובידיו ימזוג לנפשו את כוס התרעלה למען ישבע עמל ויגון? אמנם כן הוא, ישנם דברים רבים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אשר לא עלו על לב החוקרים גם בחלום, שמים לרום וארץ לרוחב ולעומק סכלות בני האדם אין חקר, הסכלות היא מחלה כוללת לכל בני אדם וחוה, ואם לחשך אדם לומר בני ישראל יוצאים מן הכלל והם „בעמל אנוש אינמו ועם אדם לא ינוגעו״. אף אתה הקהה את שיניו ואמור לו: שא עיניך וראה מריאי בשן ועגלי מרבק דשנים ורעננים, אלה אלופי יהודה שלא טעמו טעם מרור, ואינם מרגישים באיזמל החותך בעצמה ובשרה של כנסת ישראל ! ובמה כחך גדול לפאר ולרומם, הזאת חכמתנו ובינתנו לעיני העמים? הראית את אשר משובה ישראל עושה? הראית א „השאננים ובעלי התערובות׳, הרואים ואינם יודעים מה הם רואים, שומעים ואינם יודעים מה הם שומעים רואים את הלפידים ושומעים את הקולות, רואים איך צוררינו נותנים לנו גט כריתות ותוקעים ומריעים „אין אנו ואתם יכולים לדור בעולם אחד׳ ואחינו השאננים ובעלי התערובות זוחלים על גחונם ומטיבים פנים ומדברים תחנונים ומתאבקים בעפר רגליהם ודופקים על הדלת הנעולה בפניהם, ומה אחרית ההשתדלות הזאת? צוררינו שופכים להם קיתון על פניהם, ובפחי נפש הם שבים משערי רחמים אלה וחוזרים חלילה להיות כמטרה לחצי ההתולים והבוז לגאיונים. לכו באור אשכם ובזיקות בערתם בארץ אונגארן התאספתם ואגודתכם יסדתם אגודת יהודים מסוכנים׳ (סמ״ך בחילוף תי״ו) והייתם גוררים עצמות אבותיכם במטה של חבלים, והסגרתם את התלמוד למשטיניו, וכסבורים הייתם, כי בזכות זה נקיים תהיו לבתיכם ולא יהרץ לכם כלב את לשונו, וכל בעלי אותה הדעה המשובשת מקרוב ומרחוק, עלצו וישישו וימחאו כף ויקראו פה אחד: אבן זאת היא כנסיה לשם שמים ), זה כפתור ופרח! אבל שמהתכם היתה מקרוב ורננתכם עד ארגיעה. עתה קבלתם תשובה ברורה מאת הצוררים בארצכם, אשר יענו ויאמרו לכם בספר גלוי: אחיכם התמימים בזויים ושנואים לנו כבני ישראל ואתם כבני כושיים וכקופים אשר כל מלאכתם רק לחקות מעשי אחרים. כיוצא בזה קבל תשובה ברורה אחד מעושי כלאכה בעירנו, אשר עלה הבמתה על עמודי מכ״ע „נאוויני׳ לגלות את גודל חכמתו, איך הוא מתאמץ לבוא בתור חבר בחברת בעלי אותה המלאכה הנוצרים, ואיך הם נועלים דלת בפניו כמנהג המדינה וכל זה איננו שוה לו ויתאוה תאוה לקבל תשובה יותר ברורה, וכו״ל הנאוויני הואיל בטובו הגדול להפיק את הפצו ולפשוט לו את הרגל ולדחפו כגחזי בפומבי, ועתה עלוב ונדח מה תעשה? התשוב לכסלה או תמחה דמעה מעל פניך ותשוב לקרן זוית ולא תדלוג על המפתן אשר שם רשת פרושה לפעמיך? חזית איש היר במלאכתו, הנגיד היהודי ה׳ ראזענבלום יושב עירנו הן טובה צפרנו מכרשך, בכל זאת לא החזיק מעמד במעלות אשר עלה, הוא יצא כאיש מלחמה לקראת הצייר הצר מאטעייכא וספר גלוי כתב אליו במכה״ע, ובומו ובתומו שכח את המקרא ולא תעלה במעלות שכח כי הוא סוחר יהודי, ומאטעייקא בעל בעמיו נערץ ונעדר בפאר ותהלה שכח כי עם כל עשרו וחכתו סוף סוף הוא בן העם הנרדף הנטען על עקספלו- אטאציע וחשוד על שפיכות דמים, וכששלטה בו שכחה זאת וכשנתגבר בו יצרם של „השאננים״ עמד ואחז בתער הסופרים נגד מאטעייקא, ומה הועילה תשובתו? הלואי שלא היה בה רק חסרון תועלת בלבד ולא היזק דניכר! בל״ס תשאלו קוראים נכבדים, וכי מפני שעשה ה׳ ראזענבלום שלא כהוגן יסבול הצבור את פשעו? על השאלה הזאת לא אנחנו נשיב לכם, רק מלאך המשחית יעליענסקי הממונה על האסברה לשים מתנק לנפשנו במכ״ע o אשר לו, הנה הגבר אשר התחכם ויחזיק במקרה הזה ויסת בגו עוד הפעם את מאטעייקא, ויטיל סער נורא בדעת הקהל בארצנו, ובל זאת בשביל יחיד שקלקל ועתה „שאננים ובעלי הערובות׳ למדו היטב וקחו לקח מועיל מפי המקרה הזה ועוד כקרים רבים כמוהו, בהם תמצאו למודים נכבדים רמז ואין מספר, לבל תתגאו ולבל תקרחו קרחה בכרם ישראל, לבל תתחמקו ולבל תתנכרו לעמכם, ולבל תשתדלו להתערב בחזקה עם זועמי נפשכם, אך בקרב אחיכם תשבו בכבוד ישראל תתימרו, ועם כל אחיכם יחד תצאו במערכה נגד צורריכם, הפככם תערובות תחפוצו, מלה זאת נאה היא אך לא תעדובות בשונאיכם ומנדיכם, רק תערובות באחיכם עצמכם ובשרר כם תנו לנו את אחדותנו, והנצחון לנו הוא ולא לצרינו! ומה יש לכם דברים המעכבים וחוצצים מפני האחדות? מה יש לכם, בלעדי קרירות לבכם וטמטום שכלכם, הן בטבע ובתולדה בקלסתר פנים ובדיוקנה של נפש, בצורת החוטם ובצורת הסגולות הפנימיות, בצחצחות ובטהרת הדם ובחוט של חן וחסד ואצילות המתוח על פנינו אשר בעבורם יקנאו בנו האנגלים נקיי הדעת, הנה בכל אלה כולנו כולנו אנשים אחים אנחנו! הנה במכ״ע האנגלים לישראל יסופר לנו, כי הספרדים והאשכנזים בלאנדאן נושאים את נפשותיהם לברית שלום ואחדות, התשוקה הזאת התעוררה בלבם לרגלי מקרה אחד, וזה הדבר: בית המקלט ליתומים אשר בקחלת הספרדים היה זה מקרוב למאכולת אש האסון הזה דכא במאד את הקהלה הספרדית היתומים תועים כצאן בלי רועה, ואין לע״ע כסף לאדונים ההם לשוב לבנות בית חדש, על כן יעצו כמה אנשים אשר צרת דור התומים נוגעת עד לבם, לאסוף את האומללים הקטנים אל בית המקלט אשר לקהלה האשכנזית ומזה נפתח פתח למלחמת סופרים, יש מן הספרדים היוצאים במיאון ופיהם טמלל רברבא ואומרים אין חלק לנו בהאשכנזים ולא נחלה בהרמ״א, ואחרי אשר יאוספו היתומים הספרדים לבית המחסה של האשכנזים, אז במבטאם לא יפתחו את הקמץ כמבטא הספרדי, ונמצא הקדיש אשר יאמרו לזכרון נפשות אבותיהם כברכה לבטלה, כי מבטא הספרדי הוא העיקר וגם אם יבוא אליו אין שומעין לו— אבל לנגד המדקדקים האלה העושים מבטאם עיקר וישראל טפל לו יש ויש אנשי לבב אשר ייעצו להביא את היתומים אל בית מחסה האשכנזים, ולא זו אף זו, ישפכו לעג כמים על חילוקי הדעות אשר בין הספרדים והאשכנזים, ובדברים נמרצים יעוררו להרום את הקיר המבדיל אשר טחו אותו תפל, ולהיות בי ישראל אחד ודגל מחנה יהודה בל יהיה לחוטר גאוה ולסלע המחלוקת ולא תתפרדנה קהלות קהלות, מלחמת הסופרים עוד לא שבה שערה, אבל כף הנצחון מכרעת לצד רודפי שלום אין שואלין ואין מסופקים, הא למדת, שאין בין בני ישראל „קרעים שאינם מתאחים לעולם״. ואם כן הוא במחלוקת ישנה שבין האשכנזים והספרדים אשר מקורה בנחל קדומים ונסבות שונות התלקטו והתלכדו יחד עה, מה איפוא הפרצים והקרעים והבקיעים אשר עשה הזרן באחינו, בעוד אשר לנו בעומקה של טעותם, וחשבו כי השכלתם היא הדבק בינם ובין העמים, וחבמתם ערובה לזכיותיהם, וחופשם בעניני הדת מוציא אותם מן הכלל ועוד כהנה דעות כוזבות אשר הוכחשו באלפי כזפתים והכחשתם היתה מן המפורסמות שאינן צריכות ראיה תא חזי מה בין ישראל לשאר האומות בימים האלה יצא לפעלו דבר גדול ונעלה אשר יעמוד למשגב ולתפארת לדור ודור בדברי ימינו, אף כראוי וכנבון. בני ישראל התאחדו עם היהודים ויהיו לעם אחד את הבשורה הטובה הזאת הביאו לנו מכה״ע האנגלים מבאמביי אשר באינדיען. הנך משתאה ומשתומם קורא נכבד, כתר לנו זעיר ונבאר את דברינו, באינדיען ישבו מקדם קדמתה בני כת המכונה „בני ישראל״. מאין באו ומה הקורות אותם מאז ועד היום, היא שאלה אשר כל חוקרי דברי הימים ישיבו עליה „תיקו אך הנגלות לנו כי על היהודים יתיחשו ורבים ממנהגי ישראל בידיהם, ובימי הרדיפות שנו את שמם „יהודים״ לשם המליצי „בני ישראל״ לקרוע בזה גזר דין של שונאיהם, וכן היו לכת מיוחדת ולא אבו להתערב בהיהודים ויפרדו למשפחותיהם, ימים רבים השתדלו היהודים המשכילים ילידי אנגליא היושבים באינדיען . להטות את לבות בני ישראל ההם להתאחד עם היהודים ולשוב אל מקור מחצבתם, מן המצר, והבדידות אשר הם מקופלים מצומצמים בתוכם זה מאות בשנים, ואחרי השתדלות נמרצה עלה הדבר כעת בידם, ויסתפחו בני ישראל אל קהלת היהודים והשוכה היבשה הזאת שבה לינק ליח מן השרש, לקיים מה שנאמר: את האובדת אבקש ואת הנדחת אשיב ולנשברת אחבוש ואת החולה אחזק (יחזקאל ל״ד ט״ז) סימן טוב ומזל טוב הוא לישראל לקבץ את נפוצותיו, ומרחוק נקרא לאחינו אשר מחודו ועד כוש יעלה זוגכם יפה׳ ! ואתה החוקר רענאן, הרימה את פעטיך לעיר באמביי וראה בעיניך ובאזניך שמע את כל אשר ספרנו, או אז תבטל את הדרשה של דופי אשר דרשת בימים האלה בסוד חכמים וגם בימי הבינים עלה בקרבו ערב רב אשר התיחדו ויתבוללו ולא יוכל ישראל להשתבח כי פלג דמו הנוזל בעורקיו נובע מאת רועי אבן ישראל בימי קדם, יען הגרים הגרורים דלחו מעין טהור זה, רענאן שפקח הוא כה ראה לשטות זו לתלות על בליכה השערה מובחשת אשר כל דברי ימי ישראל כמו מופת אחד חי וקיים עובדים וצווחים נגדה ככרוכיא? חסד לאומים טאת הוא יצא להורות כי היהודים הם בני אמונה אחת ולא בני עם אחד, ונזע ישישים עתיק יומין רק כלאים ושעטנז ולקט רב, ויהשוב רענאן להיטיב לנו, כי ישמעו העמים ויאמרו בני ישראל בנינו הם ולא כזרים יחשבו, אבל שבח רענאן כי מות בסיר הזה, ופגול יהיה בעינינו נזיד עדשים — שווי הזכיות בעד אבדן לאומנו, ומוטב שנהיה משוללי זכיות כל ימינו ולא נהיה בוגדים בעמנו אפילו שעה אחת ואם לויתן-רעגאןבחכה העלה, כה יעשו דוי הרקק? החכם וחוקר קדמוניות אשר בו רוסיא Pycc התפאר, ה׳ קאסטאמאראוו, כב אמר גדול במ״ע . Or, וכסומא בארובה ערך שם זיון לקוראיו, איך בשנת 1702 היה ויכוה בין רב לחסידים ובין קאזאק מלומד ואב חורפיה אישתמיטתיה כי בעת ההיא מפלגת החסידים עוד טרם תצמח אבל מה איכפת ליה בכך הן היהודים הם כאסקופה הנדרסת, חרפים לחרפות ומופקרים לגדופים, ומה בכך אם עשה כף רמיה למאזני ההקירה ובדה מלבו דברים נמנעי המציאות הן העיקר היא מסקנא דשמעתתא שהיהודים הם עם כבד עון ומצוה לחסר מהם, וכעטרה להמאמר בא שם ניב נבזה וחדש ונאום אשר לא שערוהו הבלשנים "opeais, בדרך חיבוט ערבה) אבן זאת היא פילוסופיא נפלאה זאת היא חכמ אמנאל דוקר נעלה עונק גלגלה של ההיסתוריא ומסבב את הדברים ומזייף את החקירה שתהיה ככוונת אליבא דאקסאקאוו וסיעתו, ושיהיה ממנה סיוע וסעד לצבא היחפים, וכן הוא מכנים „תבן לעפריים כשפים למצרים״ ! אוי לנו מחקירתו של רענאן, אוי ואבוי לנו מדרישתו של קאסטאמאראוו ! כי יתן וימשכו החזקרים ההם את ידיהם מהפוך בנו, ואם אין להם תנור של עכנאי להקיפהו בהלכות ולקשור נימא בניכא וחבל בחבל של חקירות והשערות, ילכו נא ויעזרו להתוקרים היושבים על גבי נבלת הנערה אסתר סאלימאססי מטיססא עססלאר אטר באונגארן. שלש כתות של חוקרים כבר העמיקו הקר על אדות החלל ההוא, כת ראשונה שלוחי איסטאצצי וחביריו מצאו לנכון לפניהם להגיד את דעתם כי לא נבלת אסתר היא, כה שניה הגידו את האמת כי גופת אסתר היא, ובין כה וכה שיירי עצמות של קרבן האנטיסעמיטים הולכים וכלים וצורתם נמהה כפני הרקבון, והרי כת שלישית של חיקרים יושבים ודרשים תלי תלים של הלכות בענין צורה הפרצוף, ואיזה הנאשטים בטיססא עססלאר יושבים ומצפים למוצא פי החוקרים. בואו והתקבצו כל חוקרי תבל להעיד על פי הראיה של גוף נרקב ונשחת, של חומר משולל צורה, מי היה הגוף הזה בעוד בחיים חיתו? הקירתכם ריקם תשוב, חוקר כשטעקקער אולי יפתור את החידה הסתומה הזאת הנה הערוד הזה, הדיוט שבהדיוטות, מצא את לבו להטיח דברים כלפי גאון Dbois-Reymon)d חוקרי זמננו ראש ישיבה (רעקטאר) בברלין ולאמר עליו כי חכמתו לא הכמה, וחקירתו לא הקירה — אין זאת בי אם יודע שטעקקער בעצטו כי חוקר גדול (?) הוא, השמעתם את הדכיון? שטעקקער ודיבאא-ריימאן! עכבר קטן וארי שבחבורה דולה, בד נבזה ומלך בזדוד! האם זכה איש כשטעקקער להיות מיכו נקרא בנשימה אחת עם שם גדול החוקרים, לולא היהודים שנואי נפשו שעל ידיהם נתעלה? האם זבתה עיר כטאפאלצא להיות שמה עולה על עמודי מכה״ע, לולא שאלת היהודים אשר תגביה שפלים ? יודעי הגעאנראפיע, התזכרו את שם העיר טאפאלצא, בואו ונבקשה על המפה הכללית, אבל שם לא נמצאנה, ורק על המפה הפרטית של אונגארן נמצא את תוה ומקומה בכתב דק וקטן כזנב הלטאה. עיר קטנה היא באונגארן ויושביה כבירי לבב, הם ערכו לפני הפארלאמענט האונגארי את ההצעה לבטל את חק שווי הזכיות של היהודים באונגארן, ואף כי הצעתם לעומה שבאה בהבל כן הלכה בחשך בלוית שחוק ישרי לבב אשר הריעו אחריה בקולם, בכל זאת מה רבהשמח אנשי טאפאלצא כאשר זכו לעלות על במתי הפארלאמענט ולתת ענין רב לכל העולם כולו לענות בו, ובזכות מי, בזכות ישראל? ומה יעשה הבן שלא יחטא? אם הרג יהודים איננו הורג אדם רק מין שעשוע הנקרא opeai יך ימשול ההדיוט ברוחו לבלי להשתעשע בשעשוע נעים זהז בעיר שטיי- נאמאנגער באונגארן, בשבת יחד איזה אנשים יהודים ונוצרים בבית מלון התנפלו הנוצרים על היהודים לא לתיאבון של ממון ולא מפני נסבה אחרת, רק בדחילו ורחימו לקיים מצות האנטי- סעמיטים, ויפצעו אותם בפצעים שיש בהם סכנה, ויהודי אחד Jew. hron המיתו בעיר יאססי ברומעניא, לפי הודעת מכ״ע רצחו אנשי הצבא נפשות שני אנשים יהודים ג״כ רציחה לשמז כנ״ל. אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכון את לבו להאנטיסעמיטיזמוס! ומה חפץ לנו בשווי הזכיות בארץ אונגארן, אם לא ישתדלו המחוקקים לעקור משרש את השיטה האנטיסע- מיטית, את כזבי בת צר? העיני האנשים ינקרו? הנה לפניכם שתי ארצות : אונגארן ובעהמען. גם פה גם שם יצאה הממשלה ביד הזקה נגד המסיתים, גם פה גם שם נשאו השרים השליטים בארץ את מדברותיהם ויזהירו ויעידו בהעם לבל יטה אזנו לדברי חרשי משחית, ומדוע היתה אונגארן למקום המחזה לפרעות ושערוריות וארץ בעהמען שוקטת? התשובה היא: באן קודם כאן לאחר גזילות וחבלות באונגארן באו כל החוקים והאזהרות לאחר זמן, ובבעהמען באו בעוד עת לכן היתה הראשונה לשער האטפות ולגיא צלמות ובהאחרונה שוררת שלות השקט: במצב אחב״י אין תחומין יונקים זה מזה, הנה רומעניא וסערביע הסמוכות במקום, ואין סמיכות הפרשיות לשאלת היהודים ביניהם רומעניא, שכלה קטן מהכיל תועלת שווי הזכיות ודעתה קצרה מלמצוא דעת סבלנות, קרב לבה חמת עכשוב ופיה כלא רעל, וסערביע בכל קטנותה וצעירותה, דעתה רחבה ללמד זכות על בני ישראל יושבי ארצה, ולבה מעיין נובע אהבת אזרחים וצדקה ומישרים בימים האלה הגיע „לאגודת אחים׳ אשר בלאנדאן השמועות האלה מאחב״י יושבי סערביא: מן ימי הקאנגרעסם הברליני אשר העמיד את שאלת היהודים על הפרק עד היום הזה, יצאה לאור בעיר בעלגראד רק חוברת אחת של שנאה וקנאה נגד היהודים למנוע מהם את משפטי האזרחים, ויחרדו אחב״י, ושלוחי צבור הלכו אל שר הפנים לבקשהו לאסור א החוברת מבוא בקהל והוא נעתר לבקשתם, ומני אז אין פרץ ואין צוחה, והרוח הרעה אשר נחה פתאום בשנה שעברה על הסערבים לשנוא את היהודים יצאה על פי השמועה אשד הידה, כי הנוכל „באנטו׳ הנודע משמיטת כספים אשר יצאה על ידו בשנה שעברה בחבורת הבאנק הקאטולי בעיר פאריז — הוא יהודי מומי; לפי שעה שלטה השנאה בלב הסערבים, אך עד מהרה חלפה הלבה לה, ועוד מעט וחוקים חדשים יצאו לאור, לפרוץ כל גדר ולחתיר את כל האסורים והלאוים שנמצאו מאז בדתי המדינה נגד היהודים — yעentr מספרת לנו כי בהמלחמה האחרונה אשד נלחמו הרומענים למען צאת מעבדות לחרות נחל את הנצחון הראשון אוש צבא יהזדי, דבר זה הוא מאושר ומקויים גם מאת הממשלה הרומענית, ובכן הונחה בידי איש יהודי האבן הראשונה ליסוד ממלכת רומעניא. מי חכם ויבן אלה דרכי ההשגחה העליונה ? מ״ע .Jew. ron ביא את הספור הנ״ל ומוסיף נופך משלו את הספור הנאמן הזה: בימי המלחמה בין הבעלגים וההולאגדים, חנה גדוד הוללאנדים בטצודה בעיר בריססעל, והמתקוממים הבעלגים השתערו ברב כח אל המצודה,  עד כי נאלצו חיל המצב לנוס מן המקום אשר שם עמדו כלי התותח, ופקידם ראה כי רעה נגד פגיו ויקרא אל הצבא: מי האיש בעל נפש ואמיץ כח אשר ישים את נפשו בכפו ובין כדורי הקלע יהרם לבוא עד כלי התותח ולמשכם הלום למען נוכל לחגן על נפשנו מפני האויב בל אגשי הצבא החשו, ואיש יהודי ה׳ וואגעניננען התגבר כארי ויציל את הגדוד, על דברת האיש הזה מודיעים מכ״ע לישראל בחוללאנד כי בימים האלה חגג הג מלאת יובל שנים לעבודתו בצבא, והם מורים על זה כעל מופת נאמן, כי שקר יענו בנו צוררינו, כי כונגי לב אנחנו, ובאמת עוד כחנו במתנינו ודם החשמונאים עודנו נוזל בעורקינגו לא נכניס את ראשנו בין ההרים הגדולים לדון בשאלה הזאת אם רכי לב או חזקי לב אנחנו, כי הלכתא רבתא היא לחוקרי הנפשות (פסיכאלאגען) לדון דיני נפשות כאלה— אבל בנוגע לצוררינו ברור הוא, כי רובם ככולם כוגי לב כארנבת. הן האמיץ וכביר רוח על עמדו יעמוד וילחם גם כשאין השעה משחקת לו, ורק האיש הירא ורך הלבב ינוס מן המערכה בכנוסת קלון. פליט כזה נס כעת משדה קטל כמערכות שאלת היהודים באשכנז הוא האנטיסעמיטי פערשטער אשר נוכח לדעת כי המלהמה כבדה, ולכן הרים את פעמיו הוא ורבים אתו וילכו לארץ פאראגוואי באמעריקא, ובטרם לכתם נפל דבר כפיהם, כי לא יוכלו לראות כבלע היהודים את אשכנז כולה, ולהם קשה הדבר לעכוד בקשרי מלחכה נגד המון היהודים, לכן נפטרו ככלאכתם וילכו לארץ אחרת אשר שם לא דרכה עוד כף רגל יעראל, צאתכם לשלום מלאכי חבלה! תי ילך אריכם אדוניכם סמאל שטעקקער? הוא עסוק וטרוד בשאלת השביתה ביום א׳ בשבת (זאננטאגסרוהע). האשכנזים ברוב טרדותיהם נטרדו מן הדת והתחילו לעשות שבתם הול, והנאורים החפשים בדעותיהם לגלגו על השביתה, עד כי נלאו מעבודתם וישובו אל השביעי תשבות הם שוברים את החבית ושומרים את יינה מבזים את היהדות ומסגלים להם את למודיה (כוונתנו על עיקר נחיצות השביתה ולא על קביעותה באיזה יום) כהממנו יהלוך אם תשובו לשבות שבתו ביום שבתכם וגם לנו תנו לקדש שביעי כחק דתנו! אבל שטעקקער מערב ומדמע את השאלה הזאת עם שאלת היהודים, ומבלבל בשתיהן יחד את דעות הנמשכים אחריו, ומי יתן ויבינו הפוחזים. האלה את תועלת השביתה אשר ישבתו ממלאכתם מלאכת ההעטאה והקטיגוריא, לא ביום הראשון בלבד אך בכל ימי השבוע! הנסיך יורש העצר האשכנזי רמז להם רמיזה בספרו הגלוי, אשר בו נתן שלמי תודה לבני עמו עבור ברכתם אשר ברכוהו בחגגו את חג משפחתו ובל״ס אליהם רומזים דבריו: „כל בני אשכנז בלי הבדל דת ולאום כאיש אחד חברים המה ושכם אחד ישאו בחובותיהם ובאהבתם לארץ מולדתם״. אולם צוררינו אינם מאלה אשר די להם ברמיזא, ערוכים הם כנחשים לא להיטיב כי אם להרע אורבים הם אל כל כקרה, טובה בעיניהם כל דרך וכל עבירה לשמה, כי „התכלית מחפה על האמצעיים כלל״׳ הוא בידיהם המסור להם מאת היעזואיטים בני מינם, ראו איך המה באים כעיט על הפגרים באה״ק. ראו את המסיתים „כהני האהבה׳ איך הם מתנהגים בחסידות לצודד נפשות נענים ודוכאים וללכדם בהרמם ולקנות את נפשם בקנין „תלויה וזבין ובדרך „תקפו כהן״. ככ״ע יספרו, כי בנפות הרהיין באשכנז אשר שם רבוא רבבות אנשים נפגעו בתלאה וצרה לרגלי שטף המים, שם פרשו המסיתים הפראטעסטאנטים את חרכם בין האוללים הקאטולים, כי באו אליהם במדת הרחמים ויחלקו ביניהם לחם וכסף, ואחרי המתנות הטובות האלה נגררו גם כתבי הדת הפרוטעסטאנטית, שתכליתם להסיר את לבות האומללים כאחרי דתם הקאטולית ולהטותם אל הדת הפרוטעסטאנטית, וכל המתנות הטובות וכל כדת הרחמים היו בשביל העסק הזה התוכלו לשער בכה כן הרשעה והשפלות והאכזריות יש ברחמי נמרים כאלה? והנה כזאת וכזאת נחזה גם באה״ק, וזאת היא אשר המריצה את חד״ר הערצבערג כירושלים להוציא קול קורא בשפת אשכנז אל כל נדיבי עמנו, בעד נאולתם ופדות נפשם של אחינו האומללים כף המסיתים בעלי הרחמים וההסדים, נדיבי עמנו ! אם יש ניצוץ ישראל בלבכם הושיטו עזר לאובדים הקימום על רגליהם ויאכלו מיגיע בפיהם ולא מפת בג המסיתים, ולא לחם חסד ועעלות של החלוקה. הד״ר סאלווענזדי העסקן הגדול בישוב א״י טודיע בטכ״ע יוד׳ פרע' גלוי לכל יועבי א״י, לבל ישלחו לאחיהם באשכנז מבתבים בצירוף רגבי אדכה ואבני חצץ, אזוב או ציצית מא״י. בתקותם כי יושב להם גמוג, ולמה יקוו לריק ויהיו לחרפה בעיני „בני הגולה״ באשכנז, אומללי אחינו! אילו יכולתם לשלוח לאחיכם באשכנז אוירא דא״י החכים, אזי יעצנו לכם לעשות זאת, אבל את אבני הקדש ועפרא דא״י אל נא תפיצו לכל רוח. מי יתן ותוכלו בעגלא ובזמן קרוב לשלוח לחו״ל ממגד תבואות ארצכם ומפרי קולוניותיכם, לא לבקש נדבה, רק לסחורה! מכתבים מזיעבענבירגע) סוף מגליון 4) על פי הדברים והאמת האלה אשר ערכתי לך אחי ראה ותדע כי היהודים בארץ זיעבענבירגען בני אספסוף הם מקובצים מארצות שונות ואינם ממתכת אחת, ולזאת גם מחשבותיהם יתפרדו ולא יתלכדו, וזאת שנית: עשיריהם כמעט כלם עשירי תמזל, וחסרי שפר, אשר הוא לוית חן רק לעשירים עתיקים. עוד מוקש אד, והוא: היהודים יושבים מפוזרים ומפורדים בערים קטנים ובכפרים, זעיר שם זעיר שם, וקהל גדול אשר ינצח ברוח כלם, להורותם הדרך אשר ילכו בה אין, ובאין מאשר יפרע עם ואיש לעברו יתעו, ואין אחד מהם חולה בבוא שבר על הכלל — בדבר השכלה נקיים הם מכל חכמה ומדע אינם הוגים לא בתורתם ולא בתורות העמים, רובם ככולם גם היום לא יכונו לדבר כן בשפת אדוני הארץ שפת אונגארי האצילה, אשר עלתה בארבעים שנים האחרונות אל מרום קצה, והשפה הזאת עטרת גאות עם אונגארן, וכל אזרח בארץ אשר לא ידעה, פגול הוא לא ירצה, — יש בינינו בעלי נכסים ועשירים רבים, בכל עת כצא יתגלעו בגאוה ובגודל לבב והולכים רומה, ובהשתעשעם עם אדוני הארץ ידברו בלעגי לשון או בשפת הרומאנים שפת דלת העם, ובזה הם שולהים את הזמורה אי אף האדונים אשר תכלית שנאה ישנאו השפה הזאת בית ספר ליהודים אין בכל הארץ, המורים (מורי שקר! סובבים בערים ובכפרים לקץ כל ששה חדשים, והאבות שורים אותם למורים לילדיהם כשכיר עבד או שפהה, מבלי בחון אם וצלח למלאכה זאת או לא. — לקץ כל ששה חדשים יקים מורה חדש, ויען לכל מורה דרך אחר ללמד, נאלץ להשכיח את הילד את אשר למד מפי המורה אשר היה לפניו, ובהגיע הגער לשנת השלש עשרה, שנת קין הלמוד בארצו, כבר שכח הכל זיצא נקי מלמודיו. כאזרחי הארץ הם אזרחים טובים ונאמנים, כי חרדים הם לכל דבר מדיני ועושים מצות המלך הרבה יתר מבני עם הארן, אבל כיהודים—לא יאמר להם כבוד — בעד היהדות לא יהם לבבם, כיאינם יודעים סה היא.— ואם יש כה וכה בן למודים, כי לא יחדל בן השכל וידוע מקרב הארץ הוא כערער בערבה אשר ישכון חררים המעטים האלה הם המה אשר האריכו ימים אחרי דור הישיבות ובתם הדור הזה כלה, אין אחד יודע ספר —. גם בעיני יהודי אונגארן המה לשמצה, כי נופלים מהם עשר מעלות אחורנית בארץ אונגאן ישנם יהודים רבים, אף כי לא ידעו כל מאוכה מספרות היהודיה, וכל מעינם בתורות העמים, עם כל זה לבם יקד כיקוד אש בעד היהדות. בדבר האמונה הם בני בלי בקודת (אינדיפפערענט) ואינם כרים לאחת מהמפלגות— אם יבוא היום צדיק העושה נפלאות . אליו ישמעון, ולמחר אם יבוא טיף ויטיף להם לרוח העת והיה מטיף העם הזה גם הוא וכלו אומר כבוד — איש העוין אותם מרחוק לא ידע אם ישחק או ירגז, בראותו כי יראים וחדדים הם לכל מנהגי תפל, ולפני עצם התורה והמצוה אין קם ואין זע. מקוששים את התבן ואת הבריפילו — והרבנים ? מה המה עושים ? למה זה תשאל — הנה כל כלי ימצא לו צמיר פתיל כערכו הרבנים יטיפו לה שוא ותפל ולא יגלו על עונם, כי אליהם הם נושאים את נפשם. — זאת היא הארץ, וזה העם אשר אנכי יושב בקרבו. שר״ש 48 ספר המלים. קונקורדאנציא החדש (בתבנית אקטאף יפה ומהודר מאד) האוצר כל המלים הבאים בספרי קדש בשמות ופעלים גם מלות בכל נטיותיהם למיניהן איש איש עלדגלו ושרשו. ומראה כל מקומות המצאם בתנ״ך. עם פתרון הוראותיהם בכלל ובפרט. — מחירו „עלנייר מובתר״ עם פארטא 2 רו״כ החפץ בו יפנה אל: III. eo, Bapmasa. Myןpaioca 23. אתבבדה להודיע בזה כי גם בשנה זו החילותי לטחון קמת על פסח ברחוים הקיטורי אשר לי בפה אשר הוכשרה עצהיו״ט, ויטחן בהשגחה נאמנה ובכשרות נעלה מחטי דורף ולא הלכו על פני המים, וכל החפץ יוכל לפנות אלי עפ״י האדרעסע הרשומה מטה, וישי קמח טובויפה ובמקח השוה עם הכשר מהגאב״ד דפה, וגם אשלח בחינות ממיני הקמח שיהיו למכירה לכל דורש אהרן היילפעריז ממעזריטש .poy anepy Miespe Ccno r6 אדרעססע אתכבד להודיע כי החילותי לטחון ברחיים הקיטורי אשר לי קמח וסולת על חג הפסת הבע״ל בסארטין שונים, ואתאמץ שיהיה הסחורה מחיטים יפות ומובחרות כשרות גם למהדרין מן המהדרין עם הכשר מהגאב״ד דפה, והכל במקח השוה העניך רובינשטיין עט הירש אפפעל פה טערעספאלע אדרעססע על אחד משני שותפים הנ״ל Dapaco, enoi 6 הקמח לפסח מן הרחיים אשר בזענרזשע הנודע מאז ליפה ומשובח במינו ומחירו מועט לפי הערך, ונעשה בכשרות גמורה בהשגחה ושמירה מעולה עצהי״ט, ועתה נתוכף תיקון חדש הנקרא (האך דרוק אספיראציאן פיר מיהלנאנגע) המוציא כל! החמימות מהקמח ביציאתו מתתת האבנים בלי להשאיר שום לחלוחית אל העלעוואטארען, וכמו שיעידו עליו הרבנים בתעודותיהם,הסוחרים הקונים החפצים לבוא בברית מו״מ, יפנו בטובם אל הקאנטאר של חרחיים מן זעגרזשי סטאנ יסלאוזו קראפיוניצקי בווארשא רחוב לעשנא N 40, או אל הסוחר של מיני קמח. ב׳ דאטקע ווארשא רחוב נאוויוינארסקי 3 ת. S. ropiwnicki, arsza Leszo 40n. B. raa Nooiniarski 3. השתיה כדת! שפירט וליקער של פסת להתודע ולהגלות לכל סוחרי י״ש בארצנו ובארצות אחרות, כי להנחיל אוהבי י״ש לי שפירטום של פסת, מבהר, וטוב, מן פאטיקא של צוקר הכשר לפסת דעסטיללירט גם על .90 גראד, זך ונקי ומצוין בריחו הטוב. גם כל מיני ליקער של פסח, טוב ערב ומועיל, כפי שנודע ומפורסם כבר תוצאות בתי חרושת היו״ש שלי לשם ולתהלה בכל הארץ, וכל זה בכל מיני הכשר, כראוי ונכון לחג הפסח כפי היראת והודאת רבני המו״ דפ״ה, אשר עדותם נאמנה מאוד כי הכל נעשה במשמרות למשמרת ע״פ שימת עינם ובדיקתם ובקרתפעכהסקה, כמעט מדי יום ביומו. גם משגיח נכבד מיוחד מצידם על משמרתו ועטו במקום המעשה, החוקר בורק בשבע עינים ליתרון חכשר על טהרת הקודש, וכי עול המלאכה אנשים כשרים המה, יראים וחרדים, זהירים וזריזים בכל חוקי הפסח, פבטיהם ודקדוקיהם כד״ת גם ו״ש לי רב משנים הקודטות. וכלאיש טוב ומתוקן ישחרונני בפאדוואל שלי בחצרי דוד משה ליפסקי ברחוב ווילנער פה ווילנא שנת תרמ״נ צור בעאכטונג פיר קאלאניאל אונד צוקקערבעקער בעזפעסקעס, ראזינען, זיסע וויר בעקאממען פאן דען הויפט קוועללען. אונד ביטערע מאנדלען, שאפטאלע, עטצ׳, פרייזע מעססיג, צו בעציהען זאוואהל אנגרא פארטיען אלס איינצעלנע זאקע. אין טראנספארט קאנטאר דער געברידער טיטונאוו עט קאספ׳. נאלעווקי הויז מאחאטקין נומר 9 paonopro Roropi p. B Tyroz on. Bapmaa aeni o MiaorRa N 9 זינקלער זייפע! בין אלפי החדשות אשר בהם יתאמר הדור הזה, עומדת נס להתנוסס גם הבורית הנ״ל, בדרך אחרת מטהרת חפצים בלתי נקיים (שמוטצינע) לא תרעם ולא תהיתם, וחלק אחד שלה עולה כמו שלשת חלקים בורית פשוטה, הבורית תתערב במים קרים והחפצים שרוים בהם כערך 12 שעה ואחר שפשוף מעט נשתומם למחזה עינינו איך יטהרו לבנים וזכים הרוצה לדעת פרטי מהות הסחרה ומחירה ולהשיג פראבע, עליו לשלות 35 קאפ׳ בפאסט ארקען. M. nep, Boiaac, Bapn. תy6. הרשני נא אדון נכבד. לבקש ע״י מבתב עתך מאת כל הסופרים העברים והכותבים באיזה לשון שיהיה בשאלת וחכסת היהורים לשלוח להרעדאקציאן של „הוזאסחאד ספריהם ההדשים למען יוכלו לראות במכע הזה אור הבקרת, אשר לא תאחר לעשות את אשר עליה מדי חדש בחדשו, בצאת ספרי הוואסחאד לאור א. לאנדא והגני מכבדו מו״ל המכע „חוואסתאד' .C. ereptyprz eaepcan N 17 האדרעססע של הוואסאד שאלות ותשובות לסל״ר ״ר מיצצער יתכן שהנעקראלאג בגליון 5 לאשלו הוא, אבל הוא מתאים עם המדפס בהמניד. .י לה׳ א״ע ראבינאוויץ נודע בנסיון שחנודת הברזל קשה כברזל ואינו מתפרר, וכן יש הבדל בין משיחה דקף לחבל שזור עב, שהמשיחה השרויה במים מהארכת והחבל מפקמר, כמ שאמרנו בראשונה. אדרעססא שלנו Peaopy as. AEPA S. ooy Bapaa S.Soimski Warzawie. Dzikn 25 י. ושות חיל תחבולה לי יש לנו למכור תמצית חומץ /801, (עססיג עססענץ אשר מוכשר להיות תומץ טוב כאשר יערב עם 35 חלקים מים. נגד שלוח של 70 קאפעיקעם (בפאסט מארקין) ישיג כל מבקש פראבע. onep o oaeR„ Bap. r6ע. פראנקפורטער עססיג עסענץ אין הארט אונד אין פלאשען, צו בעקאממע בייא ׳ וויסקאטש ווארשא פראנצישקאנער N 10, ם היזע קאפטאלם משתקע אני בפאריז והנני מקבל עלי מכל קצוי ארץ קאמיסיות שונות כגדול כקטן להוציא או להביא סחורות ע"י בתי מסחר כנהוג, ואדרש לכל שואלי במכתב חפשי ובצירוף 3 רו״כ. ראה הצפירה (44). Abramn onstantinowski, Pars. e Seine 63. גלור לכל . יש תחת ידי סקלאד (עססיג עססענץ) מן 80 עד 100 גראד, ויכולים לעשות מן א׳ קווארט 40 קווארט חומץ טוב בטעם וריח, גם יש לי עססיג עססענץ של פסת בהכשר הרבנים, המקח בעד כל פונט 42 ק, והרוצה להשיג פרובע ישלת א׳רו״ב על אדרעם שלי. . S. ycin. a Bosc Bapmanck. y6. קמ פסח ומכשרה גם לאוכלי ישן 4 זארטין מובחרים ותכלית הכשרות בהכשר, הרב הגאון בפינסק יעמידו מחרחיים של האחים לוריא מפינסק ע״י מסלת הברזל בוואגאן מכוסה, בכל עת ולכל מקום שידרוש הקונה במקחים זלים מאד Bpran pe, c2 האדרעסםע יש למכור תנ״ד עם ביאור ות״א ווילנער ועוד ספרי השכלה. מוראנאווסקי 16 , מדור 10 עיר בלאשקי חסמוכח לקאליש יבקשו איש ו״א אשר לו קול ערב לעמוד לפני התיבה ולהתפלל בעד שכר ארבע מאות רו״כ לשנה חוץ שאר הכנסות קטנות העולה 150 רו״כ החזנות יכתוב אל הקהלה בבלאשקי הירש חיים זאלץ

|1883-02-27| דברי הימים רוה חדשה נחה על צרפת ארץ החליפות והתמורות המפלגה אשר גאמבעטטא היה נושא דגלה התנערה מעפרה ותקם ותעל על במתי הממשלה, והארי שבחבורה ההיא, ה׳ פעררי היה לנשיא על מיניסטעריום חדש, אשר רוב מנינו ורוב בניני התלקט יחד מבין הגאמבעטטיסטים . שלומיאל-לאקור הורם לשליט על עניני חוץ, ואלדק-רוסא הונף לנגיד ומצוה על עניני פנים, מרטין-פעליע הוקם על לשר המשפטים, טובדעין נבחר לשר המלחמה, היהודי דוד ריינאל עלה למעלת שר הבנינים מטעם הממשלה, טירארד היה לסוכן על האוצר, ועל כולם יתרומם פעררי בתור נשיא ובתור שר השכלת העם. רוב השרים האלה נשאו משרות הממשלה בימי משול גאמבעטטא, ואף כי לא יד ולא שם להם על פני חוץ, כשרונותיהם עוד לא עמדו בנסיון ולא נחלו להם פאר ותהלה בכל זאת החזיקו מעמד ביים ההם, יען לא בהם בטח העם רק בגאמבעטטא הסוכך עליהם שמו וכשרונו היו כנס להתנוסם, וזכותו עמד להם, והם בעצמם נחשבו כחומר ביד היוצר, והנה כעת מצא פעררי את לבו למשוך בקרון ולנהג את המרכבה הזאת בעקבות גאמבעטטא, ובלב מלא תקה וביד חזקה תפש את רסן הנשיאות. ביום 23 לחדש זה עמד פעררי לפני נבחרי בית הפארלאמענט, ויערוך לפניהם דברים על אדות הדרך אשר ילך בה והמעשים אשר יעשה בארץ ומחוצה לה, הוא פתח בתחנה ובבקשה לקרבו ולתמכו, כי עת רעה היא לו ומכשולים וחתחתים סביב שתו עליו ועל עוזריו, הפעולה הראשונה אשר תפעל ממשלתו יחיה קיום החק הקבוע ועומד משנת 1834 להרחיק מן הצבא את המתאוים למלוכה מחרחרי ריב ומדון בארץ ; הממשלה לא תוכל לשקוט במכונה ולחבק את ידיה בעת אשר אויביה יטמנו לה פחים, על כן תשים לפני הנבחרים מערכת חוקים למנוע ולחסום בעד אויבי הממשלה, לבל יוכלו להפיץ בין העם מגלות קנאות מאזרות זיקות שנאה ומרד, הדבר נחוץ לחזק ולסעד את הרעפובליק על מכוניה לבל תמוט, ורק אז תוכל לפעול ישועות ולתקן סדרים חדשים וטובים בכל ענפי הנהגת המדינה, בשערי המשפט, בצבאות החיל ובמקצוע המסחר ועבודת כפים ואחרי אשר חדשות ונצורות תצאנה לפעולות בקרב הארץ, אז תשים הממשלה את לבה לאחוזותיה בטוניס, לתקן גם שם את משטרה בדרך טוב ונבון נר לרגלנו בהליכות ממשלתנו בחוץ יהיה החפץ הנמרץ לשמור מכל משמר את השלום באייראפא, אבל חלילה לאהבת השלום להפיל עלינו תרדמה ולהרפות את ידינו לא זאת נחפוץ, כי בכל עת ובכל מקום אשר כבוד ממשלתנו ועניני ארצנו ידרשו ממנו, יעוא נצא ביד רמה להוכיח לכל באי עולם כי יש בצרפת ממשלה חזקה ואדירה אשר כל רוחות שבעולם לא ימישוה ממקומה, כי על שלשה עמודים חזקים היא עומדת, על המדע, על העבודה, ועל החפץ העשוי לבלי ת לעלות למעלה למשכיל — אלה היו ראשי דברי נשיא המיניס- טעריום החדש אשר באו כשן ללבות כל אוהבי הרעפובליק וכחומץ על נתר ללבות הבאנאפארטיסטים והארלעאניסטים עיני הצרפתים כלות לראות את קץ פתרון שאלת „המיוחסים למלוכה״ אם יבצע פערדי את זממו ויחרים את צאצאי המלכים מן הצבא אבל מה יענה על זה הסענאט העומד כצר נגד הנבחרים בענין הזה? בעיקר הדבר שפה אחת ודברים אחדים לכל מכה״ע הצרפתים, כי בהמיניסטריום החדש של פעררי תלויה הרעפובליק, ובחיקו חוטל גורלה, אם יעלה הדבר ביד פעררי להוציאה מיון מצולה ולהעמידה במרחב, אז תכון בארץ, ואם לא, אז בל ימצא עוד איש אשר יקח את המכשלה הזאת תחת ידו אחר פעררי, על כן המיניסטעריום הזה היא הבחינה האחדונה — לחיים או למות. באשכנז עברה רוח רעה בין הממשלה ובין הקאטולים בקש ביסמארק לישב בשלוה ולנהל עדרו כחפץ לבו — קפץ עליו רוגזו של האב ברומא, והשאלה הקאטולית אשר נמה שנתה זה כמה שנים התעוררה עוד הפעם, ותתן להממשלה ענין רב אשר אין לה חפץ בו קוראינו יודעים את פרשת דברי המכתב אשר כתב הקיסר ווילהעלם אל האפיפיור ברומא, בו הבטיח לשנות ולקצץ בהחוקים הקשים שנקבעו באשכנז נגד הקאטולים, וביסמארק קוה כי בההבטחות הנעימות האלה יניח את רוח האב ברומא ויפיים את הקאטולים בעלי כת המרכז, ובעבור זה יעמדו לימינו בבית הנבחרים לקיים את כל הצעותיו אשר יציע לחוקק חוקים חדשים: כן חשב ביסמארק, אבל האפיפיוד ברומא יחכם ממנו ולא מכר את בכורתו בעד נזיד עדשים וישב מכתב אל הקיסר, אשר בו הוא דורש ממנו לעקור את כל החוקים הקשים השוררים נגד הקאטולים, ורק אז יכרות אתו ברית שלום, אבל כל זמן אשר החזקים הרעים לא יחדלו „אין שלום׳ יאמר האפיפיור לצורריו, התשובה הנמרצה הזאת נתנה קטורה באף הקאטולים, וישובו לעמעד לשטנה להממשלה, וביתר שאת התעוררו בחמתם, כאשר נודע הדבר כי בימים האלה בקר הנסיך יורש העצר האשכנזי בסוד חברת הגודרים (פריימוירער), וכחד מנהון דבר דברים בעניני חברתם ולפי שיטתם ובני החברה האלה כנודע צוררים הם לשלטון הכנסיה אשר ברומא, באו דורשי ם eee5 מכתב עתי משמיע חדשות יוצא לאור חת בשבוע, מאת יים זעליג סלאנימסקי st ר מחירו באשכנז: 14 ריכם מארק לשנה. ) בעססרייך 8 פל׳ לשנה. וכן לרבע שנה. שכר מידעות : מכל שורה חצרה 5 מאפ. ושורה רחבה 10קאפ׳ ל eet ברוסיא ופולין. א סולת במוקדם לשנה 5רו"כ. חר ששם 73ר״כ. לרבע שנה 1.50 רוכ  ביפר כארעת 20 כראנק. באמעריקא 5 דאלאר. תוכן העבינים, ברי דיים סטילא ביאליסטאק. ווילנא. קונסק. טיממאוויטש. אבאנעיוב. צופה לבי ישראל. תקנות עגונות. הודעות. שאלות ותשזבות. רשומות ויצרפו צירופים תשובת האפיפיור ודרשת יורש העצר בסוד הגודרים, זה לעומת זה עשו בכוונהח להכעיס איש את רעהו, ואחרי כל אלה עוד השיב שר האמונות גאססלער לשואליו בבית הפארלאמענט ויאמר. כי הממשלה רצתה להתפשר עם הקאטולים אך הם עמדו במרדם, לכן לא יצאה הפשרה אל הפועל בעקב כל הדברים והאמת האלה התפרדה מפלגת המרכז מן הממשלה, ופעולות התפרדות החבילה כבר נראו בעליל במערכות הפארלאמענט בימים האלה, ביסמארק ערך אתת מהצעותיו בענין תרומת המסים, ויבקש לבטל את הסדר הקבוע ולתקן סדר אחר הנכון לפי דבריו לטובת העם, והכוונה בזה, לטובת הממשלה, אף גם הריק ביסמארק אחד מחניכיו. הפראפעססאר וואגנער להלל ולשבח את מחשבות הממשלה לקנות לצמיתות את כל מסלות הברזל, וגם את בתי מלאכת גלומי הטאבאק: אולם הקאטולים עמדו יחד עם אוהבי החופש ועצת ביסמארק הופרה והפראפעססאר וואגנער נחל בוז והתולים עדת לאומים (קאנפערענץ) אשר תמתיק סוד בענין שאלת הדאנוי בעיר לאנדאן עוד לא גמרה את משאה ומתנה. בשבוע העבר הודענו לקוראינו, כי רומעניא צועקת מס נגד כל המשא וסתן, יען הצעת רוסיא וחפצה להוליך את מימי הדאנוי בתעלה בהמקום קיליע— רע בעיניה, אל רומעניא הסתפחה אחרי כן גם סערביע. וכפי הנשמע נתנה גם בולגאריע את ידה להם — וחנה עתה עלה הדבר ביד הדיפלומאטים להרגיע את רות רומעניא לבל תצעק, ולבל תוסיף לערוך מחאות רק תשים לפיה מחסום עד אשר יצא דבר הקאנפערענץ, ותמשוך רומעניא את ידה מסערביע ותבוא בסוד הקאנפערענץ. עד החלטת הצירים לא נשמע עוד דבר בעולם המדיני, רק זאת יתנבאו כל מכה״ע בסגנון אחד, כי רוסיא תשיג את חפצה בדבר התעלה החדשה אצל קיליע. ביתר שאת מן שאלת הדאנוי ומכל השאלות המדיניות, עסוקה דעת הקהל כעת באנגליא במהות אירלאנד, השוטרים האנגלים מרגלי הרש באירלאנד הצליחו לגלות עמוקות מני .חשך קשר ומרד איום וגורא אשר פרס מצודתו על רבבות עם באירלאנד, וכל באי סודו היו מושבעים ועומדים לעשור. את פקודת האלופים ולהמית כל שר ופקיד אנגלי אשר הם יחרצו עליו במסתרים משפט מות, במתשכי הקושרים ההם הוחדה אף מורטה חרב הזעם אשר שפכה ושופכת עוד דם שרים רבים ועצומים, ומאתם יצאו כל פקודות המרד וכל המוראים הגדולים והפחדים אשר יתפלץ לב כל איש לזכרם, אחד מבני חברתם נתפש בכף, ויבגוד במרעיו ויודה כל אשר ידע על אדות בני החברה הנעלמה ההיא, ועל פי הדברים אשר הודה יתפשו השוטרים יום יום הברי פושעים ומורדים, ורבים ונכבדים מהם יושבים על ספסל הנאשמים בשערי המשפט השופטים באירלאנד דנים את הנאשמים, ונבחרי הפארלאמענט בלאנדא נושאים ונותנים בשאלה האירלאנדית היא השאלה המבולבלת, אשר מכנה יצאו כל הפרעות והשערוריות האלה אחרי תמנו לכתוב הגיעה דעפעשע מפאריז, כי במכ״ע היוצא מהממשלה נדפסה הפקודה, אשר שלשת שרי הצבא המתיחסים למלוכה צאצאי מושלי צרפת, והם הפרינצען אומאלא, שארטרעס, ואלינסאן, שלשתם הוסרו מפקודתם בשרי החיל נחדשות בקרב הארץ) חליפות וצבא לבאלת היהודים שוכני רוסיא, וקץ הפלאות עודנו נעלם ונסתר כעיני כל צופי העתים, לדברת מכ״ע וויעק (42 ) נתנה המשרה על שכם השר מאקאוו, אשר כהן לפני איזה שנים בכהונת שר הפנים, והנה כעת הפקידתהו הממשלה לשבת בראש הועד היושב ודורש בעיר המלוכה בפתרון שאלת היהודים ברוסיא גם בחלקת מחוקק תצמחנה חדשות לבקרים, לפי הודעת הנאז״ ווארש (42 ת) יצאה הפקודה בעיר קישינוב לאסור לבעלי מלאכות היהודים ילידי חו״ל באוסור מוחלט לבל יעסקו במלאכתם בעיר ההיא, האיסור כבר יצא מלשכת המתוקקים אל הפועל, וכבר נסגרו על מסנר כל בתי המלאכות של היהודים ילידי חו״ל העומדים תחת מחסה צירי הממלכות. — כבר הודענו לקוראינו דבר בעתו, כי בעיר אדעססא יצאה פקודה נמרצה אל סוחרי ישראל ילידי חו״ל לקחת תעודות מסחר ממדרגה הראשנה (ערשטע גילדע) או להניח את מסחרם, כעת מודיע מכ״ע הנ״ל, כי הסוחרים ילידי אוסטריא אשר גם אליהם נגעה הפקודה החדשה נמנו וגמרו יחד והשיטו מכתב בקשה אל ציר אוסטריא היוסב בעיר ההיא, אך הוא השיבם ריקם בפחי נפש, לדברת מע סלאווא (52 ו) נכון בימים האלה לצאת לאור ספר ערוך וכתוב ע״י מחשבי קצין (סטאטיסטיקער) מטעם הממשלה בגלילות פאדאליע, ובו יהיה תשבון מדוייק כמה רחבה מדת אדסת ניר בגלילות ההם בכלל וגודל החלק הנמצא בידי היהודים. לפי דברי הסופר אל מכ״ע הנ״ל בגלילות ההם במעדר יעדרון בכלל 3.594223 מדות דעסיאטין אדמה, ומזה 240000 נמצאות בידי היהודים, על יסוד ההנחה הזאת תמך הסופר דרשה של דופי נגד עובדי האדמה היהודים, היונקים לפי דבריו את חלב הארץ כעלוקות וכל מחשבותיהם למלא זהב חוריהם. הנוכל לזכות את ארחנו ולהשביח שאון צוררינו העולה תמיד? אם על עבודת האדמה נתרפק, עינם צרה בנו ופיהם מלא נאצה וגדופים לאמר כי במשמני האדמה נשלח רזון, ואם במסחר הרועה אותנו מעודנו בארץ הזאת נחזיק ולא נרפה, על אחת כמה וכמה השנאה כפולה ומכופלת נגדנו, מעיר מינסק מודיע הסופר למ״ע הנ״ל, כי דממת מות שוררת על פני המסחר, ולפי דעת יושבי העיר, פעולת הפרעות היא הנמשכת ובאה מן השנה שעברה כמשפט כל חלי וכל מדוה אשר פעולותיהם תאחרנה פעסיהן ובאות רק אחרי עדן ועדנים. — מעיר בערעזאווקא מודיעים למכה״ע „גאלאס״, כי יועצי העיר שמו את לבם אל המצב הנורא אשר בו נמצאים היהודים יושבי המקום מפאת כי בשנה שעברה היתה בהם יד האספסוף לרעה באופן מבהיל ומן העת ההיא ירדו פלאים ואין לאל ידם להנצל מחבלי עוני ומצוקה לכן חמלו חברי הדומע ויחליטו לתת להקהלה האומללה משע כסף —, ראה זה חדש הוא!—. מכ״ע וויעק (15 ) מעתיק את דברי המכתב אשר כתב ראש העיר באלטא אל שר פלך פאדאליע בענין שאלת היהודים בביאלטא, (המכתב הובא גם בהוואסחאד) וראוי לשים לב אל הדברים האהדים האלה3 „היהודים בעירנו הם תקיפים במנין ובבנין, וע״כ בימי הבירות אל הדומע עלה בידם לבטל ברוב את כל האזרחים הנוצרים וגם את המובחרים שביניהם, בין היהודים בעצמם, רק אנשים ריקים ופוחזים נברו, אנשים אשר יהיו כפופים ונרצעים אל „הקהל״ לעשות את כל חפץ היהודים, ולהגדיל ולהאדיר את השפעתם על כל פנות ההנהגה ועל כל ענפי כלכלת עניני העיר, הקהל הזה הוא שליט ומושל בגבורתו כ״ב עד כי נשמע כעת בין העם מאמרים מעין זה: „לא להיהודים אך להנוצרים ראוי לנוס לאמעריקא״, וע״י מעשים רבים נוכחנו לדעת כי הגדולה והגבורה התוקף והרוממות ברוסיא נתונים נתונים רק להיהודים, פאליאקאוו וגינצבורג לבדם, הם יושבים מרחוק ומצודתם פרוסה על כל היהודים ופקודוהיהם כדבר מלך שלטון. כאלה וכאלה מביא מכ״ע וויעק הג״ל בשם ראש העיר באלטא וראויים הדברים לאוטרם. מכ״ע „נאוואראססיסקי טעלענראף׳ אשר עשה לו שם לקלון מפני ההוללות והשטנה גגד ישראל, ישן שנת המותה הגאה לו וגאה לעולם המו״ל אזמידאוו הודיע אל קהל קוראיו כי נלאה ללחום נגד היצר הרע של העם, הוא קרירות הרוח וההתעלמות מן מכ״ע שלו. ונם המו״ל נאוו׳ וורע׳ נידון ברותתין, לא מאת היהודים אך ע״י ממלת בולגאריע, והטריח א״ע עד סופיא ומשם חפיץ כזבים ע״ז משטרי הממשלה בבולגאריע, אבל שכח כי לא ראי בולגאריע כראי היהודים, על האחרונים יוכל לגלגל אשטות עד אין מספר ולקללם קללות נמרצות ולא יפול משערות ראשו ארצה, אולם הבולגארים אינם סבלנים כ״כ ולא נחתו מפני כבוד הנאוו'״ מורעמיא ויתפשו את מאלצאנאוו ויוציאוהו מן הארץ כאחד הנבלים — בקונטרס דין ותשבון של השר שעל נכסי הממשלה .Orer n. ocyn. yI) נמצאים הדברים האלח על אדות אחב״י עובדי האדמה במתוזות הדרום בסביבות חערסא ויעקאטערינאסלאוו : „במוצאי המאה הקודסת ובראשית הסאה הנוכחית הציאה הממשלה לאור הוסים ומשטרים שונים, אשר קלעו כולס יחד אל מטרה אחת להושיב את היחודים על ארמת הממשלה, ולהדריכם ולהרגילם אל עבודת האדמח למען תקום ותתכונן בין היהודים ברוסיא מפלגה חדשה של אכים ויוגבים לדבר הזה יחדה הממשלה אחוזות רבות מאדמתה בגלילות הדרום, ועד שנת 1866 העבירה הממשלה המוני יהודים ממקומות שונים אל הגלילות ההם המיוחדים לדבר ונוסף על זה, לבעבור יתערו היהודים כאזרח רענן על אדמתם ולמען יעשו חיל בעבודתם החדשה עשתה הממשלה קופה של פרם ושל מלוה, וצותה לתת מעת לעת להחרוצים המצוינים והרגילים בעבודה משען כסף או מלוה או כברת אדמה ונטילת עול מסים וארנוניות כהנה וכהנה זכיות טובות למשוך בזה את לבות היהודים ולחבב עליהם את העבודח, אל הקופה של צדקה זאת נבעו ובאו מאת נדיבים רבים נדבות גדולות עד כי בשנת 1882 עלתה קרן קיימת חמונחת בהקופה עד לערך 800000 רו״כ. גם זאת עשתה הממשלה למען יהיו היהודים מצויים אצל עבודת האדמה כאכרים אמתים, עשתה גדרים וגזירות לגזירות האוסרות להם כל עסק וכל מקנה וקנין, אבל כל המעשים והתחבולות האלה הביאו עד היום הזה רק תועלת מעט, אך חלק קטן מן היהודים יושבי הקולוניות נשארו על מכונם בעבודת שדה והשאר נפזרו לכל עבר, רובם מכרו אחוזותיהם והם תועים בערים ורוכלים כמקדם, כזאת ראתה הממשלה עוד בשנת 1866 ולכן צותה לבלי לקבל קאלוניסטים יהודים מכאן ולהבא, ועוד צותה לחקור חוקים חדשים הראוים לתקן סדר הקולוניות באופן סדרי, כל הכפרים אשר ברוסיא, אבל עד היום לא נגמר הדבר אשר החלה הממשלה אז, עתה נוכח השר לדעת, כי לא נכון הוא לפני הממשלה, להחזיק בכל החוקים השוררים משנת 1666 וראוי לשנות ולתקן, ורק איזה חוקים מהם ישארו בתקפם והשאר יהיו בטלים ומבוטלים עד אשר תמצא הממשלה דרך חדשה, ולזאת נחוצה זהירות ומתינות יתירה והתבוננות תמידית אל דרכי הקולוניסטים ואל צרכיהם —. מעיר ארענשטיין מודיעים מכה״ע הרוססים כי שם נוסדה חברה עם שטרי אקציען לכונן בית מלאכת צוקקער, בעלי החברה הם היהודים הורוויץ וכהן. — מעיר בערדיטשוב מודיעים אל מכה״ע בעירנו כי החקירה והדרישה ע״ד סבת התבערה הנוראה הולכת דרכה הפקידים מחפשים את הרוכלים הנוכלים אשר קנו מאת חברי גנבים חפצים רבים אשר נשארו במקום האסון. בתחלה עלתה במחשבה לפני הממשלה להקים על מקום האסון בית תפלה לנוצרים לזברון ארבע מאות הנשרפים הנחנקים והנסקלים אבל אח״כ חזרו מדעתם מפאת האמונות השונות של הנעדרים, אשרלא מן המדה היא לכלול את כולם באמונה אחת ע״כ נמנו וגמרו להקים במקום האסון מצבה רמה לזכרון—. במכה״ע „אדעסקי ליסטאק׳ הננו קוראים את הדברים האלה (והובאו גם בהעברי הרוססי 5 א) ע״ד פטירת התלמידים העברים מן הכתיבה ביום השבת בבת״ס הכוללים; שר ההשכלה מסר את השאלה הזאת שהוצעה לפניו ע״י אחד מן המפקחים על איזה גליל למודי. אל ועד מיוחד אשר חקר בענין זה להחליט, כי הפטירה מן הכתיבה ביום השבת תמשוך אחריה בהכרח ביטול תלמוד תורה כסדרה בבתי הספר צעירי ישראל הבאים לבקר בבתי הספר חייבים הם לקבל ע״ע לשמור את כל סדר הלמודים הקבוע ועומד בבית הספר דבר לא נעדר מבלי פטור ומבלי יציאה מן הכלל, כי אחרי אשר הם ואבותיהם רצו זאת הרי הם כבר יצאו מכלל היהודים החרדים בעניני הדת, וסוף דבר: בתי ספר כוללים הנמצאים בארץ ממשלה נוצרית מתנהגים על פי סדרי הדת הנוצרית, ולא צורך להם לקבוע סדרים מיוחדים שיהיו מבוונים עם דת ישראל או דת המושלמנים — אבל עם כל זאת, דעת לנבון נקל, כי און להמורים ולהמפקחים לנגוע בכונה לרעה בעניני הדת של התלמידים העברים, ואם לפי צדכי המקום ימצאו לנכון לפטור עליהם להשגית לבל ישארו היהודים אחורנית במהלך הלטודים בערך אל שאר חבריהם חוות דעת זאת נערכה לפני שר ההשכלה והוא הסכים לזה והציע לפני המפקחים על כל גלילי הלמודיים להמנע „בכל מה דאפשר׳ מקבוע למען תלמידי ישראל בימי השבת בחינות למודיות אשר הכתיבה חובה אצלם—. אל הגאלאם (וגם בהעברי הרוססי הנ״ל) מודיעים מעיר האמעל כי על בית המשקה של אלמנה יהודית בכפר ברוסניאוויטש התהנפלו שודדים אשר שמו סתר פנים להם במסוה, ויפרצו אל החדר וידרשו מאת האלמנה לתת להם את כספה, וכאשר מלאה את בקשתם הלמו על ראשה בגרזן ותפול שדווה ברגע אחד לקול אנקת האלמנה מהרה באה שמה בתה העלמה ויהרגז השודדים גם אותה גם את אחותה הצעירה, אתרי כן טמנו את גופותיהם בין כרים ובסתות ויעלו את כל הבית על המוקד הרוצחים נתפשו והם אכרים רוסים מן הסביבות. להג השאננים והבוז לגאיונים במחנה הצורדים באדץ מושבנו פולין הולכים הלוך וגדול, ריש דוכנא יעליענסקי בכלי השרת האנטיסעמיטי שלו הוא מכה״ע החדש ola מעלה גרה את מאטעייקא ואת ראזענבלום, את אגודת האצילים בפולטוסק, ועוד אגודות כאלה אשר תליתן לעשות מסחר וקנין בתבואת שדותיהם מבלי עזר היהודים. דאוי לשים לב אל הודעת קוריער צאדזיענני, כי בסוד האגודה החדשה בפולטוסק הציע אציל אחד, להמציא מן האגודה רוח והצלה גם אל האכרים למען יוכלו גם הם למכור תבואם במחיר טוב, אבל כל החברים קמו נגדו והחליטו לנעול דלת בפני האכרים, זאת היא מדת הדין של האצילים הצועקים חמם עלינו בי אנחנו בעוכרי האברים!! — שני ההדיוטות יעליענסקי הנ״ל ומו״ל עלה נדף ההמוני קוריער פאראנני אמרו לדבק טוב לצאת חוצץ נגד היהודים מחזיקי בתי הלואה בעירנו, ולתבלית זה הם מוסרים עליהם מסירות בזויות במכה״ע היו״ל על ידם — הויכוח ע״ד השאלה אם לקבל את בעלי מלאכה היהודים אל חברות בע״מ הנוצרים או לא, עודנו הולך ונמשך לאין קץ על עמודי הנאוויני. אנחנו כבר הגדנו בענין זה את דעתנו בהצופה, אבל דלי דעה עוד מוסר לא לקחו נכסים גדולים בסביבות ראדזימין נמכרו להיהודי קונער, ומכה״ע של צזררינו צועקים אזי ואבוי. בקרבת העיר אסטראלענקא התנפלו האכרים על יהודי ויחמסו את כל אשר לו „הויעק״ מקטין את המקרה הזה כתרדל — מכה״ע .rzeg. ar היה לבעל תשובה גמור ויצא כסניגור לטובת היהודים נגד יעליענסקי במכ״ע החדש שלו, מזה גקל להקוראים רצייר בעצמם את קיטרוג יעליענסקי, אם פלוני וכהן הוא מו״ל „הקאטאליצקי" לא יכול להתאפק ויגער בשטן זה. — מעיר פלאצק מודיעים לנו כי היהודי ה׳ פאגנעל התנדב 3000 רו״ב לקרן קיימת לקופה של הלואת נם למען בעלי המלאכות. אשכנז, פה דובר נבלה שטעקקער הוא כמעין המתגבר בכל חברה ובכל ועד אשר שם הקנאה והשנאה מצאו קן. שטעקקער דורש דרשותיו, זה מקרוב דרש דרשה ארוכה בעזרת נשים „פאטריאטישער יונגפרויען פעראוין״, וכל הדברים הולכים אל מקום אחד לעורר קנאת דת ושנאת לאומים, לכוף את כל העם להשתעבד לביסמארק ולשטות מעל אוהבי החופש אשר לפי דבריו „קצתם יהודים וקצתם משוחדים מאת היהודים״ Dמכ״ע „קרייצצייטונג״ מודיע את דרשתו נגד גאון החוקרים נ monעois a, מפיה נודע לנו בפעם הראשונה כי החוקר הזה אשר בו אשכנז תתפאר הוא מזרע היהודים, הנה אלה דברי שטעקקער: „בגרייפסוואלד נחפזו האשכנזים וירימו לראש ישיבה בבימ מדעים איש יהודי, ואם אמנם על זה ידאב לבנו, בכל זאת טובה בעינינו צפרנו של היהודי הגלוי ריש מתיבתא בשערים המצויניט בהלכה בנרייפסוואלד. מכרישו של היהודי המומר תופס ישיבה בעירנו ברלין״. אוסטריא-אונגאר!. מכה״ע „וועסטאונגאדישע גרענצבאטע" של הצזרר סימאני נאסר מבוא בקהל בארץ אוסטריא, האיסור הזה העיר את הצורר שענערער ביויען ויאסוף אסיפה ויקרא תגר נגד האיסוד הזה, לעיר פעסט באו נשי הנאשמים הכלואים בטיססא עססלאר ויושיטו מכתב בקשה אל שרהמשפטים פוילער לטובת בעריהן, אך הוא דחה את האומללות בקש, עשירי העיר קבצו בעד העניות סך 500 פלארין מגאליציא מודיעים כי בימי הבחידות אשר החלו מקרוב היו היהודים והפולאנים לאגודה אחת, בענין השלום והאחדות גדולות ונמיצות פעולת „אנודת אחים״ בלבוב. בעלגיע. מכה״ע מודיעים כי כאשר הגיעה לאזני מלכי- צדק לעאפאלד מלך בצעלגיע השמועה ע״ד מות הסענאטאר היהודי בישאפפסהיים (שכבר הודענו בגליון הקודם), אמר המלך בדמעות : שר וגדול נפל בארץ ממשלתי., איש אשר חכמת שלמה מלך ישראל התנוססה בקרבו! הבערים בעם רגנו באהליהם כאשר גדלתי ורוממתי את היהודי המנוח על נפי מרומי התהלה והתפארת, אבל אחרי כן נוכחו לדעת כי ראוי היה אל כל הכבוד, ואנכי נוכחתי לדעת, כי יותר מאשר גמלתיו אני גמל הא את ארץ מולדתו טוב וחסד המנוח הניח אחריו 20.000 ליטרא שטערליגג למעשה הצדקה. איטאליא זולת צרפת אין ארץ באייראפא כארץ איטאליא אשר בה עולים היהודים לגדולה ולכבוד מאין כמוהם היהודי יעקב מאלוואנא הוא סגן שר החיצון, על פיו יצאו ועל הזה איננו הראשון מן היהודים שזכו למעלה רמה זו, היהודי ארטום נשא ג״כ מרה כזאת בימי נשיאות קאבור אח״כ נתמנה לציר איטאלקי בקאפענהאגען וכעת הוא יושב בסוד הסענאט פארטוגאל, זה שנים רבות לא היה קול וקשב על אדות מתי מעט מאתבי וושבי הארץההיא, כעת מודיע הסופר למכה״ע onתJe. Ch כי היהודים מתענגים בבירת המלוכה ליזבונא על רוב שלום ואושר, זה מקרוב בא לעיר ההיא ,שלית דרחמנא מאה״ק מעיר חברון הרב יוסף ארראס ההולך למסעיו לקבץ נדבות, ונתכבד לבוא לפני המלך דון לואיז, ולתת לו מכתב המליצה אשר הביא אתו מאת הציר הספרדי אמזאללאק (יהזדי) המלך נתן לו רשות להתפלל לפניו תפלת „הטותן תשועה״, ובשים לב שמע את כל דבריו ע״ד מצב אחיו באה ק וע״ד מטרת נסיעתו גם ראה את הכתבים אשר בידו, ואמר כי צר לו מאד אשר לא ידע לקרוא שפת עבר, אח״כ נתקבל ג״כ מאת אבי המלך דון פערנאנדא ושםע גם מפיו דברי חן ורצון. הסופר חותם את דבריו לאמר: מצבנו פה הוא טוב כ״כ עד כי לא נופלים אנחנו באושר האזרחי מאחב״י באנגליא ובצרפת, ואילו היה מספרנו גדול ועצום אזי יכולנו להצטיין עוד יותר ויותר, אלה דברי הסופר, ולדעתנו איפכא מסתברא, מיעוט מספרם הוא סבת אשרם, ואילו היה מספרם כביר כי עתה גם שם התעוררו גגדם הקנאה והשנאה מאראקקא. בעיר קאססאבלאנקא בםצות פקיד המקום ולבקשת איש אתד יוסף איימעל מתורגמן של הציר האגגלי הוציאו השוטרים בלילה שמנה נערות עבריות מבתיהן וממטות משכבן, ויסחבום אל בית האסורים, וביום המתרת דשו את בשריהן בשוטים בפומבי בהשתדלות פקיד אנגלי הוציאו אח״כ את הנערות לחירות. המבוכה לרגלי מקרה איום זה נגוראה מאד בין אחב״י במקום ההוא ישוב ארץ ישראל מכה״ע וויענער טאגעבלאטט״ הדפיםס מכתב גדול ונכבד מאת איש יהודי מנהל הקולוניסטים מאה״ק. המנהל, מתאר את כל קורות תנועת ישוב א״י אשר החלה בשנה שעברה, את כל המכשולים אשר עמדו למעצור ואת כל העסל והתלאה אשר מצאום בדרך, אחרי אשר באו בשלום אל הארץ מצאו להם מקום נחמד בין צרעה ובין אשתאול, ויקנו בכסף מלא את הכר הנרחב ההוא, את כל הונם נתנו להבעלים, ועוד נשארו חייבים לשלם להם את השאר, כאשר קנו זכות בעלים והתישבו שם, לטשו עליהם יושבי המקום הערביים וגם הנצרים, עין זעם וקנאה ולא אבו דברם לשלום אך אתרי אשר ראו את יושר מעשי הקולוניסטים כי הם באמת שוקדים על עבודת האדמה אז חדלו משנוא אותם, עבודת האדמה בכלל בארץ ההיא עומדת בשפל המדרגה, הארים נרפים ועצלים בימי הקיץ הם מסתפקים בקב חרובין, ובימי התורף בקב אורז ודותן, חיים חיי דלות ושפלות ושקועים בדמיונות הדת ובעצלות אזיאטית, ותורשים וזורעים רק להשביע רעבונם, אבל לא ידעו להותיר לעת רעה הקולוניסטים היהודים החלו לכלכל עבודת האדמה כחק אנשי אייראפא, ובזאת לא הסכינו פקידי התוגרים, הם רשעים עריצים וערומים כנחשים ואבזרים כיענים, ויבואו בטענות ובערעורים חדשים לבקרים ויטילו עליהם מסים וארנוניות אשר לא שערום הקולוניסטים עד כי נלאו הקולוניסטים הכיל, ויהי כאשר באו אליהם הובשים יום יום בטענות ובתביעות, ויתקבצו כל הקולוניסטים ויצאו לקראתם ביד חזקה וישלמו להם את הטענות במהלומות עצומות, והפקידים ערבו מבתב שטנה אל הממשלה בקאנסטאנטינאפאל ומפני השטנה הזאת סגרה ממשלת תוגרמא שערי א״י מפני היהודים. נקל יהיה לחרעיש עולם המדיני אחרי כל השוד והחס אשר יעשו הפקידים, לא די אשר סנרו את שערי הארץ מפני היהודים ילידי אנגליא אך עוד העסיקו הוסיפו סרה, ולפי הודעת הסופר מעיר תייפה לסכה״ע .Je. Chorn נוע הפקידים בני בליעל לחבל כרמו של השר מאנטעפיורי אשר לו בקרבת צפת, כי באו אל משגיח הכרם בתביעה שאין לה יסוד לשלם להם מס 800 פיאסטער, וכאשר לא אבה האיש להפיק את חפצם, גרשוהו משם ביד חזקה, ואנשי הצבא תקעו את יתדם בהגן וישימוהו למרמס, השמועה הגיעה לאזני הציר האנגלי והוא יצא נגד פקידי המקום בטענה צודקת להשיב לו את הנזק, ובין כה וכה הדבר תלוי ועומד, והנה אחרי כל אלה נקל הא לממשלת אנגליא להתערב בדבר ולדרוש מאת תוגרמא לענוש את הפקידים ולכונן בארץ ישראל סדרים חדשים, בפרט כי הרשות נתונה לאנגליא לפקח על סדרי השלטון בארצות ממשלת תוגרסא באזיא, על פי ספר הברית הברליני כנודע הצופה לבית ישראל דזות קשה נראה הרועים נאספים והצאן אובדות מפקדי הצבא יתמו ואנשי החיל לא ימצא ידיהם ורגליהם, ומשנה אל שנה אהה כמעט מחדש אל חדש, פוחת והולך מספר גדולינו ואדירינו, האנשים אשר משכמם ומעלה גבוהים הם מכל העם בדור יתום ושפל כזה כמה נחוצים לנו המאורות הגדולים, בני עליה ויחידי הגולה, וכמה קשה לנו פרידתם, כמה תעציב את נפשנו וסורקת במסרקות של ברזל את לבנו! עוד לפני איזה שנים התנוססו בכל פלגות עמנו אנשי לבב רמי המעלה, יצחק כרמיה שימש בכהונה גדולה בחברת כי״ח, אלבערט כהן שרך על לאכת הקדש באונה, מאנטעפיורי עוד עמד כשר בגדוד צבא ה׳, והיתה לו בחרות ביום קרב, וכן בכל המפלגות ובכל שבילי עולם היהדות, בכרם הדת ובין ערוגות הדעת, בישובו של עולם ובתקונה של אומה, הפליאו פעולה מנהלים נשגבים מורי דרך ומגני הדור אים איפוא כל שרי ישראל ? המה השאירונו לאנחות, השאירונו בהיותנו כאניה המטורפת בים ) אין מורה ומאיר נתיב, אין מגין ומליץ יושר ורופאי אליל ויועצי הבל מחבקים אותנו בחבוק שיש בו מעין הנק, רחמנא פרוק, רחמנא שזיב מהם ומאהבתם וממועצותיהם! ברית כרתו צוררינו עם מלאך המות, והמשחית הזה שכל את ידיו והרים מתוכנו כל נגיד ומצוה, כל אלוף ובעל בעמיו, עד כי כל מפלגה ממפלגות ישראל מיללת: קלני מראשי קלני מזרועי כנסת ישראל כולה עומדת וסופקת כפיה על עליית נפש זכה ונעלה שקנאה על טהרת הקדש לשם האל נפש האיש הרם והנשא אשר לו דומיה תהלה, רבי ישראל סלאנטי ז״ל; חברת כי״ת עטופח שחורים על מות גדולי מנהליה, נעטטער, אללאטיני לאנדסבערגער: אשכנז מבכה את מאגנוס. בעלגיע את בישאפפסהיים — קנצי למלין שערי דמעות פתוהים לרוחה פקח עיניך אל רחום וראה שוממותינו! המעט לנו עמל ותלאה, צרה ומצוקה, בוז וחרפה, כי עוד שכול ואלמון נגזרו עלינו ואבילות באבילות מתערבת, וקברים על גבי קברים נצברים ? הבה נסורה קוראים נכבדים ללקט שבלים בעמק רפאים. הנה חז״ל אטרו (שמות רבה פמ״ג) גפן ממצרים תסיע מה הגפן היא חיה ונשענת על עצים מתים כך ישראל הם חיים ונשענים על המתים, קברים רבים גוספו לנו, אבל מי לנו גדול מקבר הגאון סלאנטר? בואו והקבצו כל מפלגות ישראל בקשו וחפשו ביניכם והגידו אם יש בקרבכם איש מופת כמוהו, איש קדוש אשר הקדיש את כל הגיוניו ואת כל חיי רוחו לכונה רצויה אחת, איש נאדר בקדושת המחשבה ובטהרת הנפש בכשרון בלתי בעל תכלית ובלב רחב כפתחו של אולם? לא את פעלי איש התהלה הזה נבחון עתה ברוח משפט, פעולותיו. עוד חיות הנה, עוד לא סר ליהם ויונקתם לא יבשה, על כן רק חוקרי דברי הימים בדור נולד יוכלו לחרוץ משפט עליהם, והמשפט יהיה בל״ס לתהלה ולתפארת, לא בין המחזיקים בסעוזו לבד כי גם בין תנגדיו המטילים דופי במעשה תקפו וגבורות פעליו, אם רק יזכרו ולא ישכחו את מאמר החכם בערנע: גם שגיאות איש גדל דעה נותנות לנו לקח טוב ומועיל הרבה יותר מן הלמודים הנכונים אשר ילמדונו קטני רוח ודלי שכל, אם דבר אמת זה יעלו על לבם אז תדום הבקרת ושבח ותהלה יתנו לזכר צדיק. אבל לא ע״ז אנו דנים כעת, לא על שרשי פעולותיו אנו מתחקים, רק על רום רותו וגודל לבו הננו מתרגשים ומתפעלים. בואו נא והקבצו אתם צוררי היהודים, אשר תאמרו יעקב עקוב יעקוב ורק לעגל הזהב עבודתו ואין בקרבו לא דת ולא דעת: בואו אתם צוררי התלמוד, אשר תאמרו האבן הזאת תכבד עלינו משא לעיפה וכבר אבד עליה כלח ורוח חיים אין בקרבה: בואו אתם אחינו היהירים בחו״ל אשר כל אחב״י יושבי ארצנו למשל ולשנינה בפיכם, ראו את האדם הגדול בענקים נזיר אלהים וגבור הרעיון הלזה, מקרבנו יצא, והתלמוד העתיק והיבש (לפי דבריכם) הוא נפח באפו נשת רוח חיים, הוא נתן לו את הכח הרוחני, את האור הגנוז לצדיקים, ואת הקדושה והפרישות והטהרה אשר לא תמצאו כמוהם בין גדולי כל המפלגות! מעיר קטנה סלאנט דרך כוכב ישראל, בעודנו נער רך כבר הזהירו בקרבו ניצוצי כשרון נפלא, שכל חד ומחודד, זכרון עמוק ורחב, נדיבות לב ונפש, רוחו פרש העלם ויקף את כל רחבי התורה והתלמוד, ויהי שליט בכל אוצרות ההלכה והמדרש, וכן עלה וכן גדל בהיותו מדובק בתורה ובמעשים טובים, כן נשתקע ברעיונו וביטל א״ע בתוך הכלל, לא חפץ לעלות על כסא הרבנות, לא נתן לרבבות מקדישיו ומעריציו לשוות עליו כבוד עירין קדישין, אך בעד כבוד התורה היה כל ישעו וחפצו כל שיחו ושיגו, לא בקהלה אחת, לא במדינה את, אך ביחודא שלים בשם כל ישראל בכפיפת קומה ובשפלות רוח התקרב אל אחינו בכל ארצות המערב, להורותם דרך ולהעלות בקרבם את נר התמיד, את אור התורה, וכהשלימו את חפצו וכאשר נאספו אליו מכבדי שמו לרוממו ולהעריצו אז נם וימלט למקום אחר, כי לא כבוד ויקר לא חיי שלוה ורוממות, בקש האיש הנעלה, רק בעד התורה והעם היו כל חיי רוחו ויגיעת נפשו ובשרו, קורא יקר, היה מה שתהיה, מאמין או משכיל, חרד או חפשי, תן כבוד לאיש רם וקדוש, כזה ראה וקדש — לא את המנוח אשר לא בקש כבוד ותהלה, אך קדש את התלמוד קדש את הדור הישן אשר מקרבו יצא גבור הרוח כזה האם לא כחגבים נחשב לעומת גאונו וגדולתו? נפריח נא על קברו שושן עדות, נחזיקה נא במעוז רעיונו, ותהי זאת נחמתנו על האבדה הגדולה אשר אבדה לנו, הוא לחם בעד כבוד התורה ובעד יחודו של ישראל יחוד ישראל! כה נעלה הוא הרעיון הזה וכמה רחוקים אנחנו עדנה מן המטרה הזאת היש מספר למפלגותינו ולאגודותינו ? והיש חקר להקנאה והתחרות וחלוקי הדעות אשר ביניהם החכם להרע והחריף לחרפות, וואלטער, דבר סרה על קנאת המפלגות בינינו, ויאמר בלצון כר : „בעד מבטא של שי״ץ ימנית או שמאלית בהמלה „שבלת״ נלחמו אנשי גלעד באנשי אפרים ויפילו מהם ארבעים ושנים אלף, זאת האחדות אשר בה ישראל יתפאר !״ כן שנן הצורר ההוא את לשונו, ואף כי יסוד דבריו מוכחש מן הכתוב ואין לו יסוד בענין ההוא, אבל לדאבון לבנו הנגע הזה, שנאה וקנאה בעד מחלוקת של מהבכך בעד דקדוקי עניות, בעד שינוי המבטא בעד קוצו של יו״ד האם לא נראה בינינו בעת הזאת ? חלק לבם עתה יאשמו, זאת היא קללת אלהים התלויה עלינו, ומן זרע עמל זה צמחו כל המפלגות, אשר פזורם ופרודם מרפים את ידינו ומחלישים את כחנו החכם יעללינעק מספר לנו באחד מספריו, כי בעיר אחת באשכנז אמתה מפלגת היהודים המתוקנים ע״י המחלוקת הזאת: שמש בית הכנסת היה קורא בערבי שבתות בחוצות העיר „אין דער הזאת, והיה כשר וישר בעיני כל בני הקהלה, אך כאשר קמו המשכילים החדשים וימצאו כי הקריאה „אין דער שול״ איננה עולה יפה לפי חוקי הדקדוק וראוי להיות „אין דיא שול', „ביחם שאותו״ הלכו וערכו חאה נגד עקימת השפה, ודרשו מאת הרב לגזור על השמש לקרוא „אין דיא שול׳ כראוי וכנכון לפי דקדוק הלשון, אבל הרב ראה מעשה ונזכר הלכה שאין לשנות ממטבע שטבעו קדמונים בכרוזין, רק אחרי רבים להטות קיי״ל בכל דוכתא, Nn ,על כן יצא הרב במיאון ועשה בההעה הזאת מאפר ossumu, לא נוכל) ויתפרדו בני הדור החדש מבני הדור הישן, ובמקום הקהלה האחת קמו שתי קהלות ושתי רשויות של פרנסים הצוררים איש לרעהו, וכל זאת בשביל קריאת הגבר שלא כחוקי הדקדוק. האין זאת מלחמה בעד מבטא השבלת כפי ביאורו של וואלטער הנ״ל ? רק הבדל אחד יש בין העבר וההוה, בעבר חיו ישראל על חרבם וחילוקי דעות כאלה נתגלגלו ובאו למערכות מלחמה, והיום תולדותיהם כיוצא בהם, לא שפיכות דמים אך ריב ומדון קבאה ונקם: ואילו היתה חרב בידינו אילו היו בידינו עכ״פ מקל ורצועה להלקות ולרדות ושופר לנדות ושאר כלי תשמישם של ימי הבינים, מי יודע אם לא גם עתה היתה יד איש ברעהו מפני דברי ריבות כאלה? מי יודע אם לא היו השדודים והעשוקים מתנגים ומתבטים בינם לבין עצמם ע״ד פלגות הדעות אשר נפלגו בהם, אמעריקא או א״י, תקונים או שב ואל תעשה, לו היה רק חרב וחנית בידיהם ? איך נואלנו ואיך הטאנו! גם ע״ד הפראים, ע״ד אוכלי אדם, יספרו לנו התיירים, כי בהיות נגד פניהם פחד אויב מחוץ, אז יתקבצו כולם יחד ויתלכדו ולא יתפרדו, אף כי בעת שלום איש בשר רעהו יאכל, ידע פרא את צרכו ואוכל-אדם יבין בכח הרגש הטבעי מה טוב ומה רע „וישראל לא ידע עמי לא יתבונן״! נשובה לדברינו ונאמר : יחודה של האומה היא המטרה הנעלה אשר אליה ראוי הוא שתסובינה ותקלענה כל מחשבותינו וכל פעולותינו, עלינו לשוב למלא את הבקיעים והפרצים אשר עשו בקרבנו מהרסי הריסות, הקנאים והלהוטים מכל הכתות שהם בפעולה כזאת נעשה „נפש לצדיק״. ויהיה זרע קדש מצבתה לדור ודור ! אחזו לנו שועלים שועלים קטנים מחבלי כרמים, הלא הם ראשי בריוני של שתי מפלגות חדשות וזרות לרוח ישראל להמפלגה הראשונה לא נמצא שם ותואר נכון בעברית, כי זמורת זר היא ובשם an0ara תכונה, והמפלגה השניה שמות יתרו לה: „מתוקנים, „ישראל חדש׳ „בני מקרא׳ ועוד ועוד שומר ישראל, שמור שארית ישראל מפני החוללים האלה ומפני הצעותיהם הנבערות! כנסת ישראל כבושה בגולה, מרוטת לחי ונתונה למכים, מהלכת בדרך באישון לילה ואפלה ומתייראת מן הקוצים ומן הפתים ומן הברקנים ומחיה רעה ומלסטים מזויין, בעירום ובחוסר כל באין מזון ומחיה ובעוד היא חוקרת תחבולות איך תבריח את המזיקים, איך תמצא מנו לכף רגלה ופת לחם לאכול במנותה — והנה יועץ אד בא מבשר ואומר שמעי עניה סוערה רעבה וצמאה בזויה ונדהה, הנה עיניך הרואות שם גמל פורח באויר וטעונים עליו אלף אלפים דינרי זהב ואבנים טובות ומרגליות, ומעופף הוא אל המקום ששם צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה, שאי אליו כנפים ואתו תעופיעל כנפי רוח, והוא יובילך אל המנוחה והנחלה, שם תשבי שאננה תתת הגפן והתאנה ותתעדני בכל עדן ותתרפקי על דודך, עוד הוא מדבר והנה יועץ אחר בא ואומר: הן את נבהלה וחרדה ועיפה נפשך להורגים גם הרעב והצמא יציקו לך עד מאד, שמעי ואתן לך רפואה בדוקה ומנוסה חתכי את ראשך בסייף אז תנצלי מכל צרותיך, מן הפחד והרעב והצכא: ועניה זו עומדת משתאה ומשתוממת ומשיבה אל היועץ הראשון: „החסרת מחרפים ומגדפים אנכי, כי גם אתה תהתל בי ותלעג לרישי, בבקשך מידי דבר אשר מרום ונשגב הוא ממני ?״ ואל השני תסב פניה ותאמר: יקחך אופל אותך ואת עצתך אשר כבר יעצונו כמוה העמלקים מדור דור״, והיועצים האלה רועי בהמה דקה ורועי בהמה גסה עומדים וצווחים ככרוכיא „דרשונו וחיו!" מחבר קונטרס אויטא-עמאנציפאציאן מרכיבנו על הגמל הפורח באויר, הוא בא כיועץ אל החבוש בבית האסורים ואוסר : הראית את דרך הנשר בשמים, הסירה מעליך את העבותים נתק את המוסרות והרקיע למרומי שחקים ושם תמצא מנוח האין זה לועג לרש? ישראל מפוזר ומפורד. אנוש ונדכה מעורב בעמים ובארצות שבות, קשור ומושרש במקומות מושבותיו, קרוע ושסוע ע״י הכתות השונות, חלוש ורפה כח מקושי הגלות, איש לעברו יתעה איש פונה לעסקו ולמלאכתו, עם בלי יסוד וסעד מפלגת אכרים ובלי מפלגות אחרות אשר בלעדם לא יכון עם, והנה היועץ הזה בא ותוקע בשופר הגדול לחירותנו ולקיבוץ גליותינו, אי זוהדרך, אגה? איך? איפה? המחבר אומר: וויר וואללען ניכט דאס הייליגע, וויר וואללען דאס אייגענע לאנד וויר וואללען! הן שתי מלות שנוח לאמרן, אבל קשה כקריעת ים סוף לעשות את החפץ הזה, נקל הוא לקרוא שמש בגבעון דום, אבל קשה הוא להעמיר את צבאות השמים ולהשביתם מלכת וזאת היא העצה הנאמנה, ועל המציאה הזאת נפלו סופרים רבים, והעתיקו את הקונטרס לשפות שונות, וכבר קמו מערערים המיחסים את הרעיון הזה לעצמם עוד בשכבר הימים, ונוטלים זכות מציאת אמעריקא מקאלומבוס זה ונותנים את העטרה על ראשיהם! ומן הגזע הזה יצא חוטר כת של „לאויים״ החושבים כי בזה הם יוצאים ידי חובת הדת והיהדות בקראם כל היום: ישראל הוא עם! ואחרי כי עם אנחנו על כן עלינו למצוא גם ארץ מיוחדת, ואם רק נחפוץ אז יכול נוכל, ועוד פתגמים כאלה אשר אין להם פרי, כי אם פרחים, ורבים מהם אנשים המדברים וכותבים ארמית ואשדודית, והם ריקים מתורה ומחכמה, ממקרא וממשנה, ולפני יבי הפרעות עוד היו מתרועעים עם עם הארץ ומתקרבים אליהם בקידה ובהשתחויה באימה ובבעתה, ועתה התלהבו פתאום ויהיו לבעלי ישוב א״י. „ירדו אבני אלגביש ונתלא כל ההר כולו חלזונות״ ואלה המרוחקים רבו אינם כתקרבים כראוי אל התורה ואל העם בשובה ונחת, אך בסופה וסערה דרכם, ומניחים את כל התורה ואת כל צרכי העם, ורק רעיון אחד, רעיון ישוב א״י. החזיקו בו „ומדקדקים בו הרבה יותר כישראל״. הרעיון הזה תפארת הוא לבעליו, אם יש כאן תורה ויראת שמים ואהבת ישראל עבוקה באבת אבל באפס כל אלה, הנה הרעיון הזה הוא כהנחת תפילין של ר״ה וכתיקון חצות אצל איש שלא נשא עול תורה ומצות מעודו, והרי הוא ככוס מלא מים כרים מאררים ובו קודטוב של דבש, זאת תורת הלאומיים! אך רעים ומזיקים מהם המתאוים לתקונים, האומרים אין תוחלת ותקוה בלתי רק אם נתקן ונשנה את הדת, כאמור לנו נחש העמוני „בזאת אכרות לכם ברית בנקור לכם כל עין ימין״. הדברים האלה מבוררים ומאומתים הם באלפי מופתים ולא היינו מדברים עליהם כעת לולא מכ״ע „וויעסטניק יעווראפי" אשר ישב לדון שתי המפלגות האלה, ויחרוץ משפט ישראל, הוויעסטניק העומד מחוץ לגבול ישראל, השופט למראה עיניו ולא לפי רגש לבו, דן דין אמת לאכתו על פי השקפתו, הוא ראה כי בעל האויטאעמאנציפא- ציאן דורש מאת עמו דבר נמנע, ובעל הצעת התקונים דורש דבר אפשרי ע״כ הוא מסיק בהיקש ישר : אפשרי ונמנע אפשרי עדיף. — אבל הוא לא יכול לדעת כי תרי תנאי אלה לא בשם כנסת ישראל ידברו, ושנים אלה שדנו אין דיניהם דין, ופסקי דיגם מזויפים מתוכם הראשון, שאיננו מבחין בין האפשר והנמנע הרי הוא בעל דמיון ולועג לרש וחולם בהקיץ, והאחרון, אשר פקע ממנו שעבודא דאורייתא, אין לו הצדקה להורות דרך להעם אשר דבר ה׳ יקר להם מנפשם וממאדם. על שתי מפלגות כאלה ישמחו הצוררים ויקראו להם „שירו לנו משירי מה-יפית !״ אבל העם לא על ידיהם יבנה ויכונן, ומי יתן ויהפוך ה׳ את חלומותיהם עלינו ועל כל ישראל לטובה. . לפני שנה אחת שמחנו שמחה שלימה על המיטינגס לטובת ישראל באנגליא, ועינינו נהרו בראותנו איך התגלגלו אדני כםא המלוכה וירעשו גלגלי הדיפלומאטיע וכל חיילי מרום נרתתו ויזדעזעו, וכל רקיעי מעלה אחזתן הלחלה, ואחרי כל אלה היתה תקופת עללינגער ונעטטער ומסע המחנות מבראדי, מי לא קוה אז לגדולות ונשגבות מן התנועה ההוא, ומי לא ברך עליה ברוך יוארך ברוך עושך ? אילו עמד אז איש והניח צנת שלג על מוחנו הנלהב ונבא לנו לאמר: אחרי עבור שנה ימותו ילדי הגולים ברעב בעיר המיטיגגם והמענשען-הויז, בעיר לאנדאן, ההיו אז בפינו די חרפות וגדופים להשיב לנביא כזה? אבל ניטלה הנבואה מן הדור החי וניתן לו הנסיון אשר בכל פעם ופעם יאחר פעמיו וילמדגו להועיל אחר אשר עבר זמן. שומו שמים בלאנדאן ילדי הנולים מתים ברעב (ראה הצפירה גליון הקודם מכתב מלאנדאן), הנשמע כזאת בקיוב ובסמיעלא, בבאלטא ובניעזין, בין קודם הפרעות בין לאחריהן וגם במשך הפרעות ? הבלי אין קברים ברוסיא הוציאו אנשי חסד את האומללים מארצם להסיתם ברעב מרוב חמלה וחנינה, מרוב וועדים וחברות, מרוב גזברים ומשגיחים ? הן הגולים אשר קבעו מושבם בעיר לאנדאן, כולם אומנים ופועלים מנופים בעשר נפות בבראדי בהאמבורג, ובלאנדאן עצמה, כולם מנוסים ובחונים שבעתים ואנשים כאלה גם בארצנו הם מתפרנסים בכבוד, ושם במקום הצדק והחופש, בלאנדאן, רואים הם את ילדיהם מתים ברעב ואין לאל ידם להושיע. ומה שלום אחינו בפאריז, בגלגל עינו של עולם? מכה״ע הצרפתי בןem כותב על אדותם כדברים האלה: עול גדול וקשה הטילו על עצמם היהודים בפאריז בקבלם את אחיהם האומללים מרוסיא לסוכך עליהם באברתם. כמה יגיעות יגעו אלופי החברות להרגיל את האומללים לעבודה ולא עלתה בידם, כי לא הסכינו בארצם לעבודה, לכן כל משען החברות פרי לא ישוה להם וכל נדבותיהם כמניחים אל צרור נקוב והאומללים מתים ברעב ממש, והנדיבים כמעט משכו את ייהם מהם כי נלאו לטפל במעשה הצדקה, עכ״ל מכ״ע הנ״ל השמעתם תלונת נדיבי ושראל בפאריז, האומרים כי לא יחפצו האומללים בעבודה קשה רק באומנות נקיה וקלה ובעקספלואטא- ציאן ? נדיבים פקחים, חכמי צרפת, השיבו נא על שאלה אחת, ציירו בנפשכם כי היום — בל נפתח פה לשטן— יצא לאור דת ממשלת צרפת לגרש את היהודים מן הארץ בתור ארלעאניסטים או על פי תואנה אחרת, וריקים ונקיים מבלי רכוש תצאו מן הארץ ותבואו להתפרנס, לטשל בארצנו רוסיא, אשר לא תדעו את לשונה ודרכי מסחרה וארחות חיי היושבים בה, כמו שלא ידעו זאת אחב״י גולי רוסיא, האם לא היה מצבכם דומה כל צד אל מצב אחינו האומללים המתמוגים כעת ברעב בחוצות עיר פאריז, ומה הייתם עונים אז לו דברנו אתכם קשות לאמר : עצלים ונרפים אתם ולא נוכל לתת לכם די ספקכם? האם זה הוא לשון החמלה, לשון הזהב הזה הוא ניבו של רגש המשתתף בצער חבירו? משכילים אתם, ואהבת לרעך כמוך הוא עיקר כל התורה ואידך פירושא, זאת היא הלכתא רבתא החביבה עליכם, אבל אין די בדבר שפתים לבד, הוכיחו גם בעליל Jew. hr. ובמעשה כי הדעה והדבור שוים בכם הנה מכ״ע הציע בגליון האחרון לקבל אל חבורות בע״מ בלאנדאן גם את בע״ט הגולים, למען יתערבו יותר עם אחינו האנגלים ויתאנגלו כל צרכם, האם אין זה לועג לרש? בני ישראל טובעים בים ואתם אומרים שירה? ילדיהם מתים ברעב ואתם דורשים דרשות ע״ד תערובות והתאנגלות, הן „וחי בהם ולא שימות בהם׳ כתיב הבו להם לחם אם אין לאל ידם להחיזת את נפשם, וכאשר ישבעו ויהיו מדושני ענג כמוכם, אז תוכלו לחציע לפניהם הצעות כאלה! סמילא (פלך קיוב). אל כבוד הרב החכם המו״ל את הצפירה. בשם כל אנשי עירגו השדודים והגשרפים מגישים תודתנו היוצאת מעמקי לבבנו לפני קהל עם ועדה, אל השר האדון האלוף רב החסד ונדיב הלב, אוהב אחיו בני עמו, משען לדל ומחסה לאביון, כמ״ר עמנואל ה׳ ווענעציאני. לעד ינון שמו על אשר הטה אזנו להקשיב אלפי האנחות אשר התפרצו מקירות לבבנו הנשבר: הוא ברוב צדקתו וברוח נדבתו חש לרוחתנו ולשועתנו; הוא האיש המורם מעם אשר הושיט לנו ידו לעזרה, בלבו התעורר הרגש הנפלא להחיש עזרה לאחיו בני עמו הנדהים, וימהר לשלוח לנו ע״י השתדלות הרב מעירנו סך 000 20 רו״כ (שנשלחו להועד בקיוב, והועד משם זולת השמונה אלפים רו״כ אשר שלח לנו משלו לעזרה בעת צרה, אשר גם אליו נגיש תודה נאמנה— שלח לנו 17,000 רו״כ, כי את שלשת אלפים רו״כ הנותרים, מוכרח היה הועד משם לשלוח עזרה להערים מסביב, אשר גם במו הויה יד הזמן לרעה, וכאשר עוד לא נרפאנו מהמכות, תקותנו חזקה כי השר הנדיב ה׳ ווענעציאני ישיב לנו השלשת אלפים רו״כ הנזכרים) ובכן בשם כל עדתנו נותנים לכבודו הרמה תשואות תן, תודה וברכה על פעולתו הנשגבה והרצויה, תודה אשר אין להביעה באומר ודברים; יואל אלוה להשגיא פעלו ויהיה לנס ולמופת לכל אלה המעפילים להיות למצן ולמחסה לאחיהם בכל מקומות מושבותיהם . כן גם בשם כל עדתנו נברך מקרב לב את חנסיך האלוף None בעמו הנדיב לאיש הצדיק הבאראן „פאן הירש״ נ״י ויזרח עדי עד— על כל הטוב והחסד אשר גמל עלינו בעת צרה ומצוקה בטוב לבו ובאהבת לאום מחצבתו, אשר לו דומיה תהלה יאריך ה׳ ימיוושנותיו לזרוע צדקות ולהצמיח ישועות בקרב הארץ. הדובר בשם כל אנשי העיר, מרדכי במוחר״ש זללה״ה פרענקיל הרב מסמילא והכותב בשם כולם מאיר גאלדשמידט ביאליסטאק. אחרי אשר הודעתי בהצפירה 5 א מדבר בוא רבינו הגאון החכם ר׳ שמואל נ״י לעירנו, מצאתי לנכון להודיע ג״כ את הנהגת בני העיר אתו, ה׳ יברך את בית ישראל הקטנים עם הגדולים כולם כאחד טרחנים הם, ומרוב הטריחם אותו נחלה מעט, והרופאים צווהו לבלי ירבה לדבר עם כל אדם, אך הוא בענות רצונו לא ישיב ריקם את פני המשכימים לפתחו והשואלים בשלומו, ולא לבד אשר הגדולים מרבים להטריתו, בבקרם את פניו ובדבריהם השונים (אלה בפלפוליהם ואלה בחקירותיהם), ישלחו עוד את נעריהם ועויליהם לברכו בשלום בואו, בהשבת הראשון אחרי בואו רצה לדרוש בבהמ״ד הגדול ברחוב בית הכנסת, אך כמעט הקיפה השמועה בעיר מהרו כל בני עירנו אנשים וטף להקהל בבהמ״ד עדי המלאו , וגם כל החצר והרחוב מפה לפה, עד כי לא יכול גם כבוד הרב להבקיע ביניהם והוכרח לחזור לביתו ביום אתמול נסע כבודו לראדאם, ויתעכב שמה עד ימי ניסן הבע״ל לגמור שמה את כל עניניו המופקדים שם בידו ואח״כ יבוא עכב״ב הנה. יוסף ב״ר בנימין נטע ליפשיץ ווילנא, קריתנו לבשה אבל על מות מנהלה ומנהיגה, הרב הגביר עושה צדקה וחסד מו״ה אברהם פרנם זצ״ל הוא היה מנהיג עדתנו וסוכן על מעות א״י, בן הרב הגאון מו״ה חיים נחמן זצ״ל ממשפחת הגר״א זצוק״ל, כבוד גדול עשו לו במותו. ביום ה׳ ר״ח אדר ראשון הובילוהו אל חצר בבהכ״נ ושם הספידוהו כל אנשי עירנו נהרו אחרי מטתו אל בית מועד לכל חי, ושם הספידו הרה״ג מ״מ דמתא. תנצב״ה. שמואל בהרה״ג מוחרי״ב מווילנא קונסק פלך ראדאמסק). (רגלוהי דבר נש אינון ערבין ביה וכו). עובר אורח אחד הנקוב בשם ה״ר רפאל דוב, יליד יאססי ברומעניען, המתגורר זה כעשרים שנה בעה״ק צפת ת״ו, קפצה עליו צרת בתו החולנית ונחוץ היה לו לטלטל עצמו טלטלה גבר ויכתת רגליו בערי ארצנו לקבץ כסף מנדיבי לב, ובבואו לעירנו חלה את חליו אשר מת בו, הייתי אח לצרתו, וביום י״ט כסלו גוע ויאסף אל עמיו, כאשר חפשו באמתחתו מצאו סך 353 רו״כ ; ורב תודות להרב הגאון מו״ה משה בוים נ״י אב״ד דפה, אשר השתדל בכל עז לשלוח את הכסף להרב הגאון אב״ד  דקאליש השוכן כעת כבוד בווארשא, למען החישו לב״ב בצפת, ויתר חפציו נמכרו בפקודת הרב והקימו לו בעד מחירם מצבת אבן כי הח״ק דעירנו לא לקחו ממנו מאומה בעד קבורתו, מצאתי לנכון להודיע הדבר לבני הנפטר למען יוכלו לבכות את אביהם ולומר אריו קדיש, ולך אדוני בעל הצפירה׳ תחשב לצדקה אליהו ביאלער יליד ווארשא uaeא*. מעיר טימקאוויטש (פלך מינסק). מודיע ה׳ מתתי׳ דוביק,. כי כאשר רבו בעיר הגניבות משודדי לילה, התקבצו אנשי העיר כעברים כנוצרים ובראשם זקן הווא- לאסט עם האוראדניק, ויקראו לפגיהם את החשודים לדרוש מהם את הגניבות אשר גנבו, אבל הם כחשו כי לא ידעו דבר וע״כ הסבימו באספה לכתוב פריגאוואר לשלחם מן העיר ולבל ישובו עוד, ובראותם כי כלתה עליהם הרעה, הפילו את תחנתם לפני זקן הוואלאסט וראשי העיר שלא ישובו לכסלה עוד ולא ישלתו בעולתה ידיהם, והם נעתרו לבקשתם והניחום במכונם, ובאמת שבו מדרכם הרעה ויחזיקו במלאכה ידיהם, ומאז והלאה אין פרץ ואין צוחה׳ בעיר מפחד בלילות מעיר אנאנעיב יתאונן ה׳ קראסניאנסקי על סצב עניי העיר בעת הזאת אשר דבים רעבים ללחם משוטטים ברחובות קריה באין מלאכה ועבודה, ומהם אשר כמעט גועים מרעב ומקור, ועשירי העם יושבים שלוים ושקטים בלי שום לב אל האובדים ההם, ואך ראש העיר גאלאווא ה׳ יאראצקי בחמלתו שמע לקול צעקת העניים, ויקבץ לערך מאה וחמשים רו״כ, ויתן לכל איש איש כמספר בני ביתו, אבל אין הקומץ הזה משביע לכל אם לא יבואו עשירי העם לעזר האומללים ולהטיב מצבם. תעודת חכשר על קמח של פסח הנטחן בעיר ראדזין, המשומר בשמירה מעולה משעת טחינה כאשר נודע ענין הטחינה בקמח של פסח שנצרך שמירה בדקדוק עצום, שרק בהשגחה גדולה ומיתון רב יוכל הקמת להשמר שלא יתחמם בעת הטינה, כי על ידי החימום יעלה זיעה ויתדבק הקמח לחתיכות בצק בדופני האיצטרובל שסביב האבנים ומהם יפלו לתוך הקמה כן כאשר נתחדשו הכלי נפה וכברה הסובבים בעגולה (צילינדער) ועל פי רוב נקל להם לעשות סילונות השאיבה להעלות הקמח למעלה ע״י סילונות השאיבה (עלוואטארין) ולא רק ברחיים של קיטור יעשו עלוואטארין, אף ברחיים של מים ושל רוח, והיתרות (בענדער) שכלי השאיבה תלוים בהם הם מעשה אורג וחורי, ובהעלות קמת דק דרך הסילונות א״א שלא יזיע, ותמיד נעשה חתיכות בצק ונדבק בדופנייהסילונות ועל היתרות וכלי השאיבה ונופל לתוך הקמח ויש בזה חשש כשיגיע ללישה יתערבהזיעה שהוא מי פירות ומי הלישה ותערובות מי פירות ומים ממחרים להחמיץ, וכדאיתא באו״ח (סי'״ תס״ב ס״ב) שאין ללוש בהם לכתחלה. ולכן הנני מעיד על הקמח הזה שהחטים גבדקו בדיקה גמורה ומעולה ויפה, שהם כשרים ונטחנו בשמירה עצומה, ומעת שנעשה קמח לא עבר דרך הסילונות, וכלי הנפה וכברה שברחיים הם מיווחדים וחדשים לחג הפסח (כי הרבה מקילין בזה באמרם שניקור הרחיים לא נזכר בש״ע רק למנהג ולא לדין, ובאמת בעת שנתחבר הש״ע עוד לא היה ערוכים כלי נפה ברוב רחיים, וכל אחד היה כובר ומנפה בביתו לנקות הסובין, ובאמת כלי נפה וכברה אינו מועיל בהם ניקור כמבואר בש״ע או״ח (סי׳ תנ״א ס״יח) שבכים של רחיים אינו מועיל ניקור, ולכן כל הקונה מקמח הזה יהיה נכון לבו בטוח שאוכל מצה שמודה משעת טחינה באתי על החתום יום ה׳ טו״ב שבט תרמ״ג לפ״ק, ראדזין גרשון חנוך העניך בהרב הגאון הקדוש מאיזבצא זל לה״ה הקמח הזה נמצא למכור בעיר ראדזין, ובווארשא ברחוב גרזיבאווסקי 22 א אצל ה׳ ווייסבלאט, תחת השגחת הנאמן ר׳ משה אהרן דעגענשיין תקנות ענונות זה קרוב לשתי שנים ומחצה, בא הנה עובר אורח דובער בן דוד אורמאן תופר בגדים וישא אשה גכת-רגלים אסנת ב״ר יהודא ליב חורגין ממינסק, ואחרי ערך שלשה שבועות עזבה, לא נודע מקומו איה, ואלה סימניו : קומתו ממוצעת, שערותיו מסולסלות שחורות חוטמו ארוך, עיניו שחורות, זקנו שערות שחורות, אולם יגלחם, לחייו שפלים ופניו ארוכים, אולי יודע מי את מקום מוצאו, אנא! לעכבהו בחזקת דתנו, ולהודיענו ע״י האדרעססע דלמטה, למען יגמור עם אשתו העזובה לקירוב או לריחוק, וברכת האובדת עליהם תבא. דברי המעתיר בעד נפש נענה. משה יהודא ליב במהזר״ר שמואל זללה״ה מו״ץ ממינסק להודיע אל הקוראים הנכבדים כי בקרב הימים יצא לאור החלק השני מספרי אהבת ישרים אשר נתתיו לדפוס ה׳ גאלדמאן בווארשא, אך מחסרון דמי ההדפסה אבקש מהקוראים הנכבדים אשר הביאו החלק הראשון מספרי אל ביתם, כי יואילן בטובם לקדמני במחיר החלק השני, ובתודה רבה אשיב לכל אהד את ספרו שרה פייגע מיינקין Mie B Baroro . .האדרעסע יצא לאור ס׳ אב לבנים מאת אליהו נייווידעל, (המחבר הזה הנודע לאמן פדגוג יצא בעקבות אביר חכמי-פידאגאגיג קאמפע, ויתן חנוך לגער במוסר השכל ולמודי תוכחה ערבים ושוים לכל נפש לשונו צח וניבו נאוה במאד, והמקראות ומאמרי התלמוד אשר יעלו בה בלולים שיתו עליה לוית הן. אדרעססע ע׳ נייווידעל וארש , ואלינסקי 11 , ל המורס הנודעים פה . אתבבדה להודיע בזה, כי גם בשנה זו החילותי לטחון קמח על פסת בהחים הקיטורי אשר לי בפה אשר הוכשרה עצהיו״ט, ויטחן בהשנתה נאמנה ובכשרות נעלהימחטי חורף ולא הלכו על פני המים, וכל החפץ יוכל לפנות אלי עפ״י האדרעסע הרשומה מטה, וישיג קמח טובזיפה ובמקח השוה עם הכשר מהנאב״ד דפה, וגם אשלח בחינות ממיני הסמח שיהיו למכירה לכל דורש אהרן היילפערין ממעזריטש .Apoy aepny MespcCEeno ry אדרעססע חומי כשר לפסח! . הן יש צלי סקלאד כתמצית חומץ (עססינ-עסענס) בשר לחג הפסח בחבשר e  טץ ואגמי בשי נסשתי בשו האבריקון, ביהsלaשות בלי s הששה הי זאה ני הסזחי rש יבוא אתי בברית המפחד ישבעו ממני דצזן ואשרתם באסזנה. גראיישווי אברהם נפתלי ועלין, נכד הרב הנאין הצדיק טה פנחס יצחק מרגליות זצלח״ה  אבדק שצוצין. Adres R. Blin in Bao Polen העח לפסח מן הרחיים אשר בזעגרזשע הצודע מאז ליפה ומשובח במינו ומחירו טועט לפ הערך , וגעשה בכשרות גמורה בהשגחה ושמירה מעולה עצהי״ט, ועתה ! נתוסף תיקון חדש הנקרא (האך דרוק אספיראציאן פיר מיהלנאנגע) הטיציא כל החמימת מהקמח ביציאתו מתחת האבנים בלי להשאיר שום לחלוחית אל העלעוואטארען, וכמו שיעידו עליו הרבנים בתעודותיהם,—הסוחרים הקונים החפצים לבוא בברית ו״, יפנו בטובם אל הקאנטאר של הרחיים מן זעגרזשי סטאניסלאוו קראפיווניצקי בווארשא רחוב לעשנא N 40, ו אלהסותר של מיני קמח. ב׳ רראטקע, ווארשא רחוב נאוויווינארסקי 53 . Su. ropiwnicki. Warszawa eszo 0 4 אa. B. Kratka Nowowiniarski 3. השתיה כדת ! שפירט וליקער של פס להתודע ולחלות לכל סוחרי י״ש בארצנו ובארצזת אחרות, כי להנחיל אוהבי י״ש לי שפירטום של פסח, מבהר, וטוב, ן פאטיקא של צוקר הכשר לפסח דעספיללירט גם על .90 נראד, זך ונקי ומצוין בריחו הטוב. נם כל מיני ליקער של פסח, טוב, ערב ומועיל כפי שנודע ומפורסם כבר תוצאות בתי חרושת היו״ש שלי לשם ולתהלה בכל הארץ, ובל זה בכל מיני הכשר כראוי ונכון לחג הפסח בפי הודאת והודת רבני המו״ש דפה, אשר עדותם נאמנה מאוד, כי הכל נעשה במשטרת למשרת ע״פ שמת עינם ובדיקתם ובקרתם המובהקה, כמעט מדי יום ביומ. גם משנית נבבר מיוחר סצידם על משמרתו יעמוד במקום המעשה, החוקר בדק בשבע עינים ליתרון הבשר על הרת הקורש, וכי עושי המלאכה אנשים כשרים המה יראים ותרדים, זהירים וזריזם בכל חזוקי הפסח, פרטיהם ודקדוקיהם כדת ם וש לי וב משנים הקודטת. זכל איש טזב ומתוקן ישתרונני בפאדוזואל שלי בחצרי ברהב וילנש פה וילנא שנת תרמ״נ. דוד משה ליפסקי צוד י רזשע ל-לי שאעל אי ש-שג. None השלי ול ש ובשי אמסען פאן דן היט קושללען בעזפעסקעס, ראזינען, זיםע אזנד ביטערע מאנדלען, שאפטאלע, עטצ׳, פרייזע מעססיג, צז בעציחען אוואהל אנרא פארטיען אלם איינצעלנע זאקע. אין טראנספארט קאנטאר דער געברידער טיטונאוו עט קאספ' נאלעווקי הויז מאחאסין נוטר 9 Bpaacnoproropi Bp. . B. Tyo Ron. Bapmasa, Raes o Maon 9. זינקלער זייפע! בין אלפי החדשות אשר בהם יתאטר הדור הזה, עומדת נם להתנוסם גם הבורית הנ״ל, בדרך אחרת מפהרת חפצים בלתי גקיים (שטטצינע) לא תרעם ולא תחיתם, וחלק אתד שלה עולח כמו שלשת חלקים בורית פשוטה, הבודית תתערב בטים קרים והחפצים שרוים בהם כעדך 12 שעה, ואתר שפשיף מעט נשתומם למחזה עינינו איך יטהרו לבנים וזכים הרוצה לדעת פרטי מהות הסרה ומחירה ולהשינ פראבע, עליו לשלות 35 קאפ׳ בפאסט כארקען. M. taaepe onaaa2, Bepn. 6. שאל.ת ותשובות .. . ר ׳ ש sש המכתבים סבים ום ים, לה׳ נחום פישמן כבל הודעמ שאיץ בידיט לה׳ חיים פערילטן כער השבטו בו״ת גלן 5 יותר אן לפרש. הפרה משמ 81 82 מחירם 3 רו״כ מלבד פדמא. לם׳ ראפאשרט ישאל לבר נפחא ויניד עמה בין זה לזה. לה׳ אבעאאה, הכ״י באוחתיות קעטת צשושת וחוקות ל5 נכל לקרותס אדרעססא שלנו Pesropy an. AorA S. o Baaa.. S. Sonimnsi Warszwe. Dzia 5ב טית. תחבולה לעשות חיל יש לנו למכור תמצית חומץ 80 (עססיג עססענץ) אשר מובשר להיות הומץ וב כאשר יערב עם 35 חלקים מים. נגד שלוה של 0? קאפעיקעס (בפאסט מארקין) ישיג כל מבקש פראבע aasep Boב Boaaer„ Bap. r6 ע. פראנקפורטער עססיגעסענן אין הארט אונד אין פלאשען צו בעקאטטע בייא מ׳ יקאטש ווצרשא פראנצישקאנשר N10, םיזעקטאלפ משתיאפיי ב וובני מל של מכל קצוי ארץ קאפיסיות שונות כגדזל כקטן להוציא או להביא סחזזות עי בתי מסחר כנהוג, ואדרש לכל שואלי בסכתב חפשי ובצירוף 3 רו"כ. ראה הצפירה 440). Abramn ontantinowski, Pari deSeine 63. מחיר הספר „אוצר מכתבים וספורים״ ע כי המשלוח 50 קאפ. זכל המוסיף וכו' מתירו קדש להפאנד שנתיפד עי השר ש. פאליאקאוו. אדרעססע של המחבר . H. Posenepr. Caosaa y5ה קמח פסח ומכשרה גם לאוכלי ישן 4 זארטין מובחרים. ותכלית חכשרות בהכשר חרב הגאון בפינסק יעמידו מהרחיים של האחים לוריא. מפינסק ע״י מסלת הברזל בוואגאן מכוסת בכל עת ולכל מקום שידרוש חקונה במקחים זלים מאד. .Dpar pe c2הרעססע עיר בלאשקי חספוכה לקאליש יבקשו איש ו״א אשר לו קול ערב לעמיד לפני התיבה ולהתפלל בעד שכר ארבע מאות רו״כ לשנה חוץ שאר הכנסות קטנות העולה 150 רו״ב לשנה, איש אשר יש את נפשו לבוא בברית החזנות יכתוב אל הקהלה בבלאשקי הירש חיים זאלץ עכטע זיידענע שווייצער מללער-גאזע פיר מיללער, עמפפעהלט . A. S. Wahtler, Warsau aleri9.

|1883-03-06| מכתב עתי משמיע חדשות יתצא לאוד אחת בשבע, את חיים זעליג סלאנימסקי דברי הימים עניני צרפת פנימה אשר זה לא כביר התגלגלו תחת חליפות סכסוכים שונים, שבו עתה לאיתנם יען חדלו השמועות על אדות תתבולות המתאוים למלוכה, אשר לפני כמה שבועות הטילו סער גדול בדעת הקחל, ואין כעת נסבה נכונה להרע- פובליקאנים לחוש עתידות לא טובות להממשלה הנוכחית, כי מאת שואפי מלוכה איןרעה מאומה נגד פניהם. אך בחיק הרעפובליקאנים בעצמם הוטל כעת גורל הממשלה, אם ישבתו מריב וישיבו להפארלאמענט את כבודו אשר גלה ממנו, כן בהליכות הממשלה פנימה וכן גם במצב העם ובמדריגתו במערכות עניני חוץ באייראפא, אז יש תקוה להם לחזק את הברית בין העם ובין הממשלה ולגרש רוח רעה מביניהם, אחרי כי הפרעזידענט גרעווי הצליח להקים לו מיניסטעריום חזק ואיתן מלא מרוח גאסבעטטא, ומכונן מצעדיו לדרוך בעקבות איש התהלה ההוא ולהרים את קרן הממשלה מבית ומחוץ. ה׳ פעררי לא כאורח חדש נטה ללין על במתי ממשלת צרפת הוא כבר התערה כאזדח רענן בממשלת הרעפובליק, ובשנת 1880 נשא גם כן את המשרה על שכמו, וגם אז היה הוא איש הבינים בין הסענאט ובין הפארלאמענט בשנת 1880 היה חילוק דעות בין הסענאט והפארלאמענט על אדות היעזאיטים אשר הפארלאמענט גזר אומר להחרימם מבתי הספר והסענאט עמד לימינם, ולא יבול השר פרייסינע לעשות שלום בין בעלי הריב, ויסר ממשמרתו, ועל מקומו בא פעררי ויחדש חק נושן. ויתן תוקף מחוקקים להפארלאמענט לגרש את היעזואיטים מן הארץ, וגם עתה עשה לצאצאי בית אדלעאן כאשר עולל אז להיעזואיטים, פקודת פעררי יצאה לפעלה בלי מניעות בלל, המיוחסים למלוכה עשו מצות הסמשלה אף לא צעקו חמם נגד זה, וכן עשה המיניסטעריום את חובתו הראשונה באמונה, ורצון רוב העם יצא לפעולות. והנה עתה החובה מוטלת על נשיא המיניסטעריום ה׳ פעררי, לקיים גם את שאר הבטחותיו באספת הפארלאמענט, להרים קרן הממשלה בארץ ולהקימה על מדריגה נכבדה בעניני אייראפא, לצאת ביד חזקה, לא לבד נגד שואפי מלובה אך גם נגדהחפצים לעקור את הכל ולפרוע פרעות בארץ, eee מחירו באשכנז: None 14 ריכם מארק שנה. בעססריך 5 פל׳ לשנה. וכן לרבע שנה. כר טידעות מכל שורה קצרה 5 סאפ׳ ומשורם רהבם 10קא׳. e-s eee - ברוסיא ופולן. 4 סשולח במוקדם לשנה 5רווכ. נח שנם 2.75 רוכ. לרבע שנה 1.50 רוכ. ל ביחר הארליה 20 פראצס. באמשריקא 5 דאלאר cc5 תוכן הענינים דברי הימים. הוראדנא. ניעשוויעו פאניוועז.. wפח לבי ישראל תקצות עגונת. הדעות. שלות ותשובות . שערוריותיהם מיסיפות והולכות, בנוגע לענינים פנימיים, לא יכבד הדבר כל זמן אשר יהיה להמיניסטעריום משען רוב דעות בהפארלאמענט כעת הזאת אולם בעניני חוץ מכשולים רבים יתנגשו לפני ה׳ פעררי על דרכו אשר יחפוץ ללכת בה להגדיל ולהאדיר ערך צרפת באייראפא, מצב צרפת באייראפא נתבלבל ונסתבך מפני שגגות רבות שיצאו מלפני השליטים בקרבה. בגלל שניון שיטתה בעניני מצרים עברה רוח רעה בינה ובין אנגליא, ונוספה על זה גם שאלת מאדאגאסקאר סלע המחלוקת בין שתי הממשלות, כי שתיהן יחד לטשו עין חמדתם על אי נחמד ויקר ההוא, אך צרפת התעצלה במעשיה גם נבאשה באנשי מאדאגאסקאר, ומחורבנה של צרפת נתמלאה אנגליא, ותברות ברית עם בני מאדאגאסקאר לפרוס מצודתה על האי ההוא, וצרפת מתרעמת כעת אך כבר עבר המועד. השר דיקלערק החל להתקרב אל איטאליא אך גם הוא נשאר בחצי הדרך ולא הגיע עדהמטרה, ואשכנז כמקדם עוינת את צרפת על כל מדרך כף רגלה המיניסטריום של פעררי תופש בידו רסן ממשלה בודדת במועדיה ונפרדה מכל אייראפא בכל זאת הבטיח הנשיא פעררי לתקן גם בפנה הזאת את המעוות ע״י הקודמים לו, ועיני כל יודעי העתים כלות לראות מעשי הנשיא החדש נודע כי פעררי הוא איש פעלים, בנשיאותו הראשונה קרא מלחמה על טונים, וקרוב הדבר לאמת, כי לו עמד הוא בקיץ העבר בראש הממשלה, אזי סלל דרך אחרת לפתרון שאלת מצרים, אולם עתה השאלה הזאת הלא כבר טצאה פתרונה, לא יועילו כל דברי צרפת להטות לב אנגליא להשיב סדרי ממשלת מצרים כמקדם, ובחרב הן לא תצא צרפת נגד אנגליא, זאת בל יחפוץ אף איש עשוי לבלי חת בפעררי. יש אשר יאמרו, כי זומם פעררי למלחמה עם אשכנז ולתכלית זה יאבה לכרות ברית עם איטאליא אולם איטאליא לא תוכל לכרות ברית עם ממשלה אשר תקרא מלחמה נגד אשבנז, מן שאר השאלות המדיניות לצרפת, מלבד שאלת הדאנוי ועוד שאלות קטנות, הנה שאלה אחת גדולה ונבבדה אליה היא בעניני סוריא נודע כי צרפת משתוקקת לדשת את סוריא ובפרט גברה התשוקה הזאת כעת כאשר תקעה אנגליא את יתדה במצרים, אבל גם לדבר זה לא יאותו לצרפת איתני איראפא כאשר נאותו לאנגליא במצרים גם תוגרמא בעצמה הכושלת באייראפא, שומרת עתה את ארץ סוריא כבבת עינה ולא תתן לצרפת לנגוע בה, בלתי אם תתחולל מלחמה ביניהם, מלבד שאלת סודיא, נשארה לצרפת עוד שאלת מאדאגאסקאר, אשר לא תחפוץ אנגליא להשיב לצרפת, אף שלחה שמה צי אדיר לעמוד אצל חופי האי, למראה כל הדברים והאמת האלה הבטחת ה׳ פעררי להריםי קרן צרפת בעניני חוץ, לע״ע כחידה סתומה היא לפני כל יודעי העתים. מאה מוזר ונאלת נראה כעת בבית הפארלאמענט האשכנזי, תעה לב יושבי הבית ההוא וישכחו כיבבית הנבחרים חמה יושבים ודנים בעניני המדינה, סרו מן הדרך ויבניסו ראשם ורובם בויכוחים ע״ד עניני מדע אשר מקומם בבית המדרש בין תלמידי חכמים תוקרים ודורשים ולנים בעומקה של הלכה, ולא בבית הפארלאמענט אשר לא זאת מטרתו ולא לזה כשרון רוב הנבחרים, רוח עועים זה נסך הבער הנבער מחכמה ומדרך Du Bos non) ארץ, שטעקקער הוא האשים את החכם על אשר הטיף דברים לפי שיטת דארווין, וכאשר בא הענין לידו התאזר ויצא למלחמה נגד שיטת דארווין, הוא שטעקקער אשר לא ידע בין ימינו לשמאלו בחכמת הטבע! שטעקקער לחם מלחמתה של תורה נגד דארווין, אף כי כסומא בארובה הוא מגשש באפילה, שיטת דארווין אם נכונה או לא המשפט לחוקרי הטבע, ולא הפארלאמענט הוא כסא ד לעניני מדע. שני ימים רצופים נמשך הויכות, בין נואמי נואם יצא גם הפר׳ ווירכאוו וימלא חצץ פי שטעקקער, ואשר דרש שטעקקער לענוש את החכם Lu ois emon ולכונן סדרים חדשים בבתי מדרש מדעים, עצתו זאת הופרה . אסיפת צירי הממלכות בלאנדאן בצעו את מלאכתם וכולם מלבד הציר הצרפתי באו על התתום על ספר כול התלטותיהם, הם החליטו, כי זרוע נהר הדאנוי הנמשך דרך אטשאקאוו יהיה לרוסיא לבדה, אך הרצועה אשר בין קיליא זבין פרוט עליה ישגיח ועד מיוחד של פקידי כל ממלכות אייראפא, יען חלק אחד מן גדות הדאנוי במקום זה הוא לרומעניא, ולכן אין ליחד לרוסיא לבדה את כל הרצועה, זה שרש דבר ההחלטות, זפרטיהם יודעו בקרוב (חדשות בקרב הארץ). לא ארכו ימי המנוחה לאחב״י שוכני רוסיא, עוד הפעם יד בל אדם ממשמשת בהפצע האנוש, בשאלת היהודים, אשר גם נגיעה קלה בה תכאיב כמדקרות הרב ומעכבת בעד הרפואה הועד החדש לפתרון שאלת היהודים העומד תחת פקודת השר מאקאוו הזכיר נשכות והמציא ענין רב לסופרי מכה״ע הרוסים ולדעת הקהל ברוסיא לענות בו, ואחרי כי רבו מגידי פשע וכמעט אין מליצי יושר לכן דעת לנבון נקל כי המשא וסתן החדש הזת במכה״ע הרוסים הוא רק לחבורתטו ולפצענו. הצורר סובארין בהנאוואיע ורעמיע שב להיות גם הפעם ראש המדברים בלהקת המשטינים, בסבר פנים יפות הוא מקבל את הועד החדש, ובכניסתו לעבודה הוא מתפלל תפלה קצרה זו (הובאה גם בקור׳ ווארש׳ 48): קשה להשיב כעת על השאלה מי ומי השליטים בארצות אייראפא הישלטו בהן העמים היושבים בקרבם, או נתונות הן ביד אגודת עשירי ישראל והגדול שבהם רוטשילד מכובד בסנדקאות ובאפוטרופסות זו? לפני מאה שנים לא נודעה שאלה כזאת, ועתה יד ההאבזדה הנל בכל היא ואם תשאל, איך הגיעו היהודים לשלטון כזה? לא מתבמה שאלת על זה, הדבר פשוט מאד היהודים מסתפקים במועט וקובצים על יד נשך ותרבית כסף תועפות, בחיל ובחוסן הזה השפילו לארץ את האצילים רסו מצודתם על הסוחדים ועל כל האזרחים וגם את ההמון ינורו בחדסם, מתי יהיה קץ הפלאות למצב המסוכסך הזהז לא נפריז על המדה אם נאמר כי יבוא יום אשר כל בני העבים בכל עמלם ויגיעם לא ישתכרו יותר רק ערך 1 1, ואואצרות הכסף יאצרו ויחסנו ביד היהודים״ בדברים האלה הנאים לאומרם קדם סובארין את פני הועד החדש, ובן מינו בקיוב הצורר פיכנא מרל הקיובליאנין זכה ג״כ למצוא תואנה להטיל אבק רב בעיני כל קוראיו, ולהוליד מבוכה בעולם המסחר בימי הקאנטראקטען האלה בקיוב, ע״ד המבוכה הזאת מודיע הסופר למכ״ע גאז׳ פאלס׳ (50 א) כדברים האלה: מחדרי הרעדאקצית של הקיובליאנין יצא סער מתחולל, במכיע הנ״ל נדפסו שני סאטרים אשר פעלו פעולה סבהלת הראשן הוא מאמר ראשי בשם הרעדאקציאן, והשני הוא כמו רומז מאת הממשלה בהראשון תחה הרעדאקציאן את דעתה כי ראוי לנהוג גם בין חבורות בעלי בתי מלאכת צזקקער את סנהג החוקים הסגבילים נגד חיהודים מחודש מאיי שנה שעברה והוא, לאסור על החבורות לבל יבחרו איש יהודי לראש ולמנהל, ובמאמר השני ידובר ע״ד איסור לפולאנים לבל יקנו שטרי אקציען של החבורות הג״ל שני המאמרים האלה הקפיאו והעמידו כמו נד את כל עסקי הקאנטראקטען במקצוע הנכבד של מלאכת הצוקקער. נבהלו כל הסוחרים ולא מצאו ידיהם ורגליהם, עד אשר התעוררו אנשי הבירזא ויתאספו וימתיקו סוד והגיעו לכלל החלטה זאת : הועד של הבירזא ידרוש מאת הרידאקציון של הקיובליאנין שיברר את דבריו בענין שני המאמרים הנ״ל. אם אין יסוד לדבריו ידרשו מאתו להדפים הכחשה מבטלת דבריו הראשונים, ואם יש יסוד לדבריו, אז יערכו אנשי הבירזא מכתב בקשה אל הממשלה, בו יבקשו לבטל את כל החוקים המגבילים השוררים בארץ נגד היהודים והפולאנים, וביחד, לבלי להוציא לפעולות את הסדרים החדשים שהודיע מכ״ע הקיובליאנין; וטעמם ונימוקם של הסוחרים, כי הפסד מרובה עולה אל המסתר וחרשת המעשה ע״י איסורים כאלה. מזה נראה עד כמה נתדלדלו הקאנטראק- טען מפאת שני המאמרים הנ״ל, אם גדרים ואיסורים כאלה נגד היהודים והפולאנים יצאו לפעולות אז לא תוכל שום חברה חדשה לקום, אך עוד הקיובליאנין לא בירר את דבריו לפי הנשמע החליטה גם אגודת בעלי הנכסים להסתפח אל הבירזא )u 50( בענין זה, עכ״ל סופר מכ״ע הנ״ל, גם מב״ע וויעק׳ צורר היהודים משתתף כעת בצערם שלהיהודים, יען גם הפולאנים שרוים בצער זה, לדבריו טעמו של הקיובליאנין הוא, יען אין היהודים רשאים לקנות אחוזות מחוץ לעיר, אולם לחבורות עם שטרי אקציען נתונה הרשות הזאת דבר הלמד מזה שאין היהודים רשאים להמנות בסוד חבורות כאלה. מכ״ע חנ״ל נפל על המציאה— על ענין רע הערוך כעת בשערי המשפט בהארקוב נגד פקיד הפאליצייא אשר לקח שוחד מאת חברי גנבים „ורוב גנבי ישראל״ ולא הפריע מעשיהם, מכ״ע הנ״ל הולך ומונה שם כל איש יהודי היושב על ספסל הנאשמים ומגלגל את האשם על כלל ישראל, לנגד קול מחצצים אלה נעים ונחמד לנו לקרוא במכ״ע נאוויני השקפה כוללת ישרה ונכבדה על שאלת היהודים, השיבותו העצמית וגם מפני ערכו היקר בתור גילוי דעת מפלגה נכבדה בארצנו נעתיק ראשי דבריו: בימים חאחרונים כוננה הממשלה בעיר המלוכה פ״ב ועד חדש לחקור ולהתחקות על כל החוקים הנוגעים בישראל ברוסיא, ע״י הפקודה הנכבדה הזא נכנסה שאלת היהודים לתוך חלקת מחוקק, אתרי אשר התגלגלה תחת חליפות מקרים שונים, ואחרי אשר חלו בה ידי שובבים ובשמה קראו למהלומות הנה אחרי הפרעות והשערוריות זכרונם לקללה, שלחה הממשלה פקיד מיוד לסובב במקומות הפרעות ולהתחקות על מצב עניני העס ועל הנסבות והמקרים שם, ארי כן כוננה הממשלה במקומות מושבות היהודים ועדים מיוחדים מבין כל פלגות העם וגם מקרב היהודים, ונתנה את המשרה על שכמם לתקור כדת מה לעשות לפתרון שאלת היהודים. אך מעטים ורעים היו מעשי הועדים, ואולי תהיינה תקירותיהם „לעץ פרי עושה פרי" בקרב הלקת מחוקק אשר בה שאלת היהודים ספונה היא כעת בפקודה האחרונה אשר התציאה הממשלה נאמר באר היטב, כי אחדי אשד תשלם מלאכת הועד עליו להיש ספר בולל הצעותיו אל שר הפנים, והוא ישית עליו נוספות את חוות דעתו בענין ההצעות החדשות, ואז יובא הענין לקרב סוד יועצי המלוכה. זאת היא הנותנת תקוה, כי מועדצות הועד החדש לא תתנהצנה בכבדות כמועצות הועדים הקודמים אשר נמשכו עד בלי אחרית ותכלה, הנה דעת לנבון נקל כי מגידי עתידות אין בקרבנו להגיד מראשית אחרית מועצות הועד החדש, אם תנתן להיהודים יושבי רוסיא הוקה אחת עם כל וזשבי הארץ, או ישארו במדור של חוקים מיוחדים, זאת לא נחזה מראש אבל הענין הזה לבדו, אשר באה שאלת היהודים ללשכת מחוקקים, דיו להפיק רצזן ממנו, הן על דבר שאלת היהודים כבר הרבו הסופרים לכתוב עד כי למותר נחשוב לכונן כעת לבנו להקר ענינה, רק את דעתנו בנוגע לפתרונה נבאד בקצרה. חכמיה רבים הוכיחו כי השצב הנוכחי של השאלה הזאת הססוכסכת ומבולבלת בכל מקוסות מושב היהדים, הוא נובע מסקור התוקים היוצאים מן הבלל המצמצמים את היהודים במקום צר מהכילם, ובמקצוע אשר רבים דשים בו לבלי די לכן לא יוכלו להתפתח ולעשת חיל בבשרון המעשה ככל העמים החפשים החוסים בצל המשפט. חכמים רבים וכן שלמים הוכיחו כי אם לא ינתנו ליהודים כל החוקים הטובים הנתונים לכל בני הארץ, בנוגע להיתר מושבם בכל מקום ולמשאם ומתנם הינוכם וזכיותיהם בכל פניות שהם פונים, אם זאת לא תנתן להם אז שוא עמל כל המחוקקים יוצרי עמל עלי חק, בכל הגדרים ההם לא יתקנו אך יקלקלו ויבלבלו את המצב הרע יותר ויותר על כל הדברים והאמת האלה יש ויש מופתים חתכים המוכיחים באופן היותר מובהק את אמיתתם השלימה מכל צד, כנודע חוקי הגראף אוגניאטיעוו לא עשו פרי טוב אבל דלדלו עוד יותר את מצב הענינים, גדרים ואיסורים כאלה לא לעזר ולא להועיל המה ופרי לא ישוה להם, משפט וצדקה, חופש וזכיות — חלא הם מחסורי היהודי באשר הוא אדם, ובלעדם לא יוכל לחיות חיים של שלום וכבוד, על היהודים להשתדל בבל כחם להגיע אל המטרה הזאת התרוצצות המון היחודים במקום, אחד התפרדותם מן כלל העם וכל זרות מצבם הנמוסי פועלים פעולה הכרחית להקים את היהודים לשטנה נגד עם הארץ () — אך רעה חולה אתת יש במצב היהודים, הוא הדבר אשר נראה, כי גם בהארצות אשר כבר זכו לחוקה אחת עם כל בני עם הארץ, ידם רב להם להתנשא על כלל העם בכשרון ובעושר, כן המאמר הנ״ל הוא אליה וקוץ בה, ובסוף דבריו לא עצר הסופר ברוחו והעלה עלילה אנטיסעמיטית, אך בכלל מאמר הנ״ל בתוב בכונה רצויה ובשכל טוב , ותזון יקר הוא בימים האלה מעיר קאמינעץ פאדאלסק מודיע הסופר למכ״ע קראיי, כי באסיפת החברה למשען תלמידים עניים הגונים התלוננו רבים מן החברים על אשר תמכה החברה גם בידי תלמידים מבני ישראל, אך ראש החברה השיב ורפיו דברים נטרצים והוכיה כי יותר מזה עלה תרומת הכסף אשר יתנדבו היהודים לטובת החברה הזאת, הסופר קורא תגר על אשר בקרב החברה הנ״ל לא נבחר אף יהודי אחד מכ״ע בעיר מושבנו ווארשא עודם נושאים ונותנים בהשאלה אם נעילת דלת חבורות בעלי מלאכה (ו0c1) בפני היהודים היא לפי היושר והמשפט או לא, מכ״ע הצוררים לא ישגיחו על השאלה הזאת כלל ויש אשר הזכירוה אך לרעת היהודים ולחרפתם, אבל כמה וכמה ממכ״ע הטובים לישראל הולכים וטדפיסים מאמרים נמרצום נגד החבורות אשר רוה קנאת דת וצרות עין מצאו להן קן בקרבם, וכסמל הקנאה והשנאה הם קופאים על שמריהם עוד מימי הבינים, אף כי לפי דתי הבדינה כבר נהרסו כל הגדרים המבדילים ואין שום יסוד למעשיהם, בכל זאת משנה לא זה ממקומה, מו״ל מכ״ע נאוויני דרש מאת בע״מ הנוצרים אשר יחוו דעתם בענין זה אך מן אנשי החבורות איש לא כתב מאומה, ודומיה כזאת הלא היא תשובה ברורה אבל לא כל צוררי היהודים ישימו מחסום לפיהם, מכ״ע וויעק, ,l עכא, קוריער פאראנני, ועל כולם יעליענסקי במכ״ע הם מתנפלים כפעם בפעם על היהודים, בנוגע למכ״ע האחרון כבר עוררנו באחד מגליונות הצפירה על ענינו ועל הרעה הנשקפה ממנו, אבל לדאבון לבנו הרגש הזה לא גבר עוד בלב כל איש שראל, ויש בקרבנו רבים שאננים קצרי ראות אשר לא יראו את הרעה טרם בואה, לפני איזה שבועות הודענו לקוראינו כי בעיר בעלגראד בסערביע נוסד מכ״ע אנטיסעמיטי, והנה אחב״י שם אף כי עוד לא נכוו ברותחין כמונו, הלכו והשתדלו והצליחו לסתום פי המשטין במצות הממשלה אשר אסרה על מכ״ע החדש מבוא בקהל : כן יעשו החכמים הרואים את הנולד אבל השאננים ישימו בטחון שוא מעוזם, ואם רק הרפו מהם בעלי הפרעות ולא נשמע רעש צבא היחפים בחוץ, ישישו עלי שלום ושלוה. מכ״ע קאררעספאנדענט פלאצקי מודיע, ע״ד חברות האצילים, כי כרחוק מזרח ממערב רחוקה מהם משבה רעה נגד היהודים, כל ישעם וחפצם רק להגדיל את המסחר בינם לבין עצמם אבל לא להרע בזה להיהודים, ולכן אין להיהודים לפחוד מפני פעולה רעה, מי יתן ויאפנו דבריהם! אם רק להגדיל ולהאדיר את הססחר יאבו האצילים אז יוכלו אחב״י לשקוט במכונם, אולם אם ראשית התנועה הזאת בעיר אפאלע היתה סגירת בתי משקה של היהודים ומסירתם לאנשים נוצרים, הנה לא יפלא חדבר מדוע בא מגור ללב היחודים, חנה לפי מצב הנוכחי המסחר הוא „כבשת הרש״, ואם יאמרו להדוף בכח את היהודים ממקצוע הזה מבלי לעזור להם מאומה לאחוז בענפי עץ החיים אחרים למה נתמה על החפץ כי התגועה הזאת הפילה חתיתה על היהודים. לפני כמה שבועות הביא מכ״ע המוני בעירנו שמועת הבל וריק, כי חברת כי״ שלחה הלום שלוחיה לקבוע יום השבת ביום א׳ לשבוע כמנהג הנוצרים כל בר בי רב דחד יומא יודע כי הברה כי״ח איננה מתערבת בעניני הדת ולא תעשה דבר כזה, ומי פתי יסור חנה לדבר ע״ד גמל פורח באויר" אשר נעתק ממכ״ע הנ״ל גם למכ״ע גאלאס, אנחנו לא השבנו לנכון להזכיר הבל כזה, והנה כעת מודיע קור׳ צאר״. כי השמועה יצאה מאת אחד מן המסיתים, אשר בדא מלבו מילתא דבדיחותא כזאת,וממנו באה למכ״ע ההמוני הנופל על מציאות כאלה אשכנז. בהיות בימים האלה יום הזכרון למות איש התחלה בערמהאלד אויערבאך הביא מכ״ע איזר׳ וו״ש כמה דברים נכבדים מתולדות חייו, אויערבאך היה בסתר לבו דבק בדת אבותיו באחת משנים האחרונות לימי חייו היה בעיר וויען ביוה״כ והתפלל שם בביהכינ יום תמים, למחר פגשוהו אוהביו חכמי הנוצרים ויקשו לשאול : הגם אתה חוקר שפינוצי בין החרדים ? ויענה אותם לאמר: יותר אשר אני שפינוצי הנני יהודי בלב תמים וביום הקדוש הזה בשים אל עליון את עיניו לפקד צבאו לא אחפוץ אנכי לברוה מן המערכה׳ מעיר דאנצינ מודיעים כי חמש עשרה יהודים נבחרו ליועצי העיר, מספר גדול כזה של יהודים לא היה מעולם בסוד יועצי העיר דאנציג, ושרש הדבר, יען כעת התאחדו כל היהודים לקהלה אחת, תחת אשר מאז התפרדו לקהלות שונות מפאת חוקים נושנים שרידי ימי הבינים אשר שלטו בהם לרעה והפריעו את אהדותם אוסטריא-אונגארן. עלילת הדם מטיססא-עססלאר כבר חדלה מפעול פעולותיה בלב העם, לכן בדו הצוררים עלילה חדשה מלבם וכבר עלתה העלילה על עמודי מכ״ע „פיגלעטסענג״ אך היא נקטפה בעודנה באבה, והיהודים חשו ולא התמהמהו לברר בראיות כי שרש העלילה הוא כקרה שקרה בעיר טיססא סענט-אימרא, כי טבעה שם נערה בבאר מים, והנערה היתה יהודית. נשיא הביניסטרים באונגארן ה׳ טיססא הגיד לאיש יהודי בין יתר דבריו כי נודע ונתברר לו כעת, בי את כל המבוכה נגד היהודים הולידו איזה אנשים פוחזים על מנת להשתכר מזה ולא למען העם או למען הדת הנוצרית יעירו קנאות— מעיר פראג מודיעים, כי ממשלת המקום החליטה לתקן בדקי בית הכנסת עתיק יומין „אלט נייע שול״ אשר נבנה לפי ההשערה בתחלת המאה הי״ג, הבנין העתיק נוטח לנפול, אולם באשר לא יחפצו בני העיר לנתץ אבני זכרון ההם אשר שיבת קדש הופפת עליהם, לכן יחפצו לסעד את הבנין מבלי לפרוץ קירותיו, לתכלית זח באו חכמי הבונים לקרב הבית והתחקו על כל משטרי בנינו ומוצאיו ומובאיו, קירות הבית פנימה מכוסים בפיח שחור מן הנרות והמנורות ואבק וקורי עכביש, ולפי המסורה נשארו שם עוד עקבות הדם הרב אשר נשפך ביום הרג רב בבית הכנסת בשנת 1389, רבים הם החפצים היקרים וכלי הקדש והתכונות אשר מצאו סגל- חבורה בביהכ״ג ההוא, וכולם יצויירו בשרד נאמן וישארו לזכרון. צרפת לדאבון לבנו פרצו בין גולי ארצנו בפאריז שערוריות ומבוכות, בימים האלה התגודדו העניים לפני בית חברת גמילות חסדים ויתחבטו ויתנגחו עד כי באו שוטרי הפאליצייא וביד חזקה גרשום משם ורבים נתפשו והושמו במאסר. מה נורא החזון הזה, אצבע המחסור והמצוקה הזה! אנגליא, הרב אדלער אב״ד בלאנדאן פנה בבקשתו אל ראש ישיבה בבית מדרש מדעים בלאנדאן, לפטור את תלמידי ישראל מן הבחינות ביום השבת ובימי הפסח הבאים, והפיק רצון, ופקודה כזאת יצאה לאור — בעיר הולל באנגליא בין מאתים אלף נוצרים יושבים שלשים אנשים יהודים, ויען כי בשבת ישבתו כמצות הדת, וביום הראשון לשבוע אסור שם כל מסחר ומשא ומתן וגם קנין „צרכי אוכל נפש״. לכן היהודים משלמים לממשלת המקום 5 שיללינג לשבוע להיות להם הישות לישא וליתן במסחרם ביום א׳ חק ישן נושן כזה שלט מאז באנגליא,. אך נשתקע זה ימים רבים רק בהולל לבדה שבו ותקנוהו מכ״ע האנגלים מטיילים ארוכות וקצרות ע״ד המנהג הזר הזה, ודורשים מאת חממשלה להתיר להיהודים את המו״ם ביום הא, יען שובתים הם ביום השבת לפי תורת משה וגם לפי תורת הנוצרים הקדומה, ולשבות שני ימים בשבוע אי אפשר ישוב ארץ ישראל שאלת ישוב א״י עלתה על במתי בית הנבחרים באנגליא זה הוא המקרה היותר גכבד בעולם היהרות בימים האחרונים הנבחר היהודי ה׳ סערזאנט סימאן שאל בבית הנבתרים את פקידו של שר החיצון, אם שמה הממשלה את לבה לדברי ה׳ אליפהאנט המודיע במכתבו בהטהייסם, כי הפקיד התוגרי בחויפא סגר את שערי הארץ מפני אורחת יהודים שבאו באניה, רובם בני רומעניא אשר ברחו מפני העשק והמרוצה ויתפצו להחיות את נפשם מעמל כפיהם . ויש ביניהם גם בני ארצות אחרות וגם בני אנגליא והציר האנגלי השתדל לטובתם, אך הפקיד התוגרי עמד במרדו, וע״כ נאלצה האורחה הנ״ל לאחוז דרכה לאלכסנדריא ולהתענות בדרך ולשאת עמל ותלאה מרבה להכיל, ואם תחפוץ ממשלת אנגליא לבוא בדברים עם תוגרמא לטובת יהודי אנגליא, ואולי גם לטובת כל היהודים האומללים החפצים להתישב באה״ק. על השאלה הזאת ענה הפקיד הלארד פיטצמויריס, כי הממשלה כבר שמה לבה לזה, והציר האנגלי קבל צו ופקודה נמרצה לדרוש מאת ממשלת חסולטאן, כי תצוה את פקידיה בחיפה לבל יהינו לשים מעצור על דרך היהודים ילידי אנגליא, גם יבקש הציר את ממשלת תוגרמא לזכור את הברית והחסד אשר הבטיחה לתת לכל בני האמונות השונות בפקודותיה מאז ועד היום מירושלים מודיעים למ״ע .Je. Chorn , כי קבר הנביאים חני זכריה מלאכי אשר היהודים נהגו בו דין בעלים, קמו נגדם מערערים מבין פקידי הממשלה ויחפצו למכרו אל הנוצרים, אולם היהודים השתדלו ומנעו את הפחה מעשות זאת, אך הפחה עוד חוכך בזה ופוסח על שתי השעפים, לכן יבקשו מאת אחב״י בלאנדאן לעמוד לימינם בדבר זה.— הסופר הנאמן מחיפה למכ״ע הנל מתאר את מצב הקולוניסטים בצבעים מבהילים ומתרידים. לעיר מושבנו ווארשא שב אחד מאחבי הקולוניסטים וגם הוא פיהו מל קינה ותלונה מאראקקא. אכן נעשתה בקאסאלאנקא במאראקקא התועבה הנוראה שהודענו בגליון הקודם, ואלה פרטי המקרה לפי הודעת .Je. Worldהיהודי יעקב דמיאל מתורגמן של הציר האנגלי, יש לו שני בנים שובבים ויכעיסוהו סאד בדרכיהם, ויבקש לענשם ותעל חמת הבנים עליו ויורו אליו כדורי מות מקנה וספגו חמש מאות מלקות כפנהג המדינה, אבל לא בזהכר האב הקפדן די, ובדמיונו כי נערות עבריות השחיתוובניו, לכן הלך ובקש מאת הפחה לתת לו רשות לתפוש שבע נערות החשודות בעיניו הפחה מלא בקשתו והנערות נסחבו בחזקה בחצי הלילה, והוכו מכת מרדות לעין העם בחמת נמרים ובדרך פראים, אף כי באסת תמימות ונקיות הן מעון. הנבחר היהודי ה׳ סערזאנט סימאן שם את לבו לדבר הזה, וממשלת אנגליא תבקש דין ומשפט בעד העלובות. הצופה לבית ישראל שאול מתחת רגזה לקראת המנצח בבגינות רישארד וואגנער, קמו מכסאותם פרעה ועמלק, המן עם עשרת בניו ורבבות אוהביו מאז ועד היום, אשר תולעתם עוד לא סתה ואשם עוד לא כבתה, כל האלומה האיומה הזאת קמה וגם נצבה ותשתתוה ותפנה מקום בראש לוואגנער נעים זמירות האנטיסעמיטים . והצוררים החיים עוד עמנו היום ביגונם ובאבלם למות וואגנער— יקרחו קרחה בראשנו ובבשרנו ישרטו שרטת ואחרי מטתו סקללים הם אותנו באשכנז, באוסטריא, באונגארן. בסבהיע וגם בחוברות מיוחדות „מצוה לקיים דברי המת!" יקראו כולם פה אחד, ונפת תטופנה שפתי שטעקקער בדרשה מיוחדה אשר זאת היא תמצית תמציתה : עמי זכר נא מה יעץ לך רבינו וואגנער עוד לפגי חמש עשרה שנה : הוא יעץ להבדיל את היהודים מתוך עדת לאומים, כי בכל תבואתנו ישרשו, את קדשנו יחללו, את חכמתנו ובינתנו יסכלו, את רכושנו יחמוסו ואת ארצנו יטמאו, עמי צור תעודה חתום תורה זאת בלמודיך הנה על במותיו נפל חלל תופש כנורנו, הבה נקימה לו מצבה כאשר חפץ סלה!—הלא תדעו הלא תבינו קוראים נכבדים, כי בנו בחר רבוגם של האנטיסעמיטים להקימנו למצבה על קבר וואגנער, ומה כל הקצף הגדול הזה אשר קצף וואגנער ? מפני היהודי מאיר בעער ומפני מענדעלסזאהן בארטאלדי הנוצרי אשר ממעי יהודים יצא, קטנם של שנים אלה היתה עבה ממתני וואגנער בעולם הגגינה, על כן אשמים אנחנו, צוררינו בעיר מושבגו ווארשא הרכיבו ננס על גבי הענק, את המנגן היהודי גראססמאן על מאיר בעער וגם בעבורו ירמסונו הסופרים בפרסותיהם, גראססמאן הורה והוגה מערכת בגינות למען להקת המנגנים והמשוררים על במות ישחק, לא נגינות מהרי״ל ולא זמירות החזנים, אך נגינות ערוכות לרוח הפולאנים, אם טובות או. דעות הן זאת היא שאלה לבעלי אותה החכמה, אך מה להן וליהודים ? האם מפני שנגן גראססמאן שלא כהוגן, עלינו ירבץ חטאת? אל יהי דבר זה קל בעיניך קורא יקר, כל ישראל ערבים זה בזה, על כן ערבים אנחנו גם בעד גראססמאן — וגם בעד קליינערמאן. זה האיש קליינערמאן גם הוא איש יהודי על כן נהיה נא מוכנים ומזומנים לשאת ולסבול עונש פשעיו הוא קים וקבל עצמו את העסק — לטהר חוצות עירנו ווארשא מן הרפש והטיט, ולא עמד בנסיון, לכן יתנפלו עלינו הסופרים הצוררים זה כמה שנים כמעט יום יום בכל מכה״ע היו״ל בעירנו, ודנים אותנו מדה כנגד מדה, ברפש וטיט קלקל קליי- נערמאן ורפש וטיט הם זורקים עליו ועל כל ישראל, מה עשה קליינערמאן, הלך ומסר את המטאטא אל גיסו שהוא מן המאושרים מלידה ומבטן בשמו „שרעדניצקי כדרכי האמורי חשב קליינערמאן בתומו כי השם צקי יהיה שמירה מן המזיקין ודבלת תאנים למרות על השחין בחוצת ווארשא, הרפואה הזאת הועילה לפי שעה להבריח את הסופרים מן השאלה הזאת, יען דמו בל״ס צקי זה הוא מאנשי שלומנו, ונניח לו לתרום את הדשן או לא לתרום כחפץ לבו, אבל איזה הולך רכיל גלה את הסוד והורם המסוה מעל פני שרעדניצקי, וראו כל העם כי הוא יהודי, ולא זו אף זו, הוא גיסו של קליינערמאן הנ״ל! ועוד הפעם נזקקו הסופרים אל שאלת הרפש הקשורה בשאלת היהודים ושלשת השמות : גראססמאן, קליינערמאן ושרעדניצקי עולים בכל יום ויום על עמודי מכה״ע הפולאנים בעירנו כהשמות של מכשפה לא תחיה על שיר המעלות ליולדות. טבעו הסופרים ביון מצולה, והנקל להם שנתגלגלו גלגול מחלות במי מדמנה ואשפות שהגיח שרעדיצקי ברשות הרבים, וילכו מחיל אל חיל ונפלו  עשי ראשם ורובם לתוך הרפש הצבור ומונת לפי דעתם בהחדרים לילדי ישראל באה ועלתה שאלה תדשה, קנקן ישן מלא חדש, שאלת החדרים והניתו הסופרים את השאלות הנ״ל ואחזו בה, הלא זה דרכם, זה בא בביתו של יין וזה בא בכדו של דבש, נשברה כדו של דבש ושפך זה את יינו לשפוך לתוכו — נלאו הקוראים לקרוא את ההבלים ע״ד גראססמאן וקליינערמאן, באו הלבלרים והניחו עיסה חדשה על הדף של נחתומין. על המלמדים עברה כוס בפעם הזאת, ושש מאות החדרים הנמצאים בעירנו נצבו כסו נד על עסודי מכה״ע ווררים התציאו כלי זעסם ופתנמיהם הנבזים ע"ד הינוך נערי ישראל הטובעים בטיט בחדרים, אי פה יתה שקריהם, אי שפה תבטא כזביהם, אי לשון תגיד רוב עלילותיהם? פתאום נשפכו מים קרים על קדקדם הלוהט, נרתעו הלבלרים לאחזריהם וראו Medycעa כי רפואה היא להם מאת הרופאים מוציאי לאור מע בעירנו, הם באו ודנו בשאלה זאת בנחת ובדברי טעם ובסברא ישרה, כעדי ראיה העידו כי אין נקיון בהחדרים, ונחוץ הדבר לתקן תקנות של נקיות וטהרה, אבל היסיפו ואטרו, גם בתי הספר הקטנים להמון ילדי הנוצרים לא טובים הם מן התדרים בנקיון, גם בהם ישוד קטב אדים מזיקים וצר המקום להכיל ילדים רבים, לכן התובה מוטלת על ראשי העיר לפקח על הנקיון גם בהחדרים לילדי הנוצרים, וכן עפ״י חות דעת הרופאים פשטה שאלת החדרים את צורתה היהודית ולבשה צורת שאלה כללית למודת רוח צוררינו שניטלה מהם חררה שהיו מהפכים בה. באמת היתה „שאלת הרפש בהחדרים רק פתחון פה ופרוזדור לשאלת הלימוד בהחדרים, אשר הוצעה גם היא ע״י צורר אחד הדורש בחזקה לבטל את לימוד „הרזקה׳ לא סוגיא דרוב וחזקה, אך החזקה שיש להיהודים על הנוצרים לפי שיטת בראפמאן בספר הקהל השטן הזה החל עוד הפעם לרקד בין קהל הסופרים הנוצרים, שני מכ״ע פולאנים שהם „הטובים מכל עשר מכות״ הלא הם „גאזעטטא פאלסקא וקראיי הפעטערס- בורגי, העלו עוד הפעם את „החזקה׳ כמו החלטה מבוררת למכ״ע גאזעטטא פאלסקא מודיעים מזיטאמיר „מעשה נורא״ על אדות יהודי שקנה מאת הקהל חזקה על אחד האצילים הנוצרים ובכח חזקה זו בלעהו כתנין ולא השאיר ממנו שריד ופליט ולמכע קראיי מודיעים ג״כ סיפור מעשה כזה, ונכבדות מזה הלא הן הדמעות אשר ישפוך הסופר על דברת החוקים החדשים שעל פיהם אסור ליהודים להתישב בכפרים; קודם מתן החוקים האלה — כן יריד הסופר הנ״ל בשיחו — היתה קנאת סוחרים בין היהודים, וזאת עמדה לנו לבלי נהיה להם כולנו לטרף, כי הסחורה שמכר יענקיל בעד שני דינרים בא הערשקע ומכר בעד דינר, ויאסקע אמר די בחצי דינר, וע״י שנתחבטו ונתלבטו הרוכלים בקאנקוררענציע, ע"כ לא יכלו להרע לנו כ״כ, אולם עתה כאשר אין רוכלים הדשים רשאים להתישב, רק היושבים מכבר נשארו על מכונם, הרי אנחנו ובנינו ובני בנינו משועבדים להחנונים הרמאים, ותתקיים בנו הקללה „אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם״. אם לא נתאזר עז לעמוד נגדם בהתחבולה האחת אשר אין לנו שיור זולתה, והוא, להדריך ולהטות את האכרים אל המסחר והיו המה לנו למחסה ולמסתור מפני היהודים, אבל אללי לנו, כי האכרים עם סבל ואין לב, את מי נורה דעה ואת מי גבין שמועה, הלהם תשברנה עינינו וסחרם יהיה לנו לאכול לשבעה ולמכסה עתיק? נחמו נחמו סופרים אבלים, הבליגו על  יגונכם, למה תראו נגעים ופגעים בהאכרים, ראו כמה פקחים וחרוצים המה עד כי עלתה בידם לרמות את הרמאים, בסביבות פאראזאווע לקחו היהודים תעודות למסחר על שמות אכרים נוצרים, אבל רובם נוקשו ונלכדו בתחבולה הזאת, כי האכרים אשר בהם בטחו קמו כצר נגדם ועושים בכח התעודה כאדם העושה בתוך שלו (ראה הצפירה גליון 6) רני ושמחי בת פאראזאווע באכריך, עורו עורו לבשו עז אקסאקאוו וסובארן, הנה האכרים לא קראו את „הרוסס׳ ולא את „הנאוואיע זורעמיע" אף לא את הראלא׳ של יעליענסקי, בכל זאת כוונו לדעתכם באופן מאד נעלה : ומה נעשה אם השיטה „כיון שנפל ליד אכר לא יוציאו עולמית׳ תתפשט בכל תפוצות ישראל ? מתנינו ימלאו חלחלה בזכרנו כי ימי הפסח ממשמשים ובאים, והגנו מזומנים להניח על קרן הצבי כל שאור וכל חמץ, ופן יהיה דבר עם לבב הנכרים קוני חמץ לאמר, הבה נעשה כאשר עשו אחינו בסביבות פאראזאווע וכל בני ישראל יצאו נקיים מנכסיהם. מה נורא הרעיון הזה, ומה נפלא הדבר, שלא העיר על זה בעהמ״ח קונטרס „מצת מצוה ועלילת הדם״. הוא ראה פגימות קטנות מה שאין כל בריה יבולה לראות, ואת ההר הגדול הזה לא ראה, בקופא דמחטא צפה ואל הפיל הזה לא התבונן. הנה הוא טחן הרים בסברא ובחמימות טחינתם נולד עכבר דשכיב ונושך מצה שמורה ושאר מנהגי פרושים, ומרכיב אותם הרכבה שאינה קולטת עם שאלת היהודים ועם עלילת הדם, ולפי דבריו אתי שפיר עלילת הדם על פי מצה שמורה, וכן הוא מתלבש במדת הרחמים על העניים ועל ההפסד המרובה העולה להם מן הנזירות לגזירות, והנה לפי השיטה הזאת יותר נכון ומתקבל על הדעת לאמר מבירת חמץ היא יסד השנאה והקנאה, כי בני הנר תמהים ושואלים מה העבודה הזאת לכם, וזאת הפליאה מבשילתם לחשוב עלינו מחשבות זרות, גם יש בזה סכנ לחסרון כים באופן אשר בארנו! מבלי משים נזכור מאמר חז״ל אמרה כנסת ישראל לפני הקבה הרבה גזירות גזרנו על עצמנו מה שלא על לב ע׳ אומות. גדזלי בהני הדת הנצרית באנגליא חקרים ודנים היום בעין עלילת הדם, ולא עלה על לב אחד מהם לאמר, כי מפני המצה השמורה נולדה או התחזקה העלילה הזאת, ועתה, קרבו גוים לשמוע, ולאומים הקשיבו! הודאת אחד כבעלי הדין האור כי מנהגי פרושים שבתוכנו הם המקטרגים והקליפות המעכבים את גאולתנו האזרחית, יצא מלפנינו בעל דין זה ויבוא בעל דין אחד, הזא הד״ד שיללער שינעססי היושב באוקספורד באנגליא, הד״ד הזה לא הסכיל עשה כמעשה בעל דברים הנ״ל, אך גם הוא נפל לבחינת „קטנות דמוחין הוא מאסף חתימות מאת כהנים וחכמים נוצרים באנגליא המעידים עלינו שאין צורך לנו בדם נוצרים. בכל פעם אשר נקח בידנו למקרא את מכ״ע האנגלי טהיימס׳ ונראה את התעודות וההסכמות, האלה נדפסות על במתי העמודים הגדולים, כלמה תכסה פנינו ולבבנו יתחמץ בקרבנו, אבותינו סבלו יותר מעלילת חדם ולא עלה על לבם לבקש הסכמות מאת חכמי האומות שאין המה סובאי דם אדם, רק השתדלו להטות את לבהקיסרים והאפיפיורים לגזור גזירות נגד העלילה, ועתה בדור המשכיל הגנו מקבצים הסכמות, כד הוינא זוטרא לגברי, השתא דקשישנא לדרדקי! הטרם תבינו „שאין זה מברך אלא מנאץ״ ? האין זה כחהסכמה שהזכירו חז״ל על האומות הקדמוניות „שאין שוקלין בשר המת במקולין ואין כותבין כתובה לזכרים״. וזאת תחשב להם לצדקה ולתהלה? בעוד אשר במכ״ע הגדול להאנגלים „טהיימס׳ כנסת ישראל מתבוססת בדמיה וגביית עדות בפומבי עושה הד״ר שיללער שינעססי הנ״ל עם כל חכמי הגוצרים באנגליא. הנה במכ״ע האנגלי לישראל .Je. hr הסופר מעיר פעטערסבורג מעולל עלילות דמים על נדיבי ישראל, ואלה דבריו: בכל בתי טיאטראות וקרסקסיאות, בכל מקומות משוש ותענוגים נראה עשירי ישראל לרוב, כנור ונבל תוף וחליל ויין משתיהם, וקול שועת אחיהם הנאנחים והגאנקים לא יפריע את עדן נפשם נהרי דמעות אשר עלו על כל גדותיהם לא המסו את קרח לבותיהם, כי כל ישעם וחפצם להתערב ולהשתקע בתוך עם הארץ, ואף כי גם הם שנואים ונבזים בעיני העם, לא ישגיחו על זה, כי נס רגש הכבוד מלבם ואחת מלתם על לשונם אכול ושתו כי מחר נמות, הוי נדיבי בליעל מתי תשובו מררכם הרעה ולא תמותו ולא תמיתו את בית ישראל, הבו משען כסף לאחיכם הנלכדים בחבלי עוני! עכ״ל הסופר הנ״ל, ומה דעתכם קוראים נכבדים על אדות עלילת דמים זאת? זבוב מות ראה הסופר בזכוכית מגדלת בגודל אריה, אך גם הזבוב דיו להבאיש שמן רוקת, ומי יתן והתעוררו אלופי יהודה לקצוף על הסופר הנ״ל ולהוכיח בעליל שכל דבריו שקר ואין בהם אפילו קורטוב של אמת. תעודות כאלה „במזומנים״ ובמעשים הנראים לעין יועילו לנו הרבה יותר מן תעודות חכמי אנגליא המעידים עלינו בהטהיימס שאין דתנו שואפת דם אדם. דם שפך בהפארלאמענט האשכנזי הגבחר אוהב ישראל ואוהב החפש הענעל, אל תחרדו קוראים נכבדים, הוא שפך דם שטעקקער, ר״ל הלבין את פניו ברבים בבהרת לבנה שלא תחזור לצבעה לעולם. שטעקקער הוא מהיר שפתים ומהיר חימה כנודע, ובישיבה של הפארלאמענט נפלו מפיו דברים רעים על החוקר הגדול Du Bois eond כאשרכבר הודענו בהצפירה, ולא הרגיע את רוחו בכל זה וילאה את הנבחרים לשמוע עוד נאצות על החכם הנ״ל, גם תבע את שר ההשכלה לענוש את החוקר בעבור דרשה אחת שדרש לא לשיטת שטעקקער בדבר הזה הפריז על המדה ר׳ שטערי קקער, והענעל קרא לו בקול רם „מלשין!׳ והקול הזה חדת אות קין על מצח שטעקקער, ואף כי נהפך אח״כ בלשונו והצטדק. אבל לא יכול לטהר את השרץ, וחטאת המלשינות כרוכה כנחש על עקבו ומלפפת והולכת לפניו בכל פגות שהוא פונה. קרבו הנה בני מרי ושמעו את אשר יסופר בענין המלשינות מפי היהודי כדמיה, הסיפוד הזה בא במכ״ע גאלאס לפני פטירתו וראוי לשים לב אליו, אוש יהודי בפאריז נבשל והלשין על גבירה נוצרית ויעל קצף העם עליו בכל מכח״ע, ויפן האיש אל ברמיה, ויבקשהו לצאת בשער בת רבים במכ״ע לדונו לכף זכות, וכרמיה השיב לו את התשובה הזאת: אילו בשערי המשפט ישבת על ספסל הנאשמים וחסשרה נתנה על שבמי להמליץ בעדך אזי בל״ס עשיתי זאת, אבל לא השופטים רק דעת הקהל נצבה כר נגדך חדעה הכללית הזאת קדושה היא גם לי ובל אצא גדה, ואם תאמר איש בריתך אני שנינו אנשים אחים בדת לכן חוסה עלי, דע לך כי מאז עשית זאת אין חלק לך בישראל וכמו זר תחשב לי „גש הלאה! את קול הקריאה הזאת יקרא בצדק „העברי הרוססי״ N 7 אל איש אחד מישראל אשר לחרפתנו יקרא עליו שם רב בקהלה בעיר ההרס באלטא דבר השטנה הזכרגו בהצפירה בגליון 6 הוי שועלים בחרבות, הנכם מתנגחים ומתחבטים על טרפכם ואחד מכם בא בברית עם אחד משונאינו ויחד כתבתם שטנה על ישראל, והגה כל השטנה הזאת יצאה מאפילה לאורה, והיא נדפסה שחור על גבי לבן במכ״ע וואסחאד, לעג ושחוק מעוררת השטנה הבזויה, אבל מרוב שחוק דמעות מתגלגלות מעינינו על שבר ישראל, על שאור שבעיסה המעכב, חז״ל אמרו: הפה שאמר גוי קדוש הוא הפה שאמר גוי חוטא, ומה קשה הוא להגיד את הבבא האחרונה בעת שהשטן מקטרג. אולם לא עת לחשות היא, ידעו מהרסינו פנימה כי יש עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיהם בגלוי נכתבים, את המשא הזה אנחנו נושאים גם Je. Messcng על פליטי אחינו המתגוררים באמעריקא. מכ״ע מנויארק הביא לנו את השמועה ע״ד פרעות ושערוריות חדשות במחנה הנודדים באמעריקא בוויינלאנד ובעסטעווילד. כאשר באו שני פקידי החברה למשען האומללים והלכו לעשות מלאכתם להכין להם צידה ולחלק נדבות, התגודדו סביבם בני האספסוף בשאון נורא ויחפצו להמיתם, ועוד מעט מזעיר נפלו שדוד, אך בתחבולות ובשוחד עלה בידם להמלט, כל מחנה הנודדים כסיר נפוח, רעש ומבוכה, קצף ושאון, חמס ופרעות, ולא היתה להפקידים דרך אחרת רק להקיף על המחנה באנשי צבא ויתפשו מתוכם ראשי בריוני וישימום במאסר, אך המבוכות עוד לא שכפו. כאשר עשו הנודדים בפעם הראשונה בנויארק פרעות קטנות נחשב הדבר כמעשה ילדות, וכמו שהילד הקטן היושב בחיק אביו ופושט ידיו לאחוז בזקנו ותולש שערו ואביו מתענג על הדבר וחושב זאת לחכמה גדולה לפי ערכו, אבל עתה התחלחלו ראשי החברה מאד, ויבהילו את השוטרים ומקללים אותם ואותנו מאה קללות בכל יום על אשר הטלנו עליהם משא נורא וכבד כזה — ואנחנו מה? בלב נפעם ונרעש הננו שואלים: האלה המה אחינו העשוקים והאומללים ? האלה הם היהודים חלושי המזג מוזי לב ורכים כקנה אשר הסופר באגראוו „בהעברי הרוסי' יועץ לדאוג קודם כל בעד חיזוק גופם וחילוץ עצמותיהם ? יכולים אנחנו לצייר בנפשנו את המצב האיום שבו נמצאים האומללים ההם, ושהוא מכריח אותם ומחזק את גופם לשערוריות כאלה, כמו שהחולה במחלת הקדחת תחזק לפעמים בכח שלא היה לו כמוהו גם בימי בריאותו בין הספוורים מן טביעת האניה „צימבריא׳ נמצא ספור אחד, איך בנטות האניה על צדה ובהתנגש האומללים בלחץ ודחק נורא אל תוך אניות קטנות החזיקו כמה וכמה מהם בקרדומות ונופפו אותם מסביב לימין ולשמאל לפנות להם דרך בתוך העומדים צפופים. בסיפור הזה נראה מלחמת ההיים כבמחזה, אין כאן לא דין ולא חשבון, לא משפט ולא הלר  -  הבעי ורא בכח כמשל הצרפתים זSue ui peu (ינצל כל אוש אשר יוכל) וכמאמר שיללער בהשודדים: שיממע ווער שוויממען קאנן, אונד ווער פלומפ איסט, געהע אונטער ! כן נצייד לנו גם את מלחמת הקיום במחנה הנודדים באמעריקא, ובזה נמצא צד מה לתרץ תמיהתנו, אבל עדיין אין כאן זכות לבעלי הפרעות, והשאלה לא זה ממקומה, מדוע לא נשמע שהאשכנזים או האירלאנדים או בני שאר העמים הבאים לאמעריקא, שהם יתנפלו על פקידי חברות גמילות חסדים ויפרעו פרעות כאלה לחלל שם עמם ומולדתם? נודע מאז שעניי ישראל אינם מבקשים גדבה רק תובעים אותה והם פוסקים כמאן דאמר יותר ממה שבעה״ב עושה עם העני העני עושה עם בעה״ב, אבל תביעה כזאת ע״י פרעות ושערוריות מי שמע כזאת מי ראה כאלה? הנה הד״ד הילדעסהיימער מודיע בכב״ע יודישע פרעססע, ששלח ס״ת להקולוניא של היהודים בקוטופאקסי באמעריקא, אפריון נמטיה להרב הברליני, ומי יתן ושלח הנדיבים ספרי תודות גם לוויינטאגד ולעסטעלווילד ההמן שנשתחיר בפעם אחת מעול תורה ומצות דרכו לשוב אל המצב הפראי, ונחוץ הדבר להספיק להם קמח ותורה, כי פרוע ההמון, ומצבו שם מזכיר לו את מצב העם במדבר בזמן עשיית העגל, אל נא ישתדלו אחב״י האמערקאניים לתת לחם דת מתוקנה ומגוהצה, כי לא תצלח, ישקדו נא על תקנתם בדת אבותיהם, כי רק הדת היא שמירה מפני אנארכיה וניהיליזמוס. החוקר בחקירתו והחכם בחכמתו יפלסו דרכם ולא יחטאו, אבל ההמון לא כן, ואם אתם שוללים ממנו את הדת הרי הוא חוזר לתהו, פרידריך הגדול קרא אל שריו את קול הקריאה: ,שאפפט מיר דיא רעליגיאן ווידער אינס לאנד, אדער שעערט אייך צום טייפעל״, זכרו זאת משכילי אמעריקא, ואם תחוסו עוד על האומללים ותשגיחו עליהם, השגיתו נא גם על סדרי הדת לבל יהיו לשממה ביניהם, כי עי״ז תגדלו חלילה כלב רע בתוך ביתכם על כל זאת תודה לנו גם העלמה הסופרת עממא לאצארוס, הקוראים יתפלאו ויקשו לשאול „וכי דרכו של בועז לשאול בנשימז״, אבל ידעו נא קוראי הצפירה כי אשת לפידות זאת כגבר גבורתה ועל דגל בעלי ישוב ארץ ישראל תחשב, אילו ידעה העלמה הזאת מדה וקצב, אילו נזהרה ללכת בשביל הזה באמצע מבלי להתרחק אל הקצוות, כי עתה גמרנו עליה את ההלל הגדול כי עתה שמחנו שמחה שלמה על החזון היקר, כי עלמה עברית משכלת מושכת בשבט סופרים באנגלית צחה, ומחממת רשפי אהבה ואחוה לאומית בתוך לבבות אחינו אשר קפאו מקור וקרח אולם ערבה שמחתנו בראותנו כי גם הסופרת ההיא הפריזה על המדה, ונאתזה בסבך השיטה הזרה הלאומית אשר אביה אמורי אמה חתית, מולדת חוץ היא ואין חלק לה בישראל, ובלכתה אחרי השיטה הזאת נתפתתה הנערה לאמר במאמרה האתרון, הלאום הוא עיקר והדת לא כלום. נשים דעתם קלות, אבל אתם הגברים עד מתי תעצמו עיניכם מראות נכוחות ? עד מתי לא תדעו חק וגבול ותדחקו את הקץ? האם אתם מוסרים לעצמבם דין וחשבון ממעשיכם? הנכם מבעירים אש אשר לא תמצאו אחרי כן כח לכבותה, הנכם משננים לבני הנעורים : „אבדה נוחלה תקותנו אם לא נוכל לתקוע לנו יתד בקרב הימים בארץ כנען״. ומה יעשו הבנים שלא יחטאו, אם חלילה לא יקום דברכם ותקותכם לפי שעה ריקם תשוב? איך אתם מניחים על קרן הצבי את כל היהדות, וגם את התקוה הלאומית אשר בשמה תדגולו! זכר נא עמי מה היה בשנת ת״ר. כאשר רבים מבעלי הדמיון בושו ממבטם ויהפכו עורף לישראל, הלא הם נודעים בשם „ת״ר ניקעס׳! חכמים הזהרו בדבריכם, סופרים לאט לכם! נדיבי קיוב רוצים להסיר את לב העם מאחרי הלוקסוס, ויקוו להשבית עי״ז את השנאה. ננית, שלא תשבות השנאה עי״ז אבל עכ״פ טובת הכלל דורשת את מיעוט הלוקסוס, והנה על הצעה טובה כזאת אתם משיבים תהא מונתת עד שיבוא אליהו כהנגיד האכזרי אשר בבוא אליו עני לבקש פת לחם צוהו לחכות עד סעודת לויתן האם אין זה, „טענו בחטים והודו לו בשעורים״? רעיון ישוב א״י הוא רעיון יקר ונכבד, אבל לא תפטרו בו את כל צרבי ישראל המרובים. זאת לא יבקשו גם. הקולוניסטים מסאמארין בא״י., ראו כמה יגיעות יגעו מאתים איש טרם עלתה בידם לבוא אל הקולוניא ההיא, זכרו כי לא אלמן התוגר מן הבאשיבוזוקים, מפקידים-עלוקות, מפחות- אכזדים, ומה תצעקו מה תדברו אל בני ישראל ויסעו כולם בלי איחור ?! זרו הלאה את הפתגמים הנפוחים האלה, אך עוררו את העם לאסוף נדבות בעד הקולוניסטים האומללים בסאמארין, ויצו ה׳ לכם את הברכה! קודאים נכבדים, החזיקו בימין אחב״י הקולוניסטים בסאמארין הנה באה מהם קינה ותחנה אל הר״ר סאלווענדי, בת קול מנהמת כיונה הקול קול יעקב מרעיד בתקפו מיתרי לב כל איש ישר אל נא תחכו עד אשר יחמלו עליהם הנוצרים חובבי אדם הלא תדעו כי האהבה הזאת היא תלויה בדבר. שעפטסבורי ואנשי חברתו בלאנדאן שלחו עוד הפעם שמונים איש מלאנדאן לא״י. הם עברו דרך ברלין ועל אודותם יאמר מכ״ע יוד׳ פרעססע כי לבו נוקפו פן יש כאן דברים בגו, הנה הנוצרים אורבים אל אחינו לתפשם בשעת קלקלתם אך לא כן המושלמנים בני אברהם והגר, הם מרגילים אותנו לתרומות ומעשרות ובכורים ולקט שכחה ופאה וכל שאר מתנות כהונה ומתנות עניים, וסבירא להו כהרמב״ם שאין יחום כהונה בזה״ז, ולכן הם באים „במקום כהן לגבות את כל הטתנות הנ״ל בעין יפה וטורפים מן הלקוחות בל מה שלבם חפץ (ראה הצפירה גליון הקודם מי יודע אולי הם עושים במצות ראש כהני חדת המושלמנית השייך אל-איזלאם? הנה לדברי מכ״ע הערבי „הביכת אל תרדשיך״ (נעתק במכ״ע עכא האשכנזי) נודע כעת להכהן הנ״ל כי קמה כת חדשה בין היהודים ברוסיא המאמינה בתקות הגאולה בדרך הטבע, והוא גלה את הדבר אל הממשלה, ומה היה עונה הכהן הנ״ל אילו ידע כי התקוה הזאת לא חדשה היא, וכל האנשים אשר יתפארו כעת בכבוד ממציאים ומחדשים הם מתקשטים בנוצות עתיקים, בנוצות שלומי אמוני ישראל וחכמי דור ודור (ירושלמי פ״ק דברכות דף ג׳ מד״ר שה״ש, מדרש תנחומא פ׳ דברים א׳, ס׳ הזוהר פ׳ וישלח הללי נפשי, אברבנאל בספרו משמיע ישועה כ״ה, תוי״ט פ״ה דמע״ש), אבל כל הגדולים הנ״ל לא דחקו את הקץ ביד חזקה ובדמיון נלהב, תמוה הדבר, אשר לא גלה כל זאת הצורר ראהלינג בספרו, אילו גלה זאת ראהלינג וספרו בא אל ממשלת תוגרמא, כי עתה בל״ס נאסרו כל הספרים הנ״ל מבוא בגבול תזגרמא, ואחב״י הוכרחו להלקות בחסר ויתיר את כל המקומות אשר בהם סבנה נשקפת לממלכת תוגרמא, ולהגיהם בדרך ההגהה של הד״ר גרעטץ שהגיה זה מקרוב בהעתקתו את ס׳ התהלים וכתב במקום נשקו בר — החזיקו במוסר, נקל לקלקל ולהגיה, אבל הכתובים לא יזוזו ממקומם ואותיות חדשות פורחות באויר של עולם הדמיון, ואם ישאל איש את הד״ר גרעטץ בעצמו איה מקום הפסוק, החזיקו במוסר, בטוחים אנו כי „לפום רהיטיה״ לא ימצא מענה על זה — כאשר לא תמצאו מענה, אתם קוראים נכבדים, אם נשאל, מי היה משה ברוך אויערבאך ז הבה נפתור לכם גם את החידה הזאת בימים האלה הוצבה מצבה בבית מועד לכל חי לעדת ישראל בנארדשטעטטען, על קבר איש התהלה גאון מליצי אשכנז בערטהאלד אויערבאך, ובן אחיו ש״ץ ומ״ץ ושו״ב בעיר קטנה ההיא דבר על קברו, דברים אשר מצאו חן בעינינו יותר מכל הדרשות וההספדים שהספידוהו גדולי נואכי נאום באשכנז. חותם דבריו היה: בערטהאלד אויערבאך יצא בבחרותו מעיר מולדתו לצקת מים על יד רבי גבריאל אדלער אב״ד במיהרינגען, ולמד תורה עד אשר נתעלה למעלת הבר, ומורהו קראהו רבי משה ברוך גם אחר אטר הוא שנה את שמו לבערטהאלד, הנה כן ינוח בשלום על משכבו רבי משה ברוך! האנטיסעמיטיזמוס דכאפחלל את רוה בערטהאלד אבל לב העברי משה ברוך לא חדל מדפוק בקרבו עד נשימתו האחרונה״ אגחנו חפצנו לשאול את השאלה, „הנה בערטהאלד אויערבאך פעל גדולות ונצורות בגודל חככתו למען אשכנז ולמען כל עולם ההשכלה, ומה עשה ר׳ משה ברוד?״ — אך משום יקרא דשכבי, אל נא נגביח למעלה ואל נעמיק שאלה, נאמר נא להספדן הנ״ל יישר כחך שגלית לגו את שם בערטהאלד אויערבאך לקיים מה שנאמר : קראו בשמותם עלי אדמות (תחלים מ״ט י״ב). הוראדנא. בעיר הקטנה דאמבראווע נפתח זה שנים בית ספר לנערי בני ישראל ע״י החכם הנכבד ה׳ מרדכי יצחק קורליאנדסקי, וכבר בתקופת שתי שנים הראשונות היה הבית הזה לקרן בן שמן אשר פריו נתן בעתו החברה מפיצי ההשכלה בפעטערבורג שלחה עזרתה בישע ימינה, ובמכה״ע פעט׳ וויעדאמאסטי (1879 57 ו) פזרו תודה ותהלה להחכם הג״ל, כן חלק לו כבוד הדירעקטאר שעל בתי הספר בפלך הוראדנא, וכבר הופיעה פעולתו של החכם הנ״ל על הערים הסמיכות יאנאווע, אמדור, וסוחוזאליע, אשר התחרו ג״כ ליסד בית הספר כזה, ומקבלים שכר מהחברה מפיצי ההשכלה החכם הנ״ל נתכבד זה מקרוב באות זכרון „מעדאליע״ של זהב על פתיל תכלת, בעבור חריצותו ועמלו לטובת ההשכלה חנם אין כסף. ועתה גמר בדעתו לספח אל הבית הזה מחלקה אחת ללמד מלאכה לנערים כנוצדים כישראלים, שר הפלך דבר טוב עליו אל חברת „תומבים לעובדי ובעלי מלאכה בפעטערבורג״ ונקוה כי התברה הנכבדה הנ״ל תקום על נדיבות לסעדו ולתמכו בזה והיו שוקדי בית הספר הזה לברכה בקרב עמם שמעון קאבאצניק ניעשוויעז (פלך מינסק) פעוראל לקול שועת הקאלאניסטים בארץ הקדושה, המבקשים תעודת הכשר על קמח של פסח הנטחן בעיר ראדזין, המשומר בשמירה מעולה משעת טחינה. כאשר נודע ענין הטינה בקמח של פסח שנצרך שמירה בדקדוק עצום, שרק בהשגחה גדולה ומיתון רב יוכל הקמת להשמר שלא יתחמם בעת הטחינה, כי על ידי החימום יעלה זיעה ויתדבק הקמח לחתיכות בצק בדופני האיצטרובל שסביב האבנים ומהם יפלו לתוך הקמה, כן כאשר נתחדשו הכלי נפה וכברה הסובבים בעגולה (ציליגדער) ועל פי רוב נקל להם לעשות סילונות השאיבה להעלות הקמח למעלה על ידי סילונות חשאיבה (עלוואטארין) ולא רק ברחיים של קיטור יעשו עלוואטארין, אף ברחיים של מים ושל רוח, והיתרות (בענדער) שכלי השאיבה תלוים בהם הש מעשה אורג וחורי, ובהעלות קמ דק דרך הסילונות א״א שלא יזיע, ותמיד נעשה חתיכות בצק ונדבק בדופני הסילונות ועל היתרות וכלי השאיבה ונופל לתוך הקמח ויש ותערובות מי פירות ומים ממהרים להחמיץ, וכדאיתא באו״ת (סי׳ תס״ב מ״ב) שאין ללוש בהם לכתחלה, ולכן הנגי מעיד על הקמח הזה שהחטים נבדקו בדיקה גמורה ומעולה ויפה, שהם כשרים ונטחנו בשמירה עצומה, ומעת שנעשה קמת לא עבר דרך הסילונות, וכלי הנפה וכברה שברחיים הם מיוחדים וחדשים לחג הפס (כי הרבה מקילין בזה באמרם שניקור הרחיים לא נזכר בש״ע רק למנהג ולא לדין, ובאמת בעת שנתחבר הש״ע עוד לא היה ערוכים כלי נפה ברוב רחיים, וכל אחד היה כובר ומנפה בביתו לנקות הסובין, ובאמת״בלי נפה וכברה אינו מועיל בהם ניקור כמבואר בש״ע או״ח 8ו׳ תנ״א ס״יח) שבכים של רחיים אינו מועיל ניקור), ולכן כל הקונה מקמח הזה יהיה נכון לבו בטוח שאוכל מצה שמורה משעת טחינה. באתי על החתום יום ה׳ טו״ב שבט תרמ״ג לפ״ק, ראדזין. גרשון חנוך העניך בהרב הגאון הקדוש מאיזובצא זללה״ה הקמח הזה נמצא למכור בעיר ראדזין, ובווארשא ברחוב גרזיבאווסקי 22 א אצל ה׳ ווייסבלאטט, תחת השגחת הנאמן ר׳ משה אהרן דעגענשיין. עזרה מכל תפוצות ישראל, התעוררו ראשי עדתנו, לקבוץ כסף על יד מדי שבוע בשבוע מכל איש כפי ערכו; והכסף הנקבץ יובא ליד הרב הגאון מו״ה יהושע ראבינאוויץ אב״ד דעירנו וישלח אל הועד של הקאלאניסטים, מי יתן וממנה יראו וכן יעשו גם בכל עיר ועיר, ואז יעבדו עבודת הקודש ברוב שמחה, ויקצרו ברנה אלומותיהם. דוב זאב פראסקאווסקי פאניעוועז, מקרב לבי ולב בני עדתי הנני נותן תודה וברכה לאחינו אנשי חסד עיר מאסקווא וזאגער ואיקסט וקיפישאק בשנה העברה, אשר לא עמדו מנגד אידנו ושלחו לנו עזר בצר. בעת אשר מטה ידינו ותש כחנו כי זה פעם שליעי אשר שפך ה׳ חמתו באש עברתו על עירנו העלובה — ישוב לרחמנו ולא נוסיף לדאבה עוד — והכותב אשר מחר אז להודיע מאסוננו בשערי הצפירה, גם החצי לא הגיד, כי כחמשים בתים וחמשים חנויות ויותר ממאה משפחות גרים אשר דרו שם נשארו באין תומך, ומה דאב לבנו בראותנו בית מקדש מעט, אשר היה למשיב נפש איש ישראל, נחפך למשואות, וחיל אין להקימו! ועתה עתה! ת״ל בעזרת אנשי החסד קרבנו אל המלאכה, וכעני כעשיר, כרפה כחזק, איש את רעחו יעזור ותקוה נעימה תציץ לנו, כי תחזור העטרה ליושנה, ולרוכב ערבות נשא את לבבנו, כי יכונן מעשי ידינו, וברכה ישיב לאנשי חסדנו, כי לא זרעתם על צורי חלמיש, כי גם בני עירנו יודעים רחם, ועל כל צרה שלא תבא לא עמדנו מנגד, ולא קפצנו ידינו מכל צר ומצוק כאשר עתה יביטו עלינו בלב קר ושמות המתנדבים יעמדו לברכה בשערי הצפירה, (לא מצאנו מקום לפרש שמות כל המתנדבים ונדבתם, ויהי כבודם ברוך. המו״ל) יהיה זכרם לטוב ויזכו לראות בנחמת ישראל כעתירת החותם, ידידו מוקירו כערכו אלי׳ דוד ראבינאוויץ תאומים החופ״ק הנ״ל חרם. ספר המלים. קונקורדאנציא החדש (בתבנית אקטאף יפה ומהודר מאד) האוצד כל המלים הבאים בספרי קדש בשמות ופעלים גם מלות בכל נטיותיהם למיניהם אוש איש על דגלו ושרשו. ופראה כל מקומות המצאם בתנ״ך. עם פתרון הוראותיהם בכלל ובפרט. — מחירו „עלנייר מובחר" עם פארטא 2 רו״כ החפץ בו יפנה אל: MI. e2, Bapaa. Mעpopa 23. אתבבדה להודיע בזה כי גם בשנה זו החילותי לטחון קמח על פסת ברחיים הקיטורי אשר לי בפה אשר הוכשרה עצהיו״ט, ויטחן בהשגחה נאמנה ובבשרות נעלה מחטי חורף ולא הלכו על פני המים, וכל החפץ יוכל לפנות אלי עפ״י האדרעסע הרשומה מטה, וישיג קמח טובויפה ובמק השוה עם הכשר מהגאב״ד דפה, וגם אשלח בחינות ממיני הקמח שיהיו למכירה לכל דורש, אחרן היילפערין ממעזריטש .poay aepy espe Ceno r6 אדרעססע הקמח לפסח מן הרחיים אשר בזעגרזשע הנודע מאז ליפה ומשובת במינו ומחירי מועט לפי העדך, ונעשה בכשרות גמודה בהשנחה ושסירה מעולה עצהי״ט, ועתה ערא (האך דרוק אספיראציאן פיר מיהלנאנגע) המוציא כל נתוסף תיקון חדש הו החמימות מהקמח ביציאתו מתחת האבנים בלי להשאיר שום לחלוחית אל העלעוואטארען, וכמו שיעידו עליו הרבנים בתעודותיהם,—הסוחרים הקונים החפצים לבוא בברית מו״ם, יפנו בטובם אל הקאנטאר של הרחיים מן זעגרזשי סטאניסלאוו מראפיזניצקי בווארשא רחוב לעשנא 4a ( הסוחר של שיני קפח ב׳ כהאטפקע ושא רחיב נאוויווינארסקי 3 . .. St. Kropiwnieki. Warszawa ezno e 40n. B. Kratka Nowowiniarski 3. השתיה כדת! שפירט וליקער של פסת להתודע ולהגלות לכל סוחתרי י״ש בארצנו ובארצות אחרות, כי להנחיל אוהבי י״ש לי שפירטוס של פסח, סבחר, וטוב, מן פאטיקא של צוקר הכשר לפסח דעסטיללירט גם על .90 נראד, ך ונקי ומצוין בריחו הטוב. גם כל מיני ליקער של פסת, טב ערב וסועיל בי שנודע ומפורסם כבר תוצאות בתי חדושת היו״ש שלי לשם ולתחלה בכל הארץ, וכל זה בכל מיני הכשר, כראוי ונכון לחג הפסח כפי הוראת והדאת רבני הו דפה, אשר עדותם נאמנה סאוד, כי הכל נעשה במשמרת למשמרת ע״פ שימת עינם ובדיקתם ובקרתם המובהקה, כמעט מדי יום ביומו. גם משניח נכבד מיוחד מצידם על משמרתו יעמוד במקום המעשה, החוקר הקודש, וכי עושי המלאכה אנשים כשרים בודק בשבע עינים ליתרון הכשר על טהרת. המה, יראים וחרדים, זהירים וזריזים בכל חוקי הפסח, פרטיהם ודקדוקיהם כד״ת נם ו״ש לי רב משנים הקודמטת. וכלאיש טוב ומתוקן ישחרונני בפאדוואל שלי בחצרי דוד משה ליפסקי ברהב ווילנער פה ווילנא שנת תרמ״ג. צור בעאכטונג פיר קאלאניאל אונזו צוקקערבעקער ראזינען, זיסע וויר בעקאממען פאן דען הויפט קוועללען בעזפעסקעם, אונד ביטערע מאנדלען, שאפטאלע, עטצ׳, פרייזע מעססיג, צו בעציהען זאוואהל אנגרא פארטיען אלס איינצעלנע זאקע. אין טראנספארט קאנטאר דער געברידער טיטונאוו שט קאמפ' נאלעווקי הויז מאהאטקין נוסר 9 B pancnopruo Rorop p. . B. Tro o. Bapmn„ Raes o aorn N 9 בקשת אשה עגונה טשעכנאווצע זה כשש שנים עזבני בעלי עם שלשת ילדי. בראשונה קבלתי ממנו מבתב מעיר „ישינוב״, שהוא נוסע לקאמעניץ פאדאלסק אח״כ שמעתי בע  ws ב בה בצ ע יuש אשר בפולין. ואלה פיסניו: שמ מאמול -ל רויזין יליד,אסטראוע בפזלין, שנותיו כעשרים ושסנה קופתו ממוצעת, פניו ארזבות, שערותיו צהובות (בלאנד), עיניו אמוצות ברזיע, זקנו סטן ועל לחיו האחת יש לו צרבת (בראדאווקע). כל היודע שמץ מנהו נא להודיעני ע״ש אבי או ע״ש הרב בפה, ופלבד שכרו מאת בעל הנמולות, יקבל האיש המודיע ממני נענטשע בת ר׳ איטשע קאפלאן בעיד טשעכנאווצי פלד הוראדנא. פרם 25 ררכ. כנים דברי הם  חק עקב יהדא העליר חופק חנ״ל זה כחמשה שבועות נסע בעלי מפה לטיראספאל לנסוע משם לאדעססי ובדדך נסיעתו לקח עמו מאחדים מיושבי עירנו מיהודים ומנוצרים פתקאות גשרזת לגבות עבורם מעות בטוראספאל לערך שמונה מאות רוכ, מני אז ולא נודע שום דבר אודותיו, וזה שבועיים השתי כתב ממנו ממבורג שהוא יוצא לארץ החדשה, אבל נודע לי כי נשא אשה ב בריסק ליט׳ ונםע עמה לביאליסטאק, ואנכי נשארתי עם ששת ילדיו בחוסר כל . tרט יהשע בן חיים שלסה וואלערשטיין, שנותיו לערך ל״ב, קומתו מטוצעת, שערות ראשז וזקט הקטנה שהזרות, תואר פניו אדום אופל (טינקל רויט) עם נמות (גארבען) אחדות עיני בהות, ולפעמים גם כלי מחזה ילבוש על מלאכתו כותב בקשות לשופטי השלום, מלבושיו כפי רוח הזסן, כל היודע ממנו יבתוב דברי האשה העזובה באסי וואלערשטיין לי עיפ האדרעססע שלסה. .es Baepnreiy BE F. yoccap ep. y6 אדרעססע שאלות ותשובות בטער 6 במכתב מעיר מישיניץ נשל סעית ו״ל וכן „אינם׳ בני ברים לה׳ מ״מ יעיין בשו״ש גליון . להסופר מקאוומא בנומר הבא. לה׳ סארנ' תשעמי הטודטות ידוע, והקודם קודם. אדרעססא Pearony a. TAEorA S. ooy Bamaa. S. Somimmsi Warszawic. DziRka 25 אa תחבולה לעשות חיל יש לנו למבור תמצית ומץ 80, (עססיג עססענץ) אשר מוכשר להיות חומץ טוב כאשר יערב עם 35 חלקים מים. נגד שלות של 70 קאפעיקעם (בפאסט סארקין) ישיג כל מבקש פראבע Rep Bo Boae, Bap. F. a.. .. a פראנקפורטער עססיג-עסענץ אין הארט אונד אין פלאשען, צו בעקאממענ ביא ׳ וויסקאטש ווארשא פראנצישקאנער N10,אםהויזע קאפטאלס מחיר הספר „אוצר מכתבים וספורים״ עם כי המשלוח 50 קאפ. בל חמוסיף וכו' מחירו קדש להפאנד שנתיסד עי השר ש. פאליאקאוו אדרעססע של המחבר . H. Posenepr. Caosa 5. .A. J42 22 .- 1oעעעטr גלור לכל. יש תת ידי סקלאד (עססיג עססענ) מן 80 עד 100 גראד, ויכולים לעשות מן א׳ קווארט 40 קוזארט חומץ טוב בטעם וריח, גם יש לי עססיג עססענץ של פסח בהבשר הרבנים המקת בעד כל פונט 42 ק, והרוצה להשיג פרובע ישלח א׳רו״כ על אדרעם שלי . S. aci. B Boaae Bapasck. r6. קמח פסח ומכשרה גם לאוכלי ישן4 זארטין מובחרים. ותכלית הכשרות בהכשר, הרב הגאון בפינסק יעמידו מהרחיים של האחים לוריא מפינסק ע״י מסלת הברזל, בוואגאן מכוסה בכל עת ולבל מקום שידרש הקונה במר קחים זלים מאד. .טBprn ype, anck האדרעססע איש עסטרייך היודע הטיב עברית- אשכנזית וחלק גדול מחכמת השיעור מבקש תלמידים. האדרעססע אצל חמו״ם א׳ צוקקערמאן None .לט' עמפפעהלט. A.S. Washhclder WarshanNaleri9 משתקע אנע בפשריז וחבבי מקכל עלי מכל קצוו ארץ קאמיסיות שונות כגדול כסטן להוציא או להביא סחזרות עי בתי מסחר כנהג, ואדרש לכל שואלי בסכתב חפשי ובצידוף 3 רו״ב. ראה הצפירה 440). Abran Contaninowski, Pars. . de Seine 63.

|1883-03-13| מכתב עתי משמיע חדשות יוצא לאור אחת בשבע, מאת חיים זעליג סלאנימסקי תוכן הענינים דרי היםים. רושלים הבריח התיכו מף יעף גאלדמאן והמופה לבית ישראל. ווילנא. קבאזנע. n.aאזאוע. הודעות— שאלות ותשובות דברי הימים כבוד חכמי מדינה הסתר דבר — זאת היא אשר נראה כעת באסיפת הקאנפערענץ הלאנדאנית המתחקה על שאלת הדאנוי לפותרה פתרון של קיימא מכל האסיפות והקאנגרעס- סען הרבים שהיו בשנים האחרונות, לא היתה אף אחת נחבאה אל הכלים וסוגרת ומסוגרת מפני צופי העתים כאסיפה הזאת, המוליכה חכמים שולל ומכזבת את כל ההשערות אשר שערו על אדותה יודעי העתים. הנה שבוע אחד חלף מעת החליטו כל מכ״ע כי האסיפה בלתה את מעשיה וספר הברית נכתב ונחתם, ובכל זאת נראה בעליל כי המשא ומתן עוד לא נגמר בשאלת הדאנוי, וכפי הנראה ממשלת אנגליא אין עתה ואין לבה כעת אל השאלה הזאת, בעוד אשר גדולות מזו ערוכות לפניה, בימים האלה בהתחדש המיניסטריום בצרפת תחת שבט איש חי רב פעלים ה׳ פעררי, הגידו מראש כל יודעי דבר מדינה כי המיניסטריום החדש בצרפת ישתדל לתקן את אשר קלקל המיניסטעריום של פרייסינע במצרים, עדי כי נגדעה שם קרן ממשלת צרפת ונשארה אנגליא לבדה שלטת יחידה לכן התעוררה דעת הקהל באנגליא ע״ד אלת מצרים, וכל מכע הגדולים המדברים בשם מפלגות שונות קמו נגד הממשלה, ודרשו מאתה לשוב לחדש את משאה ומתנה בתשאי עם צרפת, לפיים את דעתה ולהרגיע את רוחה לבל תתמרמר ולבל תעלה את שאלת מצרים על במתי עולם המדיני, בעוד אשר שאלו ודרשו כל מכ״ע באנגליא בענין זה. והנה השר גלאדסטאן אשר ישב כמה שבועות בעיר קאננעע בדרום צרפת לשאוף רוח צח להבריא את גוו, הוא שב לארצו ובדרכו סר לעיר פאריז, וראה פני כל שרי הממשלה וישוחח עמם בעניני המדינות, וחיבה וריעות נהגו זה בזה, ורות הקהל באנגליא שקטה, כי לפי הדעה הכללית חזק גלאדסטאן את בריחי האחדות בין ממשלתו ובין ממשלת צרפת, ולא בשאלת מצרים לבדה, כי גם בשאלה הנוגנעת לסוריא ובשאלה החמורה הנוגעת להאי מאדאגאסקאר בא שתי הממשלות לעמק השוה. כאשר בא גלאדסטאן ללאנדאן בישיבה הראשונה בבית הפארלאמענט, נענה גלאדסטאן לשואליו בענין שאלת מצרים והגיד, כי אין ביד הממשלה להפיק חפץ ר- 14 רייכם מארק לשנה. בעססריך 3 פל׳ לשנה, ל None וכן צרבע שנה. שכר מידעות : מכל שורה חרב 5 פאח. לל ומשורה רחבה 10 קאפ׳. ל eesס c - .וסיא ופולין. סשולה בטיקדם לשנה 3רוכ. לחל שנם 2.75רוכ. ל לרבע שנה 150 רוכ. ל ביתר כארצות.20 פראנס. ע באמפריקת 5 דאללאר. e5 מתנגדיה הדורשים מאתה להוציא את צבאותיה ממצרים, עוד עת רצון זאת לא הגיעה, וכאשר בוא תבוא אז לא תתמהמה הממשלה ותשיב את צבאותיה לארצה המלחמה במצרים עלתה לממשלת אנגליא בהתצאה 4558.000 ליטרא שטערלינג ועוד 500,000 ליטרא שטערלינג יהיו דרושים לחפצה לע״ע וגם את הסך הזה כבר קיימו הנבחרים ביד הסמשלה. בדבר שלום אנגליא עם הממלכות הביא גלאדסטאן אמרי שפר ונתן חן ושבח לצרפת ותהלה ותפארת לכל הממלכות, והבטיח את הנבחרים כי אין מביניהם פוצה פה ומצפצף נגד מעשי אנגליא במצרים, אפס כי ממקום אחר ניצוץ מרידה מתלקח, ומיראה מדבר פן ללהב יצא במשך הימים הבאים, לכן הובה מוטלת על אנגליא לעמוד הכן עם צבאותיה במצרים, כי מדרום נפתחה הרעה בארץ סודאן החוסה תחת צל מצרים, קם נביא שקר אוש קנא ולוהט באש דת מחמד והוא נצב בראש גדודי פראים, וכבר פשט על בירת סודאן היא העיר הרטום, והוא הולך למגר את כסא המושל במצרים ולגרש את האנגלים מן הארץ. בתחלה כאין נחשב דבר זה בעיני מצרים, אולם עתה שלחה הממשלה לסודאן אנשי צבא רבים ועצומים, אבל קצרה יד אנשי הצבא להשקיע את אש המרד ההולכת הלוך וגדול, לא במצרים לבדה, אך בכלל בארצות המושלמנים קנאים מתקשרים נגד הממשלות, בקצפסליה בעבור אשר זדו להכנע מפני ממלכות אייראפא. כן גם בקאנסטאנטינאפול צעירי כהני הדת ותלמידי בתי מדרש מדעים, הסאפטאם שואפים מרד, וזה מקרוב דקר אחד מהם בבית מסגוד (מאשעע) על הבסה את הכה המטיף על אשר התפלל בעד שלומו של הסולטאן, וע״כ בהתחולל סערה כזאת בין המושלמנים ההובה על הממשלות, ובפרט על ממשלת אנגליא אשר ראשה ורובה בארצות המזרת, החובה לעמוד על המצפה בחרבה ובקשתה— אמנם גם השאלה האירלאנדית הוא כהר געש חוצב להבות אש ומזעזע בזועות נוראות את ממשלת אנגליא, את הפצע העמוק הזה בגופה של אננליא, הכאיב עוד יותר גלאדסטאן בתקוניו השר ביקאנספיעלד החזיק בשיטת „שב ואל תעשה עדיף׳ והניח להזמן, להרופא היותר מומחה, את רפואת הפצע הזה ותקנתו, אבל גלאדסטאן לא כן דסה, ויצא לתקן תקנות ולפתור בחן שאלת אירלאנד, ועי״ז הלהיב ובלבל את השאלה חטיל סער בלב האירלאנדים ועשה מבוכה נוראה, והמורדים באירלאנד השתובבו משובה נצחת ובכל יום מתחדשות פרעות ושערוריות, ורעה חולה היא, כי גם העם כולו משתתף עם בעלי הפרעות, וזה לנו האות, כי כאשר אחד מבעלי הפרעות הנתפשים בידי הפאליצייא עמד והעיד נגד חבריו וגלה מצפוניהם להממשלה, יקצוף כל העם האירלאנדי על הבוגד הזה, וראשי עיר דובלין הטילו עליו את להט החרם בצרפת התחברו שתי קצוות, כתהנושנים החפצים במלך וכת החפצים לעקור את הכל, וערכו בבית הנבחרים הצעה לבקר את הקאנסטיצוציאן, לבחון ולבדוק כל עניניה ולתקן כל מגרעותיה. הקאנסערוואטיווים חפצים להגביל את החופש, והראדיקאלים חפצים להפוך את הקערה על פיה, הצד השוה שבהם, כי חפצים הם להפיל לארץ את הרעפובליק, ולכן קמו הרפובליקאנים כאיש אחד חברים נגד הצעה זו ודחו אותה ברוב דעות, הן אמנם נשיא המיניסטריוס, פעררי, בעצמו רוצה לבקר את הקאנסטי- טוציאן ולתקן כמה תקנות חדשות, אולם עתה בעוד המיניס- טריום באבו, אין לאל ידו לגשת למלאכה גדולה וכבדה כזו ואילו נתקבלה ההצעה, כי עתה נפל המטיניסטריום, זאת הבינו הרעפובליקאנים, ע"כ עמדו עליה ובטלוה. צאצאי ארלעאן המיוחסים למלוכה יצאו מן הארץ, וע״ד מעשי הבאנאפארטיסטים הממשלה מבוכת בני דלת העם אשר הסאציאליסטים והניהילים- טים ינהלום ברסן מתעה: בימים האלה רצו להתאסף באסיפה גדולה ברשות הרבים בפאריז, והממשלה אסרה עליהם דבר זה יען לפי דתי הארץ הרשות לבעלי הברות להתאסף רק בבתים אבל לא ברשות הרבים, אולם בני ההמון לא השגיחו על איסור הממשלה והתקבצו יחד, ושוטרי הפאלצייא יצאו נגדם ותפשו רבים מהם, בכל זאת לא נואשו עוד מחפצם ויתגודדו לאגודת במקום אחר, הניצוץ הזה היה לבער מיד בעלי הפרעות אשר עשו שערוריות לפני איזה חדשים בצרפת הדרומית, מצודת חברה נעלמה זו פרוסה על ארצות רבות. זה מקרוב נגלה בארץ ספרד במחוז אנדאלוזיען קשר נורא של רבבות מורדים כאלה שהיו מוכנים ומזויינים למרידה, השאלה איך לרפוא נגע זה בגוף איראפא, גם היא נותנת ענין רב להממשלות לענות בו : גם העמים הקטנים יושבי חצי האי הבאלקאני לא ידעו שלום בעצמיהם. אחרי כל הבשורות הטובות שהודיעו מכ״ע כי הריב ע״ד הגבול בין תוגרמא ומאנטענעגרא חלף ואיננו אחרי כל אלה נראה כעת בעליל כי הסכסוך עצום מאד יען אף כי תוגרמא התפשרה עם מאנטענעגרא, אבל בני אלבניא שהם בעלי המקומות אשר תוגרמא תאבה לתת אותם אחוזה למאנטענעגרא, הם, האלבאנעזים, אינם שומעים בקול תוגרמא ועושים הכנות ללחמה, וגם מאנטענעגרא מקבצת את צבאותיה אצל הגבול ותוגרמא אף היא שלחה שמה את צבאותיה, התצא לפעולות המלחמה המשולשת הזאת ומה יהיה אחריתה: אין פותר את ההידה הסתוסה הזאת בין כה וכה פרצה שנאה עזה בין סערביא ומאנטענעגרא, בעבור אשר קבל נסיך מאנטענעגרא בבירת ממשלתו את הנסיך קארא-געארגיע- וויטש יוצאי ירך מושלי סערביא מקדם קדמתה, והוא מתייחס למלוכת סברביא ומפלגה גדולה מהזקת במעוזו על כן לא תוכל סערביא לראות כהתעלס המושל ממאנטענעגרא באהבים עם הנסיך הזה, הצורר להמלך מילאן והמתנכל לדחות פעמיו. מילאן הוא דורש שלום אוסטריא, והנסיך הזה רוח הסלאווים מפעמת בקרבו ולדברת מכע הווינים הוא תומך בסתר את ידי המורדים נגד אוסטריא בנפות באסניא והערצעגאווינא ע״כ קצפה גם אוסטריא על קבלת פני הנסיך הזה שקבלהו מושל מאנטענעגרא, וממשלת אוסטריא כתבה אל ניקיטא נסיך מאנ- טענעגרא תוכחת מגולה בעבור זה (חדשות בקרב הארץ) שאלת היהודים היא שלשלת גדולה מחוברה ומלוקטה מן טבעות וחחים רבים וביניהם תחשב גם שאלת החינוך לולדי ישראל הערוכה אף היא למחקר ולמשא ומתן בתוך חלקת מחוקק בסוד הממשלה, מכ״ע קור׳ ווארש׳ (56 ) וריע, כי שני השרים שר הפנים ושר ההשכלה, באו בעצה אחת לתקן תקונים חדשים בסדרי בתי הספר ליולדי ישראל בכל רחבי מדינת פולין. מטרת התקונים היא, להשוות את בתי הספר האלה אל בתי הספר הכלליים אשר במדינה, להיותם כולם ערוכים ומסודרים לרוח אחת הסדרים אשר התבוג ביחוד למען ילדי ישראל, יחדלו, אולם בין כה, יתחקו שני השרים הנ״ל על שרשי בתה״ס ומשתדלים לאסוף בחפניהם ידיעות וחקירות ודרישות על אודותם, למען דעת איך ובמה יתוקנו בתה״ס הנ״ל, עכ״ל, מן הפקודה הזאת וכן גם מפקודות רבות כמוה הננו למדים כי הממשלה הרוממה מפלסת את החוקים לפי צרכי המקומות, ואשר תמצא לנכון במדינה זו, אותה לא תעשה במקומות אחרים אשלהצרכים משונים, אבל יגיעת צוררינו היא, לעורר את קלקלת שאלת היהודים נם במדינה זו, אשר לפי מצבה הנימוסי ולפי משטרי הממשלה בקרבה, אין בה מקום לשאלת רבות ושונות. כן אנו רואים, כי יעליענסקי במכ״ע הצורר Rol תולה א״ע בהועד הכללי החדש העסוק בפתרון שאלת היהודים בפ״ב, ומטה את לבות האצילים להשתדל, למען תרחב ותסוב פעולת הועד גם על מדינת פולין. ביד הועד הראשי הננו מפקידים את עתותינו ועתידותינו ברוח שוקטה, הוא יבין וידע כדת מה לעשות, אם להכנים גם את פולין בחיג פעולתו או לא חוות הדעת של יעליענסקי לא תפעול כלל במקום גבוה, אבל לדאבון לבנו תקיפה ועצומה היא לפעול פעולה רעה בלב העם. — על יד האיש הזה עוזרים סופרים זולתו כמכ״ע וויעק ועוד הפותחים בגנות כל איש יהודי הקונה בית דש או אחוזה. איזה אנשים יהודים יסדו בית מלאכת כלי ברזל, ותחת הוקיר פעלם לטובת חרשת הטעשה במדינה, יקדם הוויעק את פניהם בדברי שנאה אמנם היהודים נוטלים חלק הראוי להתכבד בחרשת המעשה, בין שבעים בעלי בתי מלאכה אשר קבלו אותות כבוד או מכתבי תחלה בשערי המצבה (אויסשטעללוג) במאסקווא נמצאים שלשים יהודים אשר הצטיינו בכשרון פעלם. בין 16 תלמידי חכמים שנסמכו לרופאים בעירנו בימים האלה, נמצאים ששה יהודים, מצעדי ענק אלה אשר יצעדו בני ישראל קדימה בדרך הזזשכלה והמסתר וחרשת המעשה, כעשןהאה״לעינו חצוררים נשים במאי זכיין? על השאלה הת השיבה גבירה אחת בעיר ושבנו ווארשא תשובה טובה ונעימה, הגבירה הנעלה פוילינע בוימאן אשר עשתה לה שם זה כביר בצדקתה ובנדבת לבה פתחה עתה את אוצרה הטוב ותתנדב סך עצום 50000 רו״כ, ליסד בית לימוד סלאכה לילדי ישראל בעירנו בנדבה נשגבה זאת התרוממה הגבירה הנכבדה למעלת גדולי עושי צדקה וחסד, ומפעלה הטוב יתנוסס לתפארה ולזכר עולם על אשת חיל זאת בצדק נאמר: „תנו לה מפרי ידיה ויחללוה בשערים מעשיה״ . י. אשכנז. בבית הפארלאמענט האשבנזי, בין דברי המו״מ ווינדהארשט, כי לפי דעתו היה מהראוי שגם כהני דת יצראל יהיו נוטלים שברם מאוצר הממשלה ככחני שאר הדתות, כי כמו שנקבע שווי זכיות האזרחים, כן גם נכון על אחת כמה וכמה להשוות זכיות כל האמונות. מובן הדבר שדעתו זאת איננה „סאהבת מרדכי כי אם משנאת הטן. כי גדולה חמתו על הממשלה על שהיא גורעת זכיות הכנסיה הקאטולית. הגה הקאטולים נרדפים נם הם בעניני דתם ע״כ מתאחדים חם עם היהודים, כאשר נראה בימים האלה בפראנקפודט אם מאיין , בטריער, ובשאר ערים, גם מכ״ע הראש וראשון לקאטולים „גרמאניא״, אשר לפני כמה שנים היה מגדולי הצוררים, נהפך עתה למליץ יושר, ובאשר יבוא המקרה לידו הוא משנן לשונו לגדף את כהן און הפרוטעסטאנטי שטעקקער. אולם לדאבון לבו בין היהודים בעצמם יפרצו מדנים המשביתים את אחדותם ונותנים אותם לשמצה בקמיהם, כן בבחירת רב בעיר האנ- נאווער התחבטו והתלבטו כתות הנושנים והחדשים , היודים התמימים וחצאי יהודים ושלשת רבעי יהודים, ולא די להם הריב בינם לבין עצמם, אבל גם על עמודי מכה״ע שטחו חרם הויכוחים בדברי איבה ושטנה, בעת רעה כזאת שהשטן מקטרג! אוסטריא התנועה האנטיסעמיטית בוויען אשר נמה שנתה משך איזה חדשים התעוררה עוד הפעם ברב כח והראתה תוקף פעלה באסיפות של אנשי החברה ובהדפסת דוברות הכתובות לתכלית זה תלמידי בית מדרש מרעים האשבנזים היהירים, נקהלו ויתאבלו למות וואגנער המנגן האנ- טיסעמיטי, ויקיפו רחובות העיר באורים בסך ובהמון חוגג ובתוך סדר עבודה זו היו גם צעקות וקולי קולות נגד היהודים בפומבי. ראש בית מ"ם כהודע לו דבר זה ערך אל התלמידים התועים תכחת מגולה בדברים קשים כגידין, והתטעה הקטנה שקטה. אולם ראש כת האנטיסעמיטים צורר ישראל שענערער לא ינום ולא יישן, ובשבוע זה אסף את שומעי לקחו כמה פעמים ודרש לפניהם מעניני הכת, והסתתרו במקומות נעלמים מיראתם מפני שוטרי הפאליצייא, והפועלים בני האספסוף אשר דברי המסית באו כיין אל קרבם, כצאתם החוצה החלו לעשות מעשיהם כחפצים להתנפל על היהודים, אבל משובתם לא יצאה מכח אל הפועל, ואיזה מהם אשר קראו למהלומות, נפלו ביד הפאליצייא והובאו לבית האסורים, היום באה הידיעה הטעלע- גראפית במכ״ע „נאוויני״. כי הפאליצייא ערכה ספר אל בית-דין הגבוה בוויען, בו תגיש עצומותיה נגד המסית שענערער ותובעת אותו לדין בעבור הדרשה של דופי שהספיד בה את וואגנער ובעבור אסיפות בני חברתו שלא כדת— מאונגארן מודיעים כי המקרה בכפר טיססא-סענט איטרע אשר שפחה נוצרית ששרתה בבית יחודי אבדה עצמה לדעת (כאשר הודענו בגליון העבר) הזדרזו פקידי הממשלה ושופטי המקום ובאו והקרו ודרשו וכתבו כתב החלטה אמתת הדבר, לבל תפלם לה עלילם הדם נתיב עוד הפעם בין העם. לבית הנבחרים באונגארן הביא נבחר אחד מאמר נכבד סטאטיסטיקי המורה בחשבון מדויק, ששקר הוא אשר יאמרו הצוררים כי היהודים אוכלים ואינם עושים, ונהפוך הוא, מספר בעלי מלאכה כביר ועצום בערך בין היהודים יותר מאשר הוא בין הנוצרים, מכ״ע „פרעססע׳ מודיע, כי במצות הממשלה באונגארן נסגרו שם כל „החדרים״ לילדי ישראל, אם ידאנו שם אחב״י לחונוך הדתי וייסדו בתי ספר אחרים במקום החדרים ללימוד הדת, ימים יודיעו צרפת המיניסטער היהודי „דוד ריונאל״ הוא יהודי ספרדי יליד בארדא, ועתה בבואו לפאריז שם את לבו למצב הקהלה הספרדית אשר שם „ „עבראותו כי מדולדלת היא יען דללו וחרבו אוצרות הכנסתה, ויתנדב למענה סך עצום לבדק בית הכנסת ולשאר צרכי הקחלה, בבהכ״ע יבקר לפעמים לא רחוקות, ובכלל, המיניסטער הזה, לדגל היהודים האורטודוקסים יחשב מכ״ע azcte e Lusann אשר ממנו אנו מעתיקים דבר זה, מודיע עוד, כי ממשלת צרפת צותה עלנציבה באלגיער להפקיד קאממיססיאן מיוחדה לחקור סבות השנאה לישראל בארץ ההיא ולהמציא תחבולות איך לבער אחרי השיטה האנטיסעמיטית עד תומה הימים האלה ימי קאמיססיאנען המה, ומי יתן והיה קץ כל שאר הקאממיססיאנען כהקאמיסיע הצרפתית באלגיר, אשר בל״ס יחזק ויסעד עוד יותר את שווי הזכיות לבני ישראל בארץ ההיא! בעיר באדען גוע וימת השר גארטשאקאוו, אשר נשא משרת קאנצלער על שכמו בממשלת ארצנו רוסיא שנים רבות מאד. ירושלים הבריח התיכון אין לך ימים קשים לישראל שחיו באפילה באותן חיםים שחיו בימי המן שאמר אל חמלך ישנו עם אחד מפוזר ומפורד וכו, וכיון שידעה אסתר כן אטרה לך כנום את כל היהודים. (מדרש מגילת אסתר) היהודי אשר רוחו נאמנה לאלהיו, ולעמו וארצו, יספור מספר צעדיו, ויתבונן בשים  לב לימי צבאו על פני התבל יתעורר לקראת הימים האוצרים בקרבם זכרונות עמו וארצו ובעין בוחנת יחדור לדעת הנסבות אשר הסבו באשרו ופידו למען דעת לקחת מוסר לימים יבואו כי יוטב מצבו. הימים הבאים לקראתנו, ימי הפורים, וימי חג האביב יאצרו בקרבם זכרונות יקרים לעם בני ישראל, זכרונות אשר יעירו ויעוררו בו רגשי קדש, ועשתונות שונות יעברו לפניו כבני מרון, והם רק הם כחם חזק לטעם התקוה בלב הישראלי, כי יוטב מצבו ועוד תופע עליו נהרה לעת קץ. לא אחד בלבד עמד עלינו לכלותנו, מאז נולד האנטי- סעמיט הראשון על אדמת חם, אשר ארה עינו לראות עם בני ישראל רב ועצום, ועד היום הזה יביטו העמים עלינו בעין רעה וצרה, ובשאט נפש יכלימונו וישטמו אותנו לאמר הנה העברים ירבו ויעצמטו במאד מאד, עין בעין נראה את פרעה את המן ואת מחריבי ארץ הצבי, ובאזנינו נשמע את אשר שמעו אבותינו מפיות משנאם לפני אלפי שנה, וכאז כן היום נאזין רק זעקת שבר ותהי רק זועה הבין שמועה, הה! כי קשים המה הימים לעם מפוזר ומפורד. וכל עצה לשכך כעם וחימה לא יועיל התחבולה האחת שעמדה לאבותינו בעת רעתם ואשר גם היום כחה אתה, היא האחדות, גם אסתר בידעה כי פרוע הוא עמה לשמצה על היותם קרוע לגזרים, אמרה לך כנוס את כל היהודים, למען יבריח אותם בריח התיכון מן הקצה, וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים, וזכרם לא יסוף מזרעם הבריח התיכון אשר יחבר את כל עם ה׳ בימינו אלה, הוא „ארץ הצבי״. הארץ הזאת תמשוך אליה לבות כל עם בני ישראל דרך הארץ הזאת יתפללו שלש פעמים ביום כי ישובו אליה, ועיני כל ישראל רק אליה נשואות והיא אחרית תקותנו ואם אמנם בידי ה׳ הוא, אבן גם אנו אינבו בני חורין להפטר מעזור לנפשנו עד מקום שהיד מגעת, גם הודות לשם ה׳ כי רבים מאחינו וגם ראשי חברת כי״ח שמו לבם אל הדרך הזה, אבן האי-אחדות תעמוד כצר על דרך המפעל הנשגב הזה, וידי הובבי עמנו וארצנו לא עשו עדנה תושיה על תכונת נפשות אחינו העברים, יתפלא כל משכיל על דבר, עת יתבונן כי הדבר אשר יקרה בעיניהם מחייהם, ואשר לא פעם אחת נתנו נפשם עליה, הנה נושאי דגלה יחשבו לא לעתים רחוקות ככלי אין חפץ בו וימירו כבודם בקלון, הכל יודעים כי התורה הקדושה תיקר בעיני העברי מחייו וחיי אנשי ביתו, ורק בה כל חיי רוחו ובכבודה יתימר, ולמרבה הפלא רע ומר גורל המורים אשר בידם ניתן ללמד את צעירי הצאן את התורה הזאת, וגם גורל בני הישיבה המתעתדים לשאת דגל התורה לא נפל בנעימים, נותני לחמם יביטו עליהם בבוז ושאט נפש ושמם מנואץ כל היום כמקרה הזה קרה גם לארץ הצבי משאת נפש עם העברים, ויושביה קדושים המה בעיני אחיהם יושבי חו״ל, ומי תכן את רוח העם הזה לראות כי ימלא פני יושבי הארץ הקדושה קלון, ושם ירושלמי נהיה לחגא לאחיהם מרחמיהם, ויקראו מלא אחריהם, לאמר נרפים אתם אוהבי לחם עצלות, ועוד תארי כבוד כאלה אשר למשמע אזן דאבה נפשנו ואם נחדור להביט ולהתבונן בעין בוחנת לנסבת הדבר אז נוכח לדעת, כי רק באשר יחסר לנו בריח התיכון אשר יחבר את כל העם יחד. לכן נהיה כזאת, אין לך עם בתבל אשר יפזר כספו למעשה הצדקה כאחינו העברים, ואין לד עם אשר לא יתבונן היטב למעשיו כעם בני ישראל עמא פזיזא, טוב לבבו יתן לו להאמין לכל אשר יפשוט ידו, מבלי הבחין אם אמת אתו, או אם תועיל לאשרו או להותו, איש איש ילך בדד במעשי צדקותיו לפי מעלות רוחו ובהבשלו הפעם באיש שאינו הגון, יוציא משפט מעוקל על יתר האנשים ויבזם בלבו או גם בדבר שפתים, ולו הובא כל כסף הצדקות לבית האוצר למען יחולק על דעת רבים מביני דבר לאשורו, כי עתה לא היה מראה הצדקה מראה שחור מחריד לב ונפש כמראהו עתה. במקומות שונים בארץ הצבי יסדו אחינו מושבות, ורבים המה האנשים אשר באו בברית לעזור לטובת המפעל היקר הלזה, אכן הה! כי בריח התיכון אין, לכן נוקשו ונלכדו, לכן לא עשו ידיהם תושיה, ועינינו תמקנה בחוריהן לראות עקת נפש העמיגראנטין אשר מהרו לעלות כחומה, בתקותם כי ימצאו למו נחלת שדה וכרם בארץ הצבי, ותקותם היתה למפח נפש והנם נודדים כצללים בחוצות קריה לדאבון לב כל רואיהם צחוק מכאיב לב עשו לנו אלה המתימרים על פני מבה״ע. לראשי חברת „קהלת יעקב״. אשר כוגנו למו ברוה דמיונם ויוליכו שולל את אחינו יושבי חו״ל להאמין, כי כבר הוכנה המושבה ובעזר אחיהם יעשו חיל, אם לא הצחוק הוא בידענו כי אין כאן לא אגודה ולא מושבה ולא קהלת יעקב, אבל יש כאן קהלת אנשים סוחרים אשר נתנו ערבון לתחלת פרעון, על נחלת שדה אשר לא תצלח להעבד ולהזרע, ואין ידם משגת לכלות את אשר החלו, לכן אגדו אגודה ויפשטו ידם לבקש עזר תחת מסוה מטיבי הרבים, ומאד דאבה נפשנו לראות כי הצופה לבית ישראל בימים האלה כל מי שאיננו שואל ודורש בהלכות הועד החדש הנוסד בעיר המלוכה פ״ב לפתרון שאלת היהודים — בידוע שאין לו מוח בקדקדו או שאין לב ישראל דופק בקרבו. אין לנו כעת בעולמנו בלתי ד׳ אמות של הלכה זו, ולא בעולמנו הקטן בלבד, אבל גם בעולם הגדול יצאו כל ארזי הלבנון אדירי הבערזע לקראת הועד החדש הזה, בקבלת פניו, והגביה למעלה את השער של שטרי מלכות רוסיא, להזרות בזה, כי הם מסתכלים מתוך אספקלריא מאירה על אחרית מלאבות הועד, ומאמינים כי תשלם המלאכה, והפת רון לשאלת היהודים יעלה ויבוא למזל טוב ביום הכותרת לאדוננו הקיר״ה. את הקול הזה העבירו במחנה סנהדרי גדולה בבתי הבערזע אנשים קטני אמנה ומהשבי חשבונות אשר מזלם „מאזנים׳ לשקול ולחקור, ואנחנו מה להטיל ספק בדברי אשלי רברבי כאלה ? נבטח גם אנו כי הועד החדש יעמידנו בקרן אורה, למען נדע איפוא נרעה איפוא נרביץ, למען נדע מה העדות והחוקים והמשפטים אשר לנו לעשות או לחדול, ולא נהיה תלזים כמ״ם וסמ״ד שבלוחות במאמר פיו של כל צר וצורר, ולא יוכל עוד רשע כפיכנא להחריד בקול עלה נדף— הקיובליאנין, את מצוקי הבערזע אדירי עיר קיוב, אילו היתה כל כנסת ישראל נאספה בתוך מרצלת של קנים כהצירקוס העת הזאת ורק האדות תוכל עזרנו, המושיעים ישלחו נדבתם לאלה אשר נודעו כי לאמונה גברו בארץ, והנושעים יושעו תשועה אשר תעמוד לזכרון לעמנו, ומעשה הצדקה יהיה שלום ירושלים אחד עשר יום לירח השנים עשר הוא חדש אד״. יעקב גאלדמאן ירושלום, ארבעה עשר יום לירח אדר, להאדון פרומקין מו״ל מכ״ע הבצלת, ניתן חופשה זה כשבועים, וישב להו״ל את מכתב עתו ולדבר משפטים את המיססיאן עוכרי נפשות אחינו. לא עבר עדנה חדש ימים מאז הביא לנו הדלוג רב השמועה המעציבה ממות הגאון הגדול ר׳ אליעזר לנדא זצ״ל, ועוד תצילנה אזנינו לקול זעקת שבר אשר עורר עליו הגאון הגדול רמ״נ כהנא הי״ו, והנה הה הוה על הוה ושמועה על שמועה הנה באה, כי הוסיף המות לבוא בארמנותינו ולקחת נפש הרב הגאון הצדיק נזר דורנו ר׳ ישראל סאלאנט זצ״ל, שלשום בהגיעה עדינו הבשורה המרה הזאת, קראו חו״ר לבכי ולמספד, כל עין תוריד דמע וכל עפעף יזל מים , ועננה רב עצבון תשכון על פני העיר ימתה ה׳ דמעה מעל כל פנים וינחם עם ה׳ מיגונם. פחת עירנו הנהו זהיר וזריז במצות „הכנסת אורחים״ אשר ירבו לבוא הנה — בידעו כי בידם גיתן גזרלו — ואין לך חדש ימים אשר לא יבוא אחד הגדולים אשר בארץ לבקר את ירושלים. גם תמול הופיע בשערי עירנו אורח אשר רבות טדח הפחה לכבדהו, הוא הנסיך פרידריך קארל בן אחי קיסר אשכנז עוד לפני שבועים בא הנה אחד הפחות מעיר הבירה לשים עין על ההכנות לקבלת פני הנסיך, וזה עשרה ימים נסעו שני הפחות, פחת עירנו ומרעהו מעיר הבירה — בלוית סגן מפקר הצבא, וראש השוטרים, ליפו, לקבל שמה פני הנסיך תמול עזבו כל יושבי עירנו את העיר ויצאו החוצה לקבלת פני האורח, כל המשנים לקונסלי אייראפא ואמעריקא וסריסיהם ומטות כסף בידם, נסעו לקראתו לקדם פניו, גם כל ראשי הדתות— וגם ראשי עדת הספרדים והאשכנזים — נסעו במרכבה לברכו ולקדם פניו במורד הררי ירושלים פקידי הממשלה לבושי בגדי שרד הציבו למו יד הרחק מהעיר, ולעת ינטו צללי ערב קראו הנאספים הידד למראה פני האורח, מנגני הצבא שרו שיר לאום אשכנז, וכאשר דרכו רגליו על מפתן העיר השמיעו כלי התותח ממרום המצודה אחד ועשרים קולות — בבואו העירה שם פניו אל הגראבעס-קירך ויתמהמה שם כשעה, וישב דרך שער אחר ויצא מחוץ לעיר וילן שמה. יעקב גאלדמאן בעת אשר רבים המה הראוים באמת ויושר להושיט למו עזר יעזרו אחינו לאלה אשר יסבבום בכחש, וגם הרהז ד״ר סאלווענדי נכשל הפעם ויקבץ כסף בעדם, אבן הודות לשם ה׳ כי כספו שלח הכסף לבעליו וישיבהו אל המקום שיצא משם, וכל זה באתנו יען כי אין לנו בריח התיכון והעם קרוע לגזרים והמיססיאן אשר תדע עת ומשפט לכל חפץ, בראותה עם בציון יושב פרוע הוא ומנותח לנתחים תמהר בידים חרוצות לפרוש רשתות ולצוד דגים במים העכורים, אין כסף נחשב לה כי הבריח התיכון הוא המענשין- הויז בעזרתה, משפחות רבות מהעמיגראנטין — ועליהם נוספו גם פליטי ציון התושבים — ימצאו למו מקום להשתכר בנחלת המיססיאן, ושכרם נכון לפניהם דק מאשר ישמעו דרשת המטיף אשר לה, ולאט לאט יעבירום על דעתם ודעת קונם. רבים מגולי סוריא ורומעניא שבו בדרך אשר באו בה בבואם הנה, ולא מצאו את אשר קוו למצוא, והמעט שרדו בארץ הצבי ויפזרו לכל רוח, ויתרם ימצאו למו שלחן ערוך בבית המיססיאן, והאחדים אשר לא יקבלו עזר מהמיססיאן ויכוננן מושבם בציון, ימצאו למו חייתם בעמל נפשם, וכאשר נתתי אל לבי למצוא חשבון האנשים האלה מצאתי כמספר הזה שנים מגולי סוריא המה עושי חביות, ויראו שכר בעמלם ולא ירעבו עוד ללחם, כשבעה מהם המה תופרי נעלים, חמשה חרשי עץ, ארבעה תופרי בגדים, בונה בתים אחד, חרש ברזל אחד ארבעה כוננו למו בית משתה לטייא וקאפפע, וששה פתחו למו אהלי כסחר, ושנים רוכלים מחזרים על הבתים במרכולתם וכל אלה לא ירעבו ללחם עוד ורב תודות להאדון דר הערצבערג פקיד בית היתומים הברליני בירושלים, כי לא יחשוך מעמל נפשו, וכל יד עמל לא תנידהו מהציל את אחינו מרשת המיססיאן, מכסף הנשלת לו מנדיבי עם ה׳ אשר באשכנז, העניק לעמיגראנטין רבים כסף די הוצאות דרכם, וישובו על עקבם, ואת צעירי הימים נתן בבתי חרשת המעשה ללמדם מלאכה וכל מחסורם ימלא. גם לעמל חו״ר אין קץ, במועצות שונות יצילו את הנלכדים מרדת שחת, אבן להציל כל הנלכדים אין לאל ידם, כי לבד אשר בין הפלטים האלה ימצאון אלה אשר הנם פליטי מין האדם, ואין שוה לשית לב אליהם, לבד זאת עוד יחסר למו כסף הוא האמצעי העיקרי אשר יוכל להציל את אחינו ואמונתנו מכף העריצים, ומה יעשו מנהלי עירנו אם בכפם לא דבק מאום וצלחתם ריקה, עת אשר גם תושבי ציון יזעקו לעזרה, כי משענת הקנה הרצוץ —הוא החלוקה נשבר. ומנסבת הפרעות דללו וחרבו מעייני הנדבות, ורב יותר נורא הוא מצב בני הכולל פינסק וקארלין—גם בזה היתה יד האי-אחדות ותחלק את יושבי ציון לכוללים שונים — כי מצער עד מאד משען חלוקתם, ונפשנו תדלוף מתוגה, בידענו כי רב מאד כסף הנדבות אשר יבואו ציונה, אכן יעבטו אורחותם, ולא יישרו לכת והועיל לא יועילו ויען מה? יען כי יחסר לנו בריח התיכון אשר יבריח את כל יושבי עירנו כהקצה אל הקצה להגדיל מבוכת יושבי ציון העברים, החלו זרים מבני הנכר לקנות בכסף מלא את המקומות עתיקי יומין הקדושים, ואשר רק הם שרדו לגו משרידי מחמדינו בימי קדם. על פסגת הר הזיתים אשר על פני ירושלים מקדם, נמצא מערה אשר לפי הקבלה איש מפי איש נחצב שם קבר לחוזי יה, חני זכריה מלאכי ויושבי ציון יקדישו ויעריצו את המקום הקדוש הלזה, ובימים האלה ילטוש אחד מבני הנכר את עינו עליו לקנותו, וכבר בא בדברים את האכרים אשר יאמרו כי להם הוא, וגם שקל כספו על ידם. אכן ממשלת המקום לא תאבה לתת לו שטר מקנה, כי קדש הוא ואין לאל יד איש למברם, אבן מי יודע אם הכסף אשר יענה את הכל לא יענה גם להקונה הרה״ג הראשון לציון מהר להודיע הדבר ע״י הדילוג רב לאחינו תושבי עיר הממלכה קאנסטאנטינאפול, ודבריו פעלו פעולה עזה עליהם, אכן אם יצליחו ה׳ הוא היודע. גם הפעם להצלחת הצלת מקום קבורת נביאינו דרושה האחדות, התאחדו אחינו התאחדו! גם פה גם שם עת רעה היא הנשרף בברדיטשוב, ופיכנו עומד בחוץ, וראה כי אש יצאה פתאום ותאחז במקרה להדליק את הכלוב מארבע פנותיו, היה מתענג להתבשם בריח ניחוה, אולם מבלי הזדמן לו מקרה כזה העוקר את הכל, הסתפק לע״ע במועט, ועמד ונבא להם לישראל איסור חדש, אשר לפי דבריו לא בפירוש איתמר אלא מכללא איתמר, ונרמז באיסור קנין נחלה מחוץ לעיר, המסתעף ממנו שאין הם רשאים להיות ממונים בתוך חברות של בעלי מלאכת הצוקקער. כבר הודענו בגליון העבר, כי הזועה הקטנה הזאת זעזעה את השאננים: ולא נפלא הדבר בעינינו הן המאמר הזה לא נגע בדלים ואביונים מוזגי משקה ויושבי כפרים, אשר אם החרש יחרישון הגדולים ותחשב להם לחכמה, אבל נגע הדבר עד עצמם ובשרם, וזרק טיפה של מרה במתק עסקיהם, ע״כ התעוררו ברב כח ותבעו את פיכנו להוציא לאור כסולת נקיה את הדברים המגומגמים, ראה פיכנו את הגיגית הכפויה על ראשו ועמד והודה כי לא הגיעה לאזנו שום תקיעה בלחש ממקום גבוה לכתוב את המאמר ולהסביר פנים לאיסורים חדשים רק בסברתו, שכל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש הוא מרומז „בחק לישראל״ בממלכה, ומה גם סברת ותיק שבותיקים כמותו, לכן כתב מה שכתב ועשה „צבתא בצבתא׳ איסור חדש בתוך איסור ישן , ומשך כמה ימים נצבו שרי הצוקקער כחוני המעגל שעג עוגה ועמד בתוכה, זכל זה מפני אבק סופרים, וגם עתה לא יאמרו אל המוציא שם רע והגורם בנזיקין „הלכה חמורך, פיכנו! השב את נזק הכסף אשר עלה מן קפאון המסחר משך ימים מספר״ כי מה שעשוי עשוי המקרה הזה הוא רק חח וטבעת בשרשרת הגדולה הנמשכת מקצה הארץ ועד קצה. הקצינים נטילי הצוקקער בקיוב עכ״פ לא יתומים קטנים הם, ולא רצו לקבל בנעשה ונשמע את מצות פיכנו, אבל רע ומר ליתומים קטנים אם עליהם תעבר כוס והם בלי מגן ובלי שריון, ואנה המה באים? כבר הזכרנ בהצפירה (גליון 7) כי פקיד עיר מגורי הקאזאקים אוריופינא הואיל לגרש את הרוכלים היהודים שבאו שמה לימי השוק למכור רכולתם, אשר זה משפטם מדי שנה בשנה, ומה יעשה ההלך העיף ויגע, ואל מי מגדולים יפנה בשאלת מה נשתנו ימי השוק האלה מכל ימי השוק, הן אין לו רק למסור דינו לשמים ולהתמוגג ברעב פה עלי אדמות, כי כן אוה פקיד אוריופינא, ולפי הודעת הסופר להעברי הרוססי (7 א) לב הקאזאקים כולם אך טוב לישראל, ולמען איש אחד מישראל השתדלו לגדע את בריחי החק, אף עלתה בידם להשיג עבורו רשיון לשבת ולמכור סחורתו, אבל למען שאר הגולים שוא תשועת הקאזאקים ומעתה יהיו הקאזאקים זקוקים אל היהודי היחיד ומיוחד באוריופינא, ואם הוא ת״ח ונוקם ונוטר כנחש, אז בל״ס יקום את נקמת אחיו וירבה לבקש במחיר מלאכתו וסחורתו, הלא בידו הם נתונים כעת ואין רוכלים ואומנים יהודים זולתו הקאזאקים באוריופינא הולכים בדרכי פערדינאנד ואיזבל שמלכו בספרד והוציאו לפועל את גירוש היהודים. גם פערדינאנד ואיזבל נשאו את פניהם לאברבנאל ונתנו לו רשות לשבת בספרד, אבל הוא לא רצה ועם כל אחיו יצא, לו כמוהו עשה גם היהודי שנשאר באוריופינא, כי אז אולי בעל כרחם השתדלו הקאזאקים לטובת כל היהודים אבל הוא לא עמד בנסיון — ועד מתי יהיה הוא המושל בכיפה בעולם המסחר באוריופינאז האם גם בשנה הבאה בימי השוק תהיה „יריחו׳ זאת סוגרת ומסוגרת מפני בני ישראל ? דבר זה תלוי הוא בהועד החדש היושב ובורא פתרונים לשאלת היהודים; אל הועד הזה תשברנה עיני טפסרי הצוקקער בקיוב, עיני הסוחרים ילידי חו״ל באדעססא, ובעלי מלאכות ילידי חו״ל בעיר קישיניעוו, עיני מוזגי משקה שיצאו מן הכפרים, עיני גולי אוריופינא, וגם עיני אנשי הצבא מבני ישראל, מה לאנשי הצבא אל הועד ז השובה על השאלה הזאת תמצאו במכתב עתי העברי הרוססי הנ״ל שאלת היהודים, — נקוה נא כ הועד החדש יעבור בפצירה פים גם על החוקים הנוגעים באנשי צבא מישראל, ויגדור גדרים בעד „שודא דדייני׳ זאת, למען נדע את מצבנו. אמעם כי גם יתבררו ויתלבנו התוקים בלשכת הגזית ויצאו משם מזוקקים שבעתים בכל זאת תלוי הדבר בשיקול הדעת המחוקק דמיונו כהבנאי המצייר תבנית הבנין והפקיד הוא בעל המלאכה והבנין בידו הוא כחומר ביד היוצר והנקל הוא לו לחסר אבן אחת קטנה או לגדוש במקום שראוי לחסר, ואז יתקלקל כל הבנין והיושבים בו יעשו בתיהם קבריהם זאת היא הנסבה הנכונה, מדוע בארצות אשר בהן שווי זכיות ישראל קרי בי רב הוא נכתב ונחתם בש״ע חושן משפט הקבוע במדינה, בכל זאת הש״ע והסעיף שבו במקומם עומדים, וגם היהודים במקומם עומדים כאשר עמדו לפני מאה שנים הנה לפניכם ארץ אשכנז המתפארת ביושר משפטה ובאמו פקידיה, בכל זאת למרות שווי הזכיות, לא פסקה זוהמת חוקי און קיא קדמונים כאשר יוכיח הדבר הזה שבא כעת לפני הנבחרים : בעיר פיערפען במחוז דיססעלדארף הממשלה מרימה מס מאת היהודים למען בית הספר אשר בעיר כחק וכדת, אבל נגרע ממשפטם שאין בוחרים בקרבם חברים לבין המשגיחים על בית הספר, וכן המה פוסקים, ממונו של ישראל כשר, אבל הוא בעצמו פסול לכהונה כזו, דבר זה לא נרמז לא בראשונים ולא באחרונים מן הפוסקים בענין משפטי היהודים, והוא מתנגד בהחלט אל שווי הזכיות, לכן פנו היהודים אל בית הנבחרים בברלין, ויבקשו אתת משתים אלה, העמידונו במחיצה את עם הנוצרים ובחרו מקרבנו ג״כ אנשים להשגיח על בית הספר, או פטרונו מן המס הנועד למען המשגיחים אולם הנבחרים וביניהם גם הנבחר הנודע ווינדהארשט השיבו ריקם את „התנאי של בני גד ובני ראובן״. וקהל הגולה אשר בפיערפען משלמים ממיטב את המס אבל אינם נוטלים חלק בין המשגיחים. הנה הוצאנו מילקוטנו את המקרה הזה יען חדש הוא, אבל כמה מאות פעמים נוכחנו לדעת ביתר שאת כי במצב ישראל במדינה לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה. „והחירות שעל הלוחות׳ רחוקה מהיות חירות באמת, ואם כן הוא בארץ ההשכלה והפילוסופיא באתונא דיתבא על נהר שפרעע, ק״ו ב״ב של ק״ו בארצות אחרות, שבהן שודא דדייני היא כמעט בלתי מוגבלת גבר במסלתו ילך, בעלייה זו גוזרין י״ח גזירות, ובעלייה אחרת מתירין איסורי עולם, ולפי שינויי הדעות כן ישתנה הנימוס רצה המקום לזכות את ישראל לפיכך הרבה למענם חוקים שונים בדתי הממלכה, הסניגור מחזר ורואה איזה נטיעה יפה בהם ועורקה ושותלה בתוך פרדסו, והקטיגור מחפש נטיעות אשר כראש על תלמי שדי פרחו, אלה ואלה על החוקים הם נשענים. הנה השופטים המושבעים בעיר מאריופאל (מחוז טאגאנראג) השליכו קרחם כפתים על הכבשן הלוהט בראשם של סובארין וסיעתו, לפניהם באו איש ואשתו, הוא מבני ישראל והיא מבנות הנוצרים, ומלאכתם בזויה, מנגנים מחזרים בעיירות ועל הפתחים, ונזקקו זה לזה והולידו בנים ובנות והכניסום בברית הדת הנוצרית, פתאום חמדה נפש האשה אננא קאזאקאווא להתיהד, אף עשתה כרצונה ותכל גם את ילדיה: ראה זאת אחד משכניה ומסר את הדבר למלכות, והאשה הובאה לבית כהן הדת הנוצרית להחזירה לסוטב, והוא הוגש לפני השופטים והתעתד לסבול את העונש החמור הכתוב בספר החוקים, אבל לשמתת לבו ולדאבון לבות כל צוררי היהודים, יצא חפשי ונקי משערי המשפט גאז׳ וואר' 53 ). דעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד! אילו היו השופטים המושבעים ממאריופאל פקידים באוריופינא, והפקידים באוריופינא היו שופטים מושבעים במאריופאל, כי עתה ישבו היהודים בשלום על שוקי אוריופינא ופריימאן היה הולך לעזאזאל ביד פשעו! בצדק יאמר הסופר לגאז׳ פאלס׳. אילון היו הנוצרים הנשרפים במגדל הרוכבים בברדיטשוב הם לבדם ואין יהודים אתם, כי עתה בל״ס ירדו אליהם פלגי גשמי נדבות מכל עבר, אבל עתה שנשרפו יחד עם היהודים, אוי ליהודים אוי לשכניהם! דבר הלמד מזה, כי לא רק לדור במדור אחד עם היהודים הוא קשה, אך גם להשרף עמהם יחד לא טוב ולא נעים. הנוצרים לא יחפצו לתת כי אין מקריבין קרבן נדבה על מזבח כזה אשר עליו היתה אחדות ואחוה בין יהודים לנוצרים, ואחרי אשר הנוצרים לא יתנו, דעת לנבון נקל כי גם היהודים קופצים את ידיהם. עיר מושבנו היא הקרובה אל החלל, וקוינו כי נדיבינו יתעוררו לחומלה על האלמנות והיתומים שנשארוי לאנחות אחרי השריפההגדולה, ובטוחים אנחנו כי אילו עמד סופר נוצרי במכ״ע פולאני וערך אל היהודים דברים מעטים אלה הבו גדבות למען האומללים בברדיטשוב, והוכיחו בזה כי בצרת העם לכם צר ואזרחים נאמנים אתם בארץ, כי עתה בל״ס נפתחו ארובות הנדבות. אבל באמור להם זאת רק סופרי ישראל במ״ע אשר לישראל, אטומה אזנם משמוע, ועתה אנה נוליך את חרפתנו? הן לקלקלה כזאת אשר בקרבנו היא צפונה פנימה לא תהיה תקנה אף מאת הועד התדש אשר בפ״ב, וגם אם מנקרת צור זה יצאו מים חיים להשקות צאן קדשים, גם אם ינתן על ראשנו צניף פאר אזרחים, מה כחנו ומה גבורתנו אם לא יזכרו כל אחינו מגדול ועד קטן את הלקח הטוב: אתם נצבים היום כלכם, משל לקנים דקים, כשהם הרבה באגודה אחת הם חזקים, כך אם תהיו לאגודה אחת תהיו נצבים ולא נופלים? מי יגור לנו מוקדי עולם, אם אנחנו בקרבנו לא נקבע את שווי הזכיות ואיך נדרוש אותה מזולתנו? הנה בתוך חברת עוזרי הסוחרים .Stoarz Sbiek. ian לישראל בעירנו ווארשא אין להם ליהודים כשרים הנזהרים ממאכלות אסורות — שווי הזכיות, כי בסעודות החברה הזו הם עושים שלחן ערוך לא על פי השלחן הערוך אף לא על פי התלמוד, כי בענין זה סבירא להו כאותו איש (בקונטרסו האחרון נגד מצות תפלין), שכל מה שארו חכמים הלכה למשה מסיני (כמו למשל בי״ח טריפות) הוא רק לשבר את האוזן, והנה הכשרים שבהם אינם חפצים לטעום ובממונם הם מפטמים את השאר ובטנם תחסר, עד שקם הסופר במכ״ע איזראעליטא וצעק חמס נגד דבר מכוער זה, הכה את כפתור וירעשו הספים, ועוד לא השיגו היהודים הכשרים את שווי הזכיות, גם לא מינו ועד לעדור בשאלת היהודים הזו זאת תורת הסבלנות, לא די אשר המה אוכלי טריפות, אך גם כונעים בר ומרעיבים את חבריהם הכשרים אע״פ שמקבלים את ממונם, האין זאת סבלנותו של ירבעם בן נבט: משך שנים רבות התרפסה החברה הזאת לפני בת מינה בין הנוצרים, פרשה עניה סוערה זו בידיה ותבקש להתאחד ולהתערב, אך שם פשטו לה את הרגל ובעטו בה בחרפה. קוראים נכבדים, צאו וראו מה בין השכלה אמתית לבין השכלה מזויפת! בארץ אנגליא, מקום שם בני ישראל יצאו זה מאה שנים מן המצר למרחב-יה, ונגדעו כל בריחי חוקים מבדילים וגברו בארץ אהבה ואחוה שלום וריעות ואחב״י אשרו אשוריהם בדרך תבונות ועלו במעלות ההשכלה וקנו שלימות וישאפו רוח החופש, שם יש להם חברת בעלי מלאכה יהודים orking Mens 4lb ושפתי הרוזנים האדירים ראשי החברה ברור ימללו, כי אחרי אשר נבדלו בני ישראל מן עם הארץ בשבתם ובכל ארחות דתם, לכן לא יוכלו לבוא בסוד בארצנו בעירנו אשר עוד לא התפתחו מתרצובות הבערות, ועוד ריח בצלים נודף מהם, הם פקרו בפעם אחת, וידלגו מן הקבה אל הקצה, ואומרים אמור חברה מיוחדת ליהודים היא „כפאה נכרית" בארץ, ומשתדלים להתערב, ואחרי שיגיעתם היתה לריק יתנקמו בהלכות מאכלות אסורות, בעוד אשר בחברות ישראל בעיר לאנדאן סועדין בסעודות במאכלות כשרים בתכלית הכשרות. לאנדאן רחוקה היא מכם ולא תדעוה, בואו ונספר לכם מעשה נפלא מעיר האננאווער אשר תמצאוהו במ״ע נאציא- נאל-צט״ג 84 ובמכ״ע יוד׳ פרעססע N 8, ועל פי שנים עדים אלה יקום דבר כי בעיר ההיא נקהלו מכל הסביבות הטבחים, רובם נוצדים ומיעוטם יהודים והכינו משתה ושמחה והיהודים יצאו בטענתם שאין הם רשאים לסעוד משלחנם בלתי אם יהיו המאכלות כשרים, שמעו זאת הנוצרים ובתום לבם אמרו: הם אינם רשאים לאכזל טריפות אבל אנחנו רשאים לאכול מאכלות כשרים, ע״כ נבטל את רצונגו מפני רצונם״ הלכו והכינו סעודה כשרה אכלו וישבעו. הנגו כופלים ומשלשים למנוע טעות, כי המעשה הזה לא קרה באגודת היהודים המשכילים עוזרי הסוחרים בעירנו, רק בין שותפיהם של עמלק בעיר האננאווער ! אתם הראיתם לדעת, כי לא אלמן העם האשכנזי מטבחים ישרי לבב המתנוססים במדת סבלנות, אשר לא תמצאו כמוה בין גדולי הגדולים. אילו היתה מדה כזאת נר לרגלי ממשלת אשכנז מצד זו ולרגלי הקאטולים מצד אחרת, כי עתה כלה כעשן וילך הסבסוך העצום אשר פרץ בימים האלה בין הממשלה ובין הכנסיה הקאטולית, אבל כל אחד ואחד מבעלי הריב אומר לא נברא העולם אלא בשבילי, לכן הסכסוך הולך ומתבלבל, ולכן אחב״י באשכנז שמחים ואומרים עתה יסתפח ביסמארק אל אוהבי החופש, ובשתים יתחתן בהם, באהבת החופש ובאהבת היהודים, דהא בהא תליא, ושטעקקער ישתלח לארץ גזירה, ובתי חברת האנטיסעמיטים יתהפבו לבתי אוסף משוגעים. הדמיון יפה הוא לבעלי מרה שחורה, אבל למה נעשה כמנהג הילדים הרוכבים על המקל ואומרים עליו כמה נאה סוס זה? לע״ע שטעקקער עושה רצונו של ביסמארק, ועתה ראינו מלאכתו החדשה שנתכבד בה, וזה הדבר: ביסמארק כבר שעבד למלכות את מסלות הברזל, ומוכן ומזומן לשעבד למלכות את הטאבאק טאבאקסמאנאפאל) לבל יהיה מסחרה ברשות הרבים, רק סגור ומסוגר בלשכת חשאין בטמיון, וכשם שהוא רוקד כנגד המסר וחרשת המעשה לשעבדם, ולתכלית זה נתן דבריו בפי הפר' וואגנער שדרש בענין זה לפני כמה ימים בהפארלאמענט, כמובא בדברי הימים כן הוא מתבוון לשעבד למלכות גם את האמונות והדעות את הדת הפרוטעסטאנטית כבר צמצם בתוך ידו החזקה ועשה את כהניה לפקידיו, גם על הדת הקאטולית פרש מצודה, והיא תקוממת בכח להתפתח ממסגרותיו, ועינו לטושה כעת על המדע ועל החקירה החפשים עוד ממשא מלך ושרים כצפור דרור שאיננה מקבלת מרות, ומנויה וגמורה עמו לשעבדם למלכות, להיות כל דעה וכל סברא למודית המבצבצת ויוצאת בבית המדרש, תלויות במאמר פיה של הממשלה : הלא זאת היתה מטרת שטעקקער ״ל מטרת ביסמארק, אשר יצא בהפארלאמענט בבקשת גדרים וגזירות מפני החקירה החפשית לכופתה ולהניחה לפני ארי, לתת לה אגרת מרד או סבלונות, הכל כפי ראות עיני הממשלה, ולא יחיד שטעקקער בדעתו השגעון הזה בלבל גם רבים ממשבילי ישראל באשכנז, סופר אחד שואל במכ״ע איזר׳ וואכענשר׳ את השאלה : במה טומנין את היהדות לדור נולד לבל תמוש מלב זרענו וזרע זרענו? ומשיב ע״ז לאמר: אין דרך אחרת לפנינו בלתי אם למסור את הדת למלכות, להיות היא האפוטרופסת והמפקחת עליה, משלמת שכר לרבנינו ומחזקת בתי כנסיותינו ובתי מדרשינו, כשם שהיא מחזקת את דת הפרוטעסטאנטית (לאפוקי הקאטולית) ורק אז כאשר תהיה הדת משועבדת להממשלה, אז בטוחה היא מפני מצוקי העתים ותהפוכותיהם, ואל תאמרו ישראל הוא מלכת כהנים וגוי קדוש ולא ישא בעול כהנים ממונים מאת הממשלה כל זה היה רק בירחי קדם, בהלו נר אלוה על ראשנו ומאור התורה בנו, אבל עתה כשרבו עמי הארצות ולימוד זתורה בטל כמעט לגטרי, עתה ככל העמים גם בני ישראל המה, וכמשפט הפרוטעסטאנטים נבקש גם מאת הממשלה לפרוש עלינו כנפיה זאת היא עצת הסופר הנ״ל, ומה עמוקה ורחבה סבלותו של זה, לא זו הדרך ולא זאת המטרה, בצרפת שעבדו את הדת למלכות, והנה גם שם הם מצטערים על הראשונות אף כי אינה דומה ממשלת צרפת החפשית שאין בה עבדות, לממשלת אשכנז לפי השיטה הביסמארקאנית לא לעזר ולא להועיל גם מסירת המודעה ע״ד עיקרי דת ישראל, אשר „הוואכענשריפט״ עוד הפעם מודיעה על אדותה שחתמו עליה איזה מטיפים ואיזה מלמדי הדת. כבר דברנו על מודעה זו באחד ממאמרינו, היא נכתבה בחכמה ע״י יעללינעק בקיצור נמרץ, כולל למודי היושר והנכוחה שמלמדת דתנו הקדושה נגד שאינם בני בריתנו, ילכו נא המטיפים בכחם זה ויושיעו את ישראל מבל צרותיו, אך אל נא יכסרו למלכות בעת כזאת דברים הנעשים בכותלי בית הבנסת והמסוגלים להמציא דברי חפץ להאנטיסעמיטים. כן עשה המטיף בעיר ניעדערמאנסבערג, שמעו נא קוראים נכבדים מעשה נורא : בעיר ההיא בשעה שנקהלה הקהלה בבית הבנסת לתפלת כל נדרי. החלה להקת המשוררים עם החזן לשיר נגינה לקותה מן זמר הגוצרים ,א, טאג דעס העררן, תחת השלשלת הנעימה והמתוקה של כל נדרי והיתה שם זקנה אחת מבנות ציון היקרות, עמדה וצווחה ככרוכיא גגד הזמר הזר, ומהומה נעשתה בבהכ"נ, ולהקת המשוררים שבה לשורר, והזקנה צעקה בקול מר במשך כל הזמר קנצי למלין הזקנה עכבה את התפלה והזמר נתבלבל ולא נגמר., אילו היו לנו שבעים נשים כאשת לפידות זאת, כי עתה יכולנו לבטל את הסידור המתוקן ולהקים לדממה את כלי השיר, אבל הזקנה ההיא יחידה כגגד רבים היא, וכעסו של כהן (טטיף פגע בה, והוא בשם הקהלה תבע אותה לדין, לו היה כח בידו כי אז דנה כדין פלגש בגבעה . אבל השופטים לא כהשקפתו של המטיף השקיפו על ענין זה,. ופטרו את הזקנה, ורק כסף ענושים הטילו עליה לשלם, „והקרייצ אייטונג" מטיילת ארוכות וקצרות בענין זה, ותולה בו אשכול גדול של רמונים אנטיסעמיטים. בעיקר העגין אין כל ספק, כי במלהה זאת בין שתי הזמירות ינצח הזמר הלועז וצעקת הזקנה תהיה פעולתה כפעולת מחאת רומעניא נגד, אסיפת הקאנפערענץ בענין שאלת הדאנוי — ר״ל לא כלום ווילנא, קריתנו עוד לא מחתה דמעתה מעל פניה, אחרי מות רשכבה״ג הגאון מסאלאנט זצ״ל, והנה היום סגרו דלתים בשוק, וסבבו בשוק הסופדים, כי הולך אל בית עולמו הגאון הצדיק החכם הכולל הדובר טוב לעמו כקש״ת כמהור״ד יעקב באריט זצ״ל, השמועה הזאת הדאיבה את לבב שומעיה, ומפניה כדונג נמס לבב אנוש, ה׳ בקומו לערוץ את הארץ והיה רק זועה הבין שמועה, כי ה׳ אמר ליעקב: אל תירא עבדי יעקב ועלה השמימה״! כי זה האיש נודע בשערים שמו לגאון ולתפארת, ידיו היו רב לו בחכמותומדעים ובלשונות העמים ; הוא הפיץ אר על כל ירכתי ווילנא; הוא המליץ יושר בין העפים מול מגיד פשע והגיד ליעקב דבר חוק ומשפט, ועתה נפלה עטרת דאשנו, אוי מה היה לנו! היום בצהרים הביאו את הארון אל חצר בחהכ״נ, ושמה אנשים לאלפים עמדו צפופים ורבים צעדו עלי שור להשתתף בהספדו של גאון יעקב ותפארת ישראל, ימחה ה׳ דמעה מעל כל פנים. תנצב״ה. משה נחום קאפעלאוויץ קנאזנע. זה חודש ימים לערך אשר נגנב מביהמ״ד דעירנו ס״ת מאד נעלה קלף דק ובהיר, בכל הספר כמעט לא נמצא אף מטלית א׳. לבד על התפירות למעלה ולמטה כנהוג, אין להשיג ס״ת כזה כעת אף בחמש מאות רו״כ, ואין בידינו כעת לקנות אחרת תחתיו, וחוסו נא אחב״י להוריענו על אדדעס שלמטה אולי יבוא מי למכור ס״ת כזו, ואף אם יחסר ההתחלה והסוף, ידעו כי כבר נחשדו למחוק ולהראות כי חדשה היא, אולי כברלקח איש ס״ת הזה הננו להחזיר מעותיו ובטחוננו כי שארית ישראל לא יעשו עולה. המעתיר בשם צבי זאנווילאוויץ קהל עדת עירנו. .טבטS. . . Cr. Bp .אדרעסע ocno oyy Sonoy n BoEiony. מעיר אנטאפאליע מודיע ה׳ בנימין ריטאוו, כי האכרים אשר בתוכם יגורו היהודים בסביבות ההם, כמעט בכל הואלאסטעס שלהם עשה החלטה גמורה להוציא את היהודים יושבי הכפרים מביניהם, ומספרם הרבה בערך מספר היהודים המתגוררים על אדמת האצילים, והקול הולך כי בקרב הימים מעיר פאראזאוע מודיע ה׳ באייארסקי, כי במחוז ההוא השייך לוואלקאוויסק, תחת אשר בשנים שעברו לקחו היהודים כתבי תעודה לממכר היו״ש יותר משלש מאות הנה בשנה הזאת נתמעטו הרבה, ורק 69 לקחו הרשיון למסחר היי״ש וגם בהם רק המה שלקחו על שמות עצמם והשאר על שמות נוצרים, בשגם במחוז ההוא אדמת היהודים בהערים ע״פ רוב הוא קנין כספם ואחוזתם, בעת אשר במחוזות אחרות ע״פ רוב אדמת היהודים תחשב לאחוזת האצילים תיקון תרגום בחרגום שני אסתר. בסיעור כסא המלך שלמה, נאמר שם אחכ „יכאשר נתחייט ישראל התגבר ופלה עליהם נבוכדנאצר וכו׳ ויגל עמהם את כסא המלך שלמה וכו׳ ואחר נבוכדנאצר מלך בבל בא אלכסנדרום מוקדן וישב את כסא סשלך שלמה ויביאה מצרימה, וכראות שישק מלך מצרים את שבת הכסא וכו׳ התאוה חאוה לעלות ולשבא עליו וכ״. והוא צלע על ילכו ידיעה אחרונה בעת נעילת השער מגליון הזה, הגיעה דעפעשע מפ״ב כי אתמול בלילה ביום 12 לחודש גוע וימת פתאום השר „מאקאוו׳ אשר זה מקרוב נתמנה לראש הועד החדש הנוסד מטעם הקיר״ה לפתרון שאלת היהודים, פטירת אדם המעלה הזה הוא מקרה כביר הנוגע לשאלת היהודים בימים האלה תעודת הכשר על קמח של פסח הנטחן בעיר ראדזין , המשומר בשמירה מעולה משעת טחינה. כאשר נודע ענין הטחינה בקמח של פסח שנצרך שמירה בדקדוק עצום, שרק בהשגחה גדולה ומיתון רב יוכל חקמח להשמר שלא יתחמם בעת הטחינה, כי על ידי החימום יעלה זיעה ויתדבק הקמח לחתיכות בצק בדופני האיצטרובל שסביב האבנים ומהם יפלו לתוך הקמה, כן כאשר נתחדשו הכלי נפה וכברה הסובבים בעגולה (צילינדער) ועל פי רוב נקל להם לעשות סילונות השאיבה להעלות הקמח למעלה על ידי סילונות חשאיבה (עלוואטארין) ולא רק ברחיים של קיטור יעשו עלוואטארין, אף ברחיים של מים ושל רוח, והיתרות (בענדער) שכלי השאיבה תלוים בהם הם מעשה אודג וחורי, ובהעלות קמח דק דרך זזסילונות א״א שלא יזיע, ותמיד נעשה חתיכות בצק ונדבק בדופני הסילונות ועל היתרות וכלי השאיבה ונופל לתוך הקמח ויש בזה חשש כשיגיע ללישה יתערב הזיעה שהוא מי פירות ומי הלישה ותערובות מי פירות ומים ממהרים להחמיץ, וכדאיתא באו״ח (סי' תס״ב ס״ב) שאין ללוש בהם לכתחלה, ולכן הנני מעיד על הקמח הזה שהחטים נבדקו בדיקה גמורה ומעולה ויפה, שהם כשרים ונטחנו בשמירה עצוטה, ומעת שנעשה קמח לא עבר דרך הסילונות, וכלי הנפה וכברה שרחיים הם מיוחדים וחדשים לחג הפסח (כי הרבה מקילין בזה באמדם שניקור הדחיים לא נזכר בש״ע רק למנהג ולא לדין, ובאמת בעת שנתחבר הש״ע עוד לא היה ערוכים בלי נפה ברוב רחיים, וכל אחד היה כובר ומנפה בביתו לנקות הסובין, ובאמת כלי גפה וכברה אינו מועיל בהם ניקור כמבואר בש״ע או״ח (סי׳ תנ״א סי״) שבכים של רחיים אינו מועיל ניקור), ולכן כל הקונה מקמח הזה יהיה נכון לבו בטוח שאוכל מצה שמורה משעת טחינה. באתי על החתום יום ה׳ טו״ב שבט תרמ״ג לפ״ס, ראדזין. גרשון חנוך העפיך בהרב הגאון הקדוש מאיזבצא זללה״ה הקמח הזה נמצא למכור בעיר רא דזין, ובווארשא ברחוב גרזיבאווסקי 22 אל ה׳ ווייסבלאטט תחת השגחת הנאמן ר׳ משה אהרן דעגענשיין. ויקרא שמו פרעה נכה וכו׳, וכשבא אניפונס בן אנמיוכוס המלך ויעל על ארץ מצרים ויהריב אותה וישב את כסא המלך שלמה וכו׳, ויהי בקרוע ממלכתו ויקם כורש הפרסי וימלוך תחתיו ובזכות וכו׳ זכה לעלות ולשבת מל כסא המלך שלמכ״: כמה טעיות נפל בזה, כי הלא שישק מלך מצרים היה בימי רבעם מלך יהודה, ופרעה נכה בימי המלך יאשיהו, ונכוכדנאצר היה כמה דורות אח״ז, ואת״כ היה המלך כורש כמה דורות אחר נבוכדנאצר ואלכסמדרוס'מקדן היה כמה דורות אהר כורש, ואה״ז אמיפומיס ״ל רנטיוכיס) כן אמטיזוכס המלך. ובהתרגום מהפך הסדר ומבלבל העמינים, ועד כה צא שת אים עינו על זה, וע״ל כך „וכאשר נתחייבו ישראל עלה עליכם שישק מלך מצרים ובתיך הכיזה בז גם כסא המלך שלמה (כמו שנאמר במלכים א׳ י״ר כו׳ ויקק את אוצרות בית ה׳ ואת אוצרוה בית המלך ואת הכל לקח), ואחר זה היה מלך במצרים פרעה נכה וכו׳ והוא צולע על ירכו פ״כ נקרא שמו פרעה נכה. וכאשר עלה נכוכדנאצר על ארן מצרים (כמ״ש בירמיה, גם ביחזקאל כ״ז נאמר המני נמותן לבוכדנאצר וכו׳ ארן מצרים וכו׳ ושלל שללה ובז בזה) לקת גם כסא המלך שלמה, וכאשר ככש כורש מלך פרם אח ארן כשדים לקח גם כסא המלך שלמה וישב עליה, וכאשר ככש אלכסנדרס מוקדון את ארץ פרס מיד דריוש לקח גם כסא המלך שלמה ויביאהו מצרימה אה״ז בא אנמיוכוס מלך ארם על מצרים, ולקה הכסא אליעזר ליפמן ראבינאוויץ שו״ב במינסק הודעה הפעם נודה להי״ת אשר עד כה עזרנו להוציא לאור ספרי הרמב״ם חנדפס בדפוס ארגעלבראנד ודפוס גאלדמאן, וכבר נגמרו גם החלק י״ג וחלק י״ד, ובו נשלמו כל חלקי הרמב״ס. — וכל חמאספים יוכלו לדרוש מאתנו להשלים להםהחלקים, וגם החלקים הקודמים, וגם ספרי רמב״ם שלמים. והזריז הרי זה משובח: ווארשא בחדש אדר שני נאום השותף המנהל העסק הזה מרדכי קאלינבערג, נאלעווקי 23 ת סלקאד ספרים של המדפיסים ראם מווילנא נפתח עתה בווארשא לכל אצר ספרינו שנוסד בווארשא זה כמה שנים, ולא היו שעריו פתוחים רק! לסוחרי ספרים הגדולים (אגולניקעם) שבווארשא אבל היו נעולים בפני כל זולתם זנה עתה פתחנו שעריו לכל דורשי ספרינו מכל הערים שבמדינתנו ושבחו״ל איש ישיג באוצרט ההוא כל ספרי דפוסנו זגם ספרי דפוסים ארים בגכיון רבאט נכון למו"ס, ויוכל לדרם גם ע״י מכתב, ונשלחם גם בנאכנאהמע לבל מקום חדורש ספרינו יפנה אל סוכן אוצרנו ההיא, הרב ר׳ שמואל לעווין, . 1a בבית ברינער רחוב גענשע . yLyay eny, Bosa, ema J דרעסע שלו Herrn Samel Lewin, in arachau, Gensche 1a. דברי המדפיסים האלמנה והאחים ראם זילנא. הקםה לפסח ט החיs שב בשע חצדע אשב  מעט לפי הערך, ונעשה בכשרזת גמודה בהשבתה ושסירה מלה עצחי״, ו נתוכף תיקון חדש הנקרא (האך דרוק אספיראציאן פיר מיהלגאנגע) המוציא כל החמימת מהקמח ביציאתו מתחת האבנים בלי להשאיר שום לחלוחית אל העלעוואטארען, וכט שיעידו עליו הרבניפ בתעודותיהם,—הסוחרים הקונים החפצים לבוא בברית  מו״מ, יפנו בובם ל הקאנטער של הרחיים מן זענרזשי סטאניסלאוו מראפיוניצקי בזארשא רחוב לעשנא פM 40,  לחסותר של מיני קמח. ב׳ כראטקע ווארשא רחוב נאויווינארסקי 3 ל. Sr. ropiwnieki, Warszwn eszo 40a. B. ratkn Nowowiniarski 3. השתיה כדת! שפירט וליקער של פסת להתודע ולהגלות לכל סוחרי י״ש בארצנו ובארצות אחרות, כי להנחיל אוהבי י״ש לי שפירטוס של פסח, מבתר וטוב, מן פאטיקא של צוקר הכשי לפסת דעסטצללירט גם על.90 גראד, זך ונקי ומצוין בריחו הטוב. גם כל מיני ליקער של פסח, טוב, ערב ומועיל, כפי שנודע ומפודסם כבר תוצאות בתי חרושת הויש שלי לשם ולתחלה בכל הארץ, וכל זה בכל מיני הבשר, כראוי ונכון לחג הפסת כפי הוראת והודאת רבני המוצ דפיה, אשר עדותם נאמנה מאוד, כי הכל נעשה במשטרת למשמרת ע״פ שימת עינם ובדיקתם ובקרתם המבהקה, כמעט מדי יום ביוסו. גם משניח נכבד מיוחד מצידם על משמרתו יעמוד במקם המעשה, החוסר בודק בשבע עינים ליתרון הכשר על טהרת הקודש, וכי עושי המלאכה אנשים כשרים המה, יראים וחרדים, זחירים וזריזים בבל חוקי חפסח, פרטיהם ודקדוקיהם בד״ת נם ש לי רב משנים הקודפת. וכלאיש טוב ומתוקן ישחרונני בפאדוואל שלי בחצרי דוד משה ליפסקי ברדוב ווילנער פה וילנ שנת תרמ״נ. כמו שגודע לכל מבית מסחר היין מאמי תי׳ ביילה זילבערשטיין, מלפנו האננא, היה עוד משנת 1830, ויסדה נ״כ עוד מזמן כביר בית מסחר יין כזה היא פיליא ממסחר הנל תחת ידי, והתרחבתי את ענפי מסחר הנ״ל עד שאוכל להשביע רצזן לכל קונה עם מיני ינוהי שונות שהבאתי ממקומות שונים, וגם מי דבש, .הן אתו! על הארט והן על דטאיעל וכשרים על הפסח הבע״ל, והכל בסחה השוה, וכעת בם ג״כ להתכבד ולהדיע שיש לחשיג אצלי 12 פלאשען יין בחר ובתוכם גם שני פלאשין ריטוויין „לאפיט״ וזאת אוכל לשלוח לכל הסטאנציעס פראנקא על נאכנאחםמע, והמקח וישלחו מעות קדיטה 2 רו״כ במזומן או בפולין 3.50 רו״כ, וברוסיא 50.ל רו"ב בבאסט מאיען ביום זעסע הבדה ביל לפערשטין, לאטה האו בו zב ססע ענדעס אנטערצייכענטער איינענטהימער דער פאבריק פאן גלאם אונד קדיסטאלל אים אויסלאנדע דיא 70 יאהרען עקסיסטירט, אונד דער 2-טער פאבריקן זייט אייניגען יאהרען אין סאסנאוזיץ אנגעלעגט צו פאבריקאציאן פאן גלאס שייבען, האבע איך אנגעפאצננען אויך צו פאבריצירען טיש גלאס אונד קריסטאללען, דאס אננרא לאנער פאן מיינעד פאבריקע איסט אייננעריכטעט באיים לאגער פאן גלאס פארצעללאן אונד פאייאנם דעם ה׳ יאזעף פעטרוך עט קאמפ׳ אין ווארשא, עקקע סאנאטארען אנד רימארסקע (471a )2 סאסנאוויץ יאנואר 1883, פאויל עפשטיון. זיך בעציהענד אויף דיא אביגע אנאנסע דעס ה׳ פאוויל עפשטיוי, בעריכטען וויר דאס געעהרטע פובליקום דאס ויר פאן יעצט אן נעעפנעט האבען נעבען אונזערעם לאנגסט עקסיסטירענדען לאנער פאן פארצעללאן אונד פייאנס. דען צווייטען לאדען צום אננרא פערקויף פאן גלאם אונד קריסטאללען, אוים דער פאבריקע אין סאסנאוויצע, אללע בעשטעללונגען פא דען ה׳ קויפלייטען זאוואהל היער וויא אין רוסלאנד זוערדען וויר פונקטליך מיט מאגליכער שנעללינקייט פערזענדען, מיט אכטונג Jdzef Petrich et Comp. Senatorski und Rimarski 471a 2in arsob שאלות והשובות לה׳ פ״ש פרידמאן בטאריצאן אינו מ החתומים אצלט כלל, לה׳ יוסף סטערטק מוכן מאליו שהכונה היא מחיר כל אחד, להסופר מזינקוב ולמה ימאמן שיתעלה המקת, להסופר מקאוונא מהנחון לתק, לה. אבן פ״) לא מצאנו ט יותר מאשר כבר כתבו בזה None אדרעססא שלנו 3. Cnocoy Bapmaעa. S. Sonimmski Vז Warszaie. Dzi , 25 תחבולה לעשות חיל יש לנו למבור תטצית ומץ /80, (עססיג עססעע) אשר מוכשר להיות חוטץ טוב כאשר יערב עם 35 חלקים מים. נגדשלווח של0? קאפעיקעם (בפאסט מארקין) ישיג כל מבקש פראבע. e R Boב Bonnek, Bap. ry6. . ג ג באגספיואעל שג אין הארט אונד אין פלאשען, צו בעקאססענ בייא מ׳ וויסקאטש ווארשא פראנצישקאנער-10, אם חויזע קאפטאלס משתקע אני בפאריז וחבני מקבל על מכשוי ארץ מאמיסיות שונות כגדול כקן לחוא  להביא סהזהז עי בחי סח. כנהג, ואדרש לכל שואלי במכתב חפשי ובצירוף 3 רו״כ. ראה הצפירה 4). de Seine 63. מחיר הספר „אוצר מכתבים וספורים עם חמשלוח 50 קאפ׳, וכל המוסיף וכו׳, כי מחירו דש להפאנד שנתיפד ע״י השר ש. פאליאקאוו. אדרעססע של המחבר . B. Posenepr . Casaa ו3ע A J 42 E2 -repעpr 2 גלוי לכל. יש תחת ידי סקלאד (עמסיג עססענץ) טן 80 עד 100 נראד, ויולים לעשות מן א׳ קוארט 40 קוואר חוסץ טוב בטעם וריח, גם יש לי עססיג עססענץ של פסח בהכשר הרבנים, המק בעדכל פונט 42 ק, והיתצה להשיג פרובע ישלח א׳רו״כ על אדרעס שלי. C. S. yaszki. B Boasck Bapack. 6. שלשה ספרים יצאו עתה ע״י בית מסחרי לאור ולכל דורשיהם בעתם אחישם, והם: „חטר מגזע ישי׳ או „דוד אל דאי" מאת השר ביקאנספיעלד נעתק לשפת עבר ע״י אברהם אבא ראסאווסקי שני חלקים מחירו עם דמי הפאסט 1,25 נהנקמח׳ ספור חדש העתקת הנ״ל 30 ק׳. הפודה ומציל" (הוצאה רביעית) העתמתי אנו 20 פ. את רשימתי החדשה לשנת 1883, אשלח לכל דורשיה הנם. אליעזר יצחק שפירא I. MI. Lap, Bpasa Laen 7. לאוהבי ומכירי אשר יחפצו לקנזת את ספרי „ילד זקונים״׳ יכלו לפנות על אדרעסע Benamnin Swcer. Warszawa, Muranowska 36. עכטע זיידענע שזויצער מיללער-נאזע ׳פיר מיללער, עמפפעהלט. A. S. achholder Warshan Naleri9

|1883-03-20| ש מכתב עתי משמי חדשות יוצא לאוד חת בשבוע , מאת חיים זעליג סלאנימשקי תוכן הענינים, דברי, המים. גראדנא. באלטא. איויניץ קאוונא. סמאלענסק.. חצופה, לבית ישראל מענה מאת המו״ל. קרית ספר הדעו. שאלות ותשובות . דברי הימים בארץ צרפת הרימו את ראשם בעלי החברות הנודעים בשם סאציאליסטים וקאמוניסטים, אשר יצר מתשבות לבם רק רע כל היום, לעקור את הליכות הממשלה וכל הליכות עולם משרשיהם, העוני הנורא השורר כעת בין בני דלת העם מאפם עבודה ומשפלות מצב המסחר, הוא התעה אותם בתהו לא דרך להשתובב משובה נצחת אפס כי אין די כח בידם לבצע זממם ולעשות מרד גלוי כאשר עשו בשכבר הימים בארץ ההיא. ביום 9 לחדש זה התאספו המונים המונים פועלים הולכי בטל ויתגעשו וירעשו בעיר פאריז, על הכר הנרחב הנקוב בשם אינוואלידען פלאטץ— בין גדודי ההמון סבבו כל ראשי המסיתים, ובתוכם האשה השובבה נעות המרדות לואיזע מישעל, אף נראו זעיר שם זעיר שם בעלי חברת באנאפארטיסטים, וגם בעלי חברת הדבקים בצאצאי בית ארלעאן המתיחשים למלוכה שלחו שמה את ציריהם. כל אלה צוררי הרעפובליק אמרו לדבק טוב, ויקוו לחפיל את הממשלה הרעפובליקאנית למשואות בעמק עכור בתוך מרד ומהפכה, אולם ממשלת הרעפובליק שלחה את שוטריה לבדם, לא הוגיעה את אנשי הצבא לעופף את להט חרבם לעיני העם, בכל זאת המהומה הגדולה בהבל הלכה ולא נודעו עקבותיה, אך עד ארגיעה בערה האש הזרה בקרב לבות בני ההמון, בהגרשם ע״י שוטרי העיר מן „פרור-אינוואלידען״ כוננו מצעדיהם אל היכל עליזעי מקום משכן ה׳ גרעווי נשיא הרעפובליק, אבל במצאם שם את דרכם גדורה ווזסומה מפניהם הפיקו את כל הות לבם בנפץ חלונות הבתים מסביב ובהריסות כמה נזויות לממר לחם, בבתי האופים חטפו השובבים איש איש ככר לחם ויאכלו בחפזון בעודו בכפם, למען הראות את כל העם לדעת מחסורם וענים כי לא לפרוע פרעות חפצם אך לעורר את הממשלה לראות את המצב הנורא אשר בו הם נמצאים כעת, כל המבוכה הזאת התחוללה לא יותר מן משך ארבע שעות. ראשי המסיתים קוו להקהל שם מאת אלף איש אבל באו רק איזה אלפים הממשלה הצליחה להשביח את הסער הזה בעצה וגבורה נמרצה, השוטרים תפשו את כל השובבים מנהיגי גדודי ההמונים אף חשה ולא התמהמהה ותעמידם בשערי המשפט ביום המחרת אחרי המבוכה. ביום t-e -ר מחירו באשכנז: None 14 רייכם מארק לשנה. בעסטריך 8 פל׳ לשנה. ל ל וכן לרבע שנה. שכר מידעות : מכל שורה קצרה 5 מא׳. ל ומשורה רחבה 10 קאפ׳״ t ) בדוסיא ופולין. ולה במיקדם שנה 5רוכב. מחר שנ 75. רוכ. א רבב שנה 1.50 ר״כ. ביתר בארצות 20 פראנס. באמטריקל 5 דאלצר. iese ההוא התעוררו בעלי חברת המתאוים למלובה, וכמעשה ההמונים בחוצות העיר עשו המה בדבר שפתים בבית הפארלאמענט אחד מהם, קאססאניאק, נועז לדבר עתק נגד הממשלה לאמר כי היא עוררה בסתר את לבות ההמונים לעשות את המהומה הזאת, למען תוכל אחרי כן להכביד את אכפה עליהם כטוב בעיניה. גדופי כזב אלה שבו ריקם אל חיק בעליהם, ראש המיניסטעריום פעררי השיב דברים נמרצים להמגדף ההוא והנבחרים רובם כבולם עמדו לימין הממשלה העלובה על לא חמס, מפי איש אשר על חברתו ירבץ חטאת הפרעות אחרי הדברים האלה התגודדו בני ההמון עוד הפעם ביום 11 לחדש זה, ואשת לפידות אחת משתגעת ממשובת המרד החלה לשאת מדברותיה באזני העם, אך השוטרים הפיצו את ההמון ואיזה מהם תפשו וישימו במאסר, אולם ליום 18 לחדש זה יקוו ראשי מסבי המחד, כי בו ימלאו שתים עשרה שנה למרד הקאממונע אחרי מלחמת אשכנז וצרפת, יום הזכרון הוא להם לחוג אותו בששון ובשמחה ולהוכיח לכל באי עולם כי ככחם אז כן כחם עתה, וכל ישעם וכל חפצם רק בהמיר משטרי המדינה ובמוט סדרי הממשלה. ליום הזה יתכוננו כל צוררי הרעפובליק לפרוק את עולה מעל צוארם; ולנגדם ממשלת הרעפובליק גם היא לא תנום ולא תישן, וכבר אספה אנשי צבאותיה הרבים והעצומים, ותצוה אותם לתפוש את כל היוצאים לחוג את תגם ביום הזכרון להקאמונע משנת 1871בכל מכ״ע יבוקש מאת העם לבל יהין איש ואיש לצאת מביתו בחפצו לראות את המראה בחוצות העיר, פן יתפש בכף אנשי הצבא ואז מרה תהיה אחריתו. לנגד קולות חסדברים בצדקה להרגיע את לבבות האזרחים, הדביקו הסורדים מגלות על כל פנות הרחובות בהן יבקשו מאת אנשי הצבא לבל תגע ידם לדעה באחיהם עצמם ובשרם. כל האותות האלה יפילו חתיתם על לבות האזרחים השאננים; ובאמת קשה להאמין, כי יעבור היום ההוא מבלי פרעות ושערוריות המבוכות האלה העירו את לב ממשלת הרעפובליק על השרש אשר מטנה צמחה ויצאה תנועת האספסוף, השרש הזה הוא העוני והמחסור, וברצות הממשלה לעקור זמורת זר וסלון ממאיר שיטת בעלי הפרעות עליה לעקור את השרש אשר ממנו תצמח ותינק ליח, זאת היא אשר המריצה את הממשלה לקצוב סך 220 מילליאנען פראנק לעבודה, להתעסק בה את הפועלים ולהמציא להם מקור נאמן להחיות את נפשם, בחלק הנקוב „מארבעהף בפאריז תחל עבודת תיקון תעלות ובנין חומות אשר תעלינה לסך 25 מילליאנען פראנק והתעסקות 30,000 פועלים בעוד אשר הממשלה בידה האחת תעשה חסדזה לעניי הפועלים, הנה בידה השנית תאבה לענוש קשה את כל בעלי הפרעות מהרסי הסדרים ומשביתי המנוחה בארץ הרעפובליקאנים שמחים על התקנה הזאת, אך מתנגדי הרעפובליק מזכירים, כי נאפאלעאן השלישי אחז בתחבולות כאלה בכל פעם אשר ראה כי ההמון מתקומם נגדו כמה מועלת היא מתנת הרעפובליק (220 טילליאן פראנק הנ״ל לעבודה) נגד תביעת הסאציאליסטים והקאמוניסטים, נראה לכדי מן ההצעה שהציע בבית מועצות העיר פאריז אחד מבעלי החברה ההיא. הוא דרש: שילוח אנשי הצבא לבתיהם, ביטול הצבא והשוטרים בהחלט, התיסדות בתי עבודה ע״י הממשלה שיהיו מספיקים להטריד את כל הפועלים, מכירת בשרולחם במחיר מועט השפלת מחיר הדירות, ולע״ע חלוקת 000, 500 פראנק לעניים לפי הדעפעשע הבאה היום מפאריז, עבר היום 16 מארץ. אשר היה נועד ליום מהומה ומבוכה, שקיט ושאנן באין מחריד עד שגם אנשי הצבא ושוטרי הפאליציע שקטו ונחו במעונם מבלי לצאת נגד מחרחרי ריב. ככל המבוכה הזאת אשר תרתיח כסיר את פאריז, נראה כעת גם בלאנדאן בירת ממלכת אנגליא, ביום 15 לחדש הזה השליכו חרשי משתית כדור מפוצץ ממולא בדיאיט, לפגי היכל וועסטמיניסטער, מקום שם נמצאות לשכות של כמה מיניס- טעריען. הכדור דהתפוצץ ברעם ורעש וינפץ גזוזטרא אצל החומה שם, אך לא קרה אסון כי לא היה שם איש באותה שעה השליכו חרשי משחית עוד כדורי דינאמיט בבית המיניסטריום המופקד על עניני פנים, וגם שם לא קרה אסון אך רעם הכדור המתפוצץ היה חזק ועצום עד סאד החלונות ורצפת הבית הוכו לרסיסים, וכלי הבית נשברו, ומן תוקף הרעם נעו אמות הספים בבית הפארלאמענט ואימת מות נפלה על קהל הנבחרים הנאספים שם בעת ההיא, גם לבית הרעדאקציאן של מכה״ע האנגלי הגדול טהיימס׳ (הצורר להאירלאנדים) השליכו בני בליעל נעלמים כדור מפוצץ כזה. חזיזי רעם אלה הרגיזו והרעישו את לבות שרי הממשלה, והעם כולו נרעש ונבהל, מבלי פסוח על שתי השעפים יחליטו כל יודעי העתים לדבר ברור, כי השערוריות האלה, סעשי ידי האירלאנדים המה ; ומה נורא האות הזה לממשלת אנגליא! הנה אחרי אשר בדובלין בירת אירלאנד נתפשו כל ראשי המורדים, ואחד מהם בגד ברעיו ויספר את כל אשר ידע, ועל פי ספוריו נזדרזה ממשלת אנגליא לחפש באבוקות עד מקום שידה מגעת ולבער את המורדים והמסיתים, ובאשר נודע הדבר, בי שוטרי אנגליא מהירים במלאכתם וחרוצים ומחוכמים מאין כמוהם, ומה גם כאשר נמסר לידם המפתח לפתו כל מנעלי מסתרי חברת המורדים מיד אחד מהם אשר בגד והעיד בחביריו הנה אחרי כל אלה בצדק קותה הממשלה כי עתה יכלה שוד יתם רומס, ומה גכזבה תקותה בראותה כעת כי כל עמלה לריק, ובמקום חברת המורדים אשר נפלה ביד השוטרים באירלאנד, צמחה ותפרח חברה חדשה חמושה ומיוזנה וערוכה בכל למלחמה במחתרת ובמעמקים, עד כי יכלה לעשות מעשים כאלה לעין השמש בעיר לאנדאן, אשר על כל מדרך כף רגל שבע עיני שוטרים צופיות. חזיזי הדיגאמיט העלו עוד הפעם את השאלה האירלאנדית על חפרק, ואולי גם השלימו את תבוסת המיניסטריום של גלאדסטאן ויביאו עליו קרץ, יען לב העם הולך וסוער נגדו, ובצדק יתלוננו, הן מאז ומעולם היתה שנאה וריבה בין האנגלים ובין האירלאנדים, אבל לא בערה שלהבת השנאה כעת הזאת יען גלאדסטאן הבטיח להאירלאנדים לתת להם חוקי צדק ומשפטי חופש, והבטחתו לא הוציא לפעולות, והם כבר השליכו יהבם עליו, ועתה כאשר בושו ממבטם גדלה שנאתם על אחת שבע. עתה נוכחו כל האנגלים לדעת, כי לא הועיל גלאדסטאן בתקנתו אשר תקן „לאנדבילל" פדות להחוכרים, הקומץ הזה לא השביע את הארי אבל הגדיל עוד את הרעב. האסיפה בלאנדאן עד הסדרים והחוקים למשוט האניות על נהר הדאנוי, גמרה סוף כל סוף את מלאכתה, ובבית הפאר לאמענט האנגלי הודיע סגן שר החיצון דברי ספר הברית אשר נכתב ונהתם ע״י כל צירי הממלכות אשר ישבו בתוך האסיפה ושר החיצון האנגלי ה׳ גראנווילל קבל ע״ע להטות גם את לבות הממשלות הקטנות רומעניא ובולגאריא לאשר ולקיים את האופנים האלה, אבן מלאכה כבדה היא, ממשלת רומעניא צועקת חמס, ובימים האלה דרש נשיא המינסטריום ברומעניא דרשה של דופי גגד החלטת הקאנפערענץ אשר בלאנדאן, אתת היא ממשלת רוסיא אשר יצאה כמנצח מן האסיפה הזאת, כי על פי סעיף ג׳ הנ״ל לא ישלטו פקידי אייראפא בחלק הדאנוי השוטף בקרב אדמת רוסיא בבעסאראביע אשר נספחה לרוסיא אחרי מלחמתה עם תוגרמא, ורוסיא לבדה תשלוט בקרב החלק ההוא הנכבד מכל חלקי הדאנוי ומכל אשדותיה באיטאליא בבית הפארלאמענט, עלה שאון הויכוחים והתחוללה מלחמת הלשון ע״ד ענינים העומדים ברומו של עולם המדיני ונוגעים לאייראפא כולה, מתנגדי הממשלה העמידו למשפט את ראש המיניסטעריום, מאנציני. על אודות מדת הדין הקשה אשר התנהגה בה הממשלה נגד בעלי חברת „אירריוענטא׳ צוררי אוסטריא מאנציני השיב דברים נסרצים לאר: כל איטאלקי המחרחר ריב בין ממלכתו ובין אוסטריא, לבוגד יחשב, כי רעה נגד פני איטאליא אם תתפרד מאוסטריא עוד לא שקטה מהומת הויכוח הזה, והנה הגיחו ממקומם מתבעדי הממשלה, ויבקרוה על שפלות ידיה במשך מלחסת אנגליא במצרים, וגם בענין הזה הצטדק מאנציני והוכיח כי לא יכלה איטאלא לצאת מגדרה בעת ההיא. רוב הנבחרים עמדו לימין מאגצ ודברי מתנגדיו בטלו ברוב דעות. (חדשות בקרב הארץ) בימי השבוע העפר נקרו ויאתיו מקרים כבירים ועצומים בשאלת היהודים ברחבי ארצנו רוסיא. מות השר מאקאוו, ראש הועד לפתרון שאלת היהודים, היה לשיחה בפי כל מכע. סובב סובב ומתגלגל המקרה הזה על עמודי מב״ע הרוסים, וכל אחד תולה עליו תלי תלים של השערות אשר תקצר יריעת הצפירה מהכילן, לכן נביא פה רק סיפור מעשה שדיה לבדו (קור׳ ווארש׳ N 59). ביום המקרה היה השר מאקאוו שמח וטוב לב בערב נאספו אליו רעיו ומיודעיו ויתענגו בחברתו עד חצי הלילה אחרי יצאם מביתו הלך השר לחדר משכבו ויסדר במערכה את כתביו ויכתוב מכתב אל בתו הבכירה על אודות עסקי ביתו, אחרי כן הגה בספר הברית החדשה הקדוש להגוצרים, ובשעה הרביעית אחר חצות לקח את קנה הרובה ויורה כדור מות לתוך פיו וכרגע נפל שדוד, וביום המחרת בבקר מצאוהו משרתיו מת ומתבוסס בדמו. כל מכ״ע הרוסים כתבו ציונים לנפש השר המנוח, ומפארים ומרוממים את חריצותו ויושר לבו ופעליו אשר פעל לטובת ארצו ומולדתו מכ״ע נאוואיע ורעמיא משער, כי מקרה אבוד עצמו לדעת הנ״ל יש לו קשר והצטרפות עם התגלות לא סדרים בלשכת המיניסטריום המופקד על עניני פנים. גם מביא מכ״ע הנ״ל מופתים המוכיים, כי השר הנ״ל היה נקי ספשע, אך אחד מעוזריו עשה מדחה, והדבר הזה נגע עד לב השר ויקץ בחייו ולכן טרף נפשו בכפו, עכ״ל מכ״ע קור׳ ווארש׳ הנ״ל, לאחב״י הכי נכבדה היא השאלה, מי יעלה במקום השר המנוח לנצח על הועד החדש לפתרון שאלת היהודים, על השאלה הזאת לא נמצא תשובה נכונה, ומכ״ע החוקרים עליה לכל רוח יפרדו בתשובותיהם, הועד החדש הולך ומתנהל לאטו, אבל לעומת זה הוא מעסיק חקר ופולח ובוקע בערוגת שאלת היהודים כמו במעדר, ולא יחליט דבר, טרם יאסוף בחפניו מחקרי מצב ישראל לכלליו ולפרטיו, וגם זה אות לטובה הוא ודיו להרגיע את לבנו. הנה מכ״ע העומד במקום גדולים „מאסקאווסקיא וויעדאמאסטי׳ מודיע (והובא גם בקוריער צאדזיענני 63 ת). כי הועד החדש ערך לפני כל פקידי המדינה את השאלות האלה: א) כמה מספר היהודים היושבים ברוסיא ? ב כמה מספר החברות או הקהלות השונות הנמצאות ביניהם, ומה משפטן ומעשיהן ? ג) כמה מספר בתי כנסיות ושאר בתי תפלה ומדרש ? ד) כמה מספר הרבנים, וכמה מספר השנים משך כהונת כל אחד ואחד מהם. השאלות המורכבות מארבעה פרקים אלה באמת הן אומרות דרשונו, וההתבוננות וההתחקות עליהן הוא סימן מובהק המוכיח, כי הועד החדש יפלס את משפטו בפלס החקירה הנאמנה ברוח משפט ובשכל טוב יתנוסס ביחוד „סוד יועצי המלכות״ 'ocyapesei cor אשר זה פעמים לא מעט הואיל לבטל גדרים וחוקים מגבילים שנוספו ונשתרבבו המקרים הרונים, החק המעמיד את כספר רופאי הצבא היהודים על קצב קבוע ומוגבל בערך חמשה למאה ממספר הנוצרים הובא בימים האלה לפני הועד הנ״ל הגבוה מעל גבוה בין לשכות הממשלה, והועד הנעלה לא מצא צורך והכשר בהחק החדש הזה ויבטלחו בהחלט (קור׳ ווארש׳ 59 ) ההחלטה הטובה הזאת הרעיפה טל של תחיה על לבנו. אמנם לא נוכל להקיש מן ההחלטה הזאת על השאר, כי בעניני נימוס ישראל במדינה אין כל התדמות והשואה נכונה בתכונת הרוח המתהלכת בקרבם. נגד מסקנת ועד יועצי המלכות בשאלה הנ״ל, הביא לנו מכ״ע גאזעטא פאלסקא 61 ת) את השמועה בשם „ס׳ פעטערב' וויעדאט״. כי החוקים האוסרים ליהודים ולפולאנים במחוזות המערב להשתתף ולהמנות בכספם ובזכיותיהם בין בעלי בתי מלאכת צוקקער בתור „אקציאנערע״, וטעם הדבר, יען בעלי הברות כאלה רשאים לקנות אחוזות, ואחרי כי ניטלה הזכות הזאת מן היהודים ע״כ כמילא נפקע ממנו גם זכות אקציאנער החק הזה אשר עליו החליטו כל מכ״ע כי מקולמסו של פיכנו מו״ל הקיובליאנין נפלט, אבל יסוד וסעד אין לו — ההשערה הזאת הוכחשה כעת, ומכ״ע הנ״ל מחליט כי אמנם החק הסתום הזה עתיד הוא לצאת לפעולות, אף שנן מכ״ע הפעטערסבורגי את עטו נגד החק ומרעיש עולם לאמר, כי יהיה למועקה להמסחר ולא היהודים והפולאנים לבדם כי גם הרוססים ילקו על ו בממונם. לע״ע החלטת מכה״ע הנ״ל עוד לא יצאה מן הכח אל הפועל, אבל יש ויש מקומות אשר שם הפקידים בודקים בין שדרות החוקים לישראל המשוטחות ומסודרות בספרי הנימוס, ומוציאים משם חוקים אשר כבר נשכח זכרם, מכ״ע אדעסקי ליסטאק (והובא גם בהעברי הרוססי 8 ) הביא שמועה כזאת מעיר פראסקוראוו, ששם נתחדש בשנה הזאת חק ישן נושן, וזה הדבר : העיר פראסקוראוו נמצאת באמצע תחום של חמשים וויערסט מן גבול אוסטריא עד היום פסקו הפקידים על פי סעיף קטן סימן כ״ג של חק המלכות משנת 1863 ע״ד מגורי היהודים והרחיקו משם רק את היהודים אשר נתפסו בעון העברת סחורת טבל בלי מכם, או את החשודים על עבירה זו אולם הנקיים מעון ומשד ישבו שאננים, לא כן עתה, על הסעיף הנ״ל המורה היתר ליהודים אין הפקידים משגיחים כעת, ולפי סברתם כל היהודים מונחים מצומצמים ונכללים בתוך האיסור אי נקי, וראש הפקידים הוציא לאור חק לגרש את כל היהודים אשר לא נזכר שמם בתב פקודי יושבי המקום, מהם רבים אשר ישבו שם זה עשרים שנה ויותר ולא נזדמנה לידם אפשריות להכתב בכתב יושבי המקום, עליהם נטוי האיסור, והשוטרים סובבים בעיר ועיר כפר וכפר בכל התחום ההוא ומצוים את היהודים הנ״ל לעזוב מקום מגוריהם וללכת באשר ילכו, בימים האלה שלחו היהודים נבחרים (דעפוטאציאן) אל שר המחוז לבקשהו לבטל גזירה זו, ולא נודע עוד אחרית דבר, עכ״ל מכ״ע הנ״ל, מכ״ע הנ״ל מודיע ממחוז בערדיאנסק, כי גם שם נמנו וגמרו האכרים לגרש את היהודים מן הכפרים שם, אבל מאפס יכולת היהודים לקיים את הפקודה הזאת בימי קוד וקרח אלה הואילו „הרחמנים״ לתת להם ארוכה עד יום 1 מארץ, ובין כה וכה יחפצו היהודים לבוא בבקשה לפני שר המחוז לבטל את דבר האברים הנ״ל מעיר אדעססא מודיעים, כי שם בקשה קהלת ישראל את יועצי העיר לתת להם מקום לבנות בית מחסה לזקנים וזקנות מישראל, לזרון כ״ד שנות ממשלת הקיסר המנוח אלכסנדר השני לתכלית הבכבד הזה יש לה לקהלת ישראל מוצא לכסף תועפות ותבקש מאת יועצי העיר רק להשלים את החסרון אשר יהסר לה עוד לנגד 25 חברים שהסכימו ע״ז, התנגדו 16 איש, ומאשר החלטות באלה טתקבלות רק על פי שני שלישי רוב דעות לכן לא קמה ההצעה. — לדאבון לבנו מקרים של רציחות וגזילות וחבלות אשר יהודים נופלים בעצומיהם לא יחדלו מהתחדש חדשים לבקרים, במחוז סקווירא, לפי הודעת הקיובליאנין התנפלו רובחים אשר שמ סתר פנים להם, על בית חנוני יהודי ויפצעו אותו ואת אשתו ובניו, בקרבת קעלם במחוז ראססיין הומת יהודי ע״י אבר אחד, אף חמסו כל אשר לו, בקרבת סלאנים היה ע״כ מקרה רצה בעיר גלוסק עדרו האכרים בבית הקברות ויפתתו קבר אשה יהודית ויוציו את גופה והתכו ראשה, בהאמינם אמונה תפלה לעשות בזה קסמים. כמקרה הזה קרה לפי הודעת קוריער צאדזיעננא (54) גם בסביבות סלאנים. שם נמצא ילד מילדי היהודים נרצה, ואחרי החקירה והדרישה נתברר הדבר כי אשת אכר עשתה את התועבה הזאת, כי קבלה ע״ע לרצוח ג׳ ילדים יחודים ולחתוך את לשונותיהם מפיהם, למסרם לאנשי בריתה אכרי המקום ההוא לצרכי כשפים, פגעים רעים כאלה מודיעים מכה״ע גם ממקומות אחרים במדינת פולין קם לדממה שאון מכ״ע בשאלת היהודים רק האחד יעליענסקי עושה את שלו במכ״ע החדש הנועד לדבר זה. למשיב נפש הוא לנו לראות, כי הדבר אשר הזכרנו בשבוע העבר, כי יעליענסקי עורר את הפולאנים להכנים שאלת היהודים בפולין במחיצה אחת עם שאלת היהודים הנחקרת כעת ברוסיא היה כקול קורא במדבר, וגם מכ״ע הצוררים לא שמו לבם לדבר הזה — בעיר פלאצק נוסדה אגודת אצילים, וקבלו עליהם למכור תבואתם ולעשות כל עסקיהם בעצמם, אך כבר הקדים מכ״ע הפולאני היו״ל שם והרגיע את לבות היהודים בהבטיחו שאין באגודה ההיא מחשבה זרה נזגד היהודים. ד אשכנז, נודע לחרפה ולדראון עולם, כי חאטזררים בני בלי שם באשכנז, כתבו בספר את בקשתם מאהממשלה לגרוע מאת היהודים משפטי האזרחים, ומאתים וחמש אלף איש חתמו את ידם על הספר ויגישוהו אל ביסק, אך צללה הבקשה כעופרת במים אדירים והצוררים לא נשאו מאומה בעמלם, לכן התעוררה רוחם בקרבם כעת לשוב להתאמץ להוציא מתהום הנשיה את מגלת הקנאוהיא, דבר זה נפל מפי שטעקקער בקהל עם בימים האלה והיה לניצוץ במחנה הצוררים, ועבודת חרשי משחית החלה עוד הפעם במו אופל לצודד את לב העם לכתוב ולחתום עוד הפעם ספר בקשה אל הממשלה לרעת היהודים — הצורר פערשטער נואש מתקוה וירם את פעמיו למדינות הים לארץ פאראגואי הטהורה עדינה מחלאת שנאת ישראל זאת הודענו לקוראנו זה כביר. אולם פערשטער נפל מן הפחת אל הפח, חכם אחד אשר בידו מחקרי ארץ פאראגואי הודיע במכ״ע, כי איש יהודי אשכנזי מאיר. הוא השליט שם על המסחר וחרשת המעשה, ומח יעשה כעת הבורח מפני היהודים? להסתר מפני היהודים אין לו תחבולה אחרת בלתי אם לטרוף נפשו בכפו ולהיותגוו אחרי מותו נשרף במכונת משרפות גויות— אבל גם שם יפגע ביהודים; הנה כן מודיע מכ״ע אללג׳ צייט״ דעס יודענטהומס, בכל ארץ אשכנז נמצאה רק מכונה אחת לשריפת המתים, וממספר הנשרפים בה נראה כי היהודים מרבים לאחוז במנהג זה יותר מבעלי שאר האמונות, גם זה הוא ענין נעים למכ״ע הצוררים לענות בו ולהשיא אשם על היהודים, כי מרחיבים המה מנהגים כאלה בארץ למורת רוח הנוצרים התמימים, אולם לא מנהגים רעים לבדם, כי גם מדות טובות ונכבדות אשר בהן יתנוססו היהודים, ישימו אתהן הצוררים אור לחשך ומתוק למר. אחד מן הצוררים יעץ בבית הפארלאמענט לפטור את הטבלרין (בריפטראגער) מעשות מלאכתם ביום הראשון לשבוע, והשולחים דברים על קוי הטעלעגראף ישלמו ביום ההוא עודף 20 אגורות, גם הואיל היועץ ההוא לבאר מפורש, כי כל חפצו בעצתו זאת להציק להיהודים אשר זה דרכם לחוג התונות ביום הראשון לשבוע ולשלוח ברכות רצוא ושוב לשמח חתן וכלה, על הדברים האלה היב ראש הפקידים על כל בתי הדואר בממלכה סטעפהאן, לאמר: אמת ונכון הדבר, כי זה דרך היהדים לברך את התתן והכלה מקרוב ומרחוק, ומספר ברכות טעלעגראפיות עולה ויורד משבעים עד מאה, אולם הלא זאת תהלתם ועדותם, כי הנאהבים והנעימים נקשרו בחבלי אדם ועבותות אהבה, ומה ראה היועץ על ככה לקצוף על זה, דעת לנבון נקל כי עצת הצורר עלתה בתהו ונאספה אל עמה — אל שאר מועצות האנטיסעמיטים הפורחות בעולם הדמיון — אחrב״י באשכנז יסדו חברה למשען מורי ישראל מלמדי הדת, לזכרון הג „חתונת הכסף׳ ליורש העצר לע״ע אספו 18,000 מארק. אוסטריא-אונגארן. ה׳ שענערער בוויען הוא להוט בדמיון לחבר את אוסטריא עם אשכנז, הוא מסית גם את הפועלים בדרשות של סאציאליזמוס. ומלבד זה, הוא גם אנטיסעמיטי, האיש הזה במדברותיו בקהל עם ובעטו בהממשלה. בעת אשר חספיד את מתו המנצח בנגינות וואגנער אטר בין דברי המספד כי יש את נפשו להוביל לקברות את ממשלת אוסטריא, למען יתאחדו האשכנזים חוסי שבטה עם אחיהם חוסי שבט ביסמארק, בדברו באשכנז נגע גם בעניני האנטיסע- מיטיזמוס הביסמארקיאני והשטעקקעריאני. וכן הטיל לשונו המזוהמת גם ביהודים, ומה טוב לנו כי עלינו בקנה אד עם ממשלת אוסטריא. הממשלה ההיא העמידה את המגדף לפני השופטים, ובאשר הגהו בחור מעם יושב בסוד הפארלאמענט, המטרה הכבודה הזאת היא לו לפי דתי המדינה כקרגות המזבח לבלי הקריבו אל השופטים בלתי אם יסגירוהו הנבחרים אל שערי המשפט, וכן עלתה השאלה הזאת לפני הנבחרים, ועל פי רוב דעות הקיא אותו הפארלאמענט מקרבו וכאחד העם הוא עתיד למשפט חרוץ. על אודות הסגר בתי הועד להצוררים תלמידי בתי מדרש המדעים הננו מודיעים במקום אתר בגליון הנוכחי באונגארן הממשלה שוקדת לנדור בעד חוברות האנטיסעמיטים לבל תמצאינה מהלכים בקרב העם, הצוררים הדפיסו בימים האלה „קול קורא אל האונגארים׳ מלא דברי שנאה ורשע עמל ואון כתובים בחרוזים ותתום עליהם כהן דת קאטולית „סימקא״ כחמשת אלפים מגלות כאלה הובאו מבית הדפוס לידי הנערים הרוכלים מוכרי מבה״ע, אך דורש המשפט קאזמא הריק את חניכיו השוטרים תפשו את הנערים ולקחו מאתם את המגלות גם הקיפו על בית הדפוס ולקחו את כל הפסולת הזאת—. הצורר ווינדיש, רמאי וזייפן של שטרות נשפט בימים האלה עבור פשעיו ונחרץ משפטו לשבת שנה אחת במאסר — מלאכת מו״ל מכ״ע לישראל באונגארן היא מלאכה שיש בה סכנה, אחד הצוררים, אטטא הערמאן, חרף את היהודים ודתם, ויצא נגדו מו״ל מכ״ע איזראעליט והשיב לו דברים נמרצים, ובעבור זה תבעהו הצורר למחי-קבל (דועלל), אך המו״ל היהודי לא מן הקטלנים הוא ולא נענה להתובע. בעלגיא במקום הסענאטאר המנוח ה׳ רפאל בישאפ- בסהיים נבחר להסענאט בנו ה׳ פערדינאנד ברוב דעות של 2000 נגד מתנגדיו, הוא מורשה בהסענאט הבעלגי מצד בירת המלוכה בריססעל, וגיסו מאנטעפיורי לעווי נמנה ג״כ בין הסענא- טארים בבעלגיע אנגליא. בעיר גלאזגאוו בשאטטלאנד נאספו בני קהלת ישראל למקרא מגלה כוללת את הקורות אותם בעיר ההיא, מן הפרק הנכבד הזה אשר יכיר מקומו הראוי לו בדברי ימי היהודים באנגליא נעתיק מעט מהרבה: היהודים בשאטטלאנד עלו כיונק בדור האחרון, ושרשיהם לא יסובכו בעתים אשר עברו. זה 53 שנה היתה בעיר גלאזגאוו קהלה קטנה ובית הכנסת היה לה בחדר קטן, לאט לאט הרחיבה הקהלה את גבולה ותקם לה ביו בית הכנסת אשר גם הוא יחשב היום כעלית קיר קטנה. הקהלה גדלה משנה לשנה, בשנת 1857 בנו להם בית הכנסת בעד 1500 ליטרא שטערלינג, ועתה הם בונים להם ביהכ״נ בעד 14000 ליטרא שטערלינג לפני עשרים שנה ישבו בהעיר לא יותר משלשים משפחות ועתה עלה מספרם עד 1,500 נפש. כהקהלה הזאת כן צצו ופרחו קהלות גם ביתר ערי שאטטלאנד רוח חן ושכל טוב מרחפת גם על סיפור תמורות החוקים ומעלות מצב ישראל במשפטי המדינה, בגלאזגאוו שנאה וקנאה רדפום כצל, ועתה על רוב שלום יתענגו והאזרחים אוהבים אותם ומתפארים בהם, מה טוב ומה נעים להשקיף אחורנית אל המדבר בעת שבת במנוחות שאננות בארץ כנען! במצב כזה נמצאים אחינו בארצות בריטאניא, ויתרון שבח להם, שלא נתקיים בהם „וישמן ישרון ויבעט״. בימים האלה היו אסיפות דבות בלאנדאן, אסיפות חברת שלוחי הקהלות, אודת אחים , Board o Gunrians גומלי חסדים ,Anglo-ew. A8c. הברת תלמוד תורה Fre Sc oolרוב ראשי החברות האלה הם טפסרים אדירים עשירים מופלגים, דרי מעלה בהפארלאמענט ובפקודות הממשלה, וכולם נשאו מדברותיהם, ובכל דבריהם התנוססה אהבת הדת ודבקות נמרצה בגזע מחצבתם. בלאנדאן מת פתאום הרהח המטיף ר׳ אהרן לוי גרין, הוא פעל ועשה הרבה לטובת אחיו הרביץ תורה ברבים ועסק בצרכי צבור באמונה, וכל אחב״י באנגליא יבכו את האבדה הגדולה אשר סאראקקא התועבה אשר נעשתה לשבע הנערות העבריות בקיוססאבלאנקא הנודעה לקוראינו מגליונות הקודמים. שנזדעזעה ובאה בתוך משאם ומתגם של נבתרי הפארלאמענט האנגלי והמריצה את הממשלה לעורר את חפלטאן המאראקקאני על אדותה — לא עברה בלי משים ובלי עעש ככל התועבות והשערוריות, אשר במאראקקא לא חזיונות יקרים המה. המתורגסן היהודי אשר בשלו היתה כל התועבה הזאת, הוסר ממשמרתו ונתחייב חובת גלות לצאת מן הארץ. אבן העונש הזה גם הוא ערוך לרוח מאראקקא ולפי טעסה ונימוסה הזר והנפלא! הפוחז אשר עולל את השערוריה יקיים מצת גלות בכל חפץ לבו והא הולך לאה״ק, כי יש כסף לאדון זה, כן מודיע מכ״ע האנגלי .Jevw. World. הצופה לבית ישראל תשואות חן חן לחממשלות שמזלן תאומים אוסטר ואונגארן, כי הואילו לשלוח לכל אחב״י לימי הפורים הבאים מנה יפה המובאת במכ״ע הווינים לאסר: בעיר וויען סגרה המשלה את בית הועד לתלמידי בית מדרש מדעים אשר רות אנטיסעמיטית נצנצה בהם, ובעיר פעסט בקש ראש דורשי המשפט אבער פראקוראטאר) רשות מאת נבחרי הפארלאמענט לתבוע לדין את הצורר איסטאצצי עבור מאמר שטנה כביר ונורא שכתב במכ״ע (כי איסטאצצי הוא אחד מנבחרי הפארלאמענט ולפי דתי המדינה אין תובעים „בחור מעם״ לדין מבלי נטילת רשות מאת בל קהל הנבחרים) לו עשו זאת שתי הממשלות לפני שנה אחת, כי עתה לא היו כעת מהומות אנטיעמיטיות בבית מדרש מדעים בוויען, ובפרקי דברי הימים לישראל היה חסר פרק הפרעות והשערוריות בפרעסבורג, ואולי גם פרק עלילת הדם מטיססא עססלאר אשר באונגארן. לא היטיבו שתי הממשלות בהתמהמהן טצאת ננד הצוררים, אבל טוב המשהה את מעשהו מעשותו מאינו עושה כלום, ולכן עלינו לשבת להממשלות ההן שהתעוררו עכ״פ כעת לשים מעצור למשובת צוררינו, מהומה ומבוכה במחנה האנטיסעמיטים בשתי הארצות אוסטריא ואונגארן, „הנשמע כזאת״? תיבב השלעזישע צט״ בלוית מקוננות לאין מספר, „הנשמע כזאת לסגור את בית הועד לתלמידי חכמים נוצרים כשרים, ולתבוע לדין את הצורר איסטאצצי מפני הרהור קל, מפני שאינם אוהבים את היהודים״ ? מגעו קולכם מבכי באשיבוזוקים נגזלים, עניני האנטיסעמיטים עניים במקום זה ועשירים במקום אחר באוסטריא ראשיכם ויועציכם „טעונים הסגר״, וברומעניא הם עומדים ברומה של הממשלה ובכל יום ויום גזירות חדשות נושרות מחיקם. נזכיר פה מקרה אחד אחוז מהרבה : בעיר הקטנה עסקאז הסמוכה לעיר ראמאן, התנוררה קהלת ישראל קטנה ודלה, ימי מגורי הקהלה בעיר ההיא רבים מאד, ואולי קדמו לבוא עוד לפני הרומענים, כי כן הוכיח חכם אחד בימים האלה, כי בשנת 1376 באו היהודים לרומעניא בעוד לאום הרומעני היה כהומר היולי., אבל מה לממשלת רומעניא ולמחקרי קדמוניות כאלה הממשלה צותה את הפקיד לגרש את היהודים, והפקיד קרא אליו את השץ ומ״ץ ופקד עליו לצאת בראש גולים, השץ הבטיח לקיים מ״ע זו רק אחת שאל סאת הפקיד, לתת ארוכה לאשתו ולילדיו החולים לשכוב במנוחה על ערש דותם, עד אשר ישובו לאיתנם, אבל אין רחמים בדין. הש״ץ נאלץ להוציא בעגלה את אשתו ואת ילדיו החולים, ולא הספיקה להם השעה לבוא לעיר הקרובה ומתו בדרך, נורא הדבר ומי יכילנו! חמש מאות ושבע שנה היהדים יושבים ברומעניא, נאמנים למושליהם ככל האזרחים, משלמים מסים וארנוניות ככל האזרחים, מבבים ארץ מולדתם גם עם צרותיה ותלאותיה, כי סוף סוף הלא היא רק היא קולטתם בחייהם ולאחר מותם — והיא האבזריה, האם החורגת, מטלטלת אותם כעת כרשי האדמה מעיר לעיר ומסחוז למחוז. אין חפץ לרומעניא ביהודים, אבל בשעת הנאתה מקרבת היא אותם בחיבה יתירה וגם בחפצה להרע ליהודים ביהודים עצמם היא משתמשת הן הודענו להקוראים באחד ממאטרינו, כי, זה איזה חדשים התאחדו בעיד נאלאץ אצילי רומעניא וקימו וקבלו עליהם לנהל מסחר תבואתם וכל עניניהם מבלי עזר היהודים, וכתבו וחתמו ספר הברית כולל תנאים ואופנים ודיני דינים בענין זה —כל אלה הן המצאות שאין סוח הרומעני סובלם ומי הרה והגה ענינם? שמעו והשתוממו! איש יהודי צלל במים אדירים והעלה בידו חרש זה, אשר בעיני הרומענים הוא פנינה יקרה! הרי הרומעני טוען אל היהודי; רצוני להרע לך, לקפח פרנסתך לגרוע מזכיותיך לחייבך הובת גלות וכדומה, אבל מה אעשה ואני עני בדעת עוצה נא עצה בכשרונך הטוב איך אעשה לך רעה— ואעשנה, היהודי נמלך בלבו ויועץ, והרומעני מוציא את עצתו לפעולות. כיוצא בזה אנו רואים באופן אחר בארץ מאראקקא: ממשלת הארץ ההיא, מלבד הרדיפות והגזירות שהיא גוזרת נגד היהודים, יש לה עוד תכונה אחת—היא קטלנית, וגדולה תאותה לסגף אנשים יהודים ובפרט יהודיות, במקל ורצועה, אבל במה תחפה הממשלה על התועבה הזאת אחרי אשר פיה הכשילה זה מכבר ובעצמה אסרה עונש מכת מרדות, הממשלה הקטלנית לחוצה בין המצרים, בין התאוה להכות ובין האיסור המפורש מן המצר הזה היא נושאת עיניה אל היהודים, ועוד יותר, אל הרבנים המאראסקאנים, ומהם תסתייע שמעתתא. הלא אלה דברי הסופר מטאנגיער למכ"ע .Jew. orld: ם תשאלו את פי שרי ממשלת מאראקקא מדוע המה עונשים את היהודים במכית שלא כדת, לא מחכמה תשאלו על זה, כי תשובתם ערוכה בפיהם, לא נופלים אנחנו מן הרבנים, העונשים עד היום במכות מרדות את כל הממרים את פיהם, ואנחנו מה ? הלנו לא תהיה זכות כזאת שהרבנים זוכים בה ? עב״ל הסופר הנ״ל, ואם כן הוא, אחינו שבגולה בסאראקקא, אם אמת הדבר, כי רבניכם מצד זו ושרי הממשלה מאידך גיסא נצבים עליכם ברצועה שבידם, אם כן בצדק נשאלכם: היש עוד ביניכם איש אשר לא חלה בו יד, ואם תמצא לומר: יש, האין מביטים בני הקהל עליו כעל איש מאושר שנפלה בחבלו מנה יפה בלאטעריע? אם רצונכם לשים קץ להמצב הרע הזה, לא נגד שרי הממשלה תצאו, הגה מכות שבע הנערות שנלקו בקאסאבלאנקא עלו על שלחן הפארלאמענט האנגלי, וסגן שר החיצון נטפל עליהן והודיע את צערו ברבים, אבל צערו של סגן שר החיצון האנגלי אינו מעלה ואינו מוריד את המכות ההן, ושרי ממשלתכם תקיפים בדעתם, ובשהיקה נלחש לאזנכם : גם צדיקים הם בעיני העולם בחסמכם על הרבנים, לכן זאת עשו הכשילו עוזר ונפל עזור, מדת הרחמים לפני הרבנים התגלגלי, ובמטאטא השמד יטאטאו את הרצועות ושאר כלי תשמיש לעונשי מכות, ורק אז תוכלו לדון עם שרי הממשלה. אם תחפצו לתת גט בע״כ למנהג המכות בב״ד בארצכם מאראקקא, הננו מקבלים עלינו לתת לכם רשות לא מאת מאה אך גם מאת אלף רבנים, אך אל נא ישיאכם לבכם לעשות מזה שאלת „תקונים בדת״. כי לא זו הדרך להיטיב מצבכם, הן אחד מאנשי תקונים בעל הקונטרס „מצת מצוה" הואיל בחסדו הגדול לגלות את הסוד בגליון האחרון של .Jew. Chorn צד728,5 ) כי יש בדעתו לחבר שלחן ערוך חדש ומתוקן מטעם הממשלה, ואם כזאת תעשו במאראקקא הנה ימצא מין את מינו ורצועות בתי דינים עם רצועות הממשלה תאמרנה לדבק טוב, ואדונים קשים ימשלו בכם. אכן רעיון כביר הוא, „שלחן ערוך מטעם הממשלה״ ! הרבנים ופקידי הסמשלה ישתמשו בערבוביא שלוחי צבור ונבחרי הפארלאמענט ידורו בכפיפה אחת, והשמשים השוטרים איש אל אחיו יאמר חזק, והש״ע בעצמו יהיה כאסקופה הנדרסת לפני כל מיניסטריום ומיניסטריום, ביסמארק יתשב כעת לדגל אוהבי נושנות, ע״כ יפסוק כחא דאיסורא עדיף, ואחרי זמן מה יחליף את שיטתו המדינית וגם את הש״ע עמה יחד, אל תרגזו, קוראים נכבדים, לא מעשים שהיו או שיהיו הלנו מספרים לכם, רק דמיונות אחד מן הנמושות המלקטים אחרי הקוצרים במחנה המתקנים. תאות התקונים יצאה בתרפה מארצנו וזמן מה בלבלה עולם היהדות באנגליא, עתה הרימה את רגליה ותלך לאוסטראליא הסופר מעיר סידנייא באוס- טראליא למכ״ע הנ״ל מספר לנו דברים שבהם ניכרים רושמי מחלה זו קרירות באיברים ובפרט בלב בנוגע לעניני ישראל חלוסות בהקיץ ע״ד כנסת סינאד לתקונים, זיעה קרה מרוב a ׳ האוסטראלקים! הננו מברכים אתכם ברפואה שלימה ובריות גופא ונהורא מעליא אל נא יפול לבכם ואל תאטרו נואש, הנה גם בארצנו היתה כת קטנה מדובקת במחלה זו בכל זאת שבה לאיתנה, אות הוא שתולי זה אין בו סכנה. אבל נשובה נא למאראקקא, בתוך מרירות צדות אחב״י שם, נמצא בימים האלה קורטוב של דבש: כנודע מן י׳ קבים עניות שנפלו לעולם, ט׳ נטלה מאראקקא, הרעב בארץ ההיא כבד מאד עד כי הממשלה מוכרחת לתת ריוח והצלה להעניים, והיא מחזקת קופה של צדקה לפרנסם, אבל עניי ישראל יצאו מן חכלל, ואין חלק להם בקופה זו והם מתמוגגים ברעב מבלי עוזר וכבר הסכינו בזה, ותביעות הקיבה נחשבות להן כתביעות מלוה מאת לוה עני ואביון ומובן הדבר כי במקום שהקיבה שורקת את נגינתה הנוראה מבלי הרף, שם כל כחות הנפש, הרצון הכשרון והשכל יכוסו בצלמות וחלודה תעלה עליהם — והנה עתה חמל הסולטאן המאראקקאני על עניי ישראל, ופקד על כל פקידיו לתמוך מן היום הזה גם את היהודים, אפריון נמטי לאחשורוש המאראקקאני בעבור פקודתו הטובה— אבל במאראקקא פקודות הממשלה לחוד, ומי יודע אם לא יהיה קץ הפקודה הזאת כקץ כל הפקודות הנכבדות וההבטחות להיטיב מצב היהודים אשר הבטיח הסולטאן את השר משה מאנטעפיורי בהיותו במאראקקא. בין אחב״י באמעריקא מוקטר ומוגש כעת להשר הישיש הנ״ל, וכמה מכ״ע הציעו הצעה לעורר את הרעיון בכל תפוצות ישראל, לחוג את יום הולדת השר משה בשנה הבאה כאשר ימלאו לו מאה שנים, חיי האיש הנעלה הזה הם סולם מוצב ארצה במאה הי״ח הקודמת, וראשו מגיע עד מרום קץ המאה הנוכחית, ומלמעלה יתנוסס עליו כתר שם טוב, לבבנו ידאב בראותנו שמשו של זה שוקעת לאט לאט, ואין גלגל חמה אחדת עולה להאיר לנו את הדרך, יש ווש לנו אנשים רמי המעלה יכולים אנו לכונן מיניסטעריום כולו של ישראל היהודי דוד ריינאל שר המסלות והבנינים היהודי הענרי כהן בסידנייא באויסטראליא שר המשפטים, היהודי מאלוואני ברומא סגן שר החיצון, הגענעראל הנערץ היהודי הצרפתי לאמבערט בטוניס ראוי לכהונת שר המלחמה, ושר האוצרות ?— איה סופר איה מונה את מספר היהודים הראוים לכהונה זו?— כולם גדולים כולם חכמים ונבונים, בכל זאת הסגולה היקרה, היהדות המאירה את פני משה מאנטעפיורי לשוא נבקש אותה ביניהם, רבים בינינו לבושים בלבוש מלכות תכלת וחור ותכריך בוץ וארגמן כמרדכי, אבל לא כמוהו „ילבשו שק ואפר ויצאו בתוך העיר ויזעקו זעקה גדולה ומרה״. התהיה לנו חזות קשה זאת למכשול לב לאמר נואש לנצח ישראל? חלילה נצח ישרון הוא כלוז של שדרה „גתנו במים ולא נמחה טחנו ברחיים ולא נטהן נתנו באש ולא נשרף, נתנו על הסדן התחיל מקיש עליה בפטיש נחלק הסדן ונבקע הפטיש ולא הועיל ממנו כלום (וי״ר י״ח), יש לך זמנים אשר רגש ישראל יעומם מעט, אבל כעבור העבים מעל פניו אורו חוזר כבתחלה, אחב״י באמעריקא חפצים ליסד ענין גדזל לזכר יום גנוסיא העתיד לבוא להשר משה, ולא הם לבדם אך עם כל אחב״י יחד חפצים הם ליסד את אבן הראשה ואי זה ענין יכשר לפני אחב״י ההם לסמוך את ידיהם עליו לא נוכל לדעת מראש צרכי עמנו מרובים כ״ב ושוים כמעט בנחיצותם, עד כי קשה לבחור ולקרב אולי יאבו להגדיל ולהאדיר את הקרן הקיימת לישוב א״י אשר נוסדה לפני כמה שנים, או אולי ישימו את לבם להרחיב ולהגדיל מחונת פעולת חברת כי״ח בהחזקת בתי ספר בארצות המזרח. ענין אחרון זה חביב הוא כ"כ עד כי ראוי ונכון להגדולים לחקור דרכים למען תוכל החברה כי״ח להרחיב גבול פעולתה במקצוע זה. לאגודת אחים הלאנדאנית Aglo Jeischn Asociaion הגיעו בימים האלה ידיעות נכבדות מערים שונות מארצות המזרח ע״ד בתי הספר הנזכרים, מהם הננו רואים כי פעולת בתי הספר לטובה היא אדירה ונמרצה, הפעולה הזאת היא בוראת עולם חדש של דור מתוקן ומשכיל כהלכה, אבל אין הקומץ משביע את הארי, על כן יפילו בני הערים ההן את תחנוניהם לפני האגודה, להשתדל להשפיע גם עליהם את שפע החינוך הטוב, אשר רק סמנו יתד ממנו פנה לתיקון מצב היהודים החמרי והמוסרי, בארצות ההן. בעיר אחת התלוננו בני הקהלה על מורה אחד על אשר חכעים את לבם בעשותו בפומבי דבר אשר לא יעשה לפי חוקי הדת, והמורה ההוא מנצח על לימוד הדת, ולכן פנו בני הקהלה אל האגודה הנ״ל, והאגודה יודעת את נפש העם וחובת הסבלנות, ותסר את המורה ממשמרתו ונתנה לו כהונה אחרת זאת היא תורת הסבלנות אשר בעבורה אין דיו מלים בי״ח המפלסת מעגלה בחכמה זאת אילו ידעו משכילי ארצנו סוד נכבד זה, כי עתה עלתה ההשכלה האמתית גם בינינו עשר מעלות ברמה!. גראדנא. צדקות נשים השאננות בעירנו כיונק בארץ ציה תעלינה, מה טובו אהלי יעקב אם נשים עדינות תזרענה זרע עבודתם לצדקה, ופעולותיהן היקרות בחוץ תרונה, באהלי שאנן ובמשכנות מבטחים מצאה החמלה אור לנתיבתה, לרחם עניים ביום צר, ולפקדם ישועה בעת מטה רגלם, מוסדות החברה בנו להן עמודים אשר עליהן תמכו יתדות הזקים ורבים נושעו על ידן. אמנם בשנה הזאת אשר מעיני הפרנסה נתדלדלו ונחרבו והמשתכר משתכר אל צרור נקוב, אזלה תושיה מהחברה ההיא, וקופת ההלואה הזאת היתה חרבה באין כסף, כי ההלואות הרבות לא שבו אל מעינם הראשון, והימים ימי חג הפסח קרובים לבוא ומאין יבוא עזרת עניים? לכן בחמלת נשים נכבדות הקימו מועצותיהן על, והתנדבו להעמים עליהן עבודה להפיל פור על שטר זכיה״ לחלק בכל בתי עירנו לכל איש אשר רוח החמלה התנוססה בו, והכסףעלה לקופת החברה, תחולנה רב ברכות להנשים המתעסקות להרים קרן אחיהן מדל שפלותם, ובשמותן תדגולנה לברכה ולתהלה בשערי הצפירה כהגבירה מינע פרומקין, והגבירה חי׳ שרה ברעגמאן, ובתה גרינבערג קנאראזאווסקי, שיינע קרינסקי שאשע טארלאווסקי, טאניע גדינבערג יואל אלוה ויצו את ברכתו שלום לכל הנשים התומכות בימין צדקן לכל דבר טוב ומועיל, ולעזרת אחיהם המחכה לעזרה. שמעון קאבאצניק באלטא 2 מארט, במסתרים עוד תבכה נפשנו לזכר המעשים הנוראים אשר התחוללו בימי חג הפסח העבר על ראשי עם יעקב בעירנו, והנה הה שבר על שבר, נוסף כי נשפט ה׳ את יושבי עירנו במים, ביום אתמול 1 טארט גאו מי הנהר קאדימה השוטף את מימיו באמצע עירנו. המים עלו על כל גדותיהם וישטפו את החוצות, הבתים והחצרות המרתפים והרפתים בתים רבים נהרסו ונשברו, כי הבתים האלה בתי חומר היו ובהציע אליהם המים נרטבו ונהרסו, ושוכניהם עזבו את כל כלי בתיהם ונמלטו על נפשם, משפחות רבות נשארו בערום ובחוסר כל פרטי האסון לא נודע עוד על נכון, ולפי השמועה סבלו יותר ממאה וחמשים משפחות היזק רב, ולרבים מהם לא נשאר בלתי גויתם. כמעט כלם יהודים המה פועלים ושכירי יום הנהנים מיגיע כפיהם אשר מצבם היה נורא מאד זגם טרם קרה האסון. רוב אנשי עירנו גתרוששו מאד, רבים פורשים עתה את ידם ושואלים לחם, והכסף אשר שלח הרב הישר באדש ד״ד ר׳ נתן אדלער הוא כקומץ לפני ארי, אקוה כי עשירי עירנו המעטים אשר ידם פתוה תמיד לכל מפעל טוב, יתיעצו כדת מה לעשות להושיע לבדכאים האלה, ואז מברכיהם שמאי שעכטיר רבים יהיו ובתוכם גם אני קאוונא, זה שתי שנים אשר בעוה״ר נתרבו העניים הנודדים לבא לעירנו, מאז שמעו כי פקד ה׳ בשלום את נוה יעקב, ואלה אשר עבר עליהם כוס התרעלה שבו לאיתנם כבראשונה, ע״כ יבואו לבקש עזר ותצמך מידם, אבל איה בית הכנסת אורחים אצלנו? בסודד העיר במקום רפש וטיט שם עומד הבית המכונה „הקדש. חציו טבוע בארץ ומחציו ולמעלה נשען על יסודות אשר רות מצויה ינידהו, בית אשר כל הבא בתוכו עובר על ג׳ דברים הנאטרים בחורבה, —והנה זה כחצי שנה אשר אנחנו מנהלי החברה „הכנסת ארחים עלה בידינו אחרי עמל ויגיעה רבה, לקנות הבית העומד על חצר בהמ״ד הישן השייך לחברה גמילות חסדים, בעד סך חמש מאות רו״כ, ועם תקונו יעלה לסך אלף רו״כ ויותר, וקופת החברה ריקה אין כל, ע״כ הננו מבקשים מאת נדיבי עירנו לתת לנו יד עזר בבואנו בבתיכם לבקש נדבת לבבכם, אל נא תשיבו את פנינו ריקם, וברוח נדיבה ויד רחבה תקבלו אותנו, למען לא ירפה ידי המתעסקים במצוה זו אשר באמונה הם עושים הכותב בשם כל מנהלי החברה. שמואל צבי דאנטקער (מקום החותם של החברה) מעיר איוויניץ. מודיע ה׳ סאגאלאוויץ אף כי קטנה היא עירנו במספר תושביה, כי לא יגורו בח רק כערך חמש מאות משפחות, ומספר עשיריה אך מעטים ונער יכתבם, בכל זאת ימצאו בה חברה ביקור חולים חברה גמילות חסדים, הכנסת אורחים, ומתנהגים ע״פ רעים נאמנים הרב החכם מו״ה אלעזר שטראסין והרב ה׳ יהודה שלאסבערג נ״י גם נמצאו בקרבנו בחורי חמד משכילים אשר עם למוד התלמוד ילמדו גם שפת רוסיא ואשכנז, אבל לדאבון לבנו נמצא בתוכנו גם שוטני ההשכלה קנאים, וזה מקרוב הלשינו עליהם לאמר כוי סאציאליסטים הם. וביום ה׳ פ׳ פקודי בא לעירנו שר אחד ממינסק, ובלוית שני פקידים עשו חפש מחופש בבתי ששה בחורים כאלה, ומה מצאו הס׳ חושן משפט, וס׳ אלגעברא או כעמיא כתובות אשכנזית, לצחוק היה בעיניהם המלשין ההוא המבקש עלילות שקר על בחורים תמימי דרך כאלה מעיר סמאלענסק מודיעים כי מסיבת דחית יום השוק על ש״ק ואורך החורף וחוזק הקור בשנה זו נתרוששו ונתדלדלו בע״ב הרבה, ואשר היו מלפנים נותנים נהפכו למקבלים, ומהראוי איפוא שהעוסקים בצרכי צבור יפקחו עיניהם על המעות חטים לקנות קמח בזול, ובפרט כי הרבה אנשי חיל בעירנו, אשר כל צרכיהם יבקשו בעיר, ואף כי דחית יום השוק על ש״ק גרמה נזק רב להחנונים בכל זאת לא העיז גם אחד מהם לפתוח את חנותו ביום השבת, מלבד איזה מהם אשר הכלמה לא תכסה פניהם. ראסיין. השבת אבדה) איש אחד שמו אבא יעקב ב״ר משה בער הורוויץ מעיר גירטעאלע, נשא אשה מעיר וויגעווע, ותלד לו שלשה בנים ובת אחת שמה מירלא, וישנאה כי אהב אשה נברית ותלד לו ג״כ שלשה בנים, ואשתו השיג ממנו ספר כריתות ותסע עם בניה יחד לנויארק ותנשא שמה בעלה הראשון העריך עצמו בחברה „אחריות החיים׳ בסך 560 רו״כ, ועתה מת, ותקברהו אהובתו בשדי קברות הנוצרים בעיר לעדעס במדינת בריטאניא, ותדרוש את כסף האחריות מבני החברה, אבל בקשתה נשארה מעל כי אטרו כי אין לה משפט הירושה, ורק אשתו הלקוחה לו בחופה וקידרשין, לה משפט הירושה ואם תבוא תקבל מאתנו, כה הודיע הרב הגאון ר׳ ישראל הירש לעווינזאהן מעיר לעדעס בבריטאניא המדינה והנני לבקש מאת אדוני המו״ל לחוס על היתומים המתנודדים בנויארק, ולהודיע זאת במכ״ע שלו אולי ימצאו את האשה הנ״ל להודיע לה ותקבל הכסף. דברי הכותב בפקודת הדב להצאון ראם ראב״ד מראסן. הכותב מררכי מרגליוה (ציון לנפש אבדה גדולה אבדה לזאקראטשין במות עליה הגביר הישיש הנכבד חכם ונשוא פנים מו״ה שלמה גאנדז זל המנוח הרבה צדקה והסד ומכלכל צרכי ציבור בחריצות נמרצה בן שבעים ושלש היה במותו והניה אחריו דור ישרים, יע בנים ובנות, ונכדיו כמספר שנותיו, ה׳ ינחם את צאצאיו המתאבלים גם אני נכדו נתן בארכאן ובתוכם. מענה להחכם המפואר מו״ה צח״י נ״ סענתך עד מה שכתבתי בספר יסודי העטר (דפוס זיטאמיר צ 55) תעודת הכשרעל קמח של פסח הנטחן בעיר ראדזין. המשמר בשמירה מעלה משעת טחינה. כאשר נודע ענין הטחינה בקמח של פס שנצרך שמירה בדקדוק עצום, שרק בהשגחה גדולה ומיתון רב יוכל הקמח להשמר שלא יתחכם בעת הטינה, כי על ידי החימום יעלה זיעה ויתדבק הקמח לחתיכות בצק בדופני האיצטרובל שסביב האבנים ומהם יפלו לתוך הקמת, כן כאשר נתחדשו הכלי נפה וכברה הסובבים בעגולה (צילינדער) ועל פי רוב נקל להם לעשות סילונות השאיבה להעלות הקמה למעלה על ידי סילונות השאיבה (עלוואטארין) ולא רק ברחיים של קיטור יעשו עלוואטארין, אף ברחיים של מים ושל רוח, והיתרות (בענדער) שכלי השאיבה תלוים בהם הם מעשה אורג וחורי, ובהעלות קמח דק דרך הסילונות א״א שלא יזיע, ותמיד נעשהתתיכות בצק ונדבק בדופני הסילונות ועל היתרות וכלי השאיבה ונופל לתוך הקמה ואף אם ירבו תחבולות לקרר הקמח לא יועילו להצילו מזיעה בתוך העלוועארין ויש בזה חשש כשיגיע ללישה יתערב הזיעה שהוא מי פירות ומי הלישה ותערובות מי פירות ומים ממהרים להחמיץ, וכדאיתא באו״ח (סי׳ תס״ב ס״ב) שאין ללוש בהם לכתחלה, ולכן הנני מעיד על הקמח הזה שהחטים נבדקו בדיקה גמורה ומעולה ויפה, שהם כשרים ונטחנו בשמירה עצומה, ומעת שנעשה קמח לא עבר דרך הסילונות, וכלי הנפה וכברה שברחיים הם מיוחדים וחדשים לחג הפסח (כי הרבה מקילין בזה באכרם שניקור הרחיים לא נזכר בש״ע רק למנהג ולא לדין, ובאמת בעת שנתחבר השע עוד לא היה ערוכים כלי נפה ברוב רחיים, וכל אחד היה כובר ומנפה בביתו לנקות הסובין, ובאמת כלי נפה וכברה אינו מועיל בהם ניקור כמבואר בש״ע או״ח (סי׳ תנ א סי״ח) שבכיס של רחיים אינו מועיל ניקור) ולכן כל הקונה מקמח הזה יהיה נכון לבו בטוח שאוכל מצה שמורה משעת טחינה באתי על החתום יום ה׳ טו״ב שבט תרמ״ג לפ״ק, ראדזין. גרשון תנוך העניד בהרב הגאון הקדוש מאיזבצא זללה״ה הקמח הזה נמצא למכור בעיר ראדזין, ובווארשא ברחוב גרזיבאווסקי 22 ת אצל ה׳ ווייסבלאטט תחת השגחת הנאם ר׳ משה אהרן דעגענשיין. לפרב דברי הגמ׳ בר״ה כ׳ בעמין נולד קודם הצות ולאתר חצות, שהעתקתי לשון התלמוד לא כמו שהוא לפנינו בגמ׳ שם, כי נמצא „לא נולד קודם חצות בידוע שלא נראה׳ ואנכי כתבתי „מלד לאהר חצות בידוע שלא נראה ע״ז מני להעירך שנירסא זו שלפנינו בגמ׳ משובשת היא, והנירסא הנכונה היא כמו שהעתיקה הרב בעל המאור שם שהאריך מאד לפרש כל הסוגיא ההיא יטי״ש, ואם יש בידך הרמכ״ם הנדפס מחדש בווארשא, שם בסוף ת״א בהגהות ותיקונים בפי׳ הלקה״ח לרבינו עובדיה ז״ל (דף רייא) תראה שעוררתי ע״ז והוכחקי שגירסת בעה״מ היא האמתית של״ל נולד לאחר חצות דבריש שמעתין אמר בהדיא ידע מר הא דתניא בסוד העבור נולד קודם הצות או נולד לאתר חצות וכו׳, ואת"כ כי הדר אזיל ומפרש לה הוא מפרשה ג״כ כלשונה נולד לאחר חצות, וכן תמצא הגירסא אצל רבינו חמאל וכל הגאומם הראשונים ששקלו וטרו בפירוש הסוגיא הזאת, וכבר תקן גם הרשדא שם במקומ בפירש״י 6״ל לא מלד עד לאחר חצותה, ולפי דעתי נשתנשה הנירסא בגמ׳ ע״י המעברים האחרונים שחשב לתקן לשון הגמ׳ כפי המקובל אלינט בחשבון העיטור בדין מולד זקן, כשחל המולד ברגע הצות עצמו דוקין אותו למחרתו, ושכחו שכל ההלכות האל שבגמ׳ הן בזמן שהיו מקדשין ע״ס הראיה, וכדמהרש בהדיא למאי נ״מ לאכהושי סהדי, וכבר הראה דוגמא כזו הגאון מ״ דוד גאנז ז״ל שע״י המעברים נשתבשה הגירסא בגמ׳ ר״ף כ״ה במtר ר״ג כך מקובלני מבית אבי אבא וכו׳ שהוסיפו שם וע״ג חלקים בכדי לתק ככי המקובל אצלנו (עיין ספרו נחו״נ כי׳ .י״), וכן הראתי ג״כ שהמאמר ואימת הי אמר אביי מכ״ח שנין לכ״ח שנין והדר מהזור וכו׳ (ברכות נ״ט ע״ע) כלו נוסף מידי מעתיקים מעברים כי השם מהזור הוא זר בחלמוד בלתי מדע כלל, ומתחדש בזמן המעברים, וכנראה מגירסת הערוך ל5 היה המאר הזה לפנינ בגמ׳ וכן הוא ליתא בירושלמי ובהוססהא, ואצל הבה״ג, אלפסי, ואגודה אין זכר לברכת הקמה בכל כ״ח שנה כלל, לפי שאינט בגמ׳ והוא לקות מכדר״א (ס״ו) וכבר הוכחתי שהפדר״א נתחבר בזמן מאוחר סביב לשנת ד״ E׳ ין ספרי יסודי העבור (זיטאחיר תרכ״ה צד 46 בהערה שם), ועין שאחרי גירסא חדשה בש״ס החדשים (הצפירה 1875 נליון 29). יוידך חז״ס קרית ספר בימים האלה נקרו ויאתיו לידינו ס׳ קטן בלשון צרפת, שמו „מעוף עין על תולדות בנ״י" מאת ה׳ דארמעסטעפער, וספר בשפת פולאנית „לעאן ולוב׳ את כ׳ נוסבויס, ועל אלה הספרים הנכבדים נחוה דעתמו בזה אכן צר המקום הזה מהכיל את הגיוני לבנו על ספר כתב ה׳ דארמעסטער ומתו היה לכתוב עליו מאמר כמו הספר הזה כלו ועוד הרבה יותר ממט, אם אממם לא גלה למ המחבר חדשות ומורות, בכל זאת ספרו הנ״ל כלו אומר כשד לבית ישראל, אשר קם להיות עד נאמן בארץ סלה, אשר בעיניו יראה בלי מסך את כל הקורות והמוצאות עמים רבים ואמוטת בונית, כאלה, אשר כבד אבד זכרם, וגם אלה אשר עד היום ישוררו בארץ אכן לא עדות בלבד הקים את יעקב, כי גם תורה שם בישראל, תורה היא מבנין הפעיל, להורות נתן עם ישראל, וכמקום רואים ובמהתרים לא תדל ולא יחדל ישראל לפעול כעולותיו על חיי עמים בתבל וחכמתם ואמומותיהם. בתוך דבריו על אודות בני ישראל, ידבר בהכרח על אמונות שומות אשר ממעי יהודה יצאו, דברי טעם הם, מלאים קן ושכל טוב. לשלשה חמקים יחלק תולדוהיו, הזמן הא״ מראשיתט עד גלות בבל, ב׳ עלותמ משם עד גלותנו ע״י הרומאים, ג׳ עד החליפות בצרסת כשנת 89 ,91— על אתדות משאלותיו הרבות הנופלות בזמן א׳ יש תשובה בלב כל איש מישראל, יודעים אף דרדקי דבי רב השואלום „מה נשתנה.. כי מהחלה עובדי ע״ז היו אבותינו, אולם אף נם זאת יודעים אנקט כי יעקב אבינו אשר קבל מסורת מאשותיו, צוה לבניו להסיר אלכ. Sהנכר מתוכם ולהעהר, ומני אז הקדישו והעריצו אדון כל אשר בשם הוי״ נכמן ונכתב, וככל עת אשר סרו בני ישראל ודבקו באלהי העמים אשר סביבותס, היה אך לבשתם ולרעתם לא נאמין לדברי המתבר, אשר כתב על הכמי „אלהי ישראל׳ בעת התכומן ישראל על ארצו ויכו ממשלתו ואמונתו פלאומית Rossea מאציאנאל. כמוהו כבר כתב זה כמאה וארבעים שנה החכם בסכרו „ממשלת פאלאניא", ונפלאת בעינינו כי שכח המתבר לאמר דכר בשם אומרו. אממם דברי שניהם תלויים על בציפה —. לזמן הב׳ הניח המחבר יסודות שנים, אחדות השם ואמונה במשיח, והוא, כי חקה אחת תשים מש מרה בתבל כלה ומשיח יעשה משפט צדקה בארז, והנה אחדות השם , לדעת המחבר, המיתו לט לברכה הנביאים האחרונים, וע״י יחד עם האטה במשימ, כרת יהודה ברית עם ישראל, כי התאחדו מעתה לבל תי התפרד עוד כי אם גם יצאו מארצם לכל קצוי תכל הוציאו אחם כגלותם את כל הדר נת ציון, ויגל כבודה והדרחה לכל העמים סדר עבודתם את ה׳ ומנהגיהם מימי בית ראשון שמו את ישראל לעם שוכן לבדד, ולכן לטולם דל ימוט ולא ישבות מהיות גוי אחד, וט״י אהדות ואמונתם אשר ירשו בימי בית שני היה ישראל למחיה בקרב ארצות פזוריהם, למהית גיו ונפש מני אז ובכל משך ימי החלק השלישי מתולדותינו; את הקראים יחשב המחבר למתי עולם, לא יצלחו להתפתח לחכמה ולכשרון המעשה בן העמים העומדים על שלשה דברים: מדע, חרשת ומעשה, ולכן לא יוכלו הקראים לפעול פעולהם בין העמים ועליהם כמנו מערי התלמוד, ואם אמנם לא כראותנו יראה המחבר תכלית החלמוד ותעודתו, בכל זאת הוא נן צדק לו ובפרט להבבלי, בתתו אותו למקור חיי עם ישראל ולתבל המקשר נפצותי ם אחרי כן ידבר המהבר נפלאות על הספרות העברית מזמן חהימת התלמוד עד וואלטער מססרות העברית יצאה הרע- סארמאציון, וכן חלה וילדה חליפות ותמורות צבא רב בארץ צרפת, ובהניע המחבר לצרפת שכח תבל ומלואה, ולט ובשרו ירמנו לצרפת. עתה נדבר דברים מעטים על הספר לעאן וליב. התעמגט מאד על צחות לשון הסופר המהיר ה׳ טסשים אשר העביר לפניט שני אנשים: לעאן ליב, הראשון הולך קדימה (ostepo iec'1) והשני יהודי תמים דבק בדת אבותיו, שנים אלה יתוכח בעמיני הדת, ואת הנצתון חלק המחבר ללעאן איש שעשועיו, מכל אקב״י הסוסרים הפולאנים הכותבים ספרים ומאמרים בעניני ישראל. המחבר הנכבד הזה יודע פרק ביתר שאת מכולם בעניני הדת, ואם אמנם לא כדעתו דעתט, הוא אוהב התקונים ומפאר את המטיפים המתקנים והסינאדען באשכח, ולדעת כהני הבחות ההם לא הועילו בתקנתם מאומה אך קלקלו מאד, כאשר עינינו הרואות כי בצרפת והולאנד ואנגליא אשר לא חלה שם יד המתקם, חזקה ובצורה דת ישראל יותר חאשר היא באשכנן, אבל לא להתוכ עם המחבר הנכבד נחפון בזה, ועלינו לשבח לו בעבור אהבתו לעמ המזהרת מדבריו וגם בעבר נמועם לשונו וידיעתו הרחבה, כוונה המחבר רצויה סד וראוי הוא לשבח ולתהלה, והקוראים המשכילים יודעי שפה הארץ ייטיבו אברדם דאברזינסקי ם יאספו את הספר אל ביתס. הודעה הפעם נודה להי״ת אשר עד כה עזרנו להוציא לאור ספרי הרמב״ם חנדפס בדפוס ארגעלבראנד ודפוס גאלדמאן, וכבר נגמרו גם החלק י״ג וחלק י״ד, ובו נשלמו כל חלקי הרמב״ם. — וכל המאספים יוכלו לדרוש מאתנו להשלים להם החלקים, וגם החלקים הקודמים, וגם ספרי רמבם שלמים. והזריז הרי זה משובח: ווארשא בתדש אדר שני רכי קאלינבערג, נאלעווקי 23 נ נאום השותף המנחל העסק הזה מרז סקלאד ספרים של המדפיסים ראם מווילנא נפתח עתה בווארשא לכל אוצר ספרינו שנוסד בווארשא  זה כמה שנים, ולא היו שעריו פתוחים רק לסוחרי ספרים הגדולים (אנולניקעס) שבווארשא אבל היו נעולים בפני כל זולתם זנה עתה פתחנו שעריו לכל דורשי ספרינו מכל הערים שבמדינתנו ושבחו״ל, וכל איש ישיג באוצרנו ההוא כל ספרי דפוסנו וגם ספרי דפוסים אחרים בנביון רבאט נכון למו״ס, ויוכל לדרשם גם ע״י מכתב, ונשלחם גם בנאכנאהמע לכל מקום הדורש ספרינו יפנה אל סוכן אוצרנו ההיא, חרב ר׳ שמואל לעווין, . 1a בבית ברינער רחוב גענשע .yLyayey, Bpaa, ema 1a דרעסע שלו Perrn Samuel Lewin, in Warschau, enschc 1a. דברי המדפיסים האלמנה והאהים ראם מזילנא. הקמח לפסח מן הרחיים אשר בזעגרזשע הנודע מאז ליפה ומשובח במינו ומחירו מועט לפי הערך, ונעשה בכשרות גמורה בהשנחה ושמירה מעולה עצהי״ט, ועתה נתוסף תיקון חדש הנקרא (האך דרוק אספיראציאן פיר מיהלגאנגע) המוציא כל החמימות מהקמח ביציאתו מתחת האבנים בלי להשאיר שום לחלוחית אל העלעוואטארען, וכמו שיעידו עליו הרבנים בתעודותיהם,—הסוחרים הקונים החפצים לבוא בברית מו״מ, יפנו בטובם אל הקאנטאר של הרחיים מן זעגרזשי סטאניסלאזו קראפיוניצקי בווארשא רחוב לעשנא 40a טא או אל הסוחר של מיני קמח. ב׳ כראטקע, ווארשא רחוב נאוויוינארסקי 3 ת. St. ropiwnicki. Warszn Lrszno T 4 0. B Lratka ooiniarski J 3. הן זה שנים רבות נודע כלל מבית מסחר היין מאמי תי׳ ביילה זילבערשטיין, מבבר האננא, שהוא עוד משנת 1830 וזה זמן כביר שיסדה ג״כ בית מסחר יין כזה הוא פיליא ממסחר הנ״ל על רחוב גענשא 3 , הנקרא זיידענפאבריק, וכעת המסחר הנ״ל הוא תחת ידי, והרחבתי את ענפי המסחר עם כל מיני יינות שונות ומשקות הן על הארט והן על דעטאיעל שונות הבאים ממקומות שונים, וגם מי דבש ובמקחים השוים לכל נפש ובשרים על הפסח הבע״ל, ע״כ אתכבד להודיע לבל הבא עמי בברית מסחר היין שלי, כמו שנודע להם המסחר מאמי תי׳., כי יכלו לתת אמון בי שישבעו רצון בכל אופני המסחר, וגם עם המקחים הקצובים בלי עודף פרוטה את. בונם וואנחאצקער בן הגבירה ביילה זילבערשטיין, מכבר האננא. .B. Wachockier or Hann, arschau esia 5 אדרעססע יינות כשרים על חג הפסח בסקלאד יין במרתף בהאטעל פאלסקי לאנגע שטראססע 27 א יש למכור יין גם על דעטהייל, בפלאשין ועל גארניץ במקת הזול, בכל יום משעה 10 בבוקר עד שעה 3 אחר צהרים, היינות הם כשרים גם על חג הפסח, כפי ההכשר מרבנים גדולי ישראל הצודעים בתבל ליראים ושלסים צבי הירש שפער מרחב נאוואליפקי 7 ססלאד הארטאווע „מיי״ש של פסח׳ מפאבריקען מנישעוו וגאזלין יהיה בשנה הזאת בווארשא ברחוב דזיעלנא נומר 1 בסאליע שוויצארסקא, וכל החפץ לעשות מסחר ביי״ש של פסח יפנה אלי ולבבו יהיה נכון בטוח כי חפצו אמלא באופן היותר טוב. כן נם על הנאליווקעס בחצר ר׳ איטשע אשר קליינמאן 27 ת מול חצר פיינקינד, יובלו הקונים לעשות בעשטעלונגען להסקלאד הנ״ל פיר ה׳ ווילנער) עקיבא לאסקע השתיה כדת ! שפירט וליקער של פסת להתודע ולהגלות לכל סוחרי י״ש בארצנו ובארצות אחרות, כי להנחיל אוהבי י״ש לי שפירטום של פסח, מבחר, וטוב, פן פאטיקא של צוקר הכשר לפסח דעסטוללירט נם על 90 גראד, זך ונקי ומצוין בריחו הטוב. גם כל מיני ליקער של פסח, טוב, ערב ומועיל כפי שנודע ומפורשם כבר תוצאות בתי חרושת היורש שלי לשם ולתהלה בכל הארץ, וכל זה בכל מיני הכשר, כראוי ונכון לחג הפסח כפי הוראת והודאת רבני המו״צ דפ״ה, אשר עדותם נאסנה מאוד, כי הכל נעשה במשמרת למשמרת ע״פ שימת עינם ובדיקתם ובקרתם המובהקה, כמעט מדי יום ביומו. גם משגיח נכבד מיוחד מצידם על משמרתו יעמוד במקום המעשה, החוקר בודק בשבע עינים ליתרון הכשר על טהרת הקודש, וכי עושי המלאכה אנשים כשרים המה, יראים וחרדים, זהירים וזריזים בכל חוקי הפסח, פרטיהם ודקדוקיהם כדת. גם י״ש לי רב משנים הקודמות. וכל איש טוב ומתוקן ישחרונני בפאדוואל שלי בצרי דוד משה ליפסקי ברדוב ווילנער פה ווילנא שנת תרמ״נ שאלות ותשובות לה' קאואלסקי בלאמזע אינט חתום אצלינו ואולי יקת מאיזה סוכן ואן אחריותו עליט, לה׳ מרדכי מאהין א׳ רו״כ קבלמו אבל המחיר מן 81 הוא 3 רו״כ ע"כ יצטערך להוסיו.. אדרעססא שלנו S. ocoy Bapmaa. S. Soimski Warszawic. Dika 25 א. תחבולה לעשות חיל יש לנו למכור תמצית חומץ 801, (עססיג עססענץ) אשר מוכשר להיות הומץ טוב כאשר יערב עם 35 חלקים מים. נגד שלוח של 70 קאפעיקעם (בפאסט מארקין) ישיג כל מבקש פראבע asep o2 Baase„ Bapm. 6. פראנקפורטער עססיג-עסענ אין הארט אונד אין פלאשען, צו בעקאססענ ביוא מ׳ וויסקאטש ווארשא פראנצישקאנער N10, איםהיזע קאפפאלם עכטע זיידענע שווייצער מיללער-גאזע פיר מיללער, עמפפעהלט. A.S. Wachholder Warshau ale ki9 אתכבדה בזה להודיע איך שיש לי למכו קארטאפפעל קמח על חג הפסח מהפאבריק שלי וימכור על הארט והן על דטאיעל דוד גוטגאלד, נאלעוקי 17 D. utsod, Warschanaleki17. גלי לכל יש תחת ידי סקלאד (עססיג עססענ) מן 80 עד 100 גראד, ויכולים לעשות מן א׳ קווארט 40 קוזארט חומץ טוב בטעם וריח, גם יש לי עססיג עססענץ של פס בהכשר חרבנים, המקח בעדכלפונט 42 ק, והרוצה להשיג פרובע ישלח א׳רו״כ עלאדרעס שלי C. S. Byaaci. Boasc Bapasck. r6. הודעה למוכרי יין באתי להתבבד ולהודיע שיש להשיג אצלי 12 פלאשין יין מחמבחר ובתוכם ג״כ שני פלאשין רויט וויין „לאפיט ובשרים הם על החג הפסח הבע״ל וזאת אוכל לשלוח לכל הסטאנציעם פראנקא על הנאכנאהמע, והמקח בפולין היא 8,50 רו״כ וברוסלאנד היא 3,50, וכל הרוצה קיסטע יין כזה, יוכל לפנות אלי כפי האדרעססע שלמטה וישלח לי מעות מדימה ה״ג סך 2 רו״כ במזומן או בפאסט מארקען אדרעססע B. Wachockier. Warschau Gesia 3. הודעה יצא לאור ס׳ נם לגוים או „טאנקרעד' מאת בנימין דיזראעלי המכונה לורד ביקאנ- ספיעלד נעתק עברית מאת חסופר המהולל יחל״ל ג מחירו לאחדים 25 ק׳, ולמו״ם רבאט /251. החפץ בו יפנה ע״פ אדרעסע I. eay, Riesi B Rorop apooeaa Bpocaro. L. evin in iew, Dmpfrhle de R. Broeki. או אצל ה׳ צוקקערמאן מו״ס בווארשא

|1883-03-27| תוכן הענינים, דברי, הימים בריסק דליטא— באלטא. ווילנא. לאדז. טשעכנאווצע. הצופה, לבית ישראל דשות שונות. הודעות שאלות ותשובות. None דברי הימים כמראה אשר נראה באשכנז, כי ביסמארק מתלבש במדת הרחמים ועושה כונים להיטיב את מצב הפועלים העניים, ומחדש בכל יום תמיד הצעות חדשות לתקן בעזרת חממשלה את עולם המסחר וחרשת המעשה, וכל זה רק למען תפוש את)ההמון בלבו כן הננו רואים גם בארץ צרפת, כי מיד החשוכים ומורדי .האור הנאמנים לבית בונופארטא או המתאוים למלכות בית ארלעאן, מזורה הרשת ללכוד במזמות עמוקות כאלה המונים המונים. גם הם כביסמארק יפרשו חרמם על הפועלים, אולם תחת אשר לו עוז ותעצומות, לא כן המה, ההצלחה תסתיר את פניה מהם, כל עמלם עד היום עלה בתהו כל יגיעם להטיל בקרב המוני פאריז סער מרד ביום הזכרון להקאמונע, נשא רוח, וגם אחרי כן כאשר נסו דבר בהפארלאמענט לטובת הפועלים האביונים ואיש ברית הארלעאניסטים „בודרי ד״ אססאהן" דרש מאת הממשלה שני מילליאן פראנק למשען פועלים הולכי בטל, אז קם ויתעורר נשיא המיניסטעריום ה׳ פעררי ויקרע מעל פני אויבי הממשלה את מסוה החמלה, ויוכח כי אך שקר יפצו פיהם, ללא אמת יתארו על אחת שבע את המצור והמצוק בין העם, שקר הוא אשר יגידו כי העוני והמחסור התערו כאזרח רענן בכל ענפי חרשת המעשה, רק מלאכת חרשי עצים לבדה היתה, לשמה מפני מסבות צפונות בסתר עולם המסחר. ואל זה תשים הממשלה לבה, ואחרי אשר ישובו נבחרי הפארלאמענט למלאכתם כעבור ימי החגים להקאטולים נכונות בידי הממשלה הצעות נכבדות לערוד לפניהם לטובת חרשי עצים לרוחתם ולישועתם, מלבד המלאכה הגדולה והרבה אשר כבר החלה הממשלה בחלק העיר „מארבעהפ׳ בפאריז מלאכה שאיננה צריכה לשעתה רק להיות מקור נפתח להפועלים להשתבר, ועל זה תוציא הממשלה לע״ע 50 מילליאן פראנק, ואיך מצא את לבו הנבחר הארלעאניסטי לחרשיע אחרי כל אלה, את ממשלת הרעפובליק? תשובה נמרצה כזאת קבל עוו נבחר אחר ממחנה אויבי הרעפובליק, הוא דרש דין וחשבון מאת השר דוד רינאל המנצח על פקודות מלאפתבמשלה מדוע פרצו מבוכות בין הפועלים במברה ההרים מא לע- מין בגב צרפת ז והשר הנ״ל נענה לשואלו וחפיץ קרןשורה פא ש מכתב עתי ש2 ע חדשות יוצא לאור אחת בשבוע, מאת חיים זעליג סלאנימסקי etk - מחירז באשכנז: 14 רייכם מארק לשנה. בעססרייך 8 פל׳ לשנה. וכן לרבע שנה. שכר מידעות : מכל שורה קצרה 5 מאפ. ומשורם רהבכ 10 קאס׳ - ה) ברוסיא ופולין. פשולח במוקדם לשנה 5רו"כ. נחב שנם 2.75רו״כ. לרבע שנה 1.50 רוכ. ה ביתר הארצות 20 פראנס. באמעריקא 5 דאללאר. Bee5 על מצב הפועלים שמה, מה מצבם ומה שיחם ושיגם, ומנגה זרחו האיר גם על מחשכי תחבולות אויבי הרעפובליק אשר הסיתו את הפועלים ההם לפרעות ושערוריות, מבלי היות ליה סבה נכונה מצד הממשלה הרפובליקאנית, ונהפוך הוא, לשובליק דורשת שלומם וטובתם, וגם היום היא הוגה בהצעת סדידים לתקנת מצבם, אחרי אשר נגף גם בעל הלשון הנ״ל דברי השר דוד ריינאל, יצא עוד בעל דברים אחר ממפלגת אויבוי הממשלה, וידרוש מאת הממשלה מחילה וכפרת פשע כללית לכל האנשים אשר נכשלו בפרעות ונתפשו בכף השוטרים והנה הם כלואים בבתי האסורים, על זה השיב שר הפנים ה׳ וואלדעק רוססא כי דורש הסליחה הכללית הקשה לשאול, הן אמנם נכונה הממשלה לסלוח להאנשים קלי ראש ועניי דעת אשר נפתו ותטאו, אולם לא נכון הוא לסלוח לב בליעל המסיתים אשר כל יצר מחשבות לבם רק לרעת עמם ומולדתם, רוב הנבחרים 299 כנגד 83 נתנו תקף ועוז לדברי שר הפנים, הרכים כשמן למען ההמונים הנקלים ההולכים שולל אחרי עצת חרשי משחית, והחדים כחרבות נגד בעלי הפרעות אשר זאת מלאכתם לגור בחרמם את ההמון. הרוח החיה הזאת מתחלכת כעת באופני כל הממשלות, נחוץ הדבר להממשלות להתאחד נגד יוצרי תהו (ביהיליסטען) מבלי עולם, הן גם המה מלא אייראפא כולה מצדתם פרוסה, לכן גם על הממשלות לעשות „חבורה כנגד חבורה׳. הן אל כל אשר נפן נראה את יד בעלי הפרעות בכל, ואיה ארץ מטוהרה מהם ? בצרפת יפרצו ויעצמו מיום אל יום, וגם בהפארלאמענט אגודם רחבה ונסבה, במכרה ההרים „מאנטסא מע-מין יסדו אגודת רצח ואבדן אשר בשם „היד השחורה׳ תכונה, באיטאליא אמרו לדבק טוב עם מפלגת איררידענטיסטים הצוררים לאוסטריא, בכל ערי ספרד, במאדריד בברצלונה ובקסערעס פרושה אגודת היד השחורה הנ״ל כמעשה רשת, ולפי ההודעה האחרונה במכ״ע עולה מספר הנתפשים עד שלשת אלפים, ולדברת הנתפשים לא תוכל הממשלה לתפוש את ראש האגודה לעולם כי משגבו חזק ואיתן, גם בפארטוגאל נמצא קשר האגודה הזאת וחברים רבים נתפשו וכתבים נכבדים נמצאו בידיהם, בבריססעל בירת בעלגיא הם יושבים ועוסקים במלאכת כדורי דינאמיט לפי הנגלה זה מקרוב במקרה, גם להרעפובליק החפשית בשווייץ חיו הניהיליסטים לצנים ופחים, ואזרחי העיר גענף חושבים מחשבות כדת מה לעשות להפטר מהם, באוסטריא ענשו עתה השופטים המושבעים בעונשים קשים חברת סאציאליסטים שעמדו במשפט לפניהם מפני חטא חמס, ודבר זה יעיד למדי כי דעת הקהל מלאה פחד וחרדה מפני החברה הזאת גם בדענעמארק, בשוועדען ובנארוועגען נראו הנצנים המלאים רוש ולענה, ובאירלאנד איה סופר איה מונה את מקרי הפרעות של הsעניאנים, אשר גם הם פועלים ונפעלים מרוח סאציאליזמוס? עוד אנגליא כולה 2 — תרגז ותרעד לזכר התועבה הנוראה, אשר טמנו הפעניאנים פחים להפארלאמענט, ויעשו הרם וחורבן באחת מצלעות הבנין, ולדברת מבינים היה בכח הכדורים ההם לפוצץ לרסיסים את הבנין כולו, ולעשות לנבחרי הפארלאכענט את בתיהם קבריהם, לולא אשר במקרה התגלגלו הכדורים ממקום אשר הונחו אל פתח הבית אחרי המקרה הכביר והנורא הזה ואחרי תפישת רבים מבני חברת הפעניאנים היתה עוד שערוריה אחת באירלאנד, שני אנשים חרשי משחית התנפלו על גבירה אנגלית ויחפצו להמיתה מפני אשר הטילה דופי במעשי הפעניאנים, אך בדרך פלא נצלה האשה ממות כל המקרים האלה הביאו הכמה ללב גלאדסטאן ויבינוהו, כי כל עוד הפענ- יאנים לבטח ישבו מחוץ לגבול אנגליא עיקרם באמעריקא בצרפת או בארץ השווייץ ונופם יוצא לאירלאנד לא תדע אנגליא כנוחה, על כן אין דרך אחרת בלתי אם לכרות ברית עם הכמלכות, למען יקיימו ויקבלו עליהן להסגיר את פושעי חמלכות אשה ליד רעותה, והיתה ברית כרותה להממשלות אנגליא תוכל לדרוש מאת ממשלת אמעריקא למסור לה את ראשי הפעניאנים, ורוסיא תוכל לדרוש משווייץ ומשאר הארצות על אודות פליטי הניהיליסטים את העצה הזאת יעצה ממשלת רוסיא כאז, ושומע לא היה לה, ובפרט אנגליא אטמה אזניה משמוע, אולם עתה כאשר עברה כוס גם על אנגליא, הפכה את דעתה מן הקצה אל הקצה, וגלאדסטאן ערך את ההצעה הזאת לפני משלת צרפת, ושרי הבמשלה בפאריז החלו להמתיק סוד בע זה, ובמכ״ע קעלנ׳ צט״ג״ באה השמועה, ששתי הממשלות אוסטריא ואיטאליא קבלו א ההצעה הזאת בפנים ריערנ אין בידינו עוד ידיעות ברורות להחליט כי כן הוא. בה או כה, ברור הוא כי המשא ומהן בין הממשלות על אודות הצעת גלאדסטאן זאת החל תקופתו, וכעט אין ספק כי ההצעה הנכבדה תצא לפעולות לעות אשר תרבינה המבוכות בארצות אייראפא פנימה כן יגדל השלום בין הממלכות, יען כל אחת ואחת טרודה בענינים הפנימיים ואין לבם כעת אל הענינים המרחפים בעולם הסדיני שבין כמשלה לחברתה, החלטת הקאנפערענץ בלאנדאן בעסקי הדאנוי, אשר על אדותה הודענו לקוראינו בשבוע העבר היא הפיקה רצוזן מאת ממשלת רוסיא, ולדברת ככ״ל זורנאל דע סט פעטערסבורג׳ העוכד במקום גדולים ע״י החלטת הקאנפערענץ הגיעה רוסיא עד מרום קץ מטרתה במלחמתה עם תוגרסא, והמכשול אשר הניח הקאנגרעסס הברליני על דרכה הורם והוסר, למען היות לה מסלה חפשית במימי נהר הדאנוי כאשר אותה מכבר., אך רומעניא עודנה עומדת במרדה נגד החלטת הקאנפערענץ, ושוא כל עמל הדיפלומאטים להטות את לבה לזה, אין כל ספק כי אם לא תסכים רומעניא ברצון אז תבים באונס, ופקידי הממלכות הממונים על הדאנוי יעשו את פקודתם לטרות חאתה משאר עניני עולם המדיני הכי נכבדים הם דברי שר החיצון באיטאליא ה׳ מאנציני, אשר נשא בימים האלה בבית הפארלאמענט ויקרא שלום שלום לכל הממלכות, ובפרט לאוסטריא ואשכנז הדברים האלה עשו רושם גדול לטובה בכל ארצות אייראפא. ומכ״ע נארדד׳ אללג' צט״ג כלי השרת של ביסמארק, השיב תשואות חן לממשלת איטאליא על נועם דבריה. באשכנז פנימה ביסמארק יושב וסחלף חילופים את המיניסטעריום, זה מקרוב הוסר מפקודתו הגענעראל פאן קאמעקע שר המלחמה, ועתה נפטר ממשמרתו גם ה׳ פאן סטאש שר אניות המלחמה, גבור חיל וחכם לבב אשר בכשרון מעשיו הגדיל והאדיר את אומץ אשכנז בציים אדירים ואניות נחושה חליפת השר הנכבד הזה עצבה את רוח העם ובפרט את רוח אוהבי החפש כי נוסף להס עי״ז עוד מופת חי וקיים, כי ביסמארק הוא מושל יחידי בכיפת הממשלה, וכל השרים לרגליו תבו ובתוך ידו החזקה אחוזה ומצומצמת אשכנז כולה. (חדשות בקרב הארץ) כב״ע אשר לחמשלה .lpan. Ber מעביר תחת שבטו שבט הבקרת, את פקודי הצבא בשנת 1882 שעברה, ולפי השבונו נקראו לעבודת הצבא 37,306 יהודים (מספר הכללי יהודים ונוצרים יחד עלה עד 798173): מהם נעלמו ולא באו 18,651 (ממספר הכללי לא באו 28445): מהם נתקבלו לעבודת הצבא 6,910 יהודים (ומספר הכללי 208.753) ולפי זה חסרו מכפי הראוי להיות ליהודים 2527 (ומספר החסרים בכלל 3.247), וכן גדל מספר הנעלמים בשנה הזאת ממספר הנעלמים בשנה שעברה בערך 2.119, ומספר החסרים אל הקצב הקבוע ליהודים 825 יותר מאשר היה בשנה שעברה — התלונה הזאת נגד היהידים חוזרת כמחזור קבוע מדי שנה בשנה, וראוי לשים לב אל הדבר כי תחת אשר בשנים הקודמות בכל פעם אשר ערך מכ״ע של הממשלה שבון זה הוסיף עליו הערה נמרצה, ומוסר השכל ליהודים, הנה לא כן בשנה הזאת, אם אמנם סימני המספר עומדים וצווחים ככרוכיא, בכ״ז לא השתמש חמ״ע הנ״ל במקרה המסוגל לזה לקשור את הענין בשאלת היהודים, רק הנאוואיע ורעמיא נפלה על מציאה זו לעורר שנאה על ידה, נכוחים לכבין וישרים לדורשי דעת דברי הר״ר ראבינאוויטש „בהעברי במאמרים רבים כבר הפיץ אור על שאלת המגרעות הרוסי״ בפקודי הצבא היהודים והוכיח בחשבונות מדוקדקים כי לא כצעקה הבאה נגד היהודים כן הוא באמת, עתה בקר בבקרת נאמנה גם את החשבון הנ״ל ובירר וליבן כל פרטי דבר זה. — משאר עניני ישראל בארצנו רוסיא עומדות על הפרק איזה שאלות נמוסיות עוד בשנה שעברה התעוררה השאלה אם רשאים היהודים לקבל בחכירה מכרה מלח אשר להממשלה במחוזות קרים, ומאז החלו לפקפק בזה היה הדבר מוטל בספק והפקידים היו חוככין בזה להחמיר, עתה כאשר הגיע התור למסור בחכירה מכרי מלח ההם לזמן ידוע נקהלו עוד הפעם הסוחרים לעיר סימפעראפאל, ומאשר לא ידעו הפקידים אם לרחק או לקרב את היהודים, לכן שלחו שאלה טעלעגראפית לעיר המלוכה פעטערס- בורג, ועוד הם מחכים לתשובת הממשלה. גם במשפטי עובדי האדמה מבני ישראל התעורר כעת המשא ומתן בין הפקידים כבר הודענו לקוראינו באאד מן הגליונות הקודמים, כי השר הממונה על נכסי הממלכה חוה את דעתו, כי על פי החוקים הנושנים אי אפשר להקולוניות של ישראל להתקיים, ולכן הבטיח לחקור ולחבר חוקים ותקונים חדשים אמנם הנסיון יוכיח מה נאמנו דבריו, מכל קולוניות היהודים במחוזות הנגב שפה אחת ודברים אחדים נשמע: „עוני ותלאה, מצוקה ומחסור !״ וכאל מלקוש יחבו העובדי. האובדים, אל משפטי הממשלה העתידים לצאת לפועל לישועתם ולהטבת מצבם הפרוע ומבולבל, בין ברוע מצב החמרי ובין במצב הנימוסי אשכנז. פרי חדש של האנטיסעמיטים בברלין הוא בית הלואה הנקרא „דייטשע דארלעהנסבאנק שנוסד לטובת הפועלים העניים להצילם מידי המלוים ברבית היהודים, ראש הבאנק החדש הזה הוא המטיף האפפקע שעשה לו שם בסירובו משבועה לפני שופט יחודי, וגם שטעקקער מגין על הבאנק בזכותו ובין יתר חברי האגודה נמנה גם תופר נעלים אנטיסעמיטי בלב ונפש האיש הזה השתדל לטובת חברת האנטיסעמיטים ואסף אלף מארק לשכירת בית מעון להועד האנטיסעמיטי ואת הכסף נתן על יד שטעקקער, וכן נסמך לחבר בין כה וכה נתדלדל הרצען בעסקיו והוצרך לכסף הלך ובקש את ראש הבאנק המטיף האפפקע ובקשתו נעשתה והלוו לו 350 מארק. יום השלום הגיע ולא היה ביד הרצען להשיב את הכסף וילך אל המטיף ויתרפס לפניו לתת לו ארוכה זםן מה אבל המטיף לא שעה אל בקשותיו ותבעו לדין ובכח משפט חרוץ ירדו לנכסיו וחתמו וצדרו את כל סחורותיו והרצען האומלל ראה את כל אשר נעשה וכי גם שאר מזעזעיו הקיצו ויתעצב מאד אל לבו. אך כאשר באו מים עד נפש, הצילוה מיד האנטיסעמיטים — שנואי נפשו, היהודים הם פדו את נפשו מיד צר, ותהום כל מחנה האנטיסעמיטים ורבים מן הברים קצפו קצף גדול על שטעקקער ועל האפפקע ויצאו מן האגודה — עוד באנקיר אנטיסעמיטי אחד בברלין רודאלף קלעסם , שסט שמיטת כספים ופשט את הרגל לכל המלוים ונסה להמלט, אך השוטרים תפשוהו וישימוהו במאסר — מכ״ע קרייצצט״ג מודיע, כי אסיפת צוררי היהודים שהיתה במתשבתם תחלה לעשותה בעיר העמניץ בסוף החדש הזה לא תצא עתה לפעלה, אך מועד 27 אפריל נקבע למענה. ראש המדברים באסיפה ההיא יהיה הצורר הנודע אטטא גלאגוי הצורר הנודע לדראון ליבערמאן חרף וגדף במכ״ע היו״ל על ידו את דת היהודים בגדופים וקללות נמרצות שהן נאות לבעליהם, ודורש המשפט (שטאטסאנוואלט) תבע אותו לדין מפני עלבונה של תורה, והצורר עקש פיו להצטדק כי לא לגדף היה חפצו רק זאת דעתו באמת לפי חקירתו החפשית, אך לא הועילו דבריו ביום דין, ונחרץ משפטו לשבת במאסר משך שני שבועות —. בימים האלה נאספו בעלי המלאכות בעיר ברלין לשאול ולדרוש בהלכות חברתם, ובמשך הדברים נתגלגל לפניהם גם ענין כת האנטיסעמיטים, וראש המדברים דבר בחכמה ויזהיר את הפועלים לבל ילכו תועה אחרי נביאי תהו ההם אשר בשם אנטיסעמיטים יכונו — בבית החכמה (אוני- ווערזיטעט) בברעסלא פנויה כעת הקתדרא למדרש פילוסופיא וגדולי המורים נתנו עיניהם בחכם מפואר יהודי ה׳ ראזענטהאל, אך ראש בית החכמה לא נתן הסכמתו על בחירה זו, יען לפי החוקים העתיקים הקבועים בבית ההוא אין היהודים רשאים לכהן בכהונה גדולה כזאת—. לפי הודעת מכ״ע איז׳ וואכענש', החכם המדיני הנעלה בחור מעם ה׳ לאסקער הוא נמנה בין החברים בחברת „אהבת ירושליםט״ אשר בברעסלא מטרת החברה הזאת היא לתמוד בידי עניי אה״ק—. מכ״ע יודישע פרעססע מודיע, כי הקיסרית האשכנזית התבדבה בימים האלה סך אלף מארק לבית החולים לישראל בעיר ברלין. — במכ״ע מאגדעבורגער צט״ג נדפס מאמר מתאר את דרכי החברה הקדושה בקהלת ישראל בעיר ההיא, חסופר מפליג בשבחה ובסיפור תועלתה וענות צדקתה ויושר פעלה עד להפליא, ומפאר ומרומם גם את הסעודות הערוכות ע״י חברה זו מדי שנה בשנה, לא לבני החברה לבדם, אך כל דכפין ייתי ויכול, מי יתן לנו בארצנו חברות כאלה כי אז תחדלנה התלונות על החברות הקדושות. אוסטריא-אונגארן. אפריין נמטי לממשלת העיר פראג על אשר שמה את לבה אל הויכוח ע״ד התלמוד שבין הצורר ראהלינג מבזה התלמוד ובין חכמי ישראל, ונוכחה לדעת כי אמת הוא אשר ענו רוב חכמי ישראל בראחלינג כי הוא ע״ה דאורייתא ודרבנן, לא קרא ולא שנה ולא יוכל לקרוא אפילו תיבה אחת בהתלמוד. רק גנב דברי הצורר, אייזענמעבגער בספרו „ענטדעקקטעס יודענטהום״ ואת השקרים ההם ערך במהדורא חדשה על כל פשעיו אלה לא תאבה הממשלה סלוח לו ובימים האלה תזמינהו לדין לפני השופטים לשפטו עלי כחש ודבה — בעיר סאלאנק באונגארן הנחיל איש נוצרי ה׳ פאן מאללנאר את כל רכושו בערך 30,000 גולדין לטובת קהלת ישראל בעיר ההיא, ליסד בתי ספר ועוד כהנה דברים שבצדקה. בעיר פילזען בבעהמען נתגיירה גבירה נוצרית אחת ממרום עם הארץ, דע באראבאססעג, ואחרי התגיירה תנשא לעורך דין יהודי ד״ר עגער בפראג.— לפי ההודעות האתרונות מאונגארן, נאמנה השמועה שכבר הבאנו באחד הגליונות הקודמים, כי החדרים לולדיו ישראל נסנרו במצות הממשלה, אמנם קיומם עד היום היה שלא כדת, אפס כי פקידי הממשלה הסיתו את דעתם מזה ולא נהגו בזה איסור, אולם שר ההשכלה ה׳ טרעפארט המכהן עתה בממשלת אונגארן הוא איש חי רב פעלים וכל ישעו וחפצו להרחיב ולהרבות את ההשכלה בין כל בני עמו האונגארים, ובפרט בין בני ישראל, ולכן הוציא את הפקודה החדשה הזאת, ועי״ז הביא במבוכה את ראשי הקהלות החרדים ללימוד הדת, כי לא היו מוכנים לשינוי נמרץ כזה, ואין להם עדנה בתי לימוד אחרים לאטר: רוח והצלה יעמוד ללימוד הדת ממקום אתר החדרים לבדם היו הטרכז לתורת חינוך הילדים במפלגת התרדים, ואחרי הורבנם הם כצאן בלי רועה האמנם כי למרות החדרים שעמדו על מכונם עד היום היהודים נשאו שכם אחד בההשכלה עם כל בני עמם וארצם, ועוד העבירו את כולם, כי כן מורה חשבון הסטאטיסטיקי שנדפס זה מקרוב ומוציא במספר צבא תינוקות של בית רבן בבתי ספר הכוללים הגבוהים והשפלים בסדרגה, ומהם גראה כי ערך ילדי ישראל המבקרים בבתי הספר הוא גדול פי אנים מערך ילדי הקאטולים והפראטעסטאנטים גם יחד, אבל מכל זה לא תשבע נפש הצוררים ועוד חם צועקים חמס על העדר ההשכלה בין היהודים, בית מדרש הרבנים בפעסט עולה כפורחת, בשנה הזאת כלו חמש שנים מעת נוסד הבית הזה, וביום הזכרון הזה נעשתה בחינת התלמידים, והראשון שבתלמידים שנסמך לרב היה ד״ר ניימאן. שר ההשכלה בא גם כן בין קהל החוגים והתענג על הדרשות הנעימות אשר השמיעו המורים והתלמידים וראש המורים הרב משה בלאך דרש דרשה גדולה בשפת עבר צרפת. אחב״י בצרפת עולים מעלה מעלה, מלבד השר דוד ריינאל נמצאים באגודת המיניסטריום החדש של פעררי עוד אנשים יהודים נושאי משרות נכבדות, ראש המשגיחים על עסקי שר הפנים הוא היהודי קאמילל ליאן, גם אחד כנכדי קרעמיע הוא פקיד נכבד בפקודות השר דוד ריינאל היהודי גאלדשיידער הוא ראש המשגיחים בהמיניסטריום חמופקד על אניות המלחמה ומעלתו מעלת בריגאדע גענעראל. — בעיר וערסאייל יבנה בית הכנסת חדש מנדבת הגבירה האדירה היינע פורטאדא.— בפאריז נוסד זה מכבר בית מחסה לנערות ישראל עזובות ואומללות, אך אין הבית מספיק כעת לפי צרכי הקהלה שגדלה מאז ועד היום, לכן יבנו בית חדש, הנדיב וויקטאר סענט-פויל נתן את הקרק קע, וסנן ראש חכי״ח ה׳ גאלד- שמידט התבדב לתת רבע ההוצאות שתעלינה על הבנין — הגבירה ראטהשילד בפאריז שנתאלמנה זה לא כביר (אשת יעקב דזעהמס) ראטהשילד) התנדבה בימים האלה נדבה ראטשילדית באמת, סך עצום 500000 פראנק, ליסד בזה בית מעון ומחסה למען סופרי צרפת זקנים וחלושים אשר רפיון גום ימנעם מהשתכר שווייץ. ארץ שווייץ החפשית הקיפה מאז מסביב לה גדרים מבדילים בעד היהודים לבל יתישבו שם, אולם בימים האלה לאט לאט יפילו את הגדרים, ושערי הארץ פתוחים לרוחה לפני היהודים, ושלום ושלוה בחילם וחופש וזכיות בכל הליכותיהם. מכ״ע היו״ל בס״ט גאללען מודיע כי בשנת 1637 לא היה בעיר ההיא אף יהודי אחד ועתה ישנם שם 273 נפש, ומוסיף ע״ז נופך משלו לאמר : בואכם לשלום אזרחים מבני ישראל חדשים מקרוב באתם! הן סביב שתו עליכם צורריכם, אולם אנחנו נשבע נעימות בימינכם ושלום יהיה לכם אתם תהיו לנו למופת בנועם מדותיכם בחיי משפחה ובשלום בית בחריצות ובזריזות, באחוה ובאחדות רומעניא ככל אשר תענה ממשלת רומעניא את היהודים כן ירבה וכן יפרוץ בלבם החשק לישוב אה״ק, בכל עיר ועיר כפר וכפר מקום שם חוקים רעים תדשים לבקרים יגיעו, יתעוררו ויתפעלו אחב״י לטובת אחיהם גולי רומעניא ועולי ציון, בכל עיר ועיר יוסדו ועדים ויקבצו כסף למשען יהודי רומעניא שכבר התכוננו בקולוניות בא״י. אם אמנם הידיעות על דבר מצבם לא טובות הנה לע״ע, בכל זאת לא ירף רגש עוז בלבות חובבי ציון והם משתדלים להחזיק בידי הקולוניסטים למען יוכלו לשאת ולסבול את ההתחלה הקשה עד אשר יגיעו אל המנוחה ואל הנחלה. בימים האלה נאספו אמרכלי כל הועדים יחד בעיר בוקארעשט והחליטו ליסד באה״ק עוד קולוניא גדולה אח שהוצאותיה תעלינה לסך 200000 פראנק, מאז נפל דבר מפי הנאספים החלה עוד הפעם תנועה עצומה בין חברי הועדים ובתוקף השתדלותם הם מקבצים כסף להשיג מטרתם זאת, מבלי הבדל ומבלי פדות בין הרדים והחפשים, המתנגדים והחסירים, כולם כאיש אחד חברים מתחרים בכל עוז בענין הנעלה הזה ובפרט אנשים צעירי לומים מרבים לפעול לטובת ישוב א״י הקולוניסטים הרומענים באה״ק יושבים לע״ע כמעט כולם בעיר החוף חייפה אשר שם שכר מעון וכל צרכי אוכל נפש ישיגו בזול, בסביבות העיר החיא תמצא שפעת עצי בנין למכביר ולא יחסר להם דבר לבנין בתיהם או להכנת הכלים הדרושים לחפץ עבודתם, כל ימי השבוע איש לעברו יתעה, זה באתו וזה במחרשתו, זה חורש וזה זורע, זה בונה וזה חופר באר, רק ביום ש״ק יתאספו יחד לתפלה ולעונג ומנוחה. מצב בריאות הקולוניסטים ההם הוא על צד היותר נעלה, מזג אויר המקום הוא ממוצע ונעים וסבריא. רוב הקולוניסטים נשאו עמל ותלאה ונדודים בדרך מרבה לחכיל, בבל זאת נועם החברה, עליצות נפשם שהצליחו לבוא עד מחוז חפצם, ובטחונם ותקותם לעתיד, כל אלה רגשי מחמדים יחלימום ויבריאום ויאמצו את גופם ואת נפשם. אחרי כל אלה מזהירים ומזהירים הקולוניסטים ההם לבל יהין לע״ע איש לעלות לאהיק לבטוח על משענת תקוה כזאת כל עוד לא יתבררו ויתלבנו הענינים ע״ד האיסור ונעילת שערי תוגרמא, וכל עוד לא תוסד חברה אדירה ועשירה אשר עליה יוכלו עולי ציון להשליך את יהבם. — הציר האנגלי היושב בקאנסטאנטינאפול מלא את פקודת שר החיצון האנגלי אשר צוהו לדבר דברים קשים ונמרצים על ממשלת תוגרמא, איך מצאה את לבה לנעול שערי הארץ בעיר החוף חייפה לפני יהודים מאנגליא אשר באו באניה ומכתבי מסעם בידם; הציר קיים מצות אלופו, וממשלת תוגרמא נזדעזעה וסהרה וצותה קודם כל להסיר מפקודתו את הפקיד מחייפה אף הבטיחה אלף הבטחות כי מן היום הזה לא יעשו הפקידים עול ליהודי אנגליא. כן מודיעים כל מכ״ע התוגרים : אך ראוי לדעת אם מלא הציר את מצות אלופו גם בדבר הזה,הן הנבחר היהודי סימאן דרש מאת סגן שר החיצון לדבר דרך אגב דברי שלום ואמת אל ממשלת תוגרמא גם לטובת היהודים בני ארצות אחרות הבאים להתישב באהיק , מה ראתה על ככה לסגור לפניהם את שערי הארץ אשר לא נשמע כזאת מימים ימימה ; על הבקשה הזאת השיב סגן שר החיצון בתשובה טובה ורצויה, אולם מי יגיד לנו עתה מה היה אחרית דבר, הפקד סגן שר ההיצון דבר זה גם על הציר האנגלי כאשר פקד עליו בדבר הנוגע ליהודי אנגליא לבדם, הלקח דברים בזה הציר האנגלי בקאנסטאנ טינאפול, ומה ענתה לו ממשלת תוגרמא באנגליא נפל שר וגדול בישראל אחד מגדולו המלכות שר המחוקקים ואבי בתי דינין בממלכות בריטאניא איש יהודי Sir eorge Jesel אשר גוע ויאסף אל עמיו ביום ב׳ שבוע העבר הכהונה הגדולה אשר כהן בה השר הנ״ל היא גדולה במעלתה קרובה למעלת קאנצלער. והוא שומר חותם הממלכה, והיה חופף בכבודו גם על קהלת ישראל Angloe . בלאנדאן ונשא משרת סגן לראש „אגודת אחים״ .ס8o ולבו רד עם אל ועם עמו נאמן, בכל זאת עלה עד Maser of ll( סרום קץ הגדולה והיה נוצר עדות הממשלה משרה כזאת לא נשא לפניו איש יהודי בקרב ממלכה נוצרית (מלבד זכות קאנצלער שזכה אליה השר ביקאנספיעלד) ולראבון לבנו לא השאיר אתריו כמוהו, וכל בית ישראל יבכו את האבדה הגדולה הזאת, ועוד נדבר ממנו להבא הצופה לבית ישראל הן מר לנו מר בכל עת אשר יאונה לנו למגנת לבנו לראות איש ישראל עושה מדחה, אולם מר ממות וקשה משאול לראות נגעי עצמנו בימים רעים כאלה אשר קטב מרירי, ישוד נגדנו מסביב. מי מלל לישראל לאמר: שודדים ממעיך יצאו להכעיס את לבות יושבי הארץ בתועבותיהם, ולתתך לשמצה בהגלות עונם ובשפוט השופטים אותם על חמסם ז שודדים ורוצים מזוינים מבני ישראל! הנשמע כזאת בשכבר הימים? אחה עלינו בני ישראלי יושבי ווארשא נגזר לשתות את קובעת כוס התרעלה — לראות חזון חדש ונורא שודדים מבני ישראל נשפטים בשערי המשפט בעבור חמס ושוד, חרשי משחית אלה, שבעה מהם נתפשו. האחד נהרג במקום החמס, ומי יודע כמה מהם נמלטו כולם אנשים יהודים בני הערים אשר בסביבות ווארשא וזדון לבם השיאם להעשות כולם אגודה אחת ולפרוץ בקרדומות ובכלי נשק בלילה לבית אחד האצילים הנוצרים בעל כפר יוזעפינע בקרבת העיר פוריסאוו בקני הרובה אשר בידם המטירו כדורי קלע מסביב, אך האציל איץ לבב וכביר כח ויעמוד על נפשו ויור אליהם כדורי מות ויפיל אחד מהם שדוד, ואחרי כן נמלט האציל באורח פלא, והשודדים בצעו את זממם ויהמסו את כל הנמצא בבית ויעשו הרס ומהפכה, ומלבד אבדן הרכוש אבדו גם נפש את, כי בתוך הרעש מת ילד קטן מרוב פחד וחלחלה, והשודדים ברחו עם השלל, אך עד מהרה נודעו עקבותיהם להשוטרים ויתפשו אותם. והנה נשפטו בכל משך ימי השבוע העבר בשערי המשפט בעירנו ווארשא, והיו לשיחה בפי כל העם מקצה ולמשטח חרמים ולסמל מעורר שנאה נוראה, ובימים האלה נחרץ משפטם, שנים מהם נפטרו בלא כלום מאפס מופתים נאמנים אשר יענו בהם פשעם וחמשה ישולחו לארץ גזירה לעבודת פרך נחה שקטה דעת הקחל, וכל איש נתן תודה וברכה בלבו להשופטים אשר השכילו בפלם ומאזני משפט לערוץ רשעים מן הארץ. לשפת יתר נחשוב להגיד כי רחשי לבב כאלה יתנוססו גם בקרבנו, אולם מלבד זה עוד קירות לבנו הומה ועינינו דמוע תדמענה על כבוד ישראל אשר חיה לחרפה, שבי דומם ובואי בחשך בתולת בת ישראל, כי לא יוסיפו יקראו לך הנוה והמעונגה, וצבי תפארתך אשר נתנו לך פאר ותהלה לאמר: „זאת התעודה בישראל, אנשי תרמית וחברי גנבים סרבים וסלונים הם עמו תמיד. אולם שודדים ושופכי דם לא יקומו בתוכו׳ הנה התעודה הזאת אשר כל אדם חזו בישראל, חלפה ואיננה! כן יקראו אלינו הסופרים הצוררים, כאלה וכאלה הבהילו את תמרוקיהם ואת מנותיהם מאוצר האנטיסעמיטי לפקוד עון יחידים על הקהל, ואנחנו מה נוכל להשיב על דבריהם? בין ההגדות השגורות בפי אחב״י תסופר הגדה אחת כזא: בימי הבינים חטא ואשם אחד היהודים בפראנקפורט, כי שלח ידו במלאכת רעהו, ובימים ההם לפושע היתה אחת דתו להמית, ויוציאוהו לקולר ברחוב העיר, והמון הגנוצרים עמדו מסביב והביטו אל המחזה הזה ונהרו, והיהודים היו כאבלים וחפוי ראש כי חרפה שברה לבם, אז בא אחד הנוצרים אל הרב אשר בקהלה וידבר אליו דברים מרים: „ראה אחד מאחיך יוצא לקולר, תכסה כלמה פניך !״ והרב החרוץ ענהו לאמר: האם המטבח העומד בשוק נכון לפושעים, רק לכם לבדכם הוא נתון לצמיתות, ולנו אין חלק בו האם פקודת כל האדם לא יפקד עלינו, לא מלאכי מרום אנחנו אך בני אדם קרוצי מחומר ואיך נצדק ונקדש כולנו? אכן גם הרב הנ״ל נשא את משלו רק על הפושעים מבני ישראל, ואלו ראה שודדים יהודים, כי עתה כמונו גם הוא נסתתמו טענותיו בלב נשבר אנו רואים כי בווארשא נשפטו שודדים יהודים בחארקאוו נשפטו חברי, גנבים יהודים בקיוב נשפטו מזייפי שטרות יהודים, כולם התקשרו קשר בעת ובעונה אחת להבעיר זיקות שנאה נגדנו. נורא הדבר ומי יכילנו! הן אמנם אם נכונן לחקר מצב ישראל, נמצא צבא מסבות רבות אשר תצודינה למדחפות רגלי עניי עם ומכשילות אותם לעונות ופשעים כי אין לאל ידם ללהום מלחמת החיים בסדרים ישרים ונכונים על כן יכרו להם בארות נשברים, כי אין לך אדם אשר יעמוד בפ המחסור והמצוקה, וכבר אמר החבם „חזק הטבע מן הנימוס״ אכן מזה נראה למדי, כמה נחוץ לנו הדבר לשוות נגד עינינו מבלי הפוגות את קדושת החובה המוטלת עלינו „כי ימוך אחיך והחזקת בו״, וכל הפשעים אשר אחינו נכשלים בהם כולם פרי היס הדעת שאנחנו מסיחים את דעתנו מן החובה הקדושה הזאת, איומה ונוראה מלחמת החיים לאחב״י יושבי, רוסיא גם מתי מעט עובדי האדמה מבני ישראל אשר במחוזות הנגב גם הם כורעים רובצים תחת משא התלאה והמצוקה. על דבר מצבם מודיע סופר אחד, יושב הקולוניא נאוואזלאטאפאל למכע העברי הרוססי ( ת), כי לאט לאט תקע האדמה מתחת כפות רגליהם, יען לפני כמה שנים היו ביניהם אחדים אשר רכשו רכוש גדול וירב חילם, ולמען הרחיב את גבולם קנו את האחוזות מאת אחיהם המדוכאים בעוני אשר נאלצו למכור נחלתם ועתה כאשר הוטב מעט מצב העניים ויחפצו לשוב לגאול את אחוזותיהם מיד האנשים אשר קנו את האחוזות בשכבר הימים אולם לא ישיגו את חפצם זה, יען החק האחד משלשת החוקים החדשים והגודעים אוסר ליהודים קנין אחוזות על כן ירט הדרך נגדם, ומפני זה מצבם רע מאד, ואנשים כאלה „עובדי אדמה מבלי אדמה״ רבים בין הקולוניסטים היהודים — ועוד אמור יאמרו צוררינו וגם רבים מאוהבינו כי אין חפץ לישראל בעבודת האדמה. קנקן ישן מלא חדש כזה ראינו זה מקרוב במכ״ע הפולאני היו״ל בעירנו „סלאווא״. על עמודיו ערכו מלחמה שני סופרים, סופר יהודי ה׳ חיאלעס, ומשנהו סופר נוצרי, היהודי דורש שלום וזכיות למען אחינו בני ישראל, ומבאר ומסביר את דברי ימי ישראל בימים האחרונים, ומפיץ אור על שאלת תקוני הדת ואף כי בקרב דבריו עלו ונשתרבבו שגיאות שונות, כמו את מנשה בן ישראל הוא מייחם לאביו זקנו של ביקאנספיעלד, ואת היהודי גאלדהיים (האלדהיים ?) לאבי הצעת תקוני הדת, בכל זאת רוב דבריו הולכים למטרה רצויה, ונכונים למען קחל נוצרים קוראי מ״ע ההוא. אך הסופר הנוצרי המתערה כאזרח רענן במכ״ע הנ״ל, ענה חלקו משלי אפר אשר כבר אבד עליהם כלח, והתנה לו את תיקון דת ישראל כתנאי קודם למעשה השואת הזכיות ובבוא הענין לידו הוא דן כל עניני ישראל על רגל אחת, ועל דברת עבודת האדמה הוא מחליט כי התלמוד מתעב את העבודה הזאת ותומך יתדותיו על מימרא דרבא (יבמות ס״ג) מאה זוזי בעיסקא כל יומא בשרא וחמרא, מאה זוזי בארעא מילחא וחפורה, אשר המכוון בזה איננו לספר בגנותה של עבודת האדמה רק במיעוט שכרה, ובא האות על זה, כי במקום ההוא נזכרו המאמרים כל אדם שאין לו קרקע אינו אדם, ועתידים כל בעלי אומניות לעמוד על הקרקע — אבל אהני ליה גזירה שוה להלבלר הנ״ל לדבר תועה בישראל, כי נרפים ועצלים הם ועבודת האדמה לתועבה תחשב להם : ומה לסופרים כאלה ולהגיון? למה להם לשים לב אל הדבר, כי היהודים חותרים בכל עז לעמוד על הקרקע, והא לכם מופתים: בגאליציא מספר היהודים עולה לשש מאות אלף, ומספר עובדי האדמה היהודים לששים אלף אחד אחוז מעשרה הוא עובד אדמה, ובין הנוצרים שם רק אחד אחוז משנים עשר איש הוא אכר: במחוזות הנגב ברוסיא, אחרי כל המכשולים אשר נוקשו עוד נשארו כעשרים אלף יהודים על אדמתם, במחוזות רבים בימי הקציר יהודים ויהודיות יוצאים השדה לעבוד עבודה, וכבר העירו בזה את חמת העם עד להשית גם בארצנו פולין נראה במקומות רבים, בסביבות ניישטאט, קאכאר, בסביבות אסטראלענקא, ובסביבות דזיא- לאשיטץ, קולוניות של יהודים עובדי אדמה. למה להסופרים כהנ״ל לשים לב אל הדבר כי יש מקומות אשר בהם היהודים משתדלים להאחז בכפרים ולעבוד אדמתם, אך מכשולים שונים יחסמו לפניהם את הדרך כאשר הבאנו למעלה? מלאכת הסופרים המשטינים היא נקיה וקלה, אינם מביטים מה לפנים ומה לאחור מה הסבה ומה המסובב, התיחסות התולדות אל האבות ושאר עניני זמן ומקום המתקשרים ומתעבתים אך יחרצו משפט כהעולה על רוחם. אך טוב לישראל בארץ מושבנו, כי רוח עועים זאת עוד לא תוליד שולל את משכילי הנוצרים ועוד יש בהם אנשים נבונים אשר השכלתם ויושר לבם הם כחומה בפני האנטיסעמיטיזמוס, נגזכיר נא לטובה את הישרים בלבותם כאשר הזכרנו לשמצה את השובבים וסרבים חברת גמילות חסדים Towarzye. Dobroczmosci הכללית אשר בעירנו עורכת מפקידה לפקידה חזיונות על במות החזיון והיתה תבואתם למעשה הצדקה ויש אשר יערכו חזיונות תענוגים למען הילדים לבדם, וזה משפטם לבחור חזיונות טובים ונעימים ערוכים לרוח הילדים ונכונים לפעול פעולה טובה בנפשם. והנה בימים האלה הודיעה החברה כי תערוך חזיונות למען הילדים, ובין החזיונות תהיה גם חזות קשה אחת אשר התולים עמה נגד היהודים „איצק הסגור בחתימה״ שמה, החזון הזה עולה זה ימים רבים על במות התיאטראות בארצנו ובני ההמון ירוו בו ענג, כי לצון ובוז רצוף בו נגד היהודים. אך לטעת זמורת זר כזאת על תלמי לבות הילדים אשר יונקתם רטובה מטל ילדות, זאת רעה חולה היא לדבר הזה שמו את לבם המשכילים הנוצרים הקרובים אל החברה הנ״ל, וישתדלו ויעבירו את החזון הזה ולא נערך על הבמה, ויעליענסקי מתנפח וכועם על הדבר, אבל קפדנותו של יעליענסקי לא מעלה ולא מורידה ואת הנעשה אין להשיב בטוחים אנו כי הנוצרים הנבונים אשר העבירו את „איציק התתום׳ מן הבמה, לא בעבור אשר נמאס החזון הזה בעיניהם עשו זאת, רק מפני צורך שעה נוכחית שהשטן האנטיסעמיטי מקטרג ומפני דרכי שלום. משכילי הנוצרים מבינים זאת, ואחב״י לא ידעו, עמי לא יתבונן, הכתות מתכתשות ומתחבטות והמפלגות נפלגות וכל חוליות שבשדרה מתפקקות ויסוכסכו איש באיש ומפלגה במפלגה, בעת רעה כזאת אשר אויבינו סביב שתו עלינו. היעשו זאת אחב״י רק בארצות שבהן לא יצאו עדנה לחירות אזרחית וסבל תלאות עוד מוטל עליהם ? הנה גם בהארצות אשר היו לאזרחים עוד לא השליכו את עצביהם אלה! בגאליציא הגיע כעת מועד הבחירות לבית ועד המדינה , ומה איומה ונוראה שם המלחמה בין מפלגות ישראל הקצוות מתרחקים זה מזה ותהום גדול ורחב ידים מפריד ביניהם, ואין הוגה מחשבה ומנסה כחו לבנות גשר על פני התהום לקרב את הנפרדים, אך כל מחנה ומחנה עושה מלחמת הלשון במשובה נוראה, ואין מרים דגל האחדות, אין מגיד אף אין משמיע אל העם: הן אנשים אחים אנחנו, למה נתקוטט איש באחיו, הן „המריבים על אודות מדורה אחת שניהם יכוו אבל לא יחמו״ ושטעק קער הגאליציאני, מערונאוויטש, שמח וטוב לב בראותו את המלחמה הזאת המכלה את כח הנלחמים מבלי תת לזה או לזה עטרת נצחון וזר תהלה — ומה ישיש וישמח שטעקקער בברלין, בראותו את מלחמת המטיפים באשכנז, המחבלים זל״ז בגדופי יושבי קרנות במכה״ע בשפת אשכנז, המתוקנים מכרסמים את האורטודוקסים, ואלה האחרונים יגרמו עצמות המתוקנים ומתנגחים ומתנגפים ע״ד בחירת רב בעיר האננאווער, שהיתח לסלע המחלוקת והתעותו אנשי החיל ויקלעו אלה לאלה אבני אלגביש גדולות וכבדות, לא בענותנותו של הלל אף לא בקפדנותו של שמאי, אך בקללות שמעי בן גרא. וגם שם אין נושא נם לקבץ את נפוצות ישראל. אלה מזה כדרבנות וכמסמרות נטועים עומדים על מקומם, ואלה מזה הרצים הקלים ירוצו בלי חשך, וכל זאת בעוד אשר לויתן של אנטיסעמיטיזמו, מקיף ארץ אשכנז, והיהודים אשר בקרבה תלוים במאמר פיו של ביסמארק ה׳ יברך את עמו בשלום! אימה השכה גדולה נופלת על איירופא כולה. אין אומר ואין דברים בלתי: ליגיסטים, ניהיליסטים, קאמוניסטים אנארכיסטים, סאציאליסטים המתקוממים נגד הממשלות ונגד כל סדרי העמים וישובו של עולם. בוויען נמשך משך שלשה שבועות משפט אגודת סאציאליסטים אשר נאשמו בעון חמס ושוד, כי ידם אחזה בתחבולה ויארבו לאומן עשיר אחד והפילו עליו תרדמה ע״י „כלאראפארם׳ המפיל חבלי שנה על עיני האדם ומקחה את חושיו, אנגליא אבלה נבלה וגלה משוש הארץ מפני פעניאנים וסאציאליסטים, באירלאנד קטב חברת רוצחים ישוד בצהרים, בבעלגיע: בצרפת ובאיטאליא בכל יום ויום יחשפו השוטרים מצפוני חברות ואגודות של קושרים, בספרד נגלה קשר נורא אשר הסתעף כמעשה רשת על כל הארץ, ויקף בבריחי אחדותו לערך חמשטים אלף איש. נתקיימה הנבואה וכתתו את חרבותיהם וחניתותיהם, לא נראה עוד להט חרב וכידון, אבל כדורי דינאמיט, כלי מפץ, ביצים מלאות אבק המורה, עוגות של גפרית וכהנה חתיכות הראויות להתכבד, שהן שליטות בעת הזאת ברב כח— קנצי למלין: סיר נפוח הננו רואים באייראפא כולה, לא הועילה עצת החרטומים אשר יעצו בארצות האנטי- סעמיטים לפלג דרך שאלת היהודים תעלה לשטף רוח הסאציא- ליסטים, הסגולה הזאת פעלה פעולתה עד ארגיעה, אולם קל מהרה חלפה הפעולה הזאת, והנה שאלת האנטיסעמיטים והסא- ציאליסטים מקבילות עתה אשה אל אחותה, וסמוכות לעד לעולם כשתי ידות המלקחים. הזמן והנסיון הכחישו את דעת הצוררים הבוזבת אשר יעידו ויגידו פה אחד, כי על ידי היהודים הצוברים כעפר כסף וזהב והמתמלאים מחורבנו של עם הארץ, על ידיהם קמה השאלה הסאציאלית ונצבת בקומה זקופה ומפחידה עד מאד זה מקרוב הגידו מכ״ע האנטיסעמיטים באשכנז ואחריהם ראש הניעו גם מכ״ע הצוררים בארצנו, לאכר : כי באשכנז וצרפת אשר היהודים עושים חיל בעשרם, ומאדירים את שלטונם בבתי הבערזע שם התלקחה אש הסאציאליזמוס ותהבהב בנעורת ההמון, כן נבלו את פיהם כל צוררינו, והנה עתה מחזה התנועה הסאציאלית בספרד נפצה את בנין שיטתם כתות לא יחמול ספרד מטוהרה היא מיהודים, אין שם טפסרים נטילי הכסף מישראל, אין שם עקספלואטאציא של הערשקע וקלמן, או של באראן דע הירש ושל קארל ווילהעלם ראטהשילד, בכל זאת גם שם נגע הסאציאלי פורח אבעבועות! ובמחנה האנטיסעמיטים בין אותם האנטיסעמיטים הצועקים חמס על היהודים ועל תרמיתם, שולחני אחד מהם בעל בית הלואה בברלין ושליט בשטרות מוקיר רבנן ורחים רבנן כשטעקקער, הוא האנטיסעמיטי העשיר יאהן, פשט את הרגל וישמוט שמיטת כספים גדולה וכבירה בלע כתנין קרוב למילליאן מארק, ויברח... כנהוג, ושותפו וקרוביו וביניהם הסוחר האנטיסעמיטי הערצאג העושה סחורה בשטעקקער נועז להציע להנושים במודעו יאהן לקבל מידו בעד חובם ד׳ למאה. השוטרים רדפו אחרי יאהן וישיגוהו וישימוהו במשמר, זאת תורת צוררי היהודים! הם אומרים לנו טלו קיסם מבין שניכם ואת הקורה שבין עיניהם לא יראו, ממשלת המקום בברלין אסרה להרוכלים בבלואי סחבות לבל יפגעו בעוברים ושבים ברחוב בהצעת רכולתם למקח וממכר, והעובר ע״ז ענוש יענש: מה עושים הפקחים היהודים, הם פוגעים בעוברים ושבים ומבקשים להדליק גלומי-קטורת, וממאמר „דארף איך זיא אום עטוואס פייער ביטטען! מסתעף ויוצא מאמר הצעת מקח וממכר. זאת הודיעו טכ״ע הצוררים, ואחד מהם העמיק הרחיב וכתב על זה מאמר ראשי מבושם בבשמי האנטיסעמיטים על דברת ערמת היהודים ורוע מזכותיהם, זאת היא ערמת בני שם, וערמת בני יפת מה היא? באונגארן אסרה הממשלה הדפסת מגלות וחוברות של שטנה נגד היהודים, כאשר הודענו בשבוע העבר ,) וחוברת אחת אשר קוו ממנה הצוררים גדולות ונצורות, נפלה ביד הממשלה ולא תצא משם, והנה התחכמו הצוררים ויכתבו הוברת אחת בדרך משל ובה ידובר ע״ד חיות טורפזת ואי זו הדרך הנכונה להשמר ולהזהר מהן, וסגולות אשעלהשים פני הנר והארי והברדלס, כתובות בסגנון מגולה שב ומכוסה טפחיים, באמתלאות וגזוזטראות וגניבת הדעת וכל .ן ורעין יוצא בבמה לבושים, עד כי הממשלה לא תוכל עתה לאסור את ההוברת הזאת, כי אין דנים בעבור דברים שבצנעה, ואין לוקין על הרהור הלב, בב״ז הקוראים יבינו היטב את כל המזכות הצפונות במשלי בובסין ההם, ותלי תלים של הלכות התלויות בכל „כלומר׳ וכל „ודו״ק״; ועוד אחרי כל אלה אמור יאמרו כי התרמית והצביעות רק לבני שם נתנ לנהלה אבל היש לנו רק פגימה קלה זו בהאנטיסעמיטיזמוס הפגום כגרה חדודים חדודים ? יתקבצו נא כל חכמי מזרח ומערב וישיבו לנו תשובה נכונה על השאלה הזאת, בעיר סטאלפ בפאמכערן ההקוטטו שני אנשים ויקרא איש לרעהו „אנטיסעיט!״. והעלוב תבע את עלבונו בשערי המשפט מאת כחרפו, עיקרא קסלקא דעתייהו דדייני למיר אנטיסעמיטי לא גנאי הוא, אבל בשעמדו ודקדקו בהלכה זו כהוגן, אסיקו בה שהכורא לרעהו אנטיסעמיטי עובר כמלבין פני בירו ברבים וקנמו את העולב לשבת במאסר עשרה ימים, פילוסופיא כזאת נשגבה היא מכנו ולא נבין אותה, אם כן הוא שהקורא לרעהו אנטיסעמימי הוא כקורא אליו: פוחז ובליעל, גנב ושודד והשמ אנטיסעמיטי הוא נרדף עם שמות הטומאה הנ״ל, אם כן איך משלת אשכנז רואה כת אנטיסעמיטים בארץ ואין מוחה בידם, הלא ככוהם ככת גנבים ורוצחים אשר יפרסו מצודתם בגלוי על קהל העם, התנתן רשות לדבר הזה, ומדוע האנטיסע- מיטים, שהם לפי הוראת השופטים לא טובים מן הנ״ל, זוכים לזכות מיוחדהז הא כיצד? או תתהפך ע״י הממשלה הקערה על פיה של הכת האנטיסעמיטית, או יבוא עשה דביסמארק וידהה ל״ת דהדיינים בעיר סטאלפ! אילו נחרץ משפט כזה באנגליא,. היה שם נכון וקיים ונושא בד בבד עם נימוסי הארץ ומשטריה Pall al Ga2. שם אחב״י כתפעלים ותרגשים בכתוב מכ״ע כי בפאריז העשירים היהודים הפקיעו את שער השטרות של אנגליא בתהבולותיהם, שם מהומה תתחולל בין היהודים בכתוב מכ״ע Spectator כי היהודים נבדלים מן עם הארץ בחוקי דתם, ולכן לא יוכלו הנוצרים לאהוב אותם, בארץ אשר בה טיפות של מרה כאלה מרעישות את לב היהודים, בארץ כזו בדין הוא שהשם אנטיסעמיט יחשב לחירוף וגידוף. אולם באשכנז מקום שם שר הפנים הולך לשמוע דרשות שטעקקער, מקום שם ביסכארק ירוה דודים במבתבי ידידות עם ראשי כת האנטיסע- מיטית, אם שם עונשים על קריאת שם זה, מה טעם ונימוק יש בזה אבן נאכנו דברי החכם „משפט קורי עכביש, הזבובים הגדולים ינצלו והקטנים עד מותה יוקשו״ בריסק דליטא המכה״ע יודישע פרעססע הודיע נכבדות בדבר ביהכ״נ הישן דעירנו בריסק, ונעתק ממנו גם בהמליץ משבוע העבר. הוא כי עדת ישראל בברלין קבלה מתנה הגונה מאת האדריכל פערדינאנד שאפיר, והיא ציור תבנית ביהכ״נ ההוא, שנבנה בשנת 1385 ונהרס ע״פ פקודת הקיסר ניקאלוס בשנת 1846, בעת הפכת עירנו לקריה בצורה — ויספר כי הציור נעשה בפקודת הקיסר ניקאלום שצוה ג״כ להניח ציור אחד למשמרת בבית פקודת שרי הצבא של המבצר, ובפקודת הקיר״ה שולח ציור אחד לה׳ ר׳ שמואל לפני חמש מאות שנה— והקיסר ניקאלוס נתן לעדת ישראל בבריסק החדשה מקום לבנות להם ביהכ״נ חדש, וגם צוה לתת להם הוצאת הבנין מאוצר הממשלה עכ״ל — ואנכי, אחד מילידי ותושבי בריסק, לא אוכל התאפק מהעיר על דברי הכותב ההוא, כי לא דבר נכונה, א) ע״פ ידיעות נאמנות שבידינו, עדת בריסק השיגה מאת הנסיך וויטאלד לכונן עדה, לבנות ביהכ״נ ובית הקברות בשנת 1588. ומובן הדבר שקודם לזה לא היה בבית הכנסת בבריסק. ב) השר ר׳ שאול וואחל (שעליו ירזמון דברי הכותב שבנה את ביהכ״נ לפני חמש מאות שנים) לא בא לבריסק עד זה כשלש מאות שנה (כפי חנראה כותב המאמר הוא איש נכרי ולא מזרע ישראל ולא נודעו לו קורות השר ר״ש וואהל, והכותב יחשוב שר״ש וואהל הי׳ לפני 500 שנה) ג) השר הנ״ל לא בנה את בית הכנסת על תלו רק בנה על ידו עזרת נשים לזכר אשתו דבורה, ואצלנו נמצאה אבן גזית ועליה מפותחים השורות האלה: הקצין ר׳ שאול וואהל בנה עזרת, נשים לזכר אשתו כו׳. האבן נמצאה בקיר החומה לביהכ״נ הישן, ואנחנו הקמנו אותה מצבה בביהכ״ג החדש לזכר עולם, וההגדה, כי ר״ש וואחל בנה ביהכ״נ לפני חמש מאות שנים בהבל יסודה, ד) הציור לא נעשה בפקודת הקיסר רק בהשתדלות הגאון רו״מ פאדוואה זצ״ל אב״ד דבריסק, שהיה הוטר מגזע השר— למלאות בקשת שאר בשרו ה׳ דעניס בלאנדאן ג״כ נצר טשרשי השר הנ״ל, והגאון רי״ש שלח את הציור לה״ דענים כמבואר בפרטות בספר „נדולת שאול״ ה) המקום לביהב״נ החדש לא ניתן מטעם הקיסר רק העדה בעצמה בחרה במקום ההוא, בי בעירנו החדשה הרשות ניתנה אז לכל לבנות לו בית במקום אשר יבחר באין מוחה, ו() גם הציור הנמצא בבית פקודת המבצר לא נעשה בפקודת הקיר״ה רק ע״פ נימוס המדינה נמצאים ציוריו כל הבתים שבעיר בבית הפקודות הנ״ל, שהם המפקחים על בנין העיר בכלל ז על הוצאות בנין ביהכ״ג לא נתנה הממשלה מאומה, רק ע״פ פקודה הכללית לשלם לבעלי בתים הנהרסים בתור הענקה, מחיר אשר הושת עליהם ע״פ שומת ההכנסה שלהם קבלה העדה ג״כ סך 8000 רובל בעד הביהכ״נ הישן, אשר היה נשען על בתי חנויות קטנות, והסך ההוא אך מעט הוא בערך שווי הביהכ״ע — ובערך הוצאות בנין ביהכ״נ החדש שעלה לסך רב מאד הדורש אמת. (כפי ידיעתנו גכונה לצאת בקרוב וברת חדשה בדבר קורות עדת ישראל בעיר הישנה הזאת אשר הורו והונו נכבדי הגבאים דשם, ובלי ספק תפיץ אור על ענינים חרבה הנוגעים המו״ל לקורות אחב״י לארצנו). באלטא, בהצפירה 8 נזכר בשגגה על האיש מ״מ, כי לחרפתנו נקרא שם רב עליו, כי מעודו לא היה רב, הרב אשר יכהן בעדתנו נודע כי הרבה לעשות טובה לעדתנו ותלא כל עט סופר להגיד את כל אשר עשה להיטיב מצב עירנו, ואס עתה קמו מתי מספר אשר שכחו את כל עמלו ויגיעו בעבורנו ויבקשו להמיר כבודו ברב אחר., הודות לאל כי הופרה עצתם ל׳ אויערבאך ונבתר לרב מחדש. ווילנא אחרי הלקח מאתנו הגביר הנכבד ר׳ ישראל יוסף פינם ז״ל, אשר הקדיש עתותיו לנהל את „בית המחסה לזקנים״, הרנישו אלופי עדתנו את אשר נאברה מהם וע״כ עלה בלב שני גבירי עדתנו למלא את מקום המנוח הנ״ל זהם הרב הגביר ר׳ חיים ברלין ג״י, והשני הגביר ר׳ יהושע חיים עפשטיין נ״י, ולהם עוד שלישי הגביר הנכבד ר׳ יהושע קאסאווסקי נ״י, אשר עסק במצוה הזאת גם בחיי המנוח ז״ל שלשה אלה נדיבים ושועים, נטלו את המשא על שכמם לעשות סדרים חדשים וטובים בבית הזה, יהי זכרם ברוך, וברכת מאה וארבעים זקנים וזקנות שבתוכו תבוא עליהם שאול בחרה״ג ר׳ יצחק אריה זצ״ל מעיר לאדז מודיעים, כי שם חגג הגביר ראזענבלאט ואשתו חג חתונת הכסף, ולזכרון חג משפחה זה, התנדב הזוג „המתרפם ברצי כסף" סך עשרת אלפים רו״כ למעשה צדקה וחסד שונים: מהם 5000 רו״כ לבית המחסה לזקנים, 2000 רו״כ לטובת בית מחסה לילדי ישראל 1,000 רו״כ ליסד בית לימוד דת ישראל, ואלף רו״כ לתלמידי בתי הספר מבלי הבדל דתם. חדשות שונות (טעלעגראפיע דשה) חכם צרפתי אחד Mag המציא זה מקרוב תבולה חדשה לשלוח דברים למרחוק במקום שאין חוטי ברזל מצויים שם, ד״ט בשעת מלחמה או על פני הים כדוה. תוכן התחבולה היא זאת: כדור באללאן קטן המלא באויר המימי (וואסערשטאף גאז) וקשור בחבל ארוך עולה למעלה גבוה מאד, ואחד אוחז בקצה החבל לבל יהדפנו הרו, הכדור עצמו עשוי ממין בגד דק שקוף (דורכזיכטיג) כנייר בתוך הכדור תלויה מנורה עלעקטרית עשויה לפי שיטת עדיסאן עם סוללה קטנה, כפי הנודע המנורח העלעקטרית של עדיסאן היא סגורה בתוך כדור של זכוכית שנרוק האויר מתוכו, וע״כ א״א שתבעיר המנורה את הגאזע של הבאללאן) בתוך החבל חיורד סן הבאללאן נארגו שני חוטי נחושת דקים היוצאים מן צירי הסוללה שלמעלה ומגיעים למטה, והאיש האותז בקצהו למטה, יוכל בנקל לחבר שני קצות החוטים ההם זה לזה בנגיעה, או להפרידם, כשהוא מחברם זה לזה הוא סוגר צירו הסוללה, ואז כרגע תתלהב ותאיר המגורה למעלה בתוך הכדור וברגע הפרדם זה מזה תכבה המנורה ותחשך כשהמנורה מאירה אז נראה כל הכדור למרחוק ככדור אש שט ומעופף ברקיע! וכשהיא חשיכה בלתי נראה כלל, והנה ביד האוחז הוא למשוך זמן ההארה או רק רגע אוחד או יותר שני רגעים, וע״י שני סמנים אלו, ר״ל מן הארה רגע אחד או שני רגעים, יוכל להרכיב כל אותיות הא׳ ב׳ בחלופים ושנויים כמו הכתב שבטע- לעגראפיע על כלי המארזע המורכב רק משתי רשימות נקודה וקו קצר, כנודע, והוא מדבר בלשון טעלעגראפי למרחוק סביב בכמה פרסאות וביותר בלילה אשר כל המבין בהם ישמע לשונו ויבין דבריו, הטעלעגראפיע הזאת מצאו בנסיון לתועלת רבה מאד בכמה ענינים. ביום 618 מאיי הבא יהיה ליקוי חמה גדול אשר חזיונ יקר ונכבד למאד אצל התזכנים, כי הוא דבר רחוק ההזדמנות שימשך זמן הליקוי הכללי המקדיר את פני השמש כולה בלי שום ניצוץ אור, כמו בפעם הזאת, אשר השמש תשים חשך סתרה ותהפוך אור היום לחשכת הלילה, משך ששה מינזטין שלמים ולאשר הליקוי הזה לא יתראה לעינינו יושבי אייראפא, וגם בארצות אמעריקא ואוסטראליע לא יראו רק חלק ממנו, ע״כ נכונים התוכנים מארץ אנגליא צרפת ואיטאליא לנסוע למקום אחד בים הצדול הדרומי, בין האיים הקטנים הנקראים בשם מארקוזאס אינזעלן, אשר שם לפי מצב נקודת הראות יתראה הליקוי הזה כולו בתכלית שלימותו, ושמה ימצאו להם התוכנים מקום ודי זמן נכון מאד לעסוד על חקירות ושאלות שונות אשר לא נגמרו פתרונן עד היום, כי מלבד טבע סגולות השמש ואור הכותרת ופרצת האש מתוכה, המתבארים כל פעם יותר ויותר ע״י בחינות שונות אשר יעשו בשעת ליקוי חמה, כמו שבארנו פעמים הרבה, הנה ימצאו מקום בפעם הזאת לחפש ולבקש אחרי כוכבלכת החדש הסובב את השמש מקרוב לה תחת קרית ספר co eenci y(Iai7. . eE1. an oII Bocoa, eo(-aeA. ay. . Lrtyp. המחיר לשנה 10 רו״כ, לחצי שנה 6 רו״כ, לרבע שנה 3 רו״כ. האדרעססע להרעדאקציאן של הוואסחאד: פעטערסבורג . 17peaרחוב ג המו״ל החכם הנכבד ה׳ לאנדוי נאמן הוא בבריתו להרחיב גבול הססרות לישראל בשפת רוסיא בידו החזקה להפין במתנה העברים ע״ מכתבו העתי החדשי הג״ל ידיעות טובות ומועילות הנוגעות לישראל, להתהלך בחקר קדמוניות יברון ותולדות אמשי שם בישראל, בקרת ספרים חדשים בל משא פנים ספורים נעימים אשר הם תאוה לרו ונהמדים להשכיל, ומאמרי מחקר בשאלות העומדות על הפרק המגעות לישראל בכל ארצות פזוריהם כל אה כבר ראינו במכ״ע הזה בשים הקודמות וככחו אז כן כחו עתה למלא הבמהתו עצהיו״ט לתועלת הספרות והחכמה בישראל כשתי המהברות אשר לפנינו נמצאים מאמרים רבים יקרים אשר ישמחו בהם כל קוראיהם, אוהבי שיר ומליצה יתעמו על השר השסורי „ר׳ אממן״ שבו הראה המשורר את יפעת הוד ההגדה הידועה ומסופרת בפי העם ע״ד ר׳ אחמן הקדוש בעל התפלה „ונתנה תוקף״ אוהבי ספורים ירוו ענג מן הכור הנעלה 09 1 של באגראוו, שענינו מן המאורע ומושר את הלב עד מאד גם נמצאו במהברוה האלה העתקות טובות מאשכנזית ומאיטאלקית אשר כמעט לא נודע כי הורקו מכלי אל כלי בכוף המחברת נמצא מאמר זכרון לשנה החולפת, בו יתאר הסופר בעטו המהיר וההרון את מצב ישראל יאת כל הקורות אותו בשנה שעברה, המו״ל נתן מקום גם למאמרים ע״ד הצעת הקוני הדה ואם אמנם לא דרכנו דרכם ולא מחשבותינו מחשבותיהם בכ״ז אינם מותנים טעם לפגם בכלליותן של החוברות הנ״ל תקותנ תאמצע כי כל אוהבי כפרות ישראל בשפת רוכיא יחזיקו ביד המו״ל הנכבד למען יוכל לחת פרי בעחו ועלכו לא יבול. עוד ספר עוב אהד מונח לפנינו והוא כתוב בשפת רוסי ואשכנזית egen rafinan sBcn es Mahal on Dr. Joscph Selberling - Brste Lielerng, עוד זכור יזכרו הקוראים את ספר הקהל של בראפמאן אשר פעל סעולה פצומה בזמנו לרעת אחב״י ונעתק לכמה לשומת והפיל אבק רב בשוק הסופרים וכמעט מוכל לאמב כי היה מולד תקופה חדשם בקורות ישראל בארצנו, הסוסר המכבד ה׳ שערשעווסקי הוציא לאור עוד אז תשובה נמרצה על הספר הזה, אך לא קעקע את כל הבירה כולה ולא הרחיב את הוג הראות לראות את כל חלקי המקיים והסותר בצירוף התיחסותם, והנה עתה כאשר עלו עוד הפעם על הסרק בארצמ וגם בארצות אחרות דברי תפל ומדוחים אשר הכביר בראפמאן ברוב חזיומת ותלומות עתה בצדק תחשב המתברת אשר לפנינו כדבר בעתו פתח דברי החכם זייבערלינג יאירו אור בהיר על עצם התלמוד ומהוקו, ומוכיח כי התלמוד הוא רוח החיים וההשכלה המונע את ישראל מן תרדמת הקפאון, וכשיושקף השקפה כלית על התלמוד אז אין די מלים בפינו לפארו ולרוממו, אחרי כן יטה המחבר החכם קו על הבלי בראפמאן בדבר „כל נדרי׳ ובדבר „מערופיא״ אשר לדעת בראפמאן חק וצבא נתמ להם למלא תפקידי הקהל ולהיות חוצים בין היהודים ובין הממשלה כל תובבי ישראל יתענגו על החבור הזה ויודו להחכם המחבר על פעלו. הכוכב מערקור הוא הכוכב אשר התוכן לעוועריער הוכיח מציאותו ע״פ מופתי החשבון וכנוהו בשם „וואולקאן״. אבל התוכנים לא מצאו לראותו עד היום, ורק תוכן אחד וואטסאן העיד שראהו בשעת ליקוי החמה בשנת 1876 וכן ישימו התוכנים את עין בחינתם לחקור בפעם הזאת על הקאמעט שנתגלה בשעת הליקוי האחרון קרוב מאד אל השמש ולא נודע מקומו איה, ולתכלית זה יסעו התוכנים אל המקום החוא ולקחו קסמים בידם, מיני כלי מחזים שונים כלי פאטאגראפיים ושפעק- טראסקאפען לחקור ולהבחין על כל הענינים האלה. — אא לא נראה מאומה מן הליקוי הגדול הזה, יען יקרה לבוא אצלנו בעת לילה אשר השמש כבר נסתרה מעינינו מתחת לארץ, ועל חזיון ליקוי אחר גדול כזה נוחיל לראות בעינינו באייראפא בשנת 1887 ביום 19 לחדש אוגוסט באשר נזכה בחיים הפעם נודה להי״ת אשר עד, כה עזרנו להוציא לאור ספרי הרמב״ם הנדפס בדפוס ארגעלבראנד ודפוס גאלדמאן וכבר נגמרו גם החלק י״ג וחלק י״ד, ובו נשלמו כל חלקי הרמב״ם. — וכל המאספים יוכלו לדרוש מאתנו להשלים להם החלקים, וגם החלקים הקודמים, וגם ספרי רמבם שלמים. והזריז הרי זה משובח: ווארשא בחדש אדר שני. נאום השותף המנחל העסק הזה מרדכי קאלינבערג, נאלעווקי 23 ת ל ספר המלים. קונקורדאנציא החדש (עלנייר מובחר יפה ומהודר מאד) האוצר כל המלים הבאים בספרי קדש בשמות ופעלים ומלות בכל נטיותיהם למיניהם איש איש על דגלו ושרשו. ומראה כל מקומות המצאם בתנ״ך. עם פתרון הוראותיהם בבללובפרט. I. Der, Bapas ypas. 23. :מחירו עם פארטא 2 רו״כ. לדרשו מאת ללמד לבני ישראל שפת צרפת יצא לאור מעטהאדע חדשה בשם פראקטישעם לעהרבוך דער פראנצעזישען שפראכע עם מפתח (שליעםעל), אשר לא היתה כמוה בכל המעטאדען העשויות להתלמד בהן בלי עזר מורה. כל בללי הדקדוק היותר כבדים יתבארו בה על אופן היוהר פשוט וכל, והחינוכים בשתי השפות החונים עליהם לקוחים הם מחיי כל יום משיחות בין איש לרעהו וממשלי-ההמון (שפריכווערטער). גם כל כללי הקריאה והמבטא ימצאו בתוכה וכל מלה מפורשה בבטאה הצרפתית בדיוק גדול גם באותיות עבריות מחירה עם המפתח1 רו״כ, ולמו״ם יותן ראבאט כנהוג, ונמצאת להמכר אצל מחברה כפי האדרעססע שלו. oy L. opo . Baocro2. ד״ר בארנאסס ערציהונגס-אינסטיטוט אין פראנקפורט אם מ. פאזאנען שטר 17 שטרענג רעליניעזע ערציהונג, גרינדליכע פארבערייטונג פיר אללע שולען גוטע קאסט אוגד געזונדע וואהנונג, בעזאנדערס פיר רוססען געאייגנעט, דא שאן מעהרערע רוססישע פענזיאנערע אים הויזע זינד רעפערענצן ה׳ ראבבינער ד״ הילדעסהיימער ברלין. ה׳ ראבבינער ד״ר חורזויץ היער .. הן זה שנים רבות נודע לכל מבית מסהר היין מאמי תי׳ ביילה זילבערשטיין, מכבר האננא, שחוא עוד משנת 1830, וזה זמן כביר שיסדה ג״כ בית מסחר יין כזה! הוא פיליא ממסחר הנ״ל על רחוב גענשא 3 , הנקרא זיידענפאבריק, וכעת המסחר הנ״ל הוא תחת ידי, והרהבתי את ענפי המסחר עם כל מיני יינות שונות ומשקות הן על הארט והן על דעטאיעל שונות הבאים ממקומות שונים, וגם מי דבש ובמקחים השוים לכל נפש וכשרים על הפסח הבע״ל, ע״כ אתכבד לחודיע לכל הבא עמי בברית מסחר היין שלי, כמו שנודע להם המסחד מאמי תי׳. כן יכולו לתת אימון בי כי ישבעו רצון בכל אופני המסחר, וגם עם המקחים הק ובים בלי עודף פרוטה אחת. בונם ואנחאצקער בן הגבירה ביילה זילבערשטיין, מכבר האננא. .3 ו B. achockicr ormals Lann, arsclia es אדרעססע יינות כשרים על חג הפסח בסקלאד יין במרתף בהאטעל פאלסקי לאנגע שטראססע 27 א יש למכור יין גם על דעטהייל בפלאשין ועל גארניץ במקח הזול, בכל יום משעה 10 בבוקר עד שעה 3 אחר צחרים היינות הם כשרים גם על חג הפסת, כפי החכשר מרבנים גדולי ישראל הנודעים בתבל ליראים ושלמים. צבי הירש שפער, מרחוב נאוואליפקי 7 סקלאד הארטאווע „מיי״ש של פסח׳ מפאבריקען מנישעוו וגאזלין יהיה בשנה הזאת בווארשא ברחוב דזיעלנא נזמר 1 בסאליע שוויצארסקא, וכל החפץ לעשות מסחר בוו״ש של פסח יפנה אלי ולבבו יהיה נכון בטוח כי חפצו אמלא באיפן היותר טוב. כן גם על הנאליווקעס בחצר ר׳ איטשע אשר קליינמאן 27 מול חצר פיינקינד, יוכלו הקונים לעשות בעשטעלונגען להסקלאד הנ״ל פיר ה׳ ווילנער עקיבא לאסקע צור בעאכטונג פיר קאלאניאל אונז צוקקערבעקער וויר בעקאממען פאן דען הויפט קוועללען בעזפעסקעם, ראזינען , זיםע אונד ביטערע מאנדלען, שאפטאלע, עטצ׳, פריזע מעססיג, צו בעציהען זאוואהל אנגרא פארטיען אלס איינצעלנע זאקע. אין טראנספארט קאנטאר דער געברידער טיטונאוו עט קאמפ' נאלעווקי הויז מאחאטקין נומר 9 B oaonoprof Rorropi n. A. B. Tyryos Ron. Bapmr. iaenn o MiaoRaa N 9. הנני להודיע כי העתקתי את מסחר יין שלי מבית הר חיים בלאוואט אשר שם מסחר היין של האדון יאנישעווסקי לבית מוטשינסקע רחוב פעטריקאווסקי N 253 נוכח בית שייבלער החדש, גם נמצא כעת אצלי כל מין ייג מחו״ל היינו י״ג אונגארען כשר לפסח ובוררא ואיספאנשע ואוכל להפיק רצון לכל קונה הן בטיב המסחר והן במקח מלבד היין באסאראביע וקרים אשר כבר מכירים אותו ואת טיב היין הסוחרים אשר קנו אצלי בשנים הקודמים, ויובלו להיות בטוחים כי כפלים יהיו שביעי רצון בשנה הזאת מהסתורה שלי אם יבואו אתי במסחר A. B. Laporpocii B r. 32 אדרעססע לעשות כרצון איש ואיש למען הפיק רצון קונים אשר יום יום ידרשו אחרי חומץ פסת, השגבו מאת הפאבריק שלנו 80 תמצית חומץ על חב המצות כמתכונת חחל, רבנים מצוינים מפורססים בארצנו יתנו עדותם על כשרתו onERep R Bo. Boape apmascof Fyt. שאלות ותשובות לה׳ עליאשבערג בנערעזן, שלמנו לו ומעתה ישיג כסדר להסופל מקאוונא הדברים עומדים למשפט הקהל בעיר, ואין לנו לדון בזה, וגם ל9 להציע לפני קוראי כצפירה הרחוקים לשטוט בענין אשר לא ידעו רק מד האחד. None S. Soiimski Warszawie. k 25 א. עכטע זיידענע שווייצער מיללער-גאזע פיר מיללער, עמפפעהלט. A. S. Wachholr Warslha aleki9 אתכבדה בזה להודיע איך שיש לי למכור קארטאפפעל קמח על חג הפסה מהפאבריק שלי וימכור על הארט והן על דטאיעל דוד גוטגאלד, נאלעזוקי 17 D. utgcl, arschar Naleki 17 עיר בלאשקי הסמוכה לקאליש יבקשו איש י״א אשר לו קול ערב לעמוד לפני התיבה ולהתפלל בעד שכר ארבע מאות רו"כ לשנה חוץ שאר הכנסות קטנות העולה 150 רו״ב לשנה, החפץ לקבל עליו כהונת החזנות יבוא לעירנו בעצמו. חירש היים זאלץ .. איש אחר בקי בתלמוד ופוסקים וידיו לו רב בשפת עבר ודקדוקה, מבקש לו משרת מורה, אם בבית איש פרטי או להורות לשעות, וכל החפץ בו יכול לדרוש אצל המו״ס אברהם צוקקערמאן, בווארשא .N 31 נאלעווקי הודעה למוכרי יין באתי להתכבדולהודיע שיש להשיג אצלו 12 פלאשין ין מהמבחר ובתוכם נ״כ שני פלאשין רויט ווין „לאפיט׳ וכשרים הם על החג הפסח הבע״ל וזאת אוכל לשלוח לכל הסטאנציעם פראנקא על הנאכנאהמע, והמקח בפולין היא 8.50 רו״כ, וברוסלאגד היא 3.50, וכל הרוצה קיסטע יין כזה, יוכל לפנות אלי כפי האדרעססע שלמטה וישלה לי מעות קדימה ה״ג סך 2 רוכ במזומן או' בפאסט מארקען. אדרעססע B. Wachockier, Warschau Gesia 3. . הודעה יצא לאור ס׳ נם לגוים או „טאנקרעד" מאת בנימין דיזראעלי המכונה לורד ביקאנ ספיעלד נעתק עברית מאת הסיפר המחול והל״ל ג״י מחירו לאחדים 75 ק׳ ולמו״ס רבאט י25. החפץ בו יפנה ע"פ אדרעס I. ey B Riesi nrcpע pooR MeiiIai . pocaro. . Lein in iew, Lmnpfmnhie des H. Brodki. או אצל ה׳ צוקקערמאן מו״ס בווארשא

|1883-04-03| מכתב עתי משמיע חדשות יוצא לאור אחת בשבוע, מאת חיים זעליג סלאנימסקי הגליון חבא יהיה חאחרון לרבע השנה הנכחית, וגבקש מאת כל הבעח״ח כי ימהרו לשלוח מחיר הכסף בעד הרבע חמו״ל חבא, למען לא יפסקו העלים מלבוא אליהם בזמנם כסדרם תוכן הענינים דברי, הימים . לאנדאן. קראק. סטריא. סמילא לאדז לעקסאט. אמשטרדם. חצופה לבית ישראל. שות שובות. הורעות— שאלות ותשובות . דברי הימים מדי שנה בשנה לתקופת הימים האלה אחרי מועדי הקאטולים, תרצה הדיפלומאטיא את שבתותיה, ובטלו המזוחנות וסוגרו שערי בתי הפארלאמענט וישתו כל עניני המדינות, ואנו ואבלו צופי העתים מגידי חדשות, כי אין אשכול לאכול בכורה אותה נפשם. אך לא כן בשנה הזאת, הן אמנם בתי הפארלא- מענט סגורים על מסגר ונבחרי כל עמי אייראפא שובתים את שבתם כדת, בכל זאת סאון סואן ברעש בעולם המדיני, כמעט כל ממלכה וממלכה צרורה בצרור שאלות גדולות ונכבדות, ולא מעף לאשר מוצק לאייראפא כולה, נתבונן נא לרוח היום באשכנז, ומבלי חקור הרבה ראה נראה כי שרביט ממשלת ביסמארק אך למראה עינים הוא סמל הנצח וההוד. אולם תחת מעשה מקשה קרחה. בני אשכנז נשאו וסבלו ברפיון לבב את היד החזקה אשר ישים עליהם ביסמארק, אך יש חק לכח הסבל וגבול לקוצר רוח, כעת תרעש ותרגז הארץ על מעשה ביסמארק אשר עשה, בהורידו מעל במתי הממשלה שני שרים נכבדים ונערצים, הגענעראל קאמעקע שר המלחמה, וה׳ סטאש שר האניות, ופקודתם לקחו כעת שני אנשים אשר לא שם להם על פני חוץ מתמול שלשום, מדוע דגי לויתן בחכה הועלו ודגי הרקק נחלו כבוד ועוז? הדבר הזה לא חידה סתומה היא לבני אשכנז, הענ׳ קאמעקע והשר פאן סטאש הם אנשי לבב אשר לא אבו להיות ככדורי משחק בידי ביסמארק, והבאים אחריהם גלמים בלי רוח חיים המה ונשמת ביסמארק תחיים לי היה שלום ושלוה בארץ, כי עתה עברה התמורה הזאת בין גלי המקרים וילדי יום ולא נודעו עקבותיה, אבל אין שלום כעת מחוץ. הרנה עברה במחנה הדיפלומאטים, כי הנשיאים החדשים בצרפת בעלי נקם ושלם נגד אשכנז ידגולו, ולהרבות מספר צבאם ישקודו, והלא נודע כי קול עלה נדף מצרפת יחריד וירעיד כל מוסדי אשכנז, ולעומת כל איש צבא אשר יתפקד בחיל צרפת תוסיף ממשלת אשכנז שבעה אנשי צבא, וכן גם היום, בהודע etptר מחירו באשכנז: 14 ריכם מארק לשנה. א בעסטרייך 8 פל׳ לשנה. וכן לרבע שנה. שכר מידעות : מכל שורה קצרה 5 קתפ׳. ) ומשורה רהבה 10 קאפ׳ )ל et- ברוסיא ופולין.  שולח במוקדם לשנה 5רוכ. ) לח שנם 2.75רו״כ. א לרבע שנה 1.50 רוכ. ביתר הארעת 20 פראנק באמעריקת 5 דאלאר B5 לאשכנז כי קנתה צרפת קני רובה חדשים וטובים לאנשי צבאותיה, תחשוב היא לקנות כלי תותח גדולים ונכבדים והנה הגעג׳ קאמעקע, האיש אשר כלכל עד היום במועצות ודעת את כל עניני הצבא, האיש אשר עוז בידו ותעצומות בימינו לפלס תקונים טובים בסדרי הצבא, האיש הזה איננו, כי כן חפץ ביסמארק, והאיש אשר בא על מקומו עוד לא שמש כל צרכו, ואין לאל ידו לחדש חדשות ונצורות, אמנם גם בלעדי קאמעקע לא אלמן צבא אשכנז מאנשים גבורי חיל יודעי תכסיסי הצבא, ונעלה הוא מעל כל ספק כי ממשלת אשכנז תצא מן המבוכה הקטנה שהיא עומדת בה כרגע, אך בין כה וכה מרירות לב העם נגד ביסמארק הולכת וגוברת, ומה נכבד המקרה הזה לבעלי מפלגות הליבעראלים לאזר זיקות שנאה נגד הנסיך העריץ. אכן למורת רוח ביסמארק נראו כעת בכל רחבי אשכנז אותות שנאה וגועל נפש נגד העריצות וההגמוניא אשר תפשה פרייסען בקשר האשכנזים. בין הממלכות הקטנות הלוטשות עיני קנאה נגד פרייסען, משפט הבכורה לממלכת באייערן היא ראתה ראשית לה עוד בשנת 1871 לדרוש מאת פרייסען, כי תבית לה לבדה משפטים נכבדים ממשפטי הממשלה בארצה, וממשלת פרייסען מלאה את חפצה, יען קותה כי לאט לאט תנער באייער את חצנה מן המשפטים הנבדלים ההם, וכן שכל ביסמארק את ידיו כל משך שתים עשרה שנה מימי מלחמת צרפת, להמעיט איפת זכיות באייערן, ולפרוש עליה את כנפיו ולהורידה לשפלות מדריגת מעקלענבורג ובאדען הנחשבות רק למחוזות קיסריות אשכוז, אבל כל תחבולות ביסמוארק התנפצו אל הסלע באייערן עמדה בתקפה ולא נתנה להפיל אף צרור אחד ארצה מכל משטרי העוז והשלטון, אשר כחומה הם בינה ובין פרייסען. ביד חרוצים חתר ביסמארק בכל עוז להוציא את באייערן מסוד הדיפלומאטים, לבל יהיו לשריה מהלכים בחצרות מלכי אייראפא בתור צירים קבועים או בתור „שלוחים מיוחדים״ אולם כמו להכעיסהו שלחה כעת באייערן ציר חדש לפעטערסבורג, ובחרה לזה דיפלומאטי חרוץ הנודע בשנאתו לפרייסען עוד שאלה אחת פורחת בין פרייסען ובין באייערן וגם ווירטעמבערג. מפעל אחד ממפעלי ביסמארק היה חיבור כל בתי הדואר באשכנז לאגודה אחת, אשר בברלין נקודתה התיכונה, כל מדינות אשכנז קימו וקבלו עליהן את האגודה הזאת, אך ממלכת באייערן ודוכסיות ווירטעמבערג מאנו לבוא בסוד האגודה, ופריטי דבי דואר (פאסטמארקען) חתומות בחותם ממשלתן ולא בחותם קיסר אשכנז. כמה יגיעות יגע ביסמארק „לכלות את הקוצים האלה מן הכרם׳ ולא עלתה בידו, גם חיל הצבא אשר לבאייערן הוא סמל הקנאה המקנה בעיני פרוסיא, ברית כרותה לפרוסיא עם באייערן לבלי להתערב בעניני צבאותיה בעת שלום, וביסמארק שומר את הברית — יען אנוס הוא לזה על פי באייערן העומדת בתקפה ולא תחפוץ „בביטול היש׳ ובהשתקעות והתבוללות בתוך מחנה האשכנזים לימין באייערן נצבת גם דוכסיות מעקלענבורג, שתים אלה הן בעיני ביסמארק בורא אחדות האשכנזים „בשאור שבעיסה״. אבל יותר מאלה צוררות הן לפרוסיא ותחבושנה שנאתן במשאון מפני יראת הרוממות כעצים לאש השנאה הזאת היא „השאלה הרומית״. השאלה הקשה והחמורה ע״ד מצב הכנסיה הקאטולית בממלכות אשכנז החוקים הקשים נגד הקאטולים אשר חקק ביסמארק בהיותו מלא מרוח הליבעראלים עד לבלי די, הם מועקה ומכשול להדת הקאטולית, פגיעתם רעה ותולדותיהם כיוצא בהן, ותכליתם לא לעזר ולא להועיל כי אם לבשת וגם לחרפה, כי בעוד אשר ביסמארק היה להוט אחרי אוהבי החופש נמצא להם צד זכות, אבל עתה כאשר יצא ביסמארק לתרבות רעה של עריצות, הן עי״ כשל עוזר ונפל עזור, לרגלי הנסבות האלה צמח המשא ומתן בין ממשלת אשכנז ובין האפיפיור ברומא, על אודות ביטול הוקים הקשים השוררים נגד הקאטולים. הקיסר והאפיפיור שניהם אוחזים בהקאטולים, זה אומר כולם שלי וזה אומר כולם שלי, ממשלת אשכנז חפצה לעשות הנחה „כל שהיא׳ לטובת הקאטולים, אד האפיפיור תובע למענם ביטול כל החוקים הקשים, ועל ידי התוחלת הממושכה אשר יחכו הקאטולים לגאולה, עוד יותר יגדל קצפם, ובאשר מספר הקאטולים בהממלכות הקטנות באשכנז הוא רב ועצום, על כן דעת לנבון נקל, כי מפאת התעוררות השאלה הקאטולית נחה רו רעה בין הממלכות שהן חלקי קסריות אשכנז, בימים האלה התעוררו גם הפולאנים אשר בדוכסיות פאזען, גם הם נלאו לשאת את עריצות פרוסיא המשתדלת בכל כחה לעקור את לאומתם, ולבראם בריאות חדשות בדיוקנם של אשכנזים, נבחרי פאזען וסביבותיה יצאו בהפאר- לאטענט ויצעקו חמס נגד גזל משפט ועקת רוח אשר ירעצום וירוצצום פקידי פרוסיא, החפצים למחות כל זכר לשפתם ולדתם ולכל מחמדי זכרונותיהם; והנה רוב נבחרי הפארלאמענט קמו נגד הפולאנים, אבל בין אלה שעמדו לימינם היו גם בני המרכז הקאטולים האשכנזים וגם פרוטאסטאנטים ישרי לבב, והדבר הזה הכאיב את לב הממשלה, ומכאב לב זה התאנח מכ' נארדד׳ אללג׳ צט״ג כלי השרת של ביסמארק. והנה כל המופתים האלה יחד יעידו ויגידו כי אין שלום בעצמי ממלכת אשכנז אתדותה עוד חלושה ונהלאה, ועוד המלאכה מרובה לפני פרוסיא לחזק ולסעד את מכוניה לבל תמוט בצרפת יחלק העם לשלשה ראשים: הראש האחד כולל את הגדי הרעפובליק ככל המהנות, מן הבונופארטיסטים הארלעאניסטים, ומן החפצים לעקור את הכל, הם דורשים כולם פה אחד לבקר במהרה את תורת הקאנסטיטוציאן אשר על פיה תתנהל הממשלה, ומלתם בפיהם, לא לנו כעת לשוט בארצות אייראפא וללון בעומקן של הלכות הפאליטיק, אך עלינו לעשות לבתינו תחלה ולהתגבר פניה. אולם לנגדם שתי פלגות מתנגדות, המבינות כי הדבר אשר בפי המפלנות הנ״ל „בקרת הקאנסטי- טוציאן הוא רק לשבר את האוזן, ובאמת לעקור את הרעפובליק עם הקאנסטיטוציאן חפצם, אולם למען הסב את לב העם מן הדבר הזה, לכן הרימו שתי המפלגות האחרונות נס להתנוסם להרים קרן צרפת בעולם המדיני. אחת מהן ולדגלה יחשבו הנשיאים פעררי ובריססאן, חפצם להגדיל ולהאדיר כח צרפת במדינות הים, כי אנגליא לה למופת, אנגליא אין כחה רק בהקולוניות, מן הקולוניות מקור נפתח לה לעושר ולשלטון על התבל, ואם בדרכיה תלך צרפת אז תצליה גם היא, בפרט כי ש לאל ידה להרחיב גבולה באלגיער ובטוניס ובמחוזות קאנגא שנתגלו זה מקרוב באפריקא הפניכית, אמנם שני הדברים האלה שיבת צרפת לבצרון בעולם המדיני באייראפא, ותגבורת כחה במדינות הים, זה בזה תלוי, כאשר תתכונן בצרפת ממשלה חזקה ודיפלואטים חרוצים ישקדו על עניניה באייראפא, אז ישוב אליה כבודה הראשון, ואז תוכל לעשות חיל גם במערכות המדינות באייראפא גם באחוזותיה הרחוקות, בטונים הקנה כעת צרפת תקון חדש לאמץ משלתה., עד היום היו שם שערי משפט מיוחדים לכל ציר וציר מן ממלכות אייראפא, ועתה יסדה צרפת בית משפט אחד לכל העמים, והממלכות לא ערכו מחאה נגד זה, כי מה שעשוי עשוי, צרפת היא המושלת בטונים ואין להסיג גבולה ולגרוע משפטיה אשר,לקחה לה בחרבה ובקשתה, רק איטאליא האחת אשר כיבוש טוניס ע״י צרפת לא לרצון הוא לפניה, עודנה חוככת בזה, אבל בל״ס לא תעמוד במחאתה אחרי אשר שאר הממלכות נאותו לצרפת החברה הנעלמה אשר הדינאטיט (אבק מפוצץ) שבט ממשלתה, עוד תכין פחד ופחת ופ לכל ארצות אייראפא ברומא בירת ממלכת איטאליא התפוצץ ארגז מלא דינאמיט בהיכל שר המשפטים, וגם בהיכל המלך נמצא ארגז כזה בעיר אתונא בירת יון הוציאה חברה נעלמה קול קורא, אשר בו תודיע כי בדינאמיט יתתרו מתתרת לפוצץ את בית הנבחרים ולשיטו קבר ליושביו, אם לא תבטל הממשלה את רצונה מפני רצונם על כל אלה תחרד אנגליא מחת אויביה הפעניאנים אנשי חיל עוטרים את בתי הפארלאמענט והיכלי המלוכה ובתי משכנות שרי הממשלה הפאליצייא הריקה את חניכיה לצוד ציד הפעניאנים בארץ ובחו״ל, גלאדסטאן משתדל באמעריקא להטות את לב הממשלה שם להתאחד עמו בדבר מסירת הפושעים המדיניים לידו, אך מי יודע אם ממשלת החופש באמעריקא תאות לדבר הזה. גם על אדות הצעה כזאת הערוכה לפני שאר הממשלות באייראפא לא נודע עוד דבר ברור אם יהיה אחריתה לרחק או לקרב. (חדשות בקרב הארץ) עוד הפעם ארוכה נתנה לשאלת היהודים ושמטה לזמן בלתי מוגבל, ולא במהרה נראה Pyccr. Bn את קץ הפלאות אשר אליו כלו עינינו, מכ״ע מודיע (קור׳ ווארש״ 73 ) כי הועד הראשי והמרכזי אשר נועד למחקרי החוקים הנוגעים לישראל, נאלץ מפאת הלקת ממנו פתאום ראש מנהליו השר מאקאוו — להניח את מלאכתו מבלי להחל לעסוק בה אך להשמיטה לזמן בלתי קצוב, עכ״ל מב״ע אדעסקי וויעסטניק מודיע לאמר : בימי הבחירות האחרונות אשר נבחרו בעירנו בעלי בתים לשבת בסוד יועצי העיר במחלקה השנית נבחרו יותר משמנה יהודים ובין העודף נמצא וחק נתן ליהודים לזכות להבחר רק במספר קצוב כדי שליש מן מספר הכולל של כל הנבחרים, לכן קצב ראש העיר שכל מחלקה מחלקות הבורים תבחר לא יותר משמנה איש, וכולם יחד לא קיים הראש את בחירת קויפמאן הנ״ל, ובמקומו נבחר איש נוצרי ד״ר מאטשוטקאווסקי, אבל ה׳ קויפמאן לא הסכים להחלטת . הראש והגיש קוברנא אל ממשלת המקום, אך גם הממשלה עמדה לימין הראש והשיבה ריקם את בקשת ה׳ קויפמאן, אז פנה ה׳ קויפמאן אל הסענאט, והנה עתה הגיעה תשובת הסענאט מנה נראה כי הסענאט פוסל את מעשי הראש, ומחוה את דעתו, שאף כי לפי משטרי הבחירה אין הרשות ליהודים לעלות במספרם יותר על שליש מן המספר הכולל של כל הנבחרים בכ״ז כל מחלקה בפני עצמה בחירתה בחירה, ואם למשל מספר כל הנבחרים היהודים לא הורשה לעלות יותר על 24 כמו שהוא בנידון אדעססא, אבל לא יתחייב מזה, שאין מחלקה אתת רשאית לבחור יותר מן 3, וע״כ אחרי אשר באדעססא מספר כל הנבחרים בשלש המחלקות וגם קויפמאן בכלל הנבחרים לא יעלה על 24 לכן אף כי הוא התשיעי מן המחלקה השנית בחירתו כשרה, עכ״ל מעיר פ״ב מודיעים למ״ע וויעק 71) ידיעה נכבדה בערכה אשר ראוי לאחב״י לשים לב אליה, והיא: ביום 15 לחדש זה בהיכל ראש כנסת הגדולה להדת הפראוואסלאווית נקהלו בני „חברת ארץ ישראל״, ובראשם כבוד הנסיך הגדול סערגעי אלעק- סאנדראוויטש אחריו נאספו באו שמה גם החברים הנכבדים כבוד הנסיך הגדול ניקאלאי ניקאלאיעוויטש הבכור וכבוד הנסיך הגדול פאול אלעקסאנדראוויטש הכהן הגדול המעטראפאליט יאאנציוש ממאסקווא ואיזידור מפ״ב הגראף איגנאטיעוו ושאר אנשי החברה הנ״ל הסופר והמזכיר של החברה עלה הבמתה ונתן דין וחשבון בקיצור נמרץ מכל פעולות החברה עד היום אחריו החבר הנכבד ה׳ היטראווא קרא לפני הנאספים ספר כתוב ע״ד מחקרי אה״ק, בו יאמר הכותב, כי במשך מאות רבות בשנים איש לא שם את לבו לחקור ולדרוש מחקרי אה״ק, ורק בדור החדש החלו חכמי אייראפא להתחקות עליה בפנות שונות ומחקירותיהם ודרישותיהם צמחה ספרות חדשה המיוחדת לארץ הקדושה — אבל בכל זאת כל החקירות וההתחקות וההתבוננות וכל הספרים אשר נדפסו עד היום בענין הנעלה הזה, אין די בכולם יחד לרוות את התשוקה העצומה המקננת בלבות בני רוסיא אל המדע היקר הזה אשר על גביו חרשו הורשים והאריכו למעניתם, אך אחד ממאה הניב תנובה טובה, על החזות הקשה הזאת מתאונן הסופר, ואחרי הזכירו לתהלה כמה וכמה תיירי אה״ק חכמי רוסיא והכמי חו״ל, עורר בדברים נמרצים ללכת מחיל אל חיל במלאכת חקירת אה״ק, והוסיף לאמר, כי בדבר הזה משפט הבבורה לחברת א״י הפראוואסלאווית יען הפרא- וואסלאוויע לבדה היא בית האוצר אשר בו גנוזות ואצורות כל ההגדות והמסורות הנאמנות ע״ד המקומות הקדושים בפלשתינא לשמע הדברים האלה מחאו הנאספים כף, והחליטו לפעול ולעשות בענין הזה, ולמען תרחב ותסוב פעולת החברה בחרה בחברים חדשים — בעירנו וזארשא זה לא כביר נקנסו איזה אנשים יהודים אשר נועדו לבית המשפט המחוזי בתור עדים במשפט אחד ולא באו להעיד עדותם יען ביום ההוא היה ראש השנה לישראל. כעת מודיע הקור' צאדז׳ (70 ) כי העדים הגישוקובלנא ע״ז אלבית דין הגבוה מעל גבוה במדינה סודעבנאיא פאלאטא) ועורך הדין מצדם סמך את הקובלנא על שלשה יסודות נכונים ונכוחים, והיסוד העיקרי הוא, שאין הצדקה להשופטים להועיד לבית המשפט אנשים נוצרים קאטולים להעיד בימי החג הקדושים להם על פי דתם, ואחרי אשר חק זה נוהג בקאטולים, לכן אין כל סמך וסעד למנוע טובת פעולתו מן היהודים לבדם, להבדילם לרעה אותם ואת דתם, על שלשת יסודות הזקים, כאלה תמך עורך הדין את הקובלנא, ושופט בית דין הגבוה החליטו לבטל את ההלטת ב״ד המחוזי והקנם אשר קנסו את העדים היהודים בעבור שלא באו להעיד ביום ר״ה — בין הודעות מכ״ע על אדות ההכנות הרבות והשונות אשר תכין הממשלה ליום הכתר לכבוד הקיר״ה, נמצא את הידיעות הנכבדות האלה, במכ״ע וויעק 71 : בימי חג הכותרת ישבו במאסקווא, כל גדולי השליטים בכל ענפי הממשלה וחלקי כלכלת המדינה ביניהם: כנסת הגדולה הפראוואסלאווית סוד יועצי המלוכה ועד המיניסטעריום, והסענאט המושל, ועבודת הלשכה הראשונה של הסענאט תהיה כפולה : א) להוציא לאור חוקים וסדרים חדשים בתור מאניפעסטין של הקיר״ה, ב לגמור כמה וכמה פסקי דינים ומשפטים העומדים להגמר במאסקווא ביום שמחות ההוא. — מעיר חארקאוו מודיעים, כי מימי הנהר עלו על גדותיהם וזרם כביר שטף על העיר ויכסה רחובות רבים, ובפרט במקומות השפלים פרצו המים לתוך הבתים עד לעליה הראשונה, כל הגשרים נהרסו ורק שני גשרים נשאדו עוד על מכונם, בתוך המהפכה קרו אסונות גם לנפשות, בקרבת קרעמענציג נהרם גשר ע״י שטף המים, מסלת הברזל נפסקה וגם שאר הדרכים התקלקלו עד כי אין יוצא ואין בא, לפי הידיעה האחרונה קלו המים מעט קט בחארקאוו. — מכ״ע זאריא היו״ל בקיוב משיב דברים נמרצים לראש העיר ההיא, האשכנזי ה׳ אייסמאן, אשר חרף מערכות ישראל בקהל עם, אחת מעלילותיו היתה, שאין ביכולת העם להתחרות עם היהודים במסחר המקומי, וע״ז תשיב הזאריא: למען האמת צריכים אנו להביט מאחור אל תולדות קהלת היהודים, ואל תולדות קהלת האשכנזים בעיר קיוב. יש ויש לנו מופתים חותכים המעידים על ישיבת היהודים בקיוב עוד לפני אלף שנים, אולם מגורי האשכנזים לפי הודעת בע״ד, חוקר הדורות אחד מהם, תחלתם לפני מאה שנה, ומה אנו רואים עתהז כל חלק העיר חמכונה „קרעשצאטיק׳ מלא מפה אל פה בתים וחניות גדולים אשר בעליהם אנשים אשכנזים ובחלק ההוא תמצאו רק זעיר שם זעיר שם בתי ישראל קחלת ישראל אשר מספר נפשותיה עולה עד 10,000 אין לה יותר מבית אחד לדבר שבמצוה לצרכי הקהלה, הלא הוא בית החולים היחיד ומיוחד, שעל עקירתו ממקום הנוכחי וקביעותו במקום אחר דנים בני הקהלה זה כטה שנים ולא הפיקו את חפצם, גם אין להקהלה בית הכנסת כולל, לא בית מחסה ליתומים וכו׳ וכו׳, נגד זה הקהלה הצעירה האשכנזית שהיא בת אלפים נפשות בלבד, ורבים מהם אנשים אשר עיקר דירתם בחו״ל ופה ידורו רק דירת עראי, הם יש להם ביו. תפלה כלול בחדרו. בית לימוד אמונה, בית מחסה לזקנים, ועוד כהנה וכהנה, כאן הבן שואל: האם באו האשכנזים הלום כבדים ברכוש ובכסף? לא, המה רק במקלם באו, עניים ודלים״ כורמים ויוגבים תופרים וסנדלרים, ועתה היו לקציני קיוב עכ״ל מכ״ע הנ״ל— מעיר קישיניעוו מודיעים, כי בעל מלאכת מורי שעות היהודי ה׳ שטערנבערג גמר מלאכתו בהמצאה נפלאה מורה שעות, ובו מכונה (מעבאניזם) מתוקנה באופן מאד נעלה. מורה השעות עשוי להעמידו על השלחן והוא מצייר תבנית בית תפלה הפראוואסלאווי, אשר בקישיניוב ורצוף בו גם תבנית לשכת הפעמון מלמעלה, ושלש פעמים ביים בשעה התשיעית בבקר ובשעה הי״ב בצהרים ובשעה ה׳ שאחרי הצהרים המכונה מתפעלת ומחדרים הפנימיים בוקע ועולה פסל בתבנית אדם ומנענע ארבעה הפעמונים, ופסלי אנשים עניים היושבים אצל פתח בית התפלה יניעו שפתותיהם כמו יתפללו, ומן- שערי הבית יוצא כהן הדת וכחניו ומשרתיו אחריו, כולם מנעבעים ראשיהם וקורצים בעיניהם, פסלי האנשים עשוים מעץ, ודומים אל כהני הדת הפראוואסלאוזית בקישיניוב דמיון שיש בו כדי הטעאה. כל המלאכה עשויה בשלימות התיקון ובאומנות שאין לצייר האומן הנפלא הזה הוא איש יהודי מתפרנם בדוחק ממלאכתו, ויושב בדירה קטנה וחי חיי צער ועניות, משך שלש שנים עסק במלאכתו זאת ורצה לגמור את מלאכתו ולהעמידה בשערי המצבה בשנה דאשתקד במאסקווא, אך השעה היתה דחוקה לו ולא עלתה בידו לגמור מעשהו, כעת קבל רשיון מאת פקידי המקום להעמיד את מלאכתו לראייה בביתו והבאים לראות משלמים לו דמי כניסה 15 קאפ׳. אמנם קונים קופצים עליו ונכונים לשלם לו שכר עצום, אך הוא ממאן למכרו יען לפי דבריו, אם יתקלקל אין איש אשר יוכל לתקנו בלעדו מכה״ע העברי הרוססי׳ מודיע, כי הד״ר בחכמת הרפואה אלעזר מינאר, בנו של הרב המטיף מינאר במאסקווא, אשר בשנה שעברה זכה לפרס בבית החכמה עבור מחברת יקרה שכתב בעניני מדע, החכם הזה נבחר כעת לחבר בחברת „חוקרי תולדות הטבע״ בצרפת. — מכ״ע הנ״ל מודיע מעיר אדעססא מכה״ע ליסטאק היו״ל שם, כי אחד מן שמועה אשר באה במ המסיתים המכנה א״ע „ד״ר בן ציון" בא בברית עם להקה אחת של יהודים המשחקים בתיאטרון קטן בלשון הבלולה „זארגאן״ לעונג ההמון, והשתדלו והשיגו משען כסף מאת חברת המסיתים אשר בלאנדאן, בתנאי שבסוד משהקים אלה יקובלו למערכה על הבמה ציורים ספוריים אשר טעמם ונימוקם לרוח המיססיאנערי לצודד בזה את נפשות היהודים בני ההמון הבאים להתענג על נועם החזיונות, לפי הגשמע נתנה ברת המסיתים בלאנדאן את עיניה בבעסאראביע ושלוחיה משתדלים לפרוש שם מצודתם, ובקישיניוב יש להם בית ספר כולל לחנך את צעיריהם. אחריות השמועה הזאת על מב״ע אדעססקי ליסטאק הנ״ל. — מכ״ע הנ״ל מביא ספור מקרה שקרה בעיר הקטנה רישקאנאווקא מ(הובא גם באיזר׳ N 13), שם גר איש יהודי חנוני מוכר משקה שהתפרנס בריוח עד היום, אולם כאשר יצאו לפועל הסדרים החדשים ע״ד היהודים חנונים של משקה, עי״ז הוכרח היהודי דנ״ל לקנות תעודה מאת הממשלה למסחרו על שם מיודעו איש נוצרי מאלדאוויאני, ואותו הושיב בתוך החנות, אחרי זמן מה בא חיהודי לגבות כסף הפדיון. שלום לך איוואן, ההיטב יתנהל מסחרנו?— היטב יתנהל מסחרי. האספנו כסף הרבה? „אספתי כסף הרבה׳ ענה המאלדאוויאני, וסוף דבר היה כשתבע היהודי את כספו החזיק בו המאלדאוויאני והוציאהו בחזקה מן הבית — בעיר יעליסאוועטגראד, ובעיר באלטא נפתחו בתי אוכל לתת אוכל חנם בלא כסף להמון העניים אשר מפאת הפגעים בשנה שעברה מספרם בערים הנ״ל הוא כביר ועצום בעירנו ווארשא התנדב הגביר בערקסאהן לזכר נשמת חילד אשר מת עליו בימים האלה, סך עשרת אלפים רו״כ לקרן קיימת, והפירות למעשי צדקה וחסד שונים אנגליא ורוסיא, מכאן ואילך תוגרמא מוציאה לעז על היחודים שנדרו נדרי הבאי להחזיר עטרת מלכותם ליושנה. וזולת התשובה הטבועה במטבע של מלכות נתנה תוגרסא דבריה בפי מוציאי לאור מכתבי עתים שהם עבדי צאן ברזל אצלה, ובל״ס על פיה מלאו עמודיהם דברי שנאה והוללות נגד היהודים, טבלו קולמסם בט׳ סאה של מרה, ונזכיר מדבריהם פלפלת אחת כל שהוא שאומנות היהודים אומנות לוסטים, ושרובא דרובא (! 7 הם אפוטרופסים לעריות (ר״ל מחזיקים בתי זמה) אמנם לא צורך היה לתוגרמא בתשובות כאלה, גם מבלי התנצלות — מי יתן שתוכחש השערתנו — המחאה שהטילה אנגליא בתוגרמא היא כזורק אבן לחטת ולכי תיכול עלה כורא דמילחא תמלא תוגרמא רצון אנגליא, הלא כן כל השאלות והמאות העולות ובאות בעולם המדיני. בולן מתנהגות בכבדות, ועאכו״כ מחאה כזאת אין חרב נעוצה מאחריה, ושיודעת תוגרמא במחשבה תחלה כי בעבורה לא תפרוץ מלחמה, אבל אחרי אשר רצית להשיב תשובה, אן חכמתך ואן סכלנותך מלכות ישמעאל ? האם לא מצאו שריך תשובה נצחת עד שתירצו בדוחק תשובה חגרית כהנ״ל? לא שמעו או שמעו ושכחו שרי תוגרמא, כי בעת „הרעמים והזועות׳ בשעה שנקבצו ג׳ רבוא ישראל בעיירות העומדות על גבול אשכנז, ורבים מהם באו לאיידטקוהנען ולא עלה על לבם להשתקע באשכנז, אך בקשו מקום ללון בו ביום עמד ביסמארק וצוה את שר הפנים פוטקאממער, ופוט- קאממער מסר להלאנדרעטהע והלאנדרעטהע חסרו להזאנדארמים, ואלה אחרוני האחרונים אנשי „פיקקעלהויבען רדפו את אחב״י האומללים, וגרפו אותם במגרפות ובשלשלאות של ברזל, ואם באנו לכתוב אין אנו מספיקים לתנות את תזקף הצרות והתלאות שנשאו שם אחיי האומללים מידי שוטרי נסיכא „תקיפא כפרזלא״! ביסמארק רשאי ואין אתם התוגרים רשאים, הוא בכף אחת ואתם בכף שניה הוא מכריע את כולכם! ומי יתקע לכפינו כי לא ניצוץ ביסמארק בוער גם שם בתוגרמא נגדנו? בעינינו כל כת וכת אנטיסעמיטית בכל ארץ שתהיה היא כעציץ נקוב היונק משער האשפה שבברלין, יונק מכחו או מכח כחו של ביסמארק, בין שיש בו טעמו וממשו בין שיש בו טעמו ולא ממשו, כי טעם כעיקר „ושדי נופו בתר עיקרו׳, וכל גרן האטד וצומת הגידין של האנטיסעמיטיזמוס כלז מצומצם ומקופל בארץ אשכנז בלעדי האשכנזים וקודם מתן שיטתם האנטי- סעמיטית היתה השנאה לישראל דומה לכפיפה שאין לה אזנים, עד שבאו הפילוסופים ההם, ובהבינם בחכמתם להרע את אמתית הכלל „אין תורה נקנית אלא בסימנין השתמשו בהכלל הזה לחבל, ועשה אזנים לשיטה זו, שם וכינוי, ונטלו קרני ההוד מאת הממשלה, ושמה מכניסים ומשם מוציאים צוררי היהודים בכל מקום שהם, כעת נתברר הדבר למה לא היתה אסיפת האנטיסעמיטים בעיר כעמניץ במועדה הכל היה מתוקן לאסיפה, הסוחר הערצאג בברלין הכין סדינים המצויירים ויריעות ועטרות של הדס ופרחים לקשט את כותלי הבית, אף גם לקטו מקראות כמו: הבה נתחכמה וכו׳, ישנו עם אחד וכו, ידיע להוא למלכא וכו׳, לבותבן על קירות הבית ולמלא כל גינתם ירק זה, אך לאסונם ולבשתם בין הזמנה ובין כניסה לאסיפה קלקלו רבים מן האושפיזין אלה בדיני ממונות ואלה בעבירות שבין אדם למקום, (כגון ליבערמאן שגדף אלהי ישראל כאשר הבאנו בהצפירה גליון הקודם), וגם האיש רופפעל שנועד. להיות חזן הכנסת שם, נכשל בעבירה דבן נת, והרי כל כת האנטיסעמיטית כמסרק שניטלו שיניו ומכ״ע „קרייצצייטונג״ מתאבלת על שלא יצאה האסיפה לפעולות, לפי דבריה תכלית האסיפה הוא לחקור למה יצא אפרות מן הביצה שנולדה ביו״ט ראשון, באסיפת האנטיסעמיטים הקודמת שהיתה בדרעזדען, אשר משם שלחו ספרים אל כל העמים והממלכות, ולדברי מכ״ע הנ״ל לדאבון לבו לא עשו כלום עד היום, והנה כעת היה להם להתפלל תפלת מוסף אל כל העמים והממלכות לשמוע בקולם ולסגל להם את שיטתם, אבל עלובה כלה שזינתה בתוך חופתה, ועלובים הצזררים שבתוך ל׳ יום קודם חם נכשלו בחטא ולא יכלו לעבור לפני התיבה ולהוציא את הרבים ידי חובתם! לפי דעתנו עטוה יתירה נצנצה בהקרייצט״ג באטרה שאסיפת האנטיסעמיטים הקודמת לא פעלה מאומה בתבל מעיר פיעטראקאוו מודיעים כי שם פקידי המקום בודקים את נהחדרים״ ללימוד ילדיו ישראל, לטהר את חלאתם ולהנהיג בהם מנהג נקיון לפי חוקי ההיגיענע. בדיקות כאלה כבר היו במחוזות פלאצק, וראוי לקהלות ישראל בערי ארצנו לעשות מעשה בעצמם למען הנקיון והטהרה בהחדרים לבל יוכרחו הפקידים לטפל בענין זה. הצופה לבית ישראל תמה אני אם יש בדור הזה מי שיכול להוכיח, אם אומרים לו טול קיסם מבין שיניך אומר טול קורה מבין עיניד״ את הכלל הגדול הזה שקבעו תלמידי חכטים שבבבל בזמנם , קבלו אומות העולם בימינו אלה בנעשה ונשמע, ויטעוחו שורק בפרדס חכמת הדיפלומאטים, והחכם בלונטשלי שהיה מורה הוראה לדיפלומאטים, ומחוקק חוקים בעולם המדיני, נעץ קנה והעלה עליו שרטון חק יה: בענינים הפנימיים אין מלכות נוגעת בחברתה כמלוא נימא, ומי שנפגעה שלא כדין עונה להפוגעת בה לאו בעלת דברים דידי את. החק הזה הוא מן אמפודסמים שאינם צריכים ראיה, ועוד יזכרו קוראי הצפירה כמה פעמים הגיד כזאת גלאדסטאן בבית הפארלאמענט באנגליא בשעה ששלטה שאלת היהודים בארצנו, וכמה לגינין של דיו נשפכו על הדבר הזה בכל מכ״ע באייראפא — ומי זה האמין לשמועה כי גלאדסטאן זה יתזור בדיבורו, ויקפח הלכה הביבה לו, ויצוה את צירו היושב בקאנסטאנטינאפיל להשמיע ברמה קולו לטובת היהודים לפתוח להם שערי מזרח? אילו התפלל הציר האנגלי תפלתו אל ממשלת תוגרמא לבל תנעול שער לפני היהודים מאנגליא, כי עתה לא ראינו בזה דבר זר ונפלא אבל ממשלת אנגליא קשרה חבל בחבל ומשיחה במשיחה, מן השאלה הפרטית הנוגעת ליהודי אנגליא, עשתה שאלה כללית באה להגן גם על יהודי רומעניא ועל שאר אב״י., והיא דורשת בחזקה מאת תוגרמא סילוק מחיצה ופתיחת שערי הארץ לפניהם, הנה כן יודיע מכ״ע הנאסן Sanboul לאמר: הלביא הבריטאני הכה את הכפתור וירעשו הספים, בתחלת מסעי היהודים לאה״ק, כשהוציאה תוגרמא חק נעילת שער בפני היהודים מבוא אל הארץ, אז לא יצאה אנגליא מגדרה, יען בימים ההם עלה שאון מצרים על תוגרמא, ושלהבת השנאה בין שתי הממלכות עלתה מאליה, ע״כ לא רצתה למשמש במקום הפצע, ומלבד זה חשבו רבים וכן שלמים כי את ירושלים ובנותיה לבדן „שויא תוגרמא תתיכה דאיסורא, אבל יהודה ועבר הירדן והגליל תהיינה נחשבות „כקפוטקיא״ להיתר,. אך כאשר יצא כתב ידה של ממשלת תוגרמא ממקום אחר, ממ״ע המשרת לה, ובו גלתה את דעתה שע״פ פקודתה נוהגים פקידיה איסור גם בקרן מזרחית דרומית של א״י, וקרומית של קנה זו עלתה גם בסוריא, והרי הוא כשני חצאי זיתים של איסור שמצטרפין זה עם זה וסוגרים את כל תוגרמא האזיאטית בפני בני ישראל, לדבר הזה לא יכלה אנגליא לחשות, בפרט כי כל סדר ממשלת סוריא הכל צפוי באנגליא, והרשות נתונה לה מימות הקאנגרעסס הברליני להשגיח על זה, לכן עלתה עתה והכתה בקורנס על הסדן— וגם שמעו ותמהו! ממשלת ארצנו רוסיא השתתפה עם אנגליא בדבר זה, וכבר הביאו כל מכ״ע את השמועה, כי הציר הרוססי היושב בבירת תוגרמא הוכיח גם הוא תוכחת מגולה את הממשלה שם, על שסירבה בהכנסת אורחים, שלא כדרך אנגליא אנשי המזרח המדקדקין במצוה זו עד להפליא, מכ״ז אנו למדים שהכלל ע״ד איסור ההתערבות בענינים הפנימיים אשר שנן לנו גלאדסטאן בשנה שעברה איננו נוהג בתוגרמא, ומכאן מודעה רבה להדיפלומאטים שתוגרמא היא מבוא המפולש לרבום וארץ הכרמל נידונה ככרמלית שאיננה לא רשות הרבים ולא רשות היחיד, וע״כ יד כל אדם ממשמשת בעסקיה הפנימיים — ומה תשובת תוגרמא עז? היא פוערת עצמה לבעל פעור של האנטיסעמיטיזמוס, פטישה מתחלק לכמה ניצוצות ראשית תשובתה שרשאים היהודים לעלות לציון להשתטח על קברי הקדושים, אבל להשתקע אינם רשאים לפי דינא דמלכותא אבל דין זה מאן דכר שמיה, הלא על זה סוסב עיקר שאלת אסת שאלמלא לא נצטננו גחלים מידם של המשפיעים האשכנזים לידם של המקבלים מבני עמים אחרים, לא נשתיירו משונאיהם של ישראל שריד ופליט בכ״ז מה רבו גרים גרורים אצל האנטיסעמיטיזמוס בכל הארצות, חצורר שענערער בוויען בעניות דעתו לא יבין שביסמארק משתמש בכת האנטיסעמיטית לצרכו ולא לצרכה, וכשיגיע הקץ לצורך שימושה ישליכה כגרוגרת דר׳ צדוק, הוא לא יבין את הסוד שאינה דומה אשכנז לאוסטריא, הראשונה קרוצה כמעט מחומר אחד וכח לה לקום נגד מיעוטא דמיעוטא, אבל האחרונה מלוקטת ומטולאת טלאי על גבי טלאי כשברי בלים שנעשו להם טפילה, וחלילה לה להקים בקרבה סערה אנטיסעמיטית, פן יתרוצצו הבנים במעיה. הוא לא יבין כל זאת, וקבל את התרפים מביסמארק והעמידם בוויען, והרבה יין עושה הרבה שחוק עושה הרבה ילדות עושה, וישתובבו פרחי כהונה בבית מדרש המדעים, והמסיתים השקו אותם קורט של לבונה בכוס של יוין, כדי שתטרף דעתם וקראו לחיים! מרחוק לאגודה משולשת ווילהעלם ביסמארק ושטעקקער — האם כל אלה אינם „בני פלגשיו׳ של ביסמארק ? סופר מכ״ע „נייע פרייע פרעססע" השכיל באמרו, שבעת הזאת כל פארלאמענט באייראפא יש לו „יוסף שידא״. חבר שוטה באמת, או פקח ועושה מעשי שוטה, ובדברי סכלות וסיפורי חלומות מביא לידי צחוק את הנאספים, והם מכירים לו טובה בעבור זה, כי זולת זה חוטפתם שינה מתוך כובד ראש כן בפארלאמענט האיטאלקי שר צבא שטפשה דעתו מחמת זקנה יוצא תוך כדי דיבורם של הנאספים ומספר שיחות אנשי מלחמה. בפארלאמענט האנגלי אחד האצילים יכהן בכהונה זו, ועד היום היתה כהונה נכבדה זאת יתומה בבתי הפארלאמענט בברלין ובוויען, עד שקמו שני זוללי היחודים שטעקקער ושענערער והחזיקו בה לשמחת לב כל הנבחרים, וכן מוסיף הסופר הנ״ל ואומר, מה שישנו בשטעקקער ובשענערער בפרט, ישנו בכת האנטיסעמיטים בכלל, גם היא מכהנת בכהונת „יוסף שידא' בין העמים — אבל יקחם אופל אותם ואת התוליהם! לא צהוק עשה לנו צורר היהודים האשכנזי ה׳ אייזמאן ראש העיר קיוב שדרש בימים האלה דרשה גדולה של דופי וזרע זרע לענה בערוגה שהכל דשין בה. וכל הדעות הכוזבות והעלילות והשטנות בלל יחד ונתן בחן תבלין, וערב כביצים הטרופות בקערה משום פרסומא מילתא הביאו את דבריו כל מכ״ע הצוררים בארצנו וגם מכ״ע וויעק (65 ) היו״ל בעירנו, אייזמאן גם הוא אורח כמונו. לא רוססי ולא סלאווי בכלל, אך אשכנזי! ובל״ס ביסטארקיאני, ולכן הוא מוצא א״ע מחויב לקיים מצות „קולטורטרעגער״ בנידון האנטיסעמיטי צאו וראו מה בין הצוררים האשכנזים או אלה שריח אשכנז נודף מהם, ובין הצוררים בארצות אשר רוח אשכנז זרה להן. בעיר פאריז מבצבצת טיפה קטנה של אנטיסעמיטיזמוס, והפונדקית של הכת והמינקת של שיטה בזויה זו, היא מטרנותא שכל גדולי העיר מצויין אצלה וM-me Adamשיטה זו יוצאת בהינומא וסתר פנים תשים לה, וגערתה רק בעשירי ישראל אדירי הבערזע בכ״ז כשנודע הדבר למכ״ע sע נתן לבוז מטרוניתא הנ״ל והעמידה „בשער ניקנור״ ע״י תוקף לשונו, וגם שאר מכ״ע הגדולים שנו לה פרקם, והציעו לה „מסכת דרך ארץ זוטא״ שאין מקום בצרפת למחלוקת הדת ולסכסוכי יוחסין בן מי זה האזרח, בן שם או בן יפת, וכי אין מוח הצרפתי תופס את הפילוסופיא האשכנזית הזאת וכו׳ וכו'״ מצרפת נדלג נא לאמעריקא לראות שם את שלום אחינו לפתע פתאום צמחה שאלת היהודים באמעריקא — לע״ע על עמודי מכה״ע אבל גם בזה לא הסכינו אחינו במדינות הים זה הדבר: במכ״ע הגדול Sun היו״ל בנויארק, נדפס מכתב מאת איש אמעריקאני שהלך למסעיו באמעריקא הדרומית ואיקלע לאתרא ששם היהודים עושים מקח וממכר בצמר גפן עם הכושים, וראה שם פסידא דלקוחות, ומצייר את כל סדר הגזיזה שהיהודים גוזים leecc שכן קורין בכרכי הים לעקס- פלואטאציא) את הכושים, מלוים להם כסף וחזקה אין כושי מעיז פניו בפני בעל חובו, אתי מלוה וטריף, אתי מלוה ופריק מעבידו בפרך מוצץ כחו ודמו, קנצי למלין היהודי מתמלא מחורבנו של הכושי, ועושה אותו אסקופה למדרס, וע״ב הסופר הנ״ל בא ומקנא קנאת הכושים, סופר דמעותיהם ומניחן בבית גנזיו, וגוער בהיהודים בגערה אנטיסעמיטית המאמר הזה הגיח סער בין קוראי מכה״ע הנ״ל, בולם הקשו לשאול : הניחא באייראפא שעקספלואטאציא נזכרת לגנאי, אבל באמע- ריקא מאי איכא למימר ? הא באמעריקא כל מה שנקרא עלוו שם „ביסנעסס׳ (עסק) מותר „ומעהק מאנני׳ (הרויח כסף) הוא על כל כבוד חופה מה כל החרדה הגדולה הזאת נגד היהודים, ועוד יותר הוקשה להם על מכ״ע הנ״ל הנודע לחפשי בדעותיו ולדורש טוב ליחודים. אך בין לילה נמשכה הפליאה, וביום המחרת כתבה הרעדאקציון בעצמה שאין היא מאמינה לדברי הסופר, ואחרי ימים מועטים החלה להדפיס מכתבים ומאמרים שהגיעו אליה מן המחוז, אשר על אדותיו היו הדברים אמורים, מר סבר כהסופר הנ״ל ומר סבר להיפך רוב הספרים מטים כלפי זכות, ובעת שאנו כותבים, עוד הויכוח נמשך ועל ידו נתדש פרק שלם הנקרא „שאלת היהודים באמעריקא הדרומית״ שאלת היהודים נגד בני כושים, בני שם נגד בני הם, וכ״ז מפני זובו של קולמוס אחד. בארץ הפילוסופים אשכנז, סבה כזאת דיה להוליד מרעין בישין, להשבית את השלום, ולבלבל ולהלהיב את הלבבות, אולם באמעריקא בארץ המעשה, נקוה כי גל זה יעבור ולא יודעו עקבותיו, ולא תפרוץ חלילה מלחמה חדשה לטובת הכושיס נגד בני ישראל לוחציהם יותר ממה שקראנו לפניכם כתוב במאמר האמעריקאני הנ״ל, אבל לא נמצא בו אפילו עשרון אחד מן העלילות והשטנות אשר מלא מהן קונטרסו של הצורר ה׳ מאכנאצקי בקראקא האיש הזה היה בא כחו של מאטעייקא בריבו עם אייבעשיץ ודבר דברים רעים נגד כל קהל בני ישראל, ולא די לו שדבר דבריו אך כתבם ג״כ והוציאם לאוד בחוברת מיוחדה, אולם ממשלת המקום אסרה את החוברת מבוא בקהל, מה עשה הצורר. הלך והדפיס את החוברת אצל בראקהויז בלייפציג על „הוצאותיו של הצייר הגדול מאטעייקא״ ותרומת הכסף ממכירת קונטרס זה נקדשה „לטובת בעלי המלאכת הנוצרי שנהרסו ממעמדם ע״י יהודים מלוי ברבית״. האין זה היקף סחור סחור להחוקיס „ובקיעת גדיים במחיצה״ שבעבורה שונאינו קובלים עלינו ומקללים אותנו מאה קללות בכל יום ? מה שנאכד באוסטריא הותר באשכנז לכן הדפיסו את החוברת בלייפציג, אילו נמצאו יהודים דורשי טוב לעמם והתעוררו על זה, וספרו לממשלת אשכנז שהחוברת הזאת נפסלה בקראקא, כי אז אולי ידעה אשכנז בושת והטילה חרם על החוברת ההיא — אבל אחב״י בגאליציא אחוזים בסבך סכסוכים, ושלהבת השנאה בין המפלגות עלתה עד להשחית בימים האלה הוציא לאור בלבוב אחד המשכילים חוברת פולאנית, בה יספר פרשת גדולת החרם שהטילו רבני גאליציא על הנבחר צוקקער שהוא מן המשכילים. החוברת הזאת עשתה רעש גדול בעולם המדיני בגאליציא וראש דורשי המשפט החל לחקור ולדרוש אם אמת נכון הדבר נעשה החרם הזה או לא, וכל מכה״ע עזרו על ידו, וחילול שם ישראל עלה עד מרום קצו, וטומאת בית הסתרים האנטיסעמיטי בקעה ועלתה בהזדמן לה מקרה מסוגל כזה, בין כה וכה יצאה השמועה כי הרב הגדול ר״ש סופר אב״ד דקראקא ונבחר הפארלאמענט בוויען נאסף אל עמיו פתאום — והנה אנחנו סרחוק לא נוכל לחדור בעיני בקרת אל עומקה של המחלוקת שם, ומה גם בראותנו דמות מטתו של בעל בעמיו חלילה להטיל אבק סופרים, אבל על זה ידאב לבנו, בראותנו את מכה״ע הפולאנים דשין בערוגה זו ומצרפים צירופים את שני המקרים, הוצאת החוברת לאור ופטירת הרב — הכל כאשר לכל כדרכי האמורי — וכל הנגעים והפגעים האלה מדנים בין אחים, חרמות ומסירות חרפות וגדופים, כז בזמן שהשטן מקטרג, בזמן ששני גדולי הפולאנים, מאטעייקא וסאכנאצקי ומי יודע כמה עוד משתדלים להאחיז את אור האנטיסעמיטיזמוס בהעם היושב בגאליציא. קוראים נכבדים הוגענוכם בציורי מראות נגעים, האכלנוכם לענה ורוש הבה נרדה לכם גם חלות דבש נצבים אנחנו בימים האלה בין הר גריזים ובין הר עיבל, בין המברכים ובין המקללים, נפן לימין נראה יחידי סגולה מן העמים יגידו ישרנו לשמאל והנה מחנה עמלקים יקללונו קללה נמרצת, ויכוננ חציהם אל לבנו, על טחרת הסבלנות עומדת ארץ אנגליא, עוד על לבה החשן והאפוד „שווי זכיות ואחוה׳ בעצם תומם, והצוררים בקרבה „בטלה דעתם אצל כל אדם״, בימים האלה עלה היהודי אייזיקס למעלה רמה ונשאה, והורם לשבת בסוד הזקנים ראשי העיר לאנדאן (אלדערמאן) ומן המשרה הנעלה הזאת אך כפשע יבדיל בינו ובין ראש העיר (לארד-מעיער), ויודעיו יחזו לו כי כשרונו יעלהו מעלה מעלה, אמנם עליה זאת היא רק נחמה קלה לאחב״י באנגליא, על אבדן אב בתי דינים וראש סנהדרי גדולה בממלכת אנגליא השר היהודי דזעססעל אשר ע״ד פטירתו הודענו בשבוע העבר האיש המרומם הזה היה חוטר מגזע משפחה דלה אשר לא נודע שמה על פני חוץ, אביו צדוק אהרן דזעססעל נמנה בין הסוחרים, ובאחרית ימי חייו עשה חיל ונחלתו שפרה עליו בנעימים, ובשנת 1824 נולד לו בן פורת זה, ויכירו בו אבותיו כי כשרון נפלא יתנוצץ בנפשו, ויפלסו חינוכו על פי כשרונו במועצות ודעת, קל מהרה השלים הילד את חק למודיו בבתי ספר דרדקי, ויובא אל „חדר תלמוד תורה׳ ללמוד פרק בדת אבותיו, וגם שם התנוסס כשרונו ותשב באיתן קשתו, משם הלך קדימה ויבוא, אל בתי החכמה ובשנת 1843 כלח למודיו חשבון וחכמת הטבע, ועטרת תהלה העולה למטרת השלימות, והחל תקופתו בבית המדרש לחכמת דת ודין, ומלבד זה הגה גם בידיעת הצמחים ובחכמות נכבדות זולתה, ולכל אשר פנה השכיל בכשרונו, ויצא מבית המדרש מעוטר בפאר ותחלה והיה למליץ בשערי המשפט בעיר לאנדאן. שמו חטוב יצא על פני הארץ בכשרונו ובחריצותו ובפרט בישרו וצדקתו היה מופת לרבים בשנת 1865 הורם למעלת יועץ הממלכה, בשנת 1868 נבחר לבית הפארלאמענט, ואף כי רוחו נשאו לחכסת המשפט לבדה ולא מצא חפץ בעניני המדינות, בכ״ז גם במקצוע זה הראה עוצם חכמתו ועומק הגיונו הוא נמנה בין מפלגת אואיגים׳ או „ליבעראלים״., כי כן רוב נבחרי הפארלאמענט היהודים נמנים בין מפלגה זו יען היא הציאה לפועל את שוי זכיות היהודים כנודע, וגלאדסטאן מצא בו מעוז ומשגב, בשנת 1871 היה השר דזעססעל לראש וראשון בלשכת המחוקקים ,Solicltor-eneral) ובשנת 1873 היה לראש בית דין הגדול במקום הלארד ראמיללי היום שבו עלה דזעססעל למדריגה נעלה זו היה 3 סעפטעמבער יום הזכרון לאחב״י באנגליא כי בו ביום בשנת 1189 עשה ריכארד לב הלביא הרג ואבדן ביהודים, ומכ״ע דורשי רשומות הגידו אז כי רצתה הממשלה לכבס כתם זה בנתר ובורית, לכן העלתה איש יהודי למרום המדריגה ביום ההוא. מכ״ע „טהיימט״ כתב שהממשלה „הדליקה עיז נר של מתים אחרי עריצות ימי הבינים ורשעת השנאה, ומכ״ע אחר הביא את האגדה ע״ד אגריפס המלך שקרא בספר, וכשהגיע ללא תוכל לתת עליך איש נכרי זלגו עיניו דסעות, אמרו לו חכמים אל תתירא אגריפס אחינו אתה אחינו אתה (סוטה מ״ה) וסמכו ע״ז את ההלל שממשלת אנגליא יצאה בעקבות ממשלת, ישראל מאז ונתנה משרה נעלה על שכם איש נכרי. בשנת 1880 נבחר השר דזעססעל לסגן הקאנצלער על בית החכמה בלאנדאן (לארד גראנוויל הוא הקאנצלער), ובדרשה שדרש אחד המורים לכבוד דזעססעל אמר : רבים תלמידים מבית החכמה הזה עשו חיל אך השר דזעססעל עלה על כולם, כי אין כסוהו במעלותיו ובמדותיו כאלה וכאלה כהונות נכבדות נפלו על שכם השר דזעססעל, בבית החכמה שם משטרו כי הלארד גראנויל מלא ידיו לכל דבר. בפקודות החינוך בממלכה בפקודות הפארלאמענט, ובשאר עניני רבים הכנים ראשו ורובו, ולכל זה מצא די עתותיו, וזולת זה עבד עבודת החכמה, חקר ודרש בחכמת הטבע והגה בחכמת המשפטים, לעטו ולדתו היה נאמן עד יום מותו, התגאה ביהדותו, ונתן מכספו לכל צרכי הקהלה, וזה שבוע ימים התנדב מאה לוטרות שטערליגג לטובת „בית תלמוד תורה׳ בלאנדאן. בחברת „אגודת אחים״ Alo-Jewish Association)היה הוא סגן הראש, ולטובת אחב״י ברומעניא פעל ועשה הרבה, בימי חג ומועד התפלל בבית הכנסת, ושני בניו נתחנכו שם „לבר-צוה״, גם בית דינו היה סגור ומסוגר ביום הכפורים, אשתו היתה ממשפחת אצילי ישראל „באראן קעניגסווארטער׳ בוויען, ובניו ובנותיו נתחנכו בדת ישראל, בעלות כוכב הצלחתו עד למרום, לפתע פתאום חלה וחרופאים אמרו לא דבר, ועוד בשבוע העבר קראנו במ'ע .e. Chon כ שר דזעססעל לאט לאט ישוב לאיתנו פתאום גוע וימת איש המופת בשנת החמשים ותשע לשנות חייו ולא השאיר כמותו איש שהכל בו, בהונה גדולה במלכות, חכמה נפלאה, אמונה אומן לעמו ולדתו, וכתר שם טוב לתהלה ולתפארת בצדק יתאבלו עליו כל אחב״י, ומכה״ע הגדולים בלאנדאן, טיימס, דעילי ניום סטאנדארד, דעילי טעלעגראף ועוד כולם אומרים קדיש אחרי האיש המורם, ונותנים פאר גם להיהורים ולדתם אשר הוא בגדולתו שוה עליהם הוד והדר גם כל השופטים בלאנדאן, איש איש לבדו, הספידוהו כהלכה— ומה יענה ע״ז הצורר האפפקע, הוא מא להשבע לפני שופט יהודי בברלין, ובלאנדאן איש יחודי היה גדול השופטים ושוטר החותם של מלכות בריטאניא? את זה לעומת זה עשה האלהים! לאנדאן. אף כי לא אלמן ישראל מצרות רבות ורעות בכל יי חלדו, כי מאז היותו לגוי ועד עתה אך מוכה ומעונה הוא, וכמו נועד מההשגחה להיזת כמטרה לכל חץ ולכל יד רשע כי תנחת עליו אבל גורלו לא היה עוד רע ומר כגורלו עתה. זה שתי שנים אשר נשא ונסבול כל יד עמל ותלאה, ומעט הוא המכות שהכונו צוררינו בגופנו ובמאודנו עוד לקינו על אחת שבע בנפשנו, בהביטנו על עמודי מכתבי העתים לישראל מהשנים האחרונות האלה תאחזנו רעדה, איך רבו רבי ישראל וגדוליו שנקטפו מארץ חיים בהעת הזאת, ואשר הקריבו נפשם וכל חלקם בחיים בעד טובת כלל ישראל, בין רבי ישראל וגדוליו היותר גדולים ונכבדים אשר הראו חום אהבתם לעמם בפועל שהלכו לעולמם בזמן הזה, יחשב הרב הישיש המטיף המצוין גרין. המטיף הנעלה הלזה ידע והוקיר עד מאד את הספרות העברית החדשה, ובביתו היו נמצאים כמעט כל ספרי ההשכלה שנולדו על ברכי הליטראטור עד הזמן האחרון הזה, וידיו היי רב לו גם בתלמוד כתלמודי נפלא בהיותו בן שלש עשרה שנה תרגם את התרגום שני לשפת אנגלית צהה. ובימי השבע עשרה לחייו קבלחו לרב ולמטיף בבריסטול, הוא היה אחד מהסופרים היותר גדולים ומצוינים שעשו להם יד ושם בשפת אנגלית בהיותו בבריסטול יצא למלחמה בעטו החד והשנון במכתבי העתים האנגלים, נגד הד״ר קרוילי חבר הפאלעמענט שהשתדל בכל מאמצי כחו לבל יבוא איש יהודי לשבת בסוד הנבחרים „פארלעמענט׳ ונצחו המטיף המנוח הלזה הראה אז להאנגלים, לדעת כי התלמוד אינו עומד למכשול להיהודי לעשות חובתו לארץ מולדתו, ולהפך, דתנו תזהיר אותנו להיות אזדחים מועילים במדינה, ולאהוב את כל האדם ככל אומה ולשון והשר סיר משה מאנטעפיורי בא בכבודו ובעצמו לבריסטול לדאות את הגבור המנצח הלזה פנים, ויברבהו בברכת מז״ט על נצחונו הגדול, והשיב תודות לו על אשר יצא להלחם מלחמת מצוה בעד עמו הוא היה אחד ממיסדי בית הספר לרבנים לאחינו האנגלים המכונה דזשואיז סקאל הוא השתדל בכל כחו לפני הממשלה פה כי כל היהודים אשר ושפטום השופטים לשבת בבית הסוהר, ישלחום למקום מיוהד, והוא בעצמו בא בראשון לשבוע והתפלל שם עמהם תפלה בצבור, והטיף להם שם מלתו להתהלך בדרך תמים את אלהים ואנשים. בבל שבוע ושבוע בקר את בית החולים שחולי ישראל נמצאים שם, וכל מה שהיה ביכלתו עשה למענם וממנו ראו הגבירות והשרות לכסות מערומם עת צאתם משם אם עניים הם, המטיף הזה היה המנהל הראשי להדבר שבצדקה אשר כוננה ידי הגבירה ליידע יהודית מאנטעפיורי המכונה בשמו יeishomobossont omme הבית הזה נוסד למען אחינו בני ישראל בלאנדאן שחלו מחלתם ונפלו על ערש דוי באחד מבתי החולים או בביתם, ובקומם ממשכבם ישלחום אל המקום הזה העומד הרחק מהעיר בין שדי חמד לשאוף רות צח ושב ורפא להם, בבית הזה יאכילום וישקום וכל צרכיהם ינתן להם על צד היותר טוב המשגחת על הבית הזה היא הגבירה מאדאם iatshwel. הגבירה הנעלה הלזאת מנהלת את הבית בתבונת כפיה ובחכמת לבה ובכשרון נמרץ. כל מי שבקר את הבית הזה וראה כל התכונה והסדרים הנעשים בתוכו ע״י הגבירה הזאת ונועם מדותיה, והנהגתה את החולים הבאים לחזק עמודי בריאותם, יודה, כי החברה הנעלה הזאת יודעת את אשר לפניה, ובכל לב ונפש יעמולו אך להטיב להחולים הבאים שם, וכל כסף לא ייקר בעיניהם להגיע אל המטרה אשר הציבו להם לרפוא לשבורי לב ולמוכי מחלה בימים יבואו אדבר בארוכה במאמר מיוחד על דבר הבית הזה, כי ראוי הוא לתת לו מקום בהצפירה היקר למען ידעו השרות הנדיבות האלה, כי אחינו יוקירו פעלן ויתנו לשמן הכבוד הראוי לפי ערך מעשיהן, ולהחברה הנכבדה הזאת היה הרב המטיף הלזה לראש ולמנהל בימי צד ומצוקה לאחינו בארץ רוסיא אז קם הרב המטיף הזה ויעורר את אחיו בני עמי האנגלים במאמריו היקרים בהטיימס, לרחם על עשוקים, אחריו נהו גם גדולי הסופרים האנגליים לעורד גם אחיהם לקום על נדבות ברביעי לשבוע הובל לקברות ברוב כבוד והדר מרכבות רבות ושחורות כסו חרחובות ופני כל המלוים קבצו פארור בהופיע כל הכבודה בשערי מועד לכל חי, קדמו כל נערי בני ישראל מכל בתי הספר אשר בלאנדאן, את ארונו של חמנוח בדגלים שחורים, הרב המה״ג והמטיף המצויין דאקטאר הערמאן אדלער החל להטיף מלתו ונשא עליו מספד מר, וכיד לשונו הכביר העביר לפני שומעיו בדברים חוצבים להבות אש את כל הדברים הנעלים והטובות שעשה לעם ישראל, וסיים בדברים האלה: אף כי מאד ידאב לבנו על הרב המטיף והמורם מעם הלזה ההולך למקום שלא ישוב עוד אלינו, אך מה נוכל לעשות כי יד אלהים עשתה זאת, חובתנו גדולה לעמול בכל עוז שכל הצדקות והדברים הנעלים שעשה בחייו יעמדו לדור דורים לזכר נשמתו הטהורה של חרב הזה. תקותנו תאמצנו כי דברי הרב המה״ג דאקטאר אדלער הנכבדים בפני עצמם ויוצאים מפי רב נכבד כזה, ואשר דבריו נשמעים מעולם בקהל עדתו, יהיו גם עתה רצויים ומתקבלים ללב אלה שהעוז בידם אחרן נתן אבעלזאהן לפעול טוב בעמם קראקא. בירח אדר שני תרמ״ג, שמח לבי ויגל כבודי להודיע לקוראי הצפירה, כי זה ימים לא כבירים נוסדה בעירנו קראקא יע״א, בהשתדלות הרב הגאון אב״ד דקהלתנו, וגם ר׳ אהרן מארקוס, אשר השליך אחרי גוו כל צרור טרדותיו אודות הרעיון הנכבד הזה, חברה אחת לישוב ארץ ישראל, ע״י האסיפה אשר מצאה מקומה בבית הרב הנ״ל ביום א׳ כ״ח טבת מנכבדי נגידי עירנו, ושם בררו אנשים שרים ונכבדים לראשי מנהלי החברה, את ר׳ מענדיל פרענקיל לנשיא החברה, ר׳ אלעזר מרגליות למשנהו, ר׳ יהודה בירגבוים, ר׳ ישראל קראסוצקי ר׳ משה באליצער לקאססירער, ר׳ משה שמעלקעס לרואה השבון, ר׳ יעקב גראספעלד., ר׳ בונם צוויג. והאחרון השלם ר׳ אהרן מארקוס למזכיר, והכריזו ברבים כי ביום א׳ שמיני י״ז בחדש אדר שני תהיה עצרה גדולה שנים שנים מכל בתי הכנסיות ובתי המדרשות, לטכם עצה ולהמתיק סוד איך להרחיב חברה בין אחינו ב״י היושבים בארצנ, וגם לעשות אופנים וסדרים ישרים לטובת המטרה הנשגבה הזאת מה טוב ומה נעים, כי סוף סוף התעוררו אנשי עירנו לדבר המצוה הגדולה להחיות אחינו בני ישראל על אדמת קודש ארץ אבותינו, ארץ אשר לא במסבנות תאכל בה לתם, לא תחסר כל בה לאיש אשר עצמוסיו מלאו עלומיו, ארץ אשר יוכלו לשמור שבת מחללו וכל מצות דת תורתנו הקדושה, כפלים לשמחתי כי לא על צחיח סלע זרעתי אמרתי (ראה ביזרעאל׳ ש״ע 21 ), חינן רחמנים בני רחמנים לא בזו מלי הנותנים לקח טוב וישר תעלה החברה הזאת כפורחת ותתפשט ותתרחב במלוא רוב ארצנו אברהם בד״י דייטשער (המכונה א. ד—ר) סטריא (חבל על דאבדין). אבדה שאינה חוזרת אבדה קהלת והעיר קראקא בפרט כי יעקב בגאליציא בכלל הרב הגאון המאוה״ג ר׳ שמעון סופר זצ״ל שבק לן חיים ביום ב׳ לחודש דנא, בן ס״ג שנה היה במותו, וכ״ה שנה עבד בכהונת הרבנות בקראקא, בעודו בן כ״ב שנה נקרא להיות רב לעדת ישרון בעיר מאטערסדארף, כבוד גדול עשו לו במותו, וגדולי רבני גאליציא נסעו לקראקא לגמול עטו חסד של אמת, והספידוהו כהלכה. וגם הרב הגאון רשכב״ה מהור״ר צבי אורנשטיין נ״י מלבוב היה בין הבאים ויעורר עליו לויתן. ג. ע מענדראחאוויטץ תנצב״ה. לאדו בצדק יאות לנדיבי עירנו שם הכבוד „גומלי חסד בני גומלי חסד״, זה שבועות אחדים עלה בלב גבירי עדתנו אשר מדת החמלה קננה בלבבם, לצאת לעזרת אחיהם כל קשי יום, ובהשתדלות הגבירים הר׳ ישגאלדמאן, והר״ יצחק מאנדזיעצקי, יצא הרעיון הזה אל הפועל, ויסדו פה לאדי חברת „גמילות חסדים״ אשר מטרתה להטציא עזר, ומשען אל כל דורש חסד, וזה לא כביר קראו עצרה והחברים התאספו יחד להרים נדבות כל אחד לפי ערכו, והממעיט לא חחסיר מן מאה רו״כ, כל כסף התרומה עולה לסך 20000 רו״כ והגבירים הנ״ל, מלבד נדבת עצמם משתדלים להגדיל ולהאדיר עוד פעולת החברח בימים יבואו, יהי ה׳ עמהם וברכת העניים משה לידאר עליהם תבוא. אלעקסאט במכה״ע המגיה N 10 נעתק בשם מכה״ע האיזראעליט, אשר הד״ר מוהרל״ף נ״י, קנה באה״ק קרקע בעד ארבעים משפחות ונוסע עתה לבחור את המשפחות ההן. לזאת חובה עלינו להודיע שהדבר הזה הוא מכשול לרבים, כי מעולם לא יסד הרל״ף שום קולוניא חדשה באה״ק, רק השתתף עצמו בעד שולחיו לקנות ביחד עם אנשים ידועים שקנו בעד עצמם ומספרם כארבעים משפחות לערך כברת ארץ שקנה חרל״ף יהיה רק כאלף דוננאם לערך, אשר שולחיו המנדבים לא יתנו מזה לאחרים, ומטרת מגמתם ידוע להחזקת ת״ת כנזכר במ״ע האיזראעליט. הכו״ח פה אליקסאט טו״ב אדש א׳ ל׳ פרומקין החופ״ק הנ״ל סמילא (פלך קיוב) לבי ידאב בקרבי לראות האי-סדרים השורר בעירנו, בית החולים סגור על מסגר זה כבר ועניי החולים יגועו מעוצר רעה ויגון, נערים יתומים עזובים מבלי משגיח ומנהל כי אין ת״ת ואין בית ספר בעירנו החישו נא בני עירי לעזרת אחיכם האומללים האובדים בעניים וה׳ ממרום ישקיף עלינו בעין חסלה, וברכת האובדים עליכם תבוא — והנני להשיב תודה להרב הנכבד בעירנו ה״ר מרדכי פרענקיל נ״י. אשר השתדל להטיב מצב עניי עירנו, כי בראותו ימי החג ממשמשים ובאים, והעניים רבו כמו רבו עשה גורלות על מאתים פוד קמח פסח כל נומר 25 קאפ' והזוכים בגורל יהיו שמונה, כל אחד יזכה 25, ומזה מחוייב לתת לעניים 15 פוד, ובאופן כזה מצא מוצא לכסף מעט למשען העניים, יאריך ה׳ ימיו ושנותיו בנעימים כברכת המכבדו מאיר גאלדשמידט אמשטרדם. (רעד הארץ) ביום השמיני לשביעי הוא יום השבת לסדר ויקרא, פחד פתאום הפחיד רוב יושבי עירנו, היבליה ומגדליה גם יחד., אבל לאשרם, אך רגעים אחדים, והוא חלף ועבר מבלי הותיר אחריו רושם, בשעה החמישי טרם אור הבקר התנודדה הארץ ותנוע כסה פעמים, החלונות השתקשקו כותלי הבתים נתדעזעו, וכמה אנשים נפלו ממשבבם, יותר חרגישו את הרעד בעליות הבתים העליונות, ורב אשר וסופר מהקולות הנשמע בהרגעים האלה, ורבים אשר שנתם ערבה להם לא הרגישו מאומה, וגם אני אחד מאלה, לא הרגשתי את הרעש ככל בני הבית אשר ישבתי בתוכם. אך בקומי ממשכבי בבקר שמעתי קול ענות אדם רב על פני החוץ, מספרים את אשר קרם, בראשונה דמו פן כמקרה הראשונה קרה גם עתה, כי אז האש באבק השריפה אשר בבתי המסכנות מסביב לעיר. ושאלו ע״י דילוג רב בכל סביבותיה, והנה שלום ושלוה בלי אסון ופגע אז נוכחו לדעת כי חיה הרעש מסיבת רעידת הארץ ולעת ערב הודיעו כתבי העתים גם משארי ערים בארץ האללאנד שהיה שם גא״ל מפינסק הרעד. הודעה נמצא ת"י למכור ספר ראשית חכמה כ״י ישן להאבן עזרא על חכמת האסטרונומיא, בולל תשעה ספרים, כלי הבטה, המספקת, סיבות עליונות צורת י״ב מזלות כלי חנחושת ס׳ העולם, ס׳ הטעמים, ס׳ חמבחרים, ס׳ המולדות מחירו 200 דו״כ . נם איין זאטץ משניות מתורגם אשכנזית מאת חברת אוהבי התורה והסדע בבערלין דפוס בללין מבורך, מחירם 15 רו״כ כל החפץ לקנותם יפנה על אשר צילינגאלד האדרעססע שמואל אייזיק פעשעם, וארשא נאלעווקי 17 . ללמד לבני ישראל שפת צרפת יצא לאור מעטהאדע חדשה בשם פראקטישעם לעהרבוך דער פראנצעזישען המעטאדען העשויות שפראכע עם מפתח (שליעסעל) אשר לא היתה כמוה בכל להתלמד בהן בלי עזר מורה. כל כללי הדקדוק היותר כברים יתבארו בה על אופן היותר פשוט וכל, והחינוכים בשתי השפות החונים עליהם לקוחים הם מחיי כל יום משיחות בין איש לרעהו ומשלי-החמון (שפריכווערטער). גם כל כללי הקריאה והמבטא ימצאו בתוכה וכל מלה מפורשה במבטאה הצרפתית בדיוק גדול גם באותיות עבריות. מחירה עם המפתח 1 רו״כ, ולמו״ס יותן ראבאט כנהוג, ונמצאת להמכר אצל מחברה כפי האדרעססע שלו. ony L. opony B . Booroב א הודעח לסוחרי ין הן זה שנים רבות נודע לכל מבית מסחר היין מאמיתי ביילה זילבערשטיין, ביר שיסדה ג״כ בית מסחר יין כזה מכבר האננא, שהוא עוד משנת 1830, וזה זמן כ הוא פיליא ממסחר הנ״ל על רחוב גענשא 3 הנקרא זיידענפאבריק, וכעת המסחר הנל הוא תחת ידי, והרחבתי את ענפי המסחר עם כל מיני יינות שונות ומשקות שונות הבאים ממקומות שונים, וגם מי דבש הן על הארט והן על דעטאיעל ובמקחים השוים לכל נפש וכשרים על הפסח הבע״ל, ע״כ אתכבד להודיע לכל הבא עמי בברית מסחר היין שלי, כמו שנודע להם המסח מאמי תי׳. בן יכולו לתת אימון בי כי ישבעו רצון בכל אופני המסחר, וגם עם המקחים הקצובים בלי עודף פרוטה אחת. בונם וואנחאצקער בן הגבירה ביילה זילבערשטיין, מכבר האננא. .B. Wachockier vormnais Bannn, arschau esia 3דרעסו ד״ר בארנאסס ערציהונגס-אינסטיטוט אין פראנכפורט אם מ פאזאנען שטר' 17 שטרעגג רעליגיעזע ערציהונג, נרינדליכע פארבערייטונג פיר אללע שולען גוטע קאסט אונד געזונדע וואהנונג בעזאנדערס פיר רוססען געאייננעט, דא שאן מערערע רוססישע פענזיאנערע אים הויזע זינד רעפערענצן ה׳ ראבבינער ד״ הילדעסהיימער ברלין. ה׳ ראבבינער ד״ר חורזיץ היער ... עססע יינות כשרים על חג הפסח בסקלאד יין במרתף בהאטעל פאלססי לאנגע שטראססע 27 ש למכוד יין גם על דעטחייל בפלאשין ועל גארניץ במקח הזול, בכל יום משעה 10 בבוקר עד שעה 3 אחר צהרים היינות הם כשרים גם על חג הפסת, כפי ההכשר מרבנים גדולי ישראל הנודעים בתבל ליראים ושלסים צבי הירש שפער, מרחיב נאוואליפקי 7 סקלאד הארטאגוע „מיי״ש של פסח׳ מפאבריקען מנישעוו וגאזלין יהיה בשנה הזאת בווארשא ברחוב דזיעלנא נומר 1 בסאליע שוויצארסקא, וכל החפץ לעשות מסחר ביו״ש של פסח יפנה אלי ולבבו יהיה נכון בטוח כי חפצו אמלא באופן היותר טוב. כן גם על הנאליווקעם בחצר ר׳ איטשע אשר קליינמאן 27 ת מול חצר פיינקינד, יוכלו הקונים לעשות בעשטעלונגען להסקלאד הנ״ל ר 5 ולעע) עקיבא לאסקע צור בעאכטונג פיר קאלאניאל אונד צוקקערבעקער זיםע וויר בעקאממען פאן דען הויפט קוועללען בעזפעסקעס, ראזינען אונד ביטערע מאנדלען, שאפטאלע, עטצ׳, פרייזע מעססיג, צו בעציהען זאוואהל אנגרא פארטיען אלס איינצעלנע זאקע. אין טראנספארט קאנטאר דער געברידער טיטונאו עט קאספ״ נאלעווקי הויז מאחאטקין נוטר 9 B pancnopro orop Bp. B ros Ro. Bepmape, BaenRn z Macsa N 9. הנני להודיע כי העתקתי את מסחר היין שלי מבית הר חיים בלאצואט אשר שם מסחר חיין של האדון יאנישעווסקי לבית מוטשינסקע רחוב פעטריקאווסקי 253 א נוכח בית שייבלער החדש, גם נצא כעת אצלי כל מין ייג מחו״ל היינו י״ג אנגארען כשר לפסח ובודדא ואיספאנשע ואוכל להפיק רצון לכל מונה הן בטב המסחר והן במח מלבד היין באסאראביע וקרים.. אשר כבר סבירים אותו ואת טב היין הסוחרים אשר קנו אצלי בשנים הקודמים, ויוכלו להיות בטוחים כי כפלים יחיו שביעי רצון בשנה הזאת מהסחורה שלי אם יבאו אתי במסחר A. H. aporpoeki B . o2. אדרעססע את אחי אנכי מבקשת! זה יותר משלשים שנה עזבתי בעיר מנורי לפנים „בויסס בקורלאנד המדינה שני אחים, אליהו ויעקב בר לייבציק האפשאוויטש. והנה חלפו עשרות בשנים כאשר נסתם כל הזון מהם לכן אפיל תחינתי מי מאנשי בויסק היודע דבר מה אודותם יטיב נא להודיעני ומשכורתו תהיה שלמה מאת בעל הגול המבקשת רחל לאה בת ר׳ לייבציק ראבין M. aR ap rע. ei Ptay. תחבולה לעשות חיל יש לנו למכור תמצית חומץ 801, (עססינ עססענץ אשר מוכשר להיות חומץ טוב כאשר יערב עם 35 חלקים מים. נגד שלוח של 70 קאפעיקעם (בפאפט מארקין) ישיג כל מבקש פראבע. oasep Boב Boaae, Bapm. 6. פראנקפורטער עססיג-עסענ אין הארט אונד אין פלאשען, צו בעקאססען. אויף פסח. בייא מ׳ וויסקאטש, וזארש פראנצישקאנער R10, םהיזע קאפaמ None שאלות ותשובות לבן פרכ״נ טץ דפה השאחר ההוא אי בט׳ כלל אבל נפצא בילקוט פ׳ בשלח סי׳ רנ"נ וכנת הגא אלי על הירושלעי פרובין, לה׳ נ״ע מעדראמאוועך לא טכל לקבל בקורת רזכה מו, ובפרש שלא ראש כס׳, להאלמנה פייג עפקץ לא ידעמו האדרעסע שלה . אדרעססא שלנו S. nooy BapaE. S. Soimsi Warszawie. Dzika ל2 יa עיר בלאשקי הסבוכה לקאליש יבקשו איש י״א אשר לו קל ערב לעמוד לפני התיבה ולהתפלל בעד שכר ארבע מאות רו"כ לשנה חוץ שאר הכנסות קטנות העולה 150 רוב לשנה החפץ לקבל עליו כהונת החזנות יבוא לעירנו בעצמו הירש חיים זאלץ זה ג׳ חדשים אשר בני גדליה פשע- טאווסקי בן יג שנים יצא ממני ולא ידעתי איה הוא קצר קומה ושערותיו בלאנד כל היודע ממנו אנא יגמול חסד להודיענו ע״י המו״ל הצפירה זנוויל פשעטאווסקי מלאדז לעשות כרצון איש ואיש למעו הפיק תצן קנום אשר יום ם ידרשו אחרי חומץ פסח, השגנו מאת הפאבריק שלנו /0 תמצית חומץ על הג המצות כמתבונת החול, רבנים מצוינים מפרסמים בארצנו יתנו עדותם על כשרותו. aep o. Boaserz Bapmcoi 5ע. הודעה יצא לאור ס׳ נם לגוים או „טאנסרעד' מאת בנימין דיזראעלי המכונה לורד ביקאנ- ספיעלד נעתק עברית מאת הסיפר המחולל יחל״ל ג״י מחירו לאחדים 75 ק׳, ולמו״ס רבאט 251. החפץ בו יפנה ע״פ אדרעסע I. enany, B Rie or0p apoo Mea . Bpocro. . Lewin in iew Dmpimhle des H. Brodski. או אצל ה׳ צוקקערמאן מו״ס בווארשא עכטע זיידענע שווייצער מיללער-גאזע פיר מיללער, עמפפעחלט. A.S. WashholeWarshau Naerki9 דאקטאר גוראנאווסקי שפעציאל-ארצט פיר אהרענקראנקהייטען קראלעווסקא 43, טאגליך פאן 4 ביז 9 אוהר נאכמיטטאגס.

|1883-04-10| .e 9 רי מכתבעתי 4 חדשות יוצא לאור אחת בשבוע, מאת חיים זעליג סלאנימסקי הגליון הזה הוא האחרון לרבע השנה הנכחית, ונבקש מאת כל הבעח״ח כי ימהרו לשלוח מחיר חכסף בעד הרבע המו״ל הבא, למען לא יפסקו חעלים מלבוא אליחם בזמנם כסדרם. תוכן העניעים רברי, דימים. פאניעוועז. בוטין. אומאן הצופח לבית ישראל שות שונות קרית ספר. הודבות שאלות ותשובות. הוספה תובחת מגלה. חריצות חסוחרים . מכתב . דברי הימים הדברים אשר דבר זה מקרוב בבית הפארלאמענט האיטאלקי שר החיצון בהממלכה ההיא ה׳ מאנציני, המה נס להתנוסס ותל שכל פיות פונים אליו בעולם המדיני, ממשלת איטאליא נתנה להדפים בהוספות מיוחדות במכתבי העתים את הדרשה רבת הבמות והאיכות אשר מלאה עשרים עמודים בכתב דק וקטן נם נתנה להעתיק את הדרשה ההיא מלה במלה לשפת צרפת ואשכנז, ובדבר הזה הוכיחה למדי כי דרשתו של שר החיצון יקרה ונכבדה בעיניה, ה׳ מאנציני הה למליץ יותר לעצמו ולחבריו המיניסטעריום שנוסד בשנת 1881 הוא הקדים מבוא גדול ע״ד ראשית תולדות המיניסטעריום, הזכיר את כל השאלות וההלכות אשר עלו מאז ועד היום על במתי עולם המדיני, בירר את מצב ממשלות איטאליא בנוגע להממשלות אשר במרכז אייראפא (כן כנה את אשכנז ואוסטריא) אח״כ דבר בצרפת, ובסוף דבריו נגע גם באנגליא בפרט על אדות סכסוכי מצרים. „אדונים נכבדים״ — כן קרא מאנציני אל הגבחרים בחום רגש איטאלקי — עם כביר כמונו, עם בן שלשים מילליאנען נפש, הכולל בקרבו חיל צבא נאזר בגבורה ואניות מלחמה אשר אף כי עוד לא הציעו עד מרום ק התיקון והשלימזת בכל זאת גם עתה קרובות הן במדריגתן לאניות המלחמה אשר להממלכות הגדולות המושלות עלי ימים גדולים (אנגליא וצרפת) עם גבור ומשכיל כמונו בני האיטאלקים לא יתן בריתו אחדות ואחוה לכל ממלכה שתהיה רק להממלכות אשר תבקשנה נתיבותיה שלום ואשר היא תוכל לבטוח בהן כי לא בלב ולב תדברנה עמה המליצה היפה הזאת בדרשתו של מאנציני היתה כפרוזדור להכנים לטרקלין מלא הצעות גדולות ונכבדות, בין הדברים הזכיר את מאמרו של שר החיצון באוסטריא ה׳ קאלנאקי אשר הגיד בשנה שעברה בסוד באי כח אונגארן לאמר : בראות הממלכות הקרובות לנו את הברית הכרותה בינינו ובין אשכנז החלו גם הן להתקרב אלינו, הראשונה היתה איטאליא שהקימה בריתה אתנו, ברית e--)-ת ברוסיא ופולין. ל שולה במוהדם לשנה 5רוכ. לחי שבה 2.75רו״כ. ם לרבע שנה 1.50 רו״כ. ל ביתר הארצות 20 פראנס. B5 ee- - מ מחירו באשכנז: ל 14 ריכם מארק לשנה. בסמרייך 8 פל׳ לשנה. וכן לרבע שנה. שכר מידעות : מכל שורה קרה 5 מאש׳. משורם רהבה 10חא. t- אמת ושלום״. את דברי קאלנאקי אלה הזכיר מאנציני והוסיף עליהם נופך משלו לאמר: אין מלה בפי להוסיף על השרים אשר דבר שר החיצון בוויען. אח״ז אמר מאנציני אם אשא דעי למרחזק, אחזה לי תעודת ממלכת איטאליא בימים יבואו תעודה נשגבה הנתונה על שכמה למלא באייראפא, הנני בטוח כי יבוא מקרה אשר יתן יד לאיטאליא למלא תעודתה זאת המקרה ההוא לא ירחק הק, ועלינו לחכות לקראתו ולהוציא את חרבנו מתערה במועד הנכון לטובת ענין גדול הנוגע אלינו ואל כל אייראפא —. בין יתר דבריו הזכיר מאנציני, גם את צרפת לשבח, ובמתק שפתים דבר על אדותה, אבל עו״ז לא הקהה את העוקץ החד הבולט מכל דרשתו הנ״ל נגד צרפת דברי האהבה לאשכנז ולאוסטריא את בשורת כריתת ברית ואת הנבואה הסתומה ע״ד התעודה העומדת להמלא ע״י איטאליא, וע״ד החרב העתידה לצאת מתערה, זה היא המקור אשר ממנו יצאה בימים האלה השמועה, כי איטאליא כרתה ברית בימים האלה עם אשכנז ואוסטריא וקימה וקבלה עליה לעמוד לימינם אם תפרוץ מלחמה או סכסוך מדיני ביניהם ובין צרפת. השמועה הזאת התפשטה בכל ארצות אייראפא ועלתה על עמודי כל מכ״ע הגדולים, ואף כי מכה״ע המדברים בשם ממשלת אוסטריא וממשלת איטאליא הכחישוה, אין איש שם את לבו אל ההכחשה, ורוב צופי עניני המדינות נוטים להאמין בה. אצבע ביסמארק נשקף מתוך סתר הדברים האלה, ביסמארק יודע לצוד ציד ממלכות כאיטאליא בהבטחות טובות ונעימות איטאליא בכל פנות שהיא פונה בעולם המדיני שואפת רק לטובת עצמה ולתועלתה, „העם בן שלשים מילליאנען נפש׳ כאשר כנהו ה׳ מאנציני עודנו צעיר ורך ולבו מלא תאוה ותקוה להרחיב את גבולו ולרשת משכנות לא לו, ובל״ס הראה לו ביסמארק וסיעתו באיצטננינותם, את ירושת קארסיקא, ניצעא וסאבודיא הנפות אשר רוב יושביהן איטאלקים ובכל זאת צרפת מושלת שם, את הנפות האלה הבטיחו לתת לאיטאליא כאשר תפרוץ מלחמה בין אשכנז וצרפת ואיטאליא תקיים המוטל עליה לעשות בעת ההיא, ולע״ע בל״ס הבטיחו לאיטאליא ש״י עולמות באפריקא הצלחת צרפת בטונים איננה מניחה לאיטאליא לישון, וגם בלבה בוערת התשוקה לרשת את טריפאלים, את מאראקקא, ועוד ועוד, וביסמארק הלא נודע לפזרן ותרן גדול לחלק בחבל מדינות אשד אין לאשכנז חלק ותועלת בהן, ומה ממנו יהלוך אם הבטיח לאיטאליא הררים תלוים בשערה, ו אשר יצרה גדול מיצר כל אייראפא כולה לרשת מדינות קו ורחוקות, האמינה לדבריו, וקימה וקבלה על עצמה -א הגיד ה׳ מאנציני כמובא למעלה — לסלא „תעודה״ נשגבה הנתונה על שכמה באייראפא; ומי זה איש אשר יש לו ידיעה קלה בעניני המדינות, לא ידע מה טיבה של „התעודה׳ הנשגבה הזאת? תעודת אשכנז היתה לקרוע עלזאסס ולאטהרינגען מצרפת ועתה תעודתה מתפשטת והולכת על כל העולם כולו תעודת אנגליא היתה לרשת את מצרים ולרשת בימים יבואו כל מדינה אשר תיטב בעיניה, וכן בל״ם תעודת איטאליא היא לקרוע מחוזות מאת צרפת או מאת הממשלות אשר באפריקא — ותעודת כל ממלכות אייראפא יחד היא לשלוט בתוגרמא האיי- ראפית והאזיאטית תעודה כזאת מלאו הממלכות בימים האלה בענין שאלה אחת הנודעה בעולם המדיני בשם „שאלת הלבנון״ מחוז הלבנון אשר בסוריא היה לסלע המחלוקת בין הממלכות מאז ומעולם, כי המחוז ההוא מלא ערב רב של בני אמונות ועמים שונים, מאראניטים, דרחים, תוגרים, ערביים, ועוד ועוד כולם חפצי קרבות ואוהבי מדנים וסכסוכים בשנת 1801 אחרי אשר היו במחוז הלבנון פרעות ושערוריות, ויתרוצצו העמים השונים היושבים שם, נאספו צירי כל ממלכות אייראפא וכרתו ברית, והטילו על הסאלטאן למנות נציב במחוז הלבנון בן הדת הקאטולית כל נציב ישלוט שם חמש שנים, ובכל בהירה ובחירה יהיו צירי כל הממלכות עם ממשלת תוגרמא בעצה אחת עד היום היה הנציב בלבנון רוסטעם פחה, איש איטאלקי שעלה במעלות פקידי תוגרמא, ועתה כאשר מלאה צבאו, נאספו צירי כל הממלכות לבחור איש אחר תחתיו האסיפה היתה בקאנסטאנטינאפאל ומאשר סוריא היא ארץ חמדה לכל העמים והממלכות, ע״כ דעת לנבון נקל כי מזמה במזמה נפגשו, תחבול ה ותחבולה נשקו, צרפת חפצה להושיב שם את איש בריתה, ואנגליא את הטוב בעיניה, ומכל חילוקי הדעות יצא ונבחר הנסיך פרענעך איש אלבאני קאטולי, אשר ממשלת תוגרמא הוציאתהו מארצו וממולדתו לבל יפעול שם פעולתו במבוכת הרד ההולכת ומתפשטת שם וגם שאר הממלכות סמכו את ידיהן עליו תוגרמא שמחה על אשר עלה בידה לשלח איש כזהלארץ רחוקה, לבל יוכל להתערב בעניני ארץ מולדתו ששם בני עמו מפליגים בכבודו ובמוראו. באלבאניא פעמים עם האלבאנעזים אצל הגבול, ובתגרות ההן נפל רב מזה ומזה, אנשי צבא תוגרמא משתדלים למנוע את העם מבוא בדמים אך האלבאנעזים ובפרט בני שבט הארנויטים הם אנשים שובבים אשר על חרבם יחיו ואין מעצור לרוחם, עיני אייראפא צופיות אל המבוכה אשר בירכתי תוגרמא באייראפא— וגם אל המבוכה אשר לפי הודעת מכה״ע פרצה בין המושלמנים יושבי מדינת ארם (ארמעניא) אשר לתוגרמא באזיא. לדברי הוויעק 77 פשטו שם בערי ארמעניא צירי חוץ לארץ, והם מעוררים את המושלמנים להמיש מעל צוארם את עול מלכות הוברמא, וכבר נראו אותות תנועה הזקה שהתהוללה בין המושלמנים. ואנגליא חרדה מאד על הדבר הזה, מבהע האנגלים מטילים אימה על ממשלתם לאמר, כי אחת הממלכות חפצה לרשת את הארץ ההיא, ואחרי כן גם את סוריא, והיתה לה מסלה לארץ הודו בית המסבנות״ של אנגליא לבד אגודת ענינים אלה האוגדת את כל ממלכות אייראפא יחד, צרורה כל ממלכה וממלכה בפני עצמה בצרור שאלות וטרדות פנימיות. אשכנז משתוחחת תחת שרביט ביסמארק העשוי לבלי חת לחדש תקנות ישנות שכבר אבד עליהן כלח בימים האלה העלה מגדל חדש פורח באויר — דצעה ליסד כנסת המדינה (שטאטסראטה) כנסיה כזאת היתה באשכנז לפנים ועמדו ובטלוה בשנת 1841, ועתה בא ביסמארק בלחשיו לאמר כי הכנסיה הזאת תהיה לעזר להמיניסטרים, אבל באמת מחשבתו להקימה לצרה להפארלאמענט, וע״כ ישתדלו אוהבי החופש באשכנז להפיר את עצתו ואת כל מזמותיו למשוך את לב ההמון הצעות תקנות חדשות לטובתם היו לענין משא ומתן באסיפת הסאציאליסטים מכל הארצות שנאספו זה מקרוב בעיר קאפענ- האגען בירת דאניא, ושם נתנו הסאציאליסטים האשכנזים את כל הצעות ביסמארק לחרם ולגדופים, ולכן בשובם לאשכנז נתפשו רבים מהם וביניהם גם איזה נבדרי הפארלאמענט והושמו במאסר. — בארץ צרפת החל המיניסטעריום של פעררי להתמוטט מעט, פעררי בעצמו עומד בתקפו אך שר חפנים ושר המשפטים בקשו מאת הממשלה לתת להם חופשה, פרצים ובקיעים כאלה לא טובים הם להמיניסטעריום בעודנו באבו—. אנגליא עודנה כמרקחה מרעש האירלאנדים בכל יום ויום חדשות ונצורות מתגלות להממשלה ממעשי המורדים הפעניאנים, בימים האלה מצאו השוטרים בבירמינגהאם בית אוצר אבק המורה (שיעספולווער) וכדורי דינאמעט, גם בלאנדאן נמצא בתי אוצר כאלה ותעודות וכתבים המוכיחים כי בדעת הפעניאנים היה להרוס את כל העיר לאנדאן ע״י דינאמיט, ממשלת אנגליא משתדלת להטות את לב ממשלת אמעריקא להסגיר בידה את בכל ערי אנגליא אנשי צבא ושוטרי הפאליצייא שוקדים על הסדרים ועוטרים כל בניני הממלכה, הרחובות אשר בהן ישבו שרי הממשלה חסומות מפני כל עובר ושב — מרידת הסאציא- ליסטים בארץ ספרד במחוז אנדאלוזיא עוד לא שככה, ובעיר מאדריד השליכו המורדים כדור מפוצץ בקרבת היכל המלכות למראה כל המהומות והמבוכות האלה בעניני חוץ ובעניני פנים מקצה אייראפא ועד קצה, הנה באמת כצחוק תחשב בעינינו אסיפת אוהבי השלום אשר נאספו בפאריז בימים האלה, ביניהם רבי המדינות ושרים וחכמים נערצים, ובראשם החכם המפואר היהודי פראנק מראשי הועד של חברת כל ישראל חברים הנאספים החליטו לדרוש מאת הממלכות עוד הפעם, לכתת חרבותיהם לאתים וחניתותיהם למזמרות ולהשבית מלחמות מן הארץ, שאלה כזאת מעוררת כעת צחוק בעולם המדיני (חדשות בקרב הארץ). אור וחשך משתמשים בערבוביא בעניני מצב ישראל בעת הזאת, נלקט נא לאחד אחד את כל המקרים הנכבדים שנתחדשו בד׳ אמות של שאלת היהודים במשך שבוע העבר בעיר המלוכה פעטערסבורג נידון בבית המשפט המחוזי דין ומשפט על דבר גניבת נייר של מלכות, ובין הנשפטים היה גם איש יהודי, ועוזר הקטיגור ה׳ אקקערמאן לא אמר די בבירור האשם התלוי על הנידונים. אך יצא לשוח בשדה שאלת היהודים וע״ד היהודי הנאשם הגיד אל השופטים לאמר: „אדוני השופטים, שימו נא אל לבכם כי האיש העומד לפניכם לא פושע כאחד העם הנהו אך יהודי הוא״ (העברי הרוססי 11 ). לשפת יתר נחשוב לבאר את הפעולה הנוראה שפעלו בלבות אחב״י דברים כאלה שנשמעו במקום גבוה, כל מכה״ע הפכו בענין זה, ומכ״ע האשכנזי היו״ל בפ״ב „העראלד״ זכור לטוב, כי הוא כתב בזה דברים נמרצים כיוצא בזה ערך הגענעראל גובערנאטאר הורקא מאדעססא (קור וואר׳ 76 ת) מכתב גלוי אל ועד המיניסטרים, בו יתאר את מצב מדינת הדרום, ובין יתר דבריו הוא נוגע גם בחינוך בני הנעורים בבתי הספר, ומתאונן כי מספר ילדי ישראל בבתי ספר הוא רב יתר מדי. והוא מוסיף והולך משנה אל שנה ומי יודע עד כמה יגיע (!), והדבר הזה פעולתו רעה על שאר התלמידים, וע״כ הוא מבקש מאת ועד המיניסטרים לתקן את המעוות, והועד שלח את הספר הזה אל שר ההשכלה לחקרהו ולהגיד דעתו כטוב וכישר בעיניו. — מצד הגענעראל-גובער נאטאר מאדעססא הננו רואים רק חוות דעת ולא יותר, אבל בעיר אסטראכאן לפי הודעת העברי הרוססי 11 נראה מעשה כי החלו הפקידים להוציא את היהודים מן העיר, בעיר ההיא היה שלום ושלוה ליהודים מאז (ראה מאסר „מסע ברוסיא״ הצפירה ש״ע) ולפתע פתאום החלו עתה לנהוג בהם מנהג שנתפשט בשאר הערים מעין הידיעה הזאת היא גם הידיעה מאדעססא (איזר״ 14 .) כי ההשתדלות שהשתדלו סוחרי ישראל בני אוסטריא היושבים שם, לבטל את הגזירה שנגזרה עלי הם זה מקרוב לקנות תעודות למסחר ממדריגה ראשונה, ובלתי זה אין הם רשאים לעסוק במסחרם, ההשתדלות הזאת שבה ריקם, ורק ארוכה נתנה להם משך ג׳ חדשים למכור את סחורתם ולסגור תניותיהם אם אין ידם משגת לקנות תעודות ממדריגה ראשונה. אולם אל נא נוסיף ללקט שבלים כאלה בעמק רפאים, אך נגד זה נאלם אלומה משבלי חוקים וחסדים טובים שר ההשכ ל הוציא לאור פקודה נכבדה כדברים האלה (קוריער ווארש׳ 79): „המפקח על גליל הלימודי בקיוב הודיע לנו כי תלמיד יהודי בענדערסקי אשר השלים חק למודיו בבית הגימנאזיום, חלה את פניו לפוטרו מבחינת הכתיבה ביום השבת ולא ידע המפקח מה לעשות בו, ויפן אלינו בבקשה לברר ולבאר לו את החוקים בענין זה, ואנכי הצעתי את הדבר לפני הברת המלומדים אשר בסודנו היא מכהנת, והם החליטו כי אם אמנם פטירת היהודים מעבודת למודים ביום השבת תהיה מניעה עצומה בכל סדר הלימוד, ותלמידי ישראל חייבים לקיים את כל הדרוש והנחוץ בבתי הספר המתנהגים על פי חוקי הדת הנוצרית השלטת בארץ, בכל זאת חלילה להמשגיחים על בתי הספר לנגוע ולפגוע לרעה בדת תלמידי ישראל „להכעים״. ואם יראו פקידי בתי הספר לנכון לפניהם לפטור תלמידי ישראל מעבודת הלימוד ביום השבת, הרשות בידם, בתנאי שיבוקש על כל אופן מאת התלמידים שידעו ויבינו על בורים את כל עניני הלימוד שלמדו שאר התלמידים ביום ההוא, זאת היתה חוות דעת חברת המלומדים, ואנחנו מסכימים לדעתם ומחליטים שראוי ונבון לחמנע בכל מה דאפשר מקבוע בינות של כתב ומכתב לתלמידי ישראל ביום השבת״, ועה״ח שר ההשכלה דעליאנאוו. ידיעה טובה כזאת אחת מני אלף באה גם מנאוואוואראנצאווקא בבעסעראביא, שם חגגו האכרים את יום הזכרון לגאולתם וליציאתם משעבוד לחירות, וישישו וישמחו בהמון חוגג, ובין בעלי השמחה׳ באו גם יהודים, ואיש יהודי אחד דרש דרשה יפה מעין המאורע ועשה את שאלת היהודים בנין אב לדררשתו, והשוה את מצב האכרים מאז למצב היהודים, ונתן פאר ותהלה להקיסר הצדיק המנוח נ״ע, ודבריו באו כשמן בלבות האכרים, ותהי השמחה במעונם ונתנו את בריתם שלום להיהודים והראו להם אותות אחבה ורצון. בימים האלה יחשב דבר כזה באמת כמעשה נסים, ומי יתן ורבו אכרים כמוהם ברוסיא! — בעירנו ווארשא היה בשבוע העבר זמן משא ומתן בשאלת היהודים כנודע נתקבל המנהג ברבים לעשות את כלל ישראל ערבים בעד פשעי יחידים, ומקרה כזה נזדמן לידם, כי חמשה יהודים עמדו לדין מפני חשד זיוף שטרי חוב היהודים יצאו זכאים בדינם, לשמחת לבבנו לא עשו השופטים הגכבדים בבית משפט המחוזי כמעשה סגן הקטיגור בפ״ב שעירב את מדת הדין עם השנאה כמובא למעלה, בנידון זה לא נזכר לגנאי שם יהודי, וגם רוב מכה״ע שאלו ודרשו בעבין זה בלי שנאה פרטית ליהודים, אולם איזה מהם באו והרכיבו את הדין ומשפט הזה עם שאלת היהודים — חברת החובשים (פעלדשערער) בעירנו השתדלה זה כמה לבוא בברית עם חברת החובשים הנוצרים העומדת וקיימת בעירנו מאז, אולם הנוצרים מאנו לקבל את היהודים לחברים, ע״כ היהודים משתדלים להשיג רשיון מאת הממשלה ליסד להם הברה בפני עצמם אשכנז כשממית תמשש כעת מפלגת האנטיסעמיטים במו אופל. הן אמנם עד היום לא יצאה לפעלה האסיפה הכללית אשר נכבדות דברו בה ואלף המגן תלו עליה בטרם באה לעולם, בכל זאת עוד בני שחץ יגביהו למעלה, וישתרעו כשפיפון עלי אורח בכל העמים והממלכות. שטעקקער נוסע לוויען להשמיע שם את דרשותיו, אף כי המאורע שאירע להפר. אדאלף וואגנער בוויען מהראוי הי׳ למובעו מן המסע הזה. הפראפעסאר וואגנער הוא כנודע מן האנטיסעמיטים העיוניים, עבד עבדים לביסמארק הכלכלה המדינית, אבל לא ישא את האנטיסעמיטיזמוס כציץ על מצחו, בימים האלה בא לוויען והטיף שם בקהל חכמים וגבונים דברים רבים ע״ד שיטתו במדיניות, ותוכן דבריו: לבטל את חופש היחידים ולהשליט את הכלל בכל עניני משא ומתן, והכלל הלא הוא הממשלה וכו׳ וכו׳ את השיטה הזרה הזאת הוא והבריו מכנים בשם שיטת הדת הנוצרית הלכה למעשה (פראק- טישעס קריסטענטהום), מה לסברות כאלה ולהדת הנוצרית? על השאלה הזאת לא יוכלו שבעה משיבי טעם להשיב תשובה נכונה, אבל זאת היא דעתו של ביסמארק, וואגנער, שטעקקער, ודי בזה. אם וואננער מחזיק בשיטת זאת יען הוא אנטיסעמיט, או אם הוא אנטיסעמיטי יען הוא מחזיק בשיטה הזאת, על השאלה הזאת הקרה „הקרייצצייטונג׳ והניחה אותח „בתיקו״ עב״פ וואגנער הוא אנטיסעמיטי, וכן חשב גם אחד האלופים אשר ישב באסיפה ושמע דרשתו בוויען, ויהי כאשר קראו כל הנאספים הידד קרא אף הוא בעוז קולו הידד לוואגנער ולשטעקקער וקשר כתרים לשניהם גם יחד שאר הנאספים הם אנשים אשר האמתלא הנאה דת נוצרית הלכה למעשה״ שהשתמש בה וואגנער כנ״ל, משכה את לבם, אולם לקול הקריאה „שטעקקער׳ העיר בקרבם גועל נפש, ולכן קמה מהומה במחנה, והפראפעסאר וואגנער המשים עצמו כבהמה בבחינת אנטיסעמיטית, כנראה ערום הוא „מכל חית השדה׳, ויקם ויקרא בקול גדול „אמנם בשיטתי המדינית שטעקקער עומד לימיני, אבל אין אני עומד לימינו באנטיסעמי- טיזמוס, כי הוא הרחיק ללכת״, הקריאה הזאת הרגיעה את רוח הנאספים. ההודאה הגלויה שטעקקער „הרחיק ללכת׳ ערבה בפיהם, בכ״ז אחרי כל אלה שטעקקער הולך לוויען לדרוש שם את דרשותיו. האנשים האלה קשי עורף הם, המטיף האפקע „שמאן להשבע״ לפני שופט יהודי יצא חייב בבית דין ראשון ומסר קובלנא לבי״ד גבוה עליו ויצא גם שם חייב, ומסר קובלנא להקיסר ווילהעלם בעצמו ובכבודו, אך גם הקיסר ווילהעלם לא ראה לנכון לפניו לעשות רצון האפפקע. למראה כל הדברים והאמת האלה הננו מקיימים בכל תוקף את הדעה אשר חוה צורר אחד במ״ע „קעלנ. פאלקסבלאטט׳ לאמר: בל זמן אשר הממשלות תהיינה צריכות לממונם של ישראל, כל זמן אשר רוה ישראל לא יגורש כליל במוץ מגורן וכעשן מארובה מכל ענפי המדע ומסחר, לא נוכל לבצע את חפצנו האנטיסעמיטית״. יפה דרשת סופר יקר! נשים לבנו למשל אל העיר ברלין, בבית מועצות העיר (מאגיס- טראט) בין חנבחרים הנוצרים הרבים, יושבים איזה ואיזה יהודים וביניהם אחד מן חראשים דר. שטראססמאן — אבל לדעת הצוררים יהודי אסור במשהו, והרי הם כישראל המוצא שעורה בתבשילו בפסה, בעבור שטראססמאן פוסלים את המאגיסטראט כולו, וכבר גזרו שטעקקער וסיעתו בגזרת עירין פתנמא ובמאמר קדישין, שלא לבחור את שטראססמאן. אך שאנת אריות כאלה נחשבה בעיני אזרחי ברלין כמשק גבים ושטראססמאן יושב על כסא רם ונשא במושב המאגיסטראט, וביום הולדתו של הקיסר זוילהעלם ברך הוא את הק סר בשם נבחרי המאגיסטראט כנהוג. מרור זה היה כעצם בגרונם של האנטיסעמיטים, ואחד מהם דרש דרשה בחברת „פארווארטס׳ והרעיש עולם על הבושה והכלמה שאיש יהודי יברך את קיסר אשכנז בשם יועצי העיר ברלין, אך העולם לא זז ממקומו, והקנאי נקנם לשלם 5ז מארק או לשבת במאסר חמש עשרה יום. אוסטריא-אונגארן. בעיר וויען ישבו השופטים למשפט תלמידי בית החכמה (אוניווערזיטעט) שחטאו בביטוי שפתים לרוח אנטיסעמיטים ולרוח אהבת פרוסיא ושנאת אוסטריא, באסיפה של הספד שהספידו את המנצח בנגינות וואגנער שני תלמידים שנכשלו בשנונם לכל היותר, גורשו מן האוניווערזיטעט, והזכות לבקר בבתי החכמה ניטלה מחם לעולם.—בבית הפאר- לאמענט בוויען הספיד נשיא הבית השר סמאלקא בדברים נמרצים וכבושין את הה״ג המנוח מהר״ש סופר ז״ל אב״ד בקראקוי שהיה נבחר הפארלאמענט, השר סמאלקא החליט שכל פעלי הרב המנוח בכל פנות שפנה, נשאו בד בבד עם רגשי לבו אשר לאמונה גברו בקרבו, ותתם את דבריו לאמר: „בידיעתי שידעתי את הרב המנוח, נוכחתי לדעת, כי המנוח היה איש נעלה שלא עשה דבר מאומה לתועלת עצמו רק על פי רגש אדיר וחזק לדת מורשה אשר ממנו היה לבו מלא״. כל יושבי הימין מהאו כף לשמע הדברים האלה, והחליטו לכתוב את ההספד חזה בספר הזכרון של הפארלאמענט. — במ״ע ניע פרייע פרעססע נדפסה מחאה גלויה מאת בני הרב המנוח הנ״ל נגד העלילה שהטילו עליו מתנגדיו בדבר „סכתב גלוי״ „וחרם״, ע״ד המכתב הגלוי יאמרו בני המנוח כי לא היו דברים מעולם, מכתב כזה לא יצא מאת אביהם ולא נודע לו דבר., רק כאשר שמע על אדותיו בשכבו על ערש דוי, כאשר הובא לו מ״ע נפ״פ הנ״ל שבו היה המכתב נדפם, התעורר ויאמר כי במהרה יכתוב מחאה נגד זה, אך בין כה וכה גברה מחלתו ונאסף אל עמיו, לכן ראו בניו לנכון למלא מצותו וקבעו פרם של אלף פלארין להאיש אשר יוכיח בי נמצא בידו כתב הנ״ל חתום בחותם הרב, גם ע״ד החרם הם עומדים ומכחישים—בקראקוי ובלבוב לפי הודעות מכ״ע הפולאנים סכסוסי הספלגות בישראל הולכים הלוך וגדול בריבם, ע״ד בחירת רב בקראקוי וע״ר בחירת איש ראוי לשבת בסוד הפארלאמענט במקום המנוח—בארץ אונארן אין קץ לעלילת טיססא-עססלאר, רוב החשודים יושבים במאסר ועוד לא ועד הדין והמשפט, בית דין מעיר נירעגאצא צוה על רופאי המחוז לבדוק עוד הפעם את הגויה שנמצאה בטיססא-דאזא, מה דעת הרופאים האלה לא נודע עוד הצופה לבית רשראל חוקר הטבע שהפיץ אור בהיר על הקטב והתרעלה אשר בקרב שרשים פורים רוש ולענה, עודלא יצא ידי חובתו בדבר הזה לבדו, כי גלה רק טפח אחד, ועוד החובה עליו להוציא מאפלה לאורה נם את הסגולות היקרות הצפונות בתוך „כלים מכוערים״ ההם, לרפואה ולמזור או לתועלת אחרת נכבדה למען דעת את ערכם מכל צד ותכלית קיומם בהטבע. כמשפט חוקר הטבע וכחובתו כן גם חובת חוקרי דברי הימים ויודעי בינה לעתים, לא די לו לקרוע חלונות בבית האפל להראות נגעים ופגעים לא בזה יתחלל החוקר הנבון, אך השכל וידוע יקר בתוך זולל ומתוק בתוך עז כי זה כבוד חוקרים חקור דבר נתעב ונאלח מצד תועלתו צדקו קדמונינו באמרם כי הרע הוא הכרחי בעולם ובלעדו לא יכון טוב, יען גם הרע איננו רע מחלט רק מדומה, ואין סממני הקטורת בלא חלבנה, וחז״ל הסבירו בחכמתם רעיון זה ע״י אגדה נעימה על אודות דוד המלך, שפחז עליו יצרו לחשוב שאין תועלת בעולם מן חולי השגעון ולכן העלתה עליו ההשגחה העליונה מקרה שהביאהו לידי הכרח לשנות את טעמו לפני אבימלך, ולחזות זאת מבשרו כי לפעמים רוח והצלה יעמוד משגעון. את אמתית הדעה הזאת נוכחו לדעת כעת אחביי באשכנז, הגץ שיצא מתחת פטישם של הצוררים האנטיסעמיטים, ללהב יצא להמס כמים את קרח הלבבות וקפאון הנפשות בישראל, לולא המשובה האנטיסע- מיטית שהתחוללה, כי אז מי יודע עד מה הגיעו הפלגות והפרצים והבקיעים בסוכת יהודה הנופלת גדודי, ישראל שהתגודדו באשכנז במאה הנוכחית, „האורטורוקסים „והמתוקנים״ „והמתוקנים שבמתוקנים״ והמון כתותיהם וסעיפי סעיפיהם היו הולבים ומתרחקים זה מזה בפסיעות גסות. אלו היו כל הענפים האלה דבקים ומחוברים אל הצמרה, אלו היה גזע קדש מחצבתם, כי עתה לא היה פהד לעתידות הדת והלאום, אבל היינו שם כאילן ששרשיו טועטים וקטנים כקרני חגבים, וענפיו מרובים וגדולים כקרני ראם ועליהם נושרים, והפירוד הגדול הזה בעניני הדת גרם לפירוד בכל ענין וענין הנוגע לכנסת ישראל כולה ובא האות על זה, כי החברה של קהלות ישראל (יודישער געמיינדעבונד) שנוסדה ע״י אנשים חכמי לבב שהשכילו לדעת כי נחוץ הרבר להגביל גבול מבדיל וחואץ, בין מחלוקת הדת ובין עניני הכלל אשר לכל הכתות חלק בהם, התברה הזאת חיתה חיים של שחפת ולא יכלה להתפתח, מתלוקת הדעות בעניני הדת הבדילה כתהום גדול ורחב ידים בין מפלגה למפלגה, והחברה הזאת נועדה להיות כגשר ומעברה על פני התהום לקרב רחוקים בשעת הצורך, אך סערת המים הזידונים אשר בתוך התחום טלטלה את הגשר הזה כקליפת השום, כל זאת ראינו לפני התקופה החדשה, תקופת השנאה והרדיפות, אבל כיון שבא שטעקקער וקא פסיק ותנא לא שנא יהודים „אורטו- דוקסים״ לא שנא יהודים „מתוקנים הם בבל יראה ובבל ימצא ואין בין מפלגה זו למפלגה זו ולא כלום, עתה עמדו גלי שנאת המפלגות מזעפם „ואגודת קהלות ישראל״ החלה להראות אותות חיים, וחרי זה ולד טהור שנולד מאב הטומאה שטעקקער, אם רצוננו לדעת מה נשמע במחנה הצוררים, האותזים הם את הלפידים להבעיר אש זרה, או שבתו עד ארגיעה, ואת נדע אם נשים עינינו „לאגודת קהלות ישראל״, אם חזקה ועצוסה האגודה ובבית הועד יחד ישבו אורטודוקסים ומתוקנים ושואלים ודורשים בהלכות עניני האגודה, מופת לרעה הוא המודיענו ידיעה ברורה כי שטעקקער הולם פעם, וכי כלבים צועקים בעיר אולם לנגד זה בראותנו התפרדות החבילה, פזור הנפשות וקרירות הלבבות וכי אנשי הועד מפררים וזורים לרות את כל עניני חברתם ומיחדים לאורטודוקסים מדור בפני עצמם ולמתוקנים מחיצה בפני עצמם, אות לטובה הוא המוכיח כי הצוררים כבשו פניהם בקרקע לפי שעה. כל זאת נראה עוד בימים האלה, לרות היום ישתנה מזג האגודה, היום מצטננת ומחר מתחממת, היום נרדמה ומחר מתעוררת, הכל לפי שינוי המקרים בעולם האנטי- סעמיטי; ומה נוכל לקוות מאת האגודה הזאת שהיא „כאבוקה דמיקטף קטיף נהוריה״?, אחד החברים הציע לפני הועד לעורר את הממשלה משנתה ולדרוש ממנה בכתב בקשה כוללת וגם בהפארלאמענט, שתגלה את דעתה ברור אם היא מימינה או משמאילה בשאלת היהודים, למען יודע הדבר אם ליהודים היא או לצריהם, אם תמצא לומר ליהודים היא, למה היא רואה את מעשי הצוררים, שומעת את דרשותיהם, רואה איך הם מתאספים לאסיפות ומודיעים כי בקרוב יתאספו לאסיפה כללית מכל ארצות תבל — ואיננה מוחה בידם ; ואם לצוררי היהודים תחשב תגלה דעתה זאת בפומבי וידעו היהודים כי מבטחם ומשגבם בה, היא משענת קנה רצוץ שאין לססוך עליה כן הציע חבר אחד לפני האגודה, ובאמת מה צדקו דבריו, אם אמנם אין לחכות לאחרית ותקוה טובה ממכתב בקשה כללית שיערכו היהודים לפי הממשלה באשכנז, אולם נגד זה יש ויש לקוות לאור ולמשפט, אם תצא כת ההולכים קדימה בבית הפארלאמענט להעמיד את הממשלה לדין לפני כס הנבחרים על אשטת שפלות ידים ועמידה מרחוק. לפני שנתים ימים עשו כזאת נבחרי הכת הזאת, והדבר הזה הכריח אז את הממשלה האשכנזית להצטרק ולהתנצל, ולהוציא גם אל פקידיה פקודות לטובת היהודים, והפקודות ההן בהכרח היו מתאימות ונושאות בד בבד עם דברי ההצטדקות, וגם זו לטובה ודיה לישועה קטנה בעת צר ומצוק. אולם מאז ועד היום שמו נבחרי כת החופש מחסום לפיהם, הם אינם פוגעים בהממשלות בטענות ותביעות בענין זה, בדמיונם כי ע״י שתיקתם תבז כת האנטי- סעמיטים, יען אין לך תשובה טובה משתיקה גגד מחרף ומגדף: גם לפי דעתם ע״י העלאת שאלת היהודים על שלחן גבוה בבית הפארלאמענט, וע״י הרעשת עולם המדיני בעניני האנטיסע- מיטים, עוזרים הם להם ונותנים יד ושם לפעולתם וגורמים לפרסומא מילתא, ולכן כאשר הציעו אנשי האגודה את העצה הנ״ל לפני הארי שבחבורת חכמי מדינה לאסקער, השאיר חכם זה את הדבר „בצריך עיון גדול״, אולם הדעה הזאת אף כי יכולה לעמוד נגד הבקרת מנקודת ההשקפה העיונית ואין ספק כי סברתה זך ונקי, אבל נגד זה אין היא יכולה לעמוד כנגד תורת הנסיון אשר נתנו לנו המקרים אשר אנחנו רואים יום יום בעינינו במחנה הצוררים הן עינינו הרואות לדאבון לבנו כי השתיקה אשר בחרו בה חסידי  אומות העולם ועשוה כתריס בפני הפורעניות, הסגולה הזאת לא פעלה ולא הועילה מאומה מלוציו יושר מהשים אבל אלילי האנטיסעמיטיזמוס נעים ונדים בעולם המעשה בתנועה תמידית מלאכתם תדירה לטעת בלב העם את השנאה והקנאה נגד ישראל, ידיהם מלאות עבודה להתקשר ולהתחבר. לתקן תקנות ולכתוב ספרים ולערוך מכ״ע ולהוליך שולל את דעת הקהל — ואם אלה נצבים חמושים בכלי חמס מכורותיהם, ואשפתם מלאה חצים שנונים ודורכים קשתם ומורים תציהם מבלי הפוגות, ואנחנו לא נעשה מאזמה, ודורשי טובתנו בין העמים נרדמים ותועים בדמיונם, שע"י שתיקתם הם מטיבים לנו, מו יודע עד מה יגיעו הדברים ? ע״כ לא טובה לפנינו דעת רוב בעלי האגודה אשר קמו נגד יועץ מישרים הנ״ל והשיבו ריקם את עצתו הגדנו למעלה שהאגודה הזאת והתחזקותה בימים האלה היא תולדת תגבורת השנאה והרדיפות, אבל יין בן חומץ זה עוד לא תסם כל צרכו, ושמריו מדובקים ביסודות זרים אשר לא לישראל הם. היסודות האלה הם: מדנים בין אחים חוסר רגש ודקדוקי דיפלומאטיע נפרזה שאיננה מברת את מקומה כלל קוה קוינו כי כנסת ישראל באשכנז תעשה את החובה הקדושה המוטלת עליה היא הקרובה אל החלל היא הנוגעת בעצם וראשונה, ומשפט הבכורה לה בין במקום בין בזמן במגעה ובמשאה עם כת הצוררים וע״כ עליה למחוץ ראש תנין. אם יצלח הדבר בידה או לא יצלח, זאת היא שאלה אחרת אשר התשובה עליה צרורה בצרור חזמן אבל כה או כה אין כנסת ישרא. האשכנזית בת חורין להפטר בלא כלום, חובתה זאת חייבת היא בפני עצמה לטובתה ולישועתה, וגם חייבת היא בפני אחב״י בהארצות אשר נגפו במגפת האנטיסעמיטיזמוס מאשכנז ויונקות ממנה בלי הרף ובכל זאת חובתה זאת היא מנחת בקרן זוית ולא תשים לב אליה כלל וכלל, אלו היה ראשו ורובו של האנטיסעמיטיזמוס מקופל ומונח בארץ צרפת, כי עתה אין ספק שחברת כי״ח היתה משתדלת בדבר לעקור את העיקר במקומו הראשון, ולקיים את המאמר „במקום שהלסטים מקפת שם הוא נפגע״., אולם לאסוננו לחבורתבו ולפצענו נראה הכוכב ששמו רעה באשכנז, ושם אין לנו אנשי פעלים בעלי רגש אוהבי עמם בכלל, שם הלבבות (יוצאים מן הכלל יחידי סגולה צרים כקופא דמחטא, ואינם יכולים להכיל את אחבת הלאום כולו, רק דקדוקי עניות עניני כתות ומחלוקת של מה בכך הם קולטים ומלאים בהם, ואף כי יש באשכנז ענף גדול וטוב מן החברה כי״ח בפאריז, אבל אין היא המדה שהענף הזה יוכל לפעול בעצמו פעולה נכבדה, כבר מלתנו אמורה באחד ממאמרינו , כי על פי אסונות של מות רבים ונמרצים שקרו בתוך כנסת ישראל בארצות שונות יולד הרעיון בלבנו, שהאנטיסעמיטים כרתו ברית עם מלאך המות להרים תרומתו כל בחוד בישראל זכל בעל בעמיו, פגיעה רעה כזאת פגע מלאך המשחית גם באשכנז, בקרעו פתאום את הרב הנכבד הר״ר לאנדסבערג ז״ל בליעגניץ מתוך חוג משפחתו ועדתו ורבוא רבבות מכבדי שמו האיש הנעלה הזה נטע שורק את חברת כי״ח באשכנז. הוא קרא לגלי מחלוקת אורטודוקסיא וריפורם עד פה תבואו ולא תוסיפו הוא „עשה׳ נפשות רבות להחברה הזאת, ובזמן שאחרי המלחמה של אשכנז וצרפת, כאשר שאפו בני אשכנז להפריד את הבילה ולהקריבה לריח ניחות לביסמארק, אז התגבר הוא כארי ויחזק בריחיה ויתמוך עמודיה, וביד חרוצים עמל בבנינה ובשכלולה, ובימי הרעה האלה שהגיעו לאחב״י בכל הארצות, התכונן האיש המרומם ההוא לעשות גדולות ונצורות, במחשבתו היה להטות את לב ממשלת אשכנז שתתן תוקף ועוז לחברת כי״ח, להיות חוסה תחת שלטונה ושוררת בעניניה תחת צלה כמו הברה מאושרת ומקויימת, ואלו הצליח לבצע את חפצו זה, כי עתה היתה לאחינו שבגולה כנסיה ראשית מדברת ופועלת בשמם ולטובתם, תובעת לדין את עולביה ונכנסת לפני ולפנים בלשכות הממשלה בשעת הצורך, אולם האיש ההוא נאסף אל עמיו והגיוניו הטובים מצאו קבר בקברו, ואדם אין בארץ שיקח ע״ע לקיים דברי המת, ולא עוד כי גם כל עיקרה של החברה באשכנז היה כספינה שאבדה קברניטה, כעת מודיעים מכה״ע האשכנזים שנמצא איש הגון לעלות על מקום הרב המנות, המנהיג החדש הזה הוא הרב פראנק, אבל די לו להרב הזה להחזיק את התברה על מכונה, ורחוק רחוק מלבו החפץ לעשותכעת דבר נמרץ המחשבה אשר הרה והגה הרב לאנדסבערג ז״ל קנצי למלין: גדולינו באשכנז חובקים את ידיהם ואינם עושים מאומה נסורה נא לראות את מצב חברת כל ישראל חברים בפאריז. לשסחת לבבנו נראה, כי החברה הנעלה הכזיבה את גדופי מתנגדיה שהוציאו עליזה לעז לאמר כי אין חפצה בישוב א״י וע״כ זרקו כנגד היסוד של החברה דברים רעים ומרים, אנחנו ידענו והודענו לקוראינו מאז פחיתות ערך אבק סופרים ההם אבק לשון הרע, שהטילו בעיני העם על החברה הנ״ל. מראשית כזאת הודענו, כי חברת כי״ח תלך בנידון זה באמצע בין שני הקצוות ותסגל לעצמה את נקודת ההשקפה הטובה והנכונה בענין זה. לא תסור לדעות הנלהבים הרוצים לשדד את המערכה ולתפוס רובה בפעס אחת, ומצד שכנגדו לא תסור גם לדעות קטני רות וחסרי לב המואסים בארץ קדשנו, והמתכחשים לגזע מחצבת הלאום, ובאמת הורה כעת הנסיון, כי החברה בחרה לה שיטה טובה זאת והחוברת האחרונה של דין וחשבון שהוציאה לאור, היא תוכל להיות למופת על זה. בחוברת זאת ידבר הועד על אדות התנועה העצומה לישוב ארץ ישראל שהקיפה בתקפה ארבע פנות ארץ רומעניא הועד רואה סבה נכונה ש ד לזה בהחוקים הקשים שהוציאה ממשלת רומעניא לאור נגד היהודים, החוקים הקשים הכשילו את כח הסבל, ולפי דעת הועד אי אפשר היה שלא תגבר התשוקה בלבות אחב״י להפוך עורף לארץ השנאה והתלאה הזאת, הבתירה שבחרו אחב״י מרומעניא באה״ק ולא באחת ממדינות הים, הבחירה הזאת היא טובה ורצויה בעיני ועד הבחירה ; הועד רואה בעצבון את החזות הקשה איך ממשלת תוגרמא נועלת שער בפני האומללים,. ודברים נטרצים ידבר ע״ד גזל משפט זה, עוד מודה הועד בפה מלא כי יש אחרית ותקוה להיהודים יוצאי רומעניא לעשות חיל ולהצליח באוזותיהם באה״ק, אם רק לא תעמוד ממשלת תוגרמא לשטן נגדם, ואם עשירי ישראל יתעוררו להחזיק בימינם. הדברים האלה מסוגלים הם לברר וללבן את דעות החברה הפאריזית, ולתוכיח לעיני כל באי עולם כי ישוב א״י כאז כן עתה הוא מחמד הגיונה, רק דמיונות המבוחלים, וקנאתם והתלהבותם היתירה לא לרצון היו לפניה. אחרי גילוי דעת נכבדה זאת, לדעתנו עת רצון היא לאחב״י מרומעניא העוסקים בישוב א״י לערוך אל החברה הרוממה ספר גלוי, בו יבקשוה לצאת מגדרה ולהשתדל לפני הממשלות, לבל תרפינה בפעולתן הטובה שהחלו בימים האלה, לכוף על תוגרמא הר כגיגית למען תפתח שעריה. בתוגרמא אין די בטענה אחת ובבקשה אחת מצד הממשלות, ואם לא תתעורר חברת כי״ח בענין זה תשתקע השאלה כולה ותעלה בתהו ולא יודעו עקבותיה, וארץ כנען תהיה סוגרת ומסוגרת בפני היהודים, מי זה לא יזכור את מפעלות חברת כיח לפני כמה שנים בצרפת ובאנגליא, היא היתה יוצאת ונכנסת לפני הממשלות תדיר ודנה בעניני ארצות המזרח ובעניני רומעניא, והוחזקה האפוטרופסות בידה להיות מפקחת על מצב אחב״י בארצות ההן, עדי אשר אמר בראטיאנו שר הפנים ברומעניא כי חברת כי״ח היא הששית בברית מצוקי ממשלת אייראפא. ועתה איכה ישבה בדד, איך העריב שמשה, ואין עוז ואומץ בלבה לכהן בכהונתה לפני הממשלות כבה אז, ובכמה פעמים שהתאמצה לעשות שליחות ציבור היה קולה בלחש „בזוחלת ויראח׳ וסגנונה בלשון „לולא דמסתפינא אמינא״, ועתה חדלה לגמרי מפעולות נכבדות כאלה, ומדוע? האם עד כה נשתנה לרעה מצב היהודים בשתי הארצות, באנגליא וצרפת, עד כי כעת הזאת אין תקוה להחברה להיות דבריה נשמעים אצל הממשלות ? לא זה המקום לפנינו לחקור ולדרוש עד כמה תוכל חברת כי״ח לקוות לפעולה טובה אם תתערב בענינים המדיניים הנוגעים לישראל באחת מארצות מושבותיו — אבל זה ברור הוא כי בנוגע לאה״ק, יש תקוה להחברה שדבריה יפעלו פעולה רצויה יען שתי הממלכות אנגליא וצרפת לוטשות עין חמדתן על סוריא, ואורבות לתואנה להתערב בעניני ארץ ישראל ובלב ונפש חפצה תחזיקינה במקרה מסוגל אשר יבוא לידיהן להכנים ראשיהן בשלטון תוגרמא האזיאטית יתחילו ביהודים ויסיימו באנגלים, ובצרפתים אנגליא רוצה להשתמש בזכותה הנתונה לה מאת הקאבגרעסס הברליני להשגיח על עניני בנען וסוריא, וצרפת חפצה לתמוך ולסעד מכונה בסוריא תחת מפלתה וכשלונה במצרים, והיתה להן הצעת חברת כי״ח לדצון ולחן, בפרט כי יש גם צד חובה בדבר זה להממשלות הנ״ל להתערב לטובת היהודים ברומעניא: הן הממשלות כבר נכנסו בעובי הקורה לטובתם בהקאנגרעסס הברליני, ואחרי יגיעה עצומה והשתדלות נמרצה, הוציאו אל הפועל את „הגאולה האזרחית״ של ישראל משעבוד הגוף והנפש ומעקידתם ע״י חוקים רעים: והנה עתה כאשר נשא רוח את כל הנאולה ההיא והאומללים ימקו בצרותיהם למרות ספר הברית הברליני וצרותיהם אכפו עליהם לעקור מושבם משם וללכת לארץ אבותיהם וגם שם ננעלו השערים בפניהם, עתה יודה כל איש הגיון, כי יש צד חובה בדבר להממשלות „לגמור מצוה שהתחילו בה.., ואם לא יחפצו לכוף הר כגיגית על רומעניא למען תקיים את המוטל עליה, עכ״פ יעשו נא זאת לטובת האומללים, לבל יסגרו לפניהם ארץ מקלט יחידה ומיוחדת emאשר אליה פניהם מועדות. מכ״ע הגדול להצרפתים בע הסביר דעתו זה מקרוב כלפי הסברא הזאת, בהשענו על דברי סופרו סבוקארעשט, אשר תאר בשרד באמן את כל קורותיה והשתלשלותה של תנועת ישוב אי, אשר קמה בין היהודים ברומעניא. הסופר הזה מוכי באותות ובמופתים, כי ממשלת רומעניא חפצה בכל לבה להמיש את צוארה מעול ישראל לכן סללה להם את הדרך לא״י, ולדברי הסופר. כמעט נכונה כמשלת רומעניא לשלם הוצאות מסעם ולהעבירם באניות אל סחוז חפצם, וחייב כל איש ואיש מעולי ציון לקבל ע״ע לבלו לשוב „מצרימה״, כי יציאה אחת מן הארץ יש בה משום כרת להמחות לעולם מתוך ספרי הפקודים, ומאד מאד, ידאב לב המלכות הצעירה על הדבר אשר עשתה תוגרמא בחסמה את הדרך מפני הגולים, ולדברי הסופר הנ״ל יש בדעת מלכות רומעניא לדבר משפטים עם תוגרמא על הסיגה גבול דתי ממלכות שעל פיהם פתח פתוח בכל מדינה לכניסת אנשי מדינה חברתה, היא הפרה תורות עברה חק זה, ומה יש לה הצדקה להסגר ימפני „רומענים בני דת ישראל? אכן טה נוראה קנאת רומעניא ומה איומה אחבתה שהיא אוהבת את היהודים ומשתדלת לטובתם ולישועתם, הנה אהבתה וישרה דומה לאהבתו וישרו של אותו שר הטבחים בעל דרך ארץ, אשר לפני הוקיעו את קרבנו מן האדם, הוא מבקש ממנו סליחה בסבר פנים יפות „שא נא איש יקר, אם המעשה שאעשה לך יכאיבך כאב מעט! כן היא מטבלת את מרור הגירוש הנימוסי בחרוסת נעימה של דיפלומאטיא וגניבת הדעת, מכ״ע הנ״ל שופט ובותן בהעה ישרה את מעשי רומעניא, ובא לכלל החלטה, כי אם תסביל רומעניא לעשות כדבר הזה אז בצדק ובמשפט ירוק תירק תוגרמא בפניה, אך לאנגליא וצרפת נכון הדבר הזה לעשותו עוד מודיע מכה״ע הנ״ל, כי החצעה המרחפת בעולם הדמיון בתוגרמא זה שנים רבות, הלא היא הצעת בנין מסלת הברזל בסוריא, יצאה בפעם אחת לפעולות ובאה לידי חברה של אנשי סוריא אשר רובם ערביאים, והם כבר החלו את המלאכה הדרושה אל החפץ, חברת ערביאים בוני מסילת הברזל? ולפי דעת המודיע הנ״ל דבר זה יוכיח שהרגש הלאומי התעורר בלבות הערביאים ונחה עליהם רוח חופש ודרור, וכל ישעם וחפצם כע להחליש את תוקף שלטון אנשי אייראפא בארצם, ולהקים על מקום השכלת אייראפא המתחילה להתגנב שמה — את ההשכלה הבעדואינית הלא היא הרוח אשר נצנצה בערבי פחה, בורא כת לאומית מצרית בדיוקנה של הפאנסלאוויסטים — וכן יאמר הסופר חנ״ל: לכן כל ההצעות בעניי בנין מסלת הברזל שהציעו גדולי עשירי אייראפא, לא הביא פעולה מאומה לבעליהם, יען במקום גבוה בתוגרמא עומדים כעת נפוחי רוח ערביאי לאומיי. אם אמת כל זה, אנה אנחנו באים? הנבקש קרבת משפחה אצל הערביאים היהירים ? אוי לנו מיפיפותו של יפת אוי ואבוי לנו מקרבתם של בני שם כאלה! כלל גדול הוא בקורות ישראל, כי בכל מקום שתשלוט גסות הרוח ויהירות וקנאה לאומית, תהיה פאנסלאוויזמוס או פאנגערמאניזמוס גאוה הסלא- ווית או הגערמאנית) או גם „פאנבעדואיניית״, סכנה נשקפת מהן ופגיעתן רעה. לפי הודעת מכה״ע התוגרים החלה ממשלת תוגרמא לשים לב אל התנועה הערבית הזאת. בתחלה היה הדבר הזה לרצון לפניה, ולכן ראתה לגכון לסלסל בה, ותקוה להבנות ממנה ולהשען על כח הרוח הלאומי נגד סערת הקנאה המדינית המתחוללת נגדה מצד אייראפא, אולם עתה החלה לראות לדאבון לבה, כי התנועה הזאת חותרת תתת כסא ממשלתה, יען הערביאים יהירי לב המה, ושונאים את התוגרים הארמאנים יושבי תוגרמא האייראפית, כמה וכמה שרים ערביאים שהגיעו לגדולה בקאנסטאנטינאפאל, הם חבלו תחבולות לתבלית זה, ומהם צמח קרן לקבלת הצעת התברה הסורית לבנין מסלת הברזל, ויען כי „התנגדות גוררת התנגדות מאידך גיסא״ ע״כ נראה כעת פרץ בין הערביאים ובין התוגרים, ולכן מהרו מחשבי קצין להחליט כי ארץ אבותינו היה תהיה בקרוב לבמת המחזה למקרים כבירים ועצומים, סבסוכים כאלה וכאלה כוללים גם את שאלת היהודים במקום ההוא, המונחת כחררה שאין לה הופכין בתוך האנדרלמוסיא הלאומית. פאנאוועז. אין לתאר לפני הקוראים הגבבדים את צרת נפשות עירנו אשר נשפטו באש לוהט זה פעם חמישית באישון ליל ש״ק לסדר „ותצא אש מלפני ה״, ותאכל שלשים בתים וחמש עשרה חנויות ברחוב הגדול אשר גרו בם מאה וחמשים משפחות, שמונה מאות נפש אדם הוצגו בלילה הזה כיום הולדם, הנם שוכנים ברפתים ובמערות ילינו מאין בית לחסות בו נדיבי עירנו הנשארים גם הם כאוד מוצל מאש, נלאו מהתבערות הראשונות ואין בידם לבד לבלכל את ההמון הרב עניים חדשים גם ישנים. אל אחינו הקרובים והרחוקים נרים קול תחנונינו, דעו כי בצרה גדולה אנחנו, שמונה מאות נפש אדם בסכנה גדולה מרעב וקור, הן ימי הפסח קרובים לבוא, לחם חמץ אזל מכליהם, ואין כסף להביא תמורתו לחם מצה לפסח ולחם חמץ לקודם ואחר הפסח, אנא אחינו אל תעמדו הפעם מנגד לעניים האומללים, פן תראו או תשמעו ברעה אשר תמצא אותם חלילה, הקדימו פני הרעה בעוד מועד וברכות האומלליט חללי רעב עליכם תבאנה. הכותב בשם האומללים בדם לבבי ובדמע עיני מרדכי בהר״א ז״ל בעדקאוויץ דודש טוב לעמו, פה פאניוועז. הנדבות תשלחנה על האדרעס שלהרב הגאון מעירנו בש״ת מו״ה אלי׳ דוד ראבינאוויץ בוטען. הנני להגיש תודה באזני כל הקוראים, להמשכיל יוסף סטאריוואלסקי, הגר בקולוניא בסביבות עיר ריזונאי „(מחוז סלאנים) בחסדו עם הנערים דקולוניא: בכל יום ויום אחר כלות עבודתם, יתאספו כל הנערים לביתו וילמוד אתם ) nנ״ך עם פירוש ביאור׳, ובדברים נכונים יביגם לדעת את הדרך אשר ילכו בה להיות מועילים לעצמם ולחברת האדם ; ומדי שבת בשבתו ילמד גם את הזקנים „משניות וש״ע״ מי יתן וילמדו ממנו גם בשאר מקומות, מקום אשר אחינו יעבדו שם אדמתם, לעשות צדקה וחסד עם בניהם מ. י. אייזינבערג אומאן (פלך קיוב). אבשר צדק בקהל רב את צדקות פזרון בני עירבו, כי לבד מפעלם הטוב אשר יפעלו יום יום עם עניי עירם אשר יתאספו ויועדו למצוא מוצא לכסף לתמוך בעניי עם אשר נשבר להם מטה לחם ומלבד אשר ירימו תרומת כספם על אלה אשר יד ה׳ היתה בם ונפלו למשכב על ערש דוי, מלבד כל אלה עשו נוספות זה מקרוב להאציל ולהזיל זהב מכיסם לדבר טוב ומועיל, לפני שבועים באה פקודה מאת הממשלה הרוממה ליסד, ולכונן משנה-ביה״ס .בora(11 שש לשכות ויכלבל בתוכו נערים הבאים להתלמד שמה, נערי רוססים ונערי בני ישראל, יקשיבו לקת באין הבדל, והתעוררו נדיבי עירנו להרים מקרן כספם על דבר נכבד כזה, הלא המה: ה״ר פנחם נימינסקע 600 רו״כ, ה״ר שאול רחלים 400 ה״ר אברהם חיים לינדין 50 רו״ב, ה״ר ברוך מרדכי קימעלפעלד 25 רו״ב, ה״ר קלמן אויערבאך 200 ה״ר נחום אויערבאך 100 רו״כ, ועוד רבים כאלה, יחי שם המתנדבים מבורך וישלם להם ה׳ כפעלם הטוב ותהי משכורתם שלימה מאת אל גמולות, ורב תודות לשר המחוז (איספראווניק) והגאלאווא והד״ר קוויטקאווסקע אשר ישתדלו לאסוף נדבות אלו מרדכי יהודה גאלדבערג יליד אומאן חדשות שונות Acadcmic חקרי קדמוניות) באסיפת חוקרי קדמוניות( des lnseriptions בפאריז קרא חכם מפואר אחד לפני הנאספים כתב יד אשר מצא באחד מבתי עקד ספרים, מוצאו ממאה הי״א, ובו סיפור שני אחים כהנים קאטולים שהיו בתוך מערת המכפלה בשנת 1.119 לספירת הנוצרים בימים ההם משלו נוצרים בחברון, ושני הכהנים קבלו רשות מאת בעל מערת המכפלה לבוא לתוכה, ואחרי הכנות של נקיות וטהרה ותפלות מן הענין, ירדו שמה עמוק עמוק חדר בחדר והגיעו עד התא שבו מונחים עצמות יעקב אבינו ע״ה ולא יכלו לחדור משם הלאה לראות גם שרידי עצמות שאר האבות, כי פחד המקום הנורא נפל עליהם ויצאו משם, ובכתב יד זה הם מתארים בשרד את המערה, מוצאיה ומובאיה, חרט לוחותיה וקירותיה וכל המראה אשר ראו שם, מן הקירות העתיקו כתובת קעקע אשר אין ביד חוקרי Je. orld קדמוניות מפתח לחשוף צפונותיהם. — מכ״ע מודיע, כי בימים האלה קנו ראשי בית אוסף שכיות החמדה ודברים עתיקים „בריטיש מוזעאום״ בלאנדאן, אספת כתבי יד יקרים Ashburnamn ollecion אשר היקר והנעלה בהם, (בעד האספה היקרה הזאת שלחו סך 160,000 ליטרא שטערללינג ערך מילליאן ושש מאות אלף רו״כ), הוא כתב יד ספר תורת משה עם ציורים שנבתב ונצטייר באיטאליא הצפונית במאה השביעית לספירת הנוצרים. הן נמצאים כתבי יד עתיקים ממנו של תורת משה בבית עקד הספרים בוויען נמצא חלק מן ספר בראשית ממאה החמישית, ובברלין נמצא כת״י כזה ממאה הששית אולם אין ערוך ליקרת הציורים אשר מלא מהם הכ״י הנ״ל כל הכתב יד היקר הזה כצורתו עם כל ציוריו יוחק בדפוס עם פתוחי עץ ופתוחי אבן ומבוא גדול מבאר עניניהם, מאת חחזקר געבהאדדט — מכה״ע מודיעים מפאריז כי ראשי בית עקד ספרים הלאומי ,.Biblioh. Na קנו בימים האלה כ״י עתיק יומין בולל ששה סדרי משנה, גם איזה מסכתות מן התלמוד בבא בתרא עבודה זרה, הוריות שנכתבו במאה הי״ב, ואין שום פירוש בצדם, רק חילופי נוסחאות הנכבדים מאד ללומדים קרית ספר eropin Bpee. po. . pern Toz nrmi. epeson mptaei. ie Cmecra pa cpoorpanemi npoc. e. eEp. Pocci C. erepמית 1883. הרטיון הטוב והנעלה להצתיק לשפת רוסיא את ספרי דבכי ימי היהודים להתייר הגדול הבומן ובודק כל ננזי נסתרות וחוקר קורות הדורות הפרא- פעססאר גרעסן, התעורר בלבה הפשכילים אלופי חברת מפיצי ההשכלה בפ״ב עוד לפני איזה שנים, אך נמרפה להם השעה מפני המקרים והפגעים ולכן לא יכלו לקרבה אל המלאכה, ובן כה וכה בא איש שמלאכתו נעשית ע"י אחרים והעתיק כמה חלקים מספרי גרעטץ. אולם העתקם כזאת לא הרגיעה את רוה המשמילים, כי אין די בדבר להשתיק את ספר החכם גרעטץ כצורתם הראשונה, בלי ביאורים ופירושים הפרות והארות המלמדות את הקוראים להבדיל בין סיפורי הקורות כהוייתם ובין שיקול דעת הכותב מסברא דנפשיה בקל וחומר וגזירה שוה ושאר דקדוקי סופרים, ואחרי אשר מלאכה גדולה כזאת לא לכל איש הוא, לכן היטינו אשר עשו ראשי ברת מפיצי ההשכלה בלקחם ע״ע את העבודה הנכבדה, ובתרו לזה איש היודע לישא וליתן במלתמתה של תורה, איש בקי בכל חדרי הספרות אשר כל רז לא אמיס ליה, הוא החכם המפואר אברהם הרכבי, ההעתקה הזאת ערוכה לפנינ כעת, ותהי לנו לענג ולמשיב נפש ובעודה בכפנו בלעמה המעתיקים הם איזה תלמידי חכמים מבית החכמה בס״ב, אשר במקום כשרון מעשיהם שם ענותנותם להסתיר את שמם ולתת להספרות מתן בסתר, סגנון הרוססי הוא שוה בצחותו ובנועמו לכגמן המקורי אשר כתב בו גרעטץ את ספרו להתפאר, המעתיקים לא עשו מלאכתם רמיה, לא העלו את רעיוני לבם בקנה אחד עם רעיוטות המחבר, לא גרעו אף רעיון אחד סף מאמר אחד ובכל זאת ההעתרה קלה מאד והקורא ירון בה. המציאים לאור נתמ את משפט הבמרה לחצק החמישי מספרי דברי ימי היהודים הכולל בקרבו את קורות ישראל מזמן חתימת התלמוד (שנת 500 לספהנ) עד לידת הרמב״ם ז״ל (שנח 1204), תתתו זמן רבנן סבוראי, מצב היהודים בבבל ובא״י בני גלילאה עלאה ובני גלילאה תתאה, קורות היהודים בפלכות ביצאנטיען ובאשריקא הצפונית, התקלת התישטת היהודים בארצת אייראפא באימאליא, בצרפת, בספרד, קורות היהודים ומלכותם בארץ ערכ, התחלת הדת המושלמנית ופעלתה בנוגע לפצב ישראל, אח״כ זמן הגאונים והתרתכות הדת המושלמית התיסדות כת הקראים והתפתחות התורה והחכעה בבתי מדרשם של הרבים, סוף הגאגציס, מצב היהודים ותלאותיהם באשכח. החלק המול ענינים מכבדים פאלה הוא בליס סנסן יקרה מן החמר הנדול אשר נטע גרעטץ ברם ישראל, ולא על ההעתקה ועל ההוצאה לאור בלבד עלינ לשכת לבעלי חברת מפיצי ההשכלה, תהלה יאתה להם בפרט עבור אשר העשירו את חכשת דברי ימי היהודים ע״י ההערות היקרות אשר הוסיף החכם הרכבי בסוף הספר. חועלת ההערות האלה כיא כפולה ומכופלת, במקום אשר המחבר פראפעססאר גרעטץ דן מסברא וראייתו אסמכתא בעלמא, יבוא הרכבי וחקרו ובאר להקוראים שדבר זה אין לסמוך עליו במקום אשר גרעטץ מיעט בראיות ובהוכחות על דעתו שהו מסכיר, בקיאותו של הרכבי עמוד לו לסייע לדבריו ולהביא „תמיא נמי הכ״. במקום אשר גרעטן אומר דעתו ואינו מבאר כלל ממא הני מילי, מביא הרכבי היכן מצינ. החכם הרככי הפרותיו הנכבדות בשפת רוסיא העמיקן גם לiרפתית, וכבר מראו על עמדי מכ״ע הנכבד Reue des Bndes Lies ותכלית העתקתם לצרפתית והדפסה במכ״ע הנכבד הג״ל, הוא, להביא לידי שקלא ופריא ומשא ומקן בי תלמידי ככמים חוקרי קורות הדורות שבתו״ל, למען יתבררו ויתלבנו כל העממים וכל הספיקות אשר מגע בהם בהערותיו תקצר היריעה מהכיל את כל החידושים שחידש החכם הרכבי פ״ד המשך לד התלמוד ומצב המדרש והחכמה בזמנם של רבען פבוראי אומר גדעטץ שבהצטרפותם ובהתדמותם אל זמ התלעוד, נראה בהם קפאון ושבתון, ועדו הרכבי מסביר דעתו שגם בימיהם לא עמדה ההתפסתות התלמודית מלכת קדימה, אבל בנידן זה דעתו של גרעטץ במקומה עומדת ולא נסתרה ע״י ההערה הנכבדה של הלכבי שבה נלה את ידיטותיו הרחבות בהססרות ססבוראית, אבל אחרי כל אלה הן אם נשוה אותה אל הספרות התלמודית ימוך ערכה מאד, ולכן השכיל גרעפ בחפשו אחרי סבות מדיניות שגרמ לזה, בענינים רבים סומך פרכבי על כתבי יד הנמצאים בבית עקד הספרים להמלכות בס״ב, כן למשל בפירוש המלות „פוף מעשם״ של רב האי נאון הוא סמך במצת על כ״י של הגאון במקומות רבים אביא נרעטץ סיפורי סופרים טצרים או מושלמנים ע״ד קורות היהודים בזמנם, עדות הסופרים הביצצאנסינים ועדות שאר ספרי הטצרים והת׳ הרככי סוסל את עחותם (צד 490) יען היו צוררי היהודים ואין לחה סטון לדבריהם, אמנם לדעתט גם גרעטן לא סמך עליהם, וסימן לדבר שלא הוציא מהם שום „נפקותא׳ לתקירותיו, רק העתיק את דעותיהם להראות בזה את דעB סושרי הטצרים ולא יותר ע״ד קדפות ישיבת היהודים בססרד הוסיף החכם הרכבי ראיות חדשות מלקטות מדברי פראנקעל, ראפא- פארס, נייבויעל ועוד (צד 470), וכן גם במקומות שונים הוסיף הרכבי ידיעות חדשות שנתגלו לתוקרי דברי הימם מזמן הדפסת ספרי גרעטץ עד היום (צד 489) עד ניור עבדים נוצבים בזמן הגאונים, בצדק הפיר הרכבי על טעות נרעטץ המייחם מנהג זה אל התלמוד, גם העתיק הרככי תשובה נכבדה בענן זה מתשובות רב האי גאון הנמצאות בכ״י (5860) צדק מאד הרכבי באמרו שאין מקום להשערח גרעען האומר שהתיחסות הערביאים על ישמעאל לא באמת יסודה רק בדמיון היהודים שבכונה סיפרו להערביים דבר זה להתתבב פליסם (473). נאה מאד ההערה ע״ד העלילה שהמושלמנים אמרו על היהודים זייפנים הם שזייפו את דברי תורתם במקום שידובר ע״ד מחמד כן יאמינו המושלמנים, למשל אמונת הבל שבמקום והרביתי אתו במאד מאד (בראשית יז כ׳) נכתב בתחלה והרביתי את במחמד בהערה 8 החכם הרכבי סותר בצדק דעת גרעטץ המערב „פתיתה׳ „בחרס״ שהוא מין כשאימ מימ, משום כבודם של ראשונים שנהג בהם גרעטץ בכמה מקומות מנהג בקרת חדה וקשה (שרא ליה מרים !) כן למשל בתארו את מצכ היהודים הערביאים משנת 660 עד 760 והפליג בתארו בצבעים כהים את מצב התורה והחכמה וירידתן בזמן ההוא, כן גם בהיותו קובל על התלמודיים שכזמן ענן הקראי שביטלו לימוד המקרא (217), מבאר הרכבי איך טעה גרעטץ בשיקול הדעת, ואומר דעת להיכן הדין מטה לזכת את הראשונים, בענין זה צדקו שלש הערותיו (צד 475 צד 480 וצד )49) בענין דנרי ימי הקראים סמך גרעטץ במקומות רבים על כחבי יד של הקראי הבירה כולה וכל זיזין הבולטי ממנה, אכן שרב כ״י הג״ל מיחזו כשיקרא כבר הודה גרעטן בעצמו במכתב החדשי כיו״ל על ידו, גד זה הח׳ הרכבי מחזר בבית הגרמות ומביא ראיות אחרות מספרי הקראים שלא הביא גרעטץ, בפרט נככד מאד כי אלאגואר שהוא מבהיק זיו חדש על שאלות סחומות רבות מקדמוניות הקראים, במקומות רבים גלה הת׳ הרכבי ידיעות חדשות גם בעניני המדינות שישבו בהן היהודים ידיעות אשר מהן יתד מהן סנה לתרז כעה תמיהות ולפשט עקמומיות שבסיסורי דברי הימים, כן למשל בביטול ישיבות הנאונים, בצדק העיר הרכבי על אורח ארעא בזמן ההוא ועל עניני הזמן והמקום שגרמו לזה ושהחכם גרעטץ הסיח דעתו מהם (צד 511). — רבו ורבו מאד הערות יקרות כאלה ואנחו הזכרנט רק החשובות שבהן וגם אותם ל5 כללט לגמרי, הספשר הערוך לפנינו יבוא לידי משא ומתן בבתי המדרש לתכמה זו ההכם גרעטן כתב באחד ממאמריו, שחכמת ישראל ברוסיא בשפל תשב, רבו כמו רבו סופרים חסרי דעה, נפישי יושבי קרנות שבספרות, שלא למדו ולא שנ וכל מלאכתם רק פטומי מילי, אולם יראה נא כעת כי יש ביניט גם חכמים אמתים היכולים לעמוד בין ההדסים בתירי חכמי שראל בחו״ל ופקומם יכירם במסבה היא. אין די מלין בפינו לעורר את קוראינו למען יאספו את הספר הירר הנ״ל לבשיהם ידיעת דברי היחים היא הנכבדה שבידיעתו המסוגלת לעורר את רוח הלאומי והדביקות באום מחצבתנו, ומאד ישיש לבנו על אשר התעוררו אלופי חברת מפיצי ההשכלה להעשיר את ססרותט בספרים כאלה. הודעה אתכבד להודיע אל האבות הנכבדים כי אקבל בהפענסיאנאט שלי נערים המבקרים את בתי ספר הכיללום או החפצים להכונן לבא בם, ולתנכם באופן היותר טוב ומועיל בכל הלמודים והידיעות הנחוצות, וגם בלמודי תורת ה׳ ושפת עבר, הכל עפ״י מורים מובהקים. ואבות התלמידים יוכלו לבטוח כי עפ״י נסיונותי הרבים בעבודה זאת במשך שנים רבות, אוכל לחנך את בניהם בדרך הדת וחדעת ובארחות הרצוים ה׳ ואדם. אליהו קאפלא מורה ראשון בבית הספר לעברים מטעם הסמשלה בוארשא דזיעלנא 8 ד״ד בארנאסס ערציהונגס-אינסטיטוט אין פראנכפודט אם מ. פאזאנען שטר״ 17 שטרענג רעליגיעזע ערציהונג, נרינדליבע פארבעריטוצג פיר אללע שולען נוטע קאסט אונד געזונדע וואתנונג, בעזאנדערס פיר רוססען נעאייגנעט, דא שאן  מעחרערע רוססישע פענזיאנערע אים הויזע זינד רעפערענצן ה׳ ראבבינער ד״ הילדעסהימער ברלין. ה׳ ראבבינער ד״ר חורויץ היער .. אלה הנכבדים אשר קנו שביתה אצלי לשלוח לחם הצפירה והמגיד בהקפה ייטיבו לשלם לי המניע עד היום אם רצונם שאשלח לחם נגם לימים הבאים, ואלה המשלמים לי במוקדם ייטיבו לעשות כן לרבע החדש וישאו ברכה מה' והנני סובן להעברי-אנכי, מחירו א׳ רו״כ לרבע שנה. כל הספרים הנקובים בשמותם ומחירם הקצוב ברשימות מוכרי ספרים הגדולים בפה ובמכ״ע בשפת עבר יש להשיג הכל כאשר לבל גם מידי, גם סיפורים נעימים בשפת זשארגאן, גם לשלוח ע״י פאסט למרחבי ארץ והכל באמונה וזריזות כיד ה׳ הובה עלי. נחמיה צבי טשערנאוויץ, וארשא ברחוב דזיקא בחצר טייטעלבוים 8 ת . apos, Bapasesaaa 5. הודעה לסוחרי יין הן זה שנים רבות נודע לכל מבית מסחר היין מאמיתי׳ ביילה זילבערשטיין, מכבר האננא, שהוא עוד משנת 1830, וזה זמן כביר שיסדה ג״כ בית מסחר יין כזה הוא פיליא ממסחר הנ״ל על רחוב גענשא 3 , הנקרא זיידענפאבריק, וכעת המסחר הנל הוא תחת ידי, והרחבתי את ענפי המסחר עם כל מיני יינות שונות ומשקות הן על הארט והן על דעטא על שבות הבאים ממקומות שונים, וגם מי דבש, ובמקחים השוים לכל נפש וכשרים על הפסח הבע״ל י ע״ב אתבבד להודיע לכל הבא עמי בברית מסחר היין שלי, כמו שנודע להם המסחר מאמי תי׳ כן יכולו לתת אימון בי כי ישבעו רצון בכל אופני המסחר, זגם עם המקים הקצזבים בלי עודף פרוטה אחת. בונם ואנחאצקער בן הגבירה ביילה זילבערשטיין, מכבר האננא. .B. Wachockien vrmals Hanna, arschau esia 3רעססע יינות כשרים על חג הפסח בסקלאד יין בסרתף בהאטעל פאלססי לאנגנע שטראססע 27 טא יש למכור יין נם על דעטהייל, בפלאשין ועל גארניץ בסקת הזול, בכל יום משעה 10 בבוקר עד שעה 3 אחר צהרים היינות הם כשרים גם על חג הפסח, כפי ההכשר מרבנים גדולי ישראל הגודעים בתבל ליראים ושלמים . צבי הירש שפער, מרחיב נאוואליפקי 7 הנני להודיע לקוראי הצפירה, כי יוכלו להשיג יין גפן כשר על חג הפסת ממינים שונים בהמדתף של הג׳ האחים קעמפנער, על רחוב דלוגע (לאנגע גאס) תחתי 5 א במקת השוה סקלאד הארטאווע „מיי״ש של פסח׳ מפאבריקען מנישעוו וגאזלין יהיה בשנה הזאת בווארשא ברחוב דזיעלנא נוסר 1 בסאליע שוויצארסקא, וכל החפץ לעשות מסחר ביי״ש של פסח יפנה אלי ולבבויהיה נכון בטוח כי הפצו אמלא באופן היותר טוב. כן גם על הנאליוקעס בחצר ר׳ איטשע אשר קליינמאן 27 טיל חצר פיונקינד, יובלו הקונים לעשות בעשטעלונגען להסקלאד הנ״ל מטרח׳ וולנע עקיבא לאסקע צוד בעאכטונג פיר קאלאבאל אונד עוקקערבעקער וויר בעקאממען פאן דען הויפט קוועללען, בעזפעסקעם, ראזינען, זיסע אונד ביטערע מאנדלען, שאפטאלע, עטצ׳, פרייזע מעססיג, צו בעציהען זאוואהל אין טראנספארט קאנטאר דער געברידער טיטונאוו עט קאמפ׳. נאלעווקי הויז מאחאטקין נוטר 9 B panonopro orop Bp. . B. Troa Ron. Bapmna, aeEn or aorRa 9. הנני להודיע כי העתקתי את מסחר היין שלי מבית הר חיים בלאוואט אשר שם מסתר היין של האדון יאנישעווסקי לבית מוטשינסקע רחוב פעטריקאווסקי 253 א נוכח בית שייבלער החדש, גם נמצא כעת אצלי כל מין ייג מחו״ל היינו ה״ג אונגארען כשר לפסח ובורדא ואיספאנשע ואוכל להפיק רצון לכל קונה הן בטיב המסחר והן במקח מלבד חיין באסאראביע וקרים אשר כבר מכירים אותו ואת טיב חיין הסוחרים אשר קנו אצלי בשנים הקודמים, ויוכלו להיות בטוחים כי כפלים יהיו שביעי רצון בשנה הזאת מהסתורה שלי אם יבואו אתי במסחר אדרעססע A. D. Lporponcii B r. oפ. שאלות ותשובות לכ׳ סייבלזאהן מאמרו נגד המפרף „בלמליץ ע״ד הישיבות בקאוונא ישלח „להמליץ ואנחט לא 59 מדרכט לקבל חשובות נגד מל״ע אחר, לה׳ דוד הכהן בירושלים את ספרו „עיר דוד״ לא הניעט, להעובר אורח במינסק, בלי חתימה לא נדפים, לם׳ שמעלמי באר׳ הנמר 22 אין בידינו אדרעססא שלנו 3. oo Bapaa. S. Sroitmski Warszawle. Dzk 25 אa א ליא החבולה עשות חיל יש לנו למכור תמצית חומץ /801, (עססינ עססענץ) אשר מוכשר להיות חומץ טוב כאשר יערב עם 35 חלקים מים. נגד שלוה של 0? מאפעיקעם (בפאסט מארקין) ישיג כל מבקש פראבע onep Roב BoaaBet„ Bapm. r6 פראנקפורטער עססיג-עסענ אין הארט אונד אין פלאשען, צו בקאססען אויף פסח. בייא מ׳ ויסקאטש, וארשא פראנצישקאנער N10, אים הויזע קאפפאלם לעשות כרצון איש ואיש למען הפיק רצון קוגים אשר יום יום ידרשו אחרי חומץ פסח,השגנו סאת הפאבריק שלנו 801 תמצית חוטץ על חב המצות כמתכונת החול, רבנים מצוינים מפורסמים בארצנו יתנו עדותם על כשדותו . oaaepE o. Boaset, Bapmmco r6. ספר חדש! אתכבד להודיע את כל חובבי שפת עבר כי הנני מוציא לאור ספר מכתבים נקוב בשם שבט סופר לתועלת נערי בנ״ הספר הזה מתחלק לשלשה חלקים. . החלק הראשון יביל שמונים מבתבי ידידות. השני שמונים מכתבי מסחר הדרושים מאד לחפץ הסוחרים, והשלישי ככתב אחד נדול ויקר בתבונתו על דבר ישוב א"י ושפת עבר מאת הרב החכם הנעלה פרץ בן משה סמאלענ- סקין, ועשרה מכתבים נפלאים מאת החוזה הנפלא אברהם מאפו ז״ל שלא ראו עוד אור הדפוס. הספר יצא בקרוב לאור מבית דפוסו של ה׳ סמאלענסקין, והוא נדפם על נייר טוב ויפה ויכיל יותר מעשרה בוינין, כל הרוצה בספר הזה יפנח אל המחבר מחירו עם פארטא 80 קאפ'״ מ. מ. דאליצקי האדרעססע Manoy, BBoeropo. ו עכטע זיידענע שווייצער מיללער-גאזע פיר מוללער עמפפעהלט A. S. ahholder arsha Nalei9 האטעל פלאנטאזש מינדע ערשטראסע אמשטרדם אונטער ראבינאטס אויפזיכט ערעפפנונג מאיי דיעזעם יאחר תוכחת מגולה טובה תוכחת מגלה מאהבה מסתרת (משלי כ״ה). עשרה קבין עניות ירדה לעולם, תשעה מהם נטלו ישראל ואחד כל העולם, כי אין לך אומה ולשון אשר אין לו שדות וקרקעות, לחרוש ולזרוע לקצור ולאסוף, להוציא לחם מן הארץ ולאכול מיגיע כפיו, כמו עם ישראל; כולם עוסקים במקח וממכר, חנונים תגרים סרסורים סופרים ובעלי מלאכות, ורובם מתפרנסים בדוחק וחיים חיי צער ועוני ויאי עניותא לישראל עשרה קבין גסות הרוח של לוקסוס ירדו לעולם, ט׳ מהם לקחו ישראל ואחד כל העולם, כי אין לך בכל אומה ולשון לובשי גאות מתפארים ומתיהרים במלבושי כבוד ותפארת, כאחב״י דקרו להו מאני מכבדותיה, כעני כעשיר כשפחה כגבירתה כולם נושאים בגדי משי ורקמה סאמעט ועדי עדיים ; ותחת אשר בכל העמים והלשונות, אנו רואים מדרגות ומפלגות בני אדם ביניהם, אברים עובדי אדמה, ואדונים, אצילים ועירונים פקידים וממונים, שופטים ושוטרים וכו׳. כל אחד מכיר את מקומו ויודע ערכו, מצויין במלבושיו ותהלוכותיו לפי מצבו בחברת האדם הנה אנחנו עם ב״י כולנו בני אב אחד אנחנו עם סגולה, כולנו שוים באין הבדל יחוס משפחה או שבט, כ הכהנים הלוים אשר הבדיל ה׳ אותם מכל שבטי ישראל, כבר אבדו את מעלתם זה אלפים שנה, כבוד התורה והחכמה כבר ירדו ממעלתן אשר היה להן מלפנים בעמנו, והיו למלאכות ועבודות בידי בעליהן, כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס, ורק הכסף לבדו הוא העמוד האחד אשר עליו נשען כבוד כל איש ישראל הכסף הוא השליט הוא המשביר כגוד גדולה ואושר בעם הארץ, כל תפארת האדם וכבודו קצובים ע״פ מדת עשרו, האיש אשר חננו ה׳ בעושר ונכסים הוא נוחל כבוד ויקר, כי רבים יחלו פני נדיב, והכל מקדימין לפתחו, זה בא במסחרו וזה בחכמתו, רופא, עורך דין סופר ואומן וכו׳, כולם משמשים לפניו ומצפים לשכר. כולם מתקנאים בו וחפצים להגיע למעלתו, והאיש אשר קצרה ידו להתדמות לו יבקש עכ״פ להיות עשיר למראית עין, ע״ו מלבושיו החיצונים והנהגת אשתו ובניו, בכדי שיהיה מעורב ומכובד בין הבריות, הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם כי הכל צריכים יותר מכפי יכלתם ופרנסתם, ואפילו עני שבישראל המשיא את בתו לעני שכמותו לא יפחות משני בגדי משי ומלבוש סאמעט אחד, ובעה״ב הנותן נדוניא לבתו הוא מוציא יותר ממחצית הנדן על בגדי כבוד והוצאות החתונה' והמהדרין מחזיקים בחוקי המאדע לכל פרטיה ודקדוקיה, בנות ישראל צנועות הן, לא תצאינה פרועות, אך למען תתראינה כפרועות לפי המאדע תכסינה ראשיהן במקלעות שערות נכריות אשר דמיהן יקרים בנות ישראל יפות הן אלא שהמאדע מנולתן. הפקהות שבהן יודעות כי המאדע היא הבל מעשה תעתועים, אלא שאינן יכולות להוציא א״ע מן הכלל, וכמאמר החכם „מוטב להיות שוטה בין השוטים, מלהיות שוטה בעיני כל השוטים״ — ובין כה וכה הלוקסוס מכלה ממונן של ישראל סרבה קנאה ותחרות, מפר שלום בין איש לאשתו ואב ובניו, ומביא חרון אף בעולם על בני עמנו, כי עם הארץ אשר בתוכם אנחנו יושבים אומרים, היהודים יאצלו מטוב הארץ ומפרי כפינו ישבעו עושר. בא לגור בתוכנו כגרים בארץ ויביאו עלינו קללת משה רבם „הגר אשר בקרבך יעלה עליך מעלה מעלה וכו' ואתם חכמים וסופרים מו״ל מכ״ע לב״י. אתם שואלים ודורשים בשאלת היהודים, מבקשים עצות ותקגות טובות לכנס ישראל הא לכם משל ודוגמא מן הלוקסוס, כמה צווחו ע״ז קמאי דקמאי עוד בזמן ד׳ מאות שנה מלפנינו (ס׳ אגרת מוסר לר׳ שלמה אלהאמי), כמה צרות רבות ורעות עברו עלינו בימי הבינים, וכמה גזירות גזרו עלינו מלכי ארץ לגדור בעד פרצת הלוקסוס בקרבנו (עיין הצפירה 1876 גליון 7 מאמר „סרח העודף״) האם הועילו לבער חרע הזה מקרבנו? לשוא נחרו גרונם מוכיחי בשער בבני עמנו! ואם כן הוא בדבר כזה, אשר כל אחד יודע מכאוב לבבו מרגישו בנפשו ובחיי פרנסתו עאכו״כ בדברים ותקנות אשר אתם חושבים ויועצים להטיב מצב בני עמנו?— תבקשו ללמדנו כוסר וד״א בדרכי הפרנסה ועניני המסחר. הלכות הלואה ורבית וכו׳. כאלו אנחנו נצבים חיום כולנו לשמוע עצות מפיכם ולומר נעשה ונשמע ולא ידעתם כי כל אחד מאתנו שקול כנגד כולכם, כל אחד מישראל הוא כעולם בפני עצמו דואג רק על פרנסתו ופרנסת אשתו ובניו והמקיים נפשו האחת בישראל דומה לו כמקיים עולם כולו ואין אדם מקריב טובתו לטובת הכלל בשביל עולם שאינו שלו הן אמנם כן הוא כדבריכם כי כל ישראל ערבים זה בזה, אבל רק בדברים שבין אדם למקום להוכיה את חבירו במילי דשמיא, ללכת בדרכי התורה, ולהזהר במצוה קלה כבחמורה״ ואם יודע בחבירו שנחשד בדברים שבלב מצוה לפרסמו ולזלזלו כמנודה לשמים, אבל במילי דעלמא, בעניני משא ומתן ודרכי הפרנסה, כל אדם הוא ברשות עצמו לבקש לו עסק ופרנסה מן המוכן וקרוב לו מן הנקל להשתכר ולהרויח בו יותר אפילו בהפסד אחרים — פלוני עוסק במסחר, נושא ונותן באמונתו, וממון הבירו חביב עליו כשלו, לוקח סחורה מן המוקף, ולקוחין יש לו בה, טורף מן הלקוחות ואת הטריפה לא ישלם, אבל בכל זאת הוא ירא שמים ואסור להרהר אחריו מדקדק במצות קונה לולב ואתרוג נאה „ונותן סלע לצדקה בשביל שיחיו בניו' „ומכבד אשתו ובניו יותר ממה שיש לו״, ואם בהלכות הלואה אונאה ומקח טעות וכו׳, אינו מדקדק לפי דוני השו״ע חו״מ ולפעמים אינו סומך עליו כלל, אין בכך כלום, דהאידנא נהוג עלמא דעביד אינש דינא לנפשיה דלית דין ולית דייני בישראל בזמן הזה, וגם כל דיין דמפקין מיניה ממונא בי דינא לאו דיינא הוא, וכל חדינין וההלכות שבשו״ע חו״מ אינן אלא משום דרוש וקבל שכר כנודע. — והדיינים מורי הוראות — „אוכלי עמי אכלו לחם ה׳ לא קראו רב אמר אלו הדיינין" נוטלים שכרם בעיירות הקטנות ממכס השמרים ויין קידוש לשבת, ובעיר זאבל׳ בכל מערבין ומשתתפין חוץ מן המים והמל, שמהם נוטל את שכרו חרב דשם, כנודע. ואתם מתקני הדת בעמנו תבקשו עצה להקים לנו רבנים חדשים לרוח הזמן, ושיתאספו לבטל מן השו״ע כל החומרות הסייגים והמנהגים אשר בדיני איסור והיתר, גזירות שאין רוב הציבור יכולין לעמוד בהן בזה״ז לפי דבריכם, ולא ידצתם כי כל ימועצותיכם מאפע, ומחשבותיכם ללא יועיל וגם כי תרבו אספות והסכמות מרבנים חדשים, שומע לא יהיה לכם להפיל ארצה דין ומגהג אחד מן השו״ע כי לא כהשו״ע חו״מ, דיני או״ח ואיסור והיתר. בדברים שבין חובת המקום וכבוד שמים, כל אדם מישראל מורא שמים עליו להרחיק א״ע מכל ספק וחשש עבירה, ורוצה לצאת יותר ידי שמים בחומרות וסייגים מלקבל איזה הוראת היתר וקולא כל דהו בדברים שיש בהם קצת פקפוק איסור, או מנהג שאחרים נהגו בהם איסור. ופוק חזי מאי עמא דבר: אם פלוני הרב הכריז בעירו שלא לשתות טהעע בפסח, הכל שומעין לו, ואולם פלוני הרב הורה להתיר קטניות בפסח, הכל חוששין לסמוך עליו ולהקל, אע״פ שאיסור קטניות בפסה אינו אלא מנהג בעלמא, אבל אחרי שנתפשט לחומרא ע״י השו״ע, נתקבל לאיסור גמור שאין להקל בו, ואפילו עני בשעת דחקו לבו דואג בקרבו לאכול קטניות בפסח בהוראת היתר מהרב, כי כן הוא טבע המון בני עמנו מאז להיות נוטים תמיד ללכת אחרי המדקדקים ומחמירים יותר ומאז נתחברו ונסדרו ספרי ההלכות והדינין בעמנו מזמן הראשונים עד היום, אנו רואים שבכל דור ודור נדחו ספרל הראשונים מפני האחרונים, לפי שדקדקו בפרטים וחומרות יותר מהם, לא נרחיק להתחיל מן הגאונים הראשונים, כבעל הלכות גדולות שאסף וקבץ ההלכות שהן רק ע״פ דינא דגמ׳, ואצלו ד״מ כל דיני חמץ ומצה והלכות הפסח לא יכילו רק שיעור שני דפים לא יותר. אבל נתחיל מאחרוני האחרונים מעת שנתייסדו ד׳ חלקי השו״ע שלפנינו לכל הלכותיו ע״י בעל הטור ונתפרסם ע״י הדפוס שנתחדש אז (נדפס ראשונה בשנת רל״ה), אותו קיימו וקבלו ולמדו והורו ממנו בכל תפוצות עמנו, כי נדפס כמה פעמים עם פירושים קצרים מ״מ והגהות שונות ולבסוף עם פי׳ גדול ורחב של הב״י בהוספות דינין הרבה ואח״כ בשנת שכ״ה כאשר יצאו לאוד ד׳ חלקי השו״ע למרן הב״י (דפוס וויניציא), ונתוספו בו הרבה פרטי דינין יותר חזרו כולם והלכו לאורו ועזבו את הטור. וכל כך נתקבל ונתפשט בכל תפוצות עמנו עד שמזמן שכ״ה עד שנת של״ח, נדפס עד (חזוך יקד למאד בדפוסים הראשונים) אשר זה יורה על גודל ערכו ותועלתו בעמינו אז, ואולם בשנת של״ה כאשר נדפס בראשונה השו״ע בית יוסף עם הגהות הרמ״א, אשר הרחיב והגדיל אותו בחוספות פרטי דינין ומנהגים הרבה מאד, עד שנתגדל בבמותו כמעט בכפלים מכפי שהיה, אז שבקו כולי עלמא להשו״ע ב״י הראשון, ואזלו בתר הרט״א דמחמיר טפי וזמאז והלאה נדפס ונשנה פעמים אין מספר עם חדושים ובאורים, וביותר החלקים הראשונים, מפני שיד הכל ממשמשין בהם ורק החלק תו״מ נתמעט מאד בידי הלומדים בימים האחרונים לפי שאינו לדין ולהלכה, כי מי זה יבוא היום לעיין ד״מ בהלכות טוען ונטען, הלכות הלואה, והלכות מבירה, ובדומה לשמור ולעשות ולקיים הכל על פי דין. בדיני או״ח ואוה כל אדם שואל ודורש בספרי, האחרונים ורוצה להתהדר במדת חסידות לדקדק בהם יותר. ולהיפך בעסקי ממון בדיני שלי ושלך, הוא מבקש ומתעקש ע״י פלפולים רחוקים למצוא לו היתר כאחד מן הראשונים, בדיני או״ה אם יבוא היום מי שירצה לפסוק הלכה כחרמב״ם ולהחזיר איזה מנהג איסור להיתרו הראשון, אין שומעין לו, ובדיני ממונות כל אחד יכול לטעון בב״ד קים לי כהרמב״ם ופטור מלשלם, כנודע. הכלל בזמן הזה כולי עלמא לא פליגי דדיני ממונות לחוד, ודיני או״ה לחוד, ולא ילפינן ממונא מאיסורא. זקן מבהמ״ר הישן ווארשא פורים תרט״ו (חריצות הסוחרים) המכ״ע קוריער ווארש׳ 78 מביא מעשה עסק של סוחרי בהמות פה, אשר עם היותם יהודים לא קרא ע״ז מעשה רמאות - היהודי׳ כאשר יעשה המכ״ע 0 בענינים כאלה, אבל אפר כפי יושר דעתו שמזה אנו רואים יתרון חריצות השכל של הסוחרים על כל זולתם בעניני מסחר וזה הוא: אצל אדון אחד סמוך לווארשא עמדו למכור 20 בהמות לשחיטה, שונות בערכן מהן מלאות וטובות ומהן כחושות, ויבוא סוחר אחד א׳ לקנותן, והשוה לקחת רק 10 בהמות כפי שיבחר לו מהן כטוב בעיניו, והמקה ישלם לפי משקלן כנהוג בבהמות לשהיטה, ר״ל שישקול אותן חיים כמו שהן וישלם בעד כל ליטרא 7 קאפ׳, וע״ז נתן דמי קדימה וקבל שטר קנין כנהוג, והגביל זמן הקבלה והתשלומין על יום 4 לחדש הזה . אחר איזה ימים בא סוחר אחר ב׳, ויאמר לקנות העשרה בהמות הכחושות שישארו אחרי הראשון שיבחר לו, והשוה לשלם בעד משקל כל ליטרא מהן רק א קאפ׳, וגם הוא נתן דמי קדימה וקבל שטר קנין, לבוא ליום הנועד 14 לחדש, אחר שהסוחר הראשון יקח את שלו, ויהי ביום 4 לחדש, זמן התשלומין לסוחר א׳, ויבוא הסוחר ב׳ ובידו שטר הקנין של הסוחר א׳ וכתחתיו כתוב שמכר הבהמות שלו לסוחר ב׳, והסוחר הזה ישלם בעדם כפי המקח שהשוה, ויבחר לו הסוחר ב׳ 10 בהמות וישלם בעד כל ליטרא ז קאפ׳ כפי ההשואה, וביום 14 לחדש בא שנית עם שטר הקנין שלו לקחת העשרה הנותרים שקנה אז, וישקול אותן וישלם 5 קאפ׳ בעד כל ליטרא כמשפט. המוכר לא ראה בתחלוכות העסק הזה שום דבר יוצא כגדר היושר והצדק, כי שניהם קיימו וקבלו כפי שטרי המכירה שבידם, אך כאשר הביא בחשבון אחרי כן את סך התשלומין שלקח כהם בעד כל העשרים בהמות, ראה שהפסיד בעסק הזה מאה רו״כ מכפי מחירן האמתי שהשוה עבורן, מבלי שיוכל לעורר שום טענה כנגדם, ואז הבין כוונתם, כי הם הרויחו הכאה רו״כ שהפסיד הא, ע״י מכירתם זה לזה בקנוניא, כי בבוא הסור, ב' בזכות שטר הקנין של הסוחר א׳, לקחת 10 בהמות אשר יבחר לו כרצונו לקח לו בכונה רק הכחושות דקות הבשר ושילם בעדן ז קאפ׳ כל ליטרא יתר מכדי שוין, אבל אז נשארו לו העשרה בהמות המלאות והכבדות, לפי שטר הקנין שלו רק בעד 5 ק׳ כל ליטרא, ולפי עודף משקל האחרונות על הראשונות הרויח הסוחר עוד מאה רו״כ יותר בסך התשלומין מכפי מה שהפסיד על הבהמות הכחושות ששלם בעדן ז קאפ׳ תחת 5 ק. ולהפך המוכר הפסיד מאה רו״כ על המלאות יותר מכפי שהרויח על הכחושות שלקח בעדן ז קאפ׳ תחת 5 קאפ׳ לפי ההשואה. להחכם הנכבד בעל „המליץ״ הכרחתני לצאת היום מגדרי ולהשיב על דנריך בהמליץ (23 ) , אשר שם הוצאת רוחך לספר דברים שהיו ביני ובינך ואין להקוראים חלק בהם, והוא בדבר המודעה ששלחת לי אז שהמליץ יתחיל לצאת מהיום שתי פעמים בשבוע, ואנכי לא הדפהתיה, ואף שכתבתי לך אז דברים של טעם לא נהקררה דעתך בהם עד אשר חפשת לך תואנה להעמידני היום במשפט ע״ז אנכי לא אכחד מהקוראים, שכאשר שלחת אז המודעה להצפירה לא יכולתי להבין כונתך בזה, הלא המיץ הוא גדול בשם הרבה יותר מהצפירה בהיותו בשנת הי״ט לצאתו לאור עולם, והצפירה היא בה עשר שנים לא יותר, ולפ׳ דבריך (שכתבת בהמליץ יש לך ד׳ אלפים חחומים להמלץ, וג׳ אלפים להסאלקס בלאטט, אשר לפי חשבונך שם ע׳ אלפים קוראים לשניהם ואחרי כל המודעות הרבת והארוכות שכתבת לפני קוראים רבים כאלה עוד שני ירחים מקודם באת גם אל סצפירה הקטנה ותשחרני להדפס נ״כ המודעה שלך ג׳ פעמים ? — נוסף ע״ז בנוסח המודעה סטערעאטיפ ששלהת לי לא התמת את שמך עליה בפירוש, רק נכתבה בצשון נסתר כאלו אני אני הוא הכותב, „הודעה, מראשית שנת 83 יצא המליץ פעמיים בשבוע וכו׳, מהינו כך וכך. והאדרעסע של הרעדאקציע הוא בפ״ב שם ושם !״— בהדפסת מודעה כזו הלא בצדה יתמהו עלי הקוראים לאמר מה לך ולו עם „הטלין״ בעיד אשר אנהמ בקוראי הצפירה אצלך?— אמכי מא! צאת הצפירה על ידי לא שלחתי מודעה לשום מכ״ע עברי אודותם, כאשר יעשו מו״ל זולתי בכל שנה, יען בעיני הוא הסגת גבול ממש, לטמוד על שער המו״ל זולתי ולקרוא להקוראיכ סורו אלי ! — ועל יתר הדברים שדברת מעמן המלמר מבריסק, הנה הכותב נודע לאים נכבד מאד בנככדי בריסק, וגם לך נדע מכבר הוא לא ראה המכ״ע יודישע פרעססע רק ה שקרא בהמליץ ובהיותו פה כחב המאמר הנ״ל להצפירה, לפי דביו לא רצה לשלות להמליץ משום מעשה שהיה — אלה המה הדברים אשר מצאתי נחוץ לעטת על דבריך מפני דרכי שלום המו״ל הודעה אנכי קלמן פיזניאק מקאברין הגודע מאז בידיעתי הרבה ללמד לנערים וגם לנערות אלמים וחדשים, לדבר עברית, וכתב ולשון, וחשבון וגם שפת ולשון רוססי, וכבר הראיתי אותותי בילדים רבים שנמסרו על ידי מכל קצוי ארץ, ותעורות רבות השגתי מכל הארצות, עתה ת״ל הכירה גם הממשלה את טוב פעולתי, ונתנה לי רשות לפתוח בית ספר „אוצילישצע״ פאר מאלניע ע״ז, וכן נעשה, וכאשר עתה יצאו מבית ספרי ששה תלמידים אשר השלימו חק למודם, והשיגו תעודות נאמנות, הנני הפעם נכון לקבל ששה נערים או נערות אהרות תחתיהם לזאת לכל איש אשר אליו נוגע הדבר יקדים אלי במכתבו, לעשות עמי חוזה, מחיר פעולתי מבלי מזונות מאה רו״כ, ועוד חמשים האדרעססע אלי רו״כ לשנה עם מזונות ע״ש. - ureb Lyo eanyls y B r. op po. 16י. אני הש״ץ ושו״ב אשר יושב היום בעיר דאברין אצל הנהר ווייכסיל באתי להזדיע שפה הוא המקום הראשון אשר החילותי לעבוד עבודתי ועשו עמי קונטראקט על שלש שנים והיום כלה ימי עבודתי ורצוני לעבור מפה אל עיר אחרת לכן כל אשר יבקשו יפנה אלי על אדרעססע: R. , antor W Dobrzעn

|1883-04-17| מכתב עתי משמיע חדשות יוצא לאור אחת בשבוע, מאת חיים זעליג סלאנימסקי תוכן הנינים דברי, הימים. סלאנים, זוועהיל ווערחבאצקע בענדער אנאניוב. קיידאנאו. רידנא סוראז חצופה לבית ישראל ידיעות העולם והטבע; כח חתוזר בעולם מאת המו״ל קרית ספר הדשות שאלות ותשובות. דברי הימים אשכנז גברת הממלכות חרדה תמיד מפני צרפת, לא די לה אשבברתה ברית לפני איזה שנים עם אוסטריא, ועוד ראתה לצבון לפניה להקים בריתה גס עם איטאליא, ברור הדבר, כי אגודת אשכנז ואוסטריא ואיטאליא נוסדה יחד היא האגודה אשר אליה נשא ביסמארק את נפשו זה ימים רבים ויפגע במכשולים רבים, הלא הם מעשי מפלגת „האיררידענטיסטים״ האיטאלקים צורדי אוסטריא, ומזמת רצח אשר זמם אבערדאנק לרצוח את קיסר אוסטריא בטריעסט, ומניעת מסע הקיסר לבקר בהיכל מלך איטאליא ברומא, כל המקרים האלה היו כהררים בין איטאליא ואוסטריא, אולם ביסמארק התגבר וידרוך בעוז על כל החתחתים האלה עד אשר הגיע אל מטרתו, גם זאת כלה ונחרצה מאת כל צופי העתים, כי נגד צרפת התכוננה האגודה המשולשת, דבר אמת זה נפל גם מפי מאנציני, ואף כי סכסך דברים בדברים והמתיק שפתו כדרך הדיפלומאטים, בכל זאת מי זה לא ימצא את הקוץ בדבריו, הוא אמר כי הברית החדשה תשים את אייראפא כגן עדן, באשר עולם שלום יבנה ועל שלוה ואושר יקום, וגם לצרפת החליק לשון, בכל זאת חביע לה רוחו לאפר : „אם תוסיף איטאליא לראות כבלע צרפת מדיגות אשר לגדות הים התיכון, אז לא תוכל לשקוט במכונה׳ כן גם מכ״ע הביסמארקאני נארד׳ אלל״ צט״ג נתן אמרי שפר נמלצים לכבוד צרפת, ובתוך רוב ענין התמלט מפיו דבר לאסר : „הבו גודל ושלום לצדפת כל עוד הממשלה הנוכחית, ממשלת הרע- פובליק השאננה, שוררת בקרבה״ — והצרפתים לא השיבו תודות להנארדדייטשע צט״ג העדינה על נדבות פיה, אך השיבה לה דברים קשים כגידים וכלפידים ופה אחד עבו ואמרו : הממשלה הרעפובליקאנית כל כבודה ותבונתה בבית פנימה לנו נכבד הדבר אי זו ממשלה תמשול בקרבנו, רעפובליק או ממלכה, אולם בחוץ לארץ אחת היא, ואין משגיחין בבת קול כינוי רעפובליק׳ או „ממלכה" אך השם הגדול „צרפת״ נשמע מסוף העולם ועד סופו״ —. סוף דבר, מכל הדברים והאמת האלה ראה נראה למדי, כי האגדה המשולשת ערוכה אל צרפת וזוממת להשיבה עד דכא, אך אם כן איפוא — שאול נשל בצדק — מה חפץ לאוסטריא בצרת צדפת, ומה המריצה לחסתפח e מחירו באשכנז: 14 רייכם מארק לשנה. בעססריך 5 פל׳ לשנה. וכן לרבע שנה. שכר סידעות : מכל שורה קצרה 5 מאש׳. ומשורם רחבה 10 קאפ׳. o p. מ ברוסיא ופולין. פשולה במוקדם לשנה 5רו"כ.נ נמ׳ נב 2.75רו״ב. 8 לרבפ שנה 1.50 רוכ  טיתר כארעת 20 פראנק. באפעריק 5 דאלאר. ל אל הברית הנבונה למטרה כזאת ? הן אמנם על דעת מכה״ע נארד׳ אללג׳ צט״ג הנ״ל, מצרפת תפת רעה אל אוסטריא, אך כהנה וכחנה תדבר לשון מדברת גדולות ובאמת חזיונות תלוים על בלימה הם, כי מה לאוסטריא ולצרפת, צרפת לבדה לא תחפוץ ולא תוכל לנגוע לרעה בממלכת אוסטריא בלתי אם צרפת ואנגליא תהיינה לאגודה אחת, אז הנקל הוא להן להצר צעדי אוסטריא על חצי האי הבאלקאני, אבל מה ממנה יהלוך אם צרפת תצא למלחמה נגד אשכנז או איטאליא? אם תגבר ואם תצליח צרפת להחליש כח אשכנז או איטאליא הלא תהיה זאת טובה רבה לאוסטריא, כי כלל גדול הוא בעולם המדיני שתי ממלכות הסמוכות זו לזו, ככל אשר תחלש האחת כן תגבר השניה. את אשר יחזו להם רבים מצופי העתים לתשובה על השאלה הזאת, היא, כי אוסטריא התמכרה לאשכנז ואיטאליא בשכר הבטתון אשר הבטיהו לה, כי הנפות טריעסט וטיראל לא תלקחנה ממנה וממשלתה בל תמוש משם. אולם מי ידין עם האיררידענטיסטים״? הן המה תקיפים ועצומים ובידיהם עתות חמדינות ההן, המה כעש להממשלה האיטאלקית וכרקב לכל משלח ידה, ובקצפם יקללו במלכם ובממשלתם וחותרים בכל עז למגר לארץ כסאו, ואיככה תמצא ממשלת איטאליא את לבה לנער חצנה מן שתי הנפות הנאהבות והנעימות לרוב האיטאלקים, הבידיה תתתה גחלים על ראשה? לא נכון הדבר הזה, וקרוב אל האמת להחליט אתת משתי אלה, או שרש דבר נמצא ביסוד האגודה המשולשת לא נגד צרפת לבדה אך גם נגד רוסיא הוא, (ויעק 83 ת), ומאשר האגודה נגד האחרונה ישרה בעינ אוסטריא, לכן נתנה את ידה גם נגד הראשונה, או צדקו מכה״ע אוהבי החופש באוסטריא המתאוננים על ממשלתם יען הסרילה ללכת אחרי עצת ביסמארק ולהתקשר נגד צרפת מאין כל ללבה נכונה ותקות תועלת מזה. בפתח עינים, במכ״ע נארד׳ אללע״ צט״ג הנ״ל גלה ביסמארק את סגור לבו, הודר ולא כחד, כי הברית המשולשת תכון נגד צרפת, אולם  המתיק את המרור. יאר מכ״ע הנ״ל, כי שלשת הממלכות לא תצאינה למלחמת תנופה נגד צרפת, אך כלחמת מגן תערוכנה אם צרפת תתנפל עליהן. הנה בפיהם כן ידברו פל העמים והממלפות, ובחפצם לא יפנו ולא ישעו לזאת, וילבישו מלחמת תגופה בלבוש מלחסת מגן. כן היא ממשלת פרייסען לה עצה ותושיה להטות לטוב כל סלף משפט וכל עוות הדין, מעודה היא נלחמת מלחמות תנופה, ובכל פעם ופעם תשים סתר פנים לה ותעשה כונים כמו על נפשה היא עומדת מפני חמת אויביה ורק גנון והציל א״ע כל ישעה וחפצה. לא נכונן לחקר קדמוניות, הן די להזכיר את שתי המלחמות האתרונות אשר נלחמה פרייסען באוסטריא בשנת 1866 ובצרפת בשנת 1870 הן היו מלחמות תנופה לכל כלליהן ופרטיהן, כי פרייסען בקשה תואנות ותפרוץ נגד אוסטריא וצרפת . בבל זאת הפטישים החזקים חרטומי הדיפלומאטיע בברלין עשיס בלטיהם ומהפכים מלחמות תנופה למלחמות מגן. צרפת לא תצארמלתמה נגד האגודה המשולשת״, אך מי יודע אם לא קבלה אליא ע״ע להכעיס את צרפת לחביאה בקשרי מלחמה, כאשר עשתה לאוסטריא בפקודת אשכנז בשנת )185 ובשנת 1866 מכ״ע האשכנזים האוסטרים והאיטאלקים, מודים גם הם כי אין פחד מצרפת כפי שהיא כעת, אך פן יקום שם מלך חדש מבית הארלעאניסטים, אז יש פהד, אולם גם זה הוא חזון שוא, וכזר נחשב הדבר, כי אחרי אשר נגדעה קרן צאצאי ארלעאן בצרפת, וגם כל מכבדיהם הזילום ויהיו לשחוק ולקלסה וכלי גולה עשוי להם, עתה קשור תתקשרנה שלש ממרכות עצומות מפני יראת „פרעוש אחד״ ? אין זאת רק תואנה וכסות עינים כהנה וכהנה מבוכות ומכשולים מתלקטים גם על חצי האי הבאלקאני, לתקופת ימי האביב האלה במחוזות הערצעגאווינא המורדים נגד אוסטריא יוצאים ממחבואם, ואוסטריא תקב נפוצות צבאותיה, אף הטתה א לב הנסיך ניקיטא ממאנטענעגרא להרציא פקודה אל פליטי המורדים המסתופפים בארצו לבל יהינו לעזוב את רבצם ולשוב אל ארצם המרידה במדינת אלבאניע עוד כלפיד תבער, הן תוגרמא הפילה חבלים בנעימים למאנטענעגרא מספר ערים מערי אלבאניא, אולם האלבאנעזים מתקוממים נגד הרבר הזה, ובכל יום ויום יתחבטו ויתנגחו המאנטענעגרים והאלבאנעזים. וגם צבא תוגרמא בתוכם. גם על דבר סוריא וארץ נשראל קנאת חממלכות כאש בוערת בימים האלה שב הנסיך האשכנזי פרידריך קארל בן אחי הקיסר ווילהעלם ממסעו בארצות אזיא בסוריא ובא״י. ואף כי מכ״ע הברלינים מבטיחים שלא היתה מטרה מדינית נגד עיני הנסיך במסעו, בכל זאת לא סר our. ההשד מלב הצרפתים, ומכה״ע הגדול לבמשלת צרפת בe ba אומר: הפרוססים הפרומעסטאנטים מתאוים תאוה לעיר הקדש ירושלים, הסולמטאן נתן להנסיך פרידדיך קארל אחוזות גדולות בא״י., הן רב מספר האשכנזים עובדי האדמה שם, הם כמסמר קבוע בארץ ההיא, ומטרתם לתת יד לממשלת אשכנז לשפוך את רוחה על סוריא וא״י בהגיע עת מצוא מקאנסטאנטינאפאל מודיע מכ״ע לממשלת אוסטריא „פאליט״ קאררעספ״ (והובא גם בקוריער ווארש׳ 83 ו.) לאמר : תוגרמא תרגז ותפחד מפני רוסיא פן תצא עוד הפעם לפעלה על חצי האי הבאלקאני, ובולגאריא תהיה לה הפעם כאשר היתה סערביא בזמנה —. גם ארץ ארם (ארמעניא) היא סלע המחלקת בין הממלכות, בשבוע העבר הודענו לקוראנו את השמועה ע״ התאמצות צירי ממלכה אתת במדינה ההיא, עתה מודיעים מ״ע האנגלים כי ממשלת אנגליא אזנה וחקרה תקונים שונים לטובת המדינה ההיא, באשר יש לה הצדקה להתערב שם, ואת מערכת התקונים יוביל הציר האנגלי דיפפערן לערכה לפני הסאלטאן. הנה כן מלכה וממלכה נפגשו אשה ורעותה נשקו, וזאת נחזה גם בארץ אפגאניסטאן, היא ההומה המבדלת בין מדינות ממשל רוסיא ובין מדינות ממשלת אנגליא באזיא. באפגא- ניסטאן שוקדות שתי הממשלות ומתחרות למשוך אחריהן את לב מושל במדינה ההיא, ולפי הודעת מכ״ע האינדים (הובא בקור׳ ווארש 841 ) פתח מושל האפגאנים את בית מועצות ממשלתו, „ובפתחו שערים״ דבר דברים קשים ורעים נגד כבוד ממשלת ר הנה כן עינינו הרואות כי למרות ממשלת גלאדסטאן אין שלום אמת בין אנגליא ובן רוסיא, ואם בכף אחת מונחות אשכנז ואוסטריא ואלעלטא ולפי הנשםע גם ספרד תסתפח אליהן) , ובכף השניה לא תאמרנה אנגליא ורוסיא וצרפת לדבק טוב הנה אז עניני המדינות באייראפא לא במאזנים ישאו יחד.. ירד הכבד ויעלה הקל, ובאפס שווי המשקל גם השלום תלוי בשערה. ואיך תוכל אנגליא לצאת היום על בתי עולם המדיני בעוד סער מתחולל בקרבה והדינאמיט והניטראגליצערינא, אלה שני מלאכי שאול ואבדון, פרשו כנפיהם לעוף במעוף צוקה, והרות צרד בכנפיו את הסורדים באירלאנד ואת עוזריהם ופטרוניהם אשר באמעריקא, ואם גם בתחבולות יעשו שוטרי הפאליצייא מלחמה נגדם, ואם ילטעו עיניהם כבדלח וישימו אזניהם כאפרכסת לראות כל עלילות צוררי הממשלה ולשמוע כל הנה קל המרחף על שפתם, היוכלו להם לבערם עד תומם? שריקות אימה מאירלאנד ומאמעריקא לא יתנו מנוחה לאנגליא הן אמנם הפארלאמענט אשר וקיים חק חדש לאסור איסור לבלי להחזיק דינאמיט, ועובר על חק זה ענוש יענש, הן אמנם שוטרי הפא- לוצייא מצאו בערים שונות כעשרת אלפים ככר דינאמיט, אוצר אשר יש בכחו להרעיש כל מוסדי אנגליא אף נתפשו בכף הפאליצייא רבים משעירי הפרעות ועל פיהם נגולו לחממשלה שערי צלמות וסתרי מזמות צבא המחבלים, אך כל אלה במה נחשבים הם נגד צבאות אבדון אשר זבולם נסתר מעין רואי ואוצרותיהם מלאים דינאמיט למכביר להפוך ארץ ומלואה ביום זעם, חזון מלחמת דינאמיט עוד לא נראה מיום שים אדם עלי ארץ. המצאת המאה הנוכחית היא, אשר טמאוה ההוללים המעשה, עשו חמה למטאטא השמד ובו ילחמו בהממשלות זעומות נפשם, אם בחרב ילחם איש במקום גלוי, נקל להגיד מראשית אחרית, מי ינחל את הנצחון, אולם בכלי נשק כזה אם ילחמו פראים מי זה ינבא לקץ הפלאות. נחדשות בקרב הארץ) הבה נתחכמה, פן ירבו תלמידי ישראל בבתי ספר הכוללים״. זה הוא קול הקריאה הנשמע כעת במנה צוררינו, וכבר הבאנו את השמועה בגליון העבר, איך קם והתעורר הגענעראל- גובערנאטאר מאדעססא ויערוך אל הממשלה בענין זה דברים נמרצים, השאון הזה עודנו סואן ברעש ומרעי כל גליונות מכה״ע, ובעלי שבון הקרו ומצאו כי במשך עשר שנים, משנת 1871 עד היום עלה מספר תלמירי ישראל בבתה״ס עד למעלה, יש מקומות אשר רב עשרת מונים ויש אשר רבו חמשה מונים, לכן צוררינו יריעו אף יצריחו לאמר : הן ברבות הימים שטף צעירי בני ישראל יעלה על פנינו ויגזול מידינו כל נטישות עץ הדעת (וויעק נ) באמת לא נדע מה כל החרדה הגדולה הזאת, הן גם היהודים אשר השלימו חק למודם בבתי החכמה אינם עומדים על מדריגה אחת עם חבריהם הנוצרים זה מקרוב הבאנו את השמועה שהובאה בכל מכה״ע כי הופר החק החדש המגביל מספר רופאי הצבא מישראל, וכעת מודיע העברי הרוססי״ (1 .),. כי ביטול החק עודנו רחוק מן האמת כרחוק מזרה ממערב. ונהפוך הוא, החק לא ז ממקומו, ובמחוז ווילנא קבלו רבים מרופאי ישראל שעבדו בצבא, פקודות לעזוב את מקומם ולהרהיק נדוד לכרבי ארמעניא וטאשקענט. מי חכם ויבן אלה להחליט אם אמת נכון הדבר כי הסענאט הפיר את החק ועוד לא יצאה החלטתו לפועל, או השמועה היתה מוקדמת כל עיקרה, הסעבאט עסוק כעת בפתרון שאלה אחת מן רוב השאלות התלויות בשאלת היהודים, לפי הודעת הנאוואסטי (איזר׳ 15) הושיטו היהודים מוכרי משקה מיעסליסאוועטגראד ובאלטא בקשה אל שר האוצר לפוטרם מתשלומי פאטענטין שנשארו חייבים משנת הפרעות, ואין ידם משגת לשלם כי כל רכושם וכל משקה מסחרם היה לבז ולמשסה, אולם שר האוצר דחה את בקשתם, ולכן ערכוה כעת לפני הסענאט. מה משפט הועד הראשי לשאלת היהודים ומה מעשתו ועד מתי ישבות ממלאכתו, מי ומי העתידים לעמוד בראשו, על כל השאלות האלה רבו שמועות שונות, אך כולן כאחת קלוטות מן האויר ואין להן יסוד נכון. לע״ע ראינו החלטה אחת אשר מוצאה מאת הועד הראשי ההוא, וזה הדבר (לפי הודעת קוריער ווארש 87 ת): שרי המחוזות מערי המערב והדרום ברוסיא צוו להסיר מעל חנויות ישראל את השלטים (שילדע) הכתובים יהודיה מדוברת, ונתנו טעם לדבר שאין לשון יהודית ניכרת ללשון בנימוס המדינה, אולם בעלי דברים לא נחה רוחם בפסק דין זה ושלחו קובלנא אל הגענעראל גובערנאטארים, ויבארו את הדבר כי החנויות אשר שלטיהם כתובים יהודים, רוב הקונים בהם ישראל ולכן מן ההכרח הוא לכתוב למענם שלטים בלשון שהם שומעים, ובאשר הגענעראל נובערנאטארים לא ידעו להימין או להשמאיל לבן שלחו את השאלה הזאת אל הועד הראשי בפ״ב, והועד פסק להשאיר את השלטים עד אשר תוסר השפה היהודית ע״י פקודות הממשלה מהיות שלטת בין היהודים, או עד אשר שאר פקודות חדשות תצאינה בלנין זה, ולע״ע יבוקש רק מאת היהודים לספח אל השלטים הכתובים יהודית, גם העתקות ללשון המדינה׳ הנה כן מצאה שאלת הלוחות את פתרונה, מכ״הע זויעק (83) מודיע מפ״ב סיפור יפה שהוא מקבל ע״ע את אחריות אמתתו וזה הדבר: העשיר האדיר היתודי ה׳ זאק בפעטערסבורג ערך זה מקרוב משתה לקרואיו, ובין הבאים להתענג בנשף-חשק ההוא נראה גם הציר האשכנזי שווייניטץ, גם הבאראן שטיעגליץ גם הבאראן גינצבורג, ואחרון אחרון חביב: הגראף איגנאטיעוו הנראף נמנע מאז מלבוא בין חבורות כאלה, ע״כ הופעתו עוררה פליאות ותמיהות, בפרט שמו הנאספים את עיניהם אל הבאראן גינצבורג, יען נודע כי בימי נשיאות הגראף ראה הבאראן את פניו לפעמים לא רחוקות והביא לו הצעות ובקשות, אולם אחרי כן לא ראה איש את פני אחיו, ויהי כראות הפעם הגראף איננאטיעוו את הבאראן גינצבורג, ויפן אליו וישאלחו בשנינה דיפלומאטית: „הגד נא לי אדוני הבאראן מדוע זה לא ראיתיך מתמול שלשום ואתה הלא היית מאז מרואי פני תמיד״ הבאראן הבין את הרמז ויענהו תוך כדי דיבור „בי אדוני, אל נא תתאמץ להעלות את זכרך על לבנו., גם זולת זה לא נשכחך ולעולם נשיח בך״. כל הנאספים צחקו בלבם „לשמע הדברים האלה, וכולם מאמינים כי לא מקרה הוא אשר נבשו שנים אלה רמי המעלה, ובל״ס הגראף איגנאטיעוו לא ימנע מתת תשובה על התולים כאלה הנשמעים במשתה היין לפעמים הלכות גדולות שנו בהם, ועל סמיכותם נוסדה השמועה שבאה במכ״ע שונים (העברי הרוססי 12 א), כי הגראף איגנאטיעוו עתיד לעמוד בראש הועד הכולל לפתרון שאלת היהודים, אולם השמועה הזאת הוכחשה ואין לחוש לה כלל. רבת תשבע לה נפשנו ענינים אשר למראה עינים נראה, ולמה לנו להשתעות בשמועות. שר השוטרים בפ״ב (אבערפאליצמייסטער) הוציא פקודה אל צבא שוטריו לבל יתרשלו בפעולתם בנוגע אל היהודים היושבים בפ״ב מבלי, רשות השמועה ע״ד הוצאת היהודים מאסטראכאן (שהבאנו בשבוע העבר) היא מתאמתת לדאבון לבנו על פי ידיעות ברורות. במדינת מושבנו פולין המסיתים האנטיסעמיטים לא ישבותו, אולם לע״ע הם זורעים אל קוצים, יעליענסקי מו״ל מכה״ע המשטין la מזעזע זה כמה שבועות את בעלי האחוזות למען ישתדלו לגדוע קרן „היהודים הרמאים״ בתוך חברת הלואה בין איש לחבירו (ווזאיעמני קרעדיט) ולקבוע סדרים חדשים בחברה החיא, ואחד מן הקנאים יצא בהצעה כזו באסיפת החברה, אך לא מצא ידיו ורגליו במלחמת הויכוחים והצעתו שבה ריקם, וכל העם ראו כי הקנאים האלה רק קול דברים יוצא מפיהם ואין דעת בלבם, נשיאים ורות וגשם אין. — מכ״ע „נאוואיע וזרעמיא הדפים מאר מעירנו ווארשא וצייר את מצבנו כי הפולאנים יוצאים נגדנו להכאיב חלקתנו במסתר וכו׳ וכו'״ ויחשב כי עי״ז ימצא חן בעיני הפולאנים, אך כל השטנה הזאת היתה לשחוק ולקלסה — בשבוע העבר הזכרנו כי הנדיב הנבבד ה׳ שמואל בערגזאהן יושב עירנו התנדב למעשה צדקה סך 10,000 רו״כ. האיש הזה הוא באסת משכיל אל דל. ובחבמה חלק את הכנסות קרן קימת זו שהן עולות שש מאות דז״כ לשנה, באופן כזה : 90 רו״ב למען ארבעה עניי ישראל שנרפאים ויתצאים מבית החולים; 60 רו״ב למען ארבעה חניכי בתי הלמוד לאלמים וחרשים, מחציתם ליהודים ומחזציתם לנוצרים, אם תהיה לחיהודים הרשות גם אח״כ כמו עד עתה לבקר בבית הלימוד הזה: 150 רוכ שכר לימוד לתלמידי בתי ספר כוללים דזצים יהדים וחצים נוצרים, ג״כ על פי התנאי הג״ל; 150 רו״כ למשען לבעלי מלאכות יהודים, ואם יואילו בע״מ הנוצרים לפתזת להיהודים את שערי התברות (צינפטע) אז יזכו גם הנוצרים במנה ז; 150 רו״כ לצעירי בני ישראל לומדי מלאכת מחשבת (שענע קינסטע), כמו חכסת הציור חכסת הנגינה וכהנה (חדשות מחוץ לארץו) בבית המחסה ליתומים אשר לקהלת ישראל בברלין חנו בימים האלה את יום הזכרון אשר מלאו חטשים שנה מאז הוסדו, בין הכרואים היה גם יורש העצר עם אשתו ולקחו חבל בשמחת הקהל, ויחבקו את הילדים ויבחנו אותם בלמודים וישוחחו עם ראשי הבית גדולי נהלת ישראל והראו להם אותות חבה יתירה. הבית הנכבד ההוא בראשיתו היה מצער, עלית קיר קטנה ובה נערים אחדים, ועתה עלה הבית עד מרום קץ השלימות, אוצרו יכיל שש מאות אלפים מארק. ויגדל כמה מאות נערים ונערות משטראסבורג מודיעים מכה״ע, כי ממשלת המקום אסרה מהביא בקהל חוברת חדשה של הצורר ראהלינג, אשר בה העלה עוד הפעם גרה את גדופיו ועלילותיו נגד היהודים ונגד התלוד מעיר לעמבערג מודיעים כי היהודי, הד״ר צוקקער נבוזר לסגן של ראש העיר (וויצע פרעזידענט). מכ״ע „מאיינצער איזראעליט״ מודיע על אדות המנוח יעססעל אב בתי דינים ושומר הכתבים למלכות בריטאניא, כי בעתות הפנאי היה דרכו להגות בספרי התלמוד וגם בספר „חושן משפט׳ לקנות שלימות לחכמתו בדת ודין. אחב״י באנגליא האבלים על מות שני גדוליהם, הרב גרין והשופט דזעססעל, נפגעו עוד הפעם באסון לאומי, במות הרופא והגדיב האדיר ר׳ נתנאל מאנטעפיורי בן אחיו של השר משה שיהיה, המנוה השלים חק למודיו בתור רופא ולא עשה חכמתו קרדום לחפור בו, והשתמש בה למעשה הצדקה לבד, כי רפא בחנם את היהודים המוטלים על ערש דוי בבית החולים לקהלת ישראל בלאנדאן, גם נתן מכספו הון עתק לפאר ולרומם את הבית ההוא ולשכללו בתכלית התיקון וההידור,. גם בשאר צרכי ציבור עסק המנוח באמונה, תנצב"ה הצופה לבית ישראל ני יהודה חגיך הכון ישראל לקראת המועד הנשגב עליון לכל המועדים, המעלה למצרים שיאו וראשו מגיע עד ערש ילדותנו וצור מחצבתנו, המועד אשר לפני שמש ינון שם תפארתו זמן חירותנו״, כי בו גאל ה׳ את אבותינו בזרוע נטויה ומבית עבדים פדנו, ואסירי עני וברזל הרים מאשפות וישם שפלים למרום להיות „כהנים לאל עליון״ לכהן פאר על הארץ ולהורות לכל העמים אורח חיים למעלה למשכיל. לחופש ולאורה, לגדולה ולתפארת יצאנו מכור הברזל מארץ מצרים, מבארות בארות חמר מטיט היון ומשדרות לבנים וטיח חומות פיתום ורעמסס, מבודת פרך מבין עקרבי שוטרי מצרים, רוח ה׳ קבצה עדת עבדים מרודים, ועצב נבזה נפוץ זה היה לעם גבורים נערצים, לאנשי מלחמה אשר השתרעו כאריות ויכריעו עמים רבים ועצומים, ויירשו את הארץ אשר נשבע ה׳ לתת לאבותיהם, וישגבו במכונם ויעלו עד גרם המעלות, חג הפסח הוא החשן והאפוד לזכרון הפלא הזה. כי לא כבל העמים בית ישראל, כל משפחות העמים זכר יעשו לנפלאותיהם מצבות ופסילים, וישראל ישים לו חוקים ומשפטים והיו לו לאותות ולמופתים לנצח, ואם אמנם יש כה לבניני חוסן ותפארה להתעודד לארך ימים ולמשוך עיני רואיהם בתועפות גבהם וביפי תבניתם, אך יתר שאת ויתר עז לזכרונות קדושים אשר יאצרו ויחסנו בהאותות והמופתים השמורים בקרבנו, כי עמודי זכרון בנויים לתלפיות גם אם כעמודי מצרים יהיו לגובה וליופי הן רק כברת ארץ קטנה תבילם ועין רחוקים לא תשורם. אך לא כן החוקים והמשפטים, כי בחותם הם על לבנו ואל כל אשר נלך אתנו הם, עמודי זכרון רק פסילים אלמים הם, זויות מחוטבות שאין בהם רוח חיים, הגלמים ההם יכולים למשוך עין עד ארגיעה, אולם החוקים והמשפטים בקרב איש ולב עטוק יקננו וישלטו בכל חושינו ובהיוננו, הביטו וראו עמודי מצרים (פיראמידען) איך נחשבו לנבלי חרש, ומה יספרו לנו רנבי תלפיות ההם, אין מבין סוד שיחם, אין פותר תעלומותיהם ועמודי זכרונותינו „הפסח המצה והסרור" מה רם ומה נעים קולב, ומי זה מכל בני ישראל לא ידע ספוריהם? עוד מעט ונשמע עוד הפעם אמריהם כי נעטו וכי עמקו מאד, וכמאסר היינע: זיא שפרעכען איינע שפראכע, דיא איסט זא רייך זא שען, דאך קיינער דער פילאלאגען, מאנן דיעזע שפראכע פערשטעהן החכמים אשר לתכלית כל שפה המה חוקרים ובסתום הכמה יודיעונו, לא ידעו שיה שיגה, כי שפה לנאמנים היא אשר לבם רד עם אל ועם קדושיו נאמן, להם אזנים לשמוע ולב להבין את השיתה העתיקה והנעימה. על שלש אלה, על הפסח והמצה והמרור״" נוכל לאמר כדברי החכם געטהע אשר אמר על דבר הכוכבים, לאמר: בן אדם, כמה פעמים ראית את הכוכבים במסלותם, מדי ראוך חזו בך חליפות ותמורות וכאיש אחר נשקפת להם, אך המה לא משו כמלוא השערה ממכון שבתם שפה אחת ודברים אחדים להם ובה ישוחחוך תמיד״. גם כוכבי פסח אלה ראו בישראל חליפות ותמורות, ראו בנו גדולה ותפארת, נצח והוד, אושר ושלום, אף ראו גולה ודחי, הרג ואבדן, הרפה וקלסה, גזל משפט וצדק עברה וזעם וצרה, אשר מצאונו בארץ נוד בכל ימי מסענו הממושך ומורט. הכוכבים האלה הפיצו אורם עלינו בהיותנו בימי חרפנו בסוד אלוה עלי אהלנו ותרועת מלך בנו בארץ קדשנו, גם ראו שבר גאון עוזנו וגלותנו לארץ בבל, ראו איך אסירי תקוה שבו לבצרון , ואיך אחרי כן כעוף התעופף כבודנו וקרננו נגדעה, ומה לא ראו. על מה לא הביטו עדי נצח אלה, והם על עמדם יעמודו ומלתם בפיהם כאז כן עתה: וזכרת כי עבד היית! היו ימים לישראל ימי שלום ושלוה אשר השכיחו מלבם זכר כל צרותיהם ותלאותיהם מאז, ורק „הפסח המצה והמרור העלו על לבם את זכרון הקורות אותם במצרים, היו ימים לישראל וכלנו זוכרים עוד את הימים ההם, אשר בהם ראינו איך קם דבר ה׳: „והיה כי ישאלך בנך מחר לאמר מה זאת״, למה לנו לחם עוני ומרור בחג הדרור מה בצע כי נשנה ונשלש „דיא אלטע געשיכטע אויס עגיפטען״ ? אם תג הדרור הוא, טוב כי נעופף דגלי תפארה ונזמר שירי בורים, כאשר יעשו כל העמים על פני הארץ, ומדוע נבדל מהם לחוג ,זמן חרותנו׳ בפסח במצה ובמרור, הן פרוח תפרח ותגל בתולת בת יהודה בכתר, אזרחים הן אשכנזים אנחנו בין האשכנזים, רוססים בין הרוססים, במעטץ ובפלעוונא שפכנו את דמנו כמים, ונזר מנצחים גם על ראשנו יציץ, ולמה לנו ההגדה העתיקה?: והגדת לבנך לאמר בעבור זה עשה ה׳ לי בצאתי מצרים!! אל תשמח ישראל אלי גיל כעמים, אל תתגאה ואל תרהב כי אם הרחיב ה׳ את גבולך וירפא את פצעיך חלילה לך להשליך אחרי גוך את דגל קדשך חלילה לך לכסות במשאון על זכרונות קורותיך : אך כאשר יתפאר איש מלחמה בשרט פצעים אשר על בשרו, כן יתפאר ישראל בזכרונות תלאותיו אותות נצהו ועזוזו המה, אשר נחל לו ולזרעו אחריו על מרומי שדי קטל במלחמתו לה׳ ולאומתו ולדת קדשו — ואם צרותיך הרחיבו וסביבך נשערה מאד. הנה חג הפסח יושיט לך כוס תנתומים תשתה ותשכח תלאותיך וזכרת כי עבד היית ויגאלך ה׳ מכף עריצים, וגם עתה לא יפלא מה׳ דבר. אמרי שפר אלה הביאו לנו תמיד הפסח המצה והמרור, אך בימי טובה מה רבו בקרבנו אנשים אשר מאנו לשמוע את הקול הזה: ככוכבי השמים וכסיליהם כן היו הזכרונות האלה למשבילי ישראל, אור הכוכבים ידעך ויעלם כצאת השמש בגבורתו, אך כבוא השמש אור זרוע על כל סביבותיהם, כן גם זכרון התלאה בימי שלום ואושר לא עלה על לב, ורק בימי חשך וצלמות יגבר כחו, לא דעו ולא הבינו היושבים בהיכלי ענג מה ימדיצם לקרוא ברות נכאה „כהא לחמא עניא״. המה האפרתים האוכלים מעדני מלך יאכלו מצה ומרור ? המה נטילי הכסף המושלים בגבורתם עולם יאמרו עבדים היינו״ ? הילדים למראה עיניהם ישפטו, ויען כי יומם לא יראו את הכוכבים מפני אור השמש על כן יחליטו למשפט כי הכוכבים נעו גם נדו ממקומם, ילדות כזאת היתה גם ברבים מקרבנו, לחשוב את תג הפסח לשריד קדמוניות ולדבר אשר אין חפץ בו, למענם נחצים היו המסות האותות והמופתים אשר נהנו לנו השנים האחרונות. לא דבר חדש הוא אשר יספרו לנו „הפסח המצה והמרור" היום, יום ליום יביע אמר ולילה גלילה יחוה דעת : „וזכרת כי עבד היית״, לא נשתנה ליל התקדש חג ככל הלילות. בימי טובה יכולנו לאמר : שבכל השנה איננו זכרים כי עבדים היינו, שבכל השנה איננו אוכלים לחם עוני ומרור, ורק בחג הפסח לבדו — אבל היום, אהה, לא נוכל לאמר זאת. האם לא עבדים אנחנו עוד היום, האפס המץ כלה שוד תם רומס מן הארץ? האם לא כסצרים הם לנו רומעניא ומא- ראקקא? בראשית המאה היט עלתה שמש ההשכלה לממשלת היזם, ואנחנו בני ישראל נלחמנו נאבקנו עם מלאך המשחית התגברנו ונשסע ראש תנין אזרנו כגברים חלצינו ונצא מן הסצר, ונעלה ברוב הארצות עד ראש גבעת האושר והשלום, אך תהום מתחת רגז לקראתנו וירעם בנחרת אימה: „זכרת כי עבד היית״, ועוד הפעם כשלנו נפלנו ממרום האושר לעמקי תחתיות, ואשר זרענו וקצרנו בזעת אפינו ובדם לבנו בשך מאה שנה נשא רוח במשך נה אחת, שנת תולדות השנאה החדשה והצרות החדשות המתחוללות לעינינו עתה, החכם וואלטער אמר : „עשרים שנה דרושות אל החפץ להעלות את האדם משפל מדריגת צומח אשר בה היה ברחם הורתו, וממדריגת חיי בהמות אשר יחיה בילדותו— למדריגת נפש היה משכלת ולתור אדם המעלה הנברא בצלם אלהים, שלשת אלפים שנה היו דרושות אל החפץ לחכמים ולחוקרים לחקור לדעת מעט מזעיר את בנין לדעת מעט מזעיר מתכונות נפשו, ורגע אחד די והותר להמיתו״ בכבדות יתנהג האדם בדרכו קדימה למעלה למשכיל, וכאילה שלוחה ימהר להרע ולשוב אחורנית, מימי התקונים להנוצרים באשכנז, מימי החליפות בצרפת ועד עתה במלחמות הדעות גדולות וכבדות, לאט לאט גברו צדק ומשפט חפש ודרור והביאו גם לנו את גאולתנו פדות נפשנו— ולפתע פתאום והנה בלהה! לא נזכיר ראשונות ואל קדמוניות לא נתבונן, אך נספר את אשר הביאו לנו ימי השבוע העבר, המחוקקים בארצות שונות יוצרים עמל עלי חק, להצר צעדינו ולהגישנו לחרצבות, לגזל פת לחם מפינו ולשימנו כרמש לא מושל בו ללחצנו ולשים מחנק לנפשנו עדי נהיה בכורי דלים ורפת אדם ומנוד ראש בלאומים, מפלגת הצוררים פרוח תפרח ותגל, באשכנז כותבים על היהודים לאבדם והממשלה תציץ מן החרכים ולא תענה דבר, באוסטריא תאכלנו אש לא נפח היא העלילה אשר באונגארן, עלילת הדם אשר אין לה קץ ותכלה. ברומעניא הננו לבז ולמשסה לשמה ולשרקה וגם התוגרים צובאים על אריאל, ולא יתנונו לבוא לחונן עפר ציון המצוינת, תל תלפיות לדת קדשנו ומבצר משגב ללאומנו מאז— ואיה סופר איה מונה עוד את התלאות והעלילות עד תומן? הנה חז״ל בבני ברק „ישבו ודרשו ביציאת מצרים עד שהגיע זמן קש של שחרית״, ואם נשב אנחנו לדרוש „בתלאות מצרים״ אשר מצאונו בתוככי אייראפא המתהללת בהשכלתה ובחופשה, הנה נההגדה׳ הזאת תמשך מעולם ועד עולם, ואם אלף שנים נחיה עוד לא נגיע עד „מקום שאומרים בשבת הגדול״. אך למה לנו הגדות״ חדשות, הן ההגדה העתיקה הכל תכיל וכוללת יחד במחשבה תחלה, את כל אשר היה ואת כל אשר הוה עתה ויהיה באחרית הימים, שמים לרום וארץ לרוחב ולעומק רגשי ישראל באמרו „בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו והקב״ה מצילנו מידם״— אין הקר ובמה נשבת היא העט הנהלאה הזאת לתאר בשרד רגשי עם עולם, בראותו נגד עיניו את דגלי תפארתו ועמודי זכרונותיו — את הפסה המצה והמרור ומה טוב ומה נעים טל תחיה אשר ירעיף חג הפסח על פצעי לבבנו הוא יחוה לנו דעת, כי תורת קדשנו ואחדות לאומנו הן יסוד המעלה ופתח תקוה לצאת מן חמצר למרחב יה, הלא זה נאום ה׳ למשה: „בהתציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה׳ (שמות ג׳ ו״ב) נזכור נא את המשל הנעלה אשר משלו חז״ל, לה נמשלו ישראל לצפרים עפות, מה צפרים נותנות זמירות מעל שוכת עצים, וגם אם השוכה תחשב להשבר תתתיהם לא תחדלנה מזמר, יען תדענה כי כנפים להן לעוף, כן גם בני ישראל בראותם את הארץ מתקוממת נגדם תצורריהם פוערים פה לבלעם בל יאמרו נואש כי תורתם היא מעוזם, היא הברוב אשר עליו עד שחקים ירקיעו, ועל כל העמים יגדילו פעלם והדרם, הננו רואים כי „השוכה תחשב להשבר תחתיו׳. הננו נצבים על הר זועה הנכון להקיא את לפידיו בכל רגע, אך אל נא נאסר נואש, הן גם הםמצרים זמט להשמירנו והקב״ה הצילגו מידם המזמה הזאת שוררת כעת בלב צוררינו האשכנזים והרמענים, ונכון לבנו בטוח כי יהיה קצם כקץ מצרים וכקץ ספרד אתרי הגירוש, אל נא נהיה ככל העמים, אשר בבוא עליהם צרה ומצוקה יבהלו והתקצפו וקללו במלכם ובאלחיהם וקצו בחייהם, או יסירו כבודם בלא יועיל ומרזו בכורתם בעד נזיד עדשים, הן עם מעולם אנחנו ודרכנו סלולה לפנינו, אם את תורת קדשנו נשטור מכל משמר בעצם הדרה, אם נהיה „עם סגולה״ בחבמה ודעת ובכשרון הסעשה וכל בנינו „כולם צדיקים נצר מטע ה׳ ומעשה ידיו להתפאר״ אם כה החוזר בעולם מן הגדולות והנפלאות אשר נולדו ונתחדשו בדורות האחרונים בטבע העולם וחכמת היצירה, אחד הוא אשר זכה בו הדור האחרון הזה מכל אשר היו לפניו לגלות ולמצוא את היסוד הכללי בעולם המציאות שכל המראות והחזיונות הנראים לעינינו בעולם החמרי המשונים בסגולותיהם ופעולותיהם, כולם יוצאים מכח אחד נשגב ונעלם המשנה צורתו תמיד על פנים שונים לפי תמונת החמרים ומצב ערכם זה לזה כח התנועה, כח האור, והחום, כח העלעקטרי והמאגנעטי, כח הכימיי וכו׳ בולם יכולים לשנות צורתם ולהתחלף מזה לזה. — ע״פ תנאים ידועים תוכל התועה לצאת בצורת אור או חום ולהיפך האור והחום יולידו כח התנועה, ושוב מכל אחד מהם נוציא פעולת העלעקטרי., והמאגענטי, ומהם הרכבה והפרדה הבעמיית, ולהיפך, כולם ולפים  ועוברים מזה לזה ונעוצים זה בזה, אשר כל זה יוכיח כי יסוד כח אחד נעלם, הוא המחליף את צורתו לפי שנוי תנאים ידועים. וכפי הנודע, בטבע הכות ההם הוא ג״כ להיות מחליפים וממירים זה עם זה רק ע״פ מחיר ידוע קצוב ומוגבל ביניהם, ד״מ מן שעור כח קצוב שלהתנועה, נוכל להוציא רק כמות ידוע ומוגבל של חום או אור לא יותר ולהיפך מן כח מאגנעטי בשיעור ידוע יצא גם כח עלעקטרי רק שיעור ידוע, ולהיפך, כל אחד מתחלף על זולתו רק לפי מחירו השוה לו בשני לא פחות ולא יותר, וכאשר יקרה לפעמים בהשתנות כח אחד את צורתו יצא לשני כחות נפרדים בעלי פעולזת שונות, אז גדע בטח כי מה שהרוחנו בפעולה האחת הפסדנו בהשנית, ושתיהן מצטרפות לחשבון אחד השוה במחירו אל הבח הראשון אשר ממנו נולדו, דם אם רצוננו נהיה כלנו ערבים איש בעד אחיו ונתאחד למען תכון לנו העטרה הנעלה „עדת ישראל׳ (שמות ו״ב ג׳') אשר שם חג הפסח בראשינו, ואיש את אחיו נעזר בכל מאמצי כחנו ונחזיק בכל כושל ונהיה כמשפחה אחת גדולה ועצומה, ונדיבינו יקראו תמיד: „כל דכפין ייתי וייכול״. אם נתעורר כולנו כאיש אחד חברים לבנות את בית ישראל במקום אשר עשו בו בקיעים ופרצים המפלגות והכתות, ונבקש שלום ונרדפהו, ודגלנו עלינו תהיה אהבת ישראל ואהבת התורה ואומץ לב לעמוד על מכוננו, למרות סערת העתים וריב חמפלגות, אם בכל אלה נתנוסס לצבי ולתפארת — כי אז שוא לכם יוצרי אנטיסעמיטיזמוס רועי רוח, מרכבותיכם ומבחר שלושיכם, יטבעו בים הנשיה, „תהומות יכסוכם, תרדו במצולות כמו אבן״, רק עד ארגיעה יש לאל ידכם לחבאיב את לבנו לבוז את רכושנו ולהבאישנו ביושבי הארצות, אולם קצכם בוא יבוא והייתם כפרעה וכחילו, כמה עמים רבים החרו החזיקו בדרכי פרעה ויחתרו בכל עז להשמידנו, רבת צררונו ולא יכלו לנו, הם כבר נשמדו מעל פני האדמה ואין זכר למו, ואנחנו בני עם עולם עוד כאז כן עתה הננו חיים וקיימים, מחזיקים במעוז תורתנו וקשורים יחד בחבלי לאום ואחוה, חוגגים את חגינו בחדוה זכה ומתענגים בנועם הרוחני אשר לנדיבי עמים לבדם הוא נתון למנה. לא ידעו ולא יבינו צוררינו כי כל היגון והתמרורים אשר ישביעונו כל היום, כאין וכאפס הם נחשבים נגד צחצחות אורה ושמחה וששון ויקר המאירים את פנינו ומרוים את לבנו, בנעימות אין קץ ובעדן נעלה בליל התקדש חג, בשבתנו כמלך בגדוד איש איש בחוג משפחתו, ובראותנו את „סדר הפסח״" אשר חליכות עולם לו כן ישבו אבותינו מעולם וכן יושבים גם אנחנו היום ; נגד עינינו חולפות עוברות תמונות מתבונות שונות תמונת „יהודי אנוס״ בספרד העושה את סדרו במערה בהחבא, תמונת יהודי אומלל אשר בעת סדרו, עלילת הדם עולה עליו פתאום מיד צר ואויב, ועוד תמונות כאלה המעוררות בנו גילה ורעדה עליצות ודמעות, הלא הם מלאכי אלהים העולים ויורדים בסולם דברי ימינו בחברתם נשתעשע ונתרומם למדרגה נעלה, ונרגיש כי בני עם עולם אנחנו, אשר כל כלי יוצר עלינו לא יצלח וכל לשון תקום אתנ למשפט נרשיע, כי זאת ברית ה׳ אתנו לבלי למאסנו ולבלי לנאולה.: — להוליד כח עלעקטרי ע״י סוללה עלעקטרית, הנה מפעולת כח הכעמיי שבסוללה, אפשר שיצא אור וחום ומאגנעטי כאחד אבל כולם בקבוצם עושים רק מחיר אחד בחשבון השוה לכח הכעמיי הראשון ואם רצוננו רק אל אחד מהם, ד״מ רק פעולת האור לבד, נצטרך לבקש תחבולה לעצור בעד פעולת השתים הנותרות החום והמאגנעטי לבל יצאו מן הכח אל הפועל, וישאר האור לבדו, ואופני תחבולות כאלה ידועים לבעלי החכמה בין כחות העולם השולטים בטבע שזכרנו פה יש מהם הגלויים ונודעים לכל, בהיותם מצויים תמיד בפעולותיהם ונראות בחוש יום יום, ויש מהם הכמוסים וצפונים בגופות חמרים שאין להכירם ע״י פעולות חיצוניות, ורק באמצעות כחות אחרים המוציאים אותם להתחלף על כחות גלויים בפעולותיהם, ד״ט כח התנועה הוא מצוי וגלוי בסדרי הטבע בכל מקום וזמן, כמו תנועת הרוח באויר, מרוצת המים בשטף הנהרות והמים גפילת הגופים ע״י כח המושך וכדומה, בכוחות גלויים כאלה כבר למדו בני האדם להשתמש לכל מלאכה ועבודה, בתחבולות מעכא- ניות יבנה לו רחיים של מים, או רחיים הסובבים על כנפי הרוח, לטחון או לטות, ולארוג וכו׳. כנודע לא כן הוא בכחות הכמוסים בגופות ויוצאים בפעולתם רק ע״י כחות אחרים, כאשר יתחלף הכח חראשון אל השני, א״א מבלתי שיתלוה עמו עוד כח שני לצאת עמו אשר עי״ז נחלש הכח העצמי אשר אותו נבקש להשתמש בפעולתו הנרצית כמו שבארנו ד״ט אם נחפוץ להוציא חום גדול ע״י שריפת שני הגאזען של אויר המיימי ואסער שטאף) ואויר החמוצי (ויער שטאף) בכדי להכין שני גאזען כאלה נצטרך לכח הכעמיי המפריד את המים לשני יסודותיו, וזה נוכל רק בעזר כח העלעקטרי, ובכדי להוליד כה עלעקטרי אם נקח תנועת המאגנעטין, הנה לכח תנועה הזאת נצטרך לכח מכונת הקיטור, אבל כח הקיטור נולד רנ ע״י חום האש, א״כ בכל השלשלת הארוכה הזאת של התחלפות הכחות מזה אל זה, לא הרוחנו כלל אבל הפסדגו הרבה כי מה שרצינו למצוא באחרונה חום עיי תבערת הגאזען הוכרחנו להקדים חום גדול יותר בראשונה להסקת מכונת הקיטור ! ומסיבה הזאת ישתדלו בעלי הטעכניק בכל ההמצאות והתחבולות אשר יעשו להוציא איזה פעולה ומלאכה, להמעיט בכל מה שאפשר פעולות האמצעיות שבין הכח הראשון המוליד, והפעולה האחרונה הנולדה, לבל יבואו פעולות אחרות ביניהן המכחישות וגורעות מן הפעולה שלא לצורך, ויסוד ידוע הוא לבעלי המע- כאניק שכל מכונה אשר גלגליה ואבריה יותר מעטים, משלמת את פעולתה יותר לפי תכליתה, מפני שרבוי האברים בתנועתם אוכלים מן הכח הראשון שיעור ידוע הבלתי מגיע אל הפעולה האחרונה. והנה מכל כחות הטבע הנודעים לנו עד היום, אחד הוא הנפלא והנעלה מכולם, כח העלעקטרי בסגולתו הנשגבה להתפשט ולשוטט כרגע מרחק כמה אלפים פרסאות, אשר עי״ז הביא תועלת רבה למאד בהשכלת בני האדם בכל מעשיהם ועלילותיהם, כנודע, אבל מה שכח העלעקטרי מרויח מצד האחד ע״י פעולת מרוצתו הגדולה, הוא מאבד שוב מצד השבי את פעולת כחו העצמי כי בהיותו על מקומו בקרוב הוא מוציא פעולת האור והחום המאגענטי והכעמיי, וכאשר ירחיק את מרוצתו לא יוציא עוד שום פעולה נכרת, באשר נתחלף כולו לכח התנועה, כי כאשר ירוץ זרם עלעקטרי מרחק איזה פרסאות לא יפעול במלאכת הטעלעגראפיע רק תנועה חלושה של קולמוס לדעפעשע או יוכל להיציא ניצוץ אור חלש, או פעולה כעמיית משהו, וכאשר יהיה רצוננו להגדיל את פעולתו גם ברחוק, נצטרך להוסיף ולהגדיל כחו ע״י תחבולות שונות, ד״מ ע״י סוללות גדולות ביותר, אשר גם להם גבול קצוב וידוע ולא נוכל להגדילם הרבה יותר מדאי, בהיותם יוצאים לפעולות אחרות צדדיות שאין צורך להן אל התכלית הנרצה כמו שבארנו בשעבר ואולם בימינו היום הצליחו להמציא תחבולה נאותה להוליד כח העלעקטרי ע״י כח אחד פשוט ומצוי תדיר בטבע, באין צורך לחליפות ותמורות כחות אחרים הצפונים בגופים חמריים, והוא כח התנועה לבדה. ע"י כח המניע המצוי בכל מקום ובבל זמן, כמו כח האדם והבהמה או רוח האויר ושטף המים בנהרות נוכל להוציא כח עלעקטרי חזק ועצום עד כמה שנרצה, מבלי שיחלש ויאבד כחו גם במרחק כמה פרסאות. באופן שכח העלעקטרי וכח התנועה המשתתף עמו, פעולת כח העלעקטרי הוא רק להעתיק את כח המניע ממקומו ולהוליכו למקום רחוק במרוצת העלעקטרי אשר שם יעשה את פעולתו, הכח העלעקטרי הוא כמו שליח להולכה המטלטל את הכחות ממקום למקום במרוצה גדולה, את כח הנולד פה ע״י סיבוב גלגלי המים על הנהר. הוא מוליךד למרחוק כמה פרסאות ושמה יטחנו רחיים באין מים וגלגלים כח מכונת הקיטור העומדת פה תוליך העלעקטריציטעט ע״י חוטי טעלעגראפים למקום רחוק כמה פרסאות, ושמה תעשה המכוגה את מלאכתה להוליד עגלות על מסילת הברזל באין עצים ואש תנור וקלחת וקיטור שמה. תחבולות חדשות כאלה כבר נעשו ונתקיימו ע״פ נסיונות רבים בימינו היום, מעיר ברלין תלכנה יום יום עגלות על מסילת הברזל למקום ליכטערפעלד במרחק 3 קילאמעטער בלי שום מכונה רק ע״י כח העלעקטרי שבחוטי הטעלעגראפען הנמשכים לשם, כל הרואה משתומם להביט על העגלות איך תרוצנה מעצמן רק ע״י חוט אחד היוצא מהן ואוחז בחוטי הטעלעגראפי, ונראות כמו דעפעשע אחת רצה ומשוטטת על כנפי הרוה בכה עלעקטרי עגלות כאלה תלכנה על חוף בוזי (אירלאנד) מרחק 10 קילא מעטער, מן נויארק הן רצות עד 0א קילאמעטער בשער המצבה שהיה בעיר מינכין עמדה מבונה אחת אשר כחה בא מעיר הירשויא הרחוקה משם 5 קילא מעטער., שמה על הנהר יסוב גלגל המים אחד בכח חזק של 50 סוסים, וע״י חוטי טע- לעגראפים הנמתחים משם הולך ועובר הכח למינכען במכונה אחת העושה מלאכה ועבודה רבה שמה, בכח 50 סוסים של הירשויא , המביט אל חוטי הטעלעגראפים המתוחים משם על הדרך הלא ישתומם ויתפלא איך דרך חוטים הדקים האלו רועש כח 50 סוסים של המים שנתחלפו לבח עלעקטרי ! האין זה דבר הכבחיל את שכל האנושי!?. בדבר פעולת העלעקטריציטעט להוליך ולהעביר הכחות מכקום למקום כבר דברנו זה פעמים בהצפירה, ואמרנו בדרך קירוב בכלל שהוא יוצא ונולד ע״י סיבוב מאגנעטען, ואולם הפעם רצוננו להראות לפני הקורא יסוד הכלי המתוקן לזה, ואשר עליו נוסדו כל המכונות החדשות ההן המחליפות את כה התנועה לכח עלעקטרי, וזה הוא None z. בצורה שלפנינו נראה למעלה ולמטה מן הגלגל שני מוטות מסומנים בקצותיהם N 8 והם הקצוות של מאגנעט אחד גדול אשר בתמונתו הוא כפוף כחצי עגול רק בצורה לא נראו ממנו רק שתי הקצות, הגלגל הוא בתמונתו כמו אופן העגלה אשר הקיפו הוא טבעת גדולה של ברזל רך (שמיד אייזען) המחובר אל הקיטור האמצעי ע״י קנים נצבים, כל קנה הוא של נחושת בתטנת מזלג בעל שתי אצבעות, ראשו תחוב בקוטר ואצבעותיו אל הטבעת מסביב, כנראה בצורה הקוטר האמצעי היא של עץ עב וחזק, ובו נטועים וקבועים מסמרות של ברזל כדמות שניים בולטים ויוצאים עבים בקצותיהם ונראה בצורה כמו אופן בעל 16 שנים Bk Aיקף הגלגל כרוך על עביו סביב בכריכות של חוטי נחושת כמו גלילות, וכפי שנראה בצורה נמצא בין כל שני קנים ד׳ כריכות חוטים אשר בקצותיהם הם מחוברים אל שוקי הקנים מזה ומזה, וכל הטבעת נחלקה לפ״ז על 16 חלקים שוים ומובדלים זה מזה באגודות הכריכות שבהם, ע״י שני צירים אשר בשני קצות הקוטר הארוך מזה ומזה נשען כל הגלגל על שני עמודים נצבים על דף עץ אחד, וע״י אחיזת היד (האנד קורבעל) אשר לציר האחד נוכל לסבב כל הגלנגל A כידוע על הדף ההוא עומדים נצבים שני פסי נחושת הקרובים ונוגעים אל שיני האופן הקטן שעל הקוטר ולמטה יוצא מן שני הפסים חוט ארוך אחד המצרף אותם זה לזה כמו שנראה בצויה, והוא הנקרא חוט המנהל (לייטונגם דראטה) זה הוא תמונת הכלי בכלל, ועתה נבאר סגולתו ופעולותיו כאשר הגלגל הזה עומד במנוחה על שני ציריו, אז יש לטבעתו שני צירים מאגנעטיים למעלה תחת צירו הדרומי ולסטה אצל צירו הצפוני, אך כאשר נניע את הגלגל ילכו ויעתקו הצירים ההם לפי סדר תנועתו, גניח שהוא סובב משמאל לימין, והנקודה . שבשמאל בצורה עולה למעלה, והנגקודה 3 שכנגדה בימין יורדת למטה, הנה כפי הידוע תעורר התנועה זרם עלעקטרי בתוך אגודות הכריכות של חוטי הנחושת, ובכל אגודה יתגבר כח העלעקטרי יותר כל אשר תתקרב יותר אל המקומות ה למעלה ולמטה, למעלה יהיה זרם העלעקטרי כח דרומי, ולמטה כח צפוני, כנודע, ולאשר כל האגודות מצטרפות זה לזה דרך מזלגי הקנים הנשענים על שיני האופן שבקוטר, ע״כ אם נעמיק בעיון יותר על כל פרטי תנועת זרם הילעקטרי בתוך האגודות של הכריכות יתבאר לנו משפט כולל אחד זה, זרם העלעקטרי הנולד ע״י התנועה בחצי הגלגל העליון מן בשמאל עד שבימין הוא עלעקטרי דרומי אשר התחלת תולדתו הוא מן דרך כל הכריכות העליונות והקנים שביניהם, עד שמגיע אל נקודת 4 ומשם הוא עובר דרך הפם אל חוט המנהל, ולהיפך הזרם הנולד בחצי הגלגל שלמטה הוא צפוני יוצא מנקודת A דרך כל הכריכות התחתונות והקנים, עד שמגיע אל ל1, וממנו דרך הפס לתוך חוט המנהל מקצה מזה, ובתוכו שני זרמות העלעקטרים נפגשים זה בזה ומבטלים זה את זה כנודע, ולעולם במקום שתי הנקודות . 4 אשר בקצות הגלגל כח העלעקטרי הוא אפס ואין, מהם למעלה ולמטה כ העלעקטרי באגודות הכריכות הולך וחזק יותר בהתקרבם ע״י התנועה להנקודות אSוהולך ומתמעט בכחו בהתרחקם מן הנקודות N ההן, ועכ״פ הזרם העלעקטרי הוא הולך ושוטף תמיד בתוך חוט המנהל באין הפוגות, וכל אשר הגלגל יגדיל כח רוצתו יתגבר כח העלעקטרי יותר, והדבר מבואר מעצמו כי חוט המנחל יכול להיות במדת ארכו עד כמה שירצה, זרם העלעק׳ לא יפחות ולא יגרע מכח טרוצתו כנודע. המביט אל הגלגל הקטן הזה כמו שהוא נשען בשתי קצזת קוטרו על העמודים, וינסה לסבבו ע״י אחיזת היד שבקצהו (האנדקורבעל), אז יראה בראשונה כי נם נער קטן יוכל לסבבו במהירות גדולה, אבל ינסה נא להפסיק את החוט המנהל למטה, ובין שתי קצות החוטים יניח שני פחמי אבן קרובים זה לזה, אז יתראו ניצוצי אור בין הפחמים בשעת סיבוב הצלנל אבל עתה כאשר ירצה לסבב במהירות יותר אז יצטרך לכח יותר חזק מבראשונה,וכל אשר ינדיל כתי לסבב יגדל גם האור היצ בין הפחמים, באופן שבאם נדמה שהתוט יהיה ארוך אד ונפסק בכמה מקוטות, ובכל פסיקה מונחים פחמי אבן, ז עי תנועת הגלגל יתחילו כולם להאיר, אבל אז לא יספיק עוד כח שם אדם לסבב הגלגל, כי נצטרך לכח כמה סוסים! הרואה יתפלא וישאל מה נשתנה בגלגל הקטן הזה אשר בתחלח התנועע בנקל ע"י נער קטן, ועתה נצרך לבטה סוסים לסבט?, אבל פה יראה בחזוש מה שלא ישיג השכל! והוא שכח התנועה התחלף לכח האור למחיר אחד שוה ביניהם! וכמשפט הזה יראה ג"כ אם יתחלף כח התנועה לכח הכעמיע. ד״ס אס בין פסיקת החוט נעמיד צלוחית מים אשר בו יטבלו קצות התוטים, אז בסיבוב הגלגל יתפרדו המים ליסודת הכעמים, ויוציאו שני הגאזען אויר המימי (וואסערשטאף וציר החמוצי (זויערשטאף ובכדי לסבב הנלגל בהירזת יותר נצטרך לכח חזק יותר ויותר, לפי שכח התנועה הלך וסתחלף לכה הכעמיע על סתיר אחד שוה להוציא הגאזען היסודיים מן הסים בשעור גדול יותר וכמו שראינו בגלגל הזה איך להחליף כח התנועה לכת עלעקטרי. כן נוכל להראות ג"כ להפך להחליף כח עלעקטרי לכח מניע, כי אם במקום פסיקת התזט נעמיד סוללה עלעקטרית בעת שהגלגל עמד במנוחה באין מניעו, אז נראה כי ברגע מעצמו במהירות גדולה יותר ויותר כל אשר הסוללה גדולה יותר אחרי בואנו עד הלום נוכל עתה לבאר בנקל היסוד אשר עלוו נוסדו כל המכונות החדשות ההן להעביר הכחות ממקום למקום שאמרנו בראשונה, ונקח למשל את המעשה שראינו במינכען, שהמכונה העומדת שם פעלה בכח 50 סוסים הבאים אליה מעיר הירשויא, כי שם בחירשויא העמידו גלגל קטן כזה אצל גלגל המים שעל הנחר אשר סיבב אותו בכח עצום של 50 סוסים, וחוט המנהל היוצא ממנו משכו והוליכו עד למינכען, וקשרו ב׳ קצותיו עם הוט המנהל של גלגל קטן כזה הנמצא גם כן במינכען, הנה כח העלעקטרי הנולד בהירשויא הלך ועבר דרך חוטי המנהל ונכנם לתוך הגלגל הקטן שבמינכען, והכריחו לסבב מעצמו בכח התנועה של 50 סוסים המניעים את הגלגל שמה וזה מבואר הגלגל הזה צורתו וסגולתו שבארנו עד כה, הוא רק היסוד הראשון להמצאת טלטול הכחות, כפי מה שהמציאו בראשונה החכם גראמם, וכבר למדו בעלי העלעקטריים היום לשנותו ולתקנו באופנים יותר נכונים ושלמים להתכלית הנרצה, ואנהנו לא באנו הפעם רק להראות להקורא עיקר התחבולה ההיא באופן היותר קצר ונקל להבינו זוועהיל (פלך זיטאמיר) הצבי עירנו אבד הישר באדם חכם ונדיב ה״ר מאיר הילסקער גוע ויאסף אל עמיו, הוא השאיר אחריו ברכה לבנו ה״ר אברהם נ״י סך 000 100 רו״כ ומהם צוה לפני מותו לתת סך 000 10 רו״כ אשר פרים יהיה קודש לבית החולים דעירנו נם בית הומה אשר הכנסתו 100. דרו״כ לשנה יהיה פריו קודש להכנסת בית הספר לילדי עניי עירנו, אבל כבד היה בעירנו, כי נהרו אחרי מטתו המון אדם רב תנצב״ה. — אחרי תמו ימי אבלו הלביש בנו הנ״ל את נערי בית ההנוך שלשים במספרם, במלבושים חדשים באראד שאול ווברהנאצקע (מחוז אומאן) לטוב יזכר שם אבי הגביר נדיב לב ה״ר אברהם הארינשטיין נ״י, על צדקת פרזונו בישראל, ביחוד בצוק העתים האלה, כי נשאו לבו לתת נדבתו לעניי עיר אומאן ,שלש מאות פוד קמח׳ חטים על פסח זכרה לו אלוה לטובה, כברכת בנו מרדכי הארינשטיין סלאנים. בשבתפ׳ חחודש העבר אחר התפלה הוציא השמש כרוז של הרב הגאון אב״ד דפה יחי׳. בזה״ל, בפקודת הרה״ג הנני מכריז ומודיע לכל אנשי עירנו היות שנתוודע להרה״ג דפה, כי הקאמאשין שעושים מגומא ותחתיהם יוצע פארעס (רעווענדיך), כי הגומא נעשית מצמר והפארעס מפשתן, ע"כ הוא שעטנז גמור ואסור לשום איש מעירנו להשימם על רגלו אנכי אשר מלאכי הוא מלאכת עשיית הקאמאשען, עמדתי משתאה להכרוז הזה ומתפלא כי הגאון במחילת כבודו לא ראה ולא ידע כמה היזק יגרום מזה הכרוז טרם הקר ודרש באר היטב מכל אנשי עירנו בכלל ומהאומנים בפרט כנורע, — אך למחרתו כאשר נפקהו עיניו וראה והבין כי לא בחפזון תצא תורה, הכריז השמש אחור, והפה שאסר הוא הפה שהתיר אך אולי רבים יחרדו ולא יתנו אמון לקול האות האחרון, ופן יהיה האיסור חוזר חלילה בין המון העם ואנהנו נסבול. אי לזאת אפיל תחנתי לפני כבודו לתת מקום לדברי אלה בעלי „הצפירה״ למען ישמעו רבים והיודעים בטוב הגומא ועשייתה, כן בעשיית חפארעס יתנו עדיהם, והרבנים היושבים על מדין — ישפטו הם, ואז תברכם נפשות האומנים במלאכה הזאת, ובתוכם גם אני שמשון זימל סודראנסקי ראש לאומנת הקאמאשין (מקום חותם חברת האומנים, צעח) בענדער, צחלי ורני יושבת בענדער, כי מעשיד בקרבך נאוה תהלה, זה שנתים מעת יתנוססו בעירנו חברות שונות, כמו חברת תלמוד תורה, פרנסת משרתים וכדומה, ועוד בה שלישיה אשר נדב הג׳ הנודע לתהלה בעירנו ה״ר „משה נוסענבוים׳ ליסד בעיר „בית החולים״. ועל ענין נכבד כזה האציל מכספו וגם קנה מקום רחבת ידים אשר יכול כל הענינים הנחוצים לזה, ומהיר המקום עולה 2450 רו״כ לכן אמרתי לתת מקום לפעלו היקר והנשגב במכה״ע הצפירה׳ יען כי דבר יקר הוא ולבב מי לא ישמח על הדבר הזה, זכרה לו אלהים לטובה יגמור את אשר החל לעשות כחפצו וכחפץ אני הכותב. מעבר יב״ק מעיר אנאניוב מודיע ה׳ ריבלין, כי שמה פרצה מריבה בעדה בדבר חטכסא, אשר עד כה היתה ביד החוכר ועתה הציע הנכבד ה׳ קראסניאנסקי לקחת אותה תחת השגחת טובי העיר, והריוח העולה לשלשת אלפים ויותר, יהיה לבנות בהכנ״ס חדש תחת הישן הנוטה לנפול, ובפרט אחרי שטף מים רבים שהיה אשר גאו מימי היאור שם ויעש שמות בעיר וישטוף גם את הבהכ״ב הגדול, אבל רבים מבני העיר ובראשם הנכבד ה׳ הורוויץ מתנגדים לזה, ואף כי טובה העצה שהטכסא תהיה לצרכי העיר, אבל מדוע לא ישימו לבלהטיב בריוח הזה גם את מצב העניים אשר להם חלק גדול בהטכסא, באכלם כל השנה העצמות, והבשר לעשירים כנהוג, ובפרט כעת אשר ימי הפס קרובים וכל תשועה רחקה מהם. גם בעיר רידני (פלך כאהלוב), פרצה מריבה בין ראשי העיר ע״ר הטכסא כי תחת אשר עד כה הספיקה דמי החכירה בעד שכירות המו״ין ד׳ מאות רו״כ מלבד הקצוב לו ממכס הנרות, וד׳ מאות רו״כ להד״ר ה׳ קליניק אשר לבקשת העיר העתיק מגורתו מעיר וויטעבסק עוד בשנת תרל״ט עתה נוטים איזה בני העדה בלי תת פרוטה מדמי החכירה להרופא הנ״ל, רק ישתמשו לעת הצורך ברופא מעיר הארדישץ הקרובה, והנותר מדמי החבירה יוציאו לדברים אחרים הנחוצים לטובת הקהל, ועי״ז התפרצה שנאה ומשטמה במדה רחבה בין הכתות, שניהם אוחזים בחבל הטכסא ומושכים לכאן ולכאן, ואין שם על לב להאי בידקא דמיא הפורצת ביניהם (הכותב יהזקאל ראזינאיער) מעיר קיידאנאיר. יהאונן סופר אחד על מצב החנוך שמה כי בעיד ההיא נמצאו שני רבנים ושלשה שוחטים, אבל אין שם על לב ליסד בית ספר אחד בעיר, אשר יהיה לתורה ולתעודה לנערים הולכי בטל בחוצות קריה. קריתספר Boeo. 1s. pr. Pearop-ie 4. . y . 1ereypr. כבר הודענו בצאת החוברות הראשומה לשנה זו לאיר כי פעולה יקרה ומאד נעלה ונכבדה היא פעולת המו״ל הנבון ספרא רבה בספרות ישראל הרוסית, להביא ברכה כזו במהנה העברים שפעת מאמרים וספורים ושירים טובים ונבחרים, אשר לא בא עוד כבושם ההוא בספרות הרוסית לא קם עוד מושך בשבט סופרים לישראל ברוסיא אשר ישקוד ויתמיד במלאכתו בהריעת נפלאה להביא בשפ רוסיא חולדות הימים האלה, ומאמרים יקרים מן קורות ימים עברו, כאשר יאסוף המו״ל הזה בחכמתו, מלאכתו זאת תהיה מצבח פאר והדר בהיכל הספרות הרוסית לעברים, החוברת השלישית הזאת תכלכל מאמרים נמשכים מן החוברות הקודמות, כל אוהבי מליצות וספורים יחזיקו טובה להסוסרים על מלאכתם, על פרטי מאמרים ההם יש ויש להעיר בזרך הבקרק, אך אן למבקר להניד את דעתו לפני גמר המאשרים. והם עוד לא נשלמו בחוברת זו, נכבד ויקר הוא המאמר בסוף החוברת המדבר בעניני שאלת היהודים בארצנו בימים האלה. מה טוב ומה נעים לקרוא דברים כאלה כתובים בעוז ורוח הדרור תרחף עליהם יצא אור פ׳ שנאת עולם לעם עולם נחום סאקאלאוו, ווארשא, דזיקא 25 . במחיר 1 רו״כ ישיג כל דורש את הספר הזה מיד המחבר או מיד הרעדאסציאן של הצפירה (האדרעססע של המתבר הוא נג״כ: ווארשא, דזיקא 25 ), וחקונים סך מסויים יקבלו הנחה כנהוג H. Cooosy, Bapny an N 25. N. Sokolow, arschn, Dzika 25 א. סקלאד ספרים של המדפיסים ראם מווילנא נפתח עתה בווארשא לכול אוצר ספרינו שנוסד בווארשא זה כמה שנים, ולא היו שעריו פתוחים רק לסוחרי ספרים הגדולים (אגולניקעס) שבווארשא אבל היו נעולים בפני כל זולתם זנה עתה פתחנו שעריו לכל דורשי ספרינו מכל הערים שבמדינתנו ושבחו״ל, וכל איש ישיג באוצרנו ההוא כל ספרי דפוסנו וגם ספרי דפוסים אחרים בנכיון רבאט נכון למו"ם, ויוכל לדרשם גם ע״י מכתב, ונשלחם גם בנאכנאהמע לכל מקום הדורש ספרינו יפנה אל סוכן אוצרנו ההוא, הרב ר ב׳ שמואל לעווין, . 1a בבית ברינער רחוב גענשע .y lyayesy, Bana, ean 1 אדרעסע שלו Herrrr SamelLein, in arscha, cnsche 1. רברי הבדפיסים האלמנה והאתים ראם מזילנא.. אתכבד להודיע אל האבות הנכבדים כי אקבל בהפענסיאנאט שלי גערים המבקרים את בתי ספ היללים או החפצים להכונן לבא בם, ולחנכם באופן יותר טוב ומועיל בכל הלמודים וידיעות הנחוצות, וגם בלמודי תורת ה׳ ושפת עבר, הכל עפ״י מורים מובהקים. ואבות התלמידים יוכלו לבטות כי עפ״י נסיונותי הרבים בעבודה ! זאת במשך שנים רבות, אוכל לחנך את בניהם בדרך הדת והדעת ובארחות הרצוים האדרעססע לה׳ ואדם. אליהי קאפלאן מורה ראשון בבית הספר לעברים מטעם הממשלה בווארשא דזיעלנא 8 יצא לאור „הגדה של פסח" עם באור חדש מדרש הגדה, יפלס נתיב וכו׳ דרך הקודש יקרא לה מאת כבוד הגאון וכו׳ מוהר״ר מ״ל מלבים זצוק״ל, עם עשרה מאמרות וכו׳ מאתי נפתלי בהגאון מרן אברהם זצוק״ל משכיל לאיתן. לבל יטעה הרואה שאך העשרה מאמרות המה לר׳ נפתלי הנ״ל, אבל באמת לא השאיר לנו הגאון מלבים צ״ל שום פירוש על ההגדה, אך ר״נ הנ״ל נסה את כחו לעשות כמתכונתו וללכת במסלת! הגאון וצ״ל, ואם באמת השכיל לעשות ובא עד המסלה על זאת אין חפצי להעיר כעת, כי כל מבין עינים לו לראות ולהבחין, כי כיתרון וגו׳ ולא באתי לע״ע רק להעיר את הרואה כי ושים עינו על הדברים וידע למי המה, ולא יתלה הרברים בהגאון זצ״ל חיים נח אייזינשטאט ללמד לבני ישראל שפת צרפת יצא לאור מעטהאדע חדשה בשם פראקטישעם לעהרבוך דער פראנצעזישעו שפראכע עם מפתח (שליעסעל) אשר לא היתה כמוה בכל המעטאדען העשויות להתלמד בהן בלי עזר מזרה. כל כללי הדקדוק היותר כבדים יתבארו בה על אופן היותר פשוט וקל, והחינוכים בשתי השפות החונים עליהם לקוחים הם מחיי כל יום סשיתות בין איש לרעהו וממשלי-ההמון (שפריכווערטער). גם כל כללי הקריאה והמבטא ימצאו בתוכה וכל מלה מפורשה במבטאה הצרפתית בדיוק גדול גם באותיות עבריות. מחירה עם המפתח 1 רו״כ, ולמו״ס יותן ראבאט כנהוג, ונמצאת להמכד אצל מחברה osyL. opony . Bocro2. כפי האדרעססע שלו. הודעה לסוחדי יין הן זה שנים רבות נודע לכל מבית מסחר היין מאמי תי׳ ביילה זילבערשטיין , מכבר האננא, שהוא עוד משנת 1830, וזה זמן כביר שיסדה ג״כ בית מסחר יין כזה היא פילי: ממסחר הנ״ל על רחוב גענשא 3 , הנקרא זיידענפאבריק, וכעת המסחר הנ"ל הוא תחת ידי, והרחבתי את ענפי המסחר עם כל מיני יינות שונות ומשקות הן ל הארט והן על דעטאיעל שונות הבאים ממקומות שונים, וגם מי דבש ובמקחים השוים לכל נפש וכשרים על הפסח הבע״ל, ע״כ אתכבד להודיע לבל הבא כן יכולו לתת אימון עמי בברית מסחר היין שלי, כמו שנודע להם המסח מאמי תיו'״ בי כי ישבעו רצון בכל אופני המסחר, וגם עם המקחים הקצובים בלי עודף פרוטה אתת. בונם וואנחאצקער בן הגבירה ביילה זילבערשטיין, מכבר האננא. .B. ochockier vormas ann, arscbau esia J 3 אדרעססע יינות כשרים על חנ הפסח בסקלאד ין במרתף בהאטעל פאלסקי לאנגע שטראססע 27 א ש למכור יין גם על דעטהייל, בפלאשין ועל גארניץ במקת הזול, בכל יום משעה 10 בבוקר עד שעח 3 אחר צרים, היינות הם כשרים גם על חג הפסח, כפי ההכשר מרבנים נדולי ישראל הגודעים בתבל ליראים ושלמים . צבי הירש שפער מרחוב נאוואליפקי 7 הנני להודיע לקוראי הצפירה, כי יוכלו להשיג יין גפן כשר על חג הפס ממינים שונים בהטרתף של הג׳ האחים קעמפנער, על רחוב דלוגע (לאנגע גאס) תחת 5 במקת השוה נאום הכותב יחזקאל לעווין משגיח ונאמן בבית הגבירים האחים הנ״ל בהכשר המ״ץ דפה. עכטע זיידענע שווייצער מיללער-גאזע פיר מיללער, עמפפעהלט A.S. achholder Warsha alei9 מיו האטע׳ פלאנטאזש מינדערשטראסע אמשטרדם אונטער ראבינאטס אויפזיכט ערעפפנונג מאיי דיעזעס יאהר לעשות כרצון איש ואיש למען הפיק רצון קונים אשר יום יום ידרשו אחרי חומץ פסה, השגנו מאת הפאבריק שלנו 01א תמצית חומץ על חג המצות כמתכונת התל, רבנים מצוינים מפורסמים בארצנו יתנו עדותם על בשרותו oatep M oע Boase. a((cof r6. פראנקפורטער עססיג-עסענץ אין הארט אונד אין פלאשען, צו בעקאממען אויף פסח. בייא מ׳ וויסקאטש, ווארשא פראנצישקאנער N10, איםהויזע קאפטאלס שאלות ותשובות לסרה״ג דק׳ יאלפ, ישלת תשובתו „להמליץ כי שם מקומו, וכ נשיב גם לה׳ יפם בדיסנא, לה׳ מ״ס הליקוי ביום 6 מאיי בגליון 11 העבר הכונה על יום 6 פיי שלנו בפולין ותו״ל ובשניאה נדפם בצרו 18 כי הוא 24 אפריל לרוסים, להשצי״ר נתאתר לבוא לידינו. מפני כבוד המועד לא תצא הצפירה עד אחר החג. אדרעססא שלנו 3. orco Bapmana. S. Souimmski Warszawie. Dzikn 2 אן. בשורת ספר חדש יצא לאור מחברת חדשה בשם „אהבת כלולות״ מאת המליץ המרומם הישיש ר׳ דוד ראזענבאנד נ״י, ומי האיש החפץ להרחיב דעתו בשעה שהוא פנוי מעסקיו יפנה אל המו״ס הנזכרים למטה ושם יקנה המחברת בעד 50 קאפ׳. ואבקשה את הקונים שיתנו לרשום שמותם ואשיב להם זכרון בספר „עובד ואלידע" אשר אתי בבתובים ואשר אמסרנו אי״ה לדפוס בשנה הבאה אי״ה המחברת אהבת כלולות תמצא להמכר אצל כבוד ה׳ אליעזר יצחק שפירא נ״, ואצל ר׳ אברהם צוקקערמאן נ״י ואצל ד׳ נחמיה טשערניעוויטץ ע״י בוזארשא, וגם אצל המחבר רחוב נייע וועלט 29 במקצוע חמעלנא — בדיסטריבוציע שלה׳ רובינראט. הודעה הולדות פת לחם נקוב בלשון רוסיא: eopl Rcoa 6a חברו צרפתית החכם מאסע, ומתרגם עברית ע״י א. טיקטין. מחירו לאחדים עם המשלו 40 קאפ׳ (פאסט-מארקען) ולמוכרי ספרים ינכח ראבאט הגון Rai arasaz C eera קecr'2 noc E.

|1883-05-02| מכתב עתי משמיע חדשות יוצא לאור אחת בשבע, מאת חיים זעליג סלאנימסקי כן הענינים רברי דיםים, פעטערסבורג. ירושלים. נינוי יח מינסק. פאראזאווע. nופה לבית ישראל . הודעות. 3. שאלות ותשובות . דברי הימים כסירים סבוכים יתלכדו המקרים הרבים והעצומים אשר נקרו ויאתיו במרחבי עולם המדיני במשך שנו שבועות האחרונים. לבראש כל הענינים עומדת עוד עתה הברית המשולשת בין אשכנז, אוסטריא ואיטאליא, מקרה כביר ונערץ המחדש תקופה חדשה בעולם המדיני. הברית הזאת היתה זה מקרוב ענין לענות בו בבית הנבחרים בלאנדאן, אחד הנבחרים שאל את גלאדסטאן אם אמת נכון הדבר כי ברית חדשה נברתה בין הממשלות : אשכנז. אוסטריא ואיטאליא, ומה מטרת הברית הזאת, ומה דעת ממשלת אנגליא על אדותה ? וגלאדסטאן נענה לשואלו בלשון קצרה, כי אמת הדבר, אולם מטרת הברית וחקר ענינה לכלליה ולפרטיה נעלמו ממנו ולא נודע לו יותר בלתי הדברים אשר השמיע בענין זה שר החיצון האיטאלקי מאנציצי בבית הנבחרים, הלא הם הדברים אשר היו כיסוד מוסד לכל השמועה הזאת תשובת גלאדסטאן תוכיח בעליל כי ממשלת אנגלא עומדת מנגד להברית החדשה על כן ממלבות הברית תחתומנה בעב העבן בעדה לבל ייבפרדם, גם בבית הנבחרים באונגארן נענה השר טיססא לשואלו בענין הברית המשולשת ויאפר במליצת הדיפלומאטים, כי כל חפץ הממשלות בברית הזאת הוא רק להחזיק את חשלום על מכונו אולם כאלהח וכאלה ידברו הדיפלומאטים ומכל צופי העתים אין שומע להם, וכמעט כולם יחזו את הברית המשולשת כעננה הרת חזיזים הנכונה בכל רגע ורגע להרגיז את מוסדי אייראפא. אחד מן הצופים האלה, איש אשד התחלך את הדיפלומאטים ויודע יחם ושיגם ה׳ אנדריעע שהיה ציר ממשלת צרפת בבירת מלך ספרד, כתב באחד מבה״ע מאמר מפענח נעלמים המטיל אימה נוראה על צרפת, כי ביסמאדק גזר אומר לאכוף על צרפת בכת כל הממשלות הנאמנות בבריתו למען יתפרקו אנשי צבאותיה את כלי נשקם, „לכתת חרבותיהם לאתים וחניתותיהם למזמרות״ יען לפי דעתו רק בהתפרק צבא צרפת את כלי נשקם יהיה שלום ושלוה באייראפא, בכן ישער ה׳ אנדדיעע במכ״ע Jour ולנגדו מב״ע האנגלי הגדול rsיDaiiy Ne מחליט לדבר ברור, כי ביססארק גר בנפשו לצאת כאריה מסובכו ולערוך מלחמה קדמה ויסה, על כן הפציר בנבחרי הפארלאמענט לקיים בידו קודם זםן את חשבון ההוצאות וההכנסות לשתי שנים, כי יחפוץ tt -ר מחירו באשכנז: 14 רייכם מארק לשנה. בעססרייך מ סל׳ לשנה. וכן צרבע שנה. שבר מידעות מכל שורה קצרה 5 מאפ. ופסורה רחבה 10 קאת׳. None et )ה ברוסיא ופולין. 5 מולה בטוחדם לשנה 5רו"כ. ׳ לחצי שנם2.75רו״כ B .אל לרב שנה, 10 רוב  ביהר הארצת 20 פראנס. באטעריקא 5 דאללר ce5 לפרוק את עול הסלאכה הזאת מעל צוארו למען יוכל להכניס ראשו ורובו בעניני אייראפא הערוכים לפניו, ואצבע ביסמארק הוא, אשר החלה ממשלת אשכנז להשתדל לקנות לצמיתות את מסלת הברזל אשר לגבול רוסיא, כעצים לאש באה גם השמועה במכ״ע הנדול esז כי הנסיך ביסמארק משתדל בכל כחו לספח אל הברית המשולשת גם את הממשלות הקטנות שוועדען ונארוועגען, וגם את ממשלת תוגרמא, והספחת הזאת הלא תעיד כמזפת נאמן כי לא אל השלום רק אל המלחמה עיני ביסמארק נשואות, בפרט השתדלות ביסמארק להצמיד אל הברית גם את תוגרמא, היא גלויה לעין כל על פי החנופה היתרה אשר תחנף אשכנז לתוגרמא ותשית לה בחלקות עד בלי די תשלח לה פקידי צבא ופקידי מדינה לתקן סדרים חדשים בהנהגת אעשי הצבא ובהנהגת המדינה, וכאשר בקר הנסיך אלכסנדר הבאטטענבערגי מושל בולגאריא בהיכל הסולטאן בקאנסטאנטי נאפול היה פתחון פיו ברכת שלום מאת הקיסר ווילהעלם „הקיסר הגיד לו״ — אמר הנסיך אלכסנדר — „כי בכל דבר אשר אפיק רצון מאת הסולטאן, יהיה מרוצה לפניו כמו מלאתי את רצונו הנעלה״, ותוגרמא אוהבת שפתי חלקות ומאמינה בביסמארק, וזה לטו האות, כי לפי הודעת מכה״ע הצרפתים נתן הסולטאן את קיסריא ואת בנותיה בארץ ישראל מתנה לממשלת אשכנז להושיב שם עובדי אדמה —, ועל מה כל ההשתדלות הזאת מצד ביסמארק למשוך אחריו את תוגרמא ה לו היה בלבו לערוך מלחמה נגד צרפת לבדה, מה לו ולתוגרמא, די לו במשענת אוסטריא ואיטאליא אולם בראותנו כי גם תוגרסא היתה לארץ חפץ לביסמארק, אין זאת כי אם לא לצדפת לבדה אך עזד לממשלת זולתה הוא זומם להרע. כן סכסך איל הברזל בתועפות קרניו את כל אייראפא כולה וגם בארצו פנימה הרבה מבוכה ושאון ומלחמת מפלנות. בראותו כי החפש עומדים כצר נגדו ומפירים את רוב מועצותיו ומציקים לו בכל יכלתם, התחכם וימצא תחבולה, הטה את לב אדונו הקיסר הישיש וילהעלם לנצח בשרביט ממשלתו על המפלגות ויערוך הקיסר מבתב גלוי אל נבחרי הפארלאמענט, ואלה ראש. דבריו : מאז ישבנו על כסא המלובה היה כל ישענו וחפצנ; להיטיב את סצב הפועלים אשר ברע הוא, ובעת אשר הוצאנ; את החוקים הקשים נגד הסאצאליסטים, מראש לא בסתר הגדנו דעתנו, כי השאלה החמורה, השאלה הזאציאלית אשר היא כאבן הראשה לחסאציאליסטים, לא על ידי החוקים הקשים לבדם תמצא פתרון טוב, רק על ידי תקונים טובים ונבבדים במצב הפועלים, תקונים אשר ירימו אביוני עם מאשפות להחיותם חיי כבוד ושלוה לבל יחסר לחמם, לתכלית ולמטרה הזאת ערכנו ספר גלוי אל נבחרי הפארלאמענט בשנת 1881, ב גלינו את דעתנו ואת חפץ לבנו בדבר תקנת הפועלים, ושמחים הננו, כי עלה בידנו להטות אתי לב הנבחרים לפטור מן המסים והארנוניות את חפועלים העומדים בשפל מדריגת משלמי מם במדינה, אולם הדבר הזה הוא רק חלק קטן וטבעת אחת מן השלשלת, וכל עיקרה של התקנה הגדולה שיש בלבנו לתק, היא רצופה וכלולה בתוך ההצעה הגדולה ע״ד מתן בטתון להפועלים לבל יסבלו מחסור ורעה מיד האסונות אשר יקרו אותם במקרה מתוך מלאכתם (פערזיכערונג געגען בעטריעבסאונפעללע); הלא היא נבונה כעת וערוכה לעלות על שלחן הפארלאמענט ורצופה אליה עוד הצעה אחת לתת מקור נאמן להחיות את נפשות הפועלים ונפשות בני ביתם גם לעת אשר מחלה תתקפם. שתי הדצעות האלה יקרות ונכבדות הן בעינינו, ומאד מאד ידאב לבנו בראותנו כי המשא ומתן בבית הנבחרים בשאר השאלות הבלתי השובות כ״כ הולך ונמשך עד אין סוף, וההצעות האלה מונחות בקרן זוית ואין דורש ואין מבקש אותם, על כן בהסכם כל הממשלות אשר בברית קסריותנו הננו דורשים מאת הנבתרים להחל מבלי איחור את המשא ומתן ע״ר החוצאות וההכנסות לקיים את החשבון ביד הממשלה לשתי שנים רצופות, ובגמרכם עדד תקנת הפועלים, ותוכלו להפנות לבכם להענין הנכבד הזה הזה כראוי וכנכון, כי כל חשק לבנו ומבחר הגיונגו ותקותנו הוא לראות את פרי עמלנו זה עוד במשך ימי מספר אשר יואיל האלהים להאריך את צבאנו עלי אדמות, לכן נקוה כי הנבחרים יטו לנו אוזן קשבת למלא את רצוננו— הבאמת דמיונו של הקיסר הישיש יגביה עוף והתקוה משחקת לפניו לפתור את השאלה הזאציאלית פתרון של קיימא ולבטל את החק הקשה „לא יהדל אביון מקרב הארץ״ ? חישיש הזה הגדיל את פרייסען, השפיל לעפר את צרפת ברא אחדות אשכנז, בהצלהה נפלאה מגר לארץ כסאות מלכים אף הקים ממשלות חדשות, אולם כל הדברים האלה כאין וכאפס יחשבו נגד הדבר הנשגב אשר יבקש לעשות עתה, ואשר ידרוש מאת הפארלאמענט לעשותו במחרה בדברי ימי העולם הגנו רואים עמים רבים עולים ויורדים על שלבי הסולם, אבל איה איפוא ראינו עם גבור ומשכיל אשר הצליח להשבית את העוני ולפתור את השאלה הזאציאלית 2 להחולה ינתן די מחסורו, להפצוע ינתנו דמי „ריפוי ושבת״ בעלי מומים יתפרנסו בכבוד. האלמנות והיתומים יקבלו די ספקם מקופה הכללית כל פועל במלאכה יחיה חיי כבוד ועושר גם ישאיר אחרי מותו די כסף לבני ביתו, וכל זאת תעשה הממשלה בהסתירה בצל כנפיה כדי שליש מן עמל העם ובמשלה במכמני כסף ומילליארדען עד אין קץ. מה נפלא החזון הזה! הקיסר הישיש משתעשע בתקוה הזאת וממהר להוציאה לפועל פן יקפד המקרה את פתיל הייו ולא יזכה לראות את פרי עמלו אשר אם יצא אל הפועל, אז גם נצחון זעדאן כאין יחשב נגדו אבל היא לא תצלח לא תקום ולא תהיה, ענין נעלה כזה יוכל לצאת לפעלו רק במשך מאות בשנים כאשר תגיע ההשכלה, האנושית אל מטרת השלימות הזאת, אבל לא במצות פי מושל. זאת יבינו אוהבי החפש באשכנז, לכן הם מתנגדים להצעות כמו אלה, ורואים אותם כמ הבנות והשתדלות של ביסמארק להגביל את החופש ואת הקאנסטיטוציאן לכן כאשר הובא הספר הגלוי הצ״ל לפני הנבחרים, החלו אוהבי חחופש להתוכח על אדותו, אך כל שאר המפלגות עמדו לימין הממשלה ועל פי רוב דעות קמה ההחלטה שדברי הקיסר הם למעלה מגדר הויכוח ואין להרהר אחריהם כלום, גם הקאטולים תמכו את הממשלה לכן קבלו שכרם בימים האלה, כי הממשלה ערכה לפני הנבחרים ביטול חק קשה מן החוקיבועים נגד הקא- טולים וברוב דעות ביטלוהו — באשכנז הפרוטעסטאנטית הממשלה עושה שלום עם הקאטולים, ובצרפת הקאטולית החוקים הקשים אשר קבע נגד כהני הדת הקאטולית ה׳ פאול בער מי שהיה שר ההשכלה, הם עומדים בתקפם, זה מקרוב התחנבו הכהנים לפני נשיא הרעפובליק ה׳ גרעווי לשנות את משטר החוקים הקשים, אך ה׳ גרעווי לא נעתר לבקשתם ולא הסיר כמלוא השערה סן החוקים ההם —. שר הפנים ה׳ וואלדעק-רוססא גם הוא עסוק בתקנת מצב הפועלים, אך לא הגביה למעלה בדמיונות ותזיונות נשגבים כהקיסר ווילהעלם, בספרו הגלוי לשנות פני עולם ולהפוך את קערת הכלכלה המדינית על פיה, רק בשובה ונחת ובמתינות הוא מבקש דרבים להיטיב את מצב הפועלים העניים. ממשלת צרפת אשר באייראפא כשל כחה היא יוצאת בעקבת אנגליא לעשות חיל ולרשת ארצות במדינות הים, בטאנקין, בקאנגא ובמאדאגאסקאר היא משתדלת לבצר מכון ממשלתה; לטאנקין שלחה בימים האלה אנית מלחמה עם אנשי צבא, ובקאנגא החזיק התייר בראצצא למענה בככר ארץ גדולה ורחבת ידים והדבר הזה העיר קנאה בלב ממשלת אנגליא ופארטונאל, ושתי הבמשלות האלה נמנו וגמרו לשלוח שמה צי אדיר עם אנשי צבא להחזיק משמר על גדות הנהר קאנגא. בין כה וכה שלחה אנגליא צבאותיה ויחזיקו בהאי „גווינעא החדשה׳ באוסטראליא אי גדול ונכבד מאד המתנוסס כאבן נזר בין כל איי הים, אל האי הזה נשואות עיני אנגליא מימים ימימה, רק עתה כאשר נודע לה כי גם אשכנז תחפש באבוקות מקום ראוי להחזיק בו להושיב שמה גולי ארצה, לכן מהרה והחזיקה בו, אין בכל גויי הארץ גוי מצליח בירושת ארצות לא לו כהאנגלים שרי הימים במצרים נכונה הממשלה בידם השר דיפפערין יסד קאנסטי- טוציאן חדשה במצרים, ואת המשא ומתן עם הממשלות בעניני מצרים השמיטה אנגליא עד עבור שנה רצופה מן היום הזה בלב שקט ובוטח מנת אנגליא את כל עניני אייראפא לשאר הממשלות, וצתצוה חרבות והנפת תריסין „והברית המשולשת״ באייראפא לא יתרידו את לבה, כי כל תקפה וגבורתה במדינות חים, רק נגע אחד יגזול מנוחתה, הלא היא אירלאנד וקשר הפעניאנים אשר באמעריקא וחבורת הדינאמיט הפועלת בסתר את פעולותיה הנוראות, בימים האלה נחרץ משפט מות על שני קושרים בדובלין אשר הביאו דינאמיט מאמעריקא להרעיש בו משגבי בניני אנגליא ולהחריב ערים על  יושביהן. במשך הדין והמשפט נגלו תעלוות החברה הנוראה, כי אמנם עוז ותעצומות בידה לעשות נוראות. לא היה עוד בקשר הזה בבל המרידות בארצות תבל, קשר אמיץ ונעלם הנוסד על אדני דינאמיט (במכ״ע „וואסחאד״ 13 ). בשנה שעברה קבלו פקידי גלילות קאוונא את הפקודה לתקור דרכי עובדי האדמה היהידים היושבים שם, והפקידים קבלו את המלאכה ע״ע בחריצות יתרה ואספו בחפניהם את הידיעות הנחוצות, גם העלו ביניהן את דעות עצמם כיתדות תקועות במקום נאמן, ומכל הפקידים התיירים רק אחד הוא אשר חקר מצב עובדי האדמה מבני ישראל במחוו ראסיין ודרש אותם לשבח, על פי הידיעות האלה נמצאים במחוז אלעקסאנדראוו החדש 325 נפשות אכרים יהודים ואדמת נחלתם 1252 דעסיאטין; ממספר 18 בעלי בתים, 14 מהם עוסקים בעצמם בעבודת האדמה, והשאר נותנים את אחוזתם בחבירה להאכרים, ובעצמם הם עוסקים במקח וממכר פירות האדמה ובהובלתם להערים הקרובות למכירה. כללו של דבר עבודת האדמה לא נתקבלה ולא נהחבבה כלל על לב היהודים נם פועלים הם פעולות רעות על שכניהם האכרים הנוצרים ע״י הלואה ברבית ומכירת משקאות חריפים, גם יסיתו אותם לכל תועבות שבעולם, בפלך קאוונא נמצאים רק שלשה יהודים עובדי אדמה ושלשתם נותנים את אדמתם בחכירה לאכרים נוצרים ובעצמם הם עוסקים במסחר. בפלך ווילקאמיר נמצאים תשעה יהודים אברים ואחוזותיהם 41 דעסיאטין, והם עוסקים בעבודתם ונודעים לאנשים חרוצים במלאכתם בפלך ראסיין נמצאים כ״א יהודים אכרים ואחוזותיהם 237 דפיאטין, כולם כאחד עובדים את אדמתם בחריצות מתפרנסים בריו משלמים מסים וארנוניות תמידים כסדרם והם בעלי בתים הנונים ומשובחים. בפלך טעלש נמצאים 66 יהודים אכרים ואחוזותיהם 412 דעסיאטין, אך שלשים מהם עוסקים בעבודתם בשפלות ידים, והשאר אינם עוסקים בזה כלל והם מן הנרועים ביותר בפלך שאוועל נמצאים 20 אכרים יהודים ואחוזותיהם 182 דע- סיאטין, כהם רק שנים עוסקים בעבודתם והשאר נושאום ונותנים בעסקי חנונים בפלך פאניעוויעז נמצאים 67 אברים יהודים ואחוזתיהם 280 דעסיאטין, ורק שנים מהם עוסקים בעבודתם והשאר הולכים בטלים ומשלמים מם רק בקושי גדול אלה הן הידיעות הנאספות ע״י הפקידים, ודעת לנבון נקל כי ידיעות כמו אלה ופירושים גדולים בצדן לא יפעלו פעולה לטובה למע האכרים מבני ישראל. „הוואסחאד׳ מעיר בצדק שהידיעות האלה אינן מסבימות עס הידיעות בענין זה שנתפרסמו עי הממשלה במכתבי עתים שונים זה מקרוב באסיפה האחרונה של הועד אשר בפ״ב „לסרבה עבודת האדמה וחרשת מעשה בין היהודים ברוסיא. נקראו מכתבי בקשה מאת אנשים שונים, עובדי אדמה שנתדלדלו ממצבם ובעלי מלאכה החפצים לעקור מושבם וללכת לרוסיא הפנימית, או המבקשים לקנות כלי מלאכה לעסוק במלאכתם במקום מושבם — בקשות רבות קבל הועד לרצון, וסך הבולל מן הנדבות שהתגדבו לטובת המבקשים הוא 715 רו״כ בין הנדבות הכי נכבדה הוא הנדבה 300 רו״כ ליסד מחלקה ללימוד מלאכה כסנוף לבית הספר לילדי ישראל בעיר דאמבראווא במחוז קאוונא, עלהמפעל הנבבד הזה שקד בעיר הקטנה ההיא אוש רב פעלים ה׳ קורליאנ דסקי, וגם שר מחוז קאוונא העתיד בעדו אל הועד למלא בקשתו באחד מגליונות הקודמים הודענו לקוראינו כי פקידי הממשלה באסטראכאן החלו להרחיק את היהודים מן העיר ההיא, תחת אשר ישבו שם זה שנים רבות באין פוצה פה ומצפצף נגדם, על סמך המקרה הזה כדבר בעתו הוא מכתב הסופר מעיר ההיא למכ״ע העברי הרוססי 14 , המבאר עד כמה הועילו שם היהודים להגדיל ולהאדיר את המסחר. ראש מסחר העיר הוא בדגים, ויהי לפני בוא היהודים שמה, מרוב דגים עד לבלי די לא היה להם מחיר ושוי כלל, ואנו ואבלו הדייגים ולא מצאו הית ידם, אך כאשר באו שמה היהודים ויעשו בזה מסחר ויפרצו וירבו דגי אסטראכאן וציר דגים בכל ארצות אייראפא ע״י היהודים, והעיר וסביבותיה עלו כפורחת ועתה כאשר עשו היהודים את שלהם, מלאו את תעודתם ואין לאנשי אסטראכאן עוד חפץ בהם. ככל הדברים והאמת האלה ביתר מופתים נאמנים בארנו במאמר „כסע ברוכיא הפנימית״ בהצפירה בשנת 18e1 ששם דברנו ברחבה על מצב קחלת ישראל באסטראבאן. קהלת ישראל בקישינעוו החליטה לחוג באופן זה את יום הכותרת הבא, ביום שמחות ההוא יתאספו בני הקהלה לכל בתי הכנסיות להתפלל ולהודות לה׳ על חסדו ולבדך את הקיר״ה. בערב יאירו חלונות בתי הכנסיות ויקשטום בהוד והדר ; גם 500 רו״כ יוציאו לכלבלת היהדים היושבים בבתי האסורים במזונות טובים ביום ההוא; לכל תלמידי ישראל אשר בבתי הספר ינתנו ציודי תמונות הקיר״ה והקיסרית הרוממה וכתוב עליהן „לזכרון מאת קהלת ישראל בקישיניעוו; בביהכ״ג הראשי ישובץ בתוך הקיר עמוד זכרון לכבוד היום ועליו מחוקה הכתוב : צדק ומשפט מכון כסאך חסד ואמת יקדמ פניך״ — ולתלמידי „תלמד תורה׳ יתנו חליפות שמלות. בעיר פאלערמא מת בימים האלה הרופא הפראפעססאר המפואר מארטין בן ישעיה הורוויץ. המנוח המצוין בחכמתו, אף כי לאמונה נפרד מישראל בכל זאת היתה נפשו אמונה לעם EpsE. מהצבתו בצדתם לו צר ובשמתתם שמח, ובהמאסף .Bataior נדפם מאתו מאר נכבד בשאלת היהודים אשכנז. ע״ד אסיפת האנטיסעמיטים הכללית לא הגיעו עוד ידיעות נכונות, הצורר אטטא גלאגוי נועד להיות ראש המדברים, וערב רב מכל עמי תבל, מן האשכנזים האונגארים, הטשעבים, הסערבים, וחרוסים, נקראו לבוא לכעמניץ אל האסיפה, פי הודעת קור׳ ווארש׳ קבלו איזה אנשים בעירנו זארשא מכתבי בקשה לבוא שמה, הנאוואיע וורעסיא גם היא מתעסקת בשקידה בענין האסיפה האנטיסעמיטית. — בעיר מיינינגען באשבנז נחגך בימים האלה בית הכנסת לקהלת ישראל ואל חג החנוכה נקראו ובאו רבי המדינה וגם הנסיך הגדול זרעיתו וגם בהני הדת הקאטולית רק ארבעת בהני הדת הפראטעס- טאנטית נמנעו מבוא אף כי נקראו לבוא, הדבר הזה עשה רושם גדול, ורבים דורשים אזתו לננאי להכהנים הצוררים ביזום המחרת עשה הנסיך הגדל משתה בהיכלו לכל גדולי עמו, ושמה נקראו כל אדירי עם וגם כהני הדת הקאטולית וגם הרב לעדת ישראל, אך ארבעת הכהנים הפרוטעסטאנטים לא נכראו אל הנסיך, בכלל יתרון לכהני הקאטורים על כהני הפרוטעס- טאנטים ביושר וצדק בנוגע להיהודים. בעיר פשאוו בשלעזיע הלה יהודי נכבד אחד מיושבי העיר, וכאשר נודע הדבר לכהן הקאטולים ויערוך למענו תפרה בקהל עם בבית התפלה אשר לו אגודת קהלות ישראל באשכנז (דייטש יודישער געמייגדעבונד) ערכה חותם תכנית חדש (פראגראמס) ללימוד ות ישראל בבתי הספר הכוללים, עד היום היה חלימוד מצער ולא הפיק רצון מאת הרדים, לכן היטיבה אשר עשתה האגודה לתקן קלקלה זאת ולהתוות ללימוד הדת מסלה חדשה וישרה— הועד הברליני למשען גולי ארצנו הוציא לאור דין וחשבון מכל פעולותיו, מן יום 1 מאיי 82 עד 15 מארץ 85 השיב הועד׳ הברליני לרוסיא 3904 נדחי ישראל אנשים נשים וטף. הוצאות ההברה עלו לערך 885,409 מארק, חכל כאשר לכל על המסעות מפה לאמעריקא ומאמעריקא הלום, ורק חלק קטן מן הסך הזה שלח הועדלאמעריקא למשען הנודדים שם, גם סך סועט שלח לירושלים לתמיכת האומללים. אוסטריא. האלוף המרום ה׳ ווערטהיימער בוויען הוציא לאור הוברת „יודישע לעהרע אונד יודישעס לעבען, כוללת יסודי דת ישראל בענינים שבין אדם לחבירו, לסתום פיות המשטינים והמקטרגים, המדברים תועה על ישראל ועל תורתו, על החוברת הזאת יש בדעתו לאסוף חתימות מאת הרבנים כעין אשר עשו בחוברת יעללינעק שהזברנוה במועד צאתה לאור — הד״ר ראפאפורט בוויען התנדב לזכרון אביו הרופא והמשורר המנוה מאריץ ראפאפורט סך עשרת אלפים גולדען, מן הכסף הזה יקבעו פרס מדי שלש שנים לפתרון שאלות נכבדות בידיעת דברי ימי היהודים. (פעולות חברת „כל ישראל חברימ״) בימים האלה הגיעה לידינו חוברת של דין ותשבון מפעולות החברה הנעלה, והננו להעתיק ממנה הפעם רק את ההודעות ע״ד בתי הספר אשר להחברה בארצות הקדם, בערי בולגאריא, שומלא, רושטשוק, ווארנא, ווידדין, יסדה החברה ששה nת״ס לנערים לבדם ולנערות לבדן. ברומעליא המזרחית יסדה שלשה בת״ס בטאמטאר-באזארדזיק, בפילאפאפאל, וביאמבולו בקאנסטאנ- טינאפאל תחזיק החברה ששה בתי ספר לנערים ושני בתי ספר לנערות באדריאנאפול בסאלאניקו, בסאמאקאף תחזיק חמשה בתי ספר גדולים. באזיא הקטנה יש לה עשרה בת״ס גדולים ונכבדים אשר בהם ילמרו הנערים מלבד לימוד דת ישראל גם כתב ולשון תוגרית ערבית, אנגלית, וצרפתית גם בטונים ובפרס ובמאראקקא תחזיק החברה כמה וכמה בתי ספר. מספר כל התלמידים בבת״ס האלה הוא 5400 נערום 1700 נערות העיר קאנסטאנטינאפול היא המרכז להנהגת בתי הספר ומשם המשגיחים יוצאים מדי שנה בשנה להתבונן אל דרכי ההנהגה, בבתי הספר גם טדי חדש בחדשו יתאספו שמה המורים לטכם עצה בעניניהם, התלמידים העניים יתפרנסו מקופת הצדקה, ועפ״י רוב יקבלו ממנה גם אבותיהם בעיני הממשלה ובעיני המושלמנים והנוצרים יושבי המקומות רמה ונשגבה מעלת בתי הספר ההם, ובא האות על זה, כי גם הפחות וגדולי השרים וגם צירי ממלכות אייראפא נתנ שמה את ילדיהם, חניבי בתי ספר האלה כבר היו לאנשים משבילים ונכבדים, וגם הם מחוברים איש באחיו בעבותות אהבה וחבלי אחוה, ויפעלו הרבה להרחבת ההשכלה ולתיקון המדות והדעות והישרת המעשים בין אחב״י יושבי ארצות הקדם ע״י החינוך הטוב והמתוקן תקוה החברה להעלות את אחב״י בארצות ההן משפלות מצבם למדריגה נכבדה.— הבאראן דע הירש התנדב בימים האלה לטובת החברה 40000 פראנק. (שמידת שבת) במ״ע איזר״ המאיינצי יסופר סיפור נחמד ונעים כזה, בעיר האאג בהוללאנד נודע לשם ולתחלה איש יהודי עשיר ותרד על דבר ה׳ בעל בית מסחר בגלומי בד באחד מערבי שבתות ישב האיש וסעד סעודת-שבת הראשונה בחוג משפחתו, ויהי כהיטיבו את לבו בזמירות ותשבחות והנה בא ציר שלוח מאת הנסיך ווילהעלם מושל המקום המבקש יריעות הדדושות מאר לחפצו עוד בערב ההוא. אולם היהודי התמים לא חפץ לחלל את שבתו וישב ריקם את פני הציר, הוא הלך לו וישב עוד הפעם במצות אלופו לאסר: היריעות נחוצות לי מאד מאד והנני מפציר בב אל נא תשב פני ריקם, נכון אני לשלם לך כמה תחפוץ, אבל שלח לי את היריעות, כי במקום אחר לא אוכל להשיג כצלמן כדמותן. היהודי לא חת ולא זע, וישב עוד הפעם את פני הציר באמרו : שוא תבקש ממני, אנכי לא אעשה שבתי חול אף אם תתן לי מלוא ביתי כסף וזהב. העבד הלך וישב עוד הפעם ויביא מכתב מאת אלופו לאמר : ראה בקשתיך לשלוח לי את המטפחות הנחוצות לי סאד, ואם תמרה את פי גם הפעם, דע לך, כי מהיום הזה והלאה לא אהיה מאנשי בריתך, וצלי יסור מעליך ולא תהיה לך הצדקה להתימר בכבוד „מעמיד סחורה להיכל הנסיך״. היהודי הסוחר התעצב מאד אל לבו על הנזק הגדול הזה, בכל זאת לא נעתר לבקשת הנסיך וישב גם בפעם השלישית את פני הציר ריקם. הציר לא שב עוד, ואתרי איזה ימים קבל היהודי הזמנה מאת הנסיך לבוא אל היכלו ואם אמנם לא חת ולא זע היהודי מפני עונש קשה, כי בארץ חפשית כהוללאנד אין מקום לזה, בכל זאת בלב נפעם ונדהם בא אל ההיכל. ומה השתומם בראותו את פני הנסיך המאירות והפיקות לו אהבה ורצון. הנסיך החזיק בידו ויאמר ,שא נא לי חביבי, כי גזלתי מנוחתך ביום השבת היקר לך, שמע את אשר הציקתני לזה ואז תשא על עוני הנה אנכי ישבתי עם הגראף לימבורג סטירין ודברנו יחד ע״ד היהודים אנכי הייתי עמליץ ישרכם זהגראף עמד בתקפו ויאמר כל איש יהודי ימכור בעד כסף נמאס את כל היקר לנפשו הבה ננסה ונראה את מי הצדק, אמרתי אליו הבה נתערב על חבית יין טאקאיי, כמאמר פינו כן עשינו לך, והנה עמדת בנסיונך ואנכי קבלתי חבית יי, אך לא על היין לבי ישיש כי אם על התחזקי באמונת לבי, ובדעתי מאז כי אמנם היהודים הם הטובים והנכבדים באזרחי הוללאנד הלא תבין אתה יקירי כי אנכי איש בריתך אהיה גם מן היום הזה לעולם וגם את פני אחי, את המלך, אבקש לקרבך כמו נגיד, כן דבר הנסיך ווילהעלם גם קיים את הבטחתו, הסוחר היהודי מצא מסלות לו לחצר המלך ומסחרו עלה למעלה, וכאשר שבה כעת הנסיכה מאריאננע דודתו של המלך ממסעה בארץ הקדושה, הביאה אתה למען הסוחר היהודי „זוג של תפלין׳ מירושלים לזכרון. בעיר קאנסטאנטינאפאל מת הגביר האדיר ה׳ קאזאלעט הנודע עפ״י הצעתו ע״ד בנין מסלת הברזל באה״ק שהציע לפני הסולטאן ולא נתקיימה בידו בעיר קאירא מת הגביר האדיר יעקב קאטואי בויא והני אחריו הון עצום לערך 80 מילליאן מארק, גם התנדב כסף תועפות למעשה צדקה שונים הצופה לבית ישראל זה שלש פעמים תתחדש לנו תקופת ימי האביב בעב הענן ובתוך אימה חשכה, האביב עוטה אור כשלמה לכל יושבי תבל. כל היקום אשר על פני האדמה יחדש כנשר נעוריו רוח ששון יחיה נפש כל חי ביתר שאת ויתר עז יצא אדם לפעלו, וגם העמים כולם יתעוררו מרוח האביב ויוסיפו אומץ לדרוך במעגלותיהם ולשאוף אל מטרת אשרם למעלה למשכיל רק עלינו בני ישראל תשכן עננה תשכה, לא לנו יאיר האביב לא לנו יתחדשו פני אדמה בירקרק חרוץ, לא לנו נחת ושעשועים, ששון ותקוה, הן ימים רבים נשקפה לנו ממרום שמש תקוה נעלה גולת אריאל ברה כחמה, עטרת תפארת חופש ושלום מתנוססת על ראש ישראל כאזרח רענן, פורח כגן רוה בכבוד ועונג כשרון ומדע, ועתה כל הגיונותינו וחזיונותינו אלה לבשו קדרות, ואפס קרן אורה אשר יפת לנו פתח תקוה. אהה, איך נהפכו לנו כקשת רמיה ניצוצי אור שלום ואושר אשר האירו לנו פעמים ושלש בימי התלאה, ויבשרו לנו בקר לא עבות וימלאו לבנו תקוה, כי יגישונו אחרי העסל והנדודים בים זועף אל חוף שוקט ובוטת, אולם רק עד ארגיעה כמו רוח אביב קל חלף על פנינו וילך לו, ובין לילה שב החורף וישלג בצלמון ועלטה היתה חלום נעים חלמנו באשכנז אחרי שנת 1846, שנת החליפות והתמורות הנפרצות כרעם בגלגל התפוצצו משטרי עריצי קדם, וכנבלי חרש התפודרו גדרות עולם, ופלג מים חיים נזלו מהררי געש אלה, שלום ומשטפט ומישרים לעמי הארץ, ותחי שמחת עולם גם על ראשנו, כן חלמנו גם בארצנו בשנות הששים, ולעינינו גזע חופשנו נטוע בכרם ההשכלה עולה ומשגשג ופורח בהדרו האח, ראתה עיננו סרחוק דמות תפארה, ישראל שאנן ומצליח אדיר ונאור מכהן פאר בחכמת לבו ובתבונות כפיו, אך נדדה הלכה לה עתה התמונה הנאוה הזאת יציר דמיוננו, ובמקומה נראה חזות קשה, תמונת עם עולם בזוז ושסוי שנוא ומנואץ. שלש שנים! במה נחשבים הם טפחות ימי מספר כאלה? נטף אחד בים הנצח, בכל זאת בשלש שנים כשני שכיר מלאה צבאנו, ונשא ונסבול את אשר לא ישא ולא יסבול עם אחר במשך שנות מאות רבות כפתנם גרעטץ בפתח ספרו „רברי ימי היהודים״ גם אנחנו נאטר: ישראל עם פלאות הוא וכל תכונות נפשו חידה על חידה הנה. תמול נבזה ונתעב, מחולל ומדוכא, ובמעט יתפתחו חרצובותיו ויסור סובלו מעל שכמו, ושב ורפא לו ושכח את אשר קרהו ורוח נכון יתחדש בקרבו, תמול מובה ופצוע וכרמש מובם, והיום הלוך ילך קוממיות שמח וטוב לב, כמו לא ידע יגון כל ימי חלדו כי זאת מנת חלק ישראל מיד יוצר האדם, בית חמרו ונם נפשו הנוה והמעונגה פנימה רכים הם, על כן לא ימעכו ולא יהיו למרמס ולמבוסה מפני הלחץ, כי אחרי סור מעליהם תגרת יד חמס ירקעו וינטו בצלמם הראשון. התכונה היקרה הזאת עמים רבים, בכחה לא נהיה לתאניה ואניה בלב ים צרה, וגם כי נהיה עבדי עבדים, בכל זאת בנפשנו פנימה הננו אנשים חפשים ואמיצי רוח לעולם. אמנם עם התבונה הזאת מקור חיים וחסד אין קץ, היא נותנת לנו עוז ותעצומות ולשד עלומים אולם במקום האור שם הצל, וגם לענה ורוש תאכילנו התכונה הזאת, יען מהירים אנחנו וקלים במרוצתנו לעבור מיגון לשמחה ומשמחה ליגון, לגול אור מפני חשך וחשך מפני אור, על כן בזאת נחטא כי נמאן לזכור ראשונות ולהתבונן אל קדמוניות לא נתבונן אל צרה רחוקה לא נחרד מפני שואה ממרחק תבוא, לא נתחקה על שרשיה ולא נבקש נתיבות לעצרה בדרך טרם תגיע, אך שאננים ושלוי לב אנחנו — אהה לשלוה כזאת — עד אשר יגיעו ימי ענן וערפל, ימי חשך ואפלה, עד אשר תתחולל המבוכה אשר בה לא נמצא ידינו ורגלינו, בעלי שכחה אנחנו וזאת היא בעוכרינו, בימי טובה ימוש מלבנו זכרון הימים הרעים, וגם בימים אשר בין פרעות לפרעות עליזי לב אנחנו כמו לא נדע רעה. במשך עשרים שנות מרגעה שכחו אחינו באשכנז כי אחינו לצרה המה, במשך שבעים שנה שכחו אחינו בצרפת כי עצב נבזה ושנוא הם בעיני הנוצרים, ועתה רוח היום קרא עליהם מועד לזכור זאת, זכור יזברו כל עוד תצילינה אזניהם לקול הצוררים, אך כאשר יחבא הקול הזה עד ארגיעה, ישובו ישכחו וישליו „איש תחת גפנו ואיש תחת תאנתו״ מדפיס נבו תחבולות באשכנז הוציא לאור בימים האלה חוברת העומר קטנה כאצבע, ונכונה להנשא בצלחת, להזכיר את בעליה יום יום את חובת ספירת העומר, ומי יתן והוציאו לאור חוברות קטנות כאלה מכלכלות את קורות התלאות והצרות אשר מצאונו, והיו בידינו תמיד לבל נשכח אף רגע, כי שלומנו תלוי על בלימה, וכי עלינו לבקש מגן וצנה תמיד מפני האויב האורב לנו בפאריז נשמעו שריקות עדרים, לפתע פתאום כאוב מארץ יצאו אנשי חמס וישיתו פיהם ביהודים וילמדו לשונם דבר פתגמי רשע ושנאה, ויתאחדו ויבטיחו איש לרעהו להתאסף לאסיפה גדולה, וחצוצרות מכהע הריעו לכל קצוי ארץ: בריאה חדשה בראה פאריז, מפלגה אנטיסעמיטית קמה בארץ צרפת והן אמנם נדע כי מוליכי הקול הזה ירבו להרע לנו יותר, מאלה הצוררים אשר על אדותם השמועה הזאת מרחפת, אף זאת נדע כי יד השנאה שלטת במלאכת המבשרים צבא רב כאלה (טעלעגראפישע פאליטישע אגענטען). מאספי החדשות ומודיעי השמועות ילדי יום מכל ערי תבל אשר ממקורם דלה ידלו מכה״ע, ברצותם ירחיבו וברצותם יקצרו, ואם לרוח הצוררים לפעול יחפצו הנקל הוא להם לעשות מלאכתם רמיה, והגדילו בעט סופרים גרגר אבק להר מרום הרים ומר מדלי לים גדול ורחב ידים; לכן הננו רואים כי יש שמועות אשר הסוכן והמנצח על מרוץ ההודעות על קוי התלגרף „וואלפ״ס טלגרפישע אגענט״ לא יודיע מאומה על אדותן, ובן גילו בענין זה „האוואס אגענט׳ נכבדות ידבר בו וירעיש עולם עליהם, והיה לנו לאות ולכופת המוכיח, כי יש דבר סתר אשר יצוק בלב המגיד חדשות, וימריצהו לבשר את השמועה הנעימה לו בשאון ובלשון מדברת גדולות. ומזה נדע ברור, כי מפיצי השמועות על אדות המבוכה השוררת ע״ד היהודים בפאריז, זוממים הם להרע לנו, כי ישמעו עמי הארצות את השמועה הזאת והתתזקו בשנאתם לישראל מראשית כזאת ידענו, כי השמועה על אדות שאלת היהודים המתעוררת בפאריז, אשר מצאה מקום בין הטעלעגראממען היוצאים ממקור אחד, ובין הטעלעגראממען הבאים ממקור זולתו נפקד מקומה, נפוחת רוח כזב היא, וכל מטרתה להיות לסמל הקנאה והשנאה להמון הקוראים הנוצרים אמנם די עצב ויגון, אם מעט מזעיר מן השמועה הזאת הוא אמת, ולתוגת נפשנו כן הוא, מכ״ע הצרפתים לישראל אשרו וקימו את השמועה הרעה. ומהם נודע כי באמת נתנו כעת אוהבי המלוכה צוררי ממשלת הרפובליק את לבם לחרחר מדון בין היהודים ובין ההמון, הלא זאת תאותם וזה כל ישעם וחפצם להביא את הממשלה במבוכה. זאחרי כי זה פעמים ושלש נסו לעשות כדבר הזה ולא הצליחו לכן מנסים הם עתה פעולה כזאת בעזרת פתחון פה לשאלת היהודים וחרחור ריב ביניהם ובין הנוצרים, הנה כאלה וכאלה יעשו צוררי היהודים בכל הארצות אולם אם תצלח פעולתם בארץ החפש והמשפט כצרפת, הוא קשה להאמין. הצוררים פושקי שפתים בשאלת היהודים, לא היו למחתה לעת הזאת לבני ישראל יושבי צרפת, מקול השובבים לא יחתו ולא יפחדו. אולם תחת זה כאשר ראו כן תמהו, ולדברי מ״ע, „ארשיוו איזר״. רבים מן היהודים אשר בשכבר הימים נשכח מלבם זכר דתם ועמם, השתוממו בשמעם כעת דברי שנאה המזכירים אותם, כי יהודים המה למרות חליפות דרכיהם. מפלגת הצוררים צופה פני קציני יהודה המושלים במכמני הזהב והכסף, אך צנתרות המדהבה האלה לא ישימו לב אל התלאה הזאת, מה להם ולישראל, מה להם ולשאלת היהודים, מכה״ע מודיעים ע״ד תתונת אחד מבני משפתת אפרתי עם אחת מבנות בית ראטה שילד, ושם נכבדות ידובר על החתן כי הוא הובב סוסים ומפזר כסף כאפר על תרבותם וחנוכם (שפארטסמאן), האין זה פתרון שאלת היהודים ? האין זה אות ומופת נאמן כי ככל העמים כן גם בית ישראל קציניהם בתרבות סוסים ישפיקו, וגם נגידינו בזה ימצאו ענג ונחת, ומה חדל ישראל עוד ומה חסר הוא ולמה ימוך ערכו, ורבים אומרים לו לא התערבת עוד בגוים למדי ועודך נזיר נבדל ? ומה עוד התקשרו עלינו נבחרי הפארלאמענט האונגארי להוציא חק חדש אשר על פיו יוכלו להתחתן בני ישראל עם בנות הנוצרים ובנות ישראל עם בני הנוצרים כדת המדינה, לבעבור יתערבו אלה באלה וישוו אלה לאלה מנפש עד בשר ? הבו גדל להחפש 1 בדברי ימי העמים הקדמונים יסופר לנו, כי עריץ נורא אחד מעריצי קדם עשה לו ערש ברזל, ויגזר אמר, לא טוב לאדם היותו גבדל איש מרעהו בקומתו אך נחוץ הדבר להשוות קטן וגדול חרץ משפט ויעש ויניח את עבדיו לתוך הערש ההיא, ויהי הוא כורת את סרח העודף מגויות גבוהי הקומה אשר רגליהם פשטו מן הערש וחוצה, אףרקע וימתח בכל כחו יצירי גויות קטני הקומה אשר קטנו מכסות פני כל הערש לארכה, כי בהשוות כל אדם היה חפצו, וזה הוא גם חפץ מתקני נשואי תערובות — וכל זה איננו שוה לחולי אהבת התקונים בערי הנגב, למפלגת „ישראל חדש׳ „ובני מקרא׳ הם הרחיקו ללכת ודורשים נשואי תערובות, לא לגבר ועלמה לבד אך גם להדתות השונות המתהלכות בארץ, והם עשו מעשה ראשון בנשואי תערובות, ויתאחדו ויהיו לבשר אחד, ובשורה זאת מוצאת בפי כל מכה״ע לאמר: ישראל חדש ובני מקרא אמרו לדבק טוב״ ואלופי יקטן ההם קוו בטח כי בריתם החדשה תפעול פעולה עצומה בעולם המדיני כפעולת הברית הדומה לה אשר נכרתה בין אשכנז ואוסטריא ואיטאליה, ואיש הבינים אשר כביסמארק בעולם המדיני כן הוא בעולם התקונים איש המסתתר תחת מסוה „בן ציון״. חשב להרעיש עולם בהרבות מאמרי הבליו. אך הדינאמיט הזה נמס כשלג ולא נודעו עקבותיו. הן ראשית מעוז המתקנים האלה היתה התקוה, כי בעבור התמורה יגתנו להם חוקים ומשפטים טובים. אולם התקוה הזאת נהפכה לאכזב, הקימו, כי את הבכורה מכרו ונזיד עדשים לא נתן להם, ובמה כחם גדול כעת למשוך אחריהם את לבות הריקים והפוחזים, הלא טובה מן התמורה ומן התקוה הנכזבה, התחבולה אשר לדברי הקיובליאנין החזיקו בה יהודים ערומים ילידי אוסטריא, למען החלץ ממוקשי החק הדורש מהם תעודה למסחר ממדריגה ראשונה:. נסוע יסעו לאוסטריא ובמחיר כסף ישחרו פני אחזר צעירי הכהנים הנוצרים לתת להם תעודה על התמורה, וישובו לארץ הזאת. ורוח והצלה יעמוד להם בכח התעודה, כי מי יקום ויכזיבם על פניהם. והקיובליאנין התמים ימרר בבבי על המרמה המסלפת ארחות משפט. אך שוא יתעצב אל לבו, הן מפ״ב מודיעים מכה״ע כי היהודים שהמירו דתם יסדו שם חברה להשגב ולהגן על עצמם מפני שונאיהם המציקים להם והמסיתים את העם נגדם, ומה בצע עוד „בישראל חדש״ ומה יתרון להנחלצים על ידי תעודות שקר. אשר על אדותם הקיובליאנין יריע אף יצריח ? קנצי למלין: כל העסקים כמו אלה עולים בתהו, רוח יזרעו וסופה יקצורו, מה יתן ומה יוסיף לנו בגד ומעל בברית הדת או בברית הלאום, נשואי תערובות כזמרי, וכזבי, ישראל חדש, ואפרתים חובבי סוסים כדרכי העמים, ועוד תעלולים כאלה הזרים לישראל, מה בצע בהם אחרי אשר מ״ע הצורר, האונגארי „פינגלעטסענג עמד ונשבע, כי אין פסח לישראל בלא דם, גם היהודים שואפי החפש אשר עשו פרצים בגדרי חקי חמץ ומצה,. בלי דם לא יחוגו את חגם. הקבצו נא חכמי ישראל והוכיחו להפיגלעטסענג, כי דמו בראשו בדמיונו ולא בכנף דתנו. אך עד מה תוכיחו להעור צבעים ולהחרש קולות, הן הוכיחו רבים וכן שלמים לראהלינג הצורר, כי לא ידע קרוא מלה אחת בהתלמוד, וכי את כל עלילותיו לקח משער האשפה אשר לאייזענמענגער ומה הועילו הכמים במופתיהם, ראהלינג לא ידע בשת ומופתים לא יעממוהו, והוא נכון להטיף דברים על אדות התלמוד באסיפת הצוררים העתידה להיות בימים האלה בעיר כעמניץ, אשר שמה יתלקטו אשכנזים ואונגארים, סערבים וטשעכים ורוסים. האם מקרה הוא אשר נגמר חקר דין בעלילת הדם בטיססא עסלאר לפני חג הפס, והחוקר () כלה את עבודתו, ויכתוב את אגרת השטנה אנקלאגע-אקט) ובה העמיד למשפט את כל הנאשמים וטפל עליהם חטא רצח העלמה לתכלית הדת? אשר נחזה לנו, לא מקרה הוא אך מזמה עמוקה כשאול ורמיה אבזריה קולעת אל המטרה להצמיח עלילות כאלה וכאלה לעת מצוא, לעת חג הפסח. לא ינומו ולא יישנו צורדי ישראל, ולמראה שקידה וחריצות כזאת במחניהם, עלינו לברך אחרי כל פסח ופסח ברכה שלא דבקה בנו עלילת הדם. מ״ע .Jew. Cr מודיע מעיר סאלוניקו כי שם במסתרים החלה העלילה לצמוה, ולולא התעוררו פקידים נכבדים ומוציאי לאור מכה״ע לפזר את העננים בטרם יתלקטו, כי אז מי יודע מה הגיע אל היהודים היושבים שם, טיססא עססלא- היא מאורת פתן השוכה אונגארית, אך גם בוויען העליזה, „ן דער שענען בלויען דאנוי״ תחוג השנאה את חגיה. בבית הנבחרים מנהל בית הספר בעל הדת אשר בה יחזיקו רוב התלמידים ולא בעל דת זולתה, ואם אמנם לא נוכל להחליט כי השנאה לישראל לבדה הטתה את לבות הנבחרים להתאמץ ליצר עמל עלי חק כזה, אמנם ברור הוא כי בין הטעמים השונים היה גם טעם זה והלא הוא גזל משפט ישראל ומגרעת מן שוויהזכיות״ אחורנית, אחורנית! (רעאקציאן) שפה אח ודברים אחדים בפי ממשלת אשכנז ואוסטריא ועוד, ביד חרוצים ישיבו את צל המעלות אחורנית, וצוררי היהודים רואים ושמחים כי זאת כל מגמתם לספות יגון על עמל התגלע כעת בשערי המשפט בלעמבערג הריב בין החרדים ובין הנאורים, רבנים ומטיפים עוברים לפנינו על גיא החזיון כצללי תמונות ימים מקדם, ישיחו ויעידו על דבר „החרם׳ והמריבה, ויושבי קצוות יסוכסכו איש באיש, ובני עם הארץ שומעים בחשק נמרץ את הספורים המפליאים, וסופרים יחזו חזיונות ע״ד ישראל וע״ד התלמוד, ועל המפלגות אשר בקרבנו, ועל קוי התלגרף יבשרו חזיונותיהם להדפיסם במ״ע שונים, וישימונו לשחוק ולקלסה, לשמה ולשרקה בקרב הארץ— אחינו בגאליציע, האם לא טוב היה לטמון ענינים כאלה בחיק ולא לפרשם כשמלה? עם מ״ע איזראעליט הלבובי נשאל גם אנחנו: „מצה זו על שום מה?״ אל נא באפנו נעוה משפט להזכיר את הימים האחרוגים המה הביאו לנו, גם מלוא כף נחת אחרי ליגון ולרעה בלבד מלוא חפנים עמל ורעות רוח, הבה נלקט יחד את השבלים הבריאות והמלאות ונאלמן באלומות, בימים האלה מלאו מאה שנים להחזיון הנעלה „נת החכם״, אשר חזה גאון משוררי אשכנז וראש חוזי חזיונות איש התהלה אוהב ישראל ידידיה אפרים לעססינג. החזיון הזה היה כאבן הראשה לגאולת ישראל ממצרי חוקי עמל לחופש ומשפט ולכבוד אנשים על כן חיה למכשול לב להצוררים הקנאים, והמצפצפים והמחגים במחנה האנטיסעמיטים כבר נאצו את לעססינג ואת יציר דמיונו „נתן החכם״. אך עוד קרן אור פני לעססינג ונצר מטעו עוד פרות יפרח למרות רוח ההוללים. ומח דוה לבם היום בראותם כי על במות ישחק בברלין נערך החזיון הזה בפאר, והדר לכבוד יום הזכרון יום מלאת מאה שנים מאז צאתו לאור, ויורש העצר ואשתו אשר זו דרכם לפלס תחבולותיהם בחכמה, להראות בכל עת מצוא את אהבתם לישראל ואת גועל נפשם להצוררים, באו גם הם להתענג על החזיון, ועיני הצוררים נמקו בחוריהן ולשונם דבקה לחכם כי לא יכלו לנבוח, גם על גפי מרומי לאנדאן נראה לנו מחזה נאוה אשר היה כעשן לעיני צוררי היהודים, ביום 10 לחדש, זה נגטרה ונגלתה בתוך המון חוגג, מצבת הזכרון אשר הציבה ממשלת אנגליא להאיש המרומם בנימין דיזראעלי חמכונה, לארד ביקאנספיעלד חוטר מגזע ישראל אשר הגביה לשבת על כסא נשיא בממשלת אנגליא, וירימה למעלה וירהב את גבולה בתבל, ויהי למופת ולגאון, עד כי גם השרים אשר עמדו מנגדו בעודו בחיים היתו, כעת הם יוצאים בעקבותיו אך לא יגיעו עד קרסוליו— משאר מקרי הימים האחרונים הכי נכבד הדבר, אשר נבחר האלוף הרומם ה׳ גאלדשמידט לעמוד בראש חברת כל ישראל חברים, היא המשרה אשר כהן בה יצחקכרמיה. יהי נועם ה׳ על הנשיא החדש וקרנו תרום בכבוד ושרביטו יעוז בגוים! בימיו ובימינו תושע יהודה וישראל ישכון לבטח! — (ישוב ארץ ישראל) לא טובות הן השמועות אשר הביא הסופר מעיר יפו למ״ע .Je. (hr ומ״ע זה הוא מוחזק למקור נאמן בענין ישוב א״ו לדברי הסופר הנ״ל, ממשלת תוגרמא לא התן לאהב״י להתישב באה״ק, ולכן הדלו הנודדים מבוא, וכארבע או כשלש באות איש תועים ונודדים בירושלים ובסביבותיה, וגם בטרונם אשר בטחו בנדיבי ישראל היה להם למוקש, ולעומת זה המסיתים קנו אחוזה בקרבת ירושלים ויחלו לבנות שם ארבעים בתים, ליסד עיר מושב למען יהודים ונוצרים, ולהם הממשלה לא תעצור ומקור הכסף הוא כמעין המתגבר פעטערסבורג, חשכת ליל בלהה פרש כנפיו על בני ישראל בארצנו במשך שתי השנים האחרונות; שתי שנים סער שער קטב זה ויהפוך משורש מוסדות חיי רבים מאחינו פתאום רבו בינינו לאלפים דלים ומצוקים ומרי נפש נפוחי כפן, ערומים מבלי לבוש ונפוצים כצאן אובדות אך לא לעולם חוסן האגרוף, ולא לנצח קטב ישוד צהרים שמש אדקה הביאה לנו מרפא כמעט בכנפיה: באור פני מלך ראינו תקלה וישועה ונגה שמש צדקה התחילו להאיר מחשכינו מחזות תנחומים אלה ינחמונו עתה, ויוסיפו לנו אומץ ללכת הלאה בדרכי החיים, להביא לעמנו תועלת נשמי ורוחני ועינינו רואות עתה מחשבות טובות תחילות להצטרף למעשה, אשר זה כבר חכינו על זה בכליון עינים. עמנו יאסוף עתה עוד הפעם שארית כחותיו להקים משואות חרבותיו מעיי מפלתם ולכונן מוסדות חייו לימים יוצרו; קרני אור תשועה אשר חדרו במשכנות ישראל העירו מטעי ההלה וזרע קודש מתרדמתם לצוץ ולהפריח ולהביא פרי קודש פרי הלולים; כל חפץ טוב וכל רעיון לרפאות פצעינ למלאות חורבננו, ימצא עתה מסלות בלב כל חובבי עמם ודורשי טובתו. זה כעשר שנים התעורר רעיון טוב בלב אחינו תושבי עיר המלוכה פ״ב, לרומם פה מקדש מעט כליל תפארה לפי כבוד עמנו זאמונתנו, וביותר מצא הרעיון הזה יסוד נכון בלב הד״ר, ה׳ אהרן קויפמאן, אשר התאמץ תמיד בשעת הכושר להעיר ולעורר לזה את אצילי עמנו, אך עד היום הזה לא מצא ידים למחשבותיו מרוב התמורות והחליפות אשר עברו על יהודי רוסיא, והמעצורים השונים אשר הפריעום מגשת אל המלאכה הזאת. גם אחרי אשר זכו זה כשתי שנים לקבל רשיון הוד כבוד כלכנו הכנוח ״ל על בנין בית הכנסת פה, גם אז נשארו תקותיהם מעל, מרוב התלאות אשר מצאנו בשנות רעה אלה, אמנם עתה, אחרי אשר הסערות קמו לדממה, ואחרי אשר זכינו עוד הפעם לקבל רשיון הוד כבוד מלכנו יר״ה על בנין הבית הזה, עתה לא אחרו ראשי עמנו ונדיביו יושבי עיר המלוכה להתאסף בבית הבאראן ה׳ גינצבורג, ובלב אחד גמרו אומר לגשת אל מלאכת הקודש זאת, ויבחרו מקרבם שלשה אנשים לפקוד ולנהל במלאכת הבנין עד תמו הלא המה: ה׳ אחרן קויפמאן הנזכר, ד״ר ה׳ גבריאלאוויץ, וה׳ לעווענסאהן. ותקותנו חזקה כי בקרוב יתנוסם בעיר בירת ממלכתנו בית תפלת ישראל לתלפיות, אשר יהיה אבן הפנה ליסד יסוד נכון לעמנו בארץ רוסיא, ולהראות הדרת דתנו גם לעיני העמים. ה׳ קויפמאן זה, אשר הוא תמיד מן הראשונים בכל דבר של מצוה ובכל הנוגע לטובת ישראל משתעשע זה כשתי שנים עוד ברעיון נכבד, אשר הוא הגיוניו כל הימים, ואשר הקדיש עבורו גם עתו גם עמלו להביאו לידי מעשה. הרעיון הזה הוא ליסד פה בפעטערבורג בית מדרש גבוה לרבנים כדמות בית המדרש לרבנים בברעסלא, אך ישתנה ממנו לפי הצורך, לפי רוח יהודי רוסיא, ולפי מצב האמונה וההשכלה בינינו בעת הזאת, כדי לצאת ידי חובת כל הדעות, בין חסידים, סתנגדים ומשכילים מובן מאליו כי לא נקל למצא דרך ישרה כזאת אשר תשים כל עקוב למישור והרכסים לבקעה, אשר תאחד לבות הכתות השונות בינינו השונות והרחוקות זו מזאת לשטותיהן ודעותיהן בדבר אמונה ודת: יש השואפים חדשות ותקונים וכל ישן היה להט לזרא, ויש המקדישים כל ישן נושן ובורחים מפני כל חדש, גם מבלי דעת מה הוא רק יען כי שם חדש נקרא עליו יש הולכי קדימה ויש הולכי אחורנית, יש אוהבי חכמה ויש מורדי אורה, אך למרות כל המכשולים הרבים האלה לא אמר ה׳ קויפמאן נואש לתקותיו, וידרוש מביהמד״ר לרבנים בברעסלא ובודאפעסט. כל משפטי בית המדרש לרבנים אשר שמה ותהלוכותיהם ומטרותיהם בפרטות על ספר, לבור מהם כל יסוד נכון ותקנה טובה אשר יבשרו לביהמ״ד לרבנים ברוסיא, ויחוה דעתו ג״כ לרבנים יושב על מדין, וביחוד להרה״ג האמתי חר״ר יצחק אלחנן מקאוונא, ואחרי שמעו עצה ותושיה גם מאדירי התורה, כתב משפטים וסדרים (אוסטאוו) לבנין הבית גם בפע- טערבורג לפי המטרה אשר שם לו לקו לבלי יתנגד הבית הזה לרוח יהודי רוסיא, למען יוכלו הרבנים, המטיפים והמלמדים אשר יצאו ממנו, לשאת על שכמם בכבוד משמרת הקודש להביא התועלת הדרושה מהם, להעיר בלבב עדתם אהבה וכבוד לעצמם, להראות להם איזה הדרך ישכון אור האמונה והדעת, לא רק בדבר שפתים, כי אם גם בפועל כפים, בלכתם בדרכי האמונה והצדק, ובמלאם חובתם אשר ישית עליהם הבית הזה באמונה. אחרי אשר הרעיון הזה נתלבן ונתברר לכל דרכיו ויצא מזוקק שבעתים, לקח אז ה׳ קויפמאן דברים גם עם ה׳ שמואל פאליאקאוו, והנדיב הנודע הזה האוהב תמיד לעשות גדולות ונצורות, שש להיות מן הראשונים בין המתעסקים בדבר הגדול הזה, אשר כבוד עמנו ותורתנו תלוי בו, וידבנו לבו לתת על בנין הבית סך עצום מאת אלף רו״כ, גם הבטיח לתמוך ולסעוד את הבית הזה תמיד בכל יכולתו*) גם הבאראן גינצבורג, הראש והראשון תמיד בכל מפעל טוב לטובת עמנו לא עמד אז מנגד, ויקרא בביתו עצרה ואסיפה לדון ולחשוב בדבר הזה, ויבחרו מקרבם ועד מארבעה אנשים, הבאראן ה' *) לבנ ישים לדאות כי הנדיב הזה קם על נדיבות גם בדבר של מצוה זאת, לכבוד עמנו ותורתנו הפעם מקנאיו יבובו יכושו רגע מדבריהם, כי הלץ לב ה׳ פאליאקאוו מאהיו ובני עמו, וכי כל צדקותיו רק לעם הארז לאהבת עצמו, למצא כבוד ומשרה מאת הממשלה הפעס יראו כי כו דבריהם לא על אדני האפת הטבעו, ואם במפעליו הראבונים אשר שוה למגד עיניו תמיד כובת הכלל, בחבבו למשפט צדק כי בטובת הכלל תיה ג״כ טובת כפרט, אז מבלי כל יסוד נכן שמו קיקון על כבודו, ועתה אחרי אשר מקרי הימים האהרונים הראינו לדעת כי לא זו הדרך אשר עלינו נלכת כה, ויזכירונו מאמר חז״ל ,אם אין אני לי מי לי״., עהה גם ה׳ פאליאקאוו אחז דרך אחרת בצאתו לישע עמו, דרך אשר בלי ספק תביא לנ תועלת רכ, וכאשר יעיד ע״ז בנין ביהמד״ר לרבים הכותב דוד גינצבורג, הפר׳ ה׳ באקסט, ה׳ ראבינאוויץ והרב מטעם הממשלה בפה ה׳ דראבקין, לכתוב אוסטאוו לבנין בית המדרש הגבוהה, מלבד האוסטאוו אשר כתב ה׳ קויפמאן הנ״ל למען יוכלו לבור משניהם את הטוב והמוכשר למטרתם, ולמען יצאו אחרי כן משפטים וסדרים מזוקקים שבעתים, אך הסערות והרעמים בארצנו הפריעו אותם אז ממפעליהם עד הימים האלה, ועתה התעוררו מחדש להוציא מחשבותיהם אלה לאורה, כי הרעיון הזה שלח עתה פארות ונטישותיו נטשו עברו אל לב רבים מנדיבי עם אלהי יעקב, לקום גם לישע רוחנו בכל נפשם ובכל מאדם והנה אף כי כאשר זכרנו, מתאמצים הבאים ליסד בית המדרש לרבנים לצאת ידי חובת כל הדעות, בכל זאת לפי דברי מ״ע, החרידה השמועה הזאת את אחינו יושבי ערי המדינה, אשר לא ידעו שורש דבר, הבהמ״ד החדש יהרוס לפי דעתם את השיטות והסדרים בהנוך רבנים השוררים בתוכנו משנות מאות, והשכלת העת החדשה תצרור את האמונה ואת היהדות. לא נפלאת היא כי מחשבה טובה כזאת תמצא מערערים עליה וכן גם עתה לא יפריעו ולא יהרסו את הרעיון הנכבד הזה לצאת לאור, ואז יוכחו לדעת כי שוא פחדו פחד לא היה פחד, כי מלבד אשר חלילה להמתעסקים בזה לגעת לרעה בדתנו ואמונתנו, כי אם עוד יועילו לחזק ולאמץ את תורתנו ומנהגי קדשנו, לרומם ולפאר את שמנו וכבודנו ע״י הבית הגדול הזה, כאשר יעידו על חפצם הטוב גם יתר המפעלים החדשים אשר עשו ואשר יזמו לעשות לטובת עמנו, וביחוד לטובת שפת קדשנו, כי ביחד עם בנין בית הכנסת והרחבת הרעיון על דבר בנין בית המדרש לרבנים, קמו משכילינו וגבירינו להקים גם היכל שפתנו וספרותנו, לחדש נעוריו ולהביאו בעדי עדים, לחזק מוסדותיו ולתמוך ידי שוחריו ובאי מקדשיו. רגש לאומי אשר התעורר בימים האלה בלבב עמנו, יזכירנו כי אבני חן אלה הן יתר הפלטה מנזר מלכותנו ועטר ראשנו אשר אבדנו זה אלפים שנה; רק הם תפארתנו וכבודנו מעת גלה כבוד מאתנו, ורק הם נשמת אפינו ורוח חיינו בקום עלינו אדם לבלענו כשאול חיים שפתנו וספרותנו המה עמודי התוך אשר כל בית ישראל נשען עליו ; שפתנו וספרותנו כעמודי אש וענן ילכו לפנינו במדבר צלמות יורו ויאירו לנו את הדרך, יהיו עלינו חיץ מחצי אויבנו, עד הגיענו אל המנוחה ואל הנחלה, עד כי יקרא איש לרעהו אחי אתה, וכל ארץ ליושביה בני אתם, מבלי שים פדות בין האמונות, כי משפט הדת לאלהים הוא, ראשי מפעליהם אשר עשו להגיע למטרה נשגבה כזאת הלא המה: א) כל ספרי המשורר הנשגב ר׳ יהודא ליב גארדאן יצאו לאור על הוצאותיהם, עוד בשנה העברה. בחג היובל ליום מלאת חמש ועשרים שנה לעבודת המשורר הזה בשדה הספרות העברית קמו נדיבי עמנו אוהבי שפתנו ובראשם ה׳ קויפמאן הנ״ל, לעשות להמשורר הזה שם עולם ולהדפיס אספת חבוריו למזכרת יום חג היובל ההוא, וכעת כבר נמצאים על מכבש ב) אוצר ספרים שונים הנוגעים לחיי עמנו לתורתנו ולדברי ימינו בשפות שונות, וביחוד בשפת עבר אשר נתיסד פה אצל בית הכנסת הכללי, (בין יתר המתנדבים הצטיין הבאראן הזה ימלא מיום אל יום בספרים חדשים גם ישנים, ופקיד הבית הרב מטעם הממשלה הד״ר דראבקין יביאהו במשטר וסדרים, וקרוב יום אשר יפתח לכל מבקש דבר ה׳ ושוחר תושיה ודעת המפכים ממקור ישראל התועלת הרבה אשר יביא הבית הזה בימים הבאים יבין כל משביל על דבר אמת, וכבר הרגישו רבים מסופרינו נהיצת אוצר ספרים כזה, באשר גם ראשי סופרינו ומליצינו לא מצאו ידיהם מאפס ספרים ג) חברת „אוהבי שפת עבר״ המתיסדת פה תחת פקודת ה׳ קויפמאן והבאראן דוד גינצבורג הראשונים אשר העירו את המחשבה הזאת הם:ה׳ קויפכאן הנ״ל, ה׳ ברלין וה׳ ראבינאוויץ. גם מטרת החברה הזאת היא לאחד את האמונה וההשכלה הספרות התלמודית עם הספרות המליצית, ושמה עליה לחובה : ) להחיות ספרותנו העתיקה ולהוציא לאור בכל שנה שתי חוברות. החוברת הא׳ תכיל בקרבה השירים והמליצות המובחרים, שתוברו מאת מבחרי סופרינו ומשוררינו בכל דור ודור מעת החלה הספרות העברית להביא פרי חמד עד היום הזה. באוצר נחמד כזה יאספו שכיות החמדה אשר לשפתנו המפוזרים ומפורדים זעיר שם זעיר שם על שדמות ספרותנו, למען השיב להם את יפים ואת כבודם מימי קדם. ובחוברת השנית יודפסו ג״כ הכ״י העתיקים היקרים במציאות, פרי חכמי התלמוד וטפרשיו, ורבנינו המאוחרים בזמן, הטמונים ושפונים בגנזי אוצרי ספרים בארצות רבות. ) ליסד בכל שנה ושנה פרס קבוע (פרעמיע) עבור מבחרי הספרים אשר יביאו לנו סופרינו ומשוררינו בדורנו בכלי טהור קודש בשפת עבר. ובקרב הימים נקוה כי החברה הזאת תקרב אל המלאכה מלאכת הקודש להוציא מחשבותיה לפעולת ידים, ואז תודיע במכ״ע אל נכון כל תנאי ופרטי מפעליה ותקותיה לימים יוצרו לב כל חובב עמו ושוחר טובתו ישיש לקראת מטעי תהלה אלה אשר יציצו על משואות בתינו בימי המהפכה והמבוכה בשנה העברה, מטעי תהלה אשר עוד ישגו ויפרחו בימים הבאים ויביאנו פרי קודש להרוות כל צמא לדעת, יפיחו רוח חיים בעצמותינו היבשות וישיבו לנו כבודנו הלאומי אשר בו נתפאר מ׳צ׳ מ׳ ירושלים, ששה ועשרים יום לירח אדר. שבועות אחדים עברו ללא כל חדש תחת שמי ירושלים, ויבוא המות עם צבאותיו ויתן ענין לשואפי החדשות לענות בו במוצאי שבת שבוע העבר עזב את התבל לפתע פתאום הרב המפורסם החסיד מוהר״ר אלעזר מנחם מענדל מלעלעב זצ״ל, בישבו בחבורת אנשיו — חסידי פולין אשר היה להם לראש — התעלף וית, ביום הראשון בבקר הובל לקברות בכבוד גדול, וכל יודעיו בכו רב בכי ויגדל המספד בירושלים ביום השלישי גוע וימת הרב הישיש המפורסם בספריו הרבים ע״ד ישוב א״י מוחר״ר נתן פרידלאנד זצ״ל, רוב ימיו לחם בכל עז בעד רעיון ישוב א״י ויחבר ספרים רבים בדבר הזה, ווה כשמנה ירחים אוה את ציון למושב לו תנצב״ה בנו ה׳ מיכל פרידלאנד הי״ו הנהו סוכן על הקאלאניא אשר כוננו — או יאבו לכונן — הועד הלאנדאני תחת פקודת הלארד שאפטעסבורי, והוא נשלח מאת הועד להביא מרוסיא את משפחת האנשים אשר נשלחו ללודקיא אשר בסוריא כבשנה העברה כן בשנה הזאת ירבו הצרפתים לבוא לבקר את תדבות ציון, כשלש מאות כבר באו הנה ועוד רב מהם יבואו לימים הבאים כולם נושאים צלב אדום על בגדם לאות כי קדשו. חרשי עצים אשר לא מבני ישראל המה ישתכרו מהם רב, במכרם למו מלאכת עצי זית שונים ועליהם חרות שם ירושלים, ורק האמנים העברים בשפל ישבו ושכר אין להם בעמלם. בימים האלה רבו גנבים בעיר בירת ממשלתנו, ורוב הנתפשים המה מבני נכר אשר באו להאחז בתוגרמא, ולכן הוציאה הממשלה מכתבגלוי לצירי הממשלות האייראפיות, ותודיעם כי כל איש זר הבא אל קאנסטאנטינאפול ואין בידו להראות אות וראיה כי יוכל לחיות מעמל ידיו מבלי עשות עול, או כי ימתחו עליו פקידי הממשלה קו חשד כי לא ישרה דרכו, לא ינתן לו לבוא העירח וישולח אל ארצו מבלי בקש רשיום מאת קאנזול ארצו. פליטי אחינו אשר פלטה אותם ארצם באשר הנם פליטי מין האדם, לא סרו עדנה מדרכם וינזרו לבשת ויהיו שקוצים עודם מסובים על שלחן המיססיאן ומטים אזן לדרשת מטיפה ויען כי פרקו מעליהם עול תורה ועול דרך ארץ, ישתובבו משובת פתאום ויעשו מעשיהם זר, את ה׳ ריבלין סופר הכוללות פה הפחידו כי יכוהו נפש ונאלץ להעמיד שומרים על ביתו מפחד בלילות ביום הפורים הרבו שערוריות בנחלת החברה מאה שערים אשר מחוץ לעיר, עדי כי נאלצו גרי המקום להביא אנשי חיל מהעיר להגן עליהם, ובידעם כי המיססיאן תגן עליהם לכן לא יפחדו מחמת מושל ושריו ויתפארו בעיר אשר כן עשו ואחרי כל אלה יכנו את עצמם בשם ישראל, ירחם ה׳ על עמו יעקב גאלדמאן ויפדם משונאיהם מבית ומחוץ ניעזין ב׳ דחוהט״פ, בדמע רסיסי עיני הנני מרטיב הגליון הזה, ובידים רעדות הנני כותב הטורים האלה, אבל גדול ליהודים בכלל, ולעירנו ניעזין בפרט, על הלקח מאתנו נזר ראשנו, פאר הדור והדרו אדמו״ר רו״ בן אדמו״ר ר׳ מנחם מענדל מלובאוויטש נ״ע. אהה! פתאום יום ג׳ א דחוחמ״פ קודם התפלה נתבקש הצדיק למעלה, ועלה השמימה, תנצב״ה חכותב בדמע מאנים מינץ מינסק. מקרה ואסון נורא קרה את עירנו ביום ב׳ דג הפסח העבר היום ההוא היה יום סגריר כי גשם ומטר סוחף נתך ארצה, והמים הרבים שטפו ועברו בעשרים רחובות גדולות, על חומות ובתים רבים הבנוים על שפת היאור, ושני בתי מדרש שטפו ועבדו המים העזים האלה, עד כי לא נכרה מקוסם איה גשר אחד נשבר לשברים והמים גברו מרגע לרגע, ותר מארבע מאות בתים מלבד אוצרות סחורה גדולים עם קטנים שטפו המים, אלף וחמש מאות תנורים נפלו ונמסו בהמון מים רבים, ברחוב התתרים השחיתו המים את כל הטמון במרתפיהם משנה לשנה תבואות שדי, וכל מאכל אשר יאכל, ומי יוכל לתאר באומר ובדברים מצב האומלים האלה,. זעקתם הדאיבה את לבב כל יושבי עירנו, ולא קם עוד רוח באיש ביום ההוא, רבים המה אשר נשארו בעירום ובחוסר כל, נקוה כי נדיבי ועשירי עמנו יבואו לעזרה ויתמכו בידי המטים האלה. פלטיאל האבערמאן פאראזאוע (פלך הוראדנא יום א׳ 8 ניסן תרמ״ג יום חושך ואפילה היה לנו יום ו׳ עש״ק העבר 6 ניסן, כי אור ליום ההוא, עוד אנשי העיר הוזים שוכבים על מטותיהם אחוזים בחבלי השינה, פרצה אש באחד הבתים וכרגע אחזה הלהבה בבתי מושבות חיהודים, וכעבור שתי שעות עלו על המוקד חמשים בתי ישראל וארבעה א״י ושלשים חנויות ובתי ממגורות מלאות סחורות ובר, ההיזק יעלח לשמונים אלף רו״כ, יותר מתשעים משפחות נשארו בערום וחוסר כל גם אשה עבריה אחת אשר אחזה בה האש מפרפרת עתה בין החיים והמות 1 מצב דאומללים אשר בין לילה ההפך עליהם בלהות, מורה מאוד הרבה מהם אשר התפרנסו עד כה בריוח ולא בצער נשארו באין לחם ושמלה ויחבקו אשפתות, ומשפחות משפחות יספדו על השרפה אשר שרף ה׳ אנא אחב״י מרחוק ומקרוב אשר רוח החמלה והרחמים תפעם בקרבכם הושיעו נא הושיטו עזרה בצר לנשרפי עירנו. וברכת האובדים עליכם תבוא וה׳ אלהי החסד והרחמים ישמור אתכם מכל צרה וכל רעה ונגע לא תקרב באהליכם. ישכר דוב באייארסקי כל אשר ידבנו לבו להרים תרומה להאומללים האלה יוטוב לשלות על שם הרב הגאון האב״ד דמתא: ,oony Pany, opy pooyבy . אדרעססא BN . 0posoo poeckii צ. הודעה תולדות פת לחם נקוב בלשון רוסיא: eropi Rooa 6a הברו צדפתית החכם מאסע, ומתרגם עברית ע״י א טיקטין. מחירו לאחדים עם המשלות 40 קאפ׳ (פאסט-מארקען) ולמוכרי ספרים ינכה ראבאט הגון. Ban arasn C. eora pecr2 rosc. ספר המלים. קונקורדאנציא החדש (עלנייר מובחר יפה ומהודר מאד) האוצר כל המלים הבאים בספרי קדש בשמות ופעלים ומלות בכל נטיותיהם למיניהם איש איש על דגלו ושרשו. ומראה כל מקומות המצאם בתנ״ך. עם פתרון הוראותיהם בכללובפרט. LII. enanz, Bapaa Mעpao2. 25. :מחירו עם פארטא 2 רו״כ. לדרשו מאת צור בעאכטונג פיר קאלאניאל אונד צוקקערבעקער וויר בעקאממען פאן דען הויפט קוועללען בעזפעסקעם, ראזינען, ויסע אונד ביטערע מאנדלען, שאפטאלע, עטצ׳, פרייזע מעססיג, צו בעציהען זאוואהל אנגרא פארטיען אלס איינצעלנע זאקע. אין טראנספארט קאנטאר דער געברידער טיטונאוו עט קאמפ. נאלעווקי הויז האחאטקין נומר 9 B paenpo Borop Dp. A. B Tryo Ron. Bapmaa, Ranesn aoRa N9 פ. הנני מוריע בזה, כי הבינותי סקלאד גדול של אינדיגא אנילינפארבע וכל יתר הסאטעריאליען הנחוצים למלאכת רצביע, כל העוסקים במלאבה ז יוכלו לפנות אלי וישינו את אשר ידרשו הכל בסחורה מהידרה ובמקח השוה. א. זאמעלזאהן A. Saeacony, RoE האדרעססע שלי בפרב חימים יג ידידי ח׳ מזח להדיא לאו פה ווילנא; את החלק הש לספרו גן פרחים, ע״כ להועלת ספרותנו העברית, קבלתי עלי להיות לו לעזד בדבר באופן היותר טוב—לזאת אמרתי להודיע המועיל הזה, וידי תכון עמו בהוצאתו לאור לכל המשכילים והחכמים, כי כל החפצים לשלוח מאמריהם בספר הזה, ישלחו נא משה הכהן רייכערסאהן אותם אלי לוילנא על הכתבת שלי כשמי : ללמד לבני ישראל שפת צרפת יצא לאור מעטהאדע חדשה בשם פראקטישעם לעהרבוך דער פראנצעזישעו שפראכע עם מפתח (שליעסעל) אשר לא היתה כמוה בכל המעטאדען העשויות להתלמד בהן בלי עזר סורה. כל כללי הדקדוק היותר כבדים יתבארו בה על אופן, היותר פשוט וכל, והחיגוכים בשתי השפות חונים עליהם לקוחים הם מתיי כל יום משיתות בין איש לרעהו וממשלי-ההמון (שפריבווערטער). גם כל כללי הקריאה והמבט ימצאו בתיכה וכל מלה ספורשה במבטאה הצרפתית בדיוק גדול גם באותיות עבריות . . מחירה עם המפתח 1 רו"כ, ולמ״ס יותן ראבאט כנהוג, ונמצאת להמכד אצל מחברה כפי האדרעססע שלו. Hony I. opony . Bocr2. .L. L. Schapira, Nalewki 7 או בוארשא .A, Zuckerman, Naetwki N 31 א אתכבד להודיע אל האבות הנכבדים כי אקבל בהפענסיאנאט שלי נערים המבקרים את בתי ספר הכיללים או החפצים להכונן לבא בם, ולחנבם באופן היותר טוב ומועיל בכל הלמודים והידיעות הנתוצות, וגם בלמודי תורת ה׳ ושפת עבר, הכל עפ״י מורים מובהקים. ואבות התלמידים יוכלו לבטות כי עפ״י נסיונותי הרבים בעבודה זאת במשך שנים רבות, אוכל לחנך את בניהם בדרך הדת והדעת ובארחות הרצוים לה׳ ואדם. האדרעססע אליהו קאפלאן מורה ראשון בבית הספר לעברים מטעם הממשלה בווארשא דזיעלנ 8 אתכבד להודיע גם היום לכל מי אשר יחפוץ ללמוד איטאליענישע בוכהאלטעריע איינפאכע אונד דאפפעלטע טעאהריש אונד פראקטיש. מהקל עד הכבד, וכל הלימודים השייכים לזה כמו קויפמאנישע וויססענשאפ- טען — אונד רעכענונגען, בשפת אשכנז יפנה אלי לבית אבי גדלי׳ חמילעווסקי מוראנאווסקי 38 , ויושלם בזה בעת קצר במקח השוה S. B. Cmielewski אדרעססע None Muranowska 33 ו האטעל פלאנטאזש מבעהשטראסע אשרaלאו וה אונטער ראבינאטס אויפזיכט ערעפפגועג מאיי דיעזעס יאחר שאלות ותשובות לבפל המאחר „האצילים עצלים והסופרים בפצי״ כבר הרביט לדבר מזה בשעבר ומה יועיל ל8 הינשפארג ולמה ל הודיע לט עד כה השולחים מעת ע״י הפאסט בלי קבלת קויטוע, וכן רעק מאמדט בלי לתתום היפב, אין אחריותם עליטו. אדרעססא שלנו 3. ooy Bapmaa. S. Soimsi Warszawie Dzika 25aי

|1883-05-08| תוכן הענינים דברי היסים. אייראגאלי. דרוזגעניק. פעטערסבורג. מישיביעוו יאמפאלע. מיר וואדש. ופה לבית ישראל פות שונת. הדעות. שאלות ותשובות. דברי הימים הלביא הבריטאני כרע רבץ בכל תקפו וגבודתו על הכבש הקטן האירלאנדי, וכשאול הרחיב פיו לבלוע את טרפו, ישסע את בשרו ויגרם את עצמותיו זה מאות בשנים, והכבש הקטן עוד חיה יחיה ועוד כחו בשרירי בטנו להרגיז את מצמיתו ולגזול מנוחתו. האין זה חזון נפלא מעורר צחוק ותמהון, המלחמה הנוראה הזאת בין לביא ובין כבש, בין עם אדיר ונאזר בגבורה ומשל בגבורתו עולם כעם האנגלים, ובין עם לא עז דל ונקלה כהאירלאנדים? הן אמנם אין לאל יד העם הקטן הזה לעלות על מרומי שדה קטל להלחם את אויביהם במערכה, אולם הלא בלעדי כלי תותח אנשי צבא ואניות מלחמה, פעול יפעלו האירלאנדים, זה בא בדינאמיט וזה בא בניטראגליצערין זה מאסף אסיפה בפילאדעלפיא וזה צועק חמס בבית הפארלאמענט בלאנדאן, אות הוא כי נפש העם הקטן הזה לא ירדה דומה והיא מפעמת בו ביתר שאת וביתר עז למרות כל האסונות והפגעים, הצרות המצוקות אשר אפפוהו רבים גותנים דופי במעשי בני העם האומלל הזה אשר שמו דינאמיט מעוזם וישתובבו משובה נצחת לעשות הרס ואבדן: אמת הוא, כי משובה כזאת היא לדראון עולם  לבעליה, אך גחפשה נא דרכי האנגלים ונראה מה פעלו המה באירלאנד משנת 1168, מאז כבש המלך האנגלי היינריך השני את אירלאנד, עד היום. אן קצה להצרות הצרזרות אשר הביאו האנגלים לאירלאנד, ותקופת התלאות הצדולות בהן הוא פרק הזמן מן שנת 1660 עד 1760. כליליד אירלאנד נחשב בעיני האנגלים כבריאה שפלה אשר נוצרה לעמל ולתלאה, ולא לכבוד היה לאיש אנגלי לרחם על הבריאה הזאת, וחק נתן בקילקעני לבל יהין איש אנגלי להתהלך את האירלאנדי כאחד האדם, ללבוש מלבושו, לדבר בלשונו כי הם האנגלים התיחשו על שבט אנגלא-זאקסי, וגזע האירלאנ- דים שבט הצעלטי בתועבה נחשב להם, אחדי כן נוספה על זה גם בנאת הדת, כי האנגלים תקנו את הדת הנוצרית בתקונים חדשים במאה היו, והאירלאנדים עמדו באמונתם הקאטולית ולא סרו ממנה, ותהי זאת לתואנה להאנגלים להרוג ולאבד את זעומי נפשם הקאטולים, וכאשר התקוממו האירלאנדים פעטים ושלש נגד נונשיהם בימי המלך היינריך השמיני, אז התיר המלך את ידי פקידי צבאו להכין מטבח גדול ורחב ידים ףפפ .* מכתב עתי מש ע חדשות יוצא לאור אחת בשבוע, מאת חיים זעליג סלאנימסקי ר- מתירו באשכנז: 3 ל 14 רייכם מארח לשנה. בעססרייך 8 פל׳ נשנה. וכן לרבע שנה. שכר מודעות : מכל שורה קצרה 5 קאפ׳. ומשורה רחבה 10 ק5פ׳. ees)ל כ - ברוסיא ופולין. 5 השולה במיקדם לשנה 5רוכ.ז נתי שם 2.75מ״כ None ה לרבע שנה 150 רוכ ל ביר הארצות 20 פראנק ל באממרקא 5 אללאר. e-5 לכל עם האירלאנדים, והפקידים עשו כמצות מלכם ואדונם וראש מצביא צבא האנגלים באירלאנד הודיע אל המלך באחד ממכתביו ממערכות המלחמה, לאמר : „שבט ממשלתך באירלאנד ינוח כעת רק על שדה חללים ועל שממות ערים וכפרים״ ממשלת אנגליא לקחה את כל הנכסים והאחוזות אשר בעליהם נפלו לפי חרב, ותתנם מתנות לשרי צבאותיה ולאציליה ואפרתיה מאנגליא ומשאטטלאנד אשר מהרו הלום כעיט על הפגרים ויחתוף איש איש נתח טוב, אך עוד אחרי המהפכה הזאת לא לא ספו ולא תמו האירלאנדים ובשנת 1641 התעוררו עוד הפעם ויתקוממו נגד האנגלים, ובימים ההם נהל השר קראמוועל את הממשלה באנגליא, ויתפוש בידו החזקה את רסן שלטון העריצות באירלאנד, והמהומה שככה, ומשנת 1641 עד 1652 נפלו באירלאנד חללי חרב וחללי רעב 616,000 איש, ואחרי כן העמידו האנגלים שופטים בארץ, ויפרשו רשתם על כל האחוזות השמנות והפוריות, ויחלקום בחבל להאצילים האכזרים ולהאירלאנדים השאירו רק אדמת תלאובות וחררים במחוז קאננויט. בעלות המלך ווילהעלם השלישי על כסא המלוכה בא לדובלין ויכריע את שארית המתקוממים האירלאנדים, אשר נלחמו כאריות בלימעריק, והאנגלים סבבו בכחש את הגבורים ההם, כי קיימו וקבלו על עצמם כתוב וחתום, להשיב להאיר— לאנדים את האחוזות הלקוחות מהם, גם לתת להם חופש הדת והמתקוממים האירלאנדים האמינו בדבריהם, ויתפרקו את כלי נשקם ויתמכרו אל יד אויביהם, ולא קיימו האנגלים את הבטחתם אחרי כן, וירבו ויוסיפו ללחוץ את האירלאנדים בצרות מצרות שונות. אחרי כן שם הפארלאמענט האנגלי את לבו אל הדבר , וזאת אשר החליט: האנגלים ימלאו הבטתם שהבטיחו לתת חופש להאירלאנדים, באופן אם יוציאו האירלאנדים את נפשם מכלל הזכות להיות נבחרים בהפארלאמענט, אולם הבחירה להפאר— לאמענט כמר מדלי וכשחק מאזנים תחשב נגד כל האיסורים והגדרים אשר גדרו בפני האירלאנדים הקאטולים. כל משפטי האזרח לוקחו מהם ונאסר להם לשאת משרה במדינה, לבקר בבית מדרש מדעים וגם לשרת בצבא להקאטולים נאסר לקנות להם כלי נשק, לגור בערים קנין אחזות הוקף בגדרים וסייגים לאין קץ אשר לא יכלו האידלאנדים לעבור עליהם, וגם המסחר הוקף בגדרים ותתחתים שונים, אין קצה להעמל אשר עמלה ממשלת אנגליא להעביר את האירלאנדים מדתם הקאטולית אל הרת הפראטעסטאנטית, כי גם להתחתן ביניהם השפילה את זכותם שכל אשה אשר לה יותר מסך 500 ליט׳ שט׳ אסורה להנשא לקאטולי, בכל זאת למרות כל הלחץ הנורא אשר לחצו אותם, נמצאו במשך עמי התלאה הנוראים רק שלשים איש שהמירו את דתם, כל החוקים הרעים והקשים האלה ספו תמו כעת מן בלהות, נשכחו כל חוקי עמל ואון, וגם שערי הפאר- לאמענט פתוחים לרוחה לפני האירלאנדים ואין יתרון כעת באנגליא להפראטעסטאנטי על הקאטולי אצו על היהודי — אך המכשלה הראשית באירלאנד עמידת כל האחוזות ברשות האפרתים האנגלים, עושר ושלטון מצד האנגלים הזרים, ועני ושפלות בין האירלאנדים בעלי הארץ, המכשלה הזאת עוד לא זה ממקומה כבלוא השערה גלאדסטאן מתחפך מסבות בתחבולותיו לתקן את המצב הפרוע הזה, להקל להאכרים באירלאנד לגאול את אחוזותיהם מיד הבעלים אשר ישלטו בהם, ולמטרה הזאת הוציא חוקים חדשים, אך לע״ע החטיאו החוקים את המטרה, והאירלאנדים מדוכאים ומרי נפש, כולם שואפים אל מטרה אחת, אל גאולתם ופדות ארצם, אך דרכיהם שונות. אלה בסופה וסערה ברעם ורעש, ואלה לאטם יתנהלו בהשקט ובבטחה. לפי הנראה יד האחרונים היתה עתה על העליונה זאת נראה מן אסיפת האירלאנדים דורשי טובת עמם וארצם אשר נאפו בעיר פילאדעלפיא באמעריקא להמתיק סוד כדת מה לעשות, וינסו שם אנשי הלפידים וגבורי הדינאמיט להתנשא על פני האסיפה, אך נדהו משם ותהי תבוסתם שלימה, ובעלי דעה מיושבת גברו עליהם, ויתיעצו בהשקט וברוח משפט, ויגמרו אומר להשתדל לטובת ארצם רק בדרך משפט ומישרים שר החיצון בצרפת שלומיאל לאקור נשאל בבית הסענאט מאת אחד מן היושבים שם, על אדות הברית המשולשת בין אשכנז אוסטריא ואיטאליא, והשיב כי ממשלת צרפת מבטת בעין פקוחה על כל המעשה אשר יעשה מחוץ לגבולה בקרב הממלכות הצעירות לימים והמלאות רוח חיים ואמץ לב, ולא תירא ולא תחת מפני הברית החדשה, כי ממשלה גדולה ובצורה היא ודרכה נכון לפניה, התשובה הזאת לא הרגיעה את רות הצרפתים, אך בברלין עשתה רושם לטובה, יען אשר בהתטובה הזאת לא נשמעו דברים קשים כגידין נגד אשכנז כאשר הסכינו גאמבעטטא וסיעתו להשמיע כבוא מקרה טוב כזה לידם, בשכר זה ערך מכ״ע „פאסט״ העומד בסוד ביסמארק, הצעה לפני ממשלת צרפת שתבוא אף היא בברית אשכנז אוסטריא ואיטאליא. ההצעה הזאת הטילה אבק סופרים ודברי ויכוחים רבים בין מב״ע האשכנזים והצרפתים אלה דורשים לשבח ואלה דורשים לגנאי בברלין התחוללה עוד הפעם מלחמה בשלום בין הנסיך ביסמארק ובין ראש מתבגדיו ריכטער מנהל כפלגת ההולכים קדימה, וזה הדבר : הפלגה הזאת תחזיק במעוז הקאנסטיטוציאן ועל פיה יש להעם הצדקה לחוות את דעתו בכל עניני המשרה והשלטון בארץ, אין ענף אחד מכל ענפי ההנהגה המדינית יוצא מכלל זה, כי הקאנסטיטוציאן הבל תכיל וכוללת יחד את כל עניני הממשלה, וכן היה יסוד נכון ומשפט אמת לה׳ ריכטער לערוך לפני הפארלאמענט הצעה אחת אשר מקצה האהד היא נוגעת באנשי הצבא ומקצה השני בשאר האזרחים והיא נגד בעלי בתי מלאכה אשר להצבא, איסר פקודתם להכין לם הצבא את כל חסוריהם, והם יוצאים מגדרם ומוכרים גם לשאר בני העם, ובזה הם גורמים הפסד ומסיגים גבול כל הסוחרים ובעלי מלאבה, את ההצעה נגד קלקלה זאת ערך הנבחד ה׳ ריבטער בהפאדלאמענט על דעת כל קהל בוחריו, וכאשר נודע הדבר לביסמארק ויקצוף מאד ויערוך ספר גלוי אל נשיא הפאר- לאמענט וחמס ושוד יצעק נגד מנהל ההולכים קדימה, כי לפי דעת ביסמארק אין להעם הצדקה להתערב בעניני הצבא והמתערב בזה הוא כמורד במלבות, כי המלך הוא ראש הצבא ובידו כל פקודתם, ואיש אשר דבר לו בענין זה, רק אל המלך יפן בהצעתו, על לא דבר הרעיש ביסמארק עולם, וכל התרדה הגדולה הזאת היא רק להוכיח בעליל כי הקאנסטיטוציאן כרעיון רוח תחשב בעיניו וגבוה מעל גבוה שלטון מלך, אם הוא, ביסמארק, חטא יחטא אלף פעמים להקאנסטיטוציאן, אין פוצה פה ומצפצף, ואם מתנגדו טעה — נניח שבאמת טעה, כדברי ביסמארק — בהלכות מסירה, ותתת למסור את ההצעה להקיסר מסרה להפארלאמענט, תרעד הארץ לקול עלה נדף ועון השוגה יכתם במכתב ביסמארק ועל עמודי מכ״ע נארדד׳ אללג׳ צט״ בסורד במלכו. (חדשות בקרב הארץ) לכל תבלה ראינו קן, ואין קצה להשמועות השונות המתחדשזת לבקרים על אדות שאלת היהודים, על חקר משפטה , על מועד פתרונה, ועל השרים אשר נפקדה בידיהם, מאז נאסף אל עמיו השר מאקאוו עד היום הזה, הובאו במכה״ע חליפות שמועות, רחוקות בתכונתן אשה מרעותה כרחוק מזרח ממערב. בימים האחרונים עלתה על כולן השמועה כי משרת ראש הועד לפתרון שאלת היהודים נתנה להגראף שובאלאוו, ההיה ציר רוסיא בחצר מלכות אנגליא. הדבר הזה הובא ברוב מכ״ע היו״ל בפ״ב איז׳ 17 ), והנא- וואיע וורעמיא תשית עליו נוספות ומלואים, את ההודעה, כי מכל מיניסטריום ומיניסטריום יברו אנשים לשאת שכם אחד במלאכת הועד הראשי ההוא, מטעם שר הפנים יבוא הפראפעסאר בעסטוזעוו, מטעם שר ההשכלה יבוא ה׳ בעסראנאוו-גריגא- ריעווסקי, מטעם שר האוצרות, יועץ המלכות ערמאקא ומטעם שר החצר יבוא משנהו ה׳ וועשניאקאוו, לשפת יתר נחשוב לבאר, כי השמועה ע״ד נשיאות השר שובאלאוו בהועד הנועד להוציא משפטנו. לנחת ולמשיב נפש היא לנו, אך מי יודע אם לא גם חשמועה הזאת היא מן ילדי יוס אשר לעומת אשר יחנו כן יסעו׳ או לא? ימים ידברו הסענאט הוא פתח תקוה ומקום רוח והצלה למבוכת שאלת היהודים ותולדותיה בכל פעם אשר תבוא שאלה נימוסית לפני הסענאט, יוציא הסענאט לאור את משפטה בצדק ויושר כן ראינו זה פעמים רבות, וגם בימים האלה נוסף לנו אות ומופת כזה, בעיר הערסאן בימי הבחירות „להדומע" המקומית בשנת 18l עמדו לבחירה למשרת סופר, ומזכיר בהדומע, שני אנשים שכלו חק למודם בתור עורכי דין, הלא המה ה׳ לעמפערט וה׳ פוקאלאוו, הראשון ה׳ לעמפערט נבחר למשרה זו ברוב דעות, אך מבין אנשי הדומע יצאו עליו עוררים בטענה שיהודי הוא ואין לו הצדקה לשאת משרה נכבדה על שכמו על כן פסלו את הבחירה וגם שר המחוז פסלה, ובמקום ה׳ לעמפערט נבחר איש נוצרי אשר מספר בוחריו נגרע ממספר בוחרי לעמפערט אולם העלוב ה׳ לעמפערט הושיט כתב קובלנא אל הסענאט והסענאט החליט שאין לפסול את הבחירה שנבחר ה׳ לעמפערט, ודתו אינה פוסלתו מכהונה זו, ובכן נצת ה׳ לעמפערט ובא להדומע לכהן בה בכהונת סופר ומזכיר „עם ישראל צריכין פרנסה״. בת קול זאת מנהמת כיונה מקצה רוסיא ועד קצה, ומעוררת לב כל איש ישר אוהב עכו להתבונן ולחקור כדת מה לעשות להצלת המדוכאים אשר הגיעו עד שערי מות בחבלי עוני ומחסור מפאת מקרים ממקדים שונים הנודעים למדי מכתבים רבים מגיעים לידינו יום יום מערים שונות ברוסיא, כתבים כתובים בדמעות ומלאים גהי על העוני והתלאה הלוחצים את המון בית ישראל בארצנו — ודעת הקהל תנום ותישן, ואין בין הנדיבים איש מתעורר לעשות ולפעול דבר לתקנת העניים, נורא הדבר ומי יכילנו! למשיב נפש היה לנו, לקרוא ככתב אחד בוואסחאד מאת חוכר כפר בסביבות קיוב ה׳ האיין, צדקו דבריו באמרו: בטרם גמלו ובשלו ההצעות השונות להטבת מצב העניים הגנוזות בקרן זוית בחדרי סופרים ואנשי מעשה, נחוץ ונכון הוא לפנינו, לעשות דבר מבלי איחור, לו יהי גם דבר קטן, הלא טוב מעט מאן, והמקיים נפש אחות מישראל כאלו קיים עולם כלא, נודע שבימי הקיץ האלה במחוזות קיוב ופאדאל רבה העבודה בשדה, ובעלי הנכסים מחפשים באבוקות ידי חרוצים, ומאפס עובדי אדמה במקזם הזה די שפקם, מוכרחים הם להביא ממרחק המונים המונים, ושכר טוב ישלכו להם, אין כל ספק כי ל יצאו עניי אחבי השדה, אזי יקבלו אותם בעלי הנכסים, ואין צריך לומר חוכרי הנכסים מבני ישראל בשמחה ובנחת. בבפר אשר אנכי יושב בו מתגוררים ששה בתי אבות יהודים, ומראשית ימי האביב עד ימי הסתיו יעבדו בשדותי, ובזה ימצאו לחמם, ואני רואה ובוחן פעלם, ומבלי להוסיף על המדה אוכל לאמר כי אין כמוהם פועלים חרוצים ונאמנים, וטובים המה לי מן האכרים הנוצרים, יען ימאסו במשקה ואזניהם קשובות למצות פי אדוניהם. היום יחל האביב, לכן לפי דעתי על רבני הדת ועל הרבנים מטעם הממשלה, הדובה מוטלת להטיף להעם את תועלת ונחיצות הדבר לאחוז בעבודה כזאת אשר תחיה את בעליה, ולא ישאו חרפת רעב, ותועלת כפולה ומכופלת תצא מזה : אלפי משפתות תמצאנה מקור לאכול יגיע כפיהם, גם יתלמדו ויתרגלו בעבודת האדמה, למען יהיו לנו יהודים עובדי אדמה אם תבוא עת 3— לחננה, והממשלה תואיל בחסדה לתת אחוזות קטנות למען עניי ישראל להאחז בהן. אלח דברי סופר חוואסחאד, וכמעט למותר יחשב להעיר על אמתתם, ומי יתן והיו לעינים לדורשי טובת העם, איש איש במקומו, שיפעלו על פי העצה הישרה הזאת. לא על הלחם לבדו יחיה האדם, גם המדע הוא אחד מיסודי חיינו וחינוך ילדינו מכה״ע המשטינים מונים מספר לתלמידי ישראל בבתי ספר הכוללים, ודורשים על כל קוץ וקוץ תלי תלים של הלכות, ואף כי לא „בפירוש איתמר״ אבל בכללא איתמר" במכה״ע „רוסס׳ ונאוואיע וורעמיא״. לגעול בפנינו שערי בתי הספר, או עכ״פ להעמיד מספר תלמידי ישראל על פראצענט קבוע לבל יעברו גבול זה, לפי הודעת מכה״ע „זאריא״ (83 י) הושיט אחד ממשגיחי בתי הספר בקיוב מכתב בקשה אל המפקח על גליל הלמודי, לחוריד את מספר תלמידי ישראל מן 15 למדרגה שפלה 1ל. כן מודיע ככ״ע הנ״ל, ובאמת ההודעה הזאת היא כחידה סתומה, כי מתי היה מספר תלמידי ישראל בבת״ס הכוללים קצוב בערך ,15, אשר ממנו יש בחפץ המשגיח לגרוע עוד ולהשאיר רק שליש?: חק כזה לא היה ולא נברא, ולע״ע הוא רק תאות נפש הצוררים ולא יותר חג הכותרת לאדוננו הקיר״ה נועד ביום 1527 לחדש מאיי, ביום 1224 יבואו למאסקווא כל הנסיכים והשרים מחו״ל הקרואים אל החג הנעלה, בגליון הבא נתאר בשרד נאמן את כל ההוד וההדר והתכונה אשר הוכנה במאסקווא ליום שמחות (אסיפת האנטיסעמיטים בכעמניץ) נפלה, נפלה בבל! המלים האלה יתמלטו מפינו מבלי משים בקראנו את הדין והחשבון מן האסיפה האחרונה שהיתה להצוררים בעיר כעמניץ באשכנז, לא הועילו כל התקיעות והתרועות אשר תקעו והריעו הצוררים בשאון ובמהומה מעיר לעיר ומארץ לארץ לאסוף אספהגדולה למען הוכיח בעליל לכל עמי הארץ כי רבים ועצומים הם, לא הועילו כל התחבולות, גניבת הדעת ואחיזת עינים אחרי כל הרעש והמהומה באו לכעמניץ לא יותר משלשים וחמשה איש. ההרים התנגשו והתחוללו יחד והולידו עכבר ! נשיאים ורוח וגשם — רק טיפה אחת מכל ארצות תבל מכל צאצאי חם ויפת, נאספו רק ל״ה איש להתחכם ולהתנכל בגד צאצאי שם. לא בא שטעקקע ער, לא בא הענריצי, לא בא איסטאצצי, זלא בא גם הפראפעססאר ראהליבג מפראג, שהבטיח להשמיע את דרשתו להוכיח עלילת הדם מן התלמוד, כל ראשי בריוני אלה הליטו פניהם באדרתם ונחבאו אל הכלים לא נביא פה את דברי השטנה אשר העלו גרה השוטנים המעטים באסיפתם, אך החלטתם היתה לערוך עוד הפעם מכתב בקשה אל הממשלה להגביל את זכיזת היהודים באשכנז כהבקשה אשר ערכו לפני שתי שנים ומאומה לא נשאו בעמלם כבוד חכמים ינחלו ! החכם הערמאן מינקאווסקי צעיר לימים בן כ״א שנה, תלמיד בית מדרש המדעים בקעניגסבערג, התיר שאלה הנדסית שהציעה האקאדעמיא הצרפתית לפני חבמי ההנדסה, חכה לפרם 5.000 פראנק לכבוד ולתפארת בעולם המדע. החכם הזה הוא יהודי יליד פולין ואבותיו שלחוהו לקעניגסבערג ללמוד שם בבית מדרש המדעים, התרת השאלה הזאת עלתה גם בידי המהנדס המפואר האנגלי ה׳ סמיטה, וכמוהו התירה גם ה׳ מינקאווסקי ודברי שניהם מכוונים באתד ממאמרינ „קרית ספר״" הודענו לקוראינו את כל פרשת תועלת חקירותיו ודרישותיו של החבם בערשאדסקי אשר חברת מפיצי ההשכלה הוציאה לאור זה מקרוב את ספריו הנכבדים בPyoco-p paהכוללים כתבים נכבדים מפיצים אור חדש על דברי ימי היהודים ברוסיא ובפולין. כעת מודיעים מבהע, כי החכם הנ״ל הלך מחיל אל חיל, והוציא לאור ספר חדש בשם „היהודים בליטויא״ תולדותיהם וכל העתים אשר עברו עליהם מימי ממשלת וויטאלד (1388) עד ברית לובלין (1569). מטרת הספר היא להוכיח את המקור אשר ממנו יצאו כל סדרי הקהל שהיו קבועים בישראל בדורות שעברו . ושמקצתם נשארו עוד עד היום, כאשר יגיע הספר הזה לידינו לא נאחר לדבר עליו ברחבה כערכו אייראנאלי 25 ימים בחדש ניסן לפרט „כי עת לחנגה״ הה על שבר עירנו כי שלח ה׳ אש ממרום בחצות ליל א״ח, וכהרף עין אחזה האש בכל בתי הרחוב היפה „רחוב החנויות״ וכשמונים משפחות יצאו מבתיהם ערומים כיום הולדם ומתגוללים כעת ברחובות קריה בלי שום מחסה ממטר ומקור ומכפן. ועתה אביי רב״ר הננו עומדים לפניכם בידים פרושות להפיל תחנתנו שתשערו בנפשותיכם מה רע ומה מר גורלם כעת אם נתהפך עליהם האופן בין לילה, ונתהפכו מעשירים לעניים וממתנדבים למקבלים, וחוסו נא וחמלו עליהם לחושיעם מן המצר, לבל יגועו ח״ו נפשות עדינות באלה ברעב: וה׳ הטוב ישקיף ממרום לשלם לכם כמפעלכם עמהם. הכותב בשברון לבב ידידיה בלומבערג האדרעססע לשלוח הכסף הוא: enyyonony Pasy. . icoy ל. iooo or. 6עי. או על האדרעסע של הרעדאקציע. כנים הדברים, וע״כ באתי על החתום שמעון שרגא פייוויל חופ״ק הנ״ל רוזנע דר רזבעניק. למען החסד והאמת הנני להודיע נאמנה בשער בת רבים, אחרי שנתקבלתי למלאות מקום הרב הג׳ המנוה ז״ל, כי תמחרנה קהלות ישראל רב״ד לשלוח נדבותיהן בגלל ענייהן אשר יבואו הנה לרחוץ במעיני הישועה, כי ימי הרחצה ממשמשין ובאין, וידוע גודל הצדקה ופקו״נ בבית החולים פה, לבל יהיו נלחצים העניים להתעכב בלי עזר וסעד ולחכות בתוחלת ממושכה מסיבת חסרון כסף, וכל קהלה אשר לא תקה חלק במעשה הצדקה הזאת, אל נא תשלח ענייה ולא תתן להם כתבי תעודה, כי בטח לא יפיקו חפצם, ולשוא יאבדו כספם המעט, אשר יוציאו לרגל נסיעתם; אחרי כי אין גם די כסף לכלכל עניי הקהלות התומכות בימין צדקם למעשה הצדקה הזאת, ועוד ישנם חובות המגיעים מביה״ח יותר מאלף רו״כ אשר הוציא יותר מהכנסתו בשנים שעברו; וכן אל תשלחנה הקהלות ענייהן יותר מכפי ערך נדבותיהן, למען ינתן להם די צרכם באין מעצור ומפריע עצהיו״ט באעה״ח יום כ״ה ניסן „כי עת לחננה׳ לפ״ק. שכואל משה ברודא חופ״ק הנ״ל מפעטערסבורג מודיעים, כי בבית היתומים אשר על יד בית המלאכות לעברים העומד תחת השגחת נשים כבודות מעדת ישראל בפ״ב, היה בימים האלה יום הבחינה לתלמידים ותלמידות אשר בבית הזה, ליום הנועד באו נכבדי העדה, האלופים ה׳ גינצבורג, ה׳ ואק, ה׳ בלאך הרב דראבקין ד״ר הרכבי, ד״ר קאנטאר, ועמהם נכבדים מפקידי הממשלה , וינסו את התלמידים, וביחוד שמו מבטם על ידיעת לשון רוסיא. אחרי כלות הבחינה חלקה האשה הכבודה זאק לכל תלמיד אשר הצטיין בלמודו מכתבי תעודה ותהלה, וגם נתנה להם מנדנות. בשנה הזאת נתחנכו בבית ההוא 32 יתומים ועוד 38 נערות יתומות. קישיניעוו אח״פ. ליזם התג הגדול אשר אליו יתעתדז כל עמו רוססיא לחוג אותו בשמחית וגיל הוא יום הכתר לאדוננו הקיסר יו״ה לקראת היום ההוא גם ישראל יתכונן לשמוח אלי גיל כעמים, ולפני חג המצות אספו לאספה נכבדי עדתנו בבית-מועצת העיר וימצאו נכון לפניהם לאסוף כסף הדרוש, לכלול את יפי תפארת יום מלכנו, סך חמש מאות רו״כ, מאת בתי התפלה אשר בעיד, מכל אחד לפי ערך המתפללים אשר בתוכו, וברוב בתי התפלה הקדישו העולים לתורה ביטי הפסח למוצא לכסף— את נדריהם אשר הם נודרים לכבוד היום בו ישים מלכנו עטרת המלוכה בראשו, ועל ועד משמונה אנשים מבעלי אספה נתן הדבר לסדר הלכות ההג בסדר ומשטר נכון לכל חקותיו ומשפטיו ואנחנו תפלה לאל שדי, כי יתן לנו רחמים לפני מלכנו ושריו בעת רצון להפיק רצוננו לעטרנו הסד ורחמים ולא נוסיף דוד לעווינזאהן לדאבה עוד מאריאמפאל, א״ח פסח תרמ״ג כבוד הרב החכם כו׳ מוהר״ר חיים זעליג סלאנימסקי נ״י.. הנני להעיר את מעלתו, כי הגאון אב״ד דקאליש מ׳ חיים אליעזר ני הדר כעת בווארשא, שלח מכתב נדפס לכל רבני הסביבות, וגם לרחוקים, כי יש חשש שעטנז בקאמאשין עם ציגעס של צר הנעשים בווארשא, ואנכי אחר החקירה מצאתי כי כולם נעשים אך עם פאראסינע שנעשה מקנבוס, וגם עשיתי בחינה של המ״מ המובא ברמ״א יו״ד סי׳ ש״ב ומצאתים קנבוס. ראוי למעלתו להתבונן בזה ולגלות דעתו במכה״ע הצפירה, הנני מתכבד לדרוש בשלומו יהונתן בהגאון מוהרר״ס חופ״ק הנ״ל (אנכי לא ראיתי עד כה שיעשו הציגעס בקאמאשין של צמר! כי כולם נעשים מצמר גפן ופערעסינא. — והבחינה היותר בטוחה להבחין ולבדוק אחרי כל מיני מטוה, היא כלי המיקרא- שקאפי המביט דרך כלי זה אל הצמר צמר גפן, משי, פשתן, וקנבוס, יכיר בנקל עד כמה הם מובדלים זה מזה בתכונתן ותבניתן ועיין הצפירה (גליון 14) מה שהעירו בזה האומנים בסלאנים נגד הרה״ג דשם שעלה בדעתו ג״כ לאסור קאמאשין) מעיר אדעססא הגיענו מחברת כוללת פרטי חשבון השנתי של הברה „אגודת המורים״. אשר נוסדה שמה מכבר זה שש עשרה שנה, תכלית החברה ומטרתה הוא לתמוך ידי המורים העברים בשעת דוחקם בעת מחלתם, או לאלמנוהיהם אחרי מותם, מקור ההכנסה הוא מנדבת כל איש איש כהם, או אשר יבואו נדבות מחוץ, בשנה העברה היה סך הכולל בקופת ההברה עד 10,800 רו״כ, וכאשר מתו שני מורים מאנשי החברה בשנה העברה תמכה החברה את ז אלמנותיהם בסך 500 רו״כ. מיר, נדרשתי לבקשת הרבני מוהר״ר יהודא ליב ראבינאוויץ מפ״ק לערוך עתירה לפני קוראי „הצפירה״. ע״ד אביו יילח מו״ה נתן נטע ראבינאוויץ מפה שזה קרוב המופלג היקר המשוי לשתי שנים שנסע למדינת סיביריע ובכל משך נסיעתו קבל ממנו מכתבים מבשרי שלומו, וכתבו האחרון היה בחודש תמוז העבר מעיר קראסני-יארסק מחוז יעניסייסק, עם משלוח כסף וכתב כ׳ נוסע הוא בחזרה הלוך וקרוב לביתו, ולפי מכתבו הנ״ל וסדר מסעו התמידי (כי זה לו פעם שלישית שנוסע בעסק זה) היה לו לבוא על ר״ה העבר לביתו, ולדאבון לבב בנו הנ״ני ואשתו, עוד היום עקבותיו לא נודעו, ובלי ספק איזו סבה ומקרה זר היה בעוכריו, כי זולת זה, היה ציר נאמן לשולחיו ען בנו הנ״ל ולמען האשה ואב רחמן לבניו, ע״כ בקשתי למי העגונה, כי יתעוררו נא יושבי עיר הנ״ל שהיה שם בעת האמור למעלה לחפוש ולחקור ארי עקבותיו, אנה היו פניו מועדות בסדר מסעו, ויכתבו נא ככתבים לשם, וכן משם למקום השני. אולי יצלה בידם להודע שורש דבר, אולי הנהו מוטל על ערש דוי ר״ל, ואם גם ה״ו הלך בדרך כל הארץ, לפהו ידעו יום פטירתו, ולהתאבל עליו כחוק, ואלה סיכניו: שנותיו כבן ששים, שערות ראשו שחורות, גם שיבה זרקה בם, זקנו מגודל וכמעט נהפך כולו לבן, וצולע מעט על רגל ימניה, קומתו ממצעת, שלש שינים הסרות בפיו, והרופאים העמידו במקומן שתי שינים מלאכותיות, אנא לרחם עליהם ולהשתדל בזה ברכת אובדים עליהם תבוא, וכל מי שידע איזה דבר ממנו יחיש נא להודיע על האדרעס הרשום מטה להרב הגאון דפ״ק . כ״ד המעתיר יהושע העשיל עלישבערג yoony ansin aiy Bacscoy B . Mipב ncoi rt. ווארשא. אבידה גדולה אבדה עדתנו בליל ש״ק ז׳ ניסן במות הרב הגאון חו״ב וכו׳ מו״ה אברהם הכהן זצ״ל בן הרב הגאון הצדיק מו״ה אלעזר הכהן זצ״ל אב״ר דק״ק סאכאטשאב תתנא דבי נשיאה הגאון האמיתי רשכבה״ג אב״ד ור״ם דק״ק ליסא הצ״ל, והרב המנוח הנ״ל היה אחד מהדיינים מו״צ ממלאי מקום הרב דפה, וכשלשים שנה היה בק״ק ווארשא וכחמשים ושתים שנה במותו, ביום א׳ למחרתו עשו לו כבודו האחרון וכל העם נהרו אתרי מטתו, ובנו הרב הגאון מו״ה יחיאל מיכל הכהן אב״ד דק״ק דאברין ורבנים ודייני צדק דפה ספדו לו בחצש ה. — ה׳ ישלם נחומים לכל המתאבלים עליו ומחה ה׳ דמעה. מעל כל פנים תנצב״ה הכותב בשברון מתנים, אברהם ווילנער הצופה לבית ישראל בת עמי, שאי סביב עיניך וראי, כולם נקבצו באו לך אויביך מכל עבר יבואו וגם אוהביך אחד באחד יגשו לחפליא מכאוביך ולחלל לארץ נזרך אל תיראי מפני עדרי כפירים אשר חנו עליך, ואל תחתי מפני קול מחרף ומגדף היוצא מבתי המרי ומחדרי סופרים אוילים, אך גורי לך והשמרי מאד מפני עיט צבוע המתנכל לצודד את נפשך בחבלי השוא, מי תכן את רוח ידידי ישראל אלה, ומי מדד תהום תחבולותיהם ? הנה קול המון במחנה החוקרים, חזון נפרץ בין באי קרית ספר כי חדשות מפאריז נשמעו: החכם רענאן אשר „באהבתו״ ישראל יתפאר ובחכמתו חוקרים יתהללו, כי אין קצה לאוצרותיו ואין חקר לשפעת בית נכותו בכל מדע ותבונה, האיש הזה נטה קו על ישראל ועל תורתו, וישא מדברותיו בהתאסף יחד חברת „שוחרי תורה״ (Societ d. Bu. Jui) בפאריז, ותהי זאת בריתו אתם לאות ולמופת כי הואיל לבוא בסודם ולכתוב את שמו בספרם, הלא כמקרה פויסט, יציר חזיון געטהע, כן מקרה החברה הזאת, פויסט היה חכם ונבון ותשאהו רות לגלות עמוקות ולחשוף תעלומות, ויהרוס אל יסוד גבוה מעל גבוה, אולם בהגביהו למעלה ממטחוי קשת התבונה, אז נעו מעגלותיו ונסתם ממנו חזון, ויקצוף ויפן אל התהו וישרוק אל השטן, ולא אחר השטן לטרוף טרף, ויגר בחרמו את הנפש הנדתת. גם „שוחרי תורה בפאריז התאוו לשמוע דבר מה יגיד להם ההכם אשר כל סתום לא עממוהו, ויקראו לו, ויצא מסובכו לחתות גחלים על ראשם, וזאת התורה אשר שם לפניהם: „אל תשעו אל ההבל אשר יגידו לבם חכמי דור ודור לאסר : גזע ישראל לא נשבת מטהרו ומקורו נקי מסיגים המה מחזה שוא יחזו ומקסם כזב יאמרו, שאלו לנתיבות עולם ותראו כי דת ישראל פזרה לזרים דרכיה ולה יקהת עמים ובעלים רבים בעלוה גם בלעדי זרע אברהם, בארץ גאלליא העתיקה בראשית ימי הבינים, תחז עיננו ערב רב יהודים בעיר פאריז גם בעיר ארלעאן ובקלערמאנט, והמושל בימים ההם, גרעגור הטורי, הבדילם לרעה וינגע אותם נגעים גדולים, כי „כבנים כהשים״ היו בעיניו, ואי מזה באו „הבנים הכחשים״ האלה ? הן לא נטה עליהם קו תהו לרוץ משפט, כי ארץ הצבי היא הצור ממנה וצבו אין זאת כי אם חוטר מגזע אחד הגוים המה, צאצאי גוי אשר הסתפח לישראל ויבחר בתורתו, והה התערו כאזרח רענן בגאלליא העתיקה, אף עברו משם ויבואו לאשכנז ולאנגליא, ולולא אבד נירם וערפל כסה על תולדותיהם, לולא זאת הנקל היה לנו להוכיח במופתים כי עדותינו נאסנו מאד. הלא כאלה היה חלק ישראל גם בארצות הקדם, שם עין כל חוקר תחז איך ינוה שבט יהודה על גורל ערב רב בטרם לדת דת המושלמנים, בעוד אשר דתי האלילום נצו גם נעו כשבלים שדופות קדים מדחי אל דחי, אז ישראל את עצומים חלק שלל, בארץ ערב רבתה העזובה בימים ההם ושבטי גוייה התפוצצו לרסיסים, ודת ישראל פרחה כגפן אדרת ובצלה חסדו וישבו עמים רבים בה מלכים מלכו ושרים השתררו, וסה דרך הרות אשר נחה על מאהאמעט המחוקק, הלא בטרם אדני הקאראן הטבעו, היתה דת ישראל אצלו אמון ויינק חלבה וישבע מטובה, ובתוקו חוג לדתו החדשה הלא בה נועץ ותבינה ומי ימלל תזות הכל אשר נחזה על פי מופתים נאמנים בארץ הכזרים, הן שם נשאה דת ישראל את נסה על במתי ממלכה גדולה בארץ הנגב אשר בה רוסיא שלטת היום. בין הכוזרים המתיהדים האלה ובין הקראים יושבי קרים אמיץ הקשר. אבני בור אשר בארץ קרים יגידו זאת לנו בשפה ברורה, כי נמצא על אבן מצבה חרות שם יהודי „תוכתמיש״, ואנחנו הלא נדע כי איש יהודי יכונה אברהם או יעקב או לוי, „ותוכתמיש״ מה הוא הן לא חלק ולא נחלה לו בישראל גר הוא ולא יליד בית ושמו יעידהו כי מבני קדר יצא, כאלה וכאלה יגלו לנו אבני זכרון . ומפרי פיהם יציצו ויפרחו לעינינו מופתים רבים המוכיחים, כי בארצות הסלאווים נבלעו עמים רבים בישראל, ותהי המכשלה הזאת בארץ ליטויא ביתר שאת, ולא דבר ריק הוא אשר ישנא היהודי הפולאני את הליטואי, ושרש דבר אחזה לי, כי הכרת פני הליטואי תענה בו, כי דם בני קדר התבולל בעורקיו, לכן יבזה הפולאני את צלמו. ( 7).. כל הדברים האלה נבוחים הם למבין היודע כי מלבד העמים אשר באו לחסות ברצון תחת צל דת ישראל, רבו גם עבדים ושפחות מבני הנוצרים ומבנותיהם אשר אדוניהם היהודים פרשו עליהם את צל כנפיהם ויתשום מעל דתם ויעמיסו עליהם את דת ישראל, וככה הרבו „לעשות״ נפשות כאלה, עד כי נאלצו השרים והכהנים להעיד בם השכם ודבר בפקודות חדשות לבקרים . עכ״ל את החזות הקשה הזאת חזה עלינו רענאן, ומה דל חלק שומעיו בתושיה, אם לא הבינו כי הוא נגע בכף ירך יעקב ויסע את היתד הארג ויכתשנו במכתש ויך חרם את דביר קדשנו וידלח ברגליו מקור מים חיים! מתקו רגבי נחל כאלה למשילינו אשר בילדי נכרים ישפיקו, כיו ישתוקקו להכחיד עצמם וכל תאותם למען יחת ישראל מעם, ואם יאמר להם, לא מכנען באו אבותיכם אך בגאלליא נולדו או בין הכוזרים שורש גזעם, וצהלו וקראו הפליא עצה, הגדיל תושיה, חוזה חזיונות נעימים כאלה! לך בכהך זה וכתוב את עם ישראל ערורו. שימם לעדר נפוץ ואת דתם לדת נוטרת את הכרמים, בקש לך מופתים על אבני בור השגב בגלים אשר על תלמי שדי ונטה את ידך על כל קדשינו מנדבות פיהם כן ירצוך רענאן, הבוגדים הנסים מן המערכה, אך לא כאלה חלק שלומי אמוני ישראל המה לא יקראו הידד על פרי כחש אשר האכלת את שומעי דבריך כי במה כת רענאן גדול להרוס את השתות? מה המופתים אשר הוציא חוצץ למלחמה על ישראל ? מודעת היא זאת לכל יודע תולדותינו כי הכוזרים והערביים דבקו בדת ישראל, אך החלומות על דברת גרי רצון או גרי אריות בצרפת, באשכנז ובאנגליא, שוא ידברו. קורי עכביש המה ותהפוכות הצוררות אשה אל אחותה הכוזרים אבדו מן הקהל, כי נגערו כארבה בארצות רתוקות והתגלגלו תחת שואה בגלגלי סופה ובמלחסות נוראות, וירשו את ארץ אונגארן ויאחזו בה ויבחרו בדת הנוצרים, וכמוהם גם הערביים כברוק ברק מאהאמעט נתקו מישראל כאשר ינתק פתיל הנעורת, והגה נעו גם אבדו שני העמים האלה ונחלי קדומים גרפום, ומה הקשר ביניהם ובין היהודים בצרפת . באנגליא, באשכנז או בליטויא? מי פתי יסור הנה להאמין במשלי אפר כאלה ? חוקרים רועי רוה ורודפי קדים יתענגו ברקמת חוטי תהו ובהו, הנקל הוא לחוקר להוכיח לנו במופתים משטרי ממלכת הכסלוחים, ומה היה מראה העטרה אשר נשא על ראשו מלך ירמות, ומה היו דעות נמרוד, כי יבנה על מלוא השערה מעלותיו ויתמך עליהן, ויהי אפוא מדע חוקר כזה כפתגם ביראן „תמורת רעות רוחו ברעות רות אחרת״, אולם לא במופתים באלה יקום מטבח לעם חי רב פעלים, ובקול עלה נדף כזה לא יעקרו ארזי אל עתיקי ימוים החכם מאנטעס- קיעה אמר: „במה נבדלו הפראים לרעה בשפלות דרכם מיתר האדם ? על זה ישיב לנו איש אשר הרבה לתור את דרביהם המספר לנו, כי עיניו ראו ולא זר על אי לואיזיאנא, כי כאשר התאוו הפראים לאכול פדי עץ נחפד, לא עלו עליו לקטוף את פריו, אך כרתוהו בגרזן על יד שרשו ויפילוהו ארצה ואת פריו לקטו״. הלא כזאת עולל לנו החוקר רענאן, נפשו לא תשבע ממלוא הקוסץ, ויבז בעיניו לעלות בסנסניו ולקטוף זעיר שם זעיר שם, כמשפט חוקרים רבים זולתו אך באבן השתיה החזיק בשתי ידיו ויחתור בכל עז להעתיק צור ממקומו. גורו לכם מפני אוהבים כאלה! הן אלה דברי החכם הנעלה געטחע בחזיונו פויסט׳: יה לי האות להכירכם, חכמים וחוקרים! זה לי התו החרות על מצחכם! כזר נחשב לכם כל בו ידיכם לא ימישון, כאין וכאפס כל בו לא תאחזו, כדמיון שקר כל לא תדעו מספר לו, און משקל בעיניכם לאשר לא שקלתם במאזנים, ואין ערך לאשר לא טבעתם בחותמכם״ אחד החוקרים האלה הוא גם רענאן. מאפס אבן בותן בילקוטו לבחון הנקי גזענו או לא, לכן חמיר כבורנו בלא יועיל, אך לא כל חכמי הגוים מהבילים כמוהו, ועוד לא תסו נבונים ישרי לבב המזהירים בנגה הקשת ביום הענן, גם בימי רעה כאלה אשר פראים ממעונותיהם יצוחו והשנאה מתחוללת כרוח מפרק הרים ומשבר סלעים, עוד לא תמו צדיקי עמים אשר ירוממונו ויאדירונו, ושפע טל אורות עלינו יטיפו מכנף הארץ אמרי שפר שמענו, חכם נוצרי ה׳ מאשאן הטיף דבריו מעל במת מכ״ע Te. Sin היוצא לאור בטעקסאס באמעריקא, ויראו אחינו באנגליא כי טובים ונשגבים, ויעתיקום כתבם כלשונם גם במכע היוצאים לאור בשפת אנגליא בלאנדאן, כי אמנם הדברים האלה מלאים חן ושכל טוב על כל גדותם רבים מאמרים וספרים ראינו, אשר כתבו מליצי יושר לגול חרפה מעל ישראל אך כבושם הזה עוד לא בא לפנינו, ואם אמנם לא לנו כי אם למען הנוצרים נועדו דברי חן ההם, ואנחנו כולנו שומרי אמונים גם מבלי אשר ימשכונו מליצי יושר בעבותות אהבה ובאמרי שפר, בכל זאת אמרנו נעשה זאת אך הפעם להראות את קוראינו, מה כביר רות החכמים הישרים בלבותם ומה נשגבה נשמת שדי אשר תבינם, ונביא לכם בכלי טהור את הדברים נעתקים מאנגלית לעברית מלה במלה: „ישראל! מה אדיר שמך להרכיבנו על ברוב החזיון, ולחשוף לעינינו כל שכיות החמדה מראש מקדמי ארץ עד אחרון על עפר יקום. כעבים תעופינה וכצלמי ליל תעבורנה לפנינו מחזות ממחזות שונים הידות מני קדם כמו חי תלבשנה גידים ועצמות, אור יקרות יופיע על דרכי חסין יה בהציבו גבולות עמים ובקראו מתהו את משפחת איתן האזרחי, פלאי דור ודור ידדון ידדון לעינינו בקסם תפארתם וינוסו הצללים המכסים את מצפוניהם, כי בך נחזה חזות הכל בתולדותיך נקשרו תולדות העמים ועל דרכיהם יגיה אורך ישראל! מה טוב ומה נעים שאת שמך על שפתים, זה שמך וזה זכרך ינשא את רוחנו אל על להביט אל הצור ממנו חוצבת, כאשר האמירך אל עליון ונתן מהודו עליך לקרוא בשמו כי נבטא בשפתינו הגה קל זה, על כנפי רוח יגיעו לאזנינו צלצלי קולות „התופים והמחולות" אשר נתנו כבוד לאלהים על ים סוף, ישראל ! כי נזכיר שמך, נזה את משה אביר רועיך, ונשמע מפיו את האומר הנעלה „ואהבתם את הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים״, ולא תמלא אזננו משמוע הוד קול זה, מה רם המחוקק החוא ומה נשגבו דרכיו העיניו מקרוב ולא מרחוק הביטו. ההוא לא ידע כי גר יהיה זרעו בארץ לא להם, כקוץ מונד בין עמים תועי לבב, הוא הזה את כל העתידות בעיני רוה, עין בעין ראה את קורות הדורות הבאים, בכל זאת נטעה ימינו כנה זאת „מצות אהבת גרים״ בכרם ישראל, כי יודע רק האמלל נפש האמלל כמוהו ורק הגר ירחם על הגר ישראל! כמעט שעבר החזון הזה והנה מחזה אחר העלה זכרך לפנינו, ותשאנו הרוח לארץ ירדן וחדמונים, לפנות ערב כאשר יפוח היום, וראשי גבעות ישראל ילהטו כזהב מופז מקרני השמש האחרונים, ושולי יריעות השמים מרוקמים במשבצות פז כארגמן חכלילי, פרחי חמד יזלו בשמיהם וישימו קטורה באף כל עובר, ומבין עפאים יתנו קול צפרי מוריה ורוח חן שפוכה על ציון ועל מקראיה, הבריאה כולה תשיש ותעלוז וככלה תעדה כליה, ומלאכי רום אלפי שנאן יעלזו לקראתה ובצחצחות ישעשעו עם עולם היושב בנוה קדשו שאנן ועובד את אלהיו, ישראל! לשמך ולזכרך תאות נפש, זכור נזכרך, ונשמע את קול הכנור לנעים זמירות ישראל הקול הזה מגיד לאדם מה שתו, בוחן כליות וחודר חדרי בטן, משמת ומעציב, מרומם אף פשפיל פעם כפטיש יפוצץ סלע, והתפוצצו הררי עד ואפיקי נתושה כדק יטול, ומקולו תרעש הארץ ורשעים ינערו ממנה, פעם יתן כבוד לאלהים והעם עונים במקהלות ובלבנון ירונן וירועע, ונפש חרדים גחלים תלהט, פעם תזל כטל המית הכנור ברעדה חרישית בנהמת נפש משתפכת, והנפש השומעת תגיל ברעדה, ומיתרי הכנור ההוא ירעידו את כל הנפשות העדינות מהעולם ועד העולם ישראל! הפעם נזכירך, ומלך שלמה ביפיו תחזינה עינינו בקרית משושו, שפרירו נטוי עליו התפארת והנצח וההוד, ודגל מחנה יהודה יתנוסס מים אל ים וימלא פני תבל תנובה, ישראל! נקרא בשמך ונשמע קול נביאיך בשער צופיך נתנו קול מעל רמת המצפה ומעינותיהם יפוצו חוצה, מוסר השכל ולקח יקר מפנינים לקת טוב אשר אחריו יאיר נתיב כל ימי השמים על הארץ. ישראל! עוד חפעם נזבירך, ונהי נשמע מציון, שבר גדול מירושלים הם, סר שבם מיהודה וישת גאון יעקב לפני עריצים, בכי לחולך מלאכי מרום מר יבכיון, פור התפוררה תבל כמו נתץ נבל אחד מנבלי שמים, וכוכב אור חלף הלך לו ממסלתו וודעך בחשך, ואנחנו נערוך לו דמות מן היקום אשר עינינו תראינה, כמים חמוגרים במורד מרחם הררי הסלעים באמעריקא, וממרחק יזלו פלגיהם וישתרעו בארצות רבות עד השתפכם אל היאור ימה, כן נראה את ישראל כי נזכור ראשיתו ונבין לאחריתו במשך דורות רבים היה לבדד עין יעקב ולא הטה אשוריו מני ארח סלל לו יוצר האדם, עד אשר אבד לו ניר ממלכה ואפס אור לשבת נגדו, ויהי בתבל סכו ומעונתו בין עמים רבים, ומנת חלקם חלקו וגורלם גורלו אולם הלעולמים יזנת ה׳? הלנצח לא יהיה מנוח לכף רגל ישראל ? היו לא תהיה, נאום ה׳ הקורא אלינו מתוך דברי יי העולם, הבה נשער בנפשנו כי מכוכב רחוק ירד אלינו איש אשר לא ידע הליכות כדור ארצנו, ונספר לו את כל אלה הלא ישום וישרוק, הלא יעמיק שאלה: היתבן כי יקופד כאורג פתיל תקות עם חכם ונבון? הן השליך כזית נצתו, אך מצבת בו וגזע קדשו הלא אמיצים וחזקים המה, לא נם ליחם ולא חדלה יונקתם ואיך יסופו ברעה? כמוהו גם אנחנו נשאל, הן חפצים עתיקי ימים כל אדם יאהב ויכבד, וישראל הלא משרש עד ענף כולו עתיק וכביר לימים והיו לנו אפוא כל שארית סנולותיו כשכיות החמדה, ומה נם כי לא נסע יתרם בם, חפצים עתיקי ימים נאהב מפני רוב חופף הוד כלח ועלומים שיבה ושחרות, לא כסה עליו אבק ולא לוקח ממנו חסן ויקר, ועם כזה לא ישוב לתחיה — לא ינוח שבט הרשע על גורל עם אדיר ונאור, ולא לעולם תשכן דומה נפשו הן הליכות עולם להעם הזה, צבאו בצבא השמים לא ימעט ולא ירבה, היום בעלי חשבון יערכו רכו במספר שבע מאות רבוא, וגם בימי דוד כזה היה מספרו, משבע מאות רבוא אלה, חמש מאות רבוא נפוצים בארצות אייראפא, כמאתים אלף מפוזרים באזיא, כמאת אלף מפורדים באפריקא, וכמאה וחמשים רבוא יושבים בארצות אמעריקא כאהלים אשר נטע ה׳ זעיר שם זעיר שם, וכמו זה היה מספרם בכל משך העתים אשר עברו עליהם, גם בעת אשר נחלת שפרה עליהם ותלין בטוב נפשם, גם בעת אשר הביטו צר מעון בכל מקום מנוחתם לרגעים, ובכל עת ובכל מקום רוח ה׳ נוססה בם ויחן ישראל על מבועי חכמה ודעת, ותום אמנה ויראת ה׳ ענדו עטרות לראשם בתוך טלטלה גבר. ויהי כאלה גם בדור תהפוכות, גם בעת הרעה אשר פרדו הצרפתים, בגדו בהם הספרדים ואמת ונכוהה ברחו משערי אייראפא, וכל עריצי גוים נתנו עליהם עבותים, ויתאמצו לנתשם מעל חלקת מחוקק, גם אז לא התנצלו בני ישראל את עדים, אבן התנצלו את אפודת מסכת זהבם, נערו חצנם מהון ומנחלה, אך לא התנצלו את סגולותיהם ומחמדיהם, לא נשאו לשוא נפשם, אולם מבל משמר שמרו חסן כל יקר, ולא נסע יתרם בם, ויעמדו בטעמם עד היום הזה, ומכל תכונותיהם לא נפל צרור ארצה, ומה קול העמים הומה נגד התכונות האלה? לב הותל הטם לחשוב כי איש ישראל הוא ערום וכוסה מזטות, תרמית ונלוז מחשבותיו, נפת תטופנה שפתיו, ובעבור הבצע גם את אחיהו עקוב יעקב, הלא אולת כזאת נחלו פתאים מדור דור, ותחי לרוח שקר גם בפי חכם וחוזה חזיונות כשעקספיר עד כי שם את הדברים האלה בפי אנטאניא בחזון „הסוחר מווענעדיג״, וישנן לשונו כמו נחש לאמר : „לפני מי תפיל תחנתך ובלב מי תאמר לעורר חמלה, בלב איש יהודי? אילך, פתי, נס נא דבר אל נהרות איתן. התחנן אליהם לבל יציפו שפעת מים ושוא גלים בל ינשא, נס נא דבר אל הזאב העומד על טרפו, ובתחנונים המישהו ממקומו לבל ישסע את הגדי, נס נא דבר אל עצי היער לבל יגביהו ולבל יאריכו פארותיהם עד אפס מקום לנטעי נעמנים, חתושע לך ארשת שפתים? התוכל תחנתכם לשנות את מערכות היקום? כן לא תוכל להעיר חמלה בלבב איש ישראל״. ומה כל המשא הזה אשר נשא שעקספיר על היהודים ? הידע את היהודים ויבחן ררכם ? עוף השמים הוליך אליו את הקול כי ישנו עם אחד נלוז וקשה לב, ותנ עליו הרוח לנאץ את שם העם ההוא אך מי גבר יודע אותם ואת שיחם ושיגם יאמין באותות בדים כאלח? על מה נאצו ישראל ודעת דרכיו לא יחפצו ? לו ידעו את היהודי ואת הגיוניו ואת חלך נפשו לו שעו אל הערער האובד והנדח לחקרו ולהתבונן אליו, לו יפתח לפניהם גן נעול, התלמוד, את אוצרו הטוב ומפי אחד מתלמידי חלל יקחו תורה, אז רק אז ידעו את ישראל, אז רק אז תהיה להם הצדק להוציא עליו משפט, וראו מה טוב ומה נכון הפתגם אשר נשא אחד מחכמי ישראל על הרמבמ״ץ לאמר: „צדיק תמים היה במעון קדשו בבית מדרשו, שם השתותחה נפשו בענוה צדק והתרפקה כגמול עלי אמו ותשפוך רוח חן על כל הקרב אליה, חכם כביר היה בהליכות עולם, תם ומתמם עם כל אדם, הולך נכחה במסלת מישרים, ומה יפו פעמיו קדימה למעלה למשכיל, הוא לא על עמדו יעמוד כתומר מקשה, אך הלוך ילך בצערי און ונגה לו סביב״, כן חשכיל אחד החכמים לתאר דרכי הרמבמ״ן, והתמזנה הזאת היא תמונה נאמנה מגפש איש ישראל בעל בעמיו, בתמונה כזאת ישראל ביפיו תחזינה עינינו, אולם לא נכירהו בתמונת שיילאק הכילי הבליעל, אנחנו לא נביט און ביעקב גם בהתכונות הרעות אשר דבקו בהם בתאות הבצע ובהבדל והפרד מן העמים, את כל אלה הביאו ילהם ימי התלאה, ולפתח שוטניהם חטאת רובץ, שוטניהם הכבידו נושתם ונתנו בהם כל מום רע אולם כל המומים נרפאו ועלו בתהו, ונשאר שריד כמעט אהבת חבצע, הלא בתגרת יד חמס נתקו ישראל מעבורת האדמה, והנוגשים אצו בהם לאחוז במסחר ולתת כספם בנשך וכאשר הגיעו עד שערי מות נאלצו לעשות כזאת, ויהי להם הכסף למבצר ולמשגב ובלעדי לא נשאר להם גואל וידבקו בו לאהבה אותו, ועתה מה עוד פשע ישראל הלא שבתם לבדד, ומה רעת יהודה הלא אהבתם איש את רעהו, הנה חטאת לא יוכלו שונאי ישראל כפרה! ומדוע יתפאר עם ועם באחדותו, ואשר לתהלה להם יהפכו לישראל לתהלה, אם ככרוב סוכך היא האחדות לעם ועם וארורה כל נפש כי תמעל בה מעל, מדוע יבקשו בחזקה לבל תהיה לה חלק ונחלה בישראל? שופטים כאלה צדיקים הם בעיניהם, בילקוטם אבן ואבן, משפטם ילך תועה, הגיונם יעוה דרך והאופנים ינשאו לעומrם אל אשר יהיה רוחם ללכת, הלא כמוהם כעריצי ימי הבינים אשר רעצו וירוצצו שה פזורה ישראל כי כן היה נאום פשע לרשע בקרב לבו, ויהיו כל אלה נאום ה׳ בעיני הבוערים בעם, הטובים מהם אלה אשר יתהללו בסגולת אחדותם ויתנו מום בעמיתם בראותם כי גם הזא יבקש שלום וירדפהו להתאחד עם אחיו? ומה לזות-שפתים כזאת כי נזכירה ונענה כחשה? מה נפיח בסיץ גדף, מה נבבה פשתה כהה יחתו ויבושו דזרכי קשת רמיה, כי מטרתם רחוקה מהם כרחוק מזרח ממערב החכם מאקוליי יספר בשם הערביים כי השיחה הזאת מורשה אתם על דבר הבריאה: „בעת אשר הנהר הגדול בסה את כל עין הארץ, את ההרים והגבעות, האפיקים והנאיות, אז נראה על פני המים רק ראש שן סלע, הפיראמידע הגדולה, היא התרוממה בגאותה על שאון מים כבירים, ולא התנודדה ממקימה כמלוא השערה״. הלא כפיראמידע הגדולה הזאת היה חלק ישראל, על גבו תרשו חורשים רבים, העמיקו תלמיו דרוה בדרבונות, בעמים רבים התבולל, בארצות רבות עשה ענף וישא פרי. בכל זאת טעמו עמד בו ולא נבקה רוחו, חכמי יון לא הטוהו ברב לקחם, אדירי רומא לא הצליחו להשביתו מטהרו, הן היתה רומא ארץ אוכלת לאומים ותפלה אל סיר הנזיד בתרי גוים רבים ועצומים, אולם שושנת יעקב לא נבלה בין החוחים אשר מסביב לה, משפחות העמים כנחלים נטוו על פני הארץ. כל הנחלים הולכים אל הים, וים בים ישתפך כמעט בכולם הלוך ילך לו הזרם הנקוב בשם „גאלפ- שטראם״. לבדד יזל מדלוו לגדות אמעריקא ולבדד יגיע עד מטחוז חפצו— ים הקרח הצפוני, הסענאטאר ווענם השכיל באשר השוה את ישראל לזרם-ברכה זה חמשפיע רב טוב לכל יושבי תבל והוא במסלתו יתנהל, לא יסור ממנה ימין ושמאל כן גם ישראל ילך דרכו ואל מקומו שאף וזורח על כל סביבותיו. אך הבל יהמיון מגידי פשע כי רוח המון ישראל יורדת היא למטה לעמקי מזמות לעשוק ולהונות, רוח אחת לכל בני האדם עשק ומרמה ענין רע הוא לכולם, אך מתת אלהים אשר נתן לישראל עמו הלא הן שלש אלה : אמונת רוח וחמלה וכשרון. תועי רו שפכו בוז על נדיבים אלה די שבעכם, אך התוכלו לכסות במשאון על חמלתם לאומללים, ביניהם אם יפול האחד אח לצרה יקימהו, ואילו בינינו האחד שיפול אין שני להקימו בינינו איה מוצא לצדקה וחסד. הכל הולך ל התברות והכל בא מן החברות, בהן תרוץ גולת הזהב ותתנגף על החתחתים אשר בדרך, אף כי פקידים יחפזון ושוטרים שוקדים על המשטר וביניהם כל אשר תמצא יד איש לעשות בכחו עשה יעשה ואין יתרון לראטשילד על צעיר המשרתים בהניפו תנופה לפני ה׳ את תרומת מתנו לאחיו האביון, איש לפי ערכו. הן בזאת לא תהינו לכחט, או אולי תקומו לענות בנו כהש, יען אמרנו כי שאר רוה לישראל ובכשרון נעלה עטרהו אלהים! מי יתן החרש תרישון ותחשב לכם לחכמה! ענו בנו., ההיו לצרפת מעולם שרי בצביאים גדולים כמאסענא היהודי, ההיו לאנגליא נשיאים גדולים מדיזראעלי- ביקאנספיעלד ההיו הוקרים גדולים מברוך שפינוצה ומנצחים בנגינות גדולים ממאיר בעער ? חטאת העמים כתובה בעט ברזל בצפרן שמיר על לוחות דברי הימים, כי נתשו את היהודים מעל עבודת האדכה ויאלצום לאוז במסחר. אך כשרון ישראל עלה למעלה גם בסהר, והנה הם כעת ראשי המסחר, ומפרי מעלליהם תשבע הארץ. אלה הדברים אשר כתב חכם נוצרי, ומי יתן והיו לנו נוצרים רבים— גם יהודים רבים כמוהו חדשות שונוה כו שמציאת הברזל בעולם הרימה את השבלת האדם למעלה ראש בימים הקדמונים, כי בטרם ידע האדם, כי ברזל מעפר יקה, היה רפה ידים וחלש כח בכל מלאכה בבית ובשדה (עיין כאמרינו „הברזל בהשכלת האדם״ הצפירה 1874 גליון 20), כן יחזו לנו עתידות בעלי הכעמיא כיום מן מין מתכות החדש שנתגלה בימינו „אלומיניום הנודע בסגולותיו ותועלותיו היקרות בעדכו יותר מן הברזל. המתכת הזה נמצא בכל מקום על פני האדמה הרבה יותר מברזל, כי הוא יסוד מורכב בכל טיט וחומר המצוי למאד, רק שא״א להפרידו לבדו כי אם ע״י תחבולות כעמיות רחוקות, אשר ההוצאה עליו עולה הרבה יתר ממחיר כסף. בעת התגלותו בראשונה לפני 20 שנים, היה מחיר ליטרא אחת מאה ר״ט, ואח״כ למדו תחבולות יותר נקלות להביאו על מחיר 33 ר״ט כל ליטרא, וכעת עמדו שלשה חוקרים כעמיקיים במדינות שונות אשר מצאו עוד תחבולות יותר נקלות הרבה, ואחד מהם איש אנגלי בדעתו לבנות פאבריקע גדולה להוציא המתכות הזה בזול גדול, וכבר קנה לו זכות פריוויליגיום בכמה כמשלות באייראפא, ואם הממציא הזה יבוא אל המטרה להוזיל המקח מן אלומיניום כמו הברזל, אז אין ערוך להתועליות הרבות אשר תצאנה בכל מלאכת האדם ומעבדיו, וכמעט תחל תקופה הדשה בעולם הטעכניק, כי המתכת הזה הוא קשה כברזל ומתרקע לרקועי פחים יותר בנקל מברזל ועם זה הוא יפה במראיתו ככסף ואינו מעלה חלודה לעולם, גם הוא קל מאד במשקלו, כי משקל כבדו הוא רק 14 בערך הברזל, וכל כלי הברזל הכבדים אשר ישתמשו בהם לכל מלאכה בימינו היום יהיו קלים מאד. אצלנו כשיעשום מן אלומוניום, ממנו גוכל לבנות גשרים על הנהרות תחת גשרי הברזל אשר יהיו קלים כשל עצים, ונהיה בטוחים יותר שלא יאכלום החלודה וישברו, הרזבה בידי אנשי החיל יהיו חזקים כבלי הותח וכ׳ — אם ב חכמת הכעמיא תשיג ידה להוציא הדבר הזה לאור עולם?— הנה כבר רבות ראינו ממנה חדשות ונצורות אשר לא שערום הראשונים. פעולת הטעלעפאן ותועלתו בעולם המעשה הולך ומתפשט מיום ליום, מעיר שיקאגע באמעריקא נמשכו חוטי הטעלעפאן עד כדי מרחק 1e0 פרסאות אנגליות, וגם במרחק גדול כזה הכירו האנשים זה את זה בקולם וידברו ביניהם כאילו עמדו בקרוב לדבר פנים בפנים, ובעיר דאניעלסאנווילל קרה מקרה זר כזה: כלב אחד אשר היה חביב מאד בעיני אדונו הלך ונאבד ולא נודע מקומו איה, והנה אחד מאוהבי האדון הנ״ל הרחק משם נזדמן לו לראות כלב אחד דומה בסמניו אל הכלב הנאבד שקרא במכ״ע ויאספהו לביתו ויעמידהו לפני הטעלעפאן וידבר אל אדנו דרך הטעלעפאן לאמר : הנה פה עמדי כלב אבל לא ידעתי אם הוא הוא הנאבד לך ויקרא האדון אל הכלב בשמו בדברים רצוים כמנהגו. כמעט שמע הכלב את קול אדונו ויעורר בנהמת קולו ויטפס ברגליו וילקק בלשונו את הטעלעפאן כמנשק רגלי אדונו מרחוק— וישלח אחריו ויביאהו אליו כבר הודענו בשעבר מן התועליות הרבות אשר הביאה לנו מלאכת הפאטאגראפיע ע״י התחבולה החדשה שמצאו להעתיק צורות של גופים ומוהטים הכתנועעים במהירות גדולה עד שאין העין שולט בהם לחכיר את פרטיהם: עתה הנה יודיעו התוכנים את אשר השיגה ידם לראות היטב את כל השנויים המתחלפים מסביב השמש פעם בפעם כבר נודע כי גוף השמש הוא מעוטף סביב עד מרחק ידוע בגלגל מאיר על תבנית אויר הנשימה (אטמאספהערע) של כדור הארצי, והוא הנקרא בפי התוכנים בשם כותרת (קאראנא) בתוך הכותרת הזאת נראה לפעמים שנויים מפליאים כמו פרצות אש יוצאות ומתבקעות במקומות שונים מן גוף השמש ומתנודדות בעקמימות כמו שלהבות גבוהות עד מאות אלפים פרסאות, עומדות משך זמן שבועות אחדים ואח״כ מתמעטים וכלים, (עיין מאמרנו „מחזות השמש״ הצפירה 1876 גליון 3 עם הציורים בזה) כל תבנית הכותרת הזאת והשנויים הכתחלפים בתוכה, לא יכלו לראות בשום כלי הבטה, מפאת אורה החלש בערך אור הגדול של השמש, ורק בשעת לקוי חמה, ברגע אשר הלבנה תכסה בגופה העכור את פני כל השמש, אז תתראה הכותרת מסביב לה על רגעים מעטים ושנויה בכקומות שונים, והנה בעת ליקוי המה שהיה בחדש מאיי העבר, נסעו תוכני צרפת לעגיפטען להבחין בכלי מחזיהם, בשר לם היה הליקוי ההוא כללי והחמה נכסתה כולה ע״י הלבנה,. ובבחינהם על כראה הכותרת ע״י כלי השפעקטראסקאפ הכירו כי רוב אורה הוא מצבע התכלת וירוק ככרתי (פיאלעט), וע״כ עלה בדעת תוכן אחד תתבולה חדשה לראות הכותרת בכל יום, גם לא בשעת הליקוי, ע״י שיכסה את פני הזכוכית המוחשית (אביעקטיף) בזכוכיות מצבעים ידועים, אשר לא יניחו לעבור דדך בם רק צבע התכלת והירוק, ועי״ז השיג העתקות פאטאגראפיות יפות ונקיות מן הכותרת, אשר מזה נוכל לראות פרטי השנויים התחדשים בתוכה פעם בפעם, והוא ענין גדול מאד המועיל להקירות טבע גוף השמש וסגולותיה, ׳אשר סגר עלינו עד כה הדרך לדרוש ולחקור בסתרי תעלומותיה על יד הנהר וואלגא מצאו החופרים באדכה זה מקרוב מכרה גדולה של גפרית ההולכת ומתפשטת בעומק האדמה בשיעור גדול מאד, והוא מטמון יקר ונכבד למאד לממלת רוסיא, כי עד כה היה מסחר הגפרית רק במדינת זיציליען ומשם הביאו אלפי אלפים צענטנער שנה בשנה. גם מעיר זינקוב (פלך פאדאליען), הודיענו סופר אחד כי מצאו שמה החוצבים בהר סמוך לעיר, מין אבנים שחורות וכבדות המחזיקות בקרבן חלקי גפרית הרבה מאד, (לפי דבריו הם חלקי פאספאריט הנמצאיפ) בראשונה ככרו משקל כל פוד מהם בעד 5 קאפ׳ ואח״כ עלה המקח עד 10 ועד 15 קאפ' , וסוחרים רבים מחו״ל באים לקנות, ויש אשר קנו להם חלקת ודה אשר שמה נמצאו האבנים. ׳יאא לאור ט׳ שנאת עולם לעם עולם נחום סאקאלאוו, ווארשא, דזיקא 25 . במחיר 1 רו״כ ישיג כל דורש את הספר הזה מיד המחבר או מיד הרעדאציאן של הצפירה (האדרעססע של המבר הוא נ״כ: ווארשא, דזיקא 25 ) , וחקונים סך H. ooony, a BanyRa N 25. N. Sokolow. arscha, Dzika 25 טא. ללמד לבגי ישראל שפת צרפת ךדער פראנצעזישעו יצא לאור מעטהאדע חדשה בשם פראקטישעם לעהרבו שפראכע עם מפתח (שליעסעל) אשר לא היתה כמוה בכל המעטאדען העשויות להתלמד בהן בלי עזר מורה. כל בללי הדקדוק היותר כבדים יתבארו בה על אופן היותר פשוט וכל, והחינוכים בשתי השפות החונים עליהם לקוחים הם מחיי כל יום פיתתוה-שלי ההנלשעריבורטטר). גם בלבללי הקריאה וחכטא ל eה-ד במ הצרפתית בדיוס גהל גם באתית עבריות. חרז עחמפתת 1 רו״כ, ולמו"ס יותן ראבאט כנהוג, ונמצאת להמכר אצל מחברח! Bosy L opos B . Baooo כפי האדרעססע שלו. .L L. Sehpira, alewki 7 או בווארשא A Zuckerman, Maewki N 31 לאלה הדרים בעיר לאדז וסביבותיה אשר צדיבים לנסוע לרוסיא הפנימית או חוץ לסדינה, יודעים כי לא ינתן להם „כתבי תעודה בעיר סנירם, רק בעיר הפלך פיעטראקאוו, יכלו להשצ עדי השתדלותי סבלי לטרוח בעצמם לנסוע לשם כתיבתי משה יאקובאויטש. לאדזי רחוב זאתאדגיא 53 א אצל האטעל מאנטייפעל היער דורך ערלויבע איך סיד דעם געעהרטען פובליקום מיינע נייע איינגע- ריכטעטע כשרה רעסטאוראציאן צו עטפפעחלען מיט אייגענעם שוחט אונד נאךו ו מבשבילישמ2ל 5ו שונ ה יה ש פערפפלענונג אויף בילליגסטע בערעכנעט. H. assven. Miarienbad Eur Sadt Linzי. צור בעאכטונג פיר קאלאניאל אונז צוקקערבעקער וויר בעקאממען פאן דען הויפט קוועללען בעזפעסקעם, ראזינען, זיסע אונד ביטערע מאנדלען, שאפטאלע, עטצ׳., פרייזע מעססיג, צו בעציהען זאוואהל אנגרא פארטיען אלס איינצעלנע זאקע. אין טראנספארט קאנטאר דער נעבריכצר טיטונאוו עט קאמפ׳. נאלעווקי חויז מאחאטקין גו* 9 B panopri Boop ק. . B. rosz Ro. Bpmas, ae o Moa 9. זה כשלשה שנים עזבני בעלי עם שני בני אשר ילדתי לו, ששו דזר ב״ד לר זאסלאסי ופתי סצעת, שערזת ראשו שחזרת, הוא כותב נפלט בלשון רוסיא, ובבל פקום בואצ יתפאר כי יודע לנחג ספרי נאטאריום. כל איש א ידע סמו דבר ייטיב נא בחסדו לחודיע ע״ האדרעסע, ויקבל 50 רו"כ מלבד הב הגדולה וכו' P-y Meepy apepy. B . Boepe ien. r6. דברי האשה המבקשת בת שבע בת מאיר פארבער הנני מוריע בזה, כי הכינותי סקלאד נדול של אינדינא אצילי נפארבען וכל יתר המאטעריאליען הנחוצים למלאכת הצביעה, כל העוסקים במלאכה זו יוכלו לפנת אלי וישיגו את אשר ידרשו הכל בסחורה מהודרה ובמקח השוה א. זאמעלזאהן A. Saneay, Rop האדרעססע שלי.. זה כשתי שנים עזבני בעלי חיים סענדער קאחאנאווסקי בזה החורף התעכב בלאחוץ (פלך פלטוא בתור מלסד בחת״ת ובהודע לו שהפאליציע תחפש אחריז מהר וברח ועמבותיו לא דעו. ואלה סימיו: שנותיו כבן ארבעים, קוסתו פטצע, מץ-רות זכט ערל ומתפרד לש ראשים, מהלכו בפוף מעט, פכתב מסע None :e דברי האשה העלובה רבורה ליבע בת ר' יחק - ע oy aan ean ya הרעססע קבלנו מאמעריק בות לטכור בכל ארץ רוסיא איסטרסענט חדש צקרא בשם אריסטאנף המצאה חדשה וטובה עד להפליא ובנקל יכול נם ילד קטן לפרזט יותר ממאה אלפים נונים, איטרטעגט הזה טוב סאד עבזר זאלינען גם דטעם לשטח בבחול הסמח רק שלשים וחמשה רו״ב עם אפאקאוזקע, והמשקל ברזטא רק 25 פונט ובאפי לשלוח ע״י הפאסט, והקונה יטא נחת מזה, כל מיני מוזיק איגסטרוענ- טען נסצאים אתנו במקח השוה, גם ישנים ונשברי צקש לשלוח אליעו. פייגענבוים עט קאמפ׳ ובעד מחיר קטן יקבלם כחדשים. Bacii Maras MsaaE pwercs. ArAE oח. None Bapa, Bae 29. Peoy Ma AorA אדרעססא שלנו S. oo Bapmaa. S. Simsl Warszawi DEiRa 35 תa גלור לכל יש תתת ידי סקלאד (עססיג עססענץ) מפבריקען מוזבתדים מחו״ל מן 80 שד 100 נרר, ויכולים לעשות מן א׳ קארט 40 קווארט חומץ טוב , והמקת בעהבל פונט 42ק, והרחצה להשינ פרובע ישל ארב על אהרעם שלי C. S. Rcin. BaBc Bapma, 6. קנ . שלרת אwשובות .. לה׳ שם האבששלד באושאן, א דרי, פפושר מוערחאצקע (גלק 14) שמר, יחחר מי הוא ״ף ש בקל, לפ׳ ילחק טיזער לא עכל Bעבל דברי ריטש ם פן, ל ש בלי זשם שעדת בלאשקע צריכה למן סדו לכעשע בשילם בעד ב׳ פעים, ולא יועט רהו . הודעה יצא לאור Prpowiesti handy imy z almud iMiidrasza Spolszcznc n i ברית עולם Obrzezanie e saoiskn Obzadk0 Vego Chirurgicznego i higienizneg przelozl zniemieckieg Dawid RBun0 אתכבד להודיע גם היום לכל מי אשר יחפוץ ללמוד איטאליענישע בוכהאלטעריע איינפאכע אונד, דאפפעלטע על בוריה עהריש אנד, פראקטיש בכל מיני תמבחורים כטו ארען געשעפט פאבדי קאציאנען קאממיססיאן שפעדיציאן וועכסיל געשעפט מחקל עד הכבד, וכל הלימודים השייכים לזה כמו קויפמאנישע וויססענשפ- טען — אונד רעכענונגען, בשפת אשכנז יפנה אלי לבית אבי גדלי׳ חמילעווסקי מוראנאוזסקי 33 , ויושלם בזה בעת קצר במקח השוה. S. Bmielewski, arschau, Muranowska 33. עכטע זיידענע שווייצער מיללער-נאזע, פיר מיללער, אויך בוימוואללענעם אונד ואללענעס גלאססע, האנדשוה, פוטטער פיר האנדשוה פאבריקאנטען, עמפפעהלט A.S. Wahhclder arshau Naleחi9 האטעל פלאנטאזש מינדערשטראסע אמשטרדם אונטער ראבינאטס אויפזיכט ערעפפנונג מאיי דיעזעס יאהר

|1883-05-15| תוכן העביגים דברי הימים. ירושלים. פעטערסבורג קאליש ההבנות לחג הכותרת חצופה לבית ישראל הודעות. דברי הימים הברית המשולשת בין אשכנז אוסטריא ואיטאליא הח לה לשים את משטרה ולצאת לפעולות בשלשת הארצות, על פיה תתנהלנה הממשלות ותפלסנה את דרכן להיות חוברות ומתאימות אשה אל רעותה, את הדבר הזה נראה ביתר שאת וביתר עז בארץ איטאליא, נגד בעלי מפלגת האיררידענטיסטים המפלגה הזאת כנודע היא צזררת לאוסטריא, ומשתוקקת להשיב לאיטאליא את הנפות טריעסט וטיראל החוסות כעת תחת שבט אוסטריא: יד המפלגה תקיפה בארץ, מספר אנשיה הוא כביר ועצום וביניהם גם אנשים רמי המעלה, על כן לא הרהיבה ממשלת איטאליא עד היום עוז בנפשה, להכביד את אבפה על מפלגה אדירה ונערצה כזאת, בלתי אם בפרוץ בעלי המפלנה את גדר חוקי הארץ ובעשותם פרעות, אז עצרה ממשלת איטאליא בעדם, ולא ביד חזקה אך דרכי נועם היו דרכיה וכל מעשיה בשובה ונחת, אולם לא כן עתה, מאז יצאה הברית המשולשת לפעלה, עתה החלה ממשלת איטאליא לדכא בכח ובאכזריות את מפלגת האיררידענטיסטים, למען מצוא ן בעיני אוסטריא ובעיני אשכנז, עד היום חפשים היו בעלי מפלגת האיררידענ- סיסטים, הטיפו דברים קבל עם והתאספו להמתיק סוד וכתבו ספרים, והוציאו לאור מכתבי עתים באין מחריד, באשר ארץ איטאליא ארץ חפשית היא, ועל פי משטרי ארץ כזאת, רחוק רחוק הרעיון, שהממשלה תיסר בשבט מוסר את אחת המפלגות המתנגדות לה, והנה הרעיון הזר וחרחוק הזה יצא כעת לפעולות אדם, הממשלה החלה לרדוף באף את האיררידענטיסטים ולשים מתגה בשפתיהם לבל יטיפו קבל עם דברים המעוררים שנאה נגד אוסטריא הדבר הזה כזר נחשב בעיני העם, ואף כי רוב העם לא ילך כבהמה בבקעה אחרי האיררידענטיסטים בכל זאת אהבת החפש וגם השנאה לאוסטריא מתנוססות בכל לבות האיטאלקים, וזאת יוכיחו בעליל בכל עת מצוא בבוא המקרה לידם לגלות את מחשבותיהם, זה מקרוב נשפטו בעיר אודינא באיטאליא שלשה אנשים אוטאלקים, אשר השיאו עליהם הטאת, כי ידיהם היו בקושרים שהתנכלו להתנקש בנפש קיסר אוטטריא פראנץ-יוסף בהיותו בעיר טריעסט והשופטים הצדיקו את הנאשמים באשר לא נתברר אשמם די בירור, והמה היו שופטים משבעים הנבחרים מקרב העם. והדבר ברור, בי לו ישבו e 99ט None Aתב עתי ו 2 חדשות יוצא לאור אחת בשבוע, מאת חיים זעליב סלאנימסקי ר- מתירו באשכנז: 14 ריכם מארק נבנה. בעכסריך 8 פל׳ שנה. וכן לרבע שנה. שכר מידעות : מכל שורה קצרה 5 מחת׳ 5 ומשורה רחבה 10 קאפ׳ כ- ברוסיא ופולין. ה מולה במוקדם לשנה 5רוכ. נחי מנ 1.75רו״כ. 5 רכ נה 1.50 רו"כ. ה ניתר ההרצות יזל פרחנק. באמעריקח 5 דאצלאר Be5 במקומם שופטים ממונים מטעם הממשלה, כי עתה לא הוציא את הנאשמים לחופש, וגם הפעם עמד דורש המשפט מצד הממשלה וערך מחאה נגד החלטת השופטים המושבעים, והמשפט יובא עוד הפעם לפני בית דין חדש גבוה מעל בית דין זה מעשים כאלה וכאלה שעשתה הממשלה, מרו ועצבו את רוח בעלי מפלגת האיררידענטיסטים, וימלאו ידי אחד מבחיריהם לצאת בבית הפארלאמענט במלחמת הלשון נגד נשיא שרי הממשלה דעפרעטים, על דבר הלחץ אשר הממשלה לוחצת את מפלגת האיררידענטא הנבחר הזה עבר לפני התיבה ובחום רגש איטאלקי הרעיש את הבית ברעם קול הקריאה: איטאליא עטופה שחורים על מות בנה אבערדאנק אשר צדה לנפש קיסר אוסטריא ונתפש בטריעסט ונתלה על עץ לפי המשפט אשר חרצה ממשלת אוסטריא, שם וזכר אבערדאנק לא יסוף מקרבנו, ומאת כל העם קדוש יאמר לו השנאה לאוסטריא בוערת כמדורה, ומה הממשלה עושה ? היא מתהפכת מסבות בתחבולותיה לכלוא את הרוח ולשים מחסום לפי העם לבל ידבר כהעולה על רוחו, הם מלהזכיר את שמות מדינות מחמדנו טריעסט וטריענט, אפם חופש באיטאליא!! כהנה וכהנה דברים כמתלהמים המטיר הנבחר האיררידענטי על ראש הממשלה והיטיב אשר עשה הנבחר הזה, הוא הציל מפי דעפרעטים דבר אמת על אודות הברית המשולשת, ותשובה ברורה על השקפת ממשלת איטאליא בנוגע לעניני חברת האיררידענטא. נשיא השרים דעפרעטים ענה בהתולים קשים כגידים וחדים כחדק. במפלגת איררידענטא התקלס בדברי חדודים, ובעיקר הדבר ענה ואמר: דמיון יפה הוא בלי ספק, לחלום בהקיץ על אדות השבת טריעסט וטריענט לאיטאליא אולם נחפשה נא דרכינו ונחקורה איך נשיג זאת? הלא רק ע״י מלחמה באוסטריא! האם די כח בנו לערוך מלחמה נגד אוסטדיא, ואיה אפוא נמצא בעלי ברית שיתאחדו עמנו להמלחמה הכבדה הזאת? על כן זאת אגיד., חטאת לא נוכל כפרה היא, לעורר את תאות העם ולהלהיב את דמיונו, מבלי יכולת לבצע את הדבר מעולם הדמיון לעולם המעשה, אם נפרד מעל אוסטריא, אזי לבדד נשב, ואם נתאחד עמה אז יהיה לנו מקום בראש בקרב אגודת ממלכות אייראפא התיכונה, ואין קצה לרב טוב הצפון לנו בברית אמת ושלום כזאת, ובמה היה לנו לבחור,. בקשר של ברזל ובמשגב ברית איתני אייראפא, או בחלומות האירדידענ טיסטים? ולא החלומות על אדות טריעסט וטריענט לבדם ימלאו את לבות בעלי חמפלגה הזאת, אך ראש דמיונותיהם היא תשוקתם לממשלת רעפובליק ושנאתם להמלכות השוררת בארץ, לפי דעתם כסא המלוכה באיטאליא הוא כקש נדף וימיו חוצצו לא ימשכו, אך תועים ומתעים הם, על כן לא נפן אליהם ואל דבריהם, זה היה תמצית דברי דעפרעטיס, ואם נבתן את הדברים ראה נראה, בי לעומת אשר השביל בראש דבריו לערוך זה לעות זה את חפץ האיררידענטיסטים הפורח בעולם הדמיון, נגד הברית החזקה של הממלכות הגדולות והעצומות כן הסכיל באחרית דבריו בהשיאו חטאת על האיררידענטיסטים כי לממשלת רעפובליק הם שואפים, ע״. דבריו אלה נתן דעפרעטים יד לשונאי הממשלה, להחזיק בדעתם, כי כרת המלך הומבערט האיטאלקי ברית עם אוסטריא ואשכנז,. לא לטובת עמו וארצו, רק לסעד ולבצר את כסא מלכותו, יען באגודה כזאת לא יוכל להיות שלטון לרעפובליק, אולם לא כן היה לו החזיקה איטאליא במעוז צרפת כי אז, לפי שטבע הענין מחייב, נתחבב רעיון רעפובליקאני בארץ איטאליא, זאת היא דעת מתנגדי הממשלה באיטאליא, אם דבריהם נכונים או לא, מי יודע; אולם כה או כה, לא היה לו להשר דעפרעטיס לנגוע בענין זה כלל, וע״י נגעו בזה נתן פתחון פה למתנגדיו להתחזק ולעמוד בתוקף דעתם, שכניסת איטאליא למחיצת אשכנז ואוסטריא — היא רק שמירה מפני רעפובליק ולא יותר ה׳ דעפרעטים לא נשמר בלשונו, על כן היתה למלה בפי האיטאלקים המתנגדים לממשלתם, לאמר: מאז נכרתה הברית המשולשת למדה ממשלת איטאליא אל דרכי אשכנז ואוסטריא, אוסטריא צוררת את האיררידענטיסטים האיטאלקים, לכן תשנא אותם גם איטאליא, ובאשכנז מנהגו של ביסמארק חוא, להאשים את כל מתנגדי הממשלה ולאסר שהם רעפובליקאנים, לכן גם דעפרעטים יעשה כבוהו— אבל „לא אשכנזים אנחנו, כי נירא ונפחד מפני מוסר הבלים כזה״! כן היו האשכנזים למשל ולשנינה בפי העמים המתנהגים על פי חוקי קאנסטיטוציאן, כי באמת חזון זר ומתמיה הוא אשר לא נראה כמוהו בין כל העמים והממלכות, חזון קאנסטי טוציאן צולעה על ירכה ופארלאמענט פוסח על שתי השעפים חברת נבחרי העם כעדר בתוך הדברו נתונים תחת בט רועה אחד. הלא בצדק יאמר מכה״ע s,1: „מה זאת? היש באשכנז קאנסטיטוציאן או אין? קומו עליה ועקרוה, או תשלוט בארץ כדת, ולמה לכם הכרכורים האלה׳? המכ״ע האנגלי הזה שואל שאלת תם, האנגלי הסכין לדקדק כחוט השערה בעניני הקאנסטיטוציאן, ובתמימותו לא יבין מה ההתעקשות וההתפתלות, ומה ענין לרצועתו של ביסמארק בבית הנבחרים, אולם באשכנז כבר גלאו לתמוה ולשאול שאלות, כי ההרגל נעשה טבע שני ומה גם אחרי אשר בימים האחרזנים האלה החלו עבדי ביסמארק להשמיע במרום קולם, שאינה דומה הקאנסטיטוציאן האשכנזית להאנגלית או האיטאלקית ולשאר קאנסטיטוציות שבעולם, אך בריה בפני עצמה היא, ואף אמנם הליבעראלים צועקים חמס אולם המחזיקים במעוז הממשלה עומדים בתקפם, והפרץ הולך ורחב בין שתי המפלגות האלה כאשר לא היה עוד מיום הוסד הקאנסטיטוציאן בארץ. אהבת הנצוח והמחלוקת והסכסוכים העצומים הלהיבו את לבות הליבעראלים ואמצו את כחם לעמוד למגן להקאנסטיטוציאן, ומה רב עמלם לעמוד נגד הקאנסער ואטיווים והקאטולים הרבים והעצומים מהם, ובכל זאת הצליחו זה שתי פעמים להשיב ריקם בבית הפארלאמענט שתי הצעות ביסמארק שהציע לשים מסים חדשים, ובמחנה הממשלה גדול הקצף, אך מה יועיל להם קצפם נגד רוב דעות, כל כחם אינו רק להציע את ההצעות האלה עוד הפעם, כאשר יראו את השעה משחקת להם צאו וראו מה בין קאנסטיטוציאן אמתית למזוייפת, בממלכה אשר בה תשלוט קאנסטיטוציאן באמת, מעשה השרים תלוי במאסר פיהם של הנבחרים, ואם יקר מקרהו, כי הצעתו תשוב ריקם ברוב דעות, אז עליו לעזוב את משמרתו, ומה גם כאשר יקר מקרהו כזה איזה פעמים, אז תקומה לא תהיה לו: ובאשכנז השליכו הנבחרים אתרי גום את הצעות ביסמארק זה פעמים רבות, והוא על עמדו יעמוד, בימים האלה קרה מקרה כזה גם את גלאדסטאן נשיא שרי הממשלה באנגליא, הוא הציע לפתוח את שערי הפארלאמענט לפני האיש בראדלאה הנבחר מעיר נארטהאמפטאן, הוא האיש הממאן להשבע שבועת הנבחרים הנהוגה, יען בהשבועה נזכר שם אלהות, והוא בן בלי דת, וזה ימים רבים הרס לבוא לבית הפארלאמענט ואין קצה להויכוחים שהתוכחו על אדותיו, וסוף כל סוף לא קבלוהו, והנה עתה הציע גלאדסטאן לשגות את נוסה השבועה,באופן שגם הנבחר בראדלאה ואנשים כמוהו יוכלו להשבע מבלי אשר יעידו עדות שקר בעצמם — אבל הצעת גלאדסטאן שבה ריקם, ורק שלש דעות נתנו הכרעה לצד שכנגדו, ועי״ז נמוטו מעט רגלי גלאדסטאן אך הוא הרגיש בזה וקפץ ואמר, כי לא יסוג אחור מפני ג׳ דעות אלה, ובעבור ביטול הצעתו לא יעזוב את פקודתו — בכ״ז לפי הידיעות האחרונות מלאנדאן, נתמוטט רוב בנינו של המיניס- טעריום הגלאדסטאני וחוששים למפלתו, וכ״ז מפני שלש דעות שהכריעו את הכף נגדו זאת היא ממשלת קאנסטיטוציאן אמתית. (חדשות בקרב הארץ) בראש כל עניני שאלת היהודים עומדת כעת השמועה אשר באה בכל מכה״ע, כי על שכם הגראף פאהלען שהיה מיניסטער יוסטיץ נתנה המשרה לעמוד בראש הועד, אשר בפ״ב לפתרון שאלת היהודים הגראף שובאלאוו, אשר על אדותו נפלה הברה כי הוא יהיה לראש המדברים, כאשר הזכרנו בגליון העבר הוא יתמנה לגענעראל- גובערנאטאר במאסקווא, והשר דאלגארוקאוו אשר נשא את המשרה הזאת על שבמו , נכון לעזוב את פקודתו (וויעק 105). בקרב הימים יהיה בהסענאט במחלקה הראשונה המשא ומתן על אודות הקובלנא אשר חושיטו היהודים מבאלטא ומיעלי- סאוועטגראד נגד שר האוצרות, שהשיב ריקם את בקשתם שהם מבקשים להשיב להם את המסים והארנוניות ששלמו להממשלה בעד יו״ש אשר נשחת להם בימי הפרעות, שר האוצרות לא פנה אל בקשתם, והנה הם מקוים כעת להפיק רצון מאת הסענאט שר האוצרות בונגע יקח ג״כ חלק במשא ומתן הזה זאריא 89 ז.). בטרם נודע בבירור, מי נבחר לשבת בראש הועד העוסק בפתרון שאלת היהודים הודיע מב״ע נאוואיע וורעמיא את צערו על שמיטת השאלה הנכבדה, שאלת היהודים, ואגב אורחא מודיע כי אחד מן החברים היושב בסוד הועד בתור מומחה לאותו דבר״ (עקספערט) חוה את דעתו לטובת היהודים ולחפרת כל החוקים המגבילים וכו׳ וכו׳, ועל הידיעה הזאת מוסיף מכ״ע נאוואיע וורעמיא נופך משלו, לאמר: מובן הדבר שדעת יחיד לא תבריע את הכף (איזר׳ 18 ). הגראף איגנאטיעוו נבחר לראש חברה חדשה רוססית „למרבה המסחר וחרשת המעשה״ ובאסיפה הראשונה בא ויטיף דברים רבים על דבר מטרת החברה ועל דבר הדרכים אשר לה ללכת בהם ועוד כאלה וכאלה מעניני החברה, ועיקר דבריו היה, כי חובה על החברה להעשות אגודה אחת עם כל גדולי הסוחרים ובעלי בתי חרשת מעשה בכל רחבי רוסיא, ואז כאשר יעלה הדבר ביד החברה להרבות מספר חבריה ולפרוס מצודתה על כל הארץ, אז נכון הוא לעמוד לימינה בכל מאמצי כחו, למען יכון המסחר ולמען תגבר ותפרוץ חרשת המעשה ברוסיא מבלי עזרמזר (וויעק 105). מעיר יעקאטערינאסלאוו מודיעים להקיובליאנין, כי לפני חג הרוסים פדו היהודים שם פחד פתאום ואימת פרעות בעתתם, ומקור הדבר היו פגעים קטנים אשר קרו זעיר שם זעיר שם. ראשי עדת ישראל באו אל שר העיר לחלות את פניו לסוכך עליהם באברתו מפני שודושבר, והוא הבטיחם למלא .)N 14 בקשתם (קוריער ווארש׳ ממחוז פראסקוראוו מודיעים למכ״ע זאריא כי בכפר מאטעייקאווצעוו הקרוב שמה התנפלו רוצחים נעלמים על בית אב מישראל, חנוני של משקה, וישחטו אותו ואת אשתו ושני בניו, וכל הרכוש בזו, עקבות הרוצחים לא נודעו עד היום ממאהילוב- פאדאלסק מודיעים להנאוואיע וורעמיא, כי לפי השבונות מהשבי קצין אשר בבית פקורות הגובערנ׳ הפא- דאלי היהודים מחזיקים בגליל ההוא בחכירה 424 אחוזות מקיפות מדת 240,108 דעסיאטין, והוא חלק אחד משמונה מכל אדמת האחוזות מגליל ההוא. בשנת 1881 עלה מספר בתי הכנת משקה עד 130 ומהם היו 113 של יהודים מכ״ע העברי הרוסי (16 ) מדיע ע״ד חילוק דעות זר ומתמיה אשר פרץ בין ראש האזרחים (גאלאווא) בווילנא ובין שאר הממונים בבית מועצות העיר. חברי הדומא נאספו להמתיק סוד ולבחור סגל חבורה לשלוח למאסקווא ליום הכותרת, וראש העיר הגיד להחברים, שמספר הצירים בל יעלה ובל יגרע משלשה אנשים והוא ביניהם, ואם כן יש לבחור עוד בשני אנשים זולתו, וכן הוסיף לאמר: אחד משנים אלה יהיה רוסי והשני בהכרח שיבחר איש פולאני לבל יחסר המזג ולבל יהיה להפולאנים מקום לטעון. כשמוע זאת חבריו גם הנוצרים גם היהודים, ענו ואמרו לו כי מהראוי שגם יהודי יהיה בין השלשה וע״ז השיב הראש: טוב הדבר, אם תחפצו ביהודי אל תבחרו בי והיה היהודי במקומי, אולם חברי הדומא אמרו: לא כי רוסי אתה ולמה לך עוד איש רוסי זולתך, יהיו נא אפוא השלשה אתה הרוסי וזולתך פולאני ויהודי, אך הראש לא הסכים על זה, ובני הדומא הוכרחו להושיט מכתב בקשה אל הממשלה לתת רשות, שיסעו למאסקווא ארבעה אנשים ויהיה אפוא הראש ושלשת חבריו רוסי ופולאני ויהודי, מענה הממשלה לא גודע עוד מדינאבורג מודיעים למכ״ע רוססקי יעברי הנ״ל, מענין קיום ההק החדש המעמיד את מספר רופאי הצבא היהודים על קצב המשה למאה! אחד הרופאים המשרת בצבא זה עשרים וארבע שנה וששה חדשים קבל פקודה מאת הממשלה לעזוב את משמרתו אשר לו במקום מושבו ולנסוע למדינות רוסיא אשר באזיא. מובן הדבר, שהרופא שכבר בא בימים לא חפץ לנסוע למרחקים ובקש מאת הממשלה לתת לו חופשה לגמרי לו עמד הרופא בכהונתו עוד ששה חדשים, כי עתה זכה לשכר קבוע מאוצר הממשלה, כאשר ינתן לכל פקיד המשלים חק עבודתו מספר כ״ה שנה, ואלו רצה הרופא לכתת את רגליו עוד במשך ששה חדשים במסעו למקום יעודו החדש הלא הגיע עד השלמת שנות עבודתו, אך הוא לא חפץ בכל אלה ונשאר במקומו ועזב את פקידתו. עוד רופא אחד זולתו המשרת בצבא זה חמש עשרה שנה, שהחל עבודתו בטורקעסטאן ואח״כ קבל משרח בגראדנא, קבל ג״כ פקודה עם שינזי מקום למדינות אזיא הרופא הזה הגדיל והאדיר פעולה בגראדנא וכל הרופאים יבכו להולך הזה. בעירנו ווארשא באה חברת באי כח קהלת ישראל לפני האדון ראש כהני דת הקאטולית סאטקיעוויטש, לברבו לשלום טרם עזבו את עירנו לכהן במקום יעודו החרש בסאנדאמיערז בתוך החברה היו נכבדי קהלתנו: הד״ר לודוויג נאטהאנזאהן שלמה לעווענטהאל, יאן בערסאהן, מיכל בערגסאן, וליבר קארנגאלד האלופים הנכבדים האלה השיבו לכבוד ראש הכהנים תשואות חן ותודה בשם קהלת ישראל, בעבור אשר הואיל לעמוד בפרי בימי הפרעות בעירנו בשנה שעברה, שהשתדל בכל כחו להשקיט את המהומה כנודע. הכהן הנכבד ענה להם, שאיננו ראוי להודות לו על זה, כי עשה רק את המוטל עליו בתור היותו כהן הדת, גם השיב תודה לבאי כח הקהלה והבטיחם לזכור להם את אהבתם היקרה לו מאד בשבוע העבר הדפסנו את מכתב סופרנו מפ״ב המודיע כי התעוררה התשוקה הנכבדה בלבות טובי אחב״י שם להגדיל חכמת ישראל ולהאדירה, ע״י התיסדות בית עקד ספרים לחכמת ישראל, וחברת אוהבי שפת עבר, ועוד כהנה. כסניף להידיעה הנ״ל, תחשב הודעת מכה״ע הרוסים, כי החכם הגדול ד״י אברהם הרכבי, כדרכו בשנים שעברו, יטיף גם בשנה הזאת דרשות נכבדות מעניני הספרות ומעניני תולדות ישראל, הדרשה הראשונה תהיה מענין תולדות ר׳ שמואל הנגיד, על הבאים לשמוע את הדרשות הנכבדות יושת מחיר, וכסף ההכנסה הרים והקדיש ה׳ הרכבי לתכלית התיסדות בית עקד ספרים הנ״ל הרעיון הזה, שהמלומדים יטיפו לפני העם מאמרי תורה וחכמה, הוא נכבד מאד ורב טוב צפון בו, בין אחב״י בחו״ל רבו גם רבו מטיפים כאלה, אשר לא יאמרו די בדרשותיהם מעל הבמה בבית הכנסת, אך גם יקבעו מקום מפקידה לפקידה להטיף לקם לפני העם בארצנו הראשון הוא הד״ר הרבבי אשר אחז בדבר זה, וראוי לברכה ולתחלה, ולהיות למופת לשאר נבוני עם לצאת בעקבותיו. רוח נדיבה מאין כמוה) מכה״ע בערלינער טאגעבל' מודיע, כי בימים האלה ת בעיר טריער באשכנז, הנוצרי האשכנזי וילהעלם מאטהיעי יליד עיר קולוניא, שהיה בימי חרפו ציר אשכנז ביאווא האיש הנכבד הזה הניח ככ: רב לצדקה למען חברות של חסדים שונים, וביחוד הניח סך 15.000 מארק לטובת בית תלמוד תורה לילדי ישראל, וסך 1500 מארק לחברת גמילות חסדים אשר בקהלת ישראל בלייפא בבעהמען. זה כשנתים ימים גלה את חפצו זה להרב לעדת ישראל בטריער הד״ר עהרמאן, שיש בדעתו להתגדב מהונ סך נכבד לטובת היהודים, למען לא ישא עליו חרפת ארץ מולדתו בדבר האנטיסעמיטיזמוס אשר התגאלו בו עם האשכנזים. ההכנות לחג הכותרת יום החמשה עשר (למנין שמונים הרוסים) לחדש מאיי הנוכחי יום שמחות יהיה לכל יושבי רוסיא המעטירה יום ממש קדש הלולים וחג כלולות הכתר על ראש כבוד הקיסר והקיסרית ויורש העצר ירום הודם. כל יושבי רוסיא ישישו ויצהלו לקראת החג הנשגב הזה, וגם אנחנו בני ישראל, אשר בטובת העם אשר אנחנו יושבים בקרבו ייטב גם לנו ובצרתו גם לנו צר, בלב מלא שמחה ותקוה נחכה לקראת יום הנתן צניף מלוכה בראש הקיסר האדיר. מכל קצוי רוסיא וגם מארצות רהוקות צירים יבואו למאסקווא המעטירה לחזות בנועם החג יאתיו גם שבטי עמים שונים ציריהם ישלחו הקאלמיקים והקירגיזים ושאר שבטי העמים השוכנים ברוסיא האזיאטית ישלחו בחיריהם, והעם הבולגארי ישלח חברת צירים אשר תוביל שי לכבוד הקיר״ה כלי יקר מכל ממלכות אייראפא וגם מאזיא ומאמעריקא יבואו צירים באי כח הממשלות, נסיכים גדולים מזרע המלוכה ושרים רבי המדינה, מאגליא יבוא הנסיך העדינ- בורגי גיסו של הקיר״ה, ובתור ציר מיוחד מאת צבאות אנגליא יבוא הגבור הנערץ וואלסלייא אשר עשה לו שם במלחמת מצרים, וציר מיוחד מאת צבא האניות הלארד קלענוויליאם; מפרוסיא יבוא הנסיך אלברעכט ובלויתו צירים מיוחדים מן הצבא ועוד כן גם מכל ממלכות ודוכסיות אשכנז, מדענעמארק, מאוסטריא, מאיטאליא ועוד ועוד, מצרפת תבוא חברת שרים נכבדים צירי ממשלת הרעפובליק, ויובילו שי להקיר״ה שלש מרכבות כלולות פאר והדר ממרבבות מאקמאהאן בהיותו נשיא הרעפובליק בצרפת, מאמעריקא, ומארצות רבות זולתה תנתן על שכם הצירים הקבועים אשר בפ״ב המשרה לעמוד במקהלות הצירים בשם ממשלתם גם האפיפיור מרומא שולח את צירו הקארדינאל וואנוטעללי והוא לפי חוקי הדת הקאטולית לא יבוא לשמוע אל הרנה ואל התפלה בעת המשח הקיר״ה אך ביום המהרת יבוא אליו לברכהו, גם מפרס ומיאפאן ומשאר ארצות הקדם, בוא יבואו צירים מאת הממשלות. מספר כל האורחים המרוממים מחו״ל יעלה לערך מאתים איש, והיכלי תפארה הוכנו למענם להשכין שם את כבודם, גם פקידים רמי המעלה מפקידי רוסיא יהיו בחברתם להורות להם את כל דרכי עיר הבירה וכל מחזה יקר אשר בה. — סופרי מכה״ע מחו״ל יבואו רק בפקודת שר החיצון ושר הפנים, ואלה אשר זכו לתעודה, ישאו על כובעם אות ותו למען תבירם עין רואי. בכל ימי הכותרת יעלו המשחקים על במות ישחק מחזות תפארה בהוד והדר, ובתי חזיון ההם יהיו פתוחים לכל בא, חנם אין כסף, לרבוא רבבות עם יערך שלחן עם שפעת מאכל ומשקה ומגדנות, גם לעניי עם ינתן משען כסף. אין קצה להתכונה ולההוד והדר אשר יפארו את היכל הקרעמעל ושאר היכלי תפארה וראשי הומיות מאסקווא, כל הקריה כולה תלבש מחלצות, ובנשף בערב יום תעטה אור כשלמה מרבוא רבבות מאורי גאז ומאורי עלעקטריות, ושמשות עלעקטריים אשר יזהירו באור יקרות על ראשי המגדלים והמצודות. על כל אלה יוסיפו פאר והדר רבבות גדודי צבא ממחלקות ומינים שונים, גדולי שרי הצבא יפקדו את גדודיהם ומשתה ושמחה יהיה לכל אנשי הצבא ומטבעות זכרון (רובל של כסף טבוע לכבוד היום) ינתנו לחמשים וחמשה אלף אנשי הצבא. להמונים המונים הוכנו כל תענוגות בני אדם, מחזות תפארה, משוררים ומנגנים במקהלות, ותענוגות כאלה לשרי המלוכה ולאדירי עם, לשרי הדת ולכל צירי הערים. הממשלה יעדה על ההוצאות האלה סך 122 מילליאנען רו״כ — ביום 12 מאיי יהיו כל שרי המלוכה צירי הממלכות, זקני הגעבעראלים, אלופי העם ונכבדי עיר ועיר והמון חברות שלוחות מחו״ל ומערים שונות אשר בארץ, כולם איש על מקומו יהיו במאסקווא, כי עוד לפני יום הכותרת רבה התבונה עד מאד המבשרים (העראלדע) יצוא יצאו על פני העיר, זקני שרי הצבא ירכבו על סוסיהם בלבוש תפארה ויבשרו להקריה העליזה את דבר החג הנעלה הבא, בחצוצרות יריעו ויקדמו שרים אחר נוגניט, ועוד מלבד זה רבה התכונה וההדר אשר יקחו בה חלק כל רבבות השרים והצירים והמונים המונים אשר יעמדו בשדרות ובמערכה נחמדה למראה. כל התכונה הזאת היא ערוכה במשטרי חוקים עתיקים למלכות רוסיא, וכמוה היה בכל פעם ופעם בהמש קיסר חדש תכונת הממש וכל המחזה היקר הוא דומה בכללו לתכונת ממשח מלכי ישראל הכחן הגדול לוק את פך השמן ויצוק על ראש הקיסר ויאמר: „הלא כי משחך ה׳ על נחלתו לנגיד״., ואחר המש הקיסר יתפללו תפלות לרוח הדת הפראוואסלאווית, וכן גם שימת העטרה על ראש הקיסר והקיסרית ואחרי כן יריעו בחצוצרות וינגנו מנגנים, והקיר״ה וכל כבודו עמו עבור יעברו בהדר גאונם ברחובות קריה, וכל העם יריעו וירננו במקהלות, כן תעבור הכבודה ברחובות רבים, ואחרי שפך שיח בבתי התפלות ועוד כהנה וכהנה, תהיה קבלת פני הצירים והחברות השלוחות, זאת תורת החג הנעלה אשר תחוג רוסיא בקרב הימים, ועוד בשבוע הבא נתאר את התכונה לכל פרטיה ירושלים, ששה עשר לירח האביב התנועה אשר הקיפה בימינו אלה את כל מכה״ע העברים מקצה, לדבר על מצב ארץ הצבי והתישבות אחינו שמה, מצאה מסלה גם בלבב גדולי אחינו אוהבי עמם באמת, ואחרי מאנם לתת אמון למשמע אזן, ורק למראה עיניהם יוכיחו, הניעו רבים רגליהם מבתיהם וילכו אל ארץ הקדם ויבואו ציונה, אכן כבואם פה לא מצאו למו מקום לנוח מעמל דרכם ויאלצו לסור לבתי מלון אשר לבני הנכר, ואלה אשר לא אבו להתגאל במאכלי בני הנכר נאלצולכתת רגליהם בית האיש אשר השיגו ברב עמל כי יכין למו ארוחתם כל עת היותם פה, ובימינו אלה נמלא החסרון הלזה לשמחת לבב הנוסעים העברים, כי ימצאו למו מנוח בבית המלון אשר יקרא בשם „אש״ל-ירושלים״, הבנוי לתלפיות מחוץ להעיר על הדרך העולה ליפו, ואשר ערוך בטוב טעם ויופי רב יותר מבתי המלון אשר לבני הנכר פה, רוח אייראפא ישלוט בכל מבט עין, ואחינו האייראפים ישבעו נחת בסורם לבית המלון הלזה. בשבוע הזה סרו אל בית המלון ההוא אורהים נעלים ונכבדים: אחינו הקאפיטאן אלבערט גאלדשמיד הלאנדאני, האדון לעאפאלד האמבורגער מפראנקפורט א״ וה׳ י׳ בריל מו״ל מכ״ע הלבנון. האחרון יעזוב את ירושלים אחרי החג וישוב לעבודתו להו״ל את מכ״ע במאיינץ, או אז אולי נדע מטרת נסיעתו ומפעליו אשר פעל כל יבי שבתו ביפו, אשר לא נודע לנו עד כה (?) על תושבי עירנו נוספה מטפחה אחת עשירה, אשר אבי המשפחה נודע בשמו לכל קוראי מכה״ע לזועה ולגעל נפש ע״י מעשהו בקאזא-בלאנקא אשר בממלכת מאראקא, בצוותו להכות שוק על ירך עשר נערות מתושבי העיר לעיני אנשים רבים אשר חזקה עליו פקודת ממלכת בריטאניא לעזוב את העיר בעד פשעו זה, ועתה מצא מפלט לו על הר ציון ששכם, אכן נשי עירנו לא תגורינה מפניו, כי במקום אשר שרים למשפט ישורו לא יעשה עוד זר מעשהו בימים האלה נקריתי על נחלת האגודה „קהלת יעקב״ זאראה כי נתעיתי בשוא להאמין כי המקום לא יצלח להעבד כאשר הודעתי במאמרי במכה״ע הנוכי בשם „הבריח התיכון ונהפוך הוא כי טובה הארץ עד מאד, נחלת שדה וכרם מרהיבי לב ועין חזיתי שמה, ומאד ידאב לבבי כי לא הפיקו זמכם לכונן שם קאלאניא, ויאלצו להשיב הכסף ליד המנדבים אחרי ראותם כי תקותם רחקה מהם. מצב עניי ציון נורא מאד, חג האביב העומד אחר כתלנו הפיל התיתו על העניים אשר גם בכל ימזת השנה לא ראו טובה, וביותר מורא מאד מצב עניי כולל פינסק, אשר משען החלוקה, אשר משען מעט הוא לאביוני ציון הנותרים, נגרע מהם, והנם צפויים לרעב וכפן. והנני נותן תודתי בזה בשם עניי הכולל הלזה לאחדים מתושבי עירנו אשר בצרת אחיהם גם להם צר ויעוררו רחמי גדיבי אשכנז לרחם על אביוני אדם ההמה, ודבריהם עשו פרי, הנדיבים שלחו נדבתם ע״י פקוא״מ דעי״ת אמשטרדם, ובשבוע העבר נתחלקה נדבתם לכל עניי כולל פינסק בהשגתת הרב הגאון הרש״ס הי״ו ותחי רוחם, ואם כי אין הקומץ הלזה משביע את הרעב, אכן הצלה פורתא הצלה שמה, יהי זכר המנדבים ברוך. והמיססיאן לא תיעף ולא תיגע, גם מחסור הכסף לא יעמוד לשטן לה. יום יום תוסיף אמץ לצודד נפשות אחינו הפליטים ואגבם פליטי ציון. ידידנו האדו פרומקין מו״ל החבצלת, יצדק מאד במאמריו הרבים אשר ידבר השכט ודבר על לב דאשי אחינו כי רק בית החפשית—האספיטאל— אשר להמסיתים פה ואשר גם אחדים מגדולי עירנו ידפקו על דלתיו, רק הוא בעוכרי עם בציון יושב, ולו יתעוררו מנחלי עירנו לאסור אסר על עדת ה׳ מדרוש עצת הרופא אשר להמיססיאן, ומקחת סמי מרפא אשר להם, כי אז ידעו כל יושבי ציון כי עבירה היא בידם בקחתם עזר מהכיססיאן, לא כן עתה מי יתן ומנהלי עירנו ישימו לבם לדבריו, ואם כי כבד הדבר עד מאד. הלא נקוה לה׳ כי יהיה לעזר לנו. מעיר חיפה יכתוב לי אחי כדברים האלה: „הקאפיטאן גאלד- שמיד מלאנדאן העיר הולך ונוסע בארץ הקדם. לפני ימים אחדים היה בדמשק ומשם עשה דרכו לצפת ויבקר את המושבה „ראש פנה׳ אשר לאחינו שמה, ואחרי אשר בני המושבה מצאו חן בעיניו הבטיחם להיות לעזר למו, גם הבטיח כי יעמול בכל עז להוציא מכסגר אסיר — כנודע קרה אסון לבני המושבה הזאת, כי ירו בקנה רובה ובלי צדיה פגע הכדור באחד הערבים וימת, ולכן הושמו אחדים מבני המושבה בכלא—. מצפת נסע לטבריה ואנשי העיר לא ידעו מבואו וצאתו, ומשם בא הלום ויסר אל בית האדון אליפהאנט, ומבלי התמהמה הלך לבקר את המושבה אשר לאחינו בסאמארין, וכנשמע מצאה ן בעיניו עד מאד, והבטח הבטיח לבני המושבה, כי לא יעברו שנתים ימים והקאלאניא הזאת תהיה לתפארת לארץ הצבי ותוכל להתחרות את הקאלאניא אשר להאשכנזים בהר הכרמל הנעבדת זה עשרות שנים. ומפה נסע ציונה״ „המות אשר הרבה לקטוף עצי פרי מגן לאומתנו בשנה הזאת, בא גם להיפה להשחית כרם עמנו בכרתו עץ רענן מתושבי העיר, הוא האדון הנכבד טוב לבב ויקר רוה. . מוהר״ר אברהם ליאון זצ״ל הוא היה הראשון אשר כונן ישוב מאינו פה לפני שלשים שנה, כל ימי שבתו פה עסק רק לטובת אחינו היושבים פה, וע״י השתדלותו כוננה פה חברת כי״ח בית ספר לילדי אחינו, כחמש ועשרים שנה נשא על שכמו משרת הקאנזולאט ההולאנדי וירבה עשות טוב, בן שמונים ושש שנה היה במותו ובכבוד גדול הובל לקברות. כל תושבי העיר מקצה — גם בני הנכר — נהרו אחרי מטתו לפני המטה נשאו דגל ממלכת האללאנד, ומסביב הלכו כל גדולי ורבי ממשלתנו, וחיל הצבא עם קני רובה ופיהם הורידו לארץ. אחרי המטה הלכו כל קונסולי אייראפא, ומשרתיהם ומטות כסף מכוסה במכסים שחור בידיהם, ואחריהם המון אדם רב נמשך נערי בתי הספר ונרות שחורים בידם הלכו הלוך ובכה וישירו שירי אבל בשפת ערבי מעוררי בכי ותוגה ויגדל המספד ער מאד — ספדני העדה, ופקיד בית הספר ספדוהו על קברו וירב תאניה ואניה, תנצב״ה״ מחצית ימי ירה האביב כבר עברו, וגשמי מלקוש אשר בהם תלוי גורל עבור הארץ לא ירד עדנה, כל ימי התדף שחקה התקוה לנו כי השנה הבאה לקראתנו תבורך כי גשמי יזרה הרו את הארץ למדי, אכן הפעם יחרד לבנו כי תקותנו לשוא היתה השמש תלהט בעזוז הומה, והארץ צמאה למים. אנא ה׳ השקיפה ממעון קדשך מן הטמים ורחם על עניי הצאן חובקי אדמת הקדש. כהתמי מכתבי התקדרו השמים בעבים ורוח מערבי שב בחזקה, אות היא כי עוד מעט וירחם ה׳ על עמו ויוריד לנו גשם מלקוש — רגעי הפאסט ספורים, לכן הנני שולח מכתבי זה בתקוה כי במכתבי השני אשמח לבות אוהבי ציון. יעקב גאלדמאן פעטערסבורג. ביום העשרים ושמונה לחדש מארט העבר בחצי היום חגגה, האקאדעמיא למלאכת מחשבת וחכמת הציור בפ״ב חג יובל, ביום מלאת ארבע מאות שנה מעת אשר נולד הצייר הגדול רפאל סאנציא ד׳ אורבינא באיטאליא. הצייר הגדול הזה אשר לא קם כמוהו, עזב אחריו ציורים נפלאים החיים לעינינו עד היום ויכתירו שמו בזר תהלה וכבוד עד דור אחרון על עפר יקום ארבע מאות שנה יזכור כל איש ברגשי קודש שם הצייר הנפלא הזה, אשר ברוחו הנשגב מצא כונים למלאכת השמים ויחרות בששר מחזות שדי בכל הארצות והמדינות התעוררו הציירים וכל אוהבי המלאכות היפות ביום אחד, לכבד זכר הצייר הזה ולחוג לשמו חג יובל גדול, כל איש אשר לב רגש לו לאהוב כל יופי וכל נשגב נמלא רגשי אהבה וכבוד לנפש הצייר הזה המתלוננת במעוני שחקים, כי מה כל יופי וכל נשגב אם לא צל יוצר שמים ובורא תבל? גדול ונכבד היה החג הזה בהאקאדעמיא אשר באה בעדי עדיים, ופרחים ונצנים נותני ריח שלחו צל נעים על כל אפסים ציורים גדולים ונפלאים פרי הצייר רפאל היו למראה קבל עם. החדר הגדול אשר בתוכו נאספו הקרואים הופיע ברב פאר והדר ובסופו מול הפתח בין פרחים ונצנים רבים התנוסס לתפארה תמונת הצייר חצובה מאבן שיש ועל ראשו זר פרחים נחמד למראה. פני הצייר הצעיר לימים (כי מת בשנת השלשים ושבע לימי חייו) הפיקו אהבה וגדולה וקוצותיו התלתלים הוסיפו לו לוית חן. הלאה מעט מן התמונה הזאת בין פרחי תפארה אשר עלו עד הספון, הופיע ציורו האחרון היותר נפלא מכל מפעליו כל הבית נמלא מפה אל פה שרים ורוזנים לבושי מכלול, גם רבים ממשפחת הקיסר יר״ה באו ובראשם הפרעזידענט של האקאדעמיא אחי הקיסר וולאדימיר אלכסנדראוויטש עם רעיתו להקת משוררי היכל המלך שרו שיר איטאליאני מטיפים שונים ובינם הפראפעסאר ההיסטאריק סאלאוויאוו נשאו מדברותיהם ויתארו בשרד המליצה דברי ימי חיי הצייר ופעלי כפיו משוררים ומליצים קראו שיריהם אשר חברו לכבודו, להקת מנגנים נצחו בנגינותיהם וכל העם הריעו תרועת הידד. האקאדעמיא הכינה עטרת תפארת מרקועי כסף טהור אשר תשלח לרומא להניח על קבר האיש הדגול הזה בחדש אויגוסט יקוו להקים לשם הצייר הזה מצבת זכרון בפעטערבורג. המצי״ד מאנע תלמיד האקאדעמיא למלאכת מהשבת בפ״ב (יקר בעינינו לראות תלמידים כאלה המבקרים את האקאדעמיא סופרים מהירים בשפת קודש. בשלה העברה גליון 13 14 הדפסנו את מאמרו על חכת הציור הנפלא מאד בערכו, ושמענו כי הוא תלמיד מובהק ומצווין בהאקאדעמיא בפ״ב, ובעת הבחינה (עקזאמען) שהיה בחודש זה, באספת הפראפעסארים וגכבדי הממשלה, נתכבד במעדאליע של כסף לאות כבוד על כשרונותיו בחכמת הציור המול) קאליש, בשבטי ישראל אודיע נאמנה! באשר יצא הקול במחנה העברים להוציא דבה על עיר המעטירה „קאליש׳ (אשר היתה עיר קדושה מימם יסימה כי נתהפבה לבלהות, לאשר יצא מאתם מחמד נפשט, עטרת ראשם הוא ניהו כבוד הרב הגאון האדיר וכו׳ וכו׳ כקש״ת מוחי״ר חיים אלעזר וואקם שליט״א אשר היה רועה עדתם שמונה עשרה שנים, וכי בפשע תושבי העיר נעשה זאת, —לכן הנני להודיע בשער בת רבים כי לא הלילה מרפיון ידי תושבי העיר נעשה זאת.. ותהי זאת! כי אחרי בא השר הנכבד הגובערנאטאר החדש לעיר קאליש — חשו ולא התמחמהו כל תושבי העיר למקטנם ועד גדולם אציליה ונכבדיה גביריה ונגידיה, יראיה ותסיריה וגם החדשים ההולכים לרוח העת כולם קבצו ובאו לאגודה אחת ויערכ בקשה להאדון הגובערנאטאר , להרשות אותם לקל רב, והאדון הגובערנאטאר תיכף מילא שאלתם לעשצת אסיפה מבני העיר ולבחור עשרה אנשים אשר הם יעמדו בדאש עם הדאזאר לבחור רב, וכאשר נתקיימו אלו העשרה אנשים מהממשלה תיכף בחרו בצרוף הדאזאר את כבוד הרב הגאון האדיר פאר הזמן כו׳ כו׳ כקש״ת מוהר״ר חיים אלעזר וואקס הנ״ל לחדש את את בריתו כבראשונה ולקבל עליו משרת הרבגות . ונבתרו אנשים נכבדים מהעיר לנסוע עמי הח״מ לווארשא ולעטוד לפניהרב הגאון וכו׳ הנ״ל, ולבקש מאתו לחוס ולרחם על עדתם לשוב לשבת בעירם. — וטרם שנסענו מעיר קאליש התאספו כל העיר וימלאו ידינו למלאות רצון הרב אשר לא יהיה שום דבר חוצץ מבלי למלאות שאלתו לכל אשר יבק. — ונענו לווארשא ועמדנו לפני הרב הגאון הנ״ל וכמה ימים בקשנו וחלינו את פניו למלאות שאלתנו וכבוד הרב הטה אלינו חסד ויקרבנו בימין צדקו ויראה לנו אותות אהבה, ובכל לבו רצה למלאות שאלתנו אך שלומי אמוני ישראל בעיר ווארשא הקשורים בעבותות אהבתו לא יתנוהו לעזוב את העיר ולא יצא רצוננו וחפצנו לפועל — וכבוד הרב הגאון הנ״ל בקש מאתנו שנקח רב להעיר למלאות מקומו— מי יתן ונמצא איש כלבבנו אשר יוכל למלאות מקום הרב הגאון הנ״ל, איש האשכולות להלוך נגד כל רוח ורוח, כראוי לעדתנו. דוב בעריש שומקעוויטש אחד ממנהיגי קהלת עדת ישורון בקק קאליש (פארשטעהר) ד דצופה לבית ישראל כמעט שקרא אחד הסופרים על במתי מכ״ע „וואסחאד״ את קול הקריאה, סולו סולו דרך לישראל לגווינעא החדשה אשר באוסטראליא, כי שם ארץ חפץ ביפיה תחזינה עינינו ארץ אשר על גבה עוד לא חרשו חורשים ולא האריכו למעניתם ארץ אשר חוסן כל יקר בקרבה וכל הדרה לא יצא ממנה, ורחמה הרת עולם כאובות חדשים יבקע, על כן קומו וצאו לכם שמה ונירו לכם ניר ממשלה והייתם ככל העמים אשר על פני האדמה : עוד אזנינו תצלינה לקול היועץ ההוא, והנה אהה או האח! באה השמועה כי האנגלים לכדו איי גווינעא החדשה ויטעו שם אהלם, וכאסוף ביצים עזובות אספו את כל הפאפואס (זה שם יושבי גווינעא החדשה וזה זכרם) תחת כנפיהם, וממשלת אנגליא תכון בארץ ומה יענה היועץ אשר יעד לנו את גווינעא התדשה, ומה יאמרו כל היועצים כמוהו? האם לא יפרוץ סכסוך מדיני ביניהם ובין אנגליא? האם לא יערכו מחאה עזה ונמרצה נגד החמס הזה, אנחנו „עשינו מאמר״" בגווינעא החדשה, ה אמנם עשינו זאת שלא בפניה, אולם אחרי כי זכות היא לה וזכין לאדם שלא בפניו, על כן לנו הארץ ואין להאנגלים חלק ונחלה בה! ואנשי חמס כאלה לא ידעו בשת וירהיבו עוז בנפשם להתיחש על עשרת השבטים, נורא הדבר ומי יכילנו האנגלים חוטאים ומחטיאים, כי בראות שאר הממלכות את מעשיהם אשר המה עושים תמיד לרשת ארצות לא להם, אז יתעורר גם בלב שאר הממלכות החשק לרשת ארצות, ובת קול תריע אף תצריח באזני עם ועם „חטוף אכול, חטוף ושתי דעלמא הדין לבי הלולא דמיא״, והעמים חוטפים איש את בתרו, צרפת לוטשת עין חמדה על מאדאגאסקאר, ועל הככר הגדול אשר לגדות הקאנגא באפריקא, ואשכנז אף היא עיניה משוטטות על לאו פני כל כדור הארץ לחטוף נתח טוב, וההאללאנדים והפארטו- גיעזים הולכים מחיל אל חיל לרשת ארצות רחוקות— עד אפס מקום לעם זולתם, ואנה אנחנו באים ? אל נא נחמוד לצון הבה נפלס במאזני משפט את חפץ היועצים המבקשים להוציאנו מאפלה לאורה, למען נחיה חיי לאום מדיני באחת הארצות באזיא באמעריקא או באוסטראליא הנקל הוא להסופרים לכתוב על הגליון את המלים האלה: קומו וצאו לכם, בנעריכם ובזקניכם תלכו׳, הנייר הוא סבלן גדול, יאמר משל הקדמוני הגייר לא יפצה פה ולא יצפצף אם תכתבו עליו ככל העולה על רוחכם, אך נשאלה נא את ההגיון הישר והוא ישיב לנו, כי קשה הוא כקריעת ים סוף לאדם יחיד לעקזר את מושבו וללכת מעיר לעיר, עאכו״כ קשה לו ללכת מארץ לארץ, ומה כבד ומה נשגב אפוא הדבר, לשרש עם כולו מארץ מכורותיו ולטעת אותו בארץ אחרת אם נערוך לנו דמות מן המכשולים העומדים לשטנה לאדם יחיד בחפצו לעזוב את ארצו ולשים מכון לשבתו בארץ אחרת, אם נצייר את המכשולים האלה לנו בתבנית אבן נגף קטנה, הלא אז נחזה את כל המכשולים המתנגשים לעם כולו בתבנית הררי הימאלאיא הקורעים עבי שחקים בתועפות גבהם, „הרימו רגליכם ודלגו על פני החרים הגבוהים האלה !" יקראו היועצים, המה אשר ימלאו פיהם שהוק ומהתלות על אחינו המאמינים בדברים אשר מחוץ לגבול הטבע המה אשר האמונה בביאת עני ורוכב על החמור היא למשל ולשנינה בפיהם, כי משכילים המה, חוקרים חמה, ויודעים להבדיל בין האפשר והנמנע, המה דורשים מאת העם דבר הנשגב אלף פעמים מן הנס של ביאת עני ורוכב על החמור! ואם אמור יאמרו, לא מאת העם כולו נדרוש כזאת בל ילך שמה לגווינעא ולחלח וחבור. המון גדול, אך משפחות משפחות אגודות אגודות תלכנה. הלא יתר מכשולים ויתר חתחתים לאגודות קטנות, ובמה נחשב הוא כח מתי מעט במקום אשר נחפוץ להוציא לאור מפעל גדול וכביר, כתי מעט לא יוכלו להלחם את המפריעים והמכשולים העומדים כצר לנגדם ולו גם יהיו אנשים כבירי כח לבב מן הנפילים בני הענק, גם אז לא יוכלו שאת לבדם את תלאה והעמל, עם כביר וגדול כי יצא מארצו ויבוא לארץ אחר ויבקש דרכים שם להתבונן ולהכות שרש בארץ החדשה, אז אי את אחיו יעזור ובמאמצי כח יחד יוכלו להתגבר על המכשולים, אולם אגודות קטנות במה נחשבות הןז וגם בלעדי המכשולים האלה, אל נא נשלה בשקר נפשותינו נשאלה נא שאלה פשוטה: האם לפי מצבנו עתה, לפי מעבנו ההומרי, והבוסרי. יש לאל ידינו ומוכשרים אנהנו לשלוט בארץ לבדנו ולהיות לחברה מדיני ככל העמים אשר על פני האדמה? רבים מסופרינו אפרוחים שלא נתפתחו עיניהם, מערבים מין בשאינו כינו, מושג „לאוס״ במושג „חברה מדינית״, כי לאום אנחנו לא עלה על לב איש לכהש אולם אננו שואלים שאלה אחרת, אשר לא להוקרים רק לאנשי מעשה יודעי הליכות עולם, להשיב עליה תשובה אנחנו שואלים לאבד: לו תנתן לנו גווינעא החדשה, לי ינתן לנו מאדאוגאסקאר, או ככר הקאנגא, או ארץ אחדת תהיה איזו שתהיה הנוכל לשלוט בה ולראות בה חיים טובים ונעימים, תירר נא בעינינו אהבת האמת מאהבת שעשועי הדמיון, ונשיב תשובה ברורה: לא ולא אין אנחנו כוכשרים עוד לעת הזאת לחיות היי חברה מדינית, עלינו עוד ללמוד הרבה לעמול הרבה להתפתח ולהשתלם, טרם תהיה לנו הצדקה לדבר על אדות הצעות ומועצות כאלה, נשער נא בנפשנו, כי עצת הסופר בהוואסחאד (שמנו אותה למשל רק לשבר את האז) נתקבלה בנעשה ונשמע מכל ישראל, אצילינו ואביונינו סוחרינו ובע״מ אשר בקרבנו, חרדים ומשכילים, יראים וחפשים, כולם בדעה אחת הסבימו על ההצעה הזאת בדמיוננו, והנה אספה גדולה נאספה בעיר ואם בישראל, להמתיק סוד איך נעלה לגווינעא ותהי החלטת כולם פה אחד לשלוח מלאבים שמה סגל חבורה, לתור את הארץ ואת העם היושב בה, החזק הוא הרפה, המעט הוא אם רב, ומה הארץ השמנה היא אם רזה וכו׳ וכו׳. הרצים יצאו דחופים בדבר הבנסיה ויבואו באניה ויעברו את הים בשלום ויגיעו אל מחוז חפצם, וגוינעא החדשה ארץ מבורכת היא אדמתה דשנה ופוריה מאד בה הרים גבוהים ומהם גוזלים פלגים יבלי ים ויערי עץ יעטרו את ראשי ההרים, וכל שיח וצמ יגדל פרע, ויושביה פראים המה, אך לא כהפראים השובבים אוכלי אדם ולא כהפראים האנטיסעמיטים בארצות אייראפא, אך כהאדם הקדמוני המה נבערים מדעת הולכי חשכים ואין נגה להם, ומזג נפשם מתון וטוב — והנה כל אלה מעלות טובות הן להארץ ולהעם, מפני כל אלה ירום מאד ערכם למען העם המשכיל והחרוץ החפץ לרשת אותם, כי ארץ כזאת היא קרקע בתולה ואם תגע בה יד חרוצים אז שפעת עשר תבסה, והעם היושב בה הוא גולם ראוי לעשות ממנו כלי מחזיק ברכה לעצמו ולחבריו, והנה האח, חבלים נפלו לנו בנעימים, המרגלים אשר שלחנו באו לגווינעא, והפאפואס קדמו את פניחם בחן ורצון, וראש בריוני בחור כארזים לבוש כאדה״ר קודם החטא, עיט צבוע ובשרו חדודים חדודים כוסים בכתובת קעקע, ומימינו, ומשמאלו בחורי חמד כמוהו אוחזים מקלות וקרדומות אך הכרת פניחם הענה בם כי אין בדעתם להשתמש כרגע בכלי נשקם ההם ובסבר פנים יפות הם מקבלים את צירי היהודים, ובלשון השוה לכל נפש, בקריצת עינים וברמיזת אצבעות ובאותות כאלה תחל ביניהם השיחה הגכבדה הזאת. ראש הפראים: מה חפצכם? ראש הצירים: הנה שמענו מרחוק את שמע הארץ כי טובה היא, ואנחנו זה חפצנו לברוח מאייראפא ולמצוא לנו קרן זוית ד׳ אמות לשלוט כחפצנו. אנשים כנים אנחנו ולא נעשה לכם רעה, נורה לכם דעה בינה והשכל על חצי הכדור אשר מעבר השני כבר מלאנו את תעודתנו, מידינו קבלו העמים את יסודי הדת, את עשרת הדברות אשר עליהם יכון ישובו של עולם הלא ראיתם את סוחרי האנגלים אשר יבואו אליכם והם נושאים בחיקם תמיד ספר קטן (הפראים מנענעים בראשיהם) ומדי ינוחו מעמלם יהגו בו תמיד ויאצילו לו עתרת נשיקות במו פיהם הספר הקטן הזה לא להם הוא אך מידינו בא להם, ס׳ התנ״ך שמו ממנו למדו דעות ומדות, הוא נר לרגלם ואור לנתיבותיהס, אם המה תלמידינו כך הלא תוכלו לשער בנפשכם עד כמה גדולים אנחנו מהם, ולמה לכם לנטות שכמכם לסבול את עולם, טוב לכם כי תקבלו אותנו לאלופים לכם, לא תמוכו ולא תמקו בעניכם, לא תדעו ריש ומחסור אנחנו נביא לכם כבוד והצלחה ועושר ושלות השקט וישבתם איש תחת גפנו ואיש תחת תאנתו הפרא: התדעו כי חיתו יער לרוב רומשות בארצנו (אותות פחד ותנועה עצומה בין הצירים היהודים), חיש בידיכם כלי נשק טובים ותדעו לצוד ציד, כי בלעדי זה לא תוכלו לשבת פה אף יום אחד, אנחנו אנשים יודעי ציד הננו מנעורינו, כלי נשקנו מצומדים אל בשרנו תמיד, יומם ולילה לא ימושו, אך את האנגלים ראינו, הם נפלאות יעשו בכלי נשקם, כלים מבלים שווים להם, ומהירים המה מאד, מטפסים ועולים על ההרים במהירות נפלאה כצבאים וכאילות, קולעים אל המטרה ולא יחטיאו, וכדברכם הלא נופלים הם מכם בכשרון המעשה אין זאת כי אם צידים נפלאים אתם, ואם כן נכוגים אנחנו לכרות עמכם ברית— הצירים שותקים, אולם אין זאת שתיקה אשר כהודאה דמיא, והפרא הוסיף: ומה דעתכם ותבולותיכם ע״ ציד דגים ומשוט אניות, מי הים המלחכים את גדות האיים האלה מלאים הם שפעת דזים וקליפות שבלולים יפים ואבני חפץ,. ואנחנו בסירות דוגה נשוט על פני המים ולא נירא ולא נחת מפני שוא גלים אך את האנגלים אשר בנייא זעעלאנד ראינו והנה אין קצה לתחבולותיהם, יבנו להם אניות אשר מנחיריהן יצא עשן, דגים יצודו בתחבולות חדשות, ומכונות נפלאות להם אשר בהן ישקעו וידדו תהומות, הן בלס כמוהם כמוכם אנשי תחבולות אתם הגידו אם חרוצים ומהירים אתם מהם, אז לא נפן אליהם אך אליכ״. הצירים מתנודדים ומחרישים. והפרא מוסיף לאמר :ומה הן התחבולות אשר בידיכם להוציא יבול מאדמה לא זרועה מעולם, אנחנו יודעים ומודים כי שפלי יד הננו , במעט נאמר די ואשר נצוד אותו נאכל וחגורות נעשה לנו מעורות הכבשים ולא נבקש יותר. אולם מזעעלאנד יספרו התיירים כי שם הפכו האנגלים מדבר לעדן, אדמת תלאובות היתה ועתה מעגלותיה ירעיפו דשן, במקום גלים נצים והררי חול ישגשגו כעת עצי התמרים, ובמקום אשר היה לפנים יון מצולה, יפה נוף נראה כעת כי בתחבולות הצליחו האנגלים ליבש את המצולה ולהוציא נוזלים ממנה, ותחת אשר לפנים שרר שם קטב מרירי זתחלואים רעים ונאמנים דכאו את היושבים שם תחת זה שורר כעת מזג נעים ואויר זך מרחף שם תמיד והיושבים שם יאריכו ימים ולא ינוגעו בתחלואים היודעים גם אתם את כל התחבולות האלה? אף גם זאת ראינו כי חוצבים האנגלים בהרים ומוציאים שפעת מיני מתכת שונים, החרוצים אתם מהם וגדול כשרונכם מבשרונם, אז בלב שלם ובנפש חפצה נקבלכם זאת דבר הפרא בתום לבו, ויתלחשו הצירים יחד ויאמרו איש אל רעהו: לכו ונלכה, לא זאת המנוחה ולא זאת הנחלה, עוד עמל רב לפנינו טרם נהיה מוכשרים וראוים לשלוט בארץ לא לנו, ויקומו הצירים וילכו וישובו לבתיהם בפתי נפש ויניאו את העם מלכת לגווינעא החדשה, ומתי מעט בעלי חדמין קצפו קצף גדול על הצירים האלה ויחרפום ויגדפום ויקראו להם „לא- עטי״ כי לא לאומיים אתם. אולם נניח נא את בעלי הדמיון ואת קצפם ונניח גם את הספור הנ״ל שלא היה ולא נברא ורק משל היה, ונשוב לשאול את שאלתנו הפשוטה: האם אוהב האת ושונא הדמיון לא לאומיי יקרא האם זאת היא הלאומיות״ להגביה עוף על כנפי הדמיון ולהרקיע לשחקים ? מי מאתנו אשר לא יחפוץ לראות בטוב עמו, בחצלחתו ובחופשו, ישכנו נחש! אין אחד בנו אשר לא ישתוקק בכל לבו ונפשו אל המטרה הנעלה והקדושה, ואולם עלינו להבחין בין הרצון ובין היכולת, בין האפשר ובין הנמנע! שערו נא בנפשכם, כדבר הזה: איש עשיר היה, על מרום ההצלחה והגדולה עמד ויפרח בכבוד ובעושר פתאום והנה נהפך עליו האופן, ממרום מדרגתו נפל לעמקי עוני ותלאה, בביתו אין לחם ואין שמלה וכל אוהביו ומכבדיו הזילוהו ואין לו משען ומשענה, מה אפוא לאיש כזה לעשות האם נכון לו לעבוד ולעמול להתנשא לאט לאט משפל מדרגתו, לקבוץ על יד וללכת צעד בצעד קדימה. או טוב מזה למאוס בעבודה ובחריצות כפים ללכת בטל ולטמון ידיו בחיקו ולהשתעשע בתקוה יפה, כי לפתע פתאום ישוב אליו כל כבודו הראשון, כל הונו ורכושו תפארתו והצלחתו? מי האיש אשר מוח בקדקדו יאמר, כי טוב האופן האחרון מן הראשון? כשם שהוא באדם יחיד כן הוא בצבור גדול, עלינו לעמול הרבה, להתפתח ולהתכשר לאט לאט אל היעוד הלאומי, וכל עוד אין כח וכשרון בנו חלילה לנו לכסות במעטה החנופה והצביעות או בכנפי הדמיון על מערומינו ומגרעותינו, כי את מי נוליך שולל הלא את נפשותינו, ולא לעת כזאת לנו ללכת שולל. לעת כזאת ובמצבנו זה הפרוע והרע עלינו להביט סביבותינו בעינים פקוחות ולא בכלי מחזה מגדילים ומשנים את קלסתר פני העולם. המגרעות אשר תחסרנה לנו אל כשרון חברה מדינית ותכונתה, רבות הנה, והמאמר הזה לא יכיל את כולן, ואולי נשוב ונדבר עליהן לעת מצוא, אך לע״ע נעיר על מגרעת אחת, הלא הוא העדר מפלגת אכרים בקרבנו המפלגה הזאת היא יסוד כל עם ועם היא הגזע ועמוד התוך ובלעדה לא יכון עם, ומה דלה וצעירה המפלגה הזאת בקרבנו מלבד מתי מעט אכרים מבני ישראל הפזורים זעיר שם זעיר שם, הנה כעשרים אלף נפש יושבים בגליל ערסאן, האגודה הזאת היא גרעין זרע אשר יוכל להצמיח אלה עבותה גדולה, אם נפקדהו לבקרים ונשגיח עליו להניף עליו גשם נדבות ולפרוש עליו מחסה הזה, הלא יבול, ואם לא יבול אז על עמדו יעמוד אך לא יצמה ולא יגדל, זאת היא המטרה וזאת הדרך ילכו בה אוהבי עמם באמת! כל המליצות והדמיונות והתקות יחד לא יצמיחו אף שבלת אחת, רק אם נזרע זרע פעלים נמצא מאה שערים, על אחת מהרבה נעורר הפעם את לבות קוראינו הקולוניות לישראל בארץ הנגב יורדות מטה מטה וצלמות ירחף עליהן, ומה אפוא הרגש הלאומי דורש מאתנו, הלא לתמוך בידי אחינו ההם אשר מהם נשקפה לנו צמיחת קרן למפלגת עובדי אדמה. אין שלטון ללאום ואין תקומה למדינה באפס המפלגה הזאת, אתיו הנה דורשי טובת העם והרבו דברים והרבו פעלים, אולי יבנה הלאום על ידיכם, למה תבנו עליות מרווהים במרום בטרם הוכן לכם יסוד על הארץ, למה תהרסו לעלות על ראש הסולם בטרם עליתם על שלביו מדרגה במדרגה ? מאחת הקולוניות לבני ישראל במחוז יעקאטערינאסלאוו מודיע הסופר לאמר : „סגר עלינו הדרך אין לנו עצה ותקוה, ותושיה נדחה ממנו. הנה כל האכרים מיטיבים ומתקנים את הכלים לעבודת השדה, אף יקנו בר למזרע שדותיהם, ואחינו בני ישראל כולם חובקים את ידיהם, כי שנות הבצורת ותחלואי הבהמות ועוד אסונות כאלה, ומה גם המקרים והפגעים תולדות השנה שעברה, כולם יחד הרסו ויחריבו את מכון מצבם ועתה רישם ומחסורם אכף עליהם ללוות כסף בנשך מיד בעלי הכסף, ונשך ומרבית למכביר ישלמו להם, האכרים מבני עם הארץ ישיגו כסף די צרכם מיד חברות שנוסדו לזה ואך מצער הוא אשר ישלמו בעד המלוה אולם החברות נועלות דלת בפני היהודים, והיה אם גם נדיבי עמנו יכלאו את חסדם ממנו — ואבדנו״. כן יריד הסופר בשיחו, והאם לא למותר יחשב להוסיף עוד דברים מעוררים, להעמיד רוח והצלה לאחינו עובדי האדמה הטובעים בים צרה ? ישועה כזאת תחשב בצדק לישועה כפולה ומכופלת היא תוציא מן המצר למרחב את האומללים ותקיים נפשות רבות בישראל, אף גם תכונן אבן הראשה ויסוד איתן וחזק לבנין הלאום, אשר מבלי מפלגת אכרים אין להעלותו על לב כמבואר. לא טוב מגורל האכרים היהודים היה גורל הסוחרים היהודים בטאקאריעווקא, הכפר הגחמד אשר בגליל טאמבאוו, טאקא- ריעווקא טאקאריעווקא הגם עליך עברה כוס? כן קראתי מנהמת לבי, בבוא אלי השמועה במכ״ע העברי הרוסי 8 כי היה שם דבר הפקיד אל בני ישראל, לאמר : קומו צאו מן המקום הזה, ויקומו וילכו, ותטהר אדמת טאקאריעווקא ותהי הרוחה. מה הקינה הזאת על שברה, הגם עליה נפקח עין ? כן אזני תשמענה מסביב, שאלות משאלות שונות, ואולם הניחו נא לי, ואספר לכם את מראה עיני ואת משמע אזני בטאקאריעווקא, ואת הגות לבי על אדותה, ואז אראה אם לא גם אתם כמוני תנודו לה. בשנת תרמ״א כשני ירחי עמל אחרי המהפכה בקיוב, ואני הולך למסעי בארץ רוסיא, עברתי בגלילות וואלין ופאדאליא ותשאני מרכבת הקיטור לרוסיא הפנימית ותחת אשר מחוץ לגבול הפנימית״ ראיתי המון בני ישראל אצל כל בית נתיבות בכל עיר וכפר אשר תעמוד מרכבת הקיטור מלכת, מספר שעות או דגעים, החת זה ברוסיא פנימה מעטו ויצערו בני ישראל לעיני, ולעומת שהרחקתי ללכת כן נגרע ממספרם, עד כי בשבילי ארעל בואכה גריאזי נעלמו כליל מעיני, לטשתי מבטי אל ימין ואל שכאל, אולי אראה „צלם אלהים׳ אך נסתם ממני חזון, ואני הולך ונוסע מגריאזי בדרך ההולכת לצאריצין, ויום השבת ממשמט ובא, ואחקור דרכי איפה אשבות ביום מנוה משני צדי שבילי הברזל ראיתי כפרים קטנים ודלים, האסורה אל אחד הכפרים ההם, האמצא שם מקום ללון, לא ידעתי את המקום ואת היושבים שם ומפי הנוסעים שמעתי כי ההמון פרוע לשמצה מהאכרים השובבים, ובימים ההם כל איש יהודי חרד לקול עלה נדף רעיונות כאלה התרוצצו בחובי, ובעוד אני הושב מחשבות והנה בחנות מרכבת הקיטור על יד אחד הכפרים, ויבואו אל המרכבה אל המדור אשר ישבתי בו, אנשים יהודים והכרת פניהם ענתה בהם כי אנשים ישרים ונכבדים המה, ותחי רוחי, ואקרב אליהם ואשאלם לדרכם. ומה השתוממתי בשמעי רחוקה אשר לא נמצא יהודי מסביב אף כי נחפש באבוקה ויפצירו בי האנשים לסור אל כפר מושבם ולנוח אתם ביום השבת, ואני בחמדה נעתרתי לבקשתם. באתי אל, nפר וחזיתי בו את אשר לא הסבנתי לראות בכפרי רוסיא הון ועושר על כל מדרך כף רגל, רחובות מכוסים ברצפת אבנים, גנות ופרדסים, בתי מדות להעשירים, ואחלי האכרים אף הם עומדים שדרות שדרות לבנים כשיד, דמיתי כי כפר אשכנזי לנגד עיני לא נראה ריש ומחסור, עצלות ושפלות ידים, אך שפע עושר והצלחה חריצות ופריה הטוב מה זאת, שאלתי, מה נבדלו האכרים חבריהם ושכניהם בהכפרים אשר מסביב ? האלה לטובה מכל אולם על השאלה הזאת מצאתי תשובה ברורה בשיחתי את היהודים וגם את האכרים כשתים עשרה שנה לפני הימים האלה היה הכפר הזה עזוב ושומם ככל הכפרים אשר מסביב אך מאז כוננו את מסלת הברזל ויבואו שמה היהודים ויתורו את הארץ ותמצא חן בעיניהם, כי שמנה ופוריה היא ואין קצה ליבולה, ויכוננו שם את מושבם ויקנו בר, ואת הבר אשר יצברו, ישלחוהו במסלת הברזל, והשער עלה על כל תבואת השדה וקנאת סוחרים הולידה חריצות כפים, והאכרים בראותם כי יש לכסף מוצא ויחדלו מתת בכוס עיניהם ויתעוררו לעבוד בחריצות, ורבים אשר עשו עושר ויבנו להם בתים, וטרם באו היהודים שמה היו עניים מרודים או שכורים להוטים, ראיתי ונתון אל לבי כי האכרים הזקנים ובעלי דעה הם יבינו את כל הטוב והחסד אשר עשו להם היהודים, בעל הבית אשר שם גרתי אחד מזקני האכרים סמל דמות אכר רוסי לכל משפטיו וחוקותיו הוא אב את היהודים בכל לבו, כי המה הרימוהו מאשפות, טרם באו שמה חבק אשפתות, ולא עבד את שדהו, כי התעצל וישתקע בתאות השכרון אשר רבים חללים תפיל במקומות ההם, ויהי כאשר באו היהודים ויעוררוהו ויהי לאיש אחר, והנה הוא עתה בעל בית נכבד בכפר מושבו, והוא ועוד אכרים כמוהו קרבו כמו נגיד את הסוחרים היהודים וכבני חורים ישבו שם היהודים ויעשו ככל מצות הדת, וכהתאספם להתפלל ויבואו האכרים לשמוע אל הרנה ואל התפלה, ולא הרסו לבוא אל הקדש פנימה אך בדרך כבוד נצבו מרחוק ויתענגו, אולם לא כמוהם האכרים הצעירים אשר מחדש באו המה לא ידעו פעלי ישראל, המה הביטו אל המצב ההוה ולא ידעו ידי מי זמי עשו שם את כל החיל והעושר הזה, מי הוציא שם את האכרים מאפילה לאורה, ומתאות שכרון לחריצות ולחיי כבוד ועונג, מי ידע את שם הכפר טאקאריעוזקא טרם באו שמה היהודים, ועתה נודע השם הזה בקעניגסבערג ובמעמעל, כי היה חכפר הזה למרכז בתי המסבנות ולגורן בר מכל הסביבות, ובעקבות היהודים יצאו כעת גם סוחרים רוסים, ועתה כבר כלאו היהודים את תעודתם, ואין חפץ עוד בהם, יציאת היהידים מטאקאריעווקא לא תמצא מקום בספר קורות ישראל אשר יכתב בדור נולד, בכל זאת כמה נאה פרק זה ומה נכבד הוא לכל משכיל לחקור אל תכליתו! מגוויבעא החדשה ומטאקאריעווקא נסב את עינינו ונביט אל ארץ הצבי, קוראינו יודעים את כל העמל והתלאה אשר ישאו שם אחינו הנכבדים עולי ציון, ורשת המסיתים הפרש לרגליהם, והאיסורים והמפריעים מעד הממשלה וכל שאר המכשולים אשר לדאבון לבנו יצרו צעדי אחינו שם. ע״ד מצב הענינים שם תקראו בגליון הנוכחי את דברי הסופר מירושלים המדבר בזה ברחבה, רק באחת נשית נוספות על דבריו בשורה טובה ונעימה אשר תהיה למשיב נפש לכל חובבי ציון ולכל הדבקים בהענין הנעלה ישוב א״י, וזה הדבר: השוע האדיר, הבאראן דע הירש, שם את לבו אל ענין ישוב א״י, ונחומיו נכמרו על האומללים הנתונים בעוצר רעה ויגון, וימלא את ידי פקידו האדון ווענעציאני הנודע, לנסוע לארץ הצבי ולתור שם ולראות את מעשי הקולוניסטים, ואם יוכח לדעת, כי ראוי לתמוך בידם אז יפתח הבאראן דע הירש את אוצרו הטוב, ותהי הרוחה להאומללים, ווענעציאני! ווענעציאני: רבבות ישראל למוצא פיך ייחלו, שלש מלים מפיך תרבינה להועיל מאלפי מאמרים במכה״ע, הרימה פעמיך לארץ הצבי., רגל את הארץ, צרף מדת חרחמים למדת הדין, פתה פיך ויאירו דבריך, ומנדבות פיך נשמע עלצלי שמע : הועה יצא לאוד Prpowiesti gendy i myi 2 almdu iMirasza Spolszczoe przcz Daida nlo Cea 1Rb. tmy k ברית עולם Obrzezanie 2 Staoiska Obrzndk0- vego Chiurglzneg i iieniczreg0 przelozr z nceckiego DaidR00 Dostat mzna rkani i. . n- 0 na 1lomackiemn, V eicarni P Szapio a Nal kach 71Zzucker nn 31. עכטע זיידענע שווייצער מיללער-גאזע , פיר מיללער, אוי בוימוואללעוי עם אונד וואללעגעם גלאספ, האנדשוה, טטער פיר האנדשוה פאבריקאנטען, עמפפעהלט. A. S. Wachholder arsha Nale i9 האטעל פלאנטאזש מינדערשטראסע אמשטרדם אונטער דאבינאטס אויפזיכט ערעפפנונג מאיי דיעזעס יאחר גלור לבל. יש תחת ידי סקלאד (עססיג עססענץ) מפאבריסען מובתרים מחו"ל מן 80 עד 100 גראר. ויכולים לעשות מן א׳ קווארט 40 קווארט חומץ טוב, והמקח בעד כל פונט 42ק, והרוצה להשיג פרובע ישלח א׳רו״כ על אדרעס שלי . S. Ryzsii. B BoaseR Bapmack. ry6. PeakopyTae. TABoA אדרעססא שלנו S. ncoy Bapmaa. S. Soimski r Warszawie. Dzika ו25 א ילף יצא לאור ס׳ שנאת עולם לעם עם נחום סאקאלאוו, וארשא, דזיקא 25 ת. במחיר 1 רו״כ ישיג כל דורש את הספר הזה מיד המחבר או מיד הרעדאקציאן של הצפירה (האדרעססע של המחבר הוא ג״כ: ווארשא, דזיקא 25 ת), והקונים סך כסויים יקבלו הנחה כנהוג H. ooony, ע Bpmsyaa 25. N. Sokclow, arscla, ka 25 א. יצא לאור מגילת אם תר השניה, נעתק משפת אשכנז ונתקן כמעט כולו מחדש לרוח היהדות ולרוח השפה העברה, מאת יצחק בן משה רומש, בע אמ״ח ס׳ כור עני, קנאת ספרי קדש, וס׳ שלמת רשעים החפץ בו יפנה על האדרעססע. re . Pyuz 2 r. ez o. 9י. מס׳ ידיעות הטבע להחכם א׳ בערינשטיין יצאו כעת עוד הוברות ה׳ ו׳ ) מקח כל חוברת 30 קאפ׳ ויוכלו לשלוח ע"י פאסטמארקען על אדרעסע: MI. . Sao Bapma. — הנני מוריע בזה, כי הבינותי סקלאד גדול של אינדיגא אילינפארבען וכל יתר המאטעריאליען הנחוצים למלאכת הצביעה, כל העוסקים במלאכה זו יוכלו לפנות אלי וישיגו את אשר ידרשו הכל בסחורה מהודרה ובמקת השוה. א. זאמעלזאהן האדרעססע שלי. A. Saeaco , 100 דיא פערוואלטונג דעס אינסטיטוס פאן מינעראללוואססער דער דאקטארען ה׳ לאנגאווסקי אונד סמאצינסקי אין קראסינסקישען גארטען, האט דיא עהרע צו בענאכריטיגען דען געעהרטען ארצטע אונד פובליקום, דאם דיא ערעפפנונג דער קוריר סעזאנס דען 15 מאיי זיך אנפענגט. אים נארטען דעס אינסטיטוטס פאן 6 ביז 10 אוהר מארגענם, ווערדען אללע מינעראללוואססער אין דער קוועללען טעמפעראטור, גערייכט פיר פערזאנען וועלכע פערארדנעט אוזט איינע קור דעם גאנצען טאג הינדורך, ווערדען אייזען ויכי—זאדא—אונד זעלטצער-וואססערן אויף נלאזעד הערויס געגעבען, צו יעדער צייט, ביז דיא שליסובג דעס גארטענס, אויסער דעם ווערדען טאגליך (דיא פייערטאגע אויסגענאממען) מינעראללבאדער הערוים געגעבען, אין שפעציעל דאצו איינגעריכטעטע וואננען, אין דער אקציען בארע אנשטאלט בייא דער בריקע. דער אייננאנג אינס אינסטיטוט איסט פאן דער לאנגע שטראססע דורך דעם דרעזדענסקי האטעל, אדער דורך דען קראסינסקישען גארטען. זה שמנה שנים אשר בעלי יעקב בן משה יצחק פלייקאווסקי מעיר האראל פלך פאלטאווע עזבני (חודש ימים אחר חתונתנו) זה לא כביר נודעתי כי היה בעיר יעלעץ ארלאווער גובערניע אצל הטבח צבי פאלאנסקע, ועקבותיו לא נודעו, ואלה סמניו : קומתו ממוצעת, שנותיו כעת לערך מ״ה, שערותיו ושער זקניו שחורות ושיבה זרקה בם, פניו לבנים, עיניו ירקרקות כהה (גרויא), מסחרו היה בתבואות השדה, וידיו רב לו לכתוב עברית וגם רוסיש, וכל היודע ממנו ייטיב להודיענו ע״פ האדרעסע דלמטה המבקשת קיילא בת משה ליב דאשעווסקי מכפר שאבעלניק מחוז! טשירגין. B7 . Cay )Nien. y6yonoy Paainy Moעy peeaו. שאלות ותשובות לה׳ זיידעמאן הס׳ נמצא בידינו ומחירו 3 רו״כ עם פורטא, להחותם א״ע בשם הרב משה בהרה״ג יוסף הכהן, המודעה שלו חשודה בעיננו, וב״ס היא חתימה מזוייפת, לה׳ פעמדראתיויסטן, אט אין למו עם הבקירה בנאליצען.

|1883-05-22| מכתב עתי משמיע חדשות יוצא לאור אחת בשבוע, מאת חיים זעליג סלאנימסקי. תוכן הענינים דברי דדםים, ראפסגאט. ארקאוו. החכנות לחג הכותרת.. צופח לבית ישראל הודעות. שאלות ותשזבות. דברי הימים השר וואדינגטאן, הציר השלוח מאת ממשלת צרפת לעיר המעטירה מאסקווא, למלא שם את מקומה בין הקרואים אל הג הנתן הנזר בראש קיסר רוסיא ור״ה בעברו דרך עיר ברלין התמהמה שם כשני ימים רצופים, ויסר אל ארמון הקיסר ווילהעלם ואל ארמון יורש העצר, ויבקר גם בהיכל הנסיך ביסמארק, ויהי לו שיח ושיג עמהם בעניני המדינות, והמה קדמו את פניו בכבוד גדול ובאותות אהבה נמרצה: והוא טרם עזב את העיר ברלין, דבר נפל מפיו לאמר: „הפעם רותה נפשי ענג בברלין״ לדבר הזה גדולים חקרי לב בין חוקרי עניני המדינות, ואלה לאלה שואלים: אי זה רעיון מדיני צפון במסע השר וואדינגטאן? השר הזה כהן בימי גאמבעטטא בכהונת שר החיצון בצרפת, ויעשה לו שם גדול כשם הגדולים חכמי חרשים בעניני המדיגות באייראפא. הוא היה בין ראשי המדברים באסיפת הקאנגרעסם הברליני ועוד היום, אף כי משרת שר החיצון נתונה על שכם איש אחר הלא הוא השר שאלעמעל לאקור, והשר וואדינגטאן למראה עינים בל יגע כמלוא השערה בפקודות רעהו, בכל זאת על דברת יודעי דבר, עוד כאז כן עתה רוחו מתהלכת באופני ממשלת צרפת בענינים אשר בינה ובין שאר הממשלות, והנה שר נכבד ורב פעלים כמוהו כי יסתופף בהיכלי ראשי הממשלה בברלין, הלא דבר הוא! ברור כשמש, כי השר וואדינגטאן כונן אל המטרה, להבטיח את ממשלת אשכנז כי השרים החדשים בצרפת לא יחפצו ריבות וסכסוכים עם ממשלות אייראפא אך השלום הוא תאות נפשם; ולא דבר ריק הוא, אשר תבקש ממשלת צרפת את נתיבותיה להתרפס לפני אשכנז ולקנות את אהבתה,. הברית המשולשת אשר קמה בין אשכנז ואוסטריא ואיטאליא הפילה על צרפת אימתה ופחד, ממשלת צרפת רואה כי היא משולחה ונעזבה כמדבר, ותירא מאד להראות פנים נזעמים נגד אגודת שלשת הממשלות, ובעל כרחה היא מראה להן סבר פנים יפות למען יאמינו בה ויבטהו כי ענוה ואהבת שלום כל ישעה וחפצה: ומה גם כעת בהתכונן ממשלת צרפת לרשת ארצות ולעשות מלחמות באזיא ואפריקא הלא קרבת ביסכארק לה טוב. על כן בחר וואדיגגטאן בעת הזאת להחליף אמרי נועם עם ממשלת אשכנז, ואחרי חג הכתר במאסקווא פניו מועדות לעיר וויען לקחת גם שם דברים עם שרי הממשלה ולפי ר- מחירו באשכנז: 14 רייכם מארק לשנה. בעססרצך 8 פל׳ נשנה. וכן לרבע שנה. שכר מידעות : מכל שורה קמרה 5 מאס׳. ופשורם רחבה 10 ק5פ'. - s)ת ברוסיא ופולין. סשוח במוקדם לשנה5רוכ. 5 לח׳ שנ 5)2"כ. ל לרבע שנה 150 ררכ. ביתר הארצת 20 פראנס. בiפריקא 5 דאלאר. Bccce5 הנשמע, נכונה ממשלת צרפת לתת על שכם וואדינגטאן את המשרה להיות צירה בוויען וגם הדבר הזה אשר תבחד ממשלת צרפת בחכם מדיני נבון תחבולות כזה, להושיבהו בחצר קיסר אוסטריא אות היא כי צרפת חרדה מפני הברית המשולשת, ועמלה להתקרב אל הממשלות אשר בברית החדשה הזאת, אולם בעוד אשר השר וואדינגטאן החזיק בכפות המנעול בדלתי היכל ביסמארק ויתנה אהבים עם ממשלת אשכנז, ביום ההוא היה בעיר ברעוו בצרפת חג עצרת לבעלי החברה „להנפה עצמותיהם למען הרבות כח ועצמה׳ (גימנאסטיק אונד טורן -פער- איינם- פעסט) ובין הקרואים הופיע גם שר הפנים לממשלת צרפת ה׳ וואלדעק- רוססא, ויבואו שמה גם צירים שלוחים מעל- זאסס ולאטהרינגען, וידברו רתת דברים כמתלהמים לרוח צרפת ולקלון אשכנז. ואל החג ההוא באו גם ראשי חברת אוהבי מולדתם (פאטריאטען-ליגא) החוצבים להבות אש שנאה נגד אשכנז, והמה השמיעו קול ענות גבורה ותרועת מלחמה בלהט הטיף דברים אף הוא לרוה כל הקהל הגדול הזה, ויהי החג הזה כמחזה מול מחזה, המתנגד בתכונתו ובמטרתו אל מסע השר וואדינגטאן לברלין. הן אמנם רוב מכה״ע הצרפתים קמו נגד שר הפנים ויקראו לו: מה פרצת עליך פרץ לבוא אל החג ההוא ותקטן עוד זאת בעיניך ותשלח גם רסן מעל פיד לדבר דברים כבעל דמיון ולא כחכם מדיני, — אולם כל המאמרים האלה במ״ע הצרפתים לא לעזר ולא להועיל היו, כי ממשלת אשכנז נפלה על המציאה ותחזיק בשתי ידיה במקרה הזה ומלתה על לשונה לאמר: איך נוכל לבטוח בממשלת צרפת, אם היא כמכונה אשר יתנגשו בה ידות האופנים, וואדינגטאן מבקש שלום ורודפהו ושר הפנים וואלדעק- רוססא שואף אל המלחמה, ומה הבטחון על ממשלה כזאת הקרועה ושסועה פנימה? וכן קלקל וואלדעק- רוססא מרחוק את אשר בקש וואדינגטאן לתקן, ומופת ברור על הקלקלה הזאת הלא הוא המאמר במכ״ע נארדד׳ אללג׳ צט״ג כלי השרת של ביסמארק. המכ״ע הזה הביא בטנא לקראת וואדינגטאן עתרת אמרי נועם ואהבה, וכמעט שבאה השמועה מצרפת על אודות החג הזה, והנה לפתע פתאום הפבה „הנארד- דייטשע" את פניה ותשנה את טעמה, ותחל לראות נגעים ופגעים במקום אשר ראתה לפני זה אור יקרות; לא העתיקה דברים מכל מכה״ע הצרפתים אשר העבירו תחת שבט הבקרת את שר הפנים וואלדעק רוססא ויתנוהו לאיש אשר ראשו סחרחר ויצרו גדול משכלו אך בדקה ומצאה מבה״ע אחד ari שהדפים בימים האלה מאמר שטנה נגד אשכנז, ובו יכתוב עליה מרורות, כי בימי המלחמה העלתה על המוקד בית מלא אנשי צבא פצועים מצבא צרפת, וסוף דבריו לאמר: ראוי לזכור דבר זה בעת הזאת אשר נמצאו אנשים המטיפים לשלום עם אשכנז. את המאמר הזה העלתה „הנארדדייטשע" בחכה, ובעבורו הפרה את עצת וואדינגטאן ונמנעה מלברכו בברכת הפרידה, כארח למכה״ע המדבר בשם חממשלה, ויהי הדבר לאות, כי אשכנז תמאן להתקרב אל צרפת, וכל חפצה להכניע את צרפת ע״י הברית המשולשת, שהיא כחרב התלויה על צוארה, ולא יסור פחד מלבה ויראת הממלכות תהיה על פניה תמיד, זה הוא חפץ ביסמארק, לכן בכל עת אשר צרפת באמת ובתמים תקרב אליו לתת לו את בריתה שלום, הוא בפיו ידבר שלום ומדי דברו ימצא תואנות ויחפש תנואות על צרפת, כאשר מצא הפעם את המקרה הנ״ל ויהי לו לכסות עינים לפני אייראפא כולה לאמר: הביטו נא וראו איך נוכל לבטוה בממשלה כזו אשר דרכה לא נכון לפניה ועתידותיה לוטות בערפל. — ואם נחפשהדרכי צרפת ונחקורה על מה זה ולמה היא עמלה להתקרב אל הברית המשולשת של אשכנז ואוסטריא ואיטאליא, ומדוע לא תתכוגן נגד הברית הנ״ל ברית משולשת בין רוסיא וצרפת ואנגליא, והיו אפוא כפות המאזנים אשר עליהן תלוי שלום אייראפא, שוות במשקל ובפלם? לו הצליח ביד הדיפלומאטים להוציא את הדבר הגדול הזה לפעלו, כי אז נסו הצללים והתפזרו העננים הרובצים על שמי העולם המדיני, אולם אין קצה להמכשולים והתתים העומדים לשטנה להפריע את יציאת הברית הזאת מעולם הדמיון לעולם המעשה, שלש הממלכות אשכנז ואוסטריא ואיטאליא באו בברית, יען כי חפציהם ומערכי לבם במאזנים ישאו יחד, אבל לא כן הדבר בשלש הממשלות: רוסיא צרפת ואנגליא: הן אמנם בגבול אייראפא אין חלוקי דעות ביניהם, וגם חצי האי הבאלקאני קבובת הסבסוכים „וצות הגידין״ בין ממלכות אייראפא, חדל מהיות עוד סלע המחלוקת בין רוסיא ואנגליא, יען גם גלאדסטאן הוא צורר לתוגרמא וחפץ בחופש העמים הסלאווים יושבי הצי האי הבאלקאני, וכן גם בשאר עניני אייראפא הנקל הוא למצוא בין שלש הממשלות רוסיא וצרפת ואנגליא צד השוה״ להיות ליסוד מוסד לברית משולשת, אולם נגד זה מחוץ לגבול אייראפא מה רבו ומה עצמו הסכסוכים הגדולים אשר בין הממשלות האלה השנאה הכבושה אשר בין רוסיא ובין אנגליא בעניני אזיא לא לבד אשר לא נשכחה, אך גם הולכת הלוך וגדול, אנגליא צופיה בשבע עינים על כל מדרך כף רגל רוסיא באזיא התיכונה, כי רדה היא פן תפתח רוסיא לעצמה שערי זרח הצופים פני אינדיע, והארץ אפגאניסטאן אשר בין רוסיא ואנגליא באזיא היא כסיר נפוח מאפה ממשלה נכונה: ודעת לנבון נקל כי הארץ הזאת יקרה ונכבדה היא גם בעיני רוסיא גם בעיני אנגליא, ועל כל אלה נוספה זה מקרוב שאלת ארם ארמעניא). הארמיים נלאו נשוא את עול תוגרמא ויבקשו מאתה לתקן תקונים חדשים, ויש גם אשר יבקשו לפרוק מכל וכל את עול תוגרמא מעל שכמם, וזה מקרוב גלתה ממשלת תוגרמא מצפוני חברה נעלמה אשר התכוננה למרד לדבר הזה התעוררה אנגליא, ובאשר יש לה הצדקה על פי ספר הברית הברליני להתערב בעניני אזיא הקטנה, לכן היא דורשת בחזקה מאת הסולטאן לתקן סדרים חדשים בארץ ההיא למען הרגיע את רוח הארמיים ההולך וסוער, ובאמת לא מאהבת תוגרמא ולא מאהבת הארמיים תעשה זאת אנגליא להכנס למענם בעובי הקורה, אך יען עבר עליה רוח קנאה נגד רוסיא, כי השמועה עשתה לה כנפים בארץ אנגליא, לאמר: רוסיא קבצה בלאט את צבאותיה אצל גבול ארם (ויעק 103 )לכן תפחד אנגליא פן תסוב ארץ ארם לרוסיא והנה איך תכון ברית אחדות גמורה בין הממלכות המסוכסבות זו בזו בענינים כבירים כאלה, וכן הוא הדבר גם בין אנגליא ובין צרפת, בראש כל הסכסוכים אשר ביניהן עומדים עניני מצרים, הנה כל יודעי העתים השבו, כי אחרי אשר צרפת משכה את ידיה כמעט לגמרי ממצרים אם כן אפוא לא יהיה מקום לסבסוכים בענין זה בינה ובין אנגליא, אך עתה נראה את ההפך במקום שאלת מצרים עלתה שאלת תעלת הזועץ, לא למען רשת אדמת מצרים הקריבו האנגלים את חייהם ואת מאודם, אך למען תעלת הזועץ המחברת את הים התיכון עם הים האדום, את התעלה הזאת תחפוץ אנגליא לעשות לרשות היחיד לה לבדה, ומה רב עסלה ויגיעה אשר תיגע זה שנים רבות למען תגיע אל המטרה הזאת השר ביקאנספיעלד קנה לאוצר אנגליא את רוב שטרות חברת בעלי הזועץ, וגם המלחמה בשנה שעברה קלעה אל המטרה הזאת, ואחרי כל אלה הנה זכות בעלים במקומה עומדת וראש בעלי התעלה הצרפתי המפואר ה׳ לעססעפס לא מחל מזכותו כמלוא נימא, על כן עלה כעת בלב גדולי אנגליא הרעיון לחפור תעלה חדשה אשר תחבר את הים התיכון עם הים האדום, אך החברה הצרפתית עומדת על כנה בתקפה ובזכותה ומתנגדת אל חפץ אגגליא, כי על פי ספר הברית אשר בינה ובין ממשלת מצרים, אין הצדקה להממשלה לחפור עוד תעלה מלבד תעלת הזועץ, ונגד זה ממשלת אנגליא תוכיח בחשבונותיה כי כמעט כל מעבר האניות והכבודה בתעלת הזועץ מארצה הם, ואיך תוכל לשאת עליה עול בני נכר. הסכסוך הזה הוא רק פרק אחד מפרקי השאלות השונות אשר בין אנגליא ובין צרפת. ממשלת צרפת מתאזרת בחילה לכבוש את קאנגא ואת מאדאגאסקאר, גם תחגור בעוז מתניה להלחם עם יושבי טאנקין באזיא ולטעת שם את ממשלתה, ונכון הדבר מעם צרפת לשלוח שמה אנשי צבא המונים המונים, ועל כל אלה תביט אנגליא בעין זעם, ומערערת נגד זכותה של צרפת ומתרעמת על חפצה — ואיך יתבן שלום אמת וברית אחדות בין ממשלות כאלה? הנה על כן, בעבור כל המכשולים האלה, הצעת ברית משולשת בין רוסיא ואנגליא וצרפת למכ״ע, היא מן הדמיונות שלא יוכלו לצאת לפועל, ועל כן לא יפלא הדבר בעינינו, אשר צרפת תבקש נתיבות אשכנז כי לא טוב לממשלה כצרפת להיות בודדת במועדה בלי משען ומשענה ומבלי סמך וסעד (חדשות בקרב הארץ) ה׳ סובארין מו״ל „הנאוואיע וורעמיא׳ קבל על עצמו עבודת מלצר להלעיטנו בשמועות חדשות לבקרים מן הועד הראשי לפתרון שאלת היהודים, הוא האחד המציץ בפרדס ההוא ומביא לנו בטנא רמונים שונים מאד אשריקטוף שם... זה מקרוב הביא את השמועה, כי אחד היושבים בסוד סנהדרי גדולה ההם, חוה את דערו לתת להיהודים ברוסיא חוקה אהת ומשפט אחד עם כל יושבי הארץ; ובהביאו את השמועה הזאת לא עצר כח לכלא את רוחו, ויוסף עליה נופך משלו לאמר: „ואת היא רק דעת יחיד, ואין משגיחין בבת קול כזאת״ והנה הפעם הביא עוד שמועה תדשה, לאמר: כי אחד האצילים העשירים הנבחר זה מקרוב על הועד, כתב מאמר ע״ר שאלת היהודים, ונעתקו ממנו העתקות להפיצן בין גדולי הפקידים, ויסוד המאמר הוא להוכיח, כי נחוץ הדבר לפתו לפני היהודים שערי רוסיא הפנימית (קור ווארש׳ 119). אי זה קשר יש בין דעת יחיד שהביאה הנאוו׳ וור זה מקרוב ובין המאמר שהודיעה ענינו כעת, ומה ימריץ את הנאוו׳ וורעמיא למחר ולהודיע בקהל ע״ד ענינים אשר עוד לא גמלו ולא בשלו במקום שם הובאו אל כור המבחן? לע״ע הדבר הזה הוא סתום וחתום, רק אחת היא קרן אורה אשר תופיע מעל פני הנאוואיע וורעמיא, כי שמרה מחסום לפיה ולא קדמה בשמתה את פני השר פאהלען בהנתן המשרה על שכמו להיות לראש הועד ה׳ סובארין לא ישיש על הבתירה החדשה הזאת על כן אות לטובה הוא. שאלת היהודים נדתה כרגע מפני הענין הכולל העומד על הפרק, הלא הוא חג הנתן הנזר על ראש הקיר״ה. אחב״י בכל מקום שהם מתעוררים להראות בעליל את ראשי אהבתם לארץ מולדתם ואת אמון רוחם להממשלה, חרף שוטניהם ומנדיהם, ולמרות כל המקרים והפגעים הארונים. קהלות רבות מתקנות ענינים נכבדים למעשה הצדקה, אשר יהיו נזכרים ונעשים לזכרון החג הזה. כבר הודענו דבר בעתו את אשר החליטה קהלת קישינוב לעשות לזכר חג הכתר; בעקבות הקחלה הזאת יצאה גם קחלת קאוונא. הקהלה הזאת השכילה בטוב טעם ודעת לתקן דבר גדול, היא יסדה בתי למוד מלאכה ללמד נערי בני ישראל מלאכת כפים, נם אין כסף, והנה כעת אנשי מעשה נדיבי לבב קמים על נדיבות ומעוררים את אחיהם להתנדב לטובת הענין הנכבד הזה, להמציא לו מקור לא-אכזב אשר ממנו ינק תמיד הקחלה יעדה לזה 800 רו״כ מכסף מכם הבשר גם קבלה עליה לתת מדי שנה בשנה 1500 רו״כ לכלכלת בית הלמוד, והנה מסת כסף זאת עוד לא תספיק, אך בל״ס תרבינה הנדבות וחפץ המתנדבים בידיהם יצלח. בכל עיר ועיר מקום שם הגיעה פקודת המלכות לבחור חברת אנשים לשלחם לכאסקווא המעטירה, ישתוקקו גם אחב״י למען יזכה גם אחד מהם להיות בין הצירים, אולם חיבת מצוה זאת והרדיפה אחרי הכבוד ותאות הניצוח היורצאת מן הקנאה והתחרות, עושים לרוב את הבחירה—למלחמה בשלום. כבר הבאנו סיפור מעשה כזה מעיר ווילנא, ששם התנגד ראש העיר בכל עז, לבל יבחרו יהודי בין הצירים החולכים למאסקווא. אך מחשבתו הופרה, ורוב הנבחרים בחרו באיש יהודי ה׳ קלאצקא. סכסוכים כאלה היו גם בערים רבות ברוסיא, ומספר היהודים אשר זכו להיות נבחרים לצירים אך מצער הוא, בין יחידי סנולה אלה נמנה מקאמיענעץ פאדאלסק, ה׳ לעווענסאהן, ומטאגאנראג. הגביר האדיר יעקב פאליאקאוו, אחי השר שמואל פאליאקאוו מעיר קוטאים בקאווקאז מודיע סופר מכה״ע „העברי הרוסי״ כדברים האלה לאמר : אנשי בית המועצות בעירנו נאספו לבחור מקרבם בשני אנשים, לשלחם למאסקווא בשם עדת העיר והגליל, ויעלה הגורל ברוב דעות על איש גרוזיני ועל איש יהודי ה׳ ריזינאשווילי מילידי הארץ ההיא, והגרוזינים קבלו ברצון את מוצא דבר הבחירה, אך הארמיים (ארמעניער) קמו נגד הבחירה, כי חרה אפם עד מאד, על אשר זכה אל הכבוד איש יהודי ומקרבם לא נבחר איש, ויחלו לחתור בכל עז לבטל את דבר הבחירה, חקרו ודרשו בספרים חדשים וגם ישנים, למצוא הק הגודר גדר בעד איש יהודי מפני מעלת הכבוד כזאת אולם מאומה לא נשאו בעמלם, ויתחכמו בדרך אחרת ויערכו אל הממשלה מכתב בקשה להסיר את המשרה מעל שכם האיש היהודי ריזינאשווילי ולתתה לטוב ממנו, ויאספו אליהם כל חוטבי עצים זשואבי מים לחתום על מכתב הבקשה, ויגישוה אל שר הגליל אך השר לא נתן לבו אליה וישיבה ריקם בלא כלום. כעשן לעיני שוטנינו הוא אשר ישלטו היהודים בנכסים רבים בוואלין ובפאדאליע בתור חוכרים או פקידים ומשגיחים צוררי ישראל הוואלינים שמעו מרחוק, כי בארצנו פולין, בעיר פולטוסק, ובפלאצק ועוד, האצילים נוסדו יחד לנהל מסחר תבואת אדמתם מבלי עזר היהודים, ובאיצטגנינותם מרחוק ידמו כי באמת נגזרו היהודים מן המסחר ועסקי האצילים עולים כפורחת וכבר עבר עליהם רוח קנאה, ואלה דברי הסופר משם למכה״ע שץ בי אתם אחינו אשר מעבר נחר הבוזג׳ הגרתם בעוז מתניכם לצאת מעבודת המלוים ברבית ולהרחיק מעליכם את כל הרוכלים והתגרים אנשי הבינים, על כן תיסדו בתי משקה לנוצרים, להוציא את העסק הזה מיד היהודים, גם תיסדו חברות למסחר לא כן בינינו בוואלין, לדאבון לבנו אצילינו הוזים שוכבים בחיק העצלות, לא דרכיכם דרכיהם ולא מחשבותיכם מחשבותיהם בעבודה געלה נפשם, וכל חפצם להיות מלאכתם נעשית ע״י החוכרים, לכן כל בתי משקה וכל בתי ריחיים וגם האוזות וכל אשר בהן, גתונים נתונים ביד היהודים ולא יותר מעשרים למאה בעלי נכסים עובדים ושומרים את אדמתם בכבודם ובעצמם תמיד נשמע מפיהם תלונות, כי ההמון יושבי הכפרים שובבים ופרועים לשמצה הם, כי אין מוצא להשיג כסף במלוה, כי מוכרחים הם למכור יבול אדמתם במחיר אשר יתן להן היהודי, ועוד תלונות ותרעומות כאלה, ואם ינסה אחד החרוצים לשלוח את תבואת שדהו לדאנציג או לקעניגסבערג, אז יעלה שברו בהפסדו ומובטת הוא לצאת משם וידיו על ראשו; ואולם לא כן היהודים, מקור נפתח להם תמיד להשיג כסף מאת אנשי בריתם, על כן יאמר במקומנו, אין כהיהודים מבינים לשלוט בכפרים ואחוזות, היהודים מסתפקים במועט מבינים להתנהג עם האכרים ולקנות את אהבתם, ובעד כום יה״ש ירבה האכר לעשות בעד היהודי מאשר יעשה להאציל בעד כסף מלא; אין צורך להיהודי בבנינים שונים גם תרבות צאן ובקר לא תסכון לו מאומה, ויודע הוא להוציא כסף מכל נימא ונימא ומכל גרעין וגרעין— אולם תחת זה בקיאות היהודי במציצה, היא תעשהו לספוג שסופג את הכל, סופג וסוחט ומוציא מן הארץ את כל כחה ולשדה עד בלי השאיר מאומה עד כי אתרי שנות מספר לא תוסיף האדמה תת כחה לעובדיה, ומה גם בתי משקה, הן מן העסק הזה לא ימצא הגוצרי אף החצי מאשר יוציא מהם היהודי, זה הדבר, אשר הכעיסו מאד את לבות האצילים, החוקים החדשים מחדש מאיי החוקים האלה הכבידו את אכפם על היהודים וישימו מועקה במתניהם, אבל אין די כח בהם לשים מעצור, ולגדור גדר חזק בפני היהודים, והנה מפני כל אלה, עוד לא נוכל אנחנו להתנשא אל המדריגה אשר אתם עליתם עליה, „לצאת לחופש מעבדות היהודים״ אלה דברי הסופר הצורר מוואלין. אולם מדריגת האצילים בארצנו פולין אשר אליה תאות נפש הסופר הנ״ל איננה נשגבה כ״כ, כאשר יחזה בדמיונו מרחוק, נשיאים ורוח וגשם אין — זאת תורת חברת האצילים, קול דברים שמענו ותמונה עוד לא ראינו, האצילים בפולטוסק ובפלאצק ועוד במקומות אחרים התאחדו לשלוח תבואת אדמתם לדאנציג מבלי אנשי הבינים, נגד החפץ הזה לא עלה על לב איש לפצות פה ולצפצף, ונהפוך הוא, למרבה המסחר ועבודת האדמה טוב ונכון הדבר כי האצילים יעזרו איש את אחיו, הלא קנאת סוחרים תרבה מסחר, ומדוע לא יעסקו גם האצילים במסחר — אולם קורט של אנטיסעמיטיזמוס אשר נזרק לתוך החברות האלה ע״י השתדלות אנשים כיעלענסקי וחבריו הוא הסיר את החברות מן המסלה ויעוה דרכם במשוכת חדק צרה וחשכה, המסחר לא ידע גבול וגדר, ועסק אשר הליכותיו ומטרתו לרוח אנטיסעמיטים לא יוכל להביא פרי טוב. הן כאלה וכאלה עסקים אנטיסעמיטים כבר ראינו למדי, כמוהם היה גם הבאנק האנטיסעמיטי שנוסד ע״י שפיטצעדער לפני איזה שנים, וכמוהו היה גם הבאנק של באנטו בפאריז, ואת כולם נשא רוח, לא יען היהודים כרו להם שוחה— כאשר יתעו הצוררים לחשוב — רק יען אשר על יסוד צרות עין אנטיסעמיטית לא יכון עסק, וטבע המסחר מחייב ופש ושלום ובטחון, אולם גדרים וסייגים יצרו צעדיו ויכשילוהו, ע״כ נוכל להחליט, כי צוררי היהודים שהתערבו בעניני החברות הנ״ל והטביעו עליהן חותם אנטיסעמיטי לא תקנו אך קלקלו ובל״ס ישבילו טובי האצילים למחות את החותם הזה ואז יעשו חיל ויצליחו לא נפלו חבלים בנעימים בארצנו פולין להסופר הפולאני יעלענסקי מו״ל מב״ע 0 האנטיסעמיטי הלבלר הזה חשב כי המשל ופחד עמו בשבט סופרים, ופתגמיו ינשאו מפה אל פה ובני עמו ישוו עליו כבוד יען היותו הראשון ליסד מב״ע אנטי- סעמיטי., אולם כל התקות האלה מעלו בו מעל כל הסופרים זמו״ל מכ״ע הנכבדים מביטים עליו כעל ארח לא קרוא אשר נדחק לעמוד במקום גדולים, מבלי אשר יכירהו מקומ. רוב מכה״ע כרתו ברית לעטם לבלי הזכיר את יעלענסקי ואת מכ״ע שלו Przegl. g. לא בדבר ולא בחצי דבר, רק אחד הוא מכ״ע יפלח וישסע וידוש את מכ״ע הצורר במורג חרוץ ובשבט בקרת חדה ונמרצה, ורעהו מכ״ע Pra 4a לא ישים לב אל „ראלא״ אך כלאחר יד נתן לו הפעם מכה חזקה ונמרצה, כי הדפים מכתב מאת אחד האצילים הפולאנים המודיע, כי כאשר נתפרסמה בקהל מודעת מכ״ע 0l נפתה לבו לראותה ויתתום עליה והנה עבר רבע שנה וכבר היתה לו לזרא כי לא נמצא בה שמץ דבר מועיל רק פתגמים נפוחים מאזרי, זיקי שנאה ומעוררים את משובת ההמון נגד היהודים, ומעתה לא יחפוץ בה עוד, ובשם חבריו האצילים יודיע ליעלענסקי, כי הטובות אשר הוא חפץ לעשות למען האצילים לא יבקשו המה מאתו כי לא טובות אך רעות הנה, „שקיל טיבותך ושדי אחיזרי״! המכתב הזה מאחד קהל הקוראים יעולל ליעלענסקי כאב נעכר ומפח נפש, ועוד יותר מזה, כי גם מכ״ע Sloo אשר בעליו הם גדולי האצילים, וגם הוא לא מאוהבי היהודים, בכל זאת הראלא״ כתועבה נחשבת לו, וכפעם בפעם יחלק לה חבלים באפו ויעיר על שחיתות דרכה ופחיתותה ומפליג מאד בגנותה ואל מי יפן כעת ה׳ יעלענסקי, מכל מכ״ע הפולאנים אין אף אחד אשר יספר בשבחו, ורק הנאוואיע וורעמיע בפ״ב קושרת כתרים לבן-מינה, לא לחנם הלך זרזיר אצל עורב אשכנז. יורש העצר הוא נאמן בבריתו האמת והשלום לב״י יושבי ארצו, ולא יעזוב כל מקרה הבא לידו להראות בעליל כי לא יביט און ביעקב, בימי הפסח שעברו צוה את בנו געארג ללכת לחנות יהודי ולקנות אצלו מצות, וכן עשה והביא לביתו מצות, וכונתו היה ב״ס למען יראו כי אך הבל יאמינו פתאים כי המצות לחם תועבה הוא אשר נגואלו בדם. המבשרים ילכו אנשי צבא מחצרים בחצצרות את הזטר הלאומי : ואל צירי הממלכות הקרואים אל החג יוביל המנצח על החג ופקידיו את המגלות ורצזופה בהן הבשורה הזאת, והיה בערב יום החג יבוא העם להשתחוות בכל בתי התפלה, והקיסר והקסרית, והנסיכים הגדולים ורעיותיהם יבואו לשמוע אל הרנה ואל התפלה בבית התפלה „ספאסקי״, ובעת ההיא יובלו כל שכיות החמדה הדרושות לחפץ החג, מבית פקודות הצבא אל היכל הכתר; וביום העטרה בבקר בשעה השביעית ירעימו כלי התותח עשרים ואחת פעמים, והפעטונים יצלצלו להודיע כי עבודת אלהים ורנה ותפלה תהיינה בבית התפלה „אוספענסקי״. בחצי שעה התשיעית יבוא מחנה חכמימדינות (דיפלאמאטישע קארפס) ואיש איש מהם ישב על מקומו הערוך לו בבית התפלה אוספענסקי, ומן כסא הכבוד עד בית התפלה יעמדו אנשי צבא מזה ומזה. כהנתן אות, כי החל סדר התפלה, אז יבוא יורש העצר ואחריו רבים מבני בית הקיסר ומנסיכי חו״ל, וגם מן הגבירות והעלמות נושאות משרה בארמון המלכות. והיה טרם יבוא כבוד הקיר״ה ורעיתו הקסרית אל בית התפלה, יבא הכהן וזרק מימלואים על פני כל הדרך אשר עליו ילכו, וכהנתן אות כי הכל נכון ומתוקן, אז יבוא הקיסר והקסרית אל היכל הכתר ועלו על כסא הכבוד, ואז יקומו מחנות מחנות לעבור בסך לפני כסא הכבוד, בראש המחנות ילך גדוד רוכבים השומרים לראש הקיסר, ואחריהם עבדי החצר והמנצחים על תכונת הג וזקני האכרים, וראשי קחלות אשר יבואו מפאלען, וראשי הערים וצירי פיננלאנד, וראשי חברות אדוני הנבסים, ופקידים מפקידים שונים, ושלוחי כל גדודי הקאזאקים ושליחי האצילים וראש דורש- המשפט ממחלקת הסענאט הראשונה, ושרי הגלילות וראש הכנסת הגדולה לעניני הדת, וצבא מבשרים נושאי כלי השרת אשר בהם ישטשו בחג הזה, ואחרי עבור המחנה הזה יבואו כבוד הקיסר והקסרית אל תחת חופה נהדרה אשר תנשא על ידי ששה עשר גדולי שרי הצבא במעלות „גענע- ראל-אדיוטאנטים״, וששה עשר שרים כמוהם לימינם ולשמאלם, ואחריהם שאר השרים, והגבירות הקרובות למלכות (שטאאטס- דאמען), וגדולי הרוזנים והנשיאים ממרום נדיבי רוסיא וגדולי הסוחרים ובעלי בתי מלאכה, ואחרי המתנה גדוד רוכבים השומרים לראש הקיר״ה. והיה כאשר יגיע הקיר״ה והקסרית אל שערי בית התפלה, אז יקדם הכהן הראשי ממאסקוי את פניהט בדברים מענינא דיומא, והכהן הראשי מנאוואגאראד יברכם בתבנית הצלב אשר בידו, והכהן הראשי מקיוב יזרוק עליהם מי מלואים, וכאשר יבואו הקיסר והקסרית אל הדביר, מקום שם השער הגדול הנקרא „שער המלכים״, ישתחוו שם שלש פעמים וישקו במו פיהם את תמונות קדשיהם התלויות שם, ואחרי כן יעלו על כסאות-המלכות של המלכים מיכאל פעדאראוויטש וא לעקסעי מיכאלאוויטש, ועל הדום הכסא יונחו כל שכיות החמדה כלי כהונת חג הכותרת, והמנצחים על פקודות היום ההוא יתיצבו איש על מקומו על יד הכסאות וראש המצביא יעמוד בראשם וחרבו שלופה בידו. ואז יבקש הכהן הראשי מנאוואגאראד את כבוד הקיסר, לקרוא באזני העם את תודת הדת גלויבענס- בעקעננטניסס) וקראה הקיר״ה כבקשת הכהן. והיה אחרי כן, יחל סדר חג הכותרת בעצם תומו, וזה הדבר: הקיר״ה ילבוש מעיל ארגמן וישים את הנזר על ראשו ובימינו יקח את השרביט ובשמאלו את תפוח הזהב, וככה ישב על הכסא, ואחרי כן יניח את כלי הכהונה האלה על הכר העשוי לדבר, ואז יקרא לכבוד הקסרית לבוא אליו, והיא תגש ותכרע לפניו על ברכיה, ולקח הקיר״ה את הנזר מעל ראשו ונגע בהנזר בראש הקסרית ושב לשומה על ראשו, ולקח כתר קטן והניחו על ראש הקסרית, ואחרי כן תעטה גם הקסרית מעיל ארגמן עם רביד „אנדרעאס ארדען" ותשוב אל מקומה לשבת על כסא כבודה, והקיר״ה ישוב ולקח בידו את כלי הכהונה, את השרביט ואת התפוח, ואז ישירו המקהלות את המזמור „אורך ימים להקיסר ולהקסרית״, והפעונים יצלצלו וכלי התותח ירעימו בקולם מאה פעמים ואחת, וכל הקהל הגדול יברכו את הקיר״ה והקסרית המכהנים פאר, ויקדו שלש פעמים מרחוק, ורק הנסיכים יעלו על מדריגות כסאות הכבוד להשתחוות שם לפנר כבוד המעוברים. ואחר הרנה והתפלה יחל סדר המשתה. ולקח הכהן הגדול ההכנות לחג חכותרת המכה״ע .pan. Beru מדיע את כל התכונה ההוד וההדר, למעלות בית הקיסר, וכל הכבודה אשר לרגליו בהמון חוגג לשערי מאסקווא. למועד אשר יעדה הממשלה יתאספו בהיכל פעטער כל האנשים אשר נבחרו לעלות במעלות ולעבור בסך, וזה מסע המחנותז פקיד השוטרים ושנים עשר שוטרים מזוינים (זאנדארמען), ואחריהם צבא השומרים לראש הקיסר גדוד הקאזאקים וגדוד חיל הרוכבים, אחריהם צירי עמי אזיא חוסי שבט רוסיא כולם רוכבים על סוסים, וצירים נבחרים מכל גדודי צבא הקאזאקים, וגדולי האצילים בני מרום עם הארץ גם הם ירכבו על סוסיהם, אחריהם עבדי החצר. האחשתרנים הרצים (לייפער) והעבדים הכושים צמדים צמדים ילכו, אחריהם גבורי הציד ועבדיהם המשרתים בחצר הקיסר, אחרירם יסעו במרכבה פתוחה שני פקידים מנצחים על תכונת החג ומעשהו (אבערצערעמאניע מייסטער) ומקלות זהב בידיהם, אחריהם עשרים וארבעה צעירי צבא המלך (קאממעריונקער) שנים שנים רוכבים ושנים שנים הולכים, ובראשם מנהל רוכב על סוסו. אחריהם שנים עשר פקידי החצר ובראשם מנהל. אחריהם יסעו בעגלת צב מצופות זהב האצילים רואי פני הקיסר, והאצילים רואי פני הנסיכים מבית הקיסר וגם האצילים רואי פני המלכים והנסיכים מחו״ל. ואחריהם השרים הגדולים היושבים בסוד המלוכה (רייכסראטה) זאת המחנה האחת, ורוח יהיה ביגה ובין רעותה ההולכת אחריה, בראש השניה ירכב השר ראש כל הפקידים אשר בחצר הקיסר, ואחריו יצא וצץ צבא רגלים ופרשים מן השומרים לראש הקיסר, וכבוד הקיסר יר״ה אחריהם ירכב על סוכו, ואחרי הקיר״ה שר החצר ושר המלחמה וראש המצביא אל מהנה הצבא ומשנהו, ואחריהם כל הנסיכים הגדולים בני בית הקיר״ה, והנסיכים אשר באו אל החג משאר הארצות עם שרי צבאותם ופקידיהם איש על מחנהו ואיש על דגלו, ואחריהם כבוד הקסרית יר״ה תסע במרככת הכבוד (פאראדע וואגען) בתברת הנסיכה הגדולה קסעניא, ובעקבות המרכבה צבא עבדי הקיסרית וראש המטות ינהלם, ואחריהם כל הגבירות הנעלות נשי האצילים ועלמות כבודות הנושאות משרה בארמון הקיסרית, נם העלמות המוכתרות בנימוס כזה בחצרות המלכים בחו״ל ואחריהן צבא רוכבים ופרשים כאשר יגיע מסע המחנות אל שערי העיר ירעימו שבעים ואחד כלי תותח, ואז יגשו גדולי מאסקווא לברך את הקיר״ה ואת כל המחנה לשלום, הראשון לכל המברכים יהיה ראש השרים הנציב במאסקווא, ואחריו יבואו, ראש העיר, בחירי העיר. אנשי המועצה, בחירי האזרחים ובעלי מלאכות, כולם ישאו דגלים, ואחריהם ראשי האצילים אדוני הנכסים (לאנד- שאפט) וראשי הפקידים והשופטים — בהגיע מסע המנות אל שערי וואסקרעסענסקי, ירד כבוד הקיסר וגם כבוד הקיסרית והנסיכים ורעיותיהם, מעל סוסיהם, להשתחות לפני תבנית קדשם הנצבת שם, ובמשך העת ההיא יעמדו כל המחנות מלכת. מן המקום ההוא עד היכל הקרעמעל יעמדו אנשי הצבא לשני עברי מסע המחנות, גדודים מעבר מזה וגדודים מעבר מזה. בבוא המחנות אל שערי הקרעמעל ירד הקיר״ה מעל סוסו, ואחריו הקיסרית וכל הנסיכים ורעיותיהם עם כל הכבודה אשר לרגלם ובראשם הלוך ילכו מנהלים המנצחים על תכונת הג הכותרת, והם ינהגו את כל ראשי המחנה לבית התפלה „אוספענסקי״ זשם תקדם הכנסת הגדולה (סינאדע) והבהנים, בדמות הצלב ובמי מלואים (ווייהוואססער) את כבוד הקיסר והקסרית, ואז ירעימו כלי התותח שמונים וחמש פעמים, ובבית התפלה יזמרו במקהלות מזמור לתודה וכל הקהל הנכבד ישפוך שיח, ואחרי כן יסע המחנה אל בית התפלה הארבאנגעלי, ומשם אל בית התפלה המכונה „בית הבשורה׳ (פערקינדיגונגס קאטהעדראלע) ומשם אל היציע האדום העומד אצל היכל הקרעמעל, וכבוד הקיסר והקסרית יבואו אל ההיכל, ואז ירעיכו כלי התותה מאה פעמים ואח וזאת התכונה לבשר את חג הכותרת לפני בואו. וזה משפט הנתן הכתר על ראש הקיר״ה:שלשה ימים לפני ההג יצאו מבשרים על פני העיר ויקראו באזני העם את הבשורה על אודות החג אלה יקראו בפיהם ואלה יחלקו את המגלות בין העם, ואחרי מנאוואגאראד את פך שמן המשחה, ומשת את הקיר״ה על מצחו ועל עיניו, על נחיריו ועל פיו ועל אזניו, ועל לבו ועל כפות ידיו, ובזמן המשחה יצלצלו הפעמונים, ומאה פעמים ואחת ירעימו כלי התות, ואחרי כן ימשח הכהן הגדול מנאוואגאראד בשמן המשחה את מצח כבוד הקסרית, והיתה כל התכונה הזאת לפני שער המלך אשר בדביר ההוא. ואחרי כן יבוא כבוד הקיר״ה אל מקום הקדש וסעד שם את לבו בסעודת הקדש אבענדמאהל) לפי מנהג קסרי רוסיא, לחם לבד ויין לבד כאשר יעשו הכהנים כן יעשה הקיסר ביום ההוא, אשר ביום ההוא לכהן יחשב וכבוד הקסרית גם היא תסעד את לבה בסעודת הקדש, וככלותם את העבודה הזאת שוב ישובו המחנות והקיר״ה והקסרית ישובו לשבת על כסאות הכבוד לקבל ברבות מאת הכהנים ומאת השרים, בתור „מעוטרים ומשוחים״, והיה אחרי כן יסעו המחנות דרך בתי התפלה „ארכאנגעלי" „בלאגאוועסט- שענסקי״" אל ההיכל, ושם יהיו שלחנות ערוכים למאכל ומשתה הצהרים והקיסר והקסרית יאכלו אצל שלחן מיוחד רק הכהנים הגדולים וראשי השרים משתי המדריגות הגבוהות ישבו אל השלחנות הערוכים בהיכל גראנאוויטא יחד עם כבוד הקיר״ה והקסרית, אך שאר השרים והאצילים יאכלו לחם בהיכלות הקרובים שמה. והיה אחרי כלות ארוחת הצהרים יעזבו הקיר״ה והקסרית את כל הקהל וילכו אל משכנותיהם אשר בההיכל ובמשך שלשה ימים אחרי החג יצלצלו פעמוני בתי התפלה, ולכל יושבי מאסקויא תהיה אורה (איללומינאציאן) ושמחה וששון ויקר. בע״ה פה ראמסנאט יום ב׳ „ואהי תמים עמו׳. בימי העומר התרמ״ג לברי״ע. לכבוד הרב היושב ראשונה לנהל את קחל עדת אהב״י בק״ק ווארשא יע״א, נ״י ויזרח עב״י *) אחד״ש, יען כי ידעתי את לבבו נאמן עם ה׳ אלהינו אלהי ישראל, גם נאמן עם הקיסר הרחמן מושל אדיר המולך על כל ארצות רוסיא יר״ה, אמרתי אבא נא היום לפני מעכ״ת לבקש מלפניו לעמוד על ימינו, למען אעשה הטוב והישר אשר השקה נפשי בו, והיא לאמון לבב נערי בני ישראל תלמידי בית תלמוד תורה במקום מחנה מעכ״ת, לאהבה את מלכם הקיסר יר״ה, לשמור חקותיו כל הימים, להתפלל בעדו אל ה׳ לשמרחו ולפרוס סכת שלומו עליו ועל רעיתו הקסרית יר״ה ועל כל משפחתו הרמה והיה ביום אשר יעשה ה׳ אותו יום שמחה וגיל לכליושבי ממלכות רוסיא, ביום אשר ישימו כתר מלכות בראש הקיסר יר״ה ובראש הקסרית יר״ה, הנני מחלה את פני מעכ״ת לצוות על תלמידי ב״י הלומדים בבית תלמוד תורה, להתפלל תפלה מיוחדת על אריכת ימי הקיסר והקסרית יר״ה, וככלות תפלתם יחלק בין כל התלמידים את מנחת כספי עשר לירא שטערלינג 10 ., אשר שמתי תחת מעיל מכתבי זה, למען יתענגו ביום ההוא בשמחת החג בכסף אשר אנכי נותן להם מעת אשר ראיתי את הוד פני הקיסר ניקאלאי ז״ל, ושמעתי מפיו דברי חן וחסד, באמרו שעוד יבואו הימים, וכל בית ישראל העומדים תחת שבטו ישכנו שאנן ובטח, ומעת אשר עמדתי לפני הוד הקיסר אלכסנדר השני ז״ל, וראיתי רבים מאחינו זשר הורמו מתוך העדה לשבת בכבוד בין ראשי העיר והמדינה, שמעתי גם מפי הודו דברי חן וחסד לא רפתה תקותי שישקיט ו הסערה אשר הרעיש מדינות שונות לדממה, ויחשו גלי ים העף, ויבואו ימי המנוחה והרוחה, וכל בני ישראל במדינת רויא יברכו את הוד מלכם הקיסר הרחמן אלכסנדר השלישי בות תודח וברכת שלום מתוך רב שמחה ורוחה, אור חדש *) המכתב הזה הגיעט מאת השר משה מאנטיפיורי סי״ו בצירוף 10 ליטרו שטערלינג, למסור להרב הגאב״ד דווארשא אשר לא ידע את שמו והאדוהע שלו. ולאשר כעת אין ראב״ד בעירנו, לכן בכדי למלאות רצון כשר זל והפצו, מסרנו הכסף להגביר ה׳ לעווי לעססער נ״י אחד ממנהיגי כעדהה ואשר תהת ידו גם השגהת בתי הת״ת בעירנו, והוא ישלים את הסן הנמאנטיפיורי הנ״ל כראוי לכבודו המו״ל יגה עליהם, עזר וישע ימצא להם מיד מלכם מלן אוהב אמת ושלום. יהי נא חסדו לשלוח אלי שמות התלמידים אשר לקחו חלק במנחתי וסכום הכסף אשר הגיע ליד כל אחד ואחד כאות נפש מוקירו המעתיר בעד טוב עמו loses Mtcorc. הצופה לבית ישראל נלאינו נשוא, כלכל בל נוכל! עוד הפעם איש יהודי מחכמי אשכנז, ה׳ באמבערגער. הרחיב בנפשו עוז לערוך בבית הנבחרים מלחמת הלשון נגד הנסיך ביסמארק, למען יראו כל עמי הארץ את פשעיו כי עצמו ואת חטאתו כי כברה מאד מחרישים ומשתאים ישבו שרי הממשלה בעמק יהושפט ההוא בבית הנבחרים, וישיחו עם לבבם לאמר : האמנם עדת בני ישראל יושבת ארץ אשכנז עוד לא למדה מוסר? הן בהלו נר החופש על ראשיהם, וישמן ישרון ויבעט, ויוציא נגרנו את לאסקער לחרף מערכות ממשלתנו ולגלות כל נעלם, אך בימים ההם עוד שיח האנטיסעמיטיזמוס טרם יצמח לא כן עתה כאשר מאד עצמו צורריהם ומנוחתם עליהם נהיתה, הגם עתה תסיתם גאותם ורום לבבם יוליכם שולל, לצאת במערכות הלוחמים מלחמת החופש והמשפט נגד הממשלה? ויתמהו שרי הממשלה איש אל רעהו, ובאמבערגער שאוג ישאג כאריה, וכזרם אבני אלגביש וגשם מטרות עוז המטיר על ראש הממשלה טאות ואשמות, כולם כאחד הטבעו על אדני אותות ומופתים, כסולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, חטאת עשק ולחץ, חטאת גאוה ועריצות מצודים וחרמים, ועוד כהנה וכהנה. אי בושת ? אי כלמה? ישאלו מכה״ע אשר להממשלה, מי ומה הוא היהודי הזה אשר נשאו לבו להתקלס בביסמארק ואחד מכ״ע הקטנים „מערקישעס אינטעלליגענץ בלאטט״, יספר לתומו כי אחד הפקידים בקר את ביסמארק בהיכלו, ועל כוס שכר נדברו על אודות ענינים שונים, על אודות שכר-מדינה ושכר מחו״ל, על אודות גלומי קטרת ממינים שונים — וגם על אודות היהודי באמבערגער ורוב דבריו בבית הנבחרים, כי הפקיד נגע בזה נגיעה קלה, ויזכיר את שם באמבערגער לחרפה, ויען ביסמארק ויאמר: הלא כבאמבערגער כל בני ישראל המה, הקראת במ״ע נארדדייטשע אללג׳ צט״ג את המאמר בענין זה? ויען הפקיד לאמר : „קראתי את המאמר, ואולם אנכי לא כן עמדי״. כמעט הוציא מפיו את המלים האלה, וירעם ביסמארק בקולו ויאמר לו : הם, אל נא תפצה פה, הן פי הוא המדבר אליך, לך להניע בראשך לאות כי כן הוא, הפקיד הניע בראשו וביסמארק הוסיף לאמר: זכור ימות עולם, בינה שנות דור ודור, מאז מעולם עמדו היהודים נגד ממשלת ארץ מושבם, לא מאהבת ארצם כי אם מגאוה וגודל לבב, באלכסדריא הרבו מצה וסריבה בדבר שפתים ובקסת סופרים נגד מטיביהם ואנשי חסדם מלכי בית תלמי ברומא היה המה סמל הקנאה נגד הממשלה, וגם בצרפת בימי ממשלת נאפאלעאן השלישי היה היהודי קרעמיע ממריבי הקיסר, אף כי הקיסר הזה בן אוני מזעדאן אהב את היהודים ויקרבם כמו נגיד, והנה כמקרהו כן גם מקרה ממשלתי, זכור נא את לאסקער ואת שטראססמאן את לעווע ואת באמבערגער ואת המון עוזריהם״., מבלי דעת מה השיב, פנה אליו הפקיד וישאלהו: האוכל לספר את דבריך אלה? ויאמר ביסמארק: „אחת היא לו״. והנה אם נכונה היא השיחה הנכבדה הזאת, ולא התולים עם „האינטעלליגענץ-בלאטט׳ הנ״ל, כי עתה יש בה תרופה לפצעי לבבנו, הן הדבר אשר נראה כי ביסמארק מתהפך מסבות בתחבולותיו להכריענו, ואין לאל ידו לבצע את חפצו זה. הדבר הזה אות הוא, כי לא קלים אנחנו על כפות המאזנים, ואין די כובד בביסמארק להכריע אותנו בפלס הנסיך ביסמארק, אס שלום יהיה לו בעצמיו אז חיה יחיה עוד עשרים שנה, ואנחנו... הנה על כן נוכל לאמר בפה מלא, כי אם לא נצליח לנצחהו, אולם בכל זאת ראה נראה את קצו ונארכה ממנו ימים. זאת בל יוכלו להפריע גם הקסמים אשר בידי צוררינו, גם „בקשת האנטיסעיטים״ אשר הם עתידים להוציא לאור בהוצאה שניה חזון שא ומקסם חלק הוא בפי הצוררים כאשר יאמר ע״ד ספר כי יצא לאור בהוצאה שניה, סימן יפה הוא לו, אות מוכיח כי הספר מצא מסלות ומהלכים בקרב העם, ולרוב דורשיו יולד עוד חפעם. אולם לא כאלה משפט צוררינו אשר קסת הסופר במתניהם, המה מוציאים את בקשתם בהוצאה שניה, מפני כי בקשתם הראשונה ירדה במצולות כמו אבן וזכר טוב לא היה לה, ופתשגן כתב הבקשה נבלע בתוך אמתחת המכתבים והמגלות אשר בבית פקודות ביסמארק ולא נודע כי בא אל קרבה, על כן ינסו דבר עוד הפעם, אולם לא ככחם אז כן כחם עתה, לפני שנתים ימים היה האנטיסעמיטיזמוס עוד רוח חדשה באשכנז, ושואפי חדשות התלקטו אל תחת דגלה, והנקל היה להצוררים לאסוף חתימות על מכתב הבקשה נגד היהודים, ויהיו כקוטפים פרי בפרדס רמונים, יפן על ימין ויאסוף מלוא חפנים, על שמאל ויקמוץ מלוא הקומץ, אולם עתה אחרי אשר עלתה חלודה על האנטיסעמיטיזמוס, הנה יהיו כמלקטים שבלים בעמק רפאים עוד האנטיסעמיטים יהילו יזעקו בחבליהם ומתהפכים מצד אל צד, למצוא תחבולה להקטין איפת משפטי היהודים, והנה פקידי הממשלה שלחו יד לקטוף מלילות, וזה הדבר : בעיר קאמען בוועסטsאלען כהן יכהן מטיף לעדת ישראל, והמטיף ההוא ככל מטיפי אשכנז מכורבל במעיל ומצנפת כהן יצנוף, בכל פעם ופעם אשר הלוך ילך לעבודת אלהים או אחרי מת כי יובל לקברות, לא יוכר כהן יהודי לפני כהן נוצרי כי שמלותיהם לבשרם אחדות הנה דמות אחת להנה, ויהי הדבר כן זה ימים רבים באין פוצה פה ומצפצף, ושווי הזכיות בשמלות הכהנים היה כסלע איתן אשר לא הרסו אליו גם האנטיסעמיטים, רק בעיר קאמען הקטנה חכם גדול אחד אשר מצא את הימים במדבר בראותו את החמורים כאשר עברו בני העיר בסך ובמקהלות לחוג חג מדיני, וגם היהודים בתוכם ומטיפם בראשם, והאיש הזה חפש את הכהן הנוצרי, ויגש אל הכהן היהודי כי לא הכירו וישק ידו למו פיו, ויהי כאשר הביט אל פניו ויתחלחל מאד כי ראה את חוטמו, והחוטם העיד בבעליו כי יהודי הוא, ויקצוף האיש קצף גדול, ויגש את עצמותיו אל השופטים, ולא בשמו אך בשם היושר והמשפט קנא את קנאתו, והשופטים קבלו את דבר הריב, והנה שאלה נכבדה נולדה לפני השופטים אשר בקאססעל: האם יש הצדקה למטיפי ישראל ללבוש כתנות ולצנוף מצנפות כמשפט כהני הנוצרים וכמתכונתם, או לא ? ויאמרו להביא את ספרי הזכרונות דברי הימים, אך יודעי בינה לעתים לא מצאו הלכה פסוקה, כי שכח המחוקק להזכיר את הדבר הזה, אם שווי הזכיות נוחג גם בלבושי הכהנים או לא והמטיף הצרי לבוש הבדים אשר בא אל המשפט להגיד את דעתו כנוגע בדבר הוא הגיד, כי לפי דעתו, על המטיף היהודי להתעטף בטליתו ולא במעיל שחור ופיו מצופה זהב— כן נתחבטו ונתלבטו הפוסקים האלה, ועוד השאלה במקומה עומדת, וכל בית ישראל יחכו אל התשובה, ומי יודע אם לא יתנקם ביסמארק בבאמבערגער ויאסור על מטיפי ישראל לבל ילבשו שמלת כהני הנוצרים? את הנקמה הזאת נקבל באהבה ונכונים אנחנו לתת לביסמארק תשואות תן תן בעבורה! מכ״ע איזר׳ וואכענשריפט מטייל ארוכות וקצרות בשאלת השמלות הנ״ל, וממנה יוציא משפט, כי נחוץ הדבר באשכנז לקבוע השגחה כללית על כל עניני הדת כהקאנסיסטאריום אשר בפאריז המשרה הזאת תנתן על שכם גדולי האלופים וראשי חבמי ישראל, והם ייסדו סדרים נבונים לעבודת אלהים ולכל עניני הקהלות ועיניהם תהיינה פקוחות על כל דבר. לו היה לנו קאנסיס- טאריום כזה — כן יאמר מכ״ע איזר׳ וו״ש — כי עתה לא היה דרבנן״. להיות תכונתה ודמותה לכל שמלות הרבנים אשר ילבשו ולא תהיה מבוכה בישראל — תודות לה׳ הגומל עלינו! אנחנו בני ישראל יושבי רוסיא ופולין לא הגענו עוד אל המדריגה הזאת, להיות קאנסיסטאריום נחוץ לנו, לערוך לנו דמות לשמלות הרבנים, למען תהיה לכולם מראה אתת כעדר הקצובות: המשרה הזאת, מלאכת השמלות מצויה היא גם בינינו ונתונה על שכם — תופרי בגדים, ע״ב אין מקום בינינו לשאלת השמלות ולמשפטים ולחלוקי דעות על אודותה ולצורך קאנסיסטאריום. צאו וראו עוד מה בין ארצנו ובין ארץ אשכנז בארצנו המצות חביבות הן להנוצרים, ומצה שבאה ליד הנוצרי לא יחמיצנה ובעודה בכפו יבלענה בדבר זה שוים הם כל הנוצרים, וגם צוררי היהודים בינינו אינם יוצאים מן הכלל, ולא ישלחו מאחינו איזה מצות לסובארין או לפיכנו יקבלו מידם וישיבו להם תשואות חן. אבל אין הדבר כן באשכנז. בעיר ערשטיין באשכנז, הביאה ילדה עברית מביתה מצה לבית הספר באחד מימי הפסח, ורעיותיה הילדות התאוו תאוה לאכול מן המצה ותתן להן ותאכלנה, ויחי כבוא הסורה הנוצרי לבית הספר וכראותו זאת ויקצוף קצף גדול על חילדה, וברעם קולו קרא אל כל קחל הנערות הקטנות: בנות שובבות! איך לא תדעו בשת לטעום מן המצה הזאת, הן לחם תועבה הוא, ורצוף בו דם ילדים וממוח עצמותינו ישוקה, המצה הזאת אשר ראיתן צנצנת דם בה עם מלוא ההין מוח, ואחרי אכלכם זאת אוכלות-אדם אתן, צאי לך מפה, חבת השובבה, יהודיה ארורה, את מגפותיך את שולחת אל לבנו! הילדה האומללה בכתה רב בכי ותצא בחרפה, ורעיותיה הילדות תמחו אשה אל רעותה ותתקענה אצבע בלוען להוציא ולהקיא את בלען, כי היה להן האוכל הנתעב לזרא וזהמתו נפשן, ורבות בנות חלו מגועל נפש ומכח הדמיון, ואבות הילדה העלובה הגישו את עצומותיהם אל השופטים נגד המורה ההוא, ועוד לא נודע משפט חרוץ. אולם גם אם נקוה כי המורה ינחל בוז וחרפה וינגורש מהסתפח בבית הספר, אבל זמורת זר אשר נטע על תלמי לבות הילדות הקטנות היא תשגשג ותוציא ציץ, האמונה בעלילת הדם אחרי הכותה שרש בלב רך ורענן לא תמיש ממנו: נקל לתקוע יתד מהוציאו ולב ההמון והילדים נוטה תמיד להאמין בשוא נתעה, והאמונה אשר תנטע בלב בימי הילדות היא כעץ שתול על פלגי מים אשר גזעו לא יעקר ויונקתו לא תיבש, וכל רוחות ההשכלה לא ימישוהו מקומו גם קנאת הדת עוד לא נשבתה, ורועי רו אשר ישאו עליה מספד כמו כבר הובלה לקברות, שקר המה דוברים, מעיר אפפעלן מודיע מבה״ע .)Jew. Worl כי שם קרה כמקרה מארטארא לאשה עבריה מת בעלה והניה לאנחות עם שלשה ילדים, ולפי דתי המדינה, החובה על האלמנה להעמיד אפוטרופוס להיתומים, ותבתר באיש נוצרי אחד אשר היה מודע לבעלה, והאיש נאות לזה. ואחרי אשר היה לאפוטרופוס לקח את הילדים בערמה לביתו, ויתנם על יד הכהן הנוצרי והוא המיר את דתם, והאלמנה האומללה צועקת חמס ושומע אין לה, ותקרב את ריבה אל השופטים עיננו הרואות, כי אשכנז צועדת מצעדי ענק קדימה, ותשוה רגליה כאילה שלוחה, ואם כה תוסיף במשך ימים רבים, מי יודע אם לא תגיע עד מעלת— פרס, בפרס הושוו זכיות היהודים זה שנה רצופה, לפני ימי הפורים בשנה שעברה הוציא השאך הפרסי פקודה על כל עמו להודיעם כי אין פדות בין יהודי לאשר איננו יהודי ואין גרעון ליהודים מן משפטי האזרחים, והנה גם אז לא בטח לבנו בהשמועה ההיא,אבל לא פללנו כי שווי הזכיות יקטף בעודנו באבו ובטרם כלתה לו שנתו ילך לו ואיננו, למיתה חטופה כזאת לא חששנו, והנה באה כן הודיע אחב״י מטעהעראן בירת ממלכת פרס „לאגודת אחים, סניף מן חברת כי״ח אשר בלאנדאן: בטעהעראןקרה מקרה כזה מבית אחד השרים נגנבו אבני חפץ וכלי יקר, ואחרי החקירה והדרישה מצאו המחפשים בבית איש יהודי חלק קטן מן הגניבה ויתפשו את האיש ויביאוהו לבית האסורים, ושם ענו את בשר במכות נמרצות, אף גם אחזוהו על פני להב אש להכאיב א בשרו במכוה וצרבת, ובמכאובים כהנה וכהנה הוכיחוהו למן הוציא מפיו דברים לדעת את אחוזת מרעהו ואיה אפוא נא יתר הגניבה, והאיש הגיד להם מרוב מכאוביו, כי עוד אד היהודים היה בקושרים עמו, ויתפשו השוטרים את היהודי ה ויעשו גם לו ככה, ואחרי כן תפשו את הרב ואת ראשי הל ויאכפו עליהם לכתוב ולתום שטר כי הם מקבלים עחם לשלם כסף ענושים כפי אשר תדרוש הממשלה, איממות מרחפת על ראש כל העדה, ועל קוי הטעלעגראף העי את שועתם ואת תחנוניהם לאחב״י אשר בלאנדאן, ואחינואצילי לאנדאן מהרו ויבואו לפני שר החיצון, ה׳ גראנווילל, בקשו ממנו להוכיח תוכחת נמרצה את ממשלת פרס בשם משלת אנגליא, על התועבה הגדולה הזאת, והשר גראנוויל התעורר לבקשתם וימהר, ויפקוד על הציר האנגלי היושב בטעהעראן , לדבר שם דברים קשים באזני השאך ההפכפך, והציר השיב לאלופו בלאנדאן לאמר לא חכיתי אל פקודתך כזאת וכזאת עשיתי עוד טרם צויתני, כאשר נודעה לי התועבה הזאת הרימותי קולי ואצעק חמס באזני ממשלת פרס, ויש תקוה כי אחרי אשר אשנה ואשלש להפיל עליה את חתיתי בשם ממשלתי, אז אולי תחרד ותשוב מדרכה הרע, אפס כי מכשול אחד עומד לי לשטנה, אנכי פניתי אל השאך בכבודו ובעצמו, והשאך נעתר לבקשתי, וכבר הוציא צו ופקודה נמרצה אל פקידיו למען יוציאו את היהודים הכלואים בבית האסורים — לחופש, אולם טעהעראן חוסה תת שבט יורש העצר, והוא איש עשוי לבלי חת, אשר לפקודות אביו לא ישים את לבו, ופן גם הפעם בו יבוז למצות אביו, גם פחד ומחתה נשקפים להיהודים מאת העם, כי כאשר ראו בני ההמון את דרכי הממשלה הרעים האלה הנקל הוא כי יצר לבם ישיאם גם המה לעשות פרעות, ואיככה אצילם מפח יקוש, ממוקשי עם?, זאת היתה תשובת הציר האנגלי ה׳ טהאמסאן, ודבריו יעידו בו, כי דיפלומאטי תמים הוא ולא למד בבית מדרשו של ביסמארק, ובכל לבו הוא חפץ למלא מקום מרדכי, ולהביא רוח והצלה להיחודים בפרם, רק חק אחד נשכח מלבו של הציר האנגלי, ואל נא תשכחהו גם אגודת אחים בלאנדאן, החק הזה הוא: „אין לשנות ממנהג המדינה״ כי מה תחפוץ ממשלת פרס הלא כסף ענושים, מהרו ותנו לה את הכסף ואל תשמיעו במרום קולכם, כי במקום אשר יבוקש בצע כסב, שם אין מקום לדיפלומאטיא ואין עצה ואין חכמה ואין תבונה, חובה היא על היהודים לעמוד על נפשם בכל מקום שהם, וללחום בכלי נשק הנהוגים ומצויים שמה, אם יגרע ממשפטי היהודים באנגליא ובהאללאנד, אז מה טוב ומה נכון לפניהם לצעוק חמס בשם המשפט והחופש. אולם אם ידוכאו בשער בארץ פרס, אל נא יערכו מלחמה נגד אויביהם בכח השכלה ומשפט, כי למה יהיה קולם כקול קורא במדבר — אך ימהרו נא לתת את אשר יבוקש מהם, הבו כסף, הבו, אל תתמהמהו, ואם תאבו למצוא עזר מאת אחיכם באנגליא, בקשו מאתם כסף, ואל תשתעשעו באזהרות ובמחאות ובטענות ומענות של דיפלומאטים, כי הצמח הזה לא יעשה קמח. ברו לכם בכל ארצות מושבותיכם מגן וצנה וכלי נשק לפי צרכי המקום ולפי טעם העם ולרוח הארץ ומצבה זה הוא כלל גדול במלחמת החיים אשר תקפתנו בכח גדול בעת הזאת, מגן וצנה הטובים בארץ זאת לא יכשרו ולא יועילו בארץ אחרת, אחב״י בצרפת אינם צריכים להגן ע״ע בדרך שאחינו בפרם מגינים ע״ע, כי יעבור איש פאריז אצל פנת הרחוב וראה מגלה מצומדת אל הקיר, ועליה כתובים כדברים האלה: עמי! זכר נא מה יעצו עליך היהודים, כל האסונות כל הנגעים והפגעים, כל מקרה רע וכל מחלה וכל תקלה וכל קטטה, המה הביאו עליך, כי יעלה השער על פת לחם, מי עשה זאת, היהודים! כי היתה יד אנגליא על העליונה במצרים ויד צרפת נפלה, מי עולל זאת לנו, הלא היהודים! על כן קומו ועשו נקמות בעם זה השואף לבלעכם, ועל החתום: אגודת אנטיסעמיטים, (מגלות כאלה נדבקו באמת בעיר פאריז) והיה כי יקרא איש פאריזי את המגלה הזאת, אז יפהק פהוק גדול וארוך למקרא דברים תפלים כאלה. ע״כ די והותר לאחב״י בצרפת, בכתוב מכה״ע הגדולים איזה מאמרים טובים ונמרצים לגלות את שולי צוררי היהודים על פניהם — מלחמת מגן כזאת דיה לאחב״י בצרפת, אבל במה נחשבת היא בארצות אחרות. ומה היא המלחמה אשר נלחמו היהודים בעיר בוטשאטש משתים אלה, רק מלחמה אשר ילחם האדם בעצמו ובשרו, בידו האחת יטרוף זרועו ובידו השנית יכה על קדקדו, ולו היתה לו יד שלישית ורביעית כי עתה לא נותר ממנו שריד ופליט! אחינו בני ישראל בגאליציא גם הם צועדים מצעדי ענק קדימה החרמות והנדוים מחלוקת הסופרים ודברי הריבות בשערי המשפט, היו לנגיחות ולנגיפות לשבר יד או שבר רגל ולפצע ובורה ומכה טריה, ויהי הדבר הזה בעיר בוטשאטש, שם נפלגו היהודים לשתי מחנות בריבי הבחירות, המחנה האחת בחרה באיש מאמין וחרד מדור הישן, והמחנה השגיה באיש משכיל וחפשי מדור החדש, ותתנפל מחנה על מחנה, ויתנגחו המריבים ברחוב העיר ורק בעזרת השוטרים קמה הסערה לדממה, ובעלי המלחמה שבו אל בתיהם והפצועים חובשים את פצעיהם, צר לנו מאד, אשר לא נדע עוד את מספר הפצועים, ומי נחל את הנצחון על שדה קטל ומי ומי היו שרי המצביאים, על כן לא נוכל לענוד עטרות לראשי גבורי ישראל״ ׳ההם, ומאפס מקלעת פטורי ציצים וזרי תפארה, עצתנו אמונה להניח על קדקד כל איש ואיש מן הגבורים ההם צנת שלג— אשר אולי תוכל להשקיע את שלחבת עוזם וגבורתם ממקרי השבוע העבר הכי נכבד הוא הדבר המובא בנארדד' אללג׳ צט״ג וברוב מכה״ע האשכנזים, על אודות האשכנזים עובדי האדמה במחוז דאברודשא, כי חפצים הם להרים את פעמיהם לארץ הצבי, כנודע היתה דאברודשע מדינה תוגרמית, רק אחרי החליפות אשר הביאה מלחמת רוסיא ותוגרמא, נקרעה דאברודשא מעל תוגרמא ונספחה לרומעניא, והנה הקולוניסטים האשכנזים יושבים שם זה ימים רבים והתענגו על רוב שלום תחת שבט תוגרמא, רק כאשר קמה ממשלה חדשה בארץ, נסו שלום ושלוה מביניהם, כי הרומענים אנשים צרי עין המה ולא יוכלו לראות כשבת בני נכר בשלום על אדמתם, ויחלו לחציק להם ולשים מועקה במתניהם בחוקי עמל שונים, עדי כי נוכחו האשכנזים לדעת כי לא יוכלו לשבת בארץ, על כן עיניהם נשואות לא״י ושמה הם נכונים ללכת היהודים מרומעניא והאשכנזים מדאברודשא הציבו להם מטרה אחת, אולם בעוד אשר ליהודים נצבים אלפי מכשולים לשטנה לא כן האשכנזים כי דרכם נכון לפניהם ולא יארכו הימים ויקנו להם אחוזות נחלה באה״ק. הידיעה הזאת כקוץ מכאיב תדקור לב כל איש יהודי חובב ארץ אבותיו. לו קנו שם אחוזות האנגלים, הצרפתים, או האיטאלקים, לא התעוררנו ע״ז כ״כ, אולם בפרוש אשכנז את מצודתה על חלקת ארץ אבותינו יתחמץ לבבנו וישתוננו כליותינו: ומדוע ? מה נשתנו האשכנזים מן האנגלים והצרפתים והאיטאלקים התשובה על זה: יען כי אחרי כל אשכנזי הלוך ילך צל ביסמארק! לולא הצל הזה הדורך בעקבותיהם היה כל „מיללער״ וכל „שולצע׳ אנשים נכבדים ונעימים, אולם הצל הזה עושה כל קולוניסט אשכנזי לעוקר לאומים ולכובש ארצות ולמתגבר על חלשים, על כן רבים בקרבנו זאת יתפללו: „רבון כל העולמים, אם לכך נוצרנו להיות לטרף להכבירים ממנו, אל נא נהיה לטרף להאשכנזים!" אנחנו מתפללים, והם פועלים ועושים! אנחנו, אחרי השתדלות רבה, החזקנו ברשותנו את קברות חגי זכריה ומלאכי אשר אחד הכהנים הנוצרים חפץ לקנותם ולעשותם לרשות היחיד, ואחרי אשר הרעשנו את העולם כולו ופזרנו כסף כאפר. הנה לפי קונטרם דין וחשבון מאת Anglo-Jew. A8o, נדחו מפנינו האנשים אשר רצו לגזול בחזקה את כבשת הרש. —והם, האשכנזים, בלי השתדלות ובלי דין ודברים קבלו מאת הסולטאן את קסריא ועוד אחוזות זולתה. אנחנו רצים והם הולכים בעצלתים וכבר קדמו לבוא, וכל זה מפני צל ביסמארק, ועוד קודם לו בזמן ובמעלה, צל פריטץ הגדול, אשר ארצו ומולדתו לפניו כמסכה צרה מהתכנס, ע"כ יחבק בזרועותיו עולם — ועד מתי יחשיך הצל הזה את מאור השלום, ויהיה למחתה, למכשול ולפוקה לכל יושבי תבל אזארקאוו ביום ו׳ ניסן חעבר, גוע ויאסף אל עמיו הגביר המפורסם מוהר״ר יהודא ליב קושמיראק ז״ל בשנת שלש ושמונים לימי חייו בעיר הקטנה פארזענטשאוו המנוח הישר הזה הרבה לעשות צדקה וחסד, וביתו היה פתוח לדוחה לעניים תמיד, וביותר חבב את אה״ק והרבה לתמוך היושבים שם לפני ה׳ כבוד גדול נעשה לו קהל גדול נאספו מכל הערים מסביב לגמול עמו חסד האחרון, הרב הגאון דק״ק אזארקאוו שליט״א? והרב הגאון דק״ק לונשיץ הי״ו, וחתנו היקר שלשלת היוחסין וכו׳ מו״ה יואל שריובער נ״י, ונכדו הג׳ החריף מו״ה שמואל חיים נ״י קשרו לו מספד מר כחכם בפניו, בבהט״ד ובבהכ״נ אשר תקנם ויפם, והעמידם על תלם, ישלם ה׳ נחומים לאביליו אלעזר יצחק קרישעק ולנכדו הכותב בדמע. ספרי הרמב״ם הגדולים אשר יצאו לאור עולם ע״י הח״ס, ונמברו בעזה״י לאלפים ומצאו חן בעיני עתה הנני מודיע לכל אחב״י כי ב״ה הכינותי סכום נדול זאצין רמב״ם שלמים, בין על נייר מאשין טוב, ובין על נייר רענאל טוב. ובכדי להרבות תורה בישראל, הוזלתי עתה מקחם בכל האפשרי והזאץ רמב״ס על נייר מאשין טוב ויפה בשמונה כרבים שהי׳ מקחם עד היום 8 רו״כ, אמכרם כעת בעד 6 רו״כ ועל נייר רעגאל טוב ויפה ובגליונות רחבות בשמונה כרכים שהיו מקחם 12 רו״כ אמכרם כעת בעד 10 רו״כ. דעת ולהקונה למכירה עשרה זאצין בפעם אחת אנכה לו רב״ט כמשפט, וזאת ר שהמקחים הנ״ל המה בלא שום נכיון יותר, רק לשלם בפה ווארשא בבית מסחרי והדורשים מעירות אחרות, כל ההוצאה שיעלה לשלוח אותם למקומם פאסט געלט או באהן נעלט וכדומה הכל על הקונה לשלם. ולאלה אשר קנו מהפרינומעראנטין הרמב״ס הנ״ל ויחסר להם עוד כרכים להשלמת זאצין שלמים, אבקש שיהיו מהזריזים לקנותם כל זמן שיש לי כרכים נפרדים להשלים הזאצין, ולא עלי יהיו תלונתם כשיתעצלו וידרשו אח״כ ולא ישינו אותם, האדרעס אלי כרשום פה, ווארשא ג׳ בהר תרמ״ג לפ״ק. N 19 יהושע גרשון מונק בית מסחר ספרים נאלעווקי S. . unk Nalewwki Nr. 19 M P Ma Lae 19 Bpas. הנני מודיע בזה, כי הכינותי סקלאד גדול של אינדיגא אנילינפארבען וכל יתר הסאטעריאליען הנחוצים למלאכת הצביעה, כל העוסקים במלאכה זו יוכלו לפנות אלי וישיגו את אשר ידרשו הכל בסחורה מהודרה ובמקח השוה א. זאמעלזאהן A. Saeacony, oE0 האדרעססע שלי היער דורך ערלויבע איך מיר דעס געעחרטען פובליקום מיינע נייע איינגע- ריכטעטע כשרה רעסטאוראציאן צו עמפפעחלען מיט אייגענעם שוחט אונד נאך שטרענג ארטאדאקסען ריטום געפיהרט, גאראנטירע איך דען געעהרטען גאסטען אויךד עבענזא פיר פארטרעפפליכען קאסט אונד פריינדליכסטע בעדיענונג לאנים נעבסט פערפפלענונג אויף בילליגסטע בערעכנעט. MI. assen, Marienbaur Stadt Linz. לאלה הדרים בעיר לאדז וסביבותיה אשר צריכים לנסוע לרוסיא הפנימית או חוץ למדינה, יודעים כי לא ינתן להם „כתבי תעודה בעיר מגורם, רק בעיר הפלך פיעטראקאוו, יכלו להשיג ע״י השתדלותי מבלי לטרוח בעצמם לנסוע לשם בתובתי משה יאקובאזויטש. לאדזי רחוב זאחאדניא 53 א אצל האטעל מאנטייפעל קומיס טa מאי הבר התמזל מועב הרפואה (פעאן) לקומיס בפעם השע- לעיר דובראוונא גובע׳ מאהליב הרחוקה 6 וויערסט מן התחנה Ccosa אשר במסילת הברזל מאסקווא בריסק. מחיר שתית קומיס שמה הוא רק כמחצית מחירו בסקומות אחרים, ועי״ז יוכלו להשתמש בו גם בעה״ב בלתי עשירים, כי בקבוק קומים משיעור 1/2 וויעדרא ישיגו בעד 30 קאפ׳ סעודת שחרית משני מאכלים וסעודת הצהרים מג׳ מאכלים עולה 18 רו״כ לחודש, והמזון בתבשילי בשר מתוקן יפה—מעון לדירה ישינו מן 6 רו״כ עד 10 רו״כ לחדש, והבא שמה יביא עמו מכסות וכסתות למטתו, מקום העיר דובראועא הוא יבש גבוה וגבנוני על יד הנהר דניעפער קרוב! לו שני יערי עצים סאסנאווע, בתוך העיר פרדס לטייל מאילנות ליפאווע, קרוב לבית השתיה שני גנות אילנות עושי פירות, על הנהר מקום הרחצה, ואניות קטנות לשוטט, כלים להתאבקות (גימנאסטיק) חנם, מלבד זה יש קרוב לבית השתיה ביבליאטהעקע מספרים שונים, ומע רוסים אשכנזים פולאנים ועברים, גם יש דאקטאר, ואפאטהעקער הפאסט לאגרות ולנסיעה בסוסים.—הקומים הוא רפואה מועילה לחולי קאטאר הריאה  והאסטומכא, ובני מעיים, חולשת הגוף והרזון הרגיל לבוא אחרי המחלות כמו הטיפוס, קדחת, סיפילים, ידקון, גם נגד מעוט הדם וקלקול הנערפען וכו—הדרכים המובילים אל התחנה אסינאווקא הם, מן פטב דרך דינאבורג וויטעבסק סמאלענסק במשך 35 שעות ומחיר הנסיעה בקלאסע הב׳ 27 רו״כ וקלאסע הג׳ 14 רו״כ. ממאסקווא על סמאלענסק בזמן 16 שעות, בהקלאסע הב׳ 16 רו״כ והג׳ 6.88 רו״כ. מווילנא דרך מינסק ועיר ארשא, בזמן 14 שעות קלאסע הב׳ 11.14 רו״כ והג׳ 5.65 רו״כ. בין  העיר ארשא וקיוב הולכים בכל יום אניות הקיטיר על הדניעפר אפאטהעקער פ. ק. ריינגאלד קבלנו מאמעריקא זכות למכור בכל ארץ רוסיא איסטרומענט חדש הנקרא בשם אריסטאנן המצאה חרשה וטובה עד להפליא ובנקל יכול גם ילד קטן לפרוט יותר ממאה אלפים נגונים איסטרומענט הזה טוב מאד עבור זאליאנען נם דאטשעס לשטוח במחול, המקח דק שלשים וחמשה רו״כ עם אפאקאווקע, והמשקל ברוטטא רק 25 פונט ובאפשרי לשלוח ע״י הפאסט, והקינה ימצא נחת מזה, כל מיני מוזיק אינסטרומענ- טען נמצאים אתנו במקח השוה, גם ישנים ונשברים נבקש לשלוח אלינו פייגענבוים עט קאמפ' ובעד מחיר קטן יקבלם כחדשים Baancki Maras Msas icrpyeiroE2. AIrEpAME Roזנ. Aג Bpaa, aoEt 29. הודעה אבות לבנים אודיע כי הנגי נכון לקבל מחודש אוגוסט הבא אשר אקח לי אז מעון בספבי הגימנאזיען והפאליטעכניקום דפה בם בפענסיאן לכלבלם היטב ולנהלם רים, כאשר יעידוני כל יודעי, האדוא, . Sossnitz, Ega omanowska 32 עכטע זיידענע שווייצער מיללער-נאזע פיר מיללער, אויך בוימוואללענעס אונד וואללענעס גלאססע, האנדשוה, פוטטער פיר האנדשוה פאבריקאנטען, עמפפעהלט A.S. Wachhclde Warshau Naerki9 אתכבד להודיע כי מי החפץ ללמוזד איטאלענישע בוכהאלטינג, הפשוטה והכפולה טהעאריש ופראקטיש גם שפת אשכגז ורוסיא קויפמ׳ רעכנונגען, או החפץ לבוא באיזה מחלקה בההאנדעלשולע בפה יוכל לדרוש לשכנו כפי האדרעספע הרשומה פה . חור או בעד כל והשלומים יהיה אם ל לימוד הבוכהאלטונג כואזובבבה לההאגדעל-י שולע, כפי חפץ המבקש * MI. B Nn. 5w. 25. גלור לכל . יש תת ידי סקלאד (עססיג עססענץ) מפאבריקען בתרים מחול מן 80 עד 100 נראד יולי לעשות מן א׳ קווארט 40 קוארט חומץ טוב , והמקח בעד כל פונט 42 ק, והרוצה להשיג פרובע ישלח א׳רו״כ על אדרעס שלי Bonasck Bapanck. F6. תחבולה לעשות חיל של למבור תמציה הופץ ,ו83, יג עססענץ) אשר מוכשר להיות הומץ טוב כאשר יערב עם 35 חלקים מים. נגד שלוח של 70 קאפעיקעם (בפאסט מארקין) ישיג כל מבקש פראבע. sep or ב Boae, Bap. r6 ע. פראנקפור טער עססיג-עסענץ אין הארט אונד אין פלאשען, צו בעקאמסען בייא מ׳ וויסקאטש , ווארשא פראנצישקאנער N 10, יעקאפטאלם ההודעה שנדפסה בהצפירה 16 בnם „האשה בת שבע ב״ר מאיר פארבער״. נודע למו שהוא שקר בדוי מאיש בציעל שהזיד לתצל כבוד משפחה נכבדה בעירו, ומהראוי אפוא שיחקרו וידרשו מי הוא, ולתתו בפלילים כדין לה׳ מענדל באראץ הכסף קבלט אך דען 6 מאיי- והוא מקרה הפאסט, לה״ חלאוונא ב״ש בנומר הבא, להמכונה אמץ ומה העיל בכתבו שנית, נבקש אשרתא דדייני או חותם שלו. — Pearopy Ta AEorA אדרעססא שלנו S. oo Bapaa. S. Soiamski Warszawi zika 25 אa

|1883-05-30| ר e o 38פ מכתב עת זדשות יוצא לאזר אחת בשבוע, מאת חיים זעליג סלאנימסקי תוכן הענינים דברי הימים. ווילנא. דינאבורג. פאלאצק . ראסיין. ווארשא. פעטערסבורג. סייבי . דובנא. חצופה לבית ישראל. שות שונות חודעות. שאלות ותשובות. הוספה מלחמת סופרים דברי הימים בשבוע הזה לא נבראו חדשות בארץ, מנוחה ושקט שוררים בכל מרחבי הענינים המדינים באייראפא הדיפלומאטים קפצו פיהם וקולם לא נשמע עוד בארץ, קצתם הלכו למאסקווא לראות בשמחת חג הכתר, וקצתם הלכו למקומות מעינות הרפואה להחליץ את עצמותיהם: אולם תחת זה עלו על הפרק שאלות חדשות הנוגעות אל עמי אזיא ואפריקא, השאלות האלה עלו ע״י צרפת, כי צרפת בחרה כעת בדרך הזאת לצאת בעקבות אנגליא ולרשת משכנות לא לה במקומות הרחוקים, להתמלא שם מחורבן עמים אחרים ולהתחזק עי״ז תחת המכות הנמרצות אשר הוכתה באייראפא; אולם אין השעה משחקת להצרפתים ואינם מצליחים כהאנגלים לפרוש צלם על עמים רחוקים, זה ימים רבים עברו מאז תקעו הצרפתים את יתדם בארץ אנאם אשר על חצי הא האינדי באזיא, הארץ אנאם מתחלקת לשני חלקים, טאנקין וקאכיןכינא, וגבולותיהם כינא וארץ סיאם והכינעזים משלו שם מימים ימימה, כי יושבי הארצות ההן דומים בכל דרכיהם ובהליכותיהם אל הכינעזים, והשכלת אייראפא לא מצאה קן לה שם למרות עמל הצרפתים והאנגלים העמלים תמיד לחדש רוח נכון בלבות יושבי הארצות ההן, והנה בגלל סגולות הארצות, נועם מזגן ומגד תבואתן ואוצרות אדמתן , החזיקה צרפת את מעמדה שם, ולאט לאט הגבירה שם שלטונה אולם פתאום בימים האלה עברה רוה רעה בין הצרפתים ובין בני הארצות, כיי הכינעזים הסירו את לבות יושבי הארצת מלכת אחרי עצת צרפת, ויושבי הארצות שמעו בקול הכינעזים ויחלו להראות אותות שנאה נמרצה לצרפת תחת אשר מאז הראו להם אותות ענוה והכנעה ושפלות הרוח, ויהי בהודע הדבר לצרפת, ותחליט הממשלה להחלץ חושים לצאת לקראת נשק נגד בני טאנקין ותשלח שמה אנשי צבא באניות מלחמה, ועוד טרם באו שמה כל אנשי הצבא, וכבר החלה המלחמה, כי התמרמרו יושבי הארץ אל הצרפתים, ויחזיקו הצרפתים בתואנה הבאה לידם ויקרבו בצי אדיר אשד להם אל עיר החוף האנגיי וימטירו עליה כדורי מות, ואחרי כן יצאו מן האניה ויחדרו לתוך העיר, ושם התחוללה מלחמה הזקה בין הצרפתים ובין הטאנקי- נעזים, ותהי התגרה הראשונה לנצחון להצרפתים, אולם בפעם השנית התנפלו הטאנקינעזים על הצרפתים ויעשו בהם הרג ואבדן ר מחירו באשכנז: 14 רייכם מארק לשנה. בעססרייך 3 פל׳ נשנה. וכן לרבע שנה. שכר מידעות : מכל שורה קצרה 5 מח׳ ומשורה רתבה 10 קפ׳ ) 5 t -ר . ברוסיא ופו יץ ב סשולח כמוקדם לשנה 5 רו"כ. ל נחר סנה 1.75 רו״כ, ל צרבע שנה י1.5 .. ביתר התרצת 2 פרתנס נחמשריקא 5 דאללא ) וילכדו במוקשם גדוד גדול עם פקידו, הנה כן אפוא המלחמה החלה, ועתה שאול ישאלו הדיפלומאטים לאחריתה, התתערב בזה ממשלת כינא הקרובה לטאנקין, אשר בל״ס היא רק היא הטתה את לב הטאנקינעזים למרוד בצרפת וגם מה תענה אנגליא, אשר לא לרצון הוא לפניה לראות ממשלה זולתה עושה חיל במדינות הרחוקות. הנה בנוגע לממשלת כינא הדיפלומאטיא הכינעזית היא כעצמים בבטן המלאה, ומי יוכל לדעת מערכי לב ממשלת כינא, בבית הנבחרים בצרפת הודיע שר המלתמה אל הגבחרים, כי המלחמה בטאנקין כבר החלה והוסיף לאמר: נקוה כי ממשלת כינא תעמוד מרחוק ולא תתערב בדבר הזה מטוב ועד רע— אולם זולת כינא הלא גם אנגליא תקצוף קצף גדול, ובא האות על זה, כיבבית הנבחרים באנגליא ראה שר החיצון לנכון לפניו להודיע להנבחרים את דבר המלחמה, וכן לא יעשה, בלתי אם אנגליא נוגעת בדבר, ומסגנון דברי השר ניכר כעס ממשלת אנגליא, הלא כן אמר: השמועה ע״ד מלחמת צרפת בטאנקין היא מבוררת כעת למדי, אמת נכון הדבר כי הצרפתים המטירו כדורי מות מן הצי האדיר על עיר הוף האנגיי !״. ומכה״ע האנגלים כולם יצאו נגד ממשלת צרפת במאמרים קשים כגידים, להוכיחה בתוכחת מגולה על בואה בקשרי מלחמה בארצות רחוקות, ויחושו לה עתידות לא טובות. והנה נוסף על שאלת טאנקין, העלתה צרפת על הפרק גם שאלת מאדאגאסקאר. האי הנחמד והיקר אשר בקרן מזרחית דרומית באפריקא, גם שם תקעו הצרפתים את יתדם זה ימים רבים ומעולם לא היו סכסוכים בינם ובין המאדאגאססים יושבי הארץ, ורק בעת האחרונה מאז החלה צרפת להשתדל להסב לעצמה אח ממשלת הארץ, פרץ ריב בינם ובין צרפת, וכבר הודענו לקוראינו דבר בעתו, כי ממשלת מאדאגאסקאר שלחה ציריה לאייראפא לישא וליתן עם הממשלות על אדות הריב אשר בין צרפת ובינה, והצירים היו בלאנדאן וגם באשכנז, ואחרי אשר מפאריז יצאו בפחי נפש, קדמו שאר הממשלות את פניהם באהבה, ויהי הדבר לאות, כי לא טובים בעיניהם מעשי ממשלת צרפת אשר היא עושה בדכאה תחת רגליה את עם המאדאגאססים על לא חמס בכפיהם ורק למען התנשא עליהם, והנה ממשלת צרפת ולבוא עמהם לעמק השוה, רק עמדה בתקפה, בכוונה גלויה לבוא לידי מלחמה. והנה אל המטרה הזאת כב הגיעה צרפת המלחמה אצל מאדאגאסקאר נכונה לפרוץ בכל רגע, ועל פי השמועה כבר פרצו איזה תגרות קטנות, והדבר הזה הטיל סער גדול בלב ממשלת אנגליא, מכ״ע האנגלים מדפיסים מאמרים נמרצים נגד מעשי צרפת, וגם בבית הנבחרים בלאנדאן כבר עלתה השאלה הזאת על הפרק, ושר החיצון לא בסתר הגיד כי לאנגליא הזכות והמשפט במאדאגאסקאר מאז מעולם, ואם תאבה צרפת להיות שם שלטת לבדה, אז עי״ז תסיג את גבול אנגליא וצרפת. אומרת לא כי אני לבדי יש לי הזכות והמשפט במאדא- הרוסים לא יחיד הוא בחין ערכו בין בניני הכרמל, כמוהו גם דביר אוספענסקי הוא אוצר כל סגולה ואספת כל שכיות החמדה. נכבד בכלל הזכרונות הקשורים בו מימי קדם ויקר בהדרו ותפארת, וכמוהו גם שאר היכלי הקודש המסולאים בפז והמלאים שפעת כלי חמדה ואבני חפץ. והנה לעומת אשר הכרמל במאסקווא כעטרת תפארת הוא תמיד, על אחת שבע יתהדר הכרמל בחג הכתר, אחד הסופרים יתאר בשרד נאמן את מראה היכלי התפארת אשר בהם יחוגו את חג הכתר, ואלה ראשי דבריי: אין די מלים בפי ואין לאל יד עטי לתאר כמו את כל ההוד וההדר אשר ראו עיני בבואי אל ההיכל פנימה, אשר שם הוכן מקום לחוג את חג הכתר, מנהלי הובילני לארמון הקסרית, היכל מלא חן ויופי, וחדריו פנימה עוטים כשלמה יריעות מרוקמות באפודת מסבה מעשי ידי חושב עד להפליא, וחלונותיו צופים פני העיר, ובחזות הכל נחזה „כעל כנפי נשרים״ את כל הכרמל וסביבותיו, מן האולם ההוא יצאתי ואבוא אל העזרה הנקראת כתר יעקאטערינא״, ושם עומד נכון כסא הכבוד אשר עליו תשב הקסרית בעת אשר יבואו השרים לברכה לשלום, הכסא כולו מחוטב מזהב ומעוטה במשי אדום ונהדר ברקמת שלל צבעים ובאותות שם הקסרית, לפני עיני ידודון ידודון חרשי עץ וחרשי אבן ופקידי החצר לסדר את כל מערכות החג ולהעמיד את כל כלי הבית על מכונם, משם נהגני מנהלי אל „היכל אנדרעאס״, וכל אשר ראיתי עד הנה כאין וכאפס יחשב נגד המראה אשר אני רואה פה, קסם על פני המחזה להביא על חושי שכרון ותמהון מרוב הוד והדר, ההיכל כולו לבן כשלג ועל לבנת השלג יתנוצץ זהב מפיק נגה כעין החשמל, פה עומדים שני כסאות הכבוד יחד להקיסר ולהקסרית ירום הודם, הכסאות עשוים זהב טהור, וממעל לכסא תבנית נפלאה כדור זהב ואבני חפץ דמות „עין צופיה ומצומד אליו נשר סמל המלכות ומלמעלה רקיע נטוי יריעת שש משזר בחוטי זהב וכסף, ושתים המלוכה, מן ההיכל הזה יצאתי ואבוא אל ההיכל „האלכסנדרונו״ והבית מלא אורה ועדי עדיים ושלחנות נכונים וערוכים למען האורחים, וכל כלי השלחן אשר בהיכל הקיסר כלי כסף וזהב צבורים ומונים על במותיהם כגבעה נחמדה ועליה יציץ נזר נאוה, ובששת המנורות יבערו ארבעת אלפים וחמש מאות לפידי גאז , וכצלמם כדמותם יתראה גם בראי מוצק אשר קירות הבית רצופים בו, והיו יחד לאור אשר לא ראיתי אור בהיר כמוהו מעודי. בקרבת ההיכל האלכסנדרוני נמצאים שבע מאות חדרי מעון להקיר״ה ולביתו כולם נהדרים כולם מלאים הוד, ומשם עברתי דרך ההיכל הגעארגי ואבוא אל ההיכל הגראנאוויטי, ובו נכונים שני כסאות הכבוד, ושם ישבו הקיסר והקסרית יר״ה לסעד את לבם בחברת כל הנסיכים הגדולים, ההיכל הזה יתנוסס כאבן חן בין כל ההיכלות, לא בתפארת הבנין וכלי הבית אך ביפעת קדומים החופפת עליו, כי הוא נבנה בשנת 1490 וטעמו עמד בו עד היום הזה, כל כליו ערוכים לרוה הדור ההוא וכל תכונתו עתיקה מאד כסאות הכבוד עשוים מעצי אלונים מחוטבים בתבנית נפלאה ומכוסים במעשה צעצועים. סמוך אל היכל הגרא- נאוויטי נמצא היכל הזהב, שם יערך משתה לקהל הדיפלו- מאטים במספרם מאה ושלשים איש וגם ההיכל הזה נחפה בהדרת השיבה ורוה ימי הבינים מרחפת על פניו, וגם הסדרים החדשים וכל ההוד וההדר אשר שתו נוספות הפעם כולם נעשו לדוח העת אשר חוקמו ההיכלות, ולמראיהם הרדת קדש תרעיד לב כל איש — זה הוא מעט מהרבה סיפורי עדי ראיה המתארים את הדר הכרמל מקום התג הנעלה אשר רוסיא וגגת כעת. ביאת הקיר״ה וביתו למאסקווא המעטירה ביום 22 מאוי לבשה מאסקווא מחלצות, השמים טהרו ונגה כאור אביב בהיר בשחקים, וברחובות קריה הכונים המונים התרוצצו ויכוננו אל שדה באדינא, והרוכבים רצו כברקים, ואנשי צבא שונים, קאזאקים וטשערקעססים וצבא רגלים כולם לבושי מכלול בגדים חדשים לכבוד היום. מסלת פעטראווסקא מלאה המונים על כל גדותיה ומשני עבריה עדו אנשי צבא, ויהי כחצות היום, וקול הידד נשמע מרחוק, קול יוצא מרבבות פיות וכבוד הנסיך הגדול ניקאלאיי ניקאלאיייוויטש הופיע עם שני באסקאר, כאשר היתה לך הזכות במצרים, אולם ע״י דין ודברים כאלה לא תפתר השאלה הזאת — בין כה וכה יצאה השמועה במכה״ע imes כי ממשלת אנגליא נכונה לוותר מזכותה לטוב צרפת בטאנקין ובמאדאגאסקאר, אם תרצה צרפת לתת את רשיונה לחפירת תעלה חדשה במצרים כתעלת הזועץ. התעלה החדשה דרושה מאד לחפץ האנגלים, אולם בעלי תעלת הזועץ רובם צרפתים המה, והם מתנגדים לדבר, כי הקעדיוו מושל מצרים התחייב להם לבלי לתת לחפור תעלות חדשות בארץ והנה למען השיג רשיון מאת הצרפתים לחפירת תעלה חדשה נכונה אנגליא להניח להצרפתים את טאנקין ואת מאדאגאסקאר אמנם לא נודע עוד במה תבחר ותקרב סמשלת צרפת ואם תרצה לעשות את העסק הזה עם אנגליא. הדר הכרמל במאסקווא הברמל הוא מקום קדוש להרוסים מקדם קדמתה, הדרת שיבה חופפת עליו והוא מלא כרמון זכרונות קדומים, הוא היה ערש הילדות לעם רוסיא ומעון מושליו וגדוליו מדור דור, היום הוא כעיר בתוך עיר, ורק כאלפים איש יושבים בו, אולם לפנים היה מספר יושביו רב יתר, כי לא הקיסר וביתו לבדם ישבו שם, אך עמהם שכנו יחד גם כל בני עליה היוצאים ובאים בחצר הקיסר, וגם כל הכהנים הגדולים. עוד במאה השבע עשרה נמצאו בו עשרים רחובות, והיום רק רהוב אחד ישתרע בקרבו, אבל אל נא נוציא מזה משפט, כי פנה הוד הכרמל וכבודו ממנו גלה, זאת לא זאת, עוד היום מתנוססת בו טירת הקיסר וארמון הכנסת הגדולה (סינאדע) והיכל זקני המלוכה (סענאט) ובית מלאכת כלי נשק, ובית מעון לאנשי הצבא, ושלשה היכלי קדש (קאטעדראלען), ושנים עשר בתי תפלה ובתי מקלט להנוזרים ועוד בניני פאר רבים ועצומים, וחומות בצורות ובהן חמשה שערים סובבות את הכרמל מכל עבריו, וגם תעלה הקיפתהו לפנים, אך ברבות הימים סתמוה וגן נחמד נטעו במקומה ואולם החומזת הגדולות על מכונן הן עומדות ולא חלו בהם ידים, ואף כי פעמים רבות נפקד הכרמל מיד גדולי חכמי הבנין, ופשט ולבש צורות שונות, אך בהחומות העתיקות לא נגעה יד לבלי לחלל את תומתן ולבלי לשנות את מראיהם הראשון. ויהי כן גם בהתחולל סערת מלחמה על פני מאסקווא, והעיר כולה נפגעה בפגעים רעים והודה נהפך למשחית, אבל הכרמל נקה ורק פעם אחת רעה גדולה נשקפה להכרמל, בעת אשר נאפאלעאן הראשון כונן שם מושבו, ובעוז רוחו העשוי לבלי חת בקש ללכוד את רוסיא, ועל כן עשה את מאסקווא למקום המרכז למחנות צבאותיו, אך בראותו כי לא יצליה והעיר עלתה כולה על המוקד על ידי הרוסים אשר שלהוה באש טרם עזבם אותה ויפן נאפאלעאן לשוב אחור בדרך אשר בא, ומרוב קצפו צוה לזרות אש וגפרית על הכרמל להפכו למעי מפלה, אך האש לא שלטה בהחומות הבצורות, ורק זעיר שם זעיר שם לחכה הלהבה, וכאחד משרידי עקבות נאפאלעאן ותשוקתו להשמיד ולאבד, עומד עד היום הזה מגדל הפעמונים הנקרא „מגדל איוואן הגדול״., וזה הדבר, על גולת הכותרת החופפת על ראש המגדל נמצא עלב גדול, ויתאוה נאפאלעאן להסיר משם את הצלב, יען הוגד לו כי הצלב עשוי מזהב טהור, גם האמינו בגי ההמון כי בהמש הצלב התקוע על ראש המגדל תגדע קרן רוסיא, כל זאת הטתה את לב נאפאלעאן להשתוקק אל הצלב למען הובילו לפאריז, ויצוה את הכמי הבנין אשר אתו לעשות את כל התכונה הדרושה אל החפץ להסיר את הצלב ממרומו אך הם לא אבו לבצע את מצות הקיסר, ויבוא אכר רוסי לפני הקיסר נאפאלעאן ויתמכר להוריד את הצלב, אף בצע את דברו ובשכר זה צוה נאפאלעאן לתלות את האבר על העץ, כי זה היה דבר נאפאלעאן וזה משפטו תמיד, לאטר: טוב לי כי אמצא תועלת ממעשי איש בוגד, אך הבוגד לא ירוהם, מני אז ועד עתה קדוש המגדל הזה בעיני הרוסים, הפעמונים הגדולים אשר בו ינועו רק פעמים בשנה, בשני החגים הגדולים, וכהשמע קול פעמוני איוואן הגדול, אז יענו אחריהם כל יתר פעמוני בתי התפלה. אבן זה „מגדל איוואן הגדול" הקדוש והנעלה בעיני בניו יחד, ואחריו כבוד הנסיך וולאדימיר ומסביב לו שרי צבאותיו והגבירות נשי הנסיכים עוברות ברכב ובצבים, ותעבור כל הכבודה לאט לאט בסדרים עד להפליא, כפי אשר התוו דרכה מראש. בראש המחנה ראש השוטרים עם שוטרים מזוינים ואחריהם צבא השומרים לראש הקיסר נהדרים בבגדיהם האדומים כתולע, ואחריהם הקאזאקים השומרים לראש הקיסר לבושי מכלול, וצירי המושלמנים חוסי שבט הקיסר באזיא עוברים אחריהם, כולם מזהירים בבגדי תפארתם המחופים בכסף וזהב ואבני חפץ. ומי ימלל ההוד והדר אשר לזקני הקאזאקים, גבורי חיל זקנים נושאי דגלים, לבושים שני עם עדנים, אחריהם ששים משרתי הקיסר, וארבעה רצים ושני עבדים כושים מתנוססים בפאר עדים, קציעות כל בגדותיהם, ועדי זהב על לבושם, ובעקבותיהם יצאו כל חמחנות לפי הסדר אשר הוכן מראש, כאשר תארנו במאמרנו בענין זה בגליון 17. מרכבות זהב ומעטה הסוסים זהב ובגדי אנשי הצבא בעבי גבי מגניהם בל אלה יחד היו למחזה הוד והדר אשר לא תמלא עין לראותו ויהי כעבור הכבודה והנה נשמעו קולות אדירים וחזקים ותרועה גדולה ותבקע דארץ לקולם הוא קול העם ברעה „הידד״ בהופיע כבוד הקיסר והקסרית יר״ה, והקיסר רוכב על סום לבן כשלג הנתון לו מאת השאך מפרם, וסביבו שרי המלוכה ואדירי עם והקסרית עוברת במרכבת זהב אחריהם, וכל הגבירות עמה לבושות בגדי הדר לפי טעם הרוססי הלאומי, קול הקריה הומה בכל מקראיה ובראשי הומיות, וכל הפעמונים השמיעו קולם לבשר- . כי בא כבוד הקיסר לקרית משושו, והקיסר עבר בהדר גאונו בקרב המחנות, ויואל לקבל ברכת שלום מאת השר הנצב במאסקווא, ואחרי כן על יד „שער הנצחון" גם מאת אלופי מאסקווא נכבדי העיר, ויהי כהגיע מסע המחנות עד בית התפלה אשר שם תמונת קדשם האיבערית ויעמדו המחנות מלכת וכבוד הקיסר ירד מעל סוסו ויעמוד ויחכה עד בוא הקסרית ויהי כבואה ויושט לה את ימינו, והכהן הגדול הביא את הצלב והקיסר והקסרית באו אל בית התפלה להשתחוות שם וכתום העבודה הזאת, והקיסר והקסרית נגלו עוד הפעם בכבודם ובהדרם, וינועו המחנות ויעברו משם הלאה לפי הסדרים אשר נערכו למו, וכהגיע המחנות אל הפרור האדום, וינגנו המנגנים ושם קדמו שרים אחר נוגנים ויפצחו רנה „לישע פני הקיסר" במקהלות ששת אלפים חניכי בתי ספר, וככלותם את השירה הזאת, ויקומו המחנות לעלות, ויעלו ויבואו עד היכל הכרמל, ואצל שערי הכרמל עמדו הכהנים הגדולים לברך את הקיסר בבואו, ובטרם בא הקיסר אל חצרותיו נשמעה רנה ותפלה במקהלות ויריעו בחצוצרות וינגנו מנגנים, והקיסר עלה אל הכרמל, עירו ונחלתו, ומעוז ישועות רוסיא מדור דור וישמח כל העם אשר במחנה גילת ורנן והשרים עליזי הגאוה רוו ענג נעלה על ששון ישעם, כי הקיסר שוכן בהכרמל חג הכתר במאסקווא השחר עלה ביום 15 לחדש זה על מאסקווא מכלל יופי וכבוד הקיסר והקסרית יר״ה עזבו את ההיכל האלכסנדרוני ויעברו במרכבה פתוחה לבושים בלבוש מלכות, מבלי לוית אנשי צבא, ויעברו בהדר גאונם ברחובות קריה, להראות הדרם על כל החוסים בשבט מישור שבט מלכותם, והמונים המונים נהרו מכל עבר ויהלכו ברגש לחזות כבוד מלך ביפיו ואת הגבירה אשר אצל מהודו עליה, ויבואו במרכבת חכבוד לשערי היכלם אשר בהכרמל, וכשעה השביעית בבקר יצאו במרכבתם כבוד יורש העצר ואחיו ואמון פדגוג אשר להם, וגם הם במרכבה פתוחה מבלי חברת אנשי צבא, והעם הריע ויקרא הידד! לכבוד הקיסר ובניו יר״ה, ואז התפללו הקיסר, וביתו תפלת שחרית בדביר קדשם אשר בהיכל וגם התודו תודת הדת לפני הכהן. העיר מאסקווא הומיה מקול המון חוגג, ובשעה השביעית בבקר הלמו כל הפעמונים לבשר להעם, כי הגיע החג עד עצם תמו, ועוד מעט ויציץ הנזר על ראשי הקיסר והקסרית יר״ה ויהי בכל משך העבודה והרנה והתפלה והמשחה בהיכל הכרמל הרעימו כלי התותח מבלי הרף, והפעמונים אשר בכל )opokב c9p0 בתי התפלה במספר ארבעים כפול על ארבעים שט צלצלו על כל מגדל גבוה, ומן נהר המאסקווא עד רחוב נאביערעזנאיא רק גילת ורנן בין קהל העוטרים את שערי הכרמל. ויהי לפני העבודה, הרעימו כיי התותח על הפרור הניקולאיי ואחרי השעה התשיעית נתקו כפות רגלי המחנות ממקומם על מרומי הכרמל וירימו פעמיהם לדביר אוספענסקי, וצירי הממלכות באי מועד ישבו על מקומותיהם הערוכים למענם בתוך הדביר ויורש העצר הופיע בתחלה ואחריו הנסיכים מחו״ל, ואחרי כן זרק הכהן הגדול באזאנאוו מי מלואים על הדרך אשר בה יבואו הקיסר והקסרית ור״ה, וגבוהים מעל גבוהים ראשי הכנסת הגדולה (סינאדע) יצאו לקראת נושאי כלי הכהינה ואותות המלוכה, והשרים ונכבדי העם עברו אחריהם, והמנצח על תכונת החג ומעשהו , הגסיך דאלגארוקאוו נשיא היום ההוא עלה בהדרו בראש המחנה, לבוש בלבוש תפארת על לבו, חשן מלא אבני חפץ מזהירות ככוכבים ומכתירות את צלם דמות הקיסר יר״ה המשובץ בתוכם, והקיסר הדור בלבושו חלך מעדנות בתוך כל הכבודה, וראשו גלוי מפני הכבוד ומגבעתו בידו ולימינו הקסרית מתנוססת בפאר שלמותיה לפי טעם הרוססי הלאומי, ויהי כאשר נגשו אל שערי דביר אוספענסקי, ויצא לקראתם הכהן הגדול יואניקי ויטיף לפניהם אמרים קצרים, והכהן הגדול איזידאר הושיט להם את הצלב לנשקהו, והכהן הגדול פלטון הקיובי זרק מי מלואים על כבוד הקיסר והקסרית יר״ה והקיר״ה בהגיגו בהחג הקדוש הזה השתפבה עליו נפשו וימרר בבכי, וכל הרואים לא יכלו להתאפק, כל מורשי לבם התעוררו בקרבם בהביטם מסביב את גאון המחזה הנאדר בקדש אשר עיני רבוא רבבות תלוים אליו, וכל הנסיכים הגדולים הסיכו נסך דמעות, ובעת ההיא האירו נרות ולפידים על מרומי הכרמל על כל מגדל גבוה ועל הארמונות הרמים ועל כל היכלי החמדה ותהי אורה כאור שבעת הימים, וכבוד הקיסר והקסרית יר״ה כרעו על ברכיהם שלש פעמים לפני סמל קדשם ויעלו וישבו על כסא הכבוד של מיכאל אלעקסעיעוויטש ותהי דומיה מסביב, ובקול דממה דקה החלה התפלה ע״י הכהן הנאוואגאראדי. איזידאר, ויהי בעת התפלה „אלהינו מלך המלכים״ בכה הקיסר עוד הפעם, ומי ימלל ומי יתנה את כל תוקף הרגשות אשר התעוררו בלבות כל הנאספים למראה רסיסי הדמעות בעיני הקיסר האדיר, וכל קרואי מועד מחו״ל התעוררו מפני הדרת הקודש החופפת על המחזה הנעלה הנשקף למו ויהי ברגע אשר שם הקיסר יר״ה את עטרת המלכות בראשו, וברגע המשחה, וברגע עזוב הקיסר את הדביר האוספענסקי, הרעיטו כלי התותח ויצלצלו הפעמונים בקול חזק עד מאד, והקיסר והקסרית יר״ה יצאו מן הדביר האוספענסקי וירימו פעמיהם אל ההיכל הארכאנ- געלי והבלאגאוויעשטשענסקי, ובכל פעם אשר נראה הקיסר וכל כבודו עמו, נשמע קול המון חוגג, קולות אדירים ורננת עליזים, ותבקע הארץ לקולם, ומה גדל קול רנה וישועה בהראות הקיסר והקסרית לעיני העם על הבמה. ואחרי כן הלכו הקיסר והקסרית אל ההיכל הגראנאוויטי וינגנו המנגנים ויריעו וירננו במקהלות ובהמון תופים ומצלתים, והמשתה והשמה החלו בהיכל הגראנאוויטי, ויגדל שאון עליזים, כי זה היום שקוו לו יושבי רוסיא, יום ששון וגיל תוכן המאניפעסט של כבוד הקיסר יר״ה ביום הכתר יצאה לאוד דת המלבות (מאניפעסט), והיא כוללת את הענינים האלח אשר נספור אותם במקום הזה לאחד אחד: הנחה להאנשים שלא שלמו מסים וארנוניות להסמשלה במועדם, אשר הממשלח נוגשת אותם ותובעת מהם לשלם הם נפטרים כעת מחובתם, בין שיהיו המסים הרובצים עליהם מסים קבועים בין שיהיו מסים מקריים, כה או כה הם נפקעים מידי שעבוד; ביטול כל הטענות והערעורים והתביעות שהממשלה תובעת חובות ישנים וכאלה סכומים המגיעים לה מאת חוכרי הנכסים של חממשלה בין נכסי הממשלה בין נכסי המלכות, בין נכסי הקירה, בבולם נוהנת ההנחה המבוארת: תקנות טובות וקולות גדולות לטובת אנשים יחידים וקהלות וחברות החייבים בתשלומי מלוות להממשלה: ביטול כל הטענות והתביעות והקנסות אשר הסמשלה תובעת וטוענת מאת הפקידים לשלם לה בתור כסף ענושים בעד הזיקות או גרמא להזיקות וקנסות בעד הפשעים שפשעו הפקידים במלאכתם, ביטול כל הטענות שהממשלה טוענת קנסות מאת אנשים שנשארו חייבים תשלומי מם הסטעמפעל הנהוג להם הממשלה מוותרת מזכותה לבלי לתבוע את המגיע לה; הנחות והקלות לאנשים שרטאו ופשעו בחטאים שונים: ובכל הפשעים והחטאים שאין המאני פעסט מכפר, נעשתה ההנחה הזאת, לפי דתי המדינה כאשר יעבור זמן קבוע אחרי מעשי הפשעים אז אין הממשלה תובעת את הפושעים לדין, והנה הזמן הקבוע בנימוס נפחת לפי המא- ניפעסט כדי שליש. היוצא מזה, שאם עברו על הפושעים שני שלישי משך הזמן הקבוע, הרי הפשעים מחולים להפושעים — פטירה מכל תשלומי קנסות ועונשים שהטילו הפקידים ולא השופטים, בדרך הנקרא (בicrparmL opo: הנחות להאנשים אשר פשעו בפשע חטיבת עצים מיערי הממשלה או האצילים מבלי רשות, (ההגחה הזאת נוגעת בפרט אל האכרים אשר רבים מהם נכשלו בענין זה) ובכלל הנחות לאנשים עניים מן התביעות שהם נתבעים ע״י גזברי הממשלה, הרמנא ורשות לכל הנודדים ,aהnק6) לשוב ממקומות אשר הם שם לעריהם בכל רחבי רוסיא שבאייראפא: האנשים אשר שולחו ביד פשעם לארץ גזרה, לא מהחלטת השופטים רק ע״י הפקידים ופקודת הקהלות אשר ביניהם ישבו, המה ישובו איש אל מקומו, אחרי עבור שלש שנים מן היום אשר הגיעו אל מקום העונש: הטבת מצב הפושעים בעניני הדינה (פאליטישע פערברעכער) הכלואים בבתי האסורים ביד פשעם: בכל עניני כפרת פשע וביטול טענות ותביעות הנ״ל, נתבררו הענינים בהמאניפעסט באר היטב, מחולקים בסעיפים ומוגהים בהגהות אלה הנאשמים אשר ע״י המאניפעסט הנוכחי נפטרו מן המשפט, אולם מפני ידעם בצדקתם ולמען הציל את כבודם המחולל יחפצו לברר את צדקתם לפני השופטים, עליהם החובה להודיע זאת במשך ששה חדשים מן היום הזה—וכל השאלות והספיקות אשר יפלו בהענינים הנכללים בהמאניפעסט יובא לפני הסענאט, והענינים הגבוהים מדריגת זכות הסענאט, יובאו לפני הקיר״ה. מלבד המאניפעסט הזה נערך מאניפעסט מיוחד למען יושבי ארץ פיננלאנד, זה הוא תוכן עניני המאניפעסט, ועוד נשוב לבאר את פרטי הדברים הצריכים ביאור בנמר הבא. פקודת כבוד הקיר״ה אל שר החיצון. בחסד אלהים הופף עלינו ועל עם חוסי שבטנו, עלינו מעלה מעלה ותרום קרננו בכבוד וירחב גבולנו ותשב באיתן קשתנו מבית ומחוץ, והנה אחרי כל אלה אין עוד מקום בינינו לתאות מלחמה, ארצנו רחבת ידים ומספר יושביה כביר ועצום, לכן לא אל המלחמה עינינו נשואות, רק למעלות רוסיא בדרך שלום והשקט ובטח, להצלחת כל בני עמנו בכל ענפי חיי האזרח, להגדיל ולהאדיר כל מפעל טוב אשר תועלת בו לכל העם, זה הוא חפץ לבנו וזה הוא אבן הראשה להליכות ממשלתנו, דרכינו דרכי נועם וארחותינו ארחות שלום, וכל ישענו והפצנו להחזיק את ברית השלום בינינו ובין כל הממלכות, גם להיות כבוד ממלכתנו גדול ונשגב תמיד, ועל התתום, שם הקיר״ה. צדקות נדיבי ישראל לזכרון יום הכתר אלה הן הקהלות אשר התעוררו לכבד את יום הכתר במעשה הצדקה כפי מה שהגיעו אלינו היום:קהלת ווילנא החליטה לחוג את חג יום הכתר. להתאסף אל הרנה והתפלה בבתי הכנסיות, גם יסדו שש קופות של צדקה עם קרן קיית, ושם הקיר״ה יקרא עליהן, והיו לההזיק ששה יתומים בבית המחסה וארבעה זקנים בבית מקלטם, ולתלמידי תלמוד תורה ולהזקנים ולבעלי מומים החוסים בבית המחסה ינתן מאכל ומשקה טובים הגדול תופיע נהרה (איללומינאציאן), ואחרי שוב הקיסר והקסרית יר״ה בשלום ממאסקווא לפעטערסבורג, יבקשו אלופי הקהלה רשיון מאת הממשלה, לבוא לפני כבוד הקיסר ולהגיש לו לחם ומלח ולברכהו לשלום. — עדת ישראל בפעטערסבורג החליטה, לערוך תפלה בכל בתי הבנסיות להיטיב את המאכל והמשקה במשך שלשה ימים לחניכי בית היתומים, להתלמידים העניים בבית הספר של בערמאן, להחולים הגמצאים בבתי החולים ולהיהודים היושבים בבתי האסורים; לתת ארוחת הצהרים חנם לכל הבאים אל בית המזון להעניים; לחלק נדבות בין העניים להלביש ולהנעיל את התלמידים העניים בביה״ס של בערמאן להעלות נרות לרוב בכל בתי הכנסיות, ולשוות הוד והדר על בית הכנסת הראשי, וגם בהמקום אשר שם יבנה בית הכנסת החדש; ליסד קופות של צדקה למשען יתומים, ולבקש רשיון להיור שם הקסרית יר״ה נקרא עליהן — ואחרי שוב הקיסר והקסרית יר״ה בשלום לפעטערסבורג יבקשו ראשי העדה רשיון לבוא לפניהם ולהגיש להם לחם ומלח. עדת ישראל בדינאבורג מלבד אשר תשא שכם אחד בכל התכונה אשר תעשה העיר לכבוד היום, החליטה לחוג את החג גם ביחוד והמשקה ליתומים ולחולים ולאסורים ולזקנים ובעלי מוסים, בבתי תלמוד תורה, בבתי המחסה ובבתי החולים, וליסד קרן קימת ופירותיה שנה בשנה אלף רו״כ, להחזיק ששה תלמידים עניים בבית למוד המלאכה, ויבקשו רשיון להיות שם הקיר״ה נקרא על מעשה הצדקה הזאת, לזכרון יום הכתר — בעיר פאלאצק התנדב הסוחר היהודי נחום בן יעקב ראבינאוויץ ויתן בית חומה להיות שם מחסה ומקלט לזקנים ולבעלי מומים, ומאת הממשלה יבקש הרמנא ורשות להיות שם הקיר״ה נקרא על פועל צדקתו בעיר ראסיין החליטה עדת ישראל לחוג את יום הכתר ע״י רנה ותפלה בבתי הכנסיות, ולערוך שלחן ולעשות משתה ושמחה לאנשי הצבא הונים שם, וליסד לזכרון היום אצל בית הספר לילדי ישראל, מחלקה מיוחדת ללמד מלאכה, ולתכלית זה הרימו 500 רו״כ ממכס הבשר ליסד את הבית גם 500 רו״ב ינתנו מדי שנה בשנה להחזיק את בית הלמוד הזה על מכונו בעירנו ווארשא הותג ג הכתר בהוד והדר, וגם עדת ישראל לקחה חלק בשמחת היום, בבתי הכנסיות נאספו אחב״י לשמוע אל הרנה ואל התפלה, ולאלף וחמש מאות עניים מבני ישראל נתנו ארוחות הצהרים, וגם לתלמידי הת״ת נערך שלחן מנדבת השר מאנטעפיורי על פי מכתבו שהדפסנו בגליון הקודם. (שינוי החוקים ע״ד היהודים מוכרי משקה, בספר )opani oeii המאסף חוקי המלכות ופקודותיה .pcopcnii npasr היו״ל ע״ו הממשלה, נדפסו החלטות הסענאט ע״ד השאלות שהתעוררו בענין החוקים הנ״ל, והסענאט הזאיל לברר וללבן דעתו בסעיפים האלה: א בגבול הערים oaת) והערים הקטנות ,)אre היהודים רשאים להיות קרקע הקנוי להם בקנין לחלוטין, בין קודם בין אחרי יום השלישי לחדש מאיי שנת 1882 (הוא היום שבו הורו הוראת שעה את שלשת החוקים הידועים להגביל את זכיות היהודים); ב) מחוץ לגבול הערים הגדולות והקטנות רשאים היהודים להיות חנונים של משקה רק בבתים שלהם, העומדים על קרקע שלהם, הקנוי להם לצמיתות רק לפני יום השלישי לחדש מאיי שנת 1882 יהיה הקנין איך שיהיה, ע״י שטר מכירה או ע״י פסק דין של השופטים, אבל היהודים שזכו במקחם אחרי יום השלישי לחדש מאיי. אין קנינם קנין ואין זכותם זכות: ג) הרשות הנזכרת למעלה הנתונה להיהודים להיות הנונים של משקה בבתים שלהם העומדים על קרקע שלהם, הרשות הזאת נתונה גם להיהודים שקבלו בירושה את הבתים גם אחרי יום השלישי לחדש מאי שנת 1882 במה דברים אמורים במקומות ששם מותרת ליהודים דירת קבע או להתישב שם הרי היורשים נוהגים מנהג בעלים בהבתים, וזוכים להיות חנונים של משקה ד) היהודים הרוצים להיות חנונים של משקה בבתים שלהם העומדים על קרקע שלהם, חייבים להראות שטר של קנין רשות (Eo o ii, לאות ולמופת, כי באמת הם בעלי הבתים ובעלי הקרקע שעליו עומדים הבתים; ה אין היהודים רשאים להיות חנונים של משקה בבתים ועל קרקע הקנויים להם e- לאכול פירותיהם בחייהם, או בדיני חכירה ואריסות .Miioe B meEoc e( אוסטריא-אונגאדן. ההצלחה אספה את שלומה מאת האנטיסעמיטים באוסטריא זה מקרוב נלכד הארי שבחבורתם בשתיתותיו ונבחרי העם הסגירוהו ליד השופטים, והנה עתה עברה כוס גם על אחד מאנשי בריתו, הצורר פערנעסטארפער מו״ל „דייטשע ווארטע״. הערוד הזה פגע בקיסר אוסטריא, כי לא מצאו חן בעיניו דברי השלום והרצון אשר ענה הקיסר אל נשי הנאשמים מטיססא עסלאר, וירגז על זה פערנעסטארפער בעלהו הנדף, ומענין לענין באותו ענין, מנה לו להקיסר עוד חטאות ואשמות כאלה. והנה לע״ע נתנה הממשלה את עיניה בו והושיבה אותו בבית האסורים, שם ישב שלשה חדשים וינחם על מוסרו הקשה אשר הוכיח את הקיסר — עוד יזכרו קוראינו את המשפט ברזעשאוו בגאליציא, דוגמת המשפט בטיססא עססלאר, אשר נאשם היהודי ריטטער ברציחת עלמה נוצרית לא לצורך דמה רק להסיר את חרפתו לבל יודע הדבר כי העלמה הרה לזנונים מאתו, וכל האשמה הזאת עומדת רק על עדותו של עד אחד שעמד אח״כ וחזר וביטל את דבריו הראשונים ובכל זאת חרצו השופטים ברזעשאוו על האיש הנאשם משפט מזת. והנה כעת הגיש קובלנא אל בית דין הנבוה בוויען, ושם החליטו למסור את המשפט לבית דין אשר בקראקא לשוב ולשפוט את היהודי הנאשם עוד הפעם. — הכהן הקאטולי הראשי בקעניגסגרעטץ הוציא אל צאן מרעיתו קול קורא זה: אם אמנם אבטח ולא אספוק בדבר, כי כל כהני הדת העומדים תחת פקודתי לא יחללו את כהונתם בקחת חלק במעשי הרשע ובדברי עמל ואון נגד היהודים היושבים לבטח אתנו, בכ״ז אני מוצא עצמי מחויב להעיר ולעורר בקולי זה את כל איש אשר לבו לא נכון עמו ואשר יצר רע ישיאהו בשפק ויסירהו מן הדרך הטוב לתעות בארחות עקלקלות. אחת אגידה לכם, כי כל איש אשר יתקע כף אל המרעים והמשחיתים, העוסקים לפי דבריהם בישובו של עולם ובשאלת היהודים, ובאמת מבלי עולם המה וצוררי הממשלה כולם כאחד, כל איש אשר ידו תכון עמהם, נכתס עונו לפני מלכות שמים ומלכות ארץ. כל הקאטולים המאמינים בני מאמינים משבחים ומפארים את האלהים על אשר החיה והקים את עם ישראל לפליטה גדולה עד היום הזה, כי לולא היה העם הזה אתנו, מי יודע אם לא קמו אנשים תועי לבב לבחש בכל הנסים והנפלאות שעליהם נוסדה הדת הנוצרית ולהכביד את לבם נגד האמונה ביסוד הראשי, אולם היהודים הם נצבים לפנינו כמופת חי וקיים המוביח לנו כי באמת דתנו מיוסדת על עמודים חזקים אשר לא ימוטו, על אדני דברי הימים וקורות הדורות, ע״כ חובה קדושה מוטלת עלינו לאהוב ולקרב את היהודים, כי הם שומרים כבבת עין את ספרי הקדש, שהם גם אוצר כל חמדה ומקור המקורות לכל יסודי דתנו״ ועה״ח יוסף יאהאננעס כהן בקעניגסגרעטץ.— העלילה בטיססא עססלאר עודגה משרכת את דרכה, אולם לפי הידיעות האחרונות נועדה למשפט חרוץ ביום 4 יוני הבא, מי יתן ולא יאוחר נקעז הדבר „בעססער איין ענדע מיט שרעקקען, אלס איין שרעקנ אהנע ענדע״ (שערוריה גגד אחב״י באלגיר) ידיעה טעלעגראפית הגיעה מעיר טלעמסען מאלגיר, כי שם פרצו פרעות ושערוריות בימים האלה, בעת אשר קהלת ישראל היתה עסוקה וטרודה בעניני הבחירות לבחור מקרבה אנשים אל הכנסת הראשית (קאנסיסטאריום) העומדת וקבועה ביניהם לפקח ולהשגיח על עניני הדת ועל כל צרכי צבור, בעת ההיא התנפלו בני ההמון על היהודים וידו בהם אבנים, אף פרצו לתוך איזה בתים ויהרסו את אשר מצאו בהם, אולם היהודים עמדו על נפשם ביד חזקה ויהדפו את איביהם אחור, ורבים מזה ומזה נפצעו אך איש לא נפל שדוד, כי אנשי הצבא מחרו ויבואו אל מקום הפרעות ויצליחו להקים את הסערה לדממה אין אמר ואין דברים רק צלצלי הפעמונים ורעם כלי התותת מעל תלפיות הקרעמעל, קול ששון וקול שמחה משתה ויום טוב, וגם כל אחב״י יושבי רוסיא „טרודים״ הם במשך שבעת ימי המשתה בשמחת ארץ מולדתם, על כן לא נכון הדבר לצופה היודע בינה לעתים להסב את עיניו מן התל שכל פיות פונים אליו הן אמנם לא זה המקום לתאר את תכונת החג ומעשהו, זאת ימצא הקורא די תשוקתו מחוץ לגבול הצופה בגליון הזה : ואולם במקום הזה חפצנו רק לערוך את ערך החג בתור מולד תקופה חדשה בקורות אחב״י וושבי ארצנו עיני כל יושבי רוסיא כלו מיחל אל החג הנעלה הזה, וביתר שאת וביתר עז קוינו אנחנו בקצר רוח ובכליון עינים, בבקר בבקר שאלנו: מתי יבוא הקץ להימים אשר עליהם העיד כבוד הקירה בפקודתו מחדש יאנואר (ראה הצפירה 5 ת ש״ז) לאמר: על לבבנו ועל לבות הסרים למשמעתנו רבצה אימה חשכה ויגון קודר לכן לא היתה עת רצון להועיד את תור יום הכסה וכו׳. והנה מי כמונו בני ישראל יושבי רוסיא יודעים ומרגישים מה נאמנו הדברים האלה, קולעים אל השערה ולא יחטיאו נוקבים ויורדים עד התהום, ובפרט בנוגע אל מצבנו וכל אשר עבר עלינו, הלא כראי מוצק המה לנו לראות בהם חזות הכל, ומי אפוא כמונו השתוקק לראות את קץ הפרק הזה ולצאת מאפלה לאורה? והנה עת רצון זאת הגיעה עברו „אימה חשכה ויגון קודר׳ מעל לבות הקיר״ה ומעל לבות הסרים למשמעתו, ומדוע לא נקוה כי שלום ומנוחה ישובו גם אלינו ונסו יגון ואנהה? מדוע לא נשיש גם אנחנו בשמחת כל יושבי הארץ? בכתבנו את הטורים האלה עוד לא נוכל לדעת עד מה — אך כה או כה, טובה לנו התקופה החדשה הזאת מן הימים אשר עברו, טובה לנו התקופה הזאת, אף כי לפי הנראה, עוד לא במהרה נשמע משפט חרוץ מפי הועד הראשי לשאלת יהודי רוסיא, מכ״ע נאוואסטי מודיע (קוריער ווארש׳ 123 )כ אנשי הועד השמיטו את שאלת היהודים ונתנו לה ארוכה עד חדש סעפטעמבער — מפני כי רב החומר ביד היוצר, ושפעת ענינים רבים התלוים בשאלה הזאת רבה להכיל המריצה את בעלי הועד להרחיק חק פתרונה וקץ משפטה. בקראנו את הבשורה הזאת, מבלי משים עלה על לבנו זכר הקאנגרעסם הברליני. אשר לפניו הוצעה שאלת היהודים ברומעניא ובסערביא ובבולנאריא, וגם השאלה ההיא היתה סבוכה ומסוכסכת „ושפעת ענינים רבים היו תלוים בד״ הרבה יותר משאלת היהודים בארצנו רוסיא וכנודע התיר הקאנגרעסס את כל השאלות הגדולות והחמורות האלה בחצי שעה. תשואות חן חן לשר הפנים, הגראף טאלסטאי, כי בחסדו הגדול החיש את הקץ לאחב״י מוזגי משקה, לבל יעגנו לחכות עד פתרון שאלת היהודים חכללית לפי הודעת מכה״ע הרוסים וואסחאד N 18) הובאה להמחלקה הראשונה אשר בהסענאט שאלת היהודים מוזגי משקה, ושרי הסענאט הואילו למתק את הדינים הקשים ולהקל את החומרות והאיסורים בענין מכירת משקה, ויהי הדבר הזה מטעם השר טאלסטאי, ועל פי הצעתו הנכבדה, עד היום דרשו הפקידים מאת היהודים בעלי בתי המשקה, שהבתים אשר ימברו משקה יהיו שלהם וגם המקום אשר עלוו יעמדו הבתים להם יהיה הדבר הזה יעיד כי הפקידים אוהבי ישראל המה ובפרט דורשי טובת מוזגי משקה מבני ישראל, כי רוצים הם שיהיו כל מוזגי משקה בעלי בתים ואחוזות, אולם הקשו לשאול, מוזגי משקה רובם ככולם חפצים להיות בעלי בתים, אבל רצונם הטוב לא מעלה ולא מוריד כי מיו שיש לו בית ואחוזה הוא לא יבקש מחיה מן עסק נבזה כמכירת משקה, והאיש המחיה את נפשו מן העסק הזה, לו אין בית ואין אחוזה — ובבן תקנה גדולה תקן הסענאט בצרפו מדת הרחמים למדת הדין, ישמחו מוזגי משקה וישישו הנותנים בכוס עיניהם כי יצא כאור משפטם וסר מעליהם ההכרח להיות בעלי בתים דוקא! טוב ונעים מזה התנאי שהתנה לו הכהן הראשי הקאטולי מקעניגסגרעטץ באוסטריא הכהן הזה יצא לעזרת ישראל בקול קורא (ראה „אוסטריא-אונגארן״ בגליון הנוכחי) והוא מגין עלינו בחסדו ומבריח ממנו את המזיקים אולם בתנאי בני גד ובני ראובן, שנהיה בעלי תורה ושנשמור כבבת עין את כתבי הקדש, מה טובו דודיך כהן נכבד מקע- הצופה לבית ישראל בימים האלה כל ראש סחרחר וכל לב חושב וכל פה ממלל וכל אזן שומעת רק את שמחת החג אשר במאסקווא המעטירה, ניגסגרעטץ, על דבריך אלה יענו לך כל שלומי אמוני ישראל „נעשה ונשמע״. הנה הכהן הזה לפי דבריו לא טובתנו אך טובת עצמו הוא דורש, כי לפי דעתו לולא שמרו היהודים כבבת עינם את כתבי הקדש, כי אז לא יכלה הדת הנוצרית לעמוד נגד המכחשים בה והפורקים את עולה מעל צואריהם, היא עומדת על מכונה רק יען כי היהודים נאמנים בבריתם לדת מורשה, (למשל, בנין בית תפלה לנוצרים אנגליקאנית בבערלין, ע״י בלויכרעדער, ובנין בית תפלה לנוצרים פראוואסלאווים שנגמר בשבוע העבר בעיר יעלעץ, ע״י אחד השרים בעמנו ובעבור כל אלה עמד הכהן בפרץ ויהיה לנו לצנה וסוחרה בתנאי שגם אנחנו לא נבגוד בבריתנו ונוסיף לשמור את תורת קדשנו, מדי דברנו בכהן צדק זה נזכור עוד כהן אחד מכהני הפראטעסטאנטים באמעריקא אשר את מכתבו קראנו בימים האלה במכ״ע Jeish Messenger היו״ל בנויארק, והוא מודיע כדברים האלה: בעיר קטנה אנכי יושב זה עשרים שנה, ובה מתי מעט יהודים אשר באו הלום ממרחקים, והם התודעו לי ויהי כראותי כי אנשים כנים המה ואדבר על לבם לבקר בבית תפלתי ולשמוע את דברי אשר אני מטיף לפני קהל צאן מרעיתי, והאנשים שמעו לי ויבואו כפעם בפעם לשמוע את דברי, ויהי זה משפטם ימים רבים, ויהי היום צום הכפורים לבני ישראל, ומה השתוממתי בראותי כי במקום מושב היחודים כל חנות ואוטר אליהם : שמעו נא העברים, הנה עד היום קוה קויתי לשימכם לנוצרים על כן משכתיכם חסד והטפתי אמרי נועם לפניכם, אולם עיני הרואות כי אך לריק עמלתי את דת קדשי לא קבלתם, ואמרתי אני עם לבי, אין זאת כי אם עוד לבכם דד עם אל ועם קדושיו נאמן, לכן לא תמירו תורת מורשה בדת החדשה, אולם היום ראיתי כי גם כבודכם זה כעוף התעופף ונפשכם ריקה אין כל, אל נא בני תרעו, לא זו הדרך אשר חפצתי להדריככם בה, היו נא אפא ליהודים כדת משה וישראל, בנו לכם בית הכנסת וקחו לכם מטיף אשר ינהלכם. ויהי כדברי אליהם את הדברים האלה וירך לבם ויענו אותי דבר לאמר : צדקת, כהן צדק, ואולם אנחנו דלים ורשים ואין ידנו משגת לכונן את קהלתנו כדת, התעורר נגא אתה הכהן ואסוף כסף בעדנו מאת החברים המקשיבים לקולך, והיה כאשר צרור הכסף יהיה בידינו עשה נעשה את כל אשר תבקש, ודברי האנשים נגעו עד לבי, ואזרתי אני כגבר חלצי ואת הכסף אספתי למענם ואתנהו להם, ויכוננו להם את בית הכנסת ויביאו להם מטיף מעיר רחוקה ותכון הקהלה הקטנה ותעמוד עד היום הזה, ובכל עת אשר אני רואה כי היהודים מתרפים בעבודת אלהים ומפירים חק, הנני מעוררם לשוב לחלקת מחוקק, ועם המטיף היהודי יחד Je. אשא במשא עם ה׳, כן יספר הכהן התמים במכה״ע .iesseng, ומה אפוא תעשה זאת הקהלה בת כהן פראטעס- טאנטי שינתה ותזיל דרכיה לבקש נדבות וחסד לאומים, מה אפוא תעשה אחרי אשר הכהן אשר הולידה יאסוף את חסדו ממנה ולא יוסיף עוד לנטלח ולנשאה? ואל מי תפנה אז לעזרה ? הנה לא כל הכהנים יקומו כמושיעים לדת ישראל הכהן שטעקקער לא יעשה זאת, וגם הכהן הצדיק מקעניגסגרעטץ הודיע את רצונו לתמכנו בימין עזו ולהגן בעדנו מפני חת המציק, רק אם נשמור את כל דברי התורה, אבל מה לו ולנו לשלם מביתו לבנות לנו בתי כנסיות ולשים מטיפים בקרבנו בת עמי חגרי שק כי כן הגיע לך כי מפי אויביך תשמעי מוסר והם יעידו בך ויזכירוך לשוב ולהחזיק בדגל הקדש אשר התנחל לך מראש מקדמי ארץ! לא נדבר הפעם באשכנז וצרפת, אך נם בארץ אנגליא אשר היא יחידת סגולה בין ארצות אייראפא לאמונה אומן ולשלטון רות התורה בין בני עמנו, גם בארץ ההיא, מרבים הנוצרים לשקוד על חכמת ישראל הרבה יותרמן היהודים באוקספורד, ובקעסברידז תורת ישראל תשא נס במרומים על במתי בתי מדרש המדעים, ובחורי חמד הנוצרים לומדים תורה והוגים בספרי התלמוד לשם המדע והמתקר, אחד הנוצרים החכם Lo הא איש אשר בצדק נוכל לקרוא לו „למדן מופלג״, את עומק הגיונו ורוחב ידיעותיו בהתלמוד הראה כעת בספרו על התוספתא, את הספר כתב בשפת אנגלית ולפניו שם פתח דבר בשפת עברית צחה ורבים כמוהו יחכמו. ומה זר הדבר לשמוע את השמועה החדשה המובאת במכה״ע האנגלים לישראל, כי חברת מדרש חכמת ישראל בלאנדאן שבתה מפעולתה וחבילתה נתפרדה מ-פס חברים מתנדבים ומבלי רגש בין קהל אחב״י להשתתף בענינה ובכל פעליה חכמת ישראל תעלה כפורחת בין חנוצרים ותמס תהלך בין היהודים! מי חכם ויבן אלה? הן היתה למלה בפינו ולכלל גדול שאין מהרהרין אחריו כי משכילי ישראל החפשים כל ישעם וחפצם להתדמות אל הנוצרים, ולחקית כקופים את כל מעשיהם ותהלוכותיהם, ומדוע לא יעלה על לבם להתדמות אל הנוצרים גם במקצוע זה, במדרש חכמת ישראל? האמנם קללת אלהים עלינו תלוי: „כמקולקלים שבהם עשיתם כמתוקנים שבהם לא עשיתם״? הן אמנם לא ראינו גדולות ונפלאות בברת מדרש חכמת ישראל בלאנדאן גם בימי עמדה על מכונה, אל יתעו הקוראים לחשוב כי חברה כזאת בחו״ל היא כאחת הישיבות או כחברה ש״ס בארצנו להרביץ תורה ולהאדיר את ידיעת התלמוד לא כי הברה כזאת היא רק חברת חוקרים ודורשים אשר יתורו אחרי ידיעות נכונות בדברי ימי ישראל ובספרותנו העתיקה ומעמיקים תקר לפעמים בענינים שכבר אבד עליהם כלח, ושאין קשר ויחם בינם ובין חדור ההוה, ולא להלכה ולא למוסר השכל Socct 4e8 תוצאותיהם רק לברר וללבן, זה משפט החברה ucs Juivs בפאריז, וזאת היתה גם תורת הברה כמתכונתה שהיתה בלאנדאן— אולם טוב גם זה באין מאומה בלתו, בארץ חפשית כצרפת ואנגליא אשר נמסו אסורי האדות בין היהודים ואשר נבלעו בין האזרחים טובה ונעימה גם לולאה קטנה כזאת אשר תחברם איש אל אחיו ותהבב עליהם את תורתם ואת חכמתם, לכן צר לנו באבדן החברה לחכמת ישראל בלאנדאן. היא יכלה להחיות רגש ישראל בלב אחנו הקודרים מני קרת ע״י הדפסת ספרים בחכמת ישראל בשפת אנגלית וימכר ספרים כאלה במחיר מצער, צאו וראו מה עושים חסידי אומות העולם חברת המסיתים מושלת במכמני זהב: כל „לורד״ עשיר זה משפטו להנחיל לפני מותו הון עתק להחברה הזאת, להרים קרו הדת הנוצרית ולהרחיב את גבולה בתבל, והנה אנחנו בני ישראל חלילה לנו לבקש תחבולות להכנים תחת כנפי השכינה את בני הנכר, אבל מדוע לא יתנדבו גדולינו עכ״פ לקיום הדת בין בני עמנו? יען כי זה הוא „עסק ביש״ אשר פרי לא ישוה לו, וכל עסק שמוציא ואינו מכנים לא לרצון הוא לפניהם. אבל מדוע לא עלה על לב גדולינו רעיון העסק אשר יעשו כעת נבדי האנגלים? מכה״ע ime מודיע בגליונו האחרון, כי בארץ אנגליא בכלל ובעיר לאנדאן בפרט, עשתה לה כנפים הצעה נכבדה לחפור תעלה בארץ ישראל, ורבים שואלים ודורשים בהלכה זו, ולחקר ההצעה ולההכנות הדרושות לחפצה נוסדה חברת מנוים (אקציאנערע), ולע״ע קבצו רק 10,000 ליטרא שטערלינג, אבל שמות האנשים העומדים בראש החברה הם כערובה נאמנה למרבה הכסף הדרוש אל החפץ, ותלוי הדבר רק במוצא דבר החוקרים והתירים אשר יחקרו ויתליטו התוכל e ההצעה לצאת לפעלה או לא התברה נקראה בשם Palestine hannel Syndicate (ברת חופרי תעלה באדץ ישראל), ובין ראשיה יתנוסם שם הנסיך אוו מאלבאראה , הנסיך אוו סוטהערלאנד, רב החובל איינגלפיעלד, וראש חבר האניות ההולכות להדו ורבים מגדולי שרי צבא בים וביבשה לפי ההצעה, תמשך תעלה מן הכרמל אשר לגדות הים התיבון דרך עמק הירדן, ונהר הירדן הנמשך כעת קו קו כרצועה צרה וקטנה, הוא יהפך לזרם מים כבירים אשר ישתפכו אל הים האדום ומשם תמשך רצועה לחברם עם אשדות עקבה כל הככר הזה לא נחקר עד היום למדי, בשנת 1855 קרו שר הצבא האנגלי אללען, גם הפיץ עלוו אור בהיר השר אליפהאנט בספרו הנעלה „ארץ הגלעד״, ולפי דבריהם שהם מתארים את תכונת הככר ההוא ואת מזגו ואת גבולותיו, ואת גובה חופי שני חימים, ים התיכון וים האדום, על פי כל אלה, נקל הדבר לעשותו בכל זאת אין בדעת החברה להשען אל ערות שני העדים האלה וראשית פעלה יהיה לשלוח שה חברת תיירים לחקור את הככר ההוא כראוי והיה אם תצא ההצעה הזאת לפעלה, תהיה ארץ כנען לגברת המסחר ולטרכז מעבר האניות ואין קץ ואין חקר להמעלות הטובות אשר יוכל הדבר הזה להביא לארץ י פעטערסבורג מלאה שמחה ביום המועד, ותהום העיר מקול חוגג, ותגדל תנועת המונים המונים ברחובות העיר, והקריה עליזה, וחרחובות הגדולים והקטנים לבשו פאר וישוו עליהם הוד והדר, יריעות מעשי רקמה ותמונות הקיסר ור״ה וזרי פרחים ודגלי תפארה, ויתר שאת ויתר עז להדר הרחובות נעווסקי פראספעקט, מארסקאיא, וולאדימיערסקאיא ועוד היכלי החמדה העומדים בין שורות הרחובות האלה עוטים פארד כשלמה ומתנוססים כצרור פרחים נעימים אחרי הצהרים היה משתה ושמחה למען העם על שדה מארם, ועל „פרור יצחק׳ למען אנשי הצבא. כל מכתבי העתים הדפיסו מאמרים מענין היום והבריח המבריח מן הקצה אל הקצה את כל מאמדי מכתבי העתים השונים הלא הוא הרעיון, כי שוא עמל כל נלוזי דרך לנתק את הקשר החזק המאחד את הקיסר יר״ה עם עמו, הוא הקשר אשר נתאמץ כעת ע״י הנתן הנזר ומשתת הקדש על ראש הקיר״ה. אחדות הקיסר והעם הוא עמוד התיכון אשר עליו יכון שלום רוסיא מבית וכבודה והדרה מחוץ. כל הרוסים ישפכו שיח לפני אלהי מעוזם למען ישלח עזרתו ממרום אל הקיר״ה, לבעבור יוכל להקים את נדרו אשר נדר היום להרים קרן רוסיא ולהעלותה על במתי האישר, זאת היא הפעם הראשונה אשר יחוג העם חג גדול ונכבד כזה, לא בתור עבד אך בתור אזרח רענן וחפשי (מוסב על האכרים אשר יצאו לדרור מעבדות עולמים ע״י המנוח אלכסנדר השני ג״ע). ובחופשו זה הוא רואה מקור נאמן לאהבה ולאמונה אמן להקיסר השליט יחידי, מכה״ע רבים הדפיסו גם שירים לכבוד היום. ויהי כאשר הגיעה הבשורה כי הקיסר, והקסרית יר״ה נתנו עטרותיהם בראשם, וירעימו כל כלי התותח בעיר המלוכה ויצלצלו כל הפעמונים ודגלים אדומים נשאו על כל מגדל גבוה. בנשף בערב היום ההוא הופיעה נהרה בכל העיר, וצבא המנגנים נגנו ברחובות, ותהי אורה ושמחה וששון ויקר לכל יושבי העיר סייעי 15 מאיי 1883. העיר הזאת איננה עיר גדולה לאלהים, או יותר טוב היא עיר קטנה, מספר יושביה ואזרחיה מעטים, עשירים וכנעני ארץ העושים תלמים תלמים בים המסתר אין בה, כי רוב אנשיה הם חנוונים, מחזיקי בתי משקה, סוחרי תבואות, ובעלי מלאכות למיניהם, ובכ״ז נוכל להגיד שמפזרים הם אזרחי העיר הזאת כסף תועפות על צרכי הכלל והעדה יתר על המדה. ואמנם לא אעשה לי שפתי חנף לאמר שכל פעולותיהם אהובים כלם ברורים, בידעי היטב שכמה וכמה דברים דורשים סדר ומשטר ואין; אך על כל פנים תחסר רק ההתעוררות, ואם יתעודדו מביני דבר למעשה הטוב והיושר לתקן את המעוות, אז הוא דרך נכון לפגיהם ומוצא לכסף להם ויעשו אף יצליחו כאשר הורה לנו הנסיון מבנין בית הכנסת החדש זה כבר נרגש בעירנו חסרון בית הכנסת, כי מקום בית הכנסת הישן היה הרחק מאדם העיר, אך לא היה מוצא לכסף : והנה התעוררו אחדים מהעושים והמעשים ויחלו לעבוד ולעדור בשדה הלזו בלא לב ולב וחפצם הצליה בידם להקים בית כנסת יפה ונעים להלל עד למאד על תלו, אשר בשום אופן לא יכולנו לתת אמון בשעה שהיה במחשבה תחלה שצליח בידיהם להוציא רעיונם לפעולת ידים, כי כבר עלתה ההוצאה לסכום יותר מן עשרת אלפים רו״כ, ועוד ידם נטויה להדרו לקשטו וליפותו על אופן מאד נעלה ונכבד, יהי נועם ה׳ עליהם והדרו על פעליהם נצח! בשבת החולף הואיל לכבדנו הנכבד השלם ויקר רות הנודע לשם בנועם מנגינותיו כמ״ר אשר רובינשטיון נ״י מסובאלק, הוא ושלשת בניו הקטנים הופיעו הנה לחנך את בית הכנסת החדש בגרונם. תפלת קבלת שבת התפלל בנו הצעיר, והוא נער כבן תשע שנים, עם להקת משוררים, חזון רגש נפלא ונעלה כזו מנער בזה בלתי נפרץ, ועתיד הוא להיות לסופת בעולם השירה והזמרה. ולמחרתו התפלל ה׳ רובינשטיין ברוב פאר והדר ובית הכנסת היה מלא מפה אל פה תבואת הפתקאות (בילעטין) התנדב ה׳ רובינשטיין לארץ הקודש, ועוד הוסיף מנה יפה משלו, תלא כל עט סופר מהיר ותקצר היריעה מחכיל רגשות כל בני עירנו להחכם הנכבד ובעל נפש יקרה ה׳ רובינשטיין אשר עזב עסקיו לבוא הנה ולהתמהמה כשלשה ימים רצופים, ובשם כל בני עירי הישרים בלבותם הנני מקריב לו קרבן תודה קבל-עם, ישלם לו ה׳ כגמולו כפועל ידיו ונדבת לבו הטהור, הון ועושר יהיו שמורים בביתו לעד, ויזכה לראות את בניו היקרים עולים מעלה מעלה על גפי מרומי ההשכלה וההצלחה, ושלום אמת על ישראל! זה כשתי שבתות החל ידידי הרב החכם והמליץ המפואר ה׳ ט״ף שפירא להטיף פרקי אבות בבית התפלה אשר לחברה הדורש הנכבד אשר מאד נעמו, עד שקטן הבית הזה מהכיל את כל הבאים, כי חדשות תשמענה אזניהם, ותחת אשר הדרשנים והמגידים הסובבים ערים וכפרית יעקמו את הכתובים בדרשות שדופות קדים, הנה דברי פי חכם חן, ועל מי מנוחות ינהלם, יורם הדרך ילכו בה והמעשה אשר יעשו, לטוב להם ולבניהם אחריהם, דרך שתוליכם לחיים ההווים והבאים, נקוה שחפץ הדורש החכם הזה, אשר רק טובת עמו ואשרו לנגד עיניו, בידו יצלח לזרוע על תלמי לבות ההמון זרע הדעת זרע לצדקה, ועד מהרה יקיצו, לנהל את בניהם על מבועי מים חיים מי הדת והדעת גם יחד. אף יעשו סדרים בהת״ת אשר אין איש יודע חשבון הכסף הנאסף ונבלע באברים, וברכות רבים תחולנה על ראשו. חלוונא בערנשטיין דובנא, בעירנו אספו נדבות ראש העיר וח׳ כהנא והגלאסנעס בכדי להכין ארוחת הצהדים לאנשי החיל שני פאלקען התונים פה, ביום הנתן כתר מלכות בראש הקיר״ה, ע״ז נדב הפרעסעדאטעל וואינסקי סך 100 רו״כ, ה׳ כהנא 75 רו״כ, ה׳ ס׳ צקערמאן בארנשטיין 50 רו״כוכו'״ חדשות שונות התגלות חדשה ונפלאה בסגולות העלעקטריציטעט חרעישה בימים אלה את לבב בעלי הטבע אשר לולא הביאו המכה״ע אותה בשם איש הנודע באנשי השם, כמעט לא יעלה על הדעת לתת אמון בה, כי היא נעלה מכל מחשבה ודמיון בשכל האנושי. הפראפעסאר גילבערט הודיע זה מקרוב באספת חכמים ידועים כי כמו שאפשר להחליף את גלים האויריים הנולדים מן קול האדם לגלים עלעקטריים ע״י אמצעות הטעלעפאן, כן יתכן להחליף גם את הגלים הנולדים בקרני האור לגלים עלעקטריים, אשר עי״ז נוכל לראות כל התמונות והצורות הרחוקים מאתנו כמו שאנו שומעים את הקולות הרחוקים ממנו הממציא הראה הדבר הזה בנסיון באספת ארבעים אנשים יודעי הטבע, באופן זה, בחדר אחד החשוך וסגור מכל צד, תלה מראה של מתכות המלוטשת, וע״י חוטי טעלעגראפים הנכנסים בכלי ידוע שבתוך החדר, ראו כל היושבים שמה על פני המראה חזיון של מרוצת הסוסים (פפערדע רעננען) שהיה במרחק איזה פרסאות משם, בתוך המראה נראו המון העם העומדים סביב מרוצת הסוסים וכל תנועותיהם מרוצת הסוסים ורוכביהם, הכל בדיוק גדול כמז חיים, כמו שהם נראים להמביט עליהם שם בתוך כלי הנודע בשם קאמערא אבסקורא, או כמו המביט דרך כלי מחזה גדול (פערנראהר). השמועה מן ההמצאה החדשה הזאת באה בראשונה במכ״ע אחד היוצא לחבמת הטבע באמעריקא ונעתק אח״ז במכ״ע הברליני, אם ההמצאה הזאת תתאמת בכל פרטיה כמו שהודיעו, אז אין ערוך להחדשות האלה לתועלת בני האדם, כי אז לא לבד אשר ידבר איש את רעהו ע״י הטעלעפאן במרחק כמה פרסאות, רק גם יוכלו לראות זא״ז פנים בפנים. מפני כבוד חג חכתר שבתו ממלאכח בבתי חדפוס משך שני יטים וע״כ נתאחרח חטו״ל הצפירה יום אחד פאולב אאוץ יצא לאור ס׳ שנאת עו2ע ולם נחום סאקאלאוו ווארשא, דזיקא 25 . במחיר 1 רו״כ ישיג כל דורש את הספר הזה מיד המחבר או מיד הרעדאקציאן של הצפירה (האדרעססע של המחבר הוא ג״כ: ווארשא, דזיקא 25 ו), והקונים סך מסויים יקבלו הנחה כנהוג H. oooy, Bapmaan N25 פ. M. Sokolow, Warschau, Dzika 25. ספר יד אלעזר מאת רב הגאון החכם הכולל המפורסם בכל קצוי ארץ כמוהרר אלעזר הלוי איש הורוויוץ זצ״ל, אשר כהן פאר ארבעים שנה במשמרת הרבנות בעיר וויען, הספר „יד אלעזר״ הוא גדול הכמות והאיבות מלא על גדותיו חדושי תורה ושאלות ותשובות הלכה למעשה לגדולי וחכמי עמנו הנודעים לתהלה. הספר הנ״ל מסור לידי מאת יורשי הגאון הנ״ל. מחירו 1 רו״כ, ולקונים סך הנון ינתן ראבאט כנהוג. ועקב מהרש״ק בווארשא .y apma„ Bap aes N 19 האדרעססע אלי pareca eroa croncain. ללמד לכתב רוסית בדרך חדשה קצרה וקלה, יצאה עתה לאור הוצאה תשיעית יפה ומתוקנת. מיטודא זו ארבע חוברות לה, הולכת למישרים מן הקל אל הכבד ר השכלת מן הקוים והאותיות עד כתב דק ויפה ככתב הסופרים, מאשרת מפי שו העם בשנת 1876, ומפי הקאמיטעט להשכלת חיל הצבא בשנת 1880 ובשער המצבה לכל מלאכת מחשבת וחרשת המעשה בסאסקווא בשנת 1682 זכתה מיטודא oeri orזו למכתב כבוד ויקר ש מחיר כל חברת 5 קאפ׳, ולקונים הרבה ולסוחרים הנחה כמשפט. החפץ יפנה אל המו״ל ה׳ מ. קאטקינד רב מטעה״מ בגראדנא, ובווארשא אל: Mec aay, ana J 2. san N 17 ומרח תמז הבע״ל אתכבד בזה להודיע שכל יודעי ומכירי איך שהפאבריק שלי מפ״פ ביכליך אשר עד כה זה כעשר שנים היתה הפירמע א׳ זאטערמאן עט מ׳ קוראטאוו, ועתה מן דען 1 פיי הרחקתי אותו מאתי ונשארתי תל בעעמי בהפאבריק הנ״ל, באותו מקום אשר היה מקדם ברחוב נאלעווקי תחת נומר 25 בחצר הגביר טאקאר, ואבקש מאת הקונים הקרובים והרחוקים לפנות אלי באשר יצטרכו ואקוה שישבעו רצון ממני, ובעוד חדש ימים אקוה שיהיה לי סארטין חדשים ממש כמו ווינער נאטאראל .25 ת Zatrman, arschan Naleki . אדרעסע קומיס מיום 1 מאיי העבר התחיל מועד הרפואה (סעזאן) לקומים בפעם התשיעי לעיר דובראוונא גובע׳ מאהליב הרחוקה 6 וויערסט מן התחנה Oeo אשר במסילת הברזל מאסקאא בריסק. מחיר שתית קומים שמה הוא רק כמחצית מחירו עה״ב בלתי עשירים, כי בקבוק קומיס במקומות אחרים, ועי״ ובלו להשתמש בו גם בז עודת שחרית משני מאכלים וסעודת משיעור 142 וויעדרא ישגור 30 קאפ׳, סן הצהרים מ׳ מאבלים עולה 18 רו״כ לחודש, והמזון בתבשילי בשר מתוקן יפה,—מעון לדירה ישיגו סן 6 רו״כ עד 10 רו״ב לחדש, והבא שמה יביא עמו מכסות וכסתות למטתו, מקום העיר דגבראוונא הוא יבש גבוה וגבנוני על יד הנהר דניעפער קרוב לו שני יערי עצים סאסנאווע, בתוך העיר פרדם לטייל מאילנות ליפאווע, קרוב לבית השתיה שני גנות אילנות עושי פירות, על הנהר מקום הרחצה, ואניות קטנות לשוטט, כלים להתאבקות (גימנאסטיק) חנם, מלבד זה יש קרוב לבית השתיה ביבליאטהעקע מספרים שונים, ומע רוסים אשכנזים פולאנים ועברים, גם יש דאקטאר, ואפאטהעקער הפאסט לאגרות ולנסיעה בסוסים.—הקומיס הוא רפואה מועילה לחולי קאטאר הריאה זהאסטומבא, ובני מעיים, הולשת הגוף והרזון הרגיל לבוא אחרי המחלות כמו הטיפוס, קדחת, סיפיליס, ירקון, גם נגד מעוט הדם וקלקול הנערפען וכו—הדרכים המובילים אל התחנה אסינאווקא הם, מן פט״ב דרך דינאבורג וויטעבסק סמאלענסק במשך 35 שעות ומחיר הנסיעה בקלאסע הב׳ 27 דו״כ וקלאסע הג׳ 14 רו״כ. ממאסקווא על סמאלענסק בזמן 16 שעות בהקלאסע הב׳ 16 ר״כ והג׳ 6.88 רו״כ. מווילנא דרך מינסק ועיר ארשא, בזמן 14 שעות קלאסע הב׳ 11.14 רו״כ והג׳ 5.65 רו״כ. כין העיר ארשא וקיוב הולכים בכל יום אניות הקיטיר על הדניעפר אפאטהעקער פ. ק. ריינגאלד היערדורך ערלויבע איך מיר דעם נעעהרטען פובליקום מיינע נייע איינגע- ריכטעטע כשרה רעסטאוראציאן צו עמפפעהלען מיט אייגענעם שוחט אונד נאך שטרענג ארטאדאקסען ריטום נעפיהרט, גאראנייע איך דען געעהרטען גאסטען אויך עבענזא פיר פארטרעפפליכען קאסט אונד ליכסטע בעדיענונג, לאגים נעבסט פערפפלענגונג אויף בילליגסטע בערעכנעט II. asswen, Miarienba r Stat Linz. הודעה אבות לבנים אודיע כי הנני נכון לקבל מחודש אוגוסט הבא אשר אקח לי אז מעון במסכי הגימנאזיען והפאליטעכניקום דפה, נערים בפענסיאן לכלכלם היטב ולנהלם במשרים, כאשר יעידוני כל יודעי, האדרעססע 1. L, Sossnitz, Riga Bomnanowska 32 הנני להודיע כי יסדתי מסחר גדול מכל מיני צמר נפן (בוימוואלע) מצבעים שונים טוב ויפה אשר יפיק רצון מאת דקונים עצהיו״ט, ואקוה כי הקונים ישבעו ענג. יעקב ברוידא בווילנא תחבולה לעשות חיל יש לנו למכור תמצית חומץ /801, (עססיג עססענץ) אשר מוכשר להיות חומץ טוב כאשר יערב עם 35 חלקים מים. נגד שליח של 70 קאפעיקעס (בפאסט מארקי) ישיג כל מבקש פראבע. oep Ror Boanek, Bapn. F6. פראנקפורטער עססיג-עסענץ אין הארט אונד אין פלאשען, צו בעקאמסען בייא מ׳ וויסקאטש ווארשא פראנצישקאנער N10, אם הויזע קאפטאלם שאלות ותשובות לה׳ פרץ אשעראוויז, מאי חזית דסעכת על הגאו בעל פ״ סמוך על הרמ״א כי „מדבריו של בירבי ניכר שאינ בקי בתרמגולים״, לה׳ זילבערבערג בעיר טראיצקאסאווסק נדכתו 5 רו״כ שלתט אז לשדודי פרען, ויש בידינו שטר קבלה, להשולחים אלינו מעות ועוד לא השינו הצפירה, הפסס בימים אלה תתעכב במשלוח כסף לא נדע הסבה . עכטע זיידענע שווייצער מיללער-גאזע פיר מיללער, אויך בוימוואללענעס אונד וואללענעס גלאססע, האנדשוה, פוטטער פיר האנדשוה פאבריקאנטען, עמפפעהלט. A.S. achholder Warshan Nale ki9 היערמיט האבע דיא עהרע איינעם גע- עהרטען פובליקום בעקאנט צו מאכען דאס איך פערשיעדענע זארטען פלוש אייגינער פאבריקאציאן צו מאססיגען פרייזין פערקויפע. אין דיא לעדער האנדלונג אים הויזע דעם ה׳ א. פראססאק 232 א אונד ביטטע איך צור געפעלליגען בעאכטונג האכאבטונגספאל ל׳ יאקאבאוויטץ גלור לכל. יש תחת ידי סקלאד (עססיג עססענץ) מפאבריקען מזבחרים מחו״ל מן 80 עד 100 גראר ויכולים לעשות מן א׳ קווארט 40 קווארט חומץ טוב, והמקח בעד כל פונט 42 ק, והרוצה להשיג פרובע ישלח א׳רו״כ על אדרעם שלי. Boancr BancR. ry6. PearopyTa. TAECPA אדרעססא שלנו S. noo Bapaa. S. Soiski Warszawie. z1k: ,25 :יa pnanenie. מלחמת סופרים שקוץ משומם המעורר שחוק וגועל נפש גם יחד, נראה לנו היום על עמודי „השחר׳ של ה׳ סמאלענסקין. אחד התעלולים אשר מפני פחד אור השמש ישת חשך סתרו וילט פניו במסוה „אחד הלאומיים׳, פרץ ממחבואו וקפץ עלי בקללות הנשמעות בשוק של טבחים ובעשרה קבין שקרים, בשם כת הלאומיים ומי המה הלאומיים, הבה יאמר, כי מטרתם לכונן מקום מקלט בארץ הצבי לנוס שמה כל נרצח (ז), והצופה הוא כעשן לעיניו יען אנכי „מכה אחור׳ כל מחשבה טובה, ואני „פילוסוף אדמונו״ גדפתי איזה סופרים ומה להמחרף ומגדף להסופריםי! הן מבין ריסי עיניו יכיר כל קורא משכיל כי לא למד תורה ודרך ארץ, רק לקח מלוא חפניו מליצות סמאלענסקין רבו מם התועה בדרכי החיים, ובכחו זה בא למחוץ ראשי חברת כל ישראל חברים וקרא, אותם בשם „כהני בית אל׳ עובדי ע״ז, ובדרך עברו הכה גם על קדקד הגאון המנוח ר׳ ישראל סלאנטר ז״ל ואמר עליו שהוא „הניח ספוגין של צמר על לב האומה המפרפרת בין החיים והמות״, וגם על התלמוד השליך נעלו, ובמרמה מסותרת אמר עלי, שאני „מלקט פתותים׳ מן „שער האשפה אשר בלשון ארמית״, והוא התלמוד, ואחרי כל אלה יבקש ממני להתוכח עמו ע״ד יעוד לאומי וישוב א״י, ובו׳ ידע כי איסטנים אני, ונפשי תגעל לנגוע ברמשים קטנים כמוחו. לולא חפצתי הפעם לדבר דברים אחדים אל בעל השחר. כי עתח לא שמתי לבי אל זנב הלטאה שמפרכסת נגדי, אך יען כי ה׳ פרץ סמאלענסקין היה סנדקו של תלמידו הסופר הזה, והרוח המתהלכת באופני השחר כולו להשפיל את כבוד אנשי השם בעמנו ולהרים שפלים, היא הרוח המרחפת גם על מאמר גדופים הנ״ל, ע״כ שמתי פני אל רבן של כת הלאומיים האלה. לא אכחש שה׳ סמאלענסקין יודע שפת עבר ומיטיב לתאר בספוריו את דרכי בחורי הישיבות וכדומה: רק אשאל האם בזה יזכה סופר עברי את ארחו לנתוש ולנתוץ להאביד ולהרוס ולשפוך בוז ונאצות על אנשי המעלה אשר בעמנו ? הסופר סמאלענסקין מאמין בתמו כי הוא מכריע בכף המאזנים את כל אדירי תורה, כאלו כל כנסת ישראל נתונה תחת רגליו והמדע והספרות מקופלים בכף ידו האחת, ובדמיונו זה ירצה בעל „קבורת חמור׳ למשול בכיפה, לא בדור זה בלבד אך גם למפרע בכל הדורות שעברו, כל באי עולם עוברים לפניו בדמיונו כבני מרון, והוא פוסע על ראשיהם בסנדל המסומר; מלכי ישראל הם לפניו כאסקופה הנדרסת וכקוביא לשחק בה; על דוד מלך ישראל יאמר כי: לא הבין אל רוח התורח ויחשוב בלבו כי אך בזבח ומנחה יבחר ה׳ וגם הוא הרבה עולה וזבחים ויבקש לבנות בית לה׳ (השתר ש״ג צד 438) על המלך שלמה יאמר כי: הוא היה הרע בבני דוד, סר מכל מצות התורה וכו׳, ויכבד עולו מאד למען מצוא תאותו וכו, הוא ולא נבוכדנאצר החריב את ארצו וידכא את עמו (שם 438), ולהיפך על ירבעם בן נבט יאמר וז״ל „ירבעם בן נבט איש טהר לב וכו׳ מאס בתועבות שלמה ודרכיו וכו׳ הוא לא בחר באלילי העמים כי אם באלהי ישראל, ועל כן קרא לעגלים אלה אלהיך ישראל׳ (שם 440) על מלכי ישראל הצדיקים אשר בכתבי הקדש נזכרו שמותם לתהלה, את גדולי התנאים ידוש כהדוש תבן במדמנה, על רבי עקיבא יאטר כי התקנא באחר „היה לומד זקן ודעתו מבולבלת כדיו שבתובה על נייר מחוק, והולך ומרבה עליו גדופים שם (השחר ש״ג 648), ר׳ מאיר היה בפיו למשל ולשנינה, ויאמר עליו: זאת נראה בר׳ מאיר (צביעות ותרמית) אשר לקח תורה מפי אחר אלישע בן אבויה) ובמה יתרצה זה (!) אל חבריו אשר לא בקשו ארחות חכמה רק בצביעות ובחומרות (שם 649) ובמקום אחר יאטר עליו כי „התחרה בדת ודין כאחד המקנאים, והרמב״ם פסק הלכה לחומרא כמקנא דמקנאים, והרמ״א החמיר חומרא על הומרא כמקנא במקנאים עד מאה מקנאים״ (מליצה נשגבה! ימצאה הקורא בהשחר ש״ב פתח דבר „לאבן הראשה״). הנה על הרמב״ם התלוננו חכמי צרפת על שקרב את דעות פילוסופי יון אל יסודי תורדתנו, אבל מה לך סמאלענסקין לטחון את למודים הנה פרץ זה פרץ ובעט בחרמב״ס ז״ל בבוז, ואמר עליו : הוא נתן מכשול לפני החולכים וכו׳ ולא עוד יאמר ביעקב משה והנביאים, כי אם אריסטו ואפלטון (השחר שנה ז׳ 290) , וגם מתנגדי הרמב״ם חכמי צרפת הם לפניו כגל של עצמות להתקלס בהם, ועליהם יאמר : לבם היה מטומטם ועורו עיניהם לבלי ראות כי ע״י תורת החוקים יסכר מעין התורה (שם) ובמה נחשבים לפני סמאלענסקין גדולי הפוסקים האחרונים ? על רבי יוסף קארו בעל הב"י יאמר: הוא כתב דברי שגעון בשם המגיד ועוד ועוד (השחר שנה ו׳ 295) הרמ״א נחל מידו בוז וקלון, עליו יאמר: יצא להחמיר בלי טעם ודעת ובלי חנינה וחמלה וכו׳ החכם הזה הראה גבורתו להטריף וכו׳, איך יערב איש את לבו להוציא ממון מחזקתו וכו׳ שערוריה כזאת לא נשמעה (השחר ש״ג 650). ובכלל, חוקי התורה לא מצאו ן בעיני בעל השחר כי עליהם יאמר: החוקים הרבים המיתו כל רגש וכל רוח חיים ויעשו את העם כעובדי עצבים (שם ש״ז 101), ובמקום אחר ז״ל; החוקים אך גויות המה, פגרים מתים, אשר תמורת הזמן תמירם וכו׳, לכל העמים היו חוקים כמו לנו (!) ולו חיינו גם אגחנו על פיהם כי אז היינו גם אנחנו במוהם עדי אובד (שם ו׳ 75) לפעמים מתאר אותם בתואר „גלי חוקים מתים׳ (שם ש״ז 181) ולפעמים בשם יון מצולה (שם 101, ומה הם לפני סמאלענסקין דיני התלמוד והפוסקים, הלא רק נסורת של חרשים וקליפי אגוזים לשחק בהם, עליהם יאמר: החוקים הרבים אשר רבו ועצמו מאד במשך אלף וחמש מאות שנה וכו, רב אחד מאס בחיים ויאמר לכסות פני כל דרכי החיים חרולים, ורב שני בקש להטריף וכו׳, ובין כה וכה פרו ורבו ואיש לא הביא מעשיהם במשפט, ואיש לא נגש למשפט לברר אם הפוסקים הרבים ובעלי השאלות ותשובות מן הרמב״ם עד הרמ״א, ומן הרמ״א עד ר״ש קלוגער ותם סופר אם כולם תלמידים ותיקים המה או תלמידים שלא הגיעו להוראה, ומי עשה אותם לב״ד, ע״כ עלינו לשים לב לעצור בעד הרעה וכו׳ נוציא מעבדות לחירות (שם ש״ג 650). ובמק״א יאמר על הפוסקים: קברו חיים את ישראל בעפר הדינים והגזירות אשר רבו מספר ואשר כסו עליו בצלמות (שם ש״י 579) — גם סובב סובב הסופר הזה לקצץ בנטיעות אשר נטעו קדמונים ואחרונים, על הקבלה יאמר : בפה דובר נבלה ובעזות שלא תדע גבול, היא אם כל סכלות ותרמית מולדת בית עובדי העצבים, תורת זנונים (שם ש״ז 101) ובמקום אחר זה לשונו: מעת אשר בא אליה האר״י המליטה ביצתה ותלד בנים זרים ומשחיתים וגם אחריו בעלוה עוגביה ותשרוץ שרץ לרוב (שם ש״ו 179), את גדולי המקובלים האר״י וד׳ חיים וויטאל יקרא בשמות „הארי המת והבלב החי ויתר גוריו פריצי חיות״ (שם ש״ו 197), מגדולי כת החסידים, הבעע״ט, הרב ממעזריטש ור׳ זלמן מלאדי, יתוארו בכינוים, משוגעים או אנשי מרמה וכו' נבאו ליין ולשכר ולהוללות (שם ש״ו 100). ואתם קוראים נכבדים סלחו נא לי כי הבאתי לפניכם מעט מהרבה דרשות של דופי מן השחר, למען תדעו מי ומה הוא סמאלענסקין. אבל אל תשנו לחשוב, כי מפני רוב חכמתו והשכלתו הוא פורץ גדר ופוסע על ראשי עם ישראל ונותן לבוז את תורת החוקים, הן כל השומע יחליט ויאמר אין זאת כי אם מן המשכילים החפשים האיש הזה, והוא מחזיק במעוז חכמי עמנו החדשים, אולם לא כן הוא, כי גם גדולי ישראל אשר לדגל המדע והמחקר הם חונים, קלים ושפלים הם בעיניו, את חכם עמנו הרמבמ״ץ יקרא בשם „עוכר ישראל״, ולא די להמנהל (ר״ל המגיה) בבית הדפוס של געארג ברעג בוויען לשים את הרמבמ״ הנ״ל לעוכר ישראל, אך גם בחכמת הרמבמ״ צרה עינו, ובגדל לבו הוא נוטל מהרמבמ״ גם חכמת הפילוסופיא ועושה אותו להדיוט (השחר ש״ו 241) וכולם בנוים רק על השערות שדופות קדים, בלי שום אות ומופת אחד, רק במליצות נפוחות וארוכות כמים שאין להם סוף. מחוקרי ישראל בזמננו העלה במזלגו את הח׳ גרעטץ ויחלק לו חבלים באפו נפץ חרפות וזרם גדופים, כן יאמר במקום אחד : יאסט הלך כעור וימשש בקיר השכלת ברלין, וישגה בראשיתו ובאחריתו שגה מאד, וגרעטץ לא כתב קורות ישראל מעודו, כי אם סיפור בדוי אשר יסודתו בדברי הימים (אוינען היסטארישען ראמאן), כי אך מעלות רוחו וחזיונות לבו כתב על לוח (השחר ש״ט 580)— גם על השר קרעמיע יאמר סמאלעגסקין כי לא פעל ולא עשה מאומה לטובת ישראל הלא זה לשונו על קרעמיע: זר היה לו רוח ישראל מכל וכל וע״כ לא ידע איך לעשות ומה לעשות (שם ש״י 257) ומי יספור ומי ימנה את החרפות והגדופים אשר יחלק סמאלענסקין באפו להחברה הנעלה „כל ישראל חברים״. הוא סמאלענסקין זה לא כביר נתן כבוד אלהים להחברה ויקדישה ויעריצה, ויאמר כי חובת כל איש יהודי באשר הוא יהודי, היא, להיות לחבר בהחברה הנעלה הזאת ולתת מדי שנה בשנה 6 פראנק. והמקיים מצוה זו כאלו קיים כל התורה כולה, ועתה (מפני טעם נוגע אליו) לא בוש האיש הזה להפוך את פניו ולכתוב על החברה דברי בלע, גדופות וקללות, אשר אין לתאר ואין לספר הוא יקרא את החברה בשטות התואר כאלה: „שוטנים וצוררים מקרב בני ישראל, בכל הרדיפות והצרות שבאו עלינו במשך עשר שנים האחרונות נוכל להשמיע קבל עם כי חלק גדול מהן הביאה החברה, אנשים אשר לא יבינו עד מה היו לנו לפה ולמוקש (שי״א 195), ובמקום אחר (השחר ש״י 648) יאמר: ידוע תדעו כי רק מצוה אחת יקיימו בעלי טובות כאלה, והיא מצוה לחסר. מנו מספר הכסף הנאסף לעומת הנחלק ותראו כי יותר מהחצי ירד לטמיון, עכ״ל, (אין די מלין בפינו לתאר את העזת הנוראה והשובבה הזאת. לא נבקש מאת סמאלענסקין השכלה ומדות טובות, אך לי היה עכ״פ בעל נימוס ואיש יודע הלכות דרך ארץ, הלא עליו לדעת, כי סופר הבא לעולל על חברת אצילי בני ישראל עלילת גניבה ומעילה, עליו עכ״פ להביא אותות ומופתים, ולערוך האבונות מדוקדקים שיהיו לסעד ולסמך להעלילה, ואז אולי יבוא הועד ויצטדק ויברר את הטעות, אבל הוא סמאלענסקין בלי אות ומופת, בלי שום אסמכתא בעלמא רק בלשון מדברת גדולות כדרכו תמיד מחליט לדבר ברור כי גדולי נדיבי ישראל ראשי חכי״ח גנבים המה היאומן כי יסופר). במקיא הוא חורץ משפט מות על החברה הנעלה ואומר: בל״ס תסוף ותגוע בשנים אחדות וזכר טוב לא יהי לה עוד (שם 82) . ועל גזר דין זה הסכים עמו גם בן ציון פיש (מי הוא?) במאמרו שם — ואוסר: הריסת חכי״ח בנין הוא לרעותה הטובה ממנה (בל״ס נשיא החברה יהיה ה׳ פרץ סמאלענסקין וסגן הנשיא ה׳ בן ציין פיש). ואתם ראשי חברת כל ישראל חברים עוד לא תחרדו מפני החברה החדשה הזאת? הטרם תדעו את אשר יעץ עליכם סמא- לענסקין, רצונו שיתנפלו בני עמנו באגרוף רשע על ראשי החברה הלא כן יאמר : אלו נעשתה כזאת לעם אחר וכו׳ כי אז התאספו האומללים ויטו ידם על הגוזלים וישלמו להם גמולם בראשם (שם שי״א 74*) . *) עצור במלים לא אוכל על עזות בעל השחר נגד חכם מדיני גדול בעמנו ומכבד בעם אשכנז ה׳ לאסקער, אשר בלי דעת ולשון שקר ישימהו לחרפה ולדראן טולם לאמר, כי ממנ יצאה רעת האנטיסעמיטיזמוס על כל הארן והוא הכה את בית ישראל חרם, וכל הרעות אשר מצאו את ישראל באשכנ, ואשר משם נתפשמו לארצות אחרות, מידו היתה זאת למו (השחר ש״י 584 יפוי״ש) בשגם הכל יודעים, כי האנטיסעמיטיזמוס יצא לרגלי הסאציאליזמוס לתכלית ידועה, ודבר אין לו עם הליבעראליזמוס, אבל ה׳ סמאלענסקיץ המתהכם תמיד בדברי תהפוכת והגיוני רוח, לשים אור לחשך יעול בעפר כבוד לאסקער במשפט משוקל אשר בשקר יסודו, וגם על החברה כי״ת, אשר בגאותו וקנאתו עליה כבר הריק חצי אשפתו לבזותה ולהחרימה, הנה באהרונה מצא עוד לגלגל עליה גם אשמת האנטיסעמיטיזמוס, לור שכל הרעות שהגיעו על בי במשך י׳ שנים האתרונת מידה היו לנ משי״ 304) — אן קז לגאות לבו וקאתו בכל איש רם המעלה אשר בעמט, כי גם את השר משה מאנטיפיורי ״ו איש תמים בצדקתו, הביא במשפט, כי יתנו לו תודה ותהלה יותר מערכו (השחר ש״י 702) מדי דברו בביקאנספיעלד (שיוא 353) יעבור פליז דזת קנאה לאמר ב בבני עמנו נחצאו הרבה המוכשרים וראויים להיות ביקאנספילדים, אם רק המירו את דתם כמוהו׳, ומאין מצא לו להחליט משפט כזה ? אם לא שהוא מרגיש בעצמו להיות ראוי ומוכשר צכך, ומדוע צא? גם לו הכח לדבר דברים הרבה שאין להם שחר ולהטעימם בטעם יפה כדיפלאמאט נמור וספורי הראמאמען שלו ? לא מפלים הפה מססורי הראמאנען של ביקאנספיעלד, א׳כ מה יחסר לו עוד המו״ל אחרי כל ההריסות האלה אשר הרס סמאלענסקין הלא בצדק תשאלו, אם כן אפוא מה נתן לנו האיש הזה השכלה אחרת יותר מתוקנה תמורת התורה והחכמה וההשכלה שהעביר מעלינו בספריו? הנה הוא החזיק במעוז איזה רעיונות גנובים מזולתו ועושה בהם סלסול ומליצות, האם לא הצחוק הוא סמאלענסקין הוביח כי בני עם אחד אנחנו בני ישראל, ומי כחש בזה, ואיה אפוא בר בי רב דחד יומא אשר לא ידע זאת? איזה מטיפים רועי רוח באשכנז התפלספו בענין זה, והסופר האשכנזי ה׳ העסם כתב ספר נגדם „ראם אונד יערוזאלעם״ לרוח הלאומי וממנו גגב סמאלענסקין רק שהאריך במקום שהמחבר קצר, ויבנה לו מזה מגדל גדול פורח באויר, ומה טעם יש בריר חלמות ? סמאלענסקין הוא לאומיי ? הזה האיש המרגיז את כל יסוד התורה והמרעיש את כל בנין כנסת ישראל ומקעקע את כל הבירה כולה, ע״י זלזול הורים ומורים וחילול כל קדש, ההוא ללאומי יחשב? המושג „לאומיות״ בכלל לא לישראל הוא ויסודתו בעניני המדינות ובקורות הדורות האחרונים; בישראל התנוססו מאז מעולם שני כתרים, אהבת התורה ואהבת העם ושניהם כאחד נתשבו, רק בין העמים קמו זה מקרוב מפלגות ידועות אשר זה דגלן: הלאום, ובמה מצויינים הם בני מפלגות כאלה? הלא באמונת אמן ובדבקות גדולה בכל המדות אשר סגולה הן לבני עמם, בהטובות ובהרעות: אקסאקאוו הוא איש לאומיי, אדוק הוא בכל האמונות והדעות, המדות והמנהגים אשר הנחלו לבני עמו מקדם קדמתה, והוא מפריז בהם על המדה עד לשנוא את כל בני עם זולתו, וגם שטעקקער הוא איש לאומיי; ואם יש בדעת סמאלענסקין ותלמידיו להרכיב את הבריכה הזרה הזאת על אדמת ישראל הלא עליהם גם הם לאהוב את עמם ואת תורתם, את מדותיהם והליכותיהם וכל דרכיהם ומה המה עושים? איש כסמאלענסקין לא ידע הכלם לכתוב מרורות על ישראל ועל תורתו, על גדוליו ועל כל קדש קדשיו; הוא לא בוש לכתוב נגד מדה טובה אחת, מדת הצניעות ואהבת המשפחה שהן סגולות יקרות להעברים ממקור מחצבתם, ואשר עליהן גם מלאך רע בע״כ עונה אמן, והוא סמאלענסקין הלאומיי קפץ והחליט כי אין בטבע העם הזה לאהוב את בני ביתו והולך ומגבב שם ראיות לגנאי מספורי תורתנז (השחר שנה א׳ 89). — ומה לו ולארץ ישראל ? האם חו״ל איננה כשרה לבך לחרף ולגדף את גדולי ישראל והוא התעקש לחרף ולגדף את דוד ואת שלמה ואת רבי עקיבא בא״י דוקא? כל הקוראים יודעים למדי כי רעיון ישוב א"י יקר לכל שלומי אמוני ישראל, ורק הקנאים מטמאים את הרעיון הזה,. בעשותם אותו ליתד לתלות עליו גדופים וכזבים והבלי הדמיון. לא לסופרים כמוהם ישוב א״י. לא להם אחדות הלאום, הן האחדות נקנית רק בענוה בסבלנות ובישוב הדעת ולא בגאוה ובשקר ובגדופים. ובמה ימלחלבלר הזה את עמודי השתר ? בתחלה היו לו ימים טובים אשרשופרים נכבדים היניקוהו אולם הם עזבוהו לאנחות, ומה יעשה כעת סמאלענסקין שלא להוציא את הנייר חלק? במה כחו גדול? משך ימים רבים עשה סחורה בפרתו של הח׳ העסם הנ״ל, והיה מאלם לאומיות״, אך הרבה להג לאין קץ וכבר חיה לזרא להקוראים אח״כ החזיק „בהשכלה ברלינית״, ולא מבטנו הוציא זאת ולא מאצבעו מצץ, כי עיקר הדבר נגד כת פרילענדער נמצא בספרי גרעטץ. אך הוא קליפה אכל ותוך זרק, והמיר את פרידלענדער בהרמבמ״ץ והעלה פילא בקופא דמתטא. אולם גם דברי חלומות אלה כבר יצאו מאף הקוראים, לסוף הכנים תהת כנפיו ענין ישוב א״י, אבל הרכבה זו איננה קולטת בהשחד והוא מין בשאינו מינו, ומה אפוא יעשה כעת, ויפן כה וכה וירבפל עלי על ידי שליחו — „אחד הלאומיים״, אבל מה יחזה בי גבעל כי התנפל עלי, ואני הן אינני לא קרעמיע ולא לאסקער. לא גרעטץ ולא יאסט אף לא אחד מראשי חכי״ה, רק סופר עברי נחום סאקאלאוו

|1883-06-05| תוכן הענינים רברי הימים. קאוונא. וויען. פראשניץ טרישקי פאראזאווע גראדנא. הוראדבא חצופה לבית ישראל קרית ספר. הודעות שאלות ותשובות דברי הימים מימי מלחמת אשכנז וצרפת ועד עתה, לא היתה עוד שמחה שלמה לאויבי צרפת וביסמארק בראשם כמו בימים האחרונים האלה, מפאת המלחמות אשר נלכדה בהן צרפת בארץ ענמים באזיא ובמאדאגאסקאר באפריקא, כל אויבי צרפת צהלים ושמחים בראותם כי באה צרפת בסבך מלחמות מחוץ לגבול אייראפא והוצא תוציא את צבאותיה אל הארצות הרחוקות, והמלחמות ההן אשר נוקשה בהן צרפת לא לחודש אחד ולא לשנה אחת הן, ומי יודע עד תי ימיהן ימשכו כי לא כהמלחמות באייראפא המלחמות בארצות אזיא ואפריקא, במלחמות העמים העצומים באייראפא במהרה יוטל הגורל ויפול לשבט או לחסד, לנצחון או למפלה, אולם בארצות הרחוקות ההן תשרכנה המלחמות את דרכן ותתנהגנה בכבדות, ואנשי הצבא נבוכים ופקידיהם אובדי עצות, כי לא ביד רמה יתיצב האויב נגדם, רק במחתרת יחתור וישב במארב ויתחבא בנקיקי הסלעים ובנחלי הבתות, ואך שוא חכמת שרי הצבא נגד אויב כזה, כי האויב יודע היטב את ארצו, ושרי הצבא לא ידעו את מוצאם ואת מובאם, זה משפט המלחמה בארץ אנאם באזיא, וזאת גם תורת המלחמה במאדאגאסקאר באפריקא. בשנת 1862 נלחמו הצרפתים ביושבי ארץ אנאם ואז היו יושבי אנאם עצלים ושפלי יד וחסרי דעת בהליכות המלחמה וחרדים מפני קול עלה נדף, ושר המצביא באנאלד התגבר על עדרי שפנים אלה ויאספם כאסוף ביצים עזובות, את המלחמה ההיא זכרה ארפת, ותחשוב כי אלפים אנשי צבא אם תוסיף על מחנה אלף איש החונים שם ועל אניות המלחמה וחיל חמצב בהן, אז הנקל יהיה לה למגר לארץ את כסא הקיסר תודוק המושל בארץ ענמים, אולם זאת שכחו הצרפתים, כי משנת 1862 ועד עתה היו האנאמיטים לאנשים אחרים, כי לא על עמדם יעמדו עמי אזיא, גם הם הלוד ילכו אף ירוצו קדימה, ומכל ההשכלה האייראפית קבלו את אבק המורה ואת כלי התותח וכל תחבולות המלחמה, ובמקצוע זה הם עושים חיל, והצרפתים שכחו כי הגדיים משנת 1862 נעשו תישים; והעמידו שם בארץ אנאם את שר הצבא ריוויער עם מחנהו, וזה כמה אשר פרצו סכסוכים בין ממשלת אנאם ובין ממשלת צדפת, ושר הצבא ריוויער בקש מאת ממשלתו להחיש לו אנשי צבא לכונן ולהגדיל את מחנהו, אך הממשלה בפאריז התעצלה, והנה החלה המלחמה, ויהי זה ראשיתה, תבוסת גדוד ריוויער, תבוסה שלמה ונוראה, ושר הצבא ריויער בעצמו ופקידיו נפלו בידי האנאמיטים, והם המיתום באופן מרגיז נפש הוקיעו אותם על העץ ויכו בהם יתדות וירעצום וירוצצום עד צאת נפשם אחרי התועבה הנוראה הזאת אשר נעשתה להצרפתים, הנה למען כבודם נטל עליהם — אם יחפצו או ימאנו — לערוך מלמה, הציר הצרפתי בחצר הקיסר תודוק יושב לע״ע בעיר סייגון ומכה לפקודות מעיר פאריז, ובעוד יטים נכון הוא לנסוע אל הקיסר תודוק לבירת מלכותו „הועע׳ ולחושיט לו את מכתב התראת המלחמה (אולטימאטום) עטוף במעטפת משי צהובה כמנהג ארצות אזיא, בספר כריתות זה תדרוש צרפת מאת קיסר אנאם, להחזיק בידה את משפט האפוטרופסות וההשגרה הכללית על כל ארץ אנאם, לתת בידה את כל פקודות המדינה ושלטונה וכלכלתה, לשים פקידים ושוטרים כטוב וכישר בעיניה, להרים כל מס ומכם וגם בעניני חוץ אשר בין אנאם ובין שאר הממשלות הקרובות והרחוקות יהיה נציב צרפת המוציא והמביא, ולהקיסר בל תהיה הצדקה לחוות את דעתו בענינים אלה, ובעבור כל הדברים האלה תתן צרפת מחיר להקיסר, ערובה נאמנה שהמדינות זולת טאנקין תעמודנה ברשותו ואיש לא יגע בהן. ושכרו לשנה עשרה מיליאן פראנק. אלה הם הדבוים אשר תבקש צרפת מאת קיסר ענמים, וכל זאת הביא הקיסר תודוק עלנפשו מבלי שמרו את הברית אשר כרת עם הצרפתים בשנת1674, לפי הברית ההיא היתה צרפת לאפוטרופסית על כל ארץ טאנקין ובבירת טאנקין האנאי הושיבה צרפת גדוד אנשי צבאותיה לכל ארך טאנקין ישתרע „הנהר האדום׳ המחבר את הארץ ההיא עם ארץ כינא, וגדול ונכבד מאד הנהר ההוא למען הצרפתים העושים מסחרם בכינא, אולם הדרך לעבור אניות הוא בחזקת סכנה מפני המון השודדים האורבים שם אל כל אנית סוחר ולמען הסר את המכשלה הזאת, נתנה ממשלת צרפת להקיסר תודוק חמש אניות קיטור ומאה כלי תותח ואלף קני רובה, למען יחזיק משמר על הנחר האדום להבריח משם את המזיקים להיות הדרך לאניות הסוחרים בלי מכשולים וחתחתים, אך מה עשה הקיסר תודוק, הוא קבל את משאת צרפת ויתקע כפו אל השודדים ויחד עשו שערוריות על הנהר האדום, ודרך הנהר ירט לנגד סוחרי צרפת והקשר אשר ביניהם ובין כינא נתק,. ויהי בראות זאת שר הצבא ריוויער ויבוא הוא באניתו לשמור את דרך „הנהר האדום״, ויתמרמרו אליו האנאמיטים ויקדישו עליו מלחמה ויגירוהו לפי חרב. הדבר הזה הטיל סער בלבות הצרפתים, הממשלה מכינה את צבאותיה בחופי צרפת מלאים תשואות ותנועה נמרצה מרוב האניות היוצאות משם לארץ ענמים ולמא דאגאסקאר חמשים אלף אנשי צבא נכונים לעבור באניות לארץ ענמים, נבחדי הפארלאמענט כבר קיימו ביד הממשלה את הכסף הדרוש אל חפץ המלחמה, ואף כי בבית הנבחרים איש לא עמד נגד הממשלה בדרשה את הכסף למען המלחמה, בכל זאת ד מכתב עתי משמיע שנ. יוצא לאור אחת בשבוע, מאת היים זעליג סלאנימסקי t )ר מחירו באשכנז: 14 רייכם מתרק לשנה בעסמרייך 8 פל׳ נשנה. וכן רבע בנה. שכר מדעות מכל שורה קמרה 5 קחפ. ומשורםה רחבה 10 קא' kל ברוסיא ופולין. ל סשולא במיקדם לשנה 5רו״ב. נתי שנב 1.75ר״כ ל רב שנה 150 רוכ. מ ביהר החרצות 20 פרחנק בחריקת 5 דאללאר t5 לא מעטים הם המתנגדים לזה, ובפרט בעלי כת הארלעאניסטים לא ימצאו קורת רוח בהמלחמה הזאת, מכ״ע Sleil יאמר : הרעפובליקאנים השבו מאז לחטאה גדולה לממשלת הקיסר נאפא- לעאן את מלחמותיו מעבר לים, והרעישו על זה עולם וצוחו ככרוכיא: „לא נכון הוא לפנינו לשפוך את דמנו ולכלות את כספנו במלחמות תנופה אשר לא לעזר ולא להועיל, וחנה היום הרעפובליקאנים מושלים בארץ, והם עושים בידיהם ככל אשר עשה הקיסר נאפאלעאן: הוא לא יבול לכבוש את יצרו אשר פחז עליו כפעם בפעם לעשות מלחמות מעבר לים, וגם הם נלקו ביצר רע זה, הקיסר החזיק במעקסיקא, והם החזיקו בטאנקין ובאמת בטאנקין יש סכנה גדולה מאשר היה במעקסיקא״, וכן הולך ומונה מ״ע הנ״ל אותות ומופתים, להוכיח כי לא היטיבה אשר עשתה כמשלת הרעפובליק לבוא בקשרי מלחטה, בימים האלה נכונה השאלה הזאת לבוא גם לפני נבחרי הפארלאמענט, אחד הנבחרים ידרוש מאת הממשלה ידיעות ברורות על אודות מפלת גדוד ריויער הנ״ל בטאנקין, ובל״ס לא יעבור המשא ומתן בלי ריב דברים ומחלוקת הכתות, ובין כה וכה תבאנה גם הידיעות ע״ד ראשית המלחמה במאדאגאסקאר, וגם שם לא התולים עם המאדאגאססים, והמלחמה עם תכבד אף היא — אך על כל זאת לא תשגיח ממשלת צרפת, לו רק תדע כי שאר הממשלות תעמודנה מרחוק ולא תצאינה לעזרת האנאמיטים וה אדאגאסקרים. השאלה היותר נכבדה הנוגעת אל לב ממשלת צרפת היא התשקוט בינא במכונה לבראה המלחמה בארץ ענמים או תצא לקראת נשק? הכינעזים והאנאמיטים הם בני שבט אחד ובני דת אחת קיסר הענמים תודוק שעמד במרדו נגד הצרפתים סמך בזה על כינא, „ושר הפיל״ (כן יכונה בארץ ענמים שר ההיצון) הבל תחבולות לעורר את הכינעזים, וכפי הנשטע לב העם בכינא הולך וסוער נגד הצרפתים הפוסעים אל ראשי האנא- מיטים, ההתלהבות הלאומית הזאת ברבות אנשי כינא תכוף הר כגיגית על ממשלת „כן השמים״ קיסר כינא להתערב במלחמה, והיה כאשר יצאו צבאות כינא גם כן נגד צבאות הצרפתים, אז חמשים אלף אנשי צבא צרפתים במה נחשבים הם, וממשלת צרפת תאלץ להוסיף עליהם כהנה וכהנה— ועוד נשארה השאלה מה תענה אנגליא? הן כבוש מאדאגאסקאר וטאנקין הוא כרצה בעצמותיה, מאדאגאסקאר משך את עיניה עליו זה כביר, ועמל רב עמלה עליו, ויתר שאת לטאנקין הקרובה לאינדיען. הן אנגליא כל ישעה וחפצה להגות מן המסלה את כל הממשלות, לבל תתקענה להן יתד במקום נאמן בסביבות אינדיען, ואיך תוכל לראות כבלע צרפת את טאנקין התצא אנגליא נגד צרפת או לא ? יודעי העתים חלוקים בדעותיהם בתשובת השאלה הזאת, אך קרוב לאמת, כי בגלוי לא תצא אנגליא, רק בסתר תעשה את כל אשר תוכל, להקים שוטנים לצרפת ולהניח מכשולים על דרכה, לבל תגיע אל המטרה אשר הציבה לה הפרעות אשר בארץ ארם (ארמעניע) בתוגרמא האזיא- טית אינן מניחות לאנגליא לישון. הארמיים והקורדים ושאר בני השבטים יושבי ארץ ארם מתמרמרים נגד ממשלת תוגרמא אשר מלאה ארצם תהו ולא סדרים, עשק ומרוצה, ורבים סתקשרים בסתר נגד הממשלה, ואנגליא תפחד פן יהיה עם לב ממשלת רוסיא להחזיק בתואנה זאת ולשלוח את צבאותיה לכבוש ארץ ארם (וויעק 120), ובהשתרע שלטון רוסיא גם על ארץ ארם, הלא אז סר הבטחון לאנגליא באינדיען, ותאלץ לעמוד על המצפה ולהחזיק משמר. להיות להט חרבה מתהפכת תמיד לשערי אינדיען מפני פחד רוסיא, והנה זאת היא אשר המריצה את אנגליא לשלוח את צירה השר דיפפערין לקאנסטאנטינאפאל, לדרוש מאת הסולטאן, שיתקן תקונים בארץ ארם, בשגם יש לאנגליא הרשות על פי הקאנגרעסם הברליני לחוות את דעתה לתקנת ארצות תוגרמא באזיא, אולם הסולטאן לא שם את לבו אל הצעת התקונים שהציע לפניו דיפפערין, וכו להכעים את אנגליא לא קבל את התקונים שהציעה היא, אך הפקיד פקידים לחקור תקונים אחרים, והפקידים יושבים ושואלים ודורשים בהלכות התקונים, אולם עד שהפחות העצלים יכלו את מעשיהם יוכלו מקרים כבירים ונמרצים לרוץ את ארחם בארץ ארם. בין כה וכה התעוררה גם השאלה המזרחית באיראפא, וזה הדבר : תוגרמא שלחה ספרים אל כל ממלכות אייראפא, בהם תבקש מאת הממלכות, לאכוף על בולגאריע שתחרום את מבצריה כאמור בספר הברית הברליני. הן תוגרמא כבר עשתה את כל אשר קיימה וקבלה עליה בברלין במושב הקאנגרעסס, ועוד יתרה עשתה. התנהגה לפנים משורת הדין עם הממשלות הקטנות והחדשות אשר על חצי האי הבאלקאני, ונתנה להן הרבה יותר מאשר נטל עליה לפי הקאנגרעסס, אולם לנגד זה אחד מהם יצא לפעלו, לא חורבן מבצרי בולגאריע, לא הסס שהטילו על בולגאריא לשלם לגנזי הסולטאן, ולא בדבר החובות הרובצים על תוגרמא, שהיה לבולגאריע לקבל על עצמה חלק מהם, כפי אשר יורה החשבון בזה, כל הדברים האלה חרותים על הלוחות אך לא יצאו מן חכתב אל הפועל, והנה עתה כטוב לב ביסמארק — ועמו הברית המשולשת — לתוגרמא, ראה הסול טאן את השעה מסוגלת לכך לבקש מאת משלת אייראפא להוציא אל הפועל את חוקי הקאנגרעסס אשר חקק לטוב תוגרמא תשובות הממשלות עוד לא נודעו, ובקרב הימים נראה איך יפול דבר יתר פרטי המאניפעסט מגליון העבר כל הנפטרים ממסים שעדיין לא נגבו, וכל החובות של תשלומי מסים וארנוניות שהמלכות מוותרת או פוחתת מהם מנויים בפרק ראשון. הפרק מתחלק לשלשה עשר סעיפים בהם המסים נפרטים בפרוטרוט, בין ארנוניות קבע בין ארנוניות עראי, ונעתיק מהם אלו שנוהגים בישראל א) מם לגלגלת oynai הנוחג בכל רוסיא, ב) בבעסאראביע המסים הידועים בשם „דאזדיה״ „ביר" „אבראק׳ והמס שחייבים בו האנשים בפנו עצמם. ג) קנסות שנתחייבו האנשים שלא שלמו בזמנם את המסים המוטלים על הנכסים ואת המס „קוואר טירני׳ העיקרי והטפל לו המוטלים על הבתים, בין בערים בין בכפרים, קנסות שנתחייבו האנשים שלא הודיעו להפקיד בדקדוק את מספר הנפשות כמה נמצאים בביתם, ובכללם גם אלה ששהו עד לאחר זמן ולא הודיעו ע״ד הנולדים או המתים וגם הקנסות שנתחייבו יושבי פולין מפני שלא שלמו בזמנם כל מיני מסים וארנוניות הקבועים בארץ והקנסות שנתחייבו האנשים שלא שלמו בזמנם תשלומי אקציז— כל חייבי קנסות אלה עד יום המאניפעסט, נפטרים מתשלומין. ד) כל מי שנשאר חייב תשלומי מסים וארנוניות להממשלה בעד זכותו למשא ומת ולמלאכה מקודם ליום1 יאנואר לשנה חנוכחית 1883 רי הוא פטור מתשלומי חובו ה) מסים וארנוניות שנהגו קודם 1 יאנואר 1883 ובטלו נפטרים בעליהם מתשלומים המגיעים מהם מכבר ו המכם בעד סחורות מחו״ל יוצא מכלל המסים והארנוניות הנ״ל, ואין המאניפעסט נוגע בו לבטלו או לפוחתו ואלו מנויים בפרק ב׳. חוכרי נכסי הממשלה נפטרים מחובותיהם מכבר, ופרק ג׳ מדבר בחייבי מלוות להממשלה שהממשלה עושה הנחות בעדם להקל להם התשלומים בפרק ד׳ נתבאר שמלבד המסים והארנוניות המפורשים למעלה שהפטורים וההנחות נוהגים בהם, אין המאניפעסט עולה לזכות ולפטור מתשלומי מסים בעד משקה ומתשלומים המגיעים מאת הקבלנים ומתשלומי פאטענט ואקציזין וממכס. פרקה מדבר בפטורי הפקידים מקנסות שנקנסו מפני עבירות שבידיהם ומעילות שמעלו בטעות. פרק ו׳ כולל סעיף אחד, וזה ענינו: נמנעים מלגבות למען הממשלה את קנסות הסטעמפעל שהתחילו לתבוע בכדי המש או שש שנים לפני יום הכתר, וגם את הקנסות שנקנסו סוחרי גילדו ראשונה ושניה שלא היתה בידם תעודה, ובכללם גם החנונים הקטנים נפטרים מקנסות, ונפטרים ג״כ האנשים שנקנסו בעבור שקבלו ע״ע עסקי קבלנות אשר לפי מדריגתם בין משלמ המס לא היו רשאים לעסוק בהם. הפרק השביעי מביא הנחה להאנשים שחטאו ופשעו בענינים הבוארים להלן. א כל מי שנכשל בחטאים שעונשים עליהם בדרך זה: קנם מטון עד סך 00 רו״ב התראה וגערה )opטoת .myei,הסגר בבית האסורים מבלי שלילת הזכיות המיוחדים; כל מי שפשע בזיוף „תעודה לרשיון דירת מבע״, או שדר בכח תעודה של איש אחר — כולם פטורים לגמרי. יוצאים מן הכלל אנשים שנכשלו בגניבה וברכילות ובשליחת יד בחפצי אחרים, בלקיחת שוהד ובהלואה ברבית שלא כדין וגם הפושעים אשר קנסות ממון שהם נקנסים אינם יורדים לטמיון, לאוצר הממלכה, לאיזה מחלקה שתהיה מגנזי הממשלה הם אינם נפטרים וכן אין המאניפעסט פוטר את הנאשמים מלשלם את המגיע להניזוקים על ידם בעד ההיזקות שעשו ולהשיב להממשלה את החפצים שהעבירו בלי מכס הטעונים חרם (קאנפיסקאט). ב) להנכשלים בפשעים וחטאים שאין המאניפעסט מכפר, נעשתה ההנחה הזאת: לפי דתי המדינה נקבע זמן עד מתי הממשלה תובעת לדין את הפושעים, עבר זמן זה ימחה פשעם, והנימוס קובע עתים לכל פשע ופשע, והנה זמני שמיטה (,101) אלה נפחתים כדי שליש, דבר הלמד מזה, שאם עברו על הפושעים שני שלישי זמן השמיטה הקבוע בנימוס, הרי פשעו מחול לו. ג) הנכשלים בפשעים ונענשו לשלם קנסות היורדים לטמיון, אם עניים הם, הרי הם נפטרים מתשלומין, ואם הושיבום בבית האסורים יוציאום לחפשי, יוצאים מן הכלל המנויים בסעיף א׳ הנ״ל שנבשלו בגניבה וברכילות ובשליהת יד בחפצי אחרים וכו׳, לכל הפושעים האלה יופחת ענשם כדי שליש, ובבללם גם הפושעים שעוד לא נגמר דינם )(ocenci והפושעים שנגזר עליהם שילוח לסיביר לגור שם ולשאר המחוזות הרחוקים, וגם היושבים כלואים בבית האסורים לסבול בעד העונש הזה ולהפטר משילוח — כל אלה יוצאים לחפשי ורשאים לגור בכל מקום שירצו בכל רחבי רוסיא — וכל הפושעים הסובלים עונש פשעם בארץ גזרה הרשות נתונה להשרים פקידי המקומות להקל את ענשם. מן שאר הפרקים נכבד הפרק הזה הנוגע אל הנודדים ( po וזה לשונו: כל )o- מי שנגמר דינו בעד הטא נדודים והעדר ישיבת קבע (ecr0 הם נפטרים מעונשם ורשאים לשוב איש אל עירו ואל עדתו במקום שלבו חפץ. ובסעיף הרביעי מפרק הארבעה עשר נאמר: כל אלה אשר עזבו את הארץ והלכו לחו״ל בלי רשיון הממשלה מפני חטאים שבידם, מלבד עבירות הגכללות בסעיף 241 מספר העונשים ( oR. o aasia),ורוצים לשוב לארצם ולמולדתם ולהיות נאמנים למלכם, עליהם להושיט את בקשותיהם אל הקיר״ה ע״י שר הפנים —. אלה הם הסעיפים שראינו לנכון לבאר, מפני חשיבותם למען אחב״י (חדשות בקרב הארץ) בעיר ראסטאוו היושבת על נהר דאן התחולל סער פרעות ושערוריות נגד אחב״י יושבי המקום, לפי הודעת מכ״ע נאזעטא פאלסקא (119 י) התואנה הראשונה להפגעים הרעים על אחב״י וושבי ראסטאוו, היה מקרה אשר לא באשמת היהודים ולא מפשעם ומחטאתם בא. איש רוסי אחד, הולל ורע מעללים, שתה לשכרון בבית משקה אשר ליהודי וילן שם בלילה עם אחת נשי הזמה, ויהי בבוקר יום 1022 לחודש העבר וימאן האיש לשלם בעד שפעת משקה אשר שתה, ותקצוף עליו האשה היהודית אשת מחזיק בית המשקה ותרב עטו, ויהי בחרות אפה ותקלע אל ראשו צנצנת אחת ובחץ מקשת עשתה לה השמועה כנפים כי האשה היהודית רצחה איש רוסי נפש, (ובאמת האיש הרוסי הוא בריא אולם ולא נפל משערות ראשו ארצה), ולפתע פתאום התלקחה שלהבת השנאה בלבות בני האספסוף, ויתקבצו כרגע ויעלו על בית המשקה מקום המעשה ויהרסוהו ולא השאירו בו מחוט ועד שרוך נעל, וההמון גדל וירב רגע לרגע, ויסעו המחנות אל רחוב טעמערניצקא ויחריבו גם שם בית משקה לאיש יהודי, ומשם כוננו אל השוק הישן ואל רחוב פאליצעייסקאיא, ויתנפלו על בית מסחר יהודי הנקרא „בית מזון ממאסקווא״, וישוסו וישחותו וירססו ולא השאירו שם מאומה, ובין כה וכה נוספו על האספסוף עוד המונים המונים וירעשו ויתגעשו וירוצו אל רחוב קאזאנסקאיא ויהרסו שם אל בית הבנסת אשר להיהודים אנשי הצבא, ויפוצצו לרסיסים את חלונותיו, ואחרי כן התפזרו אל כל עבר ואל כל פנה לעשות שפטים בעני ישראל המשובה הנוראה צררה בכנפיה את ההמונים הפרועים, ומבלי דעת מה, השתובבו והתחוללו, ואם אמנם שוטרי הפאליצייא עשו את כל אשר היה לאל ידם לעשות, בלשון רבה וביד חזקה, גם תפשו איזה מהם. אך מאד כבדה העבודה נגד המון כמה אלפיס איש, אשר התרוצצו ברחובות גם כהני הדת הפראוואסלאווית יצאו מבית תפלתם וידברו על לב העם לעמוד מזעפם ולשקוט, ומאה אבשי צבא ופקידיהם הרבו עמל להחזיק את הסדרים בעיר, ולא יכלו ממקום ההרס הרימו המחנות את פעמיהם אל בית האסורים אשר בעיר, ויצעקו ויריעו שם להוציא אליהם את כל הכלואים, והפקיד המשרת שם הבטיח להם לבצע את דברם, ובין כהוכה נשמע שאון תופים ואנשי צבא באו, ויחלק החמון לשתי מחנות, המחנה האתת הלכה על רחוב פאטשטאווא ויהרסו בית משקה לאיש יהודי, והמרנה השנית כוננה אל רחוב דמיטריעווסקא, ובדרך החריבה בית מחסה לזקנים אשר לקהלת ישראל, ומשם הלכו אל השוק החדש ויהרסו את כל החנויות של החנונים העניים, והמחנה השנית הרסה והחריבה את בתי היהודים בשאר הרהובות, ולא חדלו עד אשר תבוסת אחב״י ובפרט העניים היתה שלימה עד בלי השאיר להם דבר משך שני ימים התחוללו שערוריות איומות, ורק ביום השלישי באו מאה וחמשים קאזאקים, ואנשי הצבא החלו להמטיר כדורי מות על פני ההמון, ורבים הומתו ונפצעו, ודק אז שקטו השערוריות, והמנוחה שבה אל העיר ההפוכה מן בלהות, מספר הנתפשים עולה עד כמה מאות. (האפיפיור ברומא נגד עלילת הדם) למשיב נפש ה לנו הבשורה הנעימה והיקרה, כי קול ברמה נשמע, אבי הדת ה אטולית יצא בגאון עזו נגד העלילה הארורה השומרת צעדינו וחנותנת אותנו לחרפה ולקלסה בגוים הכהן הגדול יעקביני, הסופר והמזכיר לכבוד האפיפיור הוא מסר לדפום Monitcurc de בשם אלופו האפיפיור במכה״ע היו״ל ברומא ז10, עוד לפני חג הפס, את ההודעה הברורה והנמרצה כדברים האלה: „מפאת ימי הפסח לישראל הממשמשים ובאים בעוד ימים הננו מודיעים בשם הכנסת הגדולה והקדושה הופפת על הדת הקאטולית, כי על פי ידיעתנו הברורה והעמוקה שאנחנו יודעים את התלסוד על בוריו וכמוהו גם את כל החוקים והמשפטים והמנהגים הקבועים בין היהודים, ע״כ הגנו מחליטים ומודיעים, כי העלילה ששונאי היחודים טופלים עליהם לאמר כי דם ילדים נוצרים דרוש לחפצם לחג הפסח, העלילה הזאת היא שקר וכזב בדוי מלב. הדם אסור ליהודים — גם דם בהמה חיה ועוף, ואין צריך לומר דם אדם״, נקוה נא כיהדברים הברורים והנכבדים האלה היוצאים ממקום גבוה וקדוש להקא- טולים. יועילו להסיר את העלילה הכוזבה שהחלה בימים האהרונים לגזול מנוחתנו, וראוי הדבר לכל אחב״י בכל מקום שהם להשתדל שיודפסו הדברים האלה במכ״ע להנוצרים הקאטולים שיתפרסמו בקהל רב, לסתום בהם פיות משטינינו ומקטריגינו בעירנו ווארשא נוע וימת ביום 31 לחודש העבר כבוד השר הנעלה, הגענעראל גובערנאטאר, על כל מדינת פולין אלבעדינסקי. השר המנות היה אהוב ורצוי לכל יושבי ארצנו, וכולם מתאבלים על מות השר הישר באדם. היום יום 5 יוני נתנו לו כל יושבי עירנו את הכבוד האחרון בהוד והדר וילווהו אל חצר ססלת הברזל, ומשם יובילו את עצמותיו לעיר צארסקאיע-סעלא. הצופה לבית ישראל מקרה אחד זר בעינינו נתן מקום למב״ע בפאריז לדבר באחב״י יושבי רוסיא. — היהודים אשר נמלטו לפאריז בימי המנוסה בארצנו, התגודדו ויהרסו אל מכון היכל ראטהשילד אף באו אל חצר הבית ברעם ורעש כסבואי עיר אבוקעה ויקראו למהלוסות, ויתגרו מלחמה, בהעבדים העומדים לשרת בהיכל ויהי בראות העבדים כי מחתה קרובה, ויבהילו את שוטרי העיר לבוא שמה, ויבואו השוטרים ויאבקו ויתנגחו עם אנשי הפרעות, ויתגברו עליהם ויביאום לבית האסורים; והנה הפגע הקטן הזה הרתיח בסיר מצולה את כל מכה״ע בפאריז, דעות מדעות זרות משפטים ממשפטים מעוקלים ביניהם הסופרים במכה״ע אשר חרבות שניהם ומאכלות מתלעותיהם לאכול את ישראל בכל פה, הם חתפו את הנתח הטוב הזה ויבשמוהו בבשמים ויעשו ממנו מטעמים וממתקים לקוראיהם, והתולים עמם לאמר: אם היהודים אנשים נלבבים המה להרום ולמחוץ, כאשר הוכיחו הפעם בעליל, מדוע לא הראו את גבורתם בהתנפל עליהם להקת היחפים בארץ מכורותיהם, הן אז לא הגיעו עד הלום לבקש עזר מאת ולעומתם יענו ראטהשילד באגרוף רשע ובמטילי ברזל !) מכה״ע השאגנים: אל יחי הדבר הזה קל בעיניכם, בני רוסיא אלה לא לסטים פשוטים המה רק ניהיליסטים, צרעת ממארת זורחת במצחם, ויהי ראשיתם מצער להרזס אל מטמוני ראטה- שילד, אולם באחריתם יתנו מחי קבלם בכל חומות מבצרי עגל הזהב, כי כל ישעם וחפצם להשבית מדהבה ולהעביר את ממשלת הכסף מן הארץ. ולנגד השאננים האלה יצאו הסופרים העזים שואפי חדשות — במחולת המנים, ויצהלו וירונו לגבורי רוסיא וצאצאי החשמונאים האלה, ויעוררום למשוח מגן ולעמוד על נפשם נגד ראטהשילד — ותכבד מלחמת סופרים בפאריז על דברת המקרה הזה, מבלי דעת מה, ומבלי הבין, כי אגודת חלכאים פליטי רוסיא המתגוררים בפאריז לא לסטים ולא ניהיליס טים המה, רק מזי רעב ונכאי לבב ומרי נפש, אשר כל אומץ רוחם רק נקיון שנים בא להם. הצרפתים לא יבינו זאת ובאמת איך יבינו ? עיניהם רואות מחזה זר ונפלא אשר לא הסכינו לראותו, העני עוסד בחוץ ובעה״ב בפנים, פשט העני את ידו לפנים וסטר לו לבעה״ב על הלחי ונתן לו בקע לגלגלת, היאמרו על דל גאה כזה כי הוא מבקש עזרה ? בקשת עזרה כזאת לא נשמעה בכל העמים ובכל הארצות! אולם לא בפי הצרפתים לבדם היתה המפלצת הזאת למלה, כי גם בכל מקום אשר שמה הגיעה השמועה הזאת על קוי הבזק, ישיחו בה עמי הארץ ויתנונו לבוז ולשמצה — ואנחנו למה נעשה שקר בנפשנו, למה לא נודה על האמת האין זאת נבלה בזויה, להרים אגרוף על נדיבים ? צרת האומללים נוגעת אל לבותנו כולנו, ומי יתן ופתח להם ראטהשילד את אוצרו הטוב, מי יתן וערך להם מדי יום ביומו משתה שמנים והלבישם שני עם עדנים והרימם מסתר המדריגה להושיבם עם נדיבים, בכל אלה נאות אנחנו להאומללים, ועוד נוסיף עליהם פהנה וכהנה עתרת ברכות— אבל עולם כמנהגו נוהג, ועושר ועוני. שבע ורעב מותר ומחסור, לא יתמו, והיושבים על מלאת במשכנות מבטחים לא יפזרו את כספם ורכושם לדלים ורשים, ונדיב כי יפתח את אוצרו לאחיהו האביון, ונתן לו משען כסף פעמים ושלש, ולא יוסיף עוד, כי אין מניחים לתוך צרור נקוב, והתורה אסדה „וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו׳, ולא אמרה „ונשאתו על שכמך כל ימי חייו והשליך עליה את יהבו״, ואיה אפוא ראינו כי חברת נדיבים ינטלו וינשאו על שכמיהם הסון עניים לתת להם מחיתם בשלוה, ולא יאלצו העניים לדאוג לנפשם ולבקש מלאכת עבודה? האשכנזים אשר צר להם המקום בארץ מולדתם הולכים בלי חקירות ובלי מלחמת סופרים — אלה לאמעריקא ואלה לאוסטראליא, ומדאברודשא הם הולכים לארץ ישראל ובבואם לארץ מקלטם האם ישתרגו ויעלו להיות למשא על שכם הנדיבים מבני עמם? אין קול תחנונים ואין קשב אנחות האנשים אנשי פעלים המה, כל איש עשה יעשה לביתו, כל איש פונה לעברו, וכן יעלו כן יבואו אל המנוחה ואל הנחלה ובין אחיט האומללים מה נחזה? רגליהם הטבעו בבוץ וידיהם כבדות, ומבלי עזר ומשען לא יוכלו להרים יד ורגל והנה קדמה הרפואה להמכה, כל עניי ישראל „כבני חורין הם שירדו מנכסיהם, והם בני אברהם יצחק ויעקב ובני מלכים״, ונדיבי ישראל נדיבים המה מאין כמוהם, האיתנים גדולי חברה כי"ה נותנים ונותנים מבלי הרף — ואחרי כל אלה פרץ צוחה ומהומה אצל היכל ראטהשילד ? ר בצע ומה יתרון להאומללים בשערוריות כאלה, רק לתת חרב ר צוררינו, ולהפוך לנו לרעה את לבות נדיבי אחב״י בחו״ל, ולתת להם ליתר תקף ועוז עוד מופת בהיר על „חוצפת השנאררער! „השנארדערס׳ לא מתמול שלשום ירמסו חצרות ראטהשילד, ועל אדות ראש בית אב למטות הראט- שילדים, הסנוח ר׳ מאיר אנשיל, יסופר, כי ידו היתה פתוחה לעניי ישראל מרוסיא ופולין, רק אתת בקש מהם לבל ילאוהו בדברים, כי התחנות היו לו לזרא, וזאת ידעו העניים ויתחנכו לדבר בלשון קצרה, וככל אשר קצר העני בבקשתו כן הרבה בעל הבית בנדבתו, והנה האומללים היום מצאו תחבולה חדשה, לבלי להתחנן כל מאומה בדבר שפתים, לבלי להלאות את ראטהשילד בדברים רק לעוררו במהלומות — אולם לפי הנראה לא ישרה התחבולה הזאת בעיני ראטהשילד על כן מגן את האוסללים ביד השוטרים, והנה הם יושבים כעת בבית הכלא בפאריז. לא טוב גורל האובדים והנדחים בפאריז, ולא טובה ממנו גם מנת חלק רוב הפליטים המתגוררים בארץ הצבי הבה נקח מכ״ע ew. Worll ונקרא בו כדברים האלה לאמר: השר לאהרענם אליפהאנט ערך אל העלסה היהודית „עמא לאצארוס' בנויארק, מכתב על אדות מצב פליטי ישראל בא״י, והיא נתנה את המכתב לדפוס במכ״ע היו״ל באמעריקא להעיר ולעורר בו את היהודים, למען יקומו על נדיבות לעזרת אחיהם הנתונים בעוצר רעה ויגון: והנה זה לשון אליפהאנט במכתבו: „בירושלים וביפו ראיתי כארבע מאות בתי אבות מישראל, והם מתמוגגים ברעב ושקועים בבור צרה וקודרים ביגון נורא, אין לחם לאכול ואין בגד ללבוש ואין מעון לגור, ואין תקוה לימים טובים מאלה ויראו זאת המסיתים וישימו את לבם אל הדבר הזה, והם מכוננים ערי מושב למען היהודים המרודים האלה לגור אותם בחרסם בשעת דקם״. וה׳ אליפהאנט יקנא קנאה גדולה להאומללים ויתעבר על צודדי הנפשות, ויעורר את הנדיבים היהודים באמעריקא להציל את החלכאים לבל יפלו בעצומי המסיתים —: נניח מכ״ע זה ונקח מכ״ע אתר Staib מקאנ- סטאנטינאפאל המודיע, כי המסיתים היושבים בקאנסטאנטינאפאל באו בדברים עם הממשלה למכור להם אחוזות בא״י, כי כסף רב הגיע לידם מלאנדאן מאת ראשי משפיעי הכסף לצרכי ססיתים מכל אלה ראה נראה כי לא התולים עם המסיתים בירושלים ובקאנסטאנטינאפאל ובלאנדאן, וכבר באה השמועה כי מתי מעט מאחב״י „הלאומיים חובבי ציון״, כבר מכרו נפשם לשטן, ויכתבו שמותם בכתב המסיתים, וגבורי ציד אלה צהלים ושמחים, כי מעודם לא היה להם שלל רב כזה — ומה נאמר סה נדבר על השערוריה הזאת ? את מי נאשים את המסיתים אשר זאת מלאכתם וזה סחרם ואתננם לקנות נפשות, שהחזיקו במקרה טוב כזה בעת המצאו או את האומללים אשר נלאו נשוא עמל ותלאה, וישליכו אחרי גום את עמם ואת דתם וינזרו לבשת, או את הנדיבים נדיבי ישראל הקודרים מני קרח ואוטמים אזניהם מפני שועת העניים, או את הלבלרים הפוסקים הלכה כהיעזואיטים „גדולה עבירה לשסה (דער צוועקק הייליגט דיא מיטעל״), וע״כ מורים היתר לעצמם להעלים את המצב האמתי של האומללים, ולשים בושם על מק ומעשה מקשה על קרחה ופתיגיל על מחגרת שק, ויוצאים במחול גילת ורנן על הצלחת האומללים, ובזה אין הם מברכים אלא מנאצים ולועגים לרשים? למי מבל אלה יתר שאת ויתר עז להרע ולהשחית ? למוסר הבלים יחשב, אם נוכיח את המסיתים, הן הם לא יקחו מוסר ולא יעזבו את דרכם בעבור תוכחתנו, אנשי חסד המה בעיניהם, ובכל אשר ימצאו מקום ועת נכונה לעשות חסדים יעשו ולא יחדלו, מבקשותינו לא יחתו ומקול תחנונינו לא יחרדו, אולם על האוסללים יתחמץ לבנו המבלי אין תקוה לבני חלוף בחו״ל הלכו הם לאה״ק להוציא שם את התמורה לפעלה? אם אין כת ואומץ בהם לעמוד על מכונם ולהלחם מלחמת הקיום ברוח נמרץ, למה תעו אחרי הדמיונות וילכו למקום אשר לא תהיה תפארתם שם? וגם על נגידי ישראל ישתוננו כליותינו, דוע לא יתעוררו לחלץ את האומללים מידי המסיתים? ומה קול הקורא מאת השר אליפהאנט ההוא לבדו על כל מכון הר ציון ועל מקראיה קנא יקנא לדת ישראל לבל יעזבוה בניה? הרבנים אין בציון ומקנאי קנאת ה׳ צבאות חדלו? ומדוע ישרו הם מחסום לפיהם בראותם המון בני ישראל כושלים ומטים לנפול למהמורה אשר כרוה המסיתים במשענות נדיביהם? לפני שבועות מספר הובאה השמועה, כי רבני ירושלים הטילו את להט החרם על קהלת מרעיתם נגד כל איש ואיש אשר יזיד להסתפת אל המסיתים, לחסות בצלם בערי מושב החדשות אשר יכוננו כעת, והנה כבוד החרם הזה וחוסרתו במקומם מונחים, אולם לא די בהחרם ואיסור, ומדוע לא ערכו רבני ירושלים מכתב גלוי אל כל בני הגולה לעוררם להחיש עזר להאומללים אשר המסיתים פרשו עליהם את רשתם? אם מלוא הרועים מירושלים יריעו תרועה להצלת נפשות, אז קולם ישמע בין כל עדת שלומי אמוני ישראל, ורבים יחרדו חרדה גדולה ויתעוררו וינועו ויעשו מעשה צדקה לטובת האוכללים ולקיום הדת. אולם שריקת השר אליפהאנט אל העלמה עממא לאצארוס, מי ישמע ומי יחוש ומי ישים לבו לזאת? השר אליפהאנט הוא איש תמים אוהב ישראל וחובב אה״ק, וחכם נמרץ ובעל נפש — אבל לא בן ברית הוא, ולא הוא האיש לקנא קנאת דת ישראל, וגם העלמה עמא לאצארוס איננה ראויח לזה, כי חוששת היא בראשה מפני דמיון ההתלהבות הלאומית, ובא האות על זה, דעתה המבוררת באחד ממאמריה, כי הדת איננה כלום ורק הלאומיות הכל תכיל וכוללת יחד והנה מבלי נחפוץ הפעם לערוך עצומותינו נגד העלמה הזאת ונגד מוכי הדמיון כמוה, אשר שפתיהם דובבות „לאומיות לאומיותי, מבלי דעת מה טיבו של עובר זה, ומה טעמו ומה הוראתו ומה תולדותיו ומה התיחשותו לישראל — אבל על זאת הלא יודה כל איש, כי מי שאומר הדת איננה כלום איננו ראוי לצאת לעזרת הדת בגבורים: והלא המסיתים לא נגד הלאומיות״ רק נגד הדת יצאו, ואם לא תאמינו, שימו נא עין בחוברת החדשה reeom of israel שיצאה לאור לפני איזה חדשים באנגליא, מאת איש חונה לדגל מפלגת האנגלים התיחשים על עשרת השבטים, ובחוברת הזאת יתוה דרך להמסיתים בירושלים ויזהירם, לבל יחרסו לעקור את הכל ולנתק את כפות רגלי היהודים מחלקת מחוקק מכל וכל, ולא להפיר בריתם את עמם, רק יערוך שם אופנים שונים כעין פשרה בין שתי הדתות, וזאת וזאת מוותרת מזכיותיה וקרבה זו אל זו ומהערבות זו בזו, וזה דבר המחבר Wolling : תערובת הלאום, הם כי לא להזכיר! בלאום ישראל אל תגעו, בל תפול משערות ראשו ארצה, אל תחללו את תומתו ואל תזהמו את מקורו הטהור, נשואי תערובת בל יזכר ובל יפקד ובל יעלה על לב, רק בנטיעות הדת קצצו ונטעתם את נטיעותינו וגם זאת עשו בשובה ונחת, זה תוכן החוברת הנ״ל ובין ההסכמות שבאו בראשה נמצאה גם הסכמה מאת הלארד שעפטסבורי — ואם כן לא רחוק הדבר, כי העלמה עמא לאצארום תבוא לעמק השוה עם הלארד הנכבד הזה, הוא אומר דת ישראל איננה כלום, והיא אומרת דת ישראל איננה כלום, הוא אומר „הלאומיות׳ הוא העיקר, והיא אומרת הלאומיות היא העיקר, ואין בינו לבינה רק מחלוקת של מה בכך, ע״ד הענינים הידועים שהלארד שעפטסבורי חפץ להכניס אלינו ושהיא מסרבת בהם ולכו הלארד והעלמה ויתפשרו וימשכו אחריהם המון תועי רות ילכו נא בדמיונם וידברו ויעשו כל מה שלבם חפץ, אך אל נא יפסעו על ראשי העם ואל ידברו דברי רוחם בשם העם, כילא מפיהם אנו חיים, העם לא ידע ולא יבין מה „לאומיים״ ומה „לאומיות" אמנם מולדת חוץ הוא המושג החדש הזה הנשמע סאז מעולם בישראל שם כת כזאת? שאלו את חוקרי דברי הימים אם לא זר המושג הזה לישראל, מושג כת לאומיים ? ישראל עם עולם הוא, מאז מעולם דבק בתורתו ובשפת קדשו אף קוה לגאולה בהדעות האלה נשגבנו עד היום ולמה לנו לבקש מושגים חדשים ופתגמים אשר כולם כאחד לקוחים משדה אחר, — וכפי עדות בעל דין אחד, מאת פריי- ליגראטה והערוויג, גאריבאלדי ומאציני״, וזה בע״ד בעצמו אם זכרוני לא יתעני, סיגל לישראל זה סקרוב את דעות פרוד האן, ולאססאל, וקארל מארקס, ומי יודע אם לא יבוא אחרי כן לסגל למעננו את דעות השעריף הגדול אשר במעקקא וכהני הבודדיסטים אשר בבאמביי. ברוך אשר לא השבית לנו גואל! ואם תשאלו מה הדמיונות האלה ומדוע החלה שליטתם כעת הן היו לנו בדור העבר חכמי ישראל אדירי הדעת כרש״ל ראפאפורט וכרצ״ה חיות ורנ״ק ושד״ל וסיעתם, וגם בדור זה לא אלמן ישראל מחכמים אמתים אוהבי עמם באמת, ומדוע לא עלה על לבם לאלם לנו „לאומיות״, ולדרוש לנו דרשות לרות גאריבאלדי ומאציני, או' לרוח אקסאקאוו וערבי פחה „הלאומיים״? הן גם הרמב״ם בימיו והאברבנאל בימיו אהבו את עמם בכל לבם, וגם הם ראו בעני עמם ויבקשו דרכים לרוחתם ולישועתם, ומדוע לא דרטו המה דרשות של אויטאעמאנציפאציון? התשובה על זה: חכמי ישראל האמתים ידעו רוח ישראל, ותורתם וחכמתם ודעותיהם יסודתם בחררי קדש, אולם דלי דעה המתפלספים כעת והבאים עלינו בעקיפין ובטרוניא עם דעותיהם הכוזבות, הם רחוקים מתורתנו ומידיעת תולדותינו, רק שטו ולקטו בשדה אחר, זה קרא ספרי פריילגראט״ה וקינקעל וזה קרא ספרי ריקקערט ומייסנער, והמחברים האלה קודחי אש אהבה לאומית להאשכנזים או להאיטאלקים למען התאחדותם, והדברים נאים למי שאומרם וטובים ורצויים לתכליתם, אבל מה ענין שמיטה אצל הר סני ומה לרעיונות כאלה ולנו ? כל עם יש לו סגולות מיוחדות והשכלה והתפתחות והכנות ומצב ותנאי החיים ודעות ומדות המיוחדים ונכונים ונאותים למענו, זה הוא הסוד האמתי של הלאומיות, וזאת לא יבינו המכנים א״ע לאומיים, ויביאו לנו שאת וספחת ופאות נכריות. אלה הם המתפלספים ואחריהם ימשוך המון לבלרים קטנים מלחכי פינכא, ששמעו כי יצא השער על „הלאומיות״, באו גם הם להמליץ מליצות מענין זה מבלי להבין עד מה — והנה מכל המבוכה הזאת ומכל בלבול הלשונות האלה הדומה לבלבול דור הפלגה, מזה לא יבנה ישראל ועי״ז לא ינצלו האומלליט בא״י נשובה נא עתה אל דברינו הראשונים, חובה קדושה מוטלת עלינו לעמוד לימין אחב״י האומללים, אשר לפי דברי השר אלי- בהאנט נכונים הם לנפול ביד המסיתים, אם לא נעמוד לימינם ולא נחזיקם ונקימם בעזר אחוה, והננו מעוררים בזה את כל איש אשר לבו רד עם אל ועם ישראל נאמן להתנדב לטובת האומללים האלה, ובפרט מוטלת החובה על רבני ירושלים ועל שאר הרבנים אשר דבריהם נשמעים, לעורר את הגדיבים השכם ודבר, לחוש לעזרת הכושלים, ולמשוך עליהם חוט של חסד לבל יהיו לטרף לתאות צודדי הנפשות בשם ה׳ יום ו׳ עש״ק כ״ד אייר תרמ״ג קאוונא. כבוד אדוננו השר המרומם צדיק מושל ביראת ה׳ משגב ומעוז לעמו ואמונתו צפירת תפארת ישורון סיר משה מאגטיפיורי שליט״א, יהי ה׳ עם משה עבדו לאורך ימים וכל חפצו ישלים סלה! ברגשי אמונים אשר ירחש לבב כל איש ישראל הנאסן עם ה׳ ומלך. הננו מגישים רחשי תודתנו לכבודך הרם בעד נדבת חסדך להרנין לבבות בני העניים שמהם תצא תורה, חניכי בית התלסוד תורה דפה, ליום הנתן כתר מלוכה על ראש אדוננו הקיסר יר״ה, לשתול רגשי אמונים באהבת ה׳ וסלך וחיבת ארץ מולדת על תלמי לבבות בני הנעורים, בעבור יתחנכו ללכת בדרך טובים לעת כי יגדלו להיות בנים נאמנים למלכם וארץ מולדתם. הגיון החסד הזה נס להתנוסםס מפני קושט סלה אשר הטבעה בקרב לבבך, נעלה הוא על כל שבח ותהלה, על כל ברכה ורננה, ורק זאת נרהיב עוז לאמר כי חסדך זה אשר כבוד אומר כלו לתפארת עושיהם ולתפארת ישורון כלו תאמץ תקותנו כי חפץ ה׳ יצליח בידך להוכיח להממשלה ירה ולכל באי עולם, את רגשי אמון אומתנו להממשלה יר״ה ולארץ מולדתם, ופרי גודל חסדו יקצור ברנה, כי יזכה עוד לראות בהצלחת והרמת קרן ישראל אשר רק זאת כל מאויו וחיי רוחו סלה. כזריזין מקדימין נמצאנו בכל חפץ לבב למלאות ביתרון הכשר את הצעתך הנשגבה, ופקדנו על מלצר אחד חרוץ להכין כרה גדולה בעד נערי התלמוד תורה כשלש מאות במספר (כפי הרשימה הרצופה בזה), וביום השני כ״א אייר, יום אשר הוגבל מטעם הרשות ליום אורה ושמחה לכבדו באורים, ערכנו בבית התלסוד תורה שלחן ערוך בלחם בשר ודגים ומשקה לרוות בדשן נפשות ילדי עוני אלה, וכבוד מרנן אדמו״ר מוהר״ר יצחק אלחנן שיחי׳ הגאב״ד דפה קרא לפניהם פרשת גדולת היום הזה שקוינוהו נגילה ונשמחה בו, שמחת כל בני ארצנו ביום המש הוד מלכנו בשמן משחת קודש, ויטיף להם קיצור דרשתו אשר דרש לכבוד היום הגדול בבהמ״ד דפה, אז פצחו כל הנערים רנה בעל פה מתורגם בשום שכל תפלת הנותן תשועה לחיי הוד הקיסר יר״ה, והמזמור (כ״א בתהלים) ה׳ בעזך ישמח מלך אחר זה ברכנו ברכת מי שברך את שם כבודך בעד כל הטוב אשר תרחש נפשך לעמך, וכלם ענו אמן ברגש קודש, אחר כן אכלו ושתו וייטיבו לבם, ולפני הפרדם נשאנו עוד הפעם כוס של ברכה לחיי אדוננו הקיסר יר"ה וכל משפחתו הכבודה, וגם לחיי אריכת ימיך אדוננו השר משה מאנטיפיורי שליט״א, וחלקנו לכל הנערים חמשה קאפ׳ לכל אחד ואחד, וילכו שמחים וטובי לב על כל הטובה אשר עשה ה׳ להוד הקיסר יר״ה ולארצנו . ובעד כל הכבוד אשר הפלאת להם, אשר מגבוה ממרום שבתך השפלת לראות ענות נפשותם, ותשים מבטך בהם כי יהיו לאנשים מועילים לעמם ולארץ מולדתם יתן ה׳ ויאריך ימיך השר הגדול מרבבה, ויחדש כנשר נעוריך, לפעול טובות בעד עמך, ולראות בנחמת בני עמנו בארצנו תחת חסד ממשלת אדוננו הקיסר יר״ה, יפרח בימיו צדק ורוב שלום עד בלי ירח, כמשאלות לבבות כל בית ישראל ולבבות היודעים להוקיר ערך רוממות מעלתד וכפעלותך, הבעה״ת אלי׳ פרומקין יעקב משה קארפאס איסר בער וואלף יעקב זאקס אלי׳ מערקיל יחזקאל יפה אנשיל וואסערדאם מאיר בערקאוויץ עם שלמי התודה וברכת האלופים השועים הנכבדים גבאי ומנהלי הת״ת המוגשים בזה, הנני גם אני בברכה משולשת. כפי פרושים השכיכה לקבל רנת עמו ישראל, וצקון לתש נכבדי גבאי הת״ת השפוכה במכתבם זה ממעמקי לבבם, לשלום משית ארצנו אדוננו הקיסר יר״ה ומשפחתו הכבודה, ולשלומך ואריכת ימיך, שימלא ה׳ כל משאלות לבבך לטובה, אשר בהם אוצר כל טוב לבית ישראל סלה המעתיר ברגש, יצחק אלחנן ספעקטער חפו״ק ויגעו בעת השריפה, עד כי צלחה להם להשקיע האש, והנה זה אור ליום ו׳ עש״ק י״א אייר נתך ארצה גשם ומטר בזעף אף עד כי היה למבול מים, ומי הנהר „ווענגרקא׳ המתפשט בקרבת העיר גאה גאה, ועבר על כל גדותיו, ובתים רבים הבנוים על שפת היאור, וגם ריחים של מים (וואסער מילען) העומדים לאורך היאור ההא שטפו ועברו המים העזים האלה, ושברו והרסו גשרים רבים. ההיזקות עולה לסך רב כחתימי מכתבי באה ידיעה לפה כי בכפר 0י 1ut לא הרחק כזה נרצח שם יהודי יושב הכפר ההוא, ולדברי אשתו ובניהם הא מללים, באו אתמול טרם, אור הבוקר שני נערים מהאכרים יושבי הכפר לביתם ויסבבוהו בכחש ללכת אתם להיער אשר בקרבת הכפר, וכבואם שמה קפדו פתיל חייתו בלי ספק יהיה בזה חקירה ודרישה צה״ר מצד הרשות. טרישקי (מחוז שאוועל) אסון נורא קרה פה אשר נכון להודיע זאת בשער בת רבים איש עברי צעיר לימים שמו בנציון ב״ר דוב יארדאן יליד פרוסיא, נסע מטעלז ובא בלילה אל הכפר דירמייקי" הסמוכה לעירנו ערך שני וויערסט, כי זה משפטו תמיד לסבב בכפרים עם רפואות והנה מצאוהו האברים הסובבים בכפר, וישימו עליו עלילות דברים כי בט חפץ לגנוב סוסים מהכפר בלילה, ונפלו עליו האכרים ויכוהו באכזריות חמה ועזה מאד, וענו אותו ביסורים קשים לא יאומן כי יסופר וכאשר ראו כי יטות תחת ידיהם, אז סחבוהו אל השוטר )אa() דעירנו והלכו לביתם בשמחה ולב טוב והוא חי שם רגעים אחדים ואמר כי הגזלנים לקחו מאתו שמונה רו״כ עם טבעת זהב ומורה שעות, גם המנעלים שלו, עוד אמר בטרם מותו: כי זה שנה ומחצה אחר חתונתו, ובביתו נשארה רעיתו עם ילד בן ד׳ חדשים — ויצאה נשמתו! ויבוא חוקר הדין (ב area)ם רופא המחוז וינתחו את המת , והודו לפני החוקר דין, כי כל אכרי הכפר הכוהו וחרגו אותו וגם מצא אצלם את כל הדברים הנ״ל, חמת הובל פה לקברות. הכותב בשברון לב, חיים שלום בהרב מו״ר שרגא ראבינזאהן פאראזאווע. בעת האחרונה יצאו חלוצים רבים וכן שלמים מטובי סופרינו הדואגים עבור טובתנו, לעצור בעד ספחת המאדע והלוקסוס חמכלים ממונם של ישראל, במאמרים טובי טעם הראו לדעת כמה צרות ותלאות נשא וסבל עם ישראל בכל ימי גלותו בארץ נכריה, עבור המאדע הארורה ואהבת המותרות. אך לשוא ירימו הסופרים הנכבדים כשופר קולם לבית ישראל כי ישליכו אחרי גום את אליל המאדע, ולשוא ישחיתו את דבריהם המחוכמים, כי בני ישראל לא ישמעו להם, והמאדע בת התפתה תוסיף לאכול אותנו בכל פה. וביחוד בנות אחב״ יושבי ערים קטנות וחצרים — אשר בעד אגורת כסף יבואו להשתחות לאדוני הארץ —הן מתחקות כקופים ללכת לפי חוקי המאדע עם פרטיה ודקדוקיה... מה לכן בנות ישראל כי תלבשנה שלל צבעים ונוצות יענה, לעורר עלינו בזה חמת אזרחי הארץ? זכרו כי המאדע חרב פיפיות היא בידי אויבינו לעשות נקמה בנו ולהוריד לעפר כבודנו, כי כאשר יראו תושבי הארץ כי בת פלוני מוזג משקה או בת החנוני יוצאת בימי מועד ושבת מלובשות שני עם עדנים ומקושטות בעדי עדיים, יעבור עליהם רוח קנאה ובשאט בנפש יאמרו: ראו איך עצמו היהדים, ורק בעושק וסרמה עשו להם כל החיל הזה! רבים חללי המאדע ועצומים הרוגיה. — ועתה קוראים נכבדים את אשר נקרה לרגלי המאדע אספר לכם: שמעו כן תמהו! בקרבת עיר סלל... בחצר שופט השלום (מיראוואי סודיא) .A נר איש יהודי מחזיק בחכירה זה שנות מספר חצר הנ״ל, ולו נערה בתולה אשר נתארסה לפני איזה ירחים לבחור מעם, ועל הג הפסח העבר בא בחירה רצתה נפשה בו לשמוח את התג בחוג משפחתה ויהי ביום הראשון לחג הפסח יצאו הנאהבים והנעימים אלה שלובי זרוע לשוח בשדה, החתן הדור בלבושו כמו בן מרומי עם, עם הכלה עטופה בשמלות קאזמיר ואטון סאמעט וסרח (שלעפפע) אמתים ארכו הלכו בחצר הנה והנה. בעת ההיא הלך לשוח גם אדון החצר ורעיתו, וכאשר קרב אליהם צמד חמד הזה, אף כי חמתס בערה עליהם, ברכו אותם „בחיים ארוכים חיים ש וויען קול קורא מני אז גלה ישראל מעל ארצו זה כשמונה עשרה מאות בשנים, מה חייו ודברי ימיו? אך סבל וצרה, בכל דור ודור עומדים עלינו שונאינו מן העמים אשר סביבותינו למרר את חיינו, אל כל זאת נוספה עוד רעה אחת וגדולה היא מאד, אינדיפערנ- טיסמוס שמה, היא בקרבנו תשב ופעולתה רבה לחבל את כרם ישראל, לשרש שרשיו מקור חייו. כי בקר רוח יביטו רבים מאחינו ביחוד צעירי עמנו — על כל דבר הנוגע ליהודים, מנגד יעמדו לעמם עם עולם, וכזרים הם בעיניהם לבת ציון. מצב נורא כזה לא יכון לאורך ימים! לעמוד בפרץ נגד הרעה הזאת נוסדה חברת תלמירי בתי מדרש הבדעים פה וויען , אשר כתבה את שם קדימה על דגלה, ולקדם לרוח היום פניה סעדות היא שמה למטרה לה לסוכך על אוצרות החמדה . שארית נחלת אבותינו, להוקירם ולנשאם להעיר את האהבה בלב צעירי עמנו לצור מחצבתם, להביע מים ממקור נאמן — דברי ימי היהדים — למען תת חיים לעמנו ולא ימיש מעשות פרי בעתיד לדבר גדול כזה נצרך עזרת כל אלה אשר דמי יחודי נוחל בעורקיהם, ולב ישראל לא מת בקרבם כי יתמכו את חברתנו איש איש מאשר לאל ידו, אלה בספריהם מעיני חכמתם, ואלה מהונם ברכת שמים. אחינו בני עמנו הושיטו לנו ימין ישעכם, ויהי לבבכם נכון בטוח כי לדבר גדול נתתם ידכם להחיות נפש עם ישראל Stnd. mned. M. I. Sobnirer Praesea Stud. phi. . opeloiz Schriffahrer Vereinsloeale . Judenplatz 4. is s demn R. . פראשניץ (פלך פלאצק). בימים לא כבירים האלה נשפטה עירנו באש ובמים. — ביום האחרון של הה״פ העבר יצאה אש מאחד הגרנות, וההבערה ללהב יצאת, ותלהט בעשרה בתים, וי״ד גרנות מלאות בר ותבן, גם איש חיל צבא אחד נשרף, ובהמה רבה. ולטוב יזכרו חברת המכבים מתנדבים Straz ogniowa ochotnic2) אשר בזה, כי רבות עמלו ביום מחר נקרא היהודי לפני האדון, ובאשר קץ זמן חכירת החצר קרוב לבוא, החלו לדבר אדות שכירת החצר על ימים הבאים האדון אמר להיהודי כייוסיף לו על דמי החכירה ארבע מאות רו״כ אשר ישלם לו מימים ימימה גם זה אינו שוה לו התקצף האדון ובחדי אף אמר: „איך תעז לאמר כי חצרי אינו שוה לך ראה גם ראה איך בתך יצאה אתמול מקושטת ומהודרת בעדי עדיים עד כי מרהוק דמיתי אותה לבת רוזנים, לכן אחת גזרה יצאה מלפני: אם תוסיף לי סך הנ״ל טוב, ואם לא בעוד שבוע ימים בל תראה ובל תמצא אתה וכל אשר לך בחצרי״, לשוא בכה היהודי לפניו ויתחנן לו כי ארוכה ינתן לו לשבת בהחצר כחדש ימים, ותוט״י לאחר החג נגרש היהודי מהחצר. האדון הנ״ל גלה אזן אנשים הנכנסים לפניו כי אהב את היהודי בכל נפשו רק ההוד והחדר אשר לבשה בת היהודי העירו קנאה ומשטמה בלב רעיתו ובנותיו, והם האיצו בו לעשות כדבר הזה אשר לא לפי רוחו. זאת תוצאות הכאדע וזה פרי הלוקסוס, לו חכמה השכילה האינטיליגענציע שלנו להיות לאות לכל העם בזה, כוי יסירו המאדע מלהיות גברת בבתיהם, ולהרחיק סרח העודף (לוקסוס) ממשכנותיהם, אז לקחו כל בית ישראל מהם מוסר ולא יוסיפו עוד לעשות כונים למלכת המאדע והלוקסוס, אשר מנפש עד בשר תכלה אותנו, ואז שלום על ישראל ישכר דוב בן סענדער באיארסקי גראדנא. העיר העליזה הזאת לא נופלת היא מכל הערים הגדולות אשר הרבו בשמחה בימים ההם, ויעשו גם פה הלולים (בעלייכטונגען רבים ונכבדים, אחב״י התנהגו גם הם כדרכם מעולם לאהוב את מלכם, ברגש קודש שמהו בימים ההם, הם ונשיהם ובניהם יצאו מלובשים בפאר וכבוד ונותנים יקר וגדולה למלכם המשוח ונודבים נדבות לעניים, בעצם היום הזה התאספו לבהכ״ג הגדולה, ונאספו גם שמה צאן קדשים ילדי הת״ת, ובני הפריוט, והאנאצאלניע אוצילישצע, ובקול נעים שרו שירי זמרה מעניני דיומא, והבתולות מבה״ס של הפדגוג ה׳ אסטראגארסקי, הנאספות בעזרת נשים ענו גם הן לעמתם בקול רנה וזמרה. ואחר עלה החזן המשורר ה׳ בערינ- שטיין הבמתה עם להקת משורריו, וישירו שירי תהלים המפארים ומעריצים כבוד מלך, ואחריו עלה הרב ה׳ מ. קאדקינד, וידרוש דרוש נפלא מעין היום. רבים משרי העיר ובראשם שר הגליל (גובערנער) באו לראות את כל אשר הכינו בבחכ״נ וסביבותיה ולשמוע אל הרנה ואל התפלה. הרב קאדקינד נתכבד להיות על המשתה אשר הכין השר לכבוד יום ההוא בתוך הקרואים הנכבדים: והרב בלוית מנהלי ומורי הת״ת בא אל בית הת״ת, שם ישבו כל התלמידים סביב לשלחנות, ויחלקו למו יין ומגדנות נתנו לכלם, ויריעו בקול גדול לכבוד מלך; ביום ההוא בא שר אחד (צליען בהפאלאטע ואת שמו לא הגיד) אל בית האוצילישצע ויתן להפדגוג ה׳ סובאטניק (נגיד הבית) עשרים דו״כ, ויאמר: יואל נא כבודו לקבל נדבתי הקטנה בעד ילדי העניים אשר שמעתי את רנתם, והעיר צהלה ושמחה. ליפמאן הכהן סקיעבעלסקי הוראדנא ט׳ אייר. זה כשלשה שבועות מתה בעירנו אשה זקנה כבודה והניחה הון ועושר לבניה, החברה קדישא מעירנו דרשה מיורשיה שכר קבורתה בערך שתי מאות וחמשים דו״כ לתכלית הצדקה בניה לא חפצו לתת את הסך הזה כמובן, אך בראותם כי מתם מוטל לפניהם, בעל כרחם ענו אמן. ויהי אחרי קבורתה קם אחד מבניו וירב עם בעלי התברה, ויאסוף אנשים רבים תחת דגלו ליסד חברה קדישא חדשה, ודעת לנבון נקל, כי ענין זה ישא בכנפיו דברי ריבות ומלשינות וחילול שם ישראל בעמים, ע״כ עצתי לטוב להם, כי תרפינה ידיהם ולא יהרסו לעשות ככה בעת הזאת, כי לבד אשר לא תצלה בידיהם, עוד יהיו לבוז ולחרפה, ובאמת בעלי החברה קדישא דפה יוציאו הכסף לצדקה לעניים על תכריכים וכל הוצאות הדרושות למתים אביונים, ולתקן בית הקברות וכדומה, ולשארי צדקות הנחוצות לצדכי העיר, ואם לא יקחו מהעשירים, מאין יקחו די הוצאות למתים עניים? ואל החברה החדשה אשים פני, דעו כי לריק יגיעכם, ולשוא כל עמלכם, כי בזאת תראו אשר רק אהבת הבצע גם לאחר מותבם, תעור עיניכם, ולא עת עתה לדברי הבלים ומריבות כאלה, ושלום על ישראל ב.ד. על סדר חגיגת יום הכתר בקהלות אחב״י הגיענו היום מכתבים מערים שונות, בעיר פלונסק שלחו האחים הגבירים סך מסוים לשר המחוז שיחלק לעניים, ובעיר שאוועל הלבישו 46 נערי הת״ת והכינו להם סעודת הצהרים, גם חלקו לכאו״א א׳ רו״כ מנדבת השר מונטיפיורי נ״י. כן הגיענו מעיר ראסיין, אנאניוב סלאוויטא בערשיד, ולא מצאנו עוד מקום להדפיסם בהצפירה. קריתספר עיר דוך מכתב שנתי יוצא בירושלים, מאת דוד ב״ר אהרן הכהן מווילנא יושב ירושלים תובב״א. וכבר יצאו ממנו ג׳ מהברוה לשנות תרמ״א, תרמ״ב, תרמ״ג כולל מאמרים שונים דברי מוסר דרשות דינין ואגדה, ניכר מתיכו שהמחבר הוא בעל תורה וי״ש בקי בהלכות ואנדות, ואוהב מאד גמטריאות של לפקי״ס, אשר בזה הוא און גדול עד להפליא, כי במחברת כל שנה נמצא לוח גדול וארוך מן לפקי״ם מלוקטים מן מקראות או כלולים במאקרי מוסר ואגדות וע״ד כונת ססריו וביחוד מן הגימטריאות יאמר בתמימות הצב „כי אקוה להי״ת שהקורא הישר יהזק לי טובה ע״ז ואמנם לא בככוד כי אם במעות, להחזיקני לשלם נשיי ולכלכל את שיבתי״, על פתח השער משנת תרמ״ג נדפס מכתב מליצה בלשון אשכנזי מאת דאקטאד הערמאן ראבינער צו טריער, המדבר נכבדות על המחבר הזה ע״י חליפת מכתבים עמו מכמה שנים, ומבקש צדקה עבורו מאת נדיבי לב בעמנו וכן מכקב מאת המחבר אל הרב הנ״ל ג״ב בלשון אשכנזי. בו יבקש ממני מחיר הלוח שנת תרמ״ג ששלה לו, ובדרך מליצי (הומאר) יתאר יתרון הלוח הנדפם בירושלים על לח של חו״ל, ויאמר אח״כ, מכט אין אללער זעעלענרוהע דען פערוך, זענדעט מיר איינע מארק, זענדעט חיר ווענן דער גייסט אייך טרייבס 2 מארק אדער מעהר, אייער געלד איסכ אייך זיכער, נעמיעעט איהר סיעל מוססע. .. זאללט איהר אבער הערבעם אדער ביטטערעס דארין ענדעקען, איהר ווערדעט מיר מיין בוך איך ווערדע אבער אייך אייעל געלד ערריקזענדען) לאכדעם איך מיך מיט שוועהרעם הערצען דאפאן פעראבשיידעט וכו׳ ההכם המתבר הנל שלה לנו מתברותיו אלה, ובתחמנים יבקש מ5תנו להדסים המודעה מהם בהצפירה „למען יהיה לו ל5״פ לבקש עזר nדיבים ישרי לב, לחוקן איש דל וכהן היושב בציון ופפלי תלוי בו, לנגות ספרו משנה זו ומשנים שעברו במקת 2 מארק״, ואמחנ מצאנו לחובה ללאות בקשתו זאת שבט סופר כולל קע״א מכתבים וכו׳ סכתבי ידידות ומשפתה, מכתבי מסחר וכו׳ לתועלת נערי ב״י דורשי שפת עבר, להביאם למחוז חפצם מאת מ׳ ט׳ דאליצקי וויען תרמ״ג. המחבר יקדים בשאלתו את הקור5 בתחלת ההקדמה לאמר „ל נקלפ יוכל היות כי תכיט עלי כתרנגול על „בני אדם׳ (בשעת כפרות) ותשאלני כמשתאה הלזה תקרא ספר מכתבים? ואיה עמי אופל, שפעת המים וכו'״ אשר יעלו סופרינו במכתביהם וכ׳, ע״כ אקדים לאמר לך וכו׳ כי את הס׳ הזה ערכתי רק למערי״ — מליצות מחודדות כאלה ה הנה סגמון ספרו מלשונו נשמע לפעמים מבטאים עברית זארגאנית כמו (צד 16) „קם מהמחלם״ או „לרון לעעך באש ובמיס״ (צד 31), וק „לא נהתי לו אף קשיעה שבורה״ „וימצו את דמי האחרון״, המני יושב בלי כל משמרת להחיות את נפשי, וכדועה הרבה, ושכושים בשמוש הלשון ימצא הקורא כמעט בכל דף. — בשטונים מכתבי מסתר אשר בססרו, חוכן הענינים אשר יכתבו הסוחרים זל'ז, הם רק גניבת דפת, מרמה וערמה במסחר זה יתן עצה לסוכנו לקבל הסחורה ולעכב הפרעון, וזה יפשוט הרגל ע״ס דינא דשמיטת כספים, ויענה לבעל חובו „כי יסע למרחצאות החמין להסיר שגעונו׳, ואז נוכל צומל לו את רש הפסוק השני משיר השירים בקול רם״ (צד 114)וכו׳ וממכתבים כאלה ילמדו נערי ב״י לשון עבר וטוסר בעיני המסחר!— אח״ז יבואו בספרו איזה מכתבים מן מאפ, ולבסוף מכתב ארוך מן סמאלענסקין בעל השחר, המדבר מיישוב אדי, וכדרכו אלה מלא. פיהו על חברת כי״ח שנזלה מ5ת הגולים סך ששה מיליאן פראנק () ושכרה שכירים להוציא דבה על ארן הבחירה (צד 144 וכו׳ יפוי״ש. הודעה נגמרו ויצאו לאור כל חלקי הדמב״ס דפוס ארגעלבראנד ודפוס גאלדמאן בוארשא, עם כל המעלות כאשר הבטרנו. כמבואר בהמודעה הנוספת לנומער הזה. מרדכי קאלינבערג נאלעוזקי 23 . איו פפ אאו Aיצא לאור ס׳ שנאר 4ע נחום סאקאלאוו וואר?א, דזיקא 25 . במחיר 1 רו״כ ושיג כל דורש את הספר הזה מיד המחבר או מיד הרעדאקציאן של הצפירה (האדרעססע של המחבר דוא ג״כ: ווארשא, דזיקא 25 ת, והקונים סך מסויים יקבלו הנחה כנהוג HI. ooaoEy, Ba(mEa N 25. N. S(kchow arscau, Lzka 25. גלוי לכל סוחרי ספרים מראשית כזאת הודעתי וכיום הזה הנני מברך על המוגמר, כי כבר נשלם מעשה ההדפסה ועוכדים אצני למכירה כל ספרי חדושי הרשבאשלש, חמש, ושבע שיטות, גם ס׳ עבודת הקודש חבור נחמד להקדמון מהר״מ ן גבאי ז״ל, ס׳ מבחר החשבון להח׳ לו בלא אשר זכותו מקנת כספי הוא לצמיתות מידי המבר כבר יצרתיו אף שיתיו נגם הא נחמד למראה, מן ההולבים וכתגטרים אצלי המה, גם ספרי החכם רמ״א נינצבורג, אשר זכותם קנוי בידי כמשפט, קרית סופר דביר ב״ח, קאלאמבוס, עתותי רוסיא שמואל אייזיק פעשעס ווארשא נאליווקע 17 S. A. Pesches, Naleki 17. יצא לאור היום על ידי ח״י גורלאנד „לוח ישרון״ קi B- yccii a( בשפת עברית ורוססית לשנת התרמ״ד לבריאה לכל אחינו בני ישראל ברוסיא עם הוספת כמה ענינים מועילים ודברים נחוצים לכל איש מדיני בכלל:. מחיר הלוח החדש הזה הוא 5 קאפ׳ ליחידים, ולמוכרי ספרים וסוכנים החפצים להפיצו בכל ערי מושבותיהם תנתן הנחה הגונה מעשרים עד ארבעים למאה (,401— 20), והקנין אך ורק במזומן ולא בהקפה. הפונה יפנה אל המו״ל לפי הכתבת הזאת : Do ayyany1ooooct repora. 15ת. אתכבד בזה להודיע שכל יודעי ומכירי איך שהפאבריק שלי מפ״פ ביכליף אשר עד כה זה כעשר שנים היתה הפירמע א׳ זאטערמאן עט מ׳ קוראטאוו, ועתה מן דען 1 מאיי הרחקתי אותו מאתי ונשארתי ת״ל בעצמי בהפאבדיק הנ״ל, באותו מקום אשר היה מקדם ברחוב נאלעווקי תחת נומר 25 בחצר הגביר טאקאר, ואבקש מאת הקונים הקרובים והרחוקים לפנות אלי באשר יצטרכו ואקוה שישבע רצון ממני, ובעוד חדש ימים אקוה שיהיה לי סארטין חדשים ממש כמו ווינער נאטאראל .A. ternan, arschau aleki 25 אדרעסע קומיס מיום 1 כאיי העבר התחיל מועד הרפואה (סעזאן) לכומים בפעם התשיעי לעיר דובראונא נובע׳ אהליב הרחוקה 6 וויערסט מן התחנה Cc אשר בסילת הברזל אסקווא בריסק. מחיר שתית קומיס שכה הוא רק כמהצית מחירו במקומות אחרים, ועי״ז יוכלו להשתמש בו גם בע״ב בלתי עשירים, כי בקבוק קומים משיעור 12 וויעדרא ישיגו בעד 30 קאפ׳. סעודת שחרית משני מאכלים וסעודת הצהרים מג׳ מאכלים עולה 18 רו״כ לחודש, והמזון בתבשילי בשר תוקן יפה,—מעון לדירה ישיגו מן 6 רו״כ עד 10 רו״כ לחדש, והבא שמה יביא עמו מכסות וכסתות למטתו, מקום העיר דובראוונא הוא יבש גבוה וגבנוני על יד הנהר דניעפער קרוב לו שני יערי עצים סאסנאווע, בתוך העיר פרדס למייל מאילנות ליפאווע, קרוב לבית השתיה שני גגות אילנות עושי פירות, על הנחר מקום הרחצה, ואניות קטנות לשוטט, כלים להתאבקות (גימנאסמיק) תגם, מלבד זה יש קרוב לבית השתיה ביבליאטהעקע מספרים שונים, ומ״ע רוסים אשכנזים פולאנים ועברים, גם יש דאקטאר, ואפאטהעקער ומים חוא רפואה מועילה לחולי קאטאר הריאה הפאסט לאגרות ולנסיעה בסוסים.—די והאסטומכא, ובני מעיים, חולשת הנוף והרזון הרגיל לבוא אחרי המחלות כמו הטיפוס, קדחת, סיפילים, ירקון, גם נגד מעוט הדם וקלקול הנערפען וכו—הדרכים המובילים אל התחנה אסינאווקא הם, מן פט"ב דרך דינאבורג וויטעבסק סמאלענסק במשך 35 שעות ומחיר הנסיעה בקלאסע הב׳ 27 דו״כ וקלאסע הג׳ 14 רו״כ. ממאסקווא על סמאלענסק בזםן 16 שעות בהקלאסע הב׳ 16 רו״כ והג׳ 6.86 רו״ב, מווילנא דרך מינסק ועיר ארשא, בזמן 14 שעות קלאסע הב׳ 11.14 רו״כ והג׳ 5.65 רו״כ. בין העיר ארשא וקיוב הולכים בכל יום אניות הקיטור על הדניעפר אפאטהעקער פ. ק. ריינגאלד זה חמש שנים אשר עזבני בעלי, אותי ואת בתי אשר ילדתי לו, וילך למסעיו טקים (טרופפע) של שייקעוויץ וגם של „קריק״ בשנים הראשונות ויתחבר אל חבר המש קבלתי ממנו מכתבים אחדים, אךזה עשרה ירחים אשר נסתם ממנו כל חזון, והנני יושבת עגומה ועגונה ובדי עמל אביא טרף לפי וחוק לבתי, ואלה סמניו: שמו איצק מאיר קנעלער uae( שנותיו כ״ז, קוכתו ממוצעת, שער ראשו וגבות עיניו שחורות, עיניו כמראה שכר פניו טהורים, זקנו שחור עם שערות דונקעלאשפארב אך אולי יגלחנו. כל אשר יכירהו ע״פ סכניו יודיע נא אלי או אל הרעדאקציע. דברי האשה האומללה בילא קנעללער דובנא, האדרעססע כשמי הודעה אבות לבנים אודיע כי הנני נכון לקבל מחידש אוגוסט הבא אשר אקח לי אז מעון במסכי הגימנאזיען והפאליטעכניקים דפה, נערים בפענסיאן לכלכלם היטב ולנהלם במשרים, כאשר יעירוני כל יודעי, האדרעססע . L Sossniz, Rg oanwshka 32 עבטע זיידענע שווייצער מיללער-נאזע פיר מיללער. אויך בוימוואללענעס אונד וואללענעס גלאססע, האנדשוה פוטטער פיר האנדשוה פאבריקאנטען, עמפפעהלט. A. S. W achhlar Warshan Nale i9 היערמיט האבע דיא עהרע איינעם גע- עהרטען פובליקום בעקאנט צו מאכען דאס איך פערשיעדענע זארטען פלוש איינינער פאבריכאציאן צו מאסס גען פרייזין פערקויפע. ׳אין דיא לעדער האנדלונג אים הויזע דעס ה׳ א. פראססאק 282 אונד ביטטע איך צור געפעלליגען בעאכטונג. האכאכטונגספאל ל׳ יאקאבאוויטץ, לאדז לאוהבי ומכירי אשר יחפצו לקנות את ספרי „ילד זקונים׳ יוכלו לפנות על אדרעסע Beamiו Se(cer arszawwa, Miaraoska 36 (נעימים היו לנו שירי הזקן הזה ומהראוי לתמבו ולקנות את ספרו. הטו״ל) גלוי לכל. יש תחת ידי סקלאד (עססיג עססענץ) מפאבריקען מובחרים מחו״ל מן 80 עד 100 גראר, ויכולים לעשות מן א׳ קווארט 40 קוזארט חומץ טוב, והמקח בעד כל פונט 42 ק, והרוצה להשיג פרובע ישלח א׳רו״כ על אדרעס שלי . S. yzin. BoEac Bapac. y6. יש לנו למכור תמצית חומץ /801, (עססיג עססענ) אשר מוכשר להיות חומץ טוב כאשר יערב עם 35 חלקים מים. נגד שלוה של 70 קאפעיקעס (בפאסט מארקין) ישיג כל מבקש פראבע ep R BoRב Boase„ Bap. r6. פראנקפורטער עססיג-עסענץ אין הארט אונד אין פלאשען, צו בעקאממען בייא מ׳ וויסקאטש ווארשא פראנצישקאנער 10 םrnעקאפטאלם שאלות ותשובות לה׳ דאליצקי, פכתבו קבלמ, וכמו שמאמרו שוט ומתג" בהשחר צא הפהידנו, כן לא ניר מגדופיו גם לבקר את סברו, לה׳ יצחק גראנאווסקי, הכח המוליד שמי פרכז הכובד בפנים הוא שוה אל כח התטעה ׳מבהון, וא״כ לא הרויח בהמצאפ כלום, לה׳ יתמר נאלדלוסט ע״ד השריפה בעיר ריקא בלי חתימת הרב לא נדפים. Peaopy La. TAporA אדרעססא שלנו 3. noeo Bomaa. S. Souimsi Warszawe. Dzika 25 אa pnanei

|1883-06-14| None מכתב עתי משב ע חדשות יוצא לאור אחת בשבע, מאת חיים זעליג סלאנימסקי תוכן העניגעים דברי, דיםים ירושלים. סמאלענסק. טעמריאק. מינפק. פינסק. האראדישץ. ווילנ. ראסיין. צופה לבית ישראל הדעות— שאלות ותשובת None דברי הימים בראש כל הענינים המדיניים עומדת המלחמה הסתחוללת בין הצרפתים ובין יושבי ארץ ענמים באזיא, ואף כי מקום מערכות המלחמה רחוק הוא ממנו מרחק אלפי פרסאות, בכל זאת היא התל שכל פיות פונים אליו ובה ישיחו כל יושבי ארצות אייראפא, באשר המלחמה הזאת מלבד שהיא הרת תוצאות עצומות וכבירות בגבול אזיא, לה נתכנו עלילות גם בעולם המדיני באייראפא, כי ישישו וישמחו בה אויבי צרפת, ואם לא יצליחו הצרפתים לבצע את מעשיחם ואת נצחונם במהרה, אז יוכלו צודריה לשנות באיראפא את המצב המדיני לרעתה. הן אמנם אחרי הגגף הראשון אשר נגפו הצרפתים לפני צבאות ענמים , לא נשמעו עוד מפלות באלה בכל זאת לא סימן יפה הוא אשר שרי הצבא החונים במקום מערכות המלחמה, שואלים ודורשים מאת ממשלתם לשלוח להם גדודי צבא לעזרתם, וכל הצבאות אשר שלחו שמה הצרפתים לא הניחו את רוחם ועוד יוסיפו לבקש יותר ויותר, אות הוא, כי המלחמה הולכת הלוך וגדול, חמשה ציים אדידים, אניות נחושה מלאים כלי תותח ואנשי צבא סובבים אצל גדות ארץ ענמים ואינדיא, וכשלשים אלף איש חלוצי צבא כבר נקבצו על היבשה, וכל אלה נחשבים עוד כקומץ בפני הארי, באשר גם אנשי ענמים חלוצי נשק הסה כדרך אנשי אייראפא, וגם אניותיהם חזקות ובצורות בעבי גבי מנניהן נחשת וברזל, אף שלחו ציריהם לאשכנז ולאנגליא לקנות שם עוד כלי נשק וכלי תותת וכל צרבי מלחמה, והאשכנזים והאנגלים מוכרים להם בחמדה את כל הדרוש לחפצם. עוד יזברו צופי העתים כי בשנת 1879 כאשר באה צרפת בסבך מלחמה בטונים נגד הקרומירים, אשר חומדי לצון החליטו על אדותם כי לא היו ולא נבראו רק לתואנה בדויה היו בפי משלת צרפת לכבוש את טונים בעת ההיא והצרפתים עוד היו הלוקים בדעותיהם זה בכה וזה בכה, אם למלחמה או לשלום בטוניס אבל בברלין יצאו כל מכהע פה אחד לעורר את ממשלת צרפת להלחם מלחמת חובה בטוניס, וסחשבת האשכנזים בזה הלא ה ברוסיא ופולין. א.- ששולח במוקדם לשנה 5 רו"כ. ) נמי שנה 2.75רו״כ. 5לרבש שנה 1.50 רוכ. ל  ביתר כארצת 20 פראנס. באמפריקא 5 דאלאר. B5 tet -ר None מחירו באשכנז: 14 רייכם מארק לשנה. ה בסבפרייך 5 פל׳ נשנה. וכן צרבע שנה.צ שכר מדעות מכל שורה קצרה 5 קאפ. ומשורם רחבה 10 קחפ׳ - מפני קדושת ימי החג נתאחרה הצפירה לצאת בשבוע חמו״ל זה מכפי הנהוג בכל שבוע , גלויה וידועה, להשפיל קרן צרפת באייראפא ע״י טרדותיה במדינת הים, וכחפצם אז כן חפצם עתה ביתר שאת וביתר עז, לראות את צרפת עסוקה וטרודה במרחקים, על כל אלה נוספה עוד השמועח כי השר מאלטקע שר צבא אשכנז בלכתו למסעיו לארץ איטאליא סר בדרכו לגבול צרפת ויתר שם את ערי המבצר וסערה התחוללה בלבות חצרפתים לשמע הדבר הזה, ואימת אשכנז נפלה עליהם, ורוב הצרפתים תקוץ נפשם במלחמה אך מה יעשו, אם אין להשיב עוד אחרי אשר המלחמה כבר החלה, ומי יודע עתה אם לא תתערב בזה גם ממשלת כינא הלא אז תפרוץ מלחמה גדולה וחזקה, הן אמנם הדיפלומאטי הצרפתים עמלים בכל כחם להטות את לב ממשלת כינא לשלום, ולפי השמועה האתרונה עלה בידם הדבר הזה ויש תקוה כי כינא תעמוד מרחוק ולא תתערב בהמלחמה המתחוללת בארץ ענמים, לצדפת לפי דברי השר הכינעזי טסענג אשר חגיד לאחד הסופרים הצרפתים, לב ממשלת כינא אמנם נוטה לשלום, אבל יש מפלגה גדולה „לאומית" השואפת מלחמה מפני שנאתה לאנשי אייראפא הבאים שמה לרשת משכנות לא להם, ולדברי השר טסענג הנ״ל המפלגה הזאת פורשת את מצודתה על כל הארץ ורשתה פרושה גם בחצר מושל הארץ, והממשלה לא תוכל להתנגד לחפצי הכת העצומה הזאת. — ואם באמת כן הוא, מה יועילו ההבטחות אשר כינא תבטיח את צרפת לשלום, אם מפלגה לאומית אשר בכינא היא מושלת ממשל רב בארץ ובחיקה הוטל הגורל למלחמה או לשלום? על כן לא נחה רוח הצרפתים מאמרי נועם אשר הטיף לפניהם שר החיצון שאללעמעל לאקור במדברותיו בהסענאט, הוא הקטין עד מאד את ערך המלחמה בטאנקין, גם הגביר ללשונו להבטיח עד כמה מנעת האהבה הנמרצה בין צרפת ובין כינא, עד כי מלחמה ביניהם היא מן הנמנעות אולם רוב מכה״ע העבירוהו תחת שבט הבקורת בדברים קשים כגידין, וכולם מחליטים פה אחד, כי לא נכון היה הדבר עתה לבוא בריב עם ממשלת ענמים ועם ממשלת מאדאגאסקאר באשר אין השעה כשרה לכך שאלת ארם (ארמעניע) אף היא טורדת מאד את הדיפלו- מאטים ונותנת להם ענין רב לענות בו, כבר הודענו דבר בעתו כי השר דיפפערין דרש מאת הסולטאן בשם ממשלת אנגליא לתקן תקונים חדשים ולקבוע סדרי ממשלה נכונים וטובים בארץ ארם, למען השקיט בזה את רוח יושבי הארץ לבל יתקשרו קשר, ולתקוע לעצמה יתד בארמעביע (סלאווא 151). עתה נודע ברור מן השיב הסולטאן להשר דיפפערין: „בעיני הסולטאן לא טוב הדבר אשר אנגליא דורשת תקונים בעד ארץ ארם לבדה, לפי דעתו ראוי לתקן תקונים בכל מדינותיו באזיא, וגם ארץ ארם היא כאחת מהן, אולם לא לה משפט הבכורה, אף זה עמל ואון הוא בעיני הסולטאן לעשות תקונים מטעם אנגליא, מעשים בולים להשפיל מאד את כבוד ממשלת הסולטאן בעיני חזסי שבטו, ולא זו הדרך רק לעשות תקונים מדעת עצמו נאה לו ונאה גם להארץ, כי לא כארץ מצרים ארץ ארם, שם שלטו האנגלים כטוב וכישר בעיניהם, אבל בארץ ארם לא יתן הסולטאן להאנגלים לשלוט עד מה— ודרך הסולטאן בעניני ארם הוא כדרך גלאדסטאן בעניני אירלאנד, וכמו שהשר גלאדסטאן יתנהל לאטו ולא יחפוץ להפוך את הקערה על פיה פתאום רק במתינות הוא עושה תקוניו כן יהיה גם דרך הסולטאן — זאת היתה תשובת הסולטאן להשר דיפפערין לפי המבואר כעת ממקור נאסן במכ״ע .lc. Lilonומעין התשובה הזאת הוא גם הספר הגלוי אשר שלחה תוגרמא אל הממלכות, אשר בו תודיע כי מנויה וגמורה בסודה לתקן תקונים חדשים בארץ ארם, ובתנאי, שלא תתערב שם אחת הממלכות, וכמו תשובה על דברי השר דיפפערין ועל ככתב הסולטאן החושדים את רוסיא, בא מאמר במכ״ע .Jor . S. Per8 הקרוב לממשלת רוסיא, והוא ישים לאל את דברי העלילה הזאת ויאמר כי שגגה יצאה מלפני הדיפלומאטים, ובאמת רחוק הדבר סלב ממשלת רוסיא להרחיב את גבולה כעת באזיא, לא זו הדרך אשר בחר בה הקיסר יר״ה, רק דרך שלום סלל לו, וכל ישעו וחפצו להגדיל ולהאדיר את כבוד רוסיא ואת אשרה וגדולתה פנימה ולא לכבוש ארצות רחוקות, אולם התשובה הזאת עוד לא הרגיעה את רו הדיפלוסאטים ועוד הם רואים את שאלת ארם „כנקודה שחורה״ על שמי העולם הפדיני, בפרט נכבד הדבר, ואצבע ביסמארק הוא, אשר בהועד החדש שהושיב הסולטאן למען ישאלו וידרשו בהלכות הצעות תקונים בארץ ארם, בהועד ההוא יושבים איזה ואיזה פקידים אשכנזים, ואף כי תבלית הועד בעצם הוא רק להוכיה בעליל כי תוגרמא איננה תלויה בדעת אחרים ולא על פי אנגליא מוצאה ומובאה רק בעצמה היא שולטת בארצותיה כחפצה, ואם כן אי זה מקום יש לפקידי אשכנז בקרב ועד לאומי כזה? אין זאת, כי אם יד ביסמארק באמצע גם בשאלת ארם, והדבר הזה עוד יוסיף לשאלת ארם ערך נעלה בעניני המדינות. (דדשות בקרב הארץ) עברו ימי השמחה והששון במאסקווא, וביום 9 לחדש זה (מאיי 8צ) עזבו הקיסר והקסרית יר״ה את העיר ויסעו במסלת הברזל לפעטערסבורג ויבואו שמה ביום המחרת, ויהי כנוח כפות רגלי הקיסר והקסרית יר״ה על אדמת פט״ב, וסגל חבורה יצא לקראתם, להושיט להם לחם וסלח בקערת כסף, ויסעו משם במרכבה פתוהה בלי לוית אנשי צבא ברחוב נעווסקי ההדר ביריעות ופרחים ועדי עדיים לכבוד היום, ויעמדו אצל בית התפלה קאזאנסקי, וישתחוו שם על קברות הקסרים נוחי עדן, ומשם הרימו את פעמיהם אל החוף מקום שם עומדות אניות הקיטור, ויבואו באניה ללכת לנוה המדתם פעטערהאף לפי הודעת „המליץ״, זכו איזה הבורות יהודים לבוא גם בן לפני כבוד הקיסר יר״ה ביום הכתר בין יתר החבורות שבאו לברכהו קהלת מאסקווא מלאה לדבר הזה את ידי נכבדיה : הכב מינאר, והאלופים פאליאקאוו והערצענבורג, והקיסר הואיל לקבל סידם את הלחם והמלח אשר היטו לו בקערה נהדרה בלילת פאר ואבני חפץ ויפן אל הצירים הנכבדים האלה וישאלם, השלוחים הסה מאת כל ההל ישראל ברוסיא או מאת קהלת מאסקווא לבדה? ויענו הצירים ויאמרו: „אך על דעת קהל מאסקווא באנו", ואחריהם באו צירי חברת בעלי כלאכה: ה׳ שניידער, ה׳ חישין וה׳ ביעלאוסאוו והקיסר יר״ה קבל מידם גם כן לחם ומלת בקערה יקרה, וישאלם אם קהלה בפגי עצטה הטה ויענו כן הוא, והקוסר השיב להם את תודתו, גם נקראו הצירים האלה לבוא אל הסשתה ביום ההוא לפי הודעת „הוואסחאד״ 20, פעלו השמועות מראסטאוו שעל נהר דאן (המובאות בהצפירה גליון 20) פעולה נמרצה על שער שטרי רוסיא העולה ויורד, וחורע כחם של השטרות וירד מחירם עיז, בפרט בבית הבערזע בברלין אשר משם יוצאת הלכה פסוקה על שערי רוסיא לעליה ולירידה מכ״ע „רוסקי קוריער הוא אחד מיחידי סגולה מליצי יושר המצדיקים את ישראל והלוחסים בעדו מלחמת סופרים נגד המון שוטניו, באחד מגליונותיו האחרונים כתב בענין שאלת היהודים כדברים האלה הובאו גם בהעברי הרוסי 21 א) : אנו מאמינים שיש גם יצר טוב בנפש הלאומית הרוסית, אנו מאמינים בהחק הנשגב היוצא מתוך המושכלות הראשונות שבספרי דברי הימים, שאין ממלכה אשר הגיעה אל האושר והשלימות ע״י הכבידה את אכפה וע״י הגישה לחרצובות חלק אחד ממחלקות יושבי הארץ השונים בדתיהם, ומפני שאנו מאמינים בזה על כן אנו יכולים להחליט ולאמר בפה מלא, כי המצב הגוכחי שבו נמצאים היהודים בארצנו הוא מדאיב לב כל איש רוסי ישר והוא כקוץ מכאיב וכסלון ממאיר נגד רגש היושר ורגש הבבוד אשר בטבע הרוסי, כלום אנחנו צריכים להביא אותות ומופתים, איך ובאיזה אופן המצב הזה הוא נגד רגש היושר די לנו להזכיר את התחום המוגבל ליהודים לדירת קבע, ועל פי החק, איש התהלה אנטאקאלסקי, אשר בו רוסיא תתפאר, הנה בעדו גדורה הדרך ולא יוכל לבוא לרוסיא הפנימית, והנערות הבאות לערי הבירה לשמוע בלמודים בבתי מדרש הגבוהים, לא תוכלנה לעשות זאת בלתי אם על ידי תואנה וכסות עינים, לשים על נפשן חרפה וקלון ולאמר כי מפזרות הן את דרכיהן לזרים, כי רק בזה בלבד תזכינה לשבת בערי הבירה, ועוד כהנה וכהנה חוקים וסדרים הגלוים וידועים לכל; ולא נגד רגש היושר לבד אך גם נגד רגש הכבוד המה, כי מה אומרים שוטני היהודים הדורשים נגדם דרשות של דופי והמעוררדים את המחוקקים ליוצר עמל עלי חק נגדם? הלא בפה מלא הם אומרים, כי מפאת עניות דעתו של עם רוסיא ומפאת שפלותו בכל ענין, חוששים המה, פן בהנתן ליהודים שווי, זכיות, יעלו על עם הארץ לבטל אותם ולהכריעם בסלחמת סוחרים ובכל מערכות העבודה וחרשת המעשה, אבל עם רוסיא כבר הוכיח בעליל לא פעם ולא שתים, במלחמות גדולות ממלחמת סוחרים בשלום ומן תתרות בעלי מלאכה, כי כחו במתניו ואונו בקרבו להתגבר על כל צר ומשטין, ותרפה ונבלה הוא, לחלל את כבוד עם רוסיא ולשימם לעניי דעת ולשפלים שבשפלים, אשר רעה נגד פניהם אם ינתגו ליהודים חוקים טובים ומשפטים יתיו בהם, האין זה נגד רגש הכבוד ? עב״ל. מב ע העברי הרוסי (20 ) מדיע מעיר אנאניוב הודעה קצרה המפיצה אור על מצב היהודים שם לפני הפרעות ואתריהן: בקרבת אנאניוב בכפר וואסיליוואנאווקא ישב זה חםש עשרה שנה איש יהודי יענקיל ריעזניק. הוא מחזיק שם בחכירה בית משקה, ולפי דעת האברים בעצמם, הוא איש ישר ונאמן בנשך לא יתן כספו ובעסקים כמו אלה לא יעסוק, ונהפך הוא, לא לבד אשר לא ירמה את האכרים, כי גם הושע יושיע לחם כפעם בפעם כפי יבלתו ובכל פעם אשר השעה דחוקה להאכרים רגילים הם לילך אצל יענקיל, אולם רוח אחרת נחה על רוסיא רוח סובארין ופיכנו השוטנים והקנאים, וישכחו האכרים באנאניוב את כל חסדי יענקיל היהודי ויחלו להציק לו ולהשיבו עד דכא: בתחלה נאספו האכרים ויקראו את היהודי לבוא אל האסיפה ויצוו עליו במפגיע לתת ככף, והוא, כמובן, לא יצא במיאוןע ויקבל על עצמ לשלם להם בסף ענושים מדי שנה בשנה, כפי אשר הטילו עליו, והנה הגיעה שנת 1883 ובכנפיה צררה את התוקים „שהזמן גרמא״ היהודי נטרד מבית המשקה. אולם אין מע בלא טובע בעל הצנצנת היה לאכר עובד אדפה, והוא וביתו יודעים את עבודת האדמה על בוריה לכלליה ולפרטיה וישקדו על מלאכתם, ויהי כראות האכרים כי היהודי עושה חיל ויקצפו עליו קצף גדול, ויעשו בערפה, וכל האדסה אשר היתה פרשות היהודי לעבדה ולשסרה, נסבה פתאום אל האכרים ויחלקוה ביניהם חלק כחלק ויחרשו ויזרעוה עדחלונות בית היהודי, ועוד יתרה עשו, חפרו תעלה אצל ביתו, והפצים לבנות בית מעבר השבי, וכי יצעק היהודי חסס, יעידו בו ויפחידוהו כי אם יקשה את ערפו אז יחליטו נגדו משפט חדוץ להוציאהו מן הכפר, ובדרך זה היה לעפר ואפר, ונאלץ למכור את בהמתו הגסה זחדקה, כי לא השאירו לו אף מלוא שעל אדמת אחו לרעות את בחמתו חאומלל פנה אל שר הפלך בבקשתו, והשר שלח שמה אחד מפקידיו לחקור ולדרוש את הדבר (פרעות נגד היהודים בבעהמען). השטנות והמרודות אשר הצזדר ראהלינג כותבבלי הרף נגד היהודים ונגד התלמוד היו לשרש פורה רוש ולענה במקומות רבים בבעהמען, להפיר את ברית השלום בין היהודים וביי הנוצרים ולסכסך איש באחיו. בעיר פרזיבראם מקום שם רחב ונסבו ונפוצו וברות ראהלינג במספר רב ונבלעו שם בלבות הקוראים, קמו הטשעכים פתאום ויפוצצו את חלונות בית הכנסת, ויעשו פרעות גם בחצר הקברות ויכרתו שם את כל העצים, ואימה חשכה נפלה על היהודים בעיר ומסביב, וישלחו צירים לוויען לבוא שם לפני כבוד המיסר פראנץ-יוסף להתחנן לפניו להעביר מהם את הרעה. — למשיב נפש הוא לראזת, כי כל מכהע מבלי הבדל כת ושיטה פה אחד קמו נגד בעלי הפרעות, ומ״ע „פאליטיק" הגדול להטשעכים אומר: לא נדע עד כמה נכונות השמועות על אדות הפרעות נגד היהודים; אולם בכל אופן שיהיה, הננו מתעבים ומשקצים את בעלי הפרעות, והננו עורכים נגדם את מחאתנו נגד רצונם שהם רוצים להדריכנו בעקבות פרייסען, והמה לא ידעו כי לא ליהודים לבדם חם עושים רעה, אך גם לכל העם, על כן הננו עושים את חובתנו והננו מקוים שכל איש ואיש יעשה את חובתו להזהיר את העם לבל ישמע לדברי המסיתים וללחשיהם ,עד היום שלום היה לנו וליהודים, ובשלום הזה גם מן הוא והלאה נחזיק, וכל איש המפריע את שלומנו זה הוא בוגד בעמו וצורר לאדץ מולדתו עכ״ל (חתונה בבית ראטהשילד). מכה״ע הפאריזים מלאים מאמרים וספורים מרהיבי לב אדות חג החתונה אשר היה בימים האלה בהיכל הבאראן אלפאנם ראטהשילד בפאריז, אשר נתן את בתו בעאטריסע לעלם מפואר מבני האלופים, מאריטץ לבית אפרתי מיוצאי אדעססא. הזבד הזה בין בית מלך הבערזע הרם על כל רמים בין נטילי הכסף, ובין בית אפרתי המושל גם הוא במכמני הזהב, היה לשיחה בפי כל בני צרפת, ולפי אשר ערכו את ערך עשר הראשון והשני, מצאו כי הקשר הזה איננו קשר של עסק, כאשר הוא עפ״י רוב בין האדירים ההם, כי לא ישוה אפרתי אל ראטהשילד אף במקצת מן המקצת, אך הוא קשר אהבים בין הזוג. כל הדר בית ראטשילד נגלה לעיני אנשי פאריז בחג הזה, עשר אין קץ וסגולות מלכים וכבוד וגדולה אשר אין לתארומה טוב ומה נעים כי כל ההוד וההדר האלה לא גרשו את הדת מהסתפח במקום גדולים ההם, ולא נשתנה סדר החופה והקדושין כמלוא השערה מן הסדרים שאנו רואים בבתי כנסיותינו מימים ימימה. בית הכנסת ברחוב דע לא וויקטאאר עטה כשלמה יריעות ופרחים ועדי עדיים, ושם היה סדר החופה, ובמרום הבית התנוסם זר תפארה, וכתוב עליו: קול ששון קול שמחה קול תן קול כלה. הרב הכולל איזידור סידר את הקדושין, ורב העדה צדוק הכהן ברך את הזוג וינגנו המנגנים, גם קדמו שרים אחר נוגנים וישירו שיר עתיק ימים בנגינה עברית, אשר חקרה גם ערכה המנגן שלמה ראססי במאה הט״ז, וגם „הכתובח׳ נקראה בקול רם, וכמנהג ותיקין שברו בכלי ברגל לזכר החורבן. בין הקרואים היו המיוחסים לטלוכה מבית ארלעאן, והמיוחסים לקסריות מבית נאפאלעאן, וכל הדיפלומאטים צורי הממלכות היושבים בפאריז, וגדולי שרי ממשלת חרפובליק, וגדולי האצילים והרוזנים בני עמים שונים בעסוד הזוג תחת חופתם סבבו העלטות בין הקרואים, לאסוף נדבות לפען העגיים, ותקבצנה הון רב, ומלבד זה התנדם אבי הכלה הבאראן אלפאנס בסף תועפות למעשי צדקה שונים נפלאות יספרו סופרי מבה״ע על אדות המשתה הגדול אשר נערך בבית ראטהשילד למע שלשת אלפים קרואים, ועל אדות התשורות אשר נתנו להזוג, והנה ספורים כאלה למותר המה והבאנו ראשי דברים רק להראות את הקוראים לדעת בנוגע לנו, עד כטה טובי בית ראטהשילד מדקדקים במגהני ישראל, ולא יבושו בזה נם לפני בגי מלפים ורוזנים. שרידי דאינמקווייציאן בספרד). ע האגלי הות מראניקל׳ מודיע כדטם האלה: משכילי עם המפרדים בושים וגכלמים בכל פעם אשר רזמדיום ותייריהם יחפשו מנמונים סמעסקי היכל האינקויזיציאן עמד על תלו עד היום—בלי חובלים וחריצי ברזל וסגרות ומגזדות וקרדומות וכל שאר כלי תשמישם של האינקוויזורים, ויציג אותם לעיגי הקחל כחפצם עתיקי ימים השובים מפני יושנם- והנה הדב הזה הוא כרצח בעצמות המשכילים ישרי לבב על כן יסדו חברה ובראש עומדים כהנים קאתולים ושרי הממשלה וחכמים נודעים למשגב ומטרתם לערות את היכל האינקוויזיציאן עד היסוד בו ולחקים על מקומו בנין אחר. למען כסות על פני כל שרידי זכרונות האינקוויזיציאן להשכיח את זכרה מלב, לאסוף את חרפת ספרד (עלילת הדם בטיססא עסלאר) לכל תכלה ראינו נ ולעלילה הזאת אין אחרית ופתרון. השופטים יעדו את המשפט ליום 4 לחודש וה, אך כאשר הגיע המועד הזה, ונוסחו לדעת כי עניני המשפט מסוכסכים עדנה, תהו ולא סדרים נתנו עוד הפעם ארוכה לשלשה שבועות: ולפי דבריהם עתה, יחקר משפט העלילה בימים האחרונים לחודש הנוכחי, אך עורכי הדין אשר להנאשמים יניאו את השופטים חמס יצעקו נגד מגלת השטנה אנקלאגע-אקט), ויעמלו להשיב ריקם את כל המגלה הזאת אשר בה הוציא חוקר הדין במספר שמות הנאשמים, וביניהם אנשים אשר רחוקה מהם העלילה כרחוק מזרח ממערב, ולא נודע מי צרר אותם בצרור זה, ולמה יעמדו לפני השופטים, אנשים אשר גם בעלי העלילה לא המיטו עליהם עון ופשע, ורק בשגיאה נאחזו בסבך הזה. עד היום לא נתנו לעורכי הדין לבוא שמה ורק אשר שמעו מפי הנאשמים, זאת ידעו, ורק עתה נפתח להם פתח כחודו של מחט להציץ בפרדס, ובצדיה עשו זאת תומכי העלילה בסתר. בהערימם מזמה להניח לעורכי הדין רק ימים מספר לחקור ולדרוש את דברי העלילות. אולם עורכי הדין יבינו את התחבולה. הזאת ומה תכליתה, ויערכו בקשה אל ראש השופטים לתת להם ארוכה עוד ימים מספר לחקור היטב את ספרי העלילות והשטנות, ולהשמיט את מועד המשפט עד תום חקירתם די צרכם, הנה על כן לא נודע עוד בט, היהיה משפט העלילה בחדש הנוכחי או לא ? על פי כתב השטנה ארבעה אנשים נאשמים בעלילת רצח העלמה אסתר סאלימאססי וששת האנשים נאשמים בעבור אשר על פי העלילה עזרו לארבעת הרוצחים לרצוח בזדון את נפש העלמה אסתר סאלימאססי וחמשה נאשמים בעבור אשר לפי דברי העלילה עזרו להנאשמים הנ״ל לכסות במשאון על חטאתם ולסכל את עצת השופטים. והנה עשרת הנאשמים הראשונים ישבו במאסר עד אשר יבוא המשפט החרוץ לשבט או לחסד, ורק האחרונים יתצאו מבית הכלא וחפשים יהיו עד אשר יצא אור משפטם מי חכם ויבן להתיר את הקשר המסובך הזה? העלילה ביסודה בנויה על קו תהו, בירה גדולה עומדת על לול של תרנגולים, אך מרוב חקור ומרוב דרוש התלכדו והסתבכו הדעות וההשערות, עד כי גם השופטים הישרים אשר בלבם יבינו היטב כי העלילה בדויה בכל זאת לא יוכלו להשביתה כהנדוף עשן, כי אין השופט בן חורין להפטר מדין כזה, ומה גם השופטים אשר שנאה בלבם הלא הנקל להם למשוך כעבות העגלה חטאה ולהעלות פילים בקופות של מחטים. מספר העדים הנקראים לבוא לבית המשפט להעיד בענין זה, הוא מאתים, ועוד רבים מהם אשר לא נקראו, עוד גם זה זר ומתמיה והלא דבר הוא, כי שני עדים, אחד יהודי ואחד נוצרי, אשר בפיהם להעיד על דבר אשר ענו השוטרים את הנאשמים להציל מפיהם דברים לרעתם, שני עדים אלה המפיצים אור על מחשכי העלילה מאחורי הפרגוד,. הם לא נקראו לבוא ועל ידי זה לוקחה מהנאשמים היהודים משענת אחת אשר יכלו להשען עליה לטובתם עורכי הדין בפעסט שמעו זאת וירגזו כי לא נשמע כדבר הזה, שירהיבו שופטים עזות בנפשם להוכי בעליל משוא פנים ובחירה חפשית בקרוא עדים אלה, ובהמנע מקרוא עדים אשר לא טובים המה בעיניהם, וכבר הרעישו עורכי הדין עולם של בתי דינים והרגיזו את שר המשפטים ממנוחתו, ויש תקוה כי סוף כל סוף יקראו גם את שני העדם האלה, באשר לימין עודכי הדין והנאשמים יעמוד ראש דורשי המשפט קאזמא (שטאאטסאנוואלט) בפעסט האיש הזה הוא איש טהר לב ויקר רוח, תצורר מתמול שלשום לראש עניני הטשפט פוילער, הנודע לאיש חבור עצבי אנטיסעמיטיזמוס, והנה כאך סשא בעל חוב מקום לגבות את חובו, קאזמא בוחן ובודק גנזו נתרות, ופוילער מאפיל בטליתו: כי סלבד שנאתו לישראל אשר תמריצהו ותטה את לבו לעולל עלילות ברשע, הנה חרפה תשבר לבו לבל יתבררו ויתלבנו בקהל העינוים הקשים אשר ענו השוטרים את הנאשמים, וכן לא יעשה בארץ אונגארן. ולו יתברר הדבר הזה, אז ימוטו פעמי פוילער ולא יוכל עמוד על משרתו מן הוא והלאה. הנה כן שני האיתנים האלה מצוקי המשפט באונגארן יאבקו בכח, ובחיק המלחמה הזאת הוטל גורל ארבעה עשר ראשי בתי אבות ישראל, ועמם גם כל בית ישראל הן אמנם במגלת השטנה לא נאמר ברור כי היהודים שחטו את הנערה לצורך דמה לעניני דתם, אלו פורש הדבר הזה כי אז טוב היה להנאשמים, והשקר שאין לו רגלים לא יכול להתעודד עד ארגיעה, ובפרט אחרי אשר קול ברמה נשמע מאת כבוד האפיפיור נגד עלילת הדםג אולם במגלת השטנה לא נזכרה עלילת הדם, רק רצח גרירא ותו לא, ערוסים בעלי העלילה, ותחבולותיהם תהום רבה. אשר לא יבינו זאת הם פסולים מכהונת הסמשלה; אבל איך יעלה על דעתנו לפסול מכהונה זו איש המבין ומרגיש את כל הדברים הנ״ל, ורק בעבור שנמצאו בו המומים האלה: את שער זקנו לא יגלח, בשר חזיר לא יאכל, וביום השבת ולא ביום הראשון לשבוע הוא הלך לבית אלהיו, ועוד כהנה ובעבור זה טום בו ולא ירצה לעבודת המלכות? מי חכם ויבאר לנו את החידה הנפלאה הזאת? וכי בשביל שלא יעלה מורה על שער זקנו ולא יאכל בשר טרפה ונבלה וכו׳ הפסיד האיש ונפסל ואין לו תקנה? חלוקי הדעות והמעשים שבין דת משה וישראל ובין הדת הנוצרית חשובים ונכבדים מאד להתבונן עליהם ולשקלם בפלס, ברצותנו לדעת מה טיבו של פלוני בעניני הדת, ואם ראוי הוא להיות רב ליהודים, או— כהן לנוצרים, אבל במקום שאנו דנים על כשרונו, אם ראוי הוא להיות פקיד במדינה או שר האוצרות, לנו להנפה בשלש עשרה נפה ולבחון בבחינת נכונות, את מדעו ואת דרכו, אבל לסה נעביר תחת שבט הבקרת גם את דתו הלא יש הצדקה לכל משכיל להתנגד לזה מעולם לא עלה על לב איש לילך אצל סנדלר ולחקרו אם לבו תמים עם הדת הנוצרית או לא, למען דעת על פי זה להכשיר את מלאבתו או לפוסלה. אם יהיו לפנינו שני פנדלרים, הראשון אפיקורס שבאפיקורסים — אבל יודע את מלאכתו, והשני חרד שבחרדים— אולם ידיו כבדות ואיננו סוליך ומביא את המרצע כראוי, למי נמסור את המלאכה להראשון או להאחרון הלא להראשון! ואותו נבחר ונקרב, לא בעבור אשר הדת קלה בעינינו רק מאשר נדע שאין ענין להדת אצל מלאבת הסנדלרים ובמדה זו לא יותר ולא פחות ממנה, משמשת הדת גם בבחירה שאנו רוצים לבחור פקידים לתת משרה על שכמם האפיפיור ברומא הוא נוצרי תמים ואין מפקפקין ביראתו ובתמימותו, בכל זאת אם נשים עליו משרת שר האוצרות, הלא יהיה לנו כקרן הצבי לכספנו? ואם לשר המלחמה נשימחו, הלא יהיו כל אנשי צבאותינו למסוס נוסס! ע״כ לשונו הזהב של מאקוליי. ועוד היה אומר: כל אדם שנברא בצלם, בא לאויר העולם וזכיותיו עמו, ואין הגזירות נוטלות ממנו כלום, כי אין לך חק שעוסד נגד חוקי הבריאה, אם ברצונכם לשלול מאת היהודים את משפטי האדם, זאת עשו היו כאבותיכם, קחו מקלות וקרדוות ועלו על היהודים להרגם ולאבדם, או אז תעקרו גם את זכיותיהם מן העולם, אבל כ״ז שאינכם יוצאים לבקוע בקרדומות, כ״ז שהיהודים חיים וקיימים הנה גם משפטיהם קיימים, ועונבם נכתם בכתב של דם ודמעות, עכ״ל. את המשא הזה נשא השר מאקוליי לפני חמשים שנה, וכמוהו יצא גם השר סאן דאנאטא והביא שנים שלשה פתגמים מפתגמי מאקוליי, ואף כי את הפתגמים הנ״ל לא הביא, בכל זאת מלתם על לשונו ורות מאקוליי מרחפת עליהם, מאז יצאו הדברים מפי מאקוליי , נשתנו העתים לאהב״י באנגליא, כל המכשולים הורמו, כל השערים נשאו ראשיהם, וגם בהפארלאמענט בבית ובעליה (אונטער אונד אבערהויז) היהודים יושבים ודורשים בהלכות המדינה, ואנגליא נוכחה לדעת כי היטיבה אשר עשתה בת ליהודים משפטי האזרח, ובהוציאה מאפלה לאורה עם סגולה אשר ברכה בו. והנה על המופת הזה יורה סאן דאנאטא ואותו שם לפני הועד לראות סה טוב ומה רע. השר הנ״ל מזכיר גם את הקאטולים אשר יצאו לחופש באנגליא לפני היהודים — כי לא נקל היה שם להקאטולים להשיג את זכיות האזרחים ומלחכת הדעות עצומה והזקה התחוללה משך ימים רבים לפני זה, באנגליא גררה גאולת הקאטולים את גאולת היהודים אחריה והנה גם בארצנו נעשתה הנחה נכבדה להקא- טולים וגם הראסקולניקי יצאו כעת משעבוד לגאולה אבל למה נעלה פילים בקופות של מחטים גאולת הראסקולניקי נכבדה לנו מצד אחרת, בהפקודות החדשות הסבשרות טבות וישועות למען הראסקולניקי, פורש באר היטב כי אנשי כת סקאפצי׳ לבדם יוצאים מן הכלל, וזולתם כל בני הכתות אשר שם ראסקולניקי יקרא עליהם יזכו אל המשפטים החדשים, וכפי הנראה הגיע התור הזה גם אל השובתים (סובאטניקי) והמתיהדים טlyhernyoi) אשר חצים נוצרים וחצים יהודים, ועל כן ילפות השינוי החדש הזה בעמוד התוך אשר עליו ישענו כמ וכמה חוקים הנוגעים בישראל ברוסיא הפנימית; מימי ממשלת הצופה לבית ישראל מה נאה אילן זה ומה נאה ניר זה! כן קרא אחד היושבים בהועד לחקר שאלת היהודים בפעטערסבורג, בשימו את לבו אל תולדות שאלת היהודים באנגליא, ואל המשא ומתן והשקלא וטריא לפני גאולתם ופדות נפשת, ובפרט אל דברי השר מאקוליי לפרוק מעל אשר בזמנו יפה היה כחו מכח כל יתר חבריו היהודים איבה ולהרימם למדרגת אזרחים השר הרוסי סאן- דאנאפא היושב בסנהדרי שאלת היהודים בפ״ב, יצא לטייל בפרדם זה וירח את ריח הניחו, ויכרות משם זמורה ואשכול ענבים אחד — מתנובת רוח מאקוליי האנגלי, ויביאם הלום לשתלם בנוה על חלקת מחוקק בארצנו. אולם היעשה נטע שעשועים זה שרש וענף בארצנו או לא? השאלה הזאת היתה לסלע המחלוקת בין מכה״ע הרוסים בכלל ובין „הנאוואסטי „והנאוואיע ורעמיא״ בפרט, מכ״ע נאוואסטי נתן שמנו ולבונתו על ליצת הגראף סאן-דאנאטא לטובת ישראל והנאוואיע וורעמיא ראתה כי נטל עליה לענות דבר סה, אך לא מצאה מענה ותזעק בחבליה ותקש בלדתה— והפילה סנדל תצא זו לבית חדשן עם ולדה, ונסורה נא לראות כה הביא בילקוטו הגראף סאן דאנאטא, ומה הוסיף עליו ״ע נאוואסטי תבל בנעימה להטעים את דבריו הגראף הנכבד איננו מצמצם את חקירתו בתוך ד׳ אמות של שאלת היהודים לבדה הוא יצא מן התחום הזה וצופה ומביט על שאלת היהודים בהשקפה מדינית גדולה בלה ורחבה, ומקפת כל מקצועות עניני הנימום וכל ענפי הכלם המדינית, אין משוא פנים בדינו ואין חנינה בלבו, לא חסד יבקש בעד היהודים רק תועלת בעד הממלכה, לא רחמים רק משפט, ומה שיש בו בנותן טעם לטובת המלכה, אותו ישמור לדבר. מליצי יושר רבים היו לישראל בין הנוצרים, אך רובם ככולם בקשו בעד היהודים הנהה וחסד לחלצם מצרותיהם ודבריהם לא עשו פרי, כי אין חסדים בהנהגה מדינית אולם יחידי סנולה השכילו לדרוש בעד היהודים משפט ויושר. לא לרוחתם ולישועתם רק לטובת המסלכה, לא אמרו נעשה מרחץ נוי לאפרודיטי אלא נעשה אפרודיטי נוי למרחץ — לא נוותר סזכיות המדינה למען היהודים, אך נתן להם משפטים טובים למען ייטב גם לנו אחד מיחידי סגולה אלה היה מאקוליי באנגליא ובעקבותיו יצא עתה סאן-דאנאטא בארצנו, מאקוליי היה אומר: ישראל כל זמן שלא נגאלו גאולה אזרחית הרי הם כיבלת הבוקעת כקרן גופה של אנגליא: כל זמן אשר חוקים ומשפטים מיוחדים שולטים למענם, הרי הם מכת מדינה, ואם ישאל השואל, למה שלטו עד היום באנגליא חוקים ומשפטים שהפרישו את היהודים ואת הקאטולים מן הצבור ויחדו להם מדור בפני עצמם? אף אתה ענה לו, כי החוקקים ההם לא הבינו את חובת הממשלה, לפי עניות דעתם נראה להם שהממשלה הקאטולית נבראה בעד הקאטולים והפראטעסטאנטית בעד הפראטעסטאנטים, ולא ידעו כי חובת הממשלה היא לעשות שלום בעולם, להיות כל משאנו ומתננו עם הבריות נגמרים לזכות או לחובה, לא ע״י אגרופין רק ע״י מוצא פי השופט, ולהיות איש איש נהנה מיגיע כפיו ולא מאומנות ליסטים, האנשים יעקאטערינא עד היום, יצאו חוקים מחוקים שונים לגדור בעד היהודים לבל יוכלו לקרוב אל הראסקולניקי, והברה נפלה ברוסיא קלא דלא פסיק, שע״י היהודים עולות ומתחדשות כתות חדשות זה מקעקע את כל הבירה כולה ועתה כאשר הותרו הבמות לכל הראסקולניקי, והכנסת הגדולה הפראוואסלאווית (סינאד) שנתה את דעתה ולא תחשוב עוד את הראסקולניקי למשחיתים ולמחבלים, אך התירה להם את הרצועה והוציאתם מתחום מושבם הכוגבל (יa cioc) שהיה להם בקאווקאז ופתחה לפניהם שערי מזרח ומערב, והתיקון הגדול הזה היה למשיב נפש לכל אוהבי צדק ומשפט, וכל טובי רוסיא ישישו וישמחו על הנצחון אשר נצחה הסבלנות בהענין הנכבד הזה הלא נראה כי מכתבי העתי הפאנסלאוויסטים קצפו ורגזו על הישועות אשר עשתה הממשלה להראסקולניקי עוד טרם כלה סוד המלוכה את מלאכתו לברר וללבן את החוקים החדשים, ורק שמועות פרחו באויר, וה׳ אקסאקאוו במכ״ע „רוסס״ כאיש היודע את הגעשה ואת העתיד להעשות לפנים סן הקלעים, עמד והריע תרועה גדולה לאמר „לא דובים ולא יער״. לא ישונה סצב חראסקולניקי ואין דבר; ושם הוכיח אקסאקאוו בפלפול עמוק שכל טוב הארץ רק למען הפראוואסלאווים ולא להמשנים אפילו ערקתא דמסאנא ממטבע שטבעה הדת הפראוואסלאווית זכמעט שחדל אקסאקאוו לצעוק את צעקתו, והנה מגורתו באה, וכל הקהל משתאה ורואה גם דובים גם יער, והוא בעל החוטם כבש את פניו בקרקע, כי הביט אל צדק ואמת לא יוכל ולמען הסתיר את מבוכתו הוא משיח בדברים אחרים — והנה אנו אין בידינו לא משלות הראסקולניקי ואף לא מיסורי אקסאקאוו, בכ״ז דעת לנפשנו ינעם, כי החוקים העתיקים נגד הראסקולניקי מלאו את צבאם ברוסיא וחוקים חדשים עלו על מקומם חוקים טובים וצדיקים וזכיות האזרחים, והשנוי הנכבד הזה לטובה יעיד כמופת נאמן כי לב הממשלה אך טוב אל כל האזרחים חוסי שבטה מבלי חבדל דת, ובדי ריק ייגעו הצוררים להבדיל בין בעלי הדתות והלאומים השונים חוסי צל ממשלת רוסיא האדידה מפי הקיסר יר״ה בנשאו מדברותיו, אל שלוחי האכרים Bc coereit , oi tc 4נפל דבר, לאמר: 2א t caea( (חובה היא להחזיק ביד כל אדם מה שהוא ברשותו), זה כלל גדול במדינות, זהו אבן השתיה אשר עליה יוסד כל עם ותתכונן כל כמלכה, ובמוט האבן הזאת ממקומה, ונפל כל הבנין ונעשה קברים וגל אבנים גדול על היושבים בו. כשעמד מאקוליי באגגליא לבקש למען היהודים את משפטי האזרחים, ולהגריס בחצץ שיני אויביהם אז עמד היסוד הראשי הנ״ל על מכונו. היהודים היו בטוחים בגופם ובממונם ולא פחדו פן יתנפלו עליהם צבאות יחפים מוכי שחין. היסוד הגדול אשר כבוד הקירה ברא לו ניב שפתים בהשכל בפתגמו הנ״ל: חובה היא להחזיק ביד כל אדם מה שהוא ברשותו הוא נהג גם בנגוגע להיהודים, ולא היו בעיני עצכם כאגבים וכרמשים לא מושל בם, וחרגישו בנחיצות שווי הזכיות, אולם במקום אשר בטחון הנפש והרכוש מאן דכר שמיה, היש טעם בדבר לישא וליתן ע״ד שווי הזכיות? הן אמנם הנסיך סאן דאנאטא מבאר דבריו לאמר: כל עוד עם כחרומעניא רואה את היהודים פרושים מן הצבור בנימוסי המדינה כבריות בפני עצמן, הוא לומד מזה לדעת שכל החוקים הכוללים אינם נוגעים ביהודים, ואחרי אשר אין משפט ליהודים, הנה הם נחשבים כהפקך שכל הקודם זוכה בו, אם כן לסה לא יתפתה לב ההמון אחרי הגזל והשלל, לסה לא יבואו הזבובים לבית המטבחיים, ומדוע לא תהבהב האש בנעורת, וכי כל ההמון דעתו יפה אבלי לנגוע באשר לא לו, וכי כולם יתנהגו בחסידות יתירה כזו ? וע״כ הולך הנסיך הנ״ל וקושר חבל בחבל ומשיחה במשיחה ועושה, צבת בצבת היא ההנחה שהוא קובע, כי כאשר ישיגו היהודים את שווי הזכיות, אז יראה העם ויוכח כי אין בין היחודים וביניהם ולא כלום, ואז תחדלנה הפרעות והשערוריות אבל הדעה הזאת איננה נכונה, לא השקפת ההמון היא הנותנת, ולא מפיה אנו חיים, בלב ההמון קשורה השנאה לישראל ולא במהרה תסור מלבם גם אחרי שווי זכיות, אולם להדריך את ההמון לתוצה רק יראת העונש לקובעה בלבם כמסטר נטוע, אוי ואבוי לנו אם נחכה ליום אשר רוח נכון יתחדש בקרב המון הרומעניא ושנאתו לישראל תשכח מלבו! הלזה נשבר, הלזה נעגן, ונשב כשומרת יבם לחכות עד שיבוא יום שכולו שבת ומנוחה וסבלנות לחיי האזרחים, ועד שההמון כולו יהיה חכם ובעל סבלנות כמאקוליי וכסאן דאנאטא, ובטרם יגיע המועד המקווה ההוא נהיה כולנו משועבדים למקרים ולפגעים ? חלילה, לא זאת הדרך לא זאת היא שמירה מפני המזיקין, ההמון כשבלול וכחומט ישרך דרכו בעצלתים, ועוד דורות רבים יעברו טרם תתפשט ההשכלה על ראשו ורובו, וגם אם זאת תצלח, הלא ידענו כי אין השכלה נונעת בשנאה לישראל כמלוא נימא, ובכלל הדבר מוטל בספק, אם ההשכלה העוזרת לזיכוך הדעות ולהכשר ותיקון כל מלאכה ולהנעים ולהמתיק את החיים, אם היא פועלת פעולה נמרצה גם להישיר את המעשים — אולם לפי מצב רוב העמים בעת הזאת רק מורא מלכות ונימוס בארץ יכולים לעצור את העם ולהשיב ידו מבלע; בארץ אשכנז השנאה לישראל גדולה מאד בלב ההמון, כי האשכנזי מטבעו הוא גם רוח ושונא זולתו במדה מגונה ונפרזה הרבה יותר מן הסלאווי. בכ״ז בעבור חמעלות הטובות אשר לארץ אשכנז, בעבור נימוס ההמון בד״א בעבור אשר הרצועה פורחת באויר תמיד, ע״כ לא היה לאל יד השנאה לצאת לרה״ר לפרוע פרעות ושערוריות רק בי חינגא היא מטיילת, ובד׳ אמות של הלכה היא מצטמצמת, חובשת ספסלי בית המדרש, עולה על חטוטרות של גמלים במכ״ע האנטיסע- מיטים, ויוצאת דופן ונוטלת את המגריפות ואת הצינורות לגרוף מן הקאנסטיטוציאן זכיותיהם של ושראל, או מפרפרת פרפראות לספרות, וכהנה מלאכות נקיות וקלות, ותולדותיהן כיוצא בהן. נשיכות שועלים ולחישות שרפים — אבל יש גבול להמשובה הנסאסה הזאת הגבול הזה הלא הוא הנימוס! אהה ליום אשר ח״ו יפרץ הגדר הזה והיה למרמס לפראים ולשובבים! אהה ליום אשר מורא מלכות ימוש מלב ההמון ודיני שלי ושלך בטלים, ורוח קצרית באה ומבלבלת את המוחות ומלהבת את הלבבות ומנתקת עבותות דת ודרך ארץ וחוזר העולם לתהו, מפינו לא ימוש האומר הנכבד הנ״ל אשר השמיע כבוד הקיר״ה ובה היא להחזיק ביד כל אדם מה שהיא ברשותו״, ומי יתן וירום וירחב ויסוב הקול האדיר הזה וישמע מסוף רוסיא ועד סופה, למען ירגזויזדים ארורים ויקחו ימוסר וירגזו לבל יחטאו! הפתגם הנ״ל נוגע בעצם וראשונה אל האכרים, אבל רעיון הפתגם הזה במלוא רחבו ועמקו רומז על כל האזרחים, וגם לנו ב״י יהיה למעוז ולמשגב. אך תהי נא זאת תקותנו, כי הפעם אחרו היחפים לבוא שרידי הגבורים המה משנות העמל 1882—1881 אולם כבר עברה שעתם, הפעם תבקש הממשלה דרכים לכלוא את הנגף ולהגבילו אולם אין אנו יוצאים ידי חובתנו בתקות טובות ונעימות, ועוד אחת היא אשר נחפוץ להעיר עליה את אזני קוראינו, חובה עלינו לשנן להמון אחב״י כלל גדול ונחוץ לשעתו : מאד מאד הוי שפל רוח במשאך ובמתנך עם הבריות, מחול על עלבוגך, כבוש את יצרך, ומנע את עצמך סכל קטטה! ידענו גם ידענו כי אם יבקשו המשחיתים תואנה, אז גם אם יהיו כל בני ישראל ענוים ושפלי ברך ואנש שלום, לא ימלט שלא ימצאו תואנה להחזיק בה, בכל זאת נחוץ הדבר לאחב״י להזהר לבלי להמציא להם תואנות כאלה ואין לך דבר שעומד בפני קצף שובבים וחמת המונים, רק ענוה ומתינות וישוב הדעת, ובפרט בשעת קטרוג השטן, חובה קדושה היא על כל איש ואיש מאתנו להשר ולהזהר במשאו ובסתנו, בהלוכו ובדבורו ובכל תנועותיו ופניותיו שהוא פונה לבלי לתת מקום לצוררי ישראל לגול את אשמת היחיד על הכלל, אי אפשר לנו לספור ולמנות בפרוטרוט את כל הענינים והעסקים ווחרפתקאות האחוזים בעקבם של ישראל בינם ובין עם הארץ, אשר, בהם דרושה זהירות יתירה והתרחקות מכל סכסוך ומכל דבר המעורר קצף, גלוי וידוע לפנינו כי כל איש אשר לב מבין בשעם וצרת עמו נוגעת אל לבו, יזכור וירגיש את החובה הקדושה הזאת הרובצת עליו למענו ולמען עמו: אולם הן גם לנו המון דלת העם גם לנו כמו לכל העמים „שולי קדירה״, וגם אנחנו סרובין באוכלוסין אשר רגש ההשתתפות בצרת עסם לא התעורר עוד בלבם, ויצרם יתקפם לפעמים לעורר מדנים כמשפט כל אנשי sההמון, להם נשימה אפוא לבנו להשכילם לדעת דרכי שלום ונוע וזהירות ועבוה בכל עסקיהם ומשאם ומתנם, כל תקלה קטנה ומקרית, כל קטטה פרטית די כח לה להוליד שערוריות נמרצות בעת אשר הרוחות והלבבות כמרקחה וכסיר נפוה, ורבים צוררים אורבים אל כל מקרה קל להחזיס בו ולהגדיל עלילה בשעה שהכרים והכסתות הוציאו את קרביהן לפרוש לבן בעיר נאגי-באראדא באונגארין, נשמעו קולות ובדקים כאלה גם בעיר טלעמסען באלגיר החוסה תחת שבט צרפת. ואלה תולדות שאלת היהודים באלגיר בקצרה: רוב יושבי אלגיר הם ערביים מושלמנים שונאי ישראל בקנאת דת ובאכזריות שפלה אזיאטית, ואחרי אשר באו הצרפתים אל הארץ ההיא ויראו את היהודים יושבי הארץ, והנה אינם מזורזיםי ומלובנים ומגוהצים ובקיאים בנימוס ודרך ארץ כהיהודים אשר בפאריז נזרקה גם בלב הצרפתים שנאה מעין גועל נפש, מוקצח מחמת מיאוס, והנה שתים אלה, שנאת הערביים וגעל נפש הצרפתים חברו יחד והיו למין עיסה של שאלת היהודים, ראה זאת השר המנוח יצהק כרעמיע והוא נמנה אז בין ראשי המדברים בממשלת צרפת, ויחל להשתדל לטובת אחיו באלגיר להוציאם מעבדות לחירות ולהשוות את זכיותיהם אל זכיות כל יושבי הארץ, השתדל אף בצע את מעשהו והיהודים עלו למדרנת אזרחים, עתה נתבונן נא אל תכונת שאלת היהודים אחרי השינוי הבכבד הוזה. הנה הערביים כשנאתם לישראל מאז כן שנאתם עתה, להם אחת היא יהודים עבדים או יהודים בני חורין, ועוד חומר באחרונים מבראשונים; וגם הצרפתים אשר ראו את היהודים בשפלותם לפני שווי הזכיות מקנאים בהם בראותם כעת בגדולתםג: כי באמת עלו היהודים מעלה מעלה, הניע אליהם ריח פיטום הקטורת מההשכלה האייראפית, והתעטשו ונפקחו עיניהם ויראו כי עירומים הם, והתלבשו במעלות ובמדות טובות, והנה הם אנשים של צורה חפשים ומשכילים עליזים וכבירי לבב ובמקצועות רבים העבירו את הצרפתים והתנשאו עליהם בכשרון המעשה ובמלאכת מחשבת כל זאת עוררה קנאה בלב הצרפתים, ואחד המקומות ששם בפרט שולטת הקנאה הזאת היא העיר טלעמסען. זה שנה תמימה מאז היו שם המדנים הראשונים בין היהודים ובין הצרפתים ודבר נפל בישראל לאמר : פקיד העיר הוא תומך בסתר את ידי צורדי היהודים והוא השיא את השוטרים לראות פרעות ולא להתבונן — ויגישו היהודים את בקשתם אל הממשלה, זבקשתם היתה לרצון ופקיד העיר הוסר מפקודתו ובמקומו נתמנה פקיד אחר. אולם לא עברו ימים רבים והמדנים פרצו עוד הפעם, וזאת הפעם לא נודע ברור אם המדנים החדשים הם מעשי הפקיד הראשון או האתרון, ויהיו כאשה שלא שהתה אחר בעלה ג׳ חדשים ונשאת וילדה, ספק בן תשעה לראשון או בן שבעה לאחרון — בכז התמירה ממשלת צרפת והסירה גם את הפקיד השני ממשטרתו, אף כי הצטדק וגלגל את האשם על הפקיד הקודם, והנה אחרי השני מנתה הממשלה פקיד חדש מעיר פאריז, והוא איש רעפובליקאני רחוק משנאה לישראל כרחוק מזרח ממערב, והוא עשה שפטים בכל צוררי היהודים בעיר טלעמסען. לפני איזה חדשים עלה בלב הצרפתים בעיר ההיא ליסד חברת מנגנים למשוש ולתענוג, והתנו בינם לבין עצמם לבלי לקבל יהודים לתוך החברה הזאת, אך פקיד העיר לא רצה לתת רשיון ליסד את החברה בתנאי כזה, והצרפתים עמדו בטרדם ויקבעו להם בית ועד, ויהי כאשר התאספו בפעם הראשונה ויבואו גם היהודים בתובם, ונדחקו לבוא עמם לפונדקי, ויפרוץ ריב ביניהם ובק הצרפתים, הם נתנו בשיר קולם וקדמו שרים אחר נוננים וישמיעו גם היהודים „פסוקי דזמיה לבלבל את הצרפתים, וע״י כך הגיע חריב למלחמת אגרופין, והצרפתים יצאו ויפרצו לבתי היהודים, ובין כה וכה באו הערביים בבקשה אל הפקיד שיתן להם רשות להכות את כל היהידים לפי חרב! וכרגע תפש הפקיד את בעלי הבקשה הזאת וישימם בבית האסורים — אך סוף דבר, אחרי המהלומות והמלחטות, כרתצו היחודים והצרפתים והערביים ברית שלום ואהבה, וחברת המנגנים מחקה את התנאי נגד היהידים מספרה ירושלים. ששה עשר יום לירח אייר, זה כירח ימים באו עא שנים אנשים נוצרים קאטולים מארץ ארם, ויסורו לביו הרב לעדת הספרדים הר״מ פאניזיל הי״ו ויבקשוהו להכניט תחת כנפי דת העברים, הרב דחה אותם באמרי פיו בהציגו לפניחם מצב העברים בימינולאלה כי ברע הוא עד מאד, וכי יעמיסו עליהם עול אשר אולי כבד הוא מנשוא, כמצווה עלינו מפי חז״ל. אבן הם באחת כי גמרו אמר להתיהד, ולי ימותו עז ימולו ערלתם— כאשר הגיד להם הרב כי סכנת מות נשקף להם — יבחרו למות מות עברים מחיות חיי בני הנכר, ואחרי אשר נוכח הרב כי הם באחת ולא ישובו ממחשבתם, שאל א פי פחת עירנו אם לא יעמדו לו חוקי הממשלה לשטן. הפחה ענהו כי בתוגרמא ישרור חק חפש הדת, ואיש איש יוכל לבחור לו הדת אשר תישר בעיניו, אבן יעצהו להודיע הדבר לראש כהני הקאטולים אולי ישיבם ממחשבתם אמנם גם ראש הכהנים לא עצר כח לנצחם במלחמת דברים אשר העריך עמהם, ואחרי ימים אחדים נמולו בשר ערלתם בבית החפשית אשר לבית ראהטשילד פה ונספחו על בית יעקב מפליטי אחינו העובדים אצל המיססיאן נפרדו שמונה עשר אנשים, ויבואו לבקש עזרה מעדת העברים. מנהלי עירנו קראו שכרם משלם כאשר נתן להם המיססיאן. אמנם הפליטים לא שבעו רצון מזה, וידרשו מראשי עדתנו להבטיחם כי ייסדו להם מושבה — קולוניא — ותנתן להם אדמה בתים, ושורים וכלי מחרשה, ועד אשר יאכלו מעבור אדמתם ינתן להם פראנק ליום למחיתם, באמרם כי כזאת יקוו מאת המיססיאן. נקל להבין כי שאלתם לא נמלאה, והמה שבו אל המיססיאן לעבוד שמה עבודה עד אשר תכונן להם קולוניא. מחסרון נשם מלקוש, כי רק מעט מזער ירד הגשם בחוהמ״פ, הוכו השרות בשדפון, וממקומות רבים יודיעו כי נראה הארבה בגבולותיהם, ולכן עלה מחיר התבואות מעלה מעלה, ורעה רבה נשקפה הלילה ליושבי ארצנו, כי יגדל הרעב בשנה הזאת ה׳ ירחם עניי עמו. קהלת הפרושים אשר בציון הפיקו מאוים אשר קוו אליה זה כמה, כי הושיבו בית דין חדש משלשה דינים מומחים בחורבת דיי החסיד זצ״ל, והרב הגאון מוהר״ר שמואל סאלאנט הי״ו יעמוד בראש הב״ד הלזה וכלעדבר הקשה יגישון אליו, כוללות אחדים נפרדו מהקהלה ויכוננו להם בית דין לעצמם הקונזול הצרפתי אשר בעירנו מת לפתע פתאום בליל הרביעי שבוע החולף, ולמחרתו הובל לקברות בכבוד גדול, צירי כל בני הדתות השונות וגם צירי אחינו העברים הלכו לחלוק לו הכבוד האתרון. רבים מתושבי עירנו יבכו מרה על מותו, כי היה משען לדל ומחסה לרצוצי משפט באין הבדל דת זה כשלש שנים אשר בית מועצות עירנו עשו בקורה לדעת מספר אחינו העברים אשר לא יחסו בצל הממשלזת האייראפיות — כרוב תושבי עירגו — רבים העלימו אז את עצט ולא בכתבו כספר כי יחסו בצל ממשלת הסולטאן, רעהש כבואם לקחת מכתב מסע טודקי לא ינתן להם, ורק לאלה אשר נרשפו בסטר ינתן מכתבי מסע. מחיפה, יודיע לי אחי „כי האדון אליפהאנט מסר להועד דסאמארין בגדים לחלקם להעמיגראנטין, במחיר שש מאית פראנ. גם נמע האדון הלזה להקאלאניא ראש פנה ויחלק גם שמה בגדים וכסף, גם קנה חלקת שדה סמוך לנחלת החברה ויכונן שה קולוניא בעד ד׳ משפזת. שלשים אנשים מגרי צת חגישו בקשום לפניו כי יספרם אל המושבה והזא בחד בארבעה טם אכן לדאבון לבב רהוקים המה חאנשים האלה איש מרעחו בתכונתם והלך נפשם טרחק רב, וקרוב הדבר כי הריב ימצא מקוש לו בהטושבה הצעירה הלזו, לבשת עמנו הבקי אדמת וקדש. גם פה בציון חלקה הטיססיאן בגדים וכסף בימים האלה אשר חלק ה׳ אליפהאנם בחיצה— להעובדים על נחלתה ולהמטים אוזן לדרשת מטיפי הפיססיאן. יעקב גאלדמאן סמאלענסק 16 מאיי, בעירנו חגגו היהודים את חג הכותרת ככל אזרחי העיר,. בבית התפלה אשר פארוהו מבית ומחוץ במקלעות פרחים ופטורי ציצים ויאירוהו באורים ובין הבאים לראות את הכבוד והיקר היו: שר הפלך עם בני ביתו, ראש הפאליציי, ראש הזשאנדארמען היושב בבית משפט חגלילי, הפראקוראר, הגענעראל מהצבא, המו״ל מכ״ע סמאלענסקי וויעסטניק, ועוד שרים ופקידים רבים. בבא שר הפלך לביהכנ״ס שרו להקת משוררים שיר לכבודו, אחרי כן עלה החזן הבסתה וישר את מזמור כ״א מהתהלים ותפלת הנותן תשועה, אחרי כן הוציאו את ספרי התורות מהארון ויושיטו כתרים להשרים כי יענדום עליהם, אחר עלה הרב הבמתה וישא מדברותיו בשפת הארץ, ובדברים קצרים ונמרצים הביע את גדולת היום ואת רגש היהודים הנאספים אחרי כן שרו המשוררים את שיר העם לכבוד המלך, והתזן ברך את שר הפלך עם כל השרים הנאספים, בכל העת הזאת עמדו השרים על רגליהם. לפני צאתם הביע ראש הפאליציי את תודתו ליהודים בעד כל הנאספים שמרי׳ יוסף ברלין טעמריאק מחוז קובאן) ביום חג הכתר אצלנו נסגרו כל החנויות, ואנחנו עם נשותינו ובנינו הלכנו לבהכנדס לברכם ואחרינו נהרו המון רב נוצרים, ובראשם ראש השוטרים וראש האזרחים והרבה משרי הצבא, הרב שלנו דרש מענינא דיומא בשפת רוסיא, דברים אשר לקחו לב כל שומעיהם והחזן בירך „הנותן תשועה״, וכל השרים הביעו תודתם מקרב ולב, ואחרי תום כל הצערעמאניע ערכו שלחן לפני ד׳ מאות איש נוצרים ויהודים באין הבדל, ואחרי תמו נגשו השרים הנ״ל אלינו וברוב חבה ואהבה חבקו אותנו והבטיחונו אשר באם ננהג אע כאשר עד כה, אז לא יאונה לנו כל רעה. כי ת״ל עד עתה לא היה בפה „קאבאק" אחד של יהודי, ונקוה אשר גם להבא לא יבא בגבולנו, גם סרסרים אין כאן, ועדכ יש כאן אהבה ושלום. הגזבר ב׳ סענדאק מינסק א׳ סיון תרמ״נ, שוטרי עירנו מינסק מצאו בנשף בערב יום ה׳ י״ד לחדש אייר העבר, ילדה קטנה בת שתים או שלש שנים— שערותיה צהובות ושניה טובות בריאות ולבנות— מצאוה תועה באחד מרחובות העיר, וכאשר על פי הידיעות הנאספות בבית פקודת העיר לא נאבדה אצלנו ילדה כסוה, מסרוה השוטרים לאחד מנוצרי העיר והיא היתה לו כבת, בין כה וכה והקול יצא בעיר כי הילדה הזאת סבנות העברים היא כי יודערת לדבר כן בשפת יהודית המדוברת בפי העם. אנכי עם המץ דפה היינו בבית הנוצרי אבי הילדה החדש, וראינו את הילדה— והנה אף כי כבד הוא להחליט הלנו היא אם לא האמנם היא מדברת מעט בשפת יהודית, אכן היא מדברת גם כן ועוד יותר טוב בשפת רוסיא ופולאנית בכ"ז יותר קרוב הוא כי היא מילדי העברים, ולפי דבריה שם אסה „הענע" ושם אביה אברם או אהרן, כי בכבדות מבטאת היא מבטאים שונים על שאלות שונות אשר הצענו לפניה היא השיבה „יא כפי אשר העתים המתהלכים בינינו אולי נאבדה או נגגבה אצל הורים נהעניע׳ „ואברם״׳ ילדה על פי הסיסנים הרשומים למעלה, וידעו את אשר לפניהם, או יבאו בעצמם הנה או ישלחו מכתבי בקשה לשר העיר או הפלך, ואז אולי יצלח להשיב את האבדה או את אברהם האנעלעס רב העדה למינסק הגנבה. פינסק. פרה לי לחודיע בשערי בת רבים, כי גככדי עירנו שמו את לבם על החסור אשר יעיק לצעירי בני ישראל בתוכנו, אשר סחסרון כשרונות טובים להגיע אל סטר הסדע והתושיה, לא יכלו למלאות את הנחוץ לחייהם החסרי ויתנודדו באין משען ומשענה סהוריהם ; לכן זה כבר היה חפצם ומגמתם ליסד בית לאכה נשען לבית הת״ת בקארלין, בראותם נחיצות המפעל הגדול הזה להיטיב סצב האומללים האלה, אך לסורת רוחם מכשולים רבים עמדו להם על דרך חפצם זה, אך עתה בבוא החג הנעלה לכל ארץ רוסיא הוא חג הכתר לאדוננו הקיסר יר״ה התעוררו עוד הפעם ביתר שאת וביתר עז, וביום א׳ הוא החג הכתר לאדוננו הקיר״ה קראו עצרה ויאספו אספה כל עשירי עירנו ויגמרו בדעתם ליסד בית מלאכה אשר וכיל בקרבו חמשים נערים מדלת העם, אשר יקרא על שם אדוננו הקיסר יר״ה על הוצאות הבנין והכלים הנחוצים לזה התנדבו לתת מכיסם סך שני אלפים רו״כ, וממכס הבשר שלשת אלפים רו״כ, ועל הצטרכות חבית שנה שנה יתנדבו אלף רו״כ, וממכס הבשר אלף וארבע מאות רו"כ. את החלטתם זאת כתבו בספר לשלחו לשר הפלך לבקשו כי יגיש רגשי לבבם אלה לפני הדר כבוד הקיר״ה למען תת רשיון עליו, מה נאוה להם תהלה עבור פעלם וישרת לבבם אשר יגדילו לעשות עם עניי עירנו, וכל לב רגש ישיב להם תודה וברכה ממקור לבבו ונפשו על הדבר הגדול הזה, ואל שדי יהיה בעזרם להוציא מחשבתם הטובה אל יוסף בן אריה ליב גראדצקי הפועל. האראדישץ (פלך קיוב) לרגלי הגבאים צעירי ימים אשר נבחרו זה מקרוב, ואשר לב רגש יפעמם בלי דמיון שוא וכבוד ואהבה עצמית, צעדה הת״ת צעדי ענק קדימה, הגבאים ישגיחו בעין פקוחה לנהלם על מבועי התורה והמוסר ולטעת בקרבם שתילי קודש יסודי הדת, גם לקחו על שכמם המעמסה לאסוף חותמים חדשים אשר יתנדבו סך קצוב מדי חודש בחדשו, לנהלם בשבלה וכסות לכל צרביהם אות הוא כי זיקי החמלה והחנינה לא כבו בלבות אנשי עירנו, ורשפי הצדקה והחסד לא עממו בתוך יושבי האראדישץ, ולזאת מצאתי נכון לפני להעירם על דבר אחד אשר כבר יזמו לעשות רק מהעדר האחדות ופירוד הלבבות לא יצא הדבר אל הפועל והוא: ליסד באנק להלוות לעניי עירנו בלי רבית או על חמשה אחוז מסאה אחי בני עירי ! שיכו נא על לבכם כי מקודי הפרנסה דללו וחרבו בעתות האלה והמשתכר משתבר אל צרור נקוב כי היוקר פרץ גבול ועלה למעלה ראש, וסהרע ומר נורל אחינו אלה אשר חפצם ורצונם הטהור להנות מיגיע כפיהם, יניעם ללוות ברבית על חמשים אחוז ממאה, הה! אין די כח בפי עטי הדלה לתאר לפניכם את הצרות הרבות אשר השתרגו עלו על צווארם לרגלי הרבית, כי הלוים ירדו מטה מטה והמלוים מלאו אמתחותיהם כסף וחוריהם זהב, האספו עוצו עצה דברו דבר, בקשו תחבולות לפדות בסה נפשות מישראל מידי המלוים האכזרים המוצצים לשד עצמותם, והאל הטוב ישלם לכם כפעלכם, הקרן יהיה קיית בעולם הזה, ומפרי מעשיכם תשבעו הסצר בצרת עמו שמואל לייצינסקי ווילנא א׳ דר״ח אייר התרמ״ג זה כשנה אשר נתיסדה פה חברת גס״ח, להלוות לענוי עירנו כסף הדרוש להם להתחלת מלאכתם, בלא משכונות. ואם כי קטנה החברה הזאת בכסותה לעומת הגם״ח הכללי. אבל גדולה באיכותה להושיע לבע״ב אשר אין רצונם לבזות את עצסם בהפמ״ח הכללו, ולכן התעוררו יחידי סגולה לדאוג לדבר הזה וכעת עלה הקרן עד חמש מאות רו״כ, וינהגו את החברה בסדר ישר על צד היותר טוב, ויש תקוה כי בקרב הימים תגדל ג״כ בכסותה. ועל טוב יזכרו שמות האנשים המתעסקים בזה, ובראשם ה׳ שו״ה אב וואלף הנאמסן בהחברה, והאשה הצנועה דבורה אסר אשר תעמול בזה בבל נפשה ומאודה. יהי שסם וזכרם שניאור ב״ר דוד קרני סבורך ראסיין בעיר הקטנה לידעוויאן הקרובה אלינו יצאה אש אחד הבתים בשבוע העבר ותאחז בבל בתי העיר לא נשאר להם בלתי גויתם ואדסתם, כי גם תבואות השדה אשר היה לרוב נשרפו, וכחמשוים משפחות ב״י לבד מנוצרים שוכנים תחת הרקיע בלי מחסה מזרם וממטר מעיר ראסיין שלחו לחם ומזון וחמשים רו״כ, גם בגדים לכסות מערומיהם, הכוסר נדב עשרים רו״כ לחלק לעניים בשוה בלי הבדל דת, והבקשה שטוחה לפני נדיבי עמנו כי ירחמו אתהאומללים האלה וישלחו את נדבותיהם על האדרעספע של הרב הגאון דפה: ooay PaEnyA. M. icty n. . PoccnI oE. 6ע. ווילנא, ביום אחרון של חגה״פ העבר הובל לקברות אחד מהמצוינים שבעדה ה״ה הרב הגדול הגביר שלשלת היוחסין מו״ה שמואל יצחק ז״ל יעב״ץ, התורה והחכמה כתאומי צביה מלידה ומבטן התלכדו ולא התפדדו בקרבו פנימה וביראת שדי כל הימים מאד נעלה, נצר היחש והמעלה הוא בן לאותו צדיק נשגב הארוך בדורו הגאון מאור הגולה מחבר ספר „מראות הצובאות על תק״ע הנודע בשערים וספר „אנודת אזוב׳ על דרושים יקרים, ומה טוב חלקו בנעימים נחלת עולמים כי נתגלגל על ידו זכות הרבים כי בטרם נקרא לשמים אצל סך כסף ומסר לדפוס האי ספרי דבי רב שו״ת „אנגודת אזוב״ על ד׳ חלקי שו״ע סכבוד אביו הגאון ז״ל אשר היה עד כה בכת״י ספונים, ויש שכר לפעולתו הרצויה לחמדת דורשי התורה ויושבי שערה המצוינים בהלכה, שורש למטה ופרי למעלה. דברי הנאנח אחד ממאחביו יודעי חין ערכו ובן משפחתו שמואל יעוונין. אדעסא. ביום ש״ק י״ט אייר גוע ויאסף אל עמיו הרב חמאה״נ מו״ה משה בחרב ד׳ זאב יוסף דיינא ז״ל בשנת התשעים לימי חייו, הוא היה אב״ד ד״ק בערדיינסק וכמו כ״ה שנים היה דומו״צ בעירנו, היה בקי בכל חדרי התורה וחבר ספרים הרבה בנגלה ובנסתר אשר עדנה בכ״י., כבוד גדול עשו לו נכבדי עירגו, אחרי מטתו נהרו המון רב עם הרבנים דומו״ע ׳והרב המה״ג דיעליסאוועטגראד ובמקום קבורת ספדוחו כהלכה. ינחם ה׳ את כל המתאבלים עליו ובתוכם גם אני מד״ץ באדעסא. הודעה גי יצא לאור פ׳ שנאת עולם לעם עולם נחום סאקאלאוו, ווארשא, דזיקא 25 . של הצפירה (האדרעססע של המחבר הוא נ״כ: ווארשא, דזיקא 25 ), והקונים סך! מסויים יקבלו הנחה כנהוג. H. oooEy Bpmany a N 25. N. Sokolow, Warschau, Dzikn N 25. יצא לאור היום על ידי ה״י גורלאנד „לוח ישרון״ (טעpoa BpPoei aeaa בשפת עברית ורוססית לשנת התרמ״ד לבריאה לכל אחינו בני ישראל ברוסיא עם הוספת כמה ענינים מועילים ודברים נחוצים לכל איש מדיני בכלל. מחיר הלוח החדש הזה הוא 5 קאפ׳ ליחידים, ולמוכרי ספרים וסוכנים החפצים להפיצו בכל ערי מושבותיהם תנתן הנחה הנונה מעשרים עד ארבעים למאה ,2040), והקנין אך ורק במזומן ולא בהקפה. הפונה יפנה אל המו״ל לפי חכתבת הזאת : o y ןany n looocso )ErepaocA. 6.ע מודעה אתכבד בזה להודיע שכל יודעי ומכירי איך שהפאבריק שלי מפאפיראסין ביכליך אשר עד כה זה כעשר שנים היתה הפירמע א׳ זאטערמאן עט ט׳ קוראטאוו, ועתה מן דען 1 מאיי הרחקתי אותו מאתי ונשארתי ת״ל בעצמי בהפאבריק הנ״ל באותו מקום אשר היה מקדם ברחוב נאלעווקי תחת נוסר 25 בחצר הצביר טאאר, ואבקש מאת הקונים הקרובים והרחוקים לפנות אלי באשר יצטרכו ואקוה שישבעו רצון ממני, ובעוד חדש ימים אקוה שיהיה לי סארטין הדשים ממש כמו ווינער נאטאראל .A. Zaterman, Warschaun alewki 25 אדרעסע זה חםש שנים אשר עזבני בעלי, אותי ו בה שד ילחתי לו, וילך למסעיו ויתחבר אל חבר הסשחקים (טרופפע) של שייקעוויץ וגם של „פריק״ בשנים הראשונות קבלתי ממנו מכתבים אחדים, אךזה עשרהחים אשר נסתם ממבו כל חזון, והנני יושבת עבוטה ועגונה ובדיעמל אביא טדף לפי וחוקילבתי ואלה סמניו: שמו אצק מאיר קנעלער us( שנותיו כיז, קומתו ממוצעת, שער ראשו וגבות עיניו שחורות, עיניו כטראה שכר פניז טהורים, זקנו שחור עם שערות דונקעלאשפארב אך אולי יגלחנו. כל אשר יכירחו ע״ ססניו יודיע נא אלי או אל הרעדאקציע. דברי האשה האומללה בילא מנעללער דובנא האדרעססע כשמי מס׳ ידיעות הטבע להחכם א׳ בערינשטיין יצאו כעת עוד חזוברות ה׳ ו׳ מקח כל חוברת 30 קאפ׳, ויוכלו לשלוח ע״י פאסטמאדקען על אדרעססע : M. . Saoy Bap. בני איכה! זה כשלש שנים עזבני בני ואינגו, בשנה הראשונה עוד הריץ מכתבים פעם מווילנא ופעם סצראדנא, ומני אז כל הזון נסתם ממנו. ואלה ספניו : שמו אברהם הירש העפטמאן, שתיו כעשרים ושלש, קומתו ממוצעת, שערותיו טונקל בלאנד, מכתב מסעו סבריסק דליטא, מי היודע מסנו ייטוב להודיעני על האדרעססע הר״ט, ואליך בני שא את דברתי. בני מחמדי! חום גא על נפשי ועל נפש אמך אשר אך בך כל מגטתנו, הודיעני אולי באשר כי נכספה ונם בלתה נפשך להשתלם בסדעים, ובאשר כי לא זו דעתי נחבאת לברוח? אבטיחך נאמנה , כי לא אהיה לשטן לד על הדרך אשר תבוגן אשוריך עליה, אך הודיעני נא השלום לך. P. Momo arpoy eeray B r. pn I. 1י שאלות ותשובות לה׳ טלכיר באלגיר קבלנו לטן, לה׳ ״ש הטמשרין הראשוים פד i 18ט, ל' הערשינהארין בסארען בטoב סבא, לה׳ וע הדרשום שדרשו הרבמים ביום חב פכחר לא מכל להדסיס כי רבים הם, לה׳ גי״פ ומה נעשה אם פל הפאסט דשם נתפכבו רוב האגרוE אשר בהם משלוז כסף אדרעססא שלנו Peaobע las. AolA S. noo Baע. S. Soiameki Warszawie. lzk 2 :א. תחבולה לעשות חיל יש לנו למכור תמצית תוסץ 80, (שסי עססענץ) אשר מוכשר להיות חומץ מוב כאשר יערב עם 35 חלקים מים. נגד שלו של 70 קאפעיקעם (בפאסט מארסין) ישיב כל מבקש פראבע sep Bo Base, Bap. r6ע. פראנקפורטערד עססיג-שסענץ אין הארט אונד אין פלאשען, צו בעקסמען בייא ם׳ ויסקאטש, וארשא Bעnם(R10 פרצאנצישקאנער הודעה אבות לבנים אודיע כי הנגי נכון לקבל מחדש אונוסט חבא אשר אקח לי או מעון במסבי הנינאזיען והפאליטעכניקום דפה, נערים בפענסיאן לבלכלם היטב ולנהלם במשרים, באשר יעידוני כל יודעי, האדרעסםע Sosuitz, Riga Bomanowsk 32 עכטע זיידענע שווייצער מיללער-נאזע פיר מיללער, אויך בוימוואללענעס אונד וואללענעס גלאססע, האנדשוה, פוטטער פיר האנדשוה פאבריקאנטען, עספעהלט. A.S. WahholderWarsha aleki9 היערמיט האבע דיא עהרע איוגעם נע- עהרטען פובליקום בעקאנט צו מאכען דאם איך פערשיעדענע זארטען פלוש איינינער פאבריקאציאן צו מאססיגען פרייזין פערקויפע. אין דיא לעדער האנדלונג אים הויזע דעם ה׳ א. פראססאק 282 אונד ביטטע איך צור געפעלליגען בעאכטונג. האבאבטונגספאל ל׳ יאקאבאוויטץ, לאדו

|1883-06-19| ee 32 מכתב עתי חדשות יוצא לאור אחת בשבוע, מאת חיים זעליג סלאנימסקי דברי הימים קול המון בהרים, סאון סואן ברעש בארץ אלבאניא לגבול מאנטענעגרא, כי התפרצו שם בני שבטי הקאטולים יושבי הארץ מפני צבאות התוגרים ואיש על אחיו התנפלו בחרב הן אמנם המריבה בין האלבאנעזים ובין התוגרמים לא חדשה מקרוב באה, כבר נושנה בארץ, וכל מביני דבר חזו מראש כי החרב תשכל ודם ישפך במקום החוא, אולם אין איש אשר פלל ונבא מראש כי תפרוץ מלחמה גדולה ועצומה כמראה אשר נראה עתה, מעבר מזה אלפי אלבאנעזים חלוצי צבא ומזה עשרים אלף גדודי צבא ממבחר חיל תוגרמא ומספר חללי חרב עולה למאות, והפראים הלוהטים מדלת האספסוף אשר בחיל התוגרמים, מדי יכריעו את המתקוממים תחתיהם יציתו אש בערים ובכפרים ויכו לפי חרב נשים וטף, הכל כמנהג המדינה וככל התועבות והשערוריות שנעשו בהערצעגאווינא ובבולגאריא בזמנם. הנסבה הראשית להמלחמה הזאת היתה המריבה הממושכה המתנהגת בכבדות זה עדן ועדנים, ע״ד הגבלת גבול נכון וקיים בין תוגרמא ובין מאנטענעגרא ממשלת תוגרמא רצתה באמת ובתמים להוציא אל הפועל את הדבר אשר קימה וקבלה עליה במצות הקאנגרעסס הברליני, להרחיב את גבול מאנטענעגרא ולספח לה רצועה היוצאת מנחלתה ונכנסה לאחוזת האלבאנעזים, ותשלח שמה פקידים מקאנסטאנטינאפאל להציב גבול. אך האלבאנעזים התיצבו נגדם ויגזרו אמר, כי לא יתנו לכאנטענעגרא אף מדרך כף רגל אחת מאדמתם, ולא יאבו לקבל עול ממשלת מאנטענעגרא, ואם בחזקת היד יעלו עליהם כי אז נכונים הם למלחמה. ויהי כשמוע השר הנציב באלבאניא אססים-פחה, את הדברים האלה, ויחל לדבר על לב נגידי העם דברי שלום, ויורם לדעת כי אין חפץ תוגרמא להסיג את גבולם, והגרעון הנגרע מהם לא עתה נחרץ ונגזר, כי עוד בימי הקאנגרעם הברליני, אך רוח האלבאנעזים לא נחה ע״י כל הדברים והאמת האלה, ואתת החליטו אותה השיבו לשרי תוגרמא, כי טוב להם צל הסולטאן ממחסה הנסיך המאנטענעגריני, ומאדמתם לא יעבירו כמלוא שעל; ועוד הוסיפו וידרשו מאת ממשלת הסולטאן לזכות אותם בחופש ומשפט, שיהיו רשאים לשלוט בארצם פנימה כחפצם, ולתת את המשרות על שכם אנשים נוצרים וצל הסולטאן יהי חופף עליהם מלמעלה מבלי געת בהם הנה מן המשא והמתן הזה שהיה בין שרי תוגרמא ובין זקני אלבאניא ראה נראה ברור, כי לא מאהבת תוגרמא הוציאו האלבאנעזים את החרב מתערה, הם שנוא ישנאו גם את התוגרמים גם את המאנטענעגרינים, ותפשו במקרה הבא לידם לפרוץ נגד הראשונים והאחרונים, רק מפני תקותם אשר יקוו כי בדרך הזה יעלה בידם להרעיש את עולם הדיפלומאטי, ולעורר את גדולי הולם הזה לטובתם, להנחילם חופש ומשפט וזכיות טובות שמנעהמהם תוגרמא עד היום. ויהי כאשר נתק פתיל המשא והמתן, נציב אלבאניא אססים-פחה לא שער בנפשו כמה גדול כח הלבא- נעזים המתקוממים, ויצוה להוציא נגדם שני גדודי הצבא ויהי אך יצוא יצאו הגדודים ויתנפלו עליהם שש מאות אלבאאעוים ויכום ויכתום לפי חרב, ויחרד אססים-פחה ויאסוף אליו עב גדודים ויצא הוא בראשם לעוך מלחמה נגד המתקוממיט והמתקוממים גם הם נקבצו יחד וילחמו כאריות בגבורה נפלאה עד שהביאו את צבאות התוגרמים לידי סכנה ויהלכו עליהם אימים, במלחמות ההן נפלו אלף וחמש מאות „ניזאמים׳ אנשי צבא תוגרמא, וחמש מאות אלבאנעזים אנשי מלחמה מנעוריהם מגזע המאליססורים, ואססים-פחה נהפך מן רודף אל נרדף, ונאלץ להמלט עם שארית צבאותיו לאחת המצודות ויתבצר שם ואחרי כן דבר שלום אל האלבאנעזים ויבקש אותם לשבות ממלחמה משך יום תמים, והם עשו כבקשתו אך ביום המחרת פרצה המלחמה ביתר עז, והפעם היתה יד התוגרמים על העליונה וישלחו באש את כפרי האלבאנעזים ויהרגו בחרב את הנשים יהטף, ומלחמות כאלה פרצו מדי יום ביומו משך שבוע תמים מזה ומזה נוספו אנשי צבא חדשים אל המנה, וגבורת רו האלבאנעזים עלתה יותר, מפני להט קצפם ותאותם לנקמה בעבור דם נשיהם וילדיהם השפוך, ומספרם עלה כעת עד שמונת אלפים איש, אולם כקטן מספרם כן גדולה גבורתם וכן אמיץ הקשר ביניהם, מאין כמוהם בין מלומדי מלחמה ומבלי ערוך להם בין קושרי קשר, זאת היא התלאה בארץ אלבאניא וזה מקורה וקורותיה, וכעת מתעוררת השאלה בלב יודעי העתים, התצא לפעולה תקות האלבאנעזים, היקנאו להם הדיפלומאטים ? לפי הנראה תלוי הדבר בהליכות המלחמה מהיום והלאה. אם יכשלו האלבאנעזים ולא יוסיפו להרגיז את מנוחת הדיפלומאטים החוגגים כעת שבת שבתון, אז שקוע תשקע שאלתם אל תהום הנשיה כעופרת במים אדירים, עד שתתנער על פי מקרה ברבות הימים. אולם אם המלחמה תוסיף להתחולל והאלבאנעזים יעצרו כת לעמוד בגדוד ימים רבים, אז לא יוכלו הדיפלומאטים לעצום את עיניהם מראות את המבוכה הזאת, ואם כה או כה אנוסים יהיו להתערב בדבר, והיה אם תבוא השאלה האלבאנית לפני כס משפט הדיפלומאטיא, אז בל״ס תבנם אוסטריא בעובי הקורה בענין זה, יען כי עניני הקאטולים יושבי חצי האי הבאלקאני נוגעים אל עצמה ואל בשרה באשר בעלי הכנסיה היונית t )ב רוסיא ופולין. ז נ שולח במוקדם לשנה 5רו"כ. לה1 שנה 2.75רו״ב ל צרבע שנה (1.50 ר. ל בהר הארבות 20 פרחנה ל נאמסריקא 5 דאצלאר d מתירו באשכנז: 14 ריכם מארק לשנה. בעססרייך סל׳ נשנה. ל וכן לרבע שנה. שבר מידעות : מכל שורה קצרה 5 אפ׳. מסורה רחבה 10 קאפ׳ None תוכן הענינים דברי הימים, קארעץ. אזערקאוו. ירושלים חצופה לבית ישראל ארץ מאדאגאסקער ושות שונות הדעות. שאלות ותשובות כמו האנטענעגרים והבולנארים והסערבים מבקשים להם מעוז מאת ממלכות אחרות, ורק הקאטולים לבדם נושאים עיניהם אל הקיסר פראנץ-יוסף הנאדר גם בהדרת הדת (קייזוערליכע אונד אפאסטאלישע מאיעסטעט) והנה השר העסטרייכי קאללאי אשר נתנה המשרה על שכמו לפקח על עסקי באסניא והערצע- גאווינא הוא הולך כעת למשמרתו במדינות ההן, ולפי הנשמע נטל עליו גם כן להציץ באלבאניא ולחקור ולתור אל נכון מה משפט הארץ ומה מבוכותיה וזהו הבעד הראשון לכניסת שאלת אלבאניא אל רשות הדיפלומאטים, ואם תעוד השאלה הזאת על הפרק, מי יודע אם לא תעלינה ותבאנה בעקבה כל הקופה של שאלות הצבורות ומונחות על חצי האי הבאלקאני, אשר השם הכולל „השאלה המזרחית׳ נקרא עליהן, היא השאלה שבכל פעם אשר אייראפא חפצה לשבת בשלוה, היא קופצת עליה וגוזלת מנוחתה ומוציאה מנרתיקה מהומות ומבוכות ומלחמות עצומות המשנות פני תבל כל יושבי אייראפא ייראו מאד כפני השאלה הזאת הרת מלחמות ומרידות, על כן לא יפלא הדבר בעינינו, מדוע רעדה אחזתם לשמע המלהמה האלבאניא, מפחד מדבר פן יהיה הניצוץ הזה לבער מדורה גדולה ורחבה לצרפת שתי מלחמות, בארץ ענסים באזיא, ובמאדא- גאסקאר באפריקא, ואל שתי הסחנות האלה היא שולחת יום יום אנשי צבא וכלי תותח וקני רובה בציים אדירים לרוב וכסף זהב למכביר גם חלפה עברה מעל צרפת הרות הכהה אשר נחה עליה בתחלה אחרי בוא השמועה המבהלת ע״ד תבוסת צבאותיהם לפני הענמים, כי לפי הידיעות האחרונות יעשו שם הצרפתים חיל, אף כי עוד כספרם מצער נגד עשרים אלף צבאות ענמים העומדים הכן בםערכה אצל הנהר האדום, הקיסר הענמי תודוק שלח צירים אל הפקידים הצרפתים, ויבקש מהם שלום ופשר לבוא לעמק השוה מבלי שפך דם, ולקיסר כינא הודיע שהוא ועמו נוטים שכם לסבול עול כינא: ורכז בזה, שהוא מקוה לעזרת כינא בהמלחמה אשר לו נגד הצרפתים, אך כי תכן את רוח כינא ומי יודע סחשבותיה? תהפוכות ראינו בה בתחלה צלצלה בחרבה ותלטוש עינה אל צרפת, כמו נכונה היא למלחמה, ויתר תקף ועוז לאותות מלחמה אלה היו דברי המארקיז טסענג שהבאנו בשבוע העבר. הן הוא לא בסתר הגיד כי לא תוכל כינא לשקוט בסכונה ולראות במנוחה כבלע צרפת את הענמים ואת ארצם אולם הסער הזה התחולל רק עד ארגיעה בקרב הדיפלומאטיא הכינעזית, עברו הנשיאים והרוח, וחוצבי להבות מלחמה נהפכו למטיפי שלום במתק שפתים, ותחת אשר המארקיז טסענג אמר על אדות הפקיד הצרפתי בוררעע, כי לחנם שלחתהו ממשלת צרפת לגבול כינא להמתיק סוד עם שרי כינא בדבר המריבה עם יושבי ענמים, ולפי דברי טסענג לא יפנו ולא ישמעו אליו שרי כינא ולא יאבו דברו לשלום בכל זאת עתה למרות דבריו נראה כי הציר הצרפתי בודרעע ימתיק סוד בעיר טאנגי עם השר הכינעזי הון-צאנג, ובסוד שיחם יתלחשו על דבר תחבולות ודרכים לגמור בשלום ולבצוע את הריב כינא מבקשת שלום ופשר אך בכל אלה לא צפון לבה משכל ותחזיק במעוז הכלל הגדול המקויים והמקובל באיירופא כולה: אם תחפוץ בשלום הכון למלחמה, ובשעה אשר הון-צאנג כדבר שלום אל הציר הצרפתי וחכו ממתקים, באותה שעה הכינעזים צוברים כעפר קני רובה וכלי תותח וכלים מכלים שונים למלחמה, כל כלי הריגה אלה הם קונים מן הובחר באשכנז ובאנגליא ובאמעריקא, ואם נאמין לדברי המלחשים, גדול כח כינא ע״י שרי צבאות אנגלים ואשכנזים הנמצאים ביניהם, והמנצחים על כל הסדרים לישרם ולכוננם ולנהלם כדרך ארצות איירופא וכסתכונתן. הצרפתים יקוו עוד שסוף כל סוף יעלה בידם למטוע את כינא מבוא בדים לע״ע הוציאו לארץ ענמים חמש עשרה אלף איש, אך אם תצא גם כינא למלחמה. מתי מעט כאלה במה נהשבים הם, ולהוציא המון גדול לארץ ענמים לא תוכל צרפת, כי לא תוכל לעמוד באיירופא פשוטה הים (קאלאניאל ארמעע) הלא מפחר ומפורד הזא בארצות, ואיך תוכל לקבצהו לארץ ענמים, בפרט כי הלחה במאדאגאסקאר הזקה היא באד, לפי השמועות האחרונות המטירו הצרפתים אבני אלנביש ברעם ואש ספיות כלי התותח אשר להם באניותיהם על פני עיר החוף המאדאגאססית, מאדוונגא, והמאדאגאססים נפלו והעיר, נלכדה, בשגם עמדו המאדאגאססים על נפשם בגבורה נמרצה אך באחרית לא יכלו עמוד ויסגירו את עיר חמדתם להצרפתים, וכבר נשמע בין הדיפלאמאטים, כי אנגליא באה בדברים עם צרפת ותבקש ממנה לעשות שלום עם מאדא- גאסקאר, אכן יש נדיבות לב באנגליא בנוגע לעסקי אחרים! כאשר עשו האנגלים שפטים באלכסנדריא של מצרים, ויכו את המצרים ויהריבו את עיר התהלה ההיא חורבן נורא אלף פעמים מהריסות מאדזונגא, אז צחקה אנגליא בדבר אליה הדיפלוכאטים דברי מוסר ותוכחה, ועתה היא קוראת בקול מוכיח אל צרפת: טול קיסם מבין שיניך! והנה דעת לנבון נקל, כי צרפת לא תשים את לבה אל התוכהה הזאת ולא תשיב ידה ממאדאגאס- קאר בפרט אחרי שהצליהה לנצחון ללכוד העיר מאדזונגא. אשכנז הבצורה מבית והנוראה מחוץ, נוע תנוע ולא תמצא מעמד בעניני הפארלאמענט והקאנסטיטוציאן. הפארלאמענט צולע על ירכו והמפלגות המדיניות מלאו תהו ולא סדרים, כי נאז בהם איל הברזל ביסבארק בסבך בקרניו וינפצם ככלי יוצר ורגביהם לא ידובקו ומכתתם פזורה כאבק דק. הארי שבחבורת חכמי מדינה באשכנז, בענניגסען, המיסד כפלגת הנאציאנאל- ליבעראלים ונשיא המפלגה הזאת זה עשרים והמש שנה, התכם המחוכם והדיפלומאטי החרוץ הזה, שעליו נבאו רבים וכן שלמים כי הוא עתיד לבוא אחרי ביסמארק לגדולת נשיאות אשכנז הוא יצא פתאום מבית הנבחרים הכללי ומבית הנבחרים לפרוסיא הפרטי לאנדטאג) והשליך אחרי גוו את עניני הכדינות, ויפרוש מן הצבור, ואת מפלגת נאציאנאל ליבעראלים הניח כצאן בלי רועה. הנה כעת אין אוכר ואין דברים באשכנז בלתי אם השאלה מה ראה בענניגסען לעזוב את הפארלאמענט? ועוד לפניו הרגיש לאסקער ועזב לפי שעה את הפארלאמענט ואת הארץ, הלא דבר הוא! טעם הדבר הוא, כי כנהלי חכמי כדינה אלה ראו מראש כי הממשלה וכת המרכז בעלי דת הקאטולית יאברו לדבק טוב ויתפשרו בעניני הכנסיה הקאטולית, והיה אחרי אשר המרכז ש3 כולו יכנע וישתעבד להממשלה לתמכה ולסעדה בכל אשר תחפוץ, איך יעמדו אז נגד קנוניא כזו מתנגדי ביסמארק? אילו היו המתנגדים האלה בכפלגה אחת חברים, כי אז יכלו לעכוד על בהיותם נפרדים ומסוכסכים בינם לבין עצמם, ואיכבה יוכלו להכריע את הכף נגד פמליא של ביסארק שחבריה שוים בצביונם ובדעותיהם כעדר הקצובות? המכשלה הראשונה היא כפלגת הנאציאנאל-ליבעראלים, הוא כסתוללת בדיפלומאטיה וכראה פנים שוחקות לכאן ולכאן, היא לא הרהיבה עז בנפשה לעמוד נגד ביסארק ברוח כביר ולהלחם כלהכת החופש כראוי. רק פסחה על שתי השעפים תמיד, ובענניגען מנהלה אחז את החבל בשני ראשים, הוא היה מאנשי ברית ביסמארק בעת אשר ביסמארק שאף צל הנאציאנאל ליבעראלים וגם אחרי כן כאשר בגד בה וישיבה עד דכא, ולא זכר לה את חסד נעוריה אשר טפחה ורבתה אותו ותעלהו למעלה שהוא נגב עליה כעת, גם אחרי הבגד והמעל, לא חדל בענניגסען מכבד ומהוקיר את ביססארק, ועוד קוה כי יצליח למלא את הפרץ בינו ובין פלגתו הנאציאנאל-ליבעראלים, אך הפעם נואש מתקותו כראותו כי ביסמארק יסוב לאחור בדרך המדיני, ויתמכר אל האפיפיור וישתקע בראשו ורובו בעניני הצעותיו שבהם מציע חוקים הדשים בכלכלה המדינית שכולם הולכים אל כקום אחד לשלול את החופש מן היחידים ולצמצם ולכנם את כל השלטון וההנהגה ביד הממשלה לבדה, יולבעבור יהיו להיושבים בהפארלאמענט עתותיהם בידיהם לדון בענינים האלה הארוכים והסבוכים, הבע מאת הפארלאמענט לקיים בבת אחת ביד הממשלה את חשבון ההוצאות וההכנסות (בודחעט) לשתי שנים נגד הדת הקובעת לזה זמן מדי שנה בשנה, ובעננינסען עכד בכל כחו נגד בל זה ולא הצליח—אחרי כל אלה היטיב אשר עשה בסורו מן המערכה. הן אמנם לפי שעה ביסמארק הולך וגובר ומנצח את מתנגדיו ומקיים את כל הצעותיו, וגם בימים האלה נתקיימו בידו כל החוקים החדשים חוקי חופש וזכיות להקאטולים ופשר גכון עם האפיפיור, כי מאפס מתנגדים בספר הראוי להתכבד מי יאמר לו מה תעשהבכ״ יוכל להיות כי סתירת כת הנאציאנאל- 1— ליבעראלים תהיה בנין לכת גדולה ועצומה, כי כל מתנגדי ביס- מארק יתאספו לחנות תחת דגל ההולכים קדיסה (פארטשריטטס- פארטייא), ואז יהיה בהפארלמענט שתי מחנות, מחנה ביס- מארק ומחנה מתנגדיו, ואולי תהיה זאת תקנה טובה למאזני הפארלאמענט לשאת יחדיו בפלס, אבל מי יודע אם בין כה לא יקום ביסמארק לטאטא במטאטא השמד את הקאנסטיטוציאן כולה, העשויה באשכנז כמין חומר בחיקו של ביסמארק. ררב הארץ) כמה חביבה מרגלית זו שתלה (חדשות בקו כבוד הקיר״ה בצוארו של הגענעראל- גובערנאטאר הקיובי השר דרענטעלן, בהספר הגלוי ששלח אל השר אחרי חג הכתר הלא זה פתגם הקיסר והשקפתו על דבר הדרך הטובה שיבור לו שליט חכם במדינה ההיא: בריתת ברית ואחדות ואחוה בין כל פלנות יושבי המקום, ועמל ויגיעה לטובת כולם בדרך השלום וההשכלה, זאת היא הדרך וזאת המטרה, אלה דברי הקיר״ה, ועל אדותם ידבר מכ״ע זאריא ורואה אותם כחותם תכנית וכתעודה (פראג- ראמם) רוממה, הנתונה לחיות לנר לרגלי השרים והפקידים ע״כ תעורר הזאריא את כל פקידי המקום (איזר׳ 23 א) לשים את לבם אל התורה הנכבדה היוצאת מדברי הקיסר, למען עשות שלום ואחדות בין כל פנות העם ובעלי האמונות השונות, מבלי לבכר אלה על פני אלה ומבלי להטיל קנאה ביניהם ע״י משוא פנים כל הדרכים הנוטים מן המטרה הזאת הם נגד רצון הממשלה, והכאיב יכאיבו כל חלקה טובה וישיבו את הצלת הכלל לאחור ולא לפנים, עכ״ל כאורות מאפל נראו לנו בימים האלה אותות שלום ואהבה אשר הראו לישראל פקידי המדינה נושאי משרה במקומות שונים, בהטיפם באזני העם ביום הכתר דברים כבושין מענינא דיומא דאו לנכון להזהירם ולעוררם להסיח את דעתם ולהסיר מלבם כל שנאה דתית ולאומית רק בשלום ובשלוה ישבו עם כל האזרחים מבלי הבדל בין בעלי דת זו או אחרת. הרוח הזאת צלחה על הפראקוראר הפאניעוויעזי וכמוהו גם שופט השלום בוואסילקאווא דרש בטוב טעם ודעת בקהל אכרים, תבוא ברכה על המליצים הטובים ומי יתן ועשו דבריהם פרי טוב! למה נסמכה „בהנאוואיע וורעטיא החתונה בבית ראטה שילד לשאלת היהודים בארצנו ? מה ענין מזמוטי חתן וכלה בפאריז להשאלה ע״ד מכירת משקה והיתר ישיבת קבע בכפרים להיהודים ברוסיא? אסמכתא זו היא גלויה רק לסובארין לבדו ולאו כל מוהא סביל דא. סובארין כלכל לא יוכל במנותה את הכבוד וההוד אשר נגלו כעת בבית ראטהשילד, ויספר את חזון רוחו, כי כל יושבי פאריז קצפו קצף גדול על ההתהדרות וההתנשאות שנראתה בבית ראטהשילד ומפני זה השנאה לישראל ללהב יוצאת בצרפת: ומענין לענין הוא מתגלגל לארץ אלגיר, ושמח בתקלתם של היהודים שם, ומפליג ומגזם את ספורי הפרעות שמה בתשעה קבין שקרים — ועיקר הדבר כוונתו להוכיח לקוראיו, כי גם בארצות החפש והמשפט צמוח תצמח שאלת היהודים לכל כלליה ופרטיה, גם עם סדר נזקין ועם הלכות חבלות וכל המצות התלויות בהן— ואם כן ראוי לעשות כמעשי העמים המשכילים, ודי למבין. מחזה מעורר צחוק הוא לראות את נפתולי צוררי היהודים בארצנו ואת תחבולותיהם ושיחם ושיגם נגד המליץ הטוב אשר קם לישראל, הנסיך דעמידאוו פאן דאנאטא, שהבאנו את דבריו בשבוע העבר, אוי להם מיצרם אוי להם מיוצרם, הם חפצים בכל לבם לשפוך קיתון של בוז על הנסיך אבל פחדו נפל עליהם, כי נכבד הוא בעמו ונשוא פנים בעדתו, עושר וגדולה ואצילות במקום אחד, ואיך יאריכו לשון על איש כזה, שאא לאמר עליו כיו הוא נוגע בדבר ופניה צדדית בלבו לדון את היהודים לכף זכות? רע וכר לכל כותבי פלסתר הדבר הזה ע״כ שטים יעמיקו, יש אשר יתעקשו בפלפולים מעוקלים ונפתלים להוכיח שכוונת הנסיך לא לטובה כי אם לרעה, וראש המדברים סובארין, מפני פחדו לצאת בנלוי למלחמה נגד איש נכבד כזה, הוא יוצא דופן בההבא, וזרק בלוא כף חול ואבק בעיני האיש ואחרי כן ישוב אל מאורתו וירחץ בנקיון כפיו אחד מכה״ע הודיע שהנסיך דעמידאוו כהן בכהונת ראש העיר קיוב משך שמונה שנים ראתה הנאוואיע וורעמיא ונפלה על המציאה, לתפוס את בעל הסיפור ולהשיג עליו לאמר, עדעמידאוו רק ארבע שנים היה ראש העיר קיוב, והאם ארבע שנים אינם כדאי לנסיון. (מכ״ע חדש L tisenitic בצרפת). צחוק עשה לנו בימים האלה אחד הצוררים מיסד מכ״ע חדש לעניני האנטיסע- מיטים בארץ צרפת הוא שלח לנו את שני הגליונות הראשונים ממכ״ע החדש שלו לשים עין עליו, אשפה כזה לא ראינו עוד בין כל כתבי פלסתר סמרטוטי האנטיסעמיטים! על מצח מכע מתוכו, ותהת לא ירבה לו׳ סתם או „לא ירבה לו המלד׳ באר היטב, העתיק בשפת צרפת „לא ירבה לו היהודי״, ואח״כ באותיות גדולות ככלונסאות פתגם בוער באש השנאה לאסר : היהודי הוא הצורר ואחריו פתח דבר נקרא בשם „לפני המלחסה״ המתחיל בגנות אנגליא ואשכנז, ומסיים בקללות נוראות נגד היהודים ובקול הקורא למלחמה נגד היהדות, נסורה נא לראות איך ילחם הערוד הזה, המאמר הראשון הוא מאמר היסתורי אוי לאותה בושה) מחרף עקבות היהודים מקדם קדמתה, והוא רפש ישן נושן שכבר אבד עליו כלח וירם תולעים ויבאש עוד בימי אפיון. המאמר השני נקרא בשם „היהודים ועסקי הכסף״ ובזה לא העדיף ולא החיר מכל אשר כתבו עד היום העמלקים האנטיסעמיטים, אך ראה זה חדש הוא: המאמר השלישי מתחיל בבקרת כתבי הקדש, בפה דובר נבלה ובעזות הדיוטית ובערות נוראה אשר לא יאומן כי יסופר, לדוגמא נקח נא רצפה אחת במלקחים מעל במת האליל ההוא, מחסרון ידיעתו שפת עבר הוא גומר את הדין שהשם „אלהים׳ בבראשית הוא לשון רבים ומזה הוא מוכיח שהיו להם לישראל אלהות הרבה! וכמוה כן הן כל העלילות הבזויות, עוד שם התחלת סיפור של אנטיסע- מיטיזמוס, ומאמר ע״ד המסחר גם הוא מזוהם בשנאה, ואמר גדול של דבה ושטנה ושקרים נגד החברה הנעלה כל ישראל חברים, וחדשות בעניני אנטיסעמיטים מארצות שונות, ומארי גדופים מיוחדים נגד בית ראטהשילד — וכמעט שיצא החומט הזה מקליפתו, וכבר רבו לו חליפות מכתבים ותשובות במכ״ע הפונים אליו מקרוב ומרחוק, אם באמת נצמדו לכותב פלסתר זה צוררים רבים מארצות שונות, או רק לאחיזת עינים הוא כותב תשובות בדויות מלב דבר זה הוא מסור ללב בעל מכ״ע ההוא. לפי אשר שמנו את לבנו לדעת שרש דבר נמצא בו, מצאנו ראינו, כי מכ״ע זה נוסד בלי ספק ע״י אדירי הכסף צוררי היהודים בצרפת, הרוצים להלחם מלחמת הקונקירענציא נגד עשירי ישראל בית ראטהשילד ודומיהם. הצוררים האלה הלא הם באנטו וסיעתו שכבר פשטו את הרגל להמלוים ועתה מפרכסים הם עוד הפעם לצאת, והנה הם בל״ס יסדו להם מכ״ע זה להיות חליל מכה לפניהם, וסימן לדבר, בסוף מכ״ע נמצאים מאמרים ומודעור ע״ד חברות ובאנקען חדשים, והדבר הזה נראה כטפל, אבל באמת הוא העיקר, וזאת היא כל מטרת מכה״ע נקוה נא כי המלאך הגואל אותנו מכל רע יגאלנו גם מן המשטין הזה, ימיו לא ימשכו ועלהו יבול ובעלומיו ירד שאולה, במכתבו הצרפתי הוא קורא אל כל מו״ל מכ״ע לארצותיהם ללשונותם, להמיר את מכ״ע היו״ל על ידיהם במכ״ע זה שלו, הוא שלח את המכ״ע הזה גם אל מו״ל מב״ע בפאריז, אך הם לא רצו למיים מצות פדיון פטר חמזר, ולא ימירו אותו את מכה״ע כמנהג הטולי״ נם „הקוריער ווארשאווסקי" בעירגו מודיע שקבל את המטמון הזה ותאר את שפלותו ונבלותו (ישוב א״י ע״י האשכנזים). אנו רצים והם רצים, אנו עוסקים בישוב ארץ אבותינו, וגם הם נתנו עיניהם בא״י, לנו זכות אבות ומשפט בירושה, ולהם יד זקה וזרוע נטויה ומורא ביסמארק, וע״כ ידם על העליונה. לכל איש אשר רעיון הישוב קרוב אל לבו נכבד גם כן הדבר לשים לב אל מעשי האשכנזים ותחבולותיהם ודרכם בענין זה. במ״ע „קעלנישע צט״נ׳ קראנו מאמר מיוחד ע״ד ישוב אי ע״י האשכנזים, כדברים האלה. תחלת שימת עין אשכצז על אה״ק היתה בשנת 1870. אהק היתה אחת מעשרה ארצות הראשונות שהרגישו כי אשכנז מתמלאת באוכלוסין יותר מדי, ומאפס מקום ומעסד היא נאלצה להקיא המונים חמונים לארצות אחרות, א״י הרגישה כי לפתע פתאום החלו אשכנזים לבוא אליה ולהאחז בה. בשנת 1872 באו איזה בתי אבות מווירטעסבערג ויבחרו להם כברת ארץ בסביבות יפו וישבו שם ויכוננו עיר-מושב הראשונה. האנשים ההם היו אכרים בריאים ואיתנים חרוצים ומלומדים, והתגברו על כל המכשולים שהצרו צעדי אונם, ולא לבד את האדמה חרשו וזרעו, כי גם בית מלאכת כלי מחרשה כוננו להם אצל העיר יפו ויעשו שם את כל כלי עבודת האדמה. ויהי כאשר ראו האשכנזים כי נעמה וטובה הארץ להם, ויבואו שמה עוד ועוד חברים להקולוניא הראשונה, ואחרי כן באה תבר אשכנזים ויקנו גם הם ככר ארץ אצל חיפה במורד הכרמל בין הכרמל ובין חרבות קסריא, ויכוננו שם עיר מושב ותגדל העיר הזאת על הווירמעבערגית ותיף ותעלה מעלה, שם ארבעים בתים מלאים חן ויופי מלובנים כשלג ומתנוססים כאבני חפץ בשער האשפות בין בניני העיר היפה וסביבותיה הנמאסים והנאלחים, מספר יושבי העיר עולה עד ארבע מאות ולהם ראש מאחיהם והציר האשכנזי ביפה חופף עליהם, והיא כמו עיר קטנה אשכנזית בקרב אזיה, האנשים אנשי שלום הם, בעלי נימוס ומדות טובות, אוהבי מנוחה ובעלי סבלנות בעניני הדת, ובפרט מצוינים הם בעבודת האדמה אשר המה עובדים בחריצות ובהשכל ובסדרים מאין כמוהם, ע״כ תשא להם האדמה פרי פי חמש מאשר תתן לעובדיה הערביים, אשר עבודתם תהו ולא סדרים. עוד עיר מושב שלישית נמצאת באה״ק בסביבות ירושלים ובקרבת בית הבקלט לנזירי הפראוואסלאווים וגם היא טובה ונעימה וגם הבסהר פרוה יפרח בה. והנה מפאת רבות מספר האשכנזים עובדי האדמה בא״י מיום אל יום, יגדל כח המדיני לאשכנז בארץ ההיא, ובכל פעם אשר תעלה השאלה הבדינית של סוריא על הפרק יהיו דברי אשכנז נשמעים ודעתה מכרעת, הנסיך ביסמארק עסק בעצכו בדבר הזה ועזר, לישוב האשכנזוים בא״י משנת 1872 עד עתה הוא משתדל בהשתדלות שונות לקנות את לב ממשלת תוגרמא וזה מקרוב הצליח לגור ברמו את הסולטאן ולקבל מידו במתנה את קסריא העתיקה חוף טוב ונעים לאניות ונקודה מרכזית למשא ומתן, ועתה תוכלנה שתי הקולוניות, הווירטעמבערגית והכרמלית, להיות לאגודה אחת, וכל הככר הגדול והנכבד מן יפו עד בואכה הכרבלה יהיה ביד האשכנזים. כפתחו של אולם, לבעבור תהיה דרכם נכונה וסלולה לפניהם אולם לפי משטרי הממשלה עתה הלא נטל עליהם לתת עזבוניהם באשכנז ובאוסטריא, וסחורות רוסיא הפנימית יעבשו תחת מגרפותיהם ולא יצאו משם על ארץ רבה; ועוד גם זאת רעה חולה היא, כי הסתזרות מחו״ל הדרושות לחפץ יושבי רוסיא הפנימית, רובן ככולן על פי היהודים תצאינה ותבאנה ובהנשל משם היהודים מלבד השרידים היחידים מהם אשר ידם משגת לשלם מם רב, הנה על כן סגר הדרך מבוא שמה סחורות חו״ל, והוא הדין גם בפרי האדמה ויבולה, אשר העודף ממנו ישולח לממכר לחו״ל ועובר בגלילות המערב, ובהסגר הדרך הזאת אין מוצא ליבול רוסיא, ורחמה הרת עולם לכל תבואתה כאלה וכאלה אותות ומופתים יאלפונו לדעת, כי הבדלת ישראל ע״י חוקים היוצאים מן הכלל היא כרצח בעצמותינו ובכל תבואתנו תשרש, וככל אשר נוסיף להשהות את שאלת היהודים בוגרת ולהאריך עת ימי מרוקיה, כן נדל וכן נורש, ואתם צוררי ישראל לכו לסבלותיכם, קחו עמכם דברים וטענו את בעירכם בפתגמים ובמשלי אפר כדרככם, אך מה יועילו כל התולעים האלה היוצאים מלשונכם הן למרות כל הלהג והחלקלקות, למרות כל עקרבי הסופרים, אין מקרא יוצא מידי פשוטו: כאז הוצאתם מבטנכם את שאלת היהודים, וכאז גדלו חרטומיכם בלטיהם להקום את ההמון נגד היהודים, ירדו מוניטון של רוסיא בעולם, והרו״כ הרוסי ירד עשר מעלות אחורנית. גזירה מחויבת היא ואין לנו רשות להרהר אחריה ואין לנו היכולת לשנותה, על כן יאמרו המושלים: את היהודים נכה בקוצי המדבר והברקנים ואנחנו בעצמנו נלקה — במזומנים׳, וה לשון הקוריער הרוסי, וחביבין ישראל שנבחרו על ידו להיות למחיה לפני רוסיא, ולמשביר לכל עם הארץ ולמוליך ומביא את המסחר וחרשת המעשה ממזרה למערב זמצפון לדרום, המשרה הזאת נכבדה היא מאד וטובה ונכונה לסען חיהודים, וכבר פסק וגזר החכם ראביללאנט במכ״ע הצרפתי „זורנאל ד׳ עקונומיא״ שארץ רוסיא היא ארץ סגולה שאין כמוה לטובה בעד היחודים, מפא כי יש וי עוד מקום להתגדר בו הוא מקצוע המסחר, קרקע בתולה שעוד לא חרשו חורשים על גבו, וישובה של הארץ עודנו דק מחספס. צדקו מאד הקור׳ הרוסי והזורנאל עקונומיא. אולם הכי מפיהם אנו חיים ? ואם הם נותנים את המשרה על שכמנו, להיות המוציאים והמביאים את-מסר הארץ, התכון המשרה בידינו, הננו מוכנים קבל על עצמנו את התעודה׳ אשר הואיל הקוריער ומזומנים לק הרוסי לתת לנו. להיות מגדילי מסחר ומאדיריו ברוסיא, אולם בכח המליצה אשר העתקנו למעלה, עוד אין אנו רשאים לבוא אל מקומות המסחר פנימה — כאשר גם בכח מליצת הח׳ רענאן לא נוכל לקרוע שטן האנטיסעמיטיזמוס, החכם הפואר הזה אשר בו צרפת תתפאר, נתן לנו הפעם מעט צרי ומעט דבש בדרשתו האחרונה שדרש בפאריז, בהצופה גליון 16 דברנו על אדות דרשה. אחת של רענאן, והוכחנו כי ברמון ההוא יושבת רמה, כי קלע הבטיף אל השערה לזהם את מקור לאום ישראל בחשד תערובות, לא כן עתה, הפעם נתן רענאן כבוד וגודל לישראל, וחותם תכנית דרשתו היו הדברים האלה: „סאז מעולם היתה מנת חלק ישראל להאאציל מן סגולותיו ולהשפיע את מדעו לכל באי עולם, ולהנגף אחרי כן מידי העמים אשר היטלב להם כי זה גורל כל גדולי דעה גומלי הסדים טובים לכל המין האנושי אחריתם לסבול מכאובים, והנה כעת יד המשפט וההשכלה על העליונה, ומאין זאת לנו? הלא זה הוא האור אשר הופיע מהר פארן, הלא כל הטוב והישר היפה והנעלה אשר אתם רואים להם הוא. הכירו נא החוקרים למי החותמת? דרשו מעל ספרי קורות הדורות ותראו כי הם אצלו לנו כל אלה׳, זה לשון רענאן. וגם בארץ האנטיסעמיטים יצא לאור בימים האלה ספר חדש ונבבד „דיא קולטורגעשיכטע דעד קרייצציגע״ מאת החכם פרוטץ המומחה לאותו דבר, ועיקר תוכן הספר הוא להוכיח, כי ימי החשך ימי מסעי הצלב, אשר זכרונם עובר בדברי ימי ישראל כשביל של דם ודמעות הם פתחו את המקור לההשכלה ולהדעות הבובות. כי בימי חמבוכות והמבוסות החם אשר מכל קצוי אייראפא קרבו העכים ויאתיו יחד להרים פעמיהם לארץ דצופה לבית ישראל מי עשה לנו את כל החיל הזה: מי הוציא חוצץ את גדוד מליצי ישרנז, ומה המריצם לתגור כעת את כלי מלחמתם להלחם בעמלק? עוד מתוק לחכנו טעם צפיחית בדבש אשר עשה לנו הנסיך דעמידאוו סאן דאנאטא במאמרו הנעלה שדברנו עליו בגליון העבר, והנה כשבלים העולות בקנה אחד, באו אחריו גם כ״ע „נאוואסטי׳ גם ככ״ע „רוסקי קוריער׳ ויטיפו למשפט זצדקה בעד בני ישראל יושבי רוסיא, אחרון אחרון ביב — מכה״ע „רוסקי קוריער׳ מביט על שאלת היהודים באספקלריא המאירה וטהורה כבדולה. הוא מוציא את העצמו אשר נתקעו בגרון הצוררים לא לבלוע ולא להקיא, וישטחם שטוה ויטהנם עד אשר דקו, וישם את פניו אל מכה״ע הרוסים המדובקים במדוי „לאומיות הרעים, ובפרט לצאת לעזרת ישראל במלחכ סופרים, הם עשו דבר בעתו, כי היים האלה ימי בכורי שאלת היהודים הבה בהועד הראשי אשר בפעטערסבורג, לכן ידי מליצי יושר מלאות עבודה לקרוע חלונות בבית האפל בשאלת היהודים, להפיי אור בהיר ולברי וללבן לעזור בזה לראשי הועד להוציא דין לאמתו, לא זה המקום להעתיק את כל מאמר „הקוריער הרוסי׳., אך את לשד השמן נרים מעל פניו דברי הגיון ושכל טוב הנסה אחד הסופרים הרוסים לדבר דברים ברורים כאלהז „בואו ונחזיק טובה להיהודים, לולא הם ומסחרם ומערבם ורכולתם רבת הענפים והדליות, נדמו כאבן כל סוחרינו וחרשי מלאכתנו באשר היהודים לבדם מעבירים את סחר רוסיא המזרחית אל גלילות המערב, ולכן דעת לנבון נקל, כי נחוץ הדבר, לפתו להם פתח לרוסיא הפנימית ישראל להוריש את המושלמנים משם, אז בימי נדודיהם נגלתה להם חכמת היהודים הספרדים, ומדעי היהודים בבית המדרש במאנטפענסיער בצרפת ובשאר מרכזי התורה והחכמה, שם מקור רחב ונאמן ובאר מים יים להשקות צמאי דעת, וכל העמים ירדו העינה למלא את כדיהם, ועי״ז יצאו מאפילה לאזרה, ותקופה חדשה התחילה בדברי ימי ההשכלה— על כל אלה יביא המחבר מופתים לטדי, והולך וגור את דינו לאסר: „ההשכלה האייראפית אשר אתם רואים, בת ישראל היא, ומוצאה מבתי הרבנים בטולודו ובברצולנה ובמונטפשיור״ הנה כן שני החכמים הנוצרים האלה מייחסים לנו את ההשכלה האייראפית, וחושבים את כל העמים המשכילים — ליהודים. אולם יתרה יעשו האנגלים המתיחשים על עשרת השבטים, לא די להם התיחשות הדעות והזדווגות עילאה של שכלים נבדלים כשיטת רענאן ופרוטץ, כי משתוקקים הם גם לקרבת בשרים, לחוכיח שהם הם בני הגולה לחלח וחבור. בעלי החברה הזאת לפי הודעת מכ״ע האנגלי Jew. orl נאספו ביסים האלה להתיק סוד בעניניהם, ולפי הדין והחשבון שעלה כעת בידם, נראה כי נוספו להם חברים לא לבד באנגליא כי גם באפריקא הדרומית, „והלאומיים האמתים אנגלאי ישראלים האלה מדפיסים ספרים וחוברות ומפיצים אותם בין העם, לחבב על העם את הדעה כי אצילי בני ישראל המה ומה יענה „דזאהן בורל״ בן עשרת השבטים בקראו בכ״ע „טהיימס״ את המספד שמה״ע קושר לחיהודי לאסקער בסגנון : בכו להולך מפאת אשר לאסקער עזב לפי שעה את ארצו והלך לאמעריקא להתארח שם בבית אחיו משך המשה חדשים, ללמוד לדע את דרכי הארץ, והטהיימס רואה בזה פירוד לעד וסתלונן על אשכנז שלא נתנה לאיש התהלה ההוא לעמוד במקום גדולים כפי ערכו, יען אשר הוא יהודי, הלא ישומו וישרקו על זה המתיחשים על עשרת השבטים בשמעם כי איש כורם מעם גולה לאמעריקא לא בפשע אתר רק בעבור יהדותו, אבן אין יסוד לדבר הזה, שגגה יצאה הפעם מלפני השליט הששי משליטי תבל, הטהייס, וגם מלפני כ״ע יודישע פרעססע שיצאה להנקם ממנו נקם ושלם בפזמון הזה: אילו גתן לאסקער את כחו לישראל, כי עתה לא השלך כנצר נתעב, כי עתה הורם ונשא על כפים בין כל אחיו בני דתו, אבל הוא נתן כחו לעם אשכנז ולאריי מולדתו, על כן בא קצו. בימי הוסד סניף לחברת כל ישראל חברים בברלין, בקשו היהודים את לאסקער להיות לראשם החברה, אך הוא מאן בזה, ונתן טעם לדבר שבהיותו מוכתר בביטוסו בבית הנבחרים, לא יוכל לשמש ג״כ בכהונת ראש חברה עברית, עתה נוכח לדעת כי בדי ריק יגע להיטיב לאשכנז, האשכנזים לא יכירו לו טובה, והיהודים לא ידעוהו, ונשאר קר מכאן וקרת מכאן. אולם נקוה כא עתה יפקח לאסקער את עיניו לראות נכוחה ולהדבק בעמו. כן ירגז ויקוה מכ״ע יודישע פרעססע״, והנה כמבואר למעלה אין מקום לכל ההשקפה הזאת, ולאסקער כבחו אז כן כחו עתה באשכנז, אבל לו יהי כן כאשר שערו, האין זה מוסר הבלים, והיש טעם בדרר שט״ע לישראל מוציא לבית הסקילה את לאסקער ושמח בתקלתו? לא נכון הדבר, אשר יאמרו כי לאסקער רחוק מישראל, בימי השערוריות נגד היהודים ברומעניא יצא במערכות הפארלאמענט ודרש בזקה מאת ממשלת אשכנז להתערב בדבר לטובת היהודים, וגם בשנה העברה היה בסוד חכמים ואנשי מעשה בברלין אשר ערכו מחאה נגד הפרעות, ומה שלא קבל את המשרה להיות לראש למחלקת חכי״ח בברלין, הוא מפני שלא הרגיש א״ע ראוי לזה, ומפני שהפראפעססאר לאצארוס הוא איש אשר עטרת נשיא העדה ההיא הולמתו ביתר שאת—ומה עוה לאסקער בעיני המוכיח, באשר נתן את כחו וכשרונו לאשכנז? לו על פי הוכית הזה יתנהג סדר העולם כי עתה החובה מוטלת על לאסקער להיות לגבאי של חברה קדישא באינאווראצלאוו או בקאטאוויטץ, ועל המיניסטער הצרפתי דוד ריינאל להיות לפרנם ודש בבארדא, כהגה וכהנה — אבל כל בעלי דעה יבינו, כי מוטב לנו שיתנוססו לאסקער וריינאל לתהלה ולתפארת ע״י כשרונם ופעולותיהם בעולם הכללי משיהיו כלואים ראשם ורובם בד׳ אמות שלנו. הן אמנם הלאסקערים והריינאלים אינם עוסקים בצרכי צבורנו, אבל פעולותים הלא הן חכמתנו ובינתנו לעיני העמים, הן כעשן לעיני צוררינו וכמופת י וקיים על כח השכלת ישראל, ודי לנו בעבור זה לכבד אנשים כאלה, ולא להוציאם בקולר באותה שעה שצוררינו מתגוללים ומתנפלים עליהם! אכן היו בינינו מעולם וישנם עוד היום אנשים נשגבים אשר שמשו בשתי כהונות, ותאומים היו פעליהם, כן לתפארת ארץ מולדתם וכן לתפארת עמם, ובדבר הזה לא ישוה לאסקער אל כרמיה, כי לא כל האנשים שוים יש איש רב פעלים אשר מצודתו פרוסה על כל המקצועות, ויש איש אר במקצוע אחד תתכנס כל פעולתו וכזה הוא משפט לאסקער, וע״כ לא הרחיב את גבול פעולתו מן הפארלאמענט האשכנזי וחוצה, אף כי באמת ידיו ולבו אמונה לישראל, ובמקום גדולתו שם ענותנותו להמנות כחבר בחברת „אהבת ציון״ בברעסלא— ולמה להם להמוכיחים להטיף מוסר כזה אשר ינעם מאד להאנטיסעמיטים ופעול לא יפעל מאומה? עד שיוכיחו את לאסקער, טוב כי יוכיתו וירריו את בני עדתם וצדקה תהיה להם. מכה״ע האשכנזים מספרים כדבר הזה, מעשה באכסנאי ואושפיזו: לעיר את מערי אשכנז בא יהודי יליד פרס הלך עני ודל, ויסר לבית מלון איש יהודי אשר שמו העיד כי מבני לוי הוא, וילן שם היהודי העני, ויהי בבקר וילבש את טליתו וישם על ראשו ועל ידו את תפלין לעבוד עבודה שבלב, וירא בעה״ב וילפת, כי לא נסה לראות כאלה, ויחרד על העני חרדה גדולה לצאת מן הבית, והאורח האומלל נפעם והשתומם ולא מלא אחריו, ויבהל בעה״ב שסה את השוטרים, ויקחו את האיש היחודי בטליתו ותפליו ויושיבוהו בבית האסורים, ויעצרוחו שם ימים מספר ולא הועילו כל תשובותיו אשר הצטדק לאמר : את האלהים אני ירא ולו התפללתי כדת בטו״ת. בעה״ב לא האמין לו כי לא ראה כזאת מעודו, והתפלין הבהילוחו, ואולי דמה כי בתים של דינאמיט המה — והנה בלבנו מתעוררת השאלה הלא זה מנחם בן אליהו ס״ט הפרסי וארטהור לעווי האשכנזי אנשים אחים המה, ומדוע לא הכיר איש את אחיו ? יענו נא ע״ז „הלאומיים״ המסלסלים את הרעיון הלאומי לבדו והמבטלים מפניו את כל היהדות, לפי שיטתם בדין הוא שבן אליהו הפרסי לעווי האשכנזי יתעלסו באהבים — אבל רעיונות כאלה יכולים להתקיים רק בכה וכמה מוחות מבולבלים ולא בעולם המעשה במקום אשר פסרה התורה ונסתמו מעיינות היהדות שם, אוה לאומית לא תקום ולא תהיה, ובעבור העדר כח הדת רחוק היהודי הפרסי באמת כרחוק מזרח סמערב מאת היהודי האשכנזי, כמו שרחוק ממחנה ישראל איש ישראל אחד בוויען אשר על אדותו לפי הודעת סבה״ע היתה השאלה הזאת : האיש הזה נשא אשה נוצרית, ובנשואי תערובות כאלה פוסקים על מולדתם אשר יולידו, להכניסם לדת היהודית או הנוצרית, או יחצו את הילדים, ויהי בפעם הזאת נאות הבעל לאשתו לקבל עליו כי לא לו יהיה הזרע, ויולידו בנים ובנות ויכניסום לרת הנוצרית ואחרי עבור איזה שנים מאסה האשה בדתה ויצאה מכלל הנוצרים והודיעה בגלוי שמהיום והלאה תהיה חסרת-דת (קאנ- פעססיאנסלאז) ונתנה רשות לבעלה ליהד את הילדים, ויבוא האיש אל הרב ויבקש סאתו לכתוב את הילדים בכתב ישראל כו שהם, והרב מאן לקבל את בני התערובות ולא רצה את בקשת אביהם, והסבסוך הזה עתיד לבוא לפני משפט השופטים מה ראה היהודי להתעקש שבני אשתו הנוצרית יתיהדו ? בתחלה חשב כי היטב יוטיב להילדים אם יצמידם אל הדת הנוצרית, ואהרי אשר בני אם נוצרית המה ונוצרים יהיו, ארי כל אלה הלא במטוחים הם מפחד כזיקים ומשטינים, כן חשב בתחלה, אולם אחרי כן שמע מעשה שקרה בהאללע, וחזר בו ויאמר אשובה נא אל עמי ואל דת אבותי, כי גם התטורה לא לעזר ולא להועיל. בעיר האללע, לפי הודעת מכ״ע איזר' וואכעעשריפט, פרצה מריבה בין שני תלמידים ותיקים בבית מדרש המדעים, שניהם אנשים נוצרים ולידי ברעסלא ממרום עם הארץ, אבותיהם הם נושאי משרה נשואי פנים במדינה ומשפחתם רמת היחש, ויהי ראשית המדון ביניהם כי הכלים איש את רעהו, באבור לו כי אבי אמו היה אים יהודי ואם כן דם בני שם נוזל בעורקיו נהנעלב התעורר עד מאד ותבע את רעהו למלחמת דועלל, וסוף הדועלל היה רצח נפש הנעלב, מפני שנמצא בדמו חלק בני שם בנותן טעם לפגם; ואם כן אם היהדות היא דבר שאין לו תקנה, למה יתמלאו עלינו בארצות שונות מיסיאנערים שונים לאסוף אליהם את נדחינו כה״ע .Jew. Cro מודיע, כי היעזואיטים אשר גורשו מצרפת מצאו מקלט להם בארץ גאליציא, ובארץ הזאת החלו לגור בחרמם יהודים קלי דעת וגם ילדים מכל הבא בידם, הנשמע גלגול מחילות כזה מצרפת לגאליציא, לצוד ציד נפשות ולפלח אל הסיר. גלגול רחוק כזה נתגלגלו האשכנזים מאשכנז לדאברודשא מעבר, נחר הדאנוי ומדאברודשא לארץ ישראל כבר הזכרנו באחד המאמרים הקודמים, כי קצה נפש האשכנזים בדאברודשא, מפני ממשלת הרומענים המושלים בארץ מימי המלחמה האחרונה שנלחמה רוסיא בתוגרמא, הפעם הודיע ט״ע „וועלטפאסט״ דברים ברורים בענין זה, ומדמה את מצב האשכנזים בדאברודשא למצב היהודים ברומעניא, והולך ומונה חוקים ומשפטים רבים הדומים לאלה כמו לאלה, ומפני התלאה הזאת נטל על האשכנזים לעזוב את הארץ וללכת משם לארץ כנען להסתפח על אחיהם הווירטעמבערנגים, וטוב להם הסולטאן ופחותיו מן קארל מבית האהענצאללערן היושב על כסא רומעניא, והירא לעמוד לימין האשכנזים פן יאמרו עליו הרומענים „הלאומיים״ כי לא רומעני חוא ורק אשכנזי וע״כ אין לו חלק ונהלה עמם. ואם כן הוא בבני עם ביסמארק, מה רע ומר מהם חלק עם לא עז בני ישראל יושבי ארץ רומעניא. טוב אפוא ונכבד הדבר אשר הם עושים, לפלם נתיב לאנשים היודעים בטיב עבודת האדמה לצאת לא״י המפעל הגדול הזה יכון רק אם יעשוהו לאט לאט בסדרים נכונים, ולא ישאו את הבצק טרם יחמץ, כי אין סומכין על הגס, וענינים כאלה יצלחו רק בחעשותם בחשבון ובהגיון ולא בדמיון ובהתלהבות. שני מכ״ע הווינים „פרעססע" „ונייע פרייע פרעססע" מספרים והובא גם במכ״ע „דזוז אוארלד״. כי רוב אחב״י יוצאי רומעניא סובלים תלאה ומחסור באה״ק, יען מפני קלות דעתם נתעו להאמין לדברי יועציהם בעלי הדמיון הגלהבים, אשר קראו אליהם יום יום: פנו וסעו לכם עלו ורשו את ארץ אבותיכם — וילכו במכ״ע . roh . נדפס מאמר מאת אלבערט גאלדשמידט, המתאר מצב שתי קולוניות אשר בקרבת צפת, ושמותיהן : מירון ומימירון, שתי הקולוניות האלה עומדות וקימות זה שש שנים, ויהודים ספרדים ומסאראקקאנים י(שבים שם ומתפרנסים בצמצום, ואילו היה את לב נדיבי ישראל לתמכם במשען כסף. אזי רמה קרן הקולוניות חקטנות ההן המפרנסות עשרה בתי אבות מישראל, במכ״ע הנ״ל נדפם ג״כ קול קורא מאת „איש יהודה״ מלאנדאן, הקורא לעזרת הקורוניסטים בעלי הקולוניא „פתח תקוה׳. גם אנשי ישוב אלה לא חדשים מקרוב באו, אך זה כביר מאסו בלחם הקלוקל פרי החלוקה ויאחזו בעבודת האדמה, והנה גם הם לא יוכלו לבדם מצוא הית ידם מבלי עזר ומשען. לו השכילו חובבי אה״ק לתבוך בתחלה בידי היושבים שם, והיודעים את הארץ ואת לשונה ומדותיה ורגילים באוירה שיעסקו המה בישוב הארץ עד שיגיע הדבר למדרגה טובה, אזי היה יסוד איתן וחזק להענין הגדול היקר לנפש כולנו, אבל המה הסכילו לעשות בעוררם לצאת שם אנשים אשר לא ידעו את הארץ ההיא ולא את עבודת האדמה, וע״כ — לפי הודעת מכ״ע איזראעליט רבו שם סרסורים רמאים המוליכים שולל את כל הבא שמה, גוזי צאן אלה מרבים תלאה ומצוקה ופרעות ומדגים והשתתת הכדות, והאם לא נקל היה לראות מראש את המכשלה הזאת, ולהזהיר לבל ילכו שם אנשים שאינם בדוקים ומנוסים בעשרה נסיונת, אנשים שאינם אברים שלמים במלאבתם ובריאים בגופם ושלמים בממונם? יציאות אוכלוסין לא״י היא לפוקה. ולמכשול לכל ענין הישוב, טלטלה גבר בזאת תוכל למצוא חן רק בעיני— איסטאצצי הצורר הזה השמיע דעתו עוד הפעם בענין ישוב א״י, וזה הדבר: הפראפעססאר היהודי וואמבערי היודע את ארצות המזרח על בוריין מאין כמוהי, קרא זה מקרוב בקהל עם מאמר נבבד ע״ד א״י, ועל פי ידיעתו הברורה והנכונה שהוא יודע את הארץ ואת עמה ואת ממשלתה, פסק והחליט, כי כל עוד אשר לא תקבע תוגרמא תיקונים וסדרים דשים, לא תוכל הקולוניזאציאן להתקיים שם, ובעבור זה תבע וואמבערי את ממשלת אייראפא להעלות על הפרק את שאלת א״י יחד עם שאלת ארם, הדבר הזה לא מצא חן בעיני איסטאצצי, ויצא נגד זה במאמרו לאמר : אנחנו האונגארים לא נובל לחכות עד פתרון שאלת א״י בדרך המדיני, נכונים אנחנו לשלוח את עש ש . שנשע היחודים בשמהה לאר אבותיהם על כן ימהרו נא לצאת שמחאשיל באייראפא מקומם. הצעה הזאת נאה היא מאד לאנטיסעמיט. עוד דבר לנו על אדות האנטיסעמיטיזמוס: הנח מפאת אשר בימים האלה ימלאו ארבע מאות שנה מאז נולד אבי הדת הפראטעסטאנטית מארטין לוטהער, ועתידה אשכנז לחונ את החג הזה בהוד והדר, על כן פרצה מריבה בין רועי אנטיסע- מיטיזמום ובין רועי פילאסעמיטיזמום (אהבת ישראל) על אדות לוטהער, האנטיסעמיטים חושבים אותו לאנטיסעמיט, ומורים בו פנים לשיטתם, ומוכיחים כי שלשלת גדולה יצאה ממנו והיא השנאה לישראל, ולנגדם אוהבי ישראל מתפעלים ומתרנגשים על הדבר הזה, ולא יוכלו לראות במנוחה כבלע האנטיסעמיטים את לוטהער, ע״כ הם חוקרים ודורשים וטוחנים הרים בסברא ומשתדלים להביא ראיות כי לוטהער היה אוהב ישראל, והמלחמה כבדה בין בעלי הריב, ושטעקקער מרעיש עולם בדרשות ובמאמרים כגחלי רתמים במכ״ע „אללג׳ עוואנגעליש-לוטהערישע קירכענצייטונג״, ויקצוף וירגז ואין נתה, מפני אשר החיבו היהודים אוהביהם עז בנפשם לקנות לעצמם את לוטהער— ע״כ מפני דרכי שלום, הננו פוטרים את האשכנזים מלוטהער, ואם ירצו נתן להם שטר כתוב ותום שידינו מסולקות הימנו ואין לנו חלק בו, והננו מניחים אותו להאנטיסעמיטים לעשות בו כל מה שלבם חפץ. האם לא הצחוק הוא להשוב לאוהב ישראל איש אשר מרגלא בפומיה היו פתגמים כאלה: „דער יודע האט דען טוופעל אים לייבע״ „יעדער יוד איסט פערראטהער׳ ועוד רמונים כאלה שהם מיני מתיקה לצוררינו? ארץ מאדאגאסקער לעת הזאת אשר האי מאדאגאסקער הוא סלע המחלוקת בין ממשלות צרפת ואנגליא, ואניות צרפת החונות על הים הורידו את צבאות מלחמתן להבקיע לתוך הארץ פנימה, לא לטותר יהיה להעריך לפני הקורא דברים אחדים מן תולדות הארץ הזאת, תכונת יושביה ומנהגי חייהם, אשר דרש זה מקרוב אחד החוקרים בגלילות הארץ באספת חכמים ידועים בברלין. החוקר הזה היה אחד מן ההרים את הארץ בשנים שעברו, ומשך שבע שנים התגורר על האי מאדאגאסקער ולמד דרכי חייהם ומנהגיהם, תכונת רוחם וסדרי המלוכה ע״י המלכה המושלת שמה, ויספר לפני ברת החכמים את כל אשר ידע וראה בעיניו משך ימי שבתו שמה. לפי דבריו ממשלת המלכה בארץ איננה על כל פני האי ההוא, רק על חלק נושב ממנו הנקרא בשם „האווע״, ואף כי שערי הארץ פתוחים לפני כל הבאים שמה מארצות אייראפא, בכל זאת לא הגיעו לדעת ממנה רק הערים והמקומות הקרובים אל הגבול, ואולם פנימית הארץ עוד לא נודעו, באפס דרכים וארהות סלולות לבוא בתוכה, והיא עדנה סגורה לפנינו, עד שגם מספר תושביה לא נוכל לדעת על נכון. וכפי הנראה גם חפץ הממשלה הוא לשמור פנימית המדינה מפני אנשי אייראפא הבאים שמה, לבל יטמאו אותה בהשכלת אויראפא ונימוסיה, — האדמה היא טובה ופוריה, ויושביה בלתי נבדלים הרבה בתואר גופם מאנשי אייראפא, כי משחר פניהם הוא רק כשזופי השמש לא יותר, וגם בין הנשים יש אשר רות הן שפוכה עליהם. בדרכי חייהם הם דלים, משכנותיהם באהלים קטנים אשר אין בתוכם רק כלי בית פשוטים היותר נחוצים רוב מאכליהם הא אורז ולפעמים גם בשר בהמה ועוף, בתכונת רוחם הם אנשי מרמה דוברי שקר בפיהם, עד כי השקר נחשב בעיניהם למעלה טובה ומושכלת, והאשה תלמד את בנה לדבר שקר כי תדברנה כל היום עמהם דברים הרבה אשר אין להם שחר, וגם המלכה היא אחת מן הנשים דברניות אשר לא תדע גבול למדברותיה: ואנשי עירי ספרו לי אז, כי פעם אחת נשאה מדברותיה אל העם ונמשכו דבריה כל היום יושבי הארץ בכלל יחלקו לג׳ מפלגות שונות הראשונים הם האצילום חורי הארץ, ואחריהם האזרחים השולחים במסחר ידיהם או במלאכות שונות המסחר הוא עומד במעלה נכבדה בעיניהם, והמטבעות העוברים לסוחר באנשי המדינה, הן מטבע אחת צרפתית של זהב מן מחיר 5 פראנק, אותה יחתכו לחתיכות קטנות אשר יתחלקו עי״ז למטבעות קטנות בחירן לכל מקנה וקנין. ואולם המפלגה האחרונה בדלת העם הם העבדים אשר קנין עולם הסה לאדוניהם, כי יוכלו למכרם מכרת עבד או ישכירום לאחרים לכל מלאכה ועבודה, אבל בכל זאת לא יכבידו עולם עליהם ולא ירדו בהם בפרך, י העבד יחשב בעיניהם כאחד מבני הבית במשפחה. אמונתם היא דת הנוצרית אשר האנגלים המסיתים הביאו אותם תחת כנפיה במשך הזמן, אבל עוד לא הכתה שורש בלבבם להיות גוצרים נאמנים לדתם יתכבדו בחברת אנשי אייראפא, ואף כי הדת הנוצרית אסרה עליהם להרבות להם נשים, לא ישימו לב לשמור את החוקה האת תמיד, והמלכה עצמה היא להם לעינים ללכת בדירך הוקי הארץ כמנהג אבותיהם מאז ומקדם, וברצונה להיות לאיש תבחר לה אחד משרי המיניסטערים אשד לה להנשא לו, וגם אם בעל אשה ובנים הוא, אין לאשתו עוד זכות ומשפט עליו. רק תגרש מבעלה ויצאה והיתה לאיש אחר עם ילדיה — חיל הצבא אשר לה בארצה הם בני אספסוף וערב רב לא תואר ולא הדר להם חוק ושכר קצוב מאת המלכה אין להם, וכלי נשכם הם ישנים אשר יביאו כוחרי אייראפא מכלי הנשק שנפסלו מעבודתם, בבגדיהם ולבושיהם אשר ישאו עליהם הם מעוררים זשחוק בעיני כל איש אייראפא להיותם כולם בגדים מינים וצבעים שונים המובאים שמה מסוחרי בגדים ישנים מאייראפא שר הצבא האחד יתהדר בבגד ישן אשר מלפנים היה בגד לאיש המשחק על הבמה (טעאטער) והשני בבגדי אחד מהשוטרים האנגליים וכדומה, ואשר אין לו לבושי מכלול כאלה, הוא הולך יחף וכתנתו יורדת על המכנסים כיתר אנשי הצבא, וגם השרים ופקידי הממלכה אין להם שכר קצוב מאוצר המלכה ומאין יקחו להם לחם חוקם אין יודע; ואם יקרה כי יחטא איש מהם נגד דתי המלכה, הנה רק המות יהיה מנת גורלו, אבל אז תחרץ הלכה את משפטו בדרך כבוד מוזר מאד, כי תשלח אליו את ציריה לפני יום הנועד לפקדהו בשלום בשם המלכה ולהגיד לו כי יבוא ביום מחר באספת הקהל, באשר המלכה תחפוץ ביכרו, לכבדהו נגד כל העם להראות כי מעשיו הפיקו רצון ממנה סן הדברים האלה ידע האומלל כי נהתם גזר דינו וביום מחר כאשר יבוא בקהל העם יגישו לו כוס מלא מסך לשתות לכבוד המלבה, ומבלי להתאונן על מר המות ימצה ישתה את כום התרעלה וימות בעונו. כל ימי שבתי שמה לא ראיתי את המלכה הטושלת שמה, רק במקרה פעם אחת, ואז הופיעה הדורה בלבושה החדש אשר לקתה מידי סוחרי בגדים אייראפים כפי המאדע, אך לא לבשה אותו כראוי, כי לא ידעה מה לפנים ומה לאחור ותהי לשחוק בעיני — סדה אחת טובה ונכבדה למאד אשר בה יוכלו להתפאר יושבי הארץ ההיא נגד כל עמי אייראפא, היא דת „הכנסת אורחים״ הגדולה בסאד אצלם, כל איש נכרי הבא סארץ רהוקה אליהם, יקרבוהו ויקבלוהו בסבר פנים יפות יאבילוהו וישקוהו מכל טוב כאורח נכבד, והוא קרוא לבוא עמהם כל פעם בחברתם ולשיש עמהם משוש ביום חגם. בסוף דבריו יאמר החוקר הנ״ל, כי לפי דעתו יבבד מאד על הצרפתים להכניע את יושבי הארץ ההיא תחתם, ולתקוע להם יתד נאמן על אדמת מאדאגאסקער אשר לא יט עוד, מכשולים ותתתים רבים נכונים להם תמיד להבקיע לפנימית הארץ, ולהסב אליהם לבב העם הזה אשר עודגו במצב שפל מאד קארען. ערב שבועות תרמ״נ. נודה לה׳ חסדו בתוך קהל ועדה ונפלאותיו לבני אדם העושים צדקה והסד ועוזרים לאחיהם בצר להם, לפני שמש ינון שכם הטוב וכבוד תפארתם לדור דור, כמלאך מליץ אחד בשם כל העדה אבא הפעם להגיד לאדם ישרו, טוב לבבו ודוב צדקתו עם עדת קארעץ, לאיש רב פעלים גומל וב וחסד עם הבריות, ה״ה הגביר הנכבד יליד קארעץ מהור״ר אברהם בראנ- שטיין נ״י תושב בעיר ווארשא, בעד זכרונו והשתתפו לכל דבר מצוה ודקה בעירגו, טרם קראנוהו והוא עונה, מן המצר נקראהו והוא עונה במלוא ידו הרחבה והפתוחה בת שעשו גדר אבנים לבית מועד לכל חי שלח נדבתו שלש מאות רו״כ; אחר השריפה שהיתה בשנת תרמ״א נדב בשביל האומללים חמש מאות רו״כ; בעת בנין ביהכ״ג במקום הגשרף שלח לנו עזרתו בקודש סך מאה רו״כ; וכעת על בנין בית החולים ג״כ זכרנו ושלח נדבת לבו הטהזר סך מאה רו״כ הטוב לכל ישלם לו כפעלו הטוב כפלי כפלים, צדקתו תעמוד לעד וישלח ברכה והצלחה בכל מעשי ידיו, וברכות הנאנחים יבואו על ראש נדיב לב וכל בני ביתו. אמן! אגב הנני להעיר עוד על ענין אחד הכי נכבד שנחוץ מאד לתקן בעדתנו, וכל איש נבון ואוהב עמו באמת לא יוכל לעמוד בקארעץ אין כעת שום תלמוד-תורח אובית חנוך ומלאכה, ובגלל זאת בני העניים הולכים בטל כל היום בלי שום חנוך ועבודה ועושים כל מה שלבם חפץ בלי מורה ומנהל; ומי חכם עיניו בראשו ולא יראה אחרית דבר אשר יוכל לצמוח מזה? ואל מי קול דכי אחינו האומללים צועקים לעזרה, אם לא אל ראשי ונכבדי עיר ועיר אשר עליהם החוב מוטל לעשות מה שביכלתם לטובת הכלל? כי בכבוד הכלל כבוד יהיה גם לכל אחד מאתנו, וחלילה להפך... תקותנו הזקה בהנדיב המפורסם הזה, אשר פזר בחורף העבר הון רב בשביל בני עניים הלומדים בבית ספר אחד בווארשא כי גם צעקת בני העניים בעיר מולדתו קארעץ תמצא מקום בלבו הטהור ויעשה התחלה טובה בדבר טוב הנוגע לכבוד כלל ישראל, וע״י אנשי חיל ונדיבי לב, כמוהו ירבו בישראל ובהם נתפאר, ירומם קרננו ושלום יהיו לנו שלום מבית ושלום מחוץ. אוסיף ברכתי גם אני המכבדו כערכו הרם ומברכו בכל טוב. נחמיה הערשינהארן רב בקארעץ והגליל אזערקאוו. א״ה שבועות, בעירנו היה גר איש עשיר בן טובים, שמו „איטשע ליבינסקי ותמת עלוו אשתו, וימכור את נחלתו וכל אשר לו ונסע ספה עם בניו ובנותיו הקטנים לגור בעיר לאדז, ובחיזתו בלאדז לקח את כל רכושו בידו ויברח בלילה עם אכה העבריה אשר לו, ויעזוב את בניו ובנותיו הקטנים אשר הם תשע במספר באין משען ומשענה. אומרים כי באשר פה אין כבודו לדור עסה, וע״כ מהראוי הוא להודיע הדבר בהצפירה, למען ידע הרב בלאנדאן ולא יתן להם חו״ק עד אשר יפריש מהונו עבור בניו ובנותיו הקטנים, בני עורב אשר יקראו טוביה לאנדהויז העזובים כיתומים באין מרחם עליהם. כמעט לא יאומן מעשה אכזריות כזאת על איש מאב״י אשר יקראוהו עוד בשם בן טובים, לולא בא המקרה הזה במ״ע האשכנזי היוצא בעיר לאדז במאסר מיוחד נקוב בשם „דער ראבישע פאטער). ירושלים, כ״ה אייר תרמ״ג כבוד הרב מו״ל הצפירה שלום וברכה גם לעדת ישראל יושבת ירושלים היה יום בשורה יום השמועה כי ניתן כתר מלכות בראש הקיסר האדיר אלכסגדר השלישי יר״ה. ומיד בהגיע הבשורה מאת השר וואסילי פעדא- ראוו קוזעווניקאוו. קונסל לממשלת רוסיה אשר בירושלם להרבנים הג׳ ר׳ מאיר פאניזיל ור׳ שמואל סלאנט נ״י צוו לפבד הלילה ההוא באודים וסביב לנזר בית הכנסת הגדולה בית יעקב ממעל לגבו הגבוה והנהדר בקדש, ובו ביום שהלכו כל גדולי העיר מכל הממשלות שבירושלים לבית הקונסל חרוסי להראותו אותות שמחתם הלכו גם גדולי עמנו. הה׳ שני הרבנים הגדולים הג״ז ועמהם מגדולי חכמי ירושלם. והקונסל קבלם בכבוד והדר וקבלם בפני רצון והדוה. והמה ברכו את הקיסר האדיר ואת אשתו הקסרית ובנם יורש העצר יר״ה, ואף הוא והגלוים אל משמרתו ענו אסן. חדשות שונות כבר בארנו בשעבר מן ההמצאה החדשה שהמציאו הא- מערקאנים במסילת הברזל, לעשות אופני העגלות מן נייר מוקשה (פאפיר מאשעע) (עיין הצפירה ש״ע 27 ), עתה הודיעו מא- מעריקא שכבר התחילו לעשות גם הפסין שעליהם ירוצו העגלות ג״כ של נייר מוקשה, וכבר תלכנה העגלות על פסי נייר כאלה על מסילת הברזל ההולכת בין שיקאגא ואהיא, והנסיון יעיד על טובם וערכם כי לא נופלים המה בחזקם מן פסי הברזל, ועוד יתרון להם במה שהם בלתי נפסדים ככ במהרה במו פסי הברזל, והם נקלים במחירם מאד כי מקחם לא יעלה יותר רק כדי שליש מהמחיר של פסי הברזל, וכבר הביאו באניה כמות גדולה מן הפסין ההם ללאנדאן להניחם על מסילת הברזל במקום אחד בכדי לשפוט על ערכם, ההמצאה החדשה הזאת הביאה מורך בלבב הפאבריקאנטען הגדולים אשר באייראפא העוסקים בתקון פסי ברזל ההם ואשר מסחרם עולה לכמה מיליאנען פה לעירנו ווארשא הביאו זה מקרוב אניה קטנה לשוטט על נהר הווייכסיל, ג״כ עשויה מנייר מוקשה, והיא יותר טובה משל עצים מלבד קלותה, באשר היא כולה מגולם אחד בלי חבור מחלקים דבוקים זה לזה, וע״כ היא בטוחה מכל סדק ונקב בלתי נכר. וחרבנים בקשוהו במכתב לבא גם הוא אל בית כנסת ישראל לשמוע ביום ההוא אל הרנה ואל התפלה בעד שלום חקיסר ומשפחתו וממשלתו, ויענם כי ביום ההוא הוא טרוד לקבלת פני הבאים אל ביתו, והיה זה ביום מחר, ויהי כן וביום אתמול אחרי הוכנו כל ההכנות הדרושות בבית הכנסת בית יעקב בכל פאר והדר, וקהל גדול באו בו. חוסי בצל כל ממשלות תבל, ורבני הספרדים והאשכנזים בראשם. והנה באו משנה הקונסל ומתורגמנו בשם הקונסל, וארבעה סריסיו עם גולות הכסף שבראש מטיהם צועדים לפניהם. אל תוך בית הבנסת המלאה מהמון אנשים קרואים אל הבית. ונרות רבות דולקות מפארות את הבית הגדול והמפואר בגדלו ובגובהו ובכל כבוד תפארתו, ובבואם השמיע הש״ץ קולו עם להקת משורריו ובברבת הנותן תשועה ברך את הקיסר, אלכסנדר השלישי ואת הקסרית אלכסנדרא, ואת בנם הנסיך הגדול ניקאלאיי, ובברכת הנותן תשועה השנית ברך את הוד מלכות השולטן עבד אל חמיד יר"ה, ואת פחת העיר ראיף פאשא יר״ה, ואת כל שרי הפמשלה, והרב הגאון ר׳ שמואל סלאנט נ״י קם ויעמוד על י רגליו ובשם כל קהל ישראל יושבי ירושלם, התפלל לה׳ בנופח התפלה שנסדרה בו ביום לכבוד שימת הכתר, וכל העם ענו אמן ביראה, ושני יועצי הקונסל לקחו בידיהם, גליוני נוסח התפלה הרוממה הזאת, והיא רצופה גם בזה לעיני המו״ל. יוסף ריבלין הודעה אתכבד בזה להודיע שכל יודעי ומכירי איך שהפאבריק שלי מפאפיראסין ביכליך אשר עד כה זה כעשר שנים היתה הפירמע א׳ זאטערמאן עט מ׳ קוראטאוו, ועתה מן דען 1 מאיי הרחקתי את שותפו מאתי ונשארתי ת״ל בעצמי בהפאבריק הנ״ל, באותו מקום אשר היה מקדם ברחוב נאלעווקי תחת נומר 25 בחצר הגביר טאקאר ואבקש מאת חקונים הקרובים והרחוקים לפנות אלי באשר יצטרבו ואסוה שישבעו רצון ממני, ובעוד חדש ימים אקוה שיהיה לי סארטין חדשים ממש כמו ווינער נאטאראל .aerman. arschau Naleki 25 . אדרעסע כנודע לכל יודעי ומכירי מאז אשר אנכי הייתי המוציא והמביא והעיקר לתכלית הפאבריק שלי מפאפיראססין ביכליד, אשר היה לי יחד עד כה עם א׳ זאטערמאן ברחוב נאלעוזקי, וכעת הנני להודיע כי למען הפיק רצון הקונים אשר לא היה לרצונם לרדת במקום מדרון ורפש הייתי מוכרח לעזבו, וכעת הפאבריק שלי בדירות מרווחים ברחוב נאלעווקי בחצר הגביר ד׳ לייזר ווים 12 ותקותי חזקה כי בזה! אמלא רצונם, ע״כ אבקש מאת כבוד הקונים הקרובים והרחוקים לפנות אלי בעת אשר יצטרכו, ובעזר ה׳ אמלא כל מבקשתם בסח רה טובה כמו ווינער מש, ובשאר פרטים . MI. rato arscha, Naleki 12 אדרעססע שלי זה כששה ירחים עזבני בעלי יצחק משה פידעלזייד מווארשא, אותותיו : גבה הקומה, שנותיו כבן עשרים, שערות ראשו גבות עיניו וזקנו אשר התחיל לצמוח, שחורות, עיניו מעט כהות (קורצזיכטינ). אנא אחב״י רב״ר חוסו נא עלי ועל בתי לאה תתי׳, לדבר על לבו במקום שתוא שישוב לביתו ויסלח לו נם ישיבו לו כל ההצאיה אשר הוציא בנסיעתו נאום האשה נעמי פידעלזיד בתר׳ ראובן יוסף קאהן מווישענראד (פאלצקער גובערניע) אדרעססע כשמי שש שנים חלפו, מאז יצא אישי מירושלים לדרוש ברופאים לעיניו אשר עמדו מראות, ועודהיום עקבותיו לא נודעו, ואותי עזב עם בתי היקרה, ברעב וחוסר כל באין חונן ומרחם, אנא אחים יקרים! כי אשר ראהו או ידעו או שמע ממנו בחסדו יודיעני על אדרעס הרב הגאון מוהר״ר משת נחמיה כהניו ג״, רם בישיבת עץ ההיים בירושלים תוב״ב, ואלה הם סמניו: שמור׳ יעקב בן ר׳ יצחק חעשין, ובן שלשה ושלשים שנה הוא היום, קומתו נגבוה, זקנו קטן, ושערותיו צהיבות מעט, ועיניו כהות, לפי הנשמע היה בשנה העברה קודם חהפ״ס בעיר הזראדנא דברי הנעצבת נעחא בת ה״ר יצחק יעקב סופר כנים דברי העלובה הזאת, כל היודע ממנו, יהי נא חסדו להודיע על שמי נאום משה נחמיה כהניו ולצדקה תחשב לו. זה ד׳ שבועות נסע מעירינו נאווא-מינסק איש אחד שמו ר׳ „חיים משה נאדיל״ ויעזוב את אשתו וחמשה ילדיה ועקבותיו לא נודעו, ואלה סמניו: נבה הקוימה, שערותיו שחורות, זקנו קטן. כל אשר ימצאהו ימהר להודיע להרב ר׳ יחיאל מיכל בנאוואמינסק פלך וזארשא הודעה עבטע זיידענע שווייצער מיללער-גאזע פיר מיללער, אויך בוימוואללענעם אונד וואללענעס גלאססע, האגדשוה, פוטטער פיר האנדשוה פאבריקאנטען, עמפפעהלט. A. S.achholder Warsha Nalei9 תחבולה לעשות חיל יש לנו למכור תמצית חומץ /80, (עססיג עססענץ) אשר מוכשר להיות ומץ טוב כאשר יערב עם 35 חלקים מים. נגד שלוח 2ש ep Bo Bonae, Bp. ry6. פראנקפורטער עססיג-עסענ אין הארט אונד אין פלאשען, צו בעקאממ ען בייא מ׳ ויסקאטש ווארשא פראנצישקאנער 10 , אם הויזע קאפטאלס שאלות ותשובות לה׳ פייבל בר״י באסס׳ נמצאה עדיין בידנו ומחירה 3 רו״כ לה׳ י״ק וכי בשביל המארקע ששלח יחייב אותנ להושיב לו על שאלותיו אם אין למ הפנאי לזה, לה׳ ה״פ החותם א״ע בר״ת מבלי נדע מי אדרעסא שלנו None Peop as. AEorA S. Coy Bapmaa. S. Sonitmski v Warszawi. 254 פי

|1883-06-27| ש 9ט מכתב עתי 24 ע חדשות יוצא לאוד אחת בשבע, מאת חיים זעליג סלאנימסקי דברי הימים שמחת האשכנזים אשר שמחו לאיד צרפת היתה עד ארגיעה, ששונם נהפך לאבל ותקותם נכזבה, כי את אשר לא פללו ואשר לא נבא לבם הם רואים כעת במלחמות צרפת ובמצבה מבית ומחוץ. זה חודש ימים כל סופרי מכהע המדברים בשם ממשלת אשכנז שואלים ודורשים בהלכות צרפת ומעמיקים חקר בכל עניניה, וכולם פה אחד החליטו את המשפטים האלה כמסטרות נטועים, לאר: במאדאגאסקאר תהיה לצבאות הצרפתים מלחמה כבדה אשר תעביר מן העולם רבבות אנשי צבא ותבלע הון עתק במאד, ועוד יתר עז יהיה למלחמתה בטאנקין, כי בל״ס תצא בינא מגדרה למלחמה על צרפת, כי מוסדות השלום כבר נתקו ביניהם, ובמערכות הדיפלומאטיע כבר נראה ביניהם את הפרץ והפירוד הקודמים תמיד למלחמה גלויה ונוסף על זה עוד לצרפת מוקשים ותתחתים בפנים, אוצר הממשלה הוא ריק ומסובל במשא חובות ולפי החשבון רבו ההוצאות על ההכנסות בתוספת מרובה שלא היתה במוה סאז, ולרגלי כל הדברים האלה התמוטט רוב מנינו ורוב בנינו של המיניסטעריום אשר בראשו עומד פעררי בתור נשיא. כאלה וכאלה חזו לצרפת איצטגניני מכה״ע באשכנז מתוך האספקלריא אשר להם, ועוד הרבו לראות ננעים ופגעים שונים אשר תקצר היריעה מהכילן — והנה לע״ע נשא הרוח את כל החלומות האלה; בנוגע למלחת מאדאגאסקאר כבר הגיעה לממשלת צרפת הודעה ברורה ונכונה מאת ראש המצביא על אניות המלחמה החונות מסביב להאי כי הצליח לבצע את כל מעשהו ותשלם המלחמה כמעט בשלימות גמורה, והנצחון עמד לימינו בכל פנות שפנה. לפי הודעת השר המצביא לא כבדה מאזד המלחמה ההיא, באשר לא כל שבטי העמים יושבי מאדאגאסקאר התקוממו גגד הצרפתים לפרוק את עולם מעל צוארם, רק בני שבט אחד. ההאוואסים התקשרו נגד הצרפתים, ההאוזאסים הם המושלים בארץ, ואולם שאר בני השבטים יושבי מאדאגאסקאר נאמנים הם לצרפת כאז כן עתה, ולא הקיף המרד את כל מאדאגאסקאר מקצה וילחך רק מזה ומזה בפנים הארץ, ולהצרפתים אין חפץ בהערים והמצודות אשר בקרב הארץ, כי חוסן כל יקר אשר למאדאנאס אר יאצר ויחסן רק בערי החוף בקצוי האי, ואת כל הערים האלה לכדה צרפת וכבר נטעה שם את שלטונה, ויקם מסחד מאדא- גאסקאר לצרפת, כי המסחר ימצא רק בערים ההן, ומה בצע להצרפתים לכתת את רגליהם בתוך האי לכבוש שם ערים בצורות אשר אין להם חפץ בהן. בפנים הארץ נמצאת בירת המלוכה טאנאנאריוא והיא עיר חזקה ובצורה ובה חונים כל צבאות המאדאגאססים ושם מקום הממשלה, ולו יחפצו הצרפתים לחדור עד המקום ההוא ולבוא אל עיר הבירה כמבואי עיר מבוקעה, אז יש תקוה להמאדאגאססים להביא את צרפת בסבך מלחסות מכל עבר. אולם שרי צבאות צרפת לא יחדרו שמה ויאמרו די בנצחונם אשר נצחו עד היום, הצרפתים לא שכחו עוד את קורות נאפאלעאן הראשון בהצותו את רוסיא, ומה מר היה אחריתו בעבור אשר מהר לחדור לקרב הארץ המפלה ההיא עודנה עומדת לפני הצרפתים כאזהרה וכהתראה לבל יוסיפו לעשות כזאת, אך היועצים האשכנזים יגבירו ללשונם להוכיח כי בחוץ הדבר לצרפת לחדור במאדאגאסקאר עד בירת המלוכה, וכוונתם הלא היא גלויה וידעה ולמותר נחשוב לבארה, אולם לא כן מכה״ע האנגלים, הנה להם נוגעת לכידת מאדאגאסקאר ע״י הצרפתים עד עצמם ובשרם, ודעת לנבון נקל כי לא לרצון היה נצחון צרפת לפניהם, בכל זאת לא יבחרו לשון ערוסים ולא ידרכו לשונם בעצות נפתלות, אך בפה מלא יודו כי אחרי נצחון צרפת אין עוד מקום לדבר על אדות שאלת מאדאגאסקאר עי הנצחון הזה יצאה השאלה מרשות הדיפלומאטים ונכנסה כולה לעשות ממשלת צרפת לתת לה פתרון כטוב וכישר בעיניה מכ״ע Sandard איננו מאפיל בטליתו לכסות את המעשה שכבר נעשה ואומר בפה מלא, כי כיבוש מאדאנאסקאר ע"י הצרפתים כל את כל מועצות שר החיצון נראנווילל אשר יעץ ואשר הגה לבו ע״ד אדאגאסחיאר, הוא רצה שממשלת אל יה ,ההה יחד עם צרפת במלחמה ההיא, והנה כעת את הנעשה אין להשיב. גם זאת בצדק יעיר „הסטאנדארד׳ לאמר: הנצחון הזה אשר נצחו הצרפתים במאדאגאסקאר בל״ס יתן חשק בלב ממשלת צדפת ללבת מחיל אל חיל, ולהוסיף לנסות את כחה גם. מן הוא והלאה במדינות הים לרשת משכנות לא לה ולחרחיב את גבולה במרחקים, ואז יהיה מוטל הדבר על ממשלת צרפת לבחזר ולקרב אחת משתים אלה: או להיות לממלבה אדירה אשר כל כחה בהרחבת גבולה במרחקים כאנגליא, או לעמוד על מבונה בתור ממלבה אדירה אייראפית. בסגנון הזה כותבים גם שאר מכ״ע האנגלים, והנה כל אלה נראה בעליל, כי את המלחמה במאדאגאסקאר נוכל לחשוב לדבר שכבר בא קצו, ואין מקום לתקות האשכנזים אשר קוז כי צרפת תסכסך את ראשה ורובה במאדאגאסקאר, ועי״ז יחלש כחה ותגדע קרנה באייראפא, וכן הוא גם בהמלחמה בטאנקין בארץ ענמים, רק המלחמה הראשונה אשר הפילה שדוד את פקיד הצבא הצרפתי ריוויער עם גדודו, היא הפילה.חתיתה על צרפת, ובאמת אין יסוד להפחד הזה, ואין לחוש מפני מקרים כאלה, כי אמנם רק מקרה t- ל . -o מירו באשכנז: 14 רייכם מארק לשנה. בעהסריך מ פל׳ לשנה. וכן צרבע שנה. שבר מידעות : מכל שורה קצרה 5 קאפ׳. ומשורה רחבה 10 קאפ׳ t t )ה ברוסיא ופולין. None השולה במוקדם לשנה 5רורכ. לל ל לחר שה 2.75ר״כ. א צרע שנה 1.50 רו"כ. ביתר הארצוח 20 פראנה. 4ל באעריקא 5 דאלאר t תוכן דענינים דברי הימים. משפט עלילת חדם באונגאד. ירושלים. אסטראכאן. ופה לבית ישראל. תורבות שאלות, ותשובות 8 חיה אשר נפל ריוויער לפני צבאות הענמים, כי לא כמשפט אנשי מלחמה התנפלו עליו רק בסתר יצאו מסובכם ובמחתרת חתרו תחתיו כגנבים, אולם מאז החלה המלחמה נפול יפלו צבאות הענמים יום אל יום יותר ויותר, וסה גם כאשר יבואו שמה עשרת אלפים אנשי הצבא אשר כבר הלכו באניות סצרפת, הנה אז יאספו את העם ואת הארץ כאסוף ביצים עזובות: וגם טכינא אין מגור ופחד, בימים האלה בא לפאריז הציר הכינעזי טסענג ומסר להפרעזידענט גרעווי את כתבי הרשאתו, ואם כן ההתקשרות הדיפלומאטית בין צרפת ובין כינא לא הותרה כלל זאין בדעת כינא להכנס בעובי הקורה בארץ ענמים נד אנשי צבא צרפת מלומדי מלחמה. — כן גם בנוגע למצב הפנימי בצרפת, הזו האשכנזים זיון זר והפכפך ע״ר אי סדרים וחילוקי דעות בהמיניסטעריום, הדבה הזאת שתביאו על המיניסטעריום של פעררי סופרי מכה״ע המדברים בשם ממשלת אשכנז, היא חמריצה את ה׳ פעררי נשיא המיניסטעריום לדבר בענין זה בקהל עם בווערסאיל, לאסר: השמועות ע״ד חילוקי דעות בחיק המיניסטעריום פנימה בדויות הן ואין להן על מה שיססוכו, רק אויבי הסמשלה מפיצים שועות כאלה מקנאתם בה ובזמסם להרע, וקנאתם זאת אות לטובה היא, גם הסענאט גם הסי- ניסטעריום עוסדים באיתן על סכונם ותומבים את הרעפובליק אלה היו דברי פעררי הרומזים נגד מלשיניו האשכנזים, וכן גראה גם תהפוכות בדברי סופרי מכ״ע האשכנזוים ע״ד אשר לפי דעתם אזל הכסף סאוצר צרפת ודללו וחרבו כל מעינות ההכנסה. גם בענין זה הם סורים פנים שלא כהלכה, הן אסנם רבו בשנה הזאת ההדצאות על ההכנסות, אבל לא היתה זאת ספאת שנתמעטו ההכנסות או ספאת ירידת הססחר אחורנית, רק יען אשר יעדה הממשלה לערך שני מילליארדען פראנק לבנות בנינים וגשרים ולחפור תעלות ועוד ועוד, וכל זאת היא מלאכה שאינה צריכה לגופה רק להעביד, את הפועלים ההולכים בטל להמציא להם לחם לבל ידבק בהם נגע הזאציאליזסום הבוקע עולה תמיד מתוך בטן אשר תחסר, שרי ממשלת צרפת עשו זאת בהשכל ודעת, והיטיבו לעשות יותר מביססארק הבורא עולסות חדשים בדמיון לתקנת הפועלים הוא משתמש בתואנה זאת רק לטובתו, ותקנת העניים רק ציד היא בפיו, אולם חפה משתדלים באסת להיטיב את סצב הפועלים העניים, מכל שרי צדבת העוסקים בזה מצטיין ביתר שאת וביתר עז המיניסטער היחודי דוד רינאל, הוא הכנזח על כל הבנינים ועל כל מלאכת עבודה אשר תעביד הממשלה את הפועלים, וכבר נראו הפעולות הטובות מן העבודה הזאת, תנועת הזאציאליזמוס עמדה סלכת „והאדומים״ השובבים נשארו כסעט כרועים בלי צאן, כי רוב ההמונים מאז נפתת להם מקור לעבוד ולהשתכר, עזבו את מדדיביהם בתהו לא דרך וילכו לעבוד עבודתם ולאכול מיגיע כפיהם בשלום. בימים האלה מלאה שנה אהה למות גאריבאלדי, ואיטאליא כולה התעטפה שהודים לכבוד יום אבל לאומי הזה, ויעשו גם הצרפתים תכונה גדולה בסקהלות „משום יקרא דשכבא, והמקוננים קראו לנהי והספדבים הספידו את המנוח כהלכה, ורבו שם אסיפות ודרטות, אשר כל אותותיהם ותכונתם וסדרם הגידו לא כחדו, כי בכוונה נעשו נגד „הברית המשולשת״ של אשכנז זאוסטריא ואיטאליא צירים רבים באו מאיטאליא לפאריז והטיפו ברבים דברים מעוררים לברית שלום ואחדות בין צרפת ואיטאליא, לבעבור הסיר עול בני הנבר מעל הנפות טריעסט וטיראל שנקרעו מאיטאליא, ועלזאסם ולאטהרינגען שנעתקו מצרפת בין הצירים האלה היה גם סגן נשיא בית הנבחרים באיטאליא ה׳ באנציאני, והנה אם איש כזה לא נכנע בעבור כהונתו להשתתף בשליחותם של צירי איטאליא לצרפת הלא דבר הוא! וגם בלעדי זה יש ויש עוד מופתים רבים המוכיחים כי הספלגה האיטאלקית המתנגדת אל הברית המשולשת והחפצה בשלום עם צרפת, הולכת הלוך וגדול באשר אחוזה וצמודה היא בהמפלגה הרעפובליקאנית הגדולה בארץ. ודעת לנבון נקל כי הרעפובלי- קאנים האיטאלקים לא יושיטו את ידם לשלום לאוסטריא או לאשכנז רק אל בני בריתם הרעפובליקאנים הצרפתים, לפי הנשמע עשתה תגיגת יום זכרון גאריבאלדי שהיתה בפאריז בהשתתפות צירי איטאליא—, רושם גדול ותזק בברלין ובוויען, ל וממשלת איטאליא קבלה תוכחת מגולה על אשר לא עצרה את נבחרי הפארלאמעגט מנסוע לפאריז למטרה בלתי רצויה ונאותה לפני כס משפט הדיפלומאטיא המלחמה באלבאניא עוד נמשכת והולכת, ומסשלת תוגרמא שלחה שמה אנשי צבא נוסף על החונים שם, האלבאנעזים מצליחים במלחמתם ומתגברים ע״פ רוב על התוגרים, ובעולם הדיפלומאטי כבר נשמע סוד שיח על אדות השאלה האלבאנית לע״ע עודם מתלחשים מאחורי הפרגוד, ולפי הנשסע סתעתדת אוסטריא להתערב באלבאניא. אולם רק שמועה היא ולא בנוכל להחליט זאת לדבר ברור משפט עלילת הדם באונגארן חזון נורא ואיום תחזינה עינינו בבית הםשפט אשר בנירעגאצא באונגארן, הזן אשר כמהו לא ראתה עין ישראל מני הלך בגולה, ובכל תולדותינו והתלאות אשר מצאונו אין דוסה לו הלא הוא עלילת הדם בטיססא עסלאר. ססבות ססוכסכות ומתלכדות אותות בדים, משאות שוא ומדוחים, חמת עכשוב, רעל פתנים ומרמת נחשי שחת, נקיים אסירי עני וברזל, ילד קם באביו ונכלי תחבולות רקפת יד נעלמה, ועל כל המעקשים והחלקלקות האלה צעיף התעלומה פרוש מלמעלה — לב סי לא יתעורר להביט אל גיא החזיון אשר שם עלילת תופת כזאת עלתה אל מרום קצה למצוא פתרון נכון ומשפט חרוץ מפי היושבים על סדין ? בעמק יהושפט ההוא יוטל גורל ארבע עשרה בתי אבות לחיים או למות, ושם סקום הםשפט לכל קהל בני ישראל לשבט או לחסד, כולנו עוברים שם כבני מרון, ובכל כנסת ישראל בת קול מנהמת כיונה „היום הרת עולם״ ביום י״ד סיון הגיעה עת הפקודה, בשעה העשירית בבקר, והבית טלא אנשים ספה אל פה נפתחו הדלתות והנאשמים ואנשי צבא עוטרים אותם באו אל הבית מראה פני האשמים מעורר חמלה, פניהם נהפכו לירקון בימי שבתם בבית האסורים, ובגדיהם כבגדים אשר ילבשו עניי ישראל בסקוסות ההם, אחרי הנאשסים באו השופטים אל הבית., והם בית דין של שלשה, והאחד בהם ראש המדברים (פרעזידענט), שלשתם אנשים אונגארים ידועים כדיינים מומחים ונם דורש המשפט מצד הממשלה (שטאאטסאנוואלט) איש בעל כשרון ודעת, והוא החל ויערוך דברים לפני השופטים, לאטר : האנשים הנצבים פה לפניכם: שלסה שווארץ, אברהם בוקס- בוים, לעאפאלד ברוין והערמאן וואללנער, הם נאשמים בעון רצח; יוסף שארף, אדאלף יונגער, אברהם ברוין, שמואל לוסטיג, אלעזר ווייסשטיין ועמנואל טויב הם נאשמים בען השתתפות במעשה רצה: אנשיל פאגעל, יענקיל שמילאוויץ דוד הערשקא מאריץ גראסס ואיגנאץ קליין נאשמים בען סיוע למעשה רצח— ויספר דבר דבור על אפניו את כל סיפור הסעשה, איך נעלמה אסתר מאלימאססי ועקבותיה לא נודעו, ואמה אשת כסילות הומיה החלה לחשוד את היהודים, ותלך אל השסש יוסף שארף לשאול את פיו על דבר הנערה, והוא נחמה בדברים לאמר בטח שוב תשוב הנערה, אך הנערה לא שבה, ובין כה וכה יצאה השמועה בין ההסון כי הילד הקטן שטאל בן השמש יוסף שארף הגיד כי אביו הביא את הנערה לבית הכנסת וירחץ את בשרה והשוחט שחטה, וכהנה פטפוטי ילדים, והזקנה אם אסתר שמעה את הדבר ותחרד הרדה גדולה על חוקר הדין (אונטער- זוכונגסריכטער) אשר במקום ההוא למען יחקור את הדבר והחוקר קרא את התינוק שמואל בן ה׳ שנה ואת אחיו מאריץ בן י״ד שנה, לבוא אליו, והם ספרו גם לו את דבר שחיטת הנערה וקבלת דמה בכלי, והנער מאריץ אסר בתחלה כי לא ידע כאומה, רק אחרי אישר החזיקוהו במשר כיום תסים ספר גם הוא את הסעשה הנורא ע״ד השחיטה, אשר כל זאת ראה בעד חור המעעול את ההודאה הזאת כתב חוקר הדין בספר, הרגה עברה בטיסס עסלאר כי היהודים שחטו נערה נוצרית, ותבאנה עוד שתי נשים נוצריות הגרות בקרבת בית הכנסת להעיד כי שמעו קול בכי מבית הכנסת, וחוקר הדין בדק בחורין ובסדקין מקום שם כתבי חממשלה מדורות שעברו צפונים וגנוזים, ושם מצא כתוב משנת 1791 ובו משפט מות ליהזדים בעבור עלילת דם, וגם הסיפור הזה עשה לו כנפים בין ההמון, ובין כה וכה נמצאה גויה במימי הנהר טהיים, ולא נודע אם גוית אסתר היא או לא וכמה עדים העידו כי היהודים השליכו את הגויה לתוך הנהר לגנוב את דעת השופטים, והעדים חזרו אח״כ ובטלו את דבריהם. אחרי הסיפורים האלה ערך דורש המשפט דבריו על אדות העלילה, כי היהודים צריכים לצורך הדת לדם ילדים נוצרים, וישם לאל את העלילה הזאת ויאמר לא היא, בכל זאת — זה היה ועשו את חובתם״. בדברי דורש המשפט מצד המשלה לא מצאנו דופי . הפקיד הזה הוא מושבע ועומד לקטרג ולדון רק לכף הובה בכל זאת הפעם מפאת ידיעתו הפנימית כי העלילה כולה כחש ופרק מלאה, הראה גם פנים לזכות, ודבר דברים נמרצים נגד עלילת הדם בעיקרה. אולם לא כן ראש המדברים (פרעזידענט), האיש הזה יבחר לשון ערומים ומחשבתו להרע, כאשר יראה הקורא למדי במשך המשא והמתן אשר נשימה לפניו. דורש המשפט הנ״ל נגע בדבריו גם בכבוד חוקר הדין מטיססא עסלאר וברמיזה קלה הזכירהו במעט דברים אשר כל מבין יביר מהם כי חוקר הדין עשה את מלאכתו רמיה כאשר כן הוא באמת והנה חודו של מחט הגיע אל ראש המדברים, והוא קם נגד דורש המשפט ויקנא את קנאת חוקר הדין הטיססא עסלארי. כזאת נראה גם בטענות ומענות רבות, עורך הדין עטוועס דרש מאת ראש המדברים לברר להעדים הנוצרים את כל חור השבועה, וכי עונש שבועת שקר שוה בין אם היא נגד נוצרים או נגד יהודים הבקשה הזאת הלא היא נכונה וצודקת, בכ״ז לא מלא הראש אחריה, לפני כל הנאשמים הובאה אל הבית הזקנה סאלימאסמי אם הנערה, ראש דברה היה: כי האלהים האיר את עיניה לראות כי היהודים רצחו את נפש אסתר בתה, אותות ומופתים על הדבר אין בפיה, והיא סומכת רק על סיפורי ההמון אשר שמעה ע״ד עלילת הדם, אחריה הבא אל הבית ראש הנאשמים שלמה שווארץ, וראש הבדברים ערך לפניו את העלילה אשר ושימו עליו, והאיש השיב לאמר: איך תטפלו עלי כי אנכי עשיתי תועבה, אשר לא לבד לפי תורת האדם וחוקי המוסר האנושי בכלל לנבלה תחשב, כי גם על פי תורתנו הקדושה בפרט הוא חטא חמור אשר אין כמוהו, וישאלהו הראש: איך הודית בפיך לפני חוקר הדין כי ביום המקרה עברה הנערה אסתר לפני בית הכנסת ותשחק בך ותבה אותה על הלחי ותפול ארצה ותעלים את הגויה ואחרי כן השלכתה אל הגזף, כן הודית לפני חוקר הדין ואחרי כן חזרת מדבריך ותב את הודאתך זאת, מה ראית להעיד כן ולשוב מדבריך אחרי זה? והנאשם ענה: ראה ראיתי כי חוקר הדין התעקש להרע לי, וכה או כה לא יהיה לי רוח והצלה על כן בדיתי מלבי את הדבר הזה, אך אחרי כן שתי לאל את בדי רוחי אלה. אחרי הנאשם הראשון הובא אל הבית העני הגודד הערמאן וואללנער אשר היה ביום המקרה בטיססא עסלאר, והוא כחש בהעלילה ויאמר: היתכן בי אנכי אשר כוזר הייתי לכל וושבי עסלאר ועברתי שם כעני נודד נודעתי פתאום לאנשים רוצחים והם הביאוני בסודם לעשות מעשה רצח יחד עמדי? הנאשם השלישי אברהם בוקסבוים הוא יליד גאליציא איש צעיר לימים, והוא בא לעסלאר להשתדל שם להיות לחזן ושוחט, ואלה השאלות והתשובות בינו ובין הראש, הראש: אתה נאשם בעון רצח נערה נוצרית! הנאשם: בל מאשים והחושד אותי בדבר זה הוא איש רע, רשע וכלב אח״כ השאלות והתשובות בין הראש והנאשם ברוין, אלה הן: הראש: אתה נאשם בעון רצח. ברוין : איך יתבן הדבר הזה, הן חטא רצח עונשו חמור ונזכר בעשרת הדברות. דורש המשפט : האם לאו דלא תרצח מוסב גם על רציחת נפש נוצרי? ברוין : מי לא ידע זאת? הלא גם הם ברוא בצלם —. שאון גדול קם בבית ברגע אשר בא העד הראשי הנער מאריץ שארף, בקומה זקופה ובעוז קרב הנער אל השופטים, והראש פנה אליו ובאר לו את כל חוטר עדותו ואת החובה המוטלת עליו, והנער ספר את ספורו הנודע ע״ד שחיטת הנערה אסתר אשר ראה בעד חור חמנעול, ויהי בטאו במהירות כקורא מתוך ספר ואחד הנאשמים שווארץ, לא יכול להתאפק ויקרא אל הנער: היש עמך הדברים האלה ערוכים בכתב?, אך דברים נמרצים כאלה לא היו לרצו לפני ראש השופטים ויהס את השאון, ועורך הדין עטוועם אף הוא עצור, במלין לא יכול כי מבטא הנער וסגנון רבורו העידו בנער כעד נאמן, כי כל הדברים האלה שננו לו חרשי משחית ולמד אותם על פה, ויפן אל הראש ויאמר: אבקשך אדוני להניד להנער כי לא יפול עוד ביד משגיחו הענטער אשר תחת ידו היה נתון עד היום, גם שאל נא ממנו אולי יוכל להגיד בחרוזים את דבריו כי כן עשו האנטיסעמיטים מדברי הנער ערכו רוזים ויפיצום בין העם, הראש לא שם את לבו אל כל החצים השנונים האלה, גם לא שם את לבו אל האותות והמופתים אשר ענו בדברי הנער את כחשו כאשר נשאל הנער להעיד עוד הפעם את אשר ראה, החל את עדותו בדברים אשר בהם החל בפעם הראשונה, מלה במלה, כאשר למד אותם מפי מסיתיו, את עדותו זאת שב והגיד בפני כל נאשם ונאשם בעמוד הנאשם שווארץ לפני העד, שאל ראש השופטים את שווארץ לאמר : במה תוכל להוכיח כי שקר ישקר העד? ושווארץ השיב: אוכל להוכיח על פי תורת משה, כי איש כמוני לא יוכל לעשות כתועבה הזאת. באמור הנאשם על פי תורת משה״ נשמע קול צחוק מפי האנטיסעמיטים אשר בבית, ועורכי הדין בקשו את הראש להוציא את הקהל מן הבית, באשר שאון הקהל והמונו הוא מפריע ופבלבל את המשא ומתן, אך הראש לא שם את לבו לזאת. בעמוד הנאשם השלישי לפני הנער, שב הנער ויספר עוד הפעם את עדותו מלה במלה, והנאשם בוקסבוים קרא בקולו: יגד נא השובב הזה את עדותו בשפת אשכנז הוא שנה פרקו זה באונגארית והנער השיב כי רק לדבר אונגארית חפצו, ובוקסבוים ירק לו בפניו, וגם אבי הנער ועורך הדין בקשו שיעיד הנער בשפת אשכנז השגורה בפיו יותר משפת הנער, הנאשם ברוין עמד לפני הנער וישם עיניו אליו ויאמר : „ספר נא לי מה ראית ?״ והנער שב לספר את ספורו עוד הפעם מלה במלה כאשר ספר בתחלה, וברוין שאלהו: הגם אנכי הייתי שם? ויען הנער: כן הוא, גם פניך היו שם (זיא וארען אנוועזענד, לשון יפה היא ואיננה ידועה להחמון ולתינוקות), ויאמר ברוין: לפני שנה אחת לא ידעת מה טיבה של חמלה „אנוועזענד״ באונארית, ואפוא הגה רוחך אמרי שפר כאלה הגידה נא עדותך באשכנזית, אך הנער עד בתקפו ולא אבה להעיד בשפת אשכנז רק באונגארית ותהי זאת תשובו: אני רק אונגארית אדברה ואין לי חפץ בשפה אחרת, וכדברו זאת הריעו האנטיסעמיטים בקול שמהה הידד, וראש השופטים לא נער בהם, אף כי התיצב כצר נגד עורכי הדין ונגד הנאשמים כאשר נפל מפיהם דבר או חצי דבר שלא מן הענין. על פי דתי המשפט יש הצדקה להנאשם לדבר אל העד המעיד נגדו ולערוך לו שאלות די חפצו, ולמרות המשפט הזה הניא ראש השופטים את אבי הנער המגיד לבל ירבה שאלות וטענות. האב התמים פנה אל בנו וישאלהו : בני, איך תאמר עלי כי אנכי עשיתי כתועבה הזאתז ושאלה ישרה כזאת לא ישרה בעיני הראש ויגער באבי הנער לבל יחרף את בנו בין הקהל יושב חוקר הדין מטיססא עסלאר, בארי, וממול העדים מושבו והוא רואה את העדים והם רואים אותו ועורכי הדין התבוננו אל הדבר, כי מראה פני חוקר הדין היושב ממול העדים הוא מפיל אימה עליהם להעיד עוד הפעם כאשר העידו לפניו, ויבקשו עורכי הדין א הראש להוציא את חוקר הדין בארי מן הבית, באשר מראה הם מן הבהירה החפשית אשר בלעדה אין העדות שוה כלום לסמוד עליה, בכ״ז לא מלא ראש השופטים את בקשתם, ועורך הדין בארי לא קם ולא זע ממקומו, והבית מלא אנטיעמיטים, בקול ענות גבורה או בקול ענות חלושה, לפי אשר יהיו בעיניהם דברי העדים, אם הם מכריעים לכף תובה יריעו האנטיעמיטים תרועת שמחה ואם לזכות ינהמו בקצפם. גם לב נמר יפוג כדונג ועפעפי תנין דמע יזלו לשמע השאלות והתשובות בין האב יוסף שארף ובנו מאריץ. יוסף שארף הוא איש בא בימים, הכרת פניו תענה בו כי איש תמים ויר הוא, מעודו לא עשה רעה לאיש ויהי אהוב ורצוי לבריות אב טוב לבניו ועוסר באמונה בצרכי צבורו על משמרתו שהוא עוכד עליה. זה כמה שנים מתה כליו אתו היא אם מאריץ None ויקח אשה אחרת במקומה וגם האשה הזאת היא טובה וישרה ולא עשתה רעה לחילדים, אך מאריץ שנאה על לא דבר, הנער הזה הוא פרא אדם ואין בלבו רגש אנושי. אכזר ביענים ועקש להרע, בפיו הודה לפני השופטים כי פעם אחת בהתקצפו על אמו חורגתו, השליך עליה סכין ויפצעה בפצעים אנושים ובכל זאת לא נחם על הרעה אשר עשה, והנה נער כזה היה ביד מלדי אנטיסעמיטים משך שנה תיסה, וישננו לו את דבריהם ויכבידו עוד יותר את לבו ויעורו את עיניו בהבטחות טובות וינסוהו ויבחנוהו והוא עמד בנסיון ויצא סזוקק מכור המבחן , עדי כי כמעט כל שאלות עורכי הדין החכסים אשר התאמצו בכל עז להעלותו בחכה, כולם לא הועילו ולא הצליחו מאוסה והנער עמד בתקפו גם ביום הדין השני, ונם בפני אביו ערך את ספורו הנודע על דבר אשר ראה בעד חור המנעול, האב הזקן נסוג בדמעות ובהסון לבו קרא אל בנו: התזכור עוד את הדבור החמישי מעשרת הדברות? כן הוא, ענה הקטן, ואולם אנכי רק אמת אדברה, והזקן החל לדבר אל בנו דברי תנחומים, בני מה עשיתי לך וכה הכעסתיך ענה בי הלא טפחתיך ורביתיך וכלכלתיך אף שלמתי שכר למודך בבית הספר וכל מחסוריך עלי היו, ולמה זה התעקטת לעכרני ע״י עדות שקר, האם לא יכמרו נחומיך כאשר תראה כי בעבור דברי השקר אשר תדבר נגדי יתלו אותי ואת כל הנצבים פה על העץ בראש כל חוצות — „שים מחסום לפיך — הרעים עליו הקטן בקולו — בבית האסורים מקומך והשופטים יעשו בך כטוב וכישר בעיניהם —אך הנד נא לי עוד הפעם מה ראית בי האנכי רצחתי נפש הנערה אסתר? הוסיף האב לדבר בהמון לבו אל בנו והנער החל עוד הפעם את ספורו השגור בפיו כפי אשר ספר זה כמה פעמים, עורך הדין עטוועס שאל את הנער: הגידה נא לי., אולי תדע מה בצע ליהודים בדם נערה נוצרית? לפי אשר שסעתי — ענה הנער — דרוש דם נוצרים לחפץ עניני דתם, ומי הגיד לך זאת? הוסיף עטוועס לשאלהו, פה נכשל הנער בלשונו ויענה: אנשים רבים זכן שלמים הגידו לי זאת, וגם כהנים קאטולים כזאת וכזאת אמרו לי (בימי שבתו בבית האסורים) עורך הדין פרידסאן הצלית לתפוש את הנער בדבריו ולהשיגהו בין המצרים, הוא שאלהו, הגד נא הלא ראית כאשר שחט השוחט את הנערה, האם נזרק הדם למעלה או ירדו טיפין טיפין, והנער ענה כי הדם ירד לארץ טיף טיף. והוא סן הנמנע, כי בחתיכת ורדין שבצואר הדם מקלה ועולה ויורה כחץ ולא מטפטף לארץ. האב שאל את בנו: אחרי עזבך אותי ובגדך בי מי ישים עינו עליך ומי יאספך תחת כנפיו? והנער ענה בנחת: המיניסטעריום של עניני הפנים ישים עינו עלי, גם לא אחפוץ עוד בדת ישראל (לפי דתי אונגארן אין לו הצדקה להמיר את דתו בלי רשיון אביו לפני מלאת לו י״ שנה) לפעמים כאשר יערכו עורכי הדין לפני הנער שאלות אשר לא יוכל להשיב עליהן, או שהוא ושש פן יבלבל בתשובתו הוא עושה לעצמו סייג שתיקה ולא יענה דבר ביום השלישי והרביעי נחשפז נבעו מצפוני הצוררים ותחבולותיהם באופן ברור, רשעת ראש השופטים נגלתה לעין כל רואה עד כי ישיחו בה מכ״ע, הוא לא נתן ליהודים ולאוהביהם הנוצרים לבוא אל הבית, אך האנטיסעמיטים נקבצו איסטאצצי ירעים בקולו, אנארי יתגע, וחוקר הדין קורץ בעיניו, והנער מאריץ יתלחש עם העדים המחייבים, וראש השופטים עושה עצמו כלא רואה אולם כל זאת לא הועילה להצוררים. העדים המחייבים סותרים זא״ז, האשה אשר בשמה כתב תוקר הדין שמעה קול ענות חלושה מביהכ״נ, אומרת עתה כי שמעה רק קול מיודעיה קוראים לה מחוץ. לפי עדות הנער נשחטה אסתר בשעה י״א לפני הצהרים עתה נתברר שכמה עדים ראוה לערך ד׳ שעות אחכ, גם העיד עד נוצרי על בוקסבוים שהיה כל היום בבית המלון, והוא נגד דברי הנער המגיד שראהו סקבל דם סן הצואר של אסתר הכהן הקאטולי מעסלאר הודה עלי פשעו שהוא כתב מגלת סתרים בעזר חוקר הדין ויעולל את העלילה על היהודים, והמגלה היתה א״כ למשענת להחוקר, האשה הורי שבביתה שרתה אסתר נאחזה בסבך סתירות וסכסוך דברים. השמועה שהזכיר הראש, כי היהודים חתרו אל סאריץ לבית האסורים, בשקר יסודה, והשמועה הזאת פרסמו האנטיסעמיטים בכוונה והעמידו שוטרים אצל הנער וספרו לו שהיהודים חפצו להמיתו, כל השקרים האלה הולכים ומתבררים, ורוח מכה״ע הנדולים הולך וסוער נגד בית דין של אנטיסעמיטי. סוף יבוא) (חדשות בקרב הארץ) במקום השר המנוח אלבע- דינסקי, נתנה הממשלה את משרת גענעראל נובערנאטאר בעירנו ווארשא ועל כל מדינת פולין, על שכם השר הורקא, אשר כהן עד היום בכהונה כזאת בעיד אדעססא בימים האלה עלתה שאלה חדשה בעניני היהודים לפני שרהפנים, וזה הדבר : כאשר עברו פקידים רמי המעלה בגלילות המערב לתור אותם מטעם הממשלה, ראו כי במקומות רבים בבתי פקודות המחח (אויעזדנאיע אופראווליעניע) יושבים ועוסקים אנשים יהודים בתור פקידים או עוזרים להפקידים, ויהי כראותם זאת ויצוו להסיר את היהודים האלה ממשרתם עד אשר תבוא פקודה חדשה מאת הממשלה, הדבר בא עד המיניסטעריום ושרי המיניסטעריום חקרו ודרשו בכתבי דתי הממלכה ונוכחו לדעת כי אין פקודה ואין דבר מאומה על אודות היתר או איסור כהונת פקידים יהודים ומזה נראה כי הממשלה מסרה את הדבר אל הפקידים הנוצרים לבחור ולקרב להם עוזרים מקרב היהודים, אם יצטרכו להם, ועל כן נסנו וגמרו להעמיד הדבר על חזקתו כמו שהוא, בפרט במקום שאין פקירים נוצרים אשר יוכלו לבוא על מקום היהודים (קור׳ ווארש׳ 153 א) על פי האיסור שיצא בשנה שעברה מאת שר הפנים לאסור ליהודים את המסחר בספרים ובתמונות מעניני הדת הנוצרית החלה היום הצענזאר בעירנו ווארשא להוציא את הפקודה הזאת אל הפועל, רוב בתי המסחר בספרים ובתמונות מן הדת הנוצרית סוגרו על מסגר, והמקח והממכר בהם נאסר ליהודים באיסור מוחלט, ומהיום יהיו רק הנוצרים רשאים לעסוק במסחר .)N 154 'זה (קור׳ וואר הצופה רבית ישראל לא אליכם כל עוברי דרך הביטו וראו אם יש מכאוב כמכאוב אבי אבות צוררי היהודים בארצנו פולין, יאן יעלענסקי מו״ל מכ״ע Ro, אשר עולל לו בן גילו וגבר עמיתו מו״ל הקוריער ווארשאווסקי ואשר הוגה שופט ישר בפלם ומאזני משפט! מעשה שהיה כך היה: בראש השנה הנוכחית כנודע גם לקוראי הצפירה, יצא הסופר הפולאני יעלענסקי ונטע אשרה חדשה בפרדם הספרות, את מכה״ע „ראלא״ (פירושו „ניר״) וינף אותו תבופה לשאלת היהודים, ולמען הרבות לו קוראים וחתומים הידיע טבעו בכל מכה״ע הפולאנים. עברו ימי ההודעות והבשורות והולד החדש יצא לאויר העולם, וירא הקהל וישתומם, כילא ראו עוד בריאה כזאת שכולה אנטיסעמיטית על ראשה ועל כרעיה ועל קרבה, כל גופה כהר בוער באש, ומנחיריה יוצא עשן כעשן הכבשן, וינחם סו״ל „קוריער ווארשאווסקי׳ על אשר נואל בתחלה להדפיס הודעה על אודות מכ״ע כזה, והוא לא ידע ואשם וידור נדר לבלי לקבל עוד הודעות מאת יעלענסקי ע״ד מכה״ע ראלא״, פן ימלך לב קוראי הקוריער״ על גלוסקא יפיפיה לאספה אל בתיהם ולהשכין באהלם עולה, ויהיה הוא, מו״ל הקוריער, כנותן לפני עורים מכשול, ולטה לו המכשלה הזאת ? על כן נעל דלתו בפני יעלענסקי, ואת כל כרוזיו ששלח הוציא לבית הדשן של הרעדאקציון — ובין כה וכה יצאו חצים שנונים מרוב בתי הרעדאקציונין לפלת ולבקע את „הראלא״ האנטיסעיטית, כבן הדרור .gע .reg כן גם „הסלאווא״ המשוחה בשמן קאטולית, „כהפראוודא גברת ההשכלה כן גם .zeg. at המטייל בגן עדן בעולמות העליונים, כולם במקהלות נאצו את „הראלא״, ונשאר יעלענסקי כתורן בראש ההר — אך מכל אבני אלגביש שהמטירו על ראשו, מכל היתדות שתקעו ברקתו ומכל לשונות של זהורית שקשרו במצחו המבקרים המשכילים במכ״ע שונים ביתר עז מכל אלה דבאהו הקוריער ע״י נעילת דלת בפני הודעותיו, בשגם הקוריער „ווארשאווסקי״ הוא רב הכמות במספר קוראיו, והוא שקול כנגד כל מכה״ע, ועל כן כל איש אשר הודעה לו אל הקהל לשכנו ידרוש, ובשוק ההודעות אשר בהקוריער הוא קונה לעצמו טפח או טפחיים, ושם בראשי הומיות יקרא את קול הקריאה ושמע כל העם אשר במחנה ויבואו אליו; הסוחר יפאר בשער את מסחרו האומן את מלאכתו המחבר את חבוריו, המורה את חכטתו, וגם הממציא רפואות כעדשה לכל מיני חולי ומדוה, מקדיח את תבשילו ברבים ומכריז: „מאן בעי חיי מאן בעי חיו״ ! — שוק של הודעות כאלה רשות הרבים הוא, זה בא בחביתו וזה בא בכדו ואין הרעדאקציון מבחנת בין דובר אסת בהודעותיו ובין המפתה בברוזין—ורק את יעלענסקי לבדו הוציא מכ״ע „הקוריער׳ חוץ למחנה, וליעלענסקי נגע הדבר הזה עד דכדוכה של נפש, נגיעה שיש בה חסרון כים, וילך ויתבע את מו״ל הקוריער לדין, וטען ממנו להשיב לו את נזקו שהוא לוקה בממונו סבלתי יבלתו להודיע במכ״ע „קוריער״ את תבונת מבה״ע החדש שהוא מוציא לאור, והלה אמר, כמו שביב עליך ממונך כן חביב עלי כבודי ואיככה אוכל להכתיר בכתר שם טוב את מכ״ע „ראלא, אשר לפי דעתי משחתו בו, באשר כל מטרתו לטמטם את הלבבות ולסמא את העינים ולעפר בעפר שנאה ודעות כוזבות? ויזכה השופט את מו״ל הקוריער, ויחייב את יעלענסקי לשלם את ההוצאה והנה שערי מכתב עתי הגדול להפולאנים סגורים לפני יעלענסקי, וליתר שמצה נכתם עונו גם במשפט חרוץ שהוציא השופט ואנה יוליך כעת בעל הראלא" את חרפתו? הן מדת הדין כזאת לא נראה גם בארץ החפש אנגליא! בואו ונחזיק טובה להקוריער ווארש׳ שיפה כחו מכח הראש וראשון למכ״ע בתבל הלא הוא „הטהיימס״. הקאנגרעסס האנטיסעמיטי שנשא ונתן בדרעזדען בשנה שעברה החליט החלטות וקבע עקרים כמסמרות נטועים לשיטת הרדיפות, ונכתב בספר ונשלחו למכ״ע שונים להדפיסם בתור הודעות, והטהיימס עם כל שנאתו להאנטיסעמיטים ואהבתו לישראל שבעבורן כבר היה לשנינה לאמר עליו כי בשמו Times יש קרי וכתיב, הכתיב משמאל לימין והקרי מימין לשמאל, סעמיט, והנה עם כל זה לא מצא מו״ל מב״ע ההוא את לבו להשיב ריקם את הודעת הקאנגרעסס האנטיסעמיטי ונאלץ לתת לה מקום, והטהייסס הפולאני זהו „הקוריער׳ אף כי אין בו חבה יתירה לישראל, אך הוא כאילן הנוטה לכאן ולכאן בכל זאת דן הפעם הוראת שעה הסגדלתו ומרוממתו בעיני כל איש לבב, אם עשה זאת „הקוריער מאהבת ישראל או משנאת יעלענסקי, כדברי המלחשים מאחורי הפרגוד? במופלא ממנו אל נדרוש ובמכוסה ממנו אל נחקור, עינינו הרואות כי המשמש בבהונה גדולה לפני דעת הקהל בארצנו פולין דחה בחרפה את הסופר המשתדל ליסד כת אנטיסעמיטית ולהיות לה לפרנס, וסה טוב ומה נעים לנו החזון הזה היקר סאד בימים כאלה! הנה להם לישראל אם אין נביאים הן בני נביאים הן. כאשר נוסדו יחד האצילים באיזה מקומות בארצנו והתחברו וכרתו ברית לעשות מסחר מבלי עזר היהודים והצורר יעלענסקי נתן עיניו בהם וגצמד אליהם, מראש ראה כל איש דעת את הנולד, כיר העסק העומד על השנאה לישראל לא יקום ולא יהיה, טובת העם אשר אנחנו יושבים בקרבו קרובה היא סאד מאד ללבנו ובשמחה נראה מעלות המסחר וחרשת המעשה ועבודת האדמה שלשת העמודים אשר עליהם אושר העם עומד, וכי יכרתו אצילו ארצנו ברית להגדיל ולהאדיר את מסחרם, מה טוב וסה נעים ; לא נתהלך בגדולות ונשגבות להיות שליטים לבדנו במסחר ילכו וינסו גם האצילים הנוצרים את כחם במקצוע זה, הלא קנאת סוחרים תרבה מסחר, וברבות המסחר יש שכר טוב לבעליו אולם כאשר בא גם יעלענסקי וחבריו לדוש בערוגה ז וטבעו את העסק במטבע אנטיסעמיטית נלוי וידוע היה מראשית אחרית כי הצמח הזה לא יעשה קמח, וילך לו בדרך כל הארץ, מקום שמה הלכו עסקי שפיטצעדער באשכנז ובאנטו בצרפת, אשר קמו ויסדו עסקים לעמוד בהם נגד היהודים, ויהי קצם שמיטת כספים ומנוסה בחרפה והסגר בבית האסורים, הן כבר הורה זקן, מאיר אנשיל ראטהשילד, באמרו את פתגמו המפואר, המסחר הוא בן בלי דת (קאנפעססיאנסלאז) וכל העושה אותו על טחרת הקדש אין לו ממנו רק טובת הנאה וכספו עולה לגבוה׳, ואף המאמר הזה נאמר נגד הקנאים אשר התחרו עוד בימים ההם להקים גדר בטסחר בין בעלי דת זו לבעלי דת אחרת, גלגל חוזר בעולם מזלות כאלה קבועין הם ולא נשתנו העתים רק המקומות נשתנו, בימים ההם היתה אשכנז מקום הקנאה בין סוחרי ישראל לסוחר הנוצרים, ובפולין היה עוד המסחר כולו ביד היהודים, ולא עלה אז על לב האצילים לרדת ממרום אצילותם לעולם המעשה, ולהפך בחררה „שמאשעק׳ „ויענקיל׳ מהפכין בה, לא כן עתה כאשר פנה זיו האצילות והוד זכות אבות, והרובל היה לראש ולמשפיל גאים ומגביה שפלים, עתה התבוננו אצילי ארצנו אל מצבם ויבקשו נתיבות המסחר להציל את אצילתם מדלות ומשפלות הדבר הזה הוא לכבוד ולתפארת להאצילים, ושוש ישיש עליו כל אוהב ארץ מולדתו, אך מה לאנטיסעמיטיזמוס באמצע? נסורה נא ונראה את הדבר כמו שהא הלכה למעשה, נשער נא בנפשנו כי עשרים אצילים פולאנים בעלי כפרים גדולים כרתו ברית ביניהם לשלוח את תבואת אדמתם חוצה לארץ, תחת אשר עד היום היו מוכרים את תבואתם להיהודים, והיהודים היו אנשי הבינים המקבלים מהם ומשפיעים להסוחרים אשר בחו״ל. וכמובן לא עשו זאת לשם שמים אך להשתכר, והנה חשבון האצילים פשוט הוא מאד, למה לנו למכור את התבואה ליהודים למען ימכרוה הם מן הוא והלאה, הלא טוב לנו לבור דרך ישרה חוצה לארץ, ולהגות את אנשי הבינים מן המסלה והיה השכר לנו ובאשר אין יד כל איש מאתנו משגת להוציא הוצאה מרובה ולחכות עד בוא הכסף מחו״ל, ולהכין הבנות ולשלוח שלוחים ולנהל את העסק כראוי וכנכון ע״כ התחברנו כולנו כאיש אחד חברים ואמרנו לדבק טוב, איש את אחיו יתמוך בכסף ורק נשך מצער נשיך, וכבוא הכסף מחו״ל נחלקהו בין בעליו והכל על מקוסו יבוא בשלום! החשבון הזה הוא טוב ונכון והעסק הוא ישר ונאמן, אין כאן לא שנאה ולא תחרות רק השערה טובה בהלכות משא ומתן, רוצים האצילים לפרוק מעל עצסם את עול אנשי הבינים למען השתכר יותר, ולמה לא יעשו זאת אם יש לאל ידם, נגד עסק כזה לא נערער ולא נהרהר מאומה וכל יש מקום לתרעומות— אבל הבה נשער עוד בנפשנו, כי אחד האצילים חבר לחברה הנ״ל יש לו חטים למכירה, החברה נותנת לו שבעה רו״כ בעד בית בור, ואחינו יענקיל בא ונות( שמונה רו״כ, או: האדון מבקש מלוה לעצמו, והחברה דורשת ממנו עשרה למאה לשנה, ואחינו יענקיל בא ורוצה לתת לו בעד ששה למאה ולא יותר (לא משל הוא רק מעשה שהיה כך היה בעיר פולטוסק), ומה יעשה האציל? לפי חוקי המסחר עלי לנטות למקום אשר שם יתרון שכר, כי אין משוא פנים בעסק. ולפי שיטת האנטיסעמיטים עליו להפסיד ממון ולהתרחק מן היהודי, זה הוא מסחר אנטיסעמיטי וזה דרכו ההפכפך, ואיך יוכל ססחר כזה לעשות פרי? חברות האצילים הגיעו לפרקן, ומפני המכשלה והמועקה האנטיסעמיטית לא תוכלנה לצאת מעולם הסיון לעולם המעשה. צוררי ישראל השבו בסכלותם כי בכח מאמרי מכה״ע יצלח בידם לנשל ולהחרים את היהודים ממקצוע המסחר, אולם לא נקל הוא הדבר כאשר דמו בדמיונם. בפה מלא נודה גם אנחנו ולא נכחד, כי לפי הערך גדול חלק היהודים במסחר יותר מדי ותחת זה דל חלקם בעבודת האדמה ובחרשת המעשה הדבר הזה הוא מורשה ממשטרי דורות שעברו, ומרוב הלהוטים אחרי המסחר תצאינה פרעות ומתרבים אוכלוסים וחנונים תלוים על בלימה, שעסקם לא נאה להם ולא נאה לעולם, וטוב טוב אם העודף במספר הסוחרים ירעו בשדה אחר — יעסקו באומנות או בעבודת האדמה, או אז יהיה שוי משקל במאזני הכלבלה המדינית ולא מותר במקצוע זה ומחסור במקצוע זה, המטרה הזאת טובה ונבבדה היא וראוי לכל העוסקים בצרכי צבור לבקש נתיבות לבוא אליה, אבל לא זו הדרך, לא ע״י חברות של סוחרים אנטיסעמיטים יצא הדבר הזה לפעולות, כי אם ע'י בתי לימוד חרשת המעשה לילדי ישראל אל הדבר הזה לא שמו את לבם נדיבי אחב״י, עד שקמה הגבירה בוימאן, עד שקמה „אם בישראל״. והתנדבה חמשים אלף רו״כ לבנין בית לימוד חרשת המעשה לילדי ישראל בעירנו ווארשא, כאשר כבר הודענו במועדו, הצעד הנעלה הזה הוא מולד תקופה חדשה לפעולות הנדיבים, בקרבנו לתקנת ישראל ולסתימת פיות המשטינים והטקטריגים, ומי יתן ויצאו עוד נדיבים רבים בעקבות הגבירה הנ״ל, ויתנו אות לבם גם ליסד בתי למוד עבודת האדמה לנערי בני ישראל, להרים קרן דור נולד ע״י הרחבת חלק ישראל בכל מלאכת עבודה, כי באמת הססחר לבדו הוא ישראל, כמו שהוא בעת הזאת אהה, מתי יבואו ימי שלום ושלוה אשר נוכל לשים את לבנו אל ענינינו פנימה לגדור כל פרץ ולתקן כל בדק! גם ימי השבוע העבר לא עברו לאחב״י באפס פרעות, בעיר מאטטער- סדארף באונגארן התגעשו המונים המונים ויתנפלו על קהלת ישראל היושבת בטקום ההוא, ויעשו הרם ואבדן, וישתערו נם על בית המדרש ויחריבוהו, וגם בית מחסה לזקנים ערו עד חיסוד ובתי אבות רבים היו לשמה כרגע, וכמעטלכל הון הקחלה נגחפך לדוסן. לפי דברי מכה״ע האנגלי „דזוז קראניקל׳ נלחמו שם בחורי הישיבה כאריות בגבורה נפלאה, והערו נפשם למות לסען הציל את ספרי התורה ואת שאר ספרי הקדש אשר בבית מדרשם, ואף כי רבו מהם להקת היפים עשרת סוגים, בכל זאת התגברו עליהם ולא נתנום לנגוע לרעה בספרי הקדש ויילום מן הזיקין ומן המזיקין. ה׳ עמכם גבורי החיל לא נקים לכם עמודי זכרון למזכרת נצחונכם כדרכי האמורי. אבל נאמן הוא בעל מלאכתכם שישלם לכם שכר פעולתכם:— זמה יענה מה יאמר ככ״ע נארדד׳ אללג׳ צט״ג כלי מבטאו של ביסמארק. בשמעו את דבר הגבורות והמלחמות אשר נלחמתם? עבד צאן ברזל של ביסארק „דער נארדדייטשע אללנעמיינע פינדטער״ יצא בימים האלה בשטנה גדולה נגד בחורי ישראל יושבי עלזאסם ולאטהרינגען, באשר הבחורים ההם לא יאבו לשרת בעבודת הצבא באשכנז, והם ספקיעים א״ע ומשתמטים מחובת שעבוד הגוף בתחבולות שונות, וחטא נורא כזה ראה פינדטער בעיר סיהלהויזען, שם עשו הבחורים „עסקים עם הרופאים, למען יעידו הרופאים עליהם כי מומים בהם לא ירצו לעבודה, והרופאים נתנו עיניהם בהם ועשו אותם גל של עצמות, ועל זה נתנו להם תעודות הפוטרות אותם מעבודה, ובאמת הם בריאים ואיתנים כן יריע וכן יצריח מכ״ע „נארדד׳ אללג׳ צט״ג, ומזה הואדן דין מוחלט כי בחורי ישראל מוגי לב הם כארנבת ומפני מלחמה יתרדו על כן ימאסו בעבודת הצבא, והיה לו המשפט הזה קו לקו צו לצו, להקים על תלו פזמון גדול וארוך ע״ד שפלות לב העברים — אך בואו נא אתם בחורי הישיבה כאטערסדארף וטפחו לו על פניו למען ידע כי כגברים גבורתכם ולא תנוסו מן המערכה במקום אשר לא תחפצו לנוס! — ואם כן הוא, יוסיפו הקוראים לשאול, מה ראו בחורי ישראל במיהלהויזען לעשות עסקים עם הרופאים בואו ונספר לכם סיפור קטן אשר בו תשובה Alsacic Lrraii ברזרה על השאלה הזאת. מכ״ע הצרפתי ספר כי בעיר שטראסבורג בא פקיד הממשלה, איש אשכנזי לבית הספר לילדי ישראל לשמוע את דבר בחינת התלמידים ככלות חק הלמודים, וזה משפט הפקיד המשגיח על הבחינה לפנות גם הוא אל התלמידים ולערוך לפניהם שאלות ולתהות על על קנקנם, והיה התלמיד אשר לא יכשל בשנונו וימהר להשיב בחבמה על כל דבר ששואלים אותו, יקבל מנה יפה לאות על כשרונו וחריצותו בלמודים והפקיד האשכנזי פנה אל אהד הנערים בעמדו על הפרק בבחינת למודי הדת וישאלהו: בני הנד נא לי הידעת את סיפור בקיעת ים סוף ומסעי בני ישראל במדבר, והנער ידע את פרקו על בוריו, והוא בן איש יהודי עלזאססי, ותהי גם שפת אשכנז שנורה בפיו, ויספר להפקיד בשפת אשכנז את כל סדר רציאת מצרים בהשבל ודעת, והפקיד האשכנזי רוה ענג מספורו, ויוסף לשאלהו: בני התבין בלבך כי חיי כל אדם נמשלו ליציאת מצרים, ולפני כל איש ואיש מאתנו ישתרע מדבר גדול ונורא כאשר היה לפני יוצאי מצרים, ועלינו לכתת את רגלינו בנדודים וטלטלה גבר עדי נגיע אל המנוחה והנחלה הברוכה, ויענה הנער: כן הוא אדוני, בולנו נמשלנו לבני ישראל יוצאי מצרים, ובפרט אנחנו בגי עלזאסס! והפקיד הוסיף: ועתה הגידה נא לי ההודיעך מלמדך איה איפוא „הארץ הברוכה׳ הזאת אשר כולנו משתוקקים אליה? „עוד לא כלה לדבר, והנער שסע אותו בתשובתו: „הארץ הברוכה׳ הלא היא צרפת!״ מה רחש אחרי התשובה הזאת לב הפקיד האשכנזי נקל לנו לשער בנפשנו, התינוק הקטן סח לפי תומו את כל מסתרי לבבות העלזאססים והלאטהרינגים, ובכלל דבריו יש תשובה נכונה גם על שאלת הנארדד׳ אללג׳ צט״ג נגד בחורי ישראל בעלזאסם ובלאטהרינגען. כה ילדות וכה תמימות —1 של טפשים צריכה לזה, לבלי הבין מדוע בחורי ישראל לא יחפצו לשרת בחיל מאלטקע, מקום שם דרכם גדורה בגזית לבלי עלות מעלה, ומקום שם האשכנזים היהירים והגאיונים יביטו עליהם ברום עינים כעל חגבים, תחת אשד בצבא צרפת דרכם היה נכון לפניהם לעלות עד גרם המעלות, ויהדותם לא נחשבה להם לחרפה! מכל יושבי עלזאסס ולאטהרינגען פי שנים להיהודים באבילות ואנינות הדעת אל הלקח מהם ממשלת צרפת ובניסת מדינותיהם לברית אשכנז, ביםים האלה רוח לאומי אשבנזי ושנאה לישראל — דא חדא. זאת נראה בעליל בעיר וויען ביר ממלכת אוסטריא שם יש לו לביסמארק תלמיד ותיק, ושענערער שמו האיש הזה הוא מוכתד בשתי מעלות טובות, המעלה הראשונה המכבדת את בעליה בכל ארץ המתנהגת על פי קאנסטיטוציאן, הלא הוא כחו אשר בפיו לדרוש דרשות כגחלי רתמים, ועוד לו מעלה שניה החשובה מאד בין בארץ של קאנסטיטוציאן ובין בארץ שאין לה קאנסטיטוציאן, הלא הוא העושר, לולא היו לשענערער שתי הסגולות האלה, כי עתה זה כביר נצמת בחרצובות ובאזיקי ברזל מפני הטיפו בקהל עם זה פעמים רבות, דברים שעל פיהם ראוי להקיסר פראנץ-יוסף לעשות לו כלי גולה ולרדת מעל כסאו ולתת את שרביטו ליד ביסמארק — אולם מפאת אשר שענערער הוא כביר כח שפתים ומצלצל גם בצלצלי כסף, לכן לא את פושעים ימנה רק כבעל שיטה מדינית חדשה יחשב שענערער זה התגדל והתקדש ברעיון הלאומי, לדעתו הממשלה אינגה רלום רק הלאום הוא העיקר, ואם כן אין אוסטריא רק שם הכולל לקבוצת האשכנזים והטשעכים והפולאנים והקראאטים והסלאווענים. אבל השיטה הלאומית איננה סובלת אחדות לאומים שונים תתת שבט סושל אחד, לכן הבדל יבדיל שענערער את האשכנזים אשר באוסטריא לאשכנז, וכל עוד האשכנזים האלה לא נכנסו בברית אשכנז הנה המטרה שהציב לו ביסמארק עוד היא ממנו והלאה, והתאחדות האשכנזים שיצאה לפעלה אחרי מלחמת אשכנז וצרפת היא חצי דבר ולא דבר שלם, על כן הפץ שענערער להשלים את המלאכה אשר החל ביסמארק, לפחת זיקי הרוח הלאומי בלבות האשכנזים אשר באוסטריא למען ינהו אחרי אשכנז, ובאשר רוח לאומי אשכנזי ואנטימעמיטיזמוס עולים בקנה אחד, ומי שמתחמם כנגד אורו של הדמיון הלאומי הגרמני אי אפשר שלא תתלהב בלבו שנאה לאומית לישראל, לכן גם שענערער העושה מלאכת ביסמארק באוסטריא מתכוון לשמש בשתי כהונות, ביהירות גרמנית והשנאה אנטיסעמיטית — ואל ובן גרנו של שענערער הוא זר והפבפך פורק עול מלבות ומתנגד אל ההגיון, בכל זאת בוא וראה כמה גדול כח הדמיון להוליך שולל אנשי המעלה משכילים בכל מדע! בימים האלה עשה שענערער בוויען יום טוב לאנשי בריתו, ובמשתה היין הטיפו הקרואים על הכוס, וביניהם חבמי מדינה ואנשי מדעים, האחד הטיף על כוסו עיר „השנאה הכבושה בין האשכנזים והיהודים ועד כמה ברית שלום ביביהם הוא מן הנמנעות״ ושענערער באתרונה ברך על הכום את הנסיך ביסמארק „אבי הדעיון הלאומי״, ויצהלו כל המסובים ויקראו הידד! ועוד כהנה וכהנה פסוקי דזמרה ודרשות מדרשות שונות נשמעו במסבה ההיא, כולן קולעות אל המטרה להביא את האשכנזים חוסי שבט אוסטריא אל תחת כנפי ביסמארק ולהשליט את הרוח הלאומי האשכנזי ולגרש כפניו את רוח ישראל אשר גבר בארץ. — והנה בגוגע לראשית חפצם להסב את אוסטריא אל אשכנז, נוכל להחליט בטח כי עוד נכדי נכדיו של שענערער יגיעו לשיבה ושערות ראשם ילבינו טרם ומחה זכר אוסטריא מעל מפת הגיאגראפיע המדינית כי גם עד אז היום קצר והמלאכה מרובה יותר מדי להוציא שינוי נטרץ כזה אל הפועל, אולם בנוגע להשלום בין היהחדים ובין האשכנזים הקלקלה בזה היא מלאכה קלה, ואם יהיה שלטון להחללות הלאומית אשר בלב שענערער וסיעתו מי יודע עד מתי ירחב הפרץ ועד היכן תגיע המכשלה מן יעלענסקי וסיעתו, מן אגודת הסוחרים האנטיסעמיטים, מפורעי הפרעות באונגארן, מן הנארדדייטשע אללג׳ צט״ משענערער וכת דיליה ומכל הפגעים הרעים המנויים למעלה נעברה נא קוראים נכבדים לארץ אשר בה עצה ותושיה בינה וגבורה חופש ומישרים, לארץ אנגליא התומכת משפם בשבטה לגוי ולאדם יחד, כבר הודענו לקוראינו, כי כבוא השמועה ללאנדאן ע״ד השערוריה שנעשתה לקהלת היהודים יושבי טעהערא בירת ממלכת פרס, חרד שר החיצון האנגלי חרדה גדולה על אירו היושב בטעהעראן, למען ידבר שם דברים קשים ונטרצים באזני ממשלת פרם על התועבה אשר עשתה, בכלאה אנשים תמימים בבית האסורים, ובענותה אותם ובקצצה את בהונות ידיהם ורגליהם בעבוד שחשדה יהודי אחד בעון גניבה, אלה nl0 דברי הסכתב אשר כתב שר החיצון „לאגודת אחים״ .Associat . בלאנדאן: לעשות רצונבם חפצתי, ואכתוב אל ציר ממשלתנו היושב בטעהעראן ואצוה עליו להתאמץ בכל כחו להשבית את חפרעות שפרצו נגד היהודים אחרי השערוריה הראשונה, ונעלה הוא מעל כל ספק כי עשה יעשה אף יבצע את מעשהו לטובה, לעת הזאת שיטו נא לבבם אל הסכתב שאני שולח אליכם בזה, הא מכתב ציר מםשלתנו מפרס אשר יסוב בדבריו על הפרעות הראשונות שנודעו לנו כבר, ואלה דבריו: כפקודתך אלופי שר החיצון אשר צויתני להתערב לטובת היהודים שנפגעו לרעה מחמת השוטרים בעיר מושבי טעהעראן . בכן עשיתי, באשר כבר הודעתיך במכתבי הקודם, בקשתי את ראשי קהלת היהודים להודיעני כל אשר יקרה אותם והם לא באו מאז ועד היום, אות הוא כי הפרעות חדלו, ותהי זאת רק ע״י השתדלותי הנסרצה, כי את השאך המושל הלאיתי בדברים, עד אשר נתן צו ופקודה נטרצה לשים קץ להפרעות אשר נעשו במצות בנו הנציב בעיר טעהעראן. אולם לא נקל היה לי הדבר להטות את לב השאך למען יצוה להשיב להיהודים את השטר שנתנו בשעת דוחקם, שבו התחייבו לשלם למםשלת פרם הון עתק. סוף כל סוף עלה הדבר בידי להפיק רצון מאת השאך זישלח פקודה אל בנו הנציב בטעהעראן ואל שר השוטרים הגראף מאנטעפארטע, יליד איטאליא, להשיב את השטר הנמצא בידיהם, ובן השאך מאן בתחלה לקיים את סצות אביו ורק אחרי הפצרות והתאמצות יתירה נעתר אלי, ויהי לי ריב אחרי כן עם הגראף מאנטעפארטע, הגראף הנוכל הזה חבל תחבולה ירחץ בנקיון כפיו לאסר לא אדרוש סאת היהודים את הכסף ל פי השטד הזה ובעצמי אצור אותו על פי צלוחיתי, והוא באמת הפץ לבוא אחרי כן בטרוניא עם היהודים ולדרוש סהם את הכסף בסתר לפדות את השטר, אך סכלתי את עצתו והכבדתי עליו את אכפי בחשתדלות דיפלומאטית עד אשר נאלץ להוציא מידיו ליד היהודים את שטרם, עכ״ל הציר האנגלי ה׳ טהאמפסאן. אך אחרי אשר בא כתב הנשתון הזה באו עוד שמועות רעות מפרס, כי הפרעות פרצו עוד פעטים ושלש, ושר החיצון גראנוויללי צוה עוד הפעם את צירו להציל את היהודים מכף עריצים, ונראה מה יהיו פעולותי. „אגודת אחים הלאנדאנית נאספה בימים האלה להמתיק סוד, וראש החברה נתן דין והשבון לפני הנאספים מכל פעולות החברה וממצבה בימים האלה. ראש פעולת החברה הוא חינוך ילדי ישראל בארצות המזרח, החברה נזכחה לדעת בי אין דרך אחרת להרים את אחב״י בארצות הבזרח משפלות מצבם בלתי אם ע"י חינוך ישר מתוקן ומקובל ארבעת אלפים נער ם מקשיבים בלסודים בבתי הספר אשר יסדה האגודה ראש האגודה הטיף דברים גם על אדות מצב אחב״י ברוסיא ועל רעת ממשלת רומעניא אשר במשך שנתים ימים האחרונה קראה דרור (עמאנציפאציאן) רק לששה אנשים יהודים זאת היא העסאנציפאציון אשר קימה וקבלה על עצסה ממשלת רומעניא בהקאנגרעסס הברליני 1 להאנודה שלשים, ושבעה סניפים (פיליאלען) באנגליא ובאינדיא ובאיי הים, הראש ערך עוד הפעם את דבר כל ההשתדלות שהשתדלה האגודה לטובת ישראל במצרים באיזמיר בירושלים (ע״ד קבר הנביא זכריה שרצתה הממשלה שם למכור) בפרס ובמאראקקא, וגם ע״ד נועם מצב בתי הספר בהערים : בגדת, באמביי, קושטא דמשק, ירושלים, פיליפופוליש סאלוניקו, איזסיר סופיא, טונים בירושלים הרש עץ ותרש ברזל, וארבעה נערים ילמדו את מלאכת השחיטה ואלה הם עניני הלסוד בבתי הספר: כתבי הקדש, דברי ימי ישראל, דקדוק שפת עבר, תלמוד, ידיעת לשון וכתב ערבי ידיעת לשון צדפת, מלאכת התשבון וידיעת גלילות הארץ, חמשים נערים אוכלים לחם חוקם שלש פעמים ביום בבית זהלמוד, והשאר סועדים סעודה אהת או שתי סעודות לפי אשר יספיק אצר ההמחוי, עשרים נערים בני פליטי רוסיא נצלו מכף הסיתים, ונדיב אחד אשר במקום צדקתו שם ענתנותו להסתיר את שסו הוא מכלכל אותם בכספו ונתן את כל מחסוריהם בית הספר הוא בנין יפה ורוות, בו חדרי למוד גדולים, וחדרי סעון, וגם בית הכנסת לכען הנערים, ושם נער אחד משכיל ודובר צחות בן ארבע עשרה שנה, והוא הטף יטיף לפני הנערים בבית הכנסת מדי שבת בשבתו ובנועם נאומו יקח כל לב ע״כ דברי ראש „אגודת אחים״ ע״ד פעולות האגודה ותכונתה ותועלתה והדרך אשר בחרה לה ירושלים. ראש חודש סיון — בשנים ועשרים יום לירח החולף הודיע הדילונ רב לבית סועצות הקאנזולאט הרוסית פה, כי ביום הראשון לשבוע השם הנזר על ראש קיסר רוסיא יר"ה. הקאנזול סהר להודיע הבשורה הנעימה לפחת עירנו ולכל הקאנזולען אשר למסשלת אייראפא ואמעריקא ולכל ראשי הדתות השונות פה, ובתוכם גם להרב הגאון הרש״ס הי״ו הרב לעדת האשכנזים, ולהרל״צ הרב לעדת הספרדים הי״ו, ולמחרתו בקרו כל הקרואים את הקונזיל בארמונו, וברה גדולה כרה להם הקאגזול בלילה, אלפי נרות וראקעטין האירו חשכת הליל, ויתעבג על נועם מנגינות צבא עירנו אשר השמיעו שמה לכבוד הוד לכותו קיסר רוסיא יר״ה. (פה יספר הכותב סדר יום החג לאחב״י שסה ככל הדברים שבאו כבר בגליון העבר המו״ל) בזסנו הודעתי כי הארכמאנדריט הרוסי פה קנה מיד האכרים את מערת קברי הנביאים חז״ם, וכי בית מועצות עיר נו לא תאבה לתת לו שטרי םקנה, והרב המו״ל הודיע גם הוא כי ועד חברת אנודת אחים בלאנדאן השתדל בזה כי יבוטל הסכר עתה אוכל להודיע כי בקשתם עשתה פרי כי הניעה פקודה טעליגראפית לפחת עירנו לבל יתן שטרי ממר להקונה — אכן עוד היום יחזיק הארכמאנדריט את המערה לקנין כספו ולפי דבריו וצלח בידו לבטל מצות הסלך, והאחוזה תשאר בידו לצמיתות, וכנראה לא יתהלל במתת שקר, כי הקאנזיל הרוסי אשר בעיר הבירה יעמול בכל עז כי לא יבטל דברי המכירה ויש להם על מי לססוך אורח נבבד ומאד נעלה הופיע בשערי ציון ביום השני שבוע זה, אורח אשר עוז בידו לעשות גדולות ורבות לטובת הארץ הוא האיש ווענעציאני הנודע פקיד שר הצדקות השוע האדיר הבאראן דע הירש הי״ו— שבוע העבר בא ליפו ויתמהסה שמה ימים אחדים ויבקר את המושבה אשר לחברת כי״ח ביפו ואת המושבה „ראשון לציון, ויבוא הנה בלוית פקיד המושבה „סקוה ישראל" אשר להאליאנס — חו״ר עירנו האשכנזים והספרדים שלחו צירים מיוחדים לקראתו לברכו בשם כל תושבי ציון — נערי ביה״ס אשר להאליאנס פה קבלו פניו בשירי תהלה, ויסר לבית המלון „אשל ירושלים״ וילן שסה. למחרתו בקר את כבוד הנאון חרש״ס הי״ו ואת הרל״צ הי״ו ויתר חו״ר עירנו, גם את כל מקומות הקדושים עתיקי ימים בקר ביום ההוא ויעפיל גם לעלות על מרומי הר הבית ששמם, ולא הטה אזנו לדברי האדון ניסים בכור המורה הראשי לביה״ס אשר להאליאנס פה הנלוה גם הוא עמדו בכל דרכיו, אשר הניאו מבוא שמה כנודע אסור לנו גם בזמן הזה בהיותנו טמאים לנפש לגשת אל תוך הסקום המקום אשר קדושתו לא זזה מטנו אף בהשמו — ויותר האדו, ניסים בכור בחוץ, והוא וסופרו אשר בא עמו וגם האדון ד״ר הירשן נכנסו לפנים ויבקרו את המקום הקדוש הלזה מטרת בואו לא נודע לנו עד כה על נכון, ואת אשר נחזה ממפעליו פה אמהר להודיע במכע הנוכחי — יתן ה׳ כי יביט בעין חומלה על ציון ויושביה, ותקותנו לא תבגוד בנו יפתח פיו ויאירו דבריו לכל חובקי אדמת הקדש יעקב גאלדמאן מעיר אסטראכאן סודיעים להמכ״ע נאוואסטי כדברים האלה עוד בראשית ימי החורף העבר נתפשטה השסועה אצלנו כי היהודים הבאים לעירנו לרגלי חמסחר על זמן קצר לא ינתן להם זמן להתעכב פה רק ג׳ ימים לא יותר בראשונה לא האמינו לקול השמועה הזאת, יען תושבי עירנו סורגלים מאז בבוא ימי חחורף לראות יהודים למאות הבאים ממחוזות המערב למסחר הדגים, במשך ט"ו שנים האחרונות הגדילו והגביהו היהודים את מסחר עירנו אסטראכאן עם המחוזות המערביות עד להפליא, מסחר הדגים הנעשה ע״י היהודים עולה לערך 5 מיליאן רזבל לשנה והם משלמים בכסף מזומנים .ע״י היהודים נתחדש המסחר במיני דגים אשר מלפנים כמעט לא שמו לב אליחם, והיו גסכרים בלא מחיר, ועתה הדגים האלה באים בשוק המסחר ונמברים למאות מיליאנען במספר, גם יש סין דג הכשר ליהודים והציידים יקראום בשם „דגי היהודים״ ועבורם יתקנו חביות מיוחדות והם ענף חדש במסחר אשר לא ידעו מקודם, ובבלל להתועלת הגדולה שהביאו היהודים בססחר אסטראכאן היה האיסור עליהם שלא להתמהסה פה רק ג׳ ימים, במעט דבר שא״א להאסין, כי לכל הפחות ימשכו ימי המסהר כל ימותהתהלכות האניות (נאווינאציאן), ובלעדי הסוחרים אשר יאספו בשערי המסחר עבור מחוזות המערב אם לא הסוחרים היהודים, ישארו באין קונה. אבל לדאבון נפשנו את אשר לא האמינו באו לנו, כי כמעט באה האניה הראשונה אצלנו עם סוחרים יהודים, לקחו שוטרי הפאליציע מידם את תעודות המסע, והיהודים התחייבו לחתום את ידם שיצאו מן העיר תיכף אחר היום השלישי לביאתם, לבד מאלה הסוחרים בעלי גילדע הראשונה עם סופריהם להם התירו להתמהמה כרצונם, אבל לאשר אך מעט המה סוחרים כאלה, ע״כ כל הבאים זולתם לא עשו שום מסחר ושבו לביתם, הסוחרים בעירנו פנו בבקשתם אל שר המחוז ויבקשו ממנו להשיב אחור את הפקודה החזקה הזאת, ואף כי השר המחוז נענה להם והניה ליהודים להתעכב עוד כדי חודש ימים, אבל בין כה וכה כבר נפטרו הרבה מהם לביתם בלי עשות שום מסחר, והשער סן מקח הדגים נפל עד כדי מחציתו, והוא 50 פראצענט מכפי הרגיל, רבים מהסוחרים נתדלדלו וירדו מנכסיהם, ואשר לפני ימים היו סוחרים, נעשו עתה פועלים שכירי יום, כי כל הונם ירדה לטמיון באין קונה מערבם : הודעה ספר המלים. קונקורדאנציא החדש (על נייר מובחר יפה ופהודר מאד) האוצר כל המלים הבאים בספרי קדש בשמות ופעלים ומלות בכל נטיותיהס למיניהם איש איש עלדגלו ושרשו. ומראה כלמקומות המצאם בתנ״ך. עם פתרון הוראותיהם בכללובפרט. I eco Bapana Mypeoc. 23. :מחירו עם פארטא 2 רו״כ. לדרשו מאת אתכבד בזה להודיע שכל יודעי ומכירי איך שהפאבריק שלי מפאפיראסין ביכליך אשר עד כה זה כעשר שנים היתה הפירמע א׳ זאטערמאן עט מ׳ קוראטאוו, ועתה מן דען 1 מאיי הרחסתי את שותפו מאתי ונשאדתי ת״ל בעצמי בהפאבריק הנ״ל, באותו מקום אשר היה מקדם ברחוב נאלעווקי תחת נומר 25 בחצר הגביר טאקאד , ואבקש מאת ! הקונים הקרובים והרחוקים לפנות אלי באשר יצטרכו ואקוה שישבעו רצון ממני, ובעוד חדש ימים אקוה שיהיה לי סא חדשים ממש כמו וויגער נאטאראל .Zaarmn, rschau Nalerki 25 . דרעסע כנודע לכל חדעי ומכירי מאז אשר אנכי הייתי המוציא והמביא והעיקר לתכלית הפאבריק שלי מפאפיראססין ביכליך, אשר היה לי יחד עד כה עם א׳ זאטערמאן ברחוב נאלעווקי, וכעת הנני להודיע כי למען הפיק רצון הקונים אשר לא היה לרצונם לרדת במקום מדרון הייתי סוכרח לעזבו, וכעת הפאבריק שלי בדירות סרווחים ברחוב נאלעווקי בחצר הגביר ר׳ לייזר ווים 12 ותקותי חזקה כי בזה אמלא רצונם, ע״כ אבקש מאת כבוד הקונים הקרובים והרחוקים לפנות אלי בעת אשר יצטרכו, ובעזר ה׳ אמלא כל מבקשתם בסחירה טובה כמו ווינער ממש, ובשאר פרטים . MI.urat o arschau, Naleki 12 אדרעססע שלי הנני להשיב לשואלי דבר ע״י פאסט במהר האפשרי בכל ספראווקעס הדרושים לו הן בסענאט, והן בכל מקימת המשפט דפ״ב, ושכרי מבל ספראוו.א רק שני רו״כ, כן ממכירי אשר ידעו אמונתי, ותום דרכי, הנני לקבל עלי לעמוד לימין צדקם בכל מקומות המשפט פה, ולהביא לידי גוביינא תביעתם מחברות מסילת הברזל פה עבור המחיר אשר נשווה בינינו לפי איכות וכמות הענין, ובע״ה אפיק בטח חפץ ורצון כל איש. אדרעססא ro Bosecenckii E Bareparoeci, uemn . . J 36. תהו ובהו (סנולה לדבר אתר) בלוית מאמר „על הנס" מאת דוד פרישמאן, יצא עתה לאור ונמצא למכירה אצלי ע״פ האדרעסםע : aERy paysaan 4 Bapay. I. Mi Lapo B Bpmany aen 7 . או בבית מסחר הספרים שלה׳ סחיר הספר עם דמי הפאסט ליידים 30 קאפ׳ ולמו״ס עם הנחת ראב אט טוב. (תשובה להעגונה מירושלים) האיש מירושלים המכונה בשמו ר׳ יעקב ב״ר חעשין זה כירח ימים ראיתיו פה בקאזנא, ולא פעם אחת דברתי עמו, ואז היה בדעתו לנסוע לעיר מולדתו לירושלים י׳ ה׳ גאלדשטיין הודעה ספר אור נערב להר״מ קורדווירע אחפוץ דורש טוב לשנות. אדרעססא B. Tursz Warszaa Wronia 10. עבטע זיידענע שווייצער מיללער-נאזע פיר מיללער, אויך בויסוואללענעס אונד וואללענעם נלאססע, האגדשוה, פוטטער פיר האנדשוה פאבריקאנטען, עספפעהלט A. S Waehholder arshan Nalewki9 תחבולה לעשות חיל יש לנו למכור תמצית חוסץ 80 (עססינ עססענץ) אשר מוכשר להיות חומץ טוב כאשר יערב עם 35 חלקים מים. נגד שלוח של 70 קאפעיקעס (בפאסט מארקין) ישיג כל מבקש פראבע aiep o Baae, Bp. F6 ע. פראנקפורטער עססיג-עסענץ אין הארט אונד אין פלאשען, צו בעקא ממצן בייא מ׳ וויסקאטש ווארשא פראנצישקאנער N 10, ים הויזע קאפפאלס שאלות והשובות לה׳ יוסף סנ״ל אין המו״ל מקבל עליו אחריוס ההודעות, לה׳ צבי גאלאמב עצות כאלה אינן כדאי, לה׳ ריבלצין וג״מ לא נוכל להדסיס כל התפלות הרבו שנתחברו בארציט בענין הזה אדרעססא שלנו PeaopyTa. TABA 3. noco Bapmana. S. Soimsi Warszawie. DziRa 25 אתa

|1883-07-03| מכתב עתי משמיע חדשות יוצא לאור אחת בשבוע, מאת חיים זעליג סלאנימסקי חגליון הבא יחיה האהרון למחצית השנה הזאת, וע״כ כל הבא עה״ח יקדים לשלוח כסף חמחיר בכדי שלא תתאחר הצפירה לבוא אליו, והסוכנים אשר עדיין לא שלמו בעד העבר לא ישיגוה עד אשר ימלאו חובתם אליה. המו״ל תוכן הענינים דברי חימים משפט עלילת הדם באונגארן. צפת ביאליסטאק. פיעטרקאב. דובנא. חצופה לבית ישראל קרית ספר הודעות. שאלות ותשובות דברי הימים עולם הפוך נראה באשכנז. בעת אשר כל האשכנזים עושים הכנות שונות לחוג את יום הזכרון, יום מלאת ארבע מאות שנה מאז נולד מתקן הדת הפראטעסטאנטית לוטהער בעת הזאת לא תבוש ממשלת אשכנז ללחך עפר רגלי ראש הכנסיה הקאטולית, האפיפיור ברומא, ולבטל את רצונה מפני רצונו! בבית הנבחרים בבערלין קמו ברוב דעות החוקים החדשים אשר ערך ביסמארק לטובת הקאטולים, וכמעט כל החוקים השונים אשר חקק ביסמארק זה עשר שנים בעזר אוהבי החופש נגד הקאטולים לחצר צעדיהם, כולם עלו כעת בתהו והקאטולים יצאו מאפלה לאורה ביסמארק יוצר החוקים נגד הקאטולים הרם כעת את אשר בנה לפני עשר שנים, הפה שאסר אז הוא הפה שהתיר כעת, ומדוע ? הכי נשתנו העתים במשך עשר שנים מן הקצה אל הקצה? רק לאיש כביסמארק, שאין לו שיטה מדינית נתכנו עלילות ותהפוכות כאלה. הוא חקק את החוקים נגד הקאטולים, מפני אשר ראה והתבונן, כי הקאטולים עוינים את פרייסען המתנשאת לכל האשכנזים לראש, לפני עשר שנים היה מבחר הגיונו: אחדות אשכנז, ולכן לחץ את הקאטולים צוררי האחדות הזאת, והיום כל ישעו וחפצו למשול בממשלת עריצות ולבטל את הפארלאמענט, ולכן יתרפס לפני הקאטולים ובעזר הקאטולים יושבי מטרכז הפארלאמענט עלה בידו לקיים את ההוצאות וההכנסות לשתי שנים בבת אחת, כאשר בקש חקיסר, ועוד ענינים גדולים כאלה יקוה להוציא אל הפועל בעזר הקא- טולים בעלי המרכז, כל עמל ביסמארק בפנים הארץ היא לתקן בכלכלה המדינית סדרים חדשים שיהיה כל השלטון בהם להממשלה ולפקידיה, ועמל ביסמארק בפאליטיק החיצונית הוא לשמור, ולנצור את הברית המשולשת שבינו ובין אוסטריא איטאליא. על כל שמועה שתבוא, כי ה׳ פעררי נשיא המי- ניסטעריום בצרפת חומס מזמות נגד הברית המשולשת ירגזו ויחרדו מכה״ע אשר לממשלת אשכנז. עתה אנה הזמן לידם ענין חדש לענות בו: הנסיך ממאנטענעגרא ניקיטא בשובו לארצו ממאסקווא סר גם לפאריז, ולפי הנשמע ימתיק שם סוד עם שרי הממשלה, וכבר קפץ ונשבע מכ״ע נארדד׳ אללג׳ צט״ לאמר : אין זאת כי אם צדפת מבקשת להתחבר עם העסים הסלאווים יושבי חצי האי הבאלקאני ועם רוסיא ואנגליא נגד הברית המשולשת, ויתנפלו מבכ״ע האשכנזים על ניקיטא ועל פעררי לשימם לעפר ואפר, אם באסת צדפת מבקשת לקרב אל בריתה את העמים הסלאווים לא נודע ברור, אך קצף מכ״ע האשכנזים הוא מוכיח מה טוב ומה נעים הדבר הזה לצרפת, לע״ע עוד לא נגמר המשא ומתן בין ממשלת צרפת ובין כינא, ופחד מלחמה ביניהן עוד לא סר. המארקיז טסענג הוא התל שהכל פונים אליו, אך עוד לא ירדה צרפת לסוף דעתו לדעת מה יחשוב הכינעזי בלבו, פיו כגלגל לפני סופה, לפעמים ידבר רתת למלחמה ולפעמים יטיף עסים אהבת שלום, ומי חכם ויבן חבמת קאנפוציוס זאת? בטאנקין נצבים צבאות צרפת סול צבאות הארץ ונבונים לפרוץ אלה על אלה בכל רגע ורגע וכינא אספה שנים עשר אלף אנשי צבא בשאנג. מכ״ע האנגלים מתהללים כי החובה על צרפת להודות לאנגליא יען היא אנגליא השתדלה imפs בכינא למנוע את הכינעזים מצאת נגד צרפת ומכ״ע מודיע כי ממשלת רוסיא קבלה על עצמה לפשר בין צרפת ובין. כינא, והיה אם נאמין בהודעות מכ״ע האלה הלא יצא ברור דבר מכ״ע הביסמארקי נארד׳ אללג׳ צט״ג המחליט כי צרפת כוננה לה ברית חדשה ועצומה באייראפא נגד הברית המשולשת. אכן ברית איתנים כצרפת ורוסיא ואגגליא בלוית העמים הסלאווים יושבי חצי האי הבאלקאני, לה יתר שאת ויתר עז על הברית המשולשת אשר בין אשכנז ואוסטריא ואיטאליא, גם אם תסתפ עליהן תוגרמא, זאת האחרונה משענת קנה רצוץ היא ומיום אל יום יחלש ויתם כחה. המלחמה באלבאניא מתחוללת ביתר תקף ועז, וכמעט בכל תגרה ותגרה, עומדת ההצלחה לימין האלבאנעזים וצבאות התוגרים יוכו שוק על ירך, מכ״ע אשר לממשלת תוגרמא מכסים במשאון על המלחמה, ומבטיחים כי המלחמה כבר כלתה ולא נודעו עקבותיה, אך מה בצע בהכחשה כזאת במקום שיש טעלעגראפען המגלים כל נעלם והמפיצים את השמועות מקצה אייראפא ועד קצה, גם בקאנדיא הנכנעת לתוגרמא פרצו סבסוכים בין הנוצרים ובין המושלמנים יושבי הארץ: הנוצרים היושבים בבית ועד המדינה דורשים מאת ממשלת תוגרמא לקבוע שם איזה תקונים לטובתם ולחופשם וחמושלמנים מתנגדים לזחי, ויערכו נבחרי הנוצרים ספר אל ממשלתם, בו יבקשו מאתה את התקונים הדרושים לחפצם ויהי בראותם כי אין תשובה מוצאת, ערכו דברים אל הממשלות ee. p ברוסיא ופולין. כשוצת במוקדם לשנה 5רוכ. לח שנב 2.75ו״ב. ללרבש שנה 150 רו״ב. ביפר הארעת 20 פראק. באמפריקא 5 דאלאר ce5 s 0 מחירו באשכנז: י14 רייכס מארק לשנה. . בטספרייך 8 פל׳ לשנה. ת ע וכן לרבע שנה. שכר מודעות : מכל שורה קצרה 5 קאפ׳. ומשורה רחבה 10קאפ׳. None באייראפא, המשלות לא השיבו עוד דבר, ומי יודע אם לא תצמח מן הסכסוך הקטן הזה שאלה קאנדיית הלא גם שחרור רומעניא וסערביא ובולגאריא ומאנטענעגרא יצאו כמן סבות נקלות כאלה, וטדוע תגרע קאנדיא? יושבי הארץ הנוצרים רובם יונים ובל״ס שלחה שמה ממשלת יון שלוחים לעורר את יושבי הארץ נגד תוגרבא, חדבר הזה לא יפלא בעינינו כלל, העמים הקטנים יושבי חצי האי הבאלקאנים רואים ויודעים כי קץ תוגרמא באיי- ראפא לא ירחק חק, לכן הם שולחים יד בעוד עת לחטוף איש אוש את נתחו גם באזיא לא הפשית תוגרמא במדינות ממשלתה משאלות וסכסוכים. על פני ארץ ארם (ארמעניא) רובצת עננה הרת שואה, הארמיים שואפים מרד, ומן הממלכות הקרובות ותוגרמא מתעצלת ולא תאבה למלא את רצון אנגליא לעשות את התקונים שהיא בקשת. אנגליא דורשת בעד ארץ ארם ממשלה מקומית שתעמוד תחת אפוטרופסות תוגרמא, ועוד כהנה תקנות נכבדות לתועלת יושבי הארץ, והסולטאן מינה פקידים בקאממיססיאן לישא וליתן בשאלה זאת, והחליטו לתקן איזה תקנות קטנות שאינן מעלות ואינן מורידות. רוח היאוש והאמונה בגזירה קדומה (פאטאליום) הם יוליכו שולל את גדולי שרי תוגרא והם אומרים : אם החלו הממשלות האייראפיות לשים עין על ארץ ארם אז נפול תפול בידם בכל אופן, ע״כ למה לנו לתקן תקנות אשר לא יועילו ולא יצליחו הראשונה אחרי הצהרים ראו את אסתר?, ביום הדין הרביעי אחרי אשר כל האותות וחמופתים המצדיקים שהזכרנו לאור יצאו, קם השטן עוד הפעם לשחק ולקסום את קסמיו, ראש המדברים בסוד השופטים, אשר מראשית ועד עתה נכתם עונו כצורר הוא חבל תחבולה יחד עם חוקר המשפט, לעקש ולסלף עוד הפעם את העלילה, אך דורש המשפט גלה עמוקות אלה מני תשך ולא נתן להצוררים לעשות בחשכה את מעשיהם, ויקם ויודיע כי מפי מכתב חוקר הדין בארי נודע לו, כי בארי נוסע במצות ראש המדברים לטיססא עסלאר, באשר נמצא שם האיש אשר הלביש בבגדים את הגויה אשר העלו מנהר טחיים, דעת לנבון נקל, כי כל הספור הזה קלע אל השערה רק להביא את השופטים במבוכה ולפזר בעיניהם אבק חדש ויהי כשמוע זאת עורכי הדין, ויקומו כולם כאיש אחד חברים ויצעקו חמס נגד הממשלה ונגד ראש המדברים אשר בחר את חוקר הדין בארי לחקור עוד הפעם. מלחמת הלשון היתה כבדה מאד, כעורכי הדין כן גם דורש הטשפט (פראקוראר) עמד נגד נשיא השופטים והפציר בו לערוך את השאלה הזאת לפני השופטים, והראש לא יכול להעיז את פניו בפני כל אדירי המשפט האיתנים האלה, וואות להם להתיעץ עם כל השופטים ואחרי רבים להטות, והם החליטו : זכי אין לשלוח את חוקר הדין בארי לטיססא עסלאר, ואין להשגיח בבת קול החדשה על דבר המציאה הגדולה אשר נפל עליה בארי׳., והאיש בארי כבר נבהל ללכת לטיססא עסלאר במצות הראש, ויצוו השופטים להשיב את בארי מדרכו, והוא שב ריגם בפחי נפש ומחשבתו הופרה, ועל דברת העלילה החדשה אשר העלה בארי במכמרתו נודע עתה שרש דבר. הלא הוא כוץ נדף זה, היהודיה גראסבערגער התקוטטה בשוק בשכנתה, וזאת בחרות אפה קראה אליה: „חבי כמעט רגע, אנכי אגלה את אזני השופטים כי את הלבשת את הגויה הנמצאה״ ותקראינה הנשים למהלומות אשה אל רעותה, ויסובו עליהן הרובים, והצוררים תפשו בדבר-חפץ זוה, אך עד שעלה לפני כאלה למועדי רגל הכשילו ביום הדין הששי את כל העדים המרשיעים, חוקר הדין בנה בניגים גדולים על עדות הזקנה סאלימאססי המעידה, כי אנשים ונשים מישראל הבטיחוה לתת אותה, ויהי הדבר הזה כזר בעיני חוקר הדין, אמנם הנאשמים לא יכחשו בזה ונותנים תודה כי הבטיחוה, יען תשבו כי הצוררים העלימו את הנערה וכי הזקנה יודעת לכן הבטיחו לתת לה מנה יפה אם תגלה את האטת ותוציא את הנערה מאפלה לאורה. הזקנה סאלימאססי נאחזה בסבך ובאה במבוכה זה פעמים רבות, וכמוה גם האשה הורי אשר בביתה היתה הנערה, היא העידה בתחלה כי בשעה העשירית בבקר שלחה את הנערה לקנות צבע בבית המסחר הרחוק משם — ולא שבה, ועתה העיד עד נאמן נוצרי האטאלאווסקי כי שמע את האשה הורי מדברת עם אסתר אחרי הצהרים, ומדבריה שמע כי היא שולחת את אסתר אל הכפר הקרוב הדבר הזה הלא יפרוש ענן אפל על האשה הורי י יודע דרכה והליכותיה ומה עשתה להנערה; הן העדים אשר ראו את אסתר אחרי הצהרים, ראו את פניה זועפים, אין זאת כי אם כעסתה האשה הורי, ומפני גבירתה זאת ברחה, ומי יודע מה נעשה לה עוד? ובמה נהשבים אחרי כל אלה דברי השוטרים המספרים את מהקרי לבם, אשר חקרו את הנער מאריץ מה הגיד להם הנער ואיך ספר את עדותו? לשפת יתר נהשוב לבאר כי גם השוטרים האלה יודעים את פרקם על פה. ביום הדין הששי נחקרו בעלי דברים אלה, השוטר באקא מעיד על עצמו כי לא נגע לרעה בהנער, וכל אשר הגיד הנער הגיד מרצונו הטוב מבלי אשר הוא, באקא, הפהידהו במאוסה, רק זאת הגיד לו השוטר רעצקי „דע כי אביך נתן תודה׳, ואז ענה הנער לאסר: „אבי לא הרג את הנערה אך יהודים אחרים הרנוה' ורעצקי זה קרא לעדים ביום ההוא למען יראו כי לא נעשה להנער דבר רע. כאשר החלו השוטרים הנזכרים להעיד את עדותם, דרש עורך הדין פרידמאן כאת ראש השופטים להוציא את חוקר הדין בארי מן הבית, ובקשתו נעשתה, בארי יצא,. והשוטר פעצעלי ספר את הפזמון הזה: חוקר המשפט נתן על ידי ועל יד, רעצקי את הנער מאריץ שארף להובילהו לכפר משפט לילת הדם באונגארן (המשך גליון 28) השתות יהרסון ובנין השקר יפול ויהיה לתל עולם ולדראון נצח לבוניו אשר עמלו בו. בין בוני בנין שוא ויוצרי תהו אלה היה גם הכהן הקאמטולי אדאמאוויט, הוא הטיף את רסיסי הרעל בלבות צאן מרעיתו יושבי טיססא עסלאר. אף התמכר אל השטן, אל דוקר המשפט נאגי, ויתדו ערכו מגלת סתרים בה יעוללו על היהודים את העלילה העקובה מדם הנה הכחן הוה זקן וסר טעם בעמדו לפני השופטים, התאמץ עליו החכם הנערץ עורך הדין עטוועם (גדולי הנוצרים רמי המעלה), סבבו בדברים ובשאלות, עד אשר הציל מפיו את התשובה הברורה : לא פשעי ולא הטאתי, חוקר המשפט נאגי פתני ואפת ואכתוב את הדברים הרעים נגד היהודים, הזקן בכה בדברו, ודמעות עוניו העידו בו כי לבו יחרפהו על חטאתו, אחרי אשר נתן הזקן תודה, נגשו העדים גראסבערג, איינהארן ולעווענטהאל להעיד מתי יצאו היהודים כבית הכנסת ארי תפלת השרית ביום הבקרה, ומתי נאספו לתפלת מנהה ומעריב, ושנים מן העדים העידו עוד, כי לפנות ערב שמעו מפי סאלימאססי הזקנה כי את בתה אסתר היא מבקשת: ואם אמנם הדברים האלה לא נכבדים הם וערכם מצער, בכל זאת הרבו השופטים לחקור ולדרוש, אולי על פיהם יודע שרש דבר העלילה, ויהי בחקרם דאו כי הדברים אשר העדים טעידים היום נמטו ן הדברים אשר העידו לפני חוקר המשפט, וישאלו את העדים על מה זה ולמה דבריהם שונים, ויענו העדים: אנשים כנים אנחנו, כדברינו אז כן דברנו עתה, ואולם הוקר המשפט עקש את הדברים ואותנו הביא במבוכה, ויעננו בשאלותיו עד כי נלאינו נשוא והגדנו אליו: כתוב בספר כטוב וכישר בעיניך ותנה נא לנו מנות כי כלכל תחבולותיך לא נוכל״, וכן עשה „החוקר״, וכתב בספר כל אשר חפץ, ועוד זאת נודע מפי עדים נאבנים כי פרץ „החוקר" את גדר המשפט, לפי דתי השופטים לא ישכעו דברים פי הנאשמים, ולא יחקרו את העדים בלתי אם יהיו שם עוד פקידים זולתו כפקידי המשפט, וחוקרנו „בארי׳ זה השתעה עם העדים לבדם ובאין איש אתו הקרם. הנה על פי הדברים האלה כל מחקרי בארי כקורי עכביש הכה ורוח ישאם, וגם את עיקר עדות הנער מאריץ, אשר העיד כי ראה את מעשה התועבה בבית הכנסת לפני חצות יום כל העדים הנוצרים והיהודים כחישים ואומרים כי כחצות יום יצאו היהודים מביהכ״נ — ומה אפוא יענו המרשיעים בשמעם הפעם מפי עדים נאמנים המעידים, כי בשעה נאגיפאל באתי עמו לנאגיפאל ואקחהו עמדי למלון, האבלתיו ז והשקיתיו ובקשתיו לאמר: „ילד שעשועים יקר ונחמד, הן כל דבר לא נעלם ממך הגד את כל אשר ידעת, ואז יצא גם אביך לדרור״ בתחלה עצר הנער במלים, ואחרי כן ספר לי כי ידע היטב את הנערה אסתר וראה איך נשחטה וכו׳ וכו׳. בספר פעצעלי זאת קם עורך הדין היימאן והוכי מן ספר הפראטאקאלל, כי מאריטץ הודה שלא ידע את אסתר ורק את שמעה שמע מפי אמו פעצעלי נאלם דומיה ולא ידע להשיב דבר, וכל הקהל השתומם, והנאשם יוסף שארף קם ויקרא בקול רם אל פעצעלי : תן תודה כי אתה שננת את ספור העלילח לבני למאריטץ וראש השופטים עצרו בדברים ויזהירהו לבל יוסיף, ויתעורר יוסף ויקרא: „הנני נכון לשוב לבית האסורים אך עצור במלין לא אוכל״. לשמע הדברים האלה מהומה גדולה קמה בבית והמטא ומתן ביום הדין הששי הגיע עד קצו על טוב יזכר שם חמליץ המפואר והמחוכם עטוועס הוא יודע את המלאכה לדבר עם עדים- טרשיעים, בחן ובאמרי נעם, ולהושיט להם סם חמות בקיתון של זהב. לו נתנו ראש השופטים לערוך שאלות אל הנער מאריץ ואל כת העדים די חפצו, אזי הנקל היה לו להפוך על כזביהם בלהות, אך ראש השופטים ישם רסנו ומתגו בפיו, וכפעם בפעם קרוא יקרא אליו את קול הקריאה: „עד פה תבוא ולא תיסיף!״ יום הדין השביעי היה יום מלחמה כבדח. עורך הדין פרידמאן עמד ויאמר: „לפי מצב המשפט היום נהפכו הנאשמים למאשימים, לא היחודים נשפטים הם כי אם השוטרים רעצקי ופעצעלי לכן אבקש מאת השופטים להשגיח לבל יוכלו הנאשמים האלה לדבר עם מאריץ, גם אבקש להרחיק מן הבית את חוקר המשפט בארי, אשר שב לכברנו עוד הפעם בחברתו״. הבקשות הגבונות האלה לא נעשו, ועזוז רוח עודכי חדין עוד הוסיף יתר עז ואזמץ, וכולם נצבו למערכהכאויבים נגד ראש השופטים, עורך הדין עטוועס נטל רשות לערוך שאלות אל השוטר פעצעלי, מלכדו ומדריכו של הקטן. „כמה מספר שני חייך״ שאל עטוזעם את השוטר פעצעלי, והשוטר שער בנפשו כי עטוועס מבקש להעלותו בחכה לכן לא השיב כחלכה ויאטר: „זאת כבר הגדתי אתמול״., וראש השופטים האנטיסעמיטי הנאלח, נועז במצח אשה זונה ויפן אל עטוועס ויאמר: „אבקשך אדוני לשים לב לדברי העדים, שמרם בלבך ואל תצטרך לשאלם פעם שנית״, לשמע דברי הראש עמד פעצעלי ואותות פניו הפיקו עזות ורוח פרא ומשחית, ועטוועס ענה במנוהה: אבקש את סופרי המשפט לכתוב בכתביהם כי השוטר מאן להשיב על שאלתי, מאז אנכי מכהן בכהונתי לא הרגשתי עוד את החובה המוטלת עלי בתור עורך דין, כהרגישי אותה הפעם במשפט הנוכחי, אשר ילד מרשיע את אביו בעון רצח !״. עטוועס נשא את עיניו אל פעצעלי והביט בו במבט חודר לב וכליות, ויאמר : זה לי חמש עשרה שנה הייתי ראש הגליל בוועספרים ואז קבלתי מכתב מאת המיניסטעריום, בו הודיעוני כי כבוד הקיסר הטה את חסדו לפושעים אחדים לגרוע ממספר שנות כלאם ולהוציאם לחפשי ובין שמות הפושעים ההם ראיתי שם פושע אחד קאלאמאן פעצעלי אשר רצח נפש, הוא ועוד איש עמו, ונחרץ משפטו לשבת חמש עשרה שנה במאסר וישב שם שתים עשרה שנה ויצא לחפשי — הגידה נא לי האתה קאלאמאן פעצעלי זה או לא ? ופני פעצעלי חפו ויגגם בלשונו: „אינני מחויב להשיב לך על שאלתך״ וראש המדברים ענה: האדון פעצעלי הוא מכהן בתור לבלר בבית המשפט, „והדבר אשר אמר עורך הדין עטוועס לא נודע לנו״, ופעצעלי הוסיף: אשר אחזה לי אני, הנני עומד במקום הזה בתור עד לבי עלי דוי בשמעי חרפות וגדופים כאלה אשר לא ישמע גם רוצח נקלה, הוא כלה לדבר, ודורש המשפט נתן מגלה אל ראש השופטים הראש שם עינו על המגלה וכאשר כלה לקרואתה לטש עין חודרת אל פעצעלי ויבט עליו רגעים מספר, ויקרא באזני כל העם „כן הוא, צדק עטוועס! הדבר נפל מפי הראש וכל הנאספים נבוכו, נפעם לבם בראותם כי רוצח עומד לפניהם ומעיד בתור שוטר ובתור מדריך! מורה משכיל הפלה לו בארי בעד הנער מאריץ! קריעת המסוה מעל פני הרוצח היתה טובה וחשובה יותר מכל המשא והמתן שאח״כ ! כי הדין: עטוועס, פריעדסאן, היימאן וחבריהם ערכו שאלות, הלוך ושאול את פעצעלי ואת רעצקי ע״ד עדות הנער, פעצעלי נוקש בלשונו פעמים רבות, דבריו סותרים אלה את אלה פעם יאמר כי קבל את הנער מאריטץ מיד חוקר הדין ביום אשר נתפש הגער, ופעם נכשל בלשונו ואמר, כי ביום ההוא היה בעיר אחרת רחוקה משם, ופעם ספר כי היה בעיר שלישית, וכ בכל פרטי חספור דבריו יתפרדו ולא יתלכדו, כי רוחו לא קבצם לחיות לאחדים בידו, כאשר נהל פעצעלי את הנער מאריץ אז ישב הנער בבית רעצקי, ושלשה עדים, עבד אחד ושתי שפחות מבית רעצקי, מעידים נאמנה כי ראו בעיניהם איך הכה רעצקי את הנער מאריץ מכות נמרצות, שסע את אזניו ותקע לו פעמים ושלש העבד והשפחות ראו כל זאת בעד החלון, ובאשר נודע לרעצקי על דבר שפחה אחת כי היא ספרה א הדבר לאשהיהודית, התנפל רעצקי על השפחה ויכה אותה מכה רבה עד כי נעשה בשרה פצעים פצעים זה הוא האיש רעצקי המדריך השני של מאריץ ביום הדין השמיני נחקרה אשת יוסף שארף, אמו חורגתו של מאריץ, לפי עדותה היה מאריץ נער רע מעללים מחיר קצף ומכזב תמיד. שתי פעמים ירה סכינו אליה בחרות אפו בה, שקר הדבר אשר יאמר כי בסעודת הצהרים ביום השבת המדובר דבר ע״ד שחיטת הנערה היא יודעת רק זאת, כי הילד הקטן שמואל קבל מתנות מאת אוש לא נודע לה, והאיש שנן לו ספור מעשה ע״ד שחיטת הילדה והילד פטפט אחריו ומאריץ צחק על הדבר מה היה להנער מאז ועד עתה לא תדע האשה. ככלותה את דבריה הובא הנער אל הבית עיניו מזרות זעם וגאוה וכל יצירי גוו מפיקים רשעה ויהירות של ילדים. בין האב ובנו תחל עוד הפעם שיתה מרגזת לב כתכונת השיחה הראשונה שהיתה ביום הדין הראטון. האב הזקן קורא אל בנו בקול בוכים: „שובה בן שובב, למה יספו נקיים מפני עקשות פיך תן תודה כי מורים מתעים הוליכוך שולל!״, והנער עז-רוח לא יחת ולא יחמול ויאמר : את אשר ראיתי ספרתי״ — „(מדוע זה מאסת בדת אבותינו הקדושה 2״ שאלהו האב האומלל, יען אשר היהודים לא מאדזיארים המה, ואני זה חפצי להיות מאדזיאר, קראתי במכ״ע וגם אילים ספרו ליו כי היהודים יגורשו מן הארץ, ומה לי לצרה הזאת " אם כן תמיר את דתך, בני, בני, חוסה ואל תורידני ביגון שאולה! והנער עונה: אמירה את דתי!״— אם כן הוא, אם כבר נגזרה גזירה׳ קרא האב האובד בקול רם ואיום — הבו לי סכין ואקרע את שמלותי?— רבים מן הנאספיס געו בבכיה לשמע הדברים האלה, אחרי כן נחקר עד נאמן, השוטר בארצא הוא העיד כי כאשר חקר את הנער וערך לפניו איזה שאלות, ענהו הנער לאמר: אם את האמת תאבה לשמוע מפי. דע כי לא אדע מאומה, וכל אשר שמעת מלבי בדיתי השוטר הזה הוא איש נאמן ומבין דבר, ובידיעת השרים הלך מעיר הבירה לטיססא עסלאר לעזור לשוטרי ממשלת הקום לחקור ולדרוש, באשר הוא כבר נבחן ונתנסה בעשרה נסיונות ויודע חקר דבר השוטרים המרשיעים עומדים נגד השוטר הזה ומשימים אותו לעד שקר אשר לקח שחד אך דבריו קיימים וחזקתו חזקת כשרות, ביוס הדין השמיני הודה הנער מאריץ כי זה שנה תמימה מאז הוא יושב במאסר. הוא קורא יום יום את מכה״ע האנטיסעמיטים אשר באונגארן — מובן הוא, כי כבולעו במכ״ע ההם כך פולטו בעדותו שנאה נוראה נגד אבותיו ונגד כל היהודים עורכי הדין דרשו מאת הראש לשים לפניהם דין וחשבון מכל הנהגת השוטרים ומעשיהם אשר עשו להנער במשך כל ימי שבתו במאסר, דבר זה נחוץ לדעת, כל עין רואה וכל אזן שומעת כי רוח אחרים מדברת מתוך גרונו של הנער המגיד, נדע נא מי המה המלמדים האלה הנמשכים כשלשלת ארוכה מן הרוצח פעצעלי עד ראש המורים איסטאצצי, לפני גמר המשא ומתן קרא ראש השופטים באזני כל הקהל את המשפט החרוץ אשר נגזר על פעצעלי לשבת במאסר, ונלותה אליו תעודה מאת שר בית הסהר, כי פעצעלי היה „פושע קשהלב, איש מרמה וגנב שסורו רע״ — על כל אלה לא מצא האיש פעצעלי מענה, והשופטים החליטו לפסול.את עדותו ולבלי להניחו להשבע, כי שבועתו במה נחשבת היא, אך נגד זה קבלו לעדות את השוטר בארצא, ולא חייבוהו שבועה, יען הוא מושבע ועומד מאז יכהן (המשך יבוא) בתור שוטר הממשלה הדוכן ולמעלה, וכל כהן הוא בחזקת כשרות בכל מעשיו אשר יעשה, לכן נפטרו הכהן והגבירה בני חורין, בשגם לא היו ליהודים עדים נאמנים כמאריץ שארף, שיעידו כי „בעד חור המנעול׳ אשר בבית המקלט ראו מה למעלה ומה למטה מה לפנים ומה לאחור, איך זרקה הגבירה מרה בילדה ואיך הטיל עליה הכהן אימה יתרה, וכהנה פרטי דבר התמורה הזאת הדומה למקרה מארטארא בזמנו הבה נשער בנפשנו כי מקרה כזה קרה בינינו, כי תקף עליהם יצרם של איזה קנאים יהודים, להעלות במצודתם נערה נוצרית ולהכניסה בבריתה של שרה אמנו ולהעלימה מאבותיה ולהחביאה בסתר בית המדרש בארץ רחוקה, מה ענו על זה הנוצרים, לא האודים העשנים האנטי- סעמיטים לבדם, כי גם הנוצרים הנבונים והישרים הלא יל ורעדה יאחזונו בשערנו בנפשנו את חפעולה אשר יכול מקרה כזה לפעול, לו היינו אנחנו עושי החמס והנוצרים צועקים חמס אך עתה כאשר הם עושי החמס ואנחנו קוראים תגר, הלא אנו כתוקעים לתוך הבור וכקוראים במדבר, כי כלל גדול להם „את אשר קרם מודיעים ואשר עשו לא מודיעים״, כמה גדול כחה של מדת אהבת-עצמו לעור את העינים שתראינה רק את הקיסמין שבין שיני אחרים ולא את הקורות שבין עיניהם! ואם כזאת נחזה באנגליא, על אחת כמה וכמה בארץ אונגארן אשר כל השכלתה עודנה כטיח תפל המדובק מחוץ, וצרורותיה מנתזין ונופלים מפני כל רוח לא מצויה, מפני קול עלה נדף ושמועת שקר, נפלא וזר הוא המשפט בניגעראצא, שם היהודים נשפטים בעבור ריבה אחת שנעלמה, ורבים שם המימינים והמשמאילים, ובכולם לא נראה איש הגיון אשר יראה את המשפט הזה בעין פקוחה כמו שהוא, כי באמת אך שגגה יצאה מלפני השופטים להושיב על ספסל הנאשמים את היהודים ועל ספסלי הקהל את איסטאצצי ואנאדי ובארי, בעוד אשר ראוי להיות חילוף הדברים, כי בנוגע להנערה אסתר סאלימאססי, אף כי לא נתברר עוד הדבר כראוי אם נפלה לתוך הנהר או גררה אותה החולדה „הורי' בעלת הבית ששם שרתה, או גרר אותה איזה ברדלס מכת האנטיסעמיטים במצות יב-מג איסטאצצי, אם כה או כה עכ'״פ ברור הדבר כי בשעה ת עשרה לפני הצהרים בשבת הגדול שנת תרמ״ב, אשר לפי עדותו של הגדי המקולס מאריץ היתה אז שהיטת הנערה בביהכ״נ, אז קרה נם גדול, והנערה אסתר אהרי השחיטה לערך שלש או ארבע שעות עוד התהלכה בחוץ כאחת הנערות והשו״ב בוקסבוים הגאליציאני בשעה שלפי דברי מאריץ (ר״ל בארי) קבל את הדם בכלי מצואר הנערה קרה לו נס גדול שנעשה לדו פרצופין הרחוקים זמ״ז כי בשעה ההיא ישב בוקסבוים בבית ברוין והיטיב את לבו בבצלים ובקוגעל ובשאר משמני סעודת שחרית של שבת והנה אחרי כל אלה הלא למשוגע יחשב האיש אשר ישים את לבו אל ההוללות הזאת — אולם סרס את המקרא ודרשהו, להזקנה סאלימאססי אבדה בתה אסתר ואיננה, ובאשר אין רגלים לדבר להאמין כי נפלה ביד חרשי משחית, וקרוב אל האמת שנחל הטהיים גרפה ע״כ תשאר השאלה הזאת „תיקו׳״. אבל מה שאין בו לא ספק ולא כחלוקת, הלא הוא הדבר הנראה לעין כל, כי מאת שמש ביהכ״נ מטיססא עסלאר יוסף שארף לוקח בנו בן ארבע עשרה שנה מאריץ ונעשה לבן סורר ומורה, והכבידו את לבו כלב הנמר והטילו בו זוהמא עד כי המוסר מוסר בלבו, ולא רק רגשי החמלה אשר בלב האדם כי גם הרגש אשר בלב כל בעלי חיים הדבקים ביולדם, גורשו מלבו כעשן מארובה, והוא הולך ומתעתד אל התמורה, אף כי לפי חוקי הארץ אין המשפט לתינוק כמוהו לצאת מרשות אביו לתרבות רעה — האין הדבר הזה רצח נורא? רבים מאמרים קראנו במכ״ע הנכבדים נגד בעלי העלילה האונגארית, ראינו את „הפרעססע" הישנה על במת המוכיהים תוקעת בשופר גדול, ראינו את „הנייע פרייע פרעססע׳ נשננת לשונה במדקרות המליצה על ראש המדברים בבית דין ועל חוקר חדין בארי, על „החור של מנעול׳ ועל „הכהנים הגדולים הקאטולים״ אשר לפי עדותו של מאריץ לחשו לו שהיהודים. צריכים לדם. גם מכה״ע הצרפתים יוציאו את כל רוחם על משפט העלילה אולם מכל התוכחות והדרשות האלה טובים הדברים של טעם שכתב בענין זה מכ״ע eטi במאמרו הראשי ראש דבריו שהעלילה בזויה ונמאסה כ״כ, עד כי לחרפה היא הצופה לבית ישראל צאו וראו עד היכן מדת הדין שולטת כעת בעולם, כל העמים אוחזים ביד מדת משפט. הצרפתים טרודים באשת לפידות בת נעות המרדות לואיזע מישעל שעמדה לדין בעון פרעות שעשתה, בבתי דינים האנגלים עוד ממרחים את הרטיה האיר- לאנדית, ומשתדלים להעביר את גבורי הדינאמיט מעכק הבכא הזה ולתת להם נחלה בלי מצרים בעלמא דקשוט. השופטים הספרדים ממשמשים בפצע הסאציאליזמוס אשר פרח כשחין על פני ארצם סוף דבר אין לה לאייראפא כעת בעולמה רק ממשלת מדת הדין, ואגן אטו קטלי קניא באגמא אנן. גם אנחנו בני ישראל נצבים היום בבתי דינים וטרודים בערכאות ונותנים ענין רב למכה״ע לענות בו וגם קרן קימת לדברי הימים במדור מיוחד הננו מאלמים אלומים את כל החדשות הנכבדות ע״ד משפט עלילת הדם באונגארן, ובמקומנו זה נספר לכם משפט אחר שהושיב על ספסל הנאשמים אנשים נוצרים ע״ד נערה עבריה, והיו לנו רחם רחמתים אלה אסתר סאלימאססי האונגארית וראזא ראזענבערג העבריה, כמחזה מול חזה לראות דבר והפכו, אור וצל, אמת ושקר המקרה אשר נדבר בו לא היה בארץ מאפליה אונגארן כי אם בארץ החופש אנגליא, וזה הדבר : באחד מימי החורף העבר באח מנויארק למידלעס- בארא נערה יהודית ראזא ראזענבערג, והיא בת אוש יהודי מיוצאי פולין המתגורר בנויארק, ובמידלעסבארא לה אם זקנה ותבוא אליה ותשב בביתה, ויהי היום והיא יצאה לשוח, לא נודע אם מפני אמה זקנתה היא בורח או תועה היא בדרך כי כאשר יצאה כן לא שבה ועקבותיה לא נודעו, ויבקשוה בעיר ובסביבותיה ולא מצאוה עברו שני ירחים והקול יצא כי הנערה נמצאת בבית המקלט לבנות הקאטולים שם, ויבואו שמה קרובי הנערה לגאול אותה ולא חפצה הגבירה אשר על הבית לשמוע בקולם ולדברם לשלום, ויפנו גואלי הנערה אל ברת שלוחי הקהלות אשר בלאנדאן, והתברה נעתרה לבקשתם ותשלח שלוחיה אל הגבירה מנהלת בית המקלט להוציא משם את הנערה, יבואו השלוחים אל הבית ויראו כי אסת נכון הדבר פרשה הגבירה את רשתח על הנערח היהודית ותמשוך עליה חוט של חסד" והכהן הראשי הקאטולי נגלה שם בענן כבודו והעיר את אזנה בלמודים, והיא עודנה ילדה אשר לא תדע לבחור בטוב ולמאוס ברע, וגירסא דינקותא ערבה בפיה, או אולי היתה תחלתה באונס וסופה ברצון, ותמר את דתה, והשלוחים דברו משפטים עם גברת בית המקלט ועם הכהן אשר בידו מפתח הבית, בשגם אחב״י באנגליא לא הסכינו בדברים כאלה בשאר הארצות מעשים כאלה יקרו יום יום, ולמחר מודיע „הקוריער פאראננ' בשמחה ובגודל לבב לאסר: „הנערה פלונית נכנסה בברית בבית התפלה ברחוב פלוני״. אולם היהודים באנגליא כבר נהנו מן החפש הזוקף את הקומה והמאיר את העינים וחמעורר את הלב נגד כל עשק ומרוצה, לכן חשבו את הדבר לצורך צבור ולענין בללי לקום נגד גבורי ציד אשר אספו אליהם ילדה נדהה אך לא הועילו התחנונים והבקשות, ובין כה וכה הוציאה הגבירה את הנערה מבית המקלט אשר לה ונתנה אותה ביד איש בריתה, והוא לקחה אתו לפאריז והובאה שם אל בית מקלט אחר, וגואלי הילדה שוטטו לבקשה ואין תקוה למצאה, והגבירה האנגלית תרחץ בנקיון כפיה ותאמר: השומרת נערה נכריה אנכי לא דעתי בצאתה ובבואה היא הלכה לה ומקום מושבה כעת נעלם ממני, ויביאו שלוחי הקהלות את הגבירה ואת הכהן הראשי בפלילים, ויהי המשפט בימים האלה בבית דין הראשון במעלה לכל בתי דינים אשר בלאנדאן. עורך הדין שאג כארי: אוי להן לבריות מעלבונם של החפש והסבלנות! הגבירה והכהן הקאטולי המתלבשים במדת הרחמים והתכוונים לשם שמים, רעים הם מרוצחים, כי נפש הם חובלים, עוקרים מן השרש ילדה מבית אביה, וביד חמסים ינתקו עבותות משפחה וקורעים „קרעים שאינם מתאחים לעולם״, ועושים פצע שלא יחזור לברייתו — אולם הגבירה צודדת הנפש עקשה את פיה לאמר: הנערה באה אלי האחלה מבלי אשר קראתי לה, ואת מספר שנותיה לא ידעתי גם לא אדע איפה היא נמצאת כעת, וכמוה כן גם הכהן הקא- טולי סך בענן לו ובאשר לפי דתי אנגליא אין בודקין מן להעלותה על הגליון, אך תחת זה העמיק הרחיב את דבורו ע״ד פרשת בן סורר ומורה, וע״ד גזילת הבן מאביו, משנתו קב ונקי באמרו בהשכל ודעת: לו טרוף טורף מאריץ שארף גם אז לא גדלה צרת אביו ולא נשבר לבו בקרבו, כשברו הגדול מים בראותו את בר בטנו עומד לשטנה לו ולעמו, ואורב לדם אנשים נקיים, ושופך בוז וקלון על דת אבותיו, ומודיע בגלוי כי נכון הוא להמירה בדת אחרת, כמה גדול זדון הרשעים הפוחזים אשר גזלו ילד מחיק אבותיו, והטיפו לתוך לבו רסיסי רעל ונטעו בנפשו שרש פורה רוש ולענה, והביאו לקרבו רוח פרא אדם, רוח הולל ומחבל, שקר וגאון: לו לקחו הם את הילד מאריץ וקראו לשוחטים משלהם לעשות ככל המעשה אשר לפי העלילה נעשה לאסתר בבית הכנסת, גם אז לא היתה רעתם גדולה כמו שהיא הפעם, בגזלם מן החברה האנושית נער רך להפכו למשחית הנה על כן נוכל להחליט אל נכון, כי גדולה האבדה אשר אבדה ליוסף שארף מן האבדה אשר אבדה להזקנה סאלימאססי, עכ״ל מכ״ע „טהיימס׳ העולה על שלהן מלכים, יפים הדברים למי שאומרם, אך היפעלו פעולה בארץ אונגארן, להפוך את האופן ולגלגל את הדין שיהיו הנטענים לטוענים והשופטים לנשפטים ? אם אמנם בנוגע להנאשמים נכון לבנו בטוח כי כשפטם אור יצא, אולם בנוגע למאריץ שארף קרוב הדבר לאמת כי „כעדגאר מארטארא׳ יהיה גם הוא ברבות הימים לכהן קאטולי, ויכתוב ספרים ע״ד היהודים והיהדות, ויודה הודאת בעל דין על כל הפשעים והעלילות, וספריו יהיו נקראים ונשמעים ומקוימים כספרי אייזענמענגער בשעו וכראהלינג בזמן הזה, אף כי לעע איננו בקי גדול בעשרת הדברות, וכמוהו כראש המדברים בבית דין לא ידעו איזו היא הדברה החמישית, והיו לצחוק בפני כל הקהל כאשר נאחזו בסבך ולא מצאו מענה על שאלת שמש הכנסת יוסף שארף, אבל תחת זה הנער כאריץ הוא בקי גדול בדלוסקא (ארכיוו) ולפי שנכשל בלשונו, קרא שם בין הכתבים העתיקים כי שר הפנים הכין בעדו מינוי ושררה שישי ושמחי בת אונגארן לקראת הפקיד החדש הזה הממשמש ובא, לא „מאריץ שארף׳ רבים איכא בשוקא, הוא ראוי למנותו פרנס על צבור הצוררים, ובל״ם יזכה וישב בישיבה של מעלה לימין איסטאצצי— לו רק לא יגזרו הצוררים לטאטא בכטאטא השמד את החגב הזה המלא כרמון רזי דרזין מבית גנזי האנטיסעמיטיזמוס, שבו מונחים כבקופסא כל הסודות הגדולים ע״ד המעשים שנעשו לפנים מן הקלעים, לפי הודעת מכ״ע „פעסטי נאפלא״ כבר רצו הצוררים „ובארי" בראשם למחות את משפט העלילה כולה ולהוציא אסירים בכושרות עוד לפני הדין, ורק דורש המשפט לא נאות לזה, וידרוש בחזקה כי יוצע המשפט בבית דין לפני הקהל, לבל יאמר ההמון, היהודים חבשו בטמון את העלילה, וכדברו כן נעשה, ועתה נתבלבלו ונסתבכו ונשתבשו העדים, והמלאכה נמבזה ונמס אשר עשו חצוררים נעשתה קרעים קרעים, עד כי לפי דברי „הטאגעבלאטט׳ הוויני, כל האומר איסטאצצי חטא אינו אלא טועה, אבל באמת ראוי הוא לשים עטרה של זית בראשו, כי ע״י מלאכתו יגלה המעין הנרפש והמקור המשחת, ושם בניגע- ראצצא תהיה קבורת עלילת הדם ע״י נושאי המטה איסטאצצי ובארי וחניכם מאריץ שארף. כן התקוה משחקת לפני הטאגע- בלאטט הנ״ל. אך תקוה נעיה היא ולא יותר, ואם נשים לב לדברי ימינו, נראה כי זה כמה היו לנו תקות טובות כאלה וכולן נפלו ארצה, רב לנו אם נקוה כי האומללים הנלכדים יצאו לדרור, אולם — כי כל העלילה כולה מן היום הזה והלאה תאבד ולא תוסיף להדאיב את לבנו, לא בעלי דיון אנחנו לקוות כזאת. החכם גרעטץ הביא בסוף ספרו „דבר ימי היהודים״ את עלילת הדם מדמשק והציב לה גבול בי 1840 לאמר: „עד כאן תחומה׳ אך לא שמעה העלילה לי הזה המדבר בצדקה, ותרקד כשטן זה שלש פעמים „במהדורא רשה בתבנית גדולה״, מלבד כמה וכמה מהדורות קטנות ם בשנת 1840 חכם מדיני אדיר ונערץ כטהיערס הגיד לוי שהוא מאמין כי היהודים צריכים לדם ילדים גוצרים, אם הפה ההוא שהפיק מרגליות לחך עפר עלילת הבל כזאת כי עתה נאה ויאה בשנת 1883 להמיניסטער האונגארי פוילער, שלא השיג אבק רגליו של טהיערס, להאמין אף הוא בהעלילה! — לכן לפי דעתנו הפליג הטאגע- בלאט בתקותו יציאת טשפט היהודים לאור בנירעגאצא תשיב עשרת מעלות אחורנית את העלילה לעדן ועדנים, אך מתי תסוף מן הארץ וזכר לא יהיה לה — אל דעות ה׳ ולו נתכנו עלילות ! טוביה חטא וזיגוד מינגד! מפני חטא הבחור מאריץ שארף נענשו בחורי הישיבה בפרעשבורג, להם לא סח שר ההשכלה שלא יכנסו לבית המדרש בטרם ישלימו חק למודם בגימנאזיום אלה דברי טרעפפערט שריההשכלה, „רוב בחורי הישיבה בפרעש- בורג לא שנו פרקם בגימנאזיום מהחל ועד כלה, רק בבתי הספר לעם (פאלקסשולען) כלו את חק למודם, אולם באשר אין הלמוד הזה שהקשיבו בבית הספר לעם מספיק, לכן הננו נותנים צו ופקודה נמרצה, שכל הרוצה להכנם לבית המדרש בפרעשבורג, עליו להראות תעודה ע״ד השלמת חק למודו בבית הגימנאזיום׳ עכ״ל בקראנו את הפקודה הזאת השבנו בלבנו כמה גדול כחו של טרעפפארט להסתפק במועט, לבלי לבקש יותר רק השלמת למודי גימנאזיום, ומה היה בכח היהודים באונגארן לעשות, לו צוה אותם שבחוריהם ישתלמו גם בלמודי האוניווערזיטעט טרם יכנסו לבית המדרש בפרעשבורג ? נחרא נהרא ופשטיה! לו תצא בארצנו פקודה האומרת. לא די לבחורי הישיבה לגמור למודיהם בבתי ספר לעם, אך עודנטל עליהם לגמור את הלימוד בבתי הגימנאזיום, הלא יתמהו איש אל רעהו ויאמרו האמנם לא די להבחורים גמר למודם בבתי ספר לעם ? ומי יתן וגמרו למודם בהם, כי אז רב לנו רב ושונאי המדע כל עיקר כשמעם זאת יהמו כדובים ויאמרו: בבתי גיכנאזיום לא נחפוץ ק״ו מבתי ספר לעם, ובבתי ספר לעם לא נחפוץ ק״ו מבתי ספר למתחילים! והן בשאר הענינים, בנוגע לשאלת היהודים ועלילותיה ופגעיה, לא נופלים אנחנו מיהודי אונגארן, בכ״ז בפנה הזאת כמה גדול התהום המבדיל בינינו ! שר ההשכלה טרעפפארט האונגארי מודה כי בהורי הישיבה בפרעשבורג כולם השלימו את למודם בבתי ספר לעם — מה טב ונכבד הדבר הזה: בחורי הישיבה המתעתדים להיות רבנים בישראל, כולם יודעים שפת הארץ על בוריה ומבינים גם את שאר הידיעות הנחוצות, ומי שבא אל הישיבה ריק מן הידיעות האלה, אין מקבלין אותו, ומי שלמד כל צרכו את הידיעות המועילות האלה בבי״ס לעם אשר פרקו שתים או שלש שנים מקבלין אותו ומושיבין על ספסל בית המדרש להתכשר ולהשתלם בתורה ובהוראה, ונמצא כל הרבנים היוצאים מן הישיבה בפרעשבורג כולם שלמים בידיעת שפת הארץ ובכל הידיעות המותחלות. אחד ממיודעינו ההולך למסעיו זה שנים רבות לאונגארן ועובר בכל פעם בפרעשבורג, ספר לנו, כי בחורי הישיבה שם כולם כאחד מדברים צחות אונגארית ואשכנזית, בקיאים בחשבון ובידיעות הטבע, ויש מהם משכילים בכל מדע, באשר צעירי ימים זו כחם למדע, כי אחרי שנפתה להם „בבי״ס לעם׳ פתח כחודו של מחט הם הולכים ופותחים לעצמם את שערי החכמה כפתחו של אולם, והשכלתם זאת מוסיפה „נעימה יתרה״ לתורתם יחידתם, חכם ממתקים וכולם מחמדים, יודעים נימוס ודרך ארץ ומדברים עם כל אדם בפנים מאירות ואמרי נועם, מלבד שהם „בעלי סנפיר וקשקשת בים התלמוד״ גדולים בבקיאות ועצומים בחריפות: — זאת היא הדרך הטובה לפתרון שאלת הישיבות והסעמינאריען, הבאת קרן אור השכלה לתוך אבסניא של תורה, קריעת חלונות בבנין העתיק למען יחדור אליו רוח היום, הדרך הזאת אשר בה בחרה ישיבת ר״מ סופר ז״ל, דרך הקדש יקרא לה גם מאת החרדים שבחרדים בארצנו — אך שר ההשכלה טרעפפארט האונגארי הגביה למעלה, לדרוש מאת בחורי הישיבה גמר לימוד גימנאזיום אשר צבאו שמונה שנה ובשעת הדחק יותר ויותר, וקודם לו בית הספר להכנה גם כן איזה שנים, והיה הבחור אשר יעבור דרכו בשלום בשבעה מדורים אלה, והגיע אל המנוחה והנחלה בין חובשי ביהמ״ד בפרעשבורג, התספיק לו השעה להחל לימוד התלמוד ולטפס ולעלות עד ראש הסולם אשר שם עומד כסא ההוראה ? והתלמיד אשר בידו תעודת גמר הגימנאזיום הלא ימלך לבו עליו לאמר : לאיש אשר תעודת גימנאזיום בידו, כל שערי בתי מדרש מדעים פתוחים לפניו מקצוע של חכמת רפואה, מקצוע של דת ודין, פרדס חכמת הלשון וגינת הביתן של הפילוסופיה, ואני אלך ואבוא אל הישיבה בפרעשבורג להחל לימוד התלמוד החתום לפני?? אבל מה לו להשר הממונה על ההשכלה, לכל השאלות והדאגות האלהז ההשכלה דת השמים אשר בשמה יעשו כהניה „חסדים״ רבים, ככל אשר עשו כהני הקאטולים בימי הבינים בשם האמונה, היא הטתה את לב טרע- פפארט לסמוך את ישיבה אל הגימנאזיום, ולהוציא הק חדש המחליף במסבות מתהפכות את פני כל הסדרים ששלטו עד היום, ואילו עשה זאת עכ״פ בתם לבב ובטהרת מתשבה רצויה לשם ההשכלה, אבל גם זה לא הגה לבו, כי כל מחשבתו היתה להקטין איפת הזכיות אשר להיהודים, כי עד היום היו הבחורים המתעתדים לרבנים בישראל פשים מעבודת הצבא, ומעתה תלקה מהם הזכות הזאת ורק תלכידי הסעמינאר אשר בפעסט יתעלסו ויתפנקו בה, ה׳ טרעפפארט ישים פדות בין שתי מפלגות בישראל בין בני הדור הישן לבני הדור החדש, כותב את האחרונים בספר זכיות, ואת הראשונים מעביר מן המשפטים הטובים, כשוא-פנים כזה לא דרך ההופש והבשפט יקרא לו זה היה דרך פרוסיא בשנות הארבעים, היא עשתה מסחר עם היהודים והרבתה עליהם מהר ומתן, לאר: אם תעבירו את השבת וטב, ואם לא על מקובכם תשבו כאשר ישבתם עד היום ולא תעלו במעלות האזרחים״. אך לא כאלה חלק הארצות אשר בהן חופש ועפט אמת בהאללאד יש שני בתי כדר רבנים, בית להחרדים ובית להפשים העלתה על לב המשלה להבהיל בקול נוגט בעלי בית זה או בעלי בית זה, לשים משטרה עליהם ומתג ורסן לנהגם, ולהבחין בין אלה לאלה ? מלבד שאין שווי הזכיות סובל את ההבדלה בין הכפלגות, הנה גם זאת רעה חולה ואורח-עקלקלות, התערבות הממשלה בעניני חדת ואפוטרופסותה על ההשכלה בארץ האללאנד דרכי הממשלה דרכי נועם, ובאשר הארץ הזאת היא מעון שלום וישע עלה יעלו היהודים גם במעלות הכדע ויעשו היל בכל פנות המעשה. אך לא כן בארץ אונגארן אער בה עוד יפרח הזדון וכסל עושה חיל הלא נאמנו דברי הסופר פראנצאז : „יעדעס לאנד האט זאלכע יודען ויא עס פמרדיענט״ הארכנו בענין זה מפני שהוא בנין אב לשאלה כזאת שעלתה על הפרק זה מקרוב בארצנו אם אבנם לפי כיאבנו עתה עוד לא הגתנה העת לדבר בענינים כמו אלה, בעוד ב נהדרי גדולה בפ״ב נמשכת והולכת מחלוקת הפוסקים והגפת בעלי תריסין, ע״ד דיני ישראל וע״ד כל הוקים והמשפטים שנאבר בהם משל הקדמוני „קראביע יעוורעיעוו״. יסע בראשונה דגל מחנה „חנונים של משקה׳ התלוים ועומדים גם אחרי החלמת הסענאט, ואחריהם חוכרי הכפרים ועוזריהם ועוזרי עוזריהם וכל שאר קהלות הקדש המונים המונים אלה מחכים למשפטם בלב רגז ובכליון עינים ואנחנו נדון בשאלת הרבנים?? בשבוע העבר נוספו על בעלי דינים הנ״ל גם שתי כתות אלו, בערים הקטנות בבתי פקודות קטנים יש עוזרים לבלרים מצעירי ישראל, באשר אין שם צעירי נוצרים, ולפי משל הרוסים „באפס דגים גם הסרטן לדג יחשב״ אך אין הדבר עולה יפה על פי זאקאן׳ ולכן ההעוררה השאלה אם להעביר את הלבלרים האלה או להשאירם על כנם, ויצא הדין להשאירם על כנם לע״ע (ראה הצפירה גליון הקודם) וטעם הדבר לפי המפור?, פני שאיי אנשים נוצרים במקומות ההם שיוכלו לכהן בכהונות ההן. אולם בתי המסחר של ספרי הדת הנוצרית ותמונותיה, נאסרו וסוגרו ליהודים, פני שיש אנשים נוצרים אשר יוכלו למלא מקוכם, המטעם הזה הוא טעם ברור ונכון וראוי לשים לב אליו, כיוצא בזה באסראכאן לפני עשר שנים ומעלה ועד היום היתה ישיבת קבע מותרת ליהודים מפני שלא היו שם סוחרים רוסים לנהל את מסחר הדגים, ועתה, כאשר כבר הזכרנו את הדבר במועדו בהצפירה — נאסר להם לבוא שמה, באשר יש סוחרים רוסים אשר ימלאו מקוכם. (בדבר הזה לא כל הדעות שוות, ראה הצפירה גליון הקודם את המובא סמכ״ע „נאוואסטי״) בימים האלה גטר אנטאקאלסקי מלאכה מפוארה, תבנית הקיסר פעטער הגדול, והוצבה בפעטערהאף בקרבת נוה הקיר״ה, וקבל בעדה 40000 פראנק, וחק קבוע 4000 רו״כ לשנה: הנאוו׳ וורעמ׳ מספרת את הדבר הזה בכובד ראש ולא תצעק חמס, וגם זה מפני חטעס הנ״ל, שאין לע״ע חכמי מלאכת מחשבת רוסים שיוכלו למלא את מקום אנטאקאלסקי היהודי, אך תחת זה בטח עוד מעט תמצא הנאוואיע ורעמיא מקום לצאת במחולת המחנים ולשמוח לאיד היהודים, ולכון את — דבריה לעורר שנאה ופרעות, כאשר יודע לה, כי גם בעיר ס״ט גאללען בארץ שווייץ היו פרעות נגד היהודים, אם תספר זאת הנאוואיע וורעמיא דעו כי הפעם לדאבון לבנו אמת יהגה פיה פרעות בארץ שוויץ החפשית, בהרעפובליקא הקטנה, האפיקורסת והמופקרת לכל אדם? כן ישאל הקורא וישתומם, ואולם בימינו אלה חדלו כל הקושיות והתמיהות, זה רבות ראינו אשר לא פללנו לראות, ומי יודע מה נחזה עוד ברבות הימים. את הדבר הוה יספר לנו מכ״ע ranc אשר לא בין מב״ע הנרגנים יחשב. בעיר ס״ט גאללען יושב איש יהודי, האמבורגער או באמבערגער סוחר ויודע ספר וקובע עתים גם לכתיבת כאמרים במכ״ע, האיש הזה הוא חובב אשכנז ארץ מולדתו ואוהב חכמתה ומדותיה והרשת מעשיה ורותה „הלאומי״, ובימים האלה פתוחים שערי כצבה בציריך אשר בשווייץ לכל מלאכת כפים, ומכ״ע שואלים ודורשים בענין זה איש לפי דרכו, ויכתוב גם אחינו היהודי מאמר ובו חרף מערכות השווייצארים על אשר לא יצאו בעקבות האשכנזים ולא ילמדו אל מעשיהם הטובים רק שטו ולקטו מצרפת. ויהי כאשר עלה החוח הזה על עמודי מכ״ע היו״ל בם״ט גאללען ותחתיו חתום שם היהודי האמבורגער, ויקבוף העם קצף גדול ויתגוללו ויתנפלו על בית הסוחר היחודי וישוסו את כל אשר לו, וישחיתו בזעף אף נפץ ושבר את כל הבא בידם, וילכו מן הוא והלאה לפרוץ גם בבי שאר היהודים, אך שוטרי הפאליצייא הסמו בעדם את הדרך ויתפשו רבים מהם, ויעלו ויגדלו עי״ מוקשי עם ביתר עז, ותהי המכשלה הזאת במשך יום תמים ותשקוט העיר — הראיתם עולם הפוך כזה? היהודים אשר באשכנז שבם מנואץ כל היום כי לא אשכנזים המה, נתונים לבז בארצזת אחרות על שאשכנזים הם יותר מדי, אוי לנו מיוצרנו אוי לנו מיצרנו! בהיות בין היהודים אהבה שלום ואהוה, אז אש לא נפוה תיקד יקוד בלב הצוררים ל דבר הקהל והקנוניא אשר בין היהודים, ובעלות קמשונים וחרולים על האחדות בינינו אז יקראו הצוררים: ראו כי פרוע ישראל תהו ולא סדרים בקרבו!״. כפתגם הזה קראנו זה מקרוב באחד ממכ״ע הצוררים אשר באשכנז, כ״ע ההוא מדבר ברחבה ע״ד המדנים אשר בין שני מכ״ע לישראל היו״ל ע״י שני רבנים באשכנז הד״ד במאגדעבורז והד״ר לעהמאן במגנצא שני הרבנים האלה מוכהים זה עם זה בדרך שמתוכחים הגרועים בין הזורנאליסטים האמעריקאנים בב״ע המכונים בשם כולל רעוואלווער- פרעססע״. ומה יעשה האנטיסעמיטי שלא יתלוצץ על חילול כבוד ישראל כזה? לא נחפוץ להכנים ראשינו בין שני ההרים הגדולים, להחליט מי מהם צדיק בריבו, אם הרב המטיף המאגדעבורגי או האי צורבא מרבנן ממגגצא, לא נפסוק הלכה מי נדחה פני מי, הננו מכבדים את הרבנים לא מפני כבודם הפרטי, אך מפני כבוד התורה וכבוד הכהונה הנעלה שהם מכחנים בעמדם בראש קהלות ישראל, ואחת היא בעינינו אם לדגל מפלגה זו או אחרת הם הונים, כי יקר לנו כבוד ישראל הכללי מכבוד המפלגות, והרבנים הנ״ל המגדפים זא״ז הם נבלים איש את כבוד אחיו ושניהם יחד את כבוד ישראל רבותינו, לא עת גדופים לנו היות צפת ה׳ סיון תרמ״ג. זה כחודש ימים הופיע האדון ה׳ אליפפהאנט לפה עה״ק, לבקר את הקולוניא אשר מקרוב נוסדה להתבונן על דרכיה ועל מעשיה, ובראשית בואו אחרי הרגיעו עייפות דרכו, רכב על סוסו וילך אל הקולוניא „ראש- פנה׳ אשר בכפר גיאוני, ומה מאד עתקה גם גברה הן על פני מבט עיניו, וישבע נועם על כשרון מעשיהם, ובצוף אמריו הטיף מליו הנעימים עלי לבות חובקי אדמתה, ויאמר היו משולבים באהבה ואחוה, אל תהיו נרפים בעבודתכם, ואז תשבעו לחם ותרוו דשן, (כי אמנם מה נאוה תפארת הקולוניא עתה בשדרות בתיה שדותיה וכרמיה, יכוגן ה׳ מעשיהם ישכיל ויצליח חפצם בידם, חלף עבודתם וחריצות עמלם), ומברכת ידו נתן להם אלף פראנק, אשר יקנו להם עזים וכבשים, והמלבושים הנשלחים מהועד הלאנדאני לידו, עבור „עובדי אדמה בא״י״ נתן למו — עוד ידו היתה נטויה, ובמלא חפניו הריק חסד למדי, על איזה אנשים תושבי עי״ק. אשר עבדו את אדכת הגיאוני, טרם באו גולי רומעניא ויקנו מאתם אדמתם, אשר תתיו שחחו בתחנתם, וחורידו שיחם לפניו, כי לו היה להם עתה כברר ארץ אזי גיוום נתנו לעבוד אותה ונעתר לבקשתם, ובחר בחשה אנשים, (כי כן אטר אשר יש לו רשות מלאנדאן לחושיב חמשה קולוניסטים על השבונם), וקנה להם כברת ארץ רחבת ידים ונתן לכל אחד ואחד אלף פראנק לבנות בית, ולנטוע שדות וכרמים, ולאכול לחם, עד בוא השנה החדשה, ויהיו כטוב הקולוניא מלבד אשר הבטיח להם כי ימלא להם חסרונם אשר כל עוד יחסר למו. — זה כבועים בא הנה ה׳ י׳ ברילל, ושבת שבתו אצל חכם ספרדי, ואיש לא ידעו עד כי הגיעה יום א׳ בבוקר, שם פעמיו להקולוניא „ראש- פנה׳ ואחר נסע וילך לדרכו תהלה לאל עליון בחסדי הממשלה הרוממה, ובחסד הפחה מעכו ניתן צו להביא „ממעין החדש׳ הנקרא בפי הישמעאלים עין איזשדיד — הסמוך לעי״ק, ומיתר המעינות חרחוקים מעירנו, ע״י 5ינורות וקני ברזל, מים לתוך העיר, ואם כי פקודות תוגרמא, בכבדות תתנהל, אולם הפחה אזר כגבר חלציו בדבר הלזה, והוציא את מחשבתו לאורה. ההוצאות אשר עלו על זה ששת אלפים פראנק הוטלו על כל תושבי עי״ק: ועתה המים שוטפים מעל פי גדות הצינור תוך רחוב העיר, וכל בני עי״ק שואבים מים בששון, תחת אשר עד כה מימי בורות שנתמלאו מהגשטים אשד תרד בימי הסתיו שתו הביטו וראו חבל המאה הנוכחית, כי גם בארצות תוגרמא החל להציץ ציץ ולגדל פרח, כי הואילה ממשלתנו וחברה על ידי חוט— המבשר, טעלעגראם עד עכו: ועתה נרכסה בל בחבל עד אייראפא, אצבע אלהים הוא, לכונן עיה״ק כמשפט, וכחוק מאיר טויבענהויז ממשלה בחלקי אייראפא. ביאליסטאק. צהלי ורוני יושבת ביאליסטאק! כי למעשיך בקרבך נאוה תהלה לבב מי לא ישמח בראותו איך עיני העדה צופיזת להשכיל אל דל, להביט אל זקן עיני ונכה רוח, לבלי עזבהו לעת זקנה ככלות כחו. אבנם כי כל ימי העני רעים, אך רע ומר גורלו יותר בבואו לימי הזקנה ובאפס משען ומרגוע ומקום מחסה אין, נפזרו עצמותיו לפי שאול. על זה התעוררו זה כשלש שנים גבירי עירנו, ויקחו כחכסף אשר השאיר הג׳ ר׳ משה מאלץ ז״ל אחריו למעשי הצדקה, ועוד כסף הרבה ממכם הבשר, ויבנו בית חומה גדולה לתלפיות תחתיים שניים ושלישים, חדרים מרווחים, וסביב לו חצר רחבת ידים, אבל עד הנה היה המפעל הזה הולך בכבדות ובעצלתים מאפס מזרז ומעורר, אך עתה כשבתהרב הגאון ר׳ מואל מאלאווער ג״י על כם הרבנות, ויפיח רוח חיים בכל אופני פעולות הצדקה, ותחי רוח החיה גם באופן מפעל הזה, ויחלו נדיבי עירנו לבצע את כל מעשיהם, ותשלם כל הכלאכה מבית ומחוץ הנחוצה למושב הזקנים, ויעבירו קול בכל בתי התפלות להודיע להזקנים, כי יבואו לבית הזה, וימצאו שם מנוח אשר ייטב להם יוסף ב״ר בנימין נטע ליפשיץ פיעטרקוב, זה כשנה מאז סוגרו דלתות „הלבנון״ נשארו בידי סך 25 רו״כ אשר נאספו על ידי מאת החתומים דפה, וכבר כתבתי לידידי היקר המו״ל ג״י. שיודיעני מקום כגורתו לכען אובל לשלחם אליו, אבל עד כה לא הגיעני תשובה ע״כ הנני לחודיעו ע״י הצפירה אשר מחלכים לה בכל קצוי ארץ, כי יודיעני את כתובתו אל נכון ויקבל הכסף מידי כרגע אליעזר זאב וואלף ראזענבלום המכונה „אור׳״ אדרעססע אלי A. B. PooeE n F. e pooט ביאליכטאק. קרוב לעירנו בכפר „כרארוף״, שר נוצרי אשכנז האדון ג׳ א׳ הערבסט, ומחזיק שם בתי חרושת דבעשה (פאבריקען) את דאיש הזה ברך ה׳ בעושר רב, וחוא איש ישר ותבים, את עכקיו ינדל בתום ואמונה, לפי מצב העת, ומע שיו הטובים יעידו על תומו וישרו זה כשנה אשר כזנן הברת מכבי אש על הוצאותיו, ואף כי רבים כבעלי המלאכה התנדבו להיות כבים ועוזרים לדבר הזה, בכל זאת None תעלינה הוצאות האדון הנ״ל הרבה מאד, כי סוסים ומכונות ובגדים להעוזרים מידו נתנו להם, זה שבועים היתה שריפה גדולה בעירנו במקום צר ודחוק של מושב היהודים, ויצטינו האנשים הנאמנים וחישרים האלה בחריצותם ובזריזותם יותר ממכבי אש דמתא, וכל בני עירנו נותנים ממעמקי לבם תודה וברכה להאדון ולכל עוזריו עושי המלאכה. יוסף ב״ר בנימין גטע ליפשיץ דובנא, אף כי לא משמיע חדשות אני, אמרתי אספרה נגדה נא לכל עמי תהלת האשההעדינהזרע הקודש מצבתה, מ׳ אגוסטי בת הרב הגאון כקש״ת ט׳ ר׳ ח״ט הלוי בירינבוים שליט״א, בעירנו ישנם עניים מרודים רבים אשר ירבצו תחת משאם, ואין איש כנכבדי עירנו שם על לב להחיש להם עזרתה בצר נכמרו רחמי הגבירה אגוסטי תח׳ להיות להם למשענה, ביתה פתוח לרוחה לרעבים גם צמאים אשר תתעטף נפשם בהם. בכל החורף נתנה מדי שבוע בשבוע תפוחי אדמה עומר לגלגולת, ולהמרבה לא המעיטה, וגם עתה כפה פרשה לעניים ועיניה רק לחילכה יביטו וגם יש בעירנו ידועי חולי, אשר עד כה בזיעת אפם אכלו פת חרבה, תתן להם בשר וחלב עד יקומו מערשם בגלל הדבר הזה נשאה ה׳ על גפי מרומי אליעזר ליפא רוקח הצלחה ופרי מעלליה תאכל. קרית ספר ס׳ אר לחיים יפרד לג׳ חלקים, החלק הא׳ יבאר ארח חיי האדם הטבעים (פהיזיאלאגיע) בבאור תכונת אבריו ומשטרתם (אנאטאמיע) לראשונה, החלק הב׳ יורה ארח משרים לחיים (דיאטעטיק) איך לנצור גויתו ורוחו, לעבדן ילמד בינה בתחלואים (פאטאלאגיע) ודרכי תרופתם (טעראפיע) הביתות כפי האפשר למסרן ביד כל אחד כל אלה חברו כפי תורת חכת הרפואה הדשה אשר גדלה והצליחה בימינו אלה למעלה למעלה ע״י הכלים הנפלאים והתשבונות (אפפאראטען) המחכמות, לחדור בסתרי הטבע וקרב ולב גוית האדם, אשר לא שזפתם עוד עין רופא עד היום, עם ששה לוחות מפותחים כאת הדאקטאר ט׳ שמעון בריינין השוכן בריגא הס׳ הזה הוא יקר ונכבד מאד בערכו, כי הועלתו רבה ומחוצה לכל איש החפן חיים לשטור בריאות גופו ונפשו, והמחבר אשר הוא מומחה לרבים ערך ספרו בטוב טעם דעת ובסדר יפה ונכון. גם ציורי התמומות מנוף האדם אשר תיקן בספרו הם מועילים מאד לביאור הענינים הבאים בתוכי לשונו הוא על טהרת לה״ק, ובזה אמנם הפריז על המדה מעט, כי בביאור ענינים כאלו יותר יפה ונקל להקוראים לשון המהברים שקדמוהו, כבעל רסואות העם מרפא לעס, ודרכי הרפואה וכו׳, ואולם המתבר שלפנינו הואיל ללכת בדרכי הסופרים החדשים, לדקדק בחסר ויתיר ומקוד המלות, הנאותים רק בספרי המליצה והשיר, אבל לא בעניני חכמה, לשון תורה לעצמה ולשון חכמים לעצמו (חולין קל״ז) בלשון תורה רחלים ובלשון חכמים רחלוח, וכפרט בנקוד נכל לכתוב מל5 ו׳ או מלא י׳ במקום חולם וצירי (ס׳ תסידים סי'׳ תתפ״ב), וכן הנהיגו בספריהם כל המהברים בעמינו מזמן הראשונים עד היום וכמה יפה כח המלות התלמודיות אעס, משום, אצא, דוקא וכו׳ הסופרים החדשים משתמשים רק במלות עבריות ובמלת כי המשמש בד׳ לשונות, ועי״ז יארך ויסוכסך הלשון יותר, ד״מ במקום „לא משום שהוא כך. אא בשביל שאינו כך״ יאמר „כי לא בעבור כי כי אם יען כי לא. (השחר שי״א 553) וכחוה ועוד יותר מכבד הצשון ההלמודי בדרכי הויכוח ופצפולי סופרים, אשר לסעמים מליצה 5חת תלמודיח מכרעת ומנצחת יותר מאריכות דברים הרבה בלשון המקרא כנודע, וככל לפי הען אשר ידובר בו, ועכ״ס בדברי חכעה אין להכהיש שחובת המחבר הוא להשניה יותר על הבנת הענן בצשון ק, מליכנס בדקדוקים בלשון המקרא דוקא ארח סלולה. לדקדוק שפת עבר בדרך קצרה וובנת וכוללת כל הדינים הנחוצים ישנים גם הדשים, חלק הגקוד, כתוב בשפת זארגאני עם הערות יקרות ומועילות מאת דוד אליעזר באראנאוויץ מווילנא ס הרמב״ם הגדולים והמובחרים אשר יצאו לאור עולם ע״י הח״מ, ונמכרו בעזה״י לאלפים רבות, ומצאו חן בעיני כל רואיהם .). עתה הוזלתי מקחם, והזאץ רמב״ם על נייר מאשין טוב ויפה בשמונה כרבים שמכרתים עד עתה א8 רו״כ כל זאץ, אמכרם כעת א 6 רו״כ ועל ניר רעגאל טוב ויפה ובגליונות רחבות בשמונה כרכים שהיה מקחם 12 רו״כ אמכרם כעת בעד 10 רוכ, ולהקונים עשרה זאצין שלמים בפעם אחת אנכה לו רב״ט הגון. המחיר הנ״ל הוא רק על זאצין שלמים, וכל ההוצאות שיעלה על שלוח הסחורה מווארשא ! למקום הקונה, חכל חל על הקונה לאלה אשר קנו מחפרינומעראנטין הס׳ הרמב״ ם, ש״ס אלפסיי משניות ר״. גדולים נייר מאשין ונייר רעגאל, אבקש שימהרו לפדות חכרכים החסירים להם להשלמת זאצין שלמים פן לא ישיגו אח״כ ולא עלי יהיו תלונתם טה ראות גדולות חמן חומשי תורה, נביאים גם התחלתי להדפים מק וכתובים בפארמאט שמינית בויגין , עם פירושים ומעלות יקרות אשר לא נדפסו כאלה None מהיאותלא,ה״ב החומשים לבר ברכים בער לרי"כ, והע י ילקו על פר ע ומעראנטין, היינו כרך בראשית, וארבעה 10 כרכים 3 רו״כ, וי ולל רבר, דברים חמש מגילות עם התפלות שמות מהחומשים א 60 קאפ׳, ויקרא, במ להוומשים א 45 קאפ׳, והעשרה כרכים עו״א א 30 קאפ׳ כל כרך. ונגמר כבר כרך במדבר מהחומשים וכרך יה מע שופטים מהעו״א, ולהסוכן ינוכה פ״ט הגון, וינתן לו פינססין לקבל חתימת הקונים ומידעות ובחינות ווארשא ז״ך סיון תרמ״ע יהוש ונק בית מסחר ספרים ברחוב גענשא N 4, בבית חומה שלי ע גרשון מו האדרעס אלי כרשום פה M. T. Mp Bapmi. S. . Bunk in arschau. Decin 4. orBemon o. Gesia Nr. 4. וילב יארלף פ9 יצא לאור ס׳ ש את ע לםלם ע נחום סאקאלאוו ווארשא, דזיקא 25 ו. במחיר 1 רו״כ ישיג כל דורש את הספר הזה מיד המחבר או מיד הרעדאקציאן של הצפירה (האדרעססע של המחבר הוא ג״כ: ווארשא, דזיקא 25 ), והקונים סך מסויים יקבלו הנחה כנהוג. MI. orohy, Bpnaay an N 25. N. Sokolow, arschau, Dzka N 25. הודעה אתכבד בזה להודיע שכל יודעי ומכירי איך שהפאבריק שלימפאפירסן ביכליך אשר עד כה זה כעשר שנים היתה הפירםמע א׳ זאטערמאן עט מ׳ קוראטאוו ועתה מן דען 1 מאיי הרחקתי את שותפו מאתי ונשארתי ת״ל בעצמי בהפאבריק הנ״ל, באותו מקום אשר היה מקדם ברחוב נאלעווקי תחת נוסר 25 בחצר הגביר טאקאר ואבקש מאת הקונים הקרובים והרחוקים לפנות אלי באשר יצטרכו ואקוה שישבעו רצון סמני, ובעוד חדש ימים אקוה שיהיה לי סארטין חדשים ממש כמו ווינער נאטאראל .A. Zaterman, Warschau Naleki 25 אדרעסע כנודע לכל יודעי ומכירי מאז אשר אנכי הייתי המוציא והמביא והעיקד לתכלית הפאבריק שלי מפאפיראססין ביכליך, אשר היה לי יחד עד כה עם א׳ זאטערמאן ברחוב נאלעווקי, וכעת הנני להודיע כי למען הפיק רצון הקונים אשר לא היה לרצונם לרדת במקום מדרון הייתי מוכרח לעזבו, וכעת הפאבריק שלי בדירות סרווחים ברחוב נאלעווקי בחצר הגביר ר׳ לייזר ווים 12 ותקותי הזקה כי בזה אמלא רצונם, ע״כ אבקש מאת כבוד הקונים הקרובים והרחוקים לפנות אלי בעת אשר יצטרכו, ובעזר ה׳ אמלא כל מבקשתם בסחורה טובה כמו ווינער ממש, ובשאר פרטים . M. raow Warschau, Nalewki 12 אדרעססע שלי הנני להשיב לשואלי דבר ע״י פאסט במהר האפשרי בכל ספראווקעס הדרושים לו, הן בסענאט, והן בכל מקומזת המשפט דפ״ב, ושכרי מכל ספראווקא דק שני רו״כ, כן ממכירי אשר ידעו אמונתי, ותום דרכי הנני לקבל עלי לעמוד לימין צדקם בכל מקומות המשפט פה, ולהביא לידי גוביינא תביעתם ברות מסי ולת הברזל פה, עבור המחיר אשר נשווה בינינו לפי איכות וכמות הענין, ובעז״ה אפיק בטח חפץ ורצון כל איש. Cayy Meeposy aepry ereptypE. אדרעססא ron BosecerciR Bepmroeei, aea . E. J 36. שש שנים חלפו, מאע יצא אי מירושלים לדרוש ברופאים לעיניו אשר עמדו מראות, ועוד היום עקבותיו לא נודעו, ואותי עזב עם בתי היקרה, ברעב וחוסר כל באין חונן ומרחם, אנא אחים יקרים! י אשר ראחו או ידעו או שםע ממנו בחסדו יודיעני על אדרעם הרב הגאון מוהר״ר משח נחמיה כהגיו נ״י, רם בישיבת עץ החיים בירושלים תוב״ב, ואלה הם סמניו: שמו ר׳ יעסב בן ר׳ יצחק העשין, ובן שלשה ושלשים שנה הוא היום, קומתו גבוה, זקנו קטן, ושערותיו צור בות מעט, ועיניו כהות, לפי הנשמע היה בשנה העברה קודם חהפ״ס בעיר הוראדנא פראנקפורטער עססיג-עסענץ אין הארט אונד אין פלאשען, צו בעקאממען בייא מ׳ וויסקאטש, ווארשא פראנצישקאנער N10, אם הויזע קאפטאלס שאלות ותשובות לם׳ שץ בוויען, מכתב לא אדסים גם באזה אופן שישנה אותו, כי דברי ״ס אינם כדאי בעיני להשיב עליהם, לה׳ חנה ריים במא׳ שירים לא נקבל בהצפירה, לה׳ כ״ס כבר הודענו כי קבלת הכסף מעל הפאסט דפה נמשך לפשמים שבועות, מסיבה אשר ל5 נכל לדעת, לה׳ מ״מ באניקשט השלים משנה 75 עד 78 אין בידינו. אדרעססא שלנו Peroy an. AEPA S. o BapaEa. S. Soimsi Warszawi. DziRa 25 יa None ספר אור נערב להר״ט קורדווירע אחפוץ לקנות. דורש טוב אדרעססא B. ursz Warszawa Wronia 10. עכטע זיידענע שוויצער מיללער-גאזע פיר מיללער, אויך בוימוואללענעס אונד וואללענעם גלאססע, האנדשוה, פוטטער פיר האנדשוה פאבריקאנטען, עמפפעהלט A.S. Waahholer arshau Naleki9 תחבולח לעשות חיל יש לצו למכור המצית חומץ /801 (עמסיג עססענ) אש מוכשר ליות חומץ טוב כאשר יערב עם 35 חלקים. נגד שנוה של 70 קאפעיקעם (בפאסט סארקין) ישיג כל מבקש פראבע oep Roב Boiase, Bapm. 6ע. הודעה בעקאנטמאכונג היערמיט מאכע אללען בעקאנט דאסם דיא פרייזע פאן אמעריקאנעשין לאמב״ס שטריקמאשינען מיט דעם 1527 יוני אום 5 רו״כ פיר שטיק בילליגער געווארדען זינד אויף געפאלליגע אנפראגען בין איך בע- רויט פערזאנליך אונד בריפליך אויס קינפטע צו געבין וויא איממער בעפינדעט זיך בייא מיר זאיין רייכהא לטיגעס לאגער פאן ווייס קאלירטע בוימוואלנע האלבוואללנע ליינען אונד וואל- לענע גארנע צום שטריקען פיר האנד אונד מאשינע וויא אויך צום נאהען. מיינע פריעזע זגד אין אללען וואארען בילליג A. . y, B Ro0 אגענט פיר La bs שטריקמאשינע אונד מאנספעלד נאהמעשינע פיר שזהמאכער

|1883-07-10| מכתב עתי משמיע חדשות יוצא לאור אחת בשבוע, מאת חיים זעליג סלאנימסקי. הגליון הזה הוא האחרון למחצית השנה הזאת, וע״כ כל הבא עה״ח יקדים לשלוח כסף המחיר בכדי שלא תתאחר חצפירח לבוא אליו, והסוכנים אשר עדיין לא שלמו בעד העבר לא ישיגוה עד אשר ימלאו חובתם אליה. חמו״ל תוכן הענינים דברי הימטים. משפט עלילת הדם באונגארן. לינקאוע. הוראדנא. חצופה לבית ישראל. שגיאות מי יבין. הודעות. שאלות ותשובות דברי הימים בימי השבוע העבר עלה על במתי עולם המדיני ויהי לשיחה בפי כל יושבי אויראפא, הגראף הצרפתי שאמבארד חוטר מגזע מלכי בית ארלעאן המיוחס למלוכת צרפת, האיש הזה עשה לו הפעם יד ושם ויהי לנשיא היום (העלד דעס טאגעם), לא ע״י כשרון המעשה ופעלים נשגבים, כי אם ע"י מחלתו הכבדה אשר לפי דברי הרופאים תצעידהו למלך בלהות בעוד ימים מספר החלה הזאת והידיעה הברורה כי הגחלת האחרונה לבית מלכי ארלעאן תכבה בעוד ימים, העלו על הבמה את השאלה מה יעשו כעת צוררי הרעפובליק, היוסיפו לחתור תחתיה או ישליכו אחרי גום את מלכי דמיונם, וידבקו בהרעפובליק לסעדה ולחזקה ולאמץ עו״ז את כח צרפת מבית ומחוץ? עוד נצר אחד נשאר משרש בית ארלעאן אך לא מן הגזע הראשי הלא הוא הגראף פארים אשר עד היום אז בכנף כסות שאמבארד ולא הורם למעלה ולנשיאות בקרב מפלגת הארלעאניסטים, אך עתה בהפקד מקום אלופם, אולי אליו יפנו ולדגלו ישבעו. הרעפובליקאנים ששים ושמחים כשמחה אשר שמחו בנפול „לולו׳ בן הקיסר נאפאלעאן במערכות המלחמה באפריקא הדרומית. הגראף שאמבארד נחשב עד היום במפלגת נאמניו כמלך צרפת, ומה טוב ומה נעים להרע- פובליק כי הוגה מן המסלה „חמלךד׳ הזה, ומפלגת בני בריתו תהיה כגל של עצמות, ולא תוסיף להדאיב עוד את לב הממשלה בכרכוריה ובתחבולותיה, כי גם אם יקום הגראף פארים על מקום שאמבארד, לא לו יהיה העז והמשרה, כי תחסר לו התכונה הראשית, זיו המלוכה והוד האצילות הנעלה וקסם היחש, אשר כחם גדול למשוך לבות אנשים אוהבי ישן נושן ותאבי הדרת מלך כהארלעאניסטים הקלים בדעתם, אשר הרעפובליק לא טובה בעיניהם באשר יחסרו לה הנוי וההידור העטרה והמדהבה סכנת מות ודאי שנמצא בה כיום הגראף שאמבארד מלאה כ״כ את לבות הצרפתים בהגיונות ומחקרי עניני מדינה התלוים בזה עד כי הסיחו דעתם כרגע ממלחמתם אשר להם בארץ ענמים הלחמה שבתה ותדום כאבן בימים האלה, צבאות הצרפתים חונים על מצבם בערים אשר לגבול הארץ, והענמים ממולם במצודות, ועוד לא נמנו וגמרו הצרפתים, הלחדור לפנים הארץ עד עיר הבירה הוא מקום מושב הקיסר טודוק, או לעמוד על מצבם מבלי מוש משם להלאה. גם כינא עודנה עומדת במנותה, צבאות הכינעזים אף הם נצבים בגדוד מטול הצרפתים וממול הענמיים, ושלשת פלגות הצבא עומדות ומביטות אשה על רעותה מבלי דעת מה להן לעשות, כי לפי הנשמע פרצו חילוקי דעות בין שרי המיניסטעריום בצרפת ע״ד חמלחמה, יש מהם דורשים בחזקה לשלוח את אנשי הצבא עד עיר הבירה בארץ ענמים ויש זהירים ומתונים המפחדים מפני כינא, ופוסקים „שב ואל תעשה עדיף״. לו יצאו צבאות הענמיים מגדרם להתנפל על צבאות צרפת, כי אז נטפלו אליהם הצרפתים להלחם בהם ולרדפם עד בירת מלכותם, אך הענמיים לא כסילי אדם המה ולא יאבו להתתיל במלחמה, ובכן אנשי הצבא עומדים חוצץ, כלי התותח נכונים, רכב ופרשים ערוכים בסדרים, אך שקט ומנוחה מסביב. נשיאים ורוח — וגשם אין. לא כן במאדא- גאסקאר באפריקא, שם המנוחה שוררת, אבל המנוחה היא אחר המלחמה, שקט אחרי הרעסים, כי כמעט כל האי נכבש על ידי הצרפתים, מתוקה מנוחה כזאת למנצחים ונעים להם לישון על מרבדי עטרות של זיתים זרי הנצחון הנתנים להם לאות גבור תם ונצח עוזם. מלבד הגראף שאמבארד הנוטה למות, עלה גם האפיפיור ראש הכנסיה הקאטולית על מרום עולם המדיני, האפיפיור הזה איש פעלים הוא, מתקן כל ההריסות אשר הרס ואשר פרץ פיום התשיעי שקדם לו, פיוס היה איש ריב ואיש מדון לכל הארץ, עם הקיסר ווילהעלם רב את ריב דתו הקאטולית, עם רוסיא הפיר את בריתו, באיטאליא התקוטט תמיד אף הטול על מלכה וויקטאר עמנואל את להט החרם, אך לא כן לעאן הי״ג הסכהן בכהונתו הגדולה היום, הוא גדר את הפרץ בינו ובין רוסיא הוא בא בדברים עם ביסמארק אף בצע את השלום — רק אחת היא צרפת אשר לא יוכל לכרות ברית עמה. גקל לשער בנפשנו עד כמה זועמת צרפת את כהני הקאטולים, אם ראה האפיפיור אוהב שלום הלזה לנכון לפניו לערוך מכתב אל נשיא הרעפובליק, האדן גרעווי, ולהוכיחהו תוכחת מגולה, ולבקש ממנו להיטיב את דרכו בנוגע לשאלת הדת הקאטולית ולהלכות הכהונה והנהגת בתי התפלה ובתי המקלט להנזירים היעזואיטים שנשארו בארץ אחרי הגירוש הכולל, גרעווי לא ענה דבר על המכתב הזה כן תתנהג צרפת הבת הבכירה להדת הקאטולית — כאשר קרא לה פיוס התשיעי—, כן יתנהג גרעווי הקאטולי בעת אשר e-ר מחירו באשכנז: 14 רייכם מארק לשנה. בעסטרייך 8 פל׳ נשנה. וכן לרבע שנה. שבר מידעות : מכל שורה קצרה 5 מאש׳. eל eee a ברוסיא ופולין. שלה במוקדם לשנה 5רו"כ. לחי שנם 2.75כו״כ. א לרבע שנה 150 רוכ. ביפר הארעות 20 פראנק. באמעריקא 5 דאלאר. Bee5 את קול הקריאה הנודע „נאך קאנאססא געהען וויר ניכט׳ יזחול כעת בדחילו ורחימא להתאבק בעפר רגלי האפיפיור ולבטל את רצון ממשלתו מפני רצונו, האין זה עולם הפוך ? (מדוי מצרים הרעים) אורח נורא ואיום המפיץ פלצות ומתתת מות בכל מקום עברו, בא מארץ הודו מצרימה, וידרוך גם על מפתן אייראפא, וכבר הראה את פניו המזרים אימה במאלטא אשר לגבול אייראפא. האורח הזה הלא הוא החלי-דע״ מלאך המשחית אשר אין עצה ואין גבורה נגד מגלו. זה חדש ימים תתחולל המחלה האיומה הזאת בעיר דאמיעטטא במצרים בימים הראשונים לא שמו אליה לב, והאנגלים חסו על המסחר וימאנו לחסום שם את הדרך ולעשות גדרים, וינחט הבל כי אך חלי הבל הוא, אולם המחלה התגברה מיום אל יום, ועד עתה תו בדאמיעטטא אלף וחמש מאות איש וכל יושבי המקום מרחפים בין החיים והמות ותעש לה השמועה כנפים ואימת מות נפלה על כל יושבי ארץ מצרים, על יושבי קאהירא ואלכסנ- דריא, והם בורחים לאלפים ולרבבות אל כל קצוי תבל, ויתרדו כל העמים אשר באייראפא פן יביאו אתם פליטי מות אלה את הנגף, ובין כה וכה יצאו שמועות משמועות שונות ע״ד מקרים של חלי-רע בבמה ערים מערי אייראפא, לא נודע אם נכונות השמועות, או רק מקרים טבעיים הם אשר זה וסתם בימי החום באלה, ולא במגפה שרשם — אך מי יחקור דבר בעת אשר אימת מות פורשת את כנפיה השחורות? ממשלות אייראפא כולן הוציאו פקודות שונות של זהירות יתירה, לכל תקרבנה האניות הבאות ממקום הנגף אל החוף, עד אשר יכלו ימי מרוקיהן וטהרתן גם הוציאו פקודות כאלה בקרב הארץ להזהר במאכל ומשתה ובנקיון, ולהודיע אל פקידי הממשלה כל מקרה וכל צרה שלא תבוא גם בארצנו ובעירנו יצאו פקודות כאלה, וראוי ונכון לכל אוש לשמרן, להזהר באכילתו ובשתייתו, ולהתרחק מכל חלאה להיות גופו נקי וכו׳ וכו׳. דרך הקהל הגדול, קחל המאדיארים הנאספים בבית המשפט בנירעדיאאז, הקהל הזה יריע תרועת שחוק ולעג בדבר יוסף שארף אל בנו את הדברים הרגיזים כל נפש, לאמר: ילד שעשועי, חוסה עלינו, פתת פיך והגד את האמת, בשם ה׳ , הגד דבר אמת!... האם לא נכמרו נחומיך ולבך לא ידוה לצרת כל הזקנים והעניים האלה היושבים על ספסל הפושעים והצפוים לאבדון בעקשות פיך!׳ וקחל התנינים ימלאו שחוק פיהם לשמע הדברים האלה, ואם נפן משם ונבוא אל גיא חזיון חדש בעיר פעסט, והנה גם שם בבית המשפט נראה צלמי יצורים כאלה הצורר אישטאצצי המגדיל עליליה בעצמת כשפיו, ערך במכ״ע היו״ל על ידו מאמר פורץ, קרבו הרת פרעות וכולו שואף שערוריות ויהי לקול תתו המון מליו התעורר דורש המשפט מטעם הממשלה (שטאאטסאנוואלט) ויועידהו למשפט, ויעמוד אישטאצצי וישלת גם עורךדין לפניו ונביאו זה ערך לפני השופטים את כל תורת הקנאות תעודת האנטיסעמיטיזמוס, דבר עתק על ישראל ועל תורתו, ולא בסתר הגיד כי המטרה אשר כוננו להם האנטיסעמיטים היא לגדש את היהודים מהסתפת באונגארן. ודורש המשפט השיב על תוכחתו דברים נשגבים ונמרצים להחריש קול מחרף ומגדף, ועל התלמוד אשר הציג הצורר כמראה בלהות הפיץ דורש המשפט אור יקרות, הצורר יצר לו סמל הקנאה, לקט אמרים לקוחים מן התלמוד, אשר בקרב ערוגות מטעם אמרות טהורות הן, אך בהנתשם ממקומם ומשרשם יהפך הודם למשחית, ודורש המשפט גלה סלף הגיונות אלה ויגער במעקש שפתיו, ויסר את המסבה הנסוכה על פני תהום שעפי הצוררים, ובהמון עזו ובעצמת מופתיו עורר הדורש את השופטים המושבעים ליסר את אישטאצצי בתוכחות עלי עון — אך כל עמל הישר באדם הזה נשאר מעל השופטים המושבעים הצדיקו את הרשע, ואישטאצצי קם ויוסף עוד על דברי מליצו, ויטיף לפרעות ולגרש את היהודים, וקהל הצוררים אשר בבית מחאו כף ויפצחו רנה, והעליזים סבבו את איסטאצצי וירימוהו על כפיהם וישוו עליו כבוד והוד ככבוד אשר ינחלו גבורים מנצחים בשובם מן המערכה, והממשלה מתנהגת במדת „געמיטה- ליכקייט׳ המיוחדת לבני אוסטריא, לא תאמר לחוללים אל תחלו ולרשעים אל תרימו קרן, מכ״ע האנטיסעמיטים יכתבו מררות די חפצם לפנינו לקט אמרים ממכ״ע רבים : קעלנישע צט״ג וועזער צט״ג, וואסישע צט״ג, דייטשעס טאגעבלאטט, שלעזישע צט״נ פרעססע, נייע פריוע פרעססע וויענער טאגעבלאטט ומכה״ע האונגארים : נעמצעט, פיגלעטסענג, עדיעלעסעג וועסטאונגארישער גרענצבאטע, בין מכ״ע האלה נמצאים חמשה מכ״ע של שטנה, אשר הכלם לא ידעו להקים את העלילה גם אחרי נפלה ממועצותיה בהגלות תועבות הרוצח פעצעלי ושאר השקרים. בעינינו צדקו מאד דברי „האיזראעליטישע וואכענשריפט״ האומר: עקבות רוצת הנערה נראים לכל עין בוחנת, האיש אשר כבר רצח נפש עמיתו, האיש פעצעלי אשר בתר לבתרים את גוית ההרוג על ידיו וישלך את הנתחים אל הנהר האיש הזה מוכשר היה גם למעשה רצח שני, הוא יודע את המלאכה, ומיראת העונש הלא נטל עליו להעלים את מעשהו, לעשות לו לכסות עינים את ההגדה העתיקה והתפלה ע״ד עלילת הדם, וללמד את העדים דבר שקר ההשערה הזאת היא קרובה אל האמת ואילו תפשו את הרוצח פעצצעלי והושיבוהו במאסר לחקרהו כדת, כי אז אולי יצאה התעלומה מאפלה לאורה, אך פעצצעלי שאנן במעונו ולא יירא רע, לכן גם הרז הנורא ישכון דומה הלא כן הוא גם בהנער מאריץ שארף, לו לקחוהו הרופאים לבדוק את מוחו ולראות מה שגעונו, כי אז אולי נגלו עמוקות מני חשך אך הנער יושב ומתעדן במשמנים וממתקים ומתרפק על פדגוגיו האנטיסעמיטים במכ״ע „וויענער מעדיצינישע וואכענשריפט״ נדפס מאמר למודי מאת אחד רופאי הנפש (פסיכיאטר) וראשי דבריו אלה המה: לא נחקור לדעת מה משפט העלילה הרומשת על במתי בית המשפט באונגארן, לא נשמע בקול רגש היושר הקורא אלינו מתוך לבנו והמעוררנו לזעק שוד וחמס נגדה, אך נתבונן נא אל מזג נפש הנער הזר והנפלא מאריץ שארף, לו יהי גם כדברי האנטיסעמיטים כי כל דברי הנער נאמנו מאד, ובאמת ראה את מראה השוחטים ביום השבת אחרי תפלת השחרית מתמודדים על נערה צעירה ועניה אסתר סאלימאססי להקיז דם משפט עלילת הדם באונגארן (המשך מגליון 24) זה שלשה שבועות כשבלול תמס יהלוך המשפט הנתעב והנאלח בעיר גירעדיהאאז, המשפיל את כבוד המאה הנוכחית והשופך בוז וקלון על הוד השכלתה וגאון עזה, ועוד לא נראה את קץ המשפט, וכמעט שהגענו אל הפרק השני. החזיון הנורא הפך ציריו בית הכנסת מטיססא עסלאר השוחטים ושמש הכנסת והנער המגיד מאריץ שארף נסוגו אחור, ורוח המשפט ישאנו אל נהר טיים (באונגארית טיססא) הנהר הגדול אשר לשמו ולזכרו תאות נפש האונגארי, שם— לפי דברי המשטינים נעשתה התועבה בגויה זרה שהוציאו מקברה וישליכוה אל הנהר ולהסתיר מזמות ולגנוב לב השופטים, למען ידמו כי הגערה אסתר טבעה בנהר, לראש העלילה הזאת יעלו ויבואו לפנינו נאשמים חדשים, יענקיל שמילאוויטש העמוס בעלילה השנית, ואחריו ימשוך אדם רב, לשבת יחד על הבסאות הנכונים למען הפושעים. היהודים פרקו בתער מלוטש גידי צואר נערה וקבלו את דמה בכלי, אף בקעו אשמנים והוציאו רפאים מקבריהם! הלא יצררנו החזיון הזה בכנפיו ויביאנו אל גיא צלמות, אל ימי הבינים אל ימי הרג ואבדן, חמם ושוד וחליפות וצבא תעבורנה לעינינו עלילות מעלילות שונות הטאת משליכי סם מות לבארות מים, טאת קסם ומרי, חטאת שקץ כלי קדש אשר להנוצרים, ועוד פשעים כאלה הבתובים בדם ודמעות על לוחות דברי ימינו. מה העדות והחוקים והמשפטים האלה אשר יודיעו לנו קוי הטעלעגראף בבקר בבקר? הזה הוא דרך משפט ואורח שופטים ועדת אנשי אייראפא? הלא יזכירנו המשפט הזה את משפטי ימי הבינים, אשר נערכו בשערי העיר בראשי הומיות בתוך מהומת ההמון, ובפני שר הטבחים שעמד נכון להקריב את קרבנו מן האדם, וכל איש ואיש מן ההמון אשר שנא את הנשפט נגט אל השופטים להעיד לרעתו למען הצמיתו הלא זה הוא מצוארה, לו יהי כן, היוכל להיות כי נפש הנער היא שלמה ובריאה וכל חושיו בו מכהנים ומשמשים בכהונתם כראוי וכנכון? ראש השופטים הגיד לו כי אין החובה מוטלת עליו להעיד נגד אביו, ורשאי הוא להפטר בלא כלום — והנער עונה כי רצונו להעיד; עינו הרואות חברת אנשים זקנים הקודרים באימה השכה מפחד יום הדין — והוא במנוחה יספר את ספוריו; אחד הנאשמים ירק לו בפניו — והוא לא יבוש ולא יבוא במבוכה; אביו יזהירו ויקללהו בהמון רגשת לבו — והוא יתכחש אליו ויאמר לו כי אם יעוה את פיו לקלל אז יובילוחו השוטרים אל „החור״ על שאלת הנאשמים הוא עונה בלצון, ועל שאלת עורכי הדין אשר אין לו מענה עליהן החרש יחריש במרמה, את רגש הלאומי האונגארי הוא מעורר בתחבולות, בעמדו בתקפו לדבר רק אונגארית, ועוד כהנה וכהנה תחבולות עמוקות, אבזריות קשה ולעגי מעוג — אך אחת היא אשר אי אפשר הוא להבין, וחוא, מאין בא לתינוק כמוהו כל החיל הגדול הזה של תחבולות ואכזריות? על השאלה הזאת יש תשובה נבונה בפי חוקרי הנפש (פסיכאלאגען) — קשיות הערף, חדוד השכל, עומק הערמה וגדל האכזריות ומשובת העזות, כל אלה יחד לא תולדות מוח בריא של נער בן י״ד שנה הן, אך במוח מבולבל הזרו והוגו. סימני המחלה הזאת נברים היטב מדברי הנער, וכל מבין דבר יכיר כי הנער מאריץ אשר לפנינו הוא מוכה במחלת עmoral insanit, אשר מקורה ליקוי המוח וערבוביא במזג הנפש, אלה ראשי דברי הרופא הנכבד על חור פתן אנאדי. ישעשע היונק מאריץ. נודע למשגב להאנטיסעמיטים ולפח ולמוקש לישראל האיש אנאדי, מסבב כל הגלגלים ושליט בכל צפונות העלילה, ורוח פרא בקרב האיש ההוא. לדברת מכ״ע „וויענער טאגעבלאטט״, נפגשו אנאדי ועורך הדין פונטאק בפתח בית המשפט בנירעדיאאז, וישוחחו איש את רעחו על אדות העלילה, למראה שני האנשים האלה מהרו נגשו שמה סופרי מכ״ע ואנשים שונים תאבי חדשות, וישמעו את דברי פונטאק אשר דבר בעזוז רוחו ובחכמתו נגד העלילה ואנאדי לא מצא מענה, כי נלחץ בין המצרים בעצמת מופתי רעהו, ויתנכל לצאת מן ההפכה, ויכל לחוכח ויקרא בחמתו: כה או כה נכון למענם מטבח, על דעתי כל איש יהודי בן הכות הוא ואחת דתו להמית. על פי הדבר הזה אשר נפל מפי אנאדי נחזה עד מה השתובבו הצוררים משובה נצחת, עקוב הלב השכל ידום כאבן, והרואות בארובות תחשכנה וכאוכלי אדם כן משובת קצפם, האיש אנאדי היה שופט בעיר טיססא-לעק זה שנים רבות, וכבר התחוללה אז בקרב נפשו סערת השנאה לישראל ויצאה להשחית ולחבל ולהצר להיהודים היושבים שם, אף כי מעודו לא עוללו לו היהודים רעה, ונהפוך הוא, עשירי ישראל תמכוהו בכסף, גם עמדו לימינו להרימהו „בחור מעם׳ לבית הנבחרים, ובגלל חסדם זה השיב להם שלמי תודה, אמרי שפר ותשואות חן חן במכתבים ערוכים להם — ועתה אחרי אשר כבר נבחר והוא יושב על מכונו בבית הנבחרים, וגם נחלתו שפרה עליו, ולא לישועה ולחסד יקוה מאת היהודים, עתה הפתבך והתקשר בעלילת הדם ונאחז ונצמד בה בכל גופו ונפשו, אף כחש ויולך שולל את כל יושבי הפארלאמענט האונגארי, כי ביום 23 מאיי בשנה שעברה העלה את עלילת הדם על שפתיו, ואז הגיד כי חוקר הדין עוד לא חקר ולא דרש מאומה, והחוקר כבר הקר ודרש ביום 21 וביום 22 וכבר הציא את הדברים מפי הנער המגיד, ויהיו כל אלה בעזרת אנאדי אשר לא זה ידו מתוך יד ההוקר חצורר „בארי״, ואחרי כלותם את מלאכתם בעדות הנער ובכל המעקשים וצרותיהם וצרות צרותיהם, ויראו כי אך קורי עכביש המה, ויעמיקו שטים ויכינו את העלילה השנית עלילת הגויה אשר נסצאה בנהר, ויהי אנאדי ראש הגויה ושומרה וכנהיג כל המעשים אשר נעשו בה. הוא צוה להעיד כי לא גופת אסתר היא, הוא פקד לבלי תת ליהודים לבוא לראות את הגויה ולהעיד, כי גוית אסתר היא. זה משפט האיש אנאדי, ודרך אחרת לראש השופטים, צאלטאן, הראש הזה הוא פתי מאמין לכל דבר, עלילת הדם קדושה לו, ודברי איסטאצצי נכבדים בעיניו, ולא ילך ד׳ אמות ולא ירים אצבע מבלי נטילת רשות כנו, אך לא בן תרמית ואיש תהפוכות הואכאנאדי שר הכזבים. צאלטאן היה מעודו איש ישר ואוהב ישראל, אך זה איזה שנים כאשר גברה ופרצה הכפלגה האנטיסעמיטית בארץ, והוא פתי תמים שדעתו קלה ולבו נפתה אחרי תורת הקנאות, ויהי חבר להאנטיסעמיטים ויכתב בכתב צוררי היהודים, והמיצר לישראל נעשה ראש בבית המשפט בינירעדיאאז. אבל מאשר תמים האיש הזה ולא רע מעללים ויצר לבו איננו רע ונשחת משרשו, ע״ב יקוו עורכי הדין מליצי היושר, כי התבלול יפול מעל עיניו בחגלות השקרים ורפא לו מן הסנוירים שהוכה בהם, אולם לעי״ע התקוה הזאת רחוקה היא, ראש השופטים צאלטאן עודנו לוהט ככבשן אש בשלהבת שנאתו סופר מכ״ע „בערלינער טאגעבל״ יספר : כי אחד מגדולי אונגארן חובר חברים מחוכם היושב בנירעדיאאז, באשר נועד שמה מטעם מו״ל מכ״ע גדול לשמוע אל המשפט בשבתו לימיי צאלטאן בבית המשפט, רמז לו באצבע להביט על האיש האומלל הקודר בצרתו על השוחט הנאשם שלמה שווארץ, הגד נא — אמר האיש החכם אל ראש השופטים — „היצמא איש כזה לדם אדם״?, וראש השופטים היהיר לטש עינו בזעם ויענה „אני אחת אוכל להגיד לך, כי נפשי תצמא לדמו״., את הצמא לדם הוכיח צאלטאן בעליל במשך המשא וסתן, ועוד לפני זה במשך חקר הדין, במצותו נעקש ונפתל הנער מאריץ ולומד לתרבות רעה, בפקודתו נחפשו נבעו המכתבים בבית הרצים ומשם גחטף מלקוח, אשר דמו עליו כי אוצר יקר הוא, הלא את כל המעללים האלה עשו השוטרים במצות אנאדי וצאלטאן, ועל ידיהם צבתה העלילה ותסתבל בעבטיט, ותכבד ותסתבך כסירים סבוכים. המלאכה מרובה לפני עורכי הדין לשים את המעקשים למישור, אך כובד מלאכתם לא ירפה את רוחם ולא יחליש אומץ לבם, הד״ר היימאן אחד מעורכי הדין הגיד בימים האלה לאמר: כבר התבררו והתלבנו הדברים כי הנער מאריץ שגה על אדות השעה אשר בה לפי דבריו נעשה מעשה הרצח גם על אדות הנפש אשר לפי דבריו נרצחה, ועוד יש לאל ידינו להוכיח כי מלבד כל השגגות האלה שגה גם בנפשו ובכל חושיו, כי לפי דבריו הביט משך שעה אחת חסר רבע בעד חור המנעול, וטעות הוא בידו, כי בעינו הימנית הוא עור ואילו הביט בעד חור המנעול משך שעה חסר רבע בעינו השמאלית לבדה אזי כהתה עינו לבלי ראות מאומה, כן דבר עורך הדין ודבריו הובאו גם במכ״ע אשר לממשלת אונגארן, „נעמצעט״ מב״ע זה יתמוך צעדו בין שני השבילים, אחד של אור ואחד של שלג הן מר לו מר להאשים את הממשלה באשם התלוי עליה ע״י מכ״ע הגדולים בחו״ל, „הטהיימס׳ „הזורגאל דע דעבא׳ „והדיריטטא המוכיחים את ממשלת אונגארן בתוכחת מגולה על אשר נתנה לעלילת הבל מולדת ימי הבינים לקום לתחיה ולעלות ולבוא אל בית המשפט, והנה „הנעמצעט המדבר בשם ממשלת אונגארן החרש לא יוכל, ויבחר לשון ערומים לנקות את כתם עון הממשלה אך זולת זה יחלק חבלים באפו להצורדים, וינפצם ויפוררם וישימם לאין; מכ״ע הזה יודיע כי אבירי ספרות אונגארן, משוררים ובעלי אסופות ועורכי מכ״ע היו נכונים לעלות יחד לעיר פאריז, להתעלס שם באהבים עם חכמי צרפת ולכרות עמהם ברית בענינים העומדים ברומו של עולם הספרות ויש אומרים גם בעניני עולם המדיני, אך עתה כאשר עלה משפט עלילת הדם על הבמה, ואונגארן היתה למשל ולשנינה בפי כל העמים המשכילים, בא מגור ללבות גדולי עולם הספרות, והם פוסחים על שתי השעפים ללכת או לא, פן נכונו להם גדופים בפאריז, ותחת כבוד ינחלו קלון בפשע צוררי היהודים; המשורר הנערץ אדם המעלה פראנץ פולסקי הודיע לחבריו כי לא יאבה לארח עמם לחברה פאריזה, בלתי אם יתנו לו את הרשיום על דעת הקהל לדרוש בפאריז דברים ברבים נגד האנטיסעמיטים מחריבי אונגארן. החפץ הזה נמרץ הוא בלב פולסקי, מפאת אשר ב החברה נועדו גם הצוררים אנאדי ובערהאווא, מכ״ע „פעסטער ללאיד׳ מודיע כי אנשי הספרות החליטו להוציא את אנאדי סן הכלל, אחרי אשר עשה יעשה כעת את השערוריה בגלוי ולא יצניע לכת בדרך הצוררים זולתו בימים האלה עשה אנאדי בסביבות נירעדיאאז משתה ושמחה לההמון, ואל גיא שמנים ההוא באו גם עדי העלילה המעידים לחרשיע, ותכלית נשף- חשק ההוא היה לעורר את ההמון לפרעות, כי חשקה נפש אנאדי וחביריו לראותיאת צבא היחפים עושים שפטים ביהודים ברחוב העיר בעת אשר השופטים עושים שפטים בבית המשפט. מכ״ע „פרעססע" הוויני לא בסתר יאמר כי זה היה חפץ אנאדי אף ישיש מכתב העתי על שלא הצליח הצורר במעשהו ההמון שתה לשכרה, מלא כרשו מעדגים בכ״ז לא יצא לחבל. אנחנו לא נדע לשמחה מה זה עושה באשר לא הצלית אנאדי היום אוי ואבוו לשלום אחב״י באונגארן אם לא תצא שם הממשלה ביד חזקה ובשבט המשפט נגד כל צוררי היהודים נגד המאשרים הטתעים, נגד כותבי פלסתר ודורשי דרשות של דופי, אהה ליום אשר ההמון יצא מגדרו וישלח רסן מפניו ההמון לא חטא ואשם, מלמעלה מכריזין עליו, ודג מראשו מסריח, ומה זח אם תענוש הממשלה איזה פוחזים בני המון, והצוררים נגידי העם יושבים איש איש בהיכלי ומצודתם פרוסה על כל הארץ. ביום הדין העשירי החל המשפט ע״ד הגויה שנמצאה בנהר הטויס, ראש השופטים העיד בהעם כי אם ירעשו ויהמו אז יוציאם מן הבית, ואחרי פתח-דבר זה הוחל לקרוא את אגרות השטנה אשר נכתבו ע״י השופט בטיססא עסלאר בענין מציאת הגויה, ודורש המשפט מטעם הממשלה (שטאאטסאנוואלט פראקוראר) נתן ליד ראש השופטים אגרות כתובות ע״י דורשי המשפט ופקידיהם, המבקרים את מעשי השופט ההוא ופוסלים את כל דינו מתחלה ועד סוף. העד הראשון, אנדרעאס וואסאדי . הנחקר בדבר מציאת הגויה, העיד הפעם כי ראה את הגויה בעת אשר הוציאוה מקברה ששם נקברה אחרי שהוציאוה מן הנהר אך לא הביט עליה היטב כי עמד מרחוק. העד הזה לא כן העיד לפני חוקר הדין, לכן שאלהו ראש השופטים לאמר כדוע העידות אז דברים אחרים, אך העד לא ידע פשר דבר, וברור הוא כוי חזקר הדין כתב בספר את חזון לבו ולא את דברי העד, העד השני, געארג אלא, מעיד כי ראה את הגויה לבושה בבגדים מראה חום (ברוין) ונמצאו בידה צבעים כרוכים בגליון נייר צהוב גם ראה איך הפשיטוה ערומה וכל יצירי גוה העידו בה כי צעירה היתה מאד לימים, על כל גוה לא נראו עקבות פצע או שרטת, (לפי העדות הזאת גוית אסתר היא לכל סימניה, ומה שלא נראו עקבות פצע או שרטת, אות הוא, כי שקר הדבר אשר יעידו העדים המרשיעים כי היהודים קשורו את הגויה בחבלים אל הדוברות), גם לא שמע העד דבר או חצי דבר בין העם שהיהודים הביאו את הגויה אל הנהר, כמוהו העיד עוד עד אחד צעיר לימים, יוסף ליטוויי, ואחריהם נחקרו היהודים הנאשמים בראשם יענקיל שמילאוויטש הנטען בעלילה שהוא הביא את הגויה ומסרה להערשקא, יענקיל מוכיח כי שקר הדבר. בזמן ההוא אשר לדברי המרשיעים מסר את הגויה להערשקא, היה הוא במקום רחוק בעיר קערעססען ויוכל לברר את הדבר ע״י עדי אמת מה שהעיד לפני חוקר הדין, כי נמסרה לידו גויה ע״י היהודים מטיססא עסלאר והוא הובילה אל הערשקא והערשקא השליכה אל המים כל הסיפור הזה בדוי הוא מלבו, כי ירא פן ייסרוהו בעינוים ובמכות נמרצות כאשר ענו את היהודי פאגעל,  לכן בדה מלבו את כל סיפור המעשה הזה, לבו נבא לו כי אם ימנע מהעיד לפי רצון חוקר הדין והשוטרים אז נכונו לו שפטים, ואם יעיד כרצונם יוכל סוף כל סוף לבטל עדותו ולברר את האמת. במשך החקירה הזאת הוברר הדבר, כי חוקר הדין בארי חקר את הנאשמים בלילה, והוא נגד הדין. עורך הדין פרידמאן נשא עיניו אל הקהל וירא כי בארי יושב על מקומו, ויבקש את הראש להוציא את בארי מן הבית, והראש ענה בעקשות פיו: אין לי הצדקה לעשות זאת, וכל הקהל הריע: עליון השופט? אחרי שמילאוויטש נחקר היהודי פאגעל, והא ספר דבר דבור על אפניו, את כל המכות אשר הוכה והמכאובים אשר הוכח בהם, חנקוהו תחת כר העגלה וישבו על גבו דשו בשרו בעקרבים לא נתנו לו לישון, אכפו עליו לשתות מלוא כד מים מדת עשרה הין ועוד כאלה ענוים קשים ונוראים כנו לו, ועל כל אלה יש לאל יד הערשקא לתת מופתים נאמנים, והנה ע״י העינוים האלה נאלץ האיש להגיד את הדברים אשר קראו לפניו ולענות עליהן אמן אמן, ולחתום את שמו על ספר הפראטאקאלל אף כי לא ידע ולא הבין מה בתוכו כי שפת אונגארן זרה לו, והמליץ אשר ביניהם עשה מלאכתו רמיה, ולא העתיק לו את הדברים כהלכה, וכאשר צעק חמס הפליאו עוד יותר את מכותיו במקל חובלים, על כן דבר תפל ויפשוק שפתיו בדברי הבל, ותהי זאת נחמתו בעניו אשר קוה כי הבל פיו יעלה בתח ואת כל התעתועים ישא דוח, הפח ישבר והאומללים ימלטו והאסורים יצאו בכושרות. דורש המשפט חקר את הערשקא ובחנו בשאלות משאלות שונות וכל השאלות והתשובות לא המישוהו כמלוא השערה מעדותו ולא הפילו מכל דבריו צרור ארצה. כל הצוררים אשר בבית המשפט התנודדו תחתיהם וישאפו רוח כתנים לשמע כל הדברים האלה הבוקעים ויורדים עד התהום, מי אשר שמע דברי שמילאוויטש ואחרי כן דברי הערשקא היוצאים מן הלב והחתומים בחותם אמת והמהולים בדם ודמעות, הוא דמה כי התנין האנטיסעמיטי נפל שדוד ולמבוסה יהיה וכל אותות בדים יתמו מן בלהות, אך כבטחין בקיקיון היתה התקוה הזאת ביום שלמחרתו הריקו הצוררים עוד הפעם את חניכיהם עדי כזב האחד בהם האכר מארצי, ספר בלשון למודים את ספור השקר, שהיהודים הביאו את הגויה אל הנהר והלבישוה בבגדים ונתנו צבעים כרוכים בגליון בידה, הבגדים והצבעים הובאו שמה על יד אשה זקנה ושמילאוויץ קבל מידה, ויקשרו את הגויה בחבלים אל הדוברות, ולו נתנו כסף לבל יגיד את אשר ראה, ועוד כהנה וכהנה אחרי כלותו לספר, עמד עורך הדין עטוועס ויאמר: העד הזה אשר לפניכם סתר את דברי עצמו זה חמש פעמים, פעם הודה שלא ראה מאומה ופעם הגיד שראה, פעם העיד כעדותו עתה ופעם חזר מדבריו, והנה ערך לנו עוד הפעם את פזמונו השגור בפיו כמו למד אותו על פה, דעו לכם כי העד עד שקר הוא ברור הוא כשמש בצהרים לשמע הדברים האלה קם שאון נורא בהבית, קהל האנטיסעמיטים התגעשו וירקעו ברגליהם, ורק בעמל נדול שבה המנוחה כבראשונה, וראש השופטים לא שם לב לדברי עטוועם ויאמר: כעת לא אוכל לדעת אם העד עד שקר הוא, אך קר הדין יורנו שרש דבר נמצא בו, אך עטוועס כביר כח הלשון השיב גם על זה דברים כמתלהמים, ויוכיח א שקרי העד ואת פתזותו, ויבקש להרחיקהו ולבלי לתת לו להשבע כי שבועתו שבועת שקר, וגם דורש המשפט מטעם הממשלה קם ויוביח כי אם נכון הדבר להאמין לדברי העד, הלא פושע הוא כי בפיו יודה שעזר להיהודים בקשרם את הגויה אל הדוברות, ואם כן נאשם הזא ולו לשבת בין הנאשמים ולא בין העדים ועדותו פסולה, אך הפעם נשא השקר נס והמשטמה גברה על האמת ועל ההגיון, והשופטים החליטו להשביע את העד למרות דברי עורכי הדין ודורש המשפט; אחרי העד הזה קם ראש השופטים ויודיע כי נוספו עוד ערים חדשים בדבר החלק הראשון ממשפט העלילה שכבר נשלם, העדים החדשים האלה מבטלים את דברי העדים הנאמנים שהעירו לטובת הנאשמים כמו למשל את דברי האכר האטאלאווסקי שהעיד כי שמע את קול אסתר בוכיה בשעה השלישית אחרי הצהרים ביום המקרה, ועתה בא עד חדש המזים את האטאלאווסקי ואומר עמנו היית גם נגד הנערה שהעידה כי שמע קול אסתר בשעה הראשונה אחרי תצות יום בא עתה עד מכחש, גם אשה אחת נוצרית באה להעיד כי להנער מאריץ כבר מלאו שש עשרה שנה, הדבר הזה נכבד הוא להצוררים, יען לפני מלאת לנער שש עשרה שנה אין לו הרשות להמיר את דתו בלי דשיום אבותיו, לכן הקריבו את האשה הזאת אל השופטים, אך תוך כדי דבורה ענה בה יוסף שארף אבי הנער את כחשה, ויבקש מאת ראש השופטים שיצוה להביא מביתו בטיססא עסלאר את ספר „החומש׳ אשר על עלהו הראשון רשום בכתב אמת יום הולדת מאריץ. עוד עדים מרשיעים חדשים נוספו ועורכי הדין התבוננו אל הדבר ויראו כי תועבה נעשתה מאחורי הפרגוד הצוררים יפחדו פן תמחה כעב העלילה, על כן בקשו להם עדים חדשים לבטל את דברי העדים הנאמנים, ו זכן לא יעשה ע״פ הדין, כי העדים שלא באו עד היום דבריהם מאין ומאפס נהשבים, ויקומו כל עורכי הדין ויצעקו חמס ויקראו תגר נגד עולתה גוראה זאת, וירעישו את הבית בקול הקריאה: גדוד האנטיסעמיטים הוציא את הצבא הזה וישלחו עלינו משלחת חדשה קופה של שרצים, אין מקבלין עדים חדשים, אם היה בפיהם דבר אמת מדוע לא באו עד היום, מלאכי חבלה אלה אחרו את המועד. חלילה לנו מקבל עדותם של כל האוכלוסים אשר נהגו מסעודת אנאדי, עד היום סבלנו את רשעת ראש השופטים והיינו בולמים עצמנו בשעת מריבה, אך לכלבל את החמם הנורא החדש כשל כח הסבל !״. במשך המריבה הזאת בין עורכי הדין, זבין בית דין התגעשו האנטיסעמיטים כדובים שכולים, והבי״ד יצא אל חדר המועצות לחמתיק סוד, ויחליטו לקבל את העדים החדשים, אז קמו כל עורכי הדין ויאמרו: סלף משפט זה לא יד מחאה נגד זה אל אב בתי נשא ולא נסבול, והננו נכונים לוירו ר דינים באונגארן, ירא הוא וישפוט ביום 5 יוני נועדו רופאים מושבעים להבחין ולנסות את עיני הנער מאריץ אשרלפי הנודע הוא קצר רואי, אם יתכן שיראה דרך חור המפתח את כל המעשה אשר יספר, והנה מצאו בנסיון כי בעינו הימנית יוכל לראות במרחק שש אמות רק מציאות איזה מובט אבל מבלי להכיר את המובט עצמו מה הוא, ובעינו השמאלית יראה גם במרחק 40 מעטער — נחשב בעיניו? ואם כן כשל עוזר ונפל עזור, אם לא אהבת בצע ויראה מפני גרעון החלוקה אף לא קנאת הדת הטו את לב החכם הירושלמי מאחרי ישוב א״י, מה שרש דבר נמצא בו, ומחלקת הדעות בינו ובין החכם-באשי הקאנסטאנטינאפאלי מה היא ? לפי דעתנו אין חילוק דעות ביניהם על אדות ישוב א״י, מצות ישוב א״י יקרה היא לכל איש אשר טעם ישראל עמד בו. „והראשון לציון" בקול קריאתו, לא לקפוץ את ידי הנדיבים לבל יתנו משען כסף לעובדי האדמה — חפצו, אך כל ישעו וחפצו לאחד ולחבר את ענין ישוב א״י עם „החלוקה׳ העומדת וקיימת באה״ק מאז ועד עתה. לא דבר ריק הוא אשר הביא לנו „הראשון לציון, כמוהו כבר העיר בחכמה השר המנוח יצחק כרמיה בשנת 1878 כאשר בא לפניו הרב ר׳ נתן פרידלאנד ז״ל אחד מעשרה ראשונים שעסקו בענין ישוב א״י, וערך לפניו את מועצותיו ליסד חברת נדיבים אשר יכלכלו אגודת עובדי אדמה בארץ הצבי, אז ענה לו השר הנבון, לא נוכל ליסד ברה בפני עצמה למשען עובדי האדמה לבדם, הדבר הזה לא יקום ולא יכון, כי אם נקיים ונקבל עלינו לבלבל את עובדי האדמה, אל מי יפנו כל יושבי אה״ק לעזרה, הן לא נוכל לדרוש מאת כולם להיות עד ארגיעה לעובדי אדמה, וחלילה לנו מאכזריות להקשיח את לבנו מכל המון בני ישראל בעבור יחידי סגולה אחד מעיר ושנים ממשפחה אשר יאחזו בעבודת האדמה, אך עלינו לחדש סדר נכון ולפלס נתיב טוב „להחלוקה׳ להגדילה ולהאדירה ולהשגית עליה, ולהמציא ממנה מקור נאמן גם למען עובדי האדמה אשר ni. sr. בל״ ירבו באה״ק משנה אל שנה יותר ויותר, (ראה uin 1878זאת היתה תשובת כרמיה, והחכם איזידאר לעב במאמרו הנ״ל הוכית בחשבונות, כי מספר הכסף אשר תבלע החלוקה מדי שנה בשנה עולה לערך 60000 ליטרא שטערלינג שהוא קרוב לסך 600.000 רו״כ, הון עצום ורב אשר הנקל לפעול בו גדולות ונצורות אם נחקור את מוצאו ומובאו ופלגות הליכותיו, ומה גם אם יצלח בידינו להעלות את הסך הנ״ל עד מילליאן רו״כ, חק שנה בשנה הלא נוכל להשפיע שפע ברכה לכל פנות העם יושבי אח״ק, לעובדי אדמה ולבעלי מלאכה וגם להאוכלים ואינם עושים ולכל משפחות הרבנים והזקנים היושבים באהלה של תורה, והיה מעשה הצדקה שלם, והחלוקה״ תדום ותתנשא משפלות נדבה למרום מדריגת מפעל נכון אשר פרי ישוה לו בדור זה וגם ליטים יוצרו, הלא נראה מדברי מכ״ע צייטשריפט פיר קאלאניזאציאן היו״ל בהאמבורג (הובאו במכ״ע הכולל עכא׳ האשכנזי גליון 28) כי עובדי האדמה האשכנזים הווירטעמבערגים אשר באה״ק, קבלו משך חמש שנים שנה בשנה משען כסף סך 50.000 מארק, וזה שנתים ימים לא יאבו לקבל משען כסף מאת בני בריתם, כי נחלתם שפרה עליהם ומצבם טוב ונעים, וכבר נסב להם כל הכבר הגדול מן סביבות יפו עד קסריא — וכמה עשרות מילליאנים שלחנו אנחנו ב״י לארץ אבותינו, וכל המילליאנים ירדו לים המלח, ואחב״י שם נתונים בעוצר רעה ויגון וחובקים אשפתות! כל זה מפני אשר מעשה הצדקה מלא תהו ולא סדרים, ופלגי הנדבות ילכו ארחות עקלקלות, והיה אם נבנה כעת למען הקולוניסטים במה לעצמם ונפרישם מן הצבור, ואת כל העם המתפרנסים מן החלוקה נגיח בטיט היון, והיתה „החלוקה׳ הישנה לעצמה והנדבות למען הקולוניסטים לעצמן, והעם יחץ לשני מחנות, ותלהט קנאת אלה באלה, והמדנים בין אחים ישחיתו את החלקה הטובה, ישוב א״י, והקנאה והתחרות ואהבת הניצות ירחיבו את הפרץ בין אוכלי לחם החלוקה ובין עובדי האדמה בקולוניות, ע״כ נחוץ הדבר לתקן את המעוות ולגדור את הפרצות לטובת כל יושבי ארץ הצבי להרים כל מכשול מדרך „החלוקה״ ולהחיש ישע ועזר לכל פנות עם ה׳, הן הנקל יהיה להגדיל כעת את „החלוקה״ כי ירב מספר המתנדבים, מפאת אשר נוספו עתה חובבי רעיון ישוב א״י, והיה אם תעלה החלוקה פי שנים מאשר היא כעת, ואם הכסף יחלק בסדרים טובים וישרים, אז ירוח לכל יושבי אח״ק, ורוח והצלה יעמוד גם לעובדי האדמה אם ישגיח עליהם ועד מיוחד אשר ישפיע להם משען כסף, זה הוא חרעיון הנכבד אשר הגה לב „הראשון לציון״, ואשר— כפי שהוכחנו לדעת — כבר עלה על לב החכם המדיני השר כרמיה, ועל לב האיש הנבון איזידאר לעב הסופר והמזכיר לחברת כיח. הצופה לבית ישראל אל מי מקדושיס נפנה, אל החכם-באשי אשר בקאנ- סטאנטינאפאל, או אל החכם-באשי אשר בירושלים? שני אראלים אלה נפלגו בדעותיהם מן הקצה אל הקצה על דברת הענין הנעלה, ישוב א״י, הראשון הוציא „קול קורא׳ אל כל קהל הגולה, בו ידבר רתת ויעורר את העם לחוש לעזר אחב״י עובדי האדמה אשר כוננו להם ערי מושב בארץ הצבי, ולתמכם בכסף למען יוכלו עמוד, והשני והוא „ראשון לציון״, העיד הפעם בקול הקריאה אשר קרא זה מקרוב, לבל יתנו תרומת נדבתם למען עובדי האדמה, אך כל הכסף אשר יתנדבו ישלחוחו לא״י למעשה הצדקה לטובת כל היושבים שם, ולא ייעדוהו לתת אותו Je . להטובים בעיניהם הנמצאים זעיר שם זעיר שם מכ״ע hron שהביא לנו בגליונו האחרון את דברי שני „החכמים״ מערכה כול מערכה, יגיל גילת ורנן על דברי החכם באשי הקאנסטאנטינאפאלי, ויתמרמר על דברי „הראשון לציון״ וישת עליהם נוספות לאמר: אין זאת כי אם ירא וחרד „החכם׳ הירושלמי פן בהתנדב העם לטובת עובדי האדמה ישכחו את כל המון בני ישראל אשר על „החלוקה׳ לבדה יחיו, ודללו וחרבו מעינות החלוקה ואנו ואבלו המונים המונים אשר ממנה לחמם נמצא והנה מיראה מדבר זה הוציא החכם באשי הירושלמי משפט מעוקל נגד עובדי אדמת הקדש, באשר יקרה לו „החלוקה׳ מכל חפץ ישוב א״י, כאלה וכאלה יחלק מכ״ע הנ״ל הבלים באפו „להחכם׳ הירושלמי, ואולם אשר נחזה לנו אנחנו לא קלע „הדזוז קראניקל״ אל השערה, כי לו אמר כדברים האלה אחד הרבנים מעדת האשכנזים אשר בירושלים, לו יצאו כאיש מגן לסעד ולבצר את אוצר „החלוקה׳ ולהרחיק ממנה כל מסיג גבול, כי אז היתה לנו הצדקה לשים בו תהלה ולהוציא עליו משפט חרוץ כי אהבת עצמו מדברת מתוך גרונו, באשר „החלוקה נוגעת אל עצמו ואל בשרו, אולם החכם באשי לעדת הספרדים, מה בצע ומה יתרון לו מן ההלוקה, ומה ימריצהו כי יתעורר לצאת לעזרת החלוקה בגבורים לוחמי מלחמתה? הן אחב״י הספרדים אינם מלקטים שבלים בעמק-רפאים זה, כל הנחלים של גשם נדבות מאייראפא הולכים אל הים — לעדת האשכנזים אשר בירושלים להשקות שם עדרי ה׳, אך הספרדים עומדים מרחוק, כי המעין הזה חתום הוא בפניהם, ורק נטפי גדבות יזילו להם אחיהם הספרדים מארצות הקדם, (הננו סומכים בענין זה על המאמר MI Bllet. . מאת החכם איזידאר לעב Chlouka הנכבד lAlliane sr. 188), ואם כן מה ראה החכם- באשי לקנא את קנאת החלוקה, ואיך נוכל אנחנו לטפול עליו עון כחשבה זרה ואהבת בצע? ואם אמור נאמר. החכם- באשי קנא את קגאתו על טהרת הקדש, הן אמנם החלוקה איננה נוגעת אליו אך קנאת הדת תדליקהו והשנאה נגד כל דבר חדש היא המריצתהו לכתוב מרורות, הלא גם זה שוא ושר: הראשון לציון מעוטר בכתר שם טוב, בתור אדם המעלה ואיש הגיון הזוכה לשני עולמות, העולם הישן והעולם החדש: ובעוד אשר הרבנים האשכנזים גזרו על בתי חלמוד אשר כוננה שם חברת כי״ח לנערי בני ישראל הוא, החכם-באשי, פרש צלו עליהם, ובכל פעם ופעם „כד כסתייעא מלתא׳ הוא מוכיח בעליל כי לא זרה רוחו לההשכלה האייראפאית, ואיך נוכל לסור מדרך תבונות ולסלף משפט איש כזה, להחליט עליו כי ישוב א״י כפרץ גדר הדת למען בצע את החפץ הנעלה הזה, ראוי ונכון הדבר לגדזלי רבני ארצנו ולכל נדיבי ישראל אנשי לבב ופעלים, לשים את מעקשי החלוקה״ למישור, ולהמציא מן החלוקה מקור נאמן ומשען כסף קבוע למען הקולוניסטים, נחוץ הדבר לגדולי ישראל להתאסף ולהמתיק סוד בענין זה ולמסור את הדבר לחכמים מביני החשבון ויודעי חקר דבר בכלכלה המדינית ובהלכות הוצאה והכנסה, והם יפלסו בתבונה ובמועצות סדרים חדשים לעזרת ענוי אה״ק יחד עם עובדי האדמה, לבל תחיה שם תלונה וקנאה בין אלה לאלה, ולבל יהיה מקום ונסבה נכונה להרבנים להפריע את נדיבינו מהתנדב לטובת עובדי האדמה חלילה לנו מיסד אגודות אגודות נפרדות, חלילה לנו מאמור: מה לנו ולהעצלים יושבי אה״ק אשר לא יחפצו בעבודת האדמה, כן יגידו רק תועי רוח החפצים והחותרים בכל עז ליסד כת חדשה, אולם אוהבי העם באמת, יבינו, כי ע״י כת חדשה תצאינה פרעות חדשות ומדגים חדשים, והשלום בעמנו הפרוע ורעוע גם מבלי זה ידולדל עוד ביתר עז לא זאת היא הדרך ולא זו היא המטרה, עלינו לעשות תקון גדול וכולל אשר ייטיב לכל אחב״י יושבי אה״ק. דעת לנבון נקל כי גם אנחנו מוקירים את עובדי אדמת הקדש יותר מאשר נוקיר את האוכליט ואינם עושים, בכל זאת חלילה לנו מהסיר את צלנו מעל אלה מאחינו אשר לפי חנוכם ודרכי חייהם קשה להם הדבר להיות עובדי אדמה, הן אם נסיר את צלנו מהם אז יתעוררו אנשי חסד אחרים והם יתעבו את אחיהם הבוחרים בישוב א״י, ומי שיודע עד היכן התחרות בין אחב״י מגעת, הוא יוכל לשער בנפשו עד אן תחבלנה מריבות כאלה, ועדכמה תהפכנה בלהות, על כל ענין ישוב א״י, אך לא כן אם נעשה מעשינו בהשכל ודעת, לא למען כת אחת, אך לטובת כל העם, אז יש תקוה כי ישוב א״י יצלח ויעלה מעלה, ולאט לאט תתחבב עבודת האדמה על כל אחינו בארץ הצבי, ולטובת ענין הישוב ישתדלו הרבנים מכל המפלגות וכל בעל בעמיו הרד או חפשי, חסיד או משכיל, יקום לעזרה, אך ראש דבר לחקור ולפלס בטוב טעם ודעת משטר טוב ונכון למען החלוקה״ כולה, ואת הדבר הזה יעשו רק חוקרים אנשי מדע אשר יד ושם להם בכלבלה המדינית. אך כל הפתגמים הנפוחים אשר ירבו עלינו הלבלרים הקטנים, הדורשים דרשות מעל במתי מכ״ע, מה טעם ומה תועלת יש בהם ? בחורי חמד אלה אשר כל מדעם הוא רק לקט איזה מליצות שכבר אבד עליהן כלת, הם „רוכבים על המקל ואומרים עליו כמה נאה סוס זה׳, הם עשו להם פרק ישוב א״י לערוגה לדוש בה, אך כל מדושתם הלא היא כאבק פורח וכחלום יעוף, מליצותיהם כקצף על פני מים, והויכוחים שהם רוצים להתוכת עם מנגדיהם הם מזוהמים בחלאת גדופים בנוהג שבעולם הספרות כשמעלים על הפרק הלכה לדון בה יבואו החכמים להפך אותה על כל צדיה, ושואלים ודורשים בה זה מנקודת הראות של חכמתו, וזה על פי חקירותיו ודרישותיו, וזה על פי הנסיון אשר קנה לו בענין זה, ועי פך יתבררו ויתלבנו הדברים והשאלה מגעת לידי פתרון טוב והתרה של קיימא. לו היתה שאלת ישוב א״י נדונה בספרות מסודרת כהוגן, בספרות שאיננה כעיר פרוצה לפני כל האפרוחים שלא נתפתחו עיניהם, ולפני כל הפוהזים שואפי הפרעות, כי אז הקרוה ודרשוה בשבע חקירות ודרישות לכלליה ולפרטיה בעזר החכמות הנכבדות הלכות החברה האנושית (סאציאלאגיע), כלכלה מדינית (פאליט'״ עקאנאמיע) וידיעת תכונת האדמה (טאפאגראפיע) וידיעת עבודת האדמה, ועל כל אלה ידיעת עניני המדינות (פאליטיק), שכולן תחומין יונקים זה מזה ומתחברים לאנגודה את בהשאלה הנכבדה הנעלה אשר לפנינו, הלא בדרך זה ראוי לדון בשאלה כזאת רק בדרך זה יש תקוה לבררה ולפתרה. אולם מה נחזה בעוה״ר בבית מדרש ספרותנו, קתדראות קתדראות של דלי דעה וריק, מוח המעלים גרה רק מליצות ומליצות ולא יותר, כאילו היתה שאלת ישוב א״י שאלה מליצית, וכאלו היה פתרונה תלוי במאסר פיהם של הלבלרים ההם, הלא אך זה כל ישעם וחפצם להראות כחם הגדול בלשון, ומה אפוא נטפלו אל ענין ישוב א״י, והוא ענין רם הערך שאיננו סובל לא מליצות ולא דמיונות ולא עבטיט דרשות של דופי, אך הוא דורש ידיעה רבה ושכל בוחן ושופט מישרים — קנצי למלין, הוא ענין עקונומי ומדיני, מן הצד העקונומי שבו כבר רמזנו עליו רמיזה קלה למעלה, ובקרב הימים נשובה להפיץ עליו אור מדע ומחקר, ועתה נשימה עין על שאלת ישוב א״י מנקודת הראות המדינית. כשם שראוי הדבר להחכמים היודעים חקר דבר בכלכלה המדינית, לחקור ולכונן את הסדרים החדשים המסוגלים לתקן את הקלקלה בעניני „החלוקה׳ ולהחיש עזר לאחב״י עובדי האדמה, כן ראוי הדבר לגדולי עולם המדיני לחרים מכשולים מדיניים מעל דרך ישוב א״י. בני עליה היחידים הראוים לכחן בכהונה זו הלא הם אצילי בני ישראל ראשי החברה הנעלה כי״ח *). לפני שלשה חדשים בהצופה גליון 13 ש״ כבר הגדנו, כי לדעתנו עת רצון היא לאחב״י מרומעניא העוסקים בישוב א״י לערוך אל החברה הרוממה ספד גלוי, בו יבקשוה לצאת מגדרה ולהשתדל לפני הממשלות לבל תרפינה מפעולתן הטובה שהחלו בימים האלה, לכוף על תוגרמא הר כגיגית למען תפתח שעריה לפני הפליטים, ויש תקוה להחברה שדבריה יפעלו פעולה עצומה, יען שתי הממלכות אנגליא וצרפת לוטשות עין חמדתן על סוריא, ואורבות לתואנה להתערב בעניני אי. ובלב ונפש חפצה תחזיקינח במקרה מסוגל שיבוא לידיהן — להכניס ראשיהן בשלטון תוגרמא האזיאטית, יתחילו ביהודים ויסייו באנגלים ובצרפתים אנגליא רוצה להשתמש בזכותה הנתונה לה להשגיח על עניני כנען וסוריא, וצרפת הפצה לתמוך ולסעד מכונה בסוריא תחת כשלונה ומפלתה במצרים, והיתה להן הצעת חברת כי״ח לרצון. Archi ככל הדברים והאמת האלה כתבנו גם במאמרנו במכ״ע .r גליון 15, ומו״ל מכ״ע ההוא הוסיף על דברינו נופך משלו, ויעורר אף הוא את ראשי החכי״ח לפעול בענין זה. והנה לשמחת לבבו למרות רוח כל הנרגנים ראה נראה היום כי גדולי החברה הפאריזית עוסקים במלאכת הקדש באמונה, הבאראן דע הירש שלח את צירו הנאמן ווענעציאני לתור את הארץ הקדושה ולראות את הקולוניות היש להן תקוה להתעודד או לא, וכאשר יוכת לדעת כי טובה עבודת האדמה למען היהודים באח"ק, אז נטל עליו לסור לעיר קאנסטאנטינאפאל ולהשתדל שם בכל יכלתו להסיר את האיסר אשר אסרה תוגרמא ואשר גדרה גדר בפני הקולוניסטים היהודים. כהשתדלות ווענעציאני, ישתדל גם ראטהשילד ע״י פקידו בויסאן, ומה נעמו לנו דברי מכהדע Journnl e Debats אשר פנה לחקור ענין ישוב א״י, ובאהבה וחן יזכיר את אחינו היקרים אשר נשאם לבם לעבוד את אדמת קדשם, וישיש על המחזה היקר אשר יחזה בנים שבים לגבולם, אף יכונן לחקר שאלת סוריא, ומבאר ומברר כי החובה מוטלת על ממשלת צרפת להתזיק מעמד בארץ הצבי, החובה הזאת רבצה עליה זה כביר, ואולם היום גדלה על אחת כמה וכמה, באשר ביסמארק עושה תחבולותיו בגלוי להושיב את בני עמו האשכנזים באה״ק ולתת להם שם מנוחה ונחלה בצל הסולטאן איש בריתו עוד מודיע מכ״ע הנ״ל כי גדולי חכיח משתדלים להטות את לב *) בעל השחר הנודע אשר כפי דרכו מאז הוא קנה לעצמו תמיד רעיונות של אתרים ומתפאר בהם כמו לו היו, והרעיומות הטובים אשר מפי אחרים משמעו בנחת, הוא מאריך לשון בהם בשף קצף ובגדופים — הביא הפעם מטעמים לקוראיו במאמרו הראשי בחוברתו׳ את אשר כבר בארנו בשפה ברורה זה ששה חדשים בהצופה גליון 13 יע הקורא במאטר ההוא וישים את״כ את עינ על מאמר סמאלענסקין, אז יראה כי עיקר רעיוט ע״ד החובה המטלת על חברת כי״ת להשתדל לבעל את האיסור שאסרה תוגמא על היהודים את הקאלאניזאציאן, כבר דברנו שם, אך האריך ברוחב לשונו שאין לוחק וגבול נימוס וד״א, והוא ירעים בשאומו על חברת כי״ת, כאלו החברה השים אח לבה אל לבצרים כמוהו, במאמרו החוברת הנ״ל יאמר סמאלענסקין כי רק אני ועד סופר עברי קמט להגן על חברס כי״ח ולכן הוא מקון על החברה. הנשמע כזה איש אשר יעיז להשמיע בקהל שקר מוחלט, כמו כל מכה״ע לישראל עמדו נגד חברה כי״ק ורק אנחנו והעכרי עמדנו לימינה, הלא כן ישפוט הקורא לפי דברי הלבלר כמ״ל אמנם לא כן הוא באמת, כל מכה״ע לישראל מפארים ומרוממים את החברה הנעלה, אין גם אחד אשר נדף את החכי״ח, „המניד׳ בקנאתו לישוב א״י בקר איזה פעמים את פעוצות החברה אבל אין בקרת נחשבת לגדופים, כן גם במאמר הצופה גליון 13 יחזה הקורא בקורת פעולות החברה -לם גדופים וקלות נגד חכי״ח קראנו רק „בהנאוואיע ורעמיא' והקיובליאא, „כבלבזישע צט״ג׳ „בדייטשע ואכט׳ „ובראצא׳ וכו׳ ומה ישמתו כל הצוררים השפלים האלה בהודע להם כי כדבריהם כן נמצא בהשחר העברי הפולטאן לטובת עובדי האדמה היהודים,וחותם דבריו, כי ראוי למפשלת צרפת לתמוך ביד חברת כי״ח, כדברים האלה דרש ברבים גם הפראפעססאר היהודי וואמבערי, האיש אשר לא קם כמוהו חוקר אשר ידע עד תכלית את תכונת ארצות הקדם ומזגן ודרבי יושביהן, הוא הורה בדבריו כי שאלת ישוב א״י קשורה בשאלת סוריא. מאפס מקום לא נוכל הפעם להעתיק את כל דבריו, ואולי עוד נשוב לערכם לפני קוראינו, וראו ונוכחו לדעת כי רבות מחשבות בלבות חכמי מדינה, ויש תקוה כי יעלה ויבוא פתרון שאלת ישוב א״י ע״י גדולי עולם המדיני ראשי חברת כי״ת ואנשי בריתם היודעים בטיב הדיפלומאטיע. סוף דבר — שאלת ישוב א״י עומדת בפרוזדור ועתידה להכנם לטרקלין של הממשלות, באשר היא שאלה מדינית אחוזה וצמודה בענינים העומדים ברומו של עולם, ועל כן כל איש אשר ישליך שקוצים על גדולי אצילונו לנדותם ולהרחיקם מענין ישוב א״י, כלאיש אשר יאמר : מה לנו ולחברח פאריזית או לאנדאנית, בכחנו ובעוצם ידינו נעשה אף נובל, אויל גביא השקר, משוגע איש הרוח הזה בשאלה מדינית כשאלת ישוב א״י יוכלו לפעול חדשות ונצורות דק חכמים מדיניים גדולי דעה ואדירי פעלים, אולם זנבות האודים העשנים, בעלי המליצות ואבירי הגדופים, הם לא יצליחו ולא יבצעו דבר, כי לא לכך נוצרו ולא להם המלאכה הגדולה הזאת לינקאווא (פלך קאונא) ביום ד׳ 22 יוני בבקר יצאה אש מבית אחד ותאחז בארבע פנות העיר, ותאכל כששים בתים טובים וכארבעים חנויות עם הסחורות אשר בתובן,. וכה בערך שתי שעות בתי עשירנו ומבחרי עדתינו, הונם, רכושם, עזבונם, ומרבולתם כליל עלו על מוקדה, ואשר נשארו נער יכתבם והמה מדלת העם, כמאה וחמשים משפחות יחבקו אשפתות באין מחסה ומסתור ומקום ללון, ובאין משען לחם ומים, העירות הסמוכות לנו, כפאקראי, זיימיל פאסוויל, יאנישאק, הן אמנם קדמו אותנו בלחם, להחיות לפי שעה הרעבים והצמאים, זכרה להם אלוה לטובה, אבל אין הקומץ משביע את הארי, אנא חמו״ל! יהי נא מטובו אפוא לתת מקום לדברי אלו במכ״ע, ויהיו למזכיר לגדיבי עמנו להחישעזרה בצר ולאמץ ברכים כושלות עד ירחם ה׳ עניי עדתנו, כסף הנדבות ישולח בחסדם על האדרעס מנחם שרגא רעוועל חופ״ק הנ״ל הרשום מטה. אדרעסע AyoEnoנy PaBnny M. Iono Reeny Penen„ .I M. Ranyepy pes M. mok on. ry6א ע״ע E M. a00. הוראדנא. בהצפירה 20 טא הואיל איש אחד להוכיחני בתוכחת מגולה, (ומשנאה מסותרת) לתדול ריב עם חברי החברה הקדושה — מיראתו שלא יחולל על ידי שם שמים חלילה; והנה למען האמת והצדק הנני להציע לפני דעת קהל קוראי הצפירה תוכן הריב הזה: ביום ד׳ כ״ה ניסן אחר הצהרים מתה עלי חותנתי הכבודה והשאירה אחריה נחלה אשר שלמה מחירה סך 4200 רו״כ, (זה הוא ההון והעושר אשר הזכיר כותב המאמר הנ״ל) אבל כסף מזומנים לא השאירה אף אגורה אחת, מלבד סך 100 רו״כ אשר מסרה לפני מותה להג׳ ר׳ דוד מאיר פליאטע לדבר שבקדושה, נוסף על זה ש״ס וספרי משניות ועין יעקב לביהמ״ד הגדול, ביום הקבורה בבקר נשאתי רגלי אל זקן החבורה לבוא עמו בדברים לתת לי אחוזת קבר לקבור את מתי שמה, ואתרי כי הוחלתי לפני ביתו עד שעה 11 הואיל הזקן לכבדני בתשובתו כי ושלח להזמין את יתר החברים לאסיפה : ועל בקשתי כי ישתדל למהר את מעשיו מפני שלום החיים אם לא מפני כבוד המתים, בתארי לו בזה מצב רעיתי יולדת כי כבר התעלפה לא אחת ושתים, ענני בקררוח: ומה כלהחרדה הזאת? אם תמות אז נתן גם לה קבר ! התשובה הזאת : אמנם העידה חתי בי, אבל נשאתי בשרי בשיני ואתאפק. בה עברו עוד שעות שתים עדי זכיתי לראות כי נאספו עשרים ושנים חברים; אבל ראש החברה מצא לנחוץ לחכות עוד על חבר אחד אשר אחרו פעמיו מבא, כאילו היו מכינים את עצמם לדון דיני נפשות שדנים בעשרים ושלשה דוקא, כאשר בא החבר האחרון, נצטויתי לצאת מן חדר הקהל כמשפט, ואחר שקלא וטריא נקראתי לשמוע את משפטם: לתת סך 250 רו״כ לאוצר החברה ואז יתנו לה מקום מנוחה. וכאשר חפצתי לתאי להם מצבה ועשרה כי מורא הוא. (שני בנים ושתי בנות השאירה חותנתי אחריה, שניהם בעלי מלאכה אשר מלאכתם לא תספיק להם די מחיתם, לאחד בנים ששה, ארבעה מהם יתומים מאשתו הראשונה, ביניהם שתים בנות בוגרות שכבר הגיעו לפרקן, ובן אחד עובד בחיל הצבא, בנה השני גם הוא בעל בנים הרבה, כן גם בתה האחת בעלת משפחה גדולה באפם מחיה, ובתה השנית היא רעיתי אשר לא לקחה חלק בהעזבון הזה) אך כמעט פתחתי פי עוד לא דברתי דבר, והנה מהרו כלם לקום מכסאותם ויצאו מחדר הקהל, מהרתי לרוץ החוצה אחרי ראש החבורה לדבר עמו; והנה ענה אותי ברגז קולו: „יען הרהיבך עז בנפשך לטעון אחרי מעשי ב״ד של כ״ג, ידוע תדע כי אם תאחר עוד שעה מהביא את הסך הנ״ל ענוש תענש לתת שלש מאות רו״כ, ויפן וילך לדרכו, והנה באשר כבוד אמנו המתה ושלום בניה החיים יקר עלינו הוכרחנו להביא אל גנזי החברה את הסך אשר בקשו עם ענש כסף שמונה רו״כ על נרות לביהכ״ג, כאשר נטל עלינו מטעם הברה הקדושה. אז אחרי השיבוה למנוחתה שלחתי להם שמש ב״ד להתרות בם כי ילכו עמי לדין תורה, וכאשר לא אבו שמוע לי, מצאתי לנחוץ להתרותם עוד הפעם: כי אם לא ילכו עמי לד״ת אז אאלץ למסור את דינם לרשות, על התראתי זאת ענוני קשות לאר: כי ישאירו כברת ארץ משני עברי קבר חותנתי בעד שתים נשים זונות, אז פניתי אל שר העיר אשר שלח לקרואתם, אבל חדלתי מלדון עמהם וגמרתי אומר ליסד חברה חדשה. נקל להבין, כי רוב בני העיר, אשר אין רוחם נוחה זה כבר ממעשי החברים האלו, אשר לקחו להם ולבניהם אחריהם העז והמשרה להשתרר ולמשול עלינו ועל בנינו אחרינו, בחיינו ובמותנו, ממשלה בלתי מגבלת, בשמעם נוראות כאלו, נתנו את לבם וידם אל החברה החדשה, אשר מנגמתה היא, לגמול חסד של אמת עם החיים והמתים בלי כסף, וסעודות של מצוה פעמים בשנה, ובעזר ה׳ על משמרתנו נעמוד תמיד להגן על כבוד החיים והמתים גם יחד, לבל יחולל על ידיהם ; ובכל כחנו ויכלתנו נלחם עמהם ולא נתן לגזוז צאן ישראל מבלי כל צורך; כי למרות הבטחת הכותב, אין איש בכל העיר אשר ידע מה יעשו החברים הקדושים האלו עם כסף הקדשים אשר יקחו אמנם לא רב המתים עשירים, אבל הלא מעטים המה במספר אלה אשר יצטרכו להוצאות הקבורה של החברה, ועל הרוב הם אנשים ביגונים אשר יורשיהם יתנו לאוצר החברה אם רב ואם מעט. אך מי ירהיב עז בנפשו לבוא עמהם חשבון, כי מי הקשה אליהם וישלם? על אמתת דברי אלו איני צריך להביא ראיה. יען כי כותב המאמר הנ״ל בעצמו העיד והגיד בפה מלא, כי נאספו אנשים רבים תחת דגלי, והודאת בעל דין בסאה עדים דמיא. ואנכי אתקן רק את דבריו במקצת: לא תחת „דגלי׳ כו אם תחת „דגל האמת והצדק׳ כי ביניהם רבים אנשי לבב בעלי עושר, וגם אנשים אשר מנעם אלהים מאלה אחרי כל הדברים והאמת האלה ישפטו הקוראים הישרים סיון תרמ״ג. עם כי מאתנו הצדק. הכותב למען האמת, מרדכי סומע שגיאות מי יבין המכה״ע .s Jew. Chonודיע זה מקרוב כי הח׳ הצרפתי רענאן דרש במושב Societ des udes Jui cs דרשה אשר כחש ביחוס מקור ישראל וישימנו לבני התטרובות מעמים שוים, ובני החברה הנכבדה כנ״ל שמעו שמחו וימחאו כן, וע״ז הוכיח אותם בדברים קשים, אנתנו סמכנו אז על המו״ל כנ״ל. והעתקט את דבריו בהצופה 23 וגם עד הוספנו דברים ממרצם נגד החברה הנ״ל, והנה טתה באה לידינ החוברת s euי״ל ע״י החברה הנ״ל, וראינו כי הבזוז קראמקל הפך הדברים מן הקצה אל הקצה רעמאן לא דרש דרשתו במושב החברה, רק באסיפה אחרת שאינה של יהודים והחברה הנ״ל אדרבה בקרה את דבריו בקורת נמרצה, אנחנו ל5 נוכל לשים דופי בהדזוז קראניקל שלא הבין מה שקרא במ״ע הצרפתים אבל שניאה היא ששנה בזה, וכעת קרה גם למו עם הדזוז קראמיקל, בהצופה 23 ספרט בשמו את האסון אשר קרה לעדת ימראל במאטטערסדארף באומגארן אשר בהכנ״ס ובהמ״ד נהרסו בית המחסה לזקנים נחרב, ובחורי הישיבה הראו גבורה להציל ס״ק וכ׳, זצא השגחנו שם על המלה nundatior הכתובה בראש המאמר (ר״ל שטף מים רבים), וע״כ נתחלפה אצלנו תוכן הידיעה הזאת, אבל ע״ז לגלג עלנ בעל המגיד כאלו לא הבננו מה שקראנו! ומה טעם יש בהתולים כאלה: כן נגע בנו בעל המגיד בלצון ע״ד העלמה עמא לאצארוס, שלפי דבריו השפלנ אה כבודה והוא קגא את קנאתה, והלא כמומ כמוהו לא ידעו את האמעריקאמית ההיא, והזכרנוה רק בעבור פתגמה שהגידה בפומבי שדת משה (ew. ess וישראל מאפם ותהו נחשבה ורק גזע הלאום הוא הכל וכל בו N. 17 182) ובמה הצדיקה בעל המניד בהחוליו לומר שקדמו פנה בלאמדאן למרות דברינו אודותה?! הודעה הנני מודיע לכל בעלי בריתי כי העתקתי את הדפוס אשר לי ומסחר הספרים, אל בית-חומה החדש אשר בניתי בעזרת השי״ת ווארשא, ברחוב מוראנאוו 16 ו יצחק גאלדמאן מדפים בווארשא R. Toa Bapana, ypanoncRa 16. . Biman Warszaa Muranowska J 16. הודעה ע״ד האתרוגים נכזנים אנחנו לקבל מאמיפיאן מכל החפץ להשיג ע״י אתרונים מכל הסארטין קארזיקאנער, אתרוגי א״י עם פיטמות ובלא קאראפירער, גענוער, מאראקער פיטמות. וגם לולבים והדסים ירוקים ולחים, כפי מחירם בטרייעסט ובתוספת קאמיסיאן מעוטה. וכפי אשר הודענו בשנים הקודפות, וגם אשתקד אשר מחיר האתרונים הי׳ ביוקר, לא העלינו במחיר הקאמיסיאן, והגנו נכונים לשלוח סחורה טובה לכל דורש גם ע״י נאכנאהמע בשלחו אלינו אויפנאבע, וביד כל אדם להריץ אלינו מכתבו, אל כל מקום אשר יחפוץ, וכפי האדרעסין דלמטה, ונקוה להפיק רצון מכל הדורשים לעשות מסחר עמנו. חאחים אחרן ואברהם בירגער במינסק Aoony repy B . Me אדרעס למינסק Abramn Burger in Triest Oestrich. אדרעסע לטרייעסט אתכבד בזה להודיע שכל יודעי ומכירי איך שהפאבריק שלי מפאפיראסין ביכליך אשר עד כה זה כעשר שנים היתה הפירמע א׳ זאטערמאן עט ט׳ קוראטאוו ועתה מן דען 1 מאיי חרחקתי את שותפו מאתי ונשארתי ת״ל בעצמי בהפאבריק הנ״ל, באותו מקום אש* אר, ואבקש מאת אשר היה מקדם ברחוב נאלעווקי תחת נומר 25 בחצר הגביר טאכ הקונים הקרובים והרחוקים לפנות אלי באשר יצטרבו ואקוה שישבעו רצון כמני, ובעוד חדש ימים אקוה שיהיה לי סארטין חדשים ממש כמו וויגער נאטאראל .A. Zaerman, WarschaNalewki J 25 אדרעסע כנודע לכל יודעי ומכירי מאז אשר אנכי הייתי המוציא והמביא והעיקר לתכלית הפאבריק שלי מפאפיראססין ביכליך, אשר היה לי יחד עד כה עם א׳ זאטערמאן ברחוב נאלעווקי, וכעת הנני להודיע בי למען הפיק רצון הקונים אשר לא היה לרצונם לרדת במקום מדרון הייתי מוכרח לעזבו, וכעת הפאבריק שלי בדירות טרווחים ברחוב נאלעווקי בחצר הגביר ר׳ ליוזר וויים 12 , ותקותי חזקה כי בזה אמלא רצונם, ע"ב אבקש מאת כבוד הקונים הקרובים והרחוקים לפנות אלי בעת אשר יצטרכו, ובעזר ה׳ אמלא כל מבקשתם בסחירה טובה כמו ווינער ממש, ובשאר M. ratow Warschau, Naleki 12 אדרעססע שלי פרטים . בגליון הצוכחי- נגטר רבע השני להצפירה לשנה זאת, ע״כ באתי לעורר מכירי ומוי יורעי אשר רכשתי ה״י על הצפירה שייטיבו לחדש ח״י גם להרבע השלישי ואנכי על משמרתי אעמודה, לשלוח להם העלים במועדו גם מכ״ע חמגיד והעברי אנכי וספרי השכלה חדשים וישנים „הנודעים יש להשיג מידי וגם סיפורים ישרים ונעימים בשפת זשארגאני והכל אשלח לכל דורש בזריזות בלי איחור זוארשא תמוז תרמג נחמו׳ צבי טשארנאוויץ aEz apo B Bapaa aan a N. 8. אדרעסע אלי הנני להשיב לשואלי דבר ע״י פאסט במהר האפשרי בכל ספראווקעם הדרושים לו, הן בסענאט, והן בכל מקומות המשפט דפ״ב, ושכרי מבל ספראווקא רק שני רו״כ, כן ממכירי אשר ידעו אמונתי ותום דרכי הנני לקבל עלי לעמוד לימין צדקם בכל מקוטות המשפט פה, ולהביא לידי גוביינא תביעתם מתברות מסילת הברזל פה עבור הסחיר אשר נשווה ביניעו לפי איכות וכמות הענין, ובעז״ה אפיק בטח חפץ ayay Meepoay epry B ereptyprורצון כל איש אדרעססא .ט ro Boececkin Barepnnroeckii, ea . E. J B6, זה כששה ירחים עזבני בעלי יצחק משה פידעלזייד מווארשא, אותותיו : שערות ראשו גבות עיניו וזקנו אשר התחיל גבה הקומה, שנותיו כבן עשרים לצמוה, שחורות, עיניו מעט כחות (קורצזיכטיג). אנא אחב״ רב״ר חוסו נא עלי ועל בתי לאה תחי׳. לדבר על לבו במקום שהוא שישוב לביתו ויסלח לו, גם ישיבו לו בל ההוצאות אשר הוציא בנסיעתו נאום האשה נעמי פידעלזייד בת ר׳ ראובן יוסף קאהן מווישעגראד (פלאצקער עבערניע) אדרעססע כשמי הודעה אזכיר מסחר האתרוגים ליודעי ומכירי מכבר, ולכל החפצים לבוא עמי בברית המסחר מחדש לקנות בעדם כל מיני אתרוגים ארץ ישראל, קאראפירער, אניווער, ומא- ראקער, וכן לולבים והדסים בעד שר קאמיסיאן קצוב, וכל החפץ בי יפנה אלי כפי האדרעססע דלמטה נפתלי משבילאיתן Raron Macecoy y6. r. Mcפ. תחבולה לעשות חיל יש לנו למכור תמצית חומץ /801, (עססיג עססענץ) אשר מוכשר לו יות חומץ טוב לוח כאשר יערב עם 35 חלקים מים. נגד ש של 70 קאפעיקעם (בפאסט מארקין) ישיב כל מבקש פראבע oep R on2 BoaBe, Bapn. y6. אדרעססא שלנו Peao an. TARA S. Cnoo Bapmaa S. Soimsi Warszawi. Dzika 25 יתa שאלות ותשובות לה׳ מ״ת בצפת הג׳ רו״כ נפקדו יען לא חתם המכתב על ד׳ כנטות לאברהם גאליאנט בשגיאש המשלת נעשתה, לה׳ קארט בברי׳ לא לט לקבל חשובות על המדובר בהמליץ, להצשלתה שיף כבר נשלח לו שנית... פראנקפורטער עססיג-עסענץ אין הארט אונד אין פלאשען, צו בעקאמסען בייא מ׳ וויסקאטש, ווארשא פראנצישקאנער N10, אם היזע קאפטאלם עכטע זיידענע שוויצער מיללער-גאזע פיר מיללער, אויך בוימוואללענעס אונד וואללענעם גלאססע, האגדשוה, פוטטער פיר האנדשוה פאבריקאנטען, עמפפעהלט A.S. Wachhclder WarshauNaleki9 אשר כוננתי פאבריק מבורית כמו הבורית הנקרא בפי ההמון קריסטלעך ויוכל להשיג משה גאטראט במקח הזול. N 33 ווארשא, גענשע

|1883-07-18| מכתב עתי משמיע חדשות יוצא לאור אחת בשבוע, מאת חיים זעליג סלאנימסקי. תוכן העניגים דברי הימים. משפט עלילת חדם באונגארן. ירושלים וצופה לבית ישראל. הדות. שאלות ותשובות . דברי הימים תקופת תמוז שבה מזל סרטן עולה ודן את העולם ברותחין, היא מפלת תרדמה ועצלות על הדיפלומאטים לטיול בפרדסים, לנוח על ההרים למען שאוף רוח צח ולבקש תרופה על מבועי מים מבריאים, ובהיות השרים טרודים בעצמם ובשרם, עניני עולם המדיני מתגלגלים לקרן זוית ונצברים שם כחררה שאין לה הופכין, ובעבור זה אין חומר ביד היוצר חדשות במכ״ע ואין מקום לדורשי רשומות להתגדר בו כן הוא בכל שנה ושנה ביסות החמה היגעים והיבשים האלה שבלשונות אייראפא הונת עליהם כינוי „פרק לשומרי קישואין״; ואולם בשנה הזאת לשמ כל סופרי העתים חדשה נראתה בארץ, תקופת תמוז העקרה הרה ללת, ותלד צבא חדשות ונצורות ותמלא פני תבל תנובה, והנה גלגלי עולם המדיני סובבים בחזקה ובמהירות המקרים סתרוצצים כברקים, והדיפלומאטים דורשים עליהם תלי תלים של הלכות. מן שפעת החדשות אשר לפנינו נרים תרומה את הנכבדות ורבות העליליה שנקרו ויאתיו במשך השבוע העבר, איל הברזל ביסמארק נאחז בסבך בקרניו במשאו ומתנו עם האפיפיור אשר רומא, נודע לקוראינו כי ביסמארק הציע לפני הנבחרים להשבית את בל החוקים הקשים ששלטו באשכנז זה עשר שנים נגד הקאטולים; הנבחרים הפיקו את חפץ ביסמארק, ורוב החוקים הקשים בטלו, והקאטולים שבו לבצרון, וכת המרבז צהלה ושמה, וכבר חזו יודעי העתים באיצטגנינותם את הברית בין ביסמארק ובין כת המרכז, ואת ההצלחה הגבונה לעמוד לימין ביסמארק לבצע את כל מערכי לבו בעזר כת המרכז — והנה פתאום חזיז ורעם פרצו מהיכל הוואטיקאן ברומא, האפיפיור נתן אות כי לא די לו ההנחה אשר עשתה ממשלת אשכנז להקאטולים, ועוד לא יתן שלום לה— שמע זאת ביסמארק וירגז, וביום המחרת הדפיסה הנארדדייטשע אללגע׳ צט״ מאמר שנלחש לה מלמעלה, מלא חמה וגם חרפות נגד האפיפיור, החץ השנון הזה קלע אל השערה ולא החטיא, ויתעורר גם רובה קשת מן הוואטיקאן, הוא מכ״ע מאגיטער דע ראם, המקבל שפע מאת האפיפיור, וישב לביסמארק את חרפתו אל חיקו, וכל יודעי העתים משתוממים על מלחמת סופרים זאת, ועל קצף האפיפיור אשר קצף פתאום יודעים עת לכל חפץ, הם רואים כי ביסמארק רודף שלום ומבקש קרבתם ומלחך עפר רגליהם, לכן הם עומסים עליו קורות בית הבד, וחפצים להכניעהו ולהשיבו עד דכא, למען יכיר את כל תקף שלטון האפיפיור וימנה ציר לממשלת אשכנז בהיכל הווא- טיקאן ויתן להאפיפיור כבוד מלכים לא היו זה כביר ימים טובים להאפיפיור ולמתי סודו כיסים האלה אשר ביסמארק כבר הוגש לנחשתים וישבית את החוקים הקשים, רעתה הוא מבקש מעוז וחסן ישועות מאת כת המרכז לעדור מערכתו ברוב אונים ואמץ כח בהפארלאמענט, לכן אוחזים הכהנים בקרנותיו לאסור אותו בעבותים אל קרנות מזבחם, למען יתן כבוד וגודל להאפי- פיור די חפצם — בעת אשר השאלה הרומית ממלאת כל חללו של עולם המדיני באשכנז, הגיעה לפרקה בארץ צרפת שאלת המלחמות במדינת הים ותעל על סדר היום בהפארלאמענט ושר החיצון שאללעמעל-לאקור התיר את אודת כל הספקות והשאלות, ויברר את מערכי לב ממשלתו, כי עוד מעט יפרצו אנשי הצבא החונים בארץ ענמים למלחמה, אך לא לכבוש את הארץ, כי אם להשתרע על הנהר האדום ההולך משם לכינא, הגהר הזה הוא מסלה למסתר כביר, אך שודדים יפילו שם חתיתם וממשלת הארץ תומכת בידם, נגד חובתה אשר קימה וקבלה עליה להשגית על המנוחה שם, לכן יעשו זאת הצרפתים להבריח את המזיקים מן הנהר האדום. המאמר הזה: אנשים כנים אנחנו לא לכבוש את הארץ באנו אך להגן על מסחרנו, הוא מן המאמרים השגורים בפי הדיפלומאטים מאז, כן הגידה צרפת לפני מלחתה בטוניס, וגם אנגליא לפני מלחמתה בסצרים, לחש הוא שאוטרין אותו לפני המלחמה, ומי יועיד למשפט את המנצח אם לא ימלא את הבטחתו אחדי כן? מי יקשה אליו וישלם ? היש שופטים בעולם המדיני? עתידה ארץ ענמים להיות למס עובד לצרפת אחדי ההבטחות הטובות אשר הטיף פי השר הגעים שאללעמעל-לאקוד, בפרט כי סוף דבריז מכיח על תחלתם באשר נגע בכינא ויאמר כי אם תשקוט כינא במכונה אז לא תגע בה צרפת לרעה, ואם תצא סגדרה תהיה יד צרפת גם בה והנה הספק הזה שממשלת צרפת מסופקת אם תצא כינא או לא תצא למלחמה, הלא הוא מוכיח שהיא חפצה לרשת את הארץ, כי אם רק לפרוש את צלה על הנהחר האדום תחפוץ, מה לה להסתפק ע״ד כינא, הן ממשלת כינא גם עתה נרצתה לצדפת לתקוע יתדה על הנהר האדום ולגרש משם את השודדים, גם על שאלת מאדאגאסקאר דבר השר. אולם לא באר מה ענין הסכסוך אשר פרץ שם בין הצדפתים ובין האנגלים, ואשר נתן ענין להפארלאמענט האנגלי לענות בו, וזה הדבר : בעיר טא- מאטאוו במאדאגאסקאר החזיקו אנשי צבא הצרפתים מעמד, ושר הצי האדיר הצרפתי נתן צו ופקודה נמרצה להציר האנגלי לעזוב את העיר ההיא, והנה פתאום מת הציר ביום ההוא, ויבואו אנשי האניה האנגלית העומדת שם אצל החוף לחלוק לחציר המנוח את הכבוד האחרון, ויהי כנוח כפות רגליהם על מגרש k -ת ברוסיא ופולין. ב שולה במוקדם לשנה 5רוכ. נחצי שם 21.75 רו״כ. ם רבב שנה 150 וכ. ביתר הארצת 210 פראנק. ל באמעריקא 5 דאלאר.. ccc5 ר מהירו באשכנז: 14 ריכם מארק לשנב בעסמרייך 5׳ לשנה. 8 וכז נרבע שנה. ז שכר מידעות : מכל שורה קצרה 5 אפ' ומסורם רהבב 10מתפ׳ None העיר, ויתפשם שר הצבא הצרפתי ויכלאם ולא נתנם לשוב אל האניה. כדברים האלה ספר גלאדסטאן בשצף קצף בבית הפאר- לאמענט האנגלי, וכל שרי ממשלת אנגליא התעוררו וידרשו מאת ממשלת צרפת לברר וללבן את הדבר, האמת גכון הדבר כי עשו אנשי צבאה כן בחמת קרי ובאכזריות חימה או לא להממשלה ידיעות ברורות על הרבר הזה, ובעוד ימים מחכים להשינן. מכ״ע להאנגלים צועקים חמס על השערוריה הזאת ומי יודע אם לא יצמח מזה סכסוך מדיני (חדשות בקרב הארץ) מכ״ע „נאוואסטי׳" הביא לנו בשורה טובה כדברים האלה: נודע כי לפני שנת 1865 לא הבדילה הממשלה בין היהודים בעלי המלאכות לשאר היהודים וגדרה בעד אלה כמו בעד אלה בגבול, וקבעה להם תחום מושבם במקומות הידועים ששם מותר ליהודים לגור ולא מחוץ למקומות ההם, ורק בשנת 65ס1 יצאה פקודת המלכות שנתנה רשות ליהודים בעלי המלאכות לגור גם מחוץ לתחום מושב היהודים בכל רחבי רוסיא, ולשבת שם ישיבת קבע. כן גם לפי דתי המלכות, רשאים היהודים לקנות בתים וקרקעות, לא בתחום מושבם בלבד, כי גם בכל מקום שהם רשאים לשבת שם ישיבת קבע. אולם הנסיון הורה כי רוב פקידי הממשלות בכל עיר ועיר מקום שם השאלה הזאת מגעת, מורים פנים שלא כהלכה בדינא דמלכותא הנ״ל, ואוסרים ליהודים קנין בתים וקרקעות מחוץ לתום מושבם, ואין מבחינים בזה בין היהודים הרשאים לשבת ברוסיא הפנימית ובין שאינם רשאים לשבת שם כן הודיעו לגו כי בימים האלה נשאו ונתנו בהסענאט על אודות קובלנא של שני יהודים, מיכל ברוין ושלמה ווינבערג, שקנו בתים בעיר רעוועל הראשון בעל מלאכה, והשני עושה מלאכה במשרפות משקים ואם כן שניהם רשאים לשבת ברעוועל בכ״ז גזר ואמר המא- ניסטראט הרעוועלי שאין מקחם מקח, והמאגיסטראט בפסק דינו זה סמך על הדעה הכוזבת, שאין היהודים רשאים לקנת בתים במקומות שאין הטשאים לשבת בהם, ואחד המקומותהאלה הוא הגליל העסטלאנדי, מובן הוא שהסענאט לא הסבים לדעת המאגיסטראט, אך המאגים הציע שאלה כלליתכזאת, האם רשאים בעלי המלאכות היהודים לקנות בתים גם מחוץ לתחום מושבם, ועל השאלה הזאת השיב הסענאט תשובה כללית שהיא בנין אב לכל התרת ספיקות כאלה, לאסר: הרשות שרשאים בעלי מלאסות היהודים לשבת ישיבת קבע ברוסיא הפנימית, היא מזכה אותם לקנות גם נכסים במקום מושבם, ויוצאים מכלל ההיתר רק קרקעות בושבים וקרקעות הנמצאים בגבול נכסי האצילים בין נכבדי רוסיא שעלו לגדולה בימים האלה, זכו שני נדיבי ישראל הבאראן גינצבורג ומנהל הדיסקאנטא-באנק בפ״ב ה׳ זאק, לעלות למדריגת יועצי המלכות (סטאטסקי סאוויעטניק) מעשה צדקה בעירנו ווארשא). בשנת 181 היו הכנסות קהלת ישראל למעשה הצדקה, פראצענטין מסך 81,200 רו״כ המנוח לקרן קיימת בבית הבאנק הפולאני מן הרווחים האלה חלקה הקהלה לשני אלפים וחמשים איש — פחמים ועצים בעד 3014 רו״כ משען כסף לימים טובים למספר 2,203 יש סד 2,875 רו״כ, צדקות שונות למספר 1,725 איש בסך 9256 רו"כ, בגדים שערכם עלה לסך 1,576 רו״כ קבלו 248 איש 302 יולדות עניות נתכו בסך 552 רו״כ, למיניקות ילדי ענוים שלמו 242 רו״כ, לההזקת חמשה בתי ספר ללימוד הדת, אשר מספר תלמידיהם עולה עד 653, הוציאה הקהלה סך ה85 רו״כ. לאנשים שונים 48מ,3 הלותה הקהלה הלואות כסף בלי פראצענט, בכלל נתמכו בשנה הנ״ל 11,022 אש בסך 20.051 רו״כ. —2 ענות חלושה אשר השמיעו העשוקים נחבא בסתר המדרגה ולא יצא על פני חוץ להחריד כל לב ולהרגיז כל נפש, אולם היום— ברוך משנה עתים ומחליף את הזמנים!— יש דרך לחזיז קולות, הטעלעגראף הוא צפנת פענח, לפניו אין טרחק ואין גבול ותודות להולךרכיל זה יצוא יצא דבר המשפט בנירעדיאאז, חק יום ביומו, על קוי הטעלעגראף לארצות שונות, וכל נדיבי עמים יתעוררו ויתקצפו באונגארן ובשופטיה, ופנו למעלה גם אל אוסטריא להוכיחה למשפט, כל מכתבי העתים חיו״ל בלאנדאן, והטחיימס בראשם, פותחים (לייט-ארטיקעלן) במשפט עלילת הדם ומבקרים את בתי דינים האונגארים בקרת הדק היטב אשר תשימם לעפר ואפר, „כל המופתים אשר עליהם יתמכו השופטים את יתדותיהם הם לפי דברי מכ״ע האנגלים, כהמופתים אשר המציאו בימי הבינים כלי מענים וחובלים לענות בהם את הנאשמים, חרפה היא להדור הנוכחי להשתעות בדברים כאלה, המשפט הזה השיב את אונגארן שלש מאות שנה אחורנית במעלות העתים ואין לה הצדקה להתימר בכבוד ההשכלה האייראפית״. לרות הזה ערוכים מאמרים רבים במב״ע האנגלים והצרפתים, ומה נאמנו ומה צדקו דבריהם ? הננו רואים עתח כי לא דבר ריק הוא אשר שבת הבית-דין בנירעדיאאז את שבתו במשך ארבעה ימים בין שני חלקי המשפט, בין סדר שחיטת הגערה ובין סדר מציאת הגויה, בארבעה ימים ההם היו ידי הצוררים מלאות עבודה לצוד ציד עדי שקר חדשים לפרוש ענן חשך על קרן אורה שהחל להבקע מן הערפל, עמל רב עמלו הצוררים אף מצאו בעמלם עדי שקר כאשר אותה נפשם, וישימו בפי העדים דברים לאמר כי הם ראו את הגויה שנמצאה בנהר. וזאת היתה מדת גדלה, וכן תאר עיניה וצבע שערותיה הכל כאשר לכל לא כדמות הנערה אסתר סאלימאססי תקצר היריעה מהכיל את כל דברי העדים הקולעים כולם אל מטרה אחת, לבל תחשב הגויה הנמצאה בנהר לגוית אסתר, עד אחד ספר לתומו כי הגויה היתה דומה בדמותה לנוית אסתר, ויתאר בשרד את כל סימניה וקלסתר פניה, שלא כדברי שאר העדים, והנה ביום המחרת נמצא העד הזה מת בבית מלונו, הידה היא ורק האנ טיסעמיטים יודעים פתרונה, עורך הדין עטוועס בעזוז מדברותיו בבית המשפט קרא לאמר : „נודע לי אל נכון, כי יש פה בני- רעדיאאז בית-לימוד לעדי שקר לשנן להם את עדותם״— ואם כזאת לא בסתר הגיד עטוועס בשערי הטשפט בקהל עם רב הן בל״ס לא השערה היא אשר ישער בנפשו, אך בא לידי ידיעה ברורה באותות ומופתים כי אמנם כן הוא, אשה נוצרית אחת מדלת העם נגשה להעיד, והיא כבר למדה לשונה וידעה את פרקה על פה ולפי אשר למדוה אותה ואת כל העדים כערכה היה לה להעיד כי התבוננה בהגויה ותרא כי היו שערותיה שחורות וקצרות ושניה קטנות ולבנות ועקומות—, האשה שמרה את הרבר בלבה, אך מדי דברה נתחלפו השערות בהשנים ותאמר כי שערות הגויה היו קטנות ולבנת ועקומות ושניה שחורות וקצרות, קול צחוק גדול נשמע בבית האשה נבוכה ותתקן את אשר עותה בלשונה. כהאשה הזאת כן רוב העדים נכשלו בלשונם ונוקשו בשנונם. חמשה עדים העידו לפני חוקר הדין „בארי׳ אז כאשר נמצאה הגויה, ובארי כתב את דברי עדותם בספר, ועתה באו העדים עוד הפעם להעיד, ונמצאה עדותם אינה מכוונת עם עדותם מכבר. דבריהם נשתנו טן הקצה אל הקצה, אז היה קלסתר פני הגויה לפי דבריהם דומה לאסתר ועתה הערימו לשונם ונתנו צורה אחרת להגויה לבל תחשב לגוית אסהר, נביא לדוגסא עדותו של עד אחד, יוסף יוהאפס, אחד מן החמשה ששנו עדות פיהם, עתה הגיד, כי ידע את אסתר אשר לא היתה בריאת בשר ולא גבהת-הקומה, ואולם הגויה אשר נמצאה בנהר., היתה גדולה ועבה ממנה, שפתותיה הין עבות, עיניה פתוות וכעין התכלת, ושניה גדולות שלא כשני אסתר שקטנות היו. אחד מעורכי הדין שאל את העד, מדוע בעדותו הראשונה הגיד כי יוכל היות שהגויה גוית אסתר היא והעד הצטדק לאמר נבוך הייתי אז ולא ידעתי נפשי ואשמע דברי כל הערים ואעידה כמוהם שגוית אסתר היא ומה הם השנים אשר ראית בהגויה גדולות ועקומות, „בשורה העליונה או בשורה התחתונה״? „בשורה העליונה׳, ענה העד „שקר תדבר״ ענה לו עטוועס, השנים משורה העליונה עוד נמצאות משפט עלילת הדם באונגארן המשך מגליון 25) לפנים בישראל, באשר צררונו צוררינו ויועשו בנו שפטים בארץ זאת, לא שם איש את לבו לזה בארץ אחרת, כי קול בידינו ולא ראיתי כמוהן ליופי: התזכור אל-נכון כי עיני הגויה היו כעין התכלת? „אזכור אל נכון כמו אראה אותם עתה״ ענה העד „התזכור אל נכון— הוסיף עטוועם לשאלהו — כי בין העדים שהעידו יחד עמך לפני חוסר הדין, נכשל העד יאהאן יאקב בלשונו ויאטר כי עיני הגויה היו כעין התבלת, ולכן החזיקו בו ויוציאוהו החוצה יען היותו עד משקר? העד החריש כי לא מצא מענה על זה. אחריו באה אשה את, יוהאסם, וגם היא העידה הפעם כי הגויה לא כגוית אסתר נראתה בעיניה, והוא נגד דבריה שהעידה לפני חוקר הדין שגוית אסתר היא. כאשר שאל אותה ראש השופטים מדוע לא כזאת הגדת לפני חוקר הדין, החרישה האשה ולא ידעה מה להשיב, והראש הוסיף לשאלה: האם טרם באת הלום דברת עם איש ע״ד הגויה? כן הוא, ענתה האשה, היהודי גראססבערגער ספר לי כי בעד ששת העדים אשר יעידו כי הכירו את הגויה לגוית אסתר נכונו 750 פלארין שכר עדותם, וכן בקשתני גם היהודיה ליכטמאן להעיד לטובת היהודים, עורכי הדין ערכו כמה שאלות לפני האשה והיא באה במבוכה ומאפס מענה נכון שמרה מחסום לפיה. אז קם עורך הדין פרידמאן ויאמר: שופטים נכבדים דברי חמשת העדים שהעידו לפנינו, זרים ומתמיהים הם, כי הם עונים כחש בהדברים אשר כתב חוקר הדין בספר מפי העדים האלה, אם כן ברור הוא, כי אנשים הפועלים בסתר הטילו אימה על העדים או הביאום לידי דעה כוזבת, הן לא יתכן אשר חוקר הדין ופקידיו כתבו בספר דברים שלא מפי העדים, בפרט כי הם עשו כל חקירותיהם ודרישותיהם רק לדון את היהודים לכף ובה, ואלו העידו אז העדים שהגויה לא גוית אסתר היא הלא אז לא נמנעו חוקר הדין ופקידיו לכתוב את הדברים האלה בספר באשר עדות כזאת מטרתה ותכליתה לרעה ליהודים,— ע״כ אבקש מאת הבי״ד להועיד למשפט הלום את האנשים אשר לפניהם העידו העדים אז, למען נדע מי מהם ידבר אמת) ראש השופטים קרא את שמות הפקידים שלפניהם העידו העדים בתחלה, ביניהם נמצאו גם שמות חוקר הדין בארי ודורש המשפט נאגי, ופרידמאן הוסיף לאמר: הנה אלה הם הפקידים אשר לפי דעתי ראוי להועידם הלום לשמוע מה בפיהם, גם אבקש את השופטים לשים לב אל הדבר, כי הרופאים שבדקו את הגויה, וערכו על אדותה ספר שבו נסמנו סימניה, הם ראו בח „עינים שחורות״., נגד דברי העדים שראו עיניה כעין התכלת גם עורך הדין היימאן תפש את ראש השופטים והשיג עליו השגה צודקת לאמר : מדוע שאל ראש השופטים דק את האשה יוהאסס ולא את אחד העדים זולתה, אם דבר איש עמה טרם באה הלום, אין זאת כי אם מקודם נודע להראש כי יש בפי האשה הזאת לספר את ספורה על אודות היהודי גראססבערג והיהודיה ליכטמאן שרצו להטות את לבה בשוחד ? ראש השופטים נלחץ ע"י השאלה הזאת להשיב תשובה אשר ממנה נראה כי מלבד פעולתו הגלויה בבי״ד, מחליף הראש מכתבים ודברים עם אנשים הנוגעים בזה שהם כעורכי הדיינים. „הן אמנם אינני מחוייב בזה— ענה הראש — להצטדק לפני עורכי הדין מדוע ראיתי לנכון לשאול שאלותי בכ״ז אשיב הפעם, כי אמנם נודע לי הדבר, שהיהודים הציעו לפני האשה את ההצעה אשר ספרה לנו בפרוטרוט״. „ומאין זאת לך*? שאל עטוועס את הראש, „הסופר ומזכיר (נאטאר) מטיססא עסלאר אותה הגיד לי״., ועל דבר בקשת עורך הדין פרידמאן, פנה הראש אל דורש המשפט וישאלהו „מה דעתו בזה „דעתי כדעת עורבי הדין ענה דורש המשפט, ועורך הדין פרידמאן הוסיף לאמר : „הלא זר הדבר, ומי יבאר זאת לנו, כי פתאום שנו כל העדים את עדותם מכבר וכולם מספרים שראו עיני הגויה כעין התכלת וגם ראו סימן פצע מכבר, ומכל זה לא הזכירו דבר וחצי דבר כאשר נחקרו לפני חוקר הדין״? השופטים יצאו אל חדר הטעצות להמתיק סוד בענין זה וישובו אחרי כן, והראש הודיע את ההחלטה, כי חמשת חפקידים לא יועדו למשפט אחרי אשר אין להטיל ספק באמתת הדברים אשר כתבו בספר מפי העדים, ואין יסוד וטעם לחשוד אותם בזיוף דברים: אמנם כל העדים שהזרו מדבריהם הראשונים ולא העידו הפעם כעדותם אז, סבלי אשר יש בידם מופתים להוכיח כי הפעם אמת ידברו ולא לגנוב את דעת השופטים שנו את עדותם כל העדים האלה חשודים הם ולא יועדו לשבועת העדות, כי דבריהם אינם קיימיםו וגם שבועתם חשודה ביום הדין הששה עשר נגלו עמוקות רבות מני חשך ונחשפו נבעו מצפוני דברים אשר הגלותם בקהל לא נעמה להצוררים. בחקור השופטים את אחד העדים, נגלה הדבר, כי אחד מפקידי ממשלת המקום האיש הענטער שכבר נזכר שמו פעמים רבות בתור „אמון פדגוג׳ של הנער מאריץ, האיש הזה החרד יחריד את העדים טרם יגשו לפני השופטים להעיד עדותם. עורכי הדין הגידו ביום ההוא בגלוי את הדבר שרמזו עליו לפני זה ברמטיזה קלה, כי תברת „בוראי ניב שפתים לעדי שקר״" פרסה את מצודתה סביב סביב וסעיפיה יסתעפו גם בבית הדין שבו הוטל גורל הנאשמים לשבט או לחסד, גם מלבד זה היה המשא ומתן ביום הששה עשר מלא כרמון דברי חפץ וענינים נכבדים, רוח כל העדה התחולל כסער, כי רא השופטים יצא מגדרו פעם אחת ונגע בכבוד עורכי הדין, וגם הם דברו דבריהם בחתפעלות והתרגשות, ומאד התעוררו בהמון רגשותיהם כאשר החל ראש השופטים לשאול שאלות ע״ד אופן הכנת קמח למצות, איך ינהגו היהודים ואיך יכלכלו את מעשיהם, והוא דן בענין זה בכובד ראש ובכוונה גדולה, הוכיחו ברור כי חפץ הוא להעלות עוד הפעם על הפרק את ההבל הישן נושן, את עלילת הדם הראשון למשא ומתן ביום הששה עשר היה עורך הדין עטוועס, הוא בקש את השופטים לצוות את הרופאים הממונים בבית דין , שיבדקו את גוף הנערה האונגארית יוליע וואמאזי, הנערה הזאת העידה לפני הבית דין בין העדים ע״ד הנערה אסתר, שהיא ראתה אותה אחרי הצהרים, ויהי הדבר הזה כקוץ מכאיב בעיני הצוררים, ולכן הכו אבות הנערה את בתם מכות אבזריות למען תשוב לבטל את עדותה שהעידה מקודם. ההצעה הזאת של עטוועם נתקבלה בבית דין. עורך הדין פריעדמאן עורר את השופטים על הדבר הנראה לו, אשר השופט מטיססא עסלאר שנקרא הלום בתור עד, הוא עומד מאחרי הדלת ומקשיב לדברו העדים המעידים עתה העד הראבאק נגש אל השופטים והראש שאלחו לאמר: מה גודע לך על אדות ההכנות הנהוגות בין היהודים אל ג הפסח „בשבוע שלפני פסח״-ענה העד— עומדים עשירי ישראל על המצפה מסביב לבית הריחים (!?) ועושים שם הכנות מעניני דתם, ויקם עורך הדין היימאן ויאטר : „משתאה ומשתומם אנכי לשמע דברי ראש השופטים ושאלותיו עוד זכור אזכור היטב כי בתחלת המשא ומתן, מראש לא בסתר הגיד הוא בכבודו ובעצמו כי בעלילת הדם לא יאמין, ועתה הציע לפני העד שאלות הנותנות מקום להחליט לדבר ברור, כי יש בדעתו לכונן את המשא ומתן לחקר עלילת הדם לכן אבקש את ראש המדברים שיהיה בטובו לבאר מה תכלית שאלותיו האחרזנות״? והראש ענה לאסר: „השאלות האלה אשר ערכתי עתה כבר נשאלו במשך התקירה והדרישה שקדמו אל המשא ומתן בבית דיננו, לכן אחשוב לנכון לערכן עוד הפעם׳ והעד הוסיף לספר: לא אחד מן היהודים הנאשמים היה בבית הריחים ובעדם לא נטחן קמת, ובנוגע למגהגי הדת שיהודים נוהגים בבית הריחיים, „אי אפשר לו לפורטם דבר דבור על אפניו״ במשך דברי העד התמלטו מפי עורך הרין פרידמאן דברים מטילים ספק באמתת דברי העד, וחשד שהעד נשבע לשקר, ובלצון אטר פרידמאן בנוגע לדברי העד: „המאמין לא יחוש׳ ! מצעד מלים אלה דקרו את הראש כמדקרות חרב ויאמר: יטמנו עורכי הדין בחובם את דעותיהם הפרטיות. ויחר אף עטוועם ויען את הראש בשצף קצף לאמר: רשאי ראש השופטים להחליט לפי דעתו, אם ראוי לעורכי הדין לשאול שאלה זאת או שאלה זאת, אבל אין לו הרשות להוכיח במוסרו את עורכי הדין ולבקר את שיחם ושיגם בכלל על זה ענה הרא: הנני מבקש את עורכי הדין לבל יצאו מגדר חרשות הנתונה להם על פי הנימוס. אתרי חליפות דברי קנתור אלה נגשה האשה נאגי להעיר, כי העד הנוצדי האטאלאווסקי שהעיד כי שמע את קול אסתר סאלימאססי מדברת עם האשה הורי בשעה השלישית אחרי הצהרים ביום המקרה הוא העיד זאת לבקשת היהודים, כי הבטיחוחו לתת לו כסף גם הטילו עליו אימה וזרקו בו מרה נהשמעת את דברי היהודים שדברו עם האטאלאווסקי"? שאל הראש את האשה, „אנכי לא שמעתי— ענתה האשה — אך הגד הוגד לי״. „ומי ספר לך את הדבר הזה?" הוסיף הראש לשאול. „כמה אנשים ספרו לי ענתה האשה — והם שמעו זאת מפי אנשים אחרים״. אחרי כלות דברי האשה, נקרא העד האטאלאווסקי לבוא והוא נגש אל השופטים ויאמר כי הכחשת האשה נאגי היא שקר וכזב היהודי זיסמאן אשר בביתו ספר כי ראה את אסתר אחרי הצהרים, החזיקהו בביתו איזה ימים אולם איש לא הגיד לו שם שיעיד מה שלא ראה, רק בקשוהו להעיד לפני השופטים דבר אמת לפי אשר ראה וידע. — „הנה ספר לנו העד המכחישך — אמר הראש אל האטאלאווסקי — כי במשך ימי שבתך בבית היהודי זיסמאן לא הורשית לדבר דבר עם איש נוצרי יהיה מי שיהיה״ „שקר הדבר״ ענה האטאלאווסקי „לא נאסר לי כלל לדבר עם הנוצרים״. „כסה ימי שבתך פה בנירעדיאאז? שאלהו אחד מעורכי הדין „תמול באתי׳ ענה העד. הדבר עמך איש אתמול ?״ — כן הוא, דברתי עם האיש הענטער׳ (לשמע הדברים האלה תנועה עצומה תפרוץ בבית בין כל הקהל, ועורכי הדין קטים מכסאות מושבם וקרבים אל העד) „ומה הגיד לך הענטער? הוסיף עורך הדין לשאול את העד נהוא שאלני מדוע אנכי מעיד לטובת היהודים״— „ומה השיבות לו על זה״ ?— „השיבותי לו, כי את האמת אשמור לדבר ולא אסור ממנה״— „ומה ענה לך הענטער על זה״?— הוא העיד בי כי אענש בעבור דברי, לשבת שש שנים במאסר״ — „ומה הגיד לך עוד״?— הוא הגיד לי, „השמר בנפשך מאד׳ (תנועה עצומה בבית), — ועורך הדין עטוועס קם ויאמר: אשאלה את השופטים, יבארו נא לי, אי זו הרשות יש להענטער לאיים את העדים ? ורעהו עורך הדין פרידמאן מלא אחריו ויאמר: לפי דעתי ראוי הדבר לקרוא את הענטער לבוא הלום ולעמוד בפני העד הנוכחי, כי לא נוכל לראות כהחריד אנשים כהענטער את העדים לבל יגידו את האסת. ועורך הדין היימאן הוסיף להציע שאלות לפני העד: האם זולת זה לא דבר עסך הענטער מאומה? גם זולת זה דבר עמי, שאלני כמה הבטיתו היהודים לתת לי אולם אנכי לא קבלתי מאומה מידם, זאת אמרתי לו וזאת אגיד גם כעת לפני השופטים, רק בעד הזמן, משה ימים, אשר נתעכבתי בבית זיסמאן, קבלתי ממנו חמשה פלארין (הצוררים קוראים מבין הקהל: הנה נתפש בלשונו!) מפני שהלכתי בטל כל הימים ההם ולא השתברתי מאומה לכן השיב לי את הסך שיכולתי להשתבר — ועורך הדין הוסיף לשאלהו: הדברת גם עם איש זולתו בחחדר ששם נאספים העדים ?— כן הוא. דברתי עם אחותי״ — „ומה הגידה לך — „היא הגידה לי, שכל יושבי הכפר כועסים עלי על שאני מעיד לטובת היהודים אבל מה אעשה, ואני רק את האמת הגדתי״, עטוועס שאל את העד: ובמה הפחידוך ?— והעד ענה לאמר : אנשים רבים הידו, אשר אם לא אבטל את עדות פי שהעידותי לטובת היהודים אז מרה תהיה באחריתי, וכזאת הגידה לי גם אחותי בעמדי בהחדר ששם נאספים כל העדים יחד, וראש השופטים גמר את המו״ס בשאלתו: אם כן אתה מקיים את דברי עדותך הקודמים, והעד האטאלאווסקי ענה: כל מה שהגדתי אז הוא אמת ונכון, ואני מקיים את כל דברי לכלליהם ולפרטיהם סופר מכתב העתי „נייע וויענער טאגעבלאטט׳ ארח לחברה עם חוקר הדין בארי במסעו לטיססא-עסלאר, אשר נסע זה מקרוב במצות ראש השופטים לעשות מעשהו ואחרי כן נקרא לשוב ריקם בפחי נפש, כאשר הודענו לקוראינו את הדבר בעתו. והנה אז לוהו הסופר, ואת כל אשר ראה ואשר שמע בעיר טיססא עסלאר ובסביבותיה הגיד בשפה ברורה בספורו כדברים האלה: על יד העיר פגעתי במחנה נשי אכרים, אשר מהרו לרוץ ארחן לעיר נירעדיאאז, ואשתומם בראותי את פניהן זועפים ומפיקים פחד, ואשאלן מדוע עצובות הן ואנה פניהן מועדות? בתחלה מאנו הנשים לענות אותי דבר, אך כאשר הפצרתי בהן ותספרנה לי לאמר: אומללות אנחנו, כי לתומנו ספרנו לפני השופטים בנירעדיאאז את כל אשר ידענו, ועתה שמעו „האלופים״ וירגזו ויקצפו עלינו קצף גדול, על אשר הגדנו לטובת היהודים והנה היום באו „האלופים׳ בארי ואנאדי, ועוד מעט ותפשונו והשליכונו אל הבור, על כן נמלט. כן דברו הנשים, ואני בתרתי לשון נעימה להרגיע את רוחן, והודעתי להן כי בעוד ימים יסור בארי ממשמרתו, ותחי רות הנשים לשמע הבשורה הזאת, ותאזנה את דרכן לשוב אל הכפר, וגם אני באתי שמה, ויהי כבואי אל הכפר ואשמע קול יהודיות בוכיות וסופקות כפיהן, הן באו לקראתי ותצעקנה צעקה גדולה ומרה: מה יהי באחריתנו, מה יהיה קץ עוללינו ויונקינו? „ה כל החרדה הגדולה הזאת ?״ שאלתין, והן בכו רב בכי, ויחי זה דברן, כי כאשר באו בארי ואנאדי ועוזריהם אל הכפר מהרו פרצו לבית היהודי גראססבערג ויוציאו משם את אשתו ויוליכוה אל בית השוטרים, ואשת האכר צערעס אשר נועדה לענות שקר בהאשה גראססבערג נסעה במרכבה עם חוקר הדין לעין רואי, האשה הזאת חיא הומיה כעסתה היהודיה, ותתעורר אשת האכר בקצפה ותאמר: עוד מעט ותנחמי על הרעימך אותי, וטשם הלכה לבית הפקודות ותספר כי חיהודיה גראססבערג הלבישה את הגויה אשר נמצאה בנהר, ובארי שש על הדבר ויבוא לצוד את צידו, מודעת היא לקוראי דברינו, כי בדבר הזה נפלו הצוררים ממועצותיהם המרמה נגלתה ובארי לא בצע את זממו. אולם אימת מות אשר נפלה על אחב״י יושבי טיססא-עסלאר לא סרה עוד מעליהם. הסופר חמתאר בשרד נאמן את כל הדברים האלה הוא יעץ להיהודים לשלוח אנשים מקרבם אל פקידי העיר נירעדיאאז לבקש מהם מגן וצנה מפני פחד פורעי פרעות, וכן עשו ופקידי נירעדיאאז קבלו ברצון את פני שלוחי קהלת ישראל יושבי טיססא עסלאר, ויתנו להם ששה שוטרים (! ?) להיות לשומרים לראשם, לסוכך עליהם מפני חמת האספסוף, אשר כבר החל לחבל זעיר שם זעיר שם, ואלופים מעייב אחרזת מנצחים על על המלאכה הזאת, המשפט בנירעדיאאז והפרעות בחוצות טססא עסלאר רוח אחד להם, אם תעוז בבית המשפט יד האמת על השקר אז ימס לב ההמון בטיססא עסלאר ובסביבותיה, ואם השקר יצרור את השופטים בכנפיו אז ימין הצוררים חפצי קרבות רוממה אשת האכר צערעס יצאה מן הכפר בהמון חוגג ותםע לנירעדיאאז לענות שקר בהיהודים, אך מה דאבה נפש אנש בריתה בשמעם את עקשות פיה אשר נעקשה ונבוכה בסבבי השקר, בתחבולות עורכי הדין הנבונים היא באה לפני השופטים ותספר כי שמעה את דברי היהודי גראססבערג אשר דבר אל אשתו לאמר: „קחי את הבגדים״! ותקח ותלך ואחרי כן שבה ותאמר: גמרתי את הלאכה״, וראש השופטים פנה אל האשה צערעס וישאלה: „באי זו לשון דברו האיש ואשתו״? „יהודית״ ענתה צערעס. „המבינה את יהודית״, שאל הראש וצערעס החלה לבטא בשפתיה מלים משפת יהודית להוכיח כי מבינה היא לדבר כן, והראש הוסיף לשאול: הידע גראססבערג ואשתו כי מבינה את יהודית? „הם ידעו זאת׳ ענתה האשה „ומדוע דברו באזניך יהודית״ שאל הראש „הם דמו כי לא אבינה היטב׳ ענתה האשה, והראש הוסיף לאמר: „נפלאת היא חלפה לה, הלא מכעם או מחפץ נקם באת להעיד היום״. לא מכעם עשיתי זאת, ענתה האשה, והראש הוסיף לשאלה : „הספרת דבר זה לבעלך טרם באת הלום״. „בימים האלה ספרתי לו — ענתה האשה —והוא הזהירני לבל אספר לאיש״, ראש השופטים יצא ידי חובתו בשאלות אלה, אולם אחרי כן פנה אליה עורך הדין היימאן, ובחכמה נפלאה השיגה בין המצרים עד אשר נאלצה לתת תודה כי מריבה היתה בינה ובין האשה גראסבערג, ואחרי המריבה הלכה להעיד נגדה, עורך הדין עטוועס שאל אותה: „היודעת את את האכר מאטעיי״. לא אדעהו׳ ענתה האשה, „שקר את דוברת, את יודעת היטב את האכר מאטעיי״! רגעי מספר החרישה האשה ואחרי כן ענהה „כ הוא, אני יודעת אותו״ הדברת עמו בחדרהעדים״ — דברתי עמו דברים של מה בכד״ „שקר בפיך! שאלת אותו על אדות הגויה ועל עדותו אשר העיד מתי הלבישוה״! (תנועה עצזומה בבית) האשה הכוזבת היתה כנציב מלח לשמע הדברים האלה, והשופטים נוכחו לדעת כי עד שקרים עומד לפניהם ביום הדין הששה עשר באו מפעסט לנירעדיאאז המומחים לבדיקת הגויה, מורי בית מדרש המדעים: שייטויער, בעלקי שנועדו לבוא לחוות את דעתם, הראשון מן ומיהאלקאוויץ החכמים האלה בא אל בית המשפט לשמוע אל המשא והמתן. ביום ההוא באה אמה של יוליע וואמאזי, היא הנערה שהעידה כי ראתה את אסתר אחרי הצהרים, והנה באה אמה ותגד להשופטים, כי בתה הנערה נשבעה לשקר, וכי היא יודעת עוד דברים רבים ותסתירם בלבה. ועטוועם קם ויאמר להאשה: „דעי נא כי על פי העלילה אשר תעוללי על בתך, נכונו לה חמש שנות עמל לשבת במאסר״. והאשה התעקשה ותעמוד בתקפה ותאמר: „חיהודים קנו את לב הנערה בשוחד״! והנה רעש ומהומה פרצו בבית. עורכי הדין דרשו מאת השופטים להועיד את אבי הנערה לבוא הלום, באשר יחזו מרמה חדשה בהעלילה הזאת אשר יעוללו אבות על בתם. השופטים יצאו מן הבית וילכו לאהל מועדם להמתיק סוד, וכשובם הודיעו משפט חרוץ לעשות את רצון עורכי הדין ולקרוא גם את הנערה יוליע לבוא הלום. הנערה באה אל הבית פניה לבנים כשיד, כל יצורי גוה רועדים, ברכיה כושלות ובכבדות תתנהג על פניה עקבות פצעים, שמורות עיניה צבו מרוב בכי, וכל הכרת פניה תענה בה כי הוכתה מכות אכזריות ורבות. עורך הדין פרידמאן קם ויבקש את השופטים לצוות את הרופאים להחליט על פי חקר דבר, כי הנערה היא מוכה ומעונה, והראש מאן להפיק את חפץ עורך הדין, ומזה פרץ ריב דברים בין הראש ובין עורכי הדין, ואחד מהם ד״ר היימאן הגיד בשפה ברורה, הנני רואה כי השנאה לישראל תעור את עיני השופטים ובשנאתם זאת המה מאמינים כי אמנם עשו היהודים את התועבה! ויהי קץ הריב כי נאלץ הראש לבטל את דעתו מפני דעת עורכי הדין, ויצא דבר השופטים, כי יבדקו הרופאים את הנערה אחרי ימים מספר לע״ע עוד-גביית העדות ע״ד הגויה, לא הגיעה עד קצה, ביום הדין השבעה עשר עמד לפני השופטים הרוקח הנוצרי, קאלאמאן זוראני, איש משכיל ועשיר, אשר אין לשים בו דופי ולפרוש עליו צל חשד. האיש הזה העיר, כי בפניו הוציאו את הגויה מן הנהר, והוא התבונן אל הגויה בעין בותנת, וירא כי גוית נערה צעירה היא, שדיה לא נכונו שמורות עיניה היו סגורות. ויפתחן וירא כי מראיהן חום-שתרחר (שווארצליך-ברוין), והשנים היו לבנות וקטנות ועקומות (כל הסימנים האלה הם סימני אסתר לפי שתארה אותח אמה בפיה, והוא נגד דברי חמשת עדי השקר שהעידו ע״ד עיני הגויה, כי היו כעין התכלת) אף שמע העד, כי כאשר הוצעה הגויה לפני חמשת העדים, ענו ואמרו כולם פה אחד, כי גוית אסתר היא, והאשה יוליע סאקאלעסיי הגידה כי נכונה היא להשבע, שהגויה גוית אסתר היא. וישאלוה הרופאים, איך תדעי זאת אל נכון, ותען האשה: נפשי יודעת מאד כי גוית אסתר היא, כי כארבעה או חמשה שבועות לפני המקרה כאשר נהגה אסתר את הפרות, רמסה פרה אחת ברגלה על רגל אסתר, ומאו חשה אסתר ברגלה, ובמקום המרמס נשארה בהרת, ואותה אני רואה גם על רגל הגויה, כן דברה האשה לתוסה, ופניתי גם אני לראות וארא בהרת צהובה על כף רגל אחת״. כאלה וכאלה ספר הרוקח זוראני, ומורי בית מדרש המדעים חכמי הרפואה סבוהו גם סבבוהו בשאלות מרובבות, בחדודים ובדקדוקים, אך הוא ענה על כל שאלה ועל כל קוץ וקוץ דבר דבור על אפניו, אף גלה תעלומות הידועות לו, כי חוקר הדין עקש את הדברים אשר הגידו אז הרופאים, הם אמרו בי הגויה איננה עוד בתכלית השלימות (אונענטוויקקעלט) , ומאשר הפתגם הזה נוטה אל הדעה שגוית אסתר היא, ולא טוב בעיניו הדבר, וישנה את הפתגם לאמר: הגויה היא דלת-בשר, גם לא אבה חוקר הדין לקבל אותו את העד זראני לעדות, ורק באשר היה העד הזה בפעסט הלך אל עורך הרין עטוועס ויספר לו את הדברים הנודעים לו, ועטוועס הודיע את הדברים אל דורש המשפט, ולכן נועד העד לבוא לבית המשפט להגיד את עדותו, דבריו הנזכרים הכבירו פעולה והפיצו אור חדש על מחשכי העלילה, באשר דבר הלמד מהם הוא, כי הגויה שנמצאה בנהר גוית אסתר היא, ורק על פי רשע כסל יצאה השמועה כי בידי היהודים נשמטה שמה הגויה. אחר הרוקח זוראני נחקר העד הארוואטה שהיה גם הוא בבודקי הגויה הראשונים, לפי דבריו היתה בהרת על כף רגלי הגויה, אך בעבור עליה מים נקתה למשעי ולא נראתה עוד, עיני הגויה היו גם לפי דבריו שתורות המורה בבית מדרש המדעים שייטויער נטפל אל העד הזה ויקיפהו בשאלות דקות מן הדקות ויקפחהו בהלכות בכל דקדוקי פראפעססאר אשכנזי הפראפעססאר הכחיש את העד בעצמת מופתי חכמתו, וכל הקהל צחק על דברי הפראפ' ועל מופתיו ופלפולו העמוק. והרוקת זוראני בא עוד הפעם אל הבית ויתן תוקף ועז לדבריו הראשונים ויאמר, כי הבהרת אשר ראה על כף רגל הגויה לא נמחתה במים, שני העדים הוצגו איש מול רעהו, אך כזה כן זה עמדו בתקפם, אחריהם הובא אל הבית העד סוסם, הוא האיש אשר הוציא את הגויה בחחי ברזל, וגם הוא מעיד כדברי הרוקח לכלליהם ולפרטיהם. הפראפעססאר שייטויער הגיד בקהל מיודעיו, כי הרמיה והכחש הגראים במשפט העלילה הזאת בכל רגע ורגע, חזקו בו את דעתו, כי אמנם המלוכה ד״ר אווע-לאללעמענט בוויען ערך מכתב אל הד״ד יעל- לינעק בדבר המשפט, בו יאמר: „מיום 19 יוני עד היום חדשים לבקרים נשמע מעקשי הגיון, סלף משפט, חשכת בערות. לפי דעתי הומתה אסתר על ידי רצח זמה, ואם לא נעשתה התועבה הזאת, כי עתה בל״ס חיה תחיה עוד היום באחד מבתי הנזירות, והחובה על השופטים לחשוף את הרז הלז, כי אם לא ימחרו לגלות זאת, מי יודע אם לא אחרי כן תרצח הנערה האומללה בהחבא׳ כדברים האחרונים האלה כן כתב גם הח׳ הגוצרי ווינשע מעתיק המררש, בכה״ע פעסטער ללאיד במכתבו מתחיל בראהלינג, ומספר כי אחרי אשר כל חכמי אומות העולם ענו בראהלינג את כחשו, נפל כעת על מציאה חדשה, נפק דק ואשכ „דם בתולים״. ועל קו תהו זה הקים עלילת הדם. נגד איש כזה — יאמר ווינשע— אין עצה ואין גבורה הוא הודיע כי נכון הוא להשבע שהיהודים צריכים לדם נוצרים בל אדע אם יש בפיו נכונה, אולם כשאני לעצמי הנני נכון באמת להשבע שאין היהודים צריכים לדם נוצרים״ „בדבר משפט העלילה יגיד ווינשע את דעתו כי הנערה אסתר חיה ונחבאה״, גם מכתבים שונים מאת בני בלי שם באים יום יום אל השופטים בנירעדיאאז שבהם מודיעים כי הנערה חיה תחיה— ומי יתן והיה הן רק אם תחיה הנערה, יש תקוה להסיר את צעיף התעלומה מעל המשפט אבל אם הנערה איננה, הלא נם אם דרור יקרא להנאשמים היהודים, עוד בזה לא יסתמו פיות משטינינו ומקטרגינו, כי גם בהעיד עדי אמת שהגויה אפשר שהיתה גוית אסתר, הן כל אלה רק השערות הן! וזולת זה עוד שאלה אחרת מעוררת כל לב הישובו המאשימים להיות לנאשמים, היועדו למשפט בארי ואנאדי וכל קהלם אחרי אשר משפט הנקיים אור יצא? אם תקשיב ממשלת אונגארן לקול דעת הקהל בארצות העמים המשכילים, באנגליא, בצרפת, באיטאליא וכו׳ היוצאת במכ״ע גדולים ברעם ורעש ובשצף קצף כי עתה עליה לשפוט את החוכקים חקקי און ואת המכתבים אשר עמל כתבו, אחד ממכ״ע הווינים מודיע, כי הגראף געזא זושי. אחד מן הקרובים אל יורש העצר העסטרייכי לבקשת זה האחרון נסע לנירעדיאאז לשמוע אל הדין והמשפט באשר יורש העצר ואשתו הנבירה שואלים ודורשים בהתבוננות יתירה בענין זה, הגבירה הזכירה את שם הנער המגיד יוסף שארף לחרפה ולגדופים, ולמשפט העלילה קראה „משפט המכשפות״ מימי הבינים, כי באמת דומה המשפט הזה לכל כלליו ופרטיו למשפט המכשפות. מכ״ע ,טהיימס׳ מרעיש שמים וארץ על אדות הענויים אשר נענו היהודים פאגעל ושילאוויץ ועוד בצדק העיר מכ״ע זה על הדבר, אשר בספר היהודים את עניתם, החרישו כל השופטים, לא תמהו ולא הטילו ספק בדבר, ושמעו את כל הדברים במנוה, וחרי זה מופת חותך, כי עינוי העדים והנאשמים באונגארן הם שם מעשים בכל יום — ולתועכה הזאת הלא יחרד לב כל איש אייראפי ויתר ממקומו ! (המשך יבוא) הצופה לבית ישראל אם נעלה על רמת המצפה להשקיף משם על פני הישימון הגדול, אשר בו אנחנו נודדים כעורקי ציה מאז הלכנו בגולה אז עינינו תחזינה בגיא החזיון ההוא צבא צלמי תהו עוברים ושבים נמוגים בערפל ומתגלגלים תחת שואה, הלא הן העלילות הרבות אשר עוללו עלינו אויבינו, כל העלילות ההן התהפכו מסבות והחליפו לבושן לפי המקום ולרוח היום, רק אחת היא, תפלצת עתיקה ועצומה, נצבת כסלע איתן על מקומה, לא תמוש ולא תמוט, וגם מבלי נזכיר את שמה יכירה כל קורא נבון, כי עלילת הדם היא. הלילית הזאת הנה בקעה אשמנים ותצא מתחתיות קברה ותצרור בבנפיה עדת בני ישראל יושבי טיססא עסלאר זעמה את כל קהל בני ישראל פכל ארצות מושבותיהם, ותתצב האיומה הזאת בפתח עינים בשערי העיר נירעדיאאז באונגארן, ותהי לשיחה בפי כל יושבי תבל, חומר ביד כל יוצר מאמרים במכ״ע, ענין להחוקרים לענות בו שאלח להרופאים להתחקות על שרשיה, מקור נפתח לצוררי היהודים להביע רגשת רוחם ושנינה לחומדי לאון — וכי נקרא במכ״ע את כל הדברים האלה יעלה בזכרוננו פתגם המטורר האשכנזי : היער זיעהט מאן, וויא מאן הייטע נאך דרישט דאם שטראה דאס געדראשען וואר שאן פיעלע הונדערט יאהר (פה נראה איך עוד עתה דשים את התבן שכבר נדוש זה מאות רבות בשים). מדושת תבן זאת בגרן האנטיסעמיטים בנירעדיאאז הלא נשטחה שטוח לפניכם מדי שבוע בשבוע בפרק העומד בפני עצמו, ואולם במקומנו זה נחפוץ להשגית ולהתבונן הפעם על עלילת הדם מפסגת דברי הימים, ראש אמנה זו נשור על כל צעריה מאז גיחה מרחם התהו ועד עתה, ומאשר תקצר היריעה מהכיל את כל קורותיה לכן רק את ראשיהן נספור במצער מלין, להיות לפני הקוראים חזות-הכל בה תתכנס אגודת כל המקרים הפזרים זעיר שם זעיר שם במרחבי דברי הימים, אשר הורתם ולידתם מעלילת הד. ראשית עלילת הדם נגד היהודים נחזה בימי המאה הי״ב, אולם כבר מאות רבות בשנים לפני זה, קמה העלילה וגם התחוללה נגד הנוצרים הראשונים, כי כן יעידו ויגידו מליצי ישרם הקדמונים: טערטוליאן, אטענאנאראס ואייזעביוס ועוד המה בספריהם יבחרו לשון חכמה ויערכו אותות ומופתים לשים לאל את העלילה הנבערה הזאת, ולדברת הפראפעססאר נאלדעק שלטה העלילה הזאת בהיות הדת הנוצרית בנעוריה, עד כי אחת המפלגזת שהחזיקה במעוז הדת הנוצרית והיתה לאגודה בפני עצמה, היא עוללה את העלילה הזאת על כל שאר הנוצרים והנה דבר כזה לא נראה בין היהודים בעת אשר המריבה הגדולה פרצה ביניהם ובין הקראים, והקראים טפלו על היהודים עלילות שונות בכל זאת עלילה כזאת לא נשמעה מפי הקראים. העלילה נסבה לנגד היהודים בראשית ימי הבינים, בכל פעם אשר נמצאה גוית נוצרי הרוג נחמסו מזמות ותנואות על היהודים, אם לפני חג הפסח, אז היתה העלילה כי דם הנוצרי נחוץ היה למען היהודים למאפה הצות כדת, ואם בכל ימות השנה. בחרו הצוררים מזמה אחרת ויאמרו כי דם נוצרי דרוש לחפץ היהודים להבריא את מילת הילדים אחרי המול בשר ערלתם, או כי טוב ומסוגל להם הדם הזה לקסום בו קסמים, מן העלילות אשר פרצו על היהודים לפני חג המצות, נודעו לנו שבעה מקרים הרשומים בכתב אמת בספרי הזכרון לכהני הדת הנוצרית, בכולם נאשמו היהודים בעלילת „רצח נערים נוצרים להג הפסח׳ והנערים הורמו אחרי כן למעלת קדושים, בעבור אשר לפי דברי הכהנים — הומתז בידי היהודים, חצים ביום 25 מארץ וחצים ביום 17 אפריל, והוא קרוב לימי חג הפסח. מה היו מקרי הערים ההם אשר קדוש יאבר להם, מי יודע, אולם זאת מודעת היא לנו כי כל אחד מהם הביא במותו צרות ותלאות על היהודים מרבה להכיל סופר קורות פאריז, מאטעיי, יספר, כי נואלי דם הנער הקטן הוג מלינקאלן בשנת 1255 הם לבדם המיתו עשרים וארבעה יהודים, ואם כן הלא נקל לשער בנפשנו כמה יהודים הוכתו בעבור כל הקדושים הנ״ל יחד, אמנם נם מלבד הקדושים האלה עוד רבים הם מקרי עלילת הדם הצבורים בבית גנזיה של התולדה. העלילה ע״ד רצח הקדוש ס״ט ווילליאם היתה בשנת 1144, וכמעט שעברו שלש שנים אחרי זה, והנה בשנת 1147 נמצא חלל איש נוצרי בקרבת העיר וירצבורג בנחל . זבעבור המציאה הזאת הרימו תרומה עשרים ושנים יהודים לטבח, בשנת 1171 בעיר בלאא היתה שערוריה כזאת גם מבלי אשר מצאו חלל, אך עד שקר עמד והעיד כי ראה איך רצחו היהודים נפש איש נוצרי לא נודע לו, ובכח העדות הזאת נשרפ ארבעה עשר איש וארבע עשרה נשים מישראל ברחוב העיר בשמונה שנה אחרי כן נמצא חלל איש נוצרי על שפת הרחיין בקרבת באפפארד, ויתנפלו הנוצרים על היהודים ויהרגו בהם נערים ונערות במספר רב. בעיר וויען עשו הקנאים שפטים נוראים ביהודים בשנת 1181, מפני הנסבה הזאת: שלשה נערים נוצרים הלכו לשוח על קפאון הנהר ויתפוצץ הקרח תחתיהם ויטבעו במים, וירשיעו בני ההמון את היהודים, ועדי שקר קמו נגדם ויעידו כי היחודים שחטו את הנערים והשופטים נתגו אמון בדברי העדים ויטבחו טבח גדול שלש מאות יהודים, ויהי אחרי כן נמצאו שלש גויות הנערים בהמים, אך מה שעשוי עשוי שלש מאות ההרוגים על לא חמם לא קמו מקברם ימים רבים אחרי כן קטה עלילת הדם ותעמוד מלדת פגעים רעים, אך לא לעולם היה חסן השלום, בשנת 1202 פרצה העלילה בעיר ערפורט ותגר בחרמה חמשה יהודים עם נשיהם ובנותיהם, ותצעידם למלך בלהות. מן העת ההיא נשאר לנו שריד זכרון, מספד מר ליודעי נהי מאת ר׳ שלמה בן אברהם, נאד מלא דמעות וחמית נפש נקיה משתפכת! בשנת 1236 נמצא בפולדא חלל איש נוצרי, ובעבור החלל הזה אשר לא נודע מי הכהו, הומתו שבעה עשר יהודים וחמש עשרה יהודיות בשנת 1243 נשרפו היהודים בעיר ביעליטץ בעבור העלילה הזאת, ומקום המוקד נקרא עד היום יודענבערג״. בשנת 1255 כאשר נרצח ביד נעלמה הנער הוג מלינקאלן המובא למעלה הוא אשר הורם אחרי כן למעלת הקדושה, סבלו היהודים תלאות נוראות, חרג ואבדן, מפני המקרה הזה אשר לא אשמו בו ולא ידעו ממנו דבר, ובשנת 1283 דבקה העלילה בהיהודים בבכרך ובשנת 1285 בעיר מינכען. במקום הזה האחרון לבדו נהרגו תשעים איש מישראל, במשך המאה הי״ר נבראה מתהו עלילה חדשה: „המגפה השחורה׳ שלטה אז בארץ, ומי זולת היהודים הביא את המגפה הזאת אין זאת כי אם היהודים מלאכי המות המה, כן הוציאו כל הנגפים משפט חרוץ, ותואנה חדשה נולדה, במות מטבח חדשות ומדורות חדשות, לטבוח טבח ולשרוף ולהשמיד, אולם גם עלילת הדם לא נחבאה אל הכלים, גם היא השתובבה משובה נצחת לימין רעותה, ואת יתר הארבה סר שלטון עלילת המגפה, ועלילת הדם החלה למשול לבדה עם כל פחדיה, בשנת 1453 פרעה פרעות בעיר ארל, ואחרי כן בסאלאמאנקא ששם נהרג נער אחד בידי שודדים, והעלילה קמה נגד היהודים, ויהי קצה מות ואבדון להנקיים, ורק אחרי כן הודו השודדים כי ידיהם שפכו את הדם. בשנת 1475 בעיר טרענט רצחו חרשי משחית את הנער הנוצרי סימאן הנחשב בין הקדושים למעלה, ויטמנוהו בבית איש יהודי, כמקרה הזה היה נם בראטיסבאן בשנת 76 14, בטירבוי בשנת 1494, וגם בבודווייז בשנת 1515: במקום האחרון הזה השלכו לתוך הנהר שלש עשרה יהודיות, המקרה האתרון חותם ימי הבינים הוא קרה בבעזיוג באונגארן, שם נמצאה גופת נער נוצרי, ושלשים יהודים גתפשו והוכחו במכאובים נודאים עד אשר נאלצו לענות בנפשם שקר ואז נשרפו על מוקד הם ונשיהם ובניהם. אחרי כל האסונות האלה וזעקתם הביאו תקוני הדת הנוצרית מרגעה להנאנחים והנאנקים, ויאנחו בני ישראל מן התלאה, כי מארטין לוטהער אשר עשה לו שם בין המתקנים הוא נתן את עלילת הדם למשל ולשנינה ויצחק עליה, ומני אז לא קמה עוד עלילת הדם בין הפראטעסטאנטים הדבקים בלוטהער איש מעוזם מלבד מקרה אחד בעיר ברלין בשנת 1682, שר ערפל חתולתו ולא נוכל לדעת אם באמת היתה עלילת הדם מוצאו או לא. ואולם בין הנוצרים בעלי הכנסיה היונית לא כלתה העלילה ולא רפתה בשנת 1598 הרימה ראש בעיר לוצק, בשנת 1692 יצאה לחבל בווילנא, ובשנת 1743 מצאה ק לה בעיר זאסלאוו, אך על כל במעזה ומאמינים בה אמונ אומן עד עצם היום הזה, בשנת 1840 התחוללו פרעות ושערוריות בעבורה בעיר דמשק, ואז התאמצו שרי ישראל, משה מאנטעפיורי ויצתק כרמיה וילכו לארץ הקדם למען הוציא לאור את צדקת התמימים, וחפצם עלה בידם, גם השיגו מאת הסולטאן ספר גלוי אל כל בני עמו, בו יכחש בהעלילה ויאמר לא היא, בשנת 1853 יצאה העלילה הלודעה בסאראטאוו וכעשרים וחמש שנה אחדי כן היתה העלילה בקוטאיס הנודעה לכל קוראי מבתבי העתים בשנת 1881 פרצה העלילה באלכסנדריא של מצרים, ובחרמה נלכד בית-אב מישראל, משפחת ברוך, וישבו בכלא יים רבים, ורק אחרי אשר ציריא ממלכות אייראפא התערבו בזה, והמשפט נערך לפני השופטים בקארפו יצאו אסורים בכושרות בכל המקרים והפגעים אשר הוצאנו במספר צבאם עד הלום, לא נטצא אף פעם אחת אשם ביהודים, ובכל זאת העלילה תוסיף לשכל ושבט אפה לא נשבר, כמה חכמים גדולים מחכמי אומות העולם הפכו את הקערה על פיה ולא הצליחו לבערה עד תומה האפיפיור איננאצענט הרביעי הוציא לאור בשנת 1247 ספר גלוי נגד העלילה, וגם יהודים שהתנצרו והמה כתבו דברי בלע עמל ואון נגד ישראל מקור מחצבתם, בכל זאת הכחישו את עלילת הדם, מן המומרים האלה נודע למשגב שם היראנימוס דע סאנטאפע וגם הפראפעססאר ווייט שהיה לכהן קאטולי בוויען קם למלחמת האמת בימי עלילת דמשק בשנת 1840 וישבע בבית התפלה להנוצרים שבועת אמן לפי חוקי הדת, כי אין הפץ ליהודים בדם נוצרים. בעת הזאת עשה לו שם גדול בין מליצי יושר בפנה הזאת, הפראפ׳ דעליטש האיש הזה הוא אוהב ישראל בכל לבו; אולם יש גם משונאי ישראל אשר האמת חביבה עליהם ולמען האמת יצאו נגד העלילה, אחד מיחידי סגולה אלה ה׳ וואגענזייל בזמנו שכתב נגד העלילה חוברת טובה ועד ספרים גלווים כאלה וכאלה יצאו מאת רענאן ופליישער שטאדע, ווינשע, נעלדעקע לאגארד קירפאטריק, דירהאם, ודומיהם. הסופר מלאנראן למכ״ע ברלינער טאגעבלאטט מבשר ואומר )glo-Je. Associat.( על קוי הטעלעגראף כי „אגודת אחים״ הלאנדאנית גמרה בנפשה להתערב בענין המשפט באונגארן,. ולהועיד למשפט את הצוררים, אחרי אשר משפט הנקיים אור יצא, השמועה הזאת שגבה ממנו ולא חפצנו תת אמון בה והנה מכ״ע האנגלים לישראל אשר באו לידינו הוכיחו לדעת כי לא נכונה השמועה. באגודת אחים״ בלאנדאן היתה בימים האלה אסיפה גדולה, הבאראן דע ווארמס, האיש המדיני רב העליליה בפארלאמענט האנגלי, הוא הטיף דבריו על אדות פעולות החברה, ושאר הנכבדים השיבוהו דברים נכוחים, איש לפי חכמתו, ה׳ ווארמס החל בסיפור קורות האגודה, מי ירה אבן פנתה, סי נתן בה רוח ונשמה, ויתאר במחוגתו את פעליה,. ויפן מזה להוליך את שומעי דבריו בתהו ילל ישימון — בקורות התלאות והפרעות אלפי רבבות אחב״י — דבר הבאראן — נרדפים ורצוצים בארצות שונות, ורק מעט הוא אשר עשינו לטובתם, עוד לנו לעעות ולפעול ישועות למענם, כי אלינו עיניהם נשואות, הנה לפנינו משפט עלילת הדם באונגארן, ומה נאמר מה נדבר על משפט כזה, יען היותנו אנגלים לא נוכל לדבר עתק על ממשלת אונגארן השלמה אתנו, אולם יען היותנו גם אנשים יהודים החרש לא נוכל, ואין כח בנו להתאפק מצעוק חסס על הממשלה ההיא, אשר נגה עץ רקבון הוליכה שולל ולא ירעה כי אור מתעה הוא, ותעבט ארחותיה בעקבי צוררי היהודים, כאלה וכאלה דבר הבאראן רתת ע״ד עלילת הדם : ויט מזה דבריו וישמיע פתגם נוקב ויורד עד התהום, לאמר באמרנו „רדיפות היהודים״ לא פרעות ושערוריות לבדן נחשוב כי גם עשק משפט וגזל רש חמס המתוקקים אשר יחמסו מזמות בארצות הרשע להקטין מיום אל יום את איפת זכיות היהודים בתור האזרח, אם הצלנו את אחינו מחמת השערוריות ולא הצלגום מחמת החוקקים לנגדם חקקי און, הלא דמיוננו כנועלים דלת בפני ארי ונמצא דוב אורב בחדר! הבאראן ערך אחרי כן את השאלה: במה כחנו גדול ובמה נלחם? הפה ששאל בחכמה הוא הפה שענה בהגיון ובשכל טוב לאמר : מתי מעט אנחנו בין העמים, ואם נפרד גם בקרבנו פנימה לאגודות אגודות, הלא יתגברו עלינו הרבים ויכריעונו, אך אם נחגור את האחדות ואת האחוה כמזח לנו אז שבע נפול ונקום וגם בימי חשך נתעודד. רכב ישראל ופרשיו במלחמת משפטו. הלא היא חברת כי״ח ובנותיה, אשר גם „אגודת אחים״ אחת מהן היא; צוררינו ישיאו עלינו אשם כי בכח הכסף נלחם אמנם כן הוא ולא אשמנו בזה הכסף הוא עמוד התוך ליסוד כל מדינה ואשרי האיש אשר צל הכסף לו מחסה מפני חמת תרבות אנשים הטאים המתנכלים לשדד את רבצו. ויוסף ויאמר: „רבים הם היועצים לישראל לסור מדתו ומדרכיו דרכי קדומים וממנחגיו ומכל תבונותיו המיוחדות לו, ואולם אנכי לא כן עמדי, יעבוד ישראל א אלהיו וישמור את חוקי דתו וילך בדרך הורו לו קדמוניו, בכל זאת עליהם להשתדל גם להיות אזרחים נאטנים בארץ. כל יודעי ידעו, כי כשאני לעצמי וגם משפחתי ואבותי לדגל האורטודוקסים אנחנו חונים ולבנו נאמן לתורה ולתעודה, על כן אקוה כי לא תורו פנים בדברי שלא כהלכה, אם אגידה כי לדאבון לבנו, רבים מאחינו האומללים, בפרט בארץ פולין וגם בארצות אחרות, נותנים לפעמים פתחון פה לצוררינו לעורר שנאה נגדם, וכן לא יהיה, אם אחב״י יזהרו לבלי תת מקום לאויבינו לחרחר רוב״! אפריין נמטי ליה להבאראן על ההערה והזרוז לההשכלה וליושר המעשים ולשלימות אזרחית, הבו גדל לאיש כזה אשר במקום גדולתו בעולם המדיני שם גם אהבתו לעמו וחריצותו לעסוק בצרכי צבור ולנהוג בנשיאות „באגודת אחים״ הנכבדה. במכ״ע „דזוז קראניקל׳ נדפס מכתב מאת ה׳ אלבערט גאלדשמיד ששב זה מקרוב מאהיק, כדברים האלה: בספרי הזכרונות להמסיתים נמצא דין וחשבון מפעולותיהם במשך ששה חדשים שעברו : מספר בתי אבות מישראל הנמצאים אצל המסיתים, עולה לחמשים, מספר המוטרים שעבודתם להסית ולהסיר לבות אחב״י מאחרי דתם עולה משלשים עד חמשים מספר יחידים משרתים בבתי המסיתים ובשאר עבודות הגתונות להם מארבעים עד חמשים, ומספר הלומדים בבית הספר אשר להם, עולה מעשרים וחמשה עד ארבעים, שלל רב כזה לא היה עוד לגבורי ציד ההם מאז החלו להסית ועד היום, כותב המכתב ה׳ אלבערט גאלדשמיד מבאר איך נלחצו האומללים במצוקתם ואיך נאלצו למכור את בכורתם בעד נזיד עדשים, גם מעורר את אחב״י להחיש להם עזרה, המכתב הזה מדבר בעדו, ויתר ביאור אך למותר הוא, על כן יהיו דברינו מעטים: יהודים הושיעו הושיעו לאחינו ההם הטובעים בים ע״ה ירושלים בית ועד לחברת „ביל״״ הי״ו לה״ר החכם הגכבד ה׳ סלאנימסקי נ״י את מכתבנו זה אננו שולחים לאדוננו ירושלים עיר קדשנו, וכן כל המכתבים מהיום והלאה יצאו כולם מהעיר הזאת, כי נחמנו על אשר חללנו עד היום את כבוד ציון ונמיר את חרבותיה ועייה בערים אחרות, ולא שמנו אל לבבנו, כי הרבות האלה מזכירות אותנו את תפארתנו ואשרנו בימי קדם בשבת ישראל על אדמתו; ואיה דבר בארץ אשר די אונים לו לחזק את לבנו בעבודתנו הכבדה והקדושה כאבני הזכרון האלה? ונאסף כלנו ביום כ״ג ניסן ונחרוץ כלנו פה אחד לשית את ירושלים למרכז לכל עבודתנו; ממנה נדבר לאחינו אשר בגולה ואליה ישאו דבריהם אלינו, ונבקש מוהר״ר יחיאל מיכל פינם להיות לראש נכבד לחברתנו להורותנו הדרך נלך בה ואת המעשה אשר נעשה לטוב לנו ולישוב ארץ אבותינו ואבני כותל המערבי החרב תאמצנה את לבנו לבלתי נשכח את התכליתאשר הקדשנו לה את כל חיינו ועתה רצה נא אדון נכבד לקבל את ברכתנו אשר אנחנו שולחים הפעם הראשונה מציון שלום וברכה עד העולם מנשה בן צבי מייעראוויטש חברי הועד געקב בערלאווסקי (מקום ההותם ח״י תעיד עלי כי אחרי רואי אשר רות ה׳ לבשה את צעירי בני עמנו מחברת ביל״ו הו״ו לשוב בלב תמים אל ה׳ ואל ארצו ואל עמו, נעתרתי לבקשתם כי יקרא גם שמי עליהם על פי הדברים האמורים למעלה. ובעה״ח פה ירושלים ה׳ סיון תרמ״ג יחיאל מיכל פינס האדרעססע אלינו לכל מיני מכתבים ושלוחים : Jerusrlemn, Mr M. ines Pour ylu הודעה ע״ד האתרונים נכזנים אנחנו לקבל קאמיסיאן מכל החפץ להשיג ע״י אתרוגים מכל הסארטין קאראפירער גענווער, מאראקער קארזיקאנער, אתרוגי א״י עם פיטמות ובל וקים ולחים, כפי מחירם בטרייעסט ובתוספת פיטמות. וגם לולבים וחדסים ירו קאמים אן מעוטה. וכפי אשר הודענו בשנים הקודסות, וגם אשתקד אשר מחיר האתרוגים הי׳ ביוקר, לא העלינו במחיר הקאמיסיאן, והננו נכונים לשלוח סחורה טובה לכל דרש גם ע״י נאכנאהמע בשלחו אלינו אויפגאבע, וביד כל אדם להריץ לישטה, ונקוה להפיק רצון אלינו מכתבו, אל כל מקום אשר יחפוץ, וכפי האדרעסין דלמ מכל הדורשים לעשות מסחר עמנו. האחים אחרן ואברהם בירגער במינסק Apoy Bprepy . . Mnc אדרעם למינסק Abramn Burgr in Triest Oestrich. אדרעסע לטרייעסט זה כחמש עשרה שנה מאז החילותי להוביל הפאבריק מפאפיראסין בוכליך ות״ל יצא שמי לתהלה בין כל הסוחרים הקרובים והרחוקים, כי הכירו טוב סחורתי יען כי הבנתי היטב תהלוכות הפאבריק ותחלוכות המסחר עם אנשים, וזה כעשר שנים מאז אשר נשתתף עמי ה׳ קוראטאוו, ואנכי הייתי הכוציא והמביא ואותו השארתי בהפאבריק. ועתה מן דען 1 מאיי נפרד מאתי ונשארתי באותו מקום וכל מיודעי ומכירי באים אלי בבראשונה, ובעזר ה׳ העסק שלי נתעלה בזה הזמן ותקותי חזקה כי יתעלה עוד ביותר, לכן אבקש מאת כבוד הקונים הקרובים והרחוקים לפנות אלי באשר יצטרכו ואני אעמוד על המשכר להשביע רצון לכל מבוקשי ובעור איזה שבועות יחיו לי סארטין חדשים כמו ווינער סמש בכל הפרטים , אדדעססע א׳ זאטערמאן, וארשא נאלעווקי 25 .A. Zaermnan, Warschau Nalewki 25 רעסעי כנודע לכל יודעי ומכירי מאז אשר אנכי הייתי המוציא והביא והעיקר לתכלית הפאבדיק שלי מפאפיראססין ביכליך, אשר היה לי יחד עד כה עם א׳ זאטערמאן ברחוב נאלעווקי, וכעת חנני להודיע כי למען הפיק רצון הקונים אשר לא היה לרצונם לרדת במקום מדרון הייתי מוכרח לעזבו, ובעת הפאבריק שלי בדירות מרווחים ברחוב נאלעווקי בחצר הגביר ר׳ לייזר ווייס 12 , ותקותי חזקה כי בזה אמלא רצונם, ע״ב אבקש מאת כבוד הקונים הקרובים והרחוקים לפנות אלי בעת אשר יצטרכו, ובעזר ה׳ אמלא כל מבקשתם בסחירה טובה כמו ווינער ממש, ובשאר M. ao arschan,  Nalewki 12 אדרעססע שלי יצאה לאזר מהדורא חמישאה של ס׳ מ רה הלשוי על דקדוק להיק עם חלק המעשי בתקונים ובהוספות על הראשונות, המחיר לאחדים עם פארטע 110 רו״כ, ולקונה בסך הגון ראבאט כנהנ yעF.p . וre אדרעסע .Rarompory M. Cooposcory. B F. irop או אין לך מקום הבריאות לחולה ומבקשי מנוחה כעיר ניצצא במדינת צרפת , גן אייראפא, ויסדתי בית נאמן להאורחים כפי האדרעססע שלסטה, הידיעות מענינו הבריאות של (לונגענליידען או בלוטשפוקקען) א מן דירות גדלות ררים ממקחים שונים, או מסחרים דפה והסביבות, ישיג כל דורש ממני ע״י מבתב עם 3 רבל או 10 פראנק שישלחו אלי פראנקירט, הכהן הקטן מאא יו פ׳ טושקאט גורע בווילנא Hsi i„, Spoeranza Rue s. inne 21 Niece. אתכבד להודיע נם כעת לבל מי אשר יחפוץ למוד איטאליענישע בוכהאלטוננ איינפאכע אונד דאפפעלטע טהעאריש נד פראקטיץ בכל מני המסחודים מהקל עד הכבד, גם שפת אשכנז ורסא מיפאנישע רעבוען, יפנח אלי לבית משכני החדש כפי הדרעססע הרשומה פה וישלם בח בעת קצר, והשלוסים יהיה ברצן המבקש   ב כל לטזד הבוכהאלטונג כול S.B Cpiaarki M AH.- t arszi. בית מחסה ליולדות 5 א הא כעת ברחוב סליסקא 34 . הנגי להשיב לשואלי דבר ע" פסט בטהר האפשרי בבל ספראווקעס הדרושים לו, הן בסענאט, והן בכל מקומהשפט דפ״ב ושכרי מבל ספראווקא! רק שני רוכ, כן ממכירי אשר ידעו אמונתי זתום דרכי הנני לסבל עלי לעמוד ליפין משפט פה, ולהביא לידי גוביינא תביעתם מחברות מסילת הברזל צדקם בכל מקוטת הם פה עבור הסחיר אשר נשווה בינינו לפי איכת וכמות הענין, ובעז״ה אפיק בטח חפץ Cayay Meepy anepry erepprE. ודצון כל יש אדרעססא ro BoeceRcki B (roeci, aaepa 6. n. 36. זה כששה ירחים עזבני בעלי יצחק משה פידעלזייד טוארשא, אותותיו : גבה הקומה, שנותיו כבן עשרים שערות ראשו, גבות עיניו וזקנו אשר התחיל לצמוה, שחורות, עיניו מעט כהות (קורצזיכטיג) אנא אrבי רב״ר הוסו נא עלי ועל בתי לאה תחי׳. לדבר על לבו במקום שהוא שישוב לביתו ויסלח לו, גם ישיבו לו כל ההוצאות אשר הוציא בנסיעתו נאום האשה נעמי פידעלזייד בת ר׳ ראובן יוסף קאהן מוישעגראד (פלאצקער גובערניע) אדרעססע כשמי הודעה אזכיר מסחר האתרוגים ליודעי ומכירי מכבר, ולכל החפצים לבוא עמי בברית המסחר מחדש לקנות בעדם כלמיני אתרונים ארץ ישראל, קאראפירער, אניווער, ומא- ראקער, וכן לולבים וחדסים בעד שכר קאמיסיאן קצוב, וכל החפץ בי יפנה אלי כפי האדרעססע דלמטה. נפתלי משכולאיתן Bacroao Macrehcoay B 6. דאקטאר ה׳ גאלדמאן לאנגע שטראססע 53 נ נעחמט אויף קראנקע פאן 3 ביז 11 מארגענם, אונד פאן 4 ביז 6 נאכמיטאגס. חיילט שפעציעלל חויט-קראנקייטען ווענערישע אונד האלז קראנקייטען (לאריגגאסקאפישע אונטערזכו). בעקאנטמאכוננ היערמיט מאבע אללען בעקאנט דאסס דיא פרייזע פאן אמעריקאנעשין לאמב״ס שטריקמאשינען סיט דעם 1527 יוני אום 5 רו״כ פיר שטיק בילליגער געווארדען זינד אויף נעפאלליגע אנפראבען בין איך בע- רייט פערזאנליך אונד בריפליך אוים קינפטע צו געבין. וויא איממער בעפינדעט זיך בייא מיר איין רייכהאלטיגעם לאנער פן ווים קאלירטע בויסוואלנע האלבו דיואללגע ליצען אונד ת אל- וענע גארנע צום שטריקען פיר האד אונד מאשינע וויא אויך צום נאהען. מיינע פרייזע זינד אין אללען וואארען בילליג A. . y. Baao Ic אנענט פור a bs שטריקמאשיגע אונד פאנפעלד נאחמעשינע פיר שוהמאכער עכטע זיידענע שווייצער מיללשר-נאזע פיר מיללער, אויך בויטוואללענעם אונד ואאללענעם גלאססע, האנדשוה, פוטטער פיר האנדשיה פאבריקאנטען, עמפפעחלט. A.S. Wahhclder arshan Naleri9 שאלות והשובות להמשלנים שהצעירף מתאמרת לבוא לידם נבק טישגיתו על הבאאדאלע אתמתם הפשטהז וכשיראו שלטי דאטזם החופם מאחרה לצש מפה יום ס׳ בששע (הצפידה נמשרת ביום ג׳ בשבע) אזי ישלתו אצרת מובלאבלשון רוסיא עם פאסט מארקט אל הפאסט-אמ דפה, ובתוכו הבאנדראלע למה5. שהעכוב הו רק פה, ובזה יעשו עזבה עמט. אדרעססא שלנו Peaopy a. ToirA S. Coy Bapmana. S. Sonimski i Warszawi. Dik 25 ת

|1883-07-25| מכתב עתי משמיע חדשות יוצא לאור אחת בשבוע, מאת חיים זעליג סלאנימסקי תוכן חעניים דברי הימים. משפט עלילת הדם באונגארן. ירושלים. הצופה לבית ישראל הוספה וולאצלאוועק. חאטימסק. תנו שכר לעובד. באחילנא. תודעות שאלות ותשובות. דברי הימים במחנה צופי העתים ידברו נכבדות בימים האלה על אדות הענינים הבדיניים אשר בין צרפת ובין אנגליא, כל יודעי דבר מדינה חשבו בראשונה אל נכון, כי למראה הברית המשולשת הנכונה בין אשכנז ואוסטריא ואיטאליא, תתאמצנה שתי חממשלות האדירות אנגליא צרפת העומדות חוץ לברית הזאת להעשות אגודה אחת ולהבין בריתן עם ממלכות זולתן אשר ידן לא תכון בברית המשולשת, והיה בהתחבר אלה לעומת אלה אז שלום אייראפא בכאזנים ישא יחד, וכי ישקל בפלס לא ירד הכבד ולא יעלה הקל, וזאת הוא ערובה נאמנה לשלום, אם אין יתרון גבורה מזה או מזה, לכן לחפץ בטחון השלום האיי- ראפא דרושה כאד מאד אחדות צרפת ואנגליא, אולם לדאבון לב אוהבי השלום סכסוכים שונים יציצו כעשב השרה בין שתי הכמשלות האדירות, אשר השלום ביניהן הוא תאות נפש לכל חוזי העתים באייראפא, ממשלת צרפת שלחה בעת לעיר לאגדאן את השר הנודע וואדינגטאן לשבת שם בתור ציר צרפת בחצר מלכות אנגליא והנה הדבר אשר נבחר כעת הגדול בחכמי מדינה וואדינגטאן, להיות ציר צרפת באנגליא, אצבע הדיפ- לומאטיע הוא, המוכיח, כי המלאכה מרובה לגדור את הפרצות ולסקל את המסלה ולהרים את המכשולים מעל דרך השלום בין אנגליא וצרפת, על דברת אחד הסכסוכים העצומים בין שתי הממשלות האלה, כבר הודענו לקוראינו בשבוע העבר, אשר פגע שר המצביא על צי צרפת במאדאגאסקאר בכבוד פקידי כמשלת אנגליא, את המקרה הזה הודיע גלאדסטאן בהפארלא- ביענט האנגלי בלשון מדברת גדולות, ומתי סודו מלאו אחריו ויעיזו לשון נגד צרפת ויועידוה למשפט על השערזריה אשר עשה אחד משרי צבאותיה, והנה היום ראה גראה כי אך נשיאים ורוח עלו על פני הפארלאמענט האנגלי, ושערוריה במאדאגאסקאר אין, לא צוה שר אנית צרפת להוציא מן העיר טאמאטאוו את הציר האנגלי בהתהפכו על ערש דוי בין החיים והמות, לא צוה השר להשליך לתוך הבור את פקידי הציר האגגלי, כאלה וכאלה רק מליצות הן אשר העדיפו האנשים שהודיעו את הדבר לאנגליא באמת צוה שר האניה פיערר היושב בטאמאטאוו לתפוש רק שני אנשים אנגלים ואיש אחד נארוועגי. בעבור אשר דבר סתר היה בינם ובין שבט ההאוואס אשר בהם הצרפתים נלחמום האנשים נתפשו והובאו לבית האסורים, אך לא ארכו ימי שבתם בבית האסורים ובמהרה נקרא להם דרור, והציר האנגלי היושב בטאמאטאוו כשבתו אז כן הוא יושב עתה, שוכב למעצבה כי כבדה עליו מחלתו— ולא באשם השר הצרפתי, כן מודיעים ממקום אחד, וממקום אחר מודיעים כי הציר האנגלי מת בטא- מאטאוו ונקבר כחלכה בכבוד גדול, רק באשר השר הצרפתי פיערר מכונן סדרים חדשים בעיר הנלכדה, והפקיד שם פקידים דשים וישנה את פני כל עניני המשרה והשלטון בעיר ההיא ויברא להם פנים חדשות לרוח צרפת, לכן צוה על הצירים היושבים שם להפריד אגודתם עם בני שבט ההאוואס בעלי הארץ, אך לממשלת צרפת ימסרו את כתבי האמנה אשר בידיהם ובין כה וכה צוה להוריד את הדגלים מעל בתי הצירים ולסגור את שערי העיר בפני חיל אנית אנגליא, עד אשר יגיע דבר הממשלות אל הצירים לקבל עליהם עול ממשלת צרפת, והנה גם אם נאמר כי בת קול האחרונה היא אמתית, עוד אין בזה תמם ושערוריה, אשר תקעו והריעו עליהם שרי ממשלת אנגליא, שהם מבקשים מאת צרפת להתרפס לפניהם ולבקש סליחה על הפשע אשר פשעו. כל הסכסוך הזה בל״ס יעלה בתהו ולא יפעול פעולה בעולם המדיני, מלבד הסכסוך הזה עוד שואלים ודורשים הדיפ- לומאטים באנגליא ובצרפת על דבר תעלת הזועץ השנית אשר תחפוץ אנגליא לחפור על יד התעלה הנמצאה שם. האנגלים משתדלים להסב לעצמם את כל השלטון על התעלה, אך נשגב מהם הדבר בתעלת הזועץ הזאת, מפאת אשר הצרפתים הם בעליה וה׳ לעססעפס עושה בה כאדם העושה בתוך שלו לכן יחפצו האנגלים לחפור תעלה חדשה, וכבר נרצה לזה ה׳ לעם- סעפס ונתן את רשותו. אך בעיני ממשלת צרפת רע המעשה הזה, כי תעלת הזועץ היתה היתד האחרון התקועה במקום נאמן לבונן כח צרפת במצרים, אך בהפתח תעלה חדשה, יאבד ניר להצרפתים במצרים, וכל נצחם ועזוזם אשר היו להם בארץ ההיא מאז, יעברו כצל (חדשות בקרב הארץ. בשורת ישע ושלום סוצאת היום על קוי התלגרף במ״ע קוריער ווארשאווסקי גליון 183, כי אחד מאנשי העד הראשי המסונה בעיר המלוכה פ״ב לפתרון שאלת היהודים, המשוטט כעת בערי חו״ל, הוא קבל פקודה מאת הגראף פאהלען ראש המדברים בהועד הזה, לאסוף ידיעות נכונות וברורות ע״ד מצב היהודים ומשפטי האזרח הנתונים להם באשכנז ובצרפת ואנגליא. על פי הפקודה נטל על השר חבר הועד לכתוב את כל הדברים הנכבדים האלה זכרון בספר, גם להתבונן עליהם מנקודת הראות של דברי הימים, איך יצאו היהודים מתקופה לתקופה, ואיך יצאה לפעלה התמורה החדשה אשר המשפטים הרעים העתיקים שהצרו לישראל כולם סג יחדיו ect -ר סחירו באשכנז: 14 ריכם מארק לשנה. )ל בעסמריך 8 סל׳ לשנה. ל וכז לרבע שנה. ו שבר מודעות : מכל ורה קצרה 5 קאפ. ומסורם רחבם 10 קתפ׳. None t )ב ברוסיא ופולין. סשולח במוקדם לשנה 5רוכ. נמר שנה 75 רו״ב. לרבע שנה 150 רוכ. ל ביתר כחרעת 20 פראנס.ו באמעריקא 5 דמלאד e באלחו ונשתקעו, ועל מקומם באו חוקים טובים ומשפטים יחיו בהם. ספר הזכרון הזה יהיה נר לרגלי אנשי הועד ואור לנתיבתם, על פיו ידעו לכלכל את משפטם בטוב טעם ודעת ולהתוות לפתרון שאלת היחודים מעגל יושר ולהפיל לה חבל בנעימים. מה נכבדה הבשורה הזאת, אין זאת כי אם מגמת פני הועד קדימה. תהי נא דרכו צלחה ויעבור בשלום את אחו עד הגיעו אל המטרה אשר כונן לו, ואנחנו— אל המנוחה ואל הנחלה קוה ישראל כי טובה תקוה מחיים! אף זאת היא בשורה נעימה: הממשלה נתנה רשות להיהודי המאגיסטראנט האכמאן יושב עיר אדעססא ליסד בית גימנאזיום ליהודים, ומחלקותיו שמנה, וסדר הלמוד בו וזכיותיו כתורת כל בתי הגימנאזיום. הבית החדש הזה יפתח בראש השנה ללמודים ככל בתי ספר הכוללים. הנסבה אשר המריצה את לב ה׳ האכמאן הנ״ל ליסד בית גימנאזיום מיוחד ליהודים, הלא היא הקטיגוריא אשר פרצה נגד אחב״י, בדבר אשר מספר צעירי ישראל בבתי ספר הכוללים מוסיף והולך עד אפס מקום להתלמידים הנוצרים. לסלק חרון אף זה מן העולם ולסול את דרך הלימוד לצעירי ישראל, לא היתה דרך אחרת בלתי אם לשים לחינוך בני ישראל מדור בפני עצמו התקנה הזאת טובה ונכבדה היא, אמנם פיות משטינינו ומקטריגינו לא יסתמו עיו״ז, ועתה בראותם בית גימנאזיום מיוחד לישראל, הלא יקראו את קול קריאתם מאז: הן עם לבדד ישכון ובגוים לא יתחשב! באור פני מלך חיים: כבוד הקיר״ה הואיל לקבל בימים האלה בהיכלו בפ״ב צירים שונים שנגשו לברכו מפאת הנתן כתר מלכות בראשו בין הצירים ההם היה גם סגל חבורה מקהלת פ״ב מאב״י, ראש החבורה באראן גינצבורנ ועמו הרב דראבקין ויועץ המלוכה פאליאקאוו ויברכו הצידים את הקירה ויגישו אליו כלי כסף מצופה זהב וחרותים עליו פסוקים שונים מס׳ תהלים, מעשה ידי אמן כפואר, והקיר״ה הואיל לקבל את הצירים האלה בסבר פנים יפות ולהשיב להם דברי רצון ותשואות הן. הסופר מעיר אלעקסאנדראווסק למ״ע הרוססי יעקאטערי- נאסלאווסקי וויעסטניק מתאונן על מצב עיר מושבו המלאה דלות ושפלות מאז היו שם הפרעות נגד היהודים. מעיר פאלטאווא מודיעים כי בשנה הזאת יש תקוה כי יצלח יום השוק „האילינו״ בעבור אשר עתידים לבוא שמה סוחרי ישראל מערי הנגב והמערב, אשר בשנה העברה לא באו מפאת הפרעות, ועתה כשוך המהומות שבו לעסוק במסחרם כבתחלה, מעיר קאוונא מודיעים למ״ע וואסאד (26 ) כי החקירה והדרישה ע״ד הפרעות שהיו בעיר פרעני (גוב׳ סובאלק) בשנה שעברה, עוד לא נגרו, וחוקרי המשפט מסרו דין וחשבון, שבו הם דנים לכף הובה את היהודים. הסופר מקערטש למ״ע הנ״ל מוכיח בשבונו, כי מאז נאסר ליהודים על פי החוקים „שהזמן גרא׳ לקבל בחכירה מכרה מלה בגלילות קערטש, דללו ורבו מעינות הכנסות הממשלה מכפי שהיו בעת שהיהודים החזיקו את מכרה הסלח. בגלילות כערסאן בכמה וכמה כפרים נמנו וגמרו האכרים להוציא משם איזה בתי אבות מישראל החלטות גירושין אלה נשלחו אל שר המחוז לאשרן ולקיימן ולא נודע עוד אם ירחיקן או יקרבן השר, למ״ע העברי הרוסי גליון 25 מודיעים מסלאנים שני משפטים ששפטו בימים האלה שופטי הבית דין הגבוה בגראדנא. במשפט הראשון נאשמו שני אכרים בענין רצח משפחה מישראל, והמופתים על זה, כי כלי מרכבתם נמצאו מלוכלכים בדם, ובליל המקרה היו במקום הרצח, ועוד לפני זה כבר נסו שני האכרים לרצוח את המשפה הזאת ולא עלתה בידם, אולם האכרים לא הודו על פשעם. זה היה חמשפט הראשון, ובמשפט השני נאשם איש יהודי בעון ההצאות עינו של אכר זקן בן שמנים שנה, והמופתים על זה,. עדות שני עדים כי היהודי הכה את האבר על לבו אולם היהודי הביא עדים כי האכר הזקן היה עוד בעינו האחת זה ימים רבים, וכן העיד גם רופא אחד, והנה במשפט הראשון, יצאו האכרים לדרור, ובמשפט השני יצא דין היהודי לשלח אותו לארץ גזירה ולשלזל ססטו את כל זכיותיו וכו'״ (חדשות בחו״ל) השארית הצולעה והנהלאה מן האנ- טיסעמיטים באשכנז עשתה בימים האלה משתה ושסחה לכל קחלה שגר אלפיה ועשתרות צאנה. הנגינות וגם הרקידות היו ערוכות לרוח האנטיסעמיטים. — בימים האלה נשרפה בהמכונה לשריפת הגויות, גוית איש יהודי יושב האמבורג אשר פקד לפני מותו להשרף להיות נשמתו צרורה בצרור אפרו, בניו מאנו לקיים את מצות אביהם המת, אך נאלצו ע״י החברה למסור לה את הגויה לשריפה. —בעיר ליאן מת בימים האלה איש יהודי משרידי צבא נאפאלעאן הראשון, בן תשעים וארבע שנה היה בותו — בעיר מארסיליא בצרפת נוסדה חברה לחפש על קרקע ים סוף ופלגותיו את כלי המצרים אשר טובעו בים סוף „ירדו במצולות כמו אבן״. וקרן קיימת 750000 פראנק ביד החברה הזאת. — הד״ר לאסקער המשוטט כעת במסעו באמעריקא הוא עתיד לשוב לאשכנז לעסוק בענינים המדיניים בימי האביב הבאים, בעודו בדרך טרם בא לאמעריקא בא לקראתו לקדם את פניו, אחד מסופרי מכה״ע האמעריקאנים, לחקרו ולדרשו ע״ד עניני המדינות, אך לאסקער לא חפץ לבוא בדברים עם צפנת פענח ההוא — ע״ד השערוריה שהיתה בעיר ס״ט גאללען בשווייץ נגד היהודי האמבורגער, שהודענו את הדבר בעתו מודיעה כעת חברת כי״ח בחוברת החדשית כי במקרה ההוא לא נזרק אנטיסעמיטיזמוס רק מקרה בודד ופרטי היה— בקרב העיר ראבאט במאראקקא נרצחו שני אנשים יהודים ביד חרשי משחית— מעיר אזמיר מודיע הסופר למכ״ע דזויז קראניקל, כי שם תפשו השודדים שלשה אנשים יהודים גרי אזמיר והם מבקשים בעדם כסף פדיון 800 פונט, והנה אב״י מאספים כסף לפדיון שבוים אלה, הפגע הזה הוא מפיץ אור על סדרי ארץ תוגרכא! סופר מכ״ע דזוז קראניקל מודיע בגליון האחרון מירושלים, כי למרות כל האזהרות, אנשים רבים באים מרוסיא ומרומעניא בדמיונם (על פי מכ״ע האוהבים לגזם) כי ענין ישוב א״י כבר נשלם בתכלית השלימות לקבל אותם בקילוניות האומללים האלה מתמוגגים ברעב וסופם לנפול במוקשי המיסיאנארים. זה הוא פרי הדמיון וההודעות המגוזמות! מכ״ע הנ״ל מעורר את הנדיבים לשים לב אל המצב הרע הזה, כי השעה משחקת להמסיתים ואם לא יחושו נדיבינו לעזרה מי יודע קץ התנועה הפרועה הזאח, נורא הדבר ומי יבילנו! משפט עלילת הדם באוננארן (המשך מגליון 26) ביום הדין העשרים נגש הפראפעססאר מיהאלקאוויטש לפני השופטים להגיד את דעתו על אדות המשפט, בתור היותו מומחה ומבין דבר ראש השופטים ערך לפניו שאלות שונות והוא השיב על כל דבר תשובות ברורות, על אדות השחיטה אשר סיפר הנער המגיד מאריץ שארף כי הדם נבע במורד הצואר ממול הערף אל הכלי החליט החכם הזה, כי אחרי שנחתכו הסימנים, מן הנמנע הוא שדם הצואר לא יורה כחץ למעלה גם מן הנמנע הוא שבמקום הרצח לא ימצאו עקבות דם, כי אף אם מקום החתך יהיה קטן מאד ולא יחתכו רק את הורידין, מקלח ויוצא הדם ונשפך על הקרקע מסביב אחרי אשר בבית הכנסת בטיססא עסלאר לא נמצאו עקבות דם, לכן כל העלילה בשקר יסודה. ועל דבר הגויה הנמצאה בנהר הגיד החכם, כי לא יתכנו דברי העד האומר, כי היהודים קשרו את הנויה בעבותים אל הרפסודות לו כן היה, כי אז נקרעו מן הגויה כרעים קרעים בהתדפקה על העצים ובהסחבה בזרם המים, ואולם הגויה אשר נמצאה בנהר היא שלימה, את הוא כי צפה במים ולא התנגשה במבשולים, גם אשר יאמרו העדים המרשיעים, כי הנויה היא נוית עלמה בת עשרים שנה, אשר הלבישוה היהודים את בגדי אסתר הם מתנגדים אל האסת ואל הטבע, כי ן הנמנע היא להלביש גויה בת עשרים בבגדי גויה בת ארבע עשרה שנה, גם על שאר פרטי הרבר בנוגע לסימני הגויה, צפרגיה ושניה שערותיה והבהרת אשר על כף רגלה, העסיק הרחיב הפראפעססאר הנ״ל להוכיח עפ״י כללי חכת הניתוח, כי קרוב אל האמת שהגויה גוית אסתר היתה אחריו נגש הפראפעססאר שייטויער. אחד מראשי המדברים בחכסת הניתוח בזפנגו, והוא הוסיף על החבם חנ״ל, שקל כל שאלה ושאלה בפלס המחקר, לן בעוסקה של הלכה והגיע גם כן אל ההחלטות אשר שמענו מפי הפראפעססאר הקודם, לפי הטבע צריך היה הדם לעלות במרוצה כעין הקשת בבובה שנים עד שנים ומחצה מעטער, ולא לרדת למטה כהגדת מאריץ שארף, ועוד זאת הוסיף שייטהויער על הפראפעססאר הקודם דבר נכבד לאמר: יודע אני כל מיני מטלית שבהם קושרים את הפצעים לעצור בעד יציאת הדם, ובכל המינים המובחרים של גלומי בד או פשתן או מטוה צמר חזקים ועבים אין אף אחד שיוכל לעצור בעד שטף הדם, שלא יצאו לכל הפחות שני חומשים מן דם הגויה לתוך המטלית והבגדים הבולעים אותם, והנה בבגדי אסתר המונחים לפנינו לא נמצא אף טיפת דם כחרדל, וגם חכמי צירופי החמרים המגלים כלנעלם עמלו עטל רב ולא מצאו בבגדים ההם רסיס דם, עוד שקר גלוי נמצא בדברי הנער המגיד מאריץ, לפי דבריו קבלו היהודים את דם הנערה אסתר בכלי, והנה לפי בעודה בחיים שלשה קילאגראמם דם, ובחתיכת גידי צוארה לפי דרך הטבע ראוי היה שיצאו משם 1 ליטער דם, והיא מדה גדולה פי ששה מן הקערות המצויות אצלנו, ולכן נכבד הדבר לראות את הקערה הנפלאה אשר ראה מאריץ שארף (קול צחוק בבית) אחרי שני המומחים האלה נגש בתור מומחה גם הד״ר לאדיסלויס הארזואטה, האיש הזה הוא זקן ששכח תלמודו, ובימי נעוריו כאשר תלמודו היה ערוך בפיו היתה עוד חכמת הניתוח בנעוריה רחוקה מן השלימות שהיא מצוינת בה היום הדר הזה לא ידע את כל הידיעות החדשות שנוספו בימים האחרונים, ומלבד זה הוא חש בראשו, זכרונו חלש ורפה, וגם שנאה לישראל נזרקה בו וטרם נגש אל השופטים השמיע כמה וכמה פעמים דברי נהי ואבל אל אבדן אסתר סאלימאססי הוא היה בין הרופאים הראשונים שבדקו את הגויה הנמצאה בנהר, ולפי הדברים אשר כתב אז הוא ואחוזת מרעהו זכרון בספר, נראה הדבר, כי הגויה לא גוית אסתר היא, והנה לא הרהיב כעת הד״ר הזה עז בנפשו לעמוד ולבטל את דבריו הראשונים, אך עמד ויחזיק בהם בכל תקף. דורש המשפט שאל את הד״ר הזה: התזכור אדוני הרופא, כי בעת אשר בדקן הכמי האוניווערזיטעט את הגויה בטיססא עסלאר, הגדת לפניהם כי עיניך כחו ולא היטבת לראות בעת הבדיקה הראשונה, ורק את שמך תתמת על הספר הערוך על ידם, יען סמכת עליהם ולא הרהרת אחריהם כלום ?— לא, לא אזכור זאת״ ענה הארוואטה— המבחש אתה בדבר זה? הוסיף דורש המשפט לשאלהו — לא, לא אכחש — ענה הזקן הנבוך— „אבל גם לא אזכור. אחרי דורש המשפט נטפל עורך הדין עטוועס אל הזקן הזה, ויביאהו במבוכה גדולה ויציל מפיו דבר, כי את חכמת הניתוח לא למד כהלכתה, ועל שאלות רבות ענה לא אזבור, וכאשר אמר לו עטוועם איך תאפר בזאת וכזאת ע״ד סימני הגויה הנוגעים בהלכות ניתוח, הלא כל גדולי חבמי אייראפא מחליטים ואומרים כי לא כן הוא, ענה הזקן: את היא לי מה יאמרו גדולי חכמי אייראפא, אני רק את אשר תשים ידיעתי בפי זאת אניד (קול צחוק בבית) עורך הדין שעקעלי פנה אל הזקן וישאלהו: הלא אתה ספרת לאיש אחד שמו ליססויער, כי בעל כרחך הגדת את כל הדעות האלה לפני הוקר הדין בטיססא עסלאר נגד האמת, ולכן דוה לבך ועיניך זלגו דמעות בשובך משם לביתך ! — „לא, זאת לא הגדתי, ענה הזקן, הגדתי לו רק כי דוה לבי אשר לא הכרתי את אסתר״ — אחרי הד״ר הארוואטה נגש עוד אחד מן הבודקים הראשונים שבדקו את הגויה הוא הד״ר קיסס, איש אשר לא יד ולא שם לו בחבמת הרפואה, הד״ר הזה מספר להשופטים את אופן בדיקתו וחקירותיו ודרישותיו, איך נוכח לדעת כי הגויה לא גוית אסתר היא וכו׳. עורך הדין עטוועס העירהו כי זה מקרוב נבדקה על ידו גויה אחת אשר צפה במים משך ארבעה חדשים והוא, קיססם, החליט, כי לפני חמש עשרה ימים טבעה, אם כן טעות היתה בידך אולי גם הפעם שגית? לא, לא שגיתי, ענה קיסס בעקשות בענין מדעי אחד הסביר קיסם העני בדעת, איזה סברא רחוקה וזרה מאד, על זה הבירהו עטוועס: הגד נא לי אולי תדע על כל פנים שם חכם אחד מחכמי הניתוח שהא סובר כן. קיסם לא מצא מענה, ועטוועס הוסיף לאטר: אולם אנכי אוכל לקרוא לך בשמות תכמים רבים ושונים שהם אמרים את ההפך — בכל דבריו וסיפוריו נתבלבל הד״ר קיסם ע״י שאלות עורכי הדין המחוכמים שהוביחו בעליל כי גדולים הם בחכמת הרפואה והניתוח מן הרופא הזה. אחדי כן בקש ראש השופטים את הפראפעססאד שייטהויער לשוב עוד הפעם לברד וללבן את השאלות המדעיות שהשתרגו עלו בענין זה והפראכ' נעתר לבקשת ראש השופטי, וידרוש דרשה גדולה ורחבה כיד חכמתו הטובה עליו, וישים לאל את דברי דלי דעה הרופאים הקטנים הארוואטה טרייטלער וקיסס, אשר לא ידעו בין ימיט לשמאלם, ויחזק באותות ובמופתים את כל דעותיו אשר הבאבו למעלה. זה היה סדר היום אשר בו עמדו חמומחים על הפרק.— ביום המשפט למחרתו עוד הרופאים יצאו ובאו לפני השופטים ואיש איש הגיד את דעתו על אדות כל הדברים אשר ענינם ופתרונם נתבנו רק לחכמת הרפואה לבדה כחגבים לעומת בני הענק כן נראו בגיא החזיון ההוא, הרופאים הארוואטה טרייטלער וקיסס, נגד אבירי המדע שייטהויער ובעלקי. גדולי המדע ערכו צבא אותות ומופתים, וכל הכבודה אשר לרגל חקירתם היתה בהעלילה הבזויה לגלות את שוליה ולשימה לתהו, ואלה האפרוחיט טרייטלער וקיסם יצאו המערכה על משענת קנה רצוץ, בדי כזב ואותות אשר אין להם שתר, אף לא היה לאל ידם לכסות את ערות הבערות, שנשקפה כשקוץ משומם מתוך כל דבריהם עד כי האיש עטוועם, אשר לא חלק לו בחכמת הרפואה, נצם בכח החכמה הזאת, כסילי אדם כאלה דרכו עז בנפשם להתיצב נגד חכם נערץ כשייטהויער, איש אשר כבר עברו תחת ידיו ארבעים אלף גויות, מאז שכין המנתח בידו, והם הודו בפיהם כי כארבעים גויות ולא יותר היו בידם מאז למדו את ידיהם במלאכת המנתחים הארי שבחבורת חכמי תורת חיים (פיזיא- לאגיע) הח׳ ווירכאוו, כשמעו את דברי החכמים וריבם בנירע- דיאאז, שם לבו לחקר הדברים, והודיע במכ״ע כי הוא רואה את דברי שייטהויער טובים ונכונים. אולם מה להרופאים קיסם וטרייטלער והארוואטה ולדברי ווירכאוו? הן בפיהם הגידו בשפה ברורה, כי לא מפי חכמי אייראפא הם חיים, רק אל בינתם ישענו, וכן עדו על תקפם, וכדברי המימינים כן דברי המשמאילים נכתבו בספר הזכרון. ויהי אחר הדברים האלה, וראש השופטים הודיע כי בא קץ מחקרי הרופאים, ועתה יסעו השופטים לעיר טיססא עסלאר, להתבונן שם אל מקום המקרה ואל מצב בית הכנסת ומראהו, ואל כל אשר מסביב לו ויקם עורך הדין פרידמאן ויבקש את השופטים, להוליך טיססא עסלארה גם את האיש יוסף שארף, למען בחון אותו שם היתכנו דבריו או לא, ויען הראש: „אנכי לא אוכל להחליט דבר זה, רק בקהל שופטים נמתיק סוד עליו ונחליט לקרב או לרחק, על פי רוב דעות יקום דבר״. השופטים טרם נסעו לטיססא עסלאר, וטרם המתיקו סוד על אדות הדבר אשר בקש פרידמאן, נאספו עוד הפעם ביום המשפט העשרים ושנים, והראש קרא בקהל עם את דברי ספר הזכדון, בו כתבו הפקידים מפי עבדי הרפסודות מאטהעיי וצעפקאני את הדברים אשר הגידו לפניהם לאסר: כל אשר כתב חוקר הדין „בארי׳ בשמנו, מלבו בדה ולא רותנו, ואנחנו נאלצנו להעיד כדבריו, יען כי יסרנו בשוטים ובעקרבים ויעננו במכאובים קשים. כאלה וכאלה הודו שני העבדים מאטהעיי, וצעפקאני לפני הפקידים באזני אנשים רבים, והאנשים עפדו היום לפני השופטים ויאשרו ויקיימו את כל הדברים הכתובים בספר הזכרון ווגישו את סאטהעיי ואת צעפקאני לעטוד בפניהם, צעפקאני לא יכול להעיז פניו ויודה גם הפעם כי אמת נכון הדבר, הכחיש באזני הפקידים האלה את דבריו שהעיד באזני בארי, אך מאטהעיי כמד במרדו בתחלה, ואולם כאשר התיצב נגדו אחד העדים באסניטץ, אשר לשונו תמהר לדבר רוטהענית היא שפת מאטהעיי, אז נבוך גם מאטהעיי ולא מצא מענה, ואחרי כן עברו לפני השופטים עוד עדים שונים, ויספרו דבר דבור על אפניו את כל אשר שמעו מפי מאטהעיי וצעפקאני, על אדות אשר ענה אותם חוקר הדין בארי, לבעבור יעידו כחפצו כי היהודים קשרו את הגויה בעבותים אל הדוברות, ובאמת לא הוו דברים כאלה מעולם. השופטים כלו לחקור את העדים האלה ויצאו מבית המשפט ויבואו אל אהל מועדם להמתיק סוד, אם נכון הדבר לפניהם להוליך את האיש שארף טיססא עסלארה או לא, ויחליטו להוליכו שמה ולבחנו במקום המקרה ככל אשר שאל מאתם עורך הדין פרידמאן. ויהי ביום השבעה עשר לחדש הזה עזבו דורש המשפט ועורכי הדין וסופרי מכה״ע את העיר נירעדיאאז לבוא טיססא עסלארה, ולפניהם נסע בעגלה הנער מאריץ בחברת הענטער המשגיח עליו וגם איש צבא רכב, יאחריהם בא גם יוסף שארף, אבי הנער, טיססא עסלארה, ויקהלו כל הפקידים והשופטים ורבים מיושבי העיר לפני בית הכנסת בטיססא עסלאר, והנער מאריטץ והענטער מנהלו עמדו רחוק, וששה שוטרים מזוינים סבבו בתוך המחנה להחזיק את הסדרים ואת המנוחה השופטים הלכו להתבונן לבית מעון שארף ולבנין בית הכנסת, הבית אשר בו גר השמש יוסף שארף כארבע מעטער בינו ובין בית הכנסת. בית הכנסת עומד במקום פנוי וריק מכל בנין, מעבר מזה אם הדרך ומזה שביל קטן, החלונות נשקפים על פני הרחוב ושפלים הם מאד, עד כי כל העומד מחוץ ראה יראה את כל אשר יעשה בבית מראה שני הבנינים, מעון שארף ובית הכנסת, בעת הזאת הוא נורא מאד, גדולה הריסותם והפרוץ מרובה על העומד, בל לוחות הזכוכית בבית הכנסת מנופצים לרסיסים, העמודים והספסלים שבורים וצבורים בגל גדול אחד, גם הדלתות נתקו מעל ציריהן, כותלי הבית חתומים בחתימות רבות ושונות אשר התמו שם את שמותם כל התיירים אשר נפשם חשקה להסתופף בארבע אמות אלה העתידות למלא פרק גדול בדברי ימי היהודים, אולם עוד רע ונורא מזה מצב בית מעון שארף החרב ממסד ועד הטפחות, יוסף שארף עלה על חרבת ביתו וישא קולו ויבך בכי רב החלונות והדלתות נופצו לרסיסים ומכל כלי הבית לא נשאר שריד מעיר נירעדיאאז הביאו השופטים את דלת בית הכנסת אשר נגנזה שם בין החפצים הדרושים לחקר דין, ויצוו השופטים לקבוע את הדלת במקומה ויקבעוה, ויהי בשעה האחת עשרה באו עורבי הדין, והשוטרים המזוינים עברו בין המון האכרים הנצבים מסביב, וישימו השוטרים רוח בין הדבקים, מקום לעבור בו יוסף שארף אל מעונו, כי כן צוו אותו הטופטים לערוך ולסדר את כל כלי הבית, כאשר היו ערוכים ונצבים ביום 1 אפריל הוא יום המקרה, בביאה על יד בית יוסף שארף בשמאל יש דלתות לבוא בעדן אל בית הכנסת, בימין שני חלונות נשקפים על פני גן קטן הגדור בגדר המבדיל בין הבית הזה ובין הבית אשר לימינו, יוסף שארף הביא אל האיתון שני ספסלים העמיד על מקומו את השלתן שנשבר אף הקים את התנור על כנו ויאמר: „הכל נכון וקיים כאשר היה ביום המקרה״׳ גם הובאה שמה קדירה של חרס ושתי קערות של חרם, בין כה וכה באו גם עורכי הדין, ובאיתון במבוא בית הכנסת, הוא מקום השחיטה לפי דברי מאריץ. גדלו שמונה פסיעות בארך וחמש ברוחב שם התנגשו ויעמדו צפופים לערך חמשים איש, וראש השופטים צוה את כל הקהל לעזוב את המקום ההוא, ורק הפקידים וסופרי מכה״ע לבדם ישארו, ויהי כן. ויגש הראש אל מאריץ וישאלהו: העמדת בקומה זקופה או כפופה או כרעת על ברכיך בהציצך בעד חור המנעול? — „את ראשי השפלתי מעט למען אראה את כל המראה״ השיב מאריץ. אחרי הדברים האלה הובא מאריץ אל החדר והראש הודיע כי ברגע זה תתחיל החקירה והדרישה חמקומית וגם ליוסף שארף נתן הראש רשות לעמוד באיתון, אם ישקוט ולא ידבר דבר אל בנו, וישאל הראש את כאריץ : ההיה כזה סדר כלי הבית ביום המקרה ז —„דומה לזה׳ ענה הנער בעת ההיא אשר השאלות והתשובות החלו להתגלגל מפה אל פה בלו עיני כל הנאספים בצפיתם לחכם המדידה אינזעניער) אשר נועד לבוא ולעזור בחקירה ודרישה, אך המודד לא בא, ויהי הדבר לפלא. אז יצאו כל הנאספים אל החצר., החותם הוסר סעל חור המנעול, וחרש ברזל הובא שמה לתקן את הבריח אשר אצל המנעול, ויהי בראות מאריץ את הדלת קבעה וסובבת על ציריה כבתחלה, ויאמר: חדלת שקעה ממשא הכותל הלא לפי מצבה כעת לא אוכל להציץ בעד חור המנעול גם אם על ברכי אכרע, כן דבר מאריץ. אך השופטים בחנו את הדלת והתבוננו היטב אל מקום מכונה ויראו כי נכונה היא כבתחלה ויבואו אחרי כן אל האיתון, ומאריץ רמז לשנות את ערך סדר כלי הבית זעיר שם זעיר שם לפי הטוב בעיניו, ויבקש עודך הדין פרידמאן את הראש לשאול את מאריץ, אי זה הסקום בו שכבה הנערה ומי אחזה וכו׳, והראש החל את שאלותיו: איה שכבה הנערה ?" — זמאריץ הטה במטהו קו על רצפת הבית בין השלחן ובין הדלת, לאמר: פה שכבה הנערה. ועל שאר השאלות אשר ערך לפניו ראש השופטים או דורש המשפט גמגם בלשונו והשיב תשובות כמסתפק בדבר, ואחרי כן התאושש יענה בחפזון נטרץ את המאמר הנודע מפזמונו שלמד על פה : הנערה שכבה בראשה אצל הדלת ורגליה אצל השלחן, והשוחט שלמה שווארץ נצב מראשותיה, ופרידמאן שאל את הנער : „מעבר מזה או מזה עמד שלמה שווארץ ?״ — „לא אזכור זאת? ענה מאריץ— „בני אל תבהל ברוחך, הרגע וענה לי איה עמד השווזט״— כן וכן, אני ראיתי זאת הלא בידו הימנית הוליך והביא את סכינו, אין זאת כי אם מימין עמד, והעני וואללנער החזיק בראש הנערה״ — איה החזיק בראשה מפנים או מאחור ? שאל דורש המשפט את הנער — „על מצחה הכביד את יד ולרגליה עמדו שני השוחטים, האחד הטארצאלי והשני חטעגלאסי״ מאיזה צד עמד השוחט הטארצאלי? — לא אזכור זאת, „הם החזיקו ברגלי הנערה״— ומי החזיק בידיה?— „לא אזכור זאת״ ענה הנער, אך כאשר הוסיף עורך הדין וישאלו עוד הפעם את השאלה הזאת ענה לאמר: „השוחט הטארצאלי החזיק בידיה — האם בעת ההיא לא התנודרה הנערה ולא הניעה יד? הוסיף דורש המשפט לשאול את הנער — לא, ענה מאריץ, הלא האחד החזיק בידיה והשני ברגליה״— לשמע המענה הזה לא יכול יוסף שארף להתאפק ויקרא בקול רם: בני, אנכי דמיתי כי כבר חכמת ולא תשוב לכסלה. וראש השופטים העיד ביוסף שארף לחשות ולבלי דבר דבר, כאשר קיים עליו בתחלה, אחרי כן הובא אל הבית מצע סוס ויגוללוהו ויעשוהו כתבנית אסתר ויניחוהו על הרצפה במקום אשר הורה מאריץ. ודורש המשפט הוסיף לשאול את הנער לאמר: „האם לא יכלה הנערה לצעוק ?״ „לא׳ ענה מאריץ, הם תקעו לתוך פיה חתיכת „בד או צמר״ — „האם לא קשרו את פיה ?״ — לא קשרו רק אטמו את פיה במוך ומאריץ אחרי ענותו זאת הורה את המקום אשר שם עמדו הכלים ואיך ואיה הרימו את הקערה ויקבלו את הדם בבלי. — „באיזה מקום נשחטה הנערה הוסיף דורש המשפט לשאול את הנער ומאביץ הניע את ידו בכת לחקות מעשה השוחטים ויאמר בצואדה נשחטה, והשוחט שווארץ החזיק את הקערה תחת הצואר וכאשר נמלאה שפך את הדם מן הקערה הראשונה לתוך הקדירה ויקח את הקערה השניה למלא אותה דם, וכאשר ראה כי די דם בקדירה הפך את הנערה על פניה ויעמידה על רגליה ופניה אל פתח הבית — „ההיתה הנערה לבושה בגדים בעת ההיא ז שאל דורש המשפט את מאריץ— לא, ענה מאריץ, רק כתנתה היתה על בשרה״ — „ומיהלבישה אחרי כן ?" — „ארבעת האנשים הלבישוה״— איך עשו זאת? ההלבישוה בעת אשר שכבה על הארץ? — „הם העמידוה על רגליה״ — „ההחזיקוה באויר הבית ורגליה למעלה מן הקרקע — „לא, לא, רגליה היו עומדות על הקרקע׳— „האם לא כרעו רגליה בעת עמדה על הקרקע, האם הגויה לא התנודדה אנה ואנה״ — לא, אך בקומה זקופה עמדה!״ ההיה ראשה זקוף או כפוף — „את ראשה הרימה כאחד האדם״ „האם כראשי עתה— „לא, רק כפוף מעט קט אחרי כן ספר מאריץ את סדר ההלבשה, אשר הלביש העני וואללנער ושווארץ את הנערה, ומדי עשותם מלאכתם זאת יצאו ארבעה אנשים מבית הכנסת ונגשו אליהם לעזור להם בעבודתם. עורך הדין פרידמאן החל לערוך את שאלותיו לפני הנער: האם לא חשבה הגויה לנפול בעת אשר עמדה על רגליה נשענת על ידי היהודים?— „לא, ענה מאריץ, היא לא חשבה לנפול, כי היהודים החזיקוה ולא הרפוה׳ — „ההיה צוארה קשור בעת אשר העמידוה על רגליה — „לא היה עוד קשור, רק בעת עמדה על רגליה קשרוהו״ — „הראית דם שוהת ויורד״ שאל השופט פעהער את הנער — ומאריץ אחרי אשר התבונן רגעי מספר ענה: כן ראית י״ — וישאלהו עורך הדין היימאן : האם בעת אשר יצאו ארבעת האנשים מבית הכנסת לא בא מגור ללבך״ —„לא׳ ענה הנער—. „היוכל העומד מחוץ לשמוע בעד חור הנעול את המדובר בבית״ שאל ראש השופטים את הנער „אולי השיב הנער „אנבי לא אזכור זאת״ — אחרי כן ספר כי השמש זרחה בעת השחיטה ועל החלונות הנשקפים חוצה לא היו יריעות פרושות למסך, ודורש המשפט שאל את מאריץ: „הלא ראית עקבות דם בעת אשר באת אל הבית אחרי השיטה פלא התבוננתי לזה׳ ענה הנער, ויהי אחרי השאלות והתשובות האלה יצאו כל הקהל מן האיתון ונשארו שם רק שופט אחד ועורך דין אחד ומתי מספר אנשי שם, הדלת סוגרה על מסגר, ולמאריץ נתן צו להציץ בעד חור חמנעול, והוא לא יכול לעשות זאת בעמדו על רגליו וגאלץ לכרוע על ברביו וגם בכרעו על ברביו לא יכול לחקריב את פניו אל החור עד אשר השח השפיל ראשו מאד, בתחלה חשבו השופטים לנסות את הנער, לצוות אותו להביט בעד החור שעה חסר רבע כאשר הביט אז, אך אי אפשר היה לבקש מאתו את הדבר הזה, כי אחרי הציצו בחור המנעול משך שני רגעים נלאה מאד. בעת הביטו בעד החור הגיד את כל אשר ראה בהחדר בין הדלת והשלחן, וזאת אשר הוכיחה הבחינה: בעת ההגדה הורה הנער את המקום אשר שם עמדה הקדירה, לא כמשער בנפשו אך כיודע ברור, ועתה נתברר הדבר, כי לו עמדה הקדירה במקום אשר הורה עליו אזי מן הנמנע היה לו לראות את קבלת הדם, ולא רק את הקדירה, כי גם את השוחט מן הנמנע חיה לו לראות, אלו עמד השוחט במקום אשר הורה עליו לאמר כי שם עמד, אחרי הנער הציצו ראש השופטים ועורכי הדין בעד חור המנעול, ואחרי כן עשו בחדר את התכונה הזאת, לקחו מצע ויגוללוהו ויעשוהו כתבנית אסתר, ויניחוהו במקום הנשקף בעד חור המנעול, ושמנה אנשים נשארו בחדר ויעשו ככל מעשי היהודים, את השחיטה ואת קבלת הדם וההלבשה לכלליהם ולפרטיהם לפי אשר הגיד הנער ככל החזון הזה ערכו האנשים בלי נגרע דבר כאשר יערכו המשחקים על במות ישחק, והנער מאריץ הכיר את שמונת האנשים, אולם הנסיון הזה הוכיח, כי הנער יכול לראות רק מראה איש זה אוזה, תנועה זאת או אחרת, אולם מן הנמנע ! היה לו לראות את כל האנשים וכל מעשיהם ותנועותיהם יחד כאשר במשך כל הדברים האלה לא בא חכם המדידה שנקרא לבוא, לכן נאלצו השופטים ועורכי הדין למוד בעצמם את אורך ורוחב המקום, ואולם כמובן לא היתה מדידתם נכונה ומדויקת כראוי. אחרי כן עזבו כל הנאספים את בית הכנסת וילכו לראות את שאר המקומות הנזכרים במשפט העלילה, את המקום ששם שמעה האשה פעקעטע — לפי עדותה— קול ענות חלושה ובכי מבית הכנסת, המקום הזה הוא רחוק מבית הכנסת 74 פסיעות, ועוד מקומות כאלה היו למראה עיני הבית-דין, וסדר החקירה והדרישה המקומית תם ונשלם, וישובו השופטים ועמם עורכי הדין והנאשמים לעיר נירעדיאאז והמשפט שב כבתחלה. ביום המשפט העשרים ושלשה נחקר פקיד המדינה, האיש וויוא, ושני שוטרים אשר לפניהם העיד האכר מאטהעיי בפעם הראשונה כי היהודים קשרו את הגויה בעבותים אל הדוברות. השוטר הראשון, ראקא, הגיד כי לא ראה שהפקיד פגע לרעה בהאכר מאטהיי להכותו או לענותו אולם השוטר השני, קאזימיר, העיד לאמר: האכרים מאטעיי וצעפקאניץ נתפשו בעיר טיססא- לעק ושם נחקרו, ודבריהם נכתבו בספר הזכרון. הראשון אשר נחקר, היה האכר צעפקאניץ, אותו קרא הפקיד ווייא, ויצוהו להודות את כל אשר ראה ואשר שמע, ויענה האכר „לא אדע מאומה״. אז שלח ווייא, אותו את השוטר המעיד קאזימיר להביא שבטים, ויצוה הפקיד ווייא להפשיט את צעפקאניץ ערוס, ולהכות בשבטים את הזקן צעפקאניץ על כפות רגליו, והשוטר עשה כמצות אלופו הפקיד, אך השבטים התפוצצו והאכר לא פתח אתפיו. כראות זאת הפקיד ויתקצף וצוה להביא את המכונה ללחוץ את האצבעות, ובכבודו ובעצמו החל ללחוץ אצבעות ידי האכר, ואז ענה צעפקאניץ: לוא ידעתי דבר הלא הגדתי לך, אולם כה אעשה כי לא אדע מאומה. התשובה הזאת לא הרגיעה את רוח הפקיד, ויקח מכונה אחרת המושכת את האצבעות, וגם בנסיון הזה עמד צעפקאניץ, ויעמיק הפקיד תחבולה ויביא אל הבית את האכר מאטהע״, והוא ירעד מפחד, והפקיד אמר לו: ראה אם לא תתן תודה אז אעשה לך כאשר עשיתי לצעפקאניץ, ואז החל מאטהע לספר סיפור ארוך, והפקיד קרא את חופר הדין לבוא שמה לשמוע את דברי מאטהיי ויכתבו את הדברים בספר את הדברים האלה העיד השוטר קאזימיר, והפקיד וויא כחש בכל אלה, הפקיד וזייא כבר נענש זה כמה פעמים בעבור אשר הכה את הכלזאים בבית האסורים, ונכרים דברי אמת כי אמנם עשה את כל התועבות כאשר העיד בו קאזימיר אחרי כן הובאו אל הבית היהודים קליין, פאגעל והערשקא, והם מעידים בפני זויא שנענו והוכחו במכאובים קשים על ידו, והוא ירגז ויקצוף ויכחש בדבריהם, גם השוטרים כולם מלבד השוטר קאזימיר עומדים לומין הפקיד ווייא ומכחשים בסיפור העינויים. אחד השוטרים יוהאן מעיד, כי הנאשם קליין האומר כי הוכה מכות נמרצות ונענה בעינוים קשים, לא הוכה ולא נענה, ואשר הובל ברגליו בדדך רחוקה לא הם השוטרים אשמים רק כן צותה אותם הממשלה. לשמע הדברים האלה קרא קליין בקולו אל השוטר: האם לא תזכור, כי אנאדי הגיד לכם להעבירנו דרך חצרו למען יראו גם עבדיו את היהודים בני הבליעל? השאלה הזאת לא ישרה בעיני ראש השופטים, ויוכיח את קליין שאין להזכיר שם איש אשר לא חלק לו במשפט הזה ולא זה מקומו ביום המחרת נגשו עדים חדשים להעיד על אדות העינוים שענה ווייא השוטר הראשון, ראקא, נתן תודה כי ראה איך הוציא הפקיד ווייא את חרבו מתערה להפיל אימה על קליין. גם ראה כי העבדים הובילו אל הבית כדי מים להשקות את קליין בעל כרחו. כדבר ראקא את דבריו אלה, צעק ווייא: העד הזה לקח שוחד ודבריו כולם תחו ושקר״ עטוועס שאל את ראקא לתאר לו את תבנית המכונה שנשתמש בה וויא בלחצו את האצבעות, וראקי תאר את המכונה, ולפי דבריו היא כמתכונת הכלים האלה הנודעים מימי הבינים. אחד העדים העיד כי מפי אנאדי נפל דבר שהגויה הנמצאה בנהר לא היתה גוית אסתר רק גוית נערה אחת מן הקדשות, ודורש המשפט הציע לקרוא את אנאדי ולחקרו בתוד עד ביום ההוא יצאה שערוריה גדולה לרגלי הבקשה הזאת, כי הצורר אגאדי התנפל בחצר בית המשפט על דורש המשפט סייפערט וירם במקלו, ומהומה גדולה פרצה בבית מסביב, הרעש והשאון עלו למעלה, והצורר אנאדי השתובב משובה נצחת ובקצפו חפץ להתנפל עוד הפעם על דורש המשפט, ורק בעמל גדול עלה ביד אוהבי אנאדי להוציאו מן ההפכה ולהקים את הסערה לדממה. המקרה הזה שם כמרקחה את כל העיר ביום המחרת נחקרו עוד הפעם השוטרים הנ״ל והעידו עוד הפעם את עדותם ע״ד העינוים, והפקיד ווייא כחש בכל דבריהם, אחרי כן נחקרו עדים מרשיעים הדשים מקרוב באו, הם העתירו דברים כי היהודים נסו לקנות לבם בשוחד והם לא אבו לקבל את השוחד, כה העיד שוטר אחד, והמינקת שהיתה בבית השוטר רעצקי העידה כי אדונה לא יסר את הנער מאריץ העדים האלה באו בל״ס במצות הצוררים להגדיל עוד הפעם מבוכה. אחרי חקירות ודרישות כהנה וכהנה הלכו השופטים לאהל מועדם להמתיק סוד, וישובו משם ויודיעו משפט חרוץ, כי אין לקרוא את אנאדי למשפט בתור עד, ואין להשביע את וויוא ואת קאראנציי, אך העד מאטהיי ישבע. כל ההחלטה הזאת היא מתנגדת לכלליה ולפרטיה לדברי עורכי הדין ולבקשותיהם, ויהי כאשר הודיע ראש השופטים את החלטת הבי״ד הוא כלה לדבר ועטוועס ענה ואמר: למראה השערוריה הנוראה אשר כמוה לא נשמע בכל הארצות, כי יעיז איש פרטי להתנפל על פקיד הממשלה המכהן בכהונה נכבדה ונעלה, לחבותו במקל כאחד הריקים, למראה התועבה הזאת אין השופטים ועורכי הדין בטוחים בנפשם, לכן אבקש מאת השופטים לתפוש את הפושע ולענשו קשה, ואם לא יעשו זאת, אז כלנו עורכי הדין נמשוך את ידיג מן המשפט הזה וגלך לנו, על זה ענה ראש השופטים כי לא היעה עוד אליו ידיעה מאושרת ומקוימת מצד הממשלה על אדות השערוריה, לכן בקש את דורש המשפט להודיע את הדבר בישיבה העתידה להיות. ממוצא דבר זה תלוי כעת כל המשפט, השערוריה היתה לשיחה בפי כל ובכליון עינים מחכים כל אלה אשר דבר המשפט נוגע אל לבם, לראות קץ דבר כל מכה״ע שואלים ודורשים בהלכות המשפט הזה מב״ע הגדולים האנגלים והצדפתים מוסיפים והולכים לבקר את ממשלת אונגארן ואת ראש השופטים ואת כל קהל הצוררים אשר בראו את המשפט הזה מתהו אולם מכתבי העתים אשר רוח השנאה מרחפת עליהם הס לא ייעפו ולא ייגעו לטהר את השרץ בק״ טעמים ולהורות פנים במשפט לרעת היהודים. באשכנז לדגל האנטיסעמיטים המאמינים בעלילת הדם עומדת גם השלעזישע צט״ג מלבד מכה״ע של שטעקקער והענריצי, אשר השנאה לישראל אומנתם. על מכ״ע האשבנזים לא נתפלא, אולם מה זר ונפלא הדבר כי גם בארץ אנגליא אחד מכה״ע הגדולים, המכונה Sect)tor, תומך בהבל את עלילת הדם! היאומן כי יסופר בארץ אנגליא מכ״ע גדול היו״ל מדי יום ביומו תומך את עלילת הדם? אמנם כן הוא, אין חקר להסכלות. גם בארצנו סופר פולאני וכחן הוא, מו״ל ט״ע .rzegl. ali העוה את פיו לדון לכף חובה את הנאשמים בנירעדיאאז, ולהחליט כי אמנם צריכים היהודים לדם נוצרים, על מאמר של פלסתר זה השיב בחכמה הח׳ פעלטין מו״ל מ״ע איזראעליטא בעירנו ווארשוי (המשך יבוא ודפח״ה. הצופה לבית ישראל כיתרון האור מן החשך כן יתרון הבינה והמחקר מן הדמיון וההתלהבות, החכם עיניו בראשו לפלס מעגל רזגליו להרים כל אבני נגף ולהסיר את התחתים, והסכל יעבט ארחותיו יעלה שמים ירד תחומות ולא ימצא דרך, אם כן הוא בכל ענין הנתון לבני אדם לענו, שהבינה תתן פרי טוב והדמיון מוליך שולל, על אחת כבה וכה בענינים העומדים ברומו של עולם, בפעלים נשגבים אשר רחמם הרת חדשות ונצורות לגוי ואדם יחד, הכי נכבד הוא בין הענינים רמי הערך האלה, רעיון ישוב א״י הממלא היום את רוב חללו של עולם היהדות את הרעיון הזה לא נוכל לברר וללבן ע״י דמיון והתלהבות, ע״י גל של כליצת וריבי סופרים המחבלים זה לזה בדברי איבה, רק ע״י מחקר ומדע, ע״י ידיעות נכונות וברורות שתהיינה לנו כאספקלריא מאירה להשקיף בה בהשקפה של הגיון על הענין הגדול הזה כבר הגדנו לקוראינו באחד ממאמרינו הקודמים, כי רחש לבנו דבר טוב להפיץ על שאלת ישוב א״י אור חכמה ואמת מן הצד המדיני והעקונומי שבה, והנה במאמרנו זה נחפוץ לקיים אפס קצה הבטתתנו ההיא, ועוד חזון למועד לשוב אל הענין הזה לתהות על קנקנו ולהתבונן עליו מכל עבר ופנה, לעת הזאת נכונן לחקר המסחר בארץ ישראל, באשר המסחר הוא עולה בקנה אחד עם עבודת האדמה, האחד בסים להשני, וזה וה מצטרפין בפעולתם, כי לא כימים הראשונים הימים האלה בימי קדם היה עובד האדמה בודד במועדיו חרש את רישו ויקצר את קצירו, ודבר לא היה לו עם אדם, כי את לחמו נתנה לו אדתו, והבגדים אשר לבש הכינו ידיו מגז כבשיו או מעור בהמתו, אולם לא כן בימים האלה, אשר חיי האדם הולכים ומתעדנים וצרכיו הולכים ומתרבים, היום לא יתכנו חיי מרגוע בהסתפקות במועט והתרפקות על הטבע איש תחת גפנו ואיש החת תאנתו, חיים שכולם שירה וזמרה מנוחה ושקט, כאשר יתארו לנו המשוררים והמליצים את חיי עובד האדמה, התמונות האלה יפות הן, מרהיבות עין ומרנינות לב, אולם לא נבונות הן לדר הזה, העולם הזה שבו אנו חיים הוא שוק גדול למשא ולמתן, בו שוררת תנועה תמידית בו לא ירונן ולא ירועע חדלו זמירות האכרים והרועים, ותחתיהן סאון סואן ברעש ע״י מכונות הקיטור הסובבות על שבילי ברזל בכל קצוי ארץ והנותנות בים דרך ובמים עזים נתיבה, ומקפלות את כל כדור הארץ תחת רגלי האדם השליט בהטבע. לרגלי כל השינוים הנמרצים שנשתה סדר העולם בימי המאה הנוכחית פשטה גם עבודת האדמה את צורתה הקדומה, שכולה שבת ומנודה ובדידות והתבא אל הכלים ולבשה צורה חדשה הנושאת בד בבד עם המסחר, על כן הננו רואים, כי במקום אשר המסחר עולה כפורחת שם תבוב גם עבודת האדמה, ובמקום אשר המסחר בשפל ישב שם גם עבודת האדמה תנוח בסתר המדריגה, בכבדות תתנהג, ותציא לבעליה רק לחם צר ומים לחץ. עובד האדמה במקומות אשר שם כל העולם לפניו כמישור ע״י מסילת הברזל, ע״י משא ומתן מסודר בהלכה, וע״י כל התקנות הטובות הכלזלות בגדר ישובו של עולם, האבר הזה עולה ממדרינת עושה ואוכל מה שיש לו, למדריגת איש רב פעלים וחבר מועיל בחברה האנושית, אוכל ומאכיל, מוכר ולוקח הכל מחזרים על גרנותיו ומתבשמין מכנו, והוא מזדרז בעבודתו ורוכש רכוש מפרי כפיו, ועשרו ורכושו מרחיבים את דעתו ומביאים אותו לדרכי חיים הנאים לו ונאים לעולם למותר נחשוב להביא אותות ומופתים על אמתת הדבר הזה, על ההבדל הרב בין עבודת האדמה במקום שהיא משמשת יחד עם המסחר, ובין עבודת האדמה במקום שהיא מוטלת כאבן שאין לה הופכין, די אם נעיר את לב הקוראים להביט אל מצב הפארמערס האמעריקאנים ואל מצב רוב האכרים בכפרי רוסיא הפנימית מקומות שאין שם מסלת הברזל האדמה בעצם טובה היא ברוסיא יותר מאשר היא באמעריקא בכ״ז הפארמערס האמעריקאנים דשנים ורעננים, חיים בעושר ובכבוד, לובשים בגדי פשתן המגוהצין ואוכלים ושותים כסעודת שלמה בשעתו, ורוב האברים הנפוצים על פני רוסיא שקועים בעוני ובדלות, אוכלים מאכל גרוע ולובשים בלואי סחבות. ומדוע כן הוא? יען כי האמעריקאנים נתנו לעבודת האדמה את הכח החיוני של המסחר הקיפוה בחבילי חבילות של המצאות תדשות עשוה כקופת הרוכלין והעלוה במעלת השלימות ובתכלית ההכשר והתיקון עד שהיתה עבודת האדמה האמעריקאנית לתל תלפיות לכל ארצות תבל, וגם אנחנו פה בארץ פוריה אשר תלמיה ירעפון דשן, הננו נזקקים לפעמים להאמעריקאנים ואוכלים גלוסקאות מן החטים אשר צמחו על גדות המיסיסיפי וכל זה מפני שהשכילה אמעריקא לחבר את עבודת האדמה עם המסחר! ההצעה הזאת שהצענו לפניכם קוראים נכבדים בהלכות עבודת האדמה, היא תפקח את עיניכם להתבונן על ענין ישוב א״י טנקודה חדשה שלא התבוננו ממנה כל אלה ששאלו ודרשו עד היום בשאלה זו רק אחד דגול מרבבה השר לאהרענם אליפהאנט, נגע בזה נגיעה קלה בספרו הנודע „ארץ הגלעד״, ואחריו הפראפעסאר המפואר וואמבערי בפעסט אשר בדרשו בעניני תוגרמא האזיאטית הידועים לו כשבילי דפעסט הטיף דברים גם על היהודים הרומענים ההולסים אורחות לארץ ישראל להאחז בה ולעבוד את אדמתה. עלהדבר הזה שוש ישיש הפראפעסאר הנכבד, בכל זאת למען האמת המריצהו לבו לאמר, כי אם לא תצאנה לפועל בא״י כל החדשות והנצורות אשר אליהן תערוג נפש חכמי איראפא הובבי הארץ ההיא, החפצים לראות בקרבה מסלת ברזל ותעלות ומפלות סלולות, ועל כל אלח ממשלה טובה אשר בצלה יחסיון לבטח חוסי שבטה,. בטרם יהיו כל השינויים האלה בארץ ישראל לא יוכלו היהודים הרומענים לעשות שם חיל ולחיות חיי שלוה וכבוד. האומנם כי נקל להם למצוא חית ידם כאשר ימצאו גם אכרי המקומות ההם, הנקראים בשם פעללאהים, אולם כהפעל- לאהים כן הם ישתקעו בבערות אזיאטית, ובעצלות ובשפלות הרוח ובטמטום הלב וירדו ממדריגתם וימוכו וישחו אלה דברי וואמבערי, אשר עם כל אמתתם בעיון אין הם עולים יפה ואינם עומדים נגד הבקרת אם נבחנם, לא במדרש כי אם במעשה. הבה נשאל אפוא אי זו הדרך יבורו להם היהודים הרומענים אם לשבת על מקומם תחת נטל חוקי עמל ורשע הרובצים עליהם משא לעיפה והנותנים אותם כעפר לדוש, יחד נפשם ומאדם, רבושם וקנינם— או ללבת לארץ אבותיהם אשר שם יש להם תקוה לראות חיים בכבוד ושם יפעם בלבם בבל עזוזו ותקפו הרעיון הנעלה, כי בארץ אבותיהם הקדושה להם הם יושבים וכי יש להם אחרית ותקוה בארץ ההיא, והרעיון הנעלה הזה לבדו הוא המרומם והסעלה אותם מן הפעללאהים השפלים : הרעיון הזה יוכל לפעול גדולות ונצורות, אמנם הרעיון לבדו איננו די לסמוך עליו, אבל דיו להבדיל בין היהודים והפעללאהים הרחוקים זמ״ז כרחוק סזרח סמערב! לא ראי היהודים כראי הערביים הפעל- לאהים היהודים גם אם יעסקו בעבודת האדמה, רוח המסחר בכל זאת יפעמם, אשר לא כן הפעללאהים המסתפקים בקב חרובין ואינם עמלים יותר רק בכדי למלא את צרכי הקיבה וכל זאת לא יתכן בבני ישראל שצרכיהם מרובים ושאהבת המסתר מקננת בלבם. אל יהי הדבר הזה קל בעינינו, ארץ ישראל היא מסוגלת מאד מאד למסחר — מצבה הניאוגראפי מכשיר אותה להתנשא למרום מדריגת ארץ מסחר, ומה טוב ומה נעים אם ישתדלו שם נגידי אחב"י לתקוע להם יתד במקום נאמן בסחר הארץ ורבולתה, ועמדו בזה לימין אחינו עובדי האדמה, והיה להם יסוד איתן וחזק בארץ אבותינו, ורק אז כאשר המסתר ועבודת האדמה יתלכדו ולא יתפרדו, יעלו סעלה מעלה וערך פעולתם ירום ויגבה מאד, משפט מעוקל הוציאו רבים מן המרגלים באמרם, כי המסחר בא״י ידום כאבן: למען הוכיח עד כמה כוזבת היא הדעה הזאת, נערוך בזה לפני הקוראים ציור נאמן אשר בו יראו כבמחזה את תוכן המסחר בעיר החוף „בארות׳ הגדולה בערי המסחר אשר בארץ כנען. בענין הזה סמכנו על סגן הציר לממשל אנגליא ה׳ דיקסאן היושב בבארות, הוא ערך לפני ממשלתו דין ותשבון מן מסחר ארץ סוריא בשנת 1879 הן אמנם במשך אויבע שנים האחרונות בל״ס עלה שם המסחר ביתר שאת, אבל כל כך לא נגדקדק, והידיעות הדרושות לחפצנו ע״ד הליכות המסחר ומהותו ועתידותיו בארץ ההיא, את הידיעות האלה נמצא בהציור הערוך לפנינו המלא כרמון ענינים נכבדים לחובבי ארצנו המתחקים עליה בדרך מדע ומחקר המסחר בבארות — יאמר סגן הציר האנגלי ה׳ דיקסאן — הוא עולה עליה תמידית משנה אל שנה, וגם בשנת 1879 עלה למעלה מן המדריגה שעליה עמד בשנת 1878 המופת הנאמן ע"ז. הלא היא תרומת הלשכה (צאלל-איינקינפטע) שהכנסותיה רבו בשנה הזאת מאשר היו בשנה הקודמת, הן אמנם ההכנסות היו בפעם הזאת מרובות מן הפירות והסחורות וכו׳״ שהובאו מחו״ל לבארות, כי בשנת ז18 היתה גדולה ההכנסה מחו״ל לארץ מן ההוצאה מארץ לחו״ל, בב״ז הלא התרבות הכנסות תרומת הלשכה תעיד כי המסחר מוסיף והולך כלל גדול הוא בהלכות הכלכלה המדינית, שכל ארץ המרבה להוציא (עקספארט) פירותיה וסחורותיה, מצבה טוב וכל המרבה להכנים מצבה גרוע, והארץ שבה איתקש ביאה ליציאה, ר״ל שכפולטה כך בולעה לא פחות ולא יותר, מצבה מבוצע לא טוב ולא רע. והנה אם באמת המדה הזאת נמוד ערך סוריא ומסחרה, אז ראה גראה כי בה שוה המשקל בין ההכנסה להוצאה, אות הוא, כי מצב הארץ והמסחר לא בשפל המדריגה הם, וברבות חריצות כפים תעלה ההוצאה על החכנסה, ועתידה א״י שתוציא גלוסקאות וכלי מילת ולשלוח לחמה על פני המים. רק בשנת 1679 נפתה הוצאת תבואת האדמה מחמת מכת מדינה, כי רוב תבואת סוריא נשדפה או אכלה חגב וגם זרעוני גינה נשדפו, ומגפת הבהמות דלדלה את כל עובדי האדמה, לכן ירדה הוצאת תבואת הארץ עשר מעלות אחורנית, ומתוך שלקו עובדי האדמה בממונם, הנה גם הסוחרים לא ראו סימן ברכה כסוחרים הגדלים כן גם החנונים המוכרים קימעא קימעא — בכ״ז המסחר לא שבת, ובמשך השנה הובאו מאנגליא סחורות צמר ופשתים וגלומי בד במחיר 71,120 ליטרא שטערלינג, רוב הסחורות האלה באות ממאנשעסטער אשר באנגליא, ובסוף השנה נסו הסותרים להביא שמה מטוה צמר שלא נגמרה מלאכתו ולתת אותו על יד פועלים בארץ ישראל ובסוריא, ונפקא מינה למקח וממר, למען יוכלו למכור את הסורות בזול, ובאמת הורה הנסיון, כי רבים פועלים עשו חיל בהכנת הסחורות, ונקל לשער מזה, כי אם יתעוררו עשירי הארץ ליסד שם בתי מלאכה כבתי המלאכה אשר במאנשעסטער, אז תוכל א״י לנעול את הפרגד בפני הסתורות הבאות ולא תצטרך להוציא את כספה לחז״ל. במשך השנה ההיא הובא מאנגליא ברזל במחיר 388.,20 ל״ש, וגם שאר הסחורות בולל זריז ונשכר, ויפה כחו שם מכח כל שאר העמים המתחרים אף הם לכונן מסחרם בארץ ההיא, הצרפתים והאיטאלקים והאנגלים מנצחים זל״ז בקאנקוררענציע ויד האחרונים על העליונה, ורק האמעריקאנים לא נדחו מפניהם והם המביאים נפט לסוריא, אף כי קרוב משם הדרך לקאווקאז, לוא השתדלו סוחרי קאווקאז להביא שמה את הנפט אזי הצליחו על נקלה להרחיק משם את האמעריקאנים. בכל מקצוע ובכל פנה נראה כי מסחר הארץ עודנו כתינוק בעריסתו, וסקום הוא לסוחרים משכילים להחזיק שם מעמד ולנהל את המסתר בטוב טעם ודעת, כעין שהוא בהכנסת הסתורות מחו״ל כן הוא בההוצאה, ארץ ישראל נמשלה לצבי לומר לך מה צבי אין עורו מחזיק בשרו אף א״י אונה מחזקת פירותיה סוריא מוציאה חטים לחו״ל, ובשנת 1879 עלתה ההתצאה הזאת עד 200,000 ל״ש וכן גם המשי שהוציאה לצדפת עולה למספר רב ועזצום, ואולם גם ההוצאה מלאה תהו ולא סדרים, רבה מאד תבואת הארץ אשר תרקב בגרנות בעליה, כי אין האתד יודע מה נמצא בגרן חבידו, ואין פוסקין ׳על שער שבשוק, ואינם יודעים לכוון את השעה לשלוח לחו״ל בשעת הצורך. בכ״ז למרות כל החלקלקות והמכשולים האלה עלתה תרומת הלשכה למספר 193042 ל״ש מן הסחורות ותבואת הארץ שיצאו, וסך הכולל מן ההכנסה וההוצאה 281420 ל״ש סגן הציר אשר חשבונו היה לנו לעינים, הוא כתב לזכרון גם את פעולות הממשלה במשך שנת 1879 אשר פעלה שם לתקן את הדרכים ולשובב נתיבות. העיר בארות היא עיר החוף אשר שמה מביאים עובדי האדמה את פירותיהם, אבל מה רע ומר להם טרם יבואו בשלום אל מחוז חפצם זה, משך שבועות רבים הם מתגלגלים גלגול מחילות, לכן התעוררה הממשלה אף סללה מסלה רחבה וישרה לדמשק ולטריפולי ולצידון דרך הלבנון, אף בצעה את מלאכתה זאת, גם היה בלבה לתקן את החוף בבארות להיות טוב ונכון להאניות לעמוד שם, אך כאשר עזב השר מידהאט פחה את פקודתו לשר אחר, נשתקע הדבר הזה וההצעה ירדה לטמיון. כללו של דבר, מן הדין והחשבון שמסר הציר האנגלי ה׳ דיקסאן לממשלתו, אנו למדים: א) כי ארץ ישראל וסוריא הן מרכזות טובים למסחר ולמרכולת ב) כי ההוצאה שהארץ מוציאה לחו״ל שוה אל ההכנסה שהיא כונסת מחו״ל לקרבה, ואם ישתדלו הסוחרים יהיה שבח כנגד הוצאה ג) שהארץ מכניסה סחורות אשר נקל הוא להכינם בארץ אם יתעוררו סוחרים ליסד בתי מלאכה, ד) שנקל הוא להגדיל ולהאדיר את עבודת האדמה ולהרבות את הוצאת תבוא הארץ חוצה, אם יהיה סדר למשא ומתן והדרכים יתוקנו, והמסחר ועבודת האדמה יהיו תואמים להבנות זה ע״י זה, ולהקים יחד את המחיה והכלכלה המדינית על עמודים חזקים אשר לא ימוטו. *) פעה״ק ירושלים ת״ו, כ"ג סיון תרמ״ג כבוד הרב החכם המפואר מוהרחז״ס נ״י טו״ל מ״ע הצפירה במקרה בא למראה עינינו מכ״ע הצפירה 20 שנה זו וראינו במאמר הצופה לבית ישראל המדבר אודות גולי רוסיא ושם מע״כ עומד וצווח הרבנים אין בציון כו׳, ומדוע ישמרו הם מחסום לפיהם כו׳ כו׳ ומדוע לא ערכו רבני ירושלים מכתב גלוי אל כל בני הגולה לעוררם להחיש עזר להאומללים אשר המסיתים פרשו עליהם את רשתם? אם מלוא הרועים מירושלים יוריעו תרועה להצלת נפשות, אזי קולם ישמע בין כל עדת שלומו אמוני ישראל, ורבים יחרדו חרדה גדולה ויתעוררו וינועו ויעשו מעשה צדקה לטובת האומללים ולקיום הדת וכו' ומה יאמר מע״כ, אחרי הודעו, כי לא שמרנו מחסום לפינו, ומכתבים רבים פתוחים וגלויים יצאו מאתנו אל כל בני הגולה, בדברים חוצבים להבות אט קנאת ה׳ ודתו המחוללת על ידי איטום אזני עשירי עמנו וחברותיהם משמוע בקול אחיהם המפרפרים בים צרה ותוכחה ונאצה על אדמת הקדש, וכל דברי תחנונינו וצעקתנו ובקשתנו היו כקול קורא במדבר בערבה ומבלעדי נשיאי אה״ק באמשטרדם, ורבני אשכנז, מיינץ ווירצבורג, דירקהיים. אשר עזרו בעזר מסויים, ובכסף תמיכתם הוצאנו נפשות רבות מרשת המיסיאן והחזרנום למדינתם, מלבד סכום רב שהוצאנו מכסף עניים יתר רב על הנכנס לידינו ואשר לבבנו מאד דוי על אשר הוכרחנו לנגוע בסוכן לעניים הרעבים ללחם, אשר לא כדת, וגם מאת הרב ר׳ צ״ה פלאטא מקעלן, וזעיר שם מאמעריקא וממאנעשעסטער, קבלנו איזה סבום, ומזולתם לא קבלנו כל עזר, ולא חרדו השומעים לא חרדה גדולה ולא חרדה קטנה ולא קמו ולא זעו, לא לטובת האומללים ולא לקיום הדת. ומה נתאונן על העבר, חלא עוד הנגע בקירות הקריה עוד לא נרפא, ומספחת המיססיאן פשתה בין פליטי רוסיא, ורומעניא אשר דבקו בה בעבודת עבודה, ולדאבון לבבנו עוד מצודתם פרושה, וכשאול לא ידעו שבעה להרחיב כשאול נפשם „לשום בסד רגלי הולכי ארחת, ארחות עקלקלות, ועוד היום חוב נטוי על ראשי בני ישראל להטות לבבם אל מכון הר ציון ואל מקראיה, תדשים וגם ישנים, ועת לחננה!״. דברי הדו״ש אחיגו בכל מקום שהם, נאום רפאל מאיר חכם באשי שמואל סלאנט מקום התותם הכולל דקיק אשכנזים מקום החותם דק״ק ספרדים מודעה בעזחי״ת יצא לאור מבית דפוסי, ספר אבן ישראל, להרב הגאון מוחר״. ישראל ליפקין זצללח״וה, המפורסם בכל קצויארץ בשם ר׳ ישראל סאלאנטער כולל רובי דרשותיו הנעימים, ביראת ה׳ מוסר השכל, ומדות טובות. גם איזה הדושי תורח בש״ס ופוסקים, כל אשר נמצא ממנו בכתובים, ואשר סמך ידו על תלמידו הרב חגאון מוחר״ר שניאור זלמן נ״י אבדק״ק גאלדינגען, לחדפיסם, כפי מכתב י״ק הנדפס בראש הספר — ונלוח לו קונטרס אבן בוחן מחרב הגאון מחרש״ז הנ״ל, איזה דרושים ושו״ת, אשר נתן לחדפסה למבחן, מספרו אשר אתו בכתובים. יצחק גאלדמאן מדפיס בווארשא . oniiaR Bnpa, Mעpaocan 16. . Boliman Warszaa Muranowska 16. הודעה ע״ד האתרונים נכונים אנחנו לקבל קאמיסיאן מכל החפץ להשיג ע״י אתרוגים מכל הסארטין קאראפירער, נענווער, מאראקער, קארזיקאנער, אתרוני א״י עם פיטמות ובלא  None פיטמות. וגם לולבים והדסים ירוקים ולחים כפי מחירם בטרייעסט ובתוספת קאמיסיאן מעוטה. וכפי אשר הודענו בשנים הקודמות, וגם אשתקד אשר מחיר האתרוגים הי׳ ביו ייקר, לא העלינו במתיר הקאמיסיאן, והננו נכונים לשלוח סחורה טובה לכל דורש גם ע״י נאבנאהםע בשלחו אלינו אויפגאבע, וביד כל אדם להריץ אלינו מכתבו, אל כל מקום אשר יחפוץ, וכפי האדרעסין דלמטה, ונקוה להפיק רצון מכל הדורשים לעשות מסחר עמנו. האחים אחרן ואברהם בירגער במינסק Apoay Bprcpy B. Mna אדרעס למינסק Abram Burger in Triest Oestrich. אדרעסע לטריעסט אל קוראי חלבנון התבשרוגא בזה כי שבתי לביתי לשלום, ברצות ה׳ אוציא לאור בקרוב ספר ספורי מסעי באה״ק להאיר אור חדש על ש אלת ישוב ארץ ישראל, ומחדש אקטאבער הבא אשוב להוציא לאור את הן דלבנון שנית בעברית וזארגאנית, כמלפנים. אכ-. ואחל הבזה את הקוראים והסוכנים אשר עוד חייבים לי כסף משנה העברה כי ימהרו לשלוח את המגיע לי מהם למען אוכל לשוב לפעלי ולעבודתי מאינץ, י״ד תמוז תרמ״נ יחיאל בריל MI. BriI, Lintere Rlachsmarkt str. Mainz )eutschlad( אדרעססא אלי יצאה לאור מהדורא חמישאה של ס׳ מוו ירה הלשון על דקדוק לה״ק עם חלק חמעשי בתקונים ובהוספות על הראשונות, המחיר לאחדים עם פארטע 1,10 רו״כ ולקונה בסך חהגון ראבאט כנהוג. yקe . T epe אדרעסע ropoapy M. Cooponcoy, B r. tap א אין לך מקום הבריאות לחולה ומבקשי מנוחה כעיר ניצצא במדינת צרפת גן אייראפא, ויסדתי בית נאטמן להאורחים כפי האדרעססע שלמטה, הידיעות מענינו הבריאות של (לונגענליידען או בלוטשפוקקען) או מן דירות גדולות וחדרים ממקחים שונים, או מסחרים דפה והסביבות, ישיג כל דורש ממני ע״י מכתב עם 3 רובל או 10 פראנק שיל טלחו אלי פראנקירט הכהן הקטן מאחיו פ׳ מושקאט, נודע בווילנא ובסובאלק ובבאוקען ובתים נכבדים ברוסיא אשכנז וצרפת otel Villa Speranz Rue s. Binne 2I. Nice. מורה משכיל היודע שפת עבר על בוריה, וידיו רב לו בתלמוד ובשפות איירופא, ויש בידו תעודות מגדולי חכמי ישראל המעידים על בשרונותיו מבקש לו משרת מורה או להורות לשעות, החפצים בו יפנו לה״ MI. Marschak Warchau, Schmae-Mila str. 25. בית מחסה ליולדות 5 הוא כעת ברחוב סליסקא 34 . הגני להשיב לשואלי דבר ע״י פאסט במהר האפשרי בכל ספראווקעס הדרושים לו הן בסענאט, והן בכל מקומות המשפט דפ״ב, ושכרי מכל ספראווקא רק שני רו״כ, כן ממכירי אשר ידעו אמונתי ותום דרכי הנני לקבל עלי לעמוד לימין צדקם בכל מקומות המשפט פה, ולהביא לידי גוביינא תביעתם מחברות מסילת הברזל פה עבור המחיר אשר נשווה בינינו לפי איכות וכמות הענין, ובעז״ה אפיק בטח חפץ ורצון כל איש Cayy eeoy ntepry ereptprאדרעססא .י on Boececin n Barepiroocii, aeEa N . E. 36 ת. זה כששה ירחים עזבני בעלי יצחק משה פידעלזייד מווארשא, אותותיו גבה הקומה, שנותיו כבן עשרים, שערות ראשו גבות עיניו וזקנו אשר התחיל! ליו במוח, שחורות, עיניו מעט כחות (קורצזיכטיג). אגא אחב״י רב״ר חוסו נא עלי ועל בתי לאה תחי׳. לדבר על לבו במקום שהוא שישוב לביתו ויסלח לו, גם ישיבו לו ! גל ההוצאות אשר הוציא בנסיעתו נאום האשה נעמי פידעלזייד בת ר׳ ראובן יוסף קאהן מווישעגראד (פלאצקער גובערניע) אדרעססע כשמי ע״ד סוחרי האתרוגים אזכיר מסחר האתרוגים ליודעי ומכירו מכבר, ולכל החפצים לבוא עמי בברי המסחר מחדש לקנת בעדם כלמיני אתרוגים ארץ ישראל, קאראפירער, אניווער, ומא- אקער, וכן לולבים וחדסים בעד שכר קאמיל ימיאן קצזב, וכל החפץ בי יפנה אלי כפי האדרעססע דלמטה נפתלי משכיל לאיתן Haro Macnecony BE 6. r. McE. דאקטאר ה גאלדמאז לאנגע שטראססע 53 נ נעחמט אויף קראנקע פאן ל ביז 11 מארגענס, אונד פאן 4 ביז6 נאכמיטאג. היילט שפעציעלל הויט-קראנקייטען . ווענערישע אונד האלז קראנקייטען (לארינגאסקאפישע אונטערזוכונג). שאלות ותשובות לם׳ שמואל זאבארסק קבלנו למכון, לה׳ סאייעוי בפ״פ בשנה העברה התפיל מממר 44 וישיג עד נושר 4, ל׳ האן בגאציציען כן קבלנו לנמן, לה׳ חיים בלונטשין יבקש מהסוכן שלו שלקק מידו, הטמערין משנת 81 נצטרך לחפש לה׳ מ״ת כבר השתדלט על הפאסט דפה ומעתה ישוב צהיות כתקונו בלי עיכוב אדרעססא שלנו Peakopy a. TArA S. ooy Bapaa. S. Souiimski Warszawie. Dzika , 25a pntaseni. איש צעיר בקי בתנ״ך ודקרוק, יודע השפות: עברית, רוסיש פאלניש, אשכנזית ויודע השבונות יבקש להיות מורה לשעות או משמרת בבית אחד הסוחרים. ועל ישרו וחריצות מפעלו יעידו יודעיו אשר בזמן קצר ראו בלמדו אור הה כלה. לדרוש בחנות ה׳ משה וויער נאלעווקי 14 א קאנעלבוים עכטע זיידענע שווייצער מיללער-גאזע פיר מיללער, אויך בזימוואללענעם אונד וואללענעס גלאססע, האנדשוה, פוטטער פיר האנדשוה פאבריקאנטען, עמפפעהלט A.S. Wachholer Warshau Nalki9 בבית מסחר ספרים שלי נמצא למכור ספרי מלים ה׳ שמיד דפום ליופציג הוצאה האחרוגה, רוסיש דויטש, דייטש רוסיש,. פארמאט גדול, מקחו בליפציג ל מארק, אוזיל עד 50 3 רו״כ, פארמאט קטן מקחו בלייפציג 50 3 מארק אמכור 50 1 עם פארטע למ״ס ראבאט כנהוג. Ra. Maraz. L. arאדרעססע שלי ב . Booro תנו שכר לעובד אחר חרעמים והרעשים וסער מתחולל אשר התפוצצו לבית ושראל לרסיסים, רוב בני עמנו נאנחים מתגרת המקרים הרעים המכשולים והחתחתים אשר הרבו על דרך פרנסתם, ויגזרו אוכל מפי אלפי משפחות אשר נשארו בעירום ובחוסר כל דללו וחרבו כל מעיני פרנסתנו. מחזיקי בתי משקח בערים וכפרים אשר בתיהם עומדים על ארץ לא להם לנחלה יצאו מבית משקיהם וידיהם על ראשם, כי נאסר אסר על נפשם לבל שלחו׳ בכוס ידיהם, הטוחנים בריחים יושבים בנקיון שנים, והיושבים בכפרים ונהנים מיגיע כפיהם המה כחומר ביד היוצר בידי האכרים, ועל כל אשר רוחם ללכת ילכו עפ״י כתב החלטתם (פריגאווארין). עת צרה היא ליעקב, כמה סוחרים אדירי ארץ ירדו בשנה הזאת טראש הפסגה עד מורד בית חרון! כמה נסו על נפשם ויברחו לארץ אחרת, כמה הולכים כצללים וכל עוד דיח באפם, וכמה עוד מטים לנפול מפני תנופת העת הרעה אשר חלו בהם בדרכי הפרנסה קול אנקת בני עמנו הנאנחים והנאנקים משבר רו ומכאב לב על כבודם כי גלה מהם, ועל sת רזון זעומה הנתנה למו עתה מידי אלחי המשפט מצלצל באזנינו, ואנחנו יושבים בחבוק ידים מבלי לעשות אף מה לטובת אחינו רצוצי משפט, להסיר מהם חרפת רעב אשר הכביד אכפו עליהם. בעת הרעה הזאת בעת אשר המחסור האיום לא משעה לשעה אך מרגע לרגע, אסף אומץ לאכול שארית עמנו, ומספר חללי רעב ילך הלוך ורב ואין איש שם על לב סופרינו המהוללים עוסקים בשאלת הלאומי לפחת רוח נשמת חיים הרוחנים באפו לימים הבאים, ואת ההוה ישליכו אחר גיום תקון הדת ותקומת הלאום כלו כל ישעם וחפצם של סופרינו ושאלת מה נאכל עתה כלא הוא בעיניהם, אבל השאלה הזאת לא תתן שנת לעינינו ולעפעפינו תנומה: כי היא שאלה אשר חית רוב בני עמנו תלוי בה, לא עת לחשות היא לנו העת הזאת, עלינו לתקוע בשופר גדול ולקרוא לעזרה בצר לנו, ולא מתרומות ונדבות גושע, כבר הראה הנסיון לדעת כי אין כל תועלת מכל הנקבץ למעגנו על יד על יד, אך עלינו לעורר את נטילי חכסף בעלי בתר חרושת המעשה (פאבריאנטע) ותורו אדפד (כאסעסארין) מאחזינו י לא יעמדו מרחוק בשעת מהוטה ומבוכה כזאת, בעת אשר אין לך יום שעשרות משפחות מישראל לא יושלכו כנצר נתעב מבית מבטחותיהם לחפו חופש מחופש רב אחר פת לחם לשבור רעבונו, אלפי קולות אחינו הנדכאים צועקים אלינו, „תנו לנו עבודה ובעבוד, יגיע כפינו כי נאכל אשרינו וטוב חלקנו, אין לנו חלק ונחלה בסרסרות ובבתי מרזח, בזעת אפינו נאכל לחמנו, תנו לנו עבודת שדה וכרם וכל איש מאתנו במעדר יעדר, כשכיר יום יבוא כל אחד מאתנו להניף אשים דברתי, ואליכם הפאסעסארין אשר החוקים לפי שעה לא יגיעו בכם לרעה, אקרא, שימו לבכם לדברי אשר המה הד קול רבבות אומללים המבקשים לחם ואין, לא בתור נדבה תעניקו את אחיכם מכספיכם כי אם בתור מחיר עבודתם, באופן כי אתם לא תהיו נפסדים והמה יחיו נשכרים. הקצור קצרה יד ישראל לעבוד בזיעת אפיו ככל הגוים סביבותיו, כל האומר ישראל לא יצלח לכל מלאכה ועבודה קשה אינו אלא טועה, נושאי סבל ועובדי עבודת פרך מאחינו בעריהם בגבול מושבם ,epra ocE)( יעידו ויגידו עד כמה הביבה העבודה לעמנו, אשר מורשה היא לנו עוד מחבמי התלמוד. האמינו לי אחי הפאסעסארין ובעלי בתי חרושת חמעשה, כי יעקיל הסרסור והירשקע מחזיק בית מרזח נכונים עתה לעשות כל עמל ותלאה, לעבוד עבודת נפש ויגיעת בשר למען מצוא מחית נפשם ופרנסת ביתם, צאו וראו במכ״ע ש״ע ידיעות שונות מהרב מקומות אשר הראו אחינו חריצותם וכשרונם בעבודת שדה וכרם, עד כי חמת האברים בערה כאש, כי קנאת עבודת ישראל אכלתם ועתה אחי הנה הימים האלה ימי עבודה המה, וכל עבודה בשדה ובכרם תעבד עתה, ומספר הפועלים יעלה מיום ליום, ובידכם להחיות נפשות רבזת ולמלאות חסרונן, וגם לכם לא תאונה כל רעה, ואתם רופרינו הנכבדים בעוד אשר לא העיר ה׳ את רוח מלכי אייראפא לאמר לישראל: „קום רש את ארצף״ וולאצלאוועק. אנחנו שלומי אמוני ישראל קחל ישורון, אשר כמה ממנו זכו לחסות בצלו של הרב הקה״צ ו״ב הבהן אבד״ק וואלבורז זצ״ל, מצאנו עצמנו מהוייבים למען האמת והצדק, לפרסם ע״י מבתב עתי הצפירה נגד מה שכתב החכם ח״ב דושקין במכ״ע המליץ 46 לשפוך בוז על הרח'צ מ׳ ׳ חבחן בן חרה״צ י״ב הנ״ל, שהוא הולך ונוסע ואומר שהוא שליח וציר מארץ הקדושה לאסוף נדבות לחובבי אדמטת ציון, וגם הוכיח בראיה ברורה בעיניו שאין הרה״צ ט׳ ש״י חנ״ל מתושב' ירושלים כלל, מפני שלא היה מביר דודו הרח״ג וה״צ סבא קדישא ר׳ יחושע ליב שליט״א הרב מבריסק דליטא, אשר אותן מושבו בעיר הקודש ירושלים תבב״א ,ועוד דברי שטנה אשר בוטה כמדקרת חרב, ושואל מאת קוראי המליץ להשיב לו אם מי מכיר אותו כדי יוכל לגרשו ולרדפו עד חרמה; ע״כ באנו להודיע לכל קחל ע״י דברי אמת וצדק, כי חרה״צ רש״י הג״ל הולך בעקבות אביו זצ״ל, חלילה וחלילה לחשור ולחשוב עליו דברים כאלו וכיוצא בהם, והחכם ״ב הנ״ל מתחילה בעלילות שוא בא עליו, בשאלתו אם הוא מכיר את דודו ר׳ יהושע ליב במו; שהודה בעצמו בפני בעה״ק, ולא הזכירו בשם הרב מבריסק, ה״ג מפה, וכמו ערך רבע שעה בקש ממנו הרה״צ שיתן לו סימנים על דודו, ולא רצה להודיע לו שהוא הרב מבריסק, כי מי הוא זה שלא יכיר את הרה״ג מבריסק ואשתו הרבנית תחי' כי לפי הברי הרב משי הנ״ל הם אוהביס נאמנים לו, ומסבחרי תלמידיו של הרה״גמבריסק הוא חותנו בהשתדלות רבו הגאזן, וכמעט כאבות עומדים לצד ימינם לטובתם, הגם שהמפורסמים אין צריך לראיה, וכמו שראינו ת״י מכתבן תעודה מגאוני ארץ ק קראקא שליט״א וצדיקי דורנו, ובראשם הרה״צ והגאון דק שכותב עליו שהוא מהוותיקין בעיר הקודש ירושלים תבב״א. אטנם מגודל שברי לבבנו אשר הרעיש עליו הגרגן הנ״ל בקהלתנו, לעצור במלין מי יוכל, כי הוא אינו נוסע במדינות ועירות אחרות רק לבני משפחתו וקרוביו ואוהביו ומיודעיו שהיו מסתופפים בצל קדושת אביו זצ״ל, ואינו מתלבש בטלית של אחרים ה״ו לכנות א״ע בשם רבי, ואינו לוחש ולא נותן סגולות וקמיעות, רק הוא טוכר לנו תכשיטין מטוב ארץ הקדושה החביבה אצלגו עחם-פ אנונותנים לו מחירו, ולא לטובת None הכרל; וע״ז הוא נותן לנו קבלתו להעיד על צדקתו, ולאות ולמופת על אמיתת התנהגותו כמפורש בהקבלה, לבל יוכלו להעליל עליו בלשון הפרוצים כהנרגן הנ״ל שאומר שהוא נוסע עבור חובבי אדמת ציון, ומה לנו עוד להרבות במלין אחרי אשר הבצד״ק ראו וכן תמהו על דברי ח״ב הנ״ל, כמו שתראו בעזה״י דבריהם על המליץ. ועל קושט דברי האמת באנו עה״ח יום ג׳ פ׳ בלק ה׳ לחדש תמוז פה ולאצלאוועק. נאום פנחם גאלדע. נאום אברהם שאול עפשטיין.. נאום חיום קרא. .7 נאום נתן וואויוואדע . מאיר יהונתן דאנציגער דוד שלמה פלוינסקי איציק זוחלינסקי. שמחה לעווצשינסקי שמואל יצחק אלשענבוים שלום שציגעלסקי לעמעל לאסקי אברהם שאפשא. ונאום אלכסנדר האפמאן. ולולא רוב ההוצאה היו באים עה״ח כמעט כל אנשי עירנו. חאטימסק מחוז קלימאוויץ) מקרב ולב עמוק הנני נותן — בשם בחורי- חמד-השכלה בעירנו — תודה להועד חברת מפיצי השכלה בפ״ב על חסדו לשלוח לנו מב״ע הצפירה מראשית שנת האזרחים ש״ז נוסף על טובו בשלוח „השר' בשתי שנים עברו — בלב מלא תקוה גקוה עוד לחסד הועד הנכבד. כי יקשיב לנו ממרום שבתו להואיל להועיל לנו לשלוח מכתב עתי רוסיא בBoco הנחוץ מאד בעירנו, והאל הטוב ישל לו כמפעלו הטוב, תפרח חברתו ותשגשג כחפץ כל אוהבי השבלה, ובתוכם גם אני המברכו בשם כולם ממעמקי לבב. יעקב הארעליאוו שנחו מעט קט את השקלא וטריא בדבר הרעפארמאציאן וישוב ארץ ישראל, זכרו כי לע״ע אבד נגיר לנו, ארצנו תרמסנה רגל גאוה רגל הישמעאלי, ואנחנו נודדים ללחם בארבע רוחות השמים ובאחרית ימים! — על שכמנו תרבצנה תשע עשרה מאות שנות עמל ותלאה, צר ומצוק, משול עמים חרפת גוים, מוסר עממים נהיינו, והיוחל ארץ ביום אחד? האם תחזקנה ידינו לחזשיב ארצנו השוממה ולהוציא לחם מן הארץ הקדושה בחפון ובמנוהה, בעת אשר היהודים כלואים במשעול צר גדר מזה וגדר מזה באין מבוא ומוצא להחיות נפשם ? אל תבהלו ברוחכם סופרים נכבדים, אל תאיצו לנחמנו בימים הבאים, כי יציץ ופרח ישראל, ואיש איש תחת גפנו ותחת תאנתו ישב, שאלת החיים ההוים הוא שאלה הנולדה על ברכי צרכינו האמתים והנחוצים, והיא שאלה שאסור לנו לדחותה, קראו בגרון על אחינו אשר עברה רבה להם, כי ישתמשו לכל צרכיהם ולבל עבודתם באחיהם בני ברירם, והמה יטו אוזן לדבריכם כי מוטב להם אשר שכר עבודתם יביא תועלת לאחיהם בני בריתם, וקל להוציא הדבר הזה מן כח אל הפועל, אחר אשר לא יקרא בזה לנדבות, ולהתלהבות לאומיות אין אנו צריכים פה, כי גם אלה המביטים בקר רוח על עתידות לאומנו לא ימצאו שום סיבה להתנגד לזה, כי באמת מה איכפת להם אם יהודים עובדים שלום דייטשמאן עבודתם או לא. ראשקוב (פלך פאדאליען) מאהילנא (על נהר נימון) מורה משכיל המלמד לאדם דעת אך אחד הוא הזמן, הוא המלמד להועיל במה יזכה גבר ארחו, וכל אשר יצעד הזמן הלאה במעגלו יסובב הגבר, יבין וישכיל במתת שכלו טובות ורעות החיים יזכה ויבחין את הטוב ויבחר בטוב וימאס ברע, בסדר קורות הדורות ובמרוצת השנים פעל הזמן פעולה נמרצה על האדם בחלד, „החכמה אשר בנתה ביתה ובראשי הומיות קראה׳ לכו אישים לחמו מלחמי ושתו מיין נסכי, ותהי דבריה קול קורא דגר, אך ברבות הימים והנה המון עם בא לשמוע נופת דבריה ולינק שמנה ודבשה, ויבאו אנשים ונשים בבניהם ובבנותיהם ויחבקו אותה ויעשו לה כונים על החטא שטאו בבלי דעת המלאבה אשר לפנים היתה עצב נבזה בידי בני ישראל ואך בני אדם יושבי חשך אסירי עוני בעלו אותה, והיום התרוממה כגברת שלטת על גפי מרומי קרת, וקרנים מידה לה להאיר דרך החיים, עד כי היה לכלל גוו1, האיש אשר אין בידו מעשה לאל ולאנשים לא ירצה, פגול הוא לחברת חמדינה. אך עוד יותר השכיל הזטן את האדם לדעת חין ערך יקרת עבודת האדמה ורבות נשתנה האדם בדור האהרון, ומות לפנים חיים היום יקרא. לפנים בישראל עת אשר המלך ניקאלאי ז״ל התנער ממעון קדשו ובפקודתו חלקןו אחוזות ארץ לבני ישראל, אז עוד לא ידע ישראל החמדה הגנוזה אשר נתן המלך מתנה לישראל עמו קשה היה אז לקיים מצות המלך כקריעת ים סוף, כהנער אשר ישרך דרכו וימאן להקשיב בלקח מורו יבטיה לו מורו מעדנים, יעש לו מלאך מעופף המציץ מן החרכים וימטיר לו כסף תועפות, כן היה אז דבר עבודת האדמה, מי בא לאחוז בקרנות עבודת האדמה? אך פליטים ואובדים, עד כי צו נתן מאת המלך כי אלה אשר יעבדו את האדמה חפשים יהיו ממס המלך והשרים על בניהם לא ידו גורל בעבודת הצבא, ובתוך הקאלאניות ישבו כאדם הראשון בעדן גנו, אשר לא יראו מחמס גנבים ושודדים פן ישדדו רבצם. בלי מוקפות חומה דלתים ובריח ישבו על שדמותם, שמה לא באו החוטפים לגזול לשד בטנם. והיום! היום יבין העם חסד המלך כי רב הוא, היום כיוני הגאיות הומים איש בעונו: „אהה! מדוע טפש מהשכל אז״ היום יחזיקו בככר ארץ אשר נתן לאיש אחד לפנים שבעה בנים ובנות, היום יבין העם כי העיקר הגדול בחיים הוא אך עבודת האדמה כאם רחמניה תניק את בניה, תשמרם תנצרם כן היא האדמה הרת החיים, תאכיל ותשקה את בניה ותתן רוח ונשמה לעם ההולכים עליה. אך אוי ואבוי לבן שגלה מעל שדי אמו וערירי מרחף בתבל, בלי מחסה וגואל, כןהוא האדם אשר תקיא הארץ אותו מה מאושר אוא האוש אשר יחסה בצל עבודת האדמה, וארור הוא הגבר אשר אין לו ארבע אמות של עבודת הארץ, ושם רוח זרועו מתוקה שנת העובד ומתוקות שנות העובד, והשבע לאיש רוח איננו מניח לו לישון העיר הזאת היא אחוזת השר ווייטענשטיין, אשר מנוחתו כבוד בחצר גנת „וועריק" סביב ווילנא במספר נכסיו תתיחש גם היא, ומימות עולם ישבו בה אכרים חפשים אשר לא עבדו לפנים את השרים. ויהי לו גם מהנה גדול וכבד מאד מאברים עובדים, וכאשר יצאה פקודת המלך המנוח נ״ע להוציא חפשי את האברים מידי השרים, אז חלקו להם אחוזות ארץ. והאכרים החפשים מבני הפרתמים (שליאכטעס) אשר לא עלה עול אדוני הפריצים עליהם, ישבו בה ובהכפרים סביבות מאהילנא, וישלמו פרס קבוע להשר מדי שנה בשנה, שכר מצער, ויתברכו האכרים בלבבם כי להם היא הארץ, ואין להשר רשות להוסיף שכר הארץ למכרה ולתתה בחפצו, ולפני שנים שבע יצאה פקודת השר לאלה היושבים על אדמתו באחוזת מאהילנא, כי יקחו תעודות (קאנטראקטין) ויוסיפו שכר הארץ. ויקהלו האכרים כאיש אחד חברים ויעשו כולם אגודה אחת להעביר ממשלת השר מנחלתם, וימרדו בו ובפקידו, ולא אבו חכנע על דברי השר, ויצאו בכשיל וכילפות ויאמרו: אין לנו חלק ונחלה בוויטענשטיין, הארץ היא לאבזתינו ואבות אבותינו. ויחי ריב ומרד גדול למאד, בכל יום באו כתבי הודעות מאת שופטי הפלך כי יעזבו את אחליהם וילכו, ואחר המהומה הגדולה אשר התמהמה ימים רבים באו הנה אסופות גדולי השרים מעיר הפלך מינסק, ושופטים ושוטרים ויצא משפט האכרים לגרשם מן הכפרים ביד הזקה אם לא יכניעו לבבם הערל, ותחי מאהילנא העיר לעמק יהושפט כשלשה ירחים ישבו פה כל השרים הגדולים לשפוט את האכרים על זדון לבם, אף כי מרדו גם נגד השרים בהרימם יד להכותם, אך אחריתם היתה נכרתה. כי בית האסורים פתח דלתיו ויבוא בתוכו כל מעול וחומס, כל מטח דין וגוזל משפט, ורבים מהאכרים אשר לא התדצו על אופן הקאנטראקטין, מכרו את רכושם וילכו באשר חלכו, ותרצה רצון בעלה ימים טובים היו אז לבני מאהילנא, צליל לחם סולת התהפך במחנה ויבא עד פתחי בני ישראל, פקיד השר דבר על לב בני מאהילנא השכם והערב: העת לכם שבת ספונים בבתיכם איש תחת כפנו ואיש תחת תאלתו והארץ תהיה שממה ? שימו לבבכם על דרכיכם, זרעו וקצדו ואכלו את חלב הארץ, אך אדם ביקר השכל לא הבין, כסה המוח את השכל בעבי גבו חלבו ויאטים האזנים לבלי שמוע בקול נגידים, לא שמעו בני מאהילנא לקול פקיד השר אשר דבר טובות אליהם, כפרה סוררה בעטו וימרדו, אך זעיר שם זעיר שם כעשר משפחות מבני ישראל לקחו בשכירות פריה, והנם שלוים ומאושרים, סמל הקנאה ליתר ההמון אשר העוה את דרכו .. מן העת ההיא כשבע שנים נגוזו, ויבאו אכרים זרים לגור בשדי מאהילנא, ועתה ידעו אחב״י ויבינו אולתם הרבח, אוצר נחמד היה להם אך עזבו מצור שדי מים קרים מים לבנון, נקטה נפשם באולתם, אך מה שהיה כבר היה לעולמים, היושב על הארץ בתור שכיר וישלם הפרס הקבוע אין הרשות להעבירו מן הארץ, עתה בדור עקש ופתלתול אשר אחד יתמלא מחורבנו של חבירו ואין הבור מתמלא מחוליתו והמשתכר משתבר אל צרור נקוב וכי יחפור איש בארות יסתמום פלשתים וימלאום עפר, וכי יהפך חיים ובא ראובן ושמעון וכו׳ וכו׳ ויחזיקו גם המה עד כי הענף ימולל ובש ויאבל אי בשר רעחו ומבשרו לא ישבע. עתה כאיל על אפיקי מים יערגו יתר העם לעבודת האדמה, עתה איש איש מתנחם על רעתו מתופפים על לבביהם בהביטם על אלה אשר לקחו בשכירות אחוזות ארץ, והגם עושים וזורעיס, חורשים וקוצרים ברנה. יחרוש לו יעקב, ישדד לו ישראל, משפטי הארץ יעשו חקותיה ישמרו, ישמרו את המצות ואת המשפטים אשר יעשה אותם האדם וחי בהם י״נ הבהן גאלדבערג

|1883-07-31| תוכן המביגים דברי היםים. משפט עלילת הדם באונגארן קיעוו ביאליסטאק. לעטיטשעוו. פינסק. סטעפעניץ. דובנא. פראגא. וארשא חצופה לבית ישראל. חדשות שונות הודעות . שאלות ותשובות. דברי הימים שני איתני אייראפא, הקיסר ווילהעלם והקיסר פראנץ יוסף, גבונים בימים האלה לראות איש פני אחיו במקום הרחצה אישל, הפגישה הזאת היא הראשונה בין שני הקסרים אדירי אייראפא מאז באו במסרת הברית המשולשת, שתי ממשלותיהן וממשלת איטאליא, היא הברית אשר הורה והגה ביסמארק בלבו זה עדן ועדנים ולא ראה עת מצוא להוציאה לפעולות עד שכוון את השעה בשנה הזאת. גלוי וידוע לפני כל יודעי העתים, כי בהיות שני הקסרים, האשכנזי והעסטרייכי באמנה יחד בפעם שלפני זה אז עלתה במשבה תחרה לפניהם הברית הזאת, עתה הנה הברית כבר יצאה מעולם הדמיון לעולם המעשה, והם חפצים אפוא להביט לאחור על המעשה אשר נעשה, ולהתבונן קדימה אל המעשה אשר עוד לפניהם לעשות למען השוות את כפות המאזנים בכל עניני הפאליטיק באייראפא, להיות המשטר על מכונו, על פי השמעות אזנים יבואו גם ביסמארק וקאלנאקי לסוד הקסרים, לעדור שם יחד במערכת עניני המדינות כל השמועות האלה היו כטל ללבות אוהבי השלום באייראפא, ורוח גיל חלפה גם על בתי הבערזע באייראפא ומחיר השטרות עלה עשר מעלות עד ארגיעה, כי גם העב הקטנה ככף אי אשר עלתה על שמי הענינים המדיניים מקצות אגגליא וצרפת חלפה במעט כולה ויהי אור בהיר, מאז בא השר וואדינגטאן על כנו ללאנדאן בתור ציר צרפת, וישם כל מעינו בדבר להשיב את השלום בין צרפת ובין אנגליא לאיתנו. הלא כן יאמר מכ'ע „זורנאל דע דעבא״ המדבר בשם ממשלת צרפת, לאמר: אך בכסוך אחד נמצא בינינו ובין אנגליא, אמנם הוא עומד ברומו של עולם ונוקב ויורד עד התהום, לכן שוש נשיש על שעלתה בידינו לשלוח את השר וואדינגטאן לאנדאנה : הוא כבר הוכיח בעליל כי ידיו רב לו להסיר את הסכסוכים המתנגשים בין שני העמים העצומים, וללמדם ולהשכילם לדעת כי לא טוב היותם אחוזים בסבך חלוקי דעות, ולטובתם עליהם לעוז במעוז השלום האחדות, ואוליו יצליח וואדינגטאן גם הפעם לבצע את הדבר הגדול הזה, לחזק ולסעד את השלום, והיה כאשר תצלח זאת בידינו כפי אשר נקוה, אז יבול נוכל לנהל באין מחריד את הענינים המדיניים אשר לפנינו לענות בהם במדינות הים, וראתה אייראפא כולה, כי אין חפץ לה בענינים אחרים בפנות עולם המדיני, ודי לנו בזה להניח את רוחנו׳. הדברים האלה ברור ימללו כי הדרך אשר בחרו בה שרי הממשלה הנוכחית בצרפת היא, לחחזיק במעוז השלום באייראפא ולבלי לבקש חדשות ונצורות פה, אך להרחיק את הענינים המדיניים ולכנסם ולצמצמם רק במדינות הים. הידיעות הבאות מטאנקין, טובות הנה. כאשר באו הגדודים הראשונים מן צבא השלוחים לטאנקין, ויסתפחו אל החיל החונים שם, נסו גדודי מספר לצאת לתור את המקום מן המחנה והלאה ולא פגעו בהם הענמים בדרך וכפי הנראה, סרו צבאות הענמים ובני השבטים שפרעו פרעות על הנהר האדום, הנודעים בשם „הדגלים השחורים״, סרו מן העבר השמאלי לגדות הנהר וירחיקו משם נדוד, ועל הגהר כולו לארכו ולרחבו שוררת מנוחה, פסו השודדים תמו אנשי מרד ואניות סוחר יכולות לעבור דרכן בשלום עד מחוז חפצן, עד גבול כינא, מקום שמה פני סוחרי צרפת מועדות. בין כה קול הקריה „חוע״ בירת מלך ענמים, הומה ממחתה ובלהות, כי פחד הצרפתים נפל על בני ענמים, והם מתאזרים בשארית אונים לחזק את המצודות ולמלא עירם אנשי צבא ולסגור את דרך הנהר., אך כפי הנשמע, אנשי הצבא והמצודות וכלי התות מצבם בתכלית השפלות, ומן הנמנע הוא שיעמדו בפני צבאות הצרפתים הן אמנם השאלה, אם תצא כינא מגדרה או לא לא נפתרה עדנה, וקיסר ענמים עודנו בוטח בבן השמים מושל כינא אולם בהיות שלום בין צרפת ובין אגגליא, לא תירא צרפת ולא תחת מפני שני זנבות האודים העשנים האלה, ולא תסור מדרכה, עד אם תבוא אל המנוחה והנחלה אשר תאבה נפשה לגדות „הנהר האדום״ גם ממאדאגאסקאר תבואנה חדשות לבקרים שמועות נעימות להצרפתים, ובין יודעי דבר מדינה כבר נחשב לדבר ברור, שמאדאגאסקאר וענמים יסבו לצרפת. — מן שאר מקרי עולם המדיני בשבוע העבר, גדולים חקרי לב למאמר מכ״ע „טהיימס״ אשר קם נגד ממשלת אשכנז ויחפא עליה עון על אשר תתנה אהבים עם ממשלת תוגרמא, להקימה לצוררת נגד בעלי בריתה סאז, ולברוא אותה בריאה חדשה בתקונים וסדרים אשר לא שערום התוגרים מעולם, כן בענינ הצבא וכן גם בשאר ענפי המשרה והשלטון וכלכלת המדינה במדיגותיה באייראפא ובארץ ישראל ובארם באזיא, הכל לרוח ביסמארק ופקידיו, כל זאת כלכל לא יוכל מכ״ע „טחיימס׳ ויקרא חמס על מעשי סתרים אלה, ובסוף דבריו יאמר כי לפי דעתו ערומים התוגרים ולא באמת ובתמים יבקשו מעוז מאת האשכנזים, ורק אחיזת עינים וגניבת דעת היא, ולשוא ינאמו נאום להשלות את האשכנזים בברית שלום, וממול ערפם יתנו אהבים עם רוסיא, רוצים התוגרים לרמות את ביסמארק, אבל מי יודע אם יצלה חפצם בידם, כאלה וכאלה כתב מכ״ע ,טהיימס״, ורבים יהגו ישיחו בו, באשר לא בון יושבי קרנות נחשב מכ״ע זה, ולא כרוב מכ״ע הוא עוסק בהעלות פילים בקופות של מחטים, ואם a99 aף9? ( None זו ב עתי שת יוצא לאור אחת בשבוע, מאת חיים זעליג סלאנימסקי. tsk)כ ברוסיא ופולין. eשולה במוקדם לשנה 5רו"כ. לח שנה 2.75רו״כ. ל ל צרבע שנה 1.50 רוב. ביתר הארצות 20 פראנק באמעריקא 5 דאלאר e5 ttר מחירו באבכנז: ל 14 רייכם מארק לשנה None בעסטרייך 8 פל׳ לשנה. וכז צרבע שנה. שכר מידעות : ב מכל שורה קרה 5 מאפ׳ ומשורה רחבה 10 קאפ׳. ss 5 שנן את לשונו וידרוך קסתו פתאום נגד אשכנז, הן לא דבר דיק הוא, ואמנם חקרו צופי עניני המדינות אף מצאו כי היה יסוד ופנה למאמר הטהיימס, וז הדבר : בפקודת ביסמארק אזנו וחקרו שרי צבא אשכנז שיטה חדשה לתקן את סדרי צבא תוגרמא, וזה כביר נגמרה ונשלמה המלאכה. אך הסולטאן פסת. על שתי השעפים ולא מצא את לבו לקיימה, עתה הצליח מעשה ביסמארק, והסולטאן קיים וקבל על עצמו ללמד את האשכנזים אלופים לראשו בכל עניני הצבא ומוצאם ומובאם הדבר הזה הכעיס תמרורים את נכבדי אנגליא משפיעי מכ״ע הטהיימס, והוא הוליד את המאמר הנ״ל, אך במאמרים לא תוסר תוגרמא את הנעשה אין להשיב, ואחרי אשר נפתה הסולטאן לקים ולקבל ע״ע את עול האשכנזים בעניני צבאותיו, הלא תרום ותחזק שם יד ביסמארק, כי איה אפוא מקום נאמן לתקוע בו יתד אשר לא יטוש ולא יצא משם, כמקצוע עניני הצבא, חביון העז והמשרה אשר בו חלקת הממשלה ספון: התעלה השניה אשר היה בלב האנגלים לחפור על יד תעלת הזועץ במצרים, נתמלאה לע״ע מחוליתה. בשבוע העבר הודענו לקוראינו, כי כבר מנויה וגמורה בלב ממשלת אנגליא לחפור תעלה חדשה, וגם ה׳ לעססעפם חופר התעלה הראשונה נעתר לתת רשות, ורק בעיני ממשלת צרפת רע המעשה: והנה במשך הימים האחרונים נשתנו דעות ממשלת אנגליא מן הקצה אל הקבה, וגלאדסטאן הודיע בבית הפארלאמענט, כי לע״ע ההצעה ע״ד תעלה דשה תנוח בקר זוית הצרפתים ששים ושמחים על השינוי הזה, ולדעת יודעי העתים נהיה השינוי הנמרץ על פי זה הוא המפעל הראשון אשר הצליח ביד השר וואדינגטאן (חדשות בקרב הארץ) כאבני נזר יתנוססו טהורי לב בין גדולי הרוסים בדור עקש ופתלתול כזה, הכהן הגדול לכנסת היונים, פלטון הקיובי, אשר פעלו והדרו נראה על פני כל בעלי ברית הפראוואסלאוויא בגלילות המערב הוא היה בימים האלה בעיר באגוסלאוו בקרבת קיוב, וישא שם מדברותיו בבי התפלה להנוצרים על רשעת השנאה אשר בין בני הלאומים השונים, ויהיו דבריו כרשפי קשת ואמרותיו להבות אש נגד תועי לבב חרחרי ריב צירי היהודים היושבים שם קדמו פניו בלחם ומלח, וחוא השיב להם תשואות חן ויתן בלבם תקוה לימים טובים מאלה. בעיר ניקאליוב היתה פקודת ממשלת המקום אל היהודים לקיים ולקבל עליהם להוציא לדרור את הנוצרים, אנשים ונשים,. המשרתים בבתיהם, (ואסתאד גליון 27) ועל הפקודה הזאת העיר בצדק מכ״ע יוזני קראיי, כי היא תעשה רעה רבה לעניי הנוצרים יותר מאשר תעשה ליהודים בימים האלה היתה ישיבה בהועד של קופת הצדקה העומדת וקיימת בפעטערסבורג למשען אחב״י עובדי אדמה ובעלי מלאכות ברוסיא, על פי הדין והתשבון שנדפס במכ״ע העברי הרוסי נראה, כי סך משען הכסף שחלקה החברה מזמן ישיבתה הקודמת עד היום עולה לערך 1180 דו״ב, רוב הנדבות בתנו לבעלי מלאכות היוצאים מן התחום לקבוע את מושבם ברוסיא הפנימית. מכ״ע הרוסי סאוורעמעניא איזוויעסטריא, שאיננו מגדולי אוהבי ישראל מדבר ברוח משפט ואמת על אדות משפט עלילת הדם ובא לכלל החלטה זאת: אף כי המאדזיארים מתגאים בחופשם׳ ובהשכלתם וחושבים את רוסיא לארץ מאפליה ואת הרוסים להמון ברברים, אולם עינינו הרואות עתה, כי בארצנו רוסיא לא יתכן שיהיה אף חלק מקצת מן המקצת מן התועבות הנוראות, סלף משפט בפומבי עינוים וחמס ושערוריה ככל אשר אנחנו רואים היום באונגארן. מכ״ע „העברי הרוסי״ (20 ) הביא ספור מעשה ביהודי אחד יושב כפר ידוע, היושב ועוסק שם זה ימים רבים במסרו באין מפריע אולם „החוקים שהזמן גרמא׳ הפריעו את מנוחתו הפקידים הוציאו משפט חרוץ לגרש את היהודי ואת ביתו מן הכפר, ולא נודע איך ועל ידי מי נתגלגל הדבר, שהוצע המשפט החרוץ לפני האכרים, והאברים אהבו את היהודי מפני יושר דרכ וכשרון מעשיו ולא אבו לחתום על המשפט, ועוד יתרה עשו והגישו מחאה נגד זה — עי״ז נולדה עלילה חדשה נגד היהודי ואומרים אמור: „לא דבר ריק הוא אשר האכרים מגינים עליו אין זאת כי אם ידו עמם בקושרים״, ומפני הטעם הזה הוציאוהו מן הכפר (חדשות בחו״ל) זה לעומת זה עשה הזמן בארץ אונגארן, בעוד אשר השנאה חוצבת להבות אש במקום אחר הסבלנות שלטת בעיר גאלץ, היא העיר הראשית של מחוז זע פלאן. בבחר היהודי פאליצער לראש העיר — מפרעשבורג כודיע בערלינער טאגעבלאט ע״ד איזה מקרים קטנים, שפגעו נערים שובבים ביהודים ויכום מכה רבה בבית אופה אחד קראו המשרתים בערמה לאיש יודי זקן לבוא שמה. ויהי כאשר בא ויסגרו את הדלת ויפילוהו ארצה ואחד מהם לקח מאכלת לשוט את היהודי, והזקן צעק בכל כהו, ויבואו אנשי הבית ויצילוהו. על רענאן בעבור דרשתו הארונה שדרש לטובת היהודים ולכבוד דת ישראל התנפל מכ״ע „גאזעטט דע פראנס׳ בחרפות וגדופים, ויעולל על החכם הנערץ עלילה, שלקח כסף מאת ראטהשילד במחיר זה נתן כבוד וגודל לישראל— גדופים כאלה נראו באו תה שעה גם על עמודי נאוואיע וורעמיא ברוסיא. — מכ״ע המבבר בשם ממשלת יון Moeegr the s כתב בימים האלה כאמר נמרץ ויקר הערך בגד צוררי היהודים, ומרומם בשבח היהודים היושבים בארץ יון ונהנים שם מזיו החפש בימים האחרונים הוציאה ממשלת יון פקודה חדשה, ליסד בתי למוד דת ישראל בהוצאות הממשלה בכל עיר ועיר מקום שם מספר היהודים עולה עד לאלף נפשות. — מבויארק מודיעים למכ״ע דזויז קראניקל, כי ארבע בתי אבות מיהודי פולין שבאו זה מקרוב לנויארק בנדבת „החברה למשען הפליטים׳ אשר בלאנדאן , הושבו אחור בפקודת ממשלת אמעריקא מפאת אשר לא היה להם מודע ומשען ומשענה, והחברה אשר בנויארק לא רצתה לקבלם מאפם כסף למשען הפליטים החדשים. משפט עלילת הדם באונגארן (המשך מגליון 27) השבט אשר הניף הצורר אנאדי באפו כי עז על דורש המשפט ה׳ סייפערט, הטיל סער גדול בארץ אונגארן. שר הפנים טיססא וראש המשפט (אבערשטאאטסאנוואלט) קאז מא חרגו ממסגרותיהם, ופקודות שונות יצאו דחופות אל פקידי נירעדיאאז ואל פקידי הסביבות, לנצור ולשמור מכל משמר את השלום והמנוחה ולמנוע פרעות ופרצות רוכסי רשע וקשר פוחזים והיה רק זועה הבין שמועה מפעסט כי כמשפט עיר נצורה שפטו שם את העיר נירעדיאאז בית המשפט הוקף כמצודה בצורה בגדוד אנשי צבא והשוטרים יסובבו ברחובות, והמונים המונים נהרו לבית המשפט, לשמוע שם מה יענה ומה יאמר ראש השופטים על השערוריה אשר עשה אנאדי לסייפערט, הקצף והרעש הזה היו בבית המטפט ביום הדין העשרים וחמשה. ראש השופטים פתח את „סדר היום״ בדברים קשים וגמרצים על אדות השערוריה אשר עשה אנאדי, ויתן את אנאדי לחרם ולגדופים בעבור התועבה אשר עולל בודיו, ויעד בפוחזים, כי אם יהינו לעשות פרעות כמוהו, להפריע את המנוחה או להלעיב בהשופטים, אז אחת דתם להתפש מהר ביד השוטרים ולהשפט כאנשי מרד, זה היה קנצי למלין אשר דבר ראש השופטים, ואחריו דורש המשפט באר את אשמת אנאדי ויבקש את ראש השופטים לעשות לאנאדי ככתוב בספר חוקי המדינה. — אכן ארשת שפתי דורש המשפט לא תצא מהר לפעולות, כי אנאדי הוא „בחור מעם״׳ ולא בן- משפט הוא עד אשר יחרצו עליו בבית הנבחרים הדברים אשר עלו ובאו לפני השופטים ביום הדין העשרים וחמשה, הראו לדעת עדמה נפרצו בטיססא עסלאר וסביבותיה העברה והזעם נגד היהודים, וכי שם ערוך התפתה לכל העדים הישרים אשר העידו דברי אמת לטובת היהודים : כאשר ישובו העדים לבתיהם — קנאים פוגעים בהם, אנשים ונשים יתמרמרו אליהם, עד אם ישיבו אחור את דבריהם הראשונים ויתהפכו כחמר חותם כל הפחדים האלה המושלים בטיססא. ו עסלאר ממשל רב, נחשפו גבעו לפני השופטים בעמוד לפניהם. הנערה יוליא וואמאזי להפיל ארצה את דבריה אשר העידה כי ראתה את אסתר בשעה הראשונה אחרי הצהרים. גם האכר האטאלאווסקי אשר בתחלה עמד בנסיון ולא אבה להשיב אחור את עדותו, נגש הפעם אל השופטים וישם לאל את דבריו הראשונים. שני העדים האלה נוקשו בלשונם בספרם לתומם, כי תלאה וצרה היו מנת חלקם מיד אחיהם ובני בריתם בעבור אשר זדו להעיד לטובת היהודים, כי על כן באו הפעם „לספר את האמת״. כל הכחש והבלוז, עקשות פה ולזות שפתים אלה הרגיזו את עטוועם ממנוחתו, ויקם ויבקש מאת השופטים להעמיד למשפט את שני העדים האלה, את יוליא וואמאזי ואת האכר האטאלאווסקי, מפני השבעם לשקר בפעס הראשונה או האחרונה, וימתיקו השופטים סוד על הדבר הזה ויחליטו לעשות כדבר עטוועם, ככלות השיח והשיג על אדות הדברים האלה קם עורך הדין פדידמאן ויודיע, כי נשי האברים בטיססא עסלאר פרעו פרעות בבית הכנסת, חפרו שם בור ויצבעו את השלחן העומד שם בצבע אדום מיץ פרי, למען היות לו מראה דם, ועל כן בקש מאת הראש לצוות על פקידי טיסא עסלאר לחקור ולדרוש את הדבר, והראש הבטיח למלא את הבקשה הזאת. — ביום המחרת הוחל „סדר היום׳ במקרא מגלה אשר באה מאת הממשלה מפעסט על דבר השפטים אשר נכונו למרגיזי מנוחה ופורעי פרעות, ועורך הדין עטוועם ענה ואמר, כי מאד ידאב לבו על אשר עלתה חמת השנאה עד להשחית, עד שהממשלה נאלצה להכביד את אכפה ביתר עז, אולם לפי דעתו, נכון הדבר הזה להעשות גם בטיססא עסלאר. יען ההמון שם פרוע הוא לשמצח להתנפל על כל עד-אמת אשר לא יאבה ללכת אחרי הצוררים הסוררים כבהמה בבקעה, ובראש ההמון הנלהב עומד שופט המקום המשנן לצאן מרעיתו הלוך ושנן להם, כי נטל עליהם ללחום את מלחמת הדת הנוצרית ולבלי לזנות אחרי היהודים, אחרי דברי עטוועם החלה חקירת העדים, העד סטעפאן סיפאס העיד כי רא ה את אסתר ביום השבת, ובבשף בערב יום ההוא ישב בבית היהודי גראססבערג ולא ראה שם דבר אשר יוכל לעורר חשד בלבו, אף גם לא ראה שם אספת יהודים, אולם שאר העדים החדשים, גבריאל סעגעט והעלמה פארקאס, אשר באו, כנראה, במצות הצוררים להעיד ע״ד הגויה כי לא גוית אסתר היתה, העדים האלה הובאו במבוכה על פי דברי עורכי הדין, ופלגות דבריהם הסתבכו ויסוכסכו ביום הדין למחרתו החל ראש השופטים את סדר היום במקרא מכתב ראש פקידי נירעדיאאז המודיע, כי הגער מאריץ יושב זה שנה רצופה בבית שומר בית האסורים ושם הוא יושב לבט באין מחריד. עורך הדין עטוועם ענה כי שוב ישוב לדבר על הענין הזה באחרית המשא והמתן, אך לע״ע גלה את דעתו כי רואה הוא את ההודעה הזאת גרועה ושדופת קדים, יען כי אבי הנער מאריץ לא נדרש ולא נעתר שינתן הנער ליד הענטער שומר בית האסורים, הדבר הזה נעשה בגד רצון האב האומלל, גם לא היטיב הפקיד בעצרו את דבריו מהודיע מה יש את לבו לעשות לנער מהיום והלאה, אחרי הדברים האלה הוחל סדר מקרא הכתבים והמגלות, וזעיר שם זעיר שם במשך הקריאה גלו עורכי הדין את דעותיהם על ענין וענין. עטוועם צעק חמס על חוקר הדין „בארי׳ ויהתל בחקירותיו ובתוצאות בהינותיו אשר מהבל ותהו נהשבו פרידמאן העיר על הדבר, כי בשנה העברה השמו ארבעה אנשים במאסד על פי חוקר הדין ועוד עד היום הם יושבים למעצבה באין דת ומשפט הוא פרידמאן קבל מכתב מאת „סוחר באבני חפץ ועדוים״ מפעסט המודיע לו, כי חוקר הדין „בארי׳ קנה לפני המשפט עדי עדיים רב לאכרים (לחלק בין העדים) הסוחר נכון הוא לערוך את ספרי הזכרון אשר לו במסהרו, למען יוכחו השופטים לדעת כי אמת נכון הדבר, גם ראה זה פלא הוא, ארבע פעמים דרשו עורכי הדין מאת ראש השופטים להועיד לבית המשפט את הסוחר סאבאלסקי הנ״ל בתור עד, וראש השופטים השתמט ולא מלא את בקשתם, ועל זה יאמר בנירעדיאאז, כי נמנע הראש מהועיך את סאבאלסקי, יען נודע לו כי הדברים אשר נכונו בפיו להעיד ישיאו עון וישפכו בוז וקלון על פני שופטים ופקידים רבים על חמס ידם ועקשות דרכיהם ביום הדין העשרים השמנה יצא המשפט מתקופה לתקופה. עד היום ראינו בעינים פקוחות כי סל השופטים, וביתר שאת הראש התנשא עליהם, עמדו נגד עורכי הדין ותהי המטלחמה כבדה בין הראשונים והאחרונים, אך היום סרו השופטים מהר מן הדרך הרעה ויהיו לאגודה אחת עם עורכי הדין להשביל על דבר אמת וצדק. בתחלה קראו השופטים בקחל מגלות שונות אשר תוכן עניגם נוגע אל המשפט ביניהן הכי נכבדה היא המגלה אשר בה ידובר על אודות משפט עלילת הדם באוסטריא בשנת 1795 על המשפט הזה בנו הצוררים בנינים כמו רמים, עליו תמכו יתדותיהם, וחנה מה המר להם יום הדין הנוכחי בהקרא מפורש מן המגלה, כי במשפט ההוא בשנת 1785, נמצא כי היהודים נקיים ותמימים המה, ורק חרשי משחית כוננו להם להשית, ועדי חמס קמו נגדם, ושאר העדים אשר לא אבו דבר שקר, נאלצו במנת מכאובים לשקר, אך הבזבים נגלו, והשופטים הוציאו לאור משפט היהודים, ואסירי עני וברזל יצאו ביד רמה עליזי נצחון ושבעי שמחות! אחרי מקרא המגלה הזאת החלו השופטים להתיעץ כדת מה לעשות, אם להשביע את הנער מאריץ בתור עד שדבריו נראים כדברי אמת, או להרחיקהו ולנדותו מן השבועה באשר אין לשים לב אליו על פי דתי אונגארן, באופנים כאלה, העד אשר עליו השופטים דנים לרחק או לקרב, יקרא גם הוא לבוא ולשמוע כל אשר ידובר בו. בעת ההיא השתעשע הנער בחצר בית הפקודות וירץ אחרי התרנגולים כדרך הילדים, ויהי כאשר קראהו הענטער מדריכו הפיל את שבטו ארצה ויתקן עצמו בפרוזדור ויצעד לאטו בנחת לבית הדין ויעמוד על יד השלחן אשר ראש השופטים יושב אצלו, נכון לשמוע את כל הדין והדברים. ראש המדברים בענין זה היה דורש המשפט, בדברים נכונים וברורים השמיע את דעתו לבלי להשביע את מאריץ, בגלל אשר מספר שנותיו לא נודע אם כבר מלאו לו שש עשרה שנה או לא, אפס גם בלעדי זה, הן העד הנוכחי, באזני כל השופטים גדף ויקלל את אביו כחש בדתו ויחרף מערכותיה, השליך לארץ את קדשי בני ישראל אשר יקשרו להם בעת התפללם, סוף דבר, הוכיה בעליל לג אחת ושתים, כי לבונעור וריק מכל רגש דת ויושר, היתכן להשביע עד כזה, מלבד הטעמים שמניתי, הנה הדברים בעצמם ששמענו מפי העד הזה, הם מלאים כחש ונפתולי סתירות שונות ששקרותם ופחזותם גלויה וידועה לכל מבין. אחרי דורש המשפט קם עורך הדין פרידמאן ויאמר: „עוד לי מלים לחוסיף על דברי האלוף המרומם, דורש המשפט כי העד אשר לפנינו עוד לו פנים אחרות, פני נאשם נראה בו, כל עוד לא יוכיה כי שקר הדבר אשר ענה בו אחיו הקטן כי גם ידיו היו בין שופבי הדם. עוד זאת ישימו נא השופטים אל לבם, יש ארצות אשר שם לכל איש ואיש המשפט לפרוק מעליו עול אמונה ודת, ולהחשב ולהבתב בספרי הזכרון כבן בלי דת, ובכל זאת מכל משפטי האזרח אשר לו בל יפול צרור ארצה ולא יגרע דבר גדול או קטן, כי חוקה אחת ומשפט אחד לעובד אלהים ולאשר לא עבדו, אך לא כן הוא בארץ אונגארן, ממשלת הארץ נוטלת על כל איש ואיש היושב בצלה להכיר דת זו או אחרת. בין כה ראה נראה, כי זה הקטן מאריץ לא יהודי אף לא נוצרי הנהו, הן לדת אבו ואמו הפנה כתף סוררת, ועוד אין לו הצדקה, בטרם מלאו שנותיו לקבל עול הדת הנוצרית, והוא עומד „קרח מכאן וקרח מכאן״, ומלבד גרעון הדת אשר גורש מהסתפח בנחלתה, עוד נחזה בו לב עקוב ונלוז מאד, כי השחית רחמיו והקשיח לבו נגד אביו— האם לא הצחוק הוא לצוות נער כזה להשבע שבועת אמון בשם ה׳ כדת?" אלה היו ראשי דברי פרידמא׳, ואחריו קם עטוועם ויאמר : שימו נא על לבכם, שופטים נכבדים, איך יתכן להגיש אל האלהים להשביע עד בזה הנתון בידי אחרים למשלה בו, בגופו ובנפשו ברוחו ובהגיונו? היתנוהו שומריו ללכת באשר יחפוץ ולעשות דבר כחפץ לבו ? היתנו השומרים לבוא אליו איש אשר יחפוץ לדבר עמו? היתנוהו ללכת לבקר בבית אוש? מבית אבותיו לוקח הנער, ממלמדיו נפרד, ונצור הוא כאישון בת עין בידי שוטרים ופקידים ואנשי צבא. הם לא יקראו לו בשם „אסיר׳ . אבל לא השם הוא העיקר, ובאמת אף כי לא יקראו לו פן, בכל זאת הלא אסיר הוא לכל חוקותיו ומשפטיו, בבואו אל הבית הזה הלוך ילכו בעקבותיו שוטרים מיוזנים ואבשי צבא שונים עד כזה לא את אשר בלבו הגד יגיד לנו, הוא לא יוכל להיות עד אמת מדבר נבוחה, כי אסיר הוא וסאין אדע אם לא אכף עליו להגיד כאשר יגיד, הנה על כן לכבוד מדת הדין בארץ מולדתנו לבל תחלל בגוים, אבקש סאת השופטים לבלי להקריב את הנער מאריץ לשבועה. עטוועם כלה לדבר, ואחריו קם עורך הדין פונטאק ויער את לבות השופטים להתבונן אל הנער ולראות כי בעת אשר נזכרו פשעיו באשר מקלל הוא את אביו ומתנכל להצמיתו, לא נבוך ולא נכלם הנער מאומה, ובשלות לב שמע את כל המדובר — לא על פי דת ודין אמר עורך הדין פונטאק— „אף לא על פי רגש היושר נזכה בהקריבנו לשבועה את הילד הזה המרים יד על אביו וקורא אליו „רוצח!״, באחרית הדברים קם עורך הדין היימאן ויברר ביתר בירור את שחיתות נפש הנער, ויהי סוף דבריו לאמר : „נער אשר ככה ידבר באביו, נער אשר יעיז לשקץ ולנבל בעפר את כבוד בני דתו, עד שקר הוא בעיני וחלילה להקריבו להשבע״. אחרי הדברים האלה יצאו השופטים מן בית הדין ויבואו לאהל מועדם להמתיק שם סוד ואחרי עבור שעה ומחצה, שבו השופטים, אך בין כה וכה קם רעש ושאון בבית המשפט יוסף שארתאתנודד והתגעש כמשתגע ויקלל בחמתו את הצוררים אשר גזלו ממנו את בר בטנו, בכל כחו נהם ויקרא: „השיבו לי את בני! ויבך ויליל ויוסף לצעוק צעקה גדולה ומרה: „הם למדו לשונו דבר שקר, ומה יהיה אחרותו עתה? מי יודע מה יאונה לו!״, ואחרי כן פנה אל הנער ויקרא בכל כחו: „בני פקח עיניך וראה, הצוררים הצמיתו את נפשך ותשקע במצולת רשע וזדון, אולם לא יאמרו די באבדן נפשך כי גם מן העולם הזה יעבירוך הם יתנו בברותך ראש וילעיטוך מות ואבדון״ את כל הדברים האלה שמע מאריץ בשלוה ולא נע ולא זע ממקומו, כמו לא אליו כוננו הדברים, אחרי כן שבו השופטים וישקוט כל הקהל אשר בבית, וראש השופטים כלו רועד ומתחלחל ופניו לבנים כפני מת בקול כחולה קרא את המשפט החרוץ הזה: „מאריטץ שארף לא יקרב לשבועה מפאת גרעון שנותיו ומפאת מגרעות נפשו ועקשות לבו. גם מפאת אשר דבריו לא נמצאו מכוונים, ובפרטי ספוריו סתרו דבריו אלה את אלה״ המשפט הזה פעל פעולה עזה ונמרצה בלבות כל הקהל. דורש המשפט קם ויבקש את ראש השופטים לתת לכל הבית-דין ארוכה שני ימים לשבות מעבודתם, בגלל אשר המלאכה מרובה לפניהם לקרוא כתבים רבים ושונים הראש נעתר לבקשה הזאת, וסדר היום ההוא תם ונשלם. אחרי עבור שני ומי מנוחה החל המשא ומתן ביום 26 לחודש זה. רא השופטים קרא ראשונה את דורש המשפט לחוות את דעתו, ודורש המשפט השמיע את דבריו בנחת ובטוב טעם ודעת. ובשפת תוכחות חדה ושנונה יסר את חוקר הדין ואת כל הפקידים שעזרו על ידו, והעביר כבני מרון את כל העדים תחת שבט הבקרת, וגלה את דעתו לאמר, כי לפי הדברים אשר ראה אשר שמע, נוכח לדעת בידיעה פנימית נכונה, שהגויה הנמצאה בנהר, גוית אסתר היתה ולא אחרת. אך אסון קרה לאסתר אבל אין מקום לעלילת רצח ואין סמך וסעד לעלילת דם, כל הגדות מאריץ שארף מאפס ותהו נחשבות. גם העלילה ע״ד הגויה כולה שקר. הנה על כן אין יסוד להאשים ולחשוד את היהודים, ועל כן הוא, דורש המשפט, משיב אחור את העלילה והטענה ואומר לא הן, אולם לפי דתי אונגארן אין השופטים תלוים במאמר פיו של דורש המשפט, והרשות להם לתרוץ משפט נסוף יבוא) כטוב וכישר בעיניהם אשר בנירעדיאאז, ותתן צו ופקודה נמרצה למבה״ע המדברים בשמה, לשים את העקוב למישור ואת המר למתוק. מכ״ע „פאליטישע קאררעספאנדענ ירחץ בנקיון את כפי הממשלה ויגל את האשם על ראש המון האכרים האונגארים המשמרים הבלי שוא, מכ״ע „נעמצעט׳ האונגארי מסבות מתהפך בתחבולותיו לנקות את הממשלה מפשע רב, ומכ״ע „באהעמיא״ היוצא לאור בפראג, יאמר כדברים האלה: רבים שואלים, מדוע תשקוט ממשלת אונגארן במכונה ומרחוק תביט על המשפט הגשפט בשערי נירעדיאאז, דוע לא תשמיע במרום קולה: כן ישאלו רבים וכן שלמים בארץ ומחוצה לה, אמנם ללא חכמה יתפלאו כי לא יבינו אשר לא תוכל הממשלה להתערב בשפוט השופטים, כי בפלילים חפשי., אין אונס, ואין משוא פנים להממשלה ואם תהי יד הממשלה בבית המשפט, הלא אז יאמרו במחנה הצוררים כי היהודים נשאו חן וחסד לפני חממשלה ועל כל פשעים תכסה אהבה. אולם בכל זאת הכל צפוי במרומי הממשלה ומנויה וגמורה לעשות דבר אשר לא יהיה נגדו פתחון פה להצוררים לאמר כי לוקחה החפשה מאת השופטים. עין הממשלה צופיה על כל רשע כסל, תרמית ונלוז אשר נחשפו נבעו במשפט הזה, והיה כאשר יתם המשפט, אז תצא הממשלה לחקור ולדרוש את פשעי היושבים עלמדין אשר נהלו את המשפט עד היום ,. ודעת לגבון נקל, כי אם יהיה המשפט החרוץ לרעת היהודים אז תגיש הממשלה את המשפט בבית דין גבוה, ולא תשקוט עד אשר משפט היהודים אור יצא כן יצדיק מכ״ע „באהעמיא״ את ממשלת אונגארן, אך מכל העמים המשבילים אין שומע אין מקשיב לקול מליץ יושר זה, וכולם פה אד ירשיעו את הממשלה. נכבד הדבר לכל איש תבונות לשים לב אל אשר ישיחו בזה עמים שונים, עם ועם לפי רוחו, הגדול בין מכ״ע האשכנזים מכ״ע נאציאנאל-צט״ג, אשר לא יחשב בין המהלכים בצדי דרכים (עקסטרעם), אך רוח המפלגה התיכונה עליו תנוח, הוא אומר: „לו נקבצו ממזרח וממערב כל צוררי אונגארן לחכל תבולה כדת מה לעשות לנבל בעפר קרנה ולהבותה מכה רבה שלא תוכל לחרפא ממנה, גם אז לא מצאו תחבולה כבירת כח כאשר מצאו הפעם אנשים אוננארים לשים את ארצם ואת עמם לדראון עולם בדבר שפתים ובפועל כפים, על ידי המשפט הנשפט בנירעד- יאאז !" הדברים האלה אשר ידבר מכ״ע האשכנזי הזה, הם כמי השלוח ההולכים לאט, אך כזרם מים כבירים יהמו ויתגעשו Journal des Lcbas מכ״ע הצרפתים, וראש המדברים ביניהם יאמר בלהט רגשות נפש צרפתי: „שר המשפטים או שר הטבחים ,orrea) פוילער אשר יליט פניו באדרתו ובסתר מבואו הוא עושה את כל התכונה הדרושה לחפץ אוכלי היהודים איסטאצצי ואנאדי, הארנבת הטורפת הזאת המחזקת בידה את מדת הדין לממלכת אונגארן, יכולה לחיות ולהתעודד רק בארץ כאונגארן, רק בארץ אשר בה רוצחים כפעצעלי הם עוזרים לחוקרי דין, לו הותה כחיה הרעה הזאת בארץ אחרת, אזיזה כביר היתה בה יד הממשלה להורידה מעל במתי המשרה והשלטון ולכלאה בכלוב בבית האסורים אשר שם מקומה״ — ולעוטת דברי „וורנאל דע דעבא׳ נשמע קול האיטאלקי המדבר בעזוז רחו במכ״ע „דיריטטא״ לאסר: „עיר קטנה אונגארית ושמה מקרקר כל אזן-נירעדיאאזזכתה לגדולה להשכיח מלב אנשי אייראפא את החלי-רע אשר במצרים ואת המלחמות אשר בארץ ענמים ובמא- דאגאסקאר, בעיר הקטנה ההיא שב צל מעלות העתים כארבע מאות שנה אחורנית, ועולם עתיק ימים קם לפנינו ויבלע את כל יגיע ההשכלה ואת כל בני האדם אשר עמלו למעלה למשכיל; אונגארן נפרדה מאייראפא, נעקרה מן העולם הזה ותשם לה קן במחשכי חמס, במעמקי ימי הבינים, אל נא תדמה משלת אונגארן בנפשה כי אייראפא תלך אחריה בדרך ההיא, אייראפא לא תשוב לכסלה גלגל הזמן לא יסוב אתור, רק אונגארן לבדה תשכב למעצבה באפילת הסכלות וקנאת הדת, מקום שם רפדה יצועה — לנגד מכ״ע הצרפתים והאיטאלקים, אשר בדברם על דבר משפט עלילת הדם, יצא רשף לרגלם, חקור יחקר האנגלים בשובה וגחת לפי תכונתם ככהן אשר יקרב אל הסנוגע לראות את נגעו, וכרופא הקרב אל החולה לבדוק בגופו כן יכונן ב״ע „טהיימס״ אל משפט עלילת הדם, יתבונן אליו בעין בוחנת יחקור וידרוש אף ימצא להחליט דבר זה: „אך חליהוא האנטי- הצופה לבית ישראל לא דבר ריק הוא אשר יאמרו המושלים בימינו אלה כי בסשך המאה הזאת נוספה על הממשלות השליטות בתבל עוד ממשלה אחת והיא ממשלת מכתבי העתים, אשר היא שלטון דעת הקהל באייראפא, הממשלה הזאת היתה לנו למגדל עוז ולצור נשגב מפני האויב, בדבר עלילת הדם באונגאריא, ומה נעים לנפשות נענות סחסה כזה האח ראתה עינינן כי סמשלת, אוסטריא-אונגארן תחל להתבושש על החזיון סעמיטיזמוס המבהיל הזה! הוא מעורר בלבנו את זכרון המחלה הנודעה בשם „וויטסטאנץ (St. iuss dns, שר בדבקה באיש בריא, לפתע פתאום יאחזהו השבץ ויעוה את כל יצורי גוו ויטלטלהו טלטלה גבר לכרכר בכל עז ולרקד כבני צאן במרוצה ובחפזון. חמלה הזאת שלטה בכח גדול במשך ימי הבינים, ותדבק מאיש אל איש — והנה היום העתיקה המחלה הזאת את מושבה מן יצורי הגויה אל חביון הנפש פנימה; היום לא תעוה את עצמות האדם אך את רוחו תעקש, לא תטלטלחו לרקד ולכרכר כאחד המשוגעים, אך תשפוד עליו רוח עועים לחזות שוא ותהפוכות, להוציא משפטים מעוקלים לחצוב להבות שנאה ולעשות מעשים שונים אשר לא יעשו אף גם תדבק המחלה הזאת מאיש אל איש, וכמוכי וויטסטאנץ אשר וצאו במחול מחנה חולים רבים יחד כן „הווייטסטאנץ החדש הזה יגור בחרמו אנשים רבים במקום אשר שם ימצא קן לו ככל החזון הזה נראה במחוז נירעדיאאז באונגארן. המחוז הזה ואנשיו כולם היו לשלל להמחלה, שם אנאדי שליט בנכסיו, בקרבת המקום גם אישטאצצי שוכן בנוה אחוזתו שם סימאני גם בארי ושם הוצק חלי-רע זה על כל האכרים מקצה, ואנהנו בשימנו עין ולב אל כל הנעשה ואל כל המדובר בבית המשפט בעיר נירעדיאאז, הלא נקרא אין זאת כי אם „ווייטסטאנ גדול, בו נמשכת שלשלת ארוכה מן ראש השופטים עד השופט הטיססא עסלארי פארקאץ ומן ראש הצוררים אנאדי עד הרוצח פעצעלי כולם מוכי מלה המה ובתקף מחלתם יפרעו פרעות ויעשו שערוריות — אמנם האם בידי החולים האלה תתן ממשלת אונגארן את עמה ואת ארצהז האין צרי בפעסט, אם רופא אין שם להסיר את המחלה הזאת? בתי החולים הנכונים למען האומללים ההם, הלא בתי אסורים המה, זה השער לרפואתם ופתח תקוה להם לשוב לאיתנם!״ כן יאמר מב״ע הגדול „טהיימס״ אמנם אף כי החלטת המחלה (דיאגנאזע) עלתה בידו באופן מאד נעלה, אבל לא היטיב לראות, באשר רק על מחוז נירעדיאאז לבדו— ממכון שבתו השגיח, רק את המחוז הזה יחזה כמקום „הווייטסטאנץ״, ולא שם לב אל מכ״ע רבים באשכנז המשתגעים אף הם וטרקדים במחול, במערכה אחת עם הצוררים אשר באונגארן. מכ״ע „בערלינער טאגעבלאטט׳ במאמרו „טיססא עסלאר אונד דיא קאנסערוואטיווע פרעססע אין דייטשלאנד״ השכיל מאד לחשוף את שולי מכתבי העתים ממין הקאנסערווא טיווי על פניהם. סופרי העתים החשוכים — יאמר „בערלינער טאגעבלאטט״. שקדו על עלילת הדם הטיססא עסלארית מאז יצאה לחבל, וכאשר נמצאה בידי בארי ופעצעלי. במערות פריצים הרחק ממאור השמש, ותשרוץ שם לרוב שמועות ושטנו חדשות לבקרים, אז הפכו והפכו בה סופרי מכ״ע החשוכים ויקריבו אל קוראיחם כל שמועה ושמועה, קו אל קו, צו אל צו, ולא נלאו ללקט אבנים לירות אותם אל עם עברתם, אך מאז יצא המשפט ממחשכי מחבואו ויבוא לבית דין גלוי ופתות, וינוסו הצללים והעננים התפזרו ותועבות רבות נגלו לעין השמש, לא בין היהזדים כי אם בין משטיניהם, אז חדלו מכ״ע הקאנסערווא טיוים להביא צידה לקוראיהם, ובעוד אשר מכה״ע החפשים והמשכילים על דבר אמת ערוך יערכו לפני קוראיהם את כל קורות המשפט דבר יום ביומו מכ״ע החשוכים יחבשו פניהם בטמון וישמרו מחסום לפיהם, ורק זעיר שם זעיר שם יוציאו את רירם נטף נטף, וידיהם אוחזות תמיד בקוצים למען מצוא מקום ותואנה לשים דופי בהיהודים זעומי נפשם — או באמרים ריקים בלי אות או מופת יאמרו כי כל השמועות ע״ד המשפט בני- רעדיאאז הורתן ולידתן במכ״ע אשר רוח ישראל מרחפת עליהם, ועוד יגביהו למעלה, לשים דופי במקור הראשי לידיעות הטע לעגראפיות וואלפס בירא״ לאמר כי המקור הזה כחש יכחש ואמנם בזה הם „משליכים אבנים לבאר אשר מימיה הם שותים״ כי כמעט כל הידיעות הטעלעגראפיות בעניני המדינות גם הם מסקור ההוא דלה ידלו, ואם כן הלא על ראשיהם הם חותים גחלים. לדגל המגואל הזה חונים מכה״ע, נארדד׳ אללג׳ צט״ג הביסמארקית, „קרייצצייטונג" הלוטה בקנאת הדת „פאסט״ הקאנסערוואטיווי שלעזישע צט״ג, דייטשעס טאגעבלאטט ורייכס- באטע האנטיסעמיטים אחד מאלה מכלכל סופר אנטיסעמיטי בנירעדיאאז מיוחד לדבר, להודיע לה כל דבר הנכון לדעת לחפץ מחנה קודאי מכ״ע ההוא, עצמו מספר השקרים הרבים והשונים אשר הודיע הסופר ההוא אל מ״ע דייטשעס טאגעבלאטט, אך משל אחד הציג בערלינער טאגעבלאטט למופת לראות על פיו איך יעשה הסופר ההוא את מלאכתו כאשר נגלה הדבר כי אד משומרי מאריץ שארף, האיש פעצעלי, רוצח הוא כי בימי חרפו נלכד במוקשי זמת אשה אחת, וירצח את נפש בעלה וינתח את גוית ההרוג לנתחים וישלך אותה לתוך הנהר, מה עשה הסופר האנטיסעמיטי, הלא כרקב היה הדבר בעצמותיו ואיך יוכל להודיע כזאת אל קוראיו ? לכן בחר לו את דרך המליצה ונהפך בלשונו להודיע למכ״ע דייטשעס טאגעבלאטט ידיעה קצרה זאת: „ביום הדין אתמול לא נגלה דבר חדש מאומה, בלתי אם כי אחד העדים פעצעלי, נענש זה כביר בגלל אשר אהב אשה אחת, ואחרית דבר אהבים ההוא היתה מכת מות, זאת היא אשר גלו עורכי הדין אתמול, ועל זה ישישו וישמחו ובדי ריק יאמרו האח!״ כן הודיע הסופר למכ״ע „דייטשעס טאגעבלאטט״ מכ״ע האשכנזים מודיעים כי בקרב הימים יצא לאור בלייפציג ספור-אהבים בשם „אסתר סאלימאססי״ את ההודעה הזאת הביא גם „הקלאדעראדאטש׳ החריף, וחוסיף עליו לאר: „ספור אהבים במה נחשב הוא? עלילת הדם בטיססא עסלארית ראויה להעשות חזיון באלעט אשר אין ערוך לו בין כל החזיונות ממין זה״ — אחדים ממכה״ע הוציאו בימים האלה את השמועה כי חברת כי״ח מפאדיז שלחה שלשה צירים לעיר נירעדיאאז לשמוע שם אל הדין ואל המשפט וכי ציר שלות מטעם קהלת פראנקפורט אם מאיין מוביל 200000 מארק לני- רעדיאאז, וגם יתר הכסף הדרוש אל החפץ נתן ינתן את שתי השמועות האלה הוציאו הצוררים על פני חוץ, להורות בזה, כי היהודים מכל הארצות התאחדו להטות בשחד את לבות השופטים, וכאשר יצאו אסירים בכושרות אז יהיה מקום להצוררים להרים קולם ולאמר כי חברת כי״ח עשתה את המשפט המעקל הזה — אולם כל איש תבונות יבין כי שתי השמועות האלה בשקר יסודן. חברת כי״ה היא ברה מדינית זהירה במעשיה מאד מאד, והיא לא תעשה בדבר הזה, להעלות את חמת הצוררים עלינו ולתת להם פתחון פה, הלא במושב אגודת אחים בלאנדאן ערך אחד הנאספים דבר כזה, שהאגודה תבוא בדברים עם ממשלת אונגארן, והדבר נפל ארצה— ג״כ מטעם הנ״ל בצדק יאמר מכ״ע דזוז קראניקל לאמר : „אין אנחנו מאמינים בשמועות האלה, חברת כי״ לא תתערב בדבר מפני הטעם שבעבורו נמנעה גם אגודת אחים להתערב, וגם השמועה השניה על דברת הציר השלוח מפראנקפורט עם צרור הכסף, גם זאת היא בת קול שאין לה יסוד הן אמנם בין גדולי עשירי ישראל בארצות המערב נאסף כסף לשלם שכר עורכי הדין, אולם כל נדבותיהם יחד לא תעלינה עד סך 200,000 מארק, אשר לדברי מכ״ע, הוציא הציר מקהלת פראנקפורט לבדה, אין זאת כי אם שיחה בטלה!״. קיעוו. הכל באמירה, רוב בהבטתה, ומיעוט בעשיה בכל דבר הנוגע לטובת הכללי ע״כ חוב קדוש הוא על כל איש ישראל אשר גורל עמו יקר בעיניו בראותו „מעשה טוב׳ לפרסמו ולשימו על נם, לא למען החניף לעושה הטוב, כ״א למען הטוב הנעשה, וזאת היא: לא אחת שמעתי מפי הגביר הישר באדם הרב ר׳ יונה זייצאוו, כי לבו דואג לטובת עמו העניים אשר הרבנות מקברת אותם ברוך אומר ועושה משכיל אל דל, ובתחבולת שונות סובב לדבר על לב עניי עמו בערי הפרזות cse(niinairrani המשתרעים אצל מטעי תרדין הרבים בשדותיו סמוך אל הצוקער פאבריק שלו גריגאראווקע בפלך קיוב לאט לאט עלתה בידו כי כמאה עלמות תעבודנה בחפץ כפים מן הבקר עד הערב, לנקותם מחרולים וקמשונים בקחתן שכרן עד 60 ק״כ ליום, מלבד לחם ומרק. — פני הישר באדם הזה יאירו בספרו, כי היה בעצמו על נצר מטעיו להתפאר — צוה על העומדים על עושי המלאכה לבל ידפקו ולבל יאיצו בהן, כי לא כנשים הנוצריות העבריות כי חיות הנה ולא תעשינה מלאכתן רמיה, ובטרם יבא אליהן הגוגש, ועבדו... דבר חדש הוא! בתולות ישראל אשר עד כה ישבו כלואות בבית הוריהן, מבלי עשות מאומה, ואיככה תשפילנה כבודן לעבוד בשדה אחר? עתה כבוד ותהלה להגביר הזה אשר על ידו נעשה הצעד הראשון, ומה שמח ורחב לבו עת ישובו אל ביתן, וכל אחת בספה בידה עד שלשה כסף חלף חמשת ימי עבודה, ובבסף הזה תכסינה מערומיהן, ולא תהיינה למשא על שכם אביהן. גם גוכחו לראות כי אין מות בסיר העבודה חיים היא למוצאיה, וכבודן חדש עמהן. גם רבים מעמי הארץ עמדים משתאים, למראח עיניהם לא יאמינו, ויאמרו, הגם העבריות תעבודנה ?!— מי יתן וכמוחו יעשו גם שאר העשירים אשר גם להם שדי תבואות ומטעי תרדין, לשים לבם למצב ענייהם ודה הנעצב, ולהשכיל כמוהו להרימם משפל מצבם בתת להם עבו ויגיעת בשר — „ההתחלה יותר מחצי הבל״ אמר החכם, ומה ו רב טוב צפון בדבר הזה, כי גלל היום חרפת מחרפינו מעלינו האומרים כי נרפים אנחנו, לא נוכל, או לא נאבה לעבוד שקר הדבר הנה מאה נשים עבריות תעבודנה בחריצות כפים ונפוצות ע״פ השדה ביום חום לעיני השמש, תחגורנה בעז מתניה! ותאמצנה זרועותיהן, ולחם עצלות לא תאכלנה. בן-יעקב פינסק. מי ימלל את צדקת פזרונם של הגבירים הנודעים לתהלה בעירנו ברוב חסדם וטוב לבבם הלא המה: הרה״ג חנדיב עזריאל טענענבוים, הרב הגביר הירא וחרד לדבר ה׳ שמואל יהיאל שוכמאן, הרה״ג דוד שפירא, הרה״ג אהרן ציילינגאלד, חרה״ג שלמה לובאשאווסקי, הרה״ג אייזיק פריינקיל הכהן והרה״ג יהודה פידילמאן שבעה טובי העיר אלה יפריזו צדקתם תמיד ויאצילו מטובם והונם על כל צרכי צבור ולא יחוסו גם על עתותיהם לבקר יום יום את בית החולים ובית התלמוד תורה אשר יתנוסה לתפארה בעת בעירנו, ועתה הגדילו חסדם בא אלינו הגדוד מעיר וויטעבסקולא לאנשי צבאאשר זה לא כבר נ יאבו להתגאל בפת-בג המלך והגבירים הנדיבים האלה קמו לישע ימינם ויזילו מכיסם סך אלף רו״כ ויכינו למו דוד נחשת גדול אשר יבשלו בו שתי פעמים ביום בתכלית הכשרות, שר הגדוד הודה למו על רוב חסדם, ובפעם הראשונה בא בכבודו ויטעם את הנזיד ויתן גם הוא את נדבתו מאה רו״כ, ובפה מלא הגיד כדברים האלה: „כי עם ישראל יתפארו בקרבתם לאחיהם בני הצבא בכל מקום בואם״ על כל אלה יודו בני עירנו להרה״ג שמואל יחיאל שוכמאן על אשר הואיל בטובו להקדיש בית אחד מבתי משכנו על הכנסת אורחים, והוא בעצמו ישגיח בעין צופיה על הליכות הבית וישים משטר וסדרים בכל עבודת הצדקה הזאת כיד הנדיבות הטובה עליו, יאמץ ה׳ חילם למען יוכלו לקום על נדיבות לדור דור ואנכי הבותב הנני משיב תודה למו בשם כל בני עירי. זאב וואלף ניידיל אחד מהעוסקים בצרכי צבור פה פינסק. ביאליסטאק. בעירנו נבנה בית גדול ורחב ידים אשר הוא מקור נפתה לכל מעשה הצדקה אשר יעשו פה והוא יכול בקרבו ג׳ מחלקות: בית הועד המכלכל מאוצרו לערך חמש מאות נפשות מעניי העיר מדי שבוע בשבוע ע״י אנשים נאמנים המאספים כסף הצדקה בעיר, ויושיטו עזר גם לאורחים עניים העוברים עלינו, הבית השני הוא „יד חרוצים״ אשר יחזיקו 63 נערים אצל בעלי מלאכות שונות ללמדם אומנות, ועומדים גם תחת מורה אחד המלמד אותם ידיעות נהוצות כמלאכת החשבון ושפת הארץ ולמודי הדת, ומן הבית הזה יתמכו גם תלמידים עניים המבקרים את הגימנאזיום אשר בעבורם ירים הועד לערך 1500 רו״כ לשנה. והבית השלישי הוא בית „מחסה לזקנים״ אשר כבר הודענו ממנו בהצפירה ביום י״ב תמוז נאספו המפקחים על הבתים ההם ועשו השבון כללי מן כל ההכנסות וההוצאות שהיה במשך ארבע השנים שעברו מאז נוסד הבית הזה עד היום, ועלה סכום ההכנסה עד 99,142 רו״כ וההוצאות 99082 רו״כ. — ועל טוב יזכר שם סוכן הועד הנכבד ה׳ יצחק וויגאצקי העובד עבודתו בתום ואמונה, ואנשי מופת המשגיחים ה״ה ה׳ ל׳ זאבלודאווסקי, ה׳ דוץ, ה׳ ה״ש פינעם וה׳ ט׳ זילבערבלאט, וביותר יצטיין ברוב עמלו הרב מטעם הממשלה יומ״ס ה׳ מארקוס לטובת הבית הזה. סטעפעניץ (פלך קיוב) בעיר הזאת זה שנות מספר יתגורר אדון נוצרי אחד, ושמו בAeereולו עבודה רבה: בתי חרושת המעשה „לנופת צופים״ ובתי משרפות חי״ש, ומאז בר לו לשבת בעיר הזאת יכיר את היהודים לטוב על פני הנוצרים, כי מלתו על לשונו לאמר: היהודים לא יאבדו את משכורתם בענין רע: שכרות וכדומה, כי אם יחיו את נפשות ביתם לחם לפי הטף וגם יקבצו על יד ליום רע, על כן כמעט כל עושי קנינו יהודים המה, ונוסף על זאת ירים מכספו תרומה מקופת הצדקה מדי שנה בשנה סד שלש מאות רו״כ. ואולם כל אלה לא השביעו את נפשו הצמאה לעשות טוב, ועתה הגדיל לעשות חסד עם בני הנעורים ולהיטיב אחריתם, ויבנה כמו רמים בית ספר בעל שתי מדויגות nyiacoe n ויספח אליו גם בית ספר לעושי מלאכה ט Peeceii, ועליו תהיה לכל צרכי הבית: מורים וכדומה, והבית יחיה פתוח באין הבדל דת לכל השוקד על דלתותיו, יהי שמו ברוך! ומדי דברי בבית הספר הזה אעיר אוזן אלופי עירגו לכונן גם בית תלמוד תורה, למען שזה וזה יתקיימו בידם, כי אם לא ישימו לבם לזאת, אז בטח הנערים יאבדו דרך האמונה. התבוננו בבתי הספר האלה ובתקוה הנשקפה מהם, לבל יחסר המזג הוא בית חתלמוד תורה! וצאו נא לישע עמכם והיה זה משה שלום קאזארנאוו שלום. ביאליסטאק. לב מי לא יתעורר לחמלה על אנשי צבא מבני עמנו המתגוררים בין מחנות אנ״ח אשר מאהבתם העזה לדת אבותיהם, ממאנים לאכול מאכל טרפה, ובעבור זאת נאלצים הם לאכל פת יבש ונקודים, ולא יבא אל פיהם כל ימי השבוע נזיד ומאכל טוב. אי לזאת התעורר הרב הגאון מפה, ועוד נדיבי עמנו. להרים את המכשלה הזאת, ויעוררו את הבעה״ב מעירנו, כי יתנדב כל אחד ואהד כפי נדבת לבבו , מכסת כסף מדי שבוע בשבוע והכסף המקובץ יובא לחרב הגאון דפה ואנשים אנשי מעשה הפקדו ממנו אשר ימציאו ויכינו לאנשי הצבא החונים כעת בעירנו, לערך מאה או יותר (מלבזד המפוזרים בסביבות העיר) כל צרכיהם במאכל ובמשתה פעם אחת ביום בשר ונזיד. לבד בימי השבת אשר אז ינתן להם כל שלש הסעודות כתק היום. אשריך עדת „ביאליסטאק׳ הנאור ה, כי מאז ומקדם תקומי על נדיבות, ולכל דבר מצוה ומעשה טוב פישל חוואט תפקחי עיניך לעטיטשעוו (פלך פאדאלסק). הננו נותנים תודה וברכה לסבוד הרה״צ מוחר״ר ישראל שלוט״א ממעזיבוז הסמוכה לעירנו תתן הרה״צ מסאנדיגארא שליט״א בעד שקידתו העצומה לטובת אנשי חיל מבני ישראל החונים עתה כשמונה מאות במספר סמוך למעזיבז אשר למען יאכלו כשר העיר את רוחו ושלח מכתבי בקשה להעיירות הקרובות ויקבצו לחם וחלות והרב הנ״ל יחלק אותם לאנשי חיל העברים נם אין כסף גם יסד בית מבשלות סמוך לתחנות אנשי חיל אשר יבשלו מרק ובשר ובעד 6 קאפ׳ ישינו לסעודה, ואשר אין ידו משגת ישיג שתי פעמים ביום הנם, והרבנית תחי׳ תשגיח בעצמה על הסדרים יוסף הענדליר והגקיון. ישלם ה׳ להם כפעלם גלוסק (מחוז באברויסק). בשם כל בני הנעורים דפה הנני להגיש תודה וברכה מקרב ולב עמוק קבל-עם „לחברת מפיצי השכלה בין יהודי רוסיא׳ בבלל, ולמזכיר החברה הרב הח׳ ד״ר הרכבי בפרט, בשלחם אלינו בשבוע העבר ספרים מועילים בשפות רוסית ועברית, להיות לנו למקרא לעורר רוחנו אל ההשכלה המאירה לארץ ולדרים עליה תקותנו תאמצנו כי לימים יוצרו, יעשו עמנו חסד וישלחו מכה״ע וספרים טובים ומועילים לנו הקוראים. המדבר בשם כולם הילל בן שחר דובנא. קול קורא! מי האיש מכם, קוראים אהובים, אשר לא ידע את שם הגבר הנעלה המליץ ומשורר הרב א. ב. גאטטלאבערץ מי מכם לא התענג על נפת צוף שירוו הנשגבים ולא שבע נחת מספריו חיקרים? זה כחמשים שנה כאשר הוציא לאור את ספרו הראשון „פרחי אביב״, ומהעת ההיא עד היום הזה לא דל מכתוב מהפיץ תבוגה, חכמה ודעת בקרב עמנו שמות ספריו אשר הדפיס עצמו מספר וגם שנים רבות שלה דבריו ביעקב על ידי מכתב עתו „הבוקר אור׳ ובבל מכתבי העת בשפת עבר הרבים והשונים אשר יצאו לאור במשך החמשים שנה האלה אין אחד אשר לא לק הוא חלק בו ואשר לא התנוססו בו שיריו ומאמריו לגאון ולתפארת. כל אלה תדעו גם אתם, קוראים נחמדים, ולמותר לי לפאר לרומם את האיש הזה אחרי כי תהלתו מלאה כל הארץ ושמו מרומם בפי כל אחינו חובבי שפת קדשנו היודעים אותו, אך את מצבו ומעמדו עתה לעת זקנתו אחרי כל עבודתו בשדה-ספרותנו ואחרי כלה כחו ואונו להיטיב ולהשכיל את עמנו! אם לא תדעו זאת אגיד לכם אני כי בעיר מגוריו אני יושב ועיני תראינה את כל אשר אתו מצבו רע מאד אחרי נשבר מטה לחמו בהסגר בית מדרש הרבנים אשר הוא היה בו אחד מראשי המורים, ואחרי כי חושי גוו רופפו מזקנה ואין לאל ידו לכתת עוד, את רגליו ולנסוע התמידי אשר אמרו בעיר המלוכה לעשות בעבורו במלאות לו שבעים שנה, היה לאפס ואין אחרי משוך החוקר קדמונית החכם הגדול והיקר ד״ר א. הרכבי את ידו ממעשה ופעלי חברת מפיצי ההשכלה ובין העומדים בראשה לא ימנה. הדבר הזה חרפה היא לנו לעזוב את ראש משוררינו ובחיר סופרינו בעניו מבלי עשות מאומה להיטיב את מצבו ולכלכל את שיבתו ולשלם לו מעט מהרבה אשר הגדיל לעשות לספרותנו. האם נדיבים אין בנו? האם ספו תמו חובבי שפת קדשנו בקרבנו? לא כן אנחנו עושים ועלינו להיטיב את דרכנו, לכן שמעוני נדיבי עמי, אילי הכסף, והקשיבו לקולי אוהבי שפת קדשנו ספרים הרבה הוציא הרב א. ב. גאטטלאבער לאור, אך רבים הם עוד הספרים אשר אתו בכתובים ובתוכם ספר „שירי מהללאל״ המכיל בקרבו שירים רבים דשים וישנים אשר שר בעתים שונות בנוח עליו רוח השיר, את הספר הזה יחפוץ להפיץ בקרב עמנו, ואנחנו אם נעזור על ידו ונתן כסף למפעלו זה נעשה טוב עמו, כי ממחיר הספר אחרי כן יאכל וישבע וישכח רישו, וזה הדבר אשר תעשו: כל נדיב אשר ספרות ישראל וסופריו יקרים בעיניו, ישלח דמי קדימה, הממעיט לא ימעיט משני רו״כ, כי הספר „שירי מהללאל״ וביל בקרבו כעשרים עלי דפוס, והמוסיף כפי אשר תשיג ידו יוסיפו לו ברכה חיים וחסד מהשמים, את מכסת הכסף ישלחו המתנדבים לדובנא, מקום מושב המשורר לידי הגביר הנכבד הישיש ה׳ מאיר שומסקי אשר נתן לבו לדבר הזה— וכאשר יהיה הכסף למדי יצא הספר „שירי מהללאל״ לאור וכל החותמים עליו יקבלו איש איש ספר אחד ואתם סופרי ישראל החכמים והטורים אשר בכל עיר ועיר והאנשים אשר דבריהם נשמעים, שימו נא לבכם לדבר הזה, דברו נא על לב אנשי החסד אשר בעירכם והזכירו להם את שם משוררנו הנעלה ואיש לא ישיב את פניכם ריקם, כי עמנו עם עושה צדקח וחסד ומוקיר סופריו ושפת קדשו, כן עשיתי גם אני ואספתי פה דובנא על הדפסת הספר „שירי מחללאל״ יותר מחמשים רו״כ המונחים עתה בידי הגביר ה׳ מאיר שומסקי ה׳ מרגליות רב מדובנא פראגא (סמוך לווארשא) בליל ב׳ פ׳ פנם יצאה אש ותאכל כמה בתים עד היסוד אשר יושביהם נשארו בעירום ובחוסר, כל כי נגזר אוכל מפיהם, אין לחם ואין שמלה ואין מחסה. אמנם כן יושבי פראגא לא קפצו את ידיהם מאחיהם האביונים, אבל אין הקומץ משביע וכו׳ ע״כ אחב״י החישו להביא נדבותיכם בעבור הנדכאים והאומללים האלה, והיה מעשה הצדקה שלום. הישרים בלבותם ישלחו נדבותיהם ע״י המו״ץ הרב ר׳ ישכר טעננענבוים בפראגא. אהרן טעננענבוים חדשות שונות (הצופה בתהום הים) בשער המצבה הנכון להיות בעיר ניצצא בשנה הבאה, ימצאו הנוסעים שמה לראות על חוף ים התיכון דבר נפלא מאד אשר המציא חכם אינזעניר אחד טאזעללי, והוא כדור באללאן אשר ישוטט בעומק הים, עם אנשים אוהבי מראות הטבע החפצים להתענג על חזיונות נפלאים שבתהום חים, הכדור הזה גבהו י״ב אמות, והוא בנוי מברזל מוצק ונחושת וזכוכית עב וחזק, בכדי שיוכל לשקוע במים עד לערך מאתים אמה בעומק, מבלי שיהיה נכבש ונשבר מרוב לחיצת המים הלוחצים אז ברב כח בעומק כזה, (כי אז יהיה כובד הלחיצה על שטח כל אצבע מרובע ממנו, כדי משקל 160 ליטרות כנודע). הבאללאן הזה נתלק בתוכו על תחתיים שניים ושלישים, העליה הראשונה שלמעלה הוא מקום רב החובל אשר בידו כל הגהגת הבאללאן, למטה ממנו בעליה השניה מקום פנוי ורחב לשמונה אנשים הנוסעים, החפצים לראות דרך החלונות הגדולים אשר מסביב את כל עומק הים ונפלאותיו אשר במצולה, כל מיני הדגים הרבים והמשונים המשוטטים בו, מיני החיים ההולכים ורוחשים על קרקע הים, הצמחים הגדולים והרבים אשר יגדלו שמה הסלעים והכפים הגבוהים וכו׳, ולאשר בעומק הגדול יותר מן 180 אמות, כבר חשכו מאורות השמים שמה מבלי לראות כל מאומה, ואור היום נהפך ללילה, ע״כ נכונה שמה מנורה עלעקטרית המפיצה אור חזק על כל סביבות הבאללאן דרך חלונותיו הגדולים. — ואולם המדור התחתון הוא מיוחד רק לכלי המעכאניזם והמכונות הפועלים להחליף תמיד את האויר שבתוך הכדור, ועל ידיהם יוכל רב החובל גם לפעול על הבאללאן שיעלה ויצוף יותר למעלה, או ישקע יותר למטה כפי חפצו כל הכדור הזה הוא נאחז וקשור לאנית הקיטור ההולכת למעלה על פני הים לתור לפני הנוסעים המקומות בים הנאותים יותר לחפצם, ומן הבאללאן יוצא גם חוט טעלעפאן אחד אל האניה אשר על ידו יכול החובל והנוסעים עמו לדבר עם יושבי האניה אנה יסעו ואיפה יחנו, אם עלו למעלה ואם ירדו למטה וכדומה הנה כי כן פרץ רוח אנוש בארץ ויעבור גבולות עולם, יעלה שמים ירד תהומות, וגם חשך לא יחשיך ממנו, ידו על כל חית הארץ, יהלך בין תניני הים, וידו בכל משלה! ווארשא (ציון לנפש) אל שמועה כי באה מסובאלק נמם לבי ונפשי עלי תאבל, כי עלה הכורת על ראש נזיר אחיו המיוחד בגבירי עדתו הנכבד ומפורסם שלשלת היוחסין כמו״ה זלמן אייזענשטאדט בן להרב הגאון מו״ה צבי הירש אייזענשטאט מווילנא בהגאון המפורסם מו״ה אברהם משה בהגאון הגדול ר׳ דוד אב״ד דק״ק מיר המנוח ז״ל קבע עתים לתורה ולתעודה, והיה ירא אלהים מנעוריו, משכיל בקי בשפת קידש וספרותה, וגדולה האבדה אשר אבדה קהלתו, בעצם ימיו בשנת החמשים ושתים לימי חייו. ביום י״א לחדש הרביעי הנחילו לו את הכבוד האחרון והמון רב נהרו אחרי מטתו, אשתו הכבודה בת נדיב הגביר המפורסם ר׳ משה עדעלמאן נתנה לצדקה עבור נשמתו לביה״ח, לתקון בהכנ״ם, לבית הת״ת וליתר מעשה הצדקה, סה אלף ומאה רו״כ— יהי שמו לזכר עולם בעלי הצפירה, ותנצב״ה. צל״י ווארשא (אסון נורא) האשה הבבודה שרה רבקה אשת ר׳ אליהו ווילנער ג״ע מפה, נסעה לעיר ווילנא לדרוש שם בשלום חתנה ה׳ ברענער ואשתו ויהי ביום ג׳ פ׳ מטות לעת ערב הלכו שלשתם לשוח בג הבאטאניק שמה, ופתאום התקררו השמים בעבים וגשם שוטף נתך ארצה, ויבקשו לטו מחסה תחת דליות אילן גדול רב הענפים, והנה התחולל רוח חזק מאוד וישרש את האילן ויפול על שלשת האומללים ההם יחד. האשה אשת ברענער מצאה את ידה לצאת מתחת האילן ולקרוא לעזרה, אבל אמה האשה שרה רבקה אחרי שבעה מכאובים נוראים מתה, חתנה ה׳ ברענער שבר רק את רגלו הימנית אשר לדברי הרופאים אחר איזה ירחים ישוב וירפא לו, וגם אשתו מרת העניע אשר היא קרובה לעת לדתה, מרוב הפחד והעמל נפלה למשכב, אבל יש תקוה כי בקרוב תשוב לאיתנה. אפו״ד מודעה בעזחי״ת יצא לאור מבית דפוסי, ספר אבן ישראל, להרב הגאון מוחר״ר ישראל ליפקין זצללחה״ה, המפורסם בכל קצוי ארץ בשם ר׳ ישראל סאלאנטער בולל רובי דרשותיו הנעימים, ביראת ה׳ מוסר השכל, ומדות טובות. גם איזה חדושי תורח בש״ס ופוסקים, כל אשר גמצא ממנו בכתובים, ואשר סמך ידו על תלמידו הרב הנאון מוחר״ד שניאור זלמן נ״י אבדק״ק גאלדינגען, לחדפיסם,. כפי מכתב י״ק הנדפם בראש הספר — וגלוח לו קונטרס אבן בוחן מחרב חגאון מחרש״ז הנ״ל, איזה דרושים ושו״ת, אשר נתן לחדפסח למבחן, מספרו אשר אתו יצחק גאלדמאן מדפיס בווארשא בכתובים. . oria apasa, poncan 16 ת. J. Boldmn Warsza a Mranowska 16. הודעה ע״ד האתרוגנים נכונים אנחנו לקבל קאמיסיאן מכל החפץ להשיג ע״י אתרוגים מכל הסארטין קאראפירער, גענווער, כאראקער קארזיקאנער, אתרוגי א״י עם פיטמות ובלא פיטמות. וגם לולבים והדסים ירוקים ולחים כפי מחירם בטרייעסט ובתוספת קאמיסיאן מעוטה, וכפי אשר הודענו בשנים הקודמות, וגם אשתקד אשר מחיר האתרוגים הי׳ ביוקר, לא העלינו במחיר הקאמיסיאן, והננו נכונים לשלוח סחורה טובה לכל דורש גם ע״י נאכנאהמע בשלחו אלינו אויפנאבע וביד כל אדם להריץ אלינו מכתבו, אלכלי מקומאשר-וחפ- מה יוכפ-אדרעסין דלמטה, גוה-להפיק דצון מכל הדורשים לעשות מסחר עמנו האחים אהרן ואברהם בירגער במינסק Apoy Bprepy Mmc2 אדרעס למינסק bram Brger in riost Cestrich. אדרעסע לטריגיעסט יצא לאור ס׳ אב לבנים מאת אליהו ניויווידעל, טחירו כ3 קאפ׳ (המחבר הזה הנודע לאומן פדגוג יצא בעקבות אביר חכמי פידאגאגיג קאמפע, ויתן חנוך לנער במוסר השכל ערבים ושוים לכל נפש לשונו צחה וניבו נאוה במאד. והמקראות ומאמרי התלמוד אשר יעלו בה בלולים ישיתו עליה לוית הן. המו״ל) אדרעסע ע׳ נייווידעל ווארשא , ואליגסקי 11 ת או אצל המו״ס הנודעים פח. יצא לאור ספר „הנוסן ״׳ המכלכל מאמרים וענינים שונים מידיעות העולם והטבע מעלפים בספורי-מסעות (רייזעבעשרייבונגען) נחמדים אף נעימים המרהיבים אוזן שומעת, המשמחים לב ומושכים נפש להתענג על מפעלות מים דעים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת, מחזיק 16 דרוקבויגען. מאת נחמיה דוב האפפמאן כח״ס „אוצר נחמד״, וס׳ „תולדות חכמי הבאטאניק״ מחירו על נייר פשוט1 רו״ב ועל נייר רעגאל 1 רו״ב 50 קאפ׳. הרוצים בספר היקר הזה, יפנו במחירו אל המחבר על האת יירעססע הרשומה מטה וישיגו חפשי אדרעססע: מפארטא במוקדם. H. ony B . 1ooeo o. t. Pocieioaro . M. offmnann, in ostat, ub. Mono, sslan). (המחבר הזה כבר נודע במאכריו המחוכמים בכל מכ״הע העברים הוא מדבר בשפה ברורה וקלה בכל עניני היריעות ההן ויודע לבחור את הטוב והנאות לרוב הקוראים) אין לך מכום הבריאות להולה ומבקשי מנוחה כעיר ניצצא במדינת צרפת נן אייראפא, ויסדתי בית נאמן להאורים כפי האדרעססע שלמטה, הידיעות מענינו הבריאות של (לונגענליירען או בלוטשפוקקען) או מן דירזת גדולות ותדרים ממקחים שונים, או מסחרים דפה והסביבות, ישיג כל דורש ממני ע״י מכתב עם 3 רובל או 10 פראנק שישלחו אלי פראנקירט הכהן הקטן מאתיו פ׳ מושקאט, נודע בווילנא באוקען ובתים נכבדים ברוסיא אשכנז וצרפת. ובסובאלק ובדי Hlotel illa Spcranza Ru st. tienne 21. icce. Asבn None  בית מחסה ליולדות None None ה None הר האפשרי הנני להשיב לשואלי דבר ע״י פא סט במז בכל ספראווקעס . הדרושים לו, הן בסענאט, והן בכל מקומות המשפט דפ״ב ושכרי מכל ספראווקא דק שני רו״כ, כן ממכירי אשר ידעו אמונתי, ותום דרכי הנני לקבל עלי לעמוד לימין צדקם בכל מקומות המשפט פה, ולהביא לידי גוביינא תביעתם מחברות מסילת הברזל פה, עבור המחיר אשר נשווה בינינו לפי איכות וכמות הענין, ובעז״ה אפיק בטח חפץ ayayMeepoy epry n eיcptורצון כל איש אדרעססא .2תקע yron Boceoin arepiroecif, נ Taena T 6. E. . 36. זה שנה ומחצה עזבני בעלי חודש ימים אחר חתונתי גם כספי לקח עמו ונשארתי בעידום ובחוסר כל וזה כתשעה חדשים אשר ילדתי בת, ואלו סמניו: שמו יצחק בן אברהם אליהו כ״ץ, שנותיו ל״ב, שערות ראשו וזקנו צהובות (בלאנד), קוכתו ממוצעת, מלאכתו טאפצירער גם זאטלעראיו אשר למד מלאכתו זאת בקעניגסבערג ע״ח הקאמיטעט דשם, באהרונה קבלתי מאתו סכתב מקעניגסבערג ומאז נסתם כל חזון ממנו ועתה שמעתי כי הוא בנוי-יארק, כל היודע מטנו יחום עלי ועל בתי ויודיענל על האדרעססע של הרב הנאון מוה׳ משח אריה ראבינאוויץ אב״ד דפה.. נעסא בת ר׳ ליוב הירשאוויץ כנים דבדי האשה. נאום משה אריה במוהרא״ז הלוי החופיק יאנאווא פלך קאוונא. אדרעססא שלנו Peaopy Tae. TAEA 3. Cowoy Bapmaa. S. Sonimski Warszawi. Dzika 25 טי בבית מסתר ספרים שלי נמצא למכור ספרי מלים ה׳ שמיד, דפוס ליופציג הו צאה האחרונה, רוסיש דווטש דייטש רוסיש פארמאט גדול, מקחו בלייפציג 9 מארק, אוזיל עד 50 3 רו״כ, פארמאט קטן מקתו בלייפציג 50 3מארק אמכור 50 1 ע פארטע למ״ס ראבאט כנהוג. n. aras. L. araאדרעססע שלי ב . Bocro עכטע זיידענע שוויצער מיללער-גאזע פיר מיללער, אויך בוימוואללענעס אונד ואללענעם גלאססע בהאנבשוה, פוטטער פיר האנדשוה פאבריקאנטען, עספפעהלט .AS. Wachholder Warsha Nale i9 שאלות ותשובות לה׳ בנימין בלומענטהאל איננו חהום אצלינו ויבקש מאת הסוכן שלקח ממנו, לה׳ או״ר בממ׳ הבא לה׳ יהודא ליב קאסטי׳ הס׳ כוכבא דשביט אין אצלט עוד, לה׳ )4 יא בנו׳ הבא, וכבר אממו שמן הומ׳ הראשוממערים למ. i . זאר ש. סלאנימסקי אקט נאך לאנגערער צייט פירנוויססענשאפט- ליכע צוועקע ען אים אויסלאנד וויילענד איסט צורריק אין ווארשא וואהנהאפט אויף קראשינסקעס פלאטץ 3 אונד ניממט אויף קראנקע מארגענס ביז 12 אור., אונד פאן 3 ביז 6 אוחר נאכמיטטאג. ה איש צעיר בקי בתנ״ך ודקדוק, יודע השפות: עברי ירית, רוסיש פאלניש, אשכנזית ויודע חשבונות יבקש להיות מורה לשעות או משמרת בבית אחד הסוחרים, ועל ישרתו וחריצות מפעלו מעידו, יודעיו אשר בזמן קצר ראו בלמדו אור ההשכ לה. לדרוש בחנות ה׳ משה ווינער נאלעווקי 14 לבוים א. קאנן בימים האלה אדפים רשימה חדשה ואקנה כל הספרים אשר לא נמצאו בבית מסחרי זאבקש את פני המחברים והמוציאים לאור אשר יאבה בחסדם לשלוח לי ספר אחד מהספרים אשר הוציאו לאור ומודיענו המקח הקצוב למו״ס, ואקנה אי״ה מספר עקסעמפלארים מכל ספר A. ast, uchhanlang rakaג. אל סוחרי האתרוגים אזכיר מסחר האתרוגים ליודעי ומכירי מכבר, ולכל חחפצים לבוא עמי בברית המסחר מחדש לקנות בעדם כל מיני אתרוגים ארץ ישראל, קאראפירער, אניווער, ומא- ראקער, וכן לולבים וחדסים בעד שכר קאמיסיאן קצוב, וכל החפץ בי יפנה אלי כפי האדרעססע דלמטה נפתלי משביל לאיתן aroao Macecoy B r6ע. I.Mc)

|1883-08-07| תוכן העניגים דברי הימים. משפט עלילת הדם באונגארן. ירושלים פיעטרקאוו. הצופה, לבית ישראל. הוספה אזארקאוו, ביאליסטאס. מאחיליעוו פינסק. קראקא. הודעות שאלות ותשובות. דברי הימים שבת שבתון במלוא רחב עולם המדיני באייראפא, רק שני בתי פארלאמענטין מלאים תשואות ממשא ומתן בהלכות גדולות הגדונות בתוכם בעת הזאת. הפארלאמענט האנגלי היה מקום המחזה למלחמה בשלום בין שתי המפלגות הטאריעם והוויגם בראש הטאריעס יצא למלחמה אחד ממנהלי המפלגה, השר נארטהקאטה, ובראש הוויגם עמד השר גלאדסטאן תופש רסן הממשלה. סלע המחלקת בין שתי המפלגות היתה השאלה: הנכון הוא או לא, לעשות תעלה חדשה במצרים כתעלת הזועץ? גלאדסטאן ובעל תעלת הזועץ, לעססעפס, כבר באו לעמק השוה. וחפירת התעלה השניה כבר היתה מנויה וגמורה, ראו זאת הטאריעס מתנגדי גלאדסטאן ויאמרו להשתמש במקרה הבא לידם לערוך מלחמת ויכוחים ע״ד התעלה להשיב אחור את מחשבת גלאדסטאן. ילוק הדעות הזה לא היה מחלוקת לשם עיקר הענין, רק ריב ומדון לשם המפלגה, כי אורבים הטאריעס למקרה טוב ומסוגל לקרוע את הממשלה מיד גלאדסטאן ולהשיבה אליהם, וטרם יצאו למלחמת הויכוחים כבר בראו להם בדמיונם מיניסטעריום חדש מבני חברתם, אך גלאדסטאן בראותו כי יש תקוה להטאריעם לנצח אותו במלחמה הזאת, התחכם וישתמט מן שאלת הזועץ, ויתן לשאלה הזאת ארוכה ויאמר כי עוד חזון למועד לדבר על אדותה, ועוד לא בשלה ולא נתברה כל צרכה ועניניה לא התבררו ולא התלבנו למדי ורק כאשר תהיה החקירה והדרישה על אדותה כראוי אז יערכוה לפני הפארלאמענט: בדרך זה חלץ גלאדסטאן מן מלחמת הויכוחים ושאלת הזועץ נשתקעה לשמחת לב ממשלת צרפת אשר רוחה נוחה מן הדבר הזה כי לא לרצון היה לה חפץ אנגליא על אדות חפירת תעלה חדשה מוצא דבר הויכוחים ע״ד הזועץ הועיל להעביר את הרו הרעה אשר נחה בין אנגליא ובין צרפת בימים האחרונים; ע״י קנאת הטאריעם בהוויגס הושב אחור חפץ אנגליא ורק ע״י ההשתמטות מן שאלת הזועץ החזיק גלאדסטאן מעמד ולא נפל לפני מתנגדיו — גם הפארלאמענט הצרפתי מלא בימים האלה ריבי מפלגות בשלשה ענינים העומדים ברומה של הממשלה העגין הראשון היא המלחמה בטאנקין הענין השני היא ההצעה שהציע המיניסטער דוד ריינאל לפני הממשלה לבוא בברית עם ברות בעלי מסלת הברזל ע״ד עבודה להעביר את הפועלים העניים, לההצעה הזאת גדולים חקרי לב, תכליתה ומטרתה להיטיב את מצב הפועלים מבני דלת העם ולהמציא להם עבודה, אך רבים התנגדו לההצעה, מאשר לא רצו למסור את הדבר ליד הממשלה הרעפובליקאנית, כי אם גם בפנה זאת תתקע לה הרעפובליק יתד במקום נאמן, הלא אז לא תמוש ולא תמוט. כאלה וכאלה טעמים שונים בקשו ומצאו מתנגדי הממשלה, ותהי מלחמת הויכוחים בהפארלאמענט גדולה מאד, אך לסוף נצח המיניסטער רינאל וברוב מנין קמה הצעתו ונתקבלה ותהי לחק. הענין השלישי. הכי נכבד הוא ג״ב לחיזוק ממשלת הרעפובליק. בארץ, חקרו וגם הכינו השר פעררי, והוא לתת רשות להממשלה לקרב ולרחק שופטים כטוב וכישר בעיניה ולע״ע להמעיט מספרם הגדול כעת יותר מדי גם מטרת החק הזה היא מטרה רעפובליקאנית, להוציא מבתי דינים את מתנגדי הרעפובליק, את הבונופארטיסטים אשר בלבם הם שומרים איבה להממשלה גם החק הזה נתקבל ברוב דעות אחרי מלחמת הלשון עצומה, בין כה וכה יצאה השמועה בצרפת, כי בעלו חברת הארלעאניסטים שבו להתקשר בסתר ויפרסו מצודתם על רבים מפקידי החיל ויהי קשר אמיץ ביניהם בטולאן ובמרסיליא ובשאר ערי המדינה, ומרכז הקשר היה בחו״ל בבירת נסיכי ארלעאן. הממשלה נכונה לערוך בבית הפארלאמענט הצעה לדכא את הארלעאניסטים ביתר עז לבל תהי להם תקומה (מהפכה נוראה באיטאליא) בין כל האסונת וזעקתם והפגעים הרעים אשר נקרו ויאתיו לרוב במשך השנים האחרונות, לא היה עוד אסון נורא עלילה ונאדרי בכח טבעי איתן וחזק, כהמהפכה אשר אחזה בימים האלה בארבע כנפות האי „איסקיא ,schia) באיטאליא, ועותה פניו ותשימחו בוקה ומבולקה וחצר מות לכל אלה אשר חמדו לשבתבצלו האי איסקיא הוא קרוב מאד לנעאפאל, מדת גדלו פרסא ורבע, מספר יושביו לערך ששים אלף, והעיר הראשית בו קאזאמיטשאלא הוא מקום משוש ותענוגות ומעינות הרפואה, שם נוה חמד ובתי הקיץ למרום עם הארץ, הבאים שמה אל המבוע לחחליץ עצמותיהם או לשאוף על ההרים רוח צח שפיים מלא עדן. והנה לפתע פתאום בשבוע העבר מוט התמוטטה אדמת האי, בפרט בעיר קאזאמיטשאלא וסביבותיה ותגעש ותרעש ויפלו כל הבתים והחומות ויתפוצצו כנבלי חרש, וליושבי הבתים נעשו בתיהם קבריהם, רק מאלה אשר נמצאו בחוץ או אשר הצליחו לנוס החוצה ברגע המהפכה הצילו את נפשם, אך השאר הומתו ונפצעו ונקברו חיים, ותהי כל העיר לשדה רפאים, קברי צלמות, שמה ושאיה על כל מדרך כף רגל, כעת משערים את מספר המומתים לעשרת אלפים, אך מדי יום ביומו מוסיפים והולכים בהשערת המספר, ומי יודע כמה מתו וכמה חיים עדנה תחת המהפכה. גם מספר הפצועים e9 ף חדשות None מכתב עתי 4. יוצא לאור אחת בשבוע, מאת חיים זעליג סלאנימסקי. et- ברוסיא ופולין. None כשולת במוקדם לשנה 5רו"כ. לחצ שנב 2.75רו״ב לרב שנה 150 רכ. ביתר הארטת 20 פראנס. 6 באnפריקא 5 דאללאר. dc5 ee- מחירו באשכנז: 14 רייכם מארק לשנה. בעספרייך 8 סל׳ לשנה. וכן צרבע שנה. שכר סודעות : מכל שורה קצרה 5 קאפ׳. ומשורה רחבה 10 קאפ׳ )ל -t- הוא כעשרת אלפים איש, וכל אלה ממרום עם הארץ מן האצילים והשועים ונבחרי הפארלאמענט וגדולי הסופרים והמשוררים. בעיר קאזאמיטשאלא נשאר על מכונו רק בית התפלה לקאטולים בנין גזית, ושאר כל הבנינים נהרסו, וגם בשאר מקומות האי רגזו ויתגעשו מוסדי הרים ובטן האדמה כסיר נפוח. איטאליא כולה התעטפה שחורים ביגון קודר, נעאפעל מלאה מפה אל פה פצועים ושרידי המהפכה אשר בעתתם רוח רעה ותהי כולה כבית חולים ומשוגעים יחד כל גדולי איטאליא וגם מלכם הומבערט בתוכם באו לאיסקיא לנצח על מלאכת אנשי הצבא חחותרים בקברים להוציא את הגויות ולהצול מתוך ההפכה את הנקברים חיים, עמק רפאים ההוא מפיץ זועה ופלצות ומעלה צחנה ובאשה מכלי שאר ונפש העובדים שם. גם בעיר נעאפעל אימת מות מרחפת על פני כל היושבים שם, כי נשמע שם רעם ושאון מבטן האדמה. בדבר המהפכה באיסקיא, על דעת החכמים מביני דבר לא היה שם געש וואולקאני או רעידת הארץ, רק שטף נחלי בליעל אשר בתחתיות מעבה האדמה חתר חתירה והרגיז את מוסדי השטחים העליונים ועי״ז נעתקו ממקומם ברעש גדול (חדשות בקר ב חאדק, העדהראשי בפ״ב עוסק בהשאלה, אם רשאים חיחוהים בעלי אומנוות בערי רוסיא להחזיק פועלים צוצדיא פראוואסלאווים ?שרי חפנים בהסכמת ראש חכנסת הגדולה הפראוואסלאוות- ה'פאביעדאנאסצעוו החליט: שאין הרשות ליחודים לעשות סתורה במלאכת פועלים פראוואסלאווים, שהוא נגד הרוח הלאומי ונגד הדת, ולא טובום׳ היהודים מן כת „סטארא-אבריאדצי", שגםהם איגם רשאים להחזיק פועלים פראוואסלאווים — עתהיוציא הועד אתימשפטו על השאלה הזאת קור׳ ואר׳ 197 ) . מפעטערסבורג מודיעים הודעה המאושרת ומקויימת מצד חממשלה, לאמר: ביום 20 יולי (1 אויגוסט) פרצו המונים המונים אל רחובות מושב היהודים בעיר יעקאטערינאסלאוו לעשות בהם פרעות, הנסבה לזה היתה מכה רבה אשר הכה איש יהודי אשת אכר רוסי, למען השקיט את הפרעות נקראו אנשי הצבא לבוא, ויבואו ונאלצו לצאת ביד חזקה ובכלי נשק ומתוך החמון אשר וזובם nלםכsלתהכרזל , נהרגו עשרה ונפצעו שלש עשרה איש. בהמיניסטעריום לנכסי הממשלה התעוררה השאלה, אם דשאים היהודים לעסוק במכרה מתכות בערבות סטעפ) קירגיזיא זאם זוכים הם להוציא מתכות משם, והמינימטעריום תתיר באשר בספר החוקים ע״ד מכרה מתכות בקורגיזיא לא נאמר שהיהודים יוצאים מכלל הזכיות (וואסחאד 28) ככל מכ״ע הבאנו גם אנחנו את הבשורה שהסענאט נתן רשות להיהודים בעלי המלאבות המתגוררים ברוסיא הפנימית לקנות שם נכסים וקרקעות אולם כעת מודיע הוואסחאד שהחלטת הסענאט נגעה רק אל שני ענינים ידועים שהגיעו לפניו לדין, וגם פסק דינם זה לא יצא לפעולות ורבים מתנגדים לההחלטה הזאת. שערוריה בירושלים) ידיעה טעלעגראפית הביא לנו מ״ע דזוז קראניקל מירושלים כדברים האלה: אתמול ביום השבת 28 יולי פרצו חמשים יהודים מגולי רוסיא שעסקו בעבודתם אצל המסיתים, ויתנפלו על בתי הכנסיות ויתגעשו ויבקשו לתפוש את הה״ג ר׳ שמואל סלאנט להמיתו, אך לא יכלו להרציא את טזמתם הרעה לפעולות ידים כי לא מצאוהו שם. בין כה וכה היתה שם מהומה גדולה, יהודים רבים נפצעו ואיש אחד שמו מאיר אפטער נהרג, לסוף יצאו אנשי הצבא ויקימו את הסערה לדממה ויתפשו מהם ראשי הקושרים תשעה עשר איש וושימום במאסר מן קאירא מודעים כי מספר המתים מן החולירע בעגיפטען עולה עד היום 12,636 נפש, ובאנשי חיל האנגלים 110. לאור את צדקת הנקיים, ראש המדברים היה דורש המשפט מטעם הממשלה, ה׳ סייפערט, הוא קם ויאמר: „אנחנו היושבים על מדין נאספנו ביום 19 יולי בבית הזה להרים את צעיף התעלומה והמסכה הגסוכה על פני אסון אסתר סאלימאססי וכמעט שהוצאתי מפי מלים מעט מזעיר בראשית חקר דין, זהנה הייתי כמטרה לחצי לשון דוברי עתק, אשר השיאו עלי עון לאמר: דורש המשפט אשר עליו נתונה המשרה לעמוד לשטנה, הוא היה למליץ יושר כאחד עורכי הדין, ועוד הוסיפו מחפשי חטאים לשים בי דופי, באמרם כי הייתי כנרגן גלוי בשערי המשפט גגד חוסרהדין בארו. אולם עתה ילמועד קץ חקר המשפט אוכל להוכיח כי כל מלה וטלה אשר יצאה מפיהטבעה על אדני האמת והצדק. — אחרי פתח דבר זה כונן דורש המשפט לחקר עלילת דם בעצם, ויאמר: אך ריק יהנו המשטינים באמרם כי גם בלעדי עלילת הדם יכון המשפט ממעשה רצח הזה ולא ימוש, שקר הדבר, בלעדי עלילת הדם יהיה כל המשפט אשר לפנינו כמוץ נדף, אין בכל ספרי הזכרונות אשר ערך חוקר הדין על דבר המשפט, דבר או חצי דבר על אדות הגסבה אשר המריצה את לב הרואחים אל מעשה חרצח, זולת עלילת הדם העלילה הזאת שפכה רוחה על ההמון ועל מב״ע המשטינים וכל מעשי חוקר הדין מוכיחים עליו, כי לרוח עלילת הדם פעל ועשה את כל מעשיו, גם דברי הנער מאריץ שארף יוצאים ממקור עלילת הדם, הן אמנם בימים האלה כאשר ראו המשטינים, כי דגל עלילת הדם לא יכונן מעשי ידיהם השליכו אלילם זה אחרי גום, ויבראו להם פתגם חדש רצת על פי קנאת הדת״׳ אך כהראשון כן גם האחרון ילדי תחו המה, מאד ישיש לבי בראותי, כי השופטים שפבו בוז על העלילה, אבוא נא גם אני למלא אחרי דבריהם לגרש את עלילת הדם מהסתפח בחלקת בית המשפט. הבח נשליך לתהום הנשיה את ההכל הזה אשר כבר אבד עליו כלח. ידברו ראהלינג וחבריו מה שידברו, יעמיקו חקר בספרי התלמוד ככל העולה על רוחם ישנו את טעמם ויחלמו חלומות על דבר רצת ודם, אך בארץ אונגארן תשקוט נא התנועה הזאת הפרועה לשמצה, ידום קול מחרף ומגדף דתות, ולא תהיה ארצנו לשמה ולשרקה ולדראון עולם בין הארצות החוסות בצל ההשכלה והמשפט והפש—. אחרי הדברים האלה עבר דורש המשפט מענין לענין, לדבר על אדות הגויה הנמצאה בנהר, ויחליט לדבר אמת כי אמנם הגויה גוית אסתר חיתה, הן אמגם נגד זה יענה מופת אחד אשר אם אסתר הזקנה סאלימאססי, לא הכירה את בתה, אך המופת הזה מאפס ותהו יחשב, כי לא יכלה הזקנה להכירה פניה נמקה, כן גם אין לשים לב אל דעות הרופאים הראשונים אשר בדקו את הגויה, כי הרופאים ההם לא ימצאו ידיהם ורגליהם בחכמת הניתות, אחד מהם לא ידע להבדיל בין גוית בת שמנה עשרה לגוית בת שלשים, וכולם פה אחד הודו ואמרו כי לו ידעו מראש מה נכבד המשפט הזה ומה עצומות תוצאותיו אזי היטיבו לחקור ולדרוש במועצות ודעת, והנה אחרי כל אלה אין לנו רק דעות חכמי בית מדרש מדעים מפעסט הם העמיקו חקר בעמק תבונתם והליטן, כי הגויה גוית אסתר היתה, וכי על צוארה לא נמצאו עקבות פצע, אם כן ברור הוא ונעלה מעל כל ספק, כי אסתר טבעה במים על פי מקרה, לפי השקפה ראיי שונה מתנגדת לזה ערותם של סמילאוויץ והערשקא אשר הודו לפני חוקר הדין כי הם השליכו את הגויה לתוך הנהר: אולם עתה הלא נדע איך הוציא חוקר הדין מפי האומללים ההם את דברי השקר מקלו הגיד לו, והאומללים כמעט שיצאו לדרור קמו וישימו לאל את דבריהם הראשונים —. בסוף דבריו נגע דורש המשפט בערות הנער מאריץ והוכיח כי דבריו מסוכסכים ומכזיבים אלה את אלה — ויכלה את מדברותיו באמרות טהורות אלה: „ברגע הזה נשואות אלי עיני כל יושבי ארצי ועיני כל יושבי ארצות קרובות ורחוקות, במצב כזה נטל על כל איש לעשות את אשר תפקוד עליו חובתו ולקבל על עצמו את האחריות בעבור מעשיו, את האחריות לפני כם יה ולפני דעת הקהל ולפני משפט הדורות אשר יולדו, והנה אגידה את אשר עם לבי, אשר נוכחתי לדעת באמת ובתמים, ואשר ידרוש ממני רגש המשפט והיושר: הנני מצדיק את הנאשמים ואבקש סוף המשפט מעלילת הדם באונגארן מחקרי המשפט הגיעו עד מרום קצם, העדים כלו את דבריהם, כל האותות והמופתים התבררו והתלבנו, וחותם החזון בא, הגיע תור עורכי הדין לכלכל דבריהם במשפט ולהוציא מאת השופטים להוציאם לדרור כלות דורש המשפט את דבריו הנעלים, קם המשטין סאלליי עורך הדין מצד הזקנה סאלימאססי, ויחל לדבר סרה בדורש המשפט ובכל שיו ושיגו מראשית המשפט ועד היום אך ראש השופטים הניא אותו ויער את אזנו, כי לא לו להעביר את דודש המשפט תחת שבט הבקרת, אך לעמוד על הענין ולדבר עליו, וסאלליי הוסיף ויודיע, כי נכון הוא לעמוד בקשרי מלחמה במשפט נגד השוחטים ויתאר את המקרה איך ואפוא נעלמה אסתר, והזקנה סאלימאססי — מראש לא בסתר הגידה את אשר נבא לבה, כי היהודים המיתו את בתה, ובתחלה לא היה לה שומע, אך שופט רמים גבוה מעל גבוה שמע את קולה דם הנערה הנוצרית הנקיה צעק מן האדמה אל אלחי הנוצרים והוא צוה ויגזור, כי יעיד נער קטן ויענה באביו את עונו, במשך לחפץ הדם לא חזון יקר הוא בין חיהודים, כאלה וכאלה כבר היה לעולמים, ויש ספר אחד הגקרא „שאזער״ (זוחר ?) אשר בו נאמר באר היטב כי דם ילדי נוצרים דרוש לחפץ דת היהודים לשמע משאות שוא ומדוחים אלה קם ראש השופטים ויאמר : דברי עורך הדין מפיקים שנאה נגד אחת הדתות, ולא מן הענין הוא להביא מופתים על עלילת חדם. כדבר הראש את דבריו קם שאון בין הקהל, כי מאד חרה להם עד מות, אשר לא גתן הראש להמשטין להוציא את כל הות לבו, והראש קם עוד הפעם ויודיע כי אם לא ינוח הקהל מזעפו אז יצוה להוציא אותם מן הבית וסאלליי כונן אל עלילת הגויה ויבקש להוכיח כי רק היהודים השליכו את חגויה לתוך הנחר., אך באשר דל חלקו במופתים, שב עוד הפעם אל הדמיונות והשטנות, ויתאר את השחיטה ואת חלום הזקנה סאלימאססי אשר נלחש לה מלמעלה כי בתה נשחטח, וגם שמעה בדמיונה את צעקת בתה, (הזקנה סאלימאססי החלה לבבות לשמע הדברים האלה) מן המקרה הזה עבר סאלליי ויפן אל ספרות היהודים ויזכיר ספרים וסופרים עד יוסף בן גוריון, וימשש כעור בצהרים ויט עקלקלותיו להוכיח את עלילת הדם, ויגדף את כל היחודים בדורות שעברו ובדור הזה, וישליך את נעלו גם על כתבי הקדש, לאמר: הלא גם תורת משה תבקש זבחי אדם — ועוד הפעם קם ראש השופטים ויעט בו לחדול מדברי שטנה אלה, ויסר סאלליי מן הענין הזה ויתהפך בלשון ערומים להצדיק את חוקר הדין בארי, ולהוכיח כי שקר ענו בו היהודים אשר העידו, כי במנת מכאובים הוציא מפיהם את הדברים, וכל הנמצא כתוב בספר רק בדרך זה יצא מפיהם, ועל דבר העדים היהודים שהעידו לטובת בני בריתם, הלא נודע מאז כי כל יהודי יעיד לטובת רעהו גם לשקר, וחק מפורש הוא בשלחן ערוך, עורך הדין פונטאק שסע את סאללוי בשאלתו: יואל נא עורך הדין להגיד לנו את החק הזה ככתבו וכלשונו, אך ראש השופטים לא נתן לעורכי הדין להשתעות בדברים כאלה שאינם מן חענין, וסאלליי גמר דבריו בבקשתו להרשיע את הנאשמים. אחרי המשטין סאלליי, קם עורך הדין מצד הנאשמים פונטאק, ויביא מופתים מדברי הימים, אשר יענו בעלילת הדם את כחשה, האפיפיור גרעגאר התשיעי והאפיפיור איננא- צענטי הרביעי הוציאו לאור ספרים נגד עלילת הדם, בכל זאת עשה השקר הזה חיל, ובעצומיו נפלו נקיים רבים, כאשר נראה מן המשפט הפעריערי, שהזכיר חוקר הדין בארי וסמך עליו הן אמנם בתחלה היה המשפט החרוץ שם בשנת 1797 לרעת היהודים, אולם אחרי כן, נוכחה הממשלה לדעת, כי כל דברי העדים וכל האותות והמופתים, כולם שקר וכזב, ולכן שבה ותצדיק את התמימים ותעמיד למשפט את השופטים בשנת 1840 כאשר התחוללה עלילת הדם בדמשק ותהי העלילה הזאת לשיחה בפי כל יושבי וויען, אז קם הכהן הנוצרי יאן ייטה בבית התפלה הסטעפאני ויאמר: הלא מודעת זאת לכם המקשיבים לקולי, כי בדת היהודים נולדתי ואחרי אשר האיר ה׳ ארת עיני הייתי לנוצרי. הביטו וראו באות הצלב אשר בידי הנני נשבע שבועת אומן, כי בכל ספרי דת ישראל ובכל חלקי התלמוד אשר חקרתי ודרשתי עד תכלית, אין יסוד וסעד להעלילה הרעה הזאת, גם הצורר ראהלינג לא מצא את לבו לאטר כי יש בספרי הדת היהודים סמך וסעד לעלילת הדם, רק —2 נהפך בלשונו וירחיק עדותו, עורך הדין סבב את דבריו מענין לענין, ויבוא לדבר ע״ד הנאשם הראשון שלמה שווארץ, איש כזה— נאום פונטאק — איש תם וישר והולך בדרך חמוסר ההוא יעשה מעשה רצח? בסוף דבריו הוכיח עורך הדין כי רבדי מאריץ שארף לא יתכנו ולא יעמדו נגד הבקרת, וברור הואכי נלחשו באזניו מפי אחרים, גם שנן פונטאק את לשונו וינאץ בזעם אפו את המשטין סאלליי על מרורות פיו אשר טפל על היהודים ועל דתם, דברי פונטאק היו אוצר ידיעות נכבדות ואותות ומופתים, ונאמרו בנחת ובטוב טעם ודעת, כראוי וכנכון לחכם אמתי ככלות פונטאק את דבריו, עלה הבמתה עורך הדין פרידמאן וישא מדברותיו משך ארבע שעות ומחצה, ראש דבריו היתה בקדת מעשי חוקר הדין בארי פרידמאן הוכיח כי במשפט אשר לפנינו רק בארי וחבריו אשמים בדבר אשר לא נגלתה התעלומה, כי הם לא בקשו לגלות את האמת, רק התאמצו להרשיע את היהודים בכל יכלתם. עלילת הדם תמצא קן לה בין שתי פלגות בני אדם המפלגה הראשונה הלא הם המאמינים בכל דבר. בשיחות נשים ובפתרון חלומות, והמפלגה השניה הלא הם אנשים אשר בסתר לבם לא יאמינו אך בפיהם יתמכו את העלילה לחזק ולסעד אותה בלב הפתאים, בין המפלגה השניה יחשבו גם החוקרים הראשונים אשר נהלו בימין עוזם את המשפט הזה ככל העולה על רוחם. הכפר טיססא עסלאר הוא קרן בן שמן למען שרש כזה הפורה רוש ולענה, ראו זאת בארי וחברתו ויזרעו על התלמים האלה זרע עמל ושנאה, מכל מעשי בארי נראה כי במרד ובמעל נהל את המשפט. כאשר יצאה השמועה ע״ד הרצת, הלא הנקל היה לחוקר הדין לצוות לבדוק את כל בית הכנסת ממסד ועד הטפחות לראות אם לא ימצאו שם עקבות דם, אולם על ידי זה הלא יצאה כאור צדקת הגקיים, וזאת לא רצה עורך הדין , ויוסיף לבקש תנואות. בכל ארצות החוסות בצל ההשכלה — הוסיף פרידמאן לאמר — לא נשאר זכר לעלילת הדם העלילה הזאת מתהלכת רק בחשכה, ולאזר הדעת תנוס כצל, ואם נוציא את עלילת הדם מכלל המשפט הזה, הן כשל עוזר ונפל עזור במשך דבריו בא עורך הדין לדבר ע״ד מאריץ שארף ויוכיח, כי לא היה כנער הזה עד מוכשר וטוב לחפץ המשטינים. כל אי שיש בו דעה לא ימכור את נפשו לשטן, אולם ילד מסוגל הוא לכלי חפץ ביד פדגוגים החרוצים במלאכתם. אין כל ספק, כי מאריץ הוכן וחונך לעדותו. הלא נודע כי ישב בבית האסורים, ועוד יעיד זאת גם ספר הזכרון אשר בו נמצאה כתובה בשולי עדות מאריץ, ההוספה הזאת: „הנני מעיד כל זה באין אונס, מאריץ שארף״ הוספה כזאת לא נמצא ולא נראה בכתבים ממין זה, ומי בקש זאת מיד המחנכים? רק להסיר מעל נפשם את התשד עשו זאת, אך בזה נוקשו וגלכדו לו היה תחת מחסה הפקידים אזי יכולנו להציל מפיו דבר אמת, אך הוא ראה נגד עיניו את שבטי פעצצעלי וקעצקי והם שמו מחסום לפיו, הם שללו ממנו את הדת ואת המוסר ואת כל רגשי ד באשר הוא ובמקומם הביאו ללבו שנאה וחמת עכשוב אכזריות וכל מדה רעה, בסוף דבריו בקש עורך הדין את השופטים, לשכוה עד ארגיעה כי הנאשמים הם יהודים, ולשפוט רק על פי הדברים אשר לפניהם, „לא חסד אבקש מכם כי אם אמת ומשפט״ עורך הדין שעקעליי מלא אחרי פרידמאן, ויהי ראשית דבריו להוכיח את צדקת הנאשמים: יונגער, לוסטיג וברוין, ואחרי הוכיחו זאת דבר מישרים גם על המשפט כולו, ויוכיח לדעת עד מה העוה חוקר הדין את מעשיו לחתום בעב הענן בעד האמת אחד העדים, בארבארא וואראס, העיד ששמע מפי אשה אחת כי אסתר היתה הרה לזנונים לפני האסון ומדוע לא שם חוקר הדין את לבו אל הדבר הזה לחקור ולדרוש עליו אולי ממנו תצא האמת לאור ? הוא לא פנה לחקור דברים כאלה, יען מראש החליט בלבו את עלילת הדם לדבר אשר מרום ונעלה הוא מעל כל ספק. בסוף דבריו דבר שעקעלי על אודות השנאה לישראל, הוכיח את שקרות עלילת הדם, ויבאר באר היטב כי השנאה היא מורשה בדורות קדומים, בטרם היו להיהודים משפטי האזרח, אולם עתה ימיה לא ימשכו כי מוסדותיה רופפו אחרי שעקעלי עלה עורך הדין המפואר היימאן ויאמר: שמעו נא השופטים ל העיז אחד הנבחרים בבית הפארלאמענט לערוך הצעה נפתלה אשר תרגיז את כל יודי הדעת וההגיון והמוסר הישיסו הנבחרים את לבם להתוכח על אדותה, הלא ישליכוה אחרי גום וישיבוה ריקם, כן ראוי היה לעשות לההצעה אשר ערכה הזקנה סאלימאססי אל בית המשפט בטיססא עסלאר ע״ד בתה הגעלמה, השופט בטיססא עסלאר הבין זאת והשיב ריקם את הודעת אשת פתיות זקנה, אך אחרי כן רוח אחרת היתה את השופטים והשוטרים, ויראו לנכון לססוך על עדות הילד שמואל בן ארבע שנים, ועל זה בנו מצודים והקימו בנינים פורחים באויר, ובעבורם הננו מוכרחים לעסוק בעת בעלילת הדם, אף כי זה מאה שנים הוציאו פקידי שעבאס במקו מנו את חפקודה להוציא מלב ההמון את האמונה הזרה על דבר עלילת הדם. חיום, לקץ המאה התשע עשרה, בפרק חפש הדת והדעות ושווי הזכיות, הננו מעלים על במתי בית משפט את ההגדה חנושנה ע״ד חטאת דם, אף כי כבר נכתמה לשקר וכבר זרחה הצרעת במצחה וינידוה וישימוה לתהו גדולי האפיפיורים והקסרים ושרי המדע ראשי המדברים בספרות עם ועם במקומנו זה בנירעדיאאז, נסו מתי שוא את כחם להקים עוד הפעם את השקר הנושן, במרמה ותחבולה וע״י, עדי שקר ודברים בדוים מלב, (ראש השופטים העיר את אזן עורך הדין לשוב אל עיקר הענין) והיימאן הוסיף: פקודת ראש השופטים אשמור, בכל זאת עלי לערוך כל תוצאות התקירה  והדרישה, עד אחד הושם במאסר נגד דתי המדינה, רק בעבור אשר פחדו המשטינים פן ישוב מדברי השקר להודות את האמת. במשך המשפט — נגד דתי המדינה — עוד בסתר ובמחשך רקם חוקר הדין בארי חוטי עכביש ללכוד את היחודים במזמותיו, וכן לא יעשה. גם עלי להזכיר כי המשפט הזה לא משפט הוא רק תחבולת נקם אשר בלב הנוצרים נגד היהודים. כן הוא, אלופי הנכבדים, אנחנו חשבנו כי ימי הרשעה כבר עברו ואינם, אך הפעם נראה כי עוד לא ספו תמו מתי און המתאמצים לירות במו אופל אל עם עברתם, (ראש השופטים העיר את אזן עורך הדין לחדול כדברים כאלה שהם נוגעים בכבוד אנשים ידועים), והיימאן הוסיף לאמר: לא קראתי בשם איש, ואם ירגיש אוד השומעים בנפשו כי הדברים מכונגים אליו, הן לא בי האשם כל תחבולות חוקר הדין נגלו כעת ושקרותם גלויה וידועה לכל איש מבין דבר לאשורו. אחרי כן הוכיח עורך הדין את צדקת עמנואל טויב ורעהו ווייסשטיין אשר הושמו במאסר על לא חמס בכפם. במשך הדברים חגיע עורך הדין על ענין מציאת הגויה. המציאה הזאת לא היתה לרצון לפני חוקר הדין, ויהיה כל עמלו לעצור בעד אנשים היכולים לראות נכוחות לבל יקרבו להתבונן אל הגויה, לעורכי הדין חסמו את הדרך מבוא שמה, ואחד הרופאים בן דת ישראל הוסר מפקודתו בתור רופא בית המשפט לבל יבוא ויראה את האמת. בין כה וכה סחבו את הגויה חנה והנה ויפשיטו בגדיה, וישתיתו את מראה פגיה לבל תכירה עין רואי, אך כל זאת היתה ללא הועיל, ועזדים רבים נמצאו שהכירו את הגויה על פי הכרת פניה ועל פי סימנים מיוחדים כי גוית אסתר היא, אבל כל הסימנים האלה לא נכתבו בספר הזכרון ע״י חוקר הדין, וצוה למחות ולהסיר בכח את הסימנים ההם, והעדים אשר באו לבית המשפט להעיד את האמת, גורשו מן הבית, ובארי מסר את הבדיקה לרופאים אשר לא ידעו בין ימינם לשמאלם ולא יבינו מה טיבה של חכמת הניתוח, הרופא הראשון לא ראה מעודו גויה אשר טבעה במים, והשני לא ידע כי נוץ הוא למוד את גדל הגלגלת, והאיש אשר עזר על ידם בעבודת הבדיקח והחקירה והדרישה, לא היה רופא ולא בן רופא, רק כפי שנתברר כעת — עובד אדמה מנעוריו, אבר בן אכר כן יסד החוקר בארי, את עלילת הגויה על יסודות הדומים להיסודות שעליהם יסד את עלילת השהיטה. בעלילת השחיטה היה ראש העדים, עמוד התוך לכל דבר המשפט, הילד שמואל אחי מאריץ בן ארבע שנים, ובעלילת הגויה היו ראשי המדברים רופאים חסרי מדע ילדים באים בימים, ואת אשר לא דברו העדים, השלימו העינוים הקשים שנעשו לקליין ולסמילאוויץ. עורך הדין הייאן תתם את דבריו הנמרצים לאמר: הננו דורש מאת השופטים משפט אמת, ובטוח אנכי, כי יש עוד שופטים באונגארן ובנירעדיאאז. אחרון אחרון חביב — המליץ הנשגב עורך הדין עטוועס כהן פאר ביום ההוא כגבור הודו במלחמת הצדק, מנצח ומשמיע ישועה, בתבונתו מתץ רהב וברוב אונים ואמץכח שפתיו שם לעפר ואפר את כל מוסדות העלילה מהחל ועד כלח; ואלה היו ראשי דבריו: אדוני השופטים, בגשתי הפעם לפניכם לערוך את עצומותי נגד הטרשיעים בעלי העלילה, ולהגיד להנקיים ישרם, אלקטה נא לשים בילקוטי רק שנים שלשה גרגרים מעניני המשפט שהתבררו והתלבנו לפנינו, כי גם מעט מזעיר די והותר להוכיח בו צדקת הנאשמים. בעלילת הדם לא אשיחה, רעותרוח זאת כבירה היא לימים ובימי החשך שרש גזעה, לא יוכלו לה השופטים וחוקרי הדין רק מורי בית הספר לכהני הדת יוכלו להוציאה ולעקרה מן הלב אם יחפצו להרבות עמל בזה אגכי מעודי לא שמעתי דבר על אדות העלילה, אך מדי החלותי לצאת ולבוא בבית הפארלאמענט, נודע לי, כי בעלילה כזאת יחולל וינואץ כבוד דת ישראל והמחזיקים במעוזה. עורכי הדין אשר נשאו מדברותיהם לפני, הזכירו שמות ספרים שונים, ואני רק זאת אדע, כי בתורת משה ובספרי הנביאים אשר בהם הגיתי בבית הספר בהיותי ילד בין ילדי הנוצרים, חזיתי שם רק מוסר השכל ואמונה אמן. באמור איש משכיל כי הוא מאמין בהבל זה, הוא מוציא לעז על עצמו תחת אשר יחפוץ להוציא דבה על היהודים. עורך הדין מצד האשה סאלימאססי הזכיר שני מקרים של עלילת דם, המקרים ההם ידועים גם לי. הראשון קרה בארצנו בשנת 1529, מחולל העלילה היה אחד האצילים אשר פזר את כל הונו לרוח והעמים על שכמו חובות משא לעיפה, ולמען חפטר מחובותיו הוציא את העלילה על שלשים יהודים אך התועבה נגלתה, ותחת אשר זמם להרע ליהודים נלכד במזמתו ונתן בפלילום ע״י הממשלה — וע״ד עלילת הדם בדמשק אשר שש עליה עורך הדין סאלליוי כמוצא שלל רב שגה סאללי באמרו כי גוית טאמאש הוכרה לא כן הוא „עצמותיו׳ הובלו לפאריז ושם נתקרו, וחוקריהם נוכחו לדעת כי עצמות כלבים וחזירים היו לבד ראה זה מצאתי בדברי סאלליי הוא תמך יתדותיו לפי דבריו— על „דעת הקהל׳ העומדת לימינו, אבל חלילה לנו מתת את דעת הקהל לפרוץ אל בית המשפט, מקומה הראוי לה הא ברחוב העיר ובבית מועצות האזרחים, אך לא במקומנו זה.. דעת הקחל לא תדע פלס ומאזני משפט לשפוט מישרים ויש אשר איש אחד המשמיע ברחובות רעם קולו וישלח לשונו חפשי— הוא יברא את דעת הקהל ויתן לה פנים חדשות במקרה אשר לפנינו נראה כי עשרה או חמשה עשר אנשים חזקי מצח וקשי לב הרעישו את העולם בדבה בזויה זאת, והשאר גלכדו ברשת מתי שוא אלה. בנוגע לעיקר הענין יאמר עטוועס: במשפט אשר לפנינו אין פשע וחטא, כי אין פושעים ואין רגלים לדבר הפשע (מאטיווע) אסתר סאלי- מאססי נעלמה ועקבותיה לא נודעו — זאת נדע ולא יותר. מה הגיע לאסתר, בל נדע עד מה, כאשר נעלמה הוחל להאשים את היהודים, ואליהם פנו בשאלה: „איה אסתר, אנה הלכה מי חרגה, השיבוה לנו!״, ומדוע פנו אל היהודים ולא אל זולתם? האם היהודים שומרי אסתר היוז ההיה לאל ידם לחפשה ולמצאה? הן אמנם לא לנו לחקור דבר על אדות אסון אסתר, אך לפי אשר אברר, טבעה אסתר בנהר וגויתה היא הגויה אשר נמצאה בנהר אחרי כן. במשך דבריו אלה ערך עטוועס לפני השופטים צבא אותות ומופתים בעומק הדין המוכיחים את הדעה הזאת, ובזעם אף וחימה שפוכה הרס עד היסוד את כל השטנות והעלילות ע״ד הגויה הנמצאה בנהר אך על כל אלה נפלאו בחין ערכם ובמתק מליצתם דבריו האחרונים אשר דבר לאמר: עורך הדין המשטין אמר כי המקרה הזה הרתיח את כל אייראפא כסיר נפוח. אכן אמת הדבר, מכ״ע כותבי מרורות אשר לא ידעו הכלם, חתרו בכל עז להמיט עון ופשע על כל היהודים, ולי החרישו היהודים לדבר הזה הלא אז נגע וקלון מצאו, מכ״ע של פלסתר ערכו יום יום את השטנות, הציגו בגיא החזיון מעדכה מול מערכה, מעבר מזה רוצחים אשר יעלעו דם לחפץ הדת, ומזה אם משכלה, גם תרצו משפט מבלי לחכות אל מוצא פי השופטים, בני רשף אלה הגביהו למעלה ויתנפלו גם על עורכי הדין בפה דובר נבלה. לאנשים ההם אין כל מרום ונשגב, אין גדול ונכבד אשר לא יזרקו עליו את רירם, רענאן, וויקטאר הוגא, קאססוטה, וכל הגדולים אשר יצאו נגד עלילת הדם, כולם לדברי המשטינים לקחו שחד מאת היהודים, מטרת כל השטנות ההן היתה, לבוז בז בטיססא עסלאר לעשות שערוריות בכל הארץ, ולהפיל אימה על השופטים, מכתבי הבל וילדוות מאת אנשים נעלמים היו ביד חוקר הדין בארי לכלי חפץ ולאבני בנין להמשפט — האנטיסעמיטיזמוס בכלל הוא יליד ארץ אחרת, ועתה יש מקום ועת מצוא להשופטים לעקרו מן השרש, עורך הדין חמשטין אמר: הבה נרימה את דגל הדת הנוצרית המתגולל בעפר ונתגבר על זאבי ערב היהודים כאשר התגברנו על הכפיר האסמאני״ גם אני איש נוצרי ואזכור כי בין בני משפחתי בשכבר היטים היה פראטעסטאנטי אחד אשר נגזר דינו לעבודת פרך רק בעבור דתו כמעשה אשר יחפצו הצוררים לעשות כעת ליהודים, גם אני איש נוצרי אך מפי עורך הדין סאלליי לא שמעתי דברי הדת הנוצרית, אך דברי איבה שאינם מכירים לא את אלהי הנוצרים ולא את אלחי היהודים. עורך הדין אמר: דגל הדת הנוצרית מתגולל בעפר — והנה אם כן הוא באמת הנני להגיד לכם מי ומי המגוללים את הדגל הזה בעפר, הלא הם האנשים אשר בשם הדת יקראו למלחמה נגד בעלי דתות אחרות, רבים צוררים לאונגארן, אך מעולם לא שמעתי כי היהודים שהם אזרחים נאמנים וחברים מועילים לבני ארצנו בכל מקצוע ובכל פנה, כי הם בין צוררינו יחשבו! ? שופטים נכבדים, נשימה גא קץ להמשפט הנבזה הזה, רבת שבעה לה נפשנו עמל ורעות רוח, ראינו בן קם באביו, אם ממאנת לחכיר את בתה, ואם אחרת הנאלצה להוכיח את בנה על העידו שקר, ודעת אכרים מאמינים כי נטשה מלחמה בתבל נגד היהודים... הובילו נא לקברות את המשפט הזה, וגלו אבנים גדולות על פי המערה לדור דורים! הצדיקו את הנאשמים וקראו להם דרור ! דברי נגידים אלה אשר דבר עטוועס משך שבע שעות פעלו פעולה גמרצה בבית המשפט גם צוררי היהודים השלמו לו, ולא הוסיפו לשים מעצור לחדברים האלה בהמונם ושאונם כאשר הסכינו לעשות עד היום גם ראש השופטים הושיט את ידו לעטוועש להודות לו על חכמת שפתיו, ביום המחרת עוד העיז עורך הדין המשטין סאלליו לעמוד לשטנה לחרף את היהודים ואת דתם ואת עורכי הדין המצדיקים ואת דורש המשפט ואת העדים שהעידו את האמת. כל אלה לפי דברי סאלליי שמו שקר מעוזם ואין לשים לב אליהם. עלילת הדם לפי דבריו במקומה עומדת, והאפיפיור איננאצענטי הרביעי שהוציא את הפקודה נגד עלילת אזדם, עשה זאת למען מצוא חן בעיני היהודים שהיו נושים בו (שבח יפה להאפיפיור בפי איש קאטולי! !), גם ספר עוד ממכתב ראהלינג, שראהלינג מאמין בעלילת הדם אף כי אין זכר לדבר בכתבי הקדש, ע״ר עיקר המשפט חוסיף לספר דברים אשר לא עלו על לב עד היום, אותות ומופתים בדויים להשטין את הנאשמים. אך עטוועם בתשובתו שמהו לשמצה ולשנינה אחת לאחת הוכיח את כל שקריו האחרונים, במופתים אשר גם בעל לשון תחפוכות כסאללוי לא יכול להשיב דבר נגדם. תקצר היריעה מהכיל את כל השאלות והתשובות, ונזכיר רק את פתגמו של פונטאק, שהשיב לסאלליי לאמר: עם איש אשר אין נשגב בעיניו, עם איש העומד לכחש בדברי אבירי המדע וראשי הדת הנוצרית ומלכי הארצות, עמו אין להתוכח. בזה כלו דברי עורכי הדין, וראש השופטים הודיע כי את המשפט החרוץ ישמיע בקהל עם ביום ו׳ לשבוע העבר בשעה 11 לפני הצהרים ביום המועד לשעה הקבועה, ובית המשפט היה מלא אנשים מפה אל פה, ומחוץ חנו כדור עליו המונים המונים קם ראש השופטים ויודיע את אשר החליטו השופטים : כל הנאשמים במשפט הטיססא עסלארי פטורים מדין ויצאו לחפשר, כל הקהל שמע את דבר המשפט במנוחה באין פוצה פה ומצפצף אולם הרוחות הרעות סערות האנטיסעמיטיזמוס עוד מוסיפות להתחולל איזה ימים לפני המשפט החרוץ עשה אנאדי בכפר אחוזתו משתה ושמחה להאכרים, ויהי כאשר נודע הדבר להממשלה ותשלח שמה שוטרים ויגרשו את האכרים ויפריעו את השמחה ההיא ביום המחרת היה אישטאצצי בעיר פעסט תקבצו ברחובות העיר המונים המונים להראות לו אהבתם ברעש ל— ושאון נגד היהודים ובמצהלות יחי אישטאצצי !. אךהשוטרים ואנשי הצבא גרשו ויפיצו את ההמון לכל עבר. ביום ההוא נודע דבר בפעסט בי המון העם עשו קשר בסתר להתנפל על היהודים להשמידם, ושר הפנים הוציא פקודות שונות אל פקידי הערים ואל שרי הצבא ויזהירם להשגיח ולפקח לבל תחדל המנוחה בארץ. ביום הדין האחרון השליכו אנשי ההמון בני- רעדיאאז אבנים לבית מלון דורש המשפט סייפערט, והשוטרים תפשו רבים מהם וישימו במאסר. ביום 4 לחדש זה פרצה מהומה בעיר פרעשבורג, המון העם התגעשו ברחובות ויפוצצו את חלונות היהודים, ויקומו נגדם אנשי הצבא בכח וביד חזקה ויהי ראשית מעשיהם להרעים מפיות כלי התותח, למען הפיל חתיתם על ההמון, ואחרי כן חסמו בעד כל הרחובות ויתפשו רבים מן ההמון. מכל אלה נראה כי הצוררים עמלים מבלי הרף לעורר את העם לשערוריות, אך ממשלת אונגארן שוקדת על הסדרים ולא תתן את הנגף לפרוץ. הצופה לביתי ישראל כבר הודענו להקוראים באחד ממאמרינו כי בארץ אנגליא נוסדה אגודה יחד, לחפור תעלה בארץ ישראל מן הים הגדול הנקרא היום ים התיכון, ועד ים הערבה ים המלח, והיו תוצאות התעלה משם אל ים סוף, לשון ים עקבה, החפץ הזה התעורר בלב האנגלים, אחרי אשר יצאה ממשלת צרפת לשטן להם ותניא אותם ממחשבתם אשר חשבו לעשות תעלה חדשה בארץ מצרים כמעשה תעלת הזועץ וכמתכונתה, והנה כאשר השיבו הצרפתים את ימינם אחור ולא נתום לבצע את חפצם הפכו האנגלים את פניחם ממצרים וישימו עיניהם בארץ הצבי לעשות להם שם תעלה, אשר תתן תקוה בלבם, כי ברבות הימים ירום ערכה ופעלה והדרה יראו על פני כל ארצות הקדם. בראש האגודה הזאת קם ויעמוד איש נאדר בכבוד וגדולה, בעושר וביתרון דעת, הלא הוא הנסיך אוו מאלבאראה— ולא מקרה הוא, אשר החזיקה האגודה במעוז גבר נעלה זה ולא באיש אחר מן האפרתים והרוזנים, הם בתחבולה פלסו את מעשיהם בשימם את שם „מארלבאראה״ לנס על דגלם, יען היותו חוטר מגזע גבור נערץ, אשר עשה לו שם עולם בגבורי אנגליא, כי התגבר על הצרפתים ויכריעם בעזוז גבורתו במלחמה כבדה והדר הגבור ההוא חופף גם על יוצא חלציו, הוא הנסיך ראש האגודה , המתעתד אף הוא להתגבר על הצרפתים במלחמה בשלום, שהם נלחמים בהם על אדות השלטון בארצות הקדם, אבל נתורה נא ונחקורה, היש תקוה גם להנסיך הזה לנחול את הנצחון על צרפת במערכות מלחמה בשלום אשר לפנינו, כהנצחון אשר נחל אבי אביו על הצרפתים על מרומי שדי קטל? השאלה הזאת היא כאבן הראשה להענין הנעלה, ישוב א״י, ממנה מקור נפתח לחליכות הענין הזה ועתידותיו אנחנו אשר זאת מגמת פנינו וזה כל ישענו וחפצנו להעמיד את שאלת ישוב א״י לפני כם החכמה, לשימה בכור הבחינה, ולבררה וללבנה לנגה המדע למען תצא כזהב מזוקק— אנחנו נחזה בזה דבר נכבד ורם הערך, לכונן לחקר השאלה על דבר התעלה החדשה אשר גמרה האגודה האנגלית בנפשה לעשות. התצלח התעלה הזאת או לא החכם ד״ר סעפף השיב אמרים על זה במכ״ע „אללגע- מינע צט״״ לאמר : היו לא תהיה כדבר הזה., לא זו הדרך העולה אל המטרה, ולא בתחבולה כזאת תרום יד אנגליא על צרפת בארץ ישראל החפץ הזה אך רעיון רוח הוא, ולפעולות אדם לא יצא לעולם. — אולם תחת הרעיון הזה יעץ ד״ר סעפף עצה אחרת נכבדה בערכה ונקלה מאד לעשותה. הבה נשקול במאזני משפט דברי החכמים המימינים והמשמאילים, ונראה מה יתכן לעשות בארץ אבותינו, לגדור פרצותיה ולהכין בה ניר למען פליטת עמנו., אולם טרם נחדור לעומק השאלה פנימה, נתבונן נא כה וכה אל עמודי בנינה, אל חוקי מלאכת התעלות, ואז יהיו בידינו מחקרי השאלה הזאת, להבין בה דבר אמת. — נודע למשגב החכם הצרפתי לעססעפס, האיש אשר מדד בשעלו מים וכל בשליש עפר הארץ האיש אשר פלג ימים חדשים לשטף מים כבירים ויחבר ויקרב ארצות רחוקות. תעלות זועץ ופאנאמא מעשי ידיו המה, ומפיו היתה שומה לחפור תעלה ברצועת הארץ קארינטה ביון, אשר שם כבר חתרו חרומאים בכל מאמצי כחם ומאומה לא נשאו בעמלם. ההוללאג- דים החרוצים יודעים את המלאכה לשים ים ליבשה, הם דלו את מימי הים ההארלעמי עד תומם ובמקום אשר התגעש הים בשוא גליו, ישליו כעת עובדי אדמה בנאות שאנן, ועתה ישיתו ההוללאנדים עצות בנפשם להחריב גם את היאור הזואידי, אך לעססעפם מהיר הוא במלאכתו לעשות ימים חדשים, לפתוח בזה את שערי אפריקא פנימה ולשנות את מזג הארץ ההיא לטובה, ויהי ראשית מחשבתו לנהל את מימי ים סוף בתעלה אל מדבר סאהארא —" הלא בימים כאלה אשר רצע האדם חררי מאנט-סענים, גאטטהארד וארלבערג, בימים כאלה אשר בהם עתידים אנחנו לנסוע בבטן האדמה תהת תהום הים מצרפת לאנגליא, הן למראה כל הפעלים הנפלאים האלה, איך נוכל לגזור אומר על דבר נפלא ממנו, לאמר: דבר זה לא יתכן! גם הר ההרים מאנטבלאנק לא ינקה בבוא פקודתו, ורק אחת היא אשר לא תמצא יד האדם לעשות, והוא, לרצוע במרצע את כדור הארץ ממעלה למטה. למען הביא את מימי ים סוף למדבר סאהארא, נחוצה תעלה גדולה ורחבת ידים תחת הנילוס, וכבר נמנו וגמרו בבית מדרשו של לעססעפם לעשות זאת עד שקם החכם האנגלי ביהק והוכיח במאמרו במכ״ע אטהענעאום״. כי במקום אשר שם לפי דעת החכמים יהיה קצה התעלה, רוכסי הרים גדולים יסגרו בריחיהם בעדה ויעצרו את המים. כאשר נודע במחנה החוכרים מאמר ביהק שבו ממחשבתם הראשונה וישתעו כעת ברעיונות חדשים, יש אשר יחפצו להוליך את המים למדבר סאהארא, לא מן ים סוף רק מן חלק הנילוס העליון, כי קרוב הוא, ויש אשר יגביהו למעלה ויתנו עיניהם בים האטלאנטי להביא משם מים, ולהפוך את הסאהארא לים גדול ורחב ידים. ודעת לנבון נקל, כי בבוא שפעת מים במקום ערבות ציה רבץ חול קודת, אז ישונה מזג כל הככר הגדול החוא מן הקצה אל הקצה, הן ככל החזו הזה ראינו גם בתעלת הזועץ, מי זה פלל כי ובא יום אשר יושבי המקום ההוא יתענגו עלי גשם נדבות בימי האביב ככל יושבי אייראפא ? מי פלל כי שם יצלח צמר הגפן, הצומח רק בקרן בן שמן. — וכל זאת הגנו רואים שם כעת הנה כן יאזר האדם החולש על היקום את חלציו להשלים מעשי יואר בראשית, או להרים ולהסיר את ההתהתים ורוכסי שדרות אבני נגף שהתלקטו והתלכדו במשך אלפי שנים בין ים לים, כרצועת פאנאמא והזועץ. לכו הזו מפלאות אלהים בתבל ארצה, שני הימים, ים סוף וים המלח קרובים זה אל זה ודרך אח להם מצפון אל דרום. בכל זאת מה נבדל מצבם הראשון במישור והשני בעמק, וממול לשון ים אילוניתי ועקבה היוצאים מים סוף, נכחם עמוק ים המלח, 2600 רגל למטה מן פני ים התיכון, וכן גם כל ככר הירדן בואכה עד גשר יעקב. ובתוך הככר ההוא גם ים הגלילי. בשפלה ישתרעו לערך שלש מעלות הרוחב למטה מפני ים התיכון. כל החוקרים פה אחד החלימו למשפט, כי מששת ימי בראשית היה במקום הזה הגבול המבדיל בין אזיא ובין אפריקא, ים נדול ועמוק סובב על גדות שני חלקי התבל, ורק אחרי כן במהפכת שטתי האדמה נשקעו השטחים, והשדרות העליונות התגלגלו עד שהתנגשו יחד לקצה הארץ צפונה, ויהיו להר גדול, הוא הר החרמון, ומאז התנשא הר לול זה, דלה המהפכה והארץ קמה בתבניתה ובתבונתה כאשר היא עתה, כן פתרו לנו חכמי תכונת הארץ (געאלאגיע) את החידה על דבר ים המלה, ובן האדם היהיר ורחב לבב יאמר להשיב אחור את מעשי הטבע להוציא את הירדן מערשו הקטנה והצרה למרחב ככר גדול, להיות קצהו העליון אצל הים הגדול, ואחוריו לים סוף, ואליוו ישתפכו גם ים כנרת וים חמלח, הדמיון הזה התעורר לראשונה בלב האנגלי אללען בשנת 1855 בעל החוברת ים המלח כמסלה דשה לארץ הודו׳, ואז כבר שפתיו ברור מללו את הרעיון לחבר בתעלה את ים המלה עם לשון ים עקבה או ים סוף, מקום שם הלכו דרכן אניות שלמה אופירה בעל הדמיון הזה עוד לא הגביה למעלה לקרב את התעלה אשר הרה והגה רוחו— אל ים התיכון, אך אמר די בהגיש ים סוף אל ים המלח. „הלא נקל הדבר הזה לעשותו״— אמר האנגלי ה׳ אללען — מן לשון ים אליוניתי היוצא מן ים סוף ועד ים המלח ישתרע נחל (טראקקענבעטט) אל ערבה אשר מדתו מרחק 26 שעות — אמנם שכח בחפזו, כי שם בקרב הנחל יתנשא הר מואב גבוה חמש מאות רגל, ונחוץ יהיה הדבר לבקעו. כי נעלה על הר „דזעבל מקזיר׳ להשקיף על פני הככר, אז נראה מראה נורא, רוכסי הרים כמו יתגלגלו וירדו במורד לנפול לתוך ערוץ נחל, לעמק ים המלח, מראה ארץ מאפליה ההיא כנחירי הר געש מפיקה מות ואבדון ומפיצה זועה ואימה חשכה מלאה סלעי מגור ואבני אפל וצלמות, ומה טוב ומה נעים להפוד מדבר כזה לעדן! יש לאל יד האדם לשנות סדרי עולם, להמיט הרים להחריב ימים ולהוציא נוזלים אל מקום ציה. אך יש גבול לכחו והגבול הזה הלא הם חוקי הטבע החכם ראסעגגער הוכיח בחקירותיו כי בשכבר הימים היו שני הימים, ים סוף וים המלח, אחדים, וייבש ים המלח על גדותיו ויתכנס ויצר את גבולו רק ע״י האדים אשר עלו ממנו וידלו את כל מימיו, כאשר כן היה גם לים הכספי ביבוש גדותיו מכל עבר, נקל לנו לשער בנפשנז עד מה מרבים מימי ים המלח להתנדף ולעלות בתהו, אם נשים על לב, כי הירדן מביא אליו מדי יום ביומו 6 מילליאן טאננען מים מלבד מימי נחל ארנון ושאר הנחלים המשתפכים לתוכו וכל אלה עולים ומתנדפים, והמים קלים במקוה אפיקיהם ושפלים 1300 רגל ממדת גובה מימי הים התיכון, ואם נבקש חשבון כמה מדת מים הדרושים אל החפץ למלא את החרבה, אז נמצא, כי נהר איתן מיסיסיפי ואשדות ניאגארא השופכים שפעת מים לתוך הים האטלאנטי לא יספיקו למלא את תהום ים המל מים, עד שיהיה גבה המים בו כגבה המים בבל הימים, וכמעט יספיקו למלא את התהום העמוק הזה אם יריקו את מימיהם בלי הרף משך חמש שנים— ואז מי יודע אם לא ישובו המים להתנדף ולעלות בנשיאים ורוה? הנה על כן, לפי דעת ד״ר סעפף, לא נכון רעיון האנגלים לצאת לפעולות — ומלבד זה אל נא נשכח כי לו הצלית החפץ ביד האנגלים לעשות את התעלה מן ים התיבון עד ים סוף, הלא אז כסה ים זועף גם על חנפות הנחמדות והפוריות, על טבריא ועל מגדלה ויריחו: האנגלים לא יחוסו על כל חבכר הזה, כי מטרה אחת להם, להיות דרך לאניותיהם לארץ הודו—, אבל מה בצע לנו בני ישראל במסלה כזאת אשר תעשה לה בריטאניא לארץ הודו. דמיון האגודה האנגלית הוא רחוק מן השכל ונשגב מן היכלת אך נגד הדמיון הזה הכי נכבד הוא רעיון החכם ד״ר סעפף, החוקר עד תבלית במחקרי ארץ הצבי, לא זרם מימי הים— יאמר החכם סעפף— דרוש לחפץ ארץ ישראל, אך זרם מים מתוקים, מים הראוים לשתיה, יוכל להרוות ולהשקו את את האדמה השוממה ההיא, והזרם הזה ילך בתעלה עשיה לדבר, על פני כל מדבר הירדן דרך יריחו, כל יודעי דבר יבינו כי רק מפני גרעון המים ירדה ארץ ישראל עשר מעלות אחורנית הן בעוד אשר בשאר הארצות כל מעשי ידי האדם הולכים וקרבים אל השלימות ואל מרום קץ ההבשר והתקון, הנה לא כן בארץ ישראל על אדותה נוכל לאמר בצדק: הימים הראשונים היו טובים מאלה, הנה מה גדלו ונפלאו התעלות אשר עשה שלמה מסביב לכרמיו התעלות אשר פלגותיהן השתרעו מסביב לירושלים ולבית לוזם סופרי דברי הימים יספרו לנו, כי בכשרון מלאכת התעלות התנוססו הערביים יושבי ארץ תימן, ובעבור התעלות רמה קרן הארץ ההיא, ואחרי כן כאשר בחרו להם הערביים את ארץ ספרד לשבת בה, העלו את הארץ למרום המדריגה רק על ידי התעלות אשר עשו בה, גם הצרפתים בארץ אלגיער הפליאו לעשות מדבר לעדן רק בכח התעלות וברכות המים: ומדוע יגרע חלק ארץ הקדש, שהחדילה את מתקה ואת דשנה, רק באשמת העצלות ושפלות ידו היושבים בה הן אמנם יש ויש בארץ ישראל נפות נחמדות כן, למשל העיר יפו וסביבותיה כגן עדן לפנינו, גן מלא פרי מגדים כאבני השדה, אולם מה נורא מצב נפות אחרות בארץ יהודה. נחל קדרון, קרן בן שמן ויפה נוף לפנים, מה נורא המקום הזה עתה! כרמי עין גרי המעולפים חן והדר בשירהשירים, מקוס סירים סבוכים הוא עתה, בית סיידה וקאראצא, טאריכעא והיפפאס, תחת שואה יתגלגלו, והערים גזרה וגמלה איה זכרם None ועקבותיהם אפוא הם ? ולא טובות מאלה גם הנפות על יד הירדן התחתון. דרשו נא, קוראים נכבדים מעל ספר יוסיפון את אשר יתאר את עיר המרים יריחו, מן באר אלישע הנקרא כעת באר הסולטאן יצאו תעלות רבות חוברות אשה אל רעותה ויקיפו מסביב כרם חמד אשר אין חקר ליפיו, ובו גן נחמד צומ צרי (צרי הוא השרף הנוטף מעצי הקטף, ולמען הקיצור נקרא את הצמח באלזאם-שטוידע בשם זה), הוא אוצר יקר נחלת המלך יעקב אבינו כבר שלח משם „מזמרת הארץ מעט צרי ומעט דבש נבאת ולוט בטנים ושקדים״; ביתר שאת היה „הצרי״ נבבד ויקר בעיני כל העמים הקרובים והרחוקים, וטיטוס בכבשו את הארץ לקח אתו את נטע הצרי להראות הרומאים את יפיו, כרם יריחו זה השתרע במדת גדלו ארבע שעות ברוחב ושעה אחת באורך, ועתה נחזה שם רק עיי מפלה, בימי הורדוס הביא הכרם דזה לאוצר הממשלה הון עתק מדי שנה בשנה— ומדוע ירדה תכונת הארץ ההיא פלאים ? אות התשובה על השאלה הזאת ילחשו באזנינו בסוד שיחם עיי שממות הברכות והתעלות בארות בארות מים אשר הרוו את הארץ ההיא לפנים, ועתה אזלו מהם המים ושאיה תכסם בימי קדם לא נלאו מלכי ישראל לעשות במקום הזה תעלות וברכות, וגם הורדוס — לדברי יוסיפון— הרבה לעשות במקום הזה תעלות רבות, אך מני אז נסתמו הבארות ויכרתו המים, לכן גם נטעי חמד רבים הנזכרים בספרי הקדש לא יצלחו היום בארץ ההיא, בלתי אם במקום מוצאי מים, עוד זעיר שם זעיר שם שפעת יבול האדמה בוקעת ועולה, חז״ל אמרו (עירובין י״ט) ע״ד גן עדן התחתון: אם בארץ ישראל היא בית שאן פתחה— רצונם, בית שאן הוא פתח גן עדן, ועם הדברים האלה מתאימים גם דברי הסופר העתיק פליניוס — ועתה הלא כחצר מות מראה בית שאן ובנתיה! האם עי ההמצאות הנפלאות בחרשת המעשה אשר בה דורנו יתפאר, אין לאל יד האדם להשיב בא״י את כח הטבע לאיתנו תחת התעלה הנפלאה מן ים התיכון עד ים סוף, אשר הורתה ולידתה בדמיון האנגלים, טוב ונקל לעשות תעלה ולהוליך בה מים באורך 30 עד 55 פרסאות אנגליות וברחב לא יותר מעשרה מעטער מן „גשר דגשר דאמיעה״ בצפון עד שכם נעאפאלים דרך כל מדבר יריחו, הירדן יעבט ארחותיו פסוח ודלוג בלא סדרים מן ים כנרת עד ים המלח. במורד 650 רגל למטה, על כן מן הגמנע הוא לעבור את הירדן לארכו באניה גדולה או קטנה, ומתי מעט תיירים נלבבים אשר דרכו בנפשם עז לעבור את הירדן, לא יצאו משם בשלום — ומה נקל הוא להעביר את זרם הירדן מבין החלקלקות האלה לארץ המישור מדבר יריחו או מדבר הירדן. ידי חרוצים לא יחסרו בארץ ההיא, הערביים הדלים נכונים לעבוד את עבודתם מן הבקר ועד הערב בעד ככר לם, ותהיינה ההוצאות מעטות והמלאכה לא כבדה,. וע״י התעלה או הנהר החדש תשוב אדמת הקדש להפרות פרי כבתחלה, מימי הירדן טובים הם להשקות ולהרות את האדמה, אולם לפי חדרך אשר בה ילכו היום בין סלעים וכיפים מחר לעמק ומגבעה לשפלה, אין בהם תועלת וברכה למען הארץ, אך כאשר יפלסו להם נתיב אחר בארץ מישור, הלא אז ימלא הירדן את כל התעלות הריקות וישתפך כזרם ברכה על פני כל הארץ, להרעיף מעגלותיה דשן ולמלא את פניה תנובה ושפעת כל פרי עושר וסגולה. זה לעומת זה ערכנו את רעיון האגודה האנגלית ואת רעיון החכם הנערץ ד״ד סעפף, כל קורא יבין וידע כי לתועלת ישוב א"י טוב הרעיון האחרון מן הראשון. ד״ר סעפף מעורר במאמרו את נדיבי ישראל לשים לבם אל המלאכה הזאת, ולהעשות אגודה אחת למען בצע את המפעל הגדול הזה. מה טוב פתגם הד״ר הנושא את משלו על קציני ישראל לאמר: ידיהם מלאות עבודה לעשות מסלת ברזל ולחפור ולתקן תעלות ולחוציא עוד פעלים גשגבים כאלה, במזרח ובמערב בצפון ובדרום, כספם הוא רוח החיה באופני המסחר וחרשת המעשה בכל הארצות, רק לארץ אבותיהם לא ישימו לב, ולא יתבוננו, כי מלבד שתיקונים גדולים בארץ ישראל הם נאים להם ונאים לארץ, גם „עסקים טובים הם׳, נקוה נא כי דברי הד״ר יפעלו פעולה וקולו לא יהיה כקול קורא במדבר ירושלים, אחד עשר יום לירח תמוז עננה הרת תוגה שוכנת על פני ירושלים, בכל מבט עין נפגוש עין בוכיה, ובכל משמע אזן נאזין הגות נכאים, כי חמת ה׳ נתכה על עירנו וישליט על יושביה חליים רעים ונאמנים, מחלת חמאזערין תשלוט שלטת בלתי מוגבלת, וילדים רבים מאד מאד מירה נגזרו, עדי כי כמעט אין משפחה אשר נקתה מתגרת יד המחלה הנוראה הזאת אשר תקטוף ילדים לאין קץ, ולא תדע רחם גם אחרי אשר תגור בחרמה בן אב אובד, למותת גם אחיו יתר הפליטה— גם כותב הדברים יתאבל על שני ילדיו אשר נקטפו באבם איש אחר אחיו— גם באו בשנים אשר כבר התרועעו מאז את המחלה הזאת וניצולו, גם עליהם עבר כוס, כי מחלת הטיפחוס בת התופת גם היא פרשה כנפיה מלוא רוחב הארץ ותשם שמות בעיר אלהינו, גם חליים רבים התושבים בציון כמחלת הקדחת גם הם התעוררו לשים שמות בעזוז אפם. ועל צבאם יתרומם בגובה אפו המושל עתיק ליומין הוא „המחסור״ אשר מאז לא יחסר בציון, ותחי רק זועה הבין שמועה, כי בארץ מצרים פשטה החלי-רע ותך ברבבות יושביה, כל לב נמס וכל ברכים תלכנה מים, כי לא רחוקה היא ארץ מצרים ממנו, ומי יודע מתי ירחם ה׳ כל אניות סוחר הבאות הנה תמיד דרך אלכסנדריא, יתאחרו מבוא, כי יעבטון אורחותם למען לא יקרבו לחוף אלכסנדריא, כי אז יאלצו הנוסעים לבוא בתי הקאראנטין, וזאת היתה נסיבה כי עלה מחיר הסחורות אשר יובאו מחוץ לארץ ציונה מעלה ראש משרתי בית מועצות עירנו ורופא העיר בראשם ישוטטו ברחובות לשים עין על הנקיון, ועל מוכרי מזון כי לא ימכרו דברים אשר לא עמד טעטם בם, ומשרתי עדת ה׳ אשר בציון ישמיעו מטעם הרבנים את העם לאמר „כל אשר ידע בעצמו כי יוכל לענות בצום נפשו ולא יקרהו אסון יצום ביום השני וביום החמישי בשבוע, ויתר העם ירבה תפלה ותחנונים בימים ההמה״ שבועות אחדים כבר עברו מאז בקר האדון וועניצייאני הי״ו את עירנו, ועד כה לא נודע לנו המשפט אשר חרץ עלינו מפה עשה דרכו לחיפה העיר, ויבקר שמה את המושבה סאמארין וכאשר הודיע לי אחי משם מצאו בני המושבה חן בעיניו ויגדיל לעשות עמהם טובוחסד גם הארון רב החסד ה׳ ערלאנגער חבר הועד להאלייאבם הפאריזי בקר עירנו זה שבועות אחדים, ולא התמהמה פה רק יום תמים, כי ירט הדרך נגדו... בטח לא לשוא יכתתו אנשים כאלה רגלם, ותקותנו חזקה כי יחיה רק לטוב לנו כל הימים אחד מעשירי אחינו ממעזריטש העיר בא הנה זה ימים אחדים, ויקנה לו גן סמוך ליפו במחיר שבעת אלפים רו״כ ויכונן מושבו בו, נקוה כי לא יתנחם על מעשו ויראה פרי ישוה לו כי רב מאד עצי פרי אשר יגדלו שמה ואשר יתנו שכר לבעליהם מקרה מדאיב לב יושבי ציון קרה ליל שבת העבר, כי אשה אחת מנשי העברים נרצה בשבבה על מטתה ותנם מוזר ומורא מאד היה מראה הנרצחת, צוארה נחתך בשלש מקומות, וכל כלי הבית והרצפה רטובים בדם כל פקידי בית המשפט נועדו בבית ההריגה בבקר, וידרשו ויהקרו ויכתבו בספר ולערב הובלה לקברות, עד כה לא נודע יד מי שפך הדם הנקי אכן נקוה כי יעלה בידי הקאנזול האוסטריא — אשר בצלו יחסה בעל הנרצה— הגלוה גם הוא על שופטי עירנו להפיץ אור על המקרה הלזה, יהן ה׳ ולא ישמע עוד חמם ושוד בגבולנו יעקב גאלדמאן ידיעה אחרונה מאונגארן מבודאפעסט מודיעים מיום אתמול (6 אוגוסט) כי ראש המי- ניסטעריום „טיסא׳ נתן פקודה להוציא את הנער מאריץ שארף מהאפוטרופוסות של האנשים שהיה אצלם עד כה, ולמסור אותו לאיזה בעה״ב אחרים, וכאשר איש לא רצה לקבל אצלו בביתו, נתנו לו מקום לע״ע בבית התחנה לאנשי הצבא, שמה התראה פנים עם אבותיו בראשונה, והנער בהכנעה גדולה ועינים זולגות דמעות נשק את ידיהם והולך לשוב עמהם לביתו. מודעה בעזחי״ת הוצאתי לאור בדפוס שלי ספר המצות לחרמב״ ז״ל, עם כל נושאי כליו אשר מסביב לו יחנו כפי המבואר בחחוספה בנומער זה וחדפסתיו על ב׳ מיני נייר א) בגודל חרמב״ם חנדפס בווארשא על ידי ד״מ קאלינבערג נ״י על נייר פשוט, ב) בגודל הרמב״ם חנ״ל על נייר רענאל ויכולים ע״כ לחברו אל חרמב״ם חנדפס ע״י רי״ג מונק נ״י בווארשא, ונחלק לשני חלקים, היינו ח״א הי״ד שרשים, וח״ב מנין המצות. מחיר כל חלק על נייר פשוט 75 קאפ׳ ועל נייר רעגאל 90 קאפעעק. וכן התחלתי לחדפיס ספר הליכות עולם להגאון מוחר״ר ישועה הלוי ב״ר יוסף ז״ל, וגלוח לו כללי הגמרא למרן מחר״י קארו ז״ל בעל ב״י וכסף משנה, ועליהם יחנה ס׳ יבין שמועה לחגאון מוחר״ר שלמח אלגאזי ז״ל שלשה הגבורים נבורי תורה האלה יאירו לנו נתיב בתחלוכות הגמרא ודרכי חחלכות. כן התחלתי לחדפים ספר חקדמון הנודע לראשונים בשם ספר יצירה, עם ששה פירושים, חראב״ד, חרמבן, ר׳ סעדיה גאון, רא מגרמיזא, ר׳ משה בוטריל, והגר״א מזוילנא, זכר צדיקים לברכה. יצחק גאלדמאן מדפים בווארשא . Toas Bapa, MpaocaI 16. . Goldman Warszava, Mlaowsa 16. ש ל הודעה ע״ד האתרונים נכונים אנחנו לקבל קאמיסיאן מכל החפץ להשיג ע״י אתרוגים מכל הסארטין קאראפירער. גענווער, מאראקער קארזיקאנער, אתרוגי א״י עם פיטמות ובלא פיטמות. וגם לולבים והדסים ירוקים ולחים כפי מחירם בטרייעסט, ובתוספת קאמיסיאן מעוטה, וכפי אשר הודענו בשנים הקודסות, וגם אשתקד אשר מחיר האתרוגים הי׳ ביוקר, לא העלינו במחיר הקאמיסיא, והננו נכונים לשלוח סחורה טובה לכל דורש גם ע״י נאכנאהמע בשלחו אלינו אויפגאבע , וביד כל אדם להריץ אלינו מכתבו, אל כל מקום אשר יחפוץ, וכפי האדרעסין דלמטה, וגקוה להפיק רצון מכל הדורשים לעשות מסחר עמנו האחים אהרן ואברהם בירגער במינסק Apoy prepy . Mic2 אדרעם למינסק bamו Burger in rist Cestrich. אדרעסע לטריעסט אין לך מקום הבריאות לחזלה ומבקשי כנוחה כעיר ניצצא במדינת צרפת גן אייראפא, ויסדתי בית נאמן להאורחים כפי האדרעססע שלמטה, הידיעות מענינו הבריאות של (לונגענליידען או בלוטשפוסקען) או מן דירות גדולות וחדרים ממקחים שונים,יאו מסחרים דפה והסביבות׳, ישיג כל דורש ממני ע״"י מכתב עם 3 רובלאו 10 פראנק שישלחו אלי פראנקירט. הכהן הקטן מאתיו פ׳ מושקאט, נודע בווילנא ובסובאלק ובבאנקען ובתים נכבדים ברוסא אשכנז וצרפת lotl lln Spranzn e s. Bicnne 2I. Ncc. בית מחסה ליולדות 5 א הוא כעת ברחוב סליסקא 34 ת. הואילו נא וסורו אלי אורחים נכבדים ! הנני מודיע לכל העוברים ושבים והבאים לווארשא, כי זה מקרוב שברתי בית המלון וראצלאווסקי רחוב Naleki N 9 ומאז בא באחזתי תקנתי את כל חדריו ולשכיו עשיתי סדרים יקרים, נתתי כלי בית הדשים וטובים מטות כלי משכב וכססות, גם בתי וצאות עם שטף מים מתוקנים, הכל על ד היותר טוב. משרתי בית יעמדו תמיד תחת השגחתי לשרת את האורהים בכל זמן ועדן, ולהפיק מהם רצון. בתי מאכל סמוכים לבית המלון, על המחיר לא הוספתי והוא כמחיר כל בתי האורחים אשר בעל המלון אריה ליב לייבוש הערשקאויטץ לאחינו בווארשא. הנני להשיב לשואלי דבר ע״י פאסט במהר והאפשרי בכל ספראווקעס הדרושים לו, הן בסענאט, והן בכל מקומזת המשפט דפ״ב ושכרי מכל ספראווקא רק שני רו״ב, כן ממכירי אשר ידעו אמונתי, ותום דרכי הנני לקבל עלי לעמוד לימין צדקם בכל מקומות המשפט פה, ולהביא לידי גוביינא תביעתם מחברות מסילת הברזל פה, עבור המחיר אשר נשווה בינינו לפי איכזת וכמות הענין, ובעז״ה אפיק בטח חפץ ay Mקoy Lapry erepty (r7. ורצון כל איש אדרעססא ro Boseceii Baeprooci, aue . n. 36. — את אישי אנכי מבקשת זה כשתים עשרה שנה עזבני אישי עם שתי בנות אשר ילדתי לו בשנים הראשונות קבלתי ממנו מכתבים אחדים, אך זה כשנתים נסתם כל חזון ממנו. כאשר שמעתי היה לפני שנה באדעססא. ואלה סימני אישי: שמו יקותיאל זוסמאן בן שמעון יעקב לעשאוו מפראפאייסק, הוא כעת בן ארבעים שנה, קומתו ממוצעת, שערותיו בלאנד, כראה עיניו אמוץ (גריי). כל היודע מה ממנו, יואל נא בחסדו למחר להודיע על האדרעס הרב דפה ותברכהו נפש המעתירה. רויזע רחל בת שואל זאב קאפשון. PaR . Mlony M. Llponoo or. r0. שאלות ותשובות לה׳ משה ניידין בפינסק, יודיפנו אם המכתב שהניענ ממנו אתמל, שלו הוא. ולפי מכתבו מיום כ״ז ניסן הוא בן הרז״נ אמרכל מול חסידי קארצין, ה׳ ח״מ פעלדמאן וה׳ ה״ז קוריאנסקי בלי חתימת הרב לא נקבל. אדרעססא שלנו Pehaopya. LlEPA S. no BapmaEa. S. Slouimsi Warszaie. Dzika 25a ה בעקא ⸗מאריי. 4 י.- יו ר . היערמיט מאכע אללען בעקאנט דאסס דיא פרייזע פאן אמעריקאנעשין לאמב״ס שטריקמאשיגען מיט דעם 1527 וני אום 5 רו״כ פיר שטיק בילליגער געווארדען זינד אויף געפאלליגע אנפראגען בין איך בע- רייט פערזאנליך אונד בדיפליך אוים קינפטע צו געבין. וויא איממער בעפינדעט זיך בייא מיד איין רייכהאלטיגעס לאגער פאן וויים קאלירטע בוימוואלנע האלבוואללנע ליינען אונד וואל- לענע גארנע צוס שטריקען פיר האנד אונד מאשינע וויא אויך צום נאהען. מיינע פרייזע זינד אין אללען וואארע בילליג A. . t, o No1 אגענט פיר La s שטריקמאשיגע אונד מאנספעלד נאהמעשינע פיר שוהמאבער דאקטאר . סלאנימסקי נאך לענגערער צייט פיר וויססענשאפט- ליכע צוועקע אים אויסלאנד ווילענד , איסט צורריק אין ווארשא וואהנהאפט, אויף קראשינסקעס פלאטץ 3 . . אונד ניממט אויף קראנקע מארגענם ביז 12 אוחר׳. אונד פאן 3 ביז 6 אוהר נאכמיטטאג .... . דאקטאר גוראנאווסקי אין ווארשא שפעציאל ארצט פיר אחרען, נאזען, אונד ראכענקראנקהייטען, סט׳ ייערסקי נומר 22 פאן 74 נאבמיטטאג. אתרוגים, לולבין, הדסים אין פיינסטער געוועהלטעסטער וואארע איסט אוים זייט 15 יאהרע בעשטעהענדע שטרענג זאלידע גראס האנדלונגס-הויז . Singr in rist. אל סוחרי האתרוגים אזכיר מסחר האתרוגים ליודעי ומכירי סכבר, ולבל החפצים לבוא עמי בברית ארץ ישראל, קאראפירער, אניווער, ומא- ראקער וכן לולבים והדסים בעד שכר קאמיסיאן קצוב, וכל החפץ בי יפנה אלי כפי האדרעססע דלמטה. נפתלי משכיל לאיתן Baroio Miacaecoy B r6. r. MeE. מאהליעוו (על נהר דניעפר) גם היום לא אבחד מלספר צדקת הגבירה העדינה „ראזאשע״ אשת האדון המרוכם והשוע מו״ה „אליעזר פאליקאוו׳ אשר מאז הודעתי „בהצפירה״ כי לקחה חבל בחועד „עזרת נשים״ אשר נתיסדה פה זה שש שנים. ואת נדבתה אשר שלחה שתי מאות רו״כ שנה בשנה לדבר הגדול הזה. ואחרי ראתה עינה את כל תוקף חברח זו, כי היתה לגפן אדרת להוציא פרי הלולים קדש. ורבים המה מרי נפש אשר ישבעו מטובה, זה מנדבה, וזה מגמילות חסדים, אשר עד חמשהועשרים רו״כ יוכל להשיג הלואה שמה אם בעל עסק הוא ולהשיב מעט מעט בפרוטות בכל שבוע, אז התעורדה ביתר שאת בשנה העברה ושלחה נדבתה להועד סך חמש מאות רו״כ, וכן בשבוע העבר שלחה גם כן הסך הזה, ואנכי היודע ועד על הגדולות אשר הגדילו לעשות נשי הועד בכלל ואשת האדון „פאליקאוו׳ בפרט, כי לא פחות מחמשים רו״כ יחלקו בכל שבוע במתנת ידן לנשברי לב ודכאי רוח, מלבד גמילות חסדים על מנת להחזיר אשר לרב המה והי ה׳ עמהן, יברך מעשי ידיהן, והיה מעשה הצדקה שלום העניים אשר אין יד אביהם משגת לתתם לבעלי-מלאבה, באשר דמי קדימה אין להם, וכי רבים המה אלה הבנים ההולכים בהשך באין כל מטרה. ובידן הדבר לקדם פני הרעה, כי כסף רב יש כעת באוצר הועד, ובזה יקיימו זרעו לכם לצדקה׳ ורוב ברכה ינחלו ברבות הימים מהאבות והבנים. יוסף חאשין איש מאחליב פיעטרקוב. ביום ש״ק פ׳ שלח י״ת סיון בבקר שבת משוש לבנו נפלה עטרת ראשנו, הוא אאמו״ר גאון עוזנו צבי תפארת ישראל, הרב הגאון המפורסם מ׳ ברוך צבי הירש ראזענ- בלום זצ״ל בשנת הששים וחמש לימי חייו אבדה גדולה אבדה עדתנו בכלל ולמשפחתנו בפרט, כי באיש היקר והנעלה ההוא גדולי אנשי שם בעמנו, ויותר שהיה חכם בתורת ה׳ כמעין המתגבר בנגלה ובנסתר, עוד היה מופת לרבים בענותנותו והליכותיו בקודש, ולא חס על עמלו להיטיב ולחועיל לכל נפש נענה באשר יכול, כבודגדול עשו לו במותו. כל החניות סונרו על המסנר במשך שני ימים רצופים עד אשר באו גדולי דגולי הרבנים הגאונים האבדקק קוטנא והגאב״ד דק״ק קאליש וידידו הנאמן הרב הגה״ג אבדק״ק לאדז שיחיה, לספוד לצרה ולבכותה. המון אדם רב נהרו אחריו ללוותו לבית עולמו ישלם ה׳ נחומים לעדתו אשר שכן כבוד בתוכה כחמש עשרה שנה, ולמשפחתו היקרה אשר נשארה בלי משען ועזר „ולזכר עולם יהיה צדיק״ לפ״ק. ותנצב״ה. הכותב בדמע או״ר בהרב'. קראקא. נפשי עלי תאבל להודיע בשערי הצפירה מהאסון אשר הקרה ה׳ לנו יושבי קרית קראקא יעא, הוה על הוה! שבר על שבר, עוד עינינו חמרמרו מבכי ולבותיו נשברו כנבלי חרש על הלקח מאתנו הגאון הצדיק אבד״ק זצ״ל, ועתה נוספה צרה על מכאוב רוה נדכא על שברון מתנים, כי ביום ב׳ כ״ה תמוז גוע וגאסף אל עמיו גבר מאוד נעלה, הרב הגביר הישיש רב פעלים נודע בשערים מוה״ר שלמה דייכעס ז״ל, בן שבעים ושמונה שנה היה המנוה ז״ל, הקדיש כל ימיו לטובת הכלל, שמש בתור סגן ראש ראשי קהלתנו יצ״ו וגם יועץ בסוד בית-המועצה ממאגיסטראטסראטה) פה שנים רבות, פזר נתן לאביונים ולחם לעניים מרודים כיד ה׳ הטובה עליו תמיד בשנת תרכ״ב הראה ידו הנדיבה פזר 11.500 . אל הקופה לבנין בית חולאים דפה, ועל הדבר הזה נתכבד מאת אדונינו הקיר״ה באות הכבוד (ארדעון) כאחד השרים הגדולים, כבוד גדול עשו לו אנשי עירנו במותו, המונים המונים בטלו ממלאכתם ובאו לגמול חסד של אמת עס המנוח ז״ל, נגידי חשובי עירנו וגם נוצרים משכילים ודאקטא- רים ובתוכם ראש- האזרחים האדון ד״ר וויגעל, חלקו לו את כבודו האחרון גם בחצר-מות. תנצב״ה. ׳הכותב בדמע. אברהם בר״י דייטשער ביאליסטאק. בערב יום ב׳ י״א תמוז העבר הניף המות את חרבו על אחד מנכבדי עירנו, גביר נדיב לב מר׳ דוב גלאטשטוין מ״כ, ולמחרתו ביום ג׳ שב לאדמתו אשר ממנה לוקח. גדול היה כבודו האחרון אשר חלקו לו בני עירנו המון אדם רב נהרו אחרי מטתו וימרדו עליו הספד האיש הזה, אשר ברכו ה׳ בהון עתק הצניע לכת עם אלהים ואנשים: כל נדכה ונכה רוח, אשר פנה לעזרתו, שבע רצון מנדבת ידו וגם במותו השאיר אחריו ברכה שני אלפים רו״כ למעשה הצדקה. בן ארבעים ושש היה במותו והלך ערירי, אך שמו הטוב משמן לא ימוש מקרב לב כל יודעיו ומכיריו, תנצב״ה. ז. אזאדקאוו. ביום י״ז בתמוז העבר, כבוא השמש, באה שמשה של עירנו אזארקאוו כי נאסף אל עטיו אבינו הצדיק מהור״ר זאב וואלף זילבערמאנן נ״ע! מי עלה בהר ה׳ ומי קם במקום קדשו? נקי כפים ובר לבב, איש אשר אלה לו, תורה וגדולה במקום אחד, ותהי יראת ה׳ אוצרו האמונה אזור חלציו, גומל חסד לאלפים, ועוסק בצרכי צבור בכל לבבו ובכל נפשו! בן שבעים שנה היה אבינו היקר במותו; בשנת כ׳ לימי חייו כלה את חק למודיו בבית ספר הרבנים בווארשא, וכ״ה שנים היה עומד בתור מנהיג ופרנס בראש קהלתנו אשר לא נח ולא שקט לעבוד לטובתה, ולתקן בה תקונים הרבה, אשר זכר רב טובו יביעו עד דור אחרון על עפר יקום. עיר סאכאטשעוו הרה וילדה, עיר ווארשויא גדלה שעשועיה, אוי נא לה אמרה עיר אזארקאוו כי אבדה כלי חמדתה, תנצב״ה ומחה ה׳ דמעה מעל כל פנים. זילבערמאנן. מעיר פינסק הודיעו לנו, כי המכתב הנדפס בגליון העבר בדבר מעשה הצדקה שעשו שמה, הוא שקר בדוי מאיזה סופר אשר שינה את שמו וחתם א״ע בשם איש נכבד נודע בעדתו, וכבר שלחנו את המכתב ההוא כ״י בעצמו, ליד הסוכן ה׳ משה פייגעלזאהן שם, למען יכירו וידעו מי הוא הכותב .וז. None ״י זה כשתי שנים וחצי עזבני בעלי עם בני בן חמש שנים היום בעירום ובחוסר כל, שמו פנחס צוקער, מכתב-מסע יש לו ממאקאווע פלך לאמזע, קומתו גבוחה שערות ראשו וזקנו הארוך צהובות, דרכו ללכת שוח מעט הולך ומסבב על פתחי נדיבים, והנהו היום כבן ארבעים שנה; וכפי אשר שמעתי התגורר זה איזה שבועות בעיר מלאווע. פלך פלאצקב האיש אשר יכירהו, יחוס נא על שנות נעורי ועל בני הנשאר באין תומך, וידבר על לבו לשוב לביתו, או למצער להודיע אל מו״ל הצפירה או אל הרב מעירי כפי הכתובת חרשומה מטה, איה הוא נמצא, ובעל הגמולות ישלם לעושי טוב כטובתם שרה מינדיל בת ה׳ זלמן רעכעלזאהן מאסטראווע פלך לאמזא. אדרעס להרב מעירי PannyL. . Mapnynieoy n . Oorpon o. 6 א״ף ספר המצות להרב זל. בכל הדפוסים חראשונים נדפס ספר המצות לחרמב״ם ״ל בראש ספרו יד החזקה, כעין הקדמה, ובדפוסים היד החזקה כי ידפים בראשו את ספר חמצות, אבל לא ראינו שקיים הבטחתו, ותשואות חן לחמדפיסים שהדפיסוחו עכ״פ ספר בפני עצמו ברבע בויגען, יש מהם עם השנות הרמב״ן לבדן, ויש מחם עם חוספות מנילת אסתר, ובאחרונה נדפס גם עם המרגניתא אבל כולם בלבלו סדור הספר עד כי ילאה הלומד למצוא דבר על מכונו; ובחלק מנין המצות חביאו את חלומד במבוכה, כי כל מצוה שבא עליה השגת הרמב״ץ הדפיסו באותיות מרובעים ומסביב השגות חרמב״ וחמנ״א, ותיכף מצוה שאחריה שלא בא בה השנה הדפיסו באותיות כתברש״י, כן נהגו בכל מ״ע ול״ת. ואני בעזחי״ת שמתי אל לבי לתקן חמעוות, והדפסתי כל סדר המצות באותיות מרובעות גדולות כמו ספר יד החזקה, וההשגות עם המחפכים בזכותו, על מקומן הראוי, וחלומד ידע מח לפניו, וגם הוספתי בסופו ספר דרך מצותיך להגאון בעל משנה למלך ז״ל והנה ספרי הרמב״ם נדפסיס בזמנגו שנה שנה, ואחב״י מרבים לקנוהם ונמצאים בכל בית לומדי תורה ובעלי בתים חשובים ובתי מדרשות וישיבות, אך ספר המצות אינו בנמצא כל כך, ע״כ קמתי ואתעודד ואדפיס את הספר היקר חזה בגודל כל ספרי הרמב״ס הנדפסים פעם בפעם, וברוב השתדלות השנתי ספר חיקר לב שמח, אשר כמעט אינו בנמצא כלל, אך בבתי אוצרות הספרים הגדולים (ביבליאטעקען), וכן גם ספר קנאת סופרים אשר הוא None ג״כ יקר נמצא. ועתה ימצא חלומד בזה חספר, את ספר המצות להרמב״ם מסודר בטובו, ועליו השנות חרמב״ן המשיג על הרמב״ם להציל את הבה״ג, ועליו ארבעה גבורי מלחמתה המה ס׳ מגלת אסתר ספר מרנניתא טבא, ספר לב שמח ספר קנאת סופרים, ובראש הספר השגות הראבד במנין המצות ותשובות מחר״י קארו על ההשנות, ובסופו ס׳ דרך מצותיך להנאון בעל משנה למלך, גם איזה חדושים מספר חר הרקיע להרשב״ץ ומספר מעייני החכמה והיה כל חלומד בספר הזח פחד ויראת חרומטות יבוא בקרבו, כי יראח כחם של חראשונים, כחרמב״ם וחרטב״ן, אשר חיה לבם פתוח כפתחו של אזלם, וכל ספרי תורה שבעל פה, ספרא, ספרי, מכילתא ש״ס ומדרשים היו בזכרונם כספר פתוח לפניהם, עד כי ישתומם עליחם הלומד: כי לא בחפש מחופש יערכו ספרים כאלה, אבל אך בלב רחב וכח זכרון כי רב הוא. וגם יראה חלומד רב גוברייחו של הארבעח המהפכים בזכותו של הרמב״ם, כי חילם רב בבקיאות פלפול וסברא ישרה ואעתיק בזה לשון הרשב״ץ בחקדמת פירושו זוהר הרקיע, וז״ל שם.: והנה אלח שני הספרים (ספר חמצות, והשגות הרמב״ן) הם חמודים מזהב, כל אחד מהם חראה בו כחו ומעשה תקפו וגבודתו בבקיאות התלמוד, וכי היה לפניהם כשולחן ערוך, ואני בינותי בספרים ההם וראיתים נותנים לפתאים ערמה, ומי הוא חכם בעיניו ובקי בתלמוד בראותו הספרים ההם יראה בעיניו ולבבו יבין, כי אין ידיעתו קודם ראותו אותם כגרגיר חרדל בים הגדול כנגד מה שידע אחרי קריאתו אותם, וכ״ש אם יעמיק העיון בכל אותם הלכות שהביא כל אחד מהם בספרו במקומותיהם בתלמוד ובשאר המקומות אשר מהם חוציאום, ויראה עצמו כאלו חוא בריה חדשה עקב תחיה רוח אחרת עמו מחרוח הנאצל עליו מחרוח אשר עליהם, ויחשוב עצמו ראוי לחמנות עם היזשבים בשבת תחכמוני, ישאל וישיבוחו ישאלוהו זישיב, אשריחם ואשרי מי שזכה לשמוע תודה מפיהם, הלא במעט הדבש הזה אשר הנחילונו אורו עינינו, אם זכינו לדבר פה אל פה אולי היתה עלינו רוח טחרח וזכינו לכתר שם טוב לחקרא צערהליהיהלמידיהם דב אקוה כי הלומד בספר המצות חזה אשד אני מדפיס כעת ירצו פעלי, ועל טוב יזכרו שמי ויחזיקו לי טובה בחכיני להם ספרים יקרים, ובהשתדלותי להדפיסם נקיים מטעותי חדפוס, כפי כח האנושי, ונם אתם, הואילו פנו אלחראשונים לפ״ק. ווארשא בחדש הרביעי תרמ״ג יצחק נאלדמאן מדפיס בווארשא

|1883-08-14| תוכן הענינים דברי, היםים. חדשות, באונגארן. לאדז. בערדיטשוב. אניקסט. סוראז. nצופה לבית ישראל אבני הברד הודעות. שאלות ותשובות. דברי הימים הקיסר ווילהעלם עשה ככל אשר הודיע גלוי בפקודתו על אדות מסעו ביום 6לחדש בא למקום מעינות הרפואה אישל, והקיסר העסטרייכי פראנץ יוסף נסע לקראתו כברת ארץ והקסרית חכתה לו בחצר מסלת הברזל. הנה כן יצאה לפעלה הפגישה בין שני הקסרים אשר נכבדות ידברו בה הפעם יודעי דבר מדינהיביתר שאת מאשר הסכינו תמיד לדבר ע״ד פגישות כאלה. מן המיניסטעריום העסטרייכים, על פי ההודעות שבאו עד היום, לא היה שם אף אחד, ומן הדיפלומאטים זכה אל הכבוד הזה רק הנסיך רייס ציר אשכנז בוויען. מה תהיינה תוצאות המשא ומתן המדיני בין שני הקסרים — אם אמת הדבר שהם נושאים ונותבים בענינים מדיניים — לא במהרה נדע, ובין כה וכה פורחות ועולות השערות שונות, אולם את האמת יורו רק המעשים אשר תעשינה והדרך אשר תלכנה בה שתי הממשלות בענינים שבין אשה לרעותה, הנסיך ביסמארק עודנו קופא על שמריו בקיססינגען, וסכ״ע הברלינים שואלים ודורשים בשקידה עצומה רק בעניני הצבא, והכנות למלחמה בפאת מזרח לאשכנז מכ״ע „פאסט׳ מטייל ארוכות וקצרות ע״ד הכנות למלחמה הנראות לו לפי דעתו על גבול פולין, והולך ומונה את חמצודות הבצורות שבנתה ממשלת רוסיא בווארשא ובנותיה, ומחליט כי בעת הזאת צבורים ומונחים בפולין צרכי מלחמה אשר לא היה כמוהם לרוב (וויעק 176). לעומת זה מכ״ע „קרייצצייטונג׳ מתבונן אל מצב הענינים במחוזות הים הבאלטי, ורואה שם בדמיונו נגעים ופגעים, מהומות ומלחמות הממשמשות ובאות. גם כת הפאנ- סלאוויסטים היתה לשיחה בפי מכ״ע האשכנזים, ויספרו על אדותה גדולות ונצורות, איך ידה תקיפה כי עזה היא כנמר וקלה כנשר וכולה שואפת רק למלחמה. כל המאמרים האלה קולעים אל המטרה, להפיל אימת מלחמה על ממשלת אשכבז ואוסטריא למען תהיינה לאגודה אחת להתחזק ולהתבצר. אוסטריא לא תשב בחבוק ידים, ואף כי כרגע עומד השלום בין הממלכות בכל תקפו, בכל זאת היא מתאזרת עז וחוגרת חילים להיות עז בידה ותעצומות בימינה בפרוץ סכסוכים בעולם המדיני ממשלת ממשלת מלאכת התקונים בעניני הצבא אשר בארצה, והיא הולכת כעת סחיל אל חיל וחפצה לתקן את הסדרים גם בין צבאות ההאנ וועדס האונגארים, בענין זה ימתיקו סוד כעת שרי המלוכה בפעסט, ובאשר לא יחפצו להגדיל יותר מדי את ההוצאות לצרבי הצבא, לכן יבקשו להם לקמץ במקום אחר, למען יהיה להם היתרון והעודף לחפץ הזה, להגדיל ולהאדיר את גדודי הצבא ולכונן בהם סדרים חדשים, ככל סדרי צבאות האשכנזים האיתנים והעצומים מאין כמוחם . בבית הפארלאמענט האגגלי שאל אחד הגבחרים את גלאדסטאן להודיע אל הקהל את מערכי לב ממשלת אנגליא מה יש בדעתה לעשות במצרים התשיב את אנשי צבאותיה לבתיהם או לא התעשהשם חדשות ונצורות או תחדל?, כאלה וכאלה שאלות נכבדות שאל הנבחר את ראש השרים גלאדסטאן,. וגלאדסטאן ענה גם הפעם כדרכו תשובה דיפלומאטית הגדרשת לכמה פנים: את אנשי הצבא תשיב אנגליא מםצרים לבתיהם בעת אשר יהיה השלום במצרים חזק ואיתן כ״כ שלא יהיה מקום לפחד למהומה, ועוד הוסיף גלאדסטאן כי יודעות ממשלות אייראפא את מחשבות אנגליא בענין זה, אף נאותו לה, מן התשובה הארוכה שהשיב גלאדסטאן נראה דבר אחד נכבד וגדול בערכו, והוא, שאנשי צבא אנגליא לא ירדו מצרימה להשתקע רק לגור לפי שעה, כן מוכח שקיימה וקבלה עליה אנגליא בעשותה חוזה עם המטשלות, אבל דרך אחת לאנגליא, ובה תלך בל״ס, והוא, שלא לדחוק את השעה רק להאריכה עד בלי קץ ותכלה, ויהיה לפי שעה׳ זה לנצח נצים הן תנאי התנתה לה אנגליא להחזיק שם את צבאותיה עד שיהיה השלום איתן וחזק לבל ימוט, והנה התנאי הזה מי יודע מתי יקויים חלא זה שנה תמימה עברה מעת המלחמה, והשלום עודנו פורה באויר דעת הקהל הולכת וסוערת נגד האנגלים והפרץ בין העם המצרי ובין ממשלת אנגליא ירחב ויתפשט מיום אל יום, וכעצים לאש נוספה כעת המגפה הנוראה המתחוללת במצרים, אשר בשבילה כועסים על האנגלים, ומאשימים אותם כי הם הביאו רעה חולה זאת ע״י אהבת הבצע, שבתחלה לא רצו לחסום את הדרך בעד המגפה לכל יקופח המסחר, וע״י ההתרשלות הזאת עלה הנגף למעלה ראש ויעשה שמות בארץ. זה מקרוב גלו האנגלים באלכסנדריא תעלומות הברה מצרית לאומית, שנוסדה כעת לתכלית פריקת עול זרים מעל צוארם. נפלאות יספרו מכ״ע ע״ד משטרי האגודה הזאת העשוים בתחבולות ובמזמות עמוקות ככל אגודות המורדים בין משכילי עמי אייראפא, האנגלים שמחים על שהצליחו לדכא את האגודה הזאת בהיותה עוד באבה, אך לשמחה מה זו עושה, אם נחה חרוח על המצרים למרוד באנגליא ולצאת לרשות עצמם, עשה יעשו אגודות מאגודות שונות, ואם לא ירהיבו עז בנפשם לצאת למלחמה גלויה, אבל במחשך יתקשרו ויתנקשו בהאנגלים גוזלי חופשם בצרפת שבתה כעת העבודה המדינית בבתי הנבחרים ושרי הממשלה וגדולי עולם המדיני נפוצו איש איש לעברו. None מחירו באשכנז: None 14 ריכס מארק לשנה. בעססרייך 8 פל׳ לשנה. וכן לרבע שנה. שכר מודעות : מכל שורה קצרה 5 קא. ומשורה רחבה 10 קתפ׳ None eett -a ברוסיא ופולין. השולח במוקדם לשנה5 רו״כ. לחצי שנה 2.75רו״כ ם רבע שנה 1.50 רו״כ. ( צה יתר הארצות 20 פרתנק. ל באמעריקא 5 דאללאר None 5 אא יריי הש ות מכתב עת׳ יוצא לאור אחת בשבוע, מאת חיים זעליג סלאנימסקי הפרעזידענט גרעווי נסע אל נוה מנוחתו בערי השדה, ורוב מנינו של המיניסטעריום הלכו אחריו, רק שני טיניסטערים עודם טרודים בעסקיהם ולא ידעו שלו הראשון, המיניסטער דוד ריינאל, רב פעלים ושגיא העליליה בעת הזאת ברוב תקוניו ובניניו וחברותיו שהוא מיסד לטובת חמדינה ולישועת הפועלים העניים: הוא הלך לנצח על המלאכח ולמלא מקום הממשלה על חנוכת אחת ממסלת ברזל, גם שר המלחמה טיבאדעען עובד את עבודתו, והוא הולך לבקר בבל ערי המבצר אשר לגבול אשכנז. גם שוקד הוא על התקונים הגדולים הנעשים היום בין צבא הרוכבים והפרשים בצרפת בעסקי צרפת החיצונים, כן בעולם המדיני באייראפא, וכן גם בעניניה אשר לה במדינת הים, שוררת כרגע מנוחה ושלות השקט, אנשי צבאות הצרפתים גם הם עומדים על מקומם כנציבי מלח ולא ינועו במערכות המלחמה על האי מאדאגאסקאר וגם בטאנקין יקפאו מחנות הצבא על שמריהם הצרפתים לכדו את העיר טאמאטאוו אך הכיבוש הזה לא מעלה ולא מוריד, ולא פעל פעול מאומה, הצרפתים חובים בעיר ההיא, וההאוואסים מתבצרים בסביבותיה, ושני המעמדות האלה עוד לא התנגשו ולא ידע איש את אחיו מלחמה כזאת נפלאת היא ואחריתה נעלם מעיני כל יודעי דבר מן המקרים החדשים בעולם המדיני, הכי נכבד הוא מסע הנסיך ניקיטא מושל מאנטענעגרא, לקאנסטאנטינאפאל לבקר בהיכל הסולטאן. ממשלת תוגרמא מרבה מאד בהכנות לקדם את פני המושל הזה ברוב כבוד והדר ובאותות אהבה נצחת ביאת האורח הזה עשתה רושם גדול בקאנסטאנטינאפאל, והתוגרים חושבים לדבר ברור ונכון, שתכלית הנסיך במסעו זה הוא להטות את לב הסולטאן לבוא בברית עם ממשלת רוסיא, ואומרים עליו שאיננו נוקף אצבעו בלתי אם מבריזין עליו מפעטערסבורג, ועוד מוסיפים ודורשים יודעי ענינים המדיניים שתוגרמא נוטה כעת לשלום ואחדות עם רוסיא, מפני כי נוכחה לדעת שבטחונה בביסמארק יהיה לה לרועץ וכאשר בקש הסולטאן שיביאהו ביסארק בברית המשולשת שבין אשכנז ואוסטריא ואיטאליא השיב ביסמארק את שאלתו ריקם, אשר על כן השכילה ממשלת רוסיא לכון את השעח למשוך אליה את לב הסולטאן. רגלים לדבר זה, הלא היא הקנאה המדברת מתוך גרונם של מכח״ע האשכנזים, באלם ודרשם כעת בענין מסעו של הנסיך המאנ- טענעגריני אל הסולטאן. מכ״ע העומדים לשרת לפני ביסמארק דורשים תלי תלים של הלכות על אדות בריתהעומדת לחכרת בין קאנסטאנטינאפאל ופעטערסבורג דרך צעטיניא בירת מושל מאנטעבעגרא, וכעין תיזוק לדבריהם, מביאים מכ״ע הברלינים את הדבר כי ראש שרי המלוכה בתוגרמא, סעיד-פחה, נכון לעזוב את משמרתו, וטעם הדבר מפני שאין רוחו נוחה מן השינוי אשר חפץ הסולטאן לשנות את דרכו ואת טעמו בענינים המדיניים . לירכתי אייראפא נגבה תימנה, בארץ ספרד, פרצה מרידה גלויה, רוח המדד צרר בכנפיו גדוד אנשי צבא במספר שבע סאות איש, ואנשי הצבא באו בברית עם ארבע מאות אזרחים יושבי העיר כאדיאאז, ויחדו יצאו ביד רמה נגד ממשלת המקום ויקראו למרידה ולכונן רעפובליק בארץ. כשמוע זאת הממשלה במאדריד, שלחה שמה ששה גדודי אנשי צבא וכלי תותת להקים את הסערה לדמה, ויהי כאשר ראו המורדים כי לא יוכלו להתיצב בפני אנשי צבא הממשלה העצומים מהם, ויעברו את גבול ספרד ויבואו לפורטיגאל ולצרפת הסמוכה שמה ויתפרקו את כלי נשקם, אך חלק מגדוד המורדים נותר בארץ וינסו להתקומם נגד צבאות הממשלה ולא יכלו ונתפשו בכף, והמרידה שככה. מחלת החלי-רע במצרים כבר הניהה ורפתה מידה החזקה אשר שלטה שמה, ולדעת הרופאים כבר נתאחרו ימי הקיץ אצלנו עד שא״א עוד שתגיע המחלה הזאת לאייראפא (הפרעות ביעקאטערינאסלאוו) סופר הנאוואיע וורעמיא (הובא בוויעק 175.), יספר כדברים האלה: עיר יעקאטערי- באסלאוו הומיה, ומחתת צלמות מרחפת עליה, גדודי המונים המונים ומקלות וקרדומות בידיהם סובבים סובבים ברחובות מושבות היהודים ומהרסים את בתיהם ובוזים את רכושם הרחובות פעטערסבורסקא, אלכסנדראווסקא, קאזאצקא, פערווא- זוואנאווסקא טארגאווא, זעלאזנא, באזארנא, ועוד, גם השוק והפרור היו למשסה ולמבוסה ביום חשך כעבים תעופינה נוצות הכרים והכסתות, וכשכבת השלג ינוחו ויכסו את עין הארץ וידובקו בבגדי כל עובר, כל המהפכה הזאת פרצה על ידי איש יהודי שהכה אשה נוצרית: אחת הנשים באה ביום 1 אויגוסט עם בנה אל חנות היהודים נעמיראווסקי והנער לקח בידו אחד מן המשקלות המונחים על השלחן, ויקצוף עליו המשרת ויכהו על ראשו, ותרב האשה את ריב בנה ותגדף את המשרת השובב, ואז יצא בעל החבות ויך את האשה במקלו ויוציאה בחזקה מן החנות ותפול על אבני הרצפה ותפצע את ראשה עד שפך דם וברגע ההיא עברו לפני החנות גדודי פועלים בבנין מסלת הברזל, ויהי כראותם את כל הנעשה ויפרצו אל החנות ותהי שם מהומה ומבוסה ומבוכה, וטרם הגיעו שמה השוטרים התקבצו עד לערך מאתים איש וכתתו איש באחיו וירבו שאון, והיהודים מהרו ויסגרו את חניותיהם ויתחבאו איש איש במחבואו השוטרים לקחו משם את האשה הפצועה עם בנה, ואנשי ההמון יצאו נגד השוטרים ויבקשו מהם לתפוש את היהודים ולשימם במאסר וחמת זעמם גדלה מרגע לרגע, ואחרי כן החלו לפוצץ לרסיסים את החלונות בבתי היהודים, אחד מבני ההמון הוציא קול כי האשה הפצועח מתה מן המכות שהוכתה, אז רחבה ונסבה מדורת אש השנאה עד מאד ואנשי ההמון התנפלו על החנויות ואחרי הרסם חנות של נעטיראווסקי ושל שכנו אומענסקי, הרימו פעמיהם אל השוק ויריבו את כל הבא בידם בשוק ובמסביו חנויות של בגדים, חנויות של כלים, וכל אשר מצאו. רוכסי איש ואגודות נערים יסובבו עור ויהמו כדובים, אך מן היהודים אין אף אחד ברחוב כולם התחבאו או נמלטו סן העיר. בשעה השלישית ביום המהפכה יצאו אנשי צבא נגד המהרסים ויעשו בהם שפטים בפי אשר הודענו בגליון הקודם, ביום המחרת לפי ההודעה מחארקאו. בקש שר המקום היעקאטערינאסלאווי מאת השר בחארקאוו לשלוח לו שלש מאות קאזאקים, ובקשתו נעשתה ביתר באר יתאר את המהפכה הסופר בכ״ע המקומי יעקאטע- רינאסלאווסקי ליסטאק (וויעק 176 .) לאמר: ביום 1 אויגוסט בצהרים פרץ ריב בין סוחר יהודזבין אשת אבר נוצרי בחנות היהודי, הסוחר הוציא את האשה החוצה והיא נפצעה בראשה או בידה, וברג ע ההוא הקבצו המונים המונים וההריסת והרעמים החלו בראשונה נהרסו החנויות מקרוב, ואחרי כן התפרצו אנשי ההמון אל השוק ויעשו שם חרבות, בין כה וכה יצאו אנשי הצבא, אך במדה ההיא גדלו ורבו גם גדודי ההמון, ובראותם כי רב אדם אחריהם ימשך ויוש לאל ידם לעמוד נגד אנשי הצבא, וילכו לעשות את מעשיהם להשית ברחוב קאזאצקא ויהרסו ויפוצצו שם די חפצם, ויהי כאשר פרצו לבית בראדסקי חסמו בעדם אנשי הצבא את הדרך, ואנשי הצבא קבלו צו ופקודה נמרצה לירות מתוך קני רובה, ויורו המורים וארבעה אנשים נפצעו במקום ההוא, אולם חמת ההמון לא שככה ועד השעה השלישית אחרי חצות ליל התהולל והתגעש ההמון ברחוב ויהרום וירמום ויכלה את כל אשר ליהודים היושבים ברחובות קאזאצכא, אלכסנדראווסקא, קאראימסקא, בזלוואר יארדאנסקא, אופארנא , פעטערסבורסקא ופאליציינא אך יותר מכל אלה נפגע רחוב וואסקרעסענסקי, שם נהרסו בתי סטראמבערג קאלאמעיעץ, שרייבער כהן, לעווינזאהן, ועוד רבים, יובחצות לילה הבעירו המהרסים אש בחנות של גלומי טאבאק להתענג על השריפה ועל ריח הניחוח. אנשי הצבא המיתו עשרה ן המהרסים: חמש ועשרים איש הובלו לבית החולים וארבעה מהם כבר מתו, ספר המתים והנפצעים עוד לא נודע אל נכון בדיוק נמרץ, ביום ההפכה נתפשו ע״י אנשי הצבא 373 אנשים ושתים עשרה נשים. האשה הנוצרית אשר ממנה יצא הריב עם היהודי כבר שבה לאיתנה והיא יושבת בבית החולים, ועוד השוטרים משימים במאסר מדי יום ביומו אנשים החשודים בעיניהם על הפרעות, הדומע בעיר ההיא נתנה 6.000 רו״כ למען אלפי היהודים האומרלים אשר ההפך עליהם בלהות, ובכל עיר ועיר מקום שם השמועה הזאת מגיעה מתעוררים אנשי חסד להחיש עזרה להשדודים אשר הוצגו כלי ריק. תקותנו תאמצנו, כי כל איש אשר רגש צדקה מפעם בלבו יקום על נדיבות להמציא רוח והצלה איש לפי כחו לאחב״י האומללים שנהפך עליהם הגלגל בפגעים נוראים, הפרעות האלה עשו רושם אדיר וחזק בכל ארצות תבל וכל כ״ע ישיחו בהן. החריצות היתרה והחתאמצות אשר הראו הפעם בעליל הפקידים ואנשי הצבא נגד גדודי המהרסים, הנחילו את הממשלה כבוד ותחלה ותשואות חן מאת כל העמים המשכילים. ההודעה מצד הממשלה הרוממה לאמר: עשרה אנשים הומתו ושלש עשרה נפצעו, בל״ס תפיל חתיתה על בני ההמון לבל יוסיפו הרע ולמען ידעו כי נכונו להם שפטים. גם מכ״ע הרוסים מטיילים ארוכות וקצרות בעניני הפרעות האלה. הנאוואיע וורעמיא כדרכה תחרוץ את לשונה נגד היהודים, ומצא מין את מינו וניעור, בעירנו ווארשא גם מכ״ע וויעק מצדיק את הדין על השדודים, ומספיד כהלכה את ההוללים שנפלו על שדה קטל, וקושר לחם כתרים, אכן יפה האגודה הזאת. רוח אחת לצבא היחפים ביעקאטערינאסלאוו ולהוויעק שיהיה להם למצבת זכרון להזכיר לתהלה את גבורתם ואת פעליהם!. חדשות מאונגארן המשפט החרוץ נודע בקהל ורוח אחרת היתה את ההמון, רוב האנטיסעמיטים הפראים והפרועים לשמצה שקטו נחו מזעפם, ולאחד אחד יפרדו מעל מחנה הצוררים. כי המשפט החרוץ הכה את המחנה מבה אשר לא תוכל הרפא, יען לא נאמר בו כי אשמת היחודים „לא נתבררה״, אך נאמר מפורש כי עלילת הדם בשקר יסודה, ובהיות כי המשפט כולו הטבע על אדניה, על כן אין לשים לב אליו. אחרי הודע דבר המשפט הלכו גדולי אצילי נירעדיאאז לברך לשלום את עטוועס, ולהשיב לו תשואות חן על תבונת נאומו וחריצותו, האצילים המברכים האלה היו בעל ברית האנטיסעמיטים, ועתה הפכו עורף להחברה הזאת, ויאמרו כי מן הוא והלאה לא תוסיף התנועה האנטיסעמיטית לפרוע פרעות. מכל קצוי אייראפא הגיעו דעפעשען מביאות ברכה ותודה לעטוועם. גם סגן הפקיד צאלטאן, האיש אשר דבריו היו נשמעים בקהל האנטיסעמיטים בא אל עטוועס ויתודה ויאמר: אמנם חטאתי באשר נכנסתי בעובי הקורה במשפט הזה אך מה אעשה, שגיתי והלכתי בתהו אחרי המתעים, על זה ענה עטוועס בטח יתאמצו האנטיסעמיטים לחדש עוד הפעם את משפט עלילת הדם, ויענהו צאלטאן: בטח בי אדוני כי אנכי אשים קץ למעשי הצוררים, לא יזכרו ולא יפקדו בכל המחוז הזה , רק זאת אבקש ממך, לשים לב למאריץ שארף למצוא לו מעמד ולהוציאהו מתוך ההפכה בשלום ועטוועס ויוסף שארף הלכו יחד לבית הפקיד, ומאריץ הובא שמה ומנהלו הענטער עמו ויאמר הזקן שארף אל בנו בשובהונת: מאריץ, המשפט נשלם ואני יצאתי לדרור, כי כל השטנות אשר הדפיאו עלי כולן שוא ושקר נפשי יודעת מאד כי אין לך חלק בכל התועבות והרעות אשר עשו לי, ואשמים רק האנשים אשר כוננו מצעדיך וילמדוך שובה אלי, והגני אשבע לך כי לעולם לא אזכור את כל הדברים הנוראים אשר נשמעו בבית המשפט, ומאריץ עמד אצל פתח הבית ולא נועז לגשת אל אביו אך לארץ הביט ויעמוד על מקומו ויענה בלאט: נטל עלי לשבת פה כי הפקידים יתנוני על יד בעל מלאכה ללמדני אומנות, „גם אני אלמדך אומנות״ ענה הזקן „אך צא צא מפה!״, ועטוועם ספר להנער כי אנשים רבים נכונים לדאוג לאחריתו ולהכין דרכו, „גשה נא אל אביך ושקה נא לו״, ומאריץ כולו רועד ויגש אל אביו וישק ידו למו פיו, והזקן שארף השפיל את ראשו וישק את בנו על מצחו ויבך עליו בדמעות שליש אחרי כן הגיעה דעפעשע מאת שר הפנים להוציא את מאריץ מיר הפקידים ולהשיבו אל אביו, ואז התודה הנער את כל חטאתו, כאשר הודענו בגליון הקודם, ויחד נסעו האב ובנו ועורך הדין עטוועס לעיר פעסט בערב יום ההוא בבואם התקבצו החוללים בחוצות ויפוצצו את החלונות בבית המלון ששם ישב הזקן שארף עם בנו, גם בשאר בתי היהודים הרסו את החלונות, אך אנשי הצבא יצאו נגדם ויגרשום ביד חזקה. חרשי משחית הנתפשים בפעסט ובפרעשבורג מודים כי אנשים לא ידועים להם שכרו אותם בכסף לעשות פרעות והם עשו כאשר קימו וקבלו עליהם, אנאדי ואישטאצצי שניהם נעלמו ולא נודעו עקבותיהם לפי הנשמע עתידים הצוררים לעמוד למשפט על המעל, אשר מעלו בענין טיססא עסלאר — עוד בחדש הזה בעיר פעסט בא סופר מכ״ע „פעסטער ללאיד״, אל מאריץ שארף לישא וליתן עמו ולחקרו ולדרשו העוד ירא אתה פן יהרגוך היהודים, שאלהו הסופר לא, לא אירא, ענה מאריץ. — הטוב לך פה מנירעדיאאז?— הלא כאסיר הייתי שם! — אולם הם הובילוך לבית הקאפפעע ושם בלית עתותיך בנעימים — אהה לנעימות ההן! — הבא מגור ללבך בעת אשר הובילוך אל רעצקי? — יגורתי מאד, כי הוגד לי, שהם חפצים להשליכני לתוך נחר טהיים, הוגד ליו כי פעצעלי שאצלו הייתי אמון, הוא כהן קאטולי, לכן נטל עלי להתודות לפניו, כאשר התודו אחרים ודברי האחרים הגידו לי למען אספר כמוהם, גם הראו לי חללו של קבר, ויעידו בי כי יקברוני י אם לא אדבר כאשר יצווני, וכן דובבו שפתי את אשר דברו באזני— האם לא דוה לבך בענותך באביך שקר ? הם הגידו לי כי לאבי לא יאונה רע, אף גם זאת ידעתי כי כל השקרים יצאו לאור — ומה הוא האמת בכל הענין הזה?— אמת הוא רק שהיו היהודים בבית הכנסת בערב—הידעת את אסתר? לא, אך פעם אח ראיתיה — האבלת דבר מה אצל רעצקי? לא אכלתי רק ישנתי כחצי שעה, ואחרי כן העירוני משנתי ויצווני להעיד, ובארי כתב את כל דברי בספר — ומדוע לא הודית את האמת בבית המשפט?— יען יגורתי כי הזהירוני בבית האסורים לבל אפיל ארצה אף דבר אחד מכל דברי גם הענטער הפיל חתיתו עלי כאלה וכאלה ספר הנער לסופר מכה״ע הגכבד ההוא. גם סופר מכ״ע ווינער טאגעבלאטט׳ חקר את הנער מאריץ והציל מפיו דברים, כי בבית האסורים שנה פרקו מאה פעמים ואחת, ככל אשר צווה להעיד בבית המשפט, גם הבטיהוהו ש״. עולמות בשכר דבריו אשר ידבר, וזאת הטתה את לבו, לספר את אשר לא ראה ואשר לא האמין בלבו., ביום הראשון כבוא שארף ואשתו ובנו בחברת עורכי הדין עטוועם והיימאן לעיר פעסט, הלכו כולם לבקר בבית סופר הקהלה ד״ר סימאן, ושם ספר הנער, כי אמנם לא ענהו ולא הכחו שומרו הענטער, אך אימה נוראה הפיל עליו, וגם בימים האחרונים כאשר הגיע התור להוציאו ולהשיבו לאביו, מסרה לו בתו הקטנה של הענטער מכתב אשר בו יזהירוהו לבל יאבה לשוב אל אביו —. ראש דורשי המשפט במדינת אונגארן, קאזמא, הודיע, כי ממשפט טיססא עסלאר יצאו ששה משפטים הדשים, נגד חוקר הדין והפקידים שמעלו בפקודתם והעדים שחזרו מדבריהם ונשבעו לשקר, בכל המשפטים האלה יעמוד הנער מאריץ בתור עד מצד הממשלה (קראבצייגע). לע״ע לא יחלו כל המשפטים האלה עד שתבוא תשובת הממשלה על המחאה שערך עורך הדין המשטין סאלליו, נגד פסק דינם של השופטים בנירעדיאאז המחאה הזאת לפי דתי המדינה, כשהיא נוגעת בענין משפט שהנשפטים היו עלולים להגזר עליהם מיתת בית דין, מחאה התשובה להימין או להשמאיל התשובה בוא תבוא בימים האלה, ובל״ס יהיה דברה להשיב את מחאתו של המשטין ריקם, ואז יגיע התור להעמיד לדין את כל הצוררים שגרמו למשפט עלילת הדם, בין כה וכה הצוררים לא יתעצלו במלאכתם, את ההמון שמו כים נגרש, הפיצו את השמועה שרכוש היהודים הפקר הוא וכל הרוצה יבוא ויטול, וליתר תקף ועוז חלקו שקלי כסף בין אנשי ההמון, והעיר פעסט היא מרובה באוכלוסין ככל עיר גדולה, לא יחסרו בה דלים ופווזים וצעירי בעלי מלאכות שלא הגיעו לפרקם, ורוח משחית ופרצים בא ללבות ההמון הפרא, ותהי ראשית מעשיהם, כבוא שארף ואשתו ובנו לבית המלון, התקבצו מסביב וישליכו אבנים אל הבית ותלמידי בתי הספר הריעו יחי מאריץ שארף (), וימהרו שמה שוטרי הפאליצייא וחמשים רוכבים ויגרשו את „היחפים״ ותשקוט העיר איזה שעות, אך אחרי כן פרצו השובבים עוד הפעם ויתרוצצו ברחובות מושב היהודים ויחלו לבוז בחנויות ולפוצץ את החלונות ואז יצאו אנשי צבא ושוטרים ובראשם הגמונם עקיל-פאליססי ויריקו את חרבם מתערה ויעוררו תעצומות עזם בחמה שפוכה ובקרדומות קני הרובה חצבו בההמון ויפילו מהם רב ויכום ויכתום ויהדפום אחור, וכארבעים איש נפצעו ונמקו בפצעים שיש בהם אנשי ההמון מזעפם, אך לא ינומו ולא יישנו המסיתים בסתר המונים לחומי רשף נפתו עוד הפעם לדבריהם, וישתערו בחט אכזריות על בתי היהודים, ולא חלו ולא זעו מפני אנשי הצבא הסובבים ברחוב, אז דבר יעקיל-פאליססי באזני המחנה לירות מקני הרובה, ופקודות יצאו להזהיר את העם לבל יסובבו ברחובות ולבל יספו חנם, וכל הדברים האלה לא הפילו עוד חתת ובהלה על המון הפראים, וברעם וזעם התנפלו עוד הפעם על החנויות, ורוב השובבים האלה שודדים וגנבים היו, מקבות ופצירה פים ביריהם לפתוח כל מנעול, גם סלים היו בידיהם לאסוף את השלל, אנשי הצבא התנפלו על ההמונים האלה ויעשו בחם שמות לא נאמר בהודעות הממשלה כמה היה מספר הנפצעים, וכמה הוטלו חללים במקום ההוא, אך נודע הדבר כי המונים המונים הוכו מכת חרב ומספר 115 הובאו בכלא. בעת אשר אנחנו כותבים עוד המנוחה בפעסט לא שבה לאיתנה, האספסוף עודנו מפרפר בכל שעה ושעה לעשות שערוריות, ומראה העיר כעיר נצורה, אנשי צבא ושוטרים על כל מדרך כף רגל כי פקד שר הפנים טיססא על כל שריו להתאמץ בכל מאמצי כח להשקיט את שאון ההמון. גם מנירעדיאאז מודיעים כי פרעות קטנות היו שם, ובטיסא עסלאר העלו הארים על המוקד איזה בתים, ומאשימים את היהודים שהם הבעירו את הבערה, למען היות להם תואנה להתנפל על היהודים, איזה יהודים, אנשים ונשים נפלו בידי האכרים והוכו מכה רבה ולבסוף נודע כי שלשת נשי אכרים הבעירו את הבערה והובאו בכלא. גם בעיר פרעשבורג עוד אימת הפרעות שוררת, בבית מוזעצות העיר נאספו האזרחים והראש המנצח עליהם קרא באזני הקהל דברים נטרצים המעוררים להתאמץ להחזיק במעוז השלום בין היהודים והנוצרים, „בעיר בערלין — כן נאום הראש הזה הלא הוא הגראף עסטערהאצי— שם יש מקום למשטמה ולעברת זדון בין בעלי הדתות השונות, אולם את ארצנו החפשית והשאננה אל נא תטאו בשערוריות״ — איש התהלה פאר האונגארים קאססוטה ערך מכתב אל עורך הדין עטוועם, בו הודיע, כי זה שלשים שנה היה באונגארן מקרה אבדן נערה נוצרית כמקרה אסתר גם הלו אז להוציא דבה על היהודים, אך איש לא שם את לבו לדברי נרגנים מהבילים, ועתה היתה כל המכשלה הגדולה מפני מקרה כזה במשך שלשים שנה היתה אונגארן לאחור ולא לפנים! אחרי כל המפלות האלה, עוד מצח אשה זונה למפלגת האנטיסעמיטים להשתובב ולהתגולל ולהתנפל על היהודים באגרוף רשע ובלשון אפעה ובעט שקרים. מכ״ע שלעזישע צט״ג בדה מלבו כי עטוועם הוא יהודי מור, מכ״ע הצוררים באונגארן כותבים כי סייפערט קבל מתן בסתר מאת הבאראן דע הירש, וכמה ממכ״ע הצוררים בארצנו מחשים בערמה ואינם מודיעים ע״ד החלטת השופטים, אך הולכים ומדפיסים את דברי עורך הדין המשטין. כת האנטיסעמיטית מתכוננת להתאסף עוד הפעם לאסיפה כללית מכל ארצות תבל, ובאסיפה הזאת עתידים אישטאצצי ואנאדי להוכיח איך השופטים מנירעדיאאז משורים היו ) אין עצה וגבורה נגד בני בליעל אשר הכלם לא ידעו, ואין תועבה ואין שערוריה אשר תגעל נפשם. רק תקוה אחת לעצור את המגפה האנטיסעמיטית המתפשטת באיי- ראפא, הוא, אולי יפול המסוה מעל פניה, ושאלת היהודים אשר עשתה לה לכסות עינים לא תזכר ולא תפקד, וראו כל הממשלות ועמי הארץ שהיא לא נגד היהודים לבדה פניה, אך מטרתה להחזיר את העולם לתחו ולבטל כל חוקי שלי ושלך ולהשיב את אייראפא אחורנית למדריגת הפראים אוכלי אדם לאט לאט יצוא תצא התנועה האנטיסעמיטית מגבולה להיות וויען ביום 11 להדש זה בלילה פרצו שם פרעו, קצתן לרות האנטיסאמיטים וקצתן לרוח הסאציאליסטים ראשית מעשי ההמון היה, שהתנפלו על גדוד הפאליצייא ותהי מלחמה כבדה ביניהם, ולעזרת הפאליצייא חשו שמה אנשי צבא רגלים ופרשים, ולעזרת האספסוף מהרו שמה המוני „יחפים״, ותהי מלחמה מזה ומזה, שלשים איש מן ההמון נפצעו, ושמנים נתפשו בכף. ביום ההוא פרצו שערוריות גדולות עוד הפעם בפעסט, ותהיינה כעת לאנגד היהודים לבדם אך נגד כל בעלי הרכוש ההמונים נלחמו בהשוטרים ואנשי הצבא, גם ירו עליהם מקני רובה, על בתי היחודים השליכו אבנים ויבוזו גם כן בתים רבים, בית המדרש לרבנים נפגע גם כן באבנים מאת החמון, גם הרסו לפרוץ לבית מלאכת הגאזע (גאז-אנשטאלט), ההיזקות עולים עד חמש עשרה אלף פלארין מלבד היזק שבירת החלונות ומנורות הגאז תכונת השערוריות היתה הפעם כתכונת מרידה כללית, ובכמה מקומות בזו ג״כ רכו אנשים נוצרים. הצופה לבית ישראל קוראינו כבר יודעים כי אחב״י מטיססא עסלאר הנאשמים על לא חמס, יצאו בשלום בלי כל פגע מבית המשפט, הפת נשבר והם נמלטו, ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם, כי עתיד המשפט להתהפך כחמר חותם, לפקוד על כל גאה ורם, ולבחון ולצרוף כל מעול וחומץ, לעשות בהם נקמות על כל החמס אשר עשו להנקיים, עתה אחרי אשר השופטים כבר הוציאו את משפטם, כדבר בעתו יהיה לשים לב אל כל התועבות והנבלות והשערוריות, לשון הרע ושנאת הנם ואבזריות, שחוק וקלות ראש ועיות הדין ותרמית אשר הרבו יום יום כותבי פלסתר ומעידי עדות שקר המפיצים ברבים את זוהמת הנחש שטעקקער הברליני. רבת חרשו חורשים אלה והאריכו למעניתם באונגארן באשכנז וגם בארצנו כשועלים ברבות עלו המונים המונים והרו החזיקו בכל קוץ וקוץ של דופי, ובכל יום ויום בת קול יצאה ממחניהם והכריזה: אשמים היהודים! נמצא דם בכנפי דתם! וכן טחו תפל ויכבירו להג הרבה עד אשר נדמו בעצמת מכאובם למראה קצם הנורא אשר לא פללו ולא עלה על לבם — כאשר נביא לב חכמה להבין את תכונת המשפט הזה, גראה כי לא לבד בתכונתו הפנימית, אך גם בכל תמונתו וצביונו והליכותיו נבדל הוא מן רוב המשפטים אשר אנו רואים בשער בת רבים. כמעט לא ראינו משפט שטפולו מרובה כ"כ כמשפט הזה שנשלם בשבוע העבר בעיר נירעד- יאאז. חוקר הדין בארי רבץ על הביצים משך שנה רצופה, ואף כי חק הוא לחוקרי הדין שגם אם ימצאו אותות ומופתים ויבררו את אשמת הנשפטים כסולת נקיה, בכל זאת כל תוצאות חקירתם יאצרו ויחסנו במסתרים, ולא יפתחו אפילו כמלא נקב מחט סדקית להעם להציץ בו, נגד החק והמשפט הזה גראה הפעם כי חוקר הדין אשר אסף רוח בחפניו ובכל עמלו לא מצא רק חלום ברוב ענין, הפיץ מדי יום ביומו על קוי הטעלעגראף צבא רב בשורות וידיעות ע״ד חקירותיו ודרישותיו להיות לבושם שכל צוררי היהודים מתבשמין ממנו. חוקר הדין כלה את מלאכתו הנמבזה, והנה העלו את הנאשמים לגרדום לידון בני- רעדיאאז, והמשפט נמשך משך ששה שבועות אשר כמוהו לא היה עוד משפט בעת החדשה לאורך ימים רבים כאלה, שיהיו השופטים משכימים ומעריבים בו משך ששה בועות. כאורך ימי המשא ומתן כן גם השקידה אשר שקדו על המשפט סופרי כל מכ״ע הזון זר ונפלא הוא אשר כמעט לא ראינו כמוהו עד היום לעיר הקטנה נירעדיאאז, בקצה מזרחה של אונגארן נועדו באו סופרי כל מכ״ע, לבית המשפט יקהת עמים, אייראפא כולה נצבה בעדת אל וכעין החשמל רצו הידיעות על קוי הבזק מקצה הארץ ועד קצה, ומכ״ע הדפיסו את כל הידיעות האלה מפורש ושום שכל לבלליהן ולפרטיהן, במדה שהם מודדים להענינים העומדים ברומו של עולם המדיני. פקיד הטעלעגראף בנירעדיאאז אשר קפוא יקפא על שמריו במנוחה תמיד. מביט סביבו בתמהון ובשממון, בהנתן על שכמו משא לעיפה עבודה קשה להעביר דבר יום ביומו על קוי הטעלעגראף 25.000 מלים, אשר לא הסכין באלה. אולם נפלא מכל אלה הוא מראה עמק יהושפט אשר שם הוטל גורל הנאשמים בבית ההוא נאספו הפרקליטין הגרולים אשר בארץ, שם יצאו חוצץ גדולי נואמי נאום, ובראשם צפנת פענח ומליץ נשגב, אוש חמודות עטוועס, אשר בו תוכל אונגארן להתפאר, ואשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו, הלא המה ראשי חכמי האוניווערזיטעט מפעסט, שבאו לנצח על השאלות חמדעיות שהשתרגו עלו במשא ומתן, וכל זה למען אנשים דלים וריקים אשר החכמים האלה לא ידעום גם בשם. בית המשפט ההוא אשר ביציעיו העליונים הנועדים להקהל לא תדרוך רגל אדם, מלא עתה אדם כילק, וכל באי שער המשפט כולם הדורים בלבושיהם ומראה אדם המעלה לחם במקום אשר ריש מתיבתא יושב ומנצ על המשפט, שם קופה של שרצים תלויה לו מאחריו כעדת דבורים יהמו באזניו אנשים ונשים, כלם יחמו כתנור, וכל שיחם ושיגם ותנועותיהם פרועים לשמצה, להרבות רעש ומהומה בעת הצורך, או להשמיע קול ענות חלושה, לפי אשר יהיה רוח המשפט לטובה או לרעה ברבות הימים חהפך החזון את ציריו, וזוחמת הצוררים פסקה מעט מעט, ראש השופטים וקהל הנאספים בבית המשפט פקחו עיניחם ורוח אחרת על פניהם חלפה, בראות הצורר אנאדי כי לא יחרוך רמיה צידו, השתוננו כליותיו ובמשובת חמת אכזריות הניף מקל חובלים על דורש המשפט ויתנכל להרגו והנה לנגד עינינו חזיון חדש זר ונפלא: דורש המשפט מטעם הממשלה יירא לצאת ולבוא בגפו, אך אנשי צבא עוטרים אותו וחונים כדור עליו בצאתו ברחוב, להגן עליו מפני צריו העוינים אותו הקהל לא הוסיף להטיח דברים כלפי בית דין, וכאשר עבר עורך הדין לפני התיבה ובעזוז מדברותיו הציג לפני הקהל את כל רעתם ואולתם, טעמו כי טובים ונכונים דבריו וישימו מחסום לפיהם, הלעג וההתולים חמקו עברו ורעדה אחזה חנפים למראה הדרת השיבה, כבוד הפראפעססאר הישיש אשר חש לבוא הלום מעיר הבירה, ולא די לו אשר ערך את אותותיו ומופתיו על יסודי המדע ולן בעומקה של הלכה ופסק וגזר הנחות כמסמרות נטועים, אולם גם זאת חשב לו לחובה, להגרם בחצץ את שיני צוררי היהודים, ובגשתו אל שלחן השופטים אמר: „הבני כי באתי הלום ללחום את מלחמת האמת״ — עוד פרק אחד מפרקי המשפט ישימו נא הקוראים אל לבם הלא הוא היום אשר בו כל בית הדין, השופטים עורכי הדין. דורש המשפט וסופרי מכ״ע הרימו פעמיהם לכפר טיססא עסלאר, ואת הדלת שהיתה צפונה באוצר המשפט לקחו אתם וישימוה על ציריה בבית הכנסת ששמם, ויעשו בתוך הבית תכונה כמעשה רצח, והנער עמד והציץ בעד חור המנעול, לבעבור יוכל לתאר כל מראה עיניו, בעוד אשר אביו האומלל עמד בשברון מתנים על עיי חרבות ביתו אשר משם הוציאוהו השוטרים זה ארבע עשרה ירחי עמל, מבלי אשר ידע על מה זה ולמה. אך ביתר שאת מכל התמונות הזרות האלה זר ונפלא הוא החומר אשר ממנו קורץ המשפט הנוכחי. אמת עלילת הדם אחרי רדתה במצולות ימי הבינים יצאה כאוב מארץ ותתע ותבוא הלום, ואליה הסתפהה רעותה הנפתלה ונעקשה ממנה היא העלילה על אדות גניבת הגויה, אחרי ימי המשא ומתן הראשונים כבר נתברר הדבר כי את החשש הזה הרו הצוררים טחי תפל, אשר מקום האבנים לבעלי מלאכתם, היא העיר ברלין. מה לא פעלו מה לא עשו הזדים הארורים לחזק ולסעד את ההוללות אשר יצרו לשחק בהיהודים זעומי נפשם : נער חסר לב נאלץ על ידיהם להכין לאביו מטבח, ע״י מכת מרדות אכפו על אנשים תמימים להעיד להג הרבה על דבר גניבת הגויה, כמה שבועות שקר נשבעו, וכמה חבלים ומנת מכאובים מנו להעדים אשר נשאם לבם להעיד אמת! ההגדה ע״ד הבקבוק הנמצא בנהר הטהיים ובו מכתב הרוצח, אשר עלתה כפורחת על פני המשפט, מספורי התיירים אצל ציר הצפוני. הקבר אשר הפרו הנשים בבית הכנסת והשלחן אשר צבעו במיץ גדגדניות, ממראה הדם. רוח שטות נכנם בעורך הדין המשטין סאלליי בהפטירו אחרי הסדר אפיקומן — לאמר כי מאריץ שארף ידע עוד דברים רבים לספר אך מפני כיבוד אב נמנע מלספרם, ובנתינת טעם לפגם זה רצה המשטין להשיב אחוד את המשפט אחרי שכבר הגיע אל מטרתו אמנם מכל תהלוכות המשפט ותכונותיו ועניניו הכי נכבד הוא הדבר. אשר בו קטיגור נעשה סניגור, כי הקטיגור ועורכי הדין אמרו לדבק טוב להוציא לאור ארצדקת האומללים ממוקשי שטנות חרשי משחית שהיו לאגודה אחת ויכוננו להשחית, ומה המה העדים והפקידים אשר החזיקו משמר על היהודים? האחד נגלה לרוצח אכזרי ופרא אדם, השני כלי חמס מכורותיו להוכיח במכאובים אסירדי בתי הכלא, ולכן הרהיקוחו ממשמרתו, השאר עמוסים בעלילות וטענות ומשפטים בשביל פשעים רבים שפשעו, ועדים שונים עתידים לעמוד לדין בעון שבועת שקר אולם נשימה נא קץ לספורי חתועבות, הן אם נאמר לספור ולמנות את כל התועבות אז עלינו לשוב ולספר את כל דברי המשפט מהחל ועד כלה המשפט הזה היה שפט קסם לכל חקותיו ומשפטיו עם כלי מענים וחובלים ומכת מרדות ואמונה תפלה ועלילות שוא, אולם לאשרנו ולישענו, התנחל המשפט לפי תורת העת החדשה, תחת השגחת דעת הקהל תחת השגחה כללית ומדויקת צופיה ובוחנת אשר כמוה לא ראינו זה כביר, על כן כל הירא והחרד מפני אלילי האנטיסעמיטיזמוס, כל המתאונן וההוגה נכאים על הבוז והקלון אשר נעשו לדור הנוכחי ע״ו המשפט הנבזה הזה, הוא ישים נא את לבו אל רעיון אחד וינחם מיגונו, תקוני העת החדשה גדול כחם להשיב אחור את כל עמל החשוכים העטלפים, התקונים האלה הלא הם פרסום המשפט בפומבי, הטעלעגראף המוליך את חקול מארץ לארץ, וגודל שלטון מכ״ע הנותנים לכל עמי תבל את היכולת לנצור משפט ולהשגיה בעין פקוחה, עד שאין בית רובע בחללו של עולם שיהיה נסתר מהמתם, כחצים ביד גבור כן מכ״ע אלה לבעליהם ואין גבול למטחוי קשת סופרים כי מלוא כל הארץ פעולתם, כל באי עולם ההשכלה הציצו מבלי הפוגות לתוך בית המשפט אשר בנירעדיאאז, הם שמרו את דורש המשפט ואת עורכי הדין ואת הנאשמים בשמירה מעולה יותר מאשר שמרו אותם השוטרים, והם רק הם עצרו את החוללים לבל יהלו, אבנים טובות אלה שתלויות בצוארו של הדור הנוכי אינן נותנות לו לשוב אל ימי החשך.— אל תקוני המאה הי״ט, אל הטעלעגראף ואל חק פרסום בתי דינים ואל ממשלת מב״ע, התפוצץ האנטיסעמיטיזמוס וישבר כשבר נבל יוצרים במעשי נכליו באונגארן, לכן בצדק יוכל הדור הזה לאמר: בראתי יצר הרע של אנטיסעמיטים ובראתי לו תבלין! בימים האלה בקעה ועלתה עלילת חדם בעיר קאנסטאנ- טינאפאל, אך נקטפה בעודה באבה טרם גלה לצאת על פני חוץ ולעשות מעשיה זר מעשיה, וזה הדבר, איש אחד יליד אנגליא יושב קאנסטאנטינאפאל הפיץ את השמועה כי איש יהודי גנב את שני ילדיו לתכלית לא נודע לו, והוא רץ וירדוף את הגנב, ויהי ברדפו אותו עזב הגנב את הילדים ויברח ועקבותיו לא נודעו. את השמועה הזאת הביא אבי הילדים למוציאי לאור ט״ע שונים, ומכ״ע „סטאמבול״ חש ולא התמהמה להדפים את הספור הזה, והוסיף עליו נופד משלו, דברים כגחלי רתמים המוכשרים לעורר את חמת העם עד להשחית, אף השיגו הדברים את מטרתם, במקומות רבים התנפלו אנשי ההמון על היהודים מיעשו בהם שפטים, ומי יודע עד מה הגיעה חמת ההמון לולא שוטרי הממשלה אשר יצאו בחזק יד להשיב את השלום על תלו השמועה בעצם נראה כשקר, אך מכ״ע סטאמבול לבדו קבל אותה ושאר מכ״ע לא אבו לקבלה, ראשי עדת ישראל ערכו מכתב בקשה אל שר המשפטים לשים לבו לזה, והוא נעתר לבקשתם וצוה על פקידיו לחקור ולדרוש האמת נכון הדבר אשר הביא מ״ע הסטאמבול או לא. ויהי אחרי חקרם ודרשם היטב נודע להם כי הדבר כולו מראשית ועד אחרית בדוי הוא מלב אנשי בליעל למען סכסך את ההמון ביחודים, ואז הוציאה הממשלה הכחשה גלויה והסטאמבול נאלץ להדפים במכ״ע שלו לבטל את הודעתו הקודמת בעוד השקר הזה התהלך בחוץ נפלו על המציאה כמה וכמה מסופרי מכ״ע העסטרייכים היושבים בקאנסטאנטינאפאל, וימלא כפו קוצר וחצנו מעמר, ויודיעו את הדבר למכ״ע אשר להם ועוד הוסיפו מליצות מדמיונם, ועתה נטל עליהם להפיל ארצה את טי התפל אשר טתו, אין השעת משחקת להצוררים! אבני הברד None שמועות רבות וגוראות הביאו לנו כתבי העתים במשך ימי הקיץ הזה מן אבני הברד אשר נפלו במקומות רבים בארצנו ובחו״ל, בערים וכפרים רבים עשה שמה ושאיה, כל עצי השרה ותבואות הארץ השחית וישבר עד לא נותר מהם מאומה גם מן הצאן והבקר טתו הרבה מאשר הכה אותם הברד. במקום אחד במדינת אשכנז הודיעו המכ״ע כי במלוא רוחב כמה פרסאות ירד הברד כמו במכת מצרים ויך את כל אשר בשדה באדם ובבהמה, — על סיבת המקרים האלה במשך ימי הקיץ הזה קצרה יד חכמת הטבע לתת לנו תשובה נכונה. ואל יפלא בעיני הקורא אם נאמר לו, כי גם נפילת אבני הברד מאויר העליון בכלל הוא הזיון טבעי אשר נפלאו עליו כל חכמי הטבע מאז ועד היום! ומכל החקירות והדרישות ההשערות והסברות אשר הביאו לנו ההוקרים בימים האחרונים האלה, לא מצאו לבאר לגו פתרון החזיון הנפלא הזה בביאור נכון וטעם מספיק, ולא צעדו בענין הזה אף פסיעה אחת הלאה מהנקודה אשר עמדו עליה מזמן ב׳ מאות שנים מלפנינו! איך יתהוו פתאום אבני קרח גדולות באויר העליו ביום הקיץ החם מאד? זאת לא יבין כל חוקר טבעי!,— לפי הנמצא בזכרונות דברי הימים ירדו לפעמים אבני ברד גדולים וכבדים למאד., בשנת 1788. ביום 19 יולי ירד הברד במדינת צרפת אשר הרס והחריב בכמה מאות כפרים וההיזק עלה עד 15 מיליאן פראנק, ובשנת 1819 היה ברד כבד בצרפת אשר שבר גגות הבתים, ואיזה אבנים מהן היה הקיפן כדי ז3 סענטימעטער (חצי אמה לערך). בעיר אוטרעכט היה ברד בשנת 1846 אשר גודלו עד 65 ס״מ. בשנת 1865 היה ברד בעיר קיווארט (זעעלאנד) אשר שבר גגות הבתים וקורותיהם, ויכה ביושביהם מכות גדולות ונאמנות עד כי רבים מהם נהרגו בביתם, ואבן אחת מצאו אז אשר כובד משקלה היה 13 ליטרות! ביום מ מאיי 1802 מצאו במדינת אונגארן בין אבני הברד גליד קרח אחד גדול מאד, אשר ארכו ג׳ רגל ורחבו שני רגלים! ובעיר דהאוואר (אינדיען) בשנת 1829 ביום 26 יולי נפל גליד קרח אחד גדול מאורך 0 רגל. והנה רוב ההוקרים יאמינו לבאר סבת הברד, היותו נולד ע״י זרם אויר הם העולה ומתמר מן הארץ ומוליך עמו קיטור מימי הרבה מאד, אשר בהגיעו למעלה באויר הקר הוא נהפך למים וקרח. אמנם כן הוא שלפעמים יתהווה זרם אויר מלמטה למעלה, ואז נראה בחוש על הבאראמעטער כי יפול במעלותיו, אבל מן הנמנע הוא שיהיה הזרם חזק ורץ בתנוה גדולה מאד להוליך קיטור מימי הרבה כדי שעור גדול בזה. אחד הספנים יספר כי בהיותו במסעיו על הים כדי מחלך ג׳ ימים מן קצה אפריקא הדרומית, נפלו אז על פני הים אבני ברד אשר גודל כל אחד כחצי לבינה של בנין, ובכל זאת לא ראה אז על הבאראמעטער שינוי גדול, ולפי ההשערה יתחייב שיהיה אז רוצת זרם האויר לצד מעלה לפחות 20 מעטער בזמן הזעקונדע, בכדי להביא קיטור מימי בכמות הרבה מאד הנחוץ להוליד אבני ברד גדולים כאלה ואז הלא היה הבאראמעטער נופל לפחות כדי 10 טילימעטער ! וגם מפאת שעור הכמות מאבני הברד הנופלים לפעמים על הארץ במשך זמן קצר מאד, בערך כמות המים מן גשם ומטר בזמן ההוא, הוא נפלא למאד. בשנת 1876 נפל ברד בעיר מארינא (איטאליען) אשר כסה את פני האדמה בגובה 20 סענ- טימעטער! ובקוקאז קרה בשנת 1869 שעלח גבהו עד 30 ס״מ, ובמעקסיקא 1830 הגיע גבהו עד 40 ס״מ, אשר כל זה אין לו ערך ודמיון למיעוט המים הנופלים על הארץ מגשם ומטר הרבה, כי הגשם בלתי אפשר שירד בזעף לפעמים רחוקים רק עד משך איזה שעות, ובכל זאת לא קרה מעולם שיגיע גובה המים יותר מן 24 ס״מ, (ר״ל אם נחלקו במחשבה על פני כל שטחו בשוה בטרם ירדו המים למקום מדרון), תחת אשר נפילת הברד לא קרה מעולם שימשך זמן נפילתויותר מן 20 מינוטען. ואשר יפלא יותר בעיני החוקרים טבע אבני הברד הוא מדרגות הקור אשר יחזיקו בקרבם, נודע הוא שהקר הנולד מן המים ע״י הקור הוא רק במעלות צעלזיוס, לא פחות ולא יותר, יהיה מדת הקור באויר הארץ כמה שיהיה, ואולם בגלידי הברד יעלה מדת הקור אצלם לפעמים בכדי 2 עד 4 מעלות יותר מן הקרה והחוקר באויפינגאלט מצא פעם אחת בשנת 1875 אבני הברד שעלו אז עד כדי 19 מעלות ממעלות הקור, בעת אשר חום האויר היה אז 26 ממעלות החום! עוד דבר אחד זר ומפליא נראה באבני הברד אשר אין לבארו ע״פ חוקי הטבע הידועים לנו במציאות, והוא תמונת הבדולחיי (קריסטאליניש) שנמצא בגרעיניו, תמונת כל אבן הוא ע״פ רוב כדוריי מחובר מן גרעינין רבים של כפור, וביניהם נמצא לפעמים קריסטאלען קטנים צלולים כזכוכית, ובעלי קצוות על תבנית הפיראמידע, וכבר מצאו באבני ברד הגדולות קרי- סטאללען יפים ומסודרים בתמונת הפיראמידע אשר גדלו היה מן 5 עד 20 מוללימעטער!— והנה הרבר ידוע בטבע שכל גשם נוזלי באשר יקפא ויתקשה לקריסטאלל מסודר. הוא נצרך לזמן דב לעמוד במנוה מקומית בלי שום נדנוד וזעזוע קטן, וגם המים אפשר שיקפאו לקרח מתמונה מסודרת על תבנית פירא- מידען קטנים מאד, אבל לזה מהנחוץ לשמרם מכל תנועה חיצונית ופנימית ע״י שנוי החום בכל חלקיהם כנודע ובאבני הברד הגופלים בתנועה ממחרת איך אפשר שיתילדו בהם קריסטאללע! פיראמידיים ?. החדה הסתומה הזאת אין להבין פתרונה זולתי בשנניח שהקריסטאלען ההם לא באויר העליון נוצרו, רק מקורם הוא גבוה מעל גבוה במרומי השמים וחללו של עולם, אשר שם הם תלויים ועומדים בטרם יפלו על הארץ. אל השערה זרה וחדשה כזאת הגיע זה מקרוב חוקר טבעי אחד אשר גלה את דעתו באחד ממכ״ע היוצאים לחכמת הטבע לאמר, כי לפתרון כל השאלות המפליאות שאנו רואים בטבע הברד, נמצא רק התרה אחת כוללת ומספקת, בשנניח שהברד אינו מקיטור המימי ע״י היאדים היוצאים מן הארץ כמו שחשבו עד היום, אבל הוא נמצא במציאות כמו אבני האלגביש הנופלים לפעמים על הארץ מגבהי השמים, אשר מקורם הוא בחלל השמים מן גופים ארציים קטנים בעלי יסודות חמריים, המשוטטים במרחבי העולם ונפגשים מכדור הארץ בהלכו. אשר אז הם נמשכים אליו בכח המושך ונופלים אליו בתנועה ממהרת כמו שבארנו פעמים רבות, והנה ידענו מכבר שאבני האלגביש הם כמו כל צבא השמים גופים מורכבים מיסודות הנודעים גם אצלנו בכדור הארץ, וע״פ רוב נמצא בהם הברזל והניקעל, הנה יתכן שיהיה במיניהם מורכבים מיסודות אויריים, יסוד החמוצי והמימי, אשר לרוב הקור השולט בחללו של עולם יתקשו למים קפואים לקרח, החוקר הנ״ל נשען בסברתו זאת ע״י ההתדמות אשר נראה בין אבני הברד ואבני האלגביש, אבני האלגביש בטרם נפילתם נראה עב הענן כהה במראהו ומוגבל בקצותיו, ולפעמים נשמע מתוך הענן קול חלחלה וזעזוע בכל קצותיו, וכן יקרה ע״פ רוב אצל הברד, ואולם ראיה יותר קרובה ונוכת להשערתו היא, אשר כמה פעמים קרה שמצאו בתוך אבני הברד בפניטיותן גרעינין של אבני האלגביש החוקר בוימהויער מצא פעמים רבות בתוך הברד בפנים גרעינין של מתכות, במחוז ארענבורג נפל ברד אשר החוקר הערמאן מצא אז בתוכו ברזל גפריי (שוועפעל-אייזען) אשר החזיק בקרבו עד כדי 20 פראצענט ברזל, ובעיר פאדובה נפל ברד ביום 46 אוגוסט 1834 ממראה אפר והחוקר קאצארי מצא שהיו נמשכים ע״י המאגנעט, והיו מורכבים לפ״ז מן ברזל וניקעל כאבני האלגביש, סוף דבר, ענין הברד וטבעו אשר בני האדם רואים ומורגלים בו מאלפי דורות עודנו סתום במסתרי הטבע עד היום לאדז, לא נכחד מכל באי שער עירנו ומכל קוראי מב״ע לב״ כי הרב הגאון בפה שליט״א יסד בית ת״ת לבני עניי עירנו אשר קצרה ידם לשכור להם מלמדים להועיל, שמה נמצאים לערך שני מאות ילדים המקשיבים לקח מפי מורים אומנים וחרוצים העושים מלאכתם מלאבת הקדש באמונה, וששה חדרים ימצאו בה, והנער יחנך בהם מתחלת א׳ ב׳ עד כי יוכל ללמוד גפ״ת, ות״ל כי חפץ הגאב״ד הצליח בידו, כי עמדו במסה לפני גבירים מופלגים תורניים, כהרה״ג ר״ו יאסקאוויטש והרהג ר״י פעטראקאווסקי ועוד ועוד, ויהללום, ולפני נבונים ומשכילים כהרב המטיף לקהל הנאורים פה ה׳ ראבין ועוד עמו ויפארום וכל זה להשגחתעין הרב הגאון דפה אשר לא יחשוך נפשו מכל עמל יצא לאור ספר משפחת סופרים כולל כל השנויים בכתבי הקדש שנמצאים בדברי חז״ל בעלי התלמוד עד האחרון שבהם, נגד כה״ק שלפצינו עתה על פי המסרה וכו׳. השנויים הנמצאים פה מחז״ל נגד הכ״ד ספרי הקדש הם עד (.1381) תתתקפ״א, ומהם בתורת משה לבד (556) תקנ״ו מאת שמואל בן אאמו״ר בנימיו וואלף הלוי ראוענפעלד ווילנא תרמ״ג. מלאכה גדולה ונכבדה למאד הביא לנו החכם המחבל בספקו זה, כי יותר ממה שרשום על פתה השער הוא בפנים אוצר בום מלוקט מכל קצוי ים התלמוד המדרשים והתרגומים וכו׳ נוסחאות בכהבי הקדש המתנגדים לבפלי המסרה שלנו, והמחבר ברוחב דעתו צרפן בררן ושקלן זע״ז, וכונתו לתת תוקף ועוז לרבותינו בעל התלמוד מגד המסרה שלנו. — הספר הזה לפי עננו ותכליתו הוא מתנגד מן הקצה אל הקצה להחכם גרעטץ בספרו החדש פירוש על ס׳ תהלים, החכם הנ״ל במבוא הארוך שכתב לספרו העמיק הרחיב גם הא בחקירה עיוני על המסרה בכלל וסבת כל השנויים שמולדו ונעתקו בין התלמודיים והמסרה שלנו. אבל הוא לא נעה פנם לכאן ולכאן, רק התך את הדין בסכינא חריפא שלא לסמך עליהם כל, והניח לו יסודות וכללים חדשים איך לתקן נסחאות משובשות בכה״ק, ועל פיהם נטה לו קו בפירושו לס׳ ההלים, אשר לפי דבריו בראשית הקדפתו לא כתב ספרו זה רק לפי משסטי הבקורת. בעל השחר (שי״א צד 186) קפן בראש לבקר אחריו ע״ דרכו ומנהגו ר״ל להרסו ולגדפו ברוב דברים ולהג הרבה, וספרו יבפל באמירה בעלמא לומר שהוא „חסרון דעתו בכה״ק ושפת עבר״ ורק לצאת ידי חובת הבקורת יאמר באחרונה „ואקוה כי גם במשפט אבא עמו בימים הבאים״. כן דרכו בכל פעם כאשר לא ידע להשיב נכחות (השחר שי״ 144) ואלם החכם וויס בכ״ע שלו בית תלמוד (חוברת י׳ י״א ו״ב) בא בארוכה לדבר על הס׳ הנ״ל, וכחכם מכין ומבקר נאמן הוא נותן כבוד ויקר הח׳ גרעטן, ביחוד בעכור המבוא, שהוא כמעט ספר יקר בפני עצמו „מעשה ידי אמן העשוי בשקידה נפלאה בחכמה ובשלימות עד שלא הניח מקום לאתרים להתגדר ב״ אף שבאיזה פרטים הוא מתנגד לו, וביותר בדבר התקונים שעשה אך מעטים המה אשר הסכים עמו והודה לו בחשואות קן (שם צד 349). וכמשפט הזה נוכל לומר גם על הצד שכנגדו החכם המחבר נ״. כי ספרו זה כלו מעשה ידי אמן העשוי בשקידה נפלאה וכו׳, ורק בנטייתו להכריע לצד המסרה הקדומה לקז״ל במקום שאן חולק עליהם בגמ׳ נדמה כי המחבר בעצמו אין כונתו להלכה למעשה לסור מן המסרה שלמו הנהוגה אצלנו מאז. וישגיח בשבעה עינים על המלמדים ותלמידיהם לבל יעשו מלאכת ה׳ רמיה, אך מה רע ומר מאד גורל חמלמדים המקריבים לשדם וחיתם על מזבח בית הת״ת דפה, אשר לא ישיגו את שכרם אשר אליו המה נושאים את נפשם, ונשותיהם ובניהם מתמוגגים בעיר מולדתם מעצר רעה ויגון, ומי הוא האשם בדבר הזה? הן הרב הגאון כאיש גבורתו נשא וסבל עד הנה את בית הת״ת ויכלכל את הוצאותיה המרובים על הכנסותיה, ובין כה וכה שבעה משפחות במושבותם שבעים עמל ויגון וקודרים מני לחץ,. הה מי מלל ללאדז אשר סוהריה נכבדי ארץ, כנעניה אנשי שם המנהלים בלחם את פועליהם בני ברית ושאינם בני ברית, כי יעשקו שכר שכירי מלמדי תורה וגזילת העניים בבתיהם? ומי זה יפלל לעור כזאת הצועדת בצעדי ענק על סולם הצדקה והחסד, ביסדם זה מקרוב בית החולים ובית גמ״ח ובית מחסה לנערות עניות העזובות באין משען ומשענה, ועוד דברים רבים, כי יעזבו את הת״ת השקולה כנגד כלם וימאסוה ככלי אין חפץ בה, לכן אחי החלצו לקראת מצוה רבה הזאת וקראו נדבות להמנות בין מספר החברים מחברת ת״ת וגם אלה אשר שלמו עד כה במיטב כספם יוסיפו אמץ להחזיק במעוז התורה, ואז ברכת אובדים התלמידים והמלמדים עליכם תבא. יום ה׳ לסדר החלצו מאתכם אנשים, תרמ״ג פה לאדז אבי״ב בערדיטשוב. זה ימים אחדים אשר בבית המלון העומד על פני השדה, על ידהדרך הפונה לכפר ביסטריק, הרחק כשתי מיל מגבול העיר, התנפלו באישון לילה מרצחים על תושבי הבית ארבע נפשות אביוני אדם, אם זקנה שתי בנותיה ונער קטן. וירצחום מות אכזרי ונורא מאד, כולם הכרעו לטבח, ולא נשאר אחד מהם בתיים. ויהי בבוקר ועוברי דרך מצאו החללים שוכבים על פני הבית מפוזרים אל כל עבר צוארי שתי הבנות נחתכו ופניהן מכוסים מדוקרות בפצעים אין ספורת — בלי תפונה התאבקו האומללות בשארית כחן עם המרצחים טרם הערו למות נפשן —, יד הנער נקצץ בגרזן אשר מצאו על הארץ מלוכלך בדם, כל לב אנוש יחרד ויתר ממקומו למראה האיום הזה חרשי משית האלה מלטו לנפשם ועקבותיהם לא נודעו עוד, אולם יקוו כי ברוב התאמצות הפאליצייא ינבעו מצפוניהם, ותעלומה תצא לאור. אם נכונה השמועה כבר הובאו במאסר ארבעה אברים החשודים בעיני הפאליצייא להיות חלקם בשפיכת דמי נקיים האלו מרדכי לערער אניקסט (פלך קאוונא) בשטף מים רבים נשפטה עירנו בליל כ״א תמח, הנחל הקטן המשתרע לאט בקרב העיר , ומימיו מפכים תמיד, גאה גאה על כל גדותיו על ידי הגשמים (היורדים לרוב במוזיו, ומפסידים כל תבואות השדה המבורכים בשנה הזאת יותר מכפי שאר השנים) וישטוף כעשרים בתי יהודים, וחמשה בתי נוצרים, עם כל הונם ורכושם, וכל אשר להם, מבלי השאיר שריד, גם כל השדות וגנות הזרועים עם תנורי היוצרים, ובתי משרפות שיד, אשר על שפת הנחל נשטפו ונהפכו למים רבים שוטפים ועוברים על כל גדותיהם, ארבעה נשים נוצריות נמצאו טבועות במי מצולה, כי היה להן בתיהן קבריהן, והאנשים אשר נמלטו מתוך ההפכה יצאו ערומים חיים דוב שיינזאהן כיום הולדם. סוראז (פלך טשערניגוב) ממעמקי לב הנני נותן תודה וברכה בשם כל בני הנעורים מרעי — להחברה הרוממה „מפיצי השכלה בישראל" על אשר ישלחו אלינו את „הצפירה׳ מראשית השנה הנוכחי. אין די תודה בפינו על חסדם הגדול הזה אשר עשו עמנו, אבן אין הקומץ הזה משביע אותנו, ולכן נפיל תחנתנו עוד הפעם לפני כבוד החברה, כי כאשר החלו להטות חסדם אלינו, כן יוסיפו להאיר פניהם אלינו ולחננו, ואל יעזבנו בחצי דרכנו, ולשלוח לנו למצער מכ״ע אחד בשפת המדינה כמו את „הוואסחאד״ וגם לשלוח לנו ספרים אתדים אשר על אדני המדעים הטבעו — ויהי נועם ה׳ עליהם, ונדבת ידיהם תשיג את מטרתם, כחפץ המברכם והמעתירם בשם כולם. משה מרדכי מאהין הודעה,. הבתור יחושע זלמן במו״ה מרדכי הכהן ביאלע, נכתב באוצאסטאק סאקאלקא ועיר מגורי אבותיו אדעלסק, ואומנתו מלאכת הצביעה, התקשר פה במסורת ברית התנאים עם בתולה אהת זה שנתים, ולאחר ימים מועטים נסע מזה באשר נשאתו רוחו ועקבותיו לא נודעו, והמחותן אבי הכלה יבקש בצדק לצ״ש להתרותו בזה כדת בכ״ם שהוא, שבאם לא יבוא לפה עד חדש ימים אבד זכותו והותר הקשר בלי שתשב הבתולה ותמתין עליו עוד, ולאלומי מלתא באתי עה״ח יום ב׳ כ״ה תמוז תרמ״ג לפ״ק פה בילסק. נאום אריה ליב בהרב וכו׳ מו״ה שלום שכנא זצללה״ה חופ״ק. בעל הגהות יפ״ע בש״ס החדש דווילנא חרבני ר׳ אלחנן זעליק ז״ל בערלינער עזב את החיים ביום ו״ז מרחשון תרמ״ג בווארשא ולו בן בחו״ל ושטו ר׳ דוד אלימלך בערלינער ובמכתבו האחרון כשנתים ימים הבטיח לבוא לפה אל רעיתו ושלשה בניו , ומאז ועד עתה נסתם כל חזון ממנו, לכן לגמול חסד עם המת אודיע זאת בשערי הצפירה, למען ידע בנו ר׳ דוד אלימלך בערלינער, אם חי הוא, לכבד את אביו במותו באמירת קדיש וכדומ. נאום דוד האפנונג אמסענאווע. דיא איינציגע דירעקטע בעצוגסקוועללע פאריגער קורפיער אונד קארזיקאנער אתרוגים, לולבין דסים אין פיינסטער געוועהלטעסטער ואארע איסט אוים זייט 15 יאחרע בעשטעהענדע שטרעננ זאלידע גראס האנדלונגס-חויז . Singr in iet. אאררל e4 .דאקטאר ש ..y. נאך לעגגערער צייט פיר וויססענשאפט- ליכע צוועקע אים אויסלאנד וויילענד איסט צורריק אין ווארשא וואהנחאפט, אויף קראשינסקעם פלאטץ 3 . אונד ניממט אויף קראנקע מארגענס ביז 12 אוחר. אונד פאן 3 ביז 6 אוהר נאכמיטטאג. את ספרי תהו ובהו יוכל כל דורש להשינ מעתה רק בבית מסחר הספרים של ה״ אליעזר יצחק שפירא בווארשא, במחיר 30 קאפ׳ לכל עקז׳. ולמו״ס בהנחת ראבאט עובר לסוחר, כי אני נוסע מזה על משך ירחים אחדים, לכן מסרתי את ספרי למבירה אל בית המסחר הנ״ל דוד פרישמאן . . Lapo Bapmaע aes 7י. אדרעססא שלנו PeakopyTa. AEhA S. oo BapmaEa. S. Soimski r Warszawie. Dzika 25 אל סוחרי האתרוגים אזכיר מסחר האתרוגים ליודעי ומכירי מכבר, ולכל הפצים לבוא עמי בברית המסחר מחדש לקנות בעדם כלמיני אתרוגים ארץ ישראל, קאראפירער, אניווער ומא- ראקער, וכן לולבים והדסים בעד שכר קאמיסיאן קצוב, וכל החפץ בי יפנה אלי כפי האדרעססע דלמטה נפתלי משכיל לאיתן Haron Macencoy B r. r. Mcע. דאקטאר גוראנאווסקי אין ווארשא שפעציאל ארצט פיר אהרען, גאזען, אונד ראבענקראנקהייטען, סט׳ ייערסקי נומר 22 פאן 4—7 נאבמיטטאג. שאלות ותשובות לאלה ששלתו המחיר ונתאחרה הצפירה לבוא לידם הסבה היא האי-סדרים בהפאסט דפה אשר אנרות כסף יתעכב אצלה לפעמים איזה שבועות! , וכבר באנו בקובלנא עז, לה׳ חקן שערשעווסקי עוד 50 ק׳, לה״ שלום רויזעמסעלד לא נדפיס , לה״ פרידמאן באדעסא בלי ח״י הח׳ גורלאד לא נדפיס . הודעה עד האתרוגים נכזנים אנחנו לקבל קאמיסיאן מכל החפץ להשיג ע״י אתרוגים מכל הסארטין קאראפירער, גענווער. מאראקער קארזיקאנער, אתרוגי א״י עם פיטמות ובל פיטמות. וגם לולבים והדסים ירוקים ולחים בפי מחירם בטרייעסט ובתוספת קאמיסיאן מעוטה. וכפי אשר הודענו בשנים הקודמות, וגם אשתקד אשר מחירו האתרוגים הי׳ ביוקר, לא העלינו במחיר הקאמיסיאן, והננו נכונים לשלוח סחורה טובה לכל דורש גם ע״י נאכנאחמע בשלחו אלינו אויפגאבע, וביר כל אדם להריץ אלינו מכתבו, אל כל מקום אשר יחפוץ, וכפי האדרעסין דלמטה, ונקוה להפיק רצון מכל הדורשים לעשות מסחר עמנו. האחים אחרן ואברהם בירגער במינסק Apoy Dprcpy nn I. Mcאדרעם למינסק ד Abramn Burger in Trest Cestrich. אדרעסע לטרייעסט אין לך מקום הבריאות לחולה ומבקשי מנוחה כעיר ניצצא במדינת צרפת גן אייראפא, ויסדתי בית נאמן לחאורחים כפי האדרעססע שלמטה, הידיעות מעניני הבריאות של (לוגגענליידען או בלוטשפוקקען) או מן דירות גדולות וחדרים ממקחים שונים, או מסחרים דפה והסביבות, ישיג כל דורש ממני ע״י מכתב עם 3 רובל או 10 פראגק שישלחו אלי פראנקירט. הכהן הקטן מאחיו פ׳ מושקאט, נודע בווילנא ובסובאלק ובבאנקען ובתים נכבדים ברוסיא אשכנז וצרפת. Hotcl illa Speranza Rue St. ticne 2. Nicc. הנני להשיב לשואלי דבר ע״י פאסט במהר האפשרי בכל ספראווקעם הדרושים לו הן בסענאט, והן בכל מקומזת המשפט דפ״ב, ושברי מכל ספראווקא רק שני רו״כ, כן ממכירי אשר ידעו אמונתי, ותום דרכי הנני לקבל עלי לעמוד לימין צדקם בכל מקומות המשפט פה, ולהביא לידי גוביינא תביעתם מחברות מסילת הברזל פה עבור המחיר אשר נשווה בינינו לפי איכות וכמות הענין, ובעז״ה אפיק בטת חפץ aynyMieepoy Tnepry erep . ורצון כל איש אדרעססא o Bosececin Bkareproueii, n aena . E. 36 ות. אין מיינער זייט 25 יאחר עגזיסטירעגדען ארטיסטיש פאטאגראפישען אנשטאלט וועלכע גענענוארטיג אין ווארשא אויף נאלעווקי שראססע 31 נאך דען נייעסטען פערבעססערונגען אונד ערפינדונגען פערזעחען איזט, ווערדען אנגעפערטיגט קאבינעט-אונד גראסערע פאטאנראפען, וויזיטענקארטען, מעדאליאנבילדער אויך קאפיען אונד לאנדשאפטען זא וויא פערגראסערונגען נאך קליינען אריגינאלען א. ז. וו. נאך דעם נייעסטען שנעללפערפאהרען מיט בראמזולבערפלאטטען. אלם מיטגליד מעחרערער אויסלאנדישער פאטאגראפישען געעללשאפטען אונד אויף גרונד מיינער פוליאהריגען פראקסיז קאן איך דאס געעהרטע פובליקום פערזיבערן דאם מיינע ארבייטען, דען פערגלייך מיט דען בעסטען בילהערן דעם אינ-אונד אויס- לאנדעם אויסהאלטען, אונד פערזיכערע געעהרטען קונדען דורך גוטע ארבייטען אונד דורך בילליגע פרייזע צו פרידען צו שטעללען. וו. מ מאיארקעוויטש במכה״ע היוצא בחו״ל למלאכת הפאטאגראפיא קראנו אודותיו להלל, המו״ל) נ לכל סוחרי מורי שעות הקרובים והרחוקים None None None אתכבד להודיע בזה כי יסדתי פה קאוונא מסחור מורי-שעות טאשען אונד ואנד אוהרען, שליססעל וקעטטען כסף וזב ובראנז וכל מיני פארניטורין, וכאשר הנני כונה את כל הסחורות הנ״ל ממקורם הראשון בהפאבריקען, היותר מפורסמים תמצא ידי להפיק רצון כל הדורשים קרבתי כן בנוגע לטיב הסחורה וכן בנוגע להמקחים אשר אשתדל למכור בזול האפשרי, בעשטעללונגען ע״י הפאסט או על ידי באהן — נאבנאחמע אמלא בהקדם עצהיו״ט. בית מסחרי ברחוב ווילענסקי בבית הג׳ ז׳ עליאשאו MI. I. Poseiaar. 1om0 . האדרעססע אלי כשי מעדכענפענסיאנאט ווארשא! בשער בת רבים הנני מתכבד להודיע, כי ברשיון הממשלה הנני מוכן לקבל על מעון וארותה נערות מערי המדינה ומרוסיא הבאות הנה לבקר את בתי הספר לנערות פה. בביתי תמצאנה הנערות כנוח אשר ייטב להן בחדרים מרווחים על פי חוקי הבריאות והטעם הטוב ומלבד כל הידיעות והלמודים בהגימנאזיום עוד תקשבנה לקח מפי מורים ומורות אומנים מופלאים בחכמת החנוך בשפת אשכנזית, צרפתית ומוזיק ולפרוט על פי הנבל (sארטאפיאנא), כאם רחמניה אשימה עיני על התלמירות באי ביתי וכל עמלי יהיה להשביע רצון האבות המפקידים טובת בניהם בידי, כאשר ידעו זאת כל יודעי שמי ומכירי בעיר מגורי פה ווארשא . דבודה (דאראטהעא) ראבינאוויץ, אגראדאווא שטראססע 5 ו לשנה טובה תכתבו ותחתמו! aponnsi peoo-Pyoceii Rap2( לוח ישרון בשפת עברית ורוסית לשנת התרמ״ד הבע״ל לבל אחינו בני ישראל ברוסיא עם הוספת מה ענינים מועילים ונחוצים לכל איש מדיני בכלל— מחירו לאחדים 5 קאפ׳ ולמען הפיצו בכל מושבות ישראל הוזל עתה מחירו עד האפשר, ״ל: הקונח 100 ישלם 3 רו״כ 50 קאפ׳ 500 — 15 רו״כ, והקונה 1000 בפעם אחת ישלם! אך 25 רו״כ, ויקבל המבוקש תומ״י אם יפנה אל המו״לח״י נורלאנד לפי הכתבת הזאת. o pIy looocltoockBarepnon. 6.

|1883-08-21| מפ None מכתב עתי שמיע חדשו. יוצא לאור אתת בשבוע, מאת חיים זעליג סלאנימסקי תוכן הענינים דברי. היםים. ירושלים לאמזא. חצופה לבית ישראל— קדמוניות אשור ובבל. מאת א״א ראקאווסקי חדשות שונות.. הודעות . שאלות ותשובות. דברי הימים בימי השבוע העבר היתה לשיחה בפי כל יודעי עניני המדינות, הפקודה אשר הוציא הקיסר האשכנזי ווילהעלם אל שר המלחמה, לחרבות את מספר אנשי הצבא החונים בהערים הבצורות ובמצודות אשר בנסיכות פאזען ובפרוסיא המזרחית והמערבית. ארבעה גדודי צבא חדשים יסתפחו על הלגיון החונה במדינות הנזכרות, ושמנה גדודי צבא ינטשו מן המחנה הראשית וינטעו על קצה הגבול המפריד בין אשכנז ובין רוסיא, שלשה ערים אשר בתוכן לא חנו אנשי צבא עד היום תפקדנה מעם הממשלה בחיל המצב, הער״ם ההן יושבות לארך מסלת חברזל האשכנוית החולפת לגבול רוסיא. גם בקעניגסבערג ובגרעטץ, בלעטצען ובקולם מנויה וגמורה להגדיל ולהאדיר את חיל המצב, ובבראמבערג יכונן גדוד פרשים את מושבו, טעם הדבר אשר נטתה ממשלת אשכנז קו על המקומות האלה, הוא יען אשר שם סלולות שתי מסלת ברזל ההולכות מאשכנז לרוסיא, וחמסלות ההן גדולות ונכבדות בערבן לתבסיסי מלחמה אשר זה כל תכליתן, לכן ראתה ממשלת אשכנז לגכון להרבות שם אנשי צבא לסוכך על המסלות ההן. השעה הנכחית שכוונה אשכנז להרבות מספר צבאותיה, בעוד ששני הקסרים, ווילהעלם ופראנץ יוסף התעלסו באהבים באישל היא נותנת מקום לדורשי רשומות לשער השערות ולהקים מגדלים פורחים באויר, כמו היו החכנות מצד אשכנז וקבוצת צבאותיה וחזוק מבצריה על גבול רוסיא תולדות ראית הפנים בין מושל אשכנז ומושל אוסטריא. הנה זה מקרוב סובב סובב הלכו בכל מרחבי עולם המדיני השמועות ע״ד הכנות למלחמה מצד רוסיא, ואז נהמו ככפירים מכ״ע האשכנזים ויצמידו עלילות על רוסיא, והנה עתה כאשר נחה חרוח על אשכנז לעשות הכנות, אין ממכ״ע האשכנזים פוצה פה ומצפצף, אך נפת תטופנה שפתם להוכיח כי אין מחשבת מלחמה בלב אשכנז ורק בעבור השלום היא עושה את כל ההכנות האלה מכ״ע „פאסט הברליני" המקבל השפעה מאחורי הפרגוד ברא לו ניב שפתים מתוק מדבש להטעים את ענין ראית הפנים בין שני הקסרים ותבליתה, ולבטל את דעות האומרים, כי שני הקסרים יחדשו ביניהם את הברית הכרותה בין ממשלותיהם בשנת 1879 אשר תמלא צבאה 1884 הברית הזאת — כן נאום מכ״ע פאסט — היא נטועה באיתן וכל רוחות שבעולם לא יזיזוה ממקומה, ואף אם לא יחדשוה הקסרים תעמוד ותתעודד לאורך ימים כתולדה הכרחית ומחויבת מן צרכי שתי הממשלות ועניניהן, ואך למותר הוא המשא ומתן על אדותה, כן יטיף מכ״ע אשר רוח המושל תעלה עליו, ואולם חמעשים הנעשים בעולם המדיני מוכיחים את החפך, ומראים בעליל כי לא לבד אשר שתי הממשלות אשכנז ואוסטריא מתאמצות לחזק ולחכין את הברית בינן לבין עצמן, כי גם ידיהן מלאות עבודה למשוך בכחן ממשלות קטנות ולספחן על אגודתן בימים האלה נראו אותות חיים ותנועה חזקה בעניני השאלה המזרחית הנסיך ניקיטא מושל מאנטענעגרא הנודע לאיש ברית רוסיא בכל לבו ונפשו, נחן את בתו לאיש להנסיך פיאטר קאראדזארדזעוווטש בן הנסיך אלכסנדר אשר משל בסערביא עד שנת 1856 וארי אלכסנדר והוא, וכל ביתו גורשו מן הארץ— והנה אחרי הנשואין המדיניים האלה בין בית מושל מאנטענעגרא ובית קאראדזארדזעוויטש המתיחשים ליורשי ממשלת סערביא— אחרי החתונה הזאת שהיתה בצעטיניא בירת מאנטענעגרא, כוונו שני הקסרים ווילהעלם ופראנץ יוסף את השעה לבקש את המלך מילאן מושל סערסיא לבוא לבקר בהיכלם, ולארוח אתם לחברה לשדה מערכות צבאותיהם בהתפקד הצבא בימי הסתיו הבאים הקריאה הזאת אשר קראו שני הקסרים להמלך מילאן הסערבי לבוא אליהם, הוא ענין עומד ברומו של עולם המדיני וגדולים חקרי לב לתכליתו ומטרתו, בהיות כי דבר ברור הוא בין כל יודעי העתים באייראפא, כי מסרת הברית אשר באו בה הנסיך פעטער הזומם למגר לארץ את כסא מילאן ולשבת על מקומו . עם בת המושל הגבור המאנטענעגרי הרצוי לרוב הסלאווים — כי הברית הזאת לא זווג פשוט הוא אך בה יצוק דבר מדיני, והנה מה נכבד הדבר, אשר שתי הממשלות האחוזות וצמודות בברית משנת 1879 מהרו להוכיח בעליל ע״י הכבוד שכבדו את מילאן בבקשם אותו לבוא אליהם, כי רק אותו הם רואים כמושל הראוי לשבת על כס הממשלה בבעלגראד, ולא בחנם רצו שני הקסרים את מלך סערביא הקטנה, כי בהליכותיו בעניני המדינה הפיק רצון מהם, מאז נסוג השר ריסטיטש אחור ועל מקומו הוכן המיניסטעריום של פיראטשאנאץ וגאראשאנין נוטה סערביא אל עבר אוסטריא, את אחבתו זאת הוכיח מילאן מתמול שלשום והמיניסטרים אשר בארץ סערביא המה, כעת לא בסתר מודיעים את הגות רוחם ומערכי לבם כי אוסטריא להם למעוז, והנה באמצעות אוסטריא הולך וקרב כעת המלך מילאן גם אל אשכנז, כי השליך מילאן אחרי גוו את כל עניני הסלאווים והגיונותיהם ותקותיהם ויתמכר אל ממלכות המערב, כי יקרו ונעמו לו חמודות ההשכלה האייראפית מכל גבורות הסלאווים, ושני איתני אייראפא מקבלים אותו באהבה להיות להם בעלי ברית על חצי האי הבאלקאני להפיק על ידו את כל אשר יחפצו לעשות. גם הנסיך tt ר מחירו באשכנז: 14 ריכם מארק לשנה. ם בעסטריך 8 פל׳ נשנה. וכן לרבע שנה. שכר מידעות: מכל שורה קצרה 5 מאפ׳. 42 ומשורה רחבה 10 קא׳ t- t) ברוסיא ופולין. סשולת במוקדם לשנה 5רו"כ. לח שנם 2.75רו״ב לרבע שנה 150 רוכ. א ו ביתר כארצות 20 פראנק באמעריקא 5 דאללאר. c5 קארל הרומעני נכון לבוא בברית המרכזית הזאת, ובימים האלה נסע גם הוא לברלין, ומגמת פניו— לדעת מכ״ע אשר לממשלת אשכנז היא, לבוא באגודת אשכנז ואוסטריא ולבקש מאתם בשכר זה לשנות לטובה את ההחלטות שהחליטה האסיפה הלאנדאנית בשנה שעברה ע״ד הדאנוי, והתעלה החדשה אשר רוסיא חפצה לעשות אצל סולינא. בעוד ימים תתאסף אסיפה חדשה בלאנדאן, ולרומעניא יש תקוה כי יקרע גזר דינה של האסיפה הראשונה, אם כן יחפוץ ביסמארק הנה כן סערביא ורומעניא איטאליא ועל כולן אוסטריא משעשעות בחיק ביסמארק, רק תוגרמא עוד פסוח תפסח על שתי השעפים, עוד הסולטאן צולע הנה והנה, ובא האות על זה, כי הנסיך ניקיטא המאנ- טענעגרא עודנו מנסה את כחו לקרב אליו את לב ממשלת תוגרמא, אם יצלח חפצו בידו או לא, מראש לא נדע, אולם אם כה ואם כה, הלא ההשתדלות שמשתדל הנסיך תוכיח שתוגרמא עודנה פנויה וחפשית לנפשה. בעוד אשר חללו של עולם המדיני באייראפא מלא תנועה חזקה, וה בכה וזה בכה, השתקעה צרפת בראשה ורובה במדינות הים ומתאמצת שם לנחול נצחונות במחיר מצער, במאדאגאסקאר נמוגו החאוואסים מפניהם, ורבים מהם באים אל מחנה הצרפתים ומתפרקים את כלי נשקם ונכנעים מפניהם, והגדודים ההאוואסים אשר עוד לא נואשו מתקוה להציל את ארצם מיד הצרפתים הם הולכים ומתרחקים לפנים הארץ ועוזבים מצודות ריקות וערים נשמות, כי בטרם יעברו כלה יכלו את כל אשר בהערים בדרך זה כבר היו לשממה ערים רבות, ואם לא ימהרו שרי הצבא הצרפתים לפרוש את מצודתם על הארץ, אז כל הערים תחרבנה ושאיה יוכת שער. אנגליא שוקטת במכונה ומבטת במנוחה על כל המעשים האלה, ושריה הגידו כי כאשר תכלה צרפת את מעשיה ותחל לכונן סדרים חדשים בארץ, אז יעמדו בפרץ וישמיעו דעתם ולא יתנו רשות לצרפת לעשות כטוב וכישר בעיניה אולם עד קביעת הסדרים החדשים במאדאגאסקאר עוד חזון למועד, לנגד זה בארץ טאנקין המעשים כברקים ירוצצו וכסופה ימהרו ללכת.התקוה לעשות שלום עם כינא, כנראה, כבר חלפה והלכה לה, והשר הצרפתי טריקו אשר ישב בפעקין בירת מלוכת כינא ונשא ונתן שם זה ימים רבים עם „מלכות השמים״ סוף כל סוף נלאה מעבודתו ובקש את הפרעזידענט גרעווי לתת לו רשות לעזוב את פעקין ולשוב לפאריז, והרשות נתנה לו, ובין צרפת וכינא רחב כעת הפרץ כבין שתי ממשלות בשעה שעתידות להלחם זו בזו. בין כה וכה במקוס מערכות המלחמה ייטב מיום אל יום טצב צבאות הצרפתים, יום ליום יביע אומר וחדשות לבקרים שמועות ע״ד מלחמות וגבורות שהתגברו הצרפתים על צבאות הענמים על גדות הנהר האדום, גם בעיר הבירה „הוע״ אין שלום להענמים, כי מלכם תודוק מת והמלך החדש יחפוץ בשלום, אך שלמים וכן רבים חפצים במלחמה, ויסכסכו איש באחיו בעוד אשר החרב תשכל מחוץ. .. (חדשות בקרב הארץ) מנותתנו היתה כענן בקר! סערת המקרים הרעום שבה להתחולל כבתחלה. המהפכה ביעקאטערינאסלאוו פרשה מעטה יגון ואימה חשכה על פני כל אחב״י שוכני רוסיא. השמועות החדשות אשר תבאנה יום יום על אדת פרטי השערוריות וגודל ההיזקות, הן עולות על כלי ההשערות ששערנו מראש הפרעות היו דומות בתכונתן לפרעות' באלטא ועוד גדלו מהן. שלשת אלפים נפש מישראל נשארו בעירום ובחסר כל: אחרי ימי הפרעות נאספו אנשי הדומע להתיעץ לעזרה, וכלם כאיש אחד חברים הרגישו כל תקף הפרעות והמצב הנורא, לא היה חלוק דעות בין יהודים לנוצרים ויחליטו לתת לע״ע מקופת העיר משען כסף 5000 רו״כ, ומעון לאשר אין להם צל קורה, ולבקש את הממשלה להביא גדודי קאזאקים לחנות בעיר ולתת שכר טוב לאנשי הצבא ולהשומרים ופקידיהם למען ישקדו על הסדרים, גם לבקש את כהני הדת להשיב ההמונים מפרעות, ואת בעלי בתי המלאכות לדבר על לב פועליהם לשלום, גם להשתדל להשיב את הבזה אשר בזו להקת היחפים, נם ועד מיוד של יהודים נוסד למעשה הצדקה. במושב הרומע השתתפו הנוצרים עם היהודים, אבל בעת הפרעות — לפי הודעת סופר הוואסחאד — עמדו אזרחי הנוצרים מנגד בשחוק קל על שפתם שר הפנים שלח פקיד מיוחד להתחקות על שרשי הפרעות בין כה וכה יש ענין למכ״ע הצוררים לענות בו. הנאוואיע וורעמיא כמובן מצדקת את הדין על השדודים, ולמען הרחיב את המדורה היא הולכת ומדפסת כמעט בכל יום מאמרי שטנה ופלסתר. באחד ממאמריה היא מוציאה דבה על היהודים אדירי הבירזא בפ״ב שרצו להוריד מחיר שטרי רוסיא אחרי הפרעות ביעקאטערינאסלאוו, ולא עלתה בידם מפני שלא נענו להם בהבירזא בברלין, ובמאמרה השני היא משלכת שקוצים על היהוזיים בעלילה הנושנה שהם משתמטים מעבודת הצבא, גם ראתה לנכון להעמיד למשפט את הבאראן דע הירש חמשתדל להשיג זכות בנין מסלת הברזל בסיבריה, וחיא תטפול עליו אשמות שונות, וכ״ז למען עורר את חמת החמון עד להשחית! מכ״ע „פעטערב׳ וועד״ גם הוא יכשכש בקולמסו נגד היהודים והנעדיעלא גוזרת משפט שכל זמן שהיהודים לא יהיו פועלים ועובדים חרוצים ככל העמים, רק חנונים וסרסורים ומוזגי משקה ומלוי ברבית, לא ינוח העם מזעפו והפרעות לא תחדלנה. אולם לנגד זה ראוי לשים לב למכ״ע הרוססי ליסטאק היו״ל בעיר החרם יעקאטערינאסלאוו, הוא מתאונן מר על הפרעות שהסבו שם קפאון ושבת שבתון בהמסחר, סוחרי חו״ל „דרייפוס׳ (יהודים) סגרו בית מסחרם בעיר ההיא, וכל גלגלי המסחר שבתו מלכת, כזאת מודיעים גם ממאסקווא למכ״ע קוריער ווארשאווסקי. עקבות הפרעות ופעולותיהן בעולם המסחר כבר נכרו ונרגשו במאסקווא. אך טח מהשכיל לב הצוררים! הגץ שיצא מתחת הפטיש של נאוואיע וורעמיא הבעיר אש השנאה גם בכמה מ״ע בעירנו ווארשא, „הוויעק׳ הולך ומשטין מכ״ע עכא מתרגם כצורתם את מאמרי האנטיסעמיטי הנודע דיהרינג המבטל בטול היש את ישראל ואת תורתו ואת מדותיו, ומכ״ע סלאווא מגלגל את האשם בעבור כל הפרעות — על החברה כ״י בפאריז וייסרנה למשפט. מכ״ע קוריער ווארש׳ מודיע, כי חועד הראשי אשר בפ״ב לפתרון שאלת היהודים יחל- את עבודתו בראשית החודש הבא, וישבו בו הסענאטארים פאלאווצעוו ומארדווינאוו וקאוואלעווסקי, המה השרים אשר בקרו זה מקרוב במחוזות המערב והדרום מטעם הממשלה. מעיר מאסקווא, לפי הודעת מכ״ע שלחו רבים מעורכי הדין המושבעים, מכתב תודה לעורך הדין עטוועש עבור תבונת פיו וחריצותו במשפט בנירעדיאאז. עודמודיעים ממאסקווא, כי השר ל׳ פאליאקאוו משתדל להשיג רשיון מאת הממשלה להקים שם בית רפואה לחולים מבעלי כל הדתות ובפרט להיהודים, .. והבית יהיה לזכרון חג הכתר להקירה. „האם רשאים המתים מישראל להשתקע מחוץ לערים הנדולות והקטנות?״ השאלה הזרה הזאת עלתה בוויטעבסק, לפי הודעת הסופר משם למכ״ע „העברי הרוסי׳, וזה הדבר : בית הקברות בעיר ההיא כבר נמלא קברים עד אפס מקום, והעדה חפצה לעשות לה בית קברות חדש, ותקן חלקת שדה מחוץ לגבול העיר בדרך העולה לסמאלענסק אולם באשר החלקה הזאת היא מחוץ לגבול, לכן קמו הפקירים ויאסרו אסר על הקהלה לבל תעשה שם מקום לקבור את מתיה. אם גזר דין זה הוא עולה יפה על פי החוקים או לא, ישפטו המומחים לאותו דבר (חדשות בחו״ל). הפרעות בפעסט שככו, ובטרם קמה הסערה לדממה עוד היו פרעות קטנות בנייא-פעסט. גם בעיה נייזאלד באונגארן פרצו פרעות נגד היהודים, ומאפס אנשג צבא במקום ההוא נאלצה ממשלת המקום לפנות אלהממשלה הראשית בפעסט ולבקשה לשלוח שמה אנשי צבא גם בעיר פראג בבעהמען פרצו פרעות נגד היהודים, ביום הראשון יצאו אנשי הצבא לקראת ההללים ויפיצום לכל רוח, אולם ההוללים התצודדו גם ביום המחרת וישימו פניהם אל רחוב היהודים, ויצאו אנשי הצבא עוד הפעם לקראתם ביד חזקה, וכמה וכמה מן בעלי הפרעות נפצעו בידי אנשי הצבא, גם בעיר אגראם (אגרזעב) בקראאטיא היו פרעות אשר בתחלה היתה תכונתן אנטיסעמיטית ואח״כ פשטו צורה ולבשו צורה אחרת, ונראה בעליל עתה כי הפרעות הן נגד האונגארים אשר ידם תקיפה בארץ, ואם כן היא תנועה לאומית חזקה שהתעוררח בין הסלאווים הקראאטים ותחזק שם התנועה הזאת והפרעות הולכות ורבות, בכלל הננו רואים, כי הפרעות האנטיסעמיטית עפ״י רוב מתגלגלות ומתערבות עם פרעות כלליות ממין אחר. יוסף שארף הנודע נסע מפעסט לדעברעצין ומשם רצה לנסוע לעיר גאנאם, בנו מאריץ לא יארח אתו לחברה ולא נודעו עקבותיו, ואביו לא יענה לשואליו איה בנו, אך כפי ההשערה נמסר לאחד מבתי החנוך בחו״ל ביום אשר בא יוסף שארף לדעברעצין היה יום השוק, ויירא ראש העיר פן יודע הדבר להאכרים הרבים הנמצאים בעיר כי בא יוסף שארף ויתעוררו לפרעות לכן בקשחו למחר לעזוב את העיר — החכם הרופא שייטהויער שעמד בתור מומחה במשפט הדם, עורך כעת מאמר גדול למודי, שבו הוא מבאר ביתר ביאור את דעותיו שהגיד בבית המשפט לצדקת הנאשמים. אשר לא קרום מודיעים ואשר עשו לא מודיעים! בעוד אשר הצוררים הרעישו עולם ע״ד הנערה אסתר סאלימאססי גונבה נערה עברית לאיש עברי, יעקב שטיינער בפעסט, ונודע בעליל כי הוציאה מבית אבותיה, איש נוצרי מכת הבאפטיסטים, אבי הנערה אחרי חקרו ודרשו מצא אותה וישיבה אל ביתו, ועתה הנה נעלמה עוד הפעם ולא נודעו עקבותיה. — מנירעדיאאז מודיעים כי בשבת ר״ח אב התפללו שם בביהכ״נ תפלות תודה ותשבחות על פדיון שבויים, גם התפללו תפלת מי שברך לכבוד מליצי יושר אשר השתדלו לטובת היהודים מכ״ע „ארשיוו איזר״ מודיע כי בין נכבדי צרפת שעלו לגדולה בשנה הזאת נמצאו רבים מבבי ישראל שני פקודי הצבא יוסף סאלמא וגוסטאוו וואהל עלו למדריגת בעלי חברת „לגיון הכבוד׳ (עחרענלעגיאן) ה׳ וואהל הוא שר הצבא על חיל הזואווען ועשה לו שם במלחמות רבות. מכ״ע אשר לצבאות צרפת מרומם את ערך הנכבדים האלה וערך בני ישראל פקידי צבא צרפת בכלל — לשמחה היתה לנו הידיעה הנכבדה שחביא מכ״ע )Je. Worl כי ממשלת תוגרמא אסרה מבוא בקחל מ״ע „סטאמבול״ מפני מאמרי השטנה נגד היהודים שהזכרנו בהצופה בגליון העבר, מי יתן ועשו כן כל ממשלות אייראפא אז תקהינה Jew. Ohשיני האנטיסעמיטים ולשונם תדבק מלקוחם — מכ״ע צ מודיע כי הקיסר המאראקקאני הוציא פקודה להשוות את זכיות היחודים לזכיות יתר יושבי הארץ בעניני משפט, בהעדת עדים וכהנה, אשר עד היום חיתה עדות היחודים פסולה וזכיותיהם גרועות, ועתה תהיה להם הזכות והמשפט באין נגרע דבר מכל יושבי הארץ. הפקודה הזאת טובה היא, אבל במאראקקא לא הפקודה היא עיקר אלא המעשה, וכבר ראינו רבות פקודות עשו תקונים, והקלקלה בארץ לא זה ממקומה מכ״ע חנ״ל מודיע כי הקאמיססאן,ל רופאים וחוקרי הטבע החולכים מצרפת למצרים להתחקות ששבעלשרשי החלי רע ועל , ד״ר שטרויס, דפואותיה, עומדת תחת השגחת אישווו מחכמי הרפואה אשר בבית מדרש מדעים באבון חמדה גנוזה מצא החוקר קדמוניות הה שבירא הנודע במסעותיו וחקירותיו כתייר גדול בארצות הקדם. הוא מצא בין הערביים בא״י הדרומית כ״י עתיק ימים של ס׳ דברים כתוב בכתבהפיניקיים הקדמונים, ולפי ההשערה נכתב לערך 800 שנים לפניספירת הנוצרים. בעל המציאה הזאת מבקש בעדה מאת הבריטיש מוזעאום 1 מילליאן פונט שטערלינג. ע״ד הכ״י ותכונתו ונוסחאותיו אולי נשוב לדבר בקרב הימים כאשר יתבררו ויתלבנו הדברים בין החוקרים בענין זה. ירושלים, אחד ועשרים יום לירח תמוז תרמ״ג לפ״ק תמקנה בדזריהן לראות עקת בני ציון היקרים כאשר הידעתי במכתבי הקדום, עוד תחרשנה אזנינו משמועות מרגיזי לב מאחינו הבאים מרוסיא ורומעניא להסתפח בהר הקדש בירושלים. שבוע העבר הודיע הדילוג רב מיפו, כי יותר משלשים משפחות מאחינו רוסים ורומענים באו אל החוף על האניה אשר לחברת הלאיד ומושל העיר יעצור בעדם מרדת העירה, והנם בצרה גדולה מנחלי עירנו עמלו בלל עז להשיב אחור את הפקודה. הרבו תפלה ובקשה במקום גבוה, אך לשוא — כי אחינו ה׳ י׳ קריגער שהיה מליץ הפחה נסע לקאנסטאנטינאפאל לפעול כי תשוב המטרה אליו, ובלעדו אין איש לפעול גדולות. — והאניה הלכה לדרכה עם הנודדים, שלשום הודיע הדילוג רב כי באו האנשים לחוף בארות— ביירוט — אשר בסוריא, וברוב עמל ויגון הובאו העירה בלוית חיל הצבא אשר ישמרו עליהם עדי תעביר אניה ההולכת לאי קפריסין — קיבריץ — אשר תחת ממשלת בריטאניא וישולחו שמה, ועד כה הנם בצרה גדולה במצור ובמצוק — תמול בקר הרב הגאון הרש״ס הי״ו ועמו אחדים מגדולי העדה את חקאנזול רוסי פה ויעתירו בקשתם כי יעמוד לימין הנודדים ויפעלו דבריהם פעולה עזה על לבו, ויתן על ידם מכתב להוויצע קונזיל חרוסי היושב ביפו כי לא יחשוך מעמל נפשו לטובת הנודדים, וחיום קבלו הודעה על ידי הדילוג רב מאחינו אשר ביפו כי לא לעזר ולא להועיל כל פעולה אשר יפעלו, ורק בידי הפחה הכח לצוות על פקיד העיר כי ישיב את פקודתו, או אז יבואו על מקומם בשלום. אדמה כי אך למותר לי עתה להזחיר את אחינו כי לא יהינו לעלות ציונה בעתות רעה כאלה, כי בנפשם הוא, גם רבני ומנהלי עירנו שמו הדברים בפי עטי להזהיר את עם ה׳ כי יחוס על נפשו, ולא ישים דרך הנה פניהם עד יעבר זעם, או למצער עדי תצא פקודה באר היטב מאת ממשלתנו על הדבר הזה, תחת אשר עד כה אין אתנו יודע על נכון על מי תחול הפקודה, ולא נדע מה נעשה לטובתם. גם בזאת לא נתמלאה עדנה סאת צרותינו— אהה ה׳! הכלה אתה עושה חלילה עם הבת ירושלים — כי גם המיססיאן אשר לשמה ולזכרה תאחזנו פלצות, גם היא תתעודד ותוסיף אמץ להועיל להותנו, ובאי בריתה שמו תמול את עירנו כמרקחה, וברובות העיר שררו מהומה ומבוסה ומבוכח ויהפכו את חצר ביהכ״נ לשדי קטל— להסתפח על נחלת המיססיאן, ומנהלי עירנו ראו כי מכח מהלכת היא ורבים חלליה, קראו עצרה ויגזרו אמר להבדל מעל האנשים הרשעים האלה, ולא יתחשבו על קחל ה׳, אסרו כליהם פתם יינם... וגם אחרי אשר אין יודע אם כבר באו תחת כנפי דת לוטהער יגזרו אמר לבלי קבור מתיהם בבית מועד לכל חי אשר לאחינו הספרדים, הפרושים, והחסידים. — כי כל עדה יש לה שדי הסברות לעצמה רבים אשר דם בני שם נוזל בעורקיהם לאום הישראלי פליטי ארצם ופליטי מין האדם, נזורו לבשת ויעמדו במרדם ולא אבו שמוע לקול הרבנים — כאשר הודעתי הדבהים בזמנם.— ומאז מתאנים הם לאחינו העברים למען יוכלו לשפוך חמתם עליהם, וכיום הזה מצאו את אשר בקשו: המחלות השונות ילדי פליטי אחינו אשר שמה, והמות ההולך לרגלן קטף יום אתמול אחד הילדים אשר להם, ויבוא אבי המת ביתה הגאון הרש״ס לבקשהו לתת מקום אל גוית בנו בבית מועד לכל חי אשר להעברים, והנאון הרש״ס ענהו, כי יפנה בבקשתואל גבאי הח״ק, ואף גם זאת כי אחרי היותו מעדת החסידים אין לו עם עדת הפרושים דבר. אכן האמת אגיד לך — אמר אליו חרש״ס — כי לשוא עמלך וכל עוד לא תסור מפתח בית המיסיאן הנך מובדל מעדת ה׳, ואיש לא ישים לב לבקשתך, א״כ אפוא ענהו האיש — אקה לי אנשי חיל ולמרות רצונך אקברה את מתי שמה ויראו העברים ויבושו... וילך לדרכו, עברו שעות אחדות.והנה להקת אנשים כארבעים איש מבעלי ברית המיססיאן נסבו על בית הנאון הרש״ס הי״ו אשר לאשרו לא נמצא אז בביתו — בי היה בבית הקאנזולאט הרוסי לבקש על נפש הנודדים — וימצאו הדלת סגורה על מסגר, ויחלו לשבור הדלת ובית הרש״ס באו באמצע חצר ביהכ״נ אשר שם גם הישיבה וגם הת״ת אשר כמאה וחמשים נערים יקשיבו לקח שמה, ויהי בהשמע הדבר באזני הלומדים ויקם שאון בתוכם כי המה טרם ידעו כי חרש״ס איננו בביתו — רבים נגשו אל שוברי הדלת לבקשם לחדול מחימה, אבן תשובתם היתה מכות חדרי בטן, ותרב המהומה, והקול נשמע בחוץ לאמר הנה. הגאון הרש״ס מוכה וחייו תלואים לו מנגד לשמע הדבר נהרו המונים המונים אשר שם הרש״ס יקר בעיניהם — לחצר ביה״כ, ויגדל השאון עה מאד. מעבר מזה צעקת הילדים ומזה זעקת הנשים אמותם קול נחרת המוכים והמכים יחד, ותהי לחרדת אלהים והפריצו לא נחו ובמקלות יד ובאבנים הכו את כל אשר פגשו מאנשים רבים מרטו פאת ראשם ויקרחום קרחה, ואת רבים פצעו בפצעים אנושים ודמם נגרו כמים, ותסב הזעקה את כל רחוב היהודים דעת לגבון נקל כי גם הפריצים לא נוקו ממכות ופצעים, אבן הם הרבו הכות ופצוע לאין קץ. ומי יודע עד כמה התארכה המלחמה, אכן לאשרנו נקרה אז ברחוב היהודים ה׳ סינייאר ארטין מליץ הקאנזולאט האוסטרי אשר הרש״ס יעמוד תחת מחסהו, וכשמעו הדבר מהר לשלוח סריסיו להביא חיל הצבא. כרגע באו שומרי העיר וחצוצרות התרועה בידם, ולקול התרועה נוספו עליהם רבים מחיל הצבא, ואחרי עבודה רבה הצליח בידם לתפוש רבים מהפריצים — ורבים נסו על נפשם — ויוליכום לבית הכלא ואח״כ שלח האדון ארטין את סרים הקאנזולאט להביא את הגאון הרש״ס לביתו וימצאוחו בבית מועצות הקאנזולאט הרוסי ונפשו לא ידעה עד מה מכל הנעשה בעיר אחדים הנפצעים מאחינו הובאו לבית הבקור חולים, ויש תקוה כי ישובו לאיתנם, אכן הה! אחד מהנפצעים מידי הפריצים העריצים התהלך כל הלילה על משכבו בכאב אנוש ויד הרופאים לא עצרו כח לגהות ממנו מזור, וגם עצרת—רופאים— קאנסיליום — מרופאי ממשלת העיר ויתר הרופאים לא עצרו כ להשיבו לתחיה, ולדאבון לב כל אחינו נופה נפשו וימת הרופאים ורופא העיר עמהם כתבו בספר כי ידי המכים המיתוהו וזולתם לא היה כל נסבה למותו — האיש השאיר אחריו אלמנה אשר זה שבועיים ילדה תאומים וילדים רכים ורק את המחסור הוריש לבניו אחריו לדברת ההמון התפארו כי רק מצער הוא הדבר הזה לעומת מה שיעשו לימים הבאים, והכסף אשר יענה את הכל יעמוד להם בעת צרתם, והעולה על לבם היו יהיה — אנא ה׳ השקיפה ממעון קדשך וחמול על עדתך קנית קדם. יעקב גאלדמאן לאמזא, ביום ג׳ מנחם אב הובל פה לקברות הרב הדאקטאר מו״ה אפרים עדעלשטיין מ״כ, בן ששה ושמונים שנה היה במותו, ומשך ארבעים וחמש שנה היה בתור רופא מומחה בעירנו, שמו הטוב נודע לכל אוהבי החכמח ושוחריה, כי הוקיר שפת עבר ודורשיה ובא בברית מכתבים עם גדולי ישראל, ביתו היה פתוח לכל מלומד כבן ברית כאינו בן ברית. כבוד גדול עשו לו במותו כל גדולי עירנו מעמנו ומבני הפולאנים רופאים שופטים עורכי דין נהרו אחרי מטתו, בבית מועד לכל חי הספידו הרה״"ג דפה, ואחריו הרופא הפולאני ה׳ מיכאלאווסקי בדברים חוצבים להבות אש, יבא שלום ינוח על משכבו, ותנצב״ה. אחד ממכבדיו, עקיבא בנימין סמאלינסקי None הצופה לבית ישראל מי יגור לנו מוקדי עולם? מי חכם ויחקור חלדנו, נבין וידע קצנו וכל חליפות וצבא אשר עמנו ? רק שני שבועות ספרנו מן היום אשר נקרא דרור לאחינו הנאשמים באונגארן, ארבעה עשר יום במה נחשבים הם בתולדות עם ועס, ואולם בתולדותינו אנחנו בני ישראל מה רב חילם ומה עצמו מקריהם ותמורותיהם בגלגל הסובב מיגון לשמחה, ומשמחה הלוך ושוב למספד וגהי! ביום אשר יצאו הצוררים משערי המשפט בנירעדיאאז קודרים ביגונם וידיהם על ראשם, נשמע קול רגה וישועה במחנה נדיבי עמים יודעי בינה לעתים החליטו כי האנטיסע- מיטיזמוס נפל חלל, וכבר החלו לחפור לו קבר ולתפור לו תכריכי מתים לקבור את נבלתו, ויאנו בני ישראל מן העמל וישאו כפיהם אל על, ובדמעות גיל קראו: ברוך ה׳ אשר נתן מנוחה לעמו ישראל מן השטנות והעלילות, התלאות והרעות; קוינו לשלום והנה מר לנו מר, הקיצונו והנה חלום, והשטן אשר דמינו כי לקברות הובל, נצב לעינינו בעבי גבי מגניו, גובה לו ויראה לו, ונשמה יתרה באה אל קרבו יתרון אונים ותעצומות לנתוש ולגתוץ להאביד ולהרוס ולהרבות שערוריות ורעמים וזועות כמהפכת באלטא ויעליסאוועטגראד, שערי דמעות עוד לא ננעלו, פרק חפרעות עוד לא נשלם, אך הרחב ירחיב את שוליו וימתחם כיריעה על פני העתיד, ועל כנפיו רשום בכתב נורא „המשך יבוא״. המצע הזה ארוך מהשתרע בו ארץ אחת, וינטה כדוק מן הדניעפר עד הדאנוי ומן הדאנוי עד הטחיים. אך התל יהתל בנו הזמן, למשחק ולקלסה אנחנו לו! על ידי ילד נוצרי אשר דפקהו עבד עברי על אצבעותיו, בעבור אשר של את ידו לגנוב משקל נחשת, פרץ ריב בין העברי ובין אם הילד, ובמשך ארבעים ושמנה שעות ההפך בלחות על קחלה רבתי עם, עיר ואם ביש ראל — ועל ידי ילד עברי אשר נפתה להעיד דברים שנלחשו באזניו על דבר חזיון אשר ראה בעד חור המנעול בבית הכנסת בטיססא עסלאר, כעוף התעופף שלום אחב״י בארץ אונגארן, וישבעו חרפה וגדופים מוסר ומשמה, תוכחה ונאצה מרבה להכיל. ואם דברים כאלה דים לפרוע בנו פרעות ולהקים את החמם למטה רשע על גפי מרומי קרת, מה אנו ומה חיינו ומה שלומנו? הלא כולנו דמינו למרקדים בשמחה על הר געש ולעליזי איסקיא״ לפני המהפכה! מריבה אחת קטנה, הבל פיו של ילד אחד, קול אשה נוצרית בוכיה, יהי שמה סאלימאססי או באראשטשענקאווא— דים לשימנו לעפר, ואפר ולבלע עד מחרה את נפשנו ורכושנו, ומי הוא לידנו יתקע כי בעוד אשר אנחנו מתענגים על שלות השקט, לא יארוב לנו בן בליעל לשלח בנו לשון אפעה, והוא הלא ידע אל נכון כי הדבר אשר ידבד לא ישוב אליו ריקם ? ומי יתן נפשנו ולבנו אפיקי נחושה לשאת ולסבול חיי שממון כאלה? מי יתן לנו כח לשמור ולנצור את נר התמיד, מאור השכל בקרבנו, לבל יכבה מפני סערות זעף הפגעים בצוק העתים האלה? קשה הדבר במאד מאד להיות חרעיון זך ובהיר במצוקות כאלה בחיות נטל היגון רובץ עליו, ואולם עלינו להתאמץ לבל ידלח מקור השכל, כי האומלל אשר בעת צרתו יעזבחו גם שכלו ויצא מדעתו, אבדה תקותו ותושיה נדחה ממנו, לכן עלינו להתבונן אל מצבנו בעין פקותת, ולחקור ולשים לב אל חרעות, כאשר נשים לב אל הטובות. אי מזה בא הנגף לעיר יעקאטערינאסלאוו? השאלה הזאת מפעמת בכל עז בלב כל איש אשר שמע את השמועה הרעה רבות מחשבות בלב יודעי העתים, ומרוב שיחם ושיגם הבה נשים על נם את ארבעת התשובות האלה. תשובת הכם ערוכה בטוב טעם ודעת במכ״ע „נאוואסטי״. „רוסקי קוריער״ וימלא אחריהם „חוואסחאד״. להם לב שומע לשפוט משפט, לאמר: יען אשר נבדלו היהודים לכל דבר הק ומשפט מכל העמים שוכני רוסיא, לכן כעצב נבזת הם בעיני ההמון, ולא יוראו רע ולא ויסרום כליותיהם בנגפם אותם, ומדרכם הרעה יסורו רק כאשר ישוו היהודים אל כל יושבי רוסיא בחוקי האזרחים—; תשובת הרשע הנה היא בנאוואיע וורעמיא ובקיובליאנין ובוויעק, לאמר: יען אשר היהודים כלי חמס מכורותיהם לנצל את העם ולמוץ בעלוקות את כל טובו לכן קמו היחפים נגדם, נקמות עשו בהם, ולמען שים קץ לשערוריות כאלה, הפילה נאוו׳ וורעמ״ גורל וידו תחלק בקו, אף לקח לו מאזני משקל, לאמר : אחלקם בארצות אפיצם בין העמים, והיתה להם מדה אחת וקצב אחד, כי אניעם כבכברה זעיר שם זעיר שם, יהודי אחד לכל כברת ארץ במרחק מיל, או אז ישקוט העם מזעפו; תשובת התם הלא שמענו לאמר: יען אשר הכה העבד העברי את הילד הנוצרי על אצבעותיו „אשקא דריספק״, זה חרבה קהלת ישראל ביעקא- טעראניסלאוו!״ —; ועוד לנו תשובה רביעית הביא מכ״ע „דזוז קראניקל״ לאמר: בעבור אשר יצאו אסורים בכושרות בנירעדיאאז התעוררו היחפים מוכי שחין ביעקאטערינאסלאוו לעשות בנו שפטים, אי זו התשובה מארבע אלה שנבחר ונקרב? אל תשובת הרשע לא נשים לב וגם התם עם פתיותו ינוחו בשלום ולא נשלח בהם יד, אך בין שתי התשובות, הראשונה והאחרונה תנוח האמת: לא נכונה התשובה הראשונה באמרה, כי רק בחלקת מחוקק בארצנו פנימה ספון מקור שנאת ההמון ומשובתו, אף לא נכונה התשובה האחרונה בהחליטה כי משפט עלילת הדם באונגארן הרגיז את המוני יעקאטערינאסלאוו ממסגרותם. אולם האמת הוא, כי חמכשלה אשר בבית ורוח האנטיסעמיטיז- מוס אשר בחוץ, שניהם יחד הרו וילדו את הפרעות הנוראות. אכן צדקו דברי מליצי יושר עלטדבר הבדלת בני ישראל בחוקים בפני עצמם, ופעולת ההבדלה הזאת על דעת הקהל, אולם היתכן לאמר, כי בעבור זה בלבד קם בשנתים ימים האחרונים האלה רוח פרצים להתחולל ולהתהולל נגדנו? ומדוע לא קם עד היום, הן החוקים הנבדלים שלטו גם תמול גם שלשום, ורבים מהם היו בשכבר הימים, בכל זאת שלו העמוסים מני בטן בנטל חוקים מבדילים וישכנו באין מחריד. באין שטן ופגע רע, ומה היה לפתע פתאום אשר נהפכו בעת הזאת משכנות מבטחים לנוה תנים? ואם אמור יאמר אחד הקוראים, מה בצע אם נחקור נסבח, ומה יתרון אם נדע להחליט אל נכון אם מהררי החוקים המבדילים או מחרדי האנטיסעמיטיזמוס הכללי אשר באייראפא יצא מקור הפרזות? לא מחכמה ישאל על זה, כי יקר הוא מכל מדע לדעת זאת, למען נדע מה יסכון לנו לשאל ולבקש ולקוות מאת הממשלות באויראפא, ומה יש לעשות להגבורים לוחמי מלחמתנו, הנה מליצי ישרנו בארצנו, ברוך טעמם כי ידעו עת לכל חפץ להיניקנו מצוף דבשם בימי חשך כאלה, בבקשם מאת הממשלה להעמידנו במדריגה אחת בחוקי האזרחים שכם אחד עם כל יושבי רוסיא. מה נעמו לנו דברי הנאוואסטי היועץ מישרים, אכלנו את המגלה הזאת, בעודה בכפנו בלענוה ותהיה בפינו כדבש למתוק, הלא למשיב נפש הוא לנו בישימון כזה תנובת סופר יודע לכלכל דבריו במשפט — אולם אם נביא לבב חכמה לשקול בפלס את עצת הנאוואסטי, אם נשאל את נפשנו היש בעצה הזאת שלום וישע רב, וגחקור היטב ונשער בנפשנו כי כעלות שחר אחד היינו לאזרחים ותעמוד במרחב רגלנו, האם על ידי זה יקופד כאורג האנטיסעמיטיזמוס אשר מלוא כל אייראפא זעפו! תבוא אשכנז ותזכיח, תעמוד אונגארן ותעיד, כי שווי הזכיות מאפס ותהו יחשב לפני האנטיסעמיטיזמוס! הנה מה טוב ומה נעים שבת ישראל על מכון חוקי צדק ומשפטי יושר ד מעל שלחן המחוקקים את הדשן, את הדבר לשפוך החוקים העתיקים אשר נולדו בימי החשך: אולם הפרעות והשערוריות תולדות האנטיסעמיטיזמוס המה, והנגע הזה נגע כללי הוא אשר עלה על גו אייראפא, ולמען הרפא מן הנגע הזה, לא יועיל ולא יסכון שווי הזכיות אך נחוצים חוקים מיוחדים נגד האנטיסעמיטיזמוס נחוץ הדבר. שתכירינה הממשלות כי האנטיסעמיטיזמוס היא מחלה כללית, ובה סכנה עצומה, אשר תשים פניה ביהודים ואחרי כן בכל סדרי החברה האנושית ובכל ישובו של עולם, לקעקע את הבירה כולה ולקבוע את האגרוף במקום המשפט. כל האנטיסעמיטים אחים המה, ואף כי עוד לא יצא מתוכם איש כבראפמאן לכתוב את „ספר הקחל׳ לגלות מצפוני סדרי קהלותיהם, בבל זאת הלא האחוה והאחדות הנראות באסיפותיהם ובכל עניניהם יוכיחו כי מיעקאטערינאסלאוו עד וויען ומוויען עד פעסט נמשך הרתוק, ופגשו ציים את איים. נגד קשר של ברזל כזה לא תועיל הסגולה ,שווי הזכיות'. הבשם הזה טוב ונעים בעת שלום אולם בתבערת זדון ובקרב חזיזי חמת המונים פרועים לשמצה נחוצות קרני ברזל של חוקים נמרצים וקשים, תקיפים וחזקים, לשים בהם למרמס ולמבוסה את ראש התנין — את השיטה האנטיסעמיטית בכל מקום אשר תראה ותמצא בו, תחת מכבש הדפוס או על הבמה או בבית המשפט לפני מש שנים כאשר ראה ביסמארק כי הסאציאליסטים האשכנזים נשאו ראש בראשי הומיות ובני רשף הגביהו עד למעלה ויתנקשו בנפש הקיסר, וירא ביסמארק ויתבונן כי בכח החוקים השוררים בארץ לא יהיה לאל ידו להשיב את הפראים עד דכא, כי הארץ ארץ חפשית היא, ויש גבול להמשרה והשלטון לבלי להצר חפץ איש ואיש בדבר שפתים ובכתב ובדעות הלך ואזן וחקר חוקים מיוחדים ויוצאים מן הכלל, נגד הסאציאליסטים ושיטתם וכל פעליהם, הוקים יצאו לפעולות ביד חזקה, ומני אז שככה המהומה באשכנז, ולמען ספות תחבולה על תחבולה, יצר ביסמאדק את הכת „קריסטליך סאציאלע״, אשר ממנה יצאו האנ- סעמיטים, והמה נועדו להיות לחומה בעד הסאציאליזמוס: פראנקלין המציא את מטה הברק (בליטצאבלייטער) מפני הרעמים, וביסמארק חשב לעשות טובה לממשלתו בעשותו מטה ברק מפני הסאציאליזמוס, אולם לא ארכו הימים, והאנטיסעמיטיזמוס הפיל את מסוחו, ובעת עריה תעור קשתו — ומתי תעשינה הממשלות גם נגדו חוקים מיוחדים , אשר רק זאת חיא תקות ישראל, וזולתה אין! לכו חזו את המעשים אשר יעשו ברחובות בודא-פעסט, ולעיר וויען הביטו! האם לא תנבל המראה המוראה ונגאלה הזאת בעפר את קרן המאה הנוכחית? בקרית מלך רב פעסט, סערת אספסוף הוללים חימה יצאה, לשלול שלל ולבוז בז, לא ספרי ראהלינג נשרו מחיקם של הפראים ההם, אך מגרות וחריצי ברזל ומגזרות ברזל פותחות מסגרות מנעוליה ובריחים, גם לא התעצלו הגבורים ההם מטעון על שכמם שקים, לשאת אל בתיהם את הבזה. השיטה האנטיסעמיטית לא תלך ערירי. היא העמידה תלמידים הרבה, והתלמידים גאה גאו וינשאו מעל המורים לבלי לכת אחריהם כבהמה בבקעה בקראם את קול הקריאה נגד היהודים לבדם, אך בשרירות לבם ילכו אל אשר יהיה רוח תאנתם ללכת. אגודות מוטה ההן בעת יצאן לפעלן לא ישימו לב לדברי איסטאצצי מעוזם לא ישימו פדות בין יהודים לנוצרים, לא ישימו מעצור למשובת קצפם, בהקרות לפניהם הון יקר אשר בעליו הם אנשים נוצרים, הנקל היה לחזות מראש את כל התועבות האלה. לו ידעו ראשי הצוררים אפס קצה תכונת רוח המון העם, אזי ראו את הנולד בעין פקוחה, קול הקריאה לשנאה ונקם כי יפלס לו נתיב בין ההמון, דמיונו כניצוץ אש בנעורת, יעורר מתהום הנפש את כל התאוות השפלות הפרועות לשמצה, וזרמתם תפרוץ בשטף עז כגלי זעף ומשברי תהום רבה, חשרת המים הזידונים עלה תעלה על כל גדותיה, הלוך והרוס כל גבולות שגבלו לה הראשונים אשר פלגו תעלה לשטף גליה, השערוריות והתועבות וחמעשקות באונגארן רחבו ונסבו ועלו למעלה ראש, עד כי גם מחולליהן חתו וירגזו ולא מצאו ידיהם ורגליהם בתוך ההפכה, חרדו מפני מעלליהם ומפרי כפיהם אחזם שער, אישטאצצי הסתיר את פניו ויתכחש לבעלי הפרעות, כמה גדולה חכמתו של זה, הוא עצם את עיניו ויחשוב כי איש לא יראהו! כמוהו כן כל מכ״ע הצוררים אשר בארץ המה פורקים מעליהם את העול, וילמדו לשונם דבר שקר לאמר: אין לנו עסק בבעלי הפרעות אשר יצאו לפתור את שאלת היהודים בכשיל וכילפות, תשובתם זאת היא כמו שיצטדק המבעיר את הבערה ומעלה על המוקד בית עצים, ויאמר: לא חפצתי לשרוף את הבית רק לגרש ביקוד אש את הרמשים אשר בו״. רשפו אש ההמון וזיקי זעמו רב כחם לכלות ולהשחית, לא רק את הערוך על מזבחם לכליון, אך גם כל דבר אשר יפגשו מלאכי אבדון אלה על דרכן. בעת אשר התחוללו סופות בלע באונגארן פרצו שערוריות גם בעיר וויען. הן אמנם ההודעות הבאות משם לא הביאו דבר ברור על אדות תכונת השערוריות ומטרתן והליכותיהן, ולנגד דברי „הפרעססע" הרואה בהשערוריות אצבע אנטיסעמיטים קמה אחותה הצעירה „הנייע פריע״, ותחליט כי להקת השובבים בוויען לא הלכו בכח האנטיסעמיטיזמוס אך רוח הזאציאליזמוס הציקתם — אולם אלו ואלו דברי אמת המה ואין פלגות הדעות ביניהם, סערות ההמונים לא תשאינה חותמת גלויה שתעמוד ותעיד לכל עין רואי מה תכונתן ואנה פניהן מועדות, כי מעולפות הן תמיד במעטה ענני שך וערפל חתולתן, ועין חוקר תלא להביט אל תוכן ולמצוא את מקור מחצבתן. רוח משחית לחבל אשר נשף בעזו בימינו אלה טמון הוא במעמקי נפשות ההמון תהום רבה, צללי נשף מרחפים עליו ומסתירים אותו מעין רואי, ודי כח בקול עלה נדף לזעזעו ולהוציאו ממחבואו, לגדע בריחיו ולפתוח חרצבותיו, למען יצא להחריד ולהרעיש מצוקי ארץ. ניצוץ אחד שהובל על בנפי רוח מפעסט לוויען, די היה להם בו לערוך תפתה של שערוריות וזועות, וכקדות האש הרה הלא כל מקרה ופגע אם רב ואם מצער יוכל להיות לתואנה ולכסות עינים לתאבי הפרעות, תואנה כזאת היתה להשובבים בוויען, האסר אשר אסרה הממשלה מכ״ע אשר להם מבוא בקהל, ויי ראשית סער נגד שוטרי הממשלה, ואחרי כן נעתקו רגלי השובבים הלוך ונסוע מן הנקודה הראשית שעמדו, עליה וישלחו רסן מעל פניחם ויחוגו וינועו כשכורים למלא ספק כל תאוותיהם, הנה המעשים הרעים האלה שגראו לנו בגיא-צלמות, בבירת אוסטריא ובבירת אונגארן, הם יכולים לתת תורה לכל איש אשר רוח בו. לדעת עד אן הביאו תחבולות האנטימעמיטים אשר יצרו להם לשחק בתאוות החמון. האנטיסעמיטים איש על מחנהו ואיש על דגלו השתובבו משובה נצחת, בעלות להם בתהו תחבולת עלילת הדם, ויאמרו לתת לבז ולמשסה את היהודים אחרי אשר הופרה מזמתם בדבר אשר זדו לתת לחרפה ולנאצות את דת היהודים . אולם ההמון לא ושבע בנתח אשר השליכו לפניו הצוררים ההמון אשר חרבות שניו ומאכלות מתלעותיו יבקש לו עוד מאכל תאוה ושמנים ממוחיים, ומי גבור חיל בין האנטיסעמיטים אשר עז בידו ותעצומות בימינו לאשר את אשורי תנועת ההמונים בשביל אשר התוה הוא בדמיונו ? בימינו אלה נחוצה לנו רק מנוחת לבות העמים, רק היא תוכל למנוע סכנת מהפכה כללית הצופה לקראת כל באי עולם ככוכב רע, וככל אשר יוסיפו חרשי משהית כאישטאצצי ואנאדי לצקת שמן לתוך מדורת השנאה, כן הכוכב ששמו רעה הולך וקרב אלינו במהרה, האלופים אישטאצצי ואנאדי, סובארי ויעלענסקי וחבריהם לא ידגלו בשם המהרסים שואפי מרד נגד כל דבר עומד וקיים מאז, את הדגלים האלה לא ישאו נס להתנוסס, אך מבלי משים ומבלי דעת פורצים הם וחותרים במחתרת תחת כל הבירה האנושית להפילה למשואות. לא ידעו ולא יבינו חרשי משחית אלה אנה ישאפו ברוחם העז, והמטרה אשר אליה עיניהם נשואות מה היא נשובה לדברינו אשר דברנו למעלה, עם כל תשוקתנו להשואת הזכיות אשר בלי ספק תרומם קרננו ותיטיב את מצבנו בכל ענין, בכל זאת עלינו להודות כי למניעת השערוריות דרוש רק שרביט של חוקים מיוחדים, חוקים אשר ידביקו את לשון המסיתים אל חכם, חוקים אשר יחסמו בעד האסיפות וישברו עטי סופרים זבי זפת וגפרית, סוף דבר : חוקים אשר יכלאו את רוח האנטיסעמיטיזמוס וימחצו את רהבו וישסעו את ראשו, מהם רק מהם יעמוד רוח והצלה: מה הושיעו לנו השופטים בנירעדיאאז בקרעם גזר דינו של בארי — אם הרשות נתינה למכ״ע אונגארי — פיגגעטלענסעג— לאמר עוד היום : הנה המה, הרוצחים, יצאו לדרור, אבל בשעה שנקרא דרור להם נגזר כליון חרוץ על כל הנוצרים. תועבת רצח נעשתה. מעשים כאלה כבר עשו היהודים מאז ומעולם״ !! בראותנו עוד היום דבה כרום זולת מסביב למשפט העלילה, הלא עלינו להסכים לדברי ההגעגענווארט״ דמדברת בצדק לאמר: אי זה טעם והגיון יש במעשה ממשלה אשר תשמיע במרום קולה שלא תאמין בהבלי עלילת הדם שוא ותפל, ובעוד דברה זאת היא מכוננת ומנהלת סהחל ועד כלה משפט ממושך שאין לו רעיון וענין ויסוד ותכלית אחר זולת החקירה והדרישה והעונש על דבר עלילת הדם האין זה כמו הודיעה הממשלה את דעתה גלוי לכל העם, כי האמונה בכשפים היא אולת הקשורה בלב ההמון, ובאותה שעה בפרוץ מגפת הבהמות באחד הכפדים הקהל תקהיל את כל הנשים הזקנות לשפטן משפט קסם בעבור המגפה אשר בוננו להשחית! או התקוה ממשלת אונגארן לעקור בדרך זה שרש פורה רוש ולענה,ולתת דעת בלב העם אשר חנה כדור על בית המשפט וישחרו לטרף כפריצי חיות רעבים, הינתנו כבשים לנמרים לשחק בהם למען הוציא עי״ז מלבם תאות טרוף ודרוס לכו ורמסו ראש תנין, רק זאת היא הדרך הישרה! הוכיחו בעליל כי יש בארץ משפט מישרים נאור ואדיר וגבוה מעל גבוה אשר די כח לו לחפיל צוררים ממועצותיהם ולהפיר מאויי רשע— ולא שנטל עליו להתבצר במגן ושריון ולקרוא לעזרה עורכי דין וגדולי המדע, נגד חנפי לעגי מעוג ועקשות פועלי און הדברים האלה של „הגעגענווארט׳ נכוחים וטובים, עותה ממשלת אונגארן בעצלות ובשפלות ידים, אשר שקטה והביטה במכונה זה שנה תמימה על מלאכת בארי וחבריו, כאשר רבתה המלאכה הזאת ויצא טבעה בכל העולם נאלצה הממשלה להוציא את המשפט לאורה ולא יכלה להצפינו ולקרוא לשבוים דרור בסתר בי אז עלתה חמת ההמון עד להשחית, אולם בתחלה כאשר החל בארי לעשות את מעשהו, אז היתה עת רצון לקטוף את העלילה עודנה באבה, אכן את הנעשה אין להשיב, עתה כאשר גם המשפט החרוץ לא הועיל לשים קץ לחמת ההמון רק כדורי עופרת ולהב חנית וכידון נכונו להשובבים ושבט משפפ נגד המסיתים, ולמניעת הפרעות נחוץ לשית גבול ומצרים לחפש האנטיסעמיטים בדבור ובכתב. מה מאד צדקו דברי מכ״ע Francc האומר: „אם צדקה עלילת הדם או לא על הממשלות לברר וללבן את השאלה הזאת, על הממשלות החובה לדעת דתי עם ועם חוסי שבטה אם אין בהם דבר נגד חק ומשפט יחקרו נא שרי עניני הדת (קולטוסמיניסטעריען) בכל ארץ וארץ מקום אשר היהודים יושבים שם, אם יש יסוד לעלולת הדם או לא, אם המצא ימצא יסוד להעלילה חרפה וקלון ישבעו היהודים ויגזר עליחם לחשבית את המנהג הזה ממנהגי דתם ואם אין, יכתב דבר מלכות, לבל יעוז איש להוציא דבה על דת ישראל לשימה לנאצה אותח ואת המחזיקים במעוזה בעבור דבר שקר אשר בדה מלבו״, אגחגו בני ישראל בשמחה נקיים ונקבל את דברי מכ״ע הנ״ל, לו יפעלו פעולה, אך מי יודע אם יפעלו, לעת הזאת חפש בלתי מוגבל נתון לצוררינו לדבר ולכתוב ככל העולח על רוחם, נוסף על כל ספרי השטנה l sangגe והמררות נדפסה בימים אלה חוברת איטאלקית מכונה אCristiano ne ite braici della m(od. Snaog (דם הנוצרים, והצטרכותו בדברים שבקדושה לעדת ישראל על פי מנהגי דתם) בעל החוברת לפי הכתוב על עמודיה, היה רב שהמיר דתו וכתבה בלשון עברית זה שבעים שנה ובעת נעתקה הרציהה על טהרת הקדש — יאמר רב מומר — היא מסורה קדומה ליהודים הולכת ומתגלגלת מדור לדור ומוחזקת עד היום בשלימותה, והוא, בעל החוברת, מעיד על עצמו כי ע״י השבעות שונות נקדש לבוא בסוד וגלו לו את הרז האיש הזה בא כמחדש וכמתקן. לא לימי הפסת דרוש הדם לחפץ היהודים — יאמר הנ״ל— אך למועדים ולרגלים אחרים ולעבודות וסדרים אחרים בפרט לימי הפורים ולתשעה באב, לברית מילה ולנשואין והמהדרין שותים ספל דם קודם הנחת תפלין (דם רב כזה מנלן) ! החוברת יצאה לאור ע״י Cilita Cica היא אגודת החרדים, וכתוב עליה לתבלית פראפאגאנדא, ר״ל לפרסומי מלתא. הוי גוטטענבערנ, גוטטענבערג, הלכן שמת לילות כימים, ולזה כוונת בהמצאתך, שיפוצו הבלים כאלה מסוף העולם ועד סופו תהת אשר מאז עבשו תחת מגרפותיהם ובאבק נקברו! . ז ניות אשור ובבל . נא בין רזי עולם ותעלוכות חידות מני קדם אשר התגלגלו תחת שואה אלפי שנים, עד אשר הסירו חכמי הדור האחרון המסכה הנסוכה על פניהם, הכי נכבדים המה שרידי חרבות נינוה הער רבתי בגוים בשנות קדם, אשר זה שנות אלפים נכחדה מארץ החיים ותהום הנשיה אטר עליה פיו, עד אשר חשפו החוקרים לכל תכלית בימינו אלה את זרוע עזם לגלות תעלומות האלה, אשר יפיצו גם אור יקרות על חלקת מחוקקנו על ספר תולדות האדם האצור באוצר כתבי קדשנו None נינוה העיר הגדולה לאלהים קרית מלך רב, אשר מראש מקדמי ארץ נתנה חתיתה על כל ארץ אזיא ותרד לפניה עמים רבים וגוים עצומים, זאת העיר העליזה אשר אמרה בלבבה לא אשב אלמנה ולא יסע יתרי בי העיר היונה הזאת תפארת גאון כשדים אשר שמה עול ברזל על גוי ואדם יחד, הגיעה גם עתה בעת עון קץ ואל זועם פקד עליה אפו כבוא קצה אמת בצעה, ושש מאות שנה בטרם לדת דת הנוצרים שלח בה את מטה זעמו גוים עריצים אשר שברו את שבט הגוגש בם ואת עול סבלם, ואת נינוה העיר המלאה מוטה הפכו כמהפכת זרים, הרסו ולא חמלו, עדי כי כתמם באו עליה דברי ה׳ וחזותו הקשה אשר דבר ביד עבדיו הנביאים, לתת את ארץ בבל ונינוה לשמה שממות עולם. לקול מפלת נינוה רעשה כל הארץ, אך אחרי הרעש אשה היה ביום אידה נשכחה העיר הזאת כמת מלב, עיי חרבותיה כוסו במשאון ויכבד עליהם עבטיט, ועד מהרה לא נודע גם. מקומה איה, והתייר קסענאפאנט אשר הלך בראש צבאות חילו מדד בשעלו את ארץ שפת החדקל על הופו השמאלי, וכל הערים אשר עבר בהנה או אשר גם עוד נשאר להנה שם ושארית על פני ארץ שם להנה זכרון בספר, הוא לא זכר את נינוה או ואת משואות חרבותיה, עדי כי בשכבר הימים החלו מבקרי דור האחרון לפסוח על שתי השעיפים, ורבים כבר גזרו אומר כי נינוה לא היתה ולא נבראה רק משל היתה, ועוד במאה השנית לספירת הנוצרים השיב הסופר לוקיאן עם הספר שואלו דבר לאמר: נינוה היתה למעי מפלה, עקבותיה לא נודעו עוד, ובכל עמלי שעמלתי לא נשאתי מאומה ולא ידע איש את המקום אשר היתה שם העיר הזאת בתחלה״ אך קץ שם לחשך, וגם על המון נסתרות האלה אמר הזמן ויהי אור, והציר הצרפתי במאזול עטיל באטטא הוא הגבר מרום מראשון, אשר יודוהו כל חכמי לב על פתו לפנינו שערים ויגדע בריחי עולם. כעת אשר באתי אל מאזול עיר פקודתי, יספר החכם באטטא עם הספר, העיר את אזני החכם מאל המעתיק לספרו של פרדוסי, כי המקום הזה אשר הפקד תחת ידי יקר הוא ונכבד בחקרי קדמוניות, כי מסורה עתיקה לימים שוררת בפי. יושבי חמקום, כי שם במסיבי מאזזל חתנוססה לתפארה בשנים קדמוניות העיר נינוה, ועד הימים האלה יתנשא על אחת הגבעות כפר בנוי בנוה אשר בשם „כפר נוניה׳ או „כפר ניניוה״ יקרא, ושם מקדש הישמעאלים אשר בשם „בביא יונה״ יכנוהו על פי ההגדה כי שם מקום קבר יונה בן אמתי אשר שולח במלאכות ה׳ להעיר הגדולה הזאת לשאת עליה את משאה״ קרבתי אל המלאכה ובחדש דעצעמבער 1842 החלותי לחפור במסיבי הכפר „בוניה׳ ועליד הגבעה „קויונדזשיק״ וכמשלש חדשים העבדתי את אנשי עבודה גדולה, וכל עמלנו נשאר מעל. אך בעת ההיא כראות יושבי המקום את עמלי ועבודתי, הביא לי איש מיושבי הכפר כארסאבאדא לבנים עתיקות אשר הוציא מבטן האדמה, ואשר יושבי הכפר עשו בלבנים האלה כל מלאכתם בבית ובשדה, תנור וכירים גדר וחומה זה׳ שנים רבות. ומה השתוממתי לראות כי כל הלבנים האלה עליהן חרות בכתב היתדות בצפרן שמיר כתובות עתיקות אשר הכרת פניה ענתה בהם, כי כתב ומכתב הן חרות על הלוחות, ובאתרית חדש מארץ 1843 שלחתי את מלאכי עושי דברי לתור את גבעת כור-שבתה ולכונן לחקרה, והנה שם נגלו לפני בראשונה אוצרות חשך אשר לא שערום מורשי לבבי: עד מהרה מצאתי שרידי חרבות עיר גדולה קירות חסן מכוסים בכתובת היתדות ובחרט אנוש ,Basrelie ולבבי חש עתידות לי כי פה כל יקר תראינה עינו״ חכמי פאריז אשר שמחו אל השמועה הזאת, עד מהרה הזילו זהב מכיסם, וישלחו את חרש הצירים פלאנדען אל באטטא, להיות לו לעזר כנגדו למשוח בששרולתאר בשרד את כל הדברים והחזון אשר יוציאו שם לאור יומם, ותהי ראשית מעשה תקפם וגבורתם, כי אחרי זמן לא כביר הוציאו לאור עולם חרבות היכל עתיק יומין ארמון נשגב כליל יופי אשר בשם „דור-סארקון נקרא עלי אדמות, והוא מקדש מלך אשור סרקון או סרגון אבי סנחריב מלך אשור, אשר חי עלי ארץ החיים בשמונה מאות שנה לפני ספירתם. פתחי עולם אשר פתח באטטא כחודו של מחט, פתת הציר האנגלי הענרי לאיארד ,Lyar כפתחו של אולם הגבר מורם מעם הזה, יותר שהוא הכם בהליכות עולם, ושאר רות לו לדעת להלך נגד החיים, עדי כי במלחמת רוסיא ותוגרמא האחרונה עשה לו שם נודע למשגב, הנהו עוד חוקר נשגב ודורש קדמוניות, וכבואו באחרית שנת 1845 מאזולה החל עד מהרה לקדר בהרים ולחפש חפש מחפש בגבעות הכפר נמרוד כששים מיל מכר-שבתה נגבה, וגם חפצו בידו הצליח כי עד מהרה מצא שמה חרבות שני ארמונות נשגבים אשר יתנו עדיהם, כי בעיר „כלח׳ שמו להם על עפר בצר היא העיר הגדולה אשר אצל רסן ונינוה סופר כתבי הקדש יזכור שמה, ואשר ישבו בה מלכי אשור הראשונים: על קירות חצרות בתי המלכות האלה מחקות בעט ברזל וכתבת קעקע מחזות שונות אדירי איומה; שם על מרומי שדי קטל עריצי גוים לבושי חנית מסע ושריון קרבות יחפצו ופה מסע מלך ושרים ועל צבאם גבוריהם עליזי גאותם יתהלכו בעצומיהם, או ציד כל חיתו יער ועוף כל כנף, ובמקומות רבו עוד לא שלטה שן העת בחמחזות האלה לרוע ועוד לא ינכרו אותותם צבע השער והעינים והסנדלים אשר ברגליהם בכל מקום אשר יביט הרואה, הנה נראו שם עקבות אש אשר שלח למשחית בהמקומות האלה ויהפך עליהם בלהות ובין החרבות מפוזרים ומפורדים כל שלטי הגבורים, קשת וחצים מגן וצנה, מזבחות וארונות ובתוכם פגריהם אשר כגעת בהם האויר ימסו כמסוס נוסס; שם גם כלים מכלים שונים, אשר שרתו בהם, כלי אבן ונבל יוצרים כלי ברזל ונחשת צמידים ונזמי האף, גליונות ומראות הצבאות נחשת ממורט, ושאר צאצאים וצפיעות חלאים מעשה ידי אמן עשויים קרנות שן והבנים, ועקבות זהב מופז עוד ישיתו עליהם לוית הן. מלבד כל אלה עודיתנוססו שם לתפארה מצבות פאר ופסלי-יוצר עשויים ביד חרוצים וביתרון הבשר חכמה מצבות אדם אשר כגובה ענקים גבהם, תבנית פרים אבירים ושש כנפים להמה, אריות אשר גובה ויראה להם ופני אדם פניהם. ובמקום אשר חפר באטטא לפנים העמיק לאיארד את חקירותיו וימצא שמה גם חצר המלך סנחריב אשר סרדנאפול נינו שת עליו נוספות ויקם הריסותוו במאה השביעית לפני ספירת הנוצרים, ומלבד כל אלה מצא לאיארד במסבי מאזול בין חרבות כלח ונינוה עוד שרידי חרבות עיר גדולה ורבתי עם, אשר אין כל ספק כי היא העיר „רסן" אשר בארץ שנער אשר בנה אשור בין כלח ובין נינוה (בראשית י׳ ו״ב) (המשך יבוא) חדשות שונות שבוע העבר נפתח בעיר וויען שער המצבה לאוצר כלי בן חמדה מכל החדשות שהמציאו בחכמת העלעקטריציטעט בכל יה העמים והלשונות, ככל משפטי שער המצבה לעלעקטר׳ שה בפאריז בשנת 1881 (עיין מאמרנו, אז חג האסיף לסגולות העלעק׳ גליון 32 ואשר כמוהו עשו גם אחרי כן במקומות שונים יהיה גם עתה השער המצבה הזה, אבל עולה עוד על כלם כן ע״י ההמצאות החדשות שנתחדשו במשך הזמן, וכן ע״י רוב המביאים מפרי חכמתם מכל קצוי ארץ, שם יראו המכונות הרבות המתנועעות ע״י כח עלעקטרי בכמה אופנים ישונים ושטות חדשות, המכונות אשר כחותיהן באים ממקומות רחוקים ע״. חוטים טעלעגראפים (עיין מאמרינו כח החוזר גליון 14) המכונות הרבות המוציאות אור עלעקטרי חזק, כל מיני מנורות עלעקטריות, פעולות העלעק׳ בגאלוואנאפלאסטיק, בעניני חרפואה, וכלים המשתמשים לנסיוני הטבע ע״י סגולות העלעק׳, מסילת הברזל ע״י עלעקט׳, אניה משוטטת על נחר הדאנוי בכח עלעקט׳ מיני טעלעפאנען דבים אשר משם ידברו עם העיר טוללען ובאדען, או לשמוע להקת משוררים בכל שיר (קאנצערטע) ממקומות רחוקים, כנודע מה נפלאו דרכי בני האדם ומחשבותיהם בימינו היום! פה אנו דואים רוח בני האדם העולה למעלה להיות כאלהים עושה נפלאות בסדרי הטבע , ופה ראינו גם רוח בני האדם היורד למטה כבהמות שדי, להאמין בשוא נתעה ולהתנפל איש על אחיו כחיתויער מתענין ומתריעין במכה״ע המגיד, גליון 30 הודיע סופר אחד מירושלים על דבר מתת המאזערין אשר חלים רבים הפילה, ומעעם הרכנים הוכרז לומר סליחות ותקיעת שופר וכו׳, וע״ז יצא בעל המגיד לדכר מהתלות ולהתלולץ על רבני א״י ומנהגי דיניהן ויאמר בהערתו וזל: „ידפט כי הדין נוהג בכל חפוצמות ישראל לתקוע שופר בימים המראים, כן נהגו רכנים אחדים בעה״ק ירושלים לתקוע שופר על עולותיהם וזבחיהם הנופלים בחרמם, ותקיעת שופר תלויה בנתינת חרם, אך בפעם הראשונה שמענו כי סקיעת שופר תועיל למחלת המאזערן! דבר זה לא נזכר בתורה נ״כ ותלמוד וספרי האחרונים! וכו״. ואם המגיד לא ידע דבר שכל חלמיד דבי רב יודע, שעל כל צרה שלא תבא מתענין ומתריעין, שהרי היא משנה מפורשת וערוכה בגמ׳ (תענית י״ט) בפרט. דינין רבים, ומצא בכל הפוסקים ושו״ע או״ח הל׳ תענית מי׳ תקע״ו, איך יעיז את פניו נגד הרבנים בדברי לצמות והתול? האם יאמין שכולמו נעלה לא״ מו״ו לשמוע חורה מפו. (אפשר סבירא ליה להמגיד כמ״ד בגמ׳ דעמו נמי קרי לה התרעה המו״ל) דיא איינציגע דירעקטע בעצוגסקוועללע פאריגער קורפיער אונד קארזיקאנער אתרונים, לולבין, הדסים אין פיינסטער געוועהלטעסטער וואארע אוסט אוים זייט 15 יאהרע בעשטעהענדע שטרענג זאלידע גראס האנדלונגם-חויז . Sgr in iet. אל סוחרי האתרוגים אזכיר מסחר האתרוגים ליודעי ומכירי מכבר, ולכל החפצים לבוא עמי בברית המסחר מחדש לקנות בעדם כלמיני אתרוגים ארץ ישראל, קאראפירער, אניווער, ול מא- שרי כר ראקער, וכן לולבים והדסים בעד קאמיסיאן קצוב, וכל החפץ בי יפנה אלי כפי האדרעססע דלמטה נפתלי משכיל לאיתן aro Macecony n צy6. r. Me. אודיע שגם בשנה הזו יהיה להשיג אצלי אתרוגי א״י מובחרים וטובים ויוכלו להשיגם אצלי תיבות סתומים בחתימת א״יוגם פתוחים לברור, נבררים ולו לילבים, ידוקים והדסים טאלייענער משולשים וגם שארי סארטין אתרוגים הכל במקח השוה. אדרעסע שלי כשמי, אביגדור מאיר גארדאן ריגא מאסקעווער פארשטאט גרויסע שטראז 52. דאקטאר גוראנאווסקי אין ווארשא שפעציאל ארצט פיר אהרען, נגאזען, אונד ראכענקראנקהייטען, סט׳ ייערסקי נומר 22 פאן 74 נאבמיטטאג. הרוצה לקנות אתרוגים בשרים טובים. ומהודרים מאתרוגי אח״ק גם לולבים והדסים יובלו להשינ אצלי במקח השוה. אדרעסע אלי aan Gringurt Wia di pont M2. Triest. לסיבת העתקת מגורתימווארשא בהפראווינץ הנני למכור ספרים הרבה ממינים שונים יקרו נרך, וכל הקונה ספרים ישנים יפנה אלו בטרם אסע מפה בשבוע הבע״ל פ׳ שופטים. L. ep oa iia 33 ט. שאלות ותשובות לה׳ מ״ס כבר אוסר כל מכשול בקבלת אגרות כסף מהפאסט דפה, וכל השולח מעתה יגיע לנו בהקדם האפשרי לה׳ קאמראז בעד א׳ ר״כ שנתן שלתנו ל כפי החשבון, לה׳ הארווין בס׳ קבלמ למכון, לה״ לויעערמאן, בלי ח״י הרב בתקנות עגונות לא נדפיס. אדרעססא שלנו PeaopyTa. AEoA 3. neo Bapmaבa. S. Soimsi Warszwle. Dzika 25 תa . הודעה ע״ד חאתרוגים נכזנים אנחנו לקבל קאמיסיאן מכל החפץ להשיג ע״י אתרוגים מכל הסארטין קאראפירער, גענווער, מאראקער, קארזיקאנער. אתרוגי א״י עם פיטמות ובלא פיטמות. וגם לולבים והדסים ירוקים ולחים, בפי מחירם בטרייעסט ובתוספת קאמיסיאן מעוטה. וכפי אשר הודענו בשנים הקודמות, וגם אשתקד אשר מחיר האתרוגים הי׳ ביוקר, לא העלינו במחיר הקאמיסיאן, והננו נכונים לשלוח סחורה טובה לכל דורש גם ע״י נאכנאהמע בשלתו אלינו אויפגאבע, וביד כל אדם להריץ אלינו מכתבו, אל כל מקום אשר יחפוץ, וכפי האדרעסין דלמטה, ונקוה להפיק רצון מכל הדורשים לעשות מסחר עמנו. האחים אחרן ואברהם בירגער במינסק poy Bprcpy B L . Mnncאדרעס למינסק בא Abram Brger in riest Cesrich . אדרעסע לטרייעסט עקידת יצחק תזכור הננו מתכבדים להודיע כי מדפיסים אנחנו בעז״ה את הספר הנעלה והנפלא עקדת יצחק על חמשה חומשי תורה, ועל חמש מגילות עם הספר חזות קשה להגאון החוקר האלהי רבינו יצחק עראמה ז״ל, עם הביאור המפורסם אשר כבר יצא טבעו בעולם, והנה נעתרנו לבקשת רבים המשתוקקים להנות מאור קדושת הספרים האלו ואין ידם משגת, לכן מלאנו רצונם לחלקם בכרכים „פרענומעראנטין" וכבר הופיע לאור כרך הראשון הוא ספר בראשית כלול ביפיו ובהדר דרו ובקרב או״ה יופיע גם הכרך השני הא ספר שמות, ועתה מי מכבדנו החפץ למלאות את ידו להיות סוכן ומאסף יפנה נא במכתבו אלינו כפי האדרעס הרשום מטה ונמלא לו אי״ה כחפצו הן במשלוח הכרכים וחמודעות והן בגרעון ראבאט נכון אשר יראה שכר טוב בעמלו, גם נגמר אצלינו הספר היקר ראש יוסף על מס׳ הוליו ב״ח, גם הספר שו״ת בית שמואל אחרון כןהספר שערי אורה מהר״י גיקטליא, כן החילונו לחדפים זהר חדש עם הגחות, גם ספר מעשה השם ב״ח, גם ס׳ שבילי אמונה, גם ס׳ שו״ת מהרי״זק, גם ס׳ נחלת שבעה, גם הס׳ ברית מנוחה, אשר כל הספרים האלו רבים דודשים אותם ואינם מרדכי קאלינבערג נאלעווקי בווארשא 24 ת אליעזר טיקאצינסקי חתן ר׳ יעקב אליעזר עדעלשטיין בביאליסטאק Mopy atepry, Bapana aen N 24. e3opy ooy, Bocror. לשנה טובה תכתבו ותחתמו : מכתב ברכה, לשנה החדשה לשלוח לרעים ואוהבים: הוצאתי עתה אור על ניר טוב ויפה ובתבנית יפה ומהודרה מאוד, בשתי הוצאות: אחת בברכה בשפת אשכנז ואחת — בשפת עבר בשיר יפה ! ונעים, ומעבר השני לוח לשנת תרנ מ״ד 18834 חגיה, חדשיה, שבתותיה, תקופותיה, מולדותיה וכו׳ ומחיר שתי ההוצאות שוה: עשרים עק זעמפ׳ 1 רו״ב, חמשים 2 רו״כ, מאה 50 קאפ׳ 3 רו״כ, 200 6 רו״כ, 500— 50 קאפ׳ 12 רו״כ. האדרעססע אלי: Maoy anpmrey B r. Boro Jako Sapirstain. in Biaystk. גם להשיגו אצל ה׳ א״י שפירא וה׳ א׳ צוקערמאן בווארשא לשנה טובה תכתבו ותחתמו! None )aponaf Bnpeeo-Pycci aeapלוך ישרון (מ בשפת עברית ורוסית לשנת התרמ״ד הבע״ל, לבל אחינו בני ישראל ברוסיא עם הוספת כמה ענינים מועילים ונחוצים לכל איש מדיני בכלל — מחירו לאחדים 5 קאפ, ולמען הפיצובכל מושבות ישראל הוזל עתה מחירו עד האפשר, ר״ל: הקווה 100 ישלם 3 רו״כ 50 קאפ׳ 500 — 15 רו״כ, והס עונה 1000 בפעם אחת ישלם אך 25 רו״כ, ויקבל חמבוקש תומ״י אם יפנה אל המו״ל ח״י גורלאנד לפי הכתבת הזאת. o y pnEy B oooconoc Barepnon. r6. None זכרון למשפט טיססא עסלאר הפאטאגראף הנודע בעירנו ה׳ וואלף מאייערקאוויטש הוציא לאור „איין געדענק בלאטט צום טיססא עסלאר פראצעס״, והוא פאטאגראפיע מתמונות כל האנשים שבמשפטי טיססא עסלאר, השופטים, הנאשמים העדים, ועורבי הדיינין, כלם במספר 47 אנשים, מצויירים על קארטע, אחת קטנה ואחת גדולה, והוא מעשה ידי אמן, כי התמונות נקיות ויפות בדיוק נפלא, ושם כל אחד נמצא בצדו נמכרו הקטנה בעד 20 קאפ׳ וחנגדולה בעד 40 קאפ׳ החפץ יפנה על האדרעססא : MI. Maorkieicz. arschau Nalewki J 31. None None לכל סוחרי מורי-שעות הקרובים והרחוקים None כ1 אתכבד להודיע בזה כי יסדתי פה קאוונא מסחר מורי-שעות, טאשען אונד זואנד אוהרען, שליססעל וקעטטען כסף וזהב ובראנז וכל מיני פארניטורין, וכאשר הנני כונה את כל הסחורות הנ״ל ממקורם הראשון בהפאבריקען היותר מפורסמים תמצא ידי להפיק רצון כל הדורשים קרבתי, כן בנוגע לטיב הסחורה וכן בנוגע להמקחים אשר אשתדל למכור בזול האפשרי, בעשטעללונגען ע״י הפאסט או על ידי באהן— נאכנאהמע אמלא בהקדם עצהיו״ט. בית מסחרי ברחוב ווילענסקי בבית הג׳ ז׳ עליאשאוו MI. I. Posestaarz, on. האדרעססע אלי כשםי

|1883-08-28| 9eא עףפ אץ9/2. None תב עתי 4 ו None None יוצא לאר אחת בשבוע, מאת 2 — יים זעלינ סלאנימסקי None — תוכן חעניגנים דברי היםים. צפת. סייני . בערשוד. nצופה לבית ישראל קדמוניות אשור ובבל. מא א״א ראקאזוסקי הודעות . שאלות ותשובות None דברי הימים מבין אלפי מכתבי העתים היוצאים לאור באייראפא ללשונותם בארצותם לגוייהם, איש על צבאו ואיש על דגלו כאלה אשר ידברו בשם העמים, כאלה אשר ידגלו בשם הממשלות אין מכ״ע אחד, אשר מן קול רעמו יחפזון ועד מהרה ירוץ דברו לכל קצוי תבל, כמכ״ע הברליני „נארדדייטשע אללגעמ׳ צייטונג המכ״ע הזה לא בעבור הגיון ושום שכל, לא בעבור תפארת המליצה או בעבור ישרו זכה לגדולה, כל המעלות הטובות האלה שגבו ורחקו ממכ״ע הזה כרחוק מזרח ממערב, אך בזה יתפאר ויתרומם מכ״ע ההוא, באשר יצא שמעו בכל הארץ ככלי-מבטא להנסיך ביסמארק, וכי יבואו בו זעיר שם זעיר שם דברים נמרצים באחד הענינים העומדים ברום עולם המדיני, יחרדו פל יודעי העתים ויכוננו את לבם להבין שמועה, לדעת את אשר ילחש ביסמארק בסוד שיחו, דברים כאלה באו במב״ע נארדד' אללג' צט״ג בשבוע העבר, וזה תוכן ענינם: „אנחנו היושבים בארץ אשכנז אך לעתים רחוקות שמוע נשמע ואך מעט מזעיר גדע על דבר מלחמת הסופרים אשר ילחמו בנו סופרי צרפ בעלי כל המפלגות יחד, במשובת קצף ובחמה שפוכה עד מאד, יען כי האשכנזי מטבעו הוא אוחב מנוחה ולא על נקלה יחם לבו בקרבו בשמעו גדופות מפי צורריו על כן לא יוכל לשער בנפשו עד היכן מגעת עברת זדון הצרפתים ויצר לבם הרע נגדנו, אולם לכל זמן, ועת היום לחפץ הזה לשים לב אל הדבר ולהגיד את האמת, כי צרפת היא לפח ולמוקש לשלום אייראפא בעצמת קצף סופריה ויועציה הקוראים בכח למלחמה נגד אשכנז 7 המכשלה הזאת עתידה להרום את עמודי השלום באייראפא אם לא תוסר מן המסלה כי כבל אשר גאה תגאה משובת דעת הקהל בצרפת והמסותים בעלזאסם לאטהרינגען, במדה הזאת המלחמה ממשמשת ובאה״ המאמר הזה שנלחש מלמעלה למכ״ע נארדד׳ אלגע׳ צט״ג (כן יודו גם מכ״ע האשכנזים) ,-אם נעתיקהו מלשון הדיפלומאטים ללשון בני אדם פשוטים, אז יהיה ענינו, כי מכ״ע הצרפתים מחרפים ומגדפים את אשכנז ומעוררים קנאה גגדם, ואשמה בזה ממשלת צרפת לבן אם לא ינוחו מכ״ע מזעפם, אז תקדיש אשכנז מלחמה על צרפת. היש טעם בדברים אלה? בארץ אשר בה שורר חפש הדפוס, ומה גם חפש בלי מצרים כאשר הוא בצרפת לא יתכן לטפול עון על הממשלה בעבור דברי מב״ע גם בארץ אשכנז אשר שם מדת הדיןבעניני הדפוסם חמורה הרבה יותר ומסורה בידי הפקידים ועוזריהם להורות ולפעול ולכלוא את הרוח כטוב וכישר בעיניהם, בארץ אשכנז ששם עומדות וקיימות לשכת חשאין וקופה של שרצים (פרעסס-בירא אונד רעפטיליען-פאנד) המכלכלות מכ״ע רבים למען ירברו דבריהם לרוח הממשלה, גם שם לא עלה על לב איש לגלגל על הממשלה את עון מכ״ע, כי לו כן יהיה. הלא תוכל גם צרפת להתלונן על מכ״ע האשכנזים, המרבים יותר ממכ״ע הצרפתים לעורר שנאה ולחרחר מדנים נגד הצרפתים, ׳ובעוד אשר הצרפתים על פי רוב רק נגד המוני האשכנזים הבאים לארצם יעוררו שנאה, הם מבלי כל נסבה נכונה ישליכו שקוצים על ממשלת צרפת כל משכיל בעניני המדינות יבין כי רק תואנה וציד בפי מכ״ע הביסמארקי, אבל מה ראה ביס מארק בעת הזאת להראות לצרפת את להט החדב המתהפכת ? החפץ הוא באמת לקרוא מלחמה על צרפת, בעוד אשר ממזרח, לדברת רבים, מלחמה קרובה) א חפץזחיא להפיל חתיתו על צרפת לבל תהין לברות ברית עם רוסיא? לשאלות האלה גדולים חקרי לב, והתשובות עליהן עצמו ורבו., מכ״ע הצרפתים קצותם משיבים למבע הביסמארקי את חרפתו אל חיקו, וקצתם משיחים עליו בשחוק וקלות ראש, ורבים מהם החזיקו בהרעת כי הנסבה להמאסר בגד צרפת, היה מקרה מדיני בעיר מעטץ, וזה הדבר : אחד הצרפתים המשבילים ה׳ Aonc בקש מאת ממשלת אשכנז רשות להוציא שם לאור מכ״ע צרפתי אשר תעודתו תחיה לצעוק חמס נגד הגזלה אשר גזלה אשכנו את שתי הנפות בקרעה אותן מצרפת— דעת לנבון נקל כי ממשלת אשכנז השיבה את פני האיש הזה ריקם, ויקבוף האיש מאד וחמתו בערה בו ויערוך מכתב אל הנציב האשכנזי בעלזאסס לאטהרינגען, השר מאנטייפעל, והמכתב מלא על כל גדותיו דברים כגחלי רתמים נגד ממשלת אשכנז, ואת המבתב הדפיסו איזה מכ״ע צרפתים ועוד הוסיפו עליהם פרפראות, והצרפתים בעלזאסם לאטהרינגען רצו להוכיח בעליל כי ידם תכון עם ה׳ Anoie ולבם כלבו, ויבחרו בו להיות בא כחם בפארלאמענט האשכנזי— העזות הזאת הכעיסה את ביסמארק, ותהר הנארדד״ אללגעמ׳ צט״ג ותלד את המאמר נגד צרפת. כן יבארו מכ״ע דבים את הדבר ואולם אין הבאור הזה קרוב אל האמת, ואיז הדעת סובלת שבעבור עדת עלזאססים שעשתה שלא כהוגן יצא זעם נגד צרפת, גם לא יאמן הדבר כי למלחמה נגד צרפת פני אשכנז מועדות בעת הזאת. אך אשר נחזה לנו לדבר קרוב אל האמת, חוא, כי תחבולה היא מתחבולות ביסמארק אשר הסכין בחן זה כמה, וזה דרכו מימים ימימה. בעסקו בפנה אח בעולם המדיני ובמקצוע זה כל מעינו ומעשיו, ולא נכון הדבר לטובתו, שתהיינה עיני כל יודעי דבר מדינה נשואות אליו להביט על מעשיו, אז יעשה בתחבולה מהומה ומבוכה קטנה במקצוע אחר, בעולם המדיני, לבעבור הסב את עיני כל יודעי העתים מן המקצוע ett-etב ה מתירו באשכנז: 14 רייכם מחרק נשנה. בעססריך 8 פל׳ לשנה. וכן נרבע שנה. שכר מודעות : מכל שורה קצרה 5 מאפ. ומשורם רבם 10קאפ׳ ל) s -ור א ברוסיא ופולין. כשולה במוקדם לשנה 5רו״כ. לה חר, שם 2.75רו״ב א רב שנה 150 רוכ. ל ביתר הארטת 20 פראנק. באמטריקת 5 דאלאר. 5 שהזא עוסק בו לבל יציצו בפרדסו ויוכל לבצע את מעשהו כטוב בעיניו הנה כן הדבר גם עתה. כנודע מתחוללת כעת תנועה חזקה בעולם המדיני בענינים שבין אשכנז ואוסטריא נגד רוסיא, וכעין סניף לדבר הלא הם מסעות המלכים, מלכי רומעניא וסערביא ואחרון נכבד — מלך ספרד., הנוסעים לברלין ולוויען בל״ס לתכלית מדיני, הכנות מהכבות שונות מתרגשות ומתרבות ומכ״ע החלו לשאול ולדרוש בהן הרבה — על כן התחכם ביסמארק ויעל את המהומה הקטנה על עמודי נארדד׳ אללג׳ צט״ג לתת ליודעי דבר מדינה ענין אחר לענות בו, לפלפל ולשאול ולהשיב, ובין כה וכה יסיחו את דעתם מן הענין הראשי והנכבד העומד כעת על הפרק בעולם המדיני, ומה כי ידלה ביסמארק עצות עמוקות להטריד את יודעי העתים בענינים אחרים כל איש אשר עינים לו הלא יראה את המכשולים אשר כקוצים סבוכים יתלכדו על דרך השלום לא מצד צרפת אך על הגבול אשר בין אשכנז ורוסיא ואוסטריא, אחד מכ״ע (קוריער ווארש׳ N 218) יאמר: „למרות האהבה הגצח אשר בין ברלין ובין פעטערבורג הננו רואים רק הכגות ומסעות הצבא לעבר הגבול ובנין מסלות ברזל חדשות. בעת הזאת קבצו האשכנזים בשתי הנפות, בנסיכיות פאזען ובשלעזיען, לערך 0000 אנשי צבא, תתנים בערים ובכפרם קו קו לכל ארך הגבול״. דברים כאלה ועוד יותר מהם יספרו מכ״ע האשכנזים על אדות רוסיא, ולמה כל החיל הגדול הזה וההכנות מזה ומזה? עלטה ואפלה רובצות על פני עניני המדינות האלה והדאגה גדולה בלבות אוהבי השלום. לו נאמין באותות הבערזע כי עתה עלינו להחליט כי שעות רעות מתרגשות לבוא, אבל אם נשאל: מי ומיהלוחמים, מי ומי יתערבו בדבר, ומה התועלת אשר בעבורה ישתוקקו למלחמה? על השאלות האלה לא ישיבו כל יודעי הליכות עולם, והחכם המדיני ישיב רק תשובה קצרה: הרבה פחים אש וגפרית ולפידים צבורים ומונחים בעולם המדיני — שאלות מדיניות וסכסוכים, קנאה ושנאה ותחרות— ומן הנמנע הוא שלא יקד יקודם במלחמה כללית. מן השאלות האלה נרמוז בראשי דברים את הקנאה בין רוסיא ובין אוסטריא, על אשר אוסטריא תקעה לה יתד במקום נאמן על חצי האי הבאלקאני, ובכלל תשפוך רוחה על הסלאווים והולכת ומתפתחת לקסריות סלאווית י באותה מדה שהיא פוחתת מיתרונות זכיות האשכנזים ונותנת חופש להטשעכים ולהפולאנים והקראאטים, אף גמרה בנפשה עתה להסיר מכל וכל את צל שלטון תוגרמא מעל באסניא והערצעגאווינא ולקנות את הנפות האלה לצמיתות, הוא הדבר אשר בגללו התעורר הנסיך המאג- טענעגרא לנסוע לקאנסטאנטינאפאל להשתדל שם להפר עצת אוסטריא זאת הנשענת על ביסמארק— גם השאלה העתיקה ע״ד הנפות שעל הים הבאלטי שאינן מניחות לו לביסמארק לישון מרוב תשוקה שהוא משתוקק אליהן, והשאלה ע״ד המכס הקבוע על גבול רוסיא, ועל כל אלה השנאה הלאומית בין הסלאווים והגרסאנים — כל אלה יחד הן הנסבות למלחמה גדולה וחזקה.. מלחמת הצרפתים באזיא חזקה מאד זה מקרוב נגפו הצרפתים לפני הענמים בסביבות האנאי, אך מחרה התחזקו יתגברו על הענמים במקום אחד וילכדו מצודות חזקות. הגראף שאמבאר שהתיחש למלוכת צרפת סת אחרי מחלה חזקה בהיכלו בפראהסדארף, והגראף פארים סבני משפחתו הודיע כי הוא נחל את משפט המלוכה על כסא צרפת. אום הצרפתים לא יפחדו מפני ההודעה הזאת None (חדשות בקרב הארץ) שמונה מאות וחמשים משפחות רשו ורעבו, רכוש א׳ מילליאן רוכ היה למשסה ולדסן! זה דברי הועד היעקאטערינאסלאווי אשר נשא את ראש האומללים, ויספור וימנה אחת לאחת למצוא חשבון הנזק. כמה קולות אדירם ונפרצים, כסה נפשות נענות ומדוכאות, כמה אובדי תקוה והלוסי רעם צועקים אליט מן הפתצם הקצר הזה אשר השמיע הועד! מי בעל לב רגש לא יתעורר לשמע אנקת קהלה רבתי עם אשר נשברה כחרש הוכתה כעשב ותיבש ? נורא הדבר ומי יכילנו ! אודש ימים עבר, והעמל והסצוקה בעיר ההרס לא הרפו, כי במה נחשבו טפי צדקה מעט מזעיר במקום אשר נתוץ הוא גשם נדבות כסעין המתגבר, הישביע הקוסץ את הארי ? עד היום עוד עשרים אלף רו״כ לא נאספו, ואין מדבר בצדקה רב להושיע אין מעורר ואין מרעיש עולם, ותהי מנת חלק שדודי יעקאטערינאסלאוו רעה מחלק השדודים בשנה שעברה : אז השמיעו אנשי פעלים ברמה קולם וידיהם היו מלאות עבודה בארץ ומחוצה לה, אגודות נוסדו, קופות של צדקה נקבעו והאחים לצרה חשו לעזרה — ועתה.. אנשי צדקות נמו שנתם ולב העם כבד ורגשותיו קהו מרוב יגון, כי לא מועף לאשר מוצק לו, וכבר הסכין בפגעיו ולא יתרגש עליהם, אין רע להעם כמצב הזה של דכאות הלב, רוח שפלים ואי-רגש „מרה-שחורה. הכללית הזאת תרפה כל יד ותכשיל כל ברך ותמלא כל לב רוח יאוש — ואכזריות נגד המחכים לעזרה. חלילה לנו מחבוק ידים וקרת רוח! התרפית ביום צרה צר כחך! התעוררו התעוררו קומו כל איש אשר רוח בו. השמיעו נדבות, תנו איש אשר ידבנו לבו לטובת אחינו האומללים ביעקאטערינאסלאוו מוכי מכת מדינה... שועת אחינו ממעמקי הערים הקטנות בוקעת ועולה על היוקר אשר יאמיר בארץ, וילך הלוך וגדול מיום אל יום. הסערות והגשמים השחיתו את יבול השדה ולא מלא כפו קוצר וחצנו מעסר ורק מעט קט קבצו עובדי האדמה גורנה ויעל מחיר התבואה, וכל יום פורס פרוסה מלחם העניים וגורע מחוקם והיוקר יכביד אכפו עליהם בחוסר וכפן, מצוקה ומחסור. רבים מודיעים, כי בערים קטנות כמה וכמה, נוסדו תקנות כלליות לישועת העניים למכור להם במחיר מצער את כל הדרוש לחפצם, אך עני ישראל יוצאים מן הכלל... העם הזה לבדד ישכון, „יושיעו להם עשיריהם׳ יאמר אחד מכ״ע המשטונים המדבר בענין זה, מי יתן ויאמנו דבריו! מי יגור לנו אש אוכלה? מראה בלהות זה אשר זאת תקופתו בימי הקיץ להשחית ולאבד, כגע, נראה בין קהלות ב״י בארצנו בימים האחרונים האלה מלבד אסונות קטנים של שריפה אשר קרו בערי ישראל זעיר שם זעיר שם, באה השמועה הרעה, כי בעיר בעבשאדי נשרפו שמוגים בתי ישראל שבא הבטתו בחברום הבטחון וכל ישביהם הוצו כלי ריק בעירום ובחעסר כל, גם נפשות „האודם המוצלים מאש ההם תשנענה לעזרה. רעה חולה מן האש הזאת היא אש השנאה הבוערת תמכ None על במתי מכ״ע הצוררים שלא ייעפו ולא ייגעו לעולל בעפר קר ישראל ולחבחיב יותר ויותר את הפרץ בין היחודים ובון עם האר ע״י כל תחבולות און ושקר. מכע נאואע ורעמיא שש כמוצא שלל רב על המציאה אשר מצא במכ״ע „טהעמס מאפך המדבר בגנות היהודים מנקודת הראות של עלילת עקספלואטאציא. הגאוואיע ורעמיא הציעה הקדמה שהטהימס הוא מכלע- „והוהי, ולכן הא רואת את הדבר כתודאת בעל דין. אלם שר הדמזן הצה הטהנמס הוא פכע אבר וגדול ובעלי ירב סופרי אנשים נוצרים הם. והמאמרים אשר באו בו לטובת היהודים לאבאער מכע הוא עגע בדבר על כן הדפיסם רק באשר רוח הסבלנות בו, וחמאמבהאהק אשר תשמח על הנאוואע ורעסיא, הוא מאסיחיה פרטן גם העתקתאגת נאאנה ובלם תבא תשובה עליובהטחימס, ולשמחה מה זו ענשה? גםפבע עבא הית א הצוררוס בעירנו, נפל על המגיאח בתהוה כבת ומעתיף  לו בתהים את פאפר הנאע ומעמא לארכו ולרחבנ וקו ומותיף מיני פתיקה משלו. בעת אשר גדפסו במטחיימס מאה ם האלה, ועתף רבים וגדוליס לטוכת היהידים, התריו הצובהן בשראו בו פים טז הפה בשניהק, פה רוה ויתזת כ בשתי ידים. אחב מהעקום רכי רבגם ביאהה הח לפת להנבסה לרי ה׳ לאסקער. הגפא כעת באמעריקא סך אאל דאללאה, בשבר שידו בממהלעת, עם 20 דרצעת כעעען, כלכלת המבה מפאליעושע עהאנאטי כל דה אלגהאבהר, אבל הכי . הנ״ל לא רצה לחיות דבש ברכים בארץ יבההובע שכר כבו. ידירנו החכם ה׳ אלכסנדר צעדערבוום המו״ל מכע המלץ נתעלה בחסדי הקיר״ה למעלת אזרח נכבד לדורותיו בעד ספעלוו המצויינים לטובת ההשכלה בבני עמנו. צפת. חן גודע המעוע חרצת הנעשה בחלקת העדה אצל האלא ,רא- ענה׳ הסמכה לעי״ק (ורל כברת ארץ ר איש ן ע' ק) בחורף החולףא מלד נה א׳ מפרדת מ׳ישראל בה״ר נחום מבעריאוקע מאיעו ממלי רויא, אאברה נער ישמעאל בן עשרים שנה יוחמגת רובה לתומו, והרג ממשפחת מאארדין (תואכי הדת) המיוחסת וקדושה בעיני הישמעאלים, אאת!  גדל המספד והשערוריה בעיר קדשנו בכלל, ובהקאלאניע הנכבדה בפרט. ויגורנו בפצותו, מפחד מית מחמת הגואלים עריצי ותקיפי הישמעאלים משפחת הנהרג. אשר יחם לבבם על שארם הנהרג היחיד לאביו שיך עלי, מעשרה בנים שהיה לו, וגם אותו תקפהו המות האכזר במצודתו, ואם יקום גואל הדם ורצח נפש אדם (נפש תחת נפש כפשוטו) אין לו דם ומשפט עפ״י חוקי הקאראן תורתם, אולם הממשלה ום הרוממה החישה עזרה בצרה, והריצה שרי חיל מזוינים למ הרצח, להביא את ההורג חנוז׳ שלם לבית הסוחר ולבלתי המית הרוצח טרם חקור דבר וגם אבי הנחרג ומשפחתו שמו בכלא על איזה ימים עד יעבור זעם. — ואם כי ההורג נ׳ לא נאסף ממהלומות מכות רצח, טרם בואו לבית האסורים, אך מי גבר לחם עם ההמון ויוכל? גם שרי החיל לא נקו ממכות נאמנות, אשר החמון המטירו עליהם אבנים מראשי ההרים והמצודות ולא שמו פדות בין ההורג לשרי החיל, ולעת כזאת אחרי החקירה והדרישה היטב עפ״י עדות מישמעאלים ויהודים אשר בשוגג נעשה הדבר, ומשפטו יצא לאור, אשר משפט ואשם אין בו נגד חוקי הממשלה, אולם לכפר את שיד עלי אבי הנהרג ומשפחתו, אשר ע״פ תורת מחמד נביאם, „כפר נפש אדם הוא עשרת אלפים דרהם כסף טהור. העולה סאח איל מירע 33 פארים 33,333 גרוש׳ (ערך 3,400 רו״כ) התפשרו אתם ונתנו להם הסך 21,700 גרוש, והשאר מחלו מדעתם, וכתבו וחתמו בספרי הממשלה אשר קבלו כפר נפש הנהרג כחוק תורתם מנביאם מחמד, וערובתם נתנו שלא יאונה מהם כל רעה ח״ו לאחב״י בכלל ולההורג בפרט. — ועתה ת״ל שמחה וששון ואור לאחב״י כי אחרי בלות האסור הנ״ל שמונה ירחי עמל בכלא יצא לחפשי, וברם זכור לטובה איש אחינו אשר על נדיבות יקום, השר ט׳ גאלדשמידט הי״ו מלאגדאן, אשר בהיותו פה לרגלי תורו את הארץ, בקר את האסור הנז׳ בכלא ויכמרו רחמיו על ישר לב כמוהו, והריץ נדבתו הרוממה ע"י השר אליפהאנט הנודע, אשר תקע ישיבתו בחיפא, הסך מאה פונט שטערלינג. — לישרים נאוה תהלה. אחינו מרחמינז, הביטו וראו אשר לא אלמן ישראל, וגם בארצנו הקדושה אשר על להם חסד ישיבתה נוסדה, והעוני והמסור תשכון שלטת בנו, קמנו לעזרת ה׳ בגבורים על ההוצאה המרובה לפדיזן נפש מישראל הנז' העולה 4500 רו״כ — כחוק התושיה, עי׳ בש״ע הל׳ צדקה סי׳' רמ״ח וסו׳ רג״ב, כי מצות צדקה נאמרה בין לעשירים בין לעניים. ועתה ידעתם כי הצדקה אשר תזרעו, תקצרו ברנה אלומותיה (וכיון דאתעבד בה מצוה חדא לעבד בה מצוה אחריתי, עי׳ בש״ס חולין פ׳ ראשית הגז) ותבואתה קודש לה׳, וכריח ניחוח יעלה לרצון נוכח שער השמים „עולם הפוך ראינו׳ בארץ אונגארן אשר שמי החופש תופיע עליהם, ושמש הקאנסטיטוציאן תזהיר בשפריריה, יכסה עתה עב הענן הרת עמל ותלאה, ואין קץ ותבלה להעלילה הנוסדה בשוא בטיססא עסלאר; ובארץ תוגרמא המהזקת בנושנות, ומתנהגת עד כה עפ״י תורת מחמד נביאם, דורשת צדק ומשפט, ואור חדש בציון תאור לשמחת לבבנו בארץ נחלת אבותנו המוקירו ומכבדו כערכו הרם חק׳ חיים ייקיל שפירא בהגאבדק״ק ראחומסטרובקא זצללה״ה. .. None סייני דען 21 אויצוסט 1883. ימים רבים חלפו ונגזו ומצב התלמוד תורה בעירנו היה פרוע לשמצה באון משים לב עליו ועל בני העניים אשר חכמינו נוחי נפש הרבו להוהירנו להזהר בהם אשר מהם תצא תורה כי איש איש אל עבר פניו נשא נפשו, והנערים כאשר ריקם באו כן שבו בלא תורה ובלא חכמה ובאפס מעשה, אף אין מהעורר ומתעודד לדרוש השבון הכסף הנאסף והיוצא, והנה העיר ה׳ רות חכמה ובינה רוח דעת ויראת ה׳ בלבב אברכי עירנו ונכבדיה ויקומו כאיש אחד חברים לעשות ולפעול לכבוד אומתנו רוח אפגו ולתועלת תורתנו נשמת חיינו בכל דור ולטובת בני העניים אשר הלכו לאבדון ולכליון חרוץ, ויעשו סדרים ישרים בהנהת הת״ת וימסרו הנהלת הדבר בידי אנשים נכבדים מביני דבר לעשותו, אנשים הדורשים טובת עמם ואשרו באמת ובתמים ובלב מלא תקוה נוכל לקוות אשר מהם יושעו בני העניים תשועת עולמים, כי יודעים הם את אשר לפניהם, ואם ראשיתם מצער אחריתם ישגא מאד בעזר צור ישראל החפץ בעמו ובתורתו נצח! העבודה רבה מאד לפניהם ודורשת תוצאות כסף למכביר כי על כן הנני קורא בזה לכל אחינו בני עירנו סייני השוכנים כבוד בצרפת וצבאנגליא ובארצות הברית שבאמעריקא, אנא אחי! זכרו מרחוק את עיר מכורתכם וענויה יעלו על לבבכם! עיניכם תהיינה פקוחות על שדה אחיכם והיו נא מעריכם לעזור לחרעיון היקר נהקדוש הזה אשר החל לפעם בלבות אברכינו, לדאוג בעד הנערים אשר ההשגחה יסרתם באומנים עניים, ולפעמים בלא הורים ומורים, ולשום לב לאחריתם את אשר לתורה לתורה ואת אשר למלאכה למלאכה, ויהי נועם ה׳ אלהינו עליכם ויתברכו בכם כל חובבי בית יעקב ומוקירי שם ה׳ צבאות ותורתו אשר חלונא בערנשטיין בתוכם הנני גם אני. בערשוד, עוד לא התנערה מעפר עירנו מהשריפה ביום כ״ו א״ש שנה זו, והנה יד ה׳ חויה בנו עוד הפעם, וביום ב׳ י״ז אב פרצה תבערה נוראה ותאכל שלשים בתים אשר כמאתים משפחות נמצא בם, מבלי השאיר להם מחוט ועד שרוך נעל, עטי בידי ורגז לתאר את המהזה הגורא אשר יחזה כל עובר על המהפכה ההיא, רבים שוכבים על ערמות אפר ועל פניהם צלמות באין לחם ושמלה. אנא אחב״י חוסו נא על האומללים האלה, וחושו לשלוח איש איש די מסת ידו להחיות .. נפש נדכאים, וברכת האובדים עליכם תבא. הכותב בידים רועדות דוב גרינבערג כל איש אשר ידבנו לבו ישלח נדבתו על האדרעסע של הגביר ה׳ מאטיל זאק, או על האדרעסע Iey M. anepy, BepI on. 6ע. הצופה לבית ישראל None מעשרה קבין של חבת ירושלים שירדו לעולם, תשעה נטלה אנגליא, אין כמוה ארץ אשר בה תהיה אהבת ציון סגולה ומחמד נפש להיושבים בה, כמו שהוא באנגליא. שם עומדת וקיימת חברת חוקרים (Society of ploraion) חותרים עמוק עמוק באדמת הקדש להוציא מאפלה לאורה שפיני טמוני חול ואבני זכרון אשר תחת שואה התגלגלו; שם סובב סובב הולך הרוח בעולם המדיני ובעולם המסחר לחפור תעלה בא״י ולעשות בה מסלת ברזל, לשובב נתובותיה ולחדש בה תקונים ואיה שוקל איה סופר את המגדלים הפורחים באויר קז אשר הקימו בעלי ההצעות בדמיונם. — שם לדאבון לבנו חבה יתירה נודעת לארץ הצבי מצד המסיתים, אהה! מים רבים לא יוכלו לכבות את האחבה ההיא, וידי „האוהבים״ מלאות עבודה בשפוך סוללה ובבנות דיק על מבצר משגב תורתנז והם מתנבלים בתחבולותיהם „לכבוש את חמלכה עמנו בבית״ — להכניע תחתיהם דת ישראל במקום מכורותיה ומקור מחצבתה. כל חרעיונות האלה כבירים הם לימים בארץ ההיא, ואולם לרות היום נספו עליהם עוד שנו דמיונות חדשים אשר בהררי קדש יסודתם ויסוחו את דעת הקהל מכל שא ר הענינים, ותשתחוינה כל האלומות לאלומות החדשות האלה, למראה החמס והשוד אשר מלאו כל הארצות, אולי כדבר בעתו יחשב, אשר הגביחו האנגלים למעלה אל דור המבול ואל האנדרולמוסיא שבאה אז לעולם, שהתחדשו היום בזכרונם ע״י תיבת נח, אשר לפי השמועה במכ״ע ראוה התיירים על ראשי הרי אררט על גבול רוסיא ופרס ותוגרמא האזיאטית בגלילות הקורדים (הרי אררט ת״א טורי קרדו, והיום נקראו אצל הפרסים כהי-נח, הוראתו הר-נח). השמועה הגידה דבר פלא כי צירים שלוחים מאת ממשלת תוגרסא לערי ארם להתחקות על שרשי האסון שקרה שם בנפול על הערים באיאזעד, אססאק ומאזול חמרים חמרים שלג וקרח מראשי ההרים, הצירים ההם בחקרם את הארץ ובדרשם לדעת בשלמה הסער הגדול הזה אשר השליך קרח הרים כפתים על ערי העמק— מצאו על ראש הרי אררט בנין נפלא, אשר מדתו ותבניתו מבית ומחוץ מעידות עליו כי הוא תבת עצי גופר וכלהרוחות שבעולם מימות נח ועד עתה לא יכלו להזיזה ממקומה אשר שם היא נטועה באיתן. דעת לנבון נקל כי בכל הארצות העירה השמועה הזאת שחוק וחתולים גם בין מאמינים בני בנפשם ובמזגם את שתי הקצוות, בינה יתרה וחריצות נפלאה בעולם המעשה — ואהבת כל חזון שוא ומקסם כזב בעולם הדמיון, סבלנות בלי מצרים. — ואדיקות עצומה בדת הרבות תקונים והמצאות חדשות לבקרים — והתרפקות על כל מנהג ישן נושן עד שבכמה ענינים „אפילו אערקתא דמסאנא יהרג ואל יעבור״— כל התכונות הנפלאות האלה מכשירות את האנגלים ומכינות אותם אל כל רעיון זר ונפלא, וכן העמידו האנגלים על הפרק את תבת נת סביב חוקרים יתהלכון בכבד ראש ובכוונה עצומה, ידקדקו כחוט השערה ויבקשו תשבונות רבים ויקיפו את התבה בתשובות חבילות חבילות וגדולים חקרי לב על כל קוץ וקוץ שבה. כסירים סבוכים יתלכדו מאטרים רבים ושונים במ״ע האנגלים. האתך בא ויחזק במסמרים את ההגדה הנפלאה ויספר שכבר שמע מפי איש אשר שמע מאיש אחר איש מפי איש עד סוף כל הדורות — כי תייר אחד כבר ראה גלים נצים על ראשי אררט, ובא רעהו וחקרו : הלא התייר Perreau עלה על ראשי- האררט בשנת 1829 ולא ראה שם מאומה, ויבוא הכותב השלישי להכריע ביניהם ומשיב על שאלת השני. בזמן שעמד פעררא על ראשי אררט בל״ס היתה התבה מכוסה בשלג וקרח ועתה נשבה שם רוח עזה ותפל ערמות שלג וקרח ונשארה התבה ערום ועריה, כאלה וכאלה שאלות ותשובות נמצאות לטרבה במכ״ע האנגלים ולא נהיה מפנים לבנו לבטלה לדלג עם החוקרים ההם על הרי אררטולשים לב אל כל השערותיהם הזרות. אך ספיר אחד מצאנו בתוך החומר אשר ביד היוצרים ההם מכ״ע ריקארד יאמר בחכמה כדברים האלה: „אם אמת נכון הדבר כי תבת נח עומדת על ראש אררט, או לא, אין אתנו יודע עד מה וסוד ה׳ ליראיו, אנחנו משתוקקים מאד להביט על הבנין הנפלא אשר בנה „איש צדיק תמים בדורותיו״ לא בעבור אשר הבנין הוא עתיק ימים, רק באשר הבירה הזאת תוכל להיות לסמל האחדות והאחוה לכל בני האדם, לכלוא את רוח השנאה ופירוד הלאומים. אלו עמדה התבה באמת על הרי אררט, כי עתה ראוי ונכון היה להורידה משם ולהעמידה בברלין, מרכז האנטיסעמיטיזמוס, למען יראו היהירים ההם התגאים ביפיפותו של יפת — כי בולנו בני נח וכולנו מושבעים ועומדים לקיים מצות בני נח, מצור אחד חצבנו ותבה אחת קלטה אותנו אל קרבה והיה כל איש אשר יצר לבו האנטיסעמיטי, ישיאהו להתגולל ולהתנפל על בן שם או על בן חם, הוא יביט אל תבת נה, זאת הבירה האנושית הכללית וינוח מזעפו ולא ישוב לכסלה״ — נעזוב נא את האנטיסעמיטים ואת תבת נח ואת האנגלים בעלי תריסין השואלים ודורשים בה, ונשימה לב אל ענין מחקר נכבד באמת אשר ממקור ישראל ענינו, שהאנגלים הכניסו בו ראשם ורובם. במשך ארבע וחמש שנים האחרונות , מעת לעת ומפקידה לפקידה נשמע שמועה כי התייר הנודע צפנת פענח ה׳ שאפירא מצא בארץ ערב כ״י של ספר התורה סגור חותם צד ביר סאד מאד לימים (לפי שמשערים שמנה מאות שנה לפני ספירת הנצרים) קטני אמנה התלוצצו על השמועה הזאת וקראו עליה מי פתי יסור הנה, אולם התייר בעל המציאה הנכבדה הזאת לא תת ולא זע מפני לעג הגאיונים ויבוא בימים האלה לעיר לאנדאן ויבקש רשיום מאת הממשלה לערוך את הכ״י לפני כל העם והחוקרים „בבריטיש מוזעאום״. הממשלה מלאה את חפץ התייד והכ״י הובא לבריטיש מוזעאום. גדולי חוקרי קדמוניות מהרו לשים עין על החסדה הגנוזה ועל המכתב מכתב הכנענים (פיניקיים) ועוד בטרם העמיקו חקר נוכחו לדעת כי הכ״י המונח לפניהם הוא באמת אוצר יקר ומפתח אשר יפתת לנו מנעולי חידת ובריחי שאלות רבוה העוסדות ברוסן של חקירות קדמוניות לעג קטני אמנה נדמה, וכל האנגלים, כחוקר כאשר איננו חוקר, הלוך ילך לבריטיש מוזעאום לראות את הסגולה היקרה, ויבואו שם סגנים כמו חמר, לארדים כגוב גובי, גם גלאדסטאן בא להתבונן על הכ״י היקר ויסובבנהו ויבונחו ויטייל ארוכות וקצרות עם התייר ה׳ שאפירא ויחלק לו כבוד ויתן אותותיו אותות אהבה. מן החקירות אשר נחקר הכ״י עד היום מנויה וגמורה בסוד אנשי מדע, כי אמנם מאות רבות בשנים לפני ספירת הגוצרים נכתב, ויהי הכ״י הזה לתל שהכל פונים, אליו בעולם של חוקרים, והאנגלים שות ישיתו לקנותו לפאר בו את המוזעאום, וגם המלכה נכונה לבוא לראות את הכ״י של משנה תורה, וגם מארצות רחוקות חוקרים ינהרו שמה, והטחיימס במאמרו הראשי יאמר בלשונו לשון הזהב לאמר: „מסורה היא בין היהודים, כי תורתם טרם נתנה מסיני. חזרה על שבעים אומות ולא רצו לקבלה עד שקבלוה ישראל: והנה עתה נשתנו העתים לטובה, והאומה הראשונה אשר באה אליה התורה מקבלת אותה באהבה ונכונה לתת בעבורה 1 מילליאן פונט שטערלינג, בעד ס׳ דברים לבדו !״. הן אינה דומה גניזת הלוחות במוזעאום לקבלת התורה בנעשה ונשמע, זאת יבינו גם סופרי מכ״ע טהיימס: אך רצונם בדבריהם הוא להוכיח: באותה שעה אשר ערלי לב רבים דשים בעקבם ומזלזלים את קדשי בני ישראל לא יזוזו האנגלים מחבבם בחבה יתירה, להורות בזה לכל באי עולם, כי הקדשים האלה הם גלגל עינו של עולם ואבן השתיה לבירת התברה האנושית בהיות האנגלים תפושים בעת הזאת ברוב שרעפיהם בכל עניני קדמוניות שהזכרנו, השתוננו כליותיהם בבוא אליהם השמועה לפתע פתאום, כי אוש יהודי מיושבי אנגליא שבא בימים האלה לרגלי מסחרו בפ״ב, לא הניחוחו שר העיר לשבת בה ימים או עשור, ויסוב לאחור בפקודת הפאליצייא— מקרה כזה כבר קרה לאיש יהודי אנגלי לעווינזאהן זה איזה שנים, ויהי המקרה אז לשאלה מדינית בין שר החיצון הרוסי ובין שר החיצון האנגלי, ויצא אז דבר ברור כי אין לעצור בעד יהודי יליד אנגליא ההולך למסעיו בארץ, על כן לא פללו „רפאל תוק ובניו׳ בעל בית מסחר אדיר בלאנדאן וישלחו הלום אחד מסוכניהם איש יהודי. עוד אנחנו כותבים והנה באו לעיננו מכתבי עתים האנגלים. ובהם נדפסו ארבעה מכתבים נכבדים מאת השר משה מאנטע- פיורי אשר החליף עם כבוד קיסר רוסיא באמצעות שר החיצון ה׳ גירס, מכתבי עתים ההם מדברים נכבדות על אודות המכתבים ההם, והננו להעתיקם הנה לפני הקוראים הישיש אשר בו ישראל יתפאר, שלח למכ״ע האנגלים מכתב כדברים האלה : בבטחי בכם כי טובת אחינו בני ישראל יושבי רוסיא נוגעת עד לבכם, שוש תשיש ותגל נפשי כי אוכל היום לשלו לכם את פתשגן מכתב הברכה אשר שלחתי לכבוד קיסר רוסיא ירים הודו ביום הנתן כתר מלכות בראשו ואת התשובה אשר הואיל כבוד הקיסר להשיב לי הנה תשובת רוממות מלכותו המלאה חן וחסד והדברים הטובים אשר הוסיף מצדו שר החיצון, הם יתנו בלבי שמחה ובטחון כי לב ממשלת רוסיא אך טוב לישראל חוסה שבטה, וימים טובים יבואו להיהודים לשבת בשלום ולאכול יגיע כפיהם במנוחה באין שטן ופגע רע, וחתום על המכתב הזה: משה מאנטעפיורי וזאת הברכה אשר ברך משה את הקיר״ה : אמצא נא חן בעיני אדוני הקיסר כי אבוא היום בין רבוא רבבות עבדיך הנאמנים, ובין שרי הסמלכות וציר הממשלות השונות, והסון סוקירי ממשלת צדקך ואמתך הנגשים אל כבודך ביום הזה היקר והנכבד לכל הרוססים לברך את כבודך ברכת הכתר בלב תמים — הגה בקהל הגדול הזה אקרב גם אני עבדך אל הדום כסא מלבותך לצקת לפניך את דחשי לבי ולשאת כפי אל על לברך את הוד מלכותך, הן נכבדתי בכבוד הנעלה לשמוע בשנת 1846 ספי הקיסר האדיר המנוח ניקאליי נ״ע, ובשנת 1872 מפי אביך פאר הקסרים, הקיסר הצדיק המנוח אלכסנדר השני נ״ע, אמרי נועם מפיקים אהבה וחסד לכל חוסי צלם הנאסנים, מבלי שים פדות בין בעלי הדתות השונות, והנה עתה אברך את ה׳ שהחיני בחסדו הגדול קרוב למאה שנים והגיעני וקימני ליום הזה יום כלולת נזר ממשלתך גם קראתי ובינותי בספר הוד מלכותך אשר הוצאת גלוי אל כל העמים (מאניפעסט), כי חסד ואמת יצרוך ובחסד תסעד כסאך. אין נגרע ואין נבדל איש מאיש מכל עבדיך הנאמנים, לכלם הטית כנהר שלום ותשפיע ממרום כסאד משפט וצדקה, פתחת חרצובות והתרת אגודות ותניח על ארצך רוח חכמה ובינה משפט וצדקה, בראותי את כל הכבוד הזה העירתני רוחי בתוך רבוא רבבות אחי בני עמי ודתי היהודים יושבי ארצך ומתלוננים בצל ממשלתך, יחד נחלה את פני אלהי האלהים ואדוני האדונים הממליך מלכים והנותן חכמה וגבורה בלב רוזנים, לשלוח את אורו ואת אמתו על כתר מלכותך ונחך רוחו בשלום ובאשר אותך ואת הקסרית הנעלה ואת כל ביתכם, יאריך א ימיך בטוב ושנותיך בנעימים! ירומם את קרנך ואת תפארתך לתהלה בגוים! ימלא את כל משאלות לבך הטהור אשר תחפוץ לראות את כל העמים יושבי ארצך שאננים ומצליחים, ומתענגים על דוב טובה, והיה שמך לברכה ולתהלה בפי כל יושבי ארצותיך ובפי כל יושבי ארצות קרובות ורחוקות האוהבים משפט וצדקה עה״ח משה מאנטעפיורר והנה על המכתב הזה באה התשובה המרוממה כדברים האלה: אנכי נכבדתי לערוך לפני אדוני הקיר״ה את מכתב הברכה אשר קבלתי מכבודך למען כבוד הקיסר, והנה צוני אדוני הקיסר להשיב לך, כי הדברים שהזכרת במכתבך לזכרון אבותיו הקסרים הנעלים גם הברכה אשר ברכת אוזתו לכבוד יום הכתר, מאד מאד הם רצויים בעיניו, והנני לעשות את פקודת אדוני הקיר״ה להשיב לך בשמו תודה וברכה, וגם אנכי טרם אכלה לדבר אביע לך את רחשי לבי כי יקדת וגם נכבדת בעיני והנני מוקיר את רום ערכך, ועח״ח גירם (שר החיצון לממשלת רוסיא). אחרי כן פנה השר משה בבקשה אל ממשלת רוסיא שתתן לו רשות לפרסם את הדברים האלה בדפוס, ועל זה באה תשובת השר גירס: כבקשתך אדוני, הנני להודיעך כי אין מעצור ומניעה לפרסם בדפוס את הברכה אשר ברכת את הקיריה ואת התשובה אשר השיבותי לך בשם הקיסר על ברכתך שברכת אותו, אנכי פקודתי שמרה רוחי כי כן צזה עלי כבוד אדוני הקיר״ה להביע לך בשמו רחשי אחבה ורצון כי ירצך ויכבדך בלבו, קבל אדון נעלה את הבטתתי כי מכבדך זמוקירך אני גירס. לא נחפוץ לדרוש רשומות ולצרף אותיות לשער עד כמה מגיע ערך חליפות המכתבים הנ״ל ואם יפעלו פעולה על מצב בני ישראל בארצנו, אך אם כה ואם כה, הלא חזון מרהיב לב הוא מצד הישיש הראמסגעטי שקידתו אשר הוא שוקד לכוין את השעה את המקום ולעשות כל אשר יש לאל ידו לעשות אם רק יש תקוה קלה כי ע״י פעולתו יביא רוח והצלה לבני עמנו! מי יתן לנו רבים אנשי פעלים כהשר מאנטעפיורי. רבים כמוהו גודרי פרץ, אז לא נפחד מפני עדרי כפירים אשר יגודו על נפשנו וגשחק לסוסתי ברכבי ביסמארק, היא הכת האנטיסעמיטית המתנקשות בנפשותינו, אולם לדאבון לבנו היום קצר והמלאכה מרובה והפועלים עצלים! והעם כולו לא יעש מאומה אך יבטת באלופינו המסובלים בעושר ועליהם ישליך את יהבו ולא ידע כי נמו רועינו ישכנו אדירינו איש לעברו יתע ורגש האחדות וההשתתפות בצער העם עוסם בלבם ואין מתעורר ואין מתרגש על המצב הזה! גדוד הצוררים בחזק יבוא, זרועו מושלה לו ובסדרים ישרים הליכותיו בטרם יצאו לפעלם הורו והזגו ברוחם במחשבה תחלה את כל דרכי המלחמה, גם יש להם בתי מסכנות לכלי נשקם ושיטה ערוכה בכל ונכונה אשר על פיה יטו קו על אנשי צבאם ויחלקום במדה בארצות — ואנחנו? הגם הגנתנו היא על פי שיטה מקובצת ומסודרת ומוסכמת? לא ולא! הננו משליכים את יהבנו על המקרה, נשענים בתקותנו לפעלי אנשים יחידים או למאסרים פזורים במכ״ע מליצי יושר ישראל לא ידע, עמנו לא יתבונן אל כח האויב, לדעת במה כחו גדול, מה דרכיו ותחבולותיו, איה אנשי בריתו ועושי דברו, מה הוא כותב מפרסם בדפוס ולמי ומי הרעלו קשתותיו כיוני הגאיות יהמו ידדון אנשי מלחמתנו איש לעברו, אין אגודה אשר תחברם וברית אשר תאחד את מעשיהם למטרה אחת כי חברת כי״ח אשר היא רק היא יכלה לעשות גדולות ונצורות בדבר הזה, תאמר לנפשה: חבי כמעט רגע עד יעבר זעם הלוך תלך ברגל ישרה למעלה למשכיל לפי הדרך אשר התוו לה מיסדיה ולא תצא מגדרה מפני הוראת שעה, אך בעבודת ההשכלה בארצות הקדם תשים כל מעינה לחנך שם דור צעיר על יסודי דרך ארץ והשבלה אייראפית אכן בפעליה אלה רב טוב צפון ואין חקר להתועלת היוצאת מהם לאחב"י בכל הארצות אשר שם החברה מנצחת על התינוך בבתה״ס אשר יסדה, די לשים עין אל אחב״י בבולגאריא, לפני ימים לא רבים היו אחינו ההם שקועים בחיק העצלות והבערות ומצבם החמרי וחמוסרי היה שפל בתבלית השפלות. שנאת המלאכה ואהבת הבטלה, איצקיון ואמונה תפלה דלות ושפלות היו חלקם, ועתח בזכות תינוקות של בית רבן, חניכי בתה״ס של חברת כי״ח, הושמו השפלים למרום, העצלים לאנשי פעלים העניים לבעלי מלאכות הגונים, חמגואלים לאנשי טעם מהודרים, והנבערים דעת לחכמים מחוכמים, הדור הצעיר יצעד קדימה ברגלים ממהרות וגם הדור הישן ידרוך בעקבות הצעירים ויהי ישראל לצבי ולתפארת, לכבוד ולברבה בקרב הארץ, והכל לפי רוב המעשה אשר עשתה החברה הנעלה בחנוך בני הנעורים. ויותר שהמעשה הטוב הזה מועיל לטובת היהודים בעצמם, הוא מועיל הרבה גם לחזק ולסעד את השלום בין היהודים ובין עם הארץ, כי מאז פעלי החברה והדרה נראו בארץ ע״י בתי החינוך אשר יסדה, עלה כבוד ישראל עשר מעלות בעיני העמים והממשלה ושריה ורבי המרינה וגם כהני הדת נותנים כבוד ועז לפעלי החברה, מן המופתים הרבים המוכיים אמתת הדבר נזכיר רק אחדים אשר יספיקו לעניננו בחלק „קאססאנדזוק" בעיר קאנסטאנטינאפול אשר שם ישבו בשלום יחד היהידים והיונים והארמיים, שם יש בית ספר לחכי״ח והבית יקי ונכבד בעיני העם והנבבדים כל כך, עד כי הפראפע- סאר מאנועליאן מגדולי האוניווערזיטעט ומראשי הרופאים בעיר הבירה, בלי שכר התנדב להשגיח על בתה״ס להרחיק מהתלמידים כל נגע וכל מחלה. כמחזה הזה נראה גם בבתה״ס בעיר רושטשוק בבולגאריא, מעיד אזמיר (סמירנא) מודיעים למב״ע „ארשיו איזראעליט״ כי בימים האלה בקר הכהן הגדול (ערצבישאף) של חיונים, בב״ס להחברה, רשב שם איזה שעות ויביע רחשי לבו, כבוד ותהלה להחברה עבור מפלאות פעליה שהיא עוסקת בישובו של עולם המזרח בדרך היחידה המסוגלת לזה, הלא היא דרך החנוך בבולגאריא הננו רואים כי בעבור מעשי החברה, אהובים ורצויים היהודים בעיני הממשלה והעם, וגם הנסיך, אשר בתחלה לא בטחו בו אחב״י שמור ישמור להם עתה את הברית ואת החסד, בעיר זאמאקאף בבולגאריא נעשה זה מקרוב שינוי בימי השוק ונקבעו בימי השבת, וכמובן יש בדבר זה הפסד מרובה ליהודים, וילכו ויגישו קובלגא אל הנסיך, והוא רצה את בקשתם ויצו לקבוע את יום השוק באחד מימות החול (בכמה ערים בנסיכות פאזען היו היהודים קובלים על קביעות יום השוק בשבת ומאוסה לא נשאו בעמלם וגזר דין זה לא נקרע). גם בעיר ווידדין בבולגאריא הראו האזרחים את מדת הסבלנות ליהודים, ובחרו שם באיש יהודי ויתנו על שכמו משרת ראש העיר הבולגארים גם המה סלאווים, ולפי שיטת הנאוואיע וורעמיא — שאחריה נמשכו גם איזה מפחותי הלבלדים אצלנו — דבר טבעי הוא, אשר לא יוכלו הסלאווים לחיות בשלום עם היהודים בני שם וזרע אברהם, כי טבעם ומזגם מתנגדים זה לזה, ותכונת אידיאזינקראזיא מחייבת שאי אפשר להם להתמזג ולהתערב, ומדוע לא ישמעו החרשים ולא יביטו העורים לראות כי רק בסקום אשר יש מסיתים וסחרחרי ריב שם יצמח הסלון חממאיר אך במקום אשר אין כותבי פלסתר, ומעוררים לפרעות וחרשי משחית נעלמים, אף כי תשלוט עוד בלב העם שנאה מורשה לישראל שינקהו בחלב אמם, בכל זאת לא יעשה העם שערוריות, ואם האידיאזינקראזיא תכונה טבעית היא כאשר חקרו ומצאו תוכני רוחות (פסיכאלאגען) של הנאוואיע וורעסיא, מדוע לא תראה ולא תמצא ולא תפרוץ לפעולה במקום אשר אין נחשים מסיתים? ההוללות הטמאה הזאת, השיטה שלא יוכל עם אחד לחיות בשלום עם שני בארצו, ופרעות ושערוריות ביניהן הן מוכרחות ומחויבות יען אשר שני העמים לא ממקור אחד וצאו וטבעם שונה זה מזה, השגעון הגמאם הזה המתנגד אל רגש היושר ואל הדעת, אל הדת הטהורה ואל החשכלה — הוא יצא מבטנם של הצוררים האנטיסעמיטים הרוצים בזה לתת לרשעתם ולפחזותם טעם ונימוק למודי וטבעי, את השיטה הזאת, את האנטיסעמיטיזמוס הטבעי, אזן וחקר זר הזדים דיהרינג הצורר הוא גזר את הדין שאין מקום לישראל בארצות שהם יושבים בהן, בעבור תכונותיהם שהם מצוינים ונבדלים בהן. אין ספק בדבר גזע טהור, גזע ישישים אנחנו, בעורקינו נוזל הדם הטחור אשר נזל בעורקי אבותינו זה אלפי שנים בארץ קדשנו, והדם הזה טהור הוא ונקי מן הדם הנוזל בעורקי משפחות גדולי אצילי אייראפא, לו היו העמים כחיתו שדה בגן החיות אשר יושמו בכלוב ועל כל כלוב יכתב שם כל חיה אשר יקראו לה ומולדתה ומקורה מינה ומשפחתה, לו עמדו גם העמים במדרגה הזאת אזי לא היה מקום לישראל בתוך קבוצת החיות. אולם המושג הזה המשוה את העמים לחיות ובחמות יוכל לעלות רק על לב איש אשר הוא בעצמו עוד נפשו נפש בהמית. דברי ימי האדם לא תולדות בעלי חיים (צאאלאגיע) המה, והחברה האנושית לא קבוצת בהמות וחיות היא, אשר במענאזעריע מחלקים אותם למיגיהם ולמשפחותיהם לבל יטרפו זה את זה, כל המשפיל את המין האנושי לבחינה הזאת אין לו הצדקה להקרא, לא רק בשם משכיל או חוקר כי גם בשם „אדם״ מיום שגבר אגרופה של השנאה יתנכלו הצוררים לנבל בעפר כתרה של תורה, לא די להם לדוש אותנו בעקבם, כי הות לבם תמריצם להרוס אל המקור אשר משם רועה אבן ישראל, אל מקור התורה והדת, לזהם ברירם פלג אלהים טהור כבדלח כסופה מרכבות הזמן, כארבע מאות שנה חלפו מזמן שריפת התלמוד, ובני הדור הזה התגאו ברום לבם, ויאמרו אכן יש שנאה לישראל בדורנו, אך אין זאת קנאת הדת הנכונה רק לשומרי נשף ושואפי אפלה ולא למלא רוח ההשכלה, והנה חדשה עשה הזמן, השטנות נגד הדת והתלמוד, החרון אל כל חק ומשפט לישראל שבו כבתחלה, והעכביש שב לארוג את Je. ol. קוריו ולחפיל אבק על ספיר גזרת דתנו, מכ״ע מודיע כי בהדש הבא יתאספו מכל ארצות אייראפא בעיר וויען צירי החברות למניעת צער בעלי חיים, ולפניהם עתידה להערך למבחן ולמחקר שאלת השיטה הנהוגה בין היהודים, והם יקבצו כעמיר גורנה את כל כחקרי החכמים השונים אשר תורת השהיטה צרורה וחתומה בהם ויוציאו משפטה לרחק או לקרב השאלה הזאת כבר הוצעה באסיפת החברה בעיר מינכען, רבים מאנשי האסיפה שם שגו ברואה פקו פליליה ויאמרו להעביר את השחיטה, אך לא מצאו עוד דבר גכון וברור, והנה בחיק האסיפה הזאת הוטל גורל השאלה. מי יודע אם לא תתאזר הברה נגד ,צער בעלי חיים״ לשלול את הבשר מפי רבוא רבבות בני ישראל שומרי אמונים? נקוה כי חוקי השחיטה יצרפו ויתלבנו בכור המבחן ויעמדו נגד הבקרת ולא תהא תורה שלימה שלנו כשיחה בטלה שלהם. הן הד״ר ריכארדסאן במכ״ע טהיימם, האיש אשר ירד אל קצבי חקר עניני צער בעלי חיים, בקעה מצא לגדור גדר ומעורר את האנגלים לאחוז ג״כ בדיצי שחיטה ובדיקה, ובפרט בבדיקת הריאה על פי חוקי הש״ע. ריכארדסו לאן עמל ויגע בשאלה הזאת זה כמה ועתה מסייע לו חכם אחר ה׳ טאללערמאן המעורר גם הוא במאמריו „בטהיימס׳ לחפץ הזה ומרחיב את ביאורו מה זך וישר פועל השחיטה ואיך בשר טריפה הוא באמת קשה לגוף ומוליד חלאים רעים ונאמנים וע״כ ראוי הדבר לצאת בענין זה בעקבות היהודים. שני הכמים האלה סומכים בדבר זה על ראש המדברים בחכמה זו תasteu הצרפתי אשר לפי בהינותיו אין כהשחיטה מיתה יפה לבהמה ואין כבדיקת הריאה בחינה טובה על תכונת בשרה,. רבים וכן שלמים באנגליא טעמו וראו כי טוב בשר כשר ומעלים רק כשר על שלחנם — אין לך ארץ פלאות אשר בה ירבו העוגבים על כל דמיון תמוה, כארץ אנגליא, האגגלים המתיהשים על עשרת השבטים הולכים ורבים, נפשם גחלים תלהט ורוח דמיונם הולך הלוך וחזק. מכע .Jew. Chr ודיע על אדות שני מכע ההולכים לרוח השיטה הזאת משום דרוש וקבל שכר האחד נקרא בשם Judahs Prophet. בריטי ישראל) והשני Bitish L c צesen (ציר וגביא ליהודה). הרוח הזאת עשתה לה כנים לרוח השיטה הזאת הסוגה בערפלי רזים, היא ההתיחשות על עשרת השבטים, ולא די להם העמידם את שבט האנגלים על חזקת היחש הזה להיות כבוד ישראל עליהם זורח, כי גם את האירלאנדים העמידו יחד עם האנגלים במחיצה. אחד ממכ״ע אשר להם מוכיח שכל הגדות האירלאנדיס. הקדמונים הטבעו על אדני תולדות ישראל, ואחרי חורבן בית אשון בא ירמיהו לאיר- לאנד והביא שמה את האורים והתומים! מכ״ע „בריטי-ישראל״ נחפד בתמונות דגלי שנים עשר שבטי ישראל, ועוד שם גור אריה יהודה, ארון הברית, כנור דוד, כנף רננים כפתור ופרח וגם „דמות יונה״! ילכו האנגלים בכחם זה להתרפק על שלשלת היוחסין, הלא יקר החזיון, כי בעוד אשר עצב דראון ובזה אנחנו בעיני רוב העמים, יתאמצו האנגלים להסתפח אלינו: יזכו לראות אותנו דשנים ורעננים כשתילי זיתים בחצרות ביתה ואנחנו והם נטייל בגן עדן — אך לנגד זה חברת המסיתים שהזקין גזעה באנגליא היא תזרה מלח על פצעינו, תקים עלינו מצודים וחרמים לדחות רגלי עני פעמי דלים, שומר נפשו ירחק מהם ומהמונם! הם בקשו צרי בגלעד לתרופת פצעינו, הלא נודע לדראון חםן ישועתם אשר כוננו בארץ הצבי, אולם יתכן לאמר עליהם את משל הקרמוני „יחילו ויזעקו הרים ויולידו עבבר״. אחרי קול הקריאה שהוציא מנהיג הבירה, שעפטסבורי, שבו העיר את רוח הנדיבים לתמוך בכסף כנה נטעה ימינו, הקולוניא יציר כפיו אשר בארץ הצבי, עתה מודיע הדזויז קראניקל, כי יש בדעת האלופים ההם לנתוש את הקולוניסטים מעל אדמתם בארץ הצבי ולטעת אותם באי קפריסין! רוח כהה תעבור עלינו בקראנו זאת בהודע לנו כי באסיפה החדשית של אגודת אחים הלאנדאנית יצאה ההחלטה שאין להאגודה לעסוק בישוב א״י — נפלא הדבר שאין דעת אגודת אחים כדעת ברת כי״ח, הלא החברה כבר הגידה בשפה ברורה שהיא נכונה לעסוק בזה, וכבר הושיט הבאראן דע הירש את שרביט הזהב אל הקולוניסטים, ובל״ם יגדל ברבות הימים מקור השפע ומבוע הצדקה ונהר שאינו פוסק יצא מעדן להביא ברכה לעובדי אדמת הקדש — והאגודה יוצאת ידי חובתה בהתשובה שהשיב אחד מחבריה הפראפ׳ מארקם, לאמר : „הזהרנו את העם השכם והזהר לבל ילכו לארץ ישראל, ועתה כאשר לא שמעו בקולנו לא עלינו האשם יחול!״ אם קבלה היא נקבל ואם לדין יש תשובה. האומללים שיצאו לארץ הצבי לא מפני געגועים הלכו שמה אך נדחפו לצאת, ולו יהי גם כדברי האגודה, כי לא היטיבו בבחרם בארץ אבותיהם, אל נא יזכרו להם עתה עונות ראשונים, עתה בעת אשר נפשם ברעב תתמונג וצודדי הנפשות אורבים אליהם — עתה אם לא יתעוררו נדיבי ישראל להושיע, אז הקולר תלוי בצוארם, צופים, הרימו קולכם על הרי ישראל, הרעימו באזני הנדיבים ואל תחדלו אולי ישימו לב ויתעוררו. אוי, מי ילמדנו לעשות כמפלאות פעל מחוקקנו „הכה צור ויזובו מים״ .aרeee .. None None ק מוניות אשור ובבל None None המשך מגליון 31) None אחרי אשר פתח לאיארד ובאטטא פתה תקוה לאוצרות חשך האלה, קם שאון במחנה חוקרי קדמוניות בארצותם לגוייהם, ומכל מקום אשר דבר החכמה ושמעה מגיע, החרו החזיקו חכמים דורשי נסתרות, ויחדו באו גדודים אל בקעת שנער לגלות תעלומות ולהפיץ אור על חקרי ימי עולם. אפפערט, פלאם שמיטה וראהלינסאהן חשפו את זרוע עזם וילכו מחיל אל חיל וימצאו בבטן האדמה עיי מפלת העיר אלסר וחרבות היכלי מלכי אשור אשר היו מפוזרים על פני כל ארץ רבה. על פי עדות שרידי פלטת הארמונות האלה נבין ונשכיל האותיות לאחור לדעת את המחצבים והבנינים ואת תורת חצרותיהם ואהלי אפדנם אשר שמו להם על עפר בצר; על יד חדקל נחל קדומים ומשוש רוח כל מלכי אשור, שם בנו להם כמו רמים את אחלי אפדנם ולמען שטף מימיו הרבים בעת יגאו ויעברו על גדותם אליהם לא יגיעו גם האדים אשר כקטב יעלו מעל הנהר לא יגעו בהם לרעה, לכן שפכו סוללה, ואלפי ידי אדם עמלו ימים על שנה ויצברו עפר למוצק ויתללו גבעה גבוהה, ושם על ראש הגבעה אשר מסביב שתו לה חומה דלתים ובריח, שם שמו להם מלכי אשור במרום קנם, ואל הגבעה יעלו במעלות מחטבות מעשי ידי אמן, ועל שלבי המעלות מזה ומזה, כשומרים ישיתו ססביב אריות מרטבים מסלע או אבני שיש, אבורי בשן וראש אדם להמה ומרבי קרנים לאות הנצת וההוד. כל הבנינים האלה היו בנוים מלבנים בלתי שרופות, אחת באחת תגשנה עדי כי היו לאחדות אשהבאתתה תדבקנה, ורק בתוך הבתים פנימה שם ספנו את קירות בית בלוחות אבנים אשר החלקו למשעי ועליהן כתובות וטוטפות וזכרונות דברי הימים לספרם לדור אחרון, וגם את קירות הבית סביב אשר פניהם מפנים חוצה, גם אותם פארו בלוחות העדות בכתב ומכתב סספרים גכורות מלכיהם ועזוז לוראותיהם. האמללים שבויי חרב אשר הלבו שבי לפני צר ומלכי אשור העזים הביאום באזיקים לארץ ממשלת ידם, המה בועת אפיהם בנו וישכללו את חצרות המלכים האלה, ובעט ברזל חרתו על הלוחות את דבר גבורות המלך העריץ לדעת דור אחרון על עפר יקום, ועל כן כל מלך חדש אשר קם בארץ, ואשר פלם, חמס ידיו להדביר עמים תחתיו, בנה לוי כמו רמים היכל כלו אומר כבו או הרחיב את התיכל אשר בנה המלך אשר היה לפניו, ויעביד את שבויי חרבו עבודה גדולה להציב לו זכרון ולהודיע לבני האדם גבורותיו, ובכל חרבות ההיכלות האלה עינינו תראינה מחוקים על הקירות תבנית המלך הע והעורא, המתנשא לכל לראש, גובה לו ויראה, לבושו הוד והדר, נזר הב על ראשו וקוצותיו תלתלים וזקנו יורדים על פי מדותיו וסביביו גבוריו עליזי גאותו לבושים פאר, ועוד כמו חי תראינה עינינו איך פניהם מלאום זיו, ושמחים לעשות רצון קונם ולראות מלך ביפיו. הסריסם אשר מסביב שתו עליו יסוכבו עליו במחסח-החום להיות לו לצל על ראשג פלבה הסריסים, על יב ימין המלך יתנוסס לתפארה איש הדור בלבושנ אשר הכרת פניו תענה בו כי הוא גבוה מעל גבוה, ורק יושב הכסא גדול ממנו, וכפי הנראה הוא איש הבינים בין המלך ובין העם, ועל פיו יצאו ויבואו כל דברי המלך ודתו. ושם במקום אחר חיל ורעדה יאחזו את חרואח ומתבונן על החזות הקשה אשר בגיא הקזיון: חעל צבאות אשור בחורים לבושי מכלול כלם, לובשים שריון קשקשים וכובע נחשת, כגורי ארעת יפילו ברבבותיהם חיל הצרים אותם, יצורו על עיר לרדתה, יחלקו שלל ומלקוח ויגירו על ידי חרב את חמורדים והפושעים המתקוממים פה חומה גבוהה דלתים ובריח תתנשא אל על, על תועפות מגדליה יראו כצללים אנשי הצבא השומרים על העיר והנה חיל צבאות אשור החדים מנסרגם העמידו סלמות ויעפילו לעלות על החומה ללכדה ברעם ורעש: צבאות הנצורים יורו מעל התומק, אבנים וקלע, חצים וסות, אך חמה עשוים לבלי חת, אלה יגישו האילים לקרקת קיר החומה ויהלסו לעלות על הסוללה, ושם מעל ראש החומה. בירכתים אשף מרת נפש תתיפח תפרש כפיה כמו תבקש רחמים. ותסד ולשופטצה תתחנן. שם הסריסים השחורים משחור עומדים על יד שערים על פני העיר המבוקעה אשר בקקוה בוקקים, יספרו וימנו את השלל והמלקוח אשר יעבירו לפניהם, כבשים עם עתודים, פרים ואולים ובני צאן ויכתבו זכרון על גלילי גויל, או יביאו חשבון ויספרו את ראשי פרעות האויב אשר יתגלגלו תחת רגלעהם כו נד: ופת חפד הבור פניע הולבים בקרב, וברעש ורגז ילחם בעיר ד מעד במרכבה הרתומה בצורה ינצעקק עד רדתה, המי' ללה סוסם אביהם דותזם , וטירה ת מות באחד האויבם, נושא הכלים ימחה יסוכה- עו במנן וצנה, והשני ידפוק את סוסיו כי ימהרו לרוץ אזרת. ושם באחד המקומות נראה את המלך שבע-נצחון שב מהכות צריו אחור, בראש המחנה ישאו אנשי חיל ראשי חיל האויבים, ואקרצהם, מנגנים בגבל ופורטים על פי כלי שיר, דגלי המלכות-ואחהיהם המלך בכבודו והדרו, קשת ותצים בידו. על ראשו צל-סחורב אשר ביד הסריסים, ומאתריו מרכבת-המלחמה ופני המלד מפיקים הוד נצח ועז והדר מלכות אחרי מחזות המלחמות אשר ראשונה יסעו בדברי ימי סלכי אשור וזכרונותיהם, חקקו בסלע זכרונות תחבולות הצידה והעתים אשר עברו עליהם. וגם בתמונות זכרונות האלה ישנם דברים נכבדים ויקרי ערך, כי לכל תמונה ומחזה, כתבת קעקע אשר תפיץ עליה אור ותבארנה די באר, ועל אחד הלוחות אשר נשאר למשמות בהיכל שכיות החמדה לאוור אשר בפאריז כתובים כדברום האלה: „ויהי היום ואנכי יצאתי לצוד ציד ויגש אלי ארי עז, אחזתי בעהפו, ואחרי קראי לעזרי מקדש את אשור ואת עשתרות האלהים מפקדי צבא מלחמה, הבאתי להב חניתי בלבו והפלתיו למשואות. ועל אבן אחת מאבני המקום אשר הובאו לונדונה כתוב לאמר: „באחד הימים אשר הלכתי לצוד צד אחזתי ארי טרף בזגבו, ובעזרת אדר וגרגל האלהים האדירים, רצצתי את גלגלתו בעץ חניתי״ כתובות ותטונות אחרות תצגנה לעיני הרואה את המלך יושב בחדר הטלכות על ראש משתה שמנים, עבדים מאליפים ישאו מעדני מלך ויין משתיו. אונזות הבר, ארנבות, וילק אין מספד בחרוזות תחובים על מקלות אשר בידיהם, ושם יעמוד המלך פניו מפיקום רוגו, ותענג על המראה איך יסרו את החטאים בנפשותם כחי השעתם, אלה יוקעו בראש מרומים, אלה יופשט עורם מעל עצמותט, ואת אלה יעור המלך בכבודו ובעצמו: בבתים אחרים אשר כפי הנראה שם היה ארמון בית הנשים, שם ישנה חזות הכל את פניו, שם נראה את המלך חולך לשות בגינת הביתן ובין צאלים צלליו יתהלכו גם אריות ונמרים בני תרבות, או נראחו יושב בסכת הגן אשר עצי גפן יסובוה יסובבוה, שם הוא סרוח על ער שן ובידו גביע יון מלא, ועל ידו יושבת השגל ביקרת תפארתה, פניה תליט באדרתה, ובידה כוס יין חמר, הסרוסים המשרתים יגרשו את הזבובים מעל פניו, וממרחק מנעימי זמירות יפרטו על פי כלי שיר, לפעמים יציירו התמונות המחקות על הקירות את מעשה הארמון ובנינו ואז תחתינו נרגז לראות את המון השבויים אשר חשך משחור תארם, רגליהם הוגשו לגהשתים, ובלא כח יעבדו עבודתם הקשה, יסיעו אבנים, ילבנו, ירמסו בחמר, ונוגשים אשר מקלי-חובלים בידיהם מנצחים על המלאכה, וגם המלף בסבודו נראה רוכב במרכבת עזו הרתומה כמו כן לשבויים אסירו עני, וממרומי שבתו יביט מגבוה על האומללים העושים במלאבה לעשות לו שם תפארת וכבוד עולם אשר לא יכרת. אך אם יקרים ונכבדים המה התמונות והציורים אשר פתע לפתאם עלו כאוב מארץ, ויעבירו לפנינו כבני מרון את קורות המלכים ודורות קדם, ארחם ורבעם, שיחם ושיגם, והליכותיהם בבית ובשדה מלחמה, הנה משפט הבכורה להכתובות והזכרונות הכתובים בכתב היתדות וירשמו על הלוחות דברי ימי עולם אשר חשך היה סתרם, ואשר התגלגלו תחת שואה כשלשת אלפים שנה, עד אשר חכמי לב בדור האחרון שלחו עליהם אורם ואמתם. ואמנם עבודה קשה עבדו החכמים בטרם הציאו לאור תעלומה לדעת לקרא את הכתב והמכתב הזה אש סתם וחתום היה וכל חכמי הרזים נלאו למצוא הפתח לבוא עד תבונתו ולדעת את חרשום בכתב אמתהזה, כי כתב היתדות הוא ככתב החרטומים במצרים, אך עוד קצר ממנו, ותמונה או אות אחת תכיל בקרבה מושג שלם, עדי. כי מן הקוים הזקופם, הנטוים, והשוכבים האלה לא בגקל היה גם לכותבי הכתבהזה להבין במראה ולדעת פשר דבר הספר החתום הזה. ובאשר ידענו כי כל משכיל נבון דבר תכסעף נפשו לדעת איזה הדרך גלו התכטים תעלומות האלה ויבאו בס הכתב הנעלם הזה לביז לחקרו, לא למותר נחשוב לספר במו את עצבם ורגזם ועבודתם הקשה אשר עבדו ימים על שנה בטרם שמו אבן על אבן בהיכל החקוהח הזאת ויבאו עד תכונתה. המשך יבוא) ידיעה אחרונה מאוננארן רע האנטיסעמיטים באונגארן הולך וחזקר, בעיירות עגעהשק, קרעמניץ, קאנישו, וטשורגא, התנפלו על בתי היהודום וישוסו ויעשו, בהם שמות, עד אשד באו אנשי הצבא מהסביבות ובכלי נשקם הפילו סהם חללים, חמונים מהיהודים בורחים ממקומות ההם כי אין להם תקומה מחמת האכרים עוד א- ש תורעה עד האתרוגים.. נכבים אנחנו לקבל מאמיסיאן מכל החפץ להשיג ע״י אתרונים מכל הסארטין בלא קארזיקאנער אתרוגי א״י עם פיטמת קאראפירער, נעגווער, מאראקער ים, כפי מחירם בטרייעסט ובתוספת לולבים והדסים ירוקי ים ולח פיטמות. וגם נים הקודמות, וגם אשתקד אשר מחיר וטה. וכפי אשר הודענו בן מיסיאן מזיי חיר הקאמיסיאן, והבנו נכונים לשלוח סחורה רוגים ה גי׳ ביוקר, לא העלינו במר זובה לכל דורש גם ע״י גאכנאהמע בשלחו אלינו אויפגאבע למטיליד כל אדם להריץ! אלינו מכתבו, אל כל מקום אשר יחפוץ, וכפי האדרעסין דל ה, ונקוה להפיק רצון האחים אהרן ואברהם בירגער במינסק מכל הדורשים לעשות מסחר עמנו אדרעס למע Apony Bprepy . M ינסק Abram Burger in Tiest Oestrich . אדרעסע לטרייעסט הודעה מסוחרי אתרוגים מביאליסטאק גם בשנה ההיא שולח במלאכותנו ציר אמונים ישר לטריעסט בקי בטיב נעם, לדעשת ולתור שמה ב הסחורה ונבון דבר האברך המופלג מ׳ נפתלי הירץ פיי כלי פרי עץ הדר באמת, וכפות תמר , והי גם אתרני ארץ הקדיהאהרים, יפנה אליני מסחר אנון וירוקים. כל איש אשר יאבה לעשות עמנו חוזה בם בביאליסטאק וישבע רצון באשר ישינ רק סחורה ראייעלע לא מזויפת ביאליסטאק בחודש מנחם אב תרמ״ג לו אזוסקי אלולהר ברוד דארמאן יצחק יאנ .שerz Pinee siest alte Bora אדרעססע לטריעסט M.B. inhr Bank- Weehsel und Passage Geschait. 5 Silman t. Boston, Mass. ו׳ב׳ ריינהערץ באנק-וועבסעל אונד פאססאגע געשאפט, סטיללמאן סטריט. באסטאן מאסם. לידע ולחודיע ולהודע: גמישע פאבריק במאיינץ בלשכת אחרי כי נלקח 801 תמצית חומץ מן כע ו מעדעצינישע דעפארטאמע ביתו לדעת כי נקיה וטהורה באי ענט בס״ט פעו יזעריום רשיון להפאבריק מאיינץ למכור נתן המיניסט דברים מזיקים לבריאות האדם סחורתה במדינתנו בתנאי כי התמצית חומץ תהיה בכלי זכוכית סגורים וחתומים בחותם תכנית (פאבריק מארקע) של הפאבריק הנ״ל, ועל כל כלי יהיה דבוק אופני המזיגה. אנחנו אשר רק לנו נתנה פאבריק מאיינץ סקלאד הראשי על מדינתנו זה שנים כבירות, נכונים לשלוח חנם לכל דורש פתשגן הכתב (קאפיע), ונגד שלוח של 70 קאפ׳ בקבוק קטן תמצית חומץ לפראבע. תקותנו חזקה כי כל איש ישר ונבון יראה אשר טוב לו כעת עשות מסחר בסהורת פראנקפודט, אשר מלבד כי ערובה נתנה על ז חזקת 80 וכבר קנתה לה שו שלה והקונה אין צריך לפחוד עמה ובריחה, עוד היא עומדת מאושרת מחג תפארת בט מקול עלה נדף.. Rep oa2, BoaEeE, Bapmaaco y. None לכל סוחרי מורי-שעות הקרובים והרחוקים 4 יע בזה כי יסדתי פה קאוונא מסחר מורי-שעות, טאשען אתכבד לה אזנד שליססי סף וזהב ובראנז וכל מיני פארנ ורין, וכא זזאד אוהרען, )שש מקורם הראשון בהפאבריקען היותר מפורסםי. הנני כונה את כל הם א ידי לחפיק רצון כל הדורשים קרבר כו בנוגע לטיב הסתורה וכן בנוגע להם ונגען ע"י הפאסט או על ידי באהן — אשר אשתדל למכזד בזל הא ,לשי, בעשם סתרי ברחוב ווילענסקי בבית הג׳ ז׳ עו ליאשאוו מיו״ט, בית מ נאכנאהמע אכלא בהקדם 2 M. I. PoseaarE, o. סע אלי כן האמת גיתן לכתוב אשר זה כמשך תשעה חדשים הפקדתי לד׳ קלמן פזנאק קאברין המפודסם בעלי העת שקבע אוטשילישצע פורמאלנע ללמד לחרשים ולאלמים ום הולדה לא שומעת ולא לדבר, ולכתוב, את בתי תי׳ בת י״א שנים והיא אלמית מיו ולשון, ובבואו כעת לראות מה יעשה לבתי ראיתי לשמחת מדברת ולא ידעה כי ושמעתי שהיא מדברת דבורים י שונים ומברכת ברכת הנהנין לבבי את אשר לא פלי על כל מין ומין וקוראת בסדור היטב וכותבת בלשון העברית בלא שום טעות וקוראת להודיע שמו בקדל. בתב רוסיש, ואמרתי כי איש כזה ראוי לתהלה במכו יחיאל מיכל דשב״ם מהורארנ ובעה״ח יום ד׳ כ״ג אייר תרמ"ג פה קאבריץ... לשנה טובה תכתבו ותחתמו: מכתב ברכה, לשנה החדשה לשלוח לרעים ואוהבים; הוצאתי עתה אור על ניר טוב ויפה ובתבנית יפה ומהודרה כברכה בשפת אשכנז ואחת — בשפת עבר, בשיר יפה ! ת בב מאוד, בץ אות: None טני לוח לשנת ״ד 4)1883 הניה, חדשיה, שבתותיה, תקופותיה, במשי. ומחיר תיה וכו׳ ו תי הז אות שוה: עשרים עקזעםפ׳ 1 רו״כ, חמשים— 2 דו״כ, מאה— 50 קאפ׳ 3 רו"כ, 200— אדדעססע אלי: ה 6 ר״כ, 500— 50 קאפ׳ 12 דו״כ. JaRo Sapirstin in Baystok. ao ammre, B r. Bocog. גם להשיגו אצל ׳ א״י שפירא או אצל ה׳ א׳ צקערמאן בווארשא דיא איינציגע דירעקטע בעצונסקוועללע פארינער קודפיער אונד קארזיקאנער אתרוגים, לולבין, הדסים אין פיינסטער נעוועהלטעסטער וואארע אימט אוים זייט 15 יאהרע בעשטעד בגדע שטרענג זאלידע גראס האנדלונגס-הויז E in mmizt.ב אל סוחדי האתרוגים הנני מודיע לכל בעלי ומ״מ מבב כר שגם בשנה זו נסעתי בעצמי לטריעסט לקנור אתרונים מפארגי ממש. וגם לולבים והדסי הכל על צד היותר טוב ובמקת הזול ובי תרי יהיה כמו בכל שנה ושנה בר סחיר היין של נאליוקעס 17 בבית מנ ה״ר איטשע מרגליות ואקה להפיק ר צון לב הרוצה לעשות מסחור ערי מי פאסט אדרעם על שמעון לעווי בווארשא שם מרגליות.. שאלות ותשובות לכ׳ וו׳ זאטולאווסקי לא במ האשם, רק ביושר 0 הכתיבה של האדרעסע שכתש בר״ת .6עצ. הצכה והאות נתעקם מעט כדמות בכתב, וע״כ הצפירה לפאדאלסקי גובערניע, להסופר ש חחימת הרב לא בלמכשזול אב ,״, ל מ"ב כבר חרות הפאסט אצלנו, ומעתה יבו5 במתבהקדב אודיע שגם בשנה הז יהיה להשיג אצלי אתרוגי אי מוב חרים וטובים ויוכלו להשינם אצלי תיבות סתומי י נימת א״ נם פתו ר רה ם והדסי רזר, נבררים ולון אלייענער משול שים ונם שארי סארטין אתרנים הכל במקח השוה אדרעסע שלי כשמי, אביגדור מאיר גארדאן ריגא מאסקעווער פארשטאט גרויסע שטראז 52. כלהחפץ באתרוני אהק כשירים וסהודרים None וכל לפנ יות אלי עם פיטמות ובלי פיטם כפי האדרעסע שלי בטריעסט או אצל הסוכנים שלי בווארשא הרה״ ״ט מוה ארי'. ליב חזן נאלעווקי 29 והרה״מ מו״ה שאול קאסאווסקי 30 . H-rn Leb Salant ria Beechrie N 7. Brster Sock in Triest. לקנות אתרוגים כשרים טובים הרוצה רבום והדסים כל ים מאתרוגי אה״ק גם לול יוכלו להשיג אצלי במקח השוה. אדרעסע אלי Mahan Gringart Wiia dii apont 2 riest. יען כי פתאום אני קרוא לביתי לכן כל איש אשר שיח ושיג לו אתי יפנה אלי על אדרעס פשוט כזה. Abramn Constantinowski essa. פראנקפורטער עססיג-עסענץ ערלויבט פאן מיניסטער דעס איננערן אין הארט אונד, אן אוים פעטערבוו M. Bouפלאשעז צו בעקאממען בייא מ Bapuasa, paaaan N 10 דרעססא שלנו Pearopy Ta. TApRA S. noy Bapaa. S. Somimsi r Warszawie. Dia 25 אתa

|1883-09-04| תוכן העביעים דברי דיםים. ירזשלים. שוד ושבר באונגאח. הצופח לבית ישראל ידיעות אחרונות. הודעות שאלות ותשובות . דברי הימים ממלכת צרפת צהלה ושמחה, כי המלחמה אשר לה בארץ ענמים הגיעה אל קצה, והענמים ברעו נפלו לפני הצרפתים ויתרפסו לפניהם לכרות אתם ברית שלום, והצרפתים השיגו את כל מאוי לבם. הענמים קימו וקבלו עליהם את השגחת צרפת ומחסה ממשלתה על שתי המדינות, ענמים וטאנקין , ואת כבר הארץ בינט-הואן ספתו אל המדינה קאכין-כינא מקום שם ימשלו הצרפתים גם יביאו הצרפתים את אנשי צבאותיהם לתוך המצודות הבצורות העומדות על גדות הנהר הוע, וממשלת ענמים תשיב אחור את צבאותיה אשר שלחה למקום מערכות המלחמה לטאנקין, גם תמעיט את מספר צבאותיה החונים בטאנקין, לתת בזה מקום לצבאות הצרפתים להתגדר בו, גם תצוה לפקידיה ופחותיה המאנדארינים לשוב על כנם כבתחלה ולהצרפתים תהיה רשות להפקיד פקידים חדשים הרצזיים בעיניה. את כל הדברים האלה קבלה על עצמה ממשלת ענמים, וממשלת צרפת קבלה על עצמה בעבור זה לגרש את השודדים בעלי נהדגלים השחורים״ מן הנהר האדום, לשובב נתיבות המסחר להתנהל על פי סדרים טובים, הברית הזאת יצאה לפעלה בין הצרפתים והענמים אחרי מלחמות כבדות אשר נלחמו בהם הצרפתים באניות מלחמה. מצביא האניה השר מורבעט פרץ ברעם ורעש אל חופי ענמים מעבר הים ויעמיד את כלי התותח ממולם וימטר עליהם אש וגפרית ואנשי החיל יצאו מן האניה יהרסו אל הארץ פנימה ודק כפשע היה בינם ובין עיר הבירה הע. ויהי בראות מלך הענמים כי באו מים עד נפש, אז פתח את שערי עירו והיכלו לפני הציר אשר שלח מצביא צבאות צרפת ויכנע המלך לפני הציר, ושם נכתב וגתתם ספר הברית אשר הזכרנו למעלה את ראשי עניניו אלם עוד אחרי זה לא זה ממקומה השאלה, אם תשקוט כינא למראה הנצחון הזה או תצא מגדרה. בעיני ממשלת כינא תיקר מאד מדיגת טאנקין, וצבאות הבינעזים נקבצו בה לשמדה מפני הצרפתים ולעמוד לימין הענמים, והנה עתה כאשר נהפך האופן, ומלך הענמים נתק את מוסרותיו עם כינא ויתמכר לצדפת, עתה מי יודע אם ירצו הינעזים את הברית הזאת אשד בין מלך ענמים ובין הרעפובליק הצרפתית ממשלת כינא נלחצה בין המצרים, אוי לה משלום, אי לה ממלחמה. אם בשלום תחפוץ אז רעה צופיה לה לרדת ממדרגתה ולהיות כמסוס נוסם, כי ממזרח תעיק רוסיא תחתיה ותצר צעדיה, והיה בהתנחל טאנקין לצרפת ועל גבולה המערבי יתקעו להם הצרפתים יתד במקום נאמן ונלחצה כינא מימין ומשמאל — ואם תאמר כינא להלהם בהצרפתים, הנה גם הדבר חזה יצפון שואה, פן לא יעמדו צבאות ממלכת השמים בתכסיסי מלחמתם הנושנים ובכלי נשקם שכבר אבד עליהם כלח, נגד צבאות הצרפתים הנאזרים בעז וגבורה והיודעים דרכי מלחמה, על שתי השעפים דאלה פסוח תפסח ממשלת כינא, ומיראה מדבר פן תגבר בכינא תשוקת המלחמה על אהבת השלום, לכן בקש מצביא צבאות צרפת בענמים מאת ממשלתו בפאריז, לשלוח לו עוד אנשי צבא להגדיל את מחנהו, שרי ממשלת צרפת המתיקו סיד בענין זה והחליטו למלא רצון המצביא בארץ ענמים ולשלוח לו אנשי צבא כחפצו, הנצחון הזה בענמים הוא החזיק את המיניסטעריום בצרפת, גם הסב את לבות הצרפתים מהתבונן אל עניני אייראפא, וגם מות הגראף שאמבאר והודעת הגראף פארים כי מן היום הזה יתיחש הוא למלוכת צדפת, כל הדברים האלה לא עשו רושם כלל בצרפת, מפני אשר דעת הקהל עסוקה וטרודה היא רק בהנצחזן במדינת הים, וגדולים חקרי לב להתועלת אשר תצמח לצרפת בעניני המסחר מן האחוזה החדשה אשר קנתה לה בחרבה ובקשתה. הצרפתים יקוו, כי כאשר היתה ארץ הודו למקור עשר ושפע לאנגליא, כן תהיה ארץ ענמים לצרפת להגדיל ולהאדיר את מסחרה ולהשפיע לה שפע רב באוסטריא-אונגארן פרץ סכסוך מדיני אשר ראשיתו היתה מצער ואחריתו ישגה מאד, הסכסוך פרץ במדינת קראאטיא הנחשבת אל אונגארן ומצומדת אליה בענינים העומדים ברומה של מלכות, ונהנה מזכיות מיוחדות ומתנהגת על פי עצמה בענינים הפנימיים. הקראאטים, אשר מגזע הסלאווים המה, ישנאו את האונגארים תכלית שנאה וכל ישעם וחפצם לפרוק מעליהש את אפוטרופסות האונגארים מכל וכל — והנה הקרה הזמן לידם ענין גרוע הערך, אשר לצחוק הוא לכל שוםע, כי ענין מצער כזה יביא לידי מריבות ושערוריות: אחד מגדולי פקידי האונ- גארים בעיר אגראם בירת קיאאטיא פקד לתלות על כמה וכמה מבתי-פקודות ובתי מסחר שלטים (שילדע) בכתב ולשון אונגארי ובצדם העתקתם בלשון קראאטי, ועל זה חרה אף הקנאים הלאומיים (אולטראס) ויסיתו את ההמון לפרוץ אל הבתים ולהסיר משם את השלטים האונגארים, והעם שמע לקול מלחשים ופרעות ריזנות פרצו: בתחלה היו תגרות קטנות בין ההמון ובין אנשי None הצבא, אך מיום אל יום השערוריות הלכו ורבו וחמת החמון עלתה עד להשחית, אנשי הצבא קבלו צו ופקודה נטרצה לירזת אל העם בקני רובה, ובני העם לא חרדו מפני הסכנה ולהקית פריצים וקנאים סובבות ומתרוצצות בכל ערי קראאטיא ומרידה כללית רחבה ונסבה בכל מלוא רחב הארץ, לא נשמע עוד te-ר מחירו באשכנז: 14 ריכם מארק שנה. בפסמריך 8 פ׳ בנה. וכן לרבע שנה. שכר מידעו : מכל שורה הצרה 5 מאפ. ה ומשורה רחבה )1 תחפ׳ ) None - ברוסיא ופולין. ב מולה בפוקדם לנה 5רוכ. 5 נתר פנ 2.75רו"כ. ם לרבם בנה 150 רכ. ל באמעריקא 5 דפלר ece5 מכתב עתי משמיע חדשות יוצא לאור אחת בשבוע, מאת חיים זעליג סלאנימסקי אמר ודברים על אדות השלטים, אולם העם קורא בכח: נשליכה מעלינו עבותות האונגארים לבל יחיו אלופים לראשינו והיינו כהאונגארים גם אנהנו תלק ופלגה עומדת בפני עצמה בקרב ממלכת אוסטריא. בין כה וכה נתן הקיסר פראנץ יוסף חופשה מפני אשר פעיצאשעוויץ הוא מן הלחוטים אחרי רוח הסלאווי אבל פקודת הקיסר והסרת המשרה מעל שכם פעיצאשעוויץ לא השקיטה אך הגדילה את המהוה בארץ, ורוח מרד נחה על כל העם למראה המבוכה הזאת נפלגו שתי הממשלות התואמות אוסטריא ואונגארן, בדעותיהן, אוסטריא רוצה לתת להקראאטים איזה הנחות להני את רוחם ולהשביע את חשקם הלאומי, כי זאת שיטת אוסטריא במדיניות לתת לכל לאום ולאום הפש ורשות וזכיות להתנהג בעניניו הפנימיים כפי הטוב והישר בעיניו, הלא כן הגדילה אוסטריא את הפולאנים בגאליציא ואת הטשעכים בבעהמען, והקראאטים הרואים את גדולת אחיהם הסלאווים איך יוכלו לשקוט במכונם ולטאת בנפש חפצה את עול האונגארים, לכן יחפוץ קיסר אוסטריא להקל מעולם ולסנוע עי״ז את המרידה שכבר החלה בארץ — אולם ממשלת אונגארן לא כן בדיה, כי התעקשה לבלי מלא רצון הקראאטים אך ביד חזקה תחפוץ לשכך את המרידה. חילוק דעות זה הוא סלע המחלקת בין אוסטריא ובין אונגארן, שר הפנים האונגארי ה׳ טיססא עומד על דעתו ולפי הנשמע נכון חקיסר להסיר את המשרה מעל שכמו ולתתה לאיש אחר אשר יאות לקיים רצונו. הנה כן היה הסכסוך הקראאטי לסכסוך מדיני בין אוסטריא ובין אונגארן; ואם נוסית חקור ענין זה, נמצא כי השאלה הסלאווית צרורה בצרור הסכסוך אשר ישים ארץ קראאטיא למרקחה, והתנועה הזאת היא סניף אחד מן התנועה הסלאווית הכללית אשר באוסטריא-אונגארן ובשאר הארצות, לכן יצפו כל יודעי העתים בכליון עינים אל אחרית המבוכות בקראאטיא שסועות מלחמה והשערות שונות אשר פלסו להן נתיב בארצות אייראפא בימים האחרונים, הולכות ורבות מיום אל יום ודורשי רשומות רואים את מסעות מלכי רומעניא, סערבוא וספרד לוויען ולברלין ואת פגישת ביסמארק עם שר החיצון העסטרייכי קאלנאקי, כרגלים לדבר כי אמגם מקרים כבירים ממשמשים ובאים באייראפא, ממשלת אשכנז כרתה בימים האלה ברית מסחר עם ממשלת ספרד, ולקיים את הברית הזאת קראה הממשלה לנבחרי העם להתאסף לבית הנבחרים לישיבה מיוחדת לדבר. להמתיק סוד על דבר הברית הזאת, והנבחרים נאספו והשר בעטטיכער קרא בקהל הנבחרים דברי פתיחה בשם הקיסר ווילהעלם והמשא ומתן החל ביום ההוא ובלי חלוקי דעות ובלי פלפולים אשרו וקיימו הנבחרים את הברית לעניני המסחר אולם רק שם המסחר נקרא על הברית, ויודעי העתים המעמיקים חקר מצאו כי לא בעניני המסחר לבד כרותה הברית, כי גם בענינים המדיניים, המסתר בין אשכנז וספרד איננו גדול ואדיר ומאד ימוך ערכו ואיננו ראוי להטריח למענו את נבחרי העם לישיבה מיוחדת ולשמוח עליו כל מכ״ע אשר להממשלה: אולם באמת שוש ישישו רק על אשר נצמדה ספרד אל הברית המשולשת להיות באגודה אחת עם ביסמארק „להחזיק אתהשלום באייראפא״, היינו לדכא את צרפת ואת כל אויבי אשכנז אולם אם נכון כסא אלפונסו בספרד להשען עליו ולתת לו מקום בברית איתני אייראפא, מי יודע. הסערות והמרידות בספרד לא נחו ולא שקטו, וגם בעת שלום לא על פי המלך אלפונסו רק על פי גדולי העס ישקו כל עניני המדינה, ואם הם לא ירצו בברית אשכנז, רצון אלפונסו במה נהשב הוא, כבר נשמע כי גדולי העם ירגנו באהליהם על המסע אשר נסע מלכם לברלין מבלי נטילת רשות סאתם ונגד רצונם, כי הם נוטים לצרפת ולא ימצאו חפץ בברית אשכנז. (חדשות בקרב הארץ. מכ״ע נאוואיע וורעמיא מוריע שמועה ששמע מאחורי הפרגוד כי הועד הראשי הממונה בעיר המלוכה פ״ב לפתרון שאלת היהודים שוכני רוסיא, החליט והוציא פקודה לשאת את ראש כל בני ישראל יושבי הארץ, ואחרי אשר יודע מספר מפקד היהודים בדיוק נמרץ, אז רק אז יקרבו אל המלאכה לפתור את שאלת חיהודים. השמועה הזאת יצאה הפעם „בפהרורא תנינא״, לפני איזה חדשים כבר יצאה על פני חוץ ועלתה בתהו, ומי יודע אם הפעם תאושר ותקויים מב״ע נאוואסטי מודיע לאמר: כבר הודענו בימים האלה כי הגענעראל-גובערנאטאר השליט בסיביר המזרחית הגענעראל אנוטשין הציע שאלה, אם רשאים היהודים היושבים בסיביר המזרחית להקים ולחחזיק שם בתי מלאכת משקה, והנה כעת ממלאים אחרי השמועה הנ״ל ומודיעים כי השאלה הזאת הוצעה ונדונה בימים האלה במחלקה הראשונה של הסענאט השליט, ואנשי הסלנאט הגיעו לכלל החלטה, כי לרגלי פקודת המלכות העומדת וקיימת מן שנת 1835, אין היהודים רשאים להחזיק בסיביר המזרחית בתי עשיית משקה, גם אינם רשאאם לישא וליתן שם במכירת משקה לסחורה או קימעא קימעא מפאת ההחלטה הזאת שהחליט הסענאט השליט נתנו ארוכה להיהודים המחזיקים בתי משקה בסיביר המזרחית, שיהיה להם זמן למכור את עסקיהם לארים הרשאים לעסוק בזה. מכ״ע ויעק מודיע לאסר: בעיר וויבארג בפינלאנד נאספו האזרחים יושבי העיר להמתיק סוד ולהשיב תשובה נכונה על השאלה: אם ראוי ונכון לתת רשות ליהודים לגור בעיר ההיא ולעסוק במסחר ובאומנות, או לא, ואחרי המשא והמתן אשר נשאו ונתנו הנאספים, הגיעו לכלל החלטה, כי מפאת אשר המסחר וחרשת המעשה עוסדים ברום המעלה במקום ההוא, לכן חלילה לפתוח את שערי העיר לפני היהודים אשר יביאו שמה קלקלה ופגם, וישיבו עשר מעלות אחורנית את מצב העיר, לכן תהיה העיר סוגרת ומסוגרת מפני בני ישראל כמו שהיתה עד מן. מעיר יעקאטערינאסלאוו מודיעים : המנוחה והסדרים שבים לאט לאט לאיתנם בעירנו השוממה, בכל זאת רוב היהודים עוד מרוב פחד ושממון לא יאבו לשוב אל בתיהם החרבים. חוקרי הדין אשר בעיר עמוסים במשא לעיפה, במשפטים רבים תולדות הפגעים האחרונים. אנשי צבא עוד יסובבו עיר ויחנו אצל כל פנה, ואף כי נודע במכ״ע מספב ההרוגים והפצועים , מספר אשר באה עליו תעודת הממשלה, בכל זאת שמועות שונות מתפשטות בין העם ע״ד מספר כביר של הרוגים ופצועים, וכל זאת תרעיש את הלבבות, בין העם יסופר כי זרם הנהר הביא בשטפו גויות רבות, אף כי איש לא ראה ואון יודע עד מה מאין יצאה השועה. המשרת היהודי אשר ממנו החלו הפרעות (?) נשפט בימים האלה ויצא דינו לשבת שבוע ימים במאסר, שאר הנאשמים קצתם יוצאים זכאים וקצתם חייבים בין השדודים נמצאים אנשים רוססים רבים אשר נפגעו מיד ההמון באשר התגוררו בבית אחד עם אנשים יהודים, לכן לא. יחפצו בעלי בתים רוסים להשכיר את דירתם ליהודים, וכמעט על כל בתי הרוסים נמצא הודעה: „במקום הזה יש דירות להשכיר לרוסים— ולא ליהודים״. המסתר בעיר יעקאטערינאסלאוו עוד לא קם מערמות העיר התרבה, ומזה יסבלו גם הנוצרים רעה ומצוקה, ובפרט האכרים יושבי הסביבות המביאים אל העיר את תבואת השדה למכירה, ועתה בהיות כל בתי המסחר סגורים על מסגר מוכרחים הם למכור את תבואתם בלא מחיר. ירושלים שנים עשר יום לירח מנם אב תרמ״ג לפ"ק. בעתו הודענו כי גם אחב״י, יושבי ציון לקחו חבל בשמחת אחיהם תושבי ממלכת רוסיא עת ניתן הכתר על ראש מלכם יר״ה, וגם חובקי אדמת הקדש העריכו תפלה בביהכ״נ „בית יעקב" ביום לקחה אזנם השמועה ממשיחת הקיסר יר״ה ועתה אוכל להודיע כי הוד מלכותו הכיר מפעלם לטוב ויודה להם על הדבר.. ביום השבת העבר הביאה הפאסט הרוסית מכתב להקאנזול הרוסי פה בעד הרב לעדת העברים הרוסים בירושלים תובב , כה נכתב על מעטפת המכתב — ואחרי אשר פתח הקאגזול את הספר ויקראהו, שלחו ליד הרב הגאון ר׳ שמואל סאלאנט הי״ו אשר הכירהו זה כבר לרב לעדת העברים פה — המכתב נכתב רוסית וחגני שולחו ליד כבוד המו״ל, אשר בטח יעתיקנו עברית במכתבו העתי *) ובצדו נמצא מכתב כתוב עברית בזאת: „בעזר ה׳ י״ב בתמוי תרמ״ג אל יד קחל עדת ישורון היושב בצל אח״ק ומלפנים היה שבתו בנפות רוסיא האדירה שלום עליכם בני עמי הנה בזה אתכבד להריץ אליכם את תודת הקיסר יר״ה, כי רחש לבו דבר טוב בקראו את תפלת בית יעקב ויצו על אדוני אבי שיחי׳ להודיעכם אשר רוחו נאמן עמכם כאשר עיניכם תחזינה. וה׳ יברככם כחפץ בן ארצכם דוד גינצבורג' ומולדתכם. ואנחנו תפלה כי ישקיף ה׳ ממעון קדשו ויברך את כבוד הקיסר יר״ה ואת כל משפחתו היקרה, ובימיו ובימינו תושע יהודה וישראל ישכון לבטח. המחלות הרבות לא עזבו עדנה את עירנו, ופחד התושבים יגדל יום יום מהשמועות המעציבות כי מחלת החלי רע תלך הלוךונסוע לסוריא וכבר שמה משכנה בבארות העיר אשר בסוריא, ביפו נפתחו בתי הבקורת — קאראנטין— ועל כל אניה אשר תעבור דרך המקום אשר פרצה בו המחלה להעצר בבתי הבקודת. בית מועצות עירנו ירבה עצות להנצל כי לא תפרוץ חלילה המחלה בקרבנו, יתן ה׳ ועצתם לא תופר יעקב גאלדמאן שוד ושבר באונגארן הזרע אשר זרעו אישטאצצי ואנאדי יציץ ציץ ויעשה פרי לרוב באונגארן. בגליל זאלא פרצו שערוריות נוראות, ובעיר זאלא-עגערסעג התוגחו אנשי הצבא עם בני האספסוף ותחזק המלחמה ביניהם, השמועות האיומות מארץ אוננארן באות במכ״ע חדשים לבקרים — תכופות זו אחר זו, ואנחנו נעתיקם בזה לסדר הימים, מיום 28 לחדש זה מודיעים מעיר זאלא עגערסעג במכ״ע האנטיסעמיטי „עדיעדערטעם״ לאמר: ביום ד' לשבוע בערב התהלך ברחוב העיר נער צעיר בן חרש ברזל ובלכתו לשוח שר שיר אנטיסעמיטי ויהי כשמוע זאת איש יהודי העובר דרכו שם ויוכח את הנער וילך לו, אחרי כן בא הנוצרי אבי הנער אל היהודי ויתקוטט עמו בעבור אשר הוכיח את בנו למוסר, ובריבם התנפלו איש על רעהו, ואיש לאחיו חלקו חבלים באפם, וממהלומות אגרוף היהודי נפצע הנוצרי בראשו המריבה הזאת בין שני האנשים היתה בערב, ואחרי כן נפרדו האנשים וישקוט הריב: אך כעבור איזה שעות התקבצו המונים המונים לפני בית היחודי ויפוצצו את חלונות ביתו, ויבקשו היחודים את ממשלת המקום לשלוח להם לעזרה את השוטרים ובין כה וכה הלכו המתהוללים איש לעברו והמד ושוטרי הממשלה חשבוכיההמון נח מזעפו והפרעות לא תתחדשנה. אולם ביום המחרת פרצו פרעות נוראות אשר כמוהן לא היה עוד בארץ אונגארן, אין בית יהודי אשר פסחו עליו, אין גם אחד אשר לא הרסו בזעם, ולולא גדוד מכבי אש אשר עמדו בפרץ, מי יודע עד מה עלתה חמת ההמון להשחית אנשי הצבא יצאו ביד חזקה נגד המשתובבים, אך המשתובבים היו גם הם כאנשי הצבא חלוצי נשק וחמושים בקני רובה, ויורו אל אנשי הצבא ויפצעו בהם כעשרים איש, ואנשי הצבא לא עמדו במהומה, ידיהם רפו ולבם נפל עליהם, בית השוטרים נהרס בידי השובבים ובעלי חברתם אשר הושמו שם במאסר מידי השוטרים, הם הוציאום לחפשי, ויהי אנשי הצבא במלחמתם דקרו את אחדהשובבים וימת, ולרגלי הדבר הזה עלתה חמת ההמון עד להשחית, ואל רוכסי האספסוף אשר התהוללו בהוצות נוספו משעה אל שעהיותר ויותר גדודי אכרים מן הכפרים אשר מסביב, נהרו שמה ברוח תאותם להרוס ולבוז ולהשחית ארבעה בתי מסחר הוכו לרסיסים וכל מלואם היה למרמס וגם למשסה והבוזים בחלקם את השלל ביניהם התקוטטו עד שפך דם, ואז היו אנשי הצבא ושוטרי ממשלת המקום ואזרחי העיר קצרי יד וחדלי אונים בפני המוני האספסוף, וחרדת אלהים נפלה על *) אנחנו לא נוכל להעהיק בלי רשיון מיוחד לזה. המו״ל העיר בולה, ומשפחות יהודים לרוב נמלטו בלילה דהוא וכעלות השר ביום חמחרת. ויהי ביום המחרת התגברו הפקידים ויבקשו תבולות חדשות מעיר קאניססא באו שמה תשעים אנשי צבא, אך הפרעות פרצו ביתר תקף וקצף ההמונים בזו והשיתו בכל מקום אשר פנו שמה ויעמדו בכח נגד אנשי הצבא. אז דרשה ממשלת המקום מאת ממשלת העיר קאניססא לשלוח שמה עוד תשעים אי, וגם מפעסט באו מאתים פרשים, וממשלת המקום התאמצה לכונן גם גדוד צבא מבין האזרחים יושבי המקום, וראש הפקידים כתב ספר נלוי אל יושבי העיר, בו בקש ודרש מהם והזהיר בדברים קשים ונמרצים לבל יעיזו לעשות שערוריה אולם האברים מן הכפרים אשר מסביב עוד נהרו אל העיר המונים המונים חמושים בכלי חובלים, וכבואם אל העיר יצאו כולם חוצץ כגדוד אנשי צבא, והדבר נראה בעליל כי רוח אחת קבצתם ויד אחת תנהלם בעזה, חרשי משחית נעלמים מסיתים את העם מבלי הפוגות משקים אותו ביין להביא אל קרבו רוח שכרון, ומורים דרך איך לעשות את הפרעות, גם בעיר צירגא נחרבו בלילה ההוא כל בתי היהודים, והנשים והטף ברחו, בעיר קאסהאזא התפרצו ארבע מאות איש אשר באו שמה מעיר עגערסעג, ויחריבו את בתי המלון ויהרסו אל בית אזרח העיר ההוא ד״ר גראנער, והד״ד ירה מקנה רובה אל ההמון ויעמוד על נפשו בכח גדול ובאמץ לב עד אשר באו שמה אנשי הצבא והשוטרים ויבריחו את המזיקים, אךד״ר גראנער לא נקה ביום זעם, ובידי ההוללים נפצע ראשו ונשברה רקתו גם בעיר קעסטעלי היו פרעות גדולות. כל אלה חודיע מכ״ע האנטיסע- מיטי עדיעטערטעם, וחותם דבריו: עתה לא נכון עוד בפי המשתובבים קול הקריאה: „השמד את היהודים ! כי אם „השמד את האצילים!״ מיום 28 לחדש מודיעים לאמר: השערוריות ההולכות ורבות הביאו את ממשלת אונגארן במבוכה גדולה אשר לא תמצא בה ידיה ורגליה בכל פנות שהיא פונה יחסרו לה אנשי צבא ושוטרים מזויינים, גדודי מכבי אש עומדים על פי רוב לימין החוללים עושי השערוריות, ומטיפי החמס מתאספים עם האכרים לבתי משקה וסובאים יין ונותנים להם מגלות סתרים אשר בהם יפותו האכרים לשרוף ולכלות את רכוש היהודים וגם לרצו נפשות במקומות רבים בזו אנשי האספסוף גם בתי קאטולים. נשי בעלי הפרעות עומדות לימין בעליהן לעזור להם להוציא את השלל מן הבתים החרבים, והיהודים ינוסו ערומים ויחפים מבתיהם ללין בשדה בעיר בענטגראד היו פרעות מבהילות, בעיר צורגא נתפשו ביד השוטרים ארבעה מסיתים מכ״ע „פעסטער ללאיד׳ קורא את התנועה הפרועה לשמצה הזאת בשם מרידה סאציאלית תולדת מעשי מסיתים בקנאת הדת״ עוד מודיעים מיום הנ״ל לאמר: ראש הפקידים יחל היום את החקירה והדרישה באחד עשר כפרים אשר יושביהם לקחו הבל במעשי השערוריות, בעיר עגערסעג הראו הנוצרים בני המעלה פנים שוחקות להשודדים; אולם בעיר קעסטלי עמדו האזרחים הנוצרים נגד השודדים, בדברים וגם בפוער בתוך המבוכה תפשו האזרחים חמשה עשר „יחפים״ ויסגירום ליד הממשלה היום נקברו פה שני אנשים אשר נהרגו בימי ההפכה. לכפר סאבהידא שלחה הממשלה פקיד עם אנשי צבא לחקור ולדרוש שם על אודות הרצח אשר נרצח המורה שטערק. בעיר מלאווא ובגראססמאנדארף ובאחד עשר כפרים מסביב פרצו שערוריות גדולות. בתי מעון ובתי מסחר אשר ליהודים, כולם נחרבו והיו לבז בסארמיד נהרג מורה עברי, בכל מקום ומקום אשר שם סערת הפרעות מגעת מלחמה להשובבים באנטי הצבא וביהודים, המונים חמושי נשק רודפים את היהודים בחמה שפוכה, קוראים בזקה: מות ליהודים! יחי אישטאצצי ! וכברקים ירוצצו מכפר לכפר להרחיב בכל מקום בואם מות ושואה, הרג ואבדן. בתי-החולים מלאים מפה אל פה יהודים שנפצעו מידי ההמון, גם מבין האברים נפצעו כחמשים אי בעיר עגערשעג התאמצו היחפים לשלוה את העיר באש, ובכבדות עלה ביד השוטרים למנעם מזה. בעיר מאגערנדארף התחדשו הפרעות ויתר הפליטה היה לבז ולמשסה, האברים התנפלו על היהודים הבורחים ויעשו בהם שפטים נוראים, הוכיחום במכאובים ויענום באכזריות ויתעוללו בהם כפראים המזכיר (נאטאריוס) הנוצרי אשר בעיר נפצע בפצע שיש בו סבנת מות, החקירה והדרישה בהכפרים שם הוכיחה בעליל, כי הקשר חזק ואמיץ בין כל האכרים, וזה כביר נעשו הכנות להתקומם יחד כל חאברים במדינה להתנפל על היהודים. בעיר עגערשעג נחרבו ששים בתים, ועד היום נתפשו רק מעט מן המעט מבין אנשי הפרעות כי רבים המה ואנשי הצבא יראים אותם מיום 29 לחדש מודיועים לאמר: המהומה הכללית נגד היהודים הקיפה כעת כל מלוא רוחב אונגארן ומי יודע מה יהיה קץ הדבר, כעת התברר והתלבן הדבר, כי השערוריות הנעשות בידי האברים נגד היהודים, הוכנו בסתר מחוץ לגבול אונגארן רוב המסיתים אשר נתפשו, אשכנזים הם, מאשכנז באו ואינם חוסים בצל אוסטריא סובבים הם בארץ לארכח ולרחבה ולמהר את מסעם גם למשוך את עיני ההמון נוסעים הם במרכבות הסובבות ע״י תנועת רגלים (וועלאציפאד) ועל פניהם ישאו מסוה, ובכל קום בואם יטו אליהם את לב ההמון בעצמת כשפיהם. השערוריות אשר פרצו בתחלה במוז עגערשעד הרחיבו גבולן כעת וינטז על פני כל המחוזות, ואין מקום מנוהה באונ- גארן, בלתי אם במקום אשר שם יחנו אנשי צבא רבים ועצומים. גדודי אברים חמושי נשק יכסו את עין הארץ וכילק הם ממלאים בכל דרך ומסלה מעיר לעיר ומכפר לכפר, היהודים מכינים א״ע לוציאה כללית ()) וזה ימים אחדים אשר גם יהודי אחד לא נס שנתו בארץ אונגארן בלילה מתאספים היהודים לבתי כנסיותיהם ומסביב להבתים עומדים שוטרים מזויינים להגן בעדם מפני השודדים והמרצחים, עיר פעסט מלאה מפה אל פה פליטי יהודים, שר הפנים טיססא הוא מוקף מכל עבר בשלוהים שבאו מערים שונות להתחנן לפניו על היהודים, ובכל רגע ורגע באות דעפעשען של תחנה ובקשה. מאות רבות בתי אבות מישראל מחזרים על הפתחים לבקש פת להם, שמועות חדשות באו מן הערים והכפרים: בערסענזא, אודווארהעלי, מוענעג טועריעק שענטפעטער ועוד ועוד בעגערסעג נקבעו בתי משפט לדון לפי הוראת שעה, שם נתפשו מסיתים אשר חלקו כסף בין ההמן. פקידי המקומות לא ימצאו ידיהם ורגליהם מרוב ענין, ואי אפשר לקבץ במהרה את אנשי הצבא במקומות אשר שם פורצות הפרעות ההמון שובב משובה נצחת ויחרף נפשו למות, בעגערשעג בז ההמון גם אחרי אשר המטירו עליהם אנשי הצבא כדורי מות עשרים פעמים ירו אנשי הצבא על ההמון, ואז התנפלו אנשי ההמון על צבאות החיל ובקראם: הידד מאדיארים ! יחי אישטאצצי! מות ליהודים פצו לגזול את קני הרובה מיד אנשי הצבא, גם פצעו תשעה אנשים מן הצבא הכפרים צאם ובעזטניע מלאים אבשים פצועים, היהודי ראזענבערג בן שבעים שנה נפל ביד הרצחים ויפוצצו את ראשו בגרזן. גם ממחוזות טרענצין ופרעשבורג תבאנה ידיעות מחרידות: שם הסתפחו על האכרים גם בעלי מלאכות נוצרים, וככל אשר יוסיפו אנטי הצבא להתחזק ולהתגבר נגדם, כן תתלהב חמת ההמון, זסכנת מרידה כללית הולכת וקרבה מיום 30 מודיעים לאמר: הפרעות נגד היהודים פרצו בעיר סייטעער, ויהי כאשר קמו נגדם אנשי הצבא ויתפשו אותם ויובילום לעיר הקרובה זאלא-עגערסעג אז פרצו בסייטעער המונים הדשים במספר ארבע מאות איש ובראשם שני מנהלים ומסוה על פניהם ויבזו בכל בתי היהודים ואת השאר שרפו באש. בכל ארץ אונגארן שבת המסחר מתוקף הפרעות. בעיר עדיערזעג יש רבים שנפצעו בימי הפרעות בפצעים אנושים, אחד מהם מת בימים האלה, אחד נשברו רגליו והרופאים ראו לנכון להסירם בשכין המנתת, ועוד רבים מהם הולכים למות בעצמת פצעיהם. כל הפוצעים האלה הם אכרים מן הסביבות וביניהם גם עבדי האצילים בעיר זאלא-לעווע יש מאה פצועים, ומן היהודים נהרגו שני אנשים. בכל המקומות ההם נסגרו הבאנקען וגנזי הממשלה וכל בתי המסחר בגליל זאלא נקבע מצב המצור ובתי משפט מיוחדים לדון במדת דין קשה את כל הנאשמים בעון קשר ושוד האכרים מספרים, כי האנשים אשר הסיתום למעשים הרעים האלה הבטיחו להם כי לא יענשו מיד הממשלה בעבור הפרעות בעיר „קאניססא הגדולה׳ הודיעה ממשלת המקום בכרוז גלוי כי אנשי הצבא עתידים לצאת נגד השודדים בקני רובה, שר הפנים טיססא הוציא קול קורא אל פקידי המקומות, שיתאמצו למנוע את הפרעות ואם תפרוצנה הפרעות, מוטל עליהם לשים להן קץ במהרה בכח הצבא. מיום 31 מודיעים לאמר: הממשלה נוכחה לדעת כי האנטיסעמיטים באשכנז באו בברית עם מנהלי הצוררים באונגארן ויחד הכינו את הפרעות והשתדלו זה עדן ועדנים להוציאן לפעולות. חוברות קטנות של אנטיסעמיטים אשכנזים נפוצו בין העם לעורר לפרעות, והרוח הרעה הולכת ונחה גם על אנשי המעלה פקידי הערים והכפרים קצתם שוקדים על הדבר לשכך את המהומות וקצתם חובקים את ידיהם וממלאים רצון הממשלה מפעסט כמי שכפאו שד, יש מקומות ששם אכרים עשירים עומדים בראש השודרים וגם מורי-ילדים נוצרים מתערבים בדבר התנועה הנוראה חזקה בגלילות פרעשבורג עדענבורג ואייזענבורג ראש הפקידים שלח קול קורא אל כל הפקידים הנתונים ברשותו והעיד בהם כי אם לא ימלאו חובתם באמונה אז יקבלו חופשה ממשמרתם בעיר זאלא-לעווע ששם כל רכוש היהודים היה לבז ולמשסה, העידו ההמונים בהשוטרים כי ימיתום אם לא יסורו מן המקום, וייראו השוטרים לנפשותם ויתחבאו, מקרים גם השריפות הולכות ורבות, בעיר שעפעטק נשרפו ארבעים ושמנה בתים, ובעיר בעזערעד ששה ושלשים, בעיר סענט יאקוב, המקום, איש נוצרי, וירצחוחו נפ?, בעיר סענט פעטער שלחו באש בית איש יהודי מיללער, ואחרי אשר עלה להב הבית השליכו את בעל הבית על המוקד בכמה מקומות עמדו היהודים על נפשם בכח גדול ויהיו חמושים בקנה רובה, גדודי השודדים נושאים עמהם את גויות המומתים, ומתעוללים בגויות היהודים ההרוגים. None מיום 1 לחדש זה מודיעים לאמר: בעיר עדיערזעג התקבצו המוני אנשי צבא, וכעת דממת מות פרושה במקום ההוא היהודים שבים לאט לאט אל בתיהם החרבים והשוממים. בני העיר נתבעו לשלם להממשלה את ההוצאה בעבור מסעות הצבא וכלכלתם, אנשי הצבא והשוטרים מחפשים את השלל ומביאים לבית האסורים את האנשים אשר בבתיהם ימצאו שלל. בהערים איגלא-קעסמארק, געקיע, נעמעסקער, קאפאני היו שערוריות גדולות נגד כל היהודים, סוחרי פעסט נקהלו להמתיק סוד מה לעשות לגדור את פרצות המסחר אשר נדמה כאבן מפני הפרעות. הנסיך ליכטענשטיין שר המצביא מודיע מדי יום ביומו ידיעות טעלעגראפיות להקיסר פראנץ יוסף ע״ד המבוכות באונגארן. הצופה לבית ישראל הלא ישום וישרוק, יבוש ויכלם דור נולד, אם תנוח עליו רוח חכמה ודעת משפט ומישרים, ויראה בעיניו את מעטה הזועה ואימה חשכה, ענני אפל וצלמות הפרושים הלוט הלוט על פני פרק הרבע האחרון למאה הנוכחית בדברי ימי ישראל, ויבחן את כל הפגעים והנגעים אשר דבקו בפרק נורא-עלילה זה על ידי ילדי האגטיסעמיטיזמוס — הפרעות והשערוריות שהפכו לנו לפתע פתאום נוה שאנן לנאות חמס ומשכנות מבטרים לעמק הבכא מלא דמעות ודם— אולם בכל זאת תנחומות ונחת ימצא רו האדם העולה למעלה למשכיל, אם יתבונן אל מול עבר פני פרק הפרעות ויחזה אורות מאפל ויראה חרות על הלוחות בתורי זהב עם נקודות הכסף מפיקות נגה, מעשה הצדקה והחסד אשר עשו היהודים יושבי אייראפא ואמעריקא וביניהם גם חסידי אומות העולם, לטובת העשוקים והרצוצים, המפעל האדיר והנערץ ההוא היה „כבאר חפרוה שרים כרוה נדיבי העם״! ההון הרב אשר הורם ואשר הונף למשען האומללים, העמל הרב, יגיעת בשר ורוח, משא ותלאה אשר נשאו הצירים השלוים ועובדי עבודת הצדקה בנדבת רוחם, האסיפות והמועצות אשר נאספו והמתיקו סוד גדולי קהלות אייראפא לכונן את מעשה הצדקה במשטר וסדרים — כל אלה היו אותות ומופתים נשגבים, אשר הוכיחו בעליל לעיני כל באי עולם, כי בלב ישראל עוד חי וקיים רגש צדקה ואהבת אחים, וכאז כן עתה עולמם חסד יבנה, וחנינה וחמלה מעוזם ומשגבם, ועוד נאוה להם כתר הדוד אשר נתן בראשם על ידי בן אמוץ בנאומו הנעים: „ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה! בימים ההם בשנות 81-82 כאשר הצדקה והחמלה הופיעו בישרון בהדר גאון עזם, אך ארץ אחת עם שש מאות אלף יהודים אשר בה, עם קהלותיה הגדולות והקטנות, עם אלופיה המסובלים בעשר חכמיה הנאדרים בהשכלה וחרדיה יראי ה׳ וחושבי שמו אשר לאמונה יגברו בארץ, כולם כאחד באין הבדל ופדות בין מפלגה למפלגה, עמדו מרחוק באין אמר ודברים, באין מעשה ומפעל, ולא התעוררו לצאת לעזרת אחיהם, הארץ הזאת הלא היתה ארץ אונגארן! כצחיח סלע היתה הארץ הזאת למעשה הצדקה, ממנה לא יצאו צירים אל האסיפות בברלין ובלעמבערג, בה לא נשמע קול קורא מעורר לחומלה על השדודים לא העירו סופרים, לא הטיפו מטיפים, לא התעורר החפץ בלב נדיבים ושועים לעשות כמעשי נדיבי אנגליא וצרפת אשכנז ואוסטריא אל אחיו בני בריתו בפעסט, וירעם באזנם תוכחת מגולה ובעזוז שפה לנאמנים החזיק בציצית ראשם בקסת הסופרים אשר בידו לעוררם לתחיה שאוג שאג הישר באדם עדאשר נחר גרונו מקרוא וילא לפרוש כפיו אל עם סורר ויעטדו במרדם ויכבידו את לבם לב האבן, ויקפצו את ידם ויתעלמו כי אמרו בלבם שלום יהיה לנו כי בשריריות לבנו נלך ובעם הארץ נדבק לאהבה אותו וללכת בדרכיו, רוח כאדזיארי יחיינו וימינו תתמכנו ומה לנו ולבני ישראל אשר ימקו בצרותיהם ובתלאותיהם במרחקי ארץ; אל למאדזיארים כמונו אחדות ואחוה עם יהודי רוסיא הס כי לא להזכיר נדבות, פן ישמעו „אחינו" האונגארים ויאמרו: ראו נא, אנשים עברים יתלכדו ולא יתפרדו לארצותם לגוייהם, קוסמופוליטים ולא פאטריוטים המה, מלוא כל ארצות תבל אגודתם, כי זרים הם בארץ, ובעבור זה לא יאבו האונגארים סלוח לנו, על כן תת לא נוכל, כן אמרו בלבם „רחמנים בני רחמנים בקהלות הקדש אשר באוגגארן, ויסגרו בחותם צר את אוצרם הטוב ויליטו פניהם באדרתם, אף עצרו ברוחם לבלתי הפיק חמלתם בדבר שפתים או באנחה, וכל זה מפני „דרכי שלום" עם עם הארץ. שנה אחת עברה, והשאננים בני ישראל המאדזיארים אשר נזהרו לבלתי חטוא בנדבתם נגד העם אשר הם יושבים בקרבו ונגד ארץ מולדתם, השאננים הזהירים ההם נתונים כעת לחרוג ואבדן, לבז ומשסה, וישתרגו עלו עליחם תלאות ורעות נוראות ועצומות גדולות מן התלאות אשר מצאונו בשנה שעברה. כל הגולה באונגארן תראה לפנינו כמדורת אש, כולה שוד וחמס, ושערוריה מלאה, לא ימוש טרף קול שוט וקול רעש, דחרות המונים המונים, להט חרב מתהפכת, פחד ופחת ופח אל כל היהודים יושבי הארץ, כאשר יראו הקוראים בגליון זה במקום אחר מסופר כל דבר התלאות והפרעות החדשות, לא הועילו כל התחבולות אשר חבלו היהודים באונגארן בשנה שעברה לבל יקרא שם ישראל עליהם, לא הועילה הבקשה אשר בקשו את ממשלתם לבלתי פתוח את הגבול לפני פליטי רוסיא, לא היתה להם הרוחה על ידי התאכזרם והתעלמם ושימם סתר פנים להם פקודתם באה, גם עליהם עברה כוס, גם הם חלו כמונו, אלינו נמשלו. אל תבושו אחינו בראסטאוו וביעקאטערינאסלאוו ואל תכלמו, לא נגדכם לבד קם החמם למטה רשע לא אתם לבדכם הוכיתם שוק על ירך, גם יושבי פעסט לא נקו ביום זעם, גם על הגאיונים מאונגארן הונף שבט! אל נקמות הופיע, השיב גמול על גאים... אולם הס! אל נחטא בלשוננו, חלילה לנו מנקמה, הלא כולנו בני ישראל כאיש אחד חברים, כגויה אחת אנחנו ומה לנו אם יכונו במקום זה או במקום אחר, אם ישימו ראשנו לחלי או לבבנו דוי או יחלקו לנו חבלים באפם מכות חדרי בטן, כה או כה כאבנו נעבר ופצעינו אנושים ובוערים כמוקדי אש על נהר טהיים שם נשב גם נבכה כאשר בכינו על נחר דניעפר ועל הווייכסעל, השערוריות באונגארן מרעישיות את מורשי לבנו כהשערוריות בארצנו. חלילה לנו מזכור לאחב״י האונגארים עונות ראשונים בהיות סחופים ודוויים, נרדפים ונדהמים בעת הזאת, מי יתן ונוכל להנקם באחב״י ההם נקמה אחת אשר תנעם ותערב לנו: מי יתן ונוכל להתנדב נדבות ולהרים תרומת כסף למענם להחיש להם עזרה במצוקתם זאת, בלב שלם ובנפש חפצה נושיט להם ימין-אחים, לא נפחד פן יאמרו הרוסים והפולאנים כי „קאסמאפאליטים״ הננו וזרים אנחנו בארץ, לא נקפוץ את ידינו מפני כי צרכינו בבית מרובים הבה נוכיח לאחינו באונגארן כי אחים אנחנו לצרה, או אז תק משובה ישראל מוסר לבלי התכחש אל הצור אשר ממנו הוצבה. ולא נדגול עוד בשם „מאדיארים״ ולא תפיר את האהוה ולא תלבש גאות ביום צרה ותוכחה, בשעה שבני ישראל בארץ אחרת טובעים בים צרה זאת היא הטיפה של מרה התלויה בפרק הפרעות אשר החל תקופתו בימים האלה באוגגארן! ואם נתבונן לחקור את המקור והסבה הראשית להפרעות האלה, נמצא כי סבה אחת ויסודות אחדים להפרעות בכל הארצות כאונגארן כרומעניא וכשאר ארצות מאפליה. בצדק יאמר הסופר הרוסי באבאריקין במרתף של פולייטון „בנאוואסט׳ לאמר: הסבה לכל אלה היא שנאת שבט גדול או מפלגה גדולה אשר תמאן לקבל על עצמה עול חיים של משא ומתן וחרשת המעשה — נגד שבט היהודים שאי אפשר לעמוד ולהתקיים לפניו בלתי אם בעבודה ובחריצות, במדת הסתפקות ובשקירה עצוה ובהנזר מכל תענוגות האצילים וחמודות האלופים ומכל הבלי מורשה שנשארו מימי הבינים בארץ אשכנז ינהמו כדובים הפרתמים היונקערס׳ הגאים וחדלים, ולא יוכלו לשקוט במכונם בראותם איש יהודי עשה חיל במסחרו ויצבור הון ויחיה חיי נדיב כאחד האצילים; וכן הוא גם בארץ אונגארן. כל איש אשר נסע בארץ אונגארן לארכה ולרחבה ויכונן את לבו לחקר דרכי יושביה, הוא ידע כי עד היום לא הבו המסחר וחרשת המעשה שרשים חזקים בארץ, מלבד שתים שלש ערים גדולות אשר רוח אייראפא מרחפת עליהן, ערי המדינה ככפרים גדולים כולן, באפס בתי מלאכה וחרשת מעשה. האכר עובד אדמתו או רועה צאנו, והאציל יפנק את בשרו באפס מעשה, ובכל הערים הגדולות והקטנות נושבו היחודים ועושים את מעשיהם, המאדיאר הוא עצל, אוהב תענוגות בעל תאוה ופחז כמים, ולא יוכל לעמוד בפני היהודי במלחמה בשלום, מלחמת הקאנקורענציא במסחר ועסקים, לבו צפון משכל ומתחבולה ומזמה אשר בהם חלק שמן ורענן, ורוה גאותו לא תתנהו להביט במנוחה כעשות היהודי את עסקיו ביתרון דעת וחריצות וכהצליחו יותר ממנו, מאז יצאו האונגארים לדרור והיו לעם בפני עצמו בעניניהם הפנימיים, מלאו ידיהם עבודה לשוות הוד והדר לפאר ולשבלל בכל יופי את עיר הבירה פעסט, אף בצעו את מעשיהם, פעסט היתח לקריה הומיה מכלל יופי והארץ כולה כאז כן עתה עודנה במדרגה האזיאטית ואמנם גם בפעסט היהודים והאשכנזים שליטים במסחר ובחרשת המעשה וגם רוב מכ״ע נתונים בידיהם, ומדוע? יען כי האונגארים בעלי כשרון המה רק בחכמת הדיפלומאטיא, מחירי תחבולות בעולם המדיני, אולם לדבר אשר נתוצות לו ידיעות רבות ולמודים וכשרון המעשה וחריצות לא ימצאו האונגארים ידיהם, הם יסדו מכ״ע, אך נהל ינהלו אותם דאקטורים של פלוסופיא יהודים, יודעי לשונות אייראפא וסופרים מהירים ויודעי הליכות עולם, כן גם בפנות עולם המדע ירחיבו היהודים את גבולם ופעלם ירחב ויסוב על פני כל הארץ, כן במקצוע של רפואה וכן במקצוע של דת ודין, והמשכילים מבני ישראל בראותם כי רוח הלאומי המאדיארי ידו תקיפה בארץ עד שהאונגארים מוסרים נפשם על כל דבר אשר רוח מאדיארי מקשקש בו, על הווענ גערקא ועל השפם המסולסל ועל הנגינה החוללה, כראות היהודים זאת, התחכמו ויבואו גם הם אל המנה, איש ווענ- גערקא בראשו, איש איש שפמטו כעין החשמל, גם את שמותם שנו ובכל תנועות גום יתכוונו להתדמות אל המאדיארים האמתים. „המאדיארינים״ המדומים האלה עם כל תחבולותיהם לא הגיעו אל המטרה, ונהפיך הוא, לא היטיבו כי אם הרעו לנפשם כאש תבער חמת האונגארים על „בני נכר״׳ אלה אשר פרשו ידם על כל חלקה טובה וגם את הפטריוטיזמוס האונגארי קנו לנפשם, ובאשר אין לאל ידם להכריע תחתיהם את היהודים החרוצים בכח כשרון ומדע ובדרך שלום ומישור, לכן אין דרך אחרת לפניהם בלתי אם לשים את האגרוף מעוזם ולדין בהחלשים דין כל דאלים גבר ומה כחנו מה גבורתנו נגד ממשלת האגרוף ? בעינים רומעות ובלב נמס, בידים רועדות ובברכים כושלות, הגנו עומדים ורואים בעבים המתקדרות על ראשנו, ואין חכמה ואין עצה ותבונה לצאת מתוך ההפכה ולהקים את הסערח לדממה אך אנו ליה ועינינו ליה, אולי יחום אולי ירחם על שארית עמו ! לבנו היה כלב האריה וימיננו רמה, היינו עזים כנמרים וקלים כנשרים בעת אשר נלהם בנו האנטיסעמיטיזמוס בדבר שפתים או בעט סופרים, בכלי נשק אלה נלחמנו גם אנו, לא נפל לבנו ביום קרב, אך בחמדה יצאנו לקראת נשק ובדי שופר אמרנו האח; אולם בהתחולל המון עם רב על שה פזורה ישראל, בהתהפך פתאום אכרים שאננים לגדודי מרצחים ושודדים ללא את הארץ שואה ומשואה, מה נוכל לעוץ ומה נוכל לפעול ? רוצים אנו בעשרה קבין תפלות באשכנז מקב אחד של אנטיסע- מיטיזמוס בארץ אונגארן. בארץ אשכנז עובדים האנטיסעמיטים את עבודתם בחריצית זה חמש שנים, כותבים חוברות ועורכים מכ״ע ומפיצים מגלות סתרים מטיפים ומעוררים את ההמון בשער בת רבים בדברי קנאה ואיבה, מתנכלים וחותרים בכל עז בכל פנות בבית הנבחרים ובבית המחוקקים, בבית מועצות הערים ובבתי אסיפות המפלגות, גם על במות ישחק ובבתי מרז יעשו זר מעשיהם, אף גם בבתי תפלה יקיפו מצודים וחרמים על העם בדרשות מעוררות לשנאה— סוף דבר, בכל מקהלה ובכל פנה אשר שם יש מקום לפעול פעולה בלב העם שוקדים הם על משמרתם להשריש שרש פורה רוש ולענה — ושם יש להם אנשים אדירים ונערצים, גדולים בחכמה ובגדולה, שם יש להם פטרון רם על כל רמים כביסמארק, שם יש להם ממשלה אשר תביט מרחוק במנוה ולא תשים מעצור לרוחם שם יש להם „מטיף בחצר המלד״ כהן גדול כביר כח שפתים ופראפעסארים מפוארים כוואגנער וטרייטשקע, ואחרי כל אלה למרות הפועלים הרבים והחרוצים וההשתדלות העצומה והזמן הרב שהם עוסקים במלאכה, אחרי כל אלה הטילו רק אבק רב,. שברו קולמסים הרבה ושפכו הרבה לגינים של דיו ומלבד קרבות קטנות של מה בכך באיזה ערים כפאממערן הפחותה וגרועה במדרגת ההשכלה מכל נפות אשכנז. מלבד קרבות קטנות— שאינן ראויות לשם פרעות — אשר לעות שבאו כן הלכו, מלבד זאת לא נשאו האנטיסעמיטים מאומה בעמלם והיהודים יושבים במנוחה ונהנים מן הזכיות, „והאפפקע״ למרות המהאות והזעקות מוכרח להשבע לפני שופט יהודי, „שטראסס- מאןלעבען עומד על משמרתו בבית ועד האזרחים בבערלין , ועיני האנטיסעמיטים תמקנה בחוריהן — ולנגד זה בארץ אונגארן מה שונה המחזה שם! שם האנטיסעמיטיזמוס כמעט שיצא מרהם הורתו, עוד טבורו פתוח ופיו סתום ובשרו מעלה הבל מספר החוברות ומכ״ע האנטיעמיטים מעט מזעיר ונער יכתבם עוד הדבר אין בהם, ובבלל מוח האנטיסעמיטיזמוס האונגארי רופף כתינוק, מלא תהו ובהו ורוח עועים מרהפת על פני החומר ההיולי, אין בכחו לחדש דבר מעצמו רק יבטא במבטא האשכנזים, גם סגורים בעדם כל בתי ועד המדינה, בבית הפארלאמענט נגפו מגפה רבה במלחמת הלשון, בבית אסיפות המפלגות נגלו שוליהם, ושר הפנים הוא איש משפט ויושר שונא רשעה ושקר והממשלה לא תביט במנוחה אך בשבע עינים תשגיח על כל מעשי האנטיסעמיטים, ושם אין להם כהנים כשטעקקער ופרא- פעססארים כוואגנער וטרייטשקע, אך עדת שכורים ריקים ופוחזים כאישטאצצי ואנאדי, בכל זאת למרות הפועלים המעטים והגדועים וההשתדלות המוגבלת והזמן הקצר שהפועלים עוסקים בפעולתם ושקידת הממשלה לבער את הרע מקרב הארץ, למרות כל אלה פרצו כעת בכל ארץ אונגארן רציחות נוראות, סופות בלע וסערות אבדון וצבא שערוריות איומות, אשר לא נדע אם נמצא משלם בכל דברי ימי ישראל! ומדוע כן הוא? מדוע נראה באנטי- סעמיטיזמוס האשכנזי עמל רב ופריו אפס ותהו, ובאונגארן רק תנועה קטנה ופריה מהפכה כללית נוראה? מדוע לא הצליחו באשכנז שטעקק קער, וטרייטשקע וואגנער והענריצי — ובלחש נאמר: גם ביסמארק ופוטטקאממער — להטות את לב ההמון למעשים נגד היהודים, כאשר הצליחו באונגארן מתי מעט בני בלי שם ובלי תרבותז התשובה על זה היא: אשכנז היא ארץ משפט וסדרים והאשכנזים — יהי להם אשר להם — הם עם משביל ומחוגך כהוגן במדע ובדרך ארץ, לכן כל המסיתים עבעולם ייעפו וייגעו, כלי מבטאם יבולו וקסתותיהם יהיו לעפר ואפר, ולא יצליחו להטות את לב ההמון לעשות נגד היהודים שערוריות כהשערוריות אשר אנחנו רואים באונגארן ובשאר הארצות — אולם אוי ואבוי, אם בקרב עם נבער מדעת ופרוע לשמצה ושובב בדרכו תפלסנה נתיב להן דעות מבלות עולם כדעות האנטיסעמיטים כמעט שיריחו אותם בני החמון, יסירו כל רסן, יפרצו כל גדר, יהרסו כל סדר וכל משפט, והשיבו את העולם לתהו, ונהפכו בני אדם לחיתו יער וארץ נושבת למדבר שממה שם לא יחקרו ולא יתפלספו כהאשכנזים, אך יקדימו נעשה לנשמע האשכנזים נאה דורשים והאונגארים צאה מקיימים, והמגפה הולכת ומתפשטת מארץ לארץ, והרי הכת האנטיסעמיטית שם ככלב שנטל חררה והלך וחדליק בה גדיש כן אחזה האש בארבע כנפות הארץ, וכעורקי ציה ינוסו אחינו המוכים והשדודים מעיר לעיר ומכפר לכפר, זאת היא העתקת האנטיסעמיטיזמוס מאשכנזית לאונגארית! זה הוא ההבדל בין עם משכיל ובין עם בער בין ארץ משפט וסדרים ובין ארץ תהו ולא סדרים! הסופרים המודיעים את השמועות הנוראות מאונגארן חותמים את דבריהם בהשערה, לאמר : התנועה הזאת פושטת את צורתה הראשונה ולובשת צורת מרידה סאציאליסטית שפתים ישק כותב דברים נכוחים! מי יתן ויאמנו הדברים במהרה מי יתן ותצא התנועה השובבה מן המצר למרחב! בימי נחלה וכאב אנוש האלה, בהיות כנסת ישראל מוטלת על ערש דוי ומתהפכת בעצמת מכאוביה, נאספו נקהלו הרופאים לרפא את מחץ מכתנו, מי יצילנו מיד המנתחים האל אשר יעופפו סביניהם על פנינו לחתוך את בשרנו לתקן ולשנות ? אחד הרופאים האלה מאוהבינו הנאמנים במכ״ע הראש וראשון למכ״ע הצרפתים Deba עלה הבמתה וידרוש באזני העם את הדרשה הזאת: התנועה נגד היהודים בארץ אונגארן לא תאריך ימים וכלעומת שבאה כן עבור תעבור, האונגארים בטבעם הם בעלי סבלנות וחפשים בדעותיהם בעניני הדת. מקור השערוריות האנטיסעמיטיות הוא הדבר הנודע, שהיהודים מחזיקים בחכירה בכמה מחוזות את הכפרים ואת זכיות האצילים ומכבידים את אכפם משא לעיפה על האכרים ומטילים עליהם מסים וארנוניות כטוב וכישר בעיניהם, וכבר ינקו ומצצו והוציאו מן האכרים כל אשר יכלו לחוציא מהם, ודעת לנבון נקל, כי כל זאת הכעיסה תמרורים את לבות האכרים. זה הוא מקור השנאה נגד היהודים אשר נראתה בכל תקפה ועוזה במשך חמשפט טיסא העסלארו האנטיסעמיטיזס באונגארן טהור ונקי הנהו מסיגי קנאת הדת כן יוכיח לנו משל האנטיסעמיטים האונגארים הטגור בפיהם לאמר: „לא את דת היהודים אך את גזע היהודים נחפוץ לעקור מן השרש״. הן אמנם היהודים מתרפקים על רוח הלאומי המאדיארי בחיבה יתרה משאר העמים, אבל עוד יש להם אגודה נפרדה ובודדת במועדיה או במלות שונות — חברה וקנוניא כללית הנותנת לכל חבר וחבר את הכח והיכולת להתגבר במלחמת הקאנקורענציא על כל הנוצרים ולנצחם בנצחון מוחלט גם יש להם זכיות מיוחדות, כמו למשל בעריכת ספרי הזכרון להנולדים והנפקדים, ברשות עצמם הם ולא ברשות הממשלה והדבר מסור בידם ואין הממשלה מבקרת את פנקסיהם, הלא ראינו במשפט העלילה, כי אחרי כל החקירות והדרישות לא נמצא שם וזכר מאריץ שארף בכל ספרי הזכרון ולא נודעה שנת הולדתו והוכרחו השופטים לסמוך על השערות פורחות באויר לכן לפי דעתנו יבוא פתרון שאלת היהודים באונגארן רק אחרי אשר יוסרו כל המכשולים האלה מצד היהודים ומצד הממשלה, אז לא תוסיף המכשלת האנטיסעמיטית להכות שאיה את הארץ, ואף כי המסיתים יסיתו לא ימשכו ימי השערוריות. כה נאום היועץ במכ״ע „זורנאל דע דעבא׳, הדברים הנ״ל אשר נדפסו לא בהנאוואיע וורעמיא כי אם בהזורנאל דע דעבא הכאיבו את לבנו כמדקרות חרב וכמכות אשר יכו אותנו צבא היחפים באונגארן, הננו רואים בזה בעיני רוח יד שלוחה במסתרים ממחנה הצוררים להוליך שולל ברסן מתעה את גדולי טכ״ע המאירים את עיני משכילי עמי אייראפא, ולא מקרה הוא ולא דבר ריק בלי נסבה, אשר באו פתאום מאמרי שטנה על עמודי מב״ע רמי המעלה אשר הסכינו מימים ימימה לדבר טובות בעדנו הלא המה „הטהיימס״ „הדעבא׳ ודומיהם, מי חכם ויחקר זאת וימצא סתרי תחבולות ועמקי מזמות ונכלים אשר ירקמו חרשי משתית בסתר לגור בחרמם את דעת הקהל ולהעלות בחכה את מכתבי העתים הגדולים? הסוד המסור לנו מאז ומקדם כי הכסף יענה את חכל „ואין חומה גבוהה אשר חמור טעון זהב לא יעלה עליה״. גם הסוד כי האחדות כל תוכל כל אלה היו כעת לסגולה ולחמדה להצוררים, אחדות משגבם וצרור הכסף בידם ומדוע נפלא בראותנו כי הם עושים חיל אחרי אשר כלי נשקנו שהפלנו מירינו נמצאים כעת בידיהם, ולמה נתמה על החפץ כי הם הולכים ופורסים מצודתם על גדולי כ״ע? מן המאמר הנ״ל אשר בזורנאל דע דעבא ניכרים ונראים טלפי האנטיסעטי- טיזמוס, לענה משוחה בנופת, ושקר מלובן ומזורז למען היות לו ברק. „באנטיסעמיטיזמוס האונגארי אין קנאת הדת!״ כה יאר מכ״ע הנ״ל בטרם עבר חודש ימים מעת שפוט השופטים את עלילת הדם בנירעדיאאז,. ובטרם נשכחו דברי המשטין סאלליי אשר הוציא את כל הות לבו על התלמוד ועל כל חוקי דת משה וישראל „היהודים יונקים ומוצצים את לשד האכרים ובזה חכעיסו את האכרים והקימום לצוררים להם!״. אולם מדוע לא הרגישו זאת האכרים עד היום כי עשוקים הם בידי היהודים, מדוע לא עלה עד היום על לבם כי היהודים משיתים הם בארץ, סדוע לא הרגישו זאת גדולי העם דורשי טובת העם ואשרו ודואגים להצלחת חארץ, אנשים ישרים ומבינים כקאססוטה וטיססא, איש לא שער בנפשו איש לא ראה און ולא התבונן, עד שקמו תרבות אנשים חטאים אנשי זמה ותרמית כאישטאצצי ואנאדי, והם רק הם מצאו בארץ מכשלה אשר איש לא ראה ואיש לא ידע, מכשלה אשר גם הם בעצמם לא ראו ולא ידעו לולא מלאו כרישם לפני זה במאמרי פלסתר של לבלרים אנטי סעמיטים אשכנזים! „הוי בערות קדושה !" נקרא כקריאת הוסם, בקראנו להלן במכ״ע הנ״ל, כי בעבור אשר עריכת ספרי הזכרון להנולדים והנפקדים מסורה ביד- היהודים בעצמם ולא ביד הממשלה, לכן סערת ההמון חמה יצאה! האם לא הצחוק הוא להעלות דבר הבל כזה על לב בעבור עריכת ספרי הזכרון יצאו האכרים להשמיד להרוג ולאבד?! ומדוע קפאו על שמריהם עד אשר באו אליהם צירים שלוחים מאשכנז, האם באשכנז עשתה עריכת ספרי הזכרון ליחודי אונגארן רושם חזק כ״כ, עד שהתעוררו האנטיסעמיטים לשלוח משם צירים למען יסיתו-את האכרים להתנפל על היהודים, וכל זה בעבור אשר שמו של- מאריץ שארף לא נכתב ולא נחתם כהלכה בספרי הזכרון! האין זה חטא גדול אשר בעבורו ראוי להרוג ולאבד את כל היהודים בארץ אונגארן נורא הדבר ומי יכילנו ! כן ימששו בצהרים גם המשכילים המשובחים שבין סופרי אומות העולם ! עינים להם ולא יראו כי השערוריות מעשי מסיתים הן. נואמי נאום ומושכים בשבט סופר ומחלקים כסף בין החמון בצעו את השערוריה. הגרזן יצא לפעלו וירוצץ גלגלתו של יהודי זקן בן שבעים שנה! ישוו נא כל השטעקקעריאנים את התמונה הזאת נגד עיניהם לראות את פרי מעלליהם! ואם לא די להם בתמונה הזאת צנת שלג למוחם הנלהב והבוער אולי ישימו לבם חמיושבים שבין האנטיסעמיטים אל הדבר הנראה כעת בעליל כי חמת ההמון הנתכת על היהודים לא תשמע לקול גגיד ומצוה ולא תכלא את רוחה בגבולות אשר יתו לה כחיה רעה אשר מדי תלוק נטף דם תרעב ותשתובב לשחר לטרף- כן ההמון הפרוע לשמצה על ידי החמס והשוד אשת יעשו, ליהודים, לא יעצור ברוחו מעשות חמס להנוצרים הלוך ילך יגזור על ימין ויחמוס על שמאל, יתקומם נגד השוטרים ואנשי הצבא ויפרוק עול מלכות מעל צוארו, מכ״ע „פעסטי נאפלא׳ יאמר כי השערוריות בימים האחרונים הראו את ההה. לדעת כי אמנם נחוץ מאב שרביט של חוקים קשים נגד האנטי- סעמיטים, ובהפת בית הנבחרים באונגארן תערוך הממשלה חצעות חוקים כאלה לפני נבחרי העם וה׳ עטוועעס נכון להראות כחו הגדול במערכות מלהמת הויכוחים; אולם לדעתנו לא די בזה אם ממלכה אחת בארץ אחת תתאזר עז לדכא את האנטי- סעמיטים בגבולה לבד, נגף רע כהאנטיסעמיטיזמוס אשר על פני ארצות רבות רשתו פרושה, לא יתכן לכלותו בדרך זה אך נחוץ הוא שהממשלות בינן לבין עצמן תשימנה לבן לחוקק חוקים נגד האנטיסעמיטיזמוס הכללי. האין הצדקה לממשלת אונגארן לבקש זאת מאת ממשלת אשכנז? נגיח, כי הממשלה באונגארן תעשה כל אשר יהיה בכחה להעביר את הרוח הרעה מן הארץ ואולם כל תחבולות מחוקקיה ושקידת שוטריה וחריצות אנשי צבאותיה לא יועילו ולא יצליחו לבער את הרעה עד תומה, יען מה, יען אשר מברלין תצא תורת האנטיסעמיטיזמוס כנהר שאינו פוסק וישלח פלגיו ובלי המים הזידונים לאונגארץ, ושם במקום חמקור והשרש אין הממשלה מוחה ביד האנטיסעמיטים באשר רצוי לה ענין האנטיסעטיטיזמוס על פי עניני הפוליטיקא הפנימית, ובאשר שם אין סכנה ואין פחד פן תצא חמת ההמון להשחית. והגה אשכנז מגדלת בתוך ביתה חיות רעות אשר כפעם בפעם הן יוצאות לטרוף טרף בארצות אשר מסביב, האין הצדקה לממשלת אונגארן לדרוש מאת ממשלת אשכנז לבער את החיות הרעות מארצה או לכלאן לבל תצאינה להשחית? הלא הדבר גלוי, וברור כי האנטיסעמיטים האשכנזים עשו את המהפכה באונגארן, יען אשר בארץ אשכנז אין לאל ידם לעשות כזאת! מן האותות והמופתים חרבים המוכיחים את אמתת דברינו הנ״ל נזכיר רק דבר זה המסופר במכ״ע איזראעליטישע וואבענ- שריפט׳ מפרעשבודג, לאמר: בימים האלה היה בעירנו מורה בית מדרש מדעים ממינכען, סופר ועוזר למכ״ע אנטיסעמיטי היוצא שם לאור, וירא את השערוריות אשר פרצו בעירנו אחרי הודע המשפט- מנירעדיאאז, וישמח ויתענג עליהן, וינסה את כחו בלילה הזה לעשות שערוריה אחרי אשר כבר קמה סערת ההמון לדממה, ויהי בחצי הלילה וישב האדון הפראפעססאר לבית מלונו, ואצל בית המלון נמצא בית משתה קאפפע, ושם ישבו עוד אנשים אחדים ונדברו איש אל רעהו, ויהי כראות אותם הפראפעססאר ויעמוד מלכת ויחל לחרפם ולגדפם בגדופות האנטיסעמיטים, ואולם בחברה ההיא אשר בבית המשתה לא היה אף יהודי אחד, לכן בתחלה לא ענו האנשים דבר להמלמד הקפדן, אך כאשר הוסיף הקפדן לחרף ולגדף את האנשים, בדמיונו כי יהודים הם, אז נגש אליו אחד ויחלק לו מתנות יד, אחת ואחת, אחת ושתים וכו׳, עד כי נפל הפראפעססאר מלוא קומתו ארצה ויקרא בקול צעקה גדולה ומרה. לקל הצעקה מהרו שמה השוטרים, ופקיד השוטרים ערך ספר פראטאקאלל על דברת המקרה היה, שיהי רצון מלפני הפראפעססאר להטרית את עצמו וכבודו לבית השוטרים לבלות שם את שתי המשמרות האחרונות, כשמוע-.זאת הפראפעססאר המינבענ לא רצה לקבל כבוד זה ויתחנן מלפנו הפקיד לשלחו לחפשי ויבטיח לעזוב את העיר כעלות השחר, אף מלא את הבטחתו, הבוקר אור והפרא' עזב את העיר וסיגל לו כלל גדול שגם להאנטיסעמיטים ראוי לקיים „הכבד ושב בביתד״. המקרה הזה מוכיח כי אנשים אשר מרחוק באו הכינו את השערוריות בעירנו ובכל אתר ואתר ידיעות אחרונות על פני העיר וויען התחולל אסון נורא בערב יום 2 לחדש זה, תבערה עצומה פרצה פתאום בחלק העיר ראססוי מעבר לנהר הדאנויא, במקום ששם נמצאים מסכנות עצים גדולים של הסוחרים שווארצענבערג, אלפענבערג ועוד, ועד מהרה הקיפה השלהבת כל העצים שהיו עה 25,000 קלאפטער, ופתאום התחוללה עוד סערה איומה, והתבערה התלקחה אל פני העיר עד כי חרדת אלהים נפלה על כל יושבי-עיר וויען, המונים המונים התרוצצו ברחובות וידחקו איש את רעהו רבים נמוטו ונפלו לתוך הנהר ורבים היו למרמס ולמבנסה, בנינים רבים בתי מסכנות בר, וגשרים עלו על הסוקד, לפי הנשמע היתה התבערה מעשה ידי חרשי משחית, סערות כאלה התחוללו גם בעיר לינץ, נם בפאריז היתה רוח סערה מפרק בתים ומשרש עצים, בנינים רבים נחרסו וההיזק היה עצום מאד מן האי הגדול באטאפיא אשר בקצה הודו מודיעים מן רעש הארץ נרא מאד, שהיה שמה ביום 28 אוגוסט, שמה פצתה האדמה את פיה בלהבות אש ותבלע -ערים וכפרים רבים ועד כדי 30000 נפשות אדם אבדו את היתם. הודעה ע״ד האתרונים אנחנו סוחרי אתרוגים, זה רבות בשנים מטריעסט וגיינובא, וקארסיקע וקאלאברע, ובורדיגערע ומאה״ק, עשינו עתה פה קאוונא בית מרכולת גדולה מכל מינ הנמכר אצלינו באגולנעס ובפרט בהגמכרים לאחדים, וכן לולבין ירוקים טובים אשר באים אצלינו מגיינובא עצמה, וגם הדסים ירוקים וטובים מאיטאליא, את הכל נמכור במח הזול כפי יולתינו ותקותנו חזק שהקונים יהיה שבעי רצון מאד הן מהסחורה והן מהמקחים. א״ד השותפין ברוך ברודא ושמואל וואליק איש ווילקאמיר מקאוונא לכל סוחרי ספרים מקרוב ומרחוק בעזה״י תכנתי אף עשיתי לוחות הסטעראטיפען מהרבה מינים, וכבר נגמרו ונדפסו אצלי, גם ס׳ חכמת אדם יפה להלל באותיות גדולות, והבינת אדם הוא בתחתית כל עמוד, גם נגמר ס׳ קרית ספר להרמ״א גינצבורג, כן הולך ומתגמר אצלי ספר ילקוט הראובני בה׳ חלקים נ״כ באותיות גדולות ויפות מכאשר היה בראשונה, כן יש עמדי כל ספרי חדושים ותשובות מהגאון הצדיק מגור., דרשו הספרים האלה וגם כל יתר ספרי הדפסתי, וס ווארשא, ווילנא, וחו״ל בהמצאם בבית מסחרי תמיד שמואל אייזיק פעשעם, ווארשא נאליווקע 17 S. A. Peschs. Naleki 17 ו. לאשיץ. נחוץ אנכי להשמיע בשער בת רבים בדבר האיש הילל אריה ב״ד אברהם יצחק שיינבערג מילידי טשעחאנאווצע, ובפס שלו מעיר לאדז המתהלל לאמר בי נתן גט פטורין בפני ובפני זולתי לאשתו מ׳ האדס בת ר׳ אברהם מאיר הכהן שפירא מפ״ק, ידעו נאמנה כי לא כנים הדברים כי רק הטעה את האשה בפחזותו לזרוק בפניה דבר שאינו גט כלל, ועל כן אל ישיא האיש את נפשו בדברי שקר לישא אשה אחרת על אשתו, ומורי העדה בכל עיר ועיר ישתדלו לבל יפיק את זממו, ועליהם תבוא ברכות טוב. החותם מרדכי גאלדבערג החופ״ק דנ״ל לידע ולהודיע ולהודע: None אחרי כי נלקח 801 תמצית חומץ מן כעמישע פאבריק במאיינץ בלשכת מעדעציגישע דעפארטאמעגט בס״ט פעטערסבורג והוכיחו לדעת כי נקיה וטהורה באין דברים מזיקים לבריאות האדם, נתן המיניסטעריום רשיון להפאבריק מאיינץ למכור סחורתה במדינתנו. בתנאי כי התמצית חומץ תהיה בכלי זכוכית סגורים וחתומים בחותם תכנית (פאבריק מארקע) של הפאבריק הנ״ל, ועל בל כלי יהיה דבק אופני! ואנחנו אשר רק לנו נתנה פאבריק מאיינץ סמלאד הראשי על מדינתנו זהז שנים בבירוה, נכונים לשלוח חנם לכל דורש פתשנן הכתב (קאפיע, ונגד שלוח של 70 קאפ׳ בקבוק קטן תמצית חומץ לפראבע. תקותנו חזקה כי כל איש ישר ונבון יראה אשר טוב לו כעת עשות מסחר . סחורת פואנקטרט, אשר מלבד כי ערובה נתנה על חזקת /801 וכבר קנתה לה שם תפארת בטעמה ובריהה, עוד היא עומדה מאושרת מהממשלה והקונה אין צריך לפחור מקול עלה נוהף.. .. ..,sep Bo Borae, Bapmast 6ע: A4 — לאוהבי ומכירי מקרוב ומרחוק!ב הנני לנסוע בערי רוסיא אשר אצל ים-השתור והאיזובי, ואת עו סקי הסוכנת! הפקדתי בידי אנשים אשר ימלאו מקומי תחתי באמונה ובזריזות, עד כי אשוב אי״ה לביתי בקרוב בשלום, הנני אומר שלום לכל מכירי ומיודעי P9 ווארשא בחדש הששי תרמ"ג לפ״ק: יעקב בהרב מו״ה משה צבי הי״ מהרש״ס oy Mapa(y, BapnnE, Baeki 19. . B.Reinherz Bank- eclsel und Passage Geschai. 5Stillman st. Doston, a s ר׳ ב׳ ריינהערץ באנק-וועכסעל אונד פאססאגע געשאפט, סטיללמאן סטריט. באסטאן מאסס. בני הבחור אברהם הירש העפטמאן נסע מאתי זה כשלש שנים ועקבותיו לא נודעו, וכבר הודעתי בהצפירה N 21;, מי היודע ממנו יודיעהו נא, כי כ״א תמוז ש מתה עלי אשתיהיא אמו סלכה ביילא גע, ואני נכון הנני לנסוע צתה לעת זקנתי לא״י ובכל לבי אחפוץ לראותו טרם אלך ולא אשוב, ואולי יש את לבבו לנמש עמי יחד — ואלה סמניו: שנותיו כעי נשרים ושלש, קומתו ממוצעת, שערותיו טונקעל בלאנד מכתב מסעו מבריסק דליטא. כתבתי: None MI. M. eray pnckz po. r6. אבות לבנים אודיע, כי נכון הנגי לקבל עוד שני תלמידים צעירים לימים בביתי ללמדם ולחנכם בדרך נכון הרצוי לבנים, לאות על פעולתי כי רצויה, נמצאים כעת עמדי ארבעה תלמידים מביאליסטאק אבותיהם יעידו ויגידו, כי שפתי בניהם ישמורו דעת, ותורת אמת בפיהם, בחרתי לי מורים ומלמדים מובהקים אשר תהלתם י נודעה בשער, לבד זאת פניתי בית, הכיגותי חדרים מדוחים, וסביבות הבית גנים שתולים אשר רוח צח נשב בו, ואבות הבנים מערים אחרות יפנו אלי ע״פ האדרעסע oy ataiayA. yca o r. Lpou9. דיא איינצינע דירעקטע בעצוגסקוועללע פאריגער קורפיער אונד קארזיקאנער אתרוגים, לולבין, חדסים אין פיינסטער געוועהלטעסטער וואארע איסט אוים זייט 15 יאהרע בעשטעהענדע שטרענג זאלידע גראס האנדלונגס-הויז . nr in Est. כלהחפץ באתרוני אה״ק בשירים ומהודרים עם פיטמות ובלי פיטמות יוכל לפנות אלי כפי האדרעסע שלי בטריעסט או אצל הסוכנים שלי בווארשא הרה״מ מו״ה ארי'״ ליב חזן נאלעווקי 29 ( והרח״מ מו״ה שאול קאסאו סקי 30 . H-rn Leb Salant ria Beechrie N 7. Brster Stock in Triest. הרוצה לקנות אתרוגים כשרוםי טובם זמהודרים מאתרוגי אח״ק גם לולבים והדסים יוכלו להשיג אצלי במקח השוה. אדרעסע אליו Mahan Gringart Wia dii Lpont י .yות ותשובות :.. לה״אמאל זאב בעיר יערקלייעו, כטדע אין להזפיס בפרם בא במכיע להממשלם, לה׳ מ"ס מדעות לא נקבל בלי מחיר הקובלכל שורה רחבה ועמרב , והשולת פתו מזה ישאר מנת . אודיע שגם בשנה הזו יהיח להשיג אצלי אתרוגי א״י מובחרים וטובים ויוכלו להשיגם. אצלי תיבות סתומים בחתימת א״יוגם פתוחים לברור, נבררים ולולבים, ירוקים והדסים טאלייענער, משולשים וגם שארי סארטין אתרוגים הכל במקח השוה. אדרעסע שלי כשמי, אביגדור מאיר גארדאן ריגא מאסקעווער פארשטאט גרויסע שטראז 52. אל סוחרי האתרוגים הנני מודיע לכל בעלי מ״וט מכבר שגם בשנה זו נסעתי בעצמי לטריעסט לקנות אתרוגים מפארגי ממש. וגם לולבים והדסים הכל על צד היותר טוב ובמק הזול ובית מסחרי יהיה כמו בכל שנה ושנה ברחוב נאליווקעס 17 בבית מסחיר היין של ה״ר איטשע מרגליות ואקוה להפיק רצון לכל הרוצהלעשות מסחור עמי. פאסט אדרעס על שם מרגליות. שמעון לעווי בווארשא — 2 ידידנו הת׳ המו״ל איזראעליטע" הוציא. לאוב מתברת מזתדה בלשון פולאניא. .Bms Miz-amki. אא ל ב.ז הענריך איטאלע 2. האלץ עט געטריידע-קאמוססיאנס-נעשעפט. דאנצי פראנחפירטעהעססיגעסענ ערלויבט פאן מיניסטער דעס איגנערן אים פעטערברג, אין הארט אונד אן M Bou פלאשען, צו בעקאסטען בייא Bapmasa pznacan 10 .אדרעססא שלנו earb Tas. TAoErA S ooy Bapma SSonimsi VWarsz wie. Dzik 25aר

|1883-09-11| תוכן הענינים דביי הימים. סוגעטח בארץ אונגארן. מבול אש ומים. צופה לבית ישראלחדעות שאלות ותשובות דברי הימים אייראפא כולה נבוכה, לא תדע עתידותיה ונצפנו ממנה עתים, הן אם נתן אמון לדברי מכה״ע השונים המדברים בשם ממשלות איראפא והמקבלים השפעה מאחורי הפרגוד אין באייראפא נסבה נכונה לפחד, ומגור, ושוא כל השמועות המחרידות : ואולם דעת הקחל לא תשגיח בבת קול היוצאת ממכ״ע ההם, וכבל אשר יוסיפו מכ״ע אשר להממשלות להרגיע את הלבבות ולהבטיח על דברת השלום, כן תוסיף דעת הקחל בכל ארצות אייראפא לחוש עתידות רעות ולראות בכל פנות עולם המדיני אדי רעם וענני זעם עולים ובאים לכסות בחתולת ערפל את שמש השלום לבל תאיר לארצות ולדרים עליהן. האימה החשכה הזאת פרשה את כנפיה השחורות על פני אייראפא , מאז תקע ביסמארק בכלי מבטאו נארדד׳ אללג" צייטונג והריע תרועת מלחמה נגד צרפת, ומאז הציצו מחרכיהם סופרי שאר מכה״ע האשכנזים להביט עמל ואון, קשר והכנות מלחמה על חצי האי הבאלקאני, וממשלת אשכנז צרפה מעשה לדבור ותתן פקודה לאנשי צבאותיה לחחלץ חושים ולעמד ערוכים לקרב חגורים ונכונים במצודזת בצורות לאורך גבול רוסיא : מן העת ההיא אשר נשמעו כל הדברים ויראו העמים את הקולות והברקים האלה, מצאה לה הדעה קן בלב כולם, כי מקרים כבירים ועצומים ממשמשים ובאים על במתי תבל האמונה והבטחון בהשלום ספו תמו, וגם כי ירבו היום סכ״ע הברלינים להטיף לשלום ולהמתיק לטובה את דבריהם הראשונים, אין שומע, אין שם לבו אליהם הפחד והחרדה אינם זים ממקומם והמבוכה הבללית ידה בכל ואין נסתר משלטונה. מפני הפחד הכללו אשר גבר בדעת הקהל באייראפא לא פעלה פגישת קיסר אשכנז אוסטריא את הפעולה שהיא פועלת תמיד, הן מה נשתנו העתים! בכל פעם אשר נפגשו שני הקסרים האלה, ראו בזה כל יודעי דבר מדינה אות ומפת כי שלום אייראפא איתן ונכון, הלא גם בשנה הזאת הטיפו מכ״ע אשר לממשלות אשכנז ואוסטריא, שאין להפגישה של שני הקסרים מטרה אחרת זולת חזוק השלום הכללי, אבל הפעם נהפכו כל העמים לקטני אמנה ולא רצו להאמין בהבטחה זאת, וכל איש אשר לבו לא צפון מחבין את דברי המדיגות חשב את הפגישה הזאת לענין עומד ברומו של עולם המדיני המוכן ומזומן לתכלית אחרת ולא לתכלית השלום. בין כל יודעי דבר מדינה, הוחזקה הדעה הכללית, כי תקופה חדשה מתחלת כעת בהליכות הממלכות התיכונות אשר באייראפא והתקופה הזאת תשנה תכלית שינוי את הברית שהיתה עד היום בין אשכנז ואוסטריא ותתן להברית הזאת פנים חדשות, ואם היתה הדעה הזאת בין יודעי דבר מדינה בתחלה כעין השערה הנה היתה להחלטה חזקה כמסמר נטוע, אחרי הפגישה שנפגשו בימים האלה בזאלצבורג הנסיך ביסמארק עם חגראף קאלנאקי שרהחיצון לקסריות אוסטריא-אונגארן. כמה ממכ״ע האשכנזים הסירו מעט את צעיף התעלומה והמסכה הנסוכה על פני מועצות שני אבירי עולם המדיני האלה, והדבר הנכבד בכל דבריהם הוא הדבר שהם מגלים, כי לא המתיקו ביסארק וקאלנאקי סוד איך ועד מתי להאריך את ימי הברית אשר בין אשכנז ואוסטריא, אך חתיעצו כדת מה לעשות להשלים את הברית הזאת ולחגדילה ולהאדירה ולהרחיב את גבולה. ובאמת, אין ביסמארק וקאלנאקי עמלים כעת לחדש דבר, אך מגמתם לאשר ולקיים בנושפנקא דמלכא את אשר כבר נעשה, כי לפי דעת רבים כבר קסה גם נבונה הברית בין הממלכות אשכנז— אוסטריא — איטאליא— רומעניא— סערביא— ספרד, ואם כן אפוא אין ביסמארק וקאלנאקי צריכים לבקש להם בעלי ברית אך לכונן את האגודה אשר עשו לסעדה על עמודים חזקים למען תשיג את מטרתה, ומה היא המטרה של האגודה הזאת, ולאי זו תלית צרורות כל הממלכות האלה בצרור אחד? הן כל עוד התאחדו בברית רק אשכנז ואוסטריא לבדן, הוחזק לדבר ברור, כי כל ישעם וחפצם של שני בעלי הברית האלה היא להעמיד באייראפא כל דבר על חזקתו כמו שהוא (sts 0 לבל ישונה מאומה המשטר המדיני הכללי אשר נקבע בעולם המדיני לרגלי נצחון אשכנז והברית הפראנקפורטית ותהי אפוא עבודת אשכנז ואוסטריא רק לעמוד על המצפה לבל תצא אחת הממלכות מגדרה לקצץ בנטיעות ולשנות את גבולות הארצות מאשר הם כעת באייראפא, אבל עתה כאשר ביסמארק וקאלנאקי הרחיבו והשלימו את הברית הזאת והכניסו במחיצתם סטלכות רבות ובכלל טבעו א בריתם במטבע אתר, עתה לא יתכן עוד לאמר כי כל החרדה הגדולה וההשתדלות העצומה וקשר של קייסא האמיץ הוה הוא רק בכדי לעמוד על המצפה, אין זאת כי אם תבלית הברית עתה לא לעמוד ולשקוט הוא אך לצאת ולפעול, ועל זה יש ויש עוד אותות ומופתים רבים. בהיות ביסמארק בימים האלה בגאסטיין באו אליו מצוקי אשכנז אלה: המנצח האדיר מאלטקע, הנציב אשר בעלזאסס-לאטהרינגען האהיב להקיסר, ורצוי לכל גבורי צבא אשכנז, מאנטייפעל, ושר המלחמה הגענעראל בראנזארט, שלשה גבורי גרמניה אלה המתיקו סוד עם הנסיך ביסמארק, ולפי הודעת הבערל׳ טאגעבל׳ נתנו לו דין וחשבון מן ההכנות וההתבצרות שהם עושים על גבול צרפת ורוסיא. כיוצא בזה, מדת הדין הקשה אשר מתחה אשכנז על עלזאסם ולאטהרינגען בימים האלה, גם היא מעידה על מבוכה מדינית B eess 5 99eףeפ קךייר None מכתב עתי 4 2 יוצא לאור אחת בשבוע, מאת חיים זעליג סלאנימסקי -t )ר מחירו באשכז: ל 14 רייכם מארק צשנה. בעסטריך 8 פל׳ שנה. וכן לרבע שכה. שכר מודעות : מכל שורה קמרה 5 ספ׳. ומשורה רחבה 10 חאפ׳ ל et )ב ברוסיא ופולין. ל סשולת במוקדם לשנה 5רו"כ. 8 לחט׳ נם 2.75רו״כ. רבב שנה 150 רוכ. לביתר כארצות 20 פראנק. באמעריקס 5 דאלאר. בעיד מעטץ צותה ממשלת אשכנז להפריד חבילתה של „חברת סוחרים וסופרים צרפתים״ באשר חשודה החברה בעיניה, גם נבונה הממשלה להסיר את המשרה מעל שכם שר הפקידים האשכנזים בעלזאסס לאטחריגגען, האדון פלאטטוועלל, באשר איננו מכביד את אכפו ככל הצורך, אף גם הועידה הממשלה למשפט את הצרפתי אנטאאן אשר בחרה בו העיר מעטץ אל הפארלאמענט האשבנזי והממשלה תאשימחו כפושע בעניני מדינה מפני שהוא נוטה אל צרפת ואיננו מקבל עליו את עול מלכות אשכנז ברוח שפלה ובענוה כהוגן. למראה כל המעשים האלה יתעורר כל מבין עניני מדינה וישאל: מה יום מיומים ? האומנם במשך שני השבועות האחרונים בגדו העלזאססים בגד גדול עד שהוכרחה ממשלת אשכנז לצאת נגדם ביד חזקה ובשרביט של פקודות חדשות? לא, העלזאססים לא שנו את טעמם . כדעותיהם אז כן דעותיהם עתה, אך ממשלת אשכנז תואנות תבקש והרי „חברת הסוהרים והסופרים״ במעטץ והנבחר אנטאאן שם— כקופות של מחטים ביד ביסמארק להעלות בהם פיל גדול, מלבד עניני עלזאסס ולאטהרינגען אלה עוד רבו אותות ומופתים אשר כנגעים יראו בעולם הכדיני, ואם נאמר להוציא במספר את צבאם תקצר היריעה מהכילם. בין האותות האלה הכי נכבד הוא מסע ראש המיניסטעריום בראטיאנא הרומעני לוויען ולגאסטיין להמתיק סודעם קאלנאקי ועם ביסמארק. בימים האלה כאשר נסע המלך קארל הרומעני את מסעו לברלין ולוויען, כבר נשמע בסוד צופי העתים, כי רומעניא מסתפחת אל הברית שבין אשכנז ואוסטריא, ואמנם פרחה הדעה הזאת באויר ולא היה לה על מה לסמוך, אולם עתה אחרי אשר בקר בראטיאנא בהיכלי שני שרי אוסטריא ואשכנז, נעלה הוא מעל כל ספק, כי גם רומעניא באה בברית ועתידה לעמוד לימין הממלכות התיכונות בעת אשר תהיה אייראפא למקום המחזה למלחמות עצומות במחיר הדבר הזה אשר קימה וקבלה רומעניא על עצמה, עשו לה אשכנז ואוסטריא הנחות להגדיל ולהאדיר את שלטונה על נחר הדאנוי גם הבטיחוה לעמוד ולהגן עליה מפני כל צר ומשטין. הנה כן סרה רומעניא מהר מן הדרך אשרהלכה בה עד היום בהליכות המדינות ותנתק את מוסרותיה אשר הצמידוה לממלכה אחרת, ותברות ברית חדשה. מכל אלה עינינו הרואות כי המצודה הפרוסה על ידי אשכנז על ממלכות רבות באייראפא, אשר תפגע במאדריד לפאת מערב ובבוקארעשט לפאת מזרה, המצודה הפרוסה הזאת היא הכנה כללית למלחמה. אמנם לא שבת עוד הנסיך ביסמארק מכל מלאכתו אשר עשה, ועוד ידו נטויה לקשור קשרים ולצרף צירופים בעולם המדיני, ובפרט גדול עמלו אשר הוא עמל להביא גם את תוגרמא בבריתו— ועד עתה לא עלתה זאת בידו, ותוגרמא עוד פסוח תפסח על שתי השעפים מבלי דעת מה לרחק ומה לקרב, ולפי שעה היא מתקרבת אל דוסיא למורת רוח אשכנז ובא האות על ההתקרבות הזאת, כי הסולטאן מלא את כל משאלות לב הגסיך המאנטענעגרי ניקיטא איש ברית רוסיא, והשאלה ע״ד ערי הגבול שהיתה תלויה באויר עד היום, נפתרה ע״י הסולטאן באופן טוב זרצוי למאנטענעגרא, מלבד האות הזה המוכיח כי הסולטאן נוטה כעת לצד הסלאווים, עוד נשמע בין יודעי העתים כי בימים האלה היה בדעת הציר התוגרי בפעטערסבורג להתפטר ממשמרתו לזמן קצר לנסוע לחו״ל, וכבר היה בידו הרשטיון לצאת, אך טרם עזבו את העיר הגיעה אליו פקודה מאת ממשלתו לבל יעזוב את העיר פ״ב, כי המלאכה מרובה כעת לפני הדיפלומאטים, ונחוץ הדבר שהוא יעסוד על המצפה לראות את כל הנעשה ואת כל העתיד להעשות. גם הדבר הזה הפיץ מגור מסביב, והיה רק זועה הבין את כל השמועות השונות. מכ״ע הצרפתים הפיצו את השמועה כי בחצר מלך דענעמארק אשר שם ישכנו כעת כבוד הקיסר והקסרית לממלכת רוסיא ור״ה, שמה נאספו באו כל בני בית המלך ושמה נכון לבוא גם מלך שועדען ונארוועגען, ועתידה שם להכרת ברית אשר תהיה הכרעה נגד ברית איתני אייראפא התיכונה, והיו אפוא רוסיא ותוגרטא ויון ובולגריא ומאנטענעגרא וצפון דענעמארק ושוועדען ונארוועגען לאגודה אחת נגד אגודת אשכנז — אוסטריא — איטאליא — ספרד — רומעניא — סערביא (גאזעטא פאלסקא 199 ). כל אלה עינינו הרואות כי בעולם המדיני באייראפא הפרוץ מרובה על העומד והממלכות מתרוצצות אשה ברעותה ורוח הדיפלומאטים כנחל שוטף להחליף עתים במסבות מתהפכות, וקשה מאד הדבר כי יפרח וישגא השלום בארץ עם כל הסכסוכים האלה, ואם נשוב לתור ולבח את רוח אייראפא כולה, נראה כי מלבד המכשלה הכללית אשר בעולם המדיני עוד נראה פגעים ונגעים בארצות רבות, גם מתחתיות צלמות— הזאציאליסמוס —רעה נשקפה לאייראפא באוסטריא נשאו המשיתים ראש בזעף אף נפץ וזרם, וכל גל וגל העוברים על ראש אוסטריא רב כחם להרגיז את עמודי השלום באייראפא כולה, בפרט המרידה בקראאטיא אשר מיום אל יום תגדל ותחזק. הן נראה כי לא הרחיב הקיסר פראנץ-יוסף עז בנפשו להחליט בענין מרידת קראאטיא אם להניח את רוח המתקוממים בשובה ונחת או לצאת נגדם בחרב וחנית עד ששלח את שר החיצון קאלנאקי לביסמארק, וכאשר שב קאלנאקי ולחש באזני הקיסר את דעת ביסמארק, אז יצאה הפקודה הקשה להפר לפי שעה את ברית הקאגסטיטוציאן בקראאטיא ולנהוג שם מנהג כיבוש ולהלחם בהמתקוממים עד רדתם. ומדוע חכתה ממשלה אוסטריא למוצא פי ביסמארק ? אלו היתה המבוכה בקראאטיא מכת מדינה שאין לשאר המדינות חלק בה, אז מצאה אוסטריא תחבולה גם בלי עזר ביסמארק, אולם המבוכה בקראאטיא שרשה מחוץ לתום ומקורה ברוח הפאנסלאוויסטים, מוקשי-עם אלה לא דבר ריק הם, לכן פנתה אוסטריא אל ביסמארק ליהגות ממנו עצה ותושיה בדבר זה, ויבואו לכלל דעה אתת: יקוב הדין את ההר. אכן פתגם הקיסר לא עשה מאומה, רוח העם הולך וסוער, המבוכות בקראאטיא הולכות ורבות, ומן הפרעות הקטנות שנרשבו בתחלה כמחלקת של מה בכך על דבר שלטים הכתובים בלשון אונגארית, בוקעת ועולה מרידה גלויה ונפרצה והארץ מלאה שואה, ואחרית הדבר מי יודע ואם נפן עוד להתבונן מה למעלה מה למטה מח לפנים מה לאחור בעולם המדיני, ראה נראה כי יש ויש עוד ענינים המוכשרים להפיל אימה על אייראפא אף כי מקור מצבתם הוא מחוץ לאייראפא, הענינים האלה הלא הם הסכסוכים אשר בין צרפת ובין כינא נודע לקוראינו כי אחרי מות קיסר עבמים תודוק ויושבי הבירה נפלגו לשתי מחנות ויריבו למי הכתר ומה מים לעשות להלחם או לחדול, במריבה הזאת רפו ידו. והצרפתים כוונו את השעה וילכדו את הבירה „הוע׳ ויכופו הר כגיגית על הקיסר החדש מוג הלב ויכרתו אתו את הברית, אש על פיה ארץ ענמים נתונה נתונה להם להשגיח עליה. הצרפתים בלעו את הנצתון הזה כבבורה בטרם קיץ, אך עוד הנצחון בין שניהם לא לבלוע ולא להקיא, הענמים חפצים לשוב להלחם ובפרט הבינעזים יתאוו תאוה לצאת במלחמה נגד הצרפתים להוציא את בלעם מפיהם, וכבר באו לטאנקין תםש עשרה אלף אגשי צבא כינעזים, ובכל רגע ורגע נכונה מלתמה לפרוץ בין הצרפתים ובין הכינעזים, דעת לנבון נקל עד היכן מגעת הפעולה הנמרצה אשר תוכל המלתמה הזאת לפעול בעולם המדיני באייראפא, וברור הדבר, כי בין כל הענינים המדיניים אשר בהם שואלים ודורשים הדיפלומאטים, אחוזה השאלה הטאנקינית ועולה בקנה אחד עם כל שאר השאלות ובל״ס עמלים הדיפלומאטים בכל סמלכות אייראפא לפלס נתיב להשאלה הזאת איש איש לפי תועלתו, אלה משתדלים להביא את צרפת בקשרי מלחמה עם כינא, בראש המשתדלים האלה עומד הציר האשכנזי אשר בפעקין בירת כינא העושה את מלאכתו באמונה לסכסך את כינא בצרפת למען יחלש כח צרפת באייראפא, ואולם נגר זה הממלכות אשר לטובתם ולתועלתם לא נכון הדבר שתהיה צרפת טרודה בראשה ורובה במדינות הים הממלכות ההן משתדלות ע״י באי כחן למנוע את כינא מצאת למלהמה על צרפת זאת היא רוח החיה באפני הדיפלומאטיא בפעקין והיא גם הרו המניעה את הגלגלים בקאנסטאנטינאפאל. הקיסר הכינעזי בבר נמלך בפמליא שלו וכולם החליטו למלחמה על צרפת, בכל זאת עודנו חוכך בדבר יען מה, יען מסור הוא ביד הדיפלומאטיא העוקבת ומקפת אותו כתנורו של עכנאי, אלה מושכים אותו לימין ואלה לשמאל, וכן גם הסולטאן הוא כערוגה שהכל דשין בה, כי במצב שאייראפא נמצאת בו כעת תלויות כל השאלות זו בזו השאלה המזרחית בהטאנקינית ושתיהן בהשאלה שבין אשכנז וצרפת, אשכנז ורוסיא, אוסטריא ורוסיא וכו׳ וכן׳, אין אמר ואין דברים בעולם המדיני בלתי שאלות משאלות שונות ומה תחיה התשובה עליהן ז האם תבוא התשובה מפי כלי התותח, או יעבור הגלגל החוזר בעולם המדיני על כל השאלות האלה והיו כלא היו? דבר זה סתום וחתום הוא ועיני אדם לא תוכלנה לראות מראשית אחרית (חדשות בקרב הארץ). כל ראש לחלי וכל לבב דוי וסופר העתים בכבדות יתנהג לרגל המלאכה אשר לפניו לשאת בכל שבוע ושבוע את אלומותיו— קציר עמל וסופה, קינים והגה זהי, לריק יפנה כה וכה, יביט לימין ולשמאל, אולי יחזה אורות מאפל זמתוק מעז— אין מאומה! קהלת ישראל ביעקאטערינא- סלאוו עודנה טבועה ביון מצולה, עוד דמעתה על לחיה ואין מנחם לה מעיר קרעמענטשוג מודיעים, כי שמה ינהרו המונים המונים פליטי יעקאטערינאסלאוו המבקשים להם מנוס, ומפני עורקי ציה אלה נפלה אימת פרעות על יושבי העיר. גם לקיוב ולאדעססא ינוסו האומללים לבקש להם מפלט, כי עיר הרם אשר ממנה נמלטור עודנה — לדברת הוואסחאד— כמרקחה ועוד תרגז תחת המהומות אשר יחוללו בה נערים פרועים לשמצה. המשפטים נגד פורעי הפרעות יתנהלו בעצלתים וחוט של חסד מתוח עליהם. אזרי העיר יסדו שם בית ועד להתיעץ כדת מה לעשות לגדור את פרצות המסחר אשר כל פנותיו נשמו בימי הזעם, השערוריה החדשה הולידה קאממיססיא חדשה, אולם היעשה הצמח הזה קמח? המאמין לא יחיש בין כה וכה נוספי פרעות חדשות במחנה ישראל ברוסיא, השמועות אשר הגיעו אלינו מעיר אירקליעיעוו (פלך פאלטאווא) זה עשרח ימים, באו כעת גם במכ״ע הרוסים (ונזכרו בקוריער ווארשאווסקי 228). ביום השוק אשר היה בעיר הקטנה ההיא התנפלו אלפי אברים על הרוכלים היהודים אשר באו שמה עם סחורותיהם ויבוזו את כל אשר להם, הון גדול עולה למאות אלפי רו״כ היה למשסה— והתואנה להפרעות היה המקרה הזה: בתוך השוק נטעו משחקים יהודים את אחלם והקימו להם במה לשחק עליה לענג העם, ויגש אל האהל מחוץ נער נוצרי אחד ויקוב בו חור להביט אל תוכו, ואחד העם אשר כתוך האהל בראותו זאת הכה את הגער על פניו עד זוב דם, ויצעק הנער צעקה גדולה ויתעורר ההמון ויקראו למהלומות, ואנשי הצבא לא היו בעיר אך שוטרים מתי מעט, ואם אמנם הפקיד והשופט דברו על לבההמון למען ינוחו מזעפם ולא יעשו המזמתה, אבל ההוללים לא שמו לבם לזה ויצאו להשחית, וכאסוף ביצים עזובות אספו את כל אשר ליהודים וישימו בכליהם, כל השערוריה נעשתה במשך ארבע שעות, ורבים מן הרוכלים היהודים הוצגו כלי ריק. גם בכפר קאמיאקקי אשר במחוז נאוואמאסקאווסק לפי הודעת יעקאטע- רינאסלאווסקי ליסטאק׳ התגוללו והתנפלו האכרים על היהודים מוכרי משקה ויעשו בהם שפטים נוראים. מן הקולוניא „לוואווא״ במחוז תערסאן, אשר עובדי אדמה מבני ישראל יושבים בה, מודיעים למכ״ע העברי הרוסי ע״ד המצוקה והמסור הלוחצים את אחב״י בעקב כמה פקודות חדשות ומשטרים אשר לא שערום. כחגה וכהנה הודעות הגיעו גם אלינו מן הקולוניות אשר לבני ישראל; ואם נשים על לב כי הפגעים האלה חלו לפני ימי הסתיו הממשמשים ובאים אז נוכל לשער את כל גודל הרעה הרובצת על פני מצב אחינו נגועי הפגעים הנדיבים המכלכלים בפ״ב קופה של צדקה למשען אחב״י בעלי אומנית ועובדי אדמה ברוסיא נאספו בימים האלה להמתיק סוד בעניניהם ויחלקו הפעם גדבות סך חבולל לערך אלף ושש מאות רו״ב למעטה הצדקה לפי ידיעת המכ״ע קוריער ווארש׳ (N 134) הציעו שרי הממשלה תקנה חדשה בדבר חובת המסים המוטלים על חלקי האדמה, אשר בעליהם קנו אותם לנחלה, לא במחיר שויים, רק בעד מםס קטן שישלמו מהם שנה שנה (צינ), התקנה החדשה הזאת תשתרע על כל היהודים אשר להם אחוזות נחלות כאלה בתשע הגובערניות המערביות אשר יתגוררו בהן. והם גובערבי ווילנא וויטעבסק, מינסק, מאהליב, קאוונא, הזראדנא, קיעב, פאדאליען וואלין, תבלית התקנה הזאת יהיה לתת להם זכות לפדות הקרקעות ההן מן חובת הצינש המוטל עליהן, ע״י איזה אופן תשלומין, ולעשותם חפשי שישארו בידי בעליהם לצמיתות וקנין עולם. המכה״ע נאוואסטי נומר 146 מדיע, כי האדון לאזאר פאליאקאוו נתמנה מאת ממשלת חסולטאן לגענעראל קאנסול בארצינו בעיר מאסקווא, ואדונינו הקיר״ה קיים ואישר את הפקודה הזאת בידו. אונגארן. השערוריות עוד לא שככז הבוק תבוק הארץ והבוז תבוז וכבר השתרעו הפרעות גם על פגי קראאטיא מפני הפרעות האלה — לדברי הפרעססע— אנו ואבלו הסוחרים באוסטריא עולמם חשך בעדם ולא ידעו מה לעשות. הן מלבד הרעה הנשקפה לצאת מן הפרעות בפנת הנימוס וסדר המדיני מלבד זה הן הנה מקור שחת ומבוע עמל ותלאה להשיב אחורנית את המסחר ואת חרשת המעשה אשר בהן מחוברות ומצומדות אוסטריא ואונגארן כגוף אחד והתחומין יונקים זה מזה וכעין הרתוק נמשך על פני כל הארצות בעולם המסחר, והיה אם לא יצלת הדבר ביד ממשלת אונגארן להשיב את המשפט ואת הסדרים בארץ, מי יודע עד היכן תגענה פעולותיהן אשר בכל תבואת המסחר תשרשנה. הן אמנם רבים וכן שלמים מסוהרי אוסטריא מפאת השתתפם בצערם של יחודי אונגארן נטו בתחלה את שכמם לסבול ויעשו להם הנחות ולא קמו כנוגשים נגדם, אבל ברבות הימים הוכרחו להתבונן בדבר, והם חוככים בזה עד כמה יש להם לנהוג מסחר ולתת בהקפה לסוחרי אונגארן מבלי שיהיה להם חשש הפסד מרובה. כמעט מדי יום ביומו גשמע חדשות בענין זה. גדולי סוחרי ברינן, המביטים באספקלריא כהה ועכורה על עתידות היהודים באונגארן, נערו את תצנם ובולמים עצמם לפי שעה מכל וכל לבלי תת בהקפה להסוחרים בארץ אשר בה חדל בטחון הנפש והרכוש, וממקומות רבים הגיעו בקשות אל בית ועד הסוחרים (האנדעלסקאממער) אשר בוויען, הדורטות מראשי המסחר לבוא בדברים לפני הממשלה ולברר וללבן לפניה איך ובאיזה אופן עתידות הפרעות באונגארן לחצוב קבר להמסחר ולחרשת המעשה ובל״ס ישאו סוחרי וויען נם אל שאר לשבות המסחר אשר בארץ אוסטריא להיות עמה לאגודה אחת לערוך הצעה כללית לפני הממשלה, להכות את הכפתור ולהרעיש את הספים לעורר מתרדמתו גבוה מעל גבוה עד כם המלבות, אך בין כה וכה בטרם יצאו סוחרי וויען מגדרם, התעוררז סוחרי גראץ וידברו רתת אל הממשלה בענין זה, אמנם הדבר מוטל בספק אם תכנס ממשלת אוסטריא בעובי הקורה באונגארן, אבל הפעולות היוצאות מן הפרעות, שבית המסחר ובטול חרשת חמעשה, הם גלוים ומורגשים כל כך עד כי הצעה והערה בעני וה אך למותר הוא, שר המסחר בעצמו בטרם שמע קול הברה זו התעורר ויער אזן ממשלת אונזארן לראות את הרעה, ובל״ס לא תוכל ממשלת אונגארן לראות במנוחה כבלע הפראים בארצה את מסחרה, וכל הדרה והמונה ושאונה יעלו בתהו, עכ״ל הפרעססע. מכ״ע הפולאני „האמת" בשם החפש והסבלנות ידגול ורוה האנטיסעמיטיזמוס לא נחה עליו; על כן כזר נחשב לנו אשר בגליונו האחרון במאמר הקבוע „מחאה חפשית׳ יתאמץ הסופר להוכיח כי השנאה לישראל מתגברת בין הפולאנים מפני מכ״ע אשכנזים-יהודים אשר ידרכו קסתם דברים מרים ורעים נגד עם פולין, ומביא למשל את הגאציאנאל-צט״ג הברלינית אשר נדפס בה בימים האלה מאמר מוציא דבה על הפולאנים, לי אמר כדבר הזה אחד מכ״ע האנטיסעמיטים בעירנו אזי לא התפלאנו ע״ז, אבל „האמת״ שפקחת היא מה ראתה לשטות זה? ראשית דבר, נבשלה „האמת״" במשל שהביאה מן הנאציאנאל-צט״ג כל יודעי עניני הרעדאקציות, הברליניות הוא ידע כי הנאציאנאל צט״ג הוא מכ״ע נוצרי עוואנגעלי ואין לישראל חלק ונחלה בו כאשר גם כללו של דבר העלילה הוא הבל ותחו, לא כל מ״ע האשכנזים ביד היהודים, גם לא רובם והצים, ואם גם נניה כי במכ״ע אשר בעליו וסופריו הם יהודים אשכנזים, יבואו מאמרי שטנה, הן לא ידפיסו את המאמרים ההם ולא יכתבום באשר יהודים המה בי אם באשר אשכנזים המה ושנאת פולין הכתה שרש בלבם, אם כן מח ענין לשאלת היהודים בארצנו ולמכ״ע האשכנזים המשליכים שקוצים על פולין ? סוגעטה (בארץ אונגארן) 6 סעפטעמבער שונאי ישראל לא שבעה עוד נפשם מדם ישראל, ומלאכי המשתית האלה לא יאמרו עוד הרף. לדאבון נפשנו יצללו אזנינו בכל יום לשמועות חדשות מרגיזות לבשמה גזלו חמסו שברו חלונות בתים שמה שלחו עיר באש ותאכל יגיע ישראל ועמלם והונם היה טרף למתלעות השרפה, שמה כזאבי ערב נפלו על אחינו על חנם, הכום מכת בלתי סרה, לקחו הונם גם רצחום. למרות ארבעת אלפים אנשי צבא אשר יחנו על פי מחוז צאלא וצובאים שמה, גם למרות כתב הדת „חוק השטאנדרענט״ אשר ניתן שמה, למרות כל אלה יתחדשו שמה בכל יום ויום המרידות והמבוכות. שלשום קרא העם השובב בטאפאלצא את אנשי החיל למהלומות רצח וגם מן סוגעטוואר באו שלשום בערב שמועות לא טובות העם קמו גם שמה על היהודים לאבדם ולהשמדם מתחת שמי ה עד כי רבים עזבו חילם ונסו למען תהיה נפשם לפליטה. הדבר אשר היה להם לפתחון פה ולפטר מים, היא, כי ו בבית מסחר היהודי אלעקסאנדער וואלף פרץ פתאום אש והמון העם אשר נהרו אל מקום התבערח החלו אחדים מתוכם לזעוק כי יד היהודים במעל הזה ובם האשם, ומודע לוואלף דוד פאלאק שארו הקרוב אליו אבה לפני התפרץ האש לשום לדרך פעמיו לרגל מסחרו, ויק אצלו את קנה הרובה אשר זה דרכו מאז ללוותו בדרך אשר הוא הולך ויהי כשמעו כי אש בבית גואלו חיש מהר רץ אל בית וואלף להועיל לו ברב או במעט, ושמה כאשר עזר להציל מהאש אשר אכל מסביב נפל הקנה רובה מאמתחתו ארצה ואחד מההמון בראותו זאת נפל על המציאה ויקרא בקול רם: ראו זה מצאתי, היהודי פאלאק היה חגור קנה רובה מתחת למדיו, בלי ספק חפץ להמית את אחד מאתנו, כגפרית על אש בוער נפלו הדברים בלב ההמון ויאחז בארבע פנות הערב רב וכלם כאיש אחד התנפלו על דוד פאלאק לבלעו כרגע: אפס הבעהערדע ראה את האון והתבונן כי לא טוב היות לבדו ויתנו לו אנשי צבא להיות לו למחסה ולהובילו אל הקאסערנע, אך העם התגרו גם באנשי החיל ורק בישע שופט המחוז וחכהן הנוצרי וגם רבים כי ראשי העיר הוציאו בלעם מפיהם ודוד פאלאק נלקח מאתם, שפכו חמתם על האבנים ויזרקום אל חלונות בתי היהודים ויעשו בבתים שמות, שופט העיר והסופר וגם ראשי העיר המתיקו סוד והתיעצו על צפונותיהם כי עיני אזרחי העיר יהיו צופיות על נדי העיר והמה יעמדו על המשר כי לא צאונה לישראל רע, והאזרחים בכל חשק לבבם ובכל מאודם לקחו את המשרה על שכמם ובאמונה הם עושים מלאכתם ולהם נאוה תהלה השמועות האתרונות מטאפאלצא יגידו כי ההמון נאספו בקול המון חוגג בשוקים וברחובות ויקלעו אבנים בהחלונות, שברו דלתות בתי מסחר ישראל וישימום כמהפכת סדום גם התגרו באנשי הצבא עד כי הקריבו אותם לקרבויורו עליהם אש. רבים נפצעו ורבים נלקתו בכבלי ברזל אל בית המאסר, יום ג׳ בבוקר באו מראאב אגשי חיל דשים. בגאוה ובגודל לבב „בלילה יהיה האות הזה׳ ראשי היהודים אשר ידעו כי מרה תהיה וחייהם תלואים להם מנגד, שמו פניהם אל השטולריכטער והוויציגעשפאן, נפשם בשאלתם ועמם בבקשתם כי יתנו למו אנשי חיל ולא יהיו כצפור דרור, אפס תקותם נשארה מעל ואנשי חיל לא ניתן להם, וההסון כי ראו כי היהודים באין מעוז ומחסה, אמרו עת לעשות היא, ובשעה העשירית התאספו העם ברחוב צירינו וההמון רב עד כי מספרם עלה עד חמש מאות ריזרקו אבנים בהחלונות בקול מר צורח עד כי תבקע הארץ לקולם וכל זה לא שוה להם ויתפרצו כשודדי לילה אל החנויות וישברו הדלתות המסו גנבו דים ועשר חנויות הציגו ככלי ריק. הסוחרים בוכלער מוטנער, וערענפעלד, אבדו הון רב בלילה ההוא. האבער שטולריכטער פעשיני עם האפאנדורן העוזרים על ידו קצר כחם לשום חחם באף זאבי ערב ושודדי לילה האלה. אך באשד פקד „אש׳ ואחד נפל מתבוסס בדמו מת ארצה ואחדים נפצעו נסו ההמון לקולם כי יראו לנפשם פן יספו כאחיהם, נשים וטף עובו את העיר וימלטו על נפשם לפינפקירבען, לפעסט ולוויען. מן שיקלוש הפקדו הנה אנשי חיל. דעפעשע מן פרעסבורג מודיע הקאמפאניע 71 אשר חונה פה הלכו אל מיהאווא (מחוז מיטרא) כי גם שמה החל להתחולל סער נגד היהודים. במחוז צאלא פרצה אש בכל עוז בבתי ישראל בכפר שאטאר נשרפו בלילה העבר בתים טובים עדהיסוד, גם בקאנישא היה בית אוצר ושראל למאכולת אש רק אנשי הצבא לא התמהמהו מלבוא וישמרו את אחינו מיד מתקוממים, אחד מהמורדים משאר- הידא אשר קנה רובה הכה את רגלו הימנית לרסיסים ספר כי ביום השבת העבר בהיום אשר בו עשו הרג ואבדן באו מן צאלא עגערסעג לשארהידא שלשה אנשים ובחלקת לשונם דבמו- עללב העם כי ילכו גם המה לצאלא לעמוד לימין אחיהם להרוג ולהשמיד את היהודים ושמה יקחו חבל ויחלקו שלל. המסחר ירד במחוזות האלה עשר מעלות אחורנית, בתי המסחר סגורים על מסגר אין יוצא ואין בא, אין מוכר ואין קונה, הסוחרים יפחדו לנפשם לסחור בארץ ולשלוח עזבונם למרחוק ולקרוב כי אין איש יודע מה ילד יום ומה תביא העת בכנפיה לכל הסוחרים אשר השאירו המורדים ולא דחפום למדחפות, אבל עתה מצב המסתר אשר ברע היא רבים חללים תפיל העת הזאת כי יבואו הסוחרים בין המצרים ואולי עוד רבים יהיו חללי המסחר מחללי המורדים כי גם מברין מודיעים כי הפאבריקאנטען והסוחרים הגדולים גמרו אומר כי ישימו רסן בפי הקרעדיט לסוחרי אונגארן עד יעבור זעם נתן זגוויל בר״י כהנא מבולי אש ומים ו 8ל 2 טע תנוע ארץ כשבור ותתנודדה כמלונה וכבד עליה פשעה (ישעים כ״ד ממקומות רבים על פני הארץ נשמע בימים אלה כי רגזה הארץ תחתיה לנער את יושביה מעליה. על האי איסקיא אשר באיטאליא פצתה האדמה את פיה בלהבות אש ותלהט מוסדי הרים וכפרים וכעשרת אלפים מיושביהם היו בתיהם קבריהם (הצפירה גליון 29) בסביבות העיר רומי ונעאפל נזדעזעה הארץ כמה פעמים בימים אלה, על חופי אנגליא החדשה (באמעריקא) התחולל רוח סערה חזק מאד אשר הטביע שלשים אניות גדולות בלב ים עם כל אשר בתוכן. ועתה הנה באה השמועה מכל השמות הנוראות אשר הסב רעש הארץ על מדינת באטאפיא והאיים הקרובים שמה, המכ״ע הלאנדאני מודיע כדברים האלה ביום 28 אוגוסט העבר שמעו יושבי באטאפיע קול רעם מתחתית הארץ בא מן האי קאראקאטא ולא פחדו פחד בידעם את טבע הארץ ההיא מאז אשר מספר שמונה ארבעים הרים זורקי אש מפוזרים על פני האיים ההם, ואולם בשעה 11 בלילה פרצו פתאום עמודי אש גבוהים עד לב השמים מפיות ששה עשר הרים זורקי אש וקולות רעמים נוראים נשמעו מבטן האדמה, פני הים התרוממו בשאון גליו, אפר גחלים בוערות ירד כמטר על הארץ, אבני אש ושברי סלעים נפלו ויכסו את פני כל חוצות וירגו בבני אדם למאות ולאלפים, וישוממו את הערים חעריבאן, בריטינצאג, סאמאראנג, יאגיא- קערטא סוראקערטא, ואלף בתי מקדש בבראמבאמיאמניא. גם ביום 29 למחרתו לא חדל עור הסטר מאפר לוהט, ועסודי האש מפי ראשי ההרים, שאון גלי הים התרומסו לעלות אל היבשה עד כי גבהו למאד, ויעלו על ההרים וישפבו אל היבשה וכרגע אבדו ונטבעו בתוך הים שלשת הערים הקרובות אל הים וחמשים כפרים אשר בסביבותיהן עם כל האדם והבהמה וכל היקום אשר ברגליהם לא נותר מהם שריד ופליט, כי בעת אשר נחלי אש שפכו וישחיתו באמצע האי ביבשה, הציף הים את פני הערים „באטאפיא אשר תושביה 25,000 נפש אדם, רובם חינעזים, העיר אניער יושביה 800 אייראפים קוליניסטים באנטאם מן 1500 תושבים, והכפרים עם יושביהם עד כדי 30,000 נפש אדם!— נחלי אש הלאווא נשפכו על העיר טעמע- דאנג ותאבד אותה עם יושביה 1800 נפשות. ביום 30 למחרתו, למלאות עוד סאת השממון והמהפכה, נגזדעזעה הארץ בקול רעם אדיר וחזק מאד, וסער גדול ונורא התחולל לגולל ולטאטא לפניו אבני גיר מנופצות, ואבני אלגביש לא חדלו לנפול אף דגע אחד. האויר היה טעון בכח עלעקטרי מבלי לשאוף ממנו רוח חיים עוד, כל ההמון האמינו כי קץ כל הארץ בא. הלילה פרש חשך והחיים נעו ונדו בין פגרי אדם ובהמה ואבני בתים נתוצים, בבוקר נזדכך האויר מעט, ומטר האפר לא ירד עוד והשמש יצאה להאיר על הארץ ולהראות לעיני האדם את תל השממון הנורא אשר נעשה בימי הרעש, כי לא הכירו עוד את כל המקומות ומצבם, אורך שלשלת החרים קאנדאנגא אשר השתרעו לאורך 65 מיל אין זכר למו עוד על פני האדמה, כי על מקומו ירעשו עתה מי הים, ועם ההרים ההם נאבדו גם כל הכפרים ושדמות האדמה אשר שם היו נטעי הקאפע הרבים. מן האי קאראקאטאן אשר עליו חיו הרים זורקי אש גבוחים עד כדי ב׳ אלפים רגל, אין זכר ממנו עוד כי כסה עליו מי הים. על המקום אשר שם עמדו 16 מגדלים המאירים לספני הים (לייכט טהירמע) המים שטפום ותחתיהם יצאו 14 גבעות זורקי אש חדשים, כי ההרים מאסא מערא נמוגו וגתחלקו לי״ד גבעות קטנות מוציאי עטודי אש, האי מאנאק נפל ונאבד כולו בתוך הים. לפי הנודע עד כה עלה מספר בני האדם אשר אבדו בימי המבול מאש וממים, עד כדי 100000 נפשות! על חוף הים עודם צבורים חמרים חמרים רבים מן פגרי אדם ובהמה רבה באין קובר אותם, וגם גלי הים זורקים על החוף דגים מתים אין מספר, ונהרות ישטפו פגרי, אדם וחיות השדה פגרי אריות ונמרים ונחשים כאחד, ואויר הארץ נבאש מן עיפוש הרקבון היוצא מן הפגרים הרבים ההם, ההריסה והשממון מן הארץ הזאת נגעה מאד בלב ההאלאנדים, משפחות משפחות רבות מתאבלות על אבדן אחיהם וקרוביהם אשר רבים מחם ישבו שמה בערי המסחר, וההיזק של בעלי המסחר בהאלאנד עולה לכמה מילליאנען. הצופה לבית ישראל None אנשים רבים וכן שלמים מעלים על שפתם את המלה „אנטיסעמיטיזמוס״ — אשר לריק יבקשוה חוקריה בספרי המלים כי אין מקורה בשום לשון שבעולם, אלא — בלשון הרע הברלינית — ורוב ההוגים את שם הטומאה הזה באותיותיו לא יבקשו חשבון לדעת בידיעה ברורה את תכונת המלה הזאת ומהותה, ויאמינו בתומם כי הותם תכנית האנטיסעמיטיזמוס הוא חרון אף נגד היחודים ושנאה מורשה מגאוה או מעורון, מרשעה או מבערות, והם לא ידעו ולא יבינו כי האנטיסעמי- טיזמוס הוא כמו שחל לכל העמים המשכילים, כעש וכרקב לכל המשטר המדיני, לנבל כל יקר אנוש ותפארתו אשר קנה לו במשך העת החדשה החכם הנערץ אביר הפארלאמענט האשכנזי, ריבטער בדברו על אדות האנטיסעמיטים, השמיע דבר גדול לאמר: האנטיסעמיטיזמוס הוא מתנגד בעצם וראשונה אל המשטר המדיני וילפות בעמוד התוך אשר עליו נשען הבנין המדיני הבנוי לרוח ההשכלה והחפש הבה נבאר את פתגם ריכטער הנ״ל הנכבד מאד לעניננו נודע לכל משכיל כי אבן בחן ופנת יקרת לההנהגה המדינית החדשה הא הכלל הגדול אשר קימו וקבלו עליהם כל העמים המשכילים, כי כל יושבי המדינה חוסים תחת צל חוקה אחת ומשפט אחד לא ושלטו בו משפטים מעוקלים ויוצאים מן הכלל ומפרידים בין האזרחים, גם לא תשים הממשלה המדינית את לבה לחקור ולרגל אחרי דעות האזרחים למשול בפרך בהרעיון ולהביא את הרוח בעול שלטון, חלילה לה ממעשי תעתועים אלה, אך זה כל חפצה וישעה למצוא משקל ופלס למען ישאו כל חלקי המדינה ואישיה הנפרדים ומפלגותיה במאזנים יחד לבלתי יכריעו איש את רעהו ולא יהיה יה מועקה ומכשול לזה. כי אם אחד באחד יגשו וידובקו יתלכדו בבריח האחדות ולא יתפרדו ויחדו ישימו שכם אחד לשאת בעול האזרחים, ותחה זה תתאסץ הממשלה לאשרם בנתיב האשר להביאם אל אחרית טוב ותכלית הנרצה ומקווה, להיות ביניהם אהבה אחוה ורעות צדקה ואמת. זאת היא התעודה המדינית אשר כל העמים המשכילים ילכו לנגהה, על הרעיון הזה יסבו צירי ממשלה וממשלה, עליו הטבעו אדני כל אופני ההנהגה המדיני שווי הזכיות וחפש הדעות וסדרי פאר- לאמענט וכל הסדרים הישרים אשר בהס יתפאר הדור המשכיל הזה, בכולם התחקה עמוק עמוק הכלל הגדול, שאין העולם המדיני סתקיים מבלי שלום אמת ומישור בין האזרחים מבלי הבדל דת ולאום, והפוכו יתויב שימשוך אחריו פרעות ורעות לחיות יד איש ברעהו מלחמת הפרט בהכלל ומלחמ הכלל בהפרט, פרצים יצאו איש נגד אחיו ושאיה יוכת הבנין המדיני הבנוי לתלפיות. ואמנם עינינו הרואות כי התעודה המדינית החדשה אשר בארנו למעלה עשתה חיל ברוב ארצות ההשכלה וימינה רוממה בפנה אחת, הלא הוא ביחם עניני הדתות:. הננו רואים כי בוחני לבות וכליות ספו תמו סוכני הנפשות (זעעלזארגער) לחוד והממשלה לחוד, נשמדו עד תומם כל משטרי לחץ הדעות והמשפט על כל נעלם יבש וחרב המקור המשחת והמעין הנרפ? אשר שם לסחי ולמאוס את ימי הבינים עם ממשלת הכהנים ואינקוויזיציות אשר עשו חדשות לבקרים, אין חכם מדיני ואין פארלאמענט נכבד באייראפא אשר יסור מדרך תבונות ורוח שטות יכנס בו לבנות בנין חק ומשפט על קו תהו ואבני בהו — על לחץ הדעות וחרצבות הרוח, לשפת יתר נחשובי לבאר ולחוכיח מה רבה הטובה היוצאת ושופעת להממשלות מן השינוי אשר שנו את ספרי הנימוס, אשר עקרו שמיר ושית מעל חלקת מחוקק, לבל יכסו פניה חרולים של מחלקת הדתות ולבל יפגמוה ריבי כנסיות, והכהנים בעלי רמז ודורשי רשומות גורשו מהסתפח בחלקת מחוקק, עניני הנימוס לא יסבו ולא יבונו אל עניני כנסיות הדתות, מאז יצא השינוי הזה בהנימוס לפעלו התפתחו חרגו ממסגרותיהם כחות וכשרונות רבים אשר נמו שנתם ושכנו דומה עד היום, נוספו אנשי פעלים רבי העליליה, החבמה הרימה קרן, המדע עלה כפורחת, הצלחת הכלל עלתה עד גרם המעלות, וכנחלים ההולכים אל הים, כן התאחדו והיו לאגודה אחת הכחות והכשרונות של בעלי הדתות השונות להגדיל ולהאדיר את כח המדינה, לחכין אותה ולסעדה במשפט וצדקה. הנה כן שב ריקם עמל הקנאים אשר עמלו בעת החדשה לקבוע מלמד ודרבן בעניני הנימוס את חילוקי הדת ולמוד בחבל משפטים וחוקים, לזה יתרון ולזה גרעון, ההוללות הזאת עלתה בתחו ; אך במקומה קמה בעת חזאת הוללות חדשה, והקנאים מנסים את כחם ועמלים לקבוע בנימוסי המדינה אמת הבנין חדשה מקרוב באה—הלא היא שלשלת היוסין של הגזע וחלאום בעת הזאת לא יעוז אנוש להשמיע דעתו כי מבקש הוא מאת הממשלה שתחקור לדעת את דעות אזרחיה ודתותיהם, לחלק להם על פי זה את המשפטים והזכיות, ואת לא יבקשו אך יבקשו מאת המחוקקים שיעמיקו חקר לדעת על דבר כל אזרח ואזרח מי ומי היו אבותיו לפני שנות אלפים. כמה מדת גלגלתו ואיך תצוייר צורת חוטמו העקום הוא או ישר ושערותיו הסבוכות הן או סרוחות, ועוד כהנה וכהנה עניני מחקר וסברות צנומות ודקות אשר מקומן הנאה להן הוא בבית מדרשם של חוקרי טבע העמים, אבל בלשכת מחוקקים ובסנהדרין של נימוס המדיני אין להן יסוד וסעד, והרי הן כדקדוקי עניות וכמשחק ילדים. משרש הזה יסתעף שהשנעון המשומם-הזה שהשתגעו דיהרינג וחבריו לערב את הלכות טבע העמים ואת עיקרי הלאומיות עם עניני הנימוס, לא יצויר שיוסכם עם המשטר המדיני החדש, במדה זאת אשר מן הנמנע הוא שתוסכם עם המשטר הזה האינקוויזיציא הקדושה וצרותיה וצרות צרותיה התלויות בה; ובאמת עיני האנטיסעמיטים הכחות והטרוטות לא תוכלנה שאת את זחר התעודה המדינית החדשה, ובסתר לבם הם מבקשים לחתור תחתיה חתירה עמוקה ולהפילה למשואות ורובם ככולם מתאוים אל „הדגה אשר אבלו במצרים״: אל האזיקים והחרצבות, אלי העריצות והעבדות, להיות העם חבילות חבילות ופלגות פלגות, אדונים ועבדים רמים ושפלים, מדכאים ומדוכאים — קנצי למלין, רצונם והשתדלותם יקלעו אל המטרה ו להשיב מתהו כל משטרי רשע ואון, סכלות ובערות, אשר אדירי ההשכלה אבות העולם החדש בערו אחריהם כאשר יבער הגלל עד תמו, הלא נראה בארץ מולדת האנטיסעמיטיזמום, בארץ אשכנז, האם חפצים רועי רוח האנטיסעמיטיזמוס שם במשטר מדיני הנקדש וקבוע ומוסכם בין העמים המשכילים ? הלא נאספו שם מלוא הרועים לזייף את הקאנסטיטוציאן ולעשות את השיטה המדינית פלסתר, לפרוץ גדר ולנתוש פארלאמענט ולשים מישור להדורים! חרשי משחית ההם יבינו כי המשטר המדיני החדש ושיטת ערבוב הנימוס עם הלאומיות הם שני הפכים מתנגדים זה לזה מן הקצה אל הקצח, על כן יתאמצו להשבית ולכלות את המשטר הזה. אמנם כן הוא, אין התעודה המדינית החדשה סובלת את פירודי היוחסין הלאומיים כמו שאיננה סובלת את פירודי הכנסיות בהגימוס. התעודה המדינית החדשה מכרת בכל תקף ועז את הדת ותורת האדם הכללית, אולם דבר אין לה עם הכנסיות וביד רחבה מיחדת היא לכל אחת מקום הראוי לה מבלי להתערב בעניניהן הפנימיים, וכן הוא גם בעניני הלאום התעודה המדינית מכרת רק את האזרח, ולא תשים לב אל יחוסו אל מוצאו מקדם, לדרוש את יחוסו לשבח או לגנאי על פי צורת פרצופו ומדת גלגלתו וכל שאר רושמי פניו. הנה כן אין לבני ישראל שיור רק הבטחון בהתעודה המדינית הקבועה ונהוגה בין כל העמים המשכילום. אבן בוחן היא לנו לדעת לחבדיל בין אוהבינו ואויבינו כל איש מדיני אשר יאשר נתיבו בדרך התעודה הנעלה הזאת לשמור ולנצור את סגולותיה ואת כל קניניה, כל איש מדיני המבין כי רק בתעודה הזאת יאשר מין האדם למעלה למשכיל, הוא בהכרח יחשוב כל מעשה וכל הרהור קל שלאנטיסעמיטיזמוס למרידה ולהתקוממות נגד המשטר המדיני, ולכן לא מאהבת היהודים לבד אך מתוך אהבה ואמון לדגל המדיני עליו לצאת למערכה נגד מבלי עולם אך מי ינחול את הנצחון במלחמה הזאת? האם כל קניני העת החדשה בפנה המדינית כל יקר אנוש ותפארתו הקנוי להעמים המשכילים בעמל מאות בשנים במחיר נהרי דם ובעזרת רבבות ע״י איזה הדיוטים ופחותים אנטיסעמיטים המבלבלים את דעת הקהל בצורתם? האם באמת ע״י כת קטנה ושרופה ירתע לאחוריו כל המין האנושי ויעזוב מקור מים חוים לחפור לו בורות נשברים אשר לא יכילו המים, ותחת עמודי המשפט וההגיון שווי הזכיות ומושג האזרחי, יבחר לו מין האנושי בעניני נימום ומדינה קורי עכביש של הטעאה לאומית, להפריד חבילת כל עם מדיני פתות אותו פתים ובתר לבתרים איש לפי מעלתו ביוהסין ? או יעבור הגלגל הגדול, גלגל הזמן, ובכחו הגדול ישים למרמס מתי שוא אלה שהשתדלו להשיבו אחורנית ? תשובה ברורה על זה יביאו דברי הימים הבאים ונקוה כי תהיה התשובה הזאת „תפום לשון אחרון״, ועתה לפי דעתנו נקל יהיה להשיב תשובה נצחת על השאלה הגדולה הטורדת כל לב: אם חפצות הממשלות בהשערוריות הנעשות נגד היהודים בארצותיהן או לא ? רבים התאמצו וחתרו בכל עז להשיב על השאלה הזאת תשובות שונות וכל אחד יחשוב כי הוא לבדו ואין זולתו קולע אל השערה ולא יחטיא: אבל באמת אין לתת עליה תשובה נכונה רק אחרי התברר והתלבן בתחלה השאלה בעצמה, מה הוא אשר אנו מכנים בשם „הממשלה״? אם השלטון הגבוה מעל גבוה שהוא רוח החיה באופני הגימוס והיסוד הראשי בכנסת הממלכה? או את קבוץ האישים הנפרדים נושאי משרה במדינה, נכנה בשם הזה? הלא נדע כי יש אופנים רבים אשר בהם כונת המחוקק רצויה מאד ותבלית טובה להוקיו, ובצאתם לפעולות על ידי הפקידים יתהפכו מן הקצה אל הסצה, ותולדותיהם כיוצא בהם מביאות עמל ורעה, כן הדבר גם בהשאלה אשר הזכרנו כל ממשלה וממשלה אשר יצאה מאפילת ימי הבינים לאורה ולהשכלה, ותבחר בתעודה להרים קרן העם ולתת לו חיים וחפש, לא יצוייר הדבר אשר תסגוד לפסל האנטיסעמיטים, לההוללות והשנאה הלאומית להשליט במדינתה צלמות ולא סדרים תמהון ומבוכה, כי אם תבקש טובת הכלל, ויחם איש לחבירו יהיה מכוון ושקול בפלס החק והנימוס הן זאת היא תורת המדינה הערוכה בכל ושורה בעת החדשה, ואם תסור מן התורה הזאת ותחת „מושג האזרחי׳ תקבע בכל דבר חס ומשפט ובכל הלכות המדינה את מושג חלאומו. הנה אז בכל מדינה ומדינה תרבינה שערוריות לאין קץ, אשר מהם׳ לא היהודים לבדם יסבלו רעה אך כל העמים הנאחדים בברית המדינית אז יתפרדו הדבקים וידבקו הנפרדים, כל הגבולות והנדרים אשד גדרו ראשונים ישובו לתהו, לאומים קטנים יצמחו ככמהין ופטריות, ממלכות גדולות, כמו למשל אוסטריא, תשברנה כשבר נבל יוצרים, והתנועה הזאת לא תמצא קץ וגבול, והלאומים הקטנים יתרוצצו ומהם יתבקעו ויצאו עוד קטנים מהם, וכל קבוץ וקבוץ יאמר לאום אני בודד אחיה במועדי, ופירוד הלבבות יגבר וחומות כינעזיות תרבינה והאהבה העצמית תניא כל מפעל טוב וההשכלה תשוב לתהו, והעמים העמלים זה אלפי שנים על תקון המדות וזכוך הדעות ירדו פתאום למדרגת הפאפואס ושאר הפראים אשר ביניהם משפחה אחת אוכלת את חברתה, ואלה שקומתם גבוהה ושערותיהם אדומות אינם יכולים לדור במדור אחד עם אלה שקומתם שפלה ושערותיהם שחורות היעלה על הדעת כי אל המטרה הזאת תשאף ממשלה אשר לה תעודה מדינית אייראפית? ויותר מזה— ממשלה כאוסטריא אונגארן , מקום המחזה בימים האלה להשערוריות נגד היהודים, האם חדל מכח תבונתה להבין ולדעת כי התנועה הלאומית מולדת האנטי- סעמיטים תחבל את האזרחים ותהרוס את בנין הממשלה. והרי התנועה הפרועה לשמצה באונגארן מחוברת ומצומדת אל התנועה בקראאטיא האונגארים מכים את היהודים מכות לאומיות והקראאטים מכים את האונגארים מכות לאומיות האם כל גדולי הממשלה בחשכה יתהלכו לבלי הבין דבר זה עד תכלית וכל הרעות היוצאות ממנו ? הן אמת כי מנהל ממלכת אשכנז ראה את השעה כשרה לכך לשמש בהאנטיסעמיטים להשגת תבליתו אולם בכל זאת נשגה ונוציא משפט מעוקל אם נאמר כי הממלכה בכלל תמצא חפץ בפרעות ושערוריות. כל ממלכה אשר תחזיק במעוז המשטר המדיני החדש, בהכרח תתעב ותשקץ את האנטיסעמיטיזמוס פגול הוא לה לא ירצה, אפס אם מפני מצב רוח העם ומדרגת השכלתו, נמצאים בין פקידי המדינה צוררים רבים, אז תקצר יד הממשלה לעצור בעמה ולנהלהו במענלי צדק, כי הממונים לעשות רצונה יעשו מלאכתם רמיהבויפכו טוב לרע ואור לחשך זאת רעה חולה היא בארצות רבות, ומה יקר החזון הזה אשר נראה היום בארץ אונגארן, כי הראש הגבוה מעל גבוה בדורשי המשפט האדון קאזמא, נתן כבוד להאמת ובדברים ברורים הודה ולא כחד כי חלק גדול מן האשם בשערוריות ההמון נגד היהודים מוטל על הפקידים והשוטרים, בצוארם תלוי הקולר ולולא הם שעזרו להשערוריות בשפלות ידים ובשתיקה אשר כהסכמה דמיא ולפעמים גם בדבור ובמעשה, לולא זה לא יכלה התנועה הבזויה להגיע עד כה. זאת היא אשר אמרנו הממשלה הראשית תקצוף ותתעורר על החמס, יודעת ומרגשת כי המשובה האנטיסעמיטית יכולה להחריב את עולם המדיני אך בעון מעילת הפקידים המשובה הולכת ומתפשטת בספר הגלוי שהרציא קאזמא, העיד בהפקידים כי אם יוסיפו לעשות רעה ע״י התרשלות או השתתפות במעשי הצוררים מרה תהיה באחריתם ועונשם יהיה חמור מאר מא, אף הטיל עליהם את החובה להשתדל ולהתאמץ בכל יכלתם למצוא את ראשי מסבי השערוריות יהיו מי שיהיו אצילים או אכרים, משכילים או בוערים בעם בלי משוא פנים יתנהגו עמם ובלי איחור יודיעו להממשלה כי בקושרים המה. את הדבר הזה הטיל קאזסא על פקידיו בקום ועשה, וברור שפתיו מללו, כי אין „לא מצאנו׳ התנצלות יגענו ולא מצאנו" בל תאמין, כי המשחיתים נמצאים הם וראוי רק לחפשם באבוקת ההקירה ובלב תמים ונפש חפצה, אז יגלו שוליהם וכל תועבותיהם תודענה. קאזמא עשה את חובתו הפעם באמונה ודבריו דבורים על אפניהם ומוכיתים את דעות הממשלה שהיא מתנגדת אל הפרעות, ובא האות על טוב טעמו ויקרת דבריו כי האנטיסעמיטים צועקים יען הפבו עליהם ציריהם אחרי אשר נודעו הדברים הנ״ל בקהל, ומרוב כעסם ושיחם יצאו במכ״ע אשר להם לחרף ולגדף את האדון קאזמא עד אשר ראה האדון הזה לנכון לתבוע את עלבונו מאת מו״ל כב״ע ההם, בשערי המשפט אשרי הגוי אשר מהאנטיסעמיטית לא ידעה גם בצרפת עמלו הצוררים לתקוע להם יתד במקום נאסן, ויצא כברק חצם במכ״ע לאנטיסעמיטים, אך מארבע רוחות באה רוח ההשכלה והחפש ותפח בהם ויהיו כמוץ יסוער מגורן וכעשן מארובה, יבלו וימקו בקלונם וישמו על עקב בשתם, בימים האלה יצאה לאור בעיר פאריז מגלה עפה אשר שמה הוא כאבן שואבת למשוך קהל קוראים בכחו, הלא הוא: „היהודים נשפטים לפי ערכם מאת איש צרפתי., טרם יחל המחבר את ענינו בפתח דבריו יגיד בשפה ברורה מפורש ושום שכל כי אין עסק לו בעניני הדת ודעת קדושים לא ידע, גם רחוק מלבו החפץ לכונן במחברתו לחקר עניני דברי הימים אי מזה באו היהודים ואיה מוצאם וצור מחצבתם, אלו קיים המחבר את מוצא שפתיו להבדיל בין הקדש ובין החול — לבלי לערב את הדת עם החקירה אשר לפניו, גם לבלי בקש השבונות רבים בעניני דברי הימים אשר בהם הוא צולע על ירכו ודל חלקו, לו כן עשה אזי השכיל מאד. אך השכחה שלטה בו ויסיח דעתו מהבטחתו הראשונה, ויצלול במים אדירים — בדברי ימיו ישראל, ויעלה חרש בידו, לבקע את גזע הלאוט ולנפצו לרסיסים בכח ההשערה החלושה והנהלאה אשר נכשל בה רענאן, והמחבר אשר לפנינו בנה כמו רמים את ההשערה הזאת ויקם הרים תלולים תלוים בשערה — ואולם נסלח להמחבר את שגיאותיו אחרי אשר הגיד ולא כחד בראש מחברתו כי לא זה תכליתו; בהמשך דבריו העמיד המחבר על הפרק את השאלה: השנאה לישראל מאין תמצא? והוא מצא את מקור השנאה וסבתה בדבר אשר הגבילו היהודים את כל עבודתם וחריצותם במסחר ובחרשת המעשה, אשר בזה דרכם איתן וחלקם שמן להתגבר בו על כל עם אשר בקרבו הם יושבים ולאפפהו בקאנקורענציע אמנם יודה המחבר, כי מספר נושכי נשך ואוהבי בצע מעשקות לא רב הוא ביהודים ממספרם בין שאר העמים, הנבל נבל הוא — יאמר המבר — אם בדת זו או בדת אחרת יחזיק אחת הוא לנו, אם נבל הוא, יאכל בדיו בכור מות! ואי זו הצדקה יש לנו להאשים את כל הקחל בעבור פושעים יחידים ? נשים לב אל היהודים יושבי ארצנו — יוסיף המבר את דבריו — ונראה אם יש מקום ונסבה לשנוא אותם ביום השביעי ולא ביום הראשון, בימי הפסח יאכלו מצות גם עוגות קטנות טובות מאד, ביום הכפורים יצומו, ובימי שבתם ומועדם יתאספו לבתי כנסיותיהם להתפלל בשפת עבר — קנצי למלין יקיימו את כל התורה והמצוה הנתונות להם מורשהמדור דור — והיהודים החפשים והמתוקנים גם זאת אינם עושים, גם בהחוקים המנויים למעלה אינם מצוינים כי אלינו נשתוו בכל דבר — וכאלה גם אלה, התמימים אשר לבם רד עם אל והחפשים ההולכים בדרכי לבם, בנים נאמנים הם לארץ מולדתם, חברים מועילים לחברת האזרחים ומה לנו ולדתם ולתכונותיהם הלאומיות. בארצנו הטובה והחפשית הולך בתום ילך בטח המועיל לעצמו מבלי פרוץ גדר החוקים הוא מועיל נגם להכלל וההרוץ במלאכתו ידשן. זה מקרוב יצאה לאור בפארים חובר קטנה אנטיסעמיטית בשם „מגן וצנה להחברה המדינית״ בעל החוברת נשא אשפה נגד היהודים ובל החוברת כולה אש אוכלה היא ממטין החוברות של האשכנזי מארר וסיעתו — והנה על הקיקיון הזה הרים טליץ יושר אשר לפנינו את קסתו וישימהו לעפר ואפר. היהודים יושבי צרפת מפוארים ומצויינים הם בכל פנות שהם פונים, בשורותיהם יצהירו סופרים ומשוררים, ציירים ואנשי צבא, עורכי דין ואדירי מסחר., אשר הארץ האירה מכבודם, הם הגדילו פעליהם לבדוק ולחזק את הבנין המדיני ולהעלות את ארצנו אל המדרגה שעליה היא נצבת כעת. אין יתרון לעם הארץ סן היהודים ואם ניטיב חקור נמצא כי יתר שאת ליהודים על עם הארץ. בין היהודים לא נמצא רוצחים אנשי דמים ואנשי בליעל, רק עם חכם ונבון הגוי הזה, גם באהבת ארץ מולדת אין צורך בדבר שהם יקשיבו בלמודים ויקחו תורה מפי האנטיסעמיטים, היהודים נאדרים הם בפטריוטיזמוס מאז הם אינם משתקעים בהדמיון הלאומי להתלהב בו לבלי חק, כי אנשי שכל הם ולא יוכלו לשנות את טעמם, ואולם פאטריוטים אמתים המה, ומביניחם לא יצאו עוד אנשים כבאזען וטראשי! אלה ראשי דברי המחבר הנכבד הנ״ל, והנה אם נשקיף על הוחברת הזאת כעל בנין אב לדעת הקהל בצרפת ביחס שאלת היהודים במקום לההוא, — כי עתה ראוי ונכבד הדבר גם כן לשים לב אל המאמר היקר והנעלה שנדפס במכתב החדשי ראש וראשון לכל מכ״ע הצרפתים „הצופה לשני עולמות״ אשר יחוה את דעתו על אדות האנטיסעמיטיזמוס האשכנזי, מהותו וערכו ותכליתו, שם המאמר הוא „היהודים באשכנז וצורריחס״ וראש דבריו, כי היהודים אשר מימי הבינים ועד לפני שנות מספר סגרה הארץ בריחיה בעדם ונתנה להם לדור רק במדור מיוחד ולעסוק בעסקים בזויים, ויגדרו גדרים על בית ישראל לכלאו במצר ובשחת בלי. היהודים העשוקים כצאתם מאפלה לאורה ומעבדות לחרות התנפלו בחשק נמרץ על כל מקצועות המשא והמתן ועל כל פנות המדע וחרשת המעשה עד כי במשך ימים מעטים עתקו גם גברו חיל וכמעט שחורמו מאשפות החלו לבנות להם בירניות ולהתעדן במשמני ארץ, ובכל ענין ועסק בבתי מדע ובבתי פקודות דרכו פתאום על במתי ארץ, ובפרט יצא השינוי הזה לפעלו בעיר ברלין, ואלופי פרוסיא נבהלו שממו עליהם בלהות בראותם את עבדיהם שהתפרצו מפניהם עושים חיל ומצליחים ועולים עליהם בכל דבר ודוחקים את רגליהם בכל פנות שהם פונים ויבראו שמים חדשים וארץ חדשה— ארץ ישראל— ומאת האצילים המיוחסים נוטל היתרון וכל סדרי עולם המשן נתנו— הקנאה וצרות עין אלה הולידו את האנטיסעמי טיזמוס, אמנם בעל המאמר נותן טעם לפגם גם ביהודי אשכנז אשר קנו להם לאחוזה את כל מקצועות המפעל וכל פנות עולם המדיני בחפזון ובמהירות ולא במתינות כראוי לאנשים זהירים ומשכילים, אף גם יתן תהלה בהיהודים אשר נכנסו בעובי הקורה בענין „הקולטורקאמפף׳ האשכנזי להתערב בשאלות הדת הנוצרית, אשר על כן יש הצדקה „למטיף אחד בחצר המלך״ לאמר היום אל היהודים : ,אתם עסקתם למדי בענינינו לכן אל יחר אפכם אם נחל אנחנו לעסוק בעניניכס!"— אולם אחרי כל אלה ימתיק הסופר הנבון את הדין גם ביחס היהודים אשר לא נזהרו מחטוא בלשונם נגד הדת הנוצרית ודן אותם לכף זכות לאמר: נודע כי כל קצה מוליך ומביא לקצה שכנגדו, ולכן היהודים שהוחזקו בעבדות, כמעט-שהרגישו חפש נדחקו לצאת מן המצר למרחב ופרצים יצאו ולא בסדרים ישרים, וכן גם בענין הקולטורקאמפף הלא הסכינו היהודים מאז ומקדם לשמוע נאצות וגדופים נגד דתם הקדושה להם, והם נאלצו לשים מחסום לפיהם ולבלי ענות חורפיהם דבר. ועתה כאשר נטל המחסום מפיהם, השתמשו במקרה הבא לידם להוציא את רוחם על דת אחרת הבלתי קדושה .להם. בנוגע להחכמים הגדולים ואנשי השם אשר ישפטו כל סדרי תבל בצדק ורק בנוגע לשאלת היהודים הם הולכים בתהו לא דרך, כמו למשל ההכם שאפפענהויער והמשורר שיללער עליהם יאמר בעל המאמר כי משוגעים הם לאותו דבר״ ולהטעים את הדבר מספר מקרח שקרה בבית מדרש מדעים בפאריז, מעשה שיה כך היהז חכמי בית המדרש הוציאו לאור שאלה הנדסית ויקבעו פרס למתירי השאלה. התרות שונות באו מכל עבר לבית המדרש, לסוף באה התרה נכונה וטובה מעיר שארענטאן, ותכמי בית המדרש התבונבו ויחקרו את ההתרה וימצאוה טובה ומדוקדקת ומוכיחה כי בעלה הוא מגדולי עולם ההנדסה ולו נאה לו יאה הפרס הקבוע, אולם טרם יתנו חכמי בית המדרש את הפרם, זה דרכם לדרוש ולחקור מי האיש אשר זבה אל הפרס כמה מספר שנותיו ומה עסקו ואפוא נחה עלי. רוח המדע, ויהי כאשר חקרו את הדבר, נובע להם כי בעל ההתרה הוא משוגע אשר לשגעונו אין מרפא ואין תקנה— כן הדבר גם בענין האנטיסעמיטים, ובדרך זה מסולקת השאלה: שאפפענהויער שפקח היה מה ראה לשטות זה, אשר ישאלו רבים על שאפפענהויער ועל שיללער ועל וואגנער — וגם על האנטיסעמיט דיהרינג שאיננו מן האחרונים בעולם המדע— והוא מעשרה ראשונים בעולם האנטיסעמיטי, זה דיהרינג המציא את השיטה החוללה לחלק את בני האדם על פי הגזע והלאום ואצלו הם נמשלו כבהמות ורוחם רוח הבחמה העולה למטה כל בהמה למינה, כן גם כל עם וכל שבט למינהו, בל יוכלו לדור במדור אחד. השגעון הזה, הפסל הגבזה אשר יסגדו וושתחוו אליו איזה הוללים בקרבנו ויקראו לו אלה אלחיך ישראל, הוא מולדת בית דיהרינג, יהי שם קברו כי לא לנו הוא! .. אל סוחרי האתרוגים אזביר מסחר האתרוגים ליודעי ומכירי מכבר, ולכל החפצים לבוא עמי בברית המסחר מחדש לקנות בעדם כל מיני אתרונים ארץ ישראל, קאראפירער, אניווער, ומא- ראקער, וכן לולבים והדסים בעד שכר קאמיסיאן קצוב, וכל החפץ בי יפנה אלי כפי האדרעססע דלמטה נפתלי משכיל לאיתן Haro aecohy n r6. . Mo גם בשנה הזאת ימצא אצלי למכור אתרוגי אה״ק ואתרוגי קארפו גם לולבין וחיסים None הכל באגולניע במקח השוה. אדרעסע כשמי. מנחם היילפערן הוראדנא זה שתי שנים אשר בעלי בנימין דליומעם בן ר׳ גדליהו מקארוויסאר מחוז קאמיניץ עזבני בלי נשמע ממנו דבר, ואלה ססניו: קומתו מטמוצעת, פכיו נפוחים, שנותיו כמו מז. שערות ראשו וזקנו דונקעל געלב ואולי גם שיבה נזרקו בהם, אנא אחב״ רב״ במקום שתמצאו אותו שישוב לביתו הוצאותי או ישלח לי ג״פ על אדרעם ה׳ משה, לויטערמאן מלאנצקריניע פלד קאמיניץ, או ה׳ ל׳ בלאושטיין מקאמיניץ נאום האשה חי׳ העסא בת יעקיל בארפעל מישערחאס פלך קיוב כעת בקאמיניץ. שאלות „ותשובות ז ' None לה׳ יעקב ברוק מאמרו מפני אזהי דברים שב אשר לא יתכנו לא נוכל להדפים, לה׳ ליפשין הנומר 28 אין בידינו עוד None אודיע שגם בשנה הזו יהיה להשיג אצלי אתרוגי א״י מובחרים וטובים ויוכלו להשיגם אצלי תיבות סתומים בחתימת א״י ונס פתוחים לברור נבררים ולולבים ירוקים והדסים טאלייענער משולשים וגם שארי סארטין אתרוגים הכל במקח השוה אדרעסע שלי כשמי, אביגדור מאיר נארדאן ריגא מאסקעווער פארשטאט גרויסע שטראו 52. —1 הנני מודיע לכל בעלי מ״ום מכבר שגם בשנה זו נסעתי בעצמי לטריעסט לקנות אתרוגים מפארגי ממש. וגם לולבים והדסים הכל על צד היותר טוב ובמקח הזול ובית מסחרי יהיה כמו בבל שנה ושנה ברחוב נאליווקעם 17 בבית מסחיר היין של ה״ר איטשע מרגליות ואקוה להפיק רצון לכל הרוצה לעשות מסחור עמי. פאסט אדרעס על שם מרגליות. שמעון לעוי בווארשא מה׳ שמואל בערקענוואלד מעיר לאסק. קבלנו נדבה 5 רו״כ עבור שדודי יעקאטע- רינאסלאוו ונשלת לשם. פראנקפורטער עססיג-עסענץ ערלוובט פאן מיניסטער דעם איננערן אים פעטערבורג, אין הארט אונד אן M. Bouפלאשען, צו בעקאממען בייא ב Bapmana, pnmmackan N 10 אדרעססא שלנו. Peaopy . TAEorA S. Coo Bapmaa. S. Sonimski Warszawi. Dzika 25 אתa דנ.. הודעה ע״ד האתרוגים. . נכזנים אנחנו לקבל קאמיסיאן מכל החפץ להשיג ע״י אתרוגים מכל הסארטין האראפירער גענווער, מאראקער קארזיקאנער. אתרוני א״י עם פיטמות ובלא פיטמות. וגם לולבים והדסים ירוקים ולחים כפי מחירם בטרייעסט,. ובתוספת קאמיסיאן מעוטה. וכפי אשר הודענו בשנים הקודמות, וגם אשתקד אשר מחיר האתרוגים הי׳ ביוקר, לא העלינו במחיר הקאמיסיאן, והננו נכונים לשלוח סחורה טובה לכל דורש גם ע״י נאבנאחמע בשלחו אלינו אויפגאבע, וביד כל אדם להריץ אלינו מכתבו, אל כל מקום אשר יחפוץ וכפי האדרעסון דלמטה, ונקוה להפיק רצון מכל הדורשים לעשות מסחר עמנו האחים אחרן ואברהם בירגער במינסק Apoy Dpתepy I. Mn אדרעם למינסק bramn Burger in Triest estrcich . אדרעסע לטרייעסט גם בשנה זאת יינו לקנות אתרוגי א״י מבנות יפו מובחרים ומהודרים, בסקח השוה, ואתרוגי בארדיגעזער, וקורסיקאנער, ולולבין ירוקים והדסים איטאליענער ואקוה שהקונים יפיקו רצון מהם .טS. Lppz, o אדרעססע None אבות ל לבנים אודיע, כי נכון הנני לקבל עוד שני תלמידים צעירים לימים בכיתי ללמדם ולחנכם בדרך נכון הרצוי לבנים, לאות על פעולתי כי רצויה, נמצאים כעת עמדי ארבעה תלמידים מביאליסטאק אבותיהם יעידו ויגידו כי שפתי בניהם ישמורו דעת, ותורת אמת בפיהם, בחרתי לי מורים ומלמדים מובהקים אשר תהלתם None נודעה בשער, לבד זאת פניתי בית, הכינותי חדרים מרוחים, וסביבות הבית גנים שתולים אשר רוח צח נשב בו, ואבות הבנים מערים אחרות יפנו אלי ע״פ האדרעסע Conyaay A. yicaro r. eni. נעתרתי לבקשת האשה העלובה אשר תבבה על בעל נעוריה כי עזבה זה שנתיים ועקבותיו לא נודעו שמו אברהם דוד ב״ר מנחם יעקב, מלאכתו מעבאניק בבית חרחיים, אנותיו 24, קומתו ממוצעת חוטמו ארוך שער זקנו בלאנד, כשנסע מפה התחיל לצמות, כל היודע ממנו ייטיב להודיע על האדרעססע. .. מאיר ב״ר טוביה ליעווען רב בוויליקא פלך וילנא . Cr. Baea B.. . aanyMeepy enaע. בשבוע העבר נאבד ממני בהאטעל פעטערסבורסקי טלית ותפילין מי האיש אשר ראה שמע או ידע מהם, יאבה לקיים מצות השבת אבדה ויתן ידיעה לר׳ יחזקאל ויינקראנץ מחזיק האטעל פעטערסבורסקי ושכרו נכון לפניו סך עשרים רו״ב. אהרן לאנדא בהרב הקדוש מביאלא זי״ע לידע ולהודיע ולהודע: אחרי כי נלקת 801 תמצית חומץ מן כעמישע פאבריק במאיינץ בלשכת מעדעצינישע דעפארטאמענט בס״ט פעטערסבורג והוכיחו לדעת כי נקיה וטהורה באין דברים מזיקים לבריאות האדם, נתן המיניסטעריום רשיון להפאבריק מאיינץ למכור סחורתה במדינתנו בתנאי כי התםצית חומץ תהיה בכלי זכוכית סגורים וחתומים בחותם תכנית (פאבריק מארקע) של הפאבריק הנ״ל, ועל כל כלי יהיה דבוק אופני המזינה. ואנחנו אשר רק לנו נתנה פאבריק מאיינץ סקלאד הראשי על מדינת נו זה שנים כבירות, נכונים לשלוח חנם לכל דורש פתשגן הכתב (קאפיע, ונגד שלוח של 70 קאפ׳ בקבוק קטן תמצית חומץ לפראבע. תקותנו חזקה כי כל איש ישר ונבון יראה אשר טוב לו כעת עשות מסחר בסחורת פראנקפורט, אשר מלבד כי ערובה נתנה על חזקת ,1 80 וכבר קנתה לה שם תפארת בטעמה ובריחה, עוד היא עומדה מאושרת מהממשלה והקונה אין צריך לפחוד מקול עלה נדף. 21 ep Fo Boape, Bapnaeo 6ע. None None לכל סוחרי מורו-שעות הקרובים והרחוקים 2 4 אתכבר להודיע בזה כי יסדתי פה קאוונא מסחר מורו-שעות, טאשען אונד וואנד אוהרען, שליססעל וקעטטען כסף וזהב ובראנז וכל מיני פארניטורין, ובאשר הנני כונה את כל הסחורות הנל ממקורם הראשון בהפאבריקען היותר מפורסמים תמצא ידי להפיק רצון כל הדורשים קרבתי, כן בנוגע לטיב הסחורה וכן בנוגע להמקחים ללונגען עדי הפאסט או על ידי באהן — אשר אשתדל למכור בזול האפשרי, בעשטעל נאכנאהמע אבלא בהקדס עצהיו״ט. בית מסתרי ברחוב ווילענסקי בבית הג׳ ז׳ עליאשאוו M. I. Posear, oEn0. האדרעססע אלי כשמי זח תוי ונוי מהיום והלאה None None כל החפץ לפנות אלי הן בדבר בית המדרש החדש שהקימותי על בעיר אדעססא,והן בקנין לותי לוח ישרוו לשנת התרמ״ד יואל לכתוב על גב המכתב I. . p n aco faccaeco immasio nCecy. הנני מודיע שגם בשנה זו יש לי אתרוגים מפארגי. וגם לולבים והדסים ירוקים, הכל עצהיו״ט ובמקח הזול, ואקוה כי אפיק רצון לכל הבא במסחר עמי. שלמה זיממעלמאן, רחוב פשיהאדנע , ו(ואועלבערנגם חויו 1